|
עבודות [10-18] מתוך 975
:: [עמוד 2 מתוך 109]
|
|
<< עמוד קודם ::
עבור לעמוד: 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10
:: עמוד הבא >>
|
|
| עבודה מס'
65736 |
הוסף לסל
(תוכל תמיד להסיר זאת בעתיד)
|
|
חובות אבודים- תאוריה ומעשה, 2000.
בדיקת ההיבטים השונים של החובות האבודים: מס הכנסה, מע"מ, בנקים והיבטים חשבונאיים ומשפטיים. |
| 9,046 מילים (כ-28 עמודים), 21 מקורות, 198.95 ₪ |
::
לחץ כאן להצגת / הסתרת תקציר העבודה ::
תקציר העבודה
כמעט כל עסק יש חובות אבודים. חובות אלו נובעים משני מקורות עיקריים:
- לקוחות שלא יכולים או לא רוצים לשלם
- הלוואות לאחרים שלא יפרעו.
אלו גם אלו מהווים הפסד עיסקי והבעיה העיקרית היא כיצד להציג אותם בדוחות הכספיים, כיצד להעריך את היקפם, וכיצד שלטונות המס מתייחסים אליהם.
על פי העיקרון החשבונאי לפיו יש להקביל הוצאות להכנסות, יש לזקוף את ההוצאה של חוב אבוד לאותה תקופה שבה נבעה ההכנסה ממתן האשראי לאותו לקוח ולא לתקופה שבה נתברר שהחוב אינו ניתן לגביה. אולם הואיל וחובות אבודים אינם ניצפים מראש - שהרי לו היה כך, מן הדין היה לא לרשום את החוב מלכתחילה - יש צורך באימוד מראש של ההוצאה בשל חובות אבודים, או מסופקים, ברישומה בספרי החשבון ובדווח עליה בדו"חות הכספיים.
ישנם שלושה סוגי חובות:
- הפרשות שנתברר כי היו מוצדקות באשר החוב בגינן הופרשו נמחק.
- הפרשות שנתברר כי לא היה מקום להפרישן הואיל והלווה התאושש.
- הפרשות שגם בדיעבד נשארו בגדר הפרשות משום שמצב הלווה טרם נתברר.
על מנת לדווח על הרווח קרוב ככל האפשר לגובהו האמיתי נוהגים, אם כן, החשבונאים להעריך, סטטיסטית, איזה אחוז מן החובות עתיד שלא להגבות (בד"כ נעשה אמדן זה על פי ניסיון העבר) ויוצרים רזרבה מתאימה בדוחות הכספיים של החברה.
אליבא דאנשי מס הכנסה, בפירמה רגילה נובעת ההכרה בחוב רע מן הצורך בתיקון דו"חות הנערכים על פי השיטה המסחרית. זאת באשר אצל פירמה רגילה, המנהלת ספריה על פי שיטת המזומנים, לא מתעוררת שאלת החובות הרעים, באשר חוב רע אינו נגבה במזומן ואם כך אינו נכלל גם בדו"חות החברה.
לעומת זאת, אצל פירמה רגילה המנהלת ספריה על פי השיטה המסחרית - ההכרה בחובות המסופקים באה, כאמור, על מנת לתקן את דו"ח הרווח וההפסד. לכן, דורשת פקודת מס הכנסה מידת וודאות גדולה יותר לגבי גריעות החוב מאלו הנדרשות ע"י הפרקטיקה והתאוריה החשבונאית.
שלטונות מע"מ נוקטים ב"שיטה המסחרית". על פי שיטה זו, נקבע תאריך קבלת ההכנסות והוצאת הוצאות לפי היום שבו נוצרו הזכות לקבל הכנסה או החיוב להוציא הוצאה, כך שדי בהתקיים הזכות לקבלת ההכנסה, בשנת מס מסויימת, כדי שזו תהא הכנסה השייכת לאותה שנה. ואין צורך שההכנסה אכן תתקבל בפועל באותה שנה. קיימת אפשרות כי ברבות הימים יתברר כי הזיכוי או החיוב לא היו מוצדקים הואיל ובפועל לא הגיעה ההכנסה לידי הנישום או לא הוצאה על ידו ההוצאה. במקרה כזה, יש צורך בתיקון הרישום.
כאשר בבנק עסקינן, שונים פני הדברים. לגבי בנק, אצלו חובות מהווים מלאי עיסוק, יש לבחון את הדברים מנקודת מבט שונה. בבנק אין לנו צורך להזקק לכללים המיוחדים בדבר הכרה בחובות רעים ומסופקים הואיל ועל שאלת עדכון ערך מלאי עיסוק שולט העיקרון הכללי של "עלות או שוק" לפי הנמוך מביניהם. אשר על כן, ביכולתנו להסתפק בקריטריונים הקובעים את שווי השוק של החוב, וביניהם ודאי יש לתת משקל גם לאפשרות הגביה של החוב. אין לנו עניין כאן בתיקון דו"ח ובוודאי אין עסקינן בעתודה לחובות רעים, אלא בהצגה נכונה ועדכנית של ערך מלאי החובות. לפיכך, אין בעקרון צורך להיזקק לקריטריונים המחמירים.
מטרת העבודה הנוכחית היא לבדוק את ההיבטים השונים של החובות האבודים:
- מס הכנסה
- מע"מ
- בנקים
- היבטים חשבונאיים ומשפטיים
לאחר מכן יערך מחקר ובו פירוט ממצאים לגבי צורת התייחסות בדוחות.
תוכן העניינים:
מבוא
היבטים חשבונאים
2.1 מהו חוב תלוי
2.2 דרך ההצגה
2.3 הפרשה ספציפית והפרשה כללית
היבטי מיסוי
הלוואה הונית כחוב אבוד
מע"מ על "חובות אבודים"
2.5 המסגרת החוקית
2.6 היבט חשבונאי
2.7 עמדת השלטונות
הפרשה לחובות מסופקים - בבנק
3.1 מהות עסקי הבנק
3.2 עמדת שלטונות המס
3.3 המצב בישראל
בדיקה אמפירית- צורת ההצגה בדוחות הכספיים
סיכום
ביבליוגרפיה
מתוך העבודה:
חוב תלוי הינו חוב שעצם קיומו מוטל בספק. כך למשל, אם הוגשה כנגד הנישום תביעה שסיכויי הצלחתה אינם ברורים או אם הנישום התחייב לספק שרות תיקונים בגין מוצרים שמכר ואינו בטוח כמה מן המוצרים יתקלקלו.
הדמיון בין חובות מסופקים לבין הפרשה לחובות תלויים - ברור. הגם שחובות מסופקים עניינם חובות שהלקוחות חייבים לנישום ואילו חובות תלויים הם חובות שהנישום עלול להתחייב בם, בשני המקרים, אם יתאמת החשש יגרם הפסד לנישום. אם החוב המותלה יתגלה כחוב ודאי - יאלץ הנישום לשלם את החוב ואף במקרה בו יתגלה החוב המסופק כרע יסבול הנישום נזק ממון.
מכירות ומתן הלוואות שלא מזומנים כרוכות בסיכון להיווצרות חובות שאינם ניתנים למימוש. זוהי תוצאה בלתי נמנעת של מאמץ לעידוד מכירות. |
| |
| עבודה מס'
65613 |
הוסף לסל
(תוכל תמיד להסיר זאת בעתיד)
|
|
קריירה נשית מול צורכי המשפחה, 2001.
האם החוקים והתקנות עוזרים לנשים להתגבר על הבעיות היחודיות להן ועל האפליה בשוק העבודה. |
| 9,748 מילים (כ-30 עמודים), 16 מקורות, 238.95 ₪ |
::
לחץ כאן להצגת / הסתרת תקציר העבודה ::
תקציר העבודה
משחר ימי ההיסטוריה האנושית, התגלתה בעיה במעמדה של האישה, בתפקידיה במסגרת המשפחה, ובמסגרת החברתית אליה השתייכה. אם בשל עדיפותם הפיזית של הגברים, ואם בשל הצורך להיות פחות ניידת, ופחות מהירה בגלל הריון או צאצאים, מה שגרם לחלוקת תפקידים בין נשים לגברים, הראשונות נשארו לשמור ולגדל את הילדים בבית, והגברים דאג לכלכלה, ביטחון ומעמד המשפחה. השתלשלות גרמה לקיבוע מקומה של האישה בבית ובטיפול בילדים. הלך רוח זה הלך והתפתח במשך כל שנות ההיסטוריה האנושית. אם בזמן שגברים יצאו למלחמות ועול אחזקת הבית, וקיום המסגרת המשפחתית נפל על כתפי הנשים. גם המבנה האוטרקי של רבים ממשקי-הבית גרם לכך שבנוסף לעזרה של האישה בעבודות המשק, חלו עליה גם תפקידי משק הבית והטיפול בילדים, והגברים היו משוחררים מכך.
ציון דרך חשוב שבעקבותיו החלה נביטה של זרעי האפליה הוא "המהפכה התעשייתית". פתאום יותר נשים החלו לצאת ממסגרת של עבודה בבית למסגרת של עבודה מחוץ לבית, בעיקר בקרב המעמדות הנמוכים.
הזמן הפנוי שנוצר עקב ההתפתחות הטכנולוגית בעיקר בתחום מכשירי החשמל הביתיים טרם רבות לכך שיותר ויותר נשים יוצאות מן הבית, ומצטרפות למעגל הנשים העובדות. עם התגברות קצב הצטרפותן של נשים למעגל העבודה החלה לבלוט האפליה בין נשים וגברים בעבודה, בתחומים כמו: קידום בעבודה, אפליה בשכר, בתנאים ובהתייחסות, וזאת בעיקר ע"י גברים, שגם חששו מתפיסת מקומם ע"י הנשים, וגם הושפעו מסטריאוטיפים שהשתרשו במשך שנות ההתפתחות האנושית, והשפיעו על יחסם והתנהגותם כלפי נשים בחברה. סטריאוטיפים כגון: "מקומה של האישה בבית" ו-"ישנם תפקידים שמיועדים רק לגברים ותפקידים שמיועדים רק לנשים", תפיסת האישה כבעלת הון אישי נמוך, כלומר תרומתה לס"ה בשוק העבודה נמוכה, יחסית לתרומתם של הגברים.
השפעת החיים המודרניים על דפוס המשפחה הוא נושא שנוי במחלוקת בין החוקרים במדעי החברה. יש הטוענים שהנישואין והמשפחה החלו להתפורר בהשפעת התפתחויות רבות עוצמה כגון נטישת הדת, ניידות חברתית, אינדיבידואליזם, מתירנות ויציאת נשים לעבודה.
המשפחה והחיים בכלל עברו במשך השנים האחרונות תהפוכות רבות. המשפחה בעבר היוותה את מרכז חייו של האדם (גוטליב, 1998). יחידה זו עברה שינויים רבים הנובעים מהעדפות חברתיות או אישיות, ובעיקר מ"כפילות קריירה"- יציאת הנשים לעבודה.
מטרת המחקר הנוכחי היא לבדוק האם החוקים והתקנות עוזרים לנשים להתגבר על הבעיות היחודיות להן ועל האפליה בשוק העבודה. האם התקנות והחוקים מיושמים בפועל או שזוהי "הלכה ואין מורים כך". העבודה תסקור בעיקר את החקיקה הראשית וחקיקת המשנה, ולאחר מכן הוראות פסקי דין מנחים והנחיות שהופקו ע"י נציבות שירות המדינה בשיתוף עם הסתדרות העובדים.
תוכן העניינים:
מבוא
1.1 הצגת הנושא
1.2 מטרת המחקר
שינוי בפונקציות בתוך המשפחה
2.1 יציאת האישה לעבודה
2.2 עזרת הבעל בבית לאור כפילות קריירה
החוקים השיווניים
3.1 חוק עבודת נשים
3.2 תקנות עבודת נשים (עבודת לילה בשירותי המדינה), התשט"ז - 1955
3.3 עבודות אסורות ועבודות מוגבלות התש"ם - 1979
3.4 נשים מוכות (זכויות מיוחדות)
3.5 חוק שוויון הזדמנויות בעבודה התשמ"ח 1988
3.6 חוק שירות התעסוקה
3.7 חוק שכר שווה לעובד ולעובדת
3.8 פרישה בגיל שווה לשני המינים
3.9 מס הכנסה
3.10 בטוח לאומי
סיכום
ביבליוגרפיה
מתוך העבודה:
הנשים עברו בעשרים שלושים השנים האחרונות תמורות גדולות. יותר ויותר נשים עובדות מחוץ לבית דבר המביא בהכרח שינויים מהותיים בתפקידים ,בהשכלה, בהכשרה המקצועית ובציפיות של האישה מעצמה ושל המערכת החברתית ממנה. אין ספק שכתוצאה מכך חלים שינויים גם במערכת היחסים בין בני הזוג. מצב זה יוצר קונפליקטים בחיי המשפחה וניסיון למציאת פתרונות פנימיים וחיצוניים (קורונפלד, 1982) .
|
| |
| עבודה מס'
65595 |
הוסף לסל
(תוכל תמיד להסיר זאת בעתיד)
|
|
צנזורה על יצירות אומנות, 1997.
האם הצנזורה עומדת במבחן חופש הביטוי, שהוא ערך עליון בכל מדינה דמוקרטית מתוקנת והאם יש לכך צידוק פילוסופי ? |
| 9,553 מילים (כ-29.5 עמודים), 35 מקורות, 258.95 ₪ |
::
לחץ כאן להצגת / הסתרת תקציר העבודה ::
תקציר העבודה
מטרתה של עבודה זו הינה לעקוב אחר דיני הצנזורה על האומנות בישראל, כשזה בא לידי ביטוי בסרטים, מחזות אומנות ויצירות תיאטרון, כיום לא קיימת הצנזורה (למעט זו הפוגעת בביטחון המדינה) הניתן להגדירה כצנזורה על אומנות.
שאלת המחקר, המתבקשת לאור הנושא עליו אנו דנים, שבו אדון בעבודתי זו היא : האם הצנזורה עומדת במבחן חופש הביטוי, שהוא ערך עליון בכל מדינה דמוקרטית מתוקנת והאם יש לכך צידוק פילוסופי ?
למרות שהעבודה דנה ברמה הפילוסופית, מטבע הדברים אתייחס בעיקר לנעשה בישראל: החוק והפסיקה. יצוין כי רוב הפסיקות בישראל מתייחסות למחזות, פסיקות שבוטלו זה מכבר, ולכן רוב הפסיקות מתייחסות אליהן, היות וניתן להשליך מהן גם על סרטים שבהם הפסיקות מועטות.
תחילתה של מערכת ההגבלות, הלא פורמלית בישראל, שעל פיהן מעוצבים ההסדרים, הנוגעים לחופש הביטוי הפומבי, מקורה עוד בתקופת הישוב. העיתונות העברית שיקפה אז מגוון רחב של דעות, וכן יריבויות פוליטיות אין ספור, אך זו התלכדה סביב מטרה אחת מקודשת: לשרת את האינטרס הביטחוני. בין הנהגת היישוב ועורכי העיתונות שררו יחסי אמון והבנה על בסיס המאבק להגשמת המטרה הנכספת.
עם קום המדינה המשיכו לנהוג על פי הנורמות ודפוסי הפעולה הישוביים, שהוכיחו את עצמם בעיתות מצוקה. בשנותיה הראשונות של המדינה נדמה היה כי מצב המלחמה והמצור החיצוני על מדינת ישראל עתידים לחלוף תוך פרק זמן לא רב לכן, בדומה לשטחים אחרים, גם החוקים הנוגעים לעיתונותהכתובה נראו אז כמגבלות זמניות. למרות כל זאת נחקקו איסורים ונהלים רבים, שהוטלו על מנת להגביל את חופש הביטוי, כמו בצנזורה על יצירות אומנות (נגבי, 1976).
ראשי פרקים:
- מבוא
- הבסיס הרעיוני לביטול הצנזורה
הבסיס הפילוסופי
איזון בין אינטרסים חברתיים
- הרמה הנורמטיבית בעולם
התפתחות באנגליה - משטר הצנזורה וביטולו
החוק הקנדי
חוקת ארה"ב
פרסומי תועבה בארה"ב
- ביקורת על סמכות המועצה והרכבה
ביקורת על דרך קבלת ההחלטות
שינוי דעת חברי המועצה
- ביקורת על החלטות המועצה
הויכוח הציבורי בישראל
עקרונות הפסיקה
תשדירים הפוגעים ברגשות
נוסחת האיזון
הסדר הציבורי
סרטונים
-סיכום העבודה
ביבליוגרפיה
מתוך העבודה:
מספר הוגי דעות דנו בנושא זכות האזרח לביטוי עצמי, להלן נדון בהיבטיה הפילוסופיים של הגבלת חופש הביטוי.
לפי סטיוארט מיל (1964), בבעיה לה הוא נזקק בספרו "על החירות" שהיא תחום ההתערבות המוצגת מצידו על הכלל בענייניו של הפרט; עד היכן מותר להתערב ומהו התחום החייב להישאר בחזקתו של הפרט, כשהוא משוחרר מהתערבות חיצונית ? מיל יוצר דגם של התנהגות אנושית, לפיו ניתן לסווג כל התנהגות וכל מעשה כשייכים לאחד משני התחומים הבאים:
1. מצד אחד קיים תחום של פעולות שהן נוגעות לי בלבד ולתוצאותיהן תהיה השפעה אך ורק עלי, לסוג זה של פעולות קורא מיל בשם פעולות המתייחסות "לעצמי" (SELF REGARDING). |
| |
| עבודה מס'
65554 |
הוסף לסל
(תוכל תמיד להסיר זאת בעתיד)
|
|
עונש המאסר מנקודת ראות בית המשפט, 2001.
סקירת הפסיקות של מספר שופטי בית משפט בנושאים פליליים- בעיית הענישה אצל עבריינים, תוך דגש על השיקום |
| 7,019 מילים (כ-21.5 עמודים), 34 מקורות, 198.95 ₪ |
::
לחץ כאן להצגת / הסתרת תקציר העבודה ::
תקציר העבודה
אחת משיטות הענישה המודרניות היא שלילת החופש מאדם ע"י כליאתו במה שמכונה "בית סוהר". לכליאה תכלית נוספת והיא הרחקתו של העבריין מהחברה, היות והוא עשוי להיות מסוכן כלפיה.
אנשי הרשות השופטת- קרי השופטים הם אשר מחליטים על מאסרו של אדם. למאסר מספר אלמנטים כאשר הקרדינאלי ביותר הוא אורכו של המאסר.
הדעות בקשר לסיבה להטלת עונש חלוקות בינהם:
1. האם זהו תגמול לעבריין על אשר עולל
2. האם זהו רצון להחזירו למוטב
3. האם זהו רצון לשמור על שלמות החברה ולהרתיע אחרים מלחזור על מעשיו
לתפיסת העונש על פי אחד מהפרמטרים לעיל עשויה להיות השלכות על קביעת המאסר.
השופטים, כמו כל בני האדם, עשויים להיות מושפעים מגורמים רבים, ומעצם היותם שונים באופיים, עשויים לקבוע עונשים שונים לעבירות שלכאורה זהות.
בהכרעת הדין, פני מתן גר הדין, מקובל על פי סדר הדין הפלילי, לסקור את הנימוקים להרעשה ולעונש, וזאת בהרחבה יתירה על מנת שהצדק לא רק יעשה אלא גם יראה. בנימוקים אלו השופטים סוקרים את עברו של הנאשם, העבירה הנדונה ועצם חומרתה החברתית וכד'. לאור סקירתם הם מגיעים למסקנה ביחס לעונש, שלרוב בעבירות של עוון או פשע מוטל מאסר על הנאשם או עבודות שירות שהם מעין מאסר.
רק לעיתים רחוקות בתי המשפט מתייחסים לתיאוריות קרימינולוגיות, דנים בהם ומסיקים מסקנות.
מטרת העבודה הנוכחית היא לסקור פסיקת מספר שופטי בית משפט בנושאים פליליים. העבודה תדגום מבחר החלטות שלהם במשך שנה נדונה בנושא מסוים, תוך ניסיון להתחקות אחר עקביות מסוימת וקו מחשבתי ספציפי בהחלטותיהם. בין השאר ידונו:
1. מידת המאסר ביחס להנמקות לעונש.
2. דיון על כל אחת מההנמקות למאסר.
3. מהי מידת הזכרת השיקולים לעונש.
4. האם השופטים מזכירים תורות הענישה ? האם יש להם ידע בנושא.
פסקי הדין יהיו כאלו שהוכרעו ע"י שופטי בית המשפט המחוזי בתל אביב, ויערך על עבירות אינוס, שהן מהעבירות השכיחות ואופיין דומה.
שיטת הניתוח תהיה איכותנית, לאור מורכבות פסקי הדין.
תוכן העניינים:
1. מבוא
1.1 הצגת הנושא
1.2 מטרת העבודה
2. תיאוריות אודות ענישה
2.1 משמעות המאסר ומאפייניו העונשיים
2.2 סיבות הפשיעה
2.3 רעיון הענישה
2.4 תיאורית הגמול
2.5 תיאורית הדחיה (הרתעה)
2.6 תיאורית השיקום
2.7 שיקולים של אינטרס הציבור
2.8 עמדת העברניים
3. מחקר
3.1 שיטת המחקר ואוכלוסיית המדגם
3.2 סקירת הכרעות הדין וגזרי הדין.
סיכום
ביבליוגרפיה
מתוך העבודה:
בהישלח אדם למאסר חלים שינויים בכל הסובב אותו ובכל מהלך חיי משפחתו. כל זאת למרות שקיימות בימנו שיטות איו ספור לטיפול באסיר ובבני משפחתו, טיפולים המקיפים את כל מסגרת חייו. כבר לפני 40 שנה, במחקר שערכו E.S ZEMANS AND R.CAVAN בשנת 1958 הוצגה השאלה מהם יחסי המשפחה של האסירים הנשואים טרם מאסרם, ומה קורה ליחסיהם לאחר מאסרם. אינטואיטיבית נראה שיש הבדל בין המצבים, בעיקר כאשר המאסר הינו מאסר ראשון .
מערכת הפיקוח החברתית הדנה אדם למאסר פוגעת בעקיפין גם באישתו ובילדיו בגורמה לפרידה הכפויה. פגיעה זו עלולה להיות אחד מארועי המשבר במשפחה, אשר החלו עם עם מעצרו של האב, שפיטתו וביצוע גזר הדין. |
| |
| עבודה מס'
65522 |
הוסף לסל
(תוכל תמיד להסיר זאת בעתיד)
|
|
דרישת תום הלב בחוק החברות, 2003.
חובת תום הלב, היקפה ומהותה בחוק החדש. |
| 7,212 מילים (כ-22 עמודים), 8 מקורות, 238.95 ₪ |
::
לחץ כאן להצגת / הסתרת תקציר העבודה ::
תקציר העבודה
חוק החברות החדש שהוחק בשנת 2000 מכיל הוראות דומות לפקודת חברות (נוסח חדש) אולם בכמה מקרים ישנה נימה של החמרה עם נושאי המשרה.
אחת הדרישות היא חובת תום הלב. עבודה זו עוסקת בחובת תום הלב, היקפה ומהותה בחוק החדש.
אחת השאלות היותר שנויות במחלוקת בפירוש חוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973 שהעסיקה בתי משפט הוא כיצד יפורש סעיף 12(א) לחלק הכללי. הסעיף קובע: "במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה חייב אדם לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב".
בהצעת חוק החוזים נזקקו למשפט המקובל ולדין הגרמני. בדין הגרמני נחלק העיקרון של אשם בכריתת החוזה לענפי ענפים עיקריים(1):
1.חובת הזהירות לגבי פגיעות בגוף וברכוש.
2.חובת הודעה והבהרה, החובה שלא לעורר את הרושם שחוזה לבטח ייכרת...
חובת ההבהרה: הצדדים מתחילים לנהל בניהם משא ומתן ויוצרים בניהם יחסים קרובים. אין הם "זרים" יותר איש לרעהו כי אם עשויים להיהפך בעתיד הקרוב ל"שותפים" לחוזה. הדין הגרמני גורס כי מסכת יחסים ממין זה מחייבת יחסי אימון בין הצדדים. יחסי האמון יוצרים ציפיות. הציפיות היא הגורת לצורך לגלות לצד השני את כל הפרטים בקשר לנקודות העשויות להיות חשובות לקשירת החוזה ולגלותם לו.
לגבי תום לב הרי אין הוא צריך להתיישב עם "דרך מקובלת". הדרך המקובלת יכולה להיות אחת ואילו תום לב יכול להיות אחרת. במידה ושניהם מתנגשים עיקרון תום הלב גובר.
עד היום לא הגדירו בתי המשפט באופן מפורש את משמעות הביטוי "תום לב ודרך מקובלת". חזרה על מילים אלו או שימוש בביטויים נרדפים כמו "יושר לב והגינות". אין בהם כדי להנחות את המשפט בדבר צורת החובה החדשה שהוטלה על המתקשרים בחוזה בשלב המו"מ, בדבר היקפה ומה עשויות להיות "תופעות חיצוניות" להפרתה. בהיעדר פסקי דין כאלה קשה מאוד לקבוע מתי הופרה חובת תום הלב והדרך המקובלת.
קשה עדיין, עקב מספרם המועט של פסקי הדין בנושא לקבוע האם יש מגמתיות מסוימת בפסיקה. אולם כיוון מעניין של הפסיקה התגלה בבג"צ 75\135, שקבע בית המשפט מפי השופט ברנזון כי רשות ציבורית חייבת לנהוג ביושר ובהגינות ביחסה עם האזרח על סמך הבטחה שניתנה על ידיה כ"בעל שררה"(2).
הפרת החובה לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב במשא ומתן לובשת צורה של אי גילוי עובדות, כאשר היה מקום לצפות לכך שאדם המנהל משא ומתן יגלה אותן לצד השני. בתחום זה חובת תום הלב הינה חובה אקטיבית.
מטרתו של עיקרון תום הלב, בעצם, היא מניעת התנהגות שאינה הוגנת ולכן ברור מדוע אומץ העיקרון בשיטת המשפט הישראלית כעיקרון-על רחב היקף. עיקרון, שכנגד הפרתו ניתן גם לקבל פיצויים מסוגים שונים: פיצויי הסתמכות, אכיפת חוזה, במקרה ואפילו לא נכרת, שכלול החוזה ועוד(3).
חובת תום הלב כוללת חובה לגלות לצד השני לפני כריתת החוזה עובדות חשובות, ואפילו עובדות שהצד השני יכול היה לגלות בכוחות עצמו, כאשר גילוי כזה מתחייב ממהות העסקה ומנסיבות המקרה(4).
בשלב קיום החיובים יחול העיקרון דרך סעיף 39, ובו מחויב כל צד לחוזה לפעול בחריצות ובהגינות להגשמת כוונתם המשותפת של הצדדים, בהתאם לרוח העסקה ותוך שיתוף פעולה עם הצד האחר והתחשבות באינטרסים שלו. כמו בשלב הטרום-חוזי גם כאן חובת גילוי נמנית בין היבטיו הבולטים של עיקרון תום הלב.
מעבר לכך, כל צד לחוזה מחויב להתחשב בצד האחר ובמטרת החוזה כאשר הוא מגשים את זכויותיו החוזיות(5).
במשפט הישראלי, לעיקרון תום הלב תחולה רחבה, הן במישורים המוזכרים לעיל (טרום-חוזי וחוזי) והן כמקור ליצירת חבויות חוזיות, אם כי בנקודה זו הדעות בין שופטי בית המשפט העליון חלוקות. המחלוקת נסבה לגבי חיובים עיקריים. באשר לחיובים נלווים לחוזה, נראה שמכוח עיקרון תום הלב, נוטים שופטי בית המשפט העליון לקבל את הגישה כי העיקרון חל גם עליהם כאשר הם משתמעים מן החוזה. דוגמא לכך היא פסק הדין ע"א 636/78 ויצמן נ' אברמזון, פ"ד לג (3) 295 שבו השופט חיים כהן הוסיף לחוזה מכירת עסק עם מוניטין את התחייבות המוכר שלא למשוך לקוחות לעסק המתחרה.
---------------------------------------------------------------------
1. צלטנר ז., דיני חוזים (חלק כללי כרך ראשון, עמוד 503.
2. פלפל דרורה, "תום לב במשא ומתן לכריתת חוזה", עמוד 613.
3. שלו גבריאלה (1995) דיני חוזים, - עמ' 71, 73.
4. שם - עמ' 54-57.
5. שם- עמ' 60, 62.
תוכן עניינים:
1. מבוא לתום הלב בדיני חוזים
1.1 מטרת העבודה
1.2 סקירה קצרה על מהות תום הלב
2. הרקע לחוק החברות החדש
3. שילובו של עקרון תום הלב בדיני החברות
4. בעיית הנציג
5. אחריות דירקטורים ונושאי משרה
5.1 הגדרת נושא משרה
5.2 אחריות חוזית בגין ניהול משא ומתן חוזי בשם החברה
5.3 ההבחנה בין חובת הנאמנות לבין חובת הזהירות
5.4 חובת תום הלב
5.5 היחס לחוק השליחות
5.6 כללי בקרה ופיקוח
5.7 תרופות
6. השוואה מול הדין בארה"ב ובאנגליה
7. סיכום
ביבליוגרפיה
מתוך העבודה:
החל משנת 1929 ובמשך כשבעים שנה נהגה בארץ ישראל פקודת החברות, אשר הועתקה מהחוק האנגלי המקביל שחוקק באותה שנה באנגליה:Companies Act of 1929 (19 & 20 Geo. 5,c.23)
חוק החברות האנגלי משנת 1929 הוא מעין "נוסח משולב" המחליף נוסח משולב שקדם לו משנת 1908. |
| |
| עבודה מס'
65521 |
הוסף לסל
(תוכל תמיד להסיר זאת בעתיד)
|
|
חוק השבות ביחס להגירה הלא יהודית, 1999.
האם הגישה הליברלית עומדת בסתירה לגישת מדינת היהודים כפי שהוגדרה במגילת העצמאות? |
| 1,626 מילים (כ-5 עמודים), 8 מקורות, 88.95 ₪ |
::
לחץ כאן להצגת / הסתרת תקציר העבודה ::
תקציר העבודה
קליטת יהודי בריה"מ ויהודי אתיופיה הן הקליטה הגדולה ביותר בתולדות המדינה לאחר העליה החמישית. עליות אלו מאופיינות ע"י שני גלי עליה גדולים ביותר, כאשר בשנת 1990 מסתמנת פריצת דרך בעליה, שלא היתה כמותה מאז קום המדינה. ב9- החודשים הראשונים של העליה זו עלו לישראל כמעט 100,000 עולים מבריה"מ- גידול של 763% בהשוואה לשנת 1989.
עם זאת חלקם של הלא יהודים בעליות אלו רב. בקרב העולים מרוסיה העולים הודו כי הם אינם יהודים אולם טענו לקשר דם עם יהודי, אולם אצל האתיופים היה חשש לאי יהדותם מבחינה עקרונית.
שאלת המחקר היא האם הגישה הליברלית עומדת בסתירה לגישת מדינת היהודים כפי שהוגדרה במגילת העצמאות, במהותה של גישה עומד חופש הפרט כשהמדינה מחויבת לשמור על חופש הפרט, או שיש להמשיך בגישת מדינה היהודית. במרכזה של הגישה האחרונה עומדת המדינה כמדינת היהודים כשמטרת הקמתה של המדינה הייתה קיבוץ גלויות, על כן הגירת הלא יהודים למדינה עומד בסתירה לחזון הקמת המדינה
תוכן עניינים:
1. הצגת הנושא
2. הצגת הגישות
3. ניתוח
4. סיכום
5. ביבליוגרפיה
מתוך העבודה:
גישת המדינה היהודית מדבר על מדינת ישראל כ"מדינת היהודים" על כל המשתמע מכך. צביונה של ישראל כמדינה יהודית מתבטאת לא רק ברמת הפרט אלא גם ברמת הכלל וזאת ע"מ לשמור גם רמת הפרט לבל תתפורר. כלומר, ההיבט הסוציולוגי גורס הישארות על בסיס העבר עם "עידכונים" הנובעים כתוצאה מצורך השעה(1).
האספקט הדתי לעומתו אינו מתחשב בתהפוכות הזמן. בן הדת היהודית אינו יכול להיות בן דת אחרת.לכאורה השאלה תמוהה. כיצד יעלה על דעתו, או על דעת מישהו, כי הוא ייחשב עוד ליהודי, כשכל מעשיו והתנהגותו הנמשכת, הם בבירור בניגוד גמור ליהדות, ותוך התנערות מפורשת ממנה?
-------------------------------------------------------------------
1. והפטיג זרח, חוקה לישראל עמוד 18 |
| |
| עבודה מס'
65496 |
הוסף לסל
(תוכל תמיד להסיר זאת בעתיד)
|
|
שיתוף עובדים בבעלות על החברה, 2000.
סקירה קצרה של הנושא, יתרונות וחסרונות, והשוואה לחו"ל |
| 2,183 מילים (כ-6.5 עמודים), 15 מקורות, 78.95 ₪ |
::
לחץ כאן להצגת / הסתרת תקציר העבודה ::
תקציר העבודה
ברוב המקרים בהם הבעלות עוברת לידי העובדים המדובר הוא בחברות שכשלו, והפכו לחדלות פירעון. כשחייב מגיע לידי התמוטטות כלכלית שאין ממנה מוצא ישאפו נושיו לכנס את נכסיו ולחלקם ביניהם, לחילוק, אם מוחלט ואם חלקי, של חובותיהם. פעילות זו מעוררת בהכרח שתי בעיות מרכזיות. האחת, מהם נכסי החייב העומדים לחלוקה בין הנושים. השניה, לפי איזה מפתח יחולקו נכסי החייב בין הנושים. שאלות אלה מתעוררות במידה שווה הן כשהמדובר הוא בחייב בשר ודם והן כשהמדובר הוא בחברה בע"מ(1).
---------------------------------------------------------------------
1. Keith D, Hirschfeld E (1996) "The Benefit Of Sharing", p 51
מתוך העבודה:
בישראל אין בחוק הוראה מפורשת לעניין גורלם של עובדי חברה שהוצא לה צו פירוק, אולם מעמדם הוא בראש הפרידמידה מבחינת זכויות ממוניות, אחרי שיעבודים ועיקולים (2).
פקודת החברות (נוסח חדש) שעדיין בנויה במתכונתו של החוק האנגלי, וכן חוק החברות החדש, רואים את תחילת הליכי הפירוק כבעלת השלכה משפטית על אישיות החברה, גם אין היא נותנת פיתרון למעמדם של העובדים שקשורים עם החברה בהסכם מתמשך(3). לפיכך, רצוי להסתייע במבנה חוזה העבודה הקיים על מנת ללמוד על המצב בעת הפירוק- קרי על כוונות הצדדים בעת חתימת החוזה- מה יהיה המצב היחסים בינהם בעת הפירוק.
--------------------------------------------------------------------
2. בר מור הדרה, "השפעת השינוי באישיותה המשפטית של החברה בפירוק על מעמד העובדים", עמודים 1-3
3. לובנברג ש, ווינרוט א, "דיני פירוק חברות בישראל" עמודים 3-5. |
| |
| עבודה מס'
65440 |
הוסף לסל
(תוכל תמיד להסיר זאת בעתיד)
|
|
כניסת DBS לשוק הטלביזיה, 2003.
סקירת המאבקים המשפטיים בין חברות הכבלים וחברת הלווין בעת פתיחת שוק התקשורת בכבלים לתחרות. |
| 7,048 מילים (כ-21.5 עמודים), 21 מקורות, 238.95 ₪ |
::
לחץ כאן להצגת / הסתרת תקציר העבודה ::
תקציר העבודה
לפני 10 שנים נכנסו לשוק חברות הכבלים המציעות מספר רב של ערוצי טלוויזיה ביתיים, המועברים באמצעות כבלים וסיבים אופטיים. בשיטה זו מועברות כ-47 תחנות טלוויזיה באופן סימולטני כאשר ניתן לעבור בין אחת לשניה ללא הגבלה. שיטה זו מרחיבה את אפשרויות הצפיה כמעט ללא הגבלה.
ממשלת ישראל, במסגרת תהליכי ההפרטה בזמן שלטון הליכוד, החליטה לפתוח את שוק התקשורת לכמה שיותר יזמים, ובכלל זה שידורי הטלויזיה. נתון זה לא היה ידוע ליזמים של חברות הכבלים מראש, לפחות לא על פי טענותיהם. דבר זה הגיוני גם לאור העובדה כי השלטון דאז (ממשלת המערך), לא הציבה את ההפרטה בראש סדר עדיפויותיה. אי לכך, כפי שנראה להלן, חברות הכבלים השיבו מלחמה שערה. הן תקפו את כל הנמצא בדרכן ובעיקר את שרת התקשורת על כך כי לא קיימה את הבטחתה שלא יהיה להם מתחרה ועל כך כי לא הרשתה טירינג (שידור ערוצים נבחרים לכל צופה) בעוד שלחברות הלווין הכל מותר.
חברות הכבלים שהחלו את פעילותן בישראל לפני כ-10 שנים נדרשו להשקעות עתק מונחים מקומיים (מליארד דולר) בכדי "לרשת" את השטח. כספים רבים הושקעו בתשתית רחבה ככל האפשר כחלק מראיה ארוכת טווח של החברות (תשתית רחבה למען שימוש נרחב ככל אפשר בשירותי "בזק"). אולם שרת התקשורת דאז, לימור ליבנת, כחלק ממדיניות הממשלה, החליטה כי יש לפתוח את השוק לתחרות ולתת ליותר יזמים להיכנס (מרץ 1997).
חברת DBS קיבלה בעקבות ההיתר רישיון לעסוק בשידורי לווין תוך מתן שירות טוב יותר (יותר ערוצי בחירה) וזול יותר. חברות הכבלים לא יכלו לראות כיצד "ביצת הזהב" שלהם עומדת להיות מחולקת עם מפעיל נוסף ולכן הפעילו את כל הכוח העומד לרשותם במטרה למנוע את כניסת המפעיל המתחרה. בעבודה מתוארים תהליכי התחרות בין חברות הכבלים לחברות הלווין: הפניות לבתי המשפט, הפעלת לובי חברתי, פרסום חוצות ואפילו זימון בעלי חברות מחו"ל על מנת שילחצו על מקבלי ההחלטות בישראל, ובראשם לימור ליבנת, אז שרת התקשורת.
חברות הכבלים התאגדו נגד חברת די.בי.אס ((DBS שמנכ"לה הוא איתן רוב ויו"ר מועצת המנהלים הוא דוד ברודט שעבר לחברה ממשרד האוצר. שתי קבוצות אינטרס אלו פעלו ללא הרף ובחשו בכל האמצעים על מנת להטות את הכף לטובתן. כך התקיימו דיונים גם בבתי משפט וגם על דעת הקהל.
מטרת עבודה זו היא לדון בהתנהגות ועמדות חברות הכבלים וחברת הלווין מבחינה משפטית.
תכלית העבודה היא לסקור את המאבקים המשפטיים בין שני יזמים אלו בעת פתיחת שוק התקשורת בכבלים לתחרות, ולהעריך את פעילותן לביסוס מעמדן בשוק.
ראשי פרקים:
*מבוא
רקע
מטרת העבודה
*רקע תיאורטי
היזמים
החלטות הממשלה בעד יזמות הלווין וההתנגדות להן
גיוס תמיכה ציבורית ליזמות
*מסקנות
האם המאבק הועיל לצדדים
התנהגות החברות מבחינה משפטית
*סיכום העבודה
ביבליוגרפיה
מתוך העבודה:
כיום ישנה כוונה למזג את חברות הכבלים, אולם הדבר עשוי לגרום להפרשות גדולות במערכת הבנקאית. ראש הממשלה, אריאל שרון, ושר האוצר, בנימין נתניהו, בחנו במהלך שנת 2003 את אפשרות מיזוג חברות הכבלים., לאור התועלות שעשויות לצמוח מהמהלך האמור להתפתחות התחרות בתחום הטלוויזיה הרב-ערוצית ובתחום הטלקומוניקציה. זאת, תוך שימת לב לאינטרסים ציבוריים אחרים, כגון יציבות המערכת הבנקאית. נכונותם של השניים לבחון בחיוב את מיזוג הכבלים עומדת בסתירה לעמדתו של המפקח על הבנקים, יואב להמן, המתנגד למהלך. להמן מעריך שמיזוג חברות הכבלים עלול להוות סכנה ליציבות המערכת הבנקאית וכרוך בחריגה מהמגבלות שהטיל בנק ישראל - שתפקידן לשמור על יציבות הבנקים.
מהלך המיזוג זוכה לתמיכתם של מנכ"ל משרד התקשורת, הממונה על ההגבלים העסקיים ויו"ר מועצת שידורי הכבלים והלווין(2).
---------------------------------------------------------------------
2. נועם שגב, שרון ונתניהו תומכים במיזוג חברות הכבלים, YNET, 1/7/03 http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-2676633,00.html |
| |
| עבודה מס'
65392 |
הוסף לסל
(תוכל תמיד להסיר זאת בעתיד)
|
|
האחריות הנזקית של רשויות המנהל הציבורי, 2003.
סקירה קצרה של הנושא, עמדת החוק והפסיקה כלפי האחריות הנזקית של רשויות המנהל הציבורי. |
| 1,566 מילים (כ-5 עמודים), 4 מקורות, 78.95 ₪ |
::
לחץ כאן להצגת / הסתרת תקציר העבודה ::
תקציר העבודה
רשויות המנהל הציבורי בישראל מחולקות, לרשות מחוקקת, מבצעת ושופטת, כאשר לזרוע המבצעת שלוחות רבות כגון רשויות מקומיות.
ככלל, הציבור מביע אמון במערכות המנהל הציבורי ומעוניין כי יפעלו כיאות שאלמלא כן "איש את רעהו חיים בלעו" כדברי הפילוסוף הובס בספרו "הלוויתן". אולם,ברשויות אלו עובדים בני אנוש אשר גם הם מבצעים טעויות וגורמים נזק לאזרח הפשוט(1).
מטרת החיבור הנוכחי היא לבדוק את עמדת החוק והפסיקה כלפי האחריות הנזקית של רשויות המנהל הציבורי- מתי רשויות אלו יחויבו לשפו את הניזוק, הן כגוךף שלטוני והן מבחינה אישית. היות והקצרה היריעה מהכיל, נתייחס בעיקר לרשות השופטת, וזאת לאור ריבוי מקרי התביעה על רקע טעויות שופטים, חד, והרצון להמלט מהשאלה של שיפוי האזרח בשל נזקים שנעשו בזדון (לדוגמא פלוני הפסיד מכרז של שוחד שלקח מאן דהו בעריה).
--------------------------------------------------------------------
1. ברק א., "זכויות אדם מוגנות: היקף והגבלות" עמוד
תוכן עניינים:
מבוא
אחריות על גופים שלטוניים
פעולה הכרוכה בשיקול דעת רחב
אחריות שופטים
סיכום
ביבליוגרפיה
מתוך העבודה:
עד לפני מספר שנים הפסיקה לא הטילה אחריות בגין רשלנות של גופים שלטוניים, ונוצר מצב אבסורדי שיש את 'חוק הנזיקין האזרחיים (אחריות המדינה), התשי"ב- 1952. וסעיף 2 אומר "דין המדינה לעניין אחריות בנזיקים כדין כל גוף מאוגד". ובכל זאת כאשר הפסיקה הייתה צריכה לקבוע אם קיימת חובת זהירות היא נמנעה מלהטיל חובה כזו על גופים שלטוניים.
הלכת פ"ד (מחוזי) סוהן היה תחילת התפנית, שם הוגשה תביעה נגד המדינה עקב כך ששוטרים ממשטרת הגבולות לא מנעו את יציאתו מהארץ של אדם שהוצא נגדו צו עיכוב יציאה. התובעת שניזוקה עקב כך הגישה תביעה נגד המדינה. ביהמ"ש המחוזי קבע שאכן הייתה התרשלות של השוטרים ושאפשר להטיל אחריות על המדינה(2).
----------------------------------------------------------------------
2. ע"א 429/82 מ"י נ' סוהן פ"ד מב(3) 733 |
| |
|
|
