היישום אינו מחובר לאינטרנט

שחיתות בשירות הציבורי - תפקידו של ה"שורק המשרוקית"

עבודה מס' 064694

מחיר: 337.95 ₪   הוסף לסל

תאור העבודה: הצגת תופעת חושפי השחיתויות, תפקידו של "הנושף במשרוקית" ובחינת ההגנות עליו.

4,954 מילים ,14 מקורות ,2005

תקציר העבודה:

WISTLE BLOWING היא תופעה הולכת וגוברת בעידן הנוכחי בעקבות מעבר הכלכלה המבוססת על ייצור לכלכלה המבוססת על תהליכי ידע. בכלכלה בה הידע הוא אינטנסיבי, הארגונים דורשים מעובדיהם רמות גבוהות של חינוך ומיומנות, דבר המוביל לכך שבידי העובדים מצוי כוח רב כנגד הארגון. העובדים המעורים בתהליכים המתרחשים בארגון יכולים להיות עדים לפעילויות לא כשרות המתבצעות בו ולעשות שימוש בידע שלהם כנגד הארגון ע"י דיווח לרשויות פנימיות ו/או חיצוניות. למרות שפעולת הדיווח מתבצעת ע"י אינדיבידואלים בארגון, היא עלולה לגרום לפגיעה משמעותית ברווחיו. קיים קושי רב בחשיפת פעולות לא חוקיות ע"י גורמים מחוץ לארגון, אך דיווח עובדים מתוך הארגון מאפשר זאת. העובדה שציבור לא מבוטל של עובדים עד לפעולות לא חוקיות, מעידה שקיים בקרבם פוטנציאל עצום להבחין ולשלוט בהונאה, בזבוז, ועבריינות המתרחשים בארגון. מימוש פוטנציאל זה, תלוי בנכונות העובדים לדווח. מקומו של חושף השחיתות הופך להיות מרכזי וחיוני כאשר לתוך הארגון מחלחלות התנהגויות שאינן אתיות והן הופכות לנורמטיביות בכל המערכות. במקרה כזה, עומד חושף השחיתות מול מערכת שלמה המחפשת דרכים לסלקו ולהשתיקו, ואז הוא זקוק להגנה החברתית והמשפטית המרבית על מנת שימלא את תפקידו - להתריע.
בעבודה זו אציג את תופעת חושפי השחיתויות, אפרט אודות תפקידו של "הנושף במשרוקית"- BLOWER WISTLE ואבחן באמצעות הצגת מקרים אמיתיים של חושפי שחיתות וסקירת מערכת הסעד המשפטית והחברתית הקיימת, האם ההגנות החברתיות, האתיות והמשפטיות אותן מקבל חושף השחיתות, אכן מספיקות.
ל"נושף במשרוקית" חשיבות תפקודית רבה בהיותו גורם מרכזי ומדרבן ביצירת תשתית חברתית ומשפטית להגנה עליו כאשר הוא חושף מעשים של אי תקינות בתוך המערכת. אם החברה לא תמצא דרכים להגן עליו ולתת לו תמיכה חברתית ומשפטית יגרום הדבר לכך שארגונים ה"נגועים" במעשי שחיתות ימשיכו במעשיהם וקולו של החושף יושתק. אם כך יהיה, הרי שהאיום על החברה במעשי שחיתות יתעצם והפרת הכללים והפגיעה בחוק תלך ותגדל. יחד עם זאת, על אף התמיכה וההגנה הניתנת היום בחוק, הרבה מתוצאות חשיפת השחיתות הן שליליות מבחינת החושף עצמו כאשר הוא מועבר לתפקיד אחר בארגון או מפוטר. עקב אכילס של מתן התמיכה היא העדר היכולת לתת הסבר לעובדה שהנפגעים העיקריים מפעולה זו הם חושפי השחיתות עצמם.
מעבר לקיומה של מערכת סעד משפטית וחוקית שתפקידה לתמוך בחושף השחיתות ולסייע לו להתמודד עם פיטורים בלתי מוצדקים, פגיעה בתנאי עבודה, התנכלויות במקום העבודה ועוד, ניכרת חשיבות רבה לתפקידו של המנהל בארגון כדמות בעלת אוריינטציה ומכוונות חיובית כלפי עקירת תופעת השחיתות בכלל והגנה על חושף השחיתות בפרט. "כבר ברומא העתיקה אובחנה חשיבות ההתנהגות המוסרית של המנהיגים כאבן יסוד לשמירה על עצם מרקם החיים של המערכת החברתית. הדבר מוצא את ביטויו בפתגם הלטיני על השחיתות - Corruptio optimi pessima 'שחיתותם של הטובים היא הגרועה מכל'. הסיבה לכך היא, שהתנהגות מושחתת של המנהיגים מוקרנת אל המונהגים, ואלו מצדיקים א ההתנהגות הנלמדת הזאת בנימוקים שונים, שכבר מצאו את ביטויים בפתגמים עממיים, כמו: 'הדג מסריח מהראש' או 'מה יגידו אזובי הקיר" (ורנר, 1993: 447).
בארגונים בעלי רגישות לנושא חשיפת שחיתות ועקירתה מן השורש, ימצאו מנהלים בעלי סגנונות ניהול חיוביים - המנהל כמפתח מוסר. מנהלים אלה מאמינים שההתנהגות המוסרית של הארגון, על מנהליו ועובדיו, היא הכרחית למימוש וקידום מטרותיו בטווח הארוך. זאת ועוד, מנהל כזה תופס את ההתנהגות המוסרית של העובדים כמשאב ארגוני והוא חש חובה לדאוג לפיתוח משאב זה באותה מידה שהוא חש חובה לדאוג למשאבים אחרים, כגון: כסף, זמן, ידע. המנהל מפתח המוסר מאמין כי התנהגות מוסרית נלמדת בתהליך של חיברות ובאמצעות הקבוצה והשגתה אפשרית ע"י הסכמה חברתית ולא באמצעי אכיפה פורמאליים. מנהל בעל אוריינטציה כזו, ילמד את עובדיו שפתרון דילמות אתיות הוא חלק בלתי נפרד מקבלת החלטות ניהוליות ועסקיות ויאמן אותם להעריך את התוצאות החיוביות והשליליות של החלופות האתיות השונות כמרכיב מרכזי בפתרון בעיות. מנהל מפתח מוסר אשר פועל עפ"י עקרונות אלה, יתייחס למתריעים בארגונו (אלה שכוונותיהם אמיתיות) באופן אוהד וחיובי ויפעל עמם בשיתוף פעולה למיגור תופעת השחיתות ועקירתה מהארגון בעודה באיבה.

תוכן העניינים
מבוא
פרק ראשון: הגדרת מושגים בתחום האתיקה והמוסר
פרק שני: תפקיד "שורק המשרוקית" במאבק בשחיתות
א. תפיסת הארגון את המתריע
ב. תפיסת המתריע את עצמו ואת ארגונו
פרק שלישי: ההגנה המשפטית על חושפי שחיתות
א. תיאור מקרים אמיתיים של חושפי שחיתות
מנכ"ל שירות התעסוקה עתר לבג"צ נגד פיטוריו ע"י השר בניזרי
חשיפת שחיתות בחברה ממשלתית: סיפורו של מלאכי ריינר
חשיפת הונאה בארגון לחקלאות אורגנית: סיפורה של אתי ארביב
חשיפת שחיתות במועצה המקומית רמת השרון - סיפורו של שמחה שנקר
ב. 'עוגן' - עמותה לעקירת השחיתות במגזר העסקי והציבורי בישראל
סיכום ומסקנות
ביבליוגרפיה

קטע מהעבודה:

שחיתות:
"התנהגות אשר סוטה מהחובות הרשמיות של נושא משרה ציבורית (ממונה או נבחר) למען השגת מאוויים אישיים של עושר ומעמד (לו עצמו או לקרוביו) או הפרת הכללים כדי להשיג השפעה בתחומים שונים שלא לטובת הכלל" (Nye,1967:418).
"התנהגות של עובדי ציבור החורגת מנורמות מקובלות כדי לשמש מטרות אישיות" (1968:59, Huntington).
"הפרה של חובות המוגדרות בחוק, ע"י אדם בתפקיד ציבורי, למען מטרות אישיות, משפחתיות של קבוצות ההשתייכות או למען אינטרסים כלכליים או פוליטיים אותם רוצה בעל המשרה לקדם" (שפרינצק, 1986: 25).

מקורות:

התשובה תהיה קשורה בהגדרה של כללי ההתנהגות המקובלים והרצויים של נבחרי ועובדי הציבור ומתן לגיטימציה של הציבור כלפי התנהגותם הפסולה של מנהיגיו.
האתיקה בעולם המודרני הושפעה מ-3 גורמים:
1. מעבר מחברה כפרית לחברה אורבנית-תעשייתית.
הרחבת תפקידי הממשלה ועמם גם האפשרויות לשחיתויות מסוג חדש - שחיתות פוליטית.
התפתחות הטכנולוגיה הגבירה את מעורבות פקידי הממשלה בקבלת החלטות מקצועיות.
אתיקה, מוסר וטוהר מידות:
אתיקה - תורת המידות. תורה המתארת את הטוב שיבחר לו האדם ואת הרע שעליו להתרחק ממנו" (מילון אבן-שושן).
מוסר - סט אמונות פילוסופיות, שלפיהן אדם קובע האם פעולותיו הן טובות או רעות, נכונות או מוטעות. לעיתים קרובות מושגים ואמונות אלו הינם מוכללים ומוגבלים לקבוצה תרבותית מסוימת, ומשמשים כדי לווסת את ההתנהגות של חברי הקבוצה. סט אמונות זה משתנה מתרבות אחת לשנייה, כך שלמעשה מוסר הוא מושג יחסי. קונפורמיות
לסט האמונות של תרבות מסוימת בדרך כלל יחשב כהתנהגות מוסרית.
"האתיקה שואפת לקבוע עקרונות אוניברסליים של התנהגות נכונה וראויה ואילו המוסר משמש אותנו לתאר דרכי התנהגות ועמדות ועוזר לנו לאפיין תופעות המוגדרות באופן נורמטיבי ע"י האתיקה" (ורנר, 1980: 38).
תהיה חוקת האתיקה של תחום כלשהו מפורטת ככל שתהיה, אין בידה לתאר את כל מצבי ההתנהגות האפשריים. בנקודה זו של חוסר בהירות מתחילה הדילמה המוסרית של ההתנהגות הנכונה, ואז גם מתעורר המצפון האישי ומשפיע על ההתנהגות. בחברה מודרנית, הסביבה הדינמית שבה פועלים הארגונים, משתנה במהירות ובאופן תדיר וכתוצאה מכך גדל
מספר המצבים החורגים מחוץ למטריית ההגדרה של הקוד האתי. ככל שרבו הדילמות ולא ניתן להן מענה בדרך של כללי התנהגות, קוד אתי או נורמות, התפתחה פרקטיקה בלתי כתובה בכיוונים שליליים, לא רק בתחומים שהחוקים והתקנונים מגדירים אותם במפורש, אלא בעיקר בתחומי ההתנהגות שחוקת האתיקה אינה יכולה להגדירם ולפיכך הם
מעוצבים ע"י ההתנהגות המוסרית והמצפונית של הפרט. "במקום בו הפרץ קיים ומנגנוני הבלימה חסרים, התנהגות של פרט אחד גוררת את חברו, עד להפיכתה למנהג החברה" (ורנר, 1980: 38).
בשירות הציבורי בישראל קיימת בעיה כלל מערכתית של חריגה מהאינטרס הציבורי. ניתן לראות זאת בהקשר הגלובלי - כיצד מורכבת מדינת הרווחה המודרנית וניתן לראות זאת בהקשר הספציפי - הסכמי עבודה המעוגנים בחוקים מיוחדים. להלן מספר דוגמאות:
תופעת "חשמל חינם"; "הסכמי עבודה" הכוללים הטבות למועסקים באמצעי התקשורת הפוטרים אותם מתשלום אגרת טלוויזיה או רדיו; עובדי רשויות מקומיות הזוכים להנחות גדולות בתשלום מסים עירוניים; עובדי אוניברסיטאות ובני משפחותיהם הלומדים באוניברסיטאות ופטורים מתשלום שכר לימוד; עובדי אל-על (שהינה חברה ציבורית) ובני
משפחותיהם הזכאים לכרטיסי טיסה מוזלים ואף לכרטיסים ללא תשלום; קואופרטיב "אגד" המזכה את בני משפחות העובדים בנסיעות ללא תשלום;
הטבות רבות הניתנות לעובדים בשירות הציבורי הן למעשה תשלום בגין שירותים פיקטיביים ולא תמורת עבודה בפועל, כגון: תשלום עבור כונניות שאינן מבוצעות בפועל, תשלום גלובלי עבור שעות נוספות. תופעות אלה ועוד רבות אחרות הן דוגמאות לפגיעה בטוהר המידות, באמות המידה הציבוריות והן קשות ביותר לתיקון.
טוהר מידות - תקן שעניינו נורמת התנהגות של אנשים הקשורים בשירות הציבורי או עובדים בגוף ארגוני כלשהו. פגיעה בטוהר המידות הינה התנהגות שהחברה והציבור מגנים אותה, סולדים ממנה ומוקיעים אותה, מאחר שהיא נוגדת את המידות הטובות הנדרשות מכל אדם החי בחברת אנשים ופועל בתוכם, ובמיוחד מאדם שנכסי הציבור, או נכסי
הזולת מופקדים בידיו. קיים גבול דק ולעיתים בלתי נראה בין פגיעה בטוהר המידות לבין מעשה פלילי. המאפיין את העבירה הפלילית הוא מרכיב האזהרה מראש, הקיים בחוק. משעבר אדם על אזהרה זו, עליו לתת את הדין. כשמדובר בפגיעה בטוהר המידות, לא תמיד ניתן לקבוע מראש את גבולותיה של התנהגות נורמטיבית היכולה להיחשב ככזו
ע"י הכלל. בחינת מעשה הגובל בטוהר מידות מניחה כי ההתנהגות הנורמטיבית התקינה חייבת להדריך את האדם בהתנהגותו וסטייה ממנה, פוגעת במידותיו. אחד הכלים החשובים במאבק למען שמירה על טוהר המידות הוא האנשים מתוך הארגון, המתריעים בראותם מעשי שחיתות או חריגות בארגון. התופעה של דיווח עובדים בגין מעשים לא תקינים,
מכונה "WISTLE BLOWING".
מהאמור לעיל עולה כי קיים קו דק בין התנהגות מוסרית להתנהגות בלתי מוסרית ולרוב הגדרת נורמות, חוקים וכללים ע"י החברה היא שקובעת את המוסריות או אי המוסריות של כל התנהגות. "על הציבור מוטלת חובה מוסרית להיחלץ למאבק על האתיקה הציבורית למאבק על שמירת טוהר המידות הציבורי כיוון שהאתיקה היא בסיס החוק וללא
אתיקה גם שלטון החוק מצוי בסכנה" (אמדו, תשס"א: 15).
מגוון המושגים דלעיל, מהווה את המסגרת הערכית-מוסרית בה מתנהלים חיינו והם אלה אשר אמורים להישמר גם במסגרת השירות הציבורי. אי שמירה עליהם מהווה פגיעה חמורה במוסריותו של הארגון בפרט ובמוסריותה של החברה בכלל.
פרק שני:
תפקיד "שורק המשרוקית" במאבק בשחיתות
הגדרת חושף השחיתות ופעולתו הינם אבני יסוד בהבנת תופעת חשיפת השחיתות.
הגדרות:
Chalk and Hippel (55-49: 1979) מגדירים "מתריע" כמועסק הנאלץ לדבר "ולשרוק" כאשר אין לו תמיכה וסמכות מהממונים עליו והוא עצמו ללא תלות באחרים מביא את הדברים לידיעת יחידים מחוץ לארגון.
Bok (10-2: 1980) מתארת את "המתריע" כמי שמשמיע זעקה בתוך הארגון שבו הוא עובד, במטרה להצביע על הזנחה, או שחיתויות המסכנות את האינטרס הציבורי.
Westin (2-1: 1981) טוען "שהמתריעים הם מועסקים המאמינים שארגונם מעורב במעשים בלתי חוקיים, גורם לסכנות או המנוהל בצורה לא אתית. בדרך כלל הם נוטים לנסות ולתקן את הטעויות הניהוליות ע"י פנייה לגורמים פנימיים. אם אין שינוי, פונים הצדדים לרשויות השלטוניות ו/או לאמצעי התקשורת ודורשים פסיקת הציבור".
"חשיפת מעשי שחיתות נקראת באנגלית Blowing Whistle שריקה במשרוקית. גם בעברית "התרעה" במשמעות המילולית היא השמעת קול ע"י נשיפה בכלי, תקיעה בשופר בעת מצוקה.
[...] העובד המתריע על שחיתות: עובד החושף התנהגות לא חוקית, לא מוסרית או פסולה המצויה בתחום פיקוחו של המעביד - בדרך של מסירת מידע לגורמים העשויים לפעול נגד התנהגות כזו" (קלכהיים, 1994: 22).
"המתריע מעוניין שהחריגה מכללי המינהל התקין תיפסק ושהארגון לא ינקום בו על חשיפתה. אם יושגו שתי המטרות האלה, יהיה אפשר לומר שההתרעה היתה אפקטיבית. במציאות רק לעיתים נדירות מושגות שתי המטרות וגם כאשר מושגת המטרה הראשונה - תיקון חריגה, אין זאת אומרת כי המתריע לא ייפגע מעצם חשיפתה" (שם: 23).
למבקרת המדינה לשעבר, השופטת בדימוס גב' מרים בן-פורת עמדה חד-משמעית בנוגע לצורך בחשיפת שחיתות: "לציבור עצמו יש עניין רב בחשיפת מעשי שחיתות ואפשר להצדיק את ההתרעה על שחיתות לא רק כפעולה אצילית אלא במילוי חובה מוסרית פשוטו כמשמעותו"
(בן פורת, 1997: 19).
"בעיית היסוד עם המתריעים קשורה לאופן שבו נתפסת פעולתם בסביבה הארגונית והחברתית בה הם פועלים. האם המתריע מושיע או מלשין? האם המתריע הוא 'מתקן חברתי' או עושה בעיות? האם הוא רודף צדק חברתי הדורש את טובת הכלל או שמא מניעיו אנוכיים? על רקע זה ניתן להבין את קוטביות ההתייחסות אל "המתריעים" - מצד הארגון
מחד ומצד הציבור הרחב מאידך (ורנר, 1992: 6).
תפיסת הארגון את המתריע:
מצד הארגון ניתן לראות כיצד התרבות המערבית מפתחת את המדרג ההיררכי ונאמנות לארגון ביורוקרטי-רציונאלי. כאן, נתפסת ההתרעה כתופעה הרסנית הפוגעת באושיות המדרג, הסמכות והתקשורת הפורמאלית. "המתריעים נתפסים ע"י ההנהלה כ'בוגדים' המוכנים להוציא את הכביסה המלוכלכת ולכבסה לעיני זרים וכמרעילי בארות" (שם).
במקרים רבים, אנו רואים כיצד חושפי שחיתות נופלים קורבן להתעללות מצד מנהלים, להכפשה אישית ומשפחתית ולפיטורין. בנקודה זו, תפקידם של החברה ושל החוק לחזק את מעמדו של החושף ולתת לו סיוע משפטי. החברה המערבית הדמוקרטית מבינה שמוטלת עליה החובה האזרחית לחולל שינוי נורמטיבי הכרוך בהבהרה ובקביעה מחודשת של
הפרופיל המוסרי המועדף והדרוש לקיומו של משטר תקין והתנהגות על פי אמות מידה מוסריות.
חשיבות רבה נודעת לתפיסה חיובית של המנהל את תופעת השחיתות ונכונותו לפעול על מנת לעוקרה. המנהל הפועל על פי דפוס מנהל מפתח המוס' יחדיר בעובדיו את האמונה כי זהו אינטרס של הארגון שלא תתקיים בו שחיתות וכי יושרם של העובדים והמנהלים הוא נכס. ארגון כזה, יעודד מתריעים ויגבה את פעולתם, מתוך אמונה כי הסתרה
וטיוח של מעשי שחיתות פוגעת בעצם קיומו של ארגון וברווחיו. "המנהל מפתח המוסר מאמין, שהתנהגות מוסרית של המנהלים והעובדים תפחית את הנזקים החריפים שעבריינות צווארון לבן וכחול גורמת לארגונים עסקיים. חשיבות הדבר בולטת עוד יותר, אם מביאים בחשבון שבארה"ב, למשל, 20% מפשיטות הרגל נגרמות עקב עבריינות צווארון
לבן וכחול" (ורנר, 1993: 450).
ישנם כמובן גם הדפוס ההפוכים, כלומר, גישות ניהול שאינן מעודדות התמודדות חיובית עם חשיפת שחיתות, למשל: המנהל הסוגר מבפנים - דרך הטיפול כאן היא להחביא ולהסתיר במגירה, תוך הימנעות מחשיפת השחיתות לעובדים או לציבור. המנהל הסלחן - מעבר לסדר היום וגילוי סלחנות כלפי חריגה מנהלים. המנהל האנטי-מתריען - יחסו
כלפי המתריעים הוא לרוב שלילי, כאל 'בוגדים', 'מלשינים'. עמדתו היא כי יש להפעיל נגד המתריעים אמצעי ענישה.
במציאות על-פי רוב, נתפס המתריע ע"י ההנהלה וע"י עמיתיו כבוגד וכמלשין. הוא נתפס כמי שמעמיד אינטרסים אחרים בראש מעייניו גם אם הם פוגעים בטובת המערכת בה הוא עובד. הוא פורץ את גדר שרשרת הפיקוד, מרעיל את אווירת שיתוף הפעולה בארגון וממיר אותה באווירה של חשדנות. בראותו את עצמו כצדיק יחיד בארגונו ובהעמידו
את נאמנותו לגורמים הנמצאים מחוץ לגבולות המערכת הארגונית, מונע המתריע תהליך של ריפוי עצמי, והופך להיות עושה צרות. לפיכך, לא נותרה כל דרך ארגונית אחרת אלא להפעיל כלפיו אמצעי עינוש.
ביטוי לגישה זו נתן ג'יימס רושה, יו"ר מועצת המנהלים של ג'נרל מוטורס שקבע בשנת 1971 את אמרת המפתח המאפיינת את ההתייחסות המסורתית של הארגון וההנהלה כלפי תופעה ההתרעה: "כמה מאויבי העסקים מעודדים עובדים להתנהגות בוגדנית נגד הארגון העסקי. הם מבקשים ליצור אווירה של חשדנות וחוסר הרמוניה ולחטט באינטרסים
העסקיים של הפירמה. אין זה משנה כיצד מכנים זאת - התרעה, אחריות מקצועית או לחילופין ריגול תעשייתי - בכל מקרה אין זו אלא טקטיקה של החדרת אווירת פירוד וסכסוך בארגון" (ורנר, 1992: 9).
תפיסת המתריע את עצמו ואת ארגונו:
המתריע הוא אותו אדם שחש שהוא פועל בסביבה מורעלת ומשחיתה, כזו שמתרחשות בה עוולות מנהליות חמורות, מעשים הנוגדים את החוק או את כללי המוסר, מעשים העלולים לגרום נזק כבד לציבור. ניתן לראות בו אדם בעל רמת מוסר גבוהה, חוש צדק מפותח, אישיות לוחמנית, אמיצה, פעילה ומעורבת. זהו אדם שאינו מסוגל 'לשבת על הגדר'
בראותו מעשים חמורים הנעשים והכל מתייחסים אליהם בבחינת ה'כלבים נובחים, והשיירה עוברת'.
"המתריע חש שאינו יכול לחיות עם מציאות זו ביודעו שאין כל תקווה לשינוי המצב באמצעות ערוצי התקשורת והדרגים הרשמיים בארגון, הוא מעמיד את נאמנותו לציבור הרחב מעל לנאמנות לארגון, והוא יוצא לחשוף את העוולות לעיני הציבור הרחב" (שם).
פעמים רבות לא ברור לנו מה מניע את חושף השחיתות לקום ולגלות את המעשים המושחתים להם הוא עד בארגון בו הוא עובד. הסיבות לכך יכולות להיות מגוונות:
סיבה אחת יכולה להיות נעוצה ברצון העובד "להכין לעצמו פוליסת ביטוח", כלומר, עובדים האוספים באופן שיטתי מידע מרשיע על החברה ועל מנהליה. מידע זה משמש אותם ביום גשום, כאשר הם חשים שההנהלה רוצה לפטר אותם, או כאשר מנהל מסוים אינו נענה לבקשתם לקידום, למתן הטבות סוציאליות ואחרות.
סיבה שנייה יכולה להיות נעוצה באופיו הצדקני של אדם, שאינו מאפשר לו לחיות בשלום עם הידיעה שכספי ציבור מנוהלים שלא כהלכה, עוולות מנהליות גורמות לאזרחים תמימים סבל וביורוקרטיה מיותרת. אדם כזה, מניח בצד את האינטרסים האישיים שלו, ומנהל מלחמת חורמה נגד ארגונו המושחת.
סיבה נוספת המביאה את העובד לחשוף שחיתויות היא כאשר בתוך הארגון אכן מתבצעת פעולה של מעילה ושחיתות מבלי שההנהלה יודעת על כך וזה עשוי לקרות כאשר לא קיימת בקרה מספקת בארגון, וכמה מנהלים בדרג הביניים ישתפו פעולה, על מנת לכסות אי סדרים ולהשיג מטרות אישיות. מטרתה של חשיפת שחיתות מעין זו היא להעיר את
המערכת ולגרום לה לתקן את מערכות הבקרה בתוכה.
למרות שמניעיו של העובד אינם תמיד אלטרואיסטיים, חשוב להגן עליו כאשר הוא נושף במשרוקית וחושף אירועי שחיתות.
שלושה גורמים על פי Jos, Tompkins, Hays עשויים להשפיע על ההכרעה להתריע:
ייחודיות המעשה.
עוצמת יחסי העובד כלפי הארגון.
מאפייני אישיות והמוטיבציה של העובד.
המיקום בהיררכיה ואלטרנטיבת ההעסקה בארגון אחר יכולים גם הם להסביר את החלטתו של המתריע. לא מן הנמנע, כי חלק מהחושפים עוסקים בשיקולים של עלות מול תועלת ומצפים לתמורה ומונעים משיקולים אגואיסטיים" (555: 1989 ,Jos, Tompkins, Hays).
פרק שלישי:
ההגנה המשפטית על חושפי שחיתות
שתי מטרות עיקריות לחקיקה בתחום חשיפת שחיתויות: האחת, עוסקת בחובת דיווח של עובדים על מעשים לא כשרים, והפנייה לגורמים להם יש לדווח. השנייה, עידוד עובדים לדווח וטיפול בבעיית הפיטורין אשר מלווה בדרך-כלל את אקט הפרסום.
א. תיקון משנת 1981 לחוק מבקר המדינה: למבקר הסמכות להורות על השבת עובד שפוטר למקום עבודתו ואף לתפקידו הקודם, לאחר שגילה שחיתות. במקרים בהם הדבר לא מתאפשר, יש לשלם פיצויים מיוחדים. עובד המבקש הגנה ממבקר המדינה, חייב להוכיח קשר בין הפגיעה בו ובין תלונתו על אי סדרים.
ב. חוק לעידוד טוהר המידות בשירות הציבורי, התשנ"ב-1992:
"עובד הציבור שהתלונן בפני גוף בודק בתום לב ועל פי נהלים תקינים, על מעשה שחיתות או על פגיעה אחרת בטוהר המידות שבוצעו במקום עבודתו, ונמצאה תלונתו מוצדקת יצוינו ממצאי הבדיקה בכתב ע"י הגוף הבודק וע"י מי שעומד בראש הגוף שבו היתה הפגיעה, ותימסר למתלונן תעודה על כך; 'גוף בודק' - מי שעומד בראש הגוף שבו
היתה הפגיעה או היועץ המשפטי לממשלה, וכל גוף המוסמך ע"פי דין לבדוק את התלונה. תלונה מוצדקת לעניין חוק זה היא תלונה שבית משפט, מבקר פנימי או הממונה על המתלונן במקום עבודתו, או היועמ"ש, הגיעו למסקנה שהיתה מוצדקת".
ג. חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות בטוהר המידות או במינהל תקין) התשנ"ט-1997:
מהות החוק לתת הגנה למתלונן וסמכות ייחודית לבית הדין האזורי לעבודה לדון ולתת סעד, לפסוק פיצויים אם אף לא נגרם נזק של ממון, ליתן צו המבטל פיטורין.
ד. הודעה מס' שס/21 של נציבות שירות המדינה בדבר איסור התנכלות לעובדים חושפי שחיתויות: מטרת ההודעה: מחד, להגן על עובדים החושפים שחיתויות במקום העבודה, באמצעות קביעת איסור התנכלות ומתן הגנה בפני התנכלויות. מאידך, מניעת הגשת תלונות שווא ע"י עובדים. הדבר נעשה, בין היתר, ע"י קביעת פרוצדורה להגשת התלונות.

ה. אמנת השחיתות - אמנת האו"ם כוללת הוראות הקשורות במלחמה בהלבנת הון ומחייבת הקמת גוף משפטי שמטרתו מניעת שחיתות. קבועות בה נורמות של הצהרות עובדי ציבור באשר לעבודתם מחוץ לשרות המדינה (לרבות השקעות, נכסים והטבות אחרות נוספות המוקנות להם בשל היותם עובדי ציבור), עידוד נגישות הציבור למידע הקשור לשחיתות,
עידוד אימוץ חקיקה בנושא שוחד, הונאה ומעילה במגזר הפרטי ועוד. האמנה מזכירה את הצורך להגן על עדים ועל גופים מדווחים ומציינת את הצורך בשיתוף פעולה בין הרשויות החוקרות. האמנה גם קובעת חובת העברת מידע בין מדינות בתחום החקירות על שחיתות.
תיאור מקרים אמיתיים של חושפי שחיתות
מנכ"ל שירות התעסוקה עתר לבג"צ נגד פיטוריו ע"י השר בניזרי
בעתירה שהגיש לבג"צ מאשים המנכ"ל המודח של שירות התעסוקה, יעקב בוכריס את שר העבודה והרווחה שלמה בניזרי, בניסיון להטות את תוצאותיו של מכרז לאספקת 4,000 עובדים זרים לעבודה בחקלאות. העתירה שוטחת שורה של טענות קשות, לרבות ניסיון שהשר בניזרי עשה כביכול לקדם הצעה של חברה שלא זכתה במכרז. עפ"י העתירה, סירובו
של בוכריס להיכנע ללחציו של השר, היא הסיבה לכך שהשר פיטר אותו, חודשיים בלבד לאחר שמינה אותו לתפקיד. בעתידה מתבקש ביהמ"ש לתת צו ביניים המורה לבניזרי לאפשר לבוכריס להמשיך בתפקידו ולבטל את מינויו הזמני של סמנכ"ל השירות כממלא מקומו, ואוסר על השר לאייש את המשרה ע"י אדם אחר. בתגובה מסר יועץ השר לענייני
תקשורת - יורם מלכה, ששר העבודה והרווחה דוחה בשאט נפש את ניסיונו הפתטי של יעקב בוכריס להאשימו להשפיע שלא כדין על תוצאות המכרז. הטענות של בוכריס רק מחזקות את המסקנה המצערת שאליה הגיע השר, ולפיה בוכריס נוטל לעצמו עצמאות בניגוד להוראות החוק ובניגוד למה שהיה נהוג בשירות התעסוקה מאז ומתמיד. האחריות
והסמכות המוטלות על השר מכוח שירות התעסוקה חייבו אותו להפסיק מייד את עבודתו של בוכריס, כדי שהנזקים אותם גרם בהתנהגותו, לא יחריפו.
טרם ניתנה החלטה כל שהיא בנושא ע"י ביהמ"ש (סיני, 8.11.01, עמ' 1, "הארץ").
חשיפת שחיתות בחברה ממשלתית: סיפורו של מלאכי ריינר
מלאכי ריינר תושב רעננה יליד הארץ. משנת 67` עבד בחברה ממשלתית מעורבת הקרן למשקי עזר. במסגרת תפקידו היה אחראי לביצוע פרוייקטים הקשורים בפיתוח וגינון באתרים ציבוריים. במהלך השנים התקדם מר ריינר בסולם והגיע לתפקיד בכיר - שותף בדירקטוריון. בשנת 1980 מונתה מנהלת חדשה. עם כניסתה לתפקיד התחילה בשורה של
פעולות מושחתות. למשל, סידרה לביתה עבודה יזומה, אישרה תשלום לעבודות שלא בוצעו תמורת טובות הנאה, השכירה נכס חקלאי השייך לחברה לגורמים מזהמי סביבה ועוד. את הפעולות הללו עשתה מאחורי גבם של האחראים על הפיקוח בחברה. כאשר חשף מלאכי ריינר את מעשיה, פנה למשרד מבקרת המדינה. בביקורת שערכה המבקרת נמצאו
אי-סדרים מרובים ו-7 סעיפים חמורים מאוד. כאשר נודע למנהלת על פנייתו של מר ריינר למבקרת המדינה, היא התחילה במערכה מתמשכת שתביא לפיטוריו. מבקרת המדינה התריעה כנגד הפיטורין אבל המנהלת הצליחה להביא לפיטוריו בשנת 1994. מר ריינר עתר כנגד הפיטורין בביה"ד לעבודה, אך שופט ביה"ד החליט כי "אין לכפות עובד על
מעביד". בכל זאת, מאבקו של מר מלאכי ריינר נשא פרי. מוסדות ממשלתיים אשר מימנו את החברה חדלו להזרים אליה כספים בגלל חשיפת השחיתויות ובשנת 1997 החברה הפסיקה את פעילותה ופשטה רגל.
חשיפת הונאה בארגון לחקלאות אורגנית: סיפורה של אתי ארביב
אתי ארביב עבדה במשרד החקלאות בגוש קטיף כמבקרת איכות. כאשר הגיעו לידיה תוצאות של בדיקות מעבדה של ירקות אורגניים, התגלה כי ירקות המגודלים כאורגניים אינם מגודלים לפי כללי הגידול של תוצרת אורגנית. כללים אלה נקבעו ע"י השוק האירופי המשותף וישראל חתומה על אמנה שהיא פועלת לפיהם. משמעות הכללים היא שהירקות
שאמורים להיות נקיים מחומרים כימיים, אינם נקיים מהם למעשה. ירקות אורגניים משמשים רבות לחולים סופניים, המסתמכים על איכותם הבריאותית. לכן, משמעות הסטייה מהכללים הייתה הונאת הצרכנים בארץ ובחו"ל. הארגון לחקלאות ביולוגית-אורגנית שאמור לפקח שהגידול ייעשה לפי הכללים עצם עין וטייח את הסטייה מהכללים. כאשר
גילתה אתי ארביב את ממצאי הבדיקות העבירה אותם לממונים עלייה. משראתה כי אינם עושים דבר אלא פועלים לטיוח הממצאים, פנתה לראש מועצת גוש קטיף - מר צבי הנדל. פנייתה לא הביאה לשינוי במצב, אלא גרמה להתנכלויות לה ולבני משפחתה. מרגע שגילתה את הליקויים החלה ארביב לעבור תקופה קשה. עבודתה הופסקה ללא מכתה פיטורין
או הפסקת חוזה והיא ובני משפחתה סבלו מחרם דתי וחברתי במקום מגוריהם. באמצעות עמותת "עוגן" פנתה ארביב לעיתונות והסיפור החל להיחקר. כך הגיעה הפרשה למבקרת המדינה גב' מרים בן פורת אשר כתבה דו"ח ליקויים מפורט. תקופה ארוכה היה הדו"ח חסוי משיקולי טובת המדינה, כאשר ברור היה שאם ייחשפו הליקויים תיגרם פגיעה
כלכלית לענף הישראלי. כאשר נחשף הדו"ח לבסוף הועברה האחריות מהארגון ומערך הפיקוח על גידול הירקות האורגניים שונה לחלוטין. לאחרונה הוחזרה גב' אתי ארביב לעבודתה ע"י שר החקלאות אך היא ממשיכה לסבול מהתנכלויות בלתי פוסקות.
חשיפת שחיתות במועצה המקומית רמת השרון - סיפורו של שמחה שנקר
בשנים 94'-88' היה מר שמחה שנקר מבקר במועצה המקומית רמת השרון. כחלק מתפקידו כתב דו"חות ביקורת שהעלו אי סדרים חמורים בתפקוד ראש המועצה. למשל, בדו"ח שנגע לגינון העיר, הצביע שנקר על כך שלפי רשומות העירייה תוך שנה גדל היקף הגינון ברמת השרון מ-90 דונם לכ-400 דונם מבלי שנראו התוצאות בשטח, ושהנהנה העיקרי
היה קבלן גינון המקורב למנהל מחלקת הגינון בעיר. מדובר היה במסירת עבודה פיקטיבית, ללא מכרז ולא תוצאות ממשיות. הדו"ח הועבר למשטרה אשר המליצה להעמיד לדין בעבירות מרמה, שוחד והפרת אמונים. בדו"חות נוספים שלו התריע המבקר שנקר על העסקת קבלנים ללא מכרז, קבלת טובות הנאה ועוד. דו"חות אלה הרגיזו מאוד את ראש
העיר והלה פיטר את שנקר. מבקרת העירייה בדקה את העניין, מצאה שמר שנקר פוטר בשל דו"חות ביקורת חמורים, וביטלה את פיטוריו. הוא הוחזר לעבודה וכעבור שבועיים פוטר שוב. שנקר פנה לבג"ץ וההליכים נמשכים עד היום.
'עוגן' - עמותה לעקירת השחיתות במגזר העסקי והציבורי בישראל
'עוגן' חרטה על דגלה את המאבק המרכזי בכלכלה של סוף המאה ה-20 - הגנה על חושף השחיתות.
תולדות העמותה: 'עוגן' היא עמותה רשומה, בלתי מפלגתית וללא מטרות רווח אשר הוקמה בשנת 1989. מייסדיה הם אזרחים מן השורה אשר חשפו אירועי שחיתות במקומות עבודתם.
בעמותה חברים כ-300 פעילים מכל רחבי הארץ.
מטרות העמותה:
עידוד ושיפור נורמות של מוסר, טוהר מידות וסדרי מינהל תקינים במגזר הציבורי והעסקי.
סיוע בתמיכה, בהדרכה, בהגנה למי שחשפו מעשים או מחדלים הפוגעים בטוהר המידות.
עידוד אחריות חברתית ונשיאה באחריות לתוצאות בגין פגיעה בטוהר המידות ובסדרי מינהל תקינים.
ייזום ועידוד חקיקה המיועדת להגן על חושפי שחיתות ועל המתנגדים לשחיתות ולפגיעה באושיות החברה.
עמותת 'עוגן' ניסחה מדריך ובו ניתן מידע לעובד מהי שחיתות ואיך לנהוג כשמזהים אותה:
מה עלי לעשות כשאתקל בשחיתות:
תחילה רצוי למצות את מנגנון הביקורת הפנימי למשל ע"י פנייה למבקר הפנימי, או לחשב כאשר מדובר בענייני כספים. במקרה שפנייה זו אינה מביאה לתוצאה מספקת או שלא ניתן לפנות לגורם פנימי (אם הוא מעורב במושא התלונה), יש להפנות את התלונה למערכות בקרה חיצוניות:
במגזר הציבורי: למשרד מבקר המדינה ו/או ליועץ המשפטי לממשלה. במקרה של עובדי מדינה - ניתן לפנות לנציב שירות המדינה. כאשר מדובר בשחיתות ברשויות המקומיות - לגורמים מתאימים במשרד הפנים.
במגזר העסקי-פרטי: לגורמים מתאימים במשרד העבודה או במשרד ממשלתי אחר.
מה יקרה אם בעקבות תלונה מוצדקת יפוטר העובד מעבודתו:
על פי חוק ההגנה על עובדים, ניתן לפנות לבית הדין לעבודה בבקשה להורות על החזרת עובד שפוטר עקב חשיפת שחיתות, או לחילופין על מתן פיצוי הולם לעובד, הן על הכנסה שאיבד והן על כאב, סבל ועגמת נפש. חוק מבקר המדינה (סעיף 45 ג') מסמיך גם את נציב תלונות הציבור להורות בצו על להחזרתו לעבודה של חושף שחיתות.
האם לפנות לעיתונות ולתקשורת:
חשיפת העניין לעיני הציבור עשויה לעזור באופן משמעותי. העמותה מסייעת למתלונן לחשוף את המידע שברשותו בתקשורת וזאת כדי להימנע מתביעות לשון הרע ופגיעה בפרטיות.
סיכום ומסקנות
בציבוריות הישראלית חסרה תשתית ערכית מגובשת ומנומקת המהווה בסיס לבנייה של קוד אתי לנבחרי הציבור. תפקידו של הקוד האתי, לנתב ולנווט את התנהגותם של עובדי/נבחרי ציבור על-פי סטנדרטים ערכיים מקובלים ורצויים בחברה ולתת מענה לדילמות מוסריות קיימות. תהליך מסוכן הוא שבציבוריות הישראלית אנו מוצאים סגידה המונית
גם מפשוטי העם וגם ממשכיליה המביעים הערצה למנהיגים שסרחו ולכאלה המגלים זלזול בשלטון החוק ומוצאים דרכים לא דרכים לתת הצדקה ולגיטימציה למעשיהם. "הזדהות ערכית או מתן הכשר ולגיטימציה למעשי שחיתות נעוץ בחלקו בהסברים תרבותיים-היסטוריים שקשורים בהתהוותה של החברה הישראלית, חברה צעירה הנמצאת בתהליכי התהוות"
(אמדו, 2001: 10).
אין ספק שתפקידו של חושף השחיתות, "השורק במשרוקית", הינו יוצא דופן שכן הוא מחולל זעזוע באווירה הנורמטיבית של הארגון שלמד לשתוק ולהשלים ותחת דגל של רודף הדורש את טובת הכלל, הוא מתחיל במאבק העלול להסתיים בהכפשתו, רדיפתו ולעיתים אף לפיטוריו כתגובת נקם. נראה כי החברה לא תרצה בהענשתו של המתריע במקום
האשמים האמיתיים ותרצה לעודדו למלא את שליחותו הציבורית "להוציא מן הסתרים את האמת על העוולות בארגוניהם ולא לחשוש מפני אלו המעוניינים בהסתרתם" (ורנר, 1992: 6). למרבה הצער, אנו מגלים מקרים רבים בהם המתריעים נתפסים לעיתים כתופעה הרסנית ע"י ההנהלה וכבוגדים ע"י חבריהם לעבודה.
נראה כי הבעיה בהגנה על חושפי השחיתות אינה נובעת מבעיות של חקיקה או חוסר תשומת לב מאספקטים חברתיים נורמטיביים, אלא יותר בשל חוסר אהדה לתופעה הנתפשת ע"י ציבור והארגון כ"כיבוס של כביסה מלוכלכת" לעיני כל! גם במקרים שנתן החוק הגנה ל"שורק" היא לא התקיימה בפועל בשל נטייה של החברה והארגון שלא לקבל בסופו של
דבר את החושף ולמרות הכול לעבור לסדר היום. "אין כאור השמש לחיטוי" אמר לואיס ברנדיס, שופט ביהמ"ש העליון בארה"ב - והציבור הרחב הוא השמש המטהרת", לכן עלינו לטפח אהדה לחושפים על תפקידם כשומרי גחלת המוסר ועל הסיכון שהם נוטלים על עצמם כחושפים עוולות מנהליות ובניסיונם לעקור אותן מן השורש (שם).
קיימת זיקה חזקה בין נורמות חברתיות כלליות לבין פסקי דין של בתי המשפט. לא פעם אנו עדים לכך שנורמות חברתיות גוברות על החוק באמצעות פעילויות של שתדלנות, הגשת הצעות חוק, חשיפה תקשורתית ועוד. כאשר שופטים, מעבידים ועובדים יחושו יחד צורך להילחם בנורמות החברתיות הללו, יש סיכוי אמיתי שיקרו שני דברים: האחד,
יפחת או יעלם הפחד שחש עובד העומד לחשוף אי סדרים במקום עבודתו. השני, ההתנכלות של מקום העבודה לחושף השחיתות תפחת או תעלם.
אין די בלהציב קודים אתיים ולהגדיר מפורשות שורה של איסורים וחובות הנוגעות להתנהגות הנכונה. הארגון חייב להקים מערכות אכיפה ובקרה ולוודא שהם מתקיימים. חובה על הארגון להתקין מערכות מובנות לאכיפה ובקרה וככל שאלה יפעלו ביעילות, תעלם השחיתות בארגון.
ביבליוגרפיה
מקורות בעברית
אמדו רבקה, ד"ר. (2001) אתיקה ציבורית בישראל: כשלים מוסריים המשתקפים בהנהגה השלטונית, רמת גן: אוניברסיטת בר אילן
ורנר שמחה, 1980. "אתיקה ומוסר במינהל הציבורי הישראלי", נתיבי ארגון ומנהל, מס' 1, עמ' 44-38.
ורנר שמחה, 1992. "המתריעים והנרדפים", ניהול, עמ' 6-11.
ורנר שמחה, 1993. "לקראת המנהל מפתח מוסר", ניהול, ע"מ 447-451.
קלכהיים חיים, 1994. "עובדי ציבור החושפים מעשי שחיתות בראי נציבות תלונות הציבור", עיונים בביקורת המדינה, מס' 52, עמ' 40-22.
שפרינצק אהוד, 1986. איש הישר בעיניו, תל-אביב: ספריית הפועלים.
מקורות באנגלית
Huntington S.P. 1968. Political Order In Changing Societies, New - Haven: Yale University Press.
Jos P.H., M.E. Tompkins and S.W. Hays, 1989. "In Praise of Difficult People: A Portrait of the Committed Whistle blower", Public Administration Review, 49:6, (December): 552-560.
Nye J. 1967, "Corruption and Political Development: A Cost-Benefit Analysis", American Political Science Review, vol 61, (June): 417-427
Zimmerman Joseph, Curbing Umethical Behavior in Government (Westport and London: Greamwool Press), 1994 p.215
אתרי אינטרנט
אתר האינטרנט 'נושף במשרוקית' www.bgu.ac.il, זמן גלישה באתר 1/12/2004
אתר האינטרנט של הכנסת www.knesset.gov.il , זמן גלישה באתר 11/12/2004
אתר האינטרנט של עמותת 'עוגן' www.oggen.co.il, זמן גלישה באתר 11/12/2004
אתר האינטרנט ויקיפדיה www.he.vikipedia.org, זמן גלישה באתר 10/12/2004
2

תגים:

BLOWING · WISTLE · אתיקה · מוסר · שחיתות · מדיניות · ציבורית

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "שחיתות בשירות הציבורי - תפקידו של ה"שורק המשרוקית"", סמינריון אודות "שחיתות בשירות הציבורי - תפקידו של ה"שורק המשרוקית"" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.

אודות האתר:

יובנק הנו מאגר עבודות אקדמיות לסטודנטים, מאמרים, מחקרים, תזות ,סמינריונים ועבודות גמר הגדול בישראל. כל התקצירים באתר ניתנים לצפיה ללא תשלום. ברשותנו מעל ל-7000 עבודות מוכנות במגוון נושאים.