היישום אינו מחובר לאינטרנט

הקניין בהקשרו החברתי - השתלת איברים מגוף המת.

עבודה מס' 064580

מחיר: 312.95 ₪   הוסף לסל

תאור העבודה: זכות הקניין על גופת המת.

6,683 מילים ,38 מקורות ,2004

תקציר העבודה:

חוק יסוד כבוד-האדם וחירותו קובע בזכות ההכרה בזכות לקניין פרטי, כזכות יסוד חוקתית. הגנה זו, על הקניין הפרטי, הינה חלק ממהפך כללי יותר שחוללו חוקי היסוד לשיטת המשפט הישראלית. קיים, אמנם, ויכוח עקרוני בין שופטים ומלומדים ביחס לשאלה - באיזו מידה שינו חוקי היסוד את המצב שהיה קיים קודם להם ? שהרי יצירה שיפוטית, המכירה בחירויות יסוד של הפרטים כחלק מן השיטה המשטרית הדמוקרטית, הייתה קיימת כבר לפני החקיקה החדשה. אלא שמעבר לויכוח ההיסטורי, של סוגייה זו, ברורה השפעתם המשמעותית של חוקי היסוד על תחומי המשפט השונים בישראל. בין השאר, משנה חוק יסוד כבוד-האדם וחירותו את הקלסיפיקציה (מיון) המקורית של דיני הקניין, כחלק מן המשפט הפרטי. לאחר החקיקה מקבלים דיני הקניין גם צביון חברתי, ונכנסים לגדרי הויכוח הפוליטי - מתי חל קניין זה או אחר, מהי זכותו של הפרט לקניין על מת וכד'.
מערכת המשפט מכירה בזכותו של האדם לקניין על רכוש, בין מוחשי ובין שלא מוחשי, להוציא מכך את מושג הבעלות על גופו של אדם, נושא שעבר מהעולם עוד בימי הביניים.
יצוין, כי לנושא הקניין על מת קיימות השלכות לגבי נושא לשון הרע הנאמר על המת, הגורר אחריו פיצוי כמו אצל אדם רגיל. הזכות לשם טוב קיימת גם לאחר המוות, וניתן להרחיק לכת ולהגדירה כנכס עבור בני משפחתו של הנפטר. מנגד, לאחר מותו הנפטר אינו זקוק עוד לפרטיות, ואז, אולי, ישנה הקלה מסוימת, במה שניתן לספר אודותיו.
עבודה זו תבחן את קו הגבול בין זכות הציבור לדעת ובין הזכות לשם טוב ולפרטיות, על מנת לראות האם יש להקל בנקודות מסוימות עם המפרסם, בשל העובדה שהגנת הפרטיות אינה רלוונטית לאחר מותו כמו בחייו.
כמו כן ידון נושא הוצאת זרע מן המת לשם הולדת ולדות, דרך פריזמת קניין המת.
שאלת המחקר:
האם האדם המת הינו רכושה של החברה בה הוא חי, או האם הינו רכושה של משפחתו - הוריו, אישתו וילדיו, או שמא הוא אינו רכוש כלל - בדומה למוצר ציבורי שכל אחד יכול אחד לנכס לעצמו בצורה זו או אחרת, קרי - מי בעליו של המת ?

תוכן עניינים:
1. מבוא
2. הבעלות על גוף האדם
3. מהו כבוד המת
4. היתר אדם להשתלת איברים
5. פתיחת קבר המת
6. סיכום
7. ביבליוגרפיה

קטע מהעבודה:

השאלה הראשונה, העולה בדיון זה, היא מה משמעות הבעלות על הגוף, והאם ניתן להתייחס לגוף כנשוא תחום קניין.
הבעלות על גוף האדם, לפי רוב הדתות המונותיאיסטיות, שייכת לבורא העולם, ולכן לא ניתן להתייחס לגופו של אדם כחפץ. ההלכה היהודית גורסת כי יש "להתעסק" עם המת רק משום דרכי כבוד ולא על מנת לשמר קניין כלשהו .
היהדות רואה בגוף האדם כלי לכן הנשמה/ נפש, וכאשר אדם נפטר הגופה שייכת למי ששיכן את הנפש בה- כלומר לקב"ה. גם הדתות האחות רואות זאת כך.

מקורות:

ולדעת האוסרים, המת פטור מכל המצוות שבתורה, ולכן אין עליו חובה להסכים שינוולו את גופו כדי להציל אחר, ולכן אין ליטול מגופו דבר. ואף שלהלכה מותר לאדם שנמצא בסכנת נפשות לגנוב מחברו כדי להציל עצמו. אבל כל זה בתנאי שיחזיר לאחר מכן את הגנבה, ואילו כאן, לא ניתן יהיה להחזיר את האיבר למת. ולפיכך אין לקחת
ממנו איבר, אפילו למען הצלת חיי אדם (מסכת שבת, דף כ, עמוד ב).
למעשה, החוק היום קובע שאין ליטול איבר מגוף המת ללא הסכמת המשפחה. לדעת רוב הפוסקים מצווה עליהם להסכים, ולדעת המיעוט אסור שיסכימו. וכל משפחה ומשפחה רשאית להחליט כמי לנהוג. ואם המת גילה דעתו בחייו שהוא מוכן לתרום מאיבריו למען הצלת אחר, על המשפחה להסכים לתרומתו.
בשנת 1986 פורסמה החלטת מועצת הרבנות הראשית בנושא ההשתלות, אשר אישררה פה אחד את המלצות ועדת ההשתלות, שהייתה מורכבת מרבנים ורופאים, ואשר למדה בעיון את ההיבטים ההלכתיים והרפואיים הנוגעים לסוגיה. בהסתמך על חוות דעת רפואיות לעניין הצלחת השתלות הלב, הנוגעות לפיקוח נפש ממש ועל סמך מקורות הלכתיים ופוסקי
הלכה, נקבע , בין היתר, באותה החלטה:
"בהסתמך על יסודות הגמרא ביומא נקבע המוות עפ"י ההלכה בהפסקת הנשימה. לכן יש לוודא שהנשימה פסקה לחלוטין באופן שלא תחזור עוד. זאת ניתן לקבוע על ידי הוכחת הרס המוח כולו כולל גזע המוח שהוא הוא המפעיל את הנשימה העצמית באדם"
בנספח להחלטת הרבנות הראשית ניתנו הנחיות רפואיות ברורות ומפורטות לקביעת המוות המוחי כולל הדרישה לביצוע בדיקת Baer, כחיזוק להוכחת מות גזע המוח.
יודגש כי בדברי הסבר הבהירה הרבנות הראשית שמדובר באדם שנשימתו העצמאית פסקה כליל ואין סיכוי כלשהוא להחזרתה. המוות נקבע בהפסקת הנשימה ולא בהרס המוח, הרס המוח מוכיח שאין נשימה עצמאית. עמדה זו מחזקת את עמדת חז"ל שיש לסמוך אך ורק על העדר הנשימה, אך מכיוון שיש כיום מצבים רבים בהם ניתן להחזיר את הנשימה
לתקינה, יש לחזק את הגדרת חז"ל בהוכחה שאכן הנשימה פסקה לעולם, וזאת ניתן לעשות באמצעות הרס גזע המוח
מעמד משפחת הנפטר
כאשר לוקחים מאדם איברים, משפחתו של אדם נפגעת ומתבזה בבושתו ובזיונו, בעיקרון קרובי משפחה מצווים בטיפול קבורתו הואיל וכן, יש להם מעמד באשר ללקיחת אברים וחלקים מן המת במקרה שנדרשת תרומת אלה מן המת לצורך השתלה, שיש בה משום הצלת נפש מישראל. לזאת יכולים הם להופיע בתור נוגעים בדבר, ואף למנוע שימוש באברי
המת אם גילה התנגדות מפורשת לזה בעודו חי. כלומר יכולתם להתנגד היא לא בשל דיני קניין אלא בשל דיני הכבוד.
אולם במקרה שהסכים לכך, או שיש אומדן דעת סביר שהיה מסכים לכך אילו היה נשאל, מפאת גודל חשיבות מצוות פקוח נפש, אין ערך להתנגדותם. וגם אם אין לדעת מה היה רצונו של המת, מצווים בני המשפחה להסכים להשתמש באברי המת, ודוחה מצווה זו את מצוות הקבורה המוטלת עליהם באיברים אלה וימשיכו לטפל בהבאת הגוף לקבורה בכבוד
הראוי.
האמונה הדרוזית
האמונה הדרוזית אינה רואה מניעה בתרומת איברים מן הנפטר. לפי הדת הדרוזית יש בעולם מספר מסוים של נשמות המתגלגלות מגוף לגוף. נשמת האדם היא נצחית ואילו הגוף מתכלה. כשעוזבת הנשמה את הגוף, הגוף חסר ערך. עם זאת, עדיין לא התקיים בעדה הדרוזית דיון ציבורי לגבי הגדרת הזמן שבו עוזבת הנשמה את הגוף.
האמונה הבודהיסטית
באמונה הבודהיסטית הגוף אינו מקודש, גם כשהוא חי וגם כשהוא כבר אינו חי. כשהלב נדם ניתן להציל איברים. בשל כך, נתפסת, בדת זו, תרומת איברים כמחווה שלך, שהרי כשהלב מספיק את פעולתו, על פי השינטואיזם, אמונה השולטת ביפן, רק לאחר להשתלה. אבל גם ביפן מסתמנת התקדמות, גישה זו כמעט ואינה מאפשרת הנצחת איברים,
ולאחרונה הוכר גם שם המוות המוחי כמוות לכל דבר.
הפילוסופיה ההינדית
הפילוסופיה ההינדית מושתתת על גלגול נשמות. על פי אמונה זו, לאחר המוות הנשמה לא מתה והיא נולדת מחדש בגוף חדש. אבני היסוד של התפיסה ההינדואיס הפילוסופיה ההינדית מושתתת על גלגול נשמות. על פי אמונה זו, לאחר המוות הן עזרה לסובל, ולכן אין הנחייה לא להשתמש בחלקי גוף של נפטר או חי כדי להציל את חייהם של
אחרים. אמונה זו גורסת שלאחר מות הגוף, ניתן להשיב חלקים ממנו חזרה ליקום.
פתיחת קבר המת
פתיחת הקבר, היא בעיקרון פעולה האסורה על פי ההלכה, בשל הפגיעה בכבוד המת הכרוך בהן. אמנם, כאשר פעולת הפגיעה בכבוד נעשית לכבודו של המת הריהי מותרת. כך למשל, מותר משום כבוד המת לעכב את קבורתו של נפטר כדי לאפשר לרבים, או לבני משפחה, להשתתף בהלווייתו. כמו כן, משום כבודו של המת מותר לפנות אותו מקברו כדי
להעבירו לקבורה בקברי אבותיו או בארץ ישראל. הרדב"ז אף התיר, מאותו שיקול של כבוד המת, לשבור את עצמות המת כדי להכניסן לתוך כד לשם הבאתו לקבורה בארץ ישראל, ומדברי ה"נודע ביהודה" עולה שמותר לנתח את גופת הנרצח לשם הבאת הרוצח לדין, בנימוק שהענשתו של הרוצח היא כבודו של הנרצח.
אשר להקמת מצבה למת, הרשב"א כותב: "והמצבה שמעמידין על הקבר אין לך כבוד גדול יותר מזה למת". אבל אפשר שהרשב"א דיבר בהעמדת מצבה- סתם, ולאו דווקא מצבה מזוהה, וקשה איפוא להסיק מדבריו שמי שיש כבר מצבה מעל קברו מותר לפגוע בכבודו רק כדי לחקוק את שמו עליה.
הרב משה פיינשטיין מסביר, שהכבוד שיש למת בהעמדת מצבה על קברו קשור בבני משפחתו "כדי שידעו היכן הוא קבור, כדי שיהיה נקל להם למצוא קברו כשירצו לבקרו". ושמא ניתן להסיק מדבריו, שזיהוי מקומו המדויק של החלל בתוך קבר אחים, יש בו כדי להצדיק את פגיעה בכבוד הגופה, שכך יידעו הקרובים היכן לכוון את דמעותיהם
ותפילותיהם. אבל מסקנה זו אינה נקייה מספקות, שכן אולי לעניין פקידת הקבר די בקבר אחים ואין בזיהוי המקום המדויק בתוך קבר האחים כדי להצדיק פגיעה בכבוד.
בהתירו את פינוי עצמותיהם של שלושה חיילים שנקברו בקבר אחים, כותב הרב עוזיאל, בין שאר נימוקיו: "ובודאי שכבודו ורצונו של אדם הוא להיקבר בקבר מיוחד כמנהגם של ישראל שהיא תורה בחיים ובמות". לפי זה, כבוד המת שבקבורה אישית ומזוהה כמנהג ישראל יש בו כדי להצדיק פגיעה בכבוד(אם כי הרב עוזיאל דיבר בפינוי עצמות
ולא בריסוקן ועיבודן, ושמא יש להבחין ביניהם). אמנם, הרב עוזיאל דן בקבר אחים שבו שלוש גופות נקברו בארון משותף, והוא מציין שאין זה מנהג ישראל ויש בדבר עליבות שאינה לכבוד המתים, ואולי אין הדין כן כאשר החיילים שבקבר האחים נקברו בארונות נפרדים. עם זאת, מסתבר שייחוד מצבה וכיתוב שמו של החלל עליה הרי הוא
בכלל מנהג ישראל בזמן הזה.
ואמנם, כשנשאל הרב בקשי דורון בעניין שיירת הדסה, התיר למעשה לפתוח קבר אחים כדי לבצע בדיקות גנטיות ולהביא את הקבורים בו לקבורה אישית.
נציין עם זאת, שהרב שמואל ווזנר, מחשובי הפוסקים בעולם החרדי, נשאל אם מותר לעכב קבורה לשם זיהוי המת ופסק לאיסור: "הנה אין מקום להסתפק בזה, דלקבור מיד בלי ניתוח עדיף (אף אם תמצי לומר שיש איזה היתר לנתח, מה שהוא רחוק)". ואם כך הדין לעניין עיכוב קבורה כך הדין גם כן לעניין פגיעה בכבוד המת. לדידו, זיהוי
אינו מצדיק פגעיה בכבוד המת. אולם, קשה להסיק מסקנות פסקניות מתשובה לקונית זו, מה עוד שהוא עצמו אינו שולל לחלוטין אפשרות ניתוח לצורך זיהוי - "אף אם תמצי לומר שיש איזה היתר לנתח".
אם מטרת הבדיקה אינה כבודו של המת (הקמת מצבה אישית על שמו), אלא השקטת הספקות המקננים בלב קרובי משפחתו, כי אז ספק אם יש בכך כדי להתיר את ניוולו של המת. כפי שראינו לעיל, יש בסיס במקורות ההלכה לפגיעה בכבוד המת אם הדבר נעשה לכבודו, אבל האומנם ניתן לראות בהבאת מרגוע לנפשם של קרוביו משום כבודו של המת
עצמו? מדברי הרב עוזיאל נראה שאכן יש להשיב על כך בחיוב, שכן אחד מן השיקולים שלו בהתירו את פינויים של שלושת החיילים שהזכרנו לעיל היה: "רצון ההורים וכבודם והקלת צערם שהדעת נותנת לומר שהמת מוחל על כבודו משום צער הוריו".
מה הדין כאשר חלק מהמשפחות אשר ייתכן שיש להן זיקה לחללים הטמונים בו אינן מסכימות לבצע את הבדיקה?
דומה שפתרונה של שאלה זו, תלוי בשאלה אם הבדיקה לזיהוי הגופה מותרת או שהיא חובה. אם היא חובה, כי אז בני המשפחה אינם מוסמכים להתנגד לה, כשם שאינם רשאים להתנגד לקבורת קרובם. לעומת זאת אם היא רשות, כי אז נראה שלא ניתן יהיה לבצע את הבדיקה אלא אם יסכימו לכך כל המשפחות פה אחד.
מן המקורות שסקרנו לעיל עולה שלכל היותר פגיעה בכבוד המת לשם זיהויו מותר, אבל וודאי שאינו חובה כקבורה עצמה. מאחר שכך, כשם ששאר סידורי הקבורה ופרטיה מסורים לשיקול דעתה והחלטתה הריבונית של המשפחה, כך יש לה מעמד בקשר לביצוע הבדיקה.
בעניין זה נראה שיש מקום ללמוד בקל וחומר מסוגיה אחרת, היא סוגיית נטילת אברים מן המת להשתלה. במאמרו בנושא זה טוען הרב שבתי רפופורט, שאף שמותר ליטול איבר מן המת להשתלה (שהרי אין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש), בכל זאת לבני משפחת הנפטר יש מעמד להתנגד לנטילת האבר. והלא דברים קל וחומר, אם יש מעמד לבני
המשפחה להתנגד לנטילת אבר להשתלה אף שיש בו כדי להציל חיים, בוודאי שיש להם מעמד להתנגד לבדיקה הגנטית, וזאת משתי סיבות:
משום שבני המשפחה מייצגים את רצון הנפטר ורשאים הם אפוא לקבוע שזה היה רצונו שלא יפריעו את מנוחתו,
זכותם של בני המשפחה לטעון שכבודם ורגשותיהם שלהם ייפגעו אם תבוצע הבדיקה.
במצב כזה של חילוקי דעות בן המשפחות אין בררה אפוא אלא "שב ואל תעשה", וכל זמן שאין הסכמה פה אחד של כל המשפחות אין לבצע את הבדיקה, למרות כאבן של המשפחות המבקשות, שכן מי מסמיך אותנו לקבוע שכאבן של אלו עדיף על פני כאבן של אלו? .
סיכום
עבודה זו עסקה בנושא הקניין על גופו של המת, ובשאלת הבעלות על קניין זה. וכבר בתחילת העבודה הובהר כי בכל הקשור חוקי לדיני הקניין המסורתיים, קשה יהיה להחילם על גופתו של המת, ועדיף לדון במקרה קניינו של המת דרך פריזמת כבודו הוא - אל אף שהינו כבר מת, סוגיה המוכרת היטב במשפט הישראלי.
בתרבות המערבית, כיום, ישנה נטייה לדון, במקרים רבים, דרך דיני הקניין. וכפי האמור לעיל, מאוד לא רצוי לבחון זאת כך. כבוד המת, לעומת זאת, הינו נושא הנדון בהיבטים רבים, כגון, חילול קברים, לקיחת איברים וכד'.
הדעות לגבי לקיחת איברים מגופו של המת, כאמור לעיל, חלוקות הדתות השונות בעניין זה - היהדות, נוטה לאסור לחלוטין לקיחת איברים מאדם מת או חי, ולעומתה, ישנן דתות אחרות שאינן אוסרות זאת. הדתות האחרות אף מעודדות עזרה לחי, בעיקר על חשבון המת, ובנקודה זו היהדות חריגה ביותר- לפי היהדות, אין לחלל קברים, אף
לאחר אלפי שנים, ולדעת המחמירים אין ליטול אברים ממת, אפילו חיוניים ביותר.
אחת התיאוריות לקביעת צדק חברתי, הנפוצות כיום, היא התיאוריה של גוהן רולס מארה"ב עיקרון הצדק החברתי שלו מתחלק לשני עקרונות משנה: האחד עקרון ההפרשיות והשני עקרון ההזדמנות השווה. בעקרון החלוקה של טובין כלכליים-חברתיים אי השוויון בתחום החברתי והכלכלי יוסדר באופן הבא: הוא ישפר את מצב כולם, ובמיוחד את
מצב המקופחים ביותר, יקוים התנאי של שוויון הזדמנויות הוגן, כל המשרות והתפקידים יהיו פתוחים לכולם. אי לכל כולם צריכים להיכנס מאחורי "מסך בערות": אף אחד לא יודע מה מצבו- האם הוא חולה, בריא, זקוק להשתלה או במשפחה של מישהו שמת והוא מתנגד לה. כך יתקבלו ההחלטות ההוגנות ביותר. לדעתי במצב הזה תתקבל ההחלטה
כי יש לקחת איברים מהמת היות ואף אחד לא יהיה אכפת לו, לכשימות, כי יקחו את אבריו ולעומת זאת ירצה לקבל איברים מתפקדים לכשיחלה
יצוין כי לנושא הקניין על מת יש השלכות לגבי נושא לשון הרע הנאמר על המת, הגורר אחריו פיצוי כמו אצל אדם רגיל. הזכות לשם טוב קיימת גם לאחר המוות וניתן להרחיק לכת ולהגדירה כנכס עבור בני משפחתו של הנפטר. מנגד, לאחר מותו הנפטר אינו זקוק לפרטיות, ואז, אולי, ישנה הקלה מסוימת במה שניתן לספר אודותיו. בנדון
יבחן קו הגבול בין זכות הציבור לדעת ובין הזכות לשם טוב ולפרטיות על מנת לראות האם יש להקל בנקודות מסוימות עם המפרסם בשל כך שהגנת הפרטיות אינה רלוונטית לאחר מותו
נקודה נוספת שלא נדונה, מפאת קוצר היריעה היא נושא הוצאת זרע מן המת לשם הולדת ולדות.
ביבליוגרפיה
אגרות משה יו"ד ח"ב ס" קעד בסופו
בבא בתרא קנד ע"א; חולין יא ע"א.
הד דוד, אתיקה ורפואה, תל-אביב, 1989.
הוכהויזר רבקה, חיים בכל מחיר, שפרעם, 1992.
הרצוג, הרי"א פסקים וכתבים, חלק ה, יורה דעה, סימן קלז, שאלה ה.
הרצוג,, הרי"א, נאמן, י. "זכותם של בני משפחת הנפטר לקביעת הכיתוב על המצבה", בתוך: עיונים במשפט עברי ובהלכה, רמת גן, תשנ"ט, עמ' 247.
ויינריב אליעזר, בעיות בפילוסופיה של המוסר, האוניברסיטה הפתוחה, תל אביב, 1984.
כהן דוד, "גישות חיוביות ביהדות למוות", גרונטולוגיה, 63, 1993.
מסכת ברכות דף רפג
מסכת עבודה זרה כט, ב
ספרי, פרשת כי תצא, סימן רכא; סנהדרין מז ע"א.
עאטף מטלה אחים לדם- הדרוזים בארץ ישראל מרר, 1988
פטר, עמרם, המיתולוגיה ההודית, תל -אביב, 2001.
קאוצקי רודולף, למות בבית החולים, ירושלים, רשפים, 1988.
קמיר אורית, שאלה של כבוד ישראליות וכבוד-האדם תל אביב: כרמל, 1998
רוטנשטרייך נ., המחשבה היהודית בעת החדשה, 1966.
רוי ויליס (עורך), המיתולוגיה של עמי העולם, הד ארצי, 1999
ריביר שמריהו, "טיעוני חלק היש בתורת פרמנידס וביקורת אפלטון ואריסטו עליהם", עיון, י"ח, תשכ"ט.
רפופורט הכהן, ש"א, "מעמד בני המשפחה במניעת הוצאת אברים מגוף קרובם המת", עמ' 220
שאול ישראלי, "תרומת איברים מן המת", אסיא נ"ט-ס (תשנ"ז), עמ' 106
שו"ת אגרות משה, יורה דעה, חלק ד, סימן נז.
שו"ת בנין אב, חלק ד, סימן סז.
שו"ת הרדב"ז, חלק ב, סימן תריא.
שו"ת נודע ביהודה, מהדורה תניינא, יורה דעה, סימן רי, הובאו דבריו בשו"ת ציץ אליעזר, חלק ד, סימן יד, ד"ה למדנו ובשו"ת מנחת יצחק, חלק ה, סימן ט, ד"ה (ד) והנה.
שו"ת פסקי עוזיאל בשאלות הזמן, סימן לו.
שו"ת שבט הלוי, חלק ה, יורה דעה, סימן קעח.
שולחן ערוך, חלק יורה דעה סימן שמח
שולחן ערוך, חלק יורה דעה, עמוד תתק"ו.
שטינברג א.,, אנציקלופדיה הלכתית רפואית ד (ירושלים, תשנ"ד), עמ' 551-552.
שמעון סליון ,(1990) - פרס נובל ברפואה ובפסיכולוגיה, האתגר- השתלות, הוצאת מוסד ויצמן לפירסומים במדעי הטבע ובטכנולוגיה, 321-322.
שפילברג, חיים, הודו אמונות ודעות, תל אביב, 1985.
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין
Hernandez Gl, Volpert O, Iniguez Ma, Lorenzo E, Martinez, Grau R, Fresno M, Redondo Jm, (2001) "Selective Inhibition Of Vascular Endothelial Growth Factor-Mediated Angiogenesis By Cyclosporin".Exp Med, 193:607-620
Robert Auerbach, Rachel Lewis, Brenda Shinners, Louis Kubai, and Nasim Akhtar, Angiogenesis Assays: A Critical Overview, Angiogenesis Assays A Critical Overview .Clinical Chemistry 49:32-40.
http://www.clinchem.org/cgi/content/full/49/1/32
Scanlon T., "Freedom of Expression and Categories of Expression", University of Pittsburs, Pp.519-595.
Steffan H, Clipstone N, Timmermann L, Northrop J, Graef I, Fiorentino D, Nourse J, Gerald R. (1996) "The Mechanism of Action of Cyclosporin A and Fk506" Clinical Pp, S40-S45.
Steffan H, Clipstone N, Timmermann L, Northrop J, Graef I, Fiorentino D, Nourse J, Gerald R. (1996) the Mechanism of Action of Cyclosporin A and Fk506, Clinical Immunology and Immunopathology, S40-S45.
rbach R, Lewis R, Shinners B, Kubai L, Akhtar N,( 2003)
Angiogenesis assays a critical overview. 49:32-40.
כהן דוד, "גישות חיוביות ביהדות למוות", עמוד 56
פטר עמרם המיתולוגיה ההודית עמוד 11
רוטנשטרייך נ., המחשבה היהודית בעת החדשה, עמוד 34
ריביר שמריהו, "טיעוני חלק היש בתורת פרמנידס וביקורת אפלטון ואריסטו עליהם", עמוד 45
רוי ויליס (עורך), המיתולוגיה של עמי העולם, עמוג 4
רע"א 3614/97 דן אבי יצחק, עו"ד נ' חברת החדשות הישראלית בע"מ, פ"ד נג(1), 26.
ניסוח זה של הרמב"ם בספר המצוות הוא הניסוח הבהיר ביותר והחד ביותר לדוקטרינת "המדרון החלקלק". וכבר הדגיש השופט מ' אלון (כתוארו אז) כי מקום כבוד לרבינו הרמב"ם לשימוש באימרה הידועה כי מוטב לזכות אלף חוטאים מלהרשיע אדם אחד חף מפשע - ע"פ 543/79, נגר נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(1) 113, בעמ' 164-165.
מילון פונטנה למחשבה מודרנית עמוד 466
קמיר אורית, שאלה של כבוד ישראליות וכבוד-האדם עמוד 45.
שם עמוד 54.
רע"א 3614/97 דן אבי יצחק, עו"ד נ' חברת החדשות הישראלית בע"מ, פ"ד נג(1), 26
הד דוד, אתיקה ורפואה, תל-אביב, 1989.
פלר ש"ז "לשון הרע- עבירה ומשמעות הדישה בכוונה לפגוע", משפטים, כ"ג. תשנ"ד.
הד דוד, אתיקה ורפואה עמוד 5
קאוצקי רודולף, למות בבית החולים, עמוד 4
STEFFAN H, CLIPSTONE N, TIMMERMANN L, NORTHROP J, GRAEF I, FIORENTINO D, NOURSE J, GERALD R. (1996) The Mechanism of Action of Cyclosporin A and FK506, CLINICAL pp , S40-S45.
קאוצקי רודולף, למות בבית החולים, עמוד 5.
Hernandez GL, Volpert O, Iniguez MA, Lorenzo E, Martinez, Grau R, Fresno M, Redondo JM, (2001) Selective inhibition of vascular endothelial growth factor-mediated angiogenesis by cyclosporin A, r 607-620
שמעון סליון ,(1990) - פרס נובל ברפואה ובפסיכולוגיה, האתגר- השתלות, עמודים 321-322.
שם עמודים 323-325
מסכת עבודה זרה כט, ב
החלטת מועצת הרבנות, 75/86 התפרסם בעיתון ידיעות אחרונות, 4.5.86, עמוד 4
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף מ"
מסכת ברכות דף רפג
שולחן ערוך, חלק יורה דעה סימן שמח
שולחן ערוך, חלק יורה דעה, עמוד תתק"ו.
אגרות משה יו"ד ח"ב ס" קעד בסופו
עאטף מטלה אחים לדם- הדרוזים בארץ ישראל עמוד 5.
פטר עמרם המיתולוגיה ההודית עמוד 54.
שפילברג חיים הודו אמונות ודעות עמוד 18
שם עמוד 36.
על איסור פגיעה בכבוד המת ראה: בבא בתרא קנד ע"א; חולין יא ע"א. איסור זה הוא מן התורה, ראה רשימת הפוסקים שהביא א' שטינברג, אנציקלופדיה הלכתית רפואית ד (ירושלים, תשנ"ד), עמ' 551-552, ובה"ש 111-114.
בעיות הלכתיות נוספות העלולות להתעורר כתוצאה מנטילת הדגימה, הן: ביטול מצוות קבורה; איסור הנאה מן המת;
ספרי, כי תצא, סימן רכא; וכך נפסק להלכה בשולחן ערוך, יורה דעה, סימן שנז, סעיף א.
ראה טור, יורה דעה, סימן שכג.
שו"ת הרדב"ז, חלק ב, סימן תריא.
שו"ת נודע ביהודה, מהדורה תניינא, יורה דעה, סימן רי, הובאו דבריו בשו"ת ציץ אליעזר, חלק ד, סימן יד, ד"ה למדנו ובשו"ת מנחת יצחק, חלק ה, סימן ט, ד"ה (ד) והנה.
ראה שו"ת הרשב"א, חלק א, סימן שעה.
אין להבין את דברי הרשב"א האלה כפשוטם, שכן ודאי יש דברים שהם כבוד גדול יותר למת מאשר הקמת מצבה על קברו, כגון טהרת המת ואופן קבורתו. ראה שו"ת אגרות משה, יורה דעה, חלק ד, סימן נז.
שו"ת אגרות משה, יורה דעה, חלק ד, סימן נז.
שו"ת פסקי עוזיאל בשאלות הזמן, סימן לו.
אבל יש להעיר, שמתשובה אחרת שהשיב הרב עוזיאל (שם, סימן לה, ס"ק ח), בעניין קברי אחים עולה מסקנה שונה לחלוטין, שכן הוא כותב שם: "דהלכה פסוקה היא אין מפנים אפילו מקבר בזוי למכובד", ומשום כך הוא אוסר פינוי קבר אחים: "כל שהוא נקבר בבית קברות של ישראל אעפ"י שאין קברו מכובד כגון שיש הרבה מתים בקבר אחד,
מכל מקום כיון שהוא בבית הקברות של ישראל אין מפנים אותו אפילו לקוברו בבית הקברות של ישראל". וצריך עיון כיצד מתיישבים דבריו אהדדי. ואפשר שדברים אחרונים אלה נאמרו להלכה ולא למעשה, שכן שם התיר למעשה את פינוי קבר האחים משום שנקברו שם באופן ארעי.
שו"ת בנין אב, חלק ד, סימן סז.
שו"ת שבט הלוי, חלק ה, יורה דעה, סימן קעח.
שכן פגיעה בכבוד המת נלמד מאיסור הלנת המת. ראה: ספרי, פרשת כי תצא, סימן רכא; סנהדרין מז ע"א.
הרי"א הרצוג, פסקים וכתבים, חלק ה, יורה דעה, סימן קלז, שאלה ה.
הרב ש"א הכהן רפפורט, "מעמד בני המשפחה במניעת הוצאת אברים מגוף קרובם המת", עמ' 220.
ראה הרב הרצוג (לעיל, הערה 46). וראה י' נאמן, "זכותם של בני משפחת הנפטר לקביעת הכיתוב על המצבה", בתוך עיונים במשפט עברי ובהלכה (רמת גן, תשנ"ט), עמ' 247.
אמנם ראינו לעיל, הערה 43, שהרב בקשי דורון התיר את פתיחת קברי האחים בעניין שיירת הדסה, אבל אין הוא מתייחס כלל בדבריו לשאלת התנגדות חלק מן מהמשפחות, ככול הנראה, פרט מכריע זה לא הובא לידיעתו כלל, והוא הניח שבני כל המשפחות מבקשות לערוך את הבדיקה, כפי שניכר מלשון השאלה שם. כאשר הרב עוזיאל התיר פינוי
קבר אחים (ראה לעיל, הערה 41) הייתה הסכמה של כל המשפחות.
ויינריב אליעזר, בעיות בפילוסופיה של המוסר, עמודים 13-17.
ע"א 466/83 אג'מיאן שאהה, ארכיהגמון נ. הארכיהגמון יגישה דרדריאן, פד"י ל"ט (4)

תגים:

מוות · מוסר · השתלות · איברים · אתיקה · רפואית

עבודות נוספות בנושא:

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "הקניין בהקשרו החברתי - השתלת איברים מגוף המת.", סמינריון אודות "הקניין בהקשרו החברתי - השתלת איברים מגוף המת." או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.

אודות האתר:

יובנק הנו מאגר עבודות אקדמיות לסטודנטים, מאמרים, מחקרים, תזות ,סמינריונים ועבודות גמר הגדול בישראל. כל התקצירים באתר ניתנים לצפיה ללא תשלום. ברשותנו מעל ל-7000 עבודות מוכנות במגוון נושאים.