היישום אינו מחובר לאינטרנט

אי-ציות לחוק בדמוקרטיה

עבודה מס' 064344

מחיר: 312.95 ₪   הוסף לסל

תאור העבודה: סקירה תיאורטית של תופעת אי הציות לחוק במדינה דמוקרטית. האם יש זכות לכך ואם כן מהם הסייגים. האם מרי אזרחי יכול להיות דבר חיובי ותורם לדמוקרטיה?

8,379 מילים ,26 מקורות ,2006

תקציר העבודה:

בעבודתי זו, אדון בתופעה המעסיקה את מדינת ישראל כבר למעלה מ 30 שנה ועדיין רלוונטית יותר מתמיד, והיא תופעת הסרבנות ואי הציות האזרחי.
עבודה זו תעסוק בהיבט התיאורטי של שמירת החוק והציות לו במדינה דמוקרטית ותבחן האם ישנם תנאים שבהם האזרח יכול להפר את החוק ואם כן, אילו הם.
תחילה אסקור בקצרה את המשטר הדמוקרטי ומאפייניו העיקריים, אסביר מעט יותר לעומק את המושגים שלטון החוק, עריצות הרוב וחירויות הפרט, אשר רלוונטיים לעבודה זו.
לפני שאכנס לעומקו של הנושא אביא דוגמאות לאישים בולטים בהיסטוריה שעסקו בנושא אי הציות האזרחי ואף פעלו כך. בחרתי להביא את הדוגמאות של סוקרטס ביוון העתיקה, את ת'ורו באמריקה של תחילת המאה ה19, את גאנדי בהודו של תחילת המאה העשרים ואת לותר קינג ומעשיו בשנות השישים של המאה העשרים.
השלב הבא בדיון יהיה, פירוק מעשה אי הציות לדרגות חומרה שונות, אשר נהוג בספרות העוסקת בנושא להגדירן, היינו, מחאה, סרבנות מצפונית, אי-ציות אזרחי (מרי אזרחי) ולבסוף מרד או הפיכה.
בעבודה זו אתמקד במעשה אי-הציות האזרחי כיוון שנושא הנו שנוי במחלוקת וישנן דעות שונות לגבי עצם הזכות לבצעו, האפשרות להצדיק אותו, גבולותיו וכן תרומתו או פגיעתו במשטר הדמוקרטי.
בליבה של עבודתי, אעסוק בסוגיות הללו. אביא דעות של הוגים ואישים שונים אשר עסקו בנושא זה.
אביא את הדעות שגורסות מצד אחד, כי אין זכות לביצוע מרי אזרחי ושלא ניתן להצדיק אקט זה, שהמרי האזרחי פוגע בשלטון ובמדינה, ובמקרים קיצוניים אף להביא להתפוררותה. מצד שני ישנם הטוענים כי ניתן להצדיק המעשה, כאשר מדובר בהפרת חוקים בלתי צודקים או מוסריים הפוגעים בזכויות יסוד, ולכן אי הציות אליהם יהיה דבר מועיל ואף יכול לתקן את העוול.
כאן אגע בשאלה המתבקשת והיא מתי נוכל לקבוע, איך נוכל להגדיר ועל-ידי מי, מהו חוק לא צודק או לא מוסרי כזה שמצדיק סירוב כלפיו?
לא אנסה להשיב עכשיו, אך אוכל לומר שאחד הפתרונות לשאלה שהעליתי הוא, כי על האזרח לגלות אחריות ולעמוד על המשמר. ואכן, אעמוד בעבודתי גם על המושג אחריות אזרחית מהי - ומה תפקידה במדינה הדמוקרטית, אשר לכאורה, אמורה לדאוג לכך שלא יתקיים בה אי-צדק או שלא יכוננו בה חוקים לא צודקים ולא יבוצעו בה פעולות לא מוסריות כלפי אזרחיה או כלפי בני אדם באשר הם.
מלבד הסקירה הקצרה של מספר דוגמאות בולטות מההיסטוריה, לא אעסוק במקרים של אי-ציות או סרבנות מהעת האחרונה ומהנעשה בישראל, דבר זה היה מאריך את הדיון מאד וגם היה נותן לו גוון פוליטי,דבר שלא היה ברצוני להיכנס אליו. לכן, בכוונתי להישאר ברמה התיאורטית ולענות על השאלה העיקרית והיא; האם תופעת אי הציות לחוק, יכולה, בחברה הדמוקרטית, להיות תופעה חיובית ובונה, או שזו תביא עימה רק את הרס וחורבן לדמוקרטיה?

ראשי פרקים:
1. מבוא
2. המשטר הדמוקרטי ועקרונותיו
3. הפרת חוק- ממחאה למרד ומה שבניהם
4. הציות לחוק במבחן המעשה - מקרים של אי-ציות בעבר
5. חיזוק או החלשת הדמוקרטיה ואחריות אזרחית
6. סיכום
7. רשימת מקורות

מקורות:

רולס נמנה גם כן עם אלה הטוענים לסייגים לחובת הציות, הוא אומר, כי אם במערכת המדינית שורר אי צדק רבתי אזי חובת הציות לחוקיה בטלה מעיקרה.
ליבוביץ', ברלין, רולס ואחרים מתייחסים לגבולות הציות המוחלט לחוק וטוענים, כי הגבול עובר כאשר החוק נוגד צו מוסרי עליון או פוגע בזכויות היסוד של האדם והוא לא אנושי. הם אינם מראים היכן עובר הגבול ובאיזה מקרים יש פגיעה כזו או לא (ליבוביץ' דווקא מדבר על הכיבוש הישראלי בשטחים כלא מוסרי וכך גם הצבא, ומכך
שיש לסרב לפקודותיו ולסרב לשרת בשטחים הללו).
בקרב כל ההוגים שסקרתי, אין חולק על חשיבות הציות לחוק ושהוא אחד מאבני היסוד של החברה הדמוקרטית, אך ישנם כאלו הסבורים שישנם מצבים בהם יש להפר ערך (האם הציות לחוק הוא ערך?) זה, מהסיבות שהוזכרו לעיל.
אולם, כיצד ידע האזרח מתי נעשה עוול ואי-צדק משווע, שמצדיק את מעשה אי-הציות. התשובה החלקית לכך הנה בכך שהאזרח יגלה אחריות אזרחית.
אחריות אזרחית במשטר דמוקרטי
עד כה הבאתי טיעונים בזכות הציות המוחלט לחוק, וטיעונים נוגדים שמסייגים את החובה הזו ונותנים לה גבולות.
כאן ברצוני לבחון כיצד צריך לנהוג האזרח במדינה הדמוקרטית כדי לחזק את הדמוקרטיה ולא לפגוע בה.
הדמוקרטיה מספקת טעמים נוספים ומיוחדים לציית לחוקיה (מאשר משטרים אחרים). הראשון, מתקשר להיותה של הדמוקרטיה הסדר הוגן של חלוקת כוחות ההשפעה הפוליטיים- נורמטיביים של הקהילייה. והשני, מתקשר לדמוקרטיה כתהליך (השתתפות בבחירות וקבלת תוצאותיהן למשל). דאל טוען כי רק ממשלה דמוקרטית יכולה לספק הזדמנות מרבית
להפעיל אחריות מוסרית.
בנקודה זו עולה השאלה, כיצד יכול האזרח במעשיו לשרת הדמוקרטיה, האם עליו לציית תמיד לחוק, או אולי לסרב בעת הצורך? ראשית, ניתן לראות כי מעשה הסירוב של האזרח הוא דבר אישי: "הפרת חוק, מכל מקום, חייבת לנבוע מן היחיד ומצפונו, ולהיות מלווה בנכונותו של היחיד לשאת בתוצאות מעשיו".
אולם, מיקל וולצר טוען כי אי-ציות מצפוני פרטי הוא אמנם תמיד מוצדק, אך לרוב אינו מתקיים בפועל. לכן דווקא, אי-הציות הקבוצתי הוא הדבר החשוב ולעיתים מחוייב המציאות והוא דווקא זה שמאפשר את המחוייבות לציות.
ת'ורו היה אחד ממבקרי האזרחים הפסיביים והלא אחראיים לטעמו. הם, מבקר ת'ורו את האזרחים הפסיביים, אשר יודעים כי נעשה עוול וחוסר צדק לאחרים, אך לא פועלים כנגד מצב זה:
"כל בני האדם מכירים בזכות למהפכה; כלומר, הזכות לסרב לשמור אמונים לממשלה ולהתנגד לה כאשר עריצותה או חוסר יעילותה גדולים ובלתי נסבלים. אולם כמעט כולם אומרים שאין זה כך עכשיו". ומוסיף באותו נושא: "הם מהססים, והם מצטערים, ולעיתים הם מוחים; אך אין הם עושים דבר ברציניות ובתכליתיות. הם ימתינו בחיוב,
שאחרים יתקנו את המעוות, כדי שהם לא יצטרכו להצטער עוד. לכל היותר הם תורמים את קולם הזול בקלפי, תמיכה רפה וברכת "דרך צלחה" חלושה לצדק, כשהוא חולף על פניהם".
לדבריו של ת'ורו, על האזרח האחראי לפעול למען הצדק במעשים ובעצם הוא מתכוון, כי יש למחות ואף להפר את החוק כאשר הוא לא צודק, כפי שהוא עשה בזמנו.
נראה איפוא, כי הדרך האמיתית לשמור על שלטון החוק הינה הפעלת שיקול דעת, גמישות, שמירה על הייחוד שבמעשי-מצפון של מיעוט מתלבט.
על פי בן נון, אזרח אחראי הוא אחד שמקיים חובות שרובן ככולן רצויות לשמור על הסדר החברתי ועל תקינות המשטר. חובות אלו אינן מצויות בספר החוקים, אלא הן עקרונות-על המופעלים בשעת חירום ובזהירות רבה. כן, טוען בן נון כי עקרון אחריות האזרח כעקרון-על, גובר על ההתחייבות הבסיסית של האזרח לציית לחוק ועשוי להצדיק
את מעשה המרי האזרחי על-פי תוצאתו.
והוא מסכם: "בנדיר, אזרחות אחראית מתבטאת במעשי מרי אזרחי. אין המרי האזרחי נחלת השמאל או הימין, אלא הוא מחאה קיצונית שיעילותה מגוונת: גזענות, אי-שוויון, חקיקה או מדיניות נואלים, מיסוי בלתי סביר ועוד. על כתפי האזרח האחראי מוטלת המשימה לשמור על הדמוקרטיה ולשלם את המחיר".
חיים כהן מסכם:
הדיון בזכות ובחובה להתנגד לשלטון הוא אפוא בעל חשיבות עליונה לא רק לאלה המועמדים לקיים זכות וחובה אלה, אלא גם לגבי כל אזרח ואזרח בעולם החופשי, שעבורו הצורך וההצדקה של ההתנגדות הם לפי שעה עניין אקדמי בלבד. המודעות לקיום ולאקטואליות של ה -ius resistendi העתיק, בצירוף ה-civilis resestendi obligation
(החובה האזרחית להתנגדות), מודעות זו היא שתיטע בלב כל אדם חושב את הסלידה מפני גילוי עריצות ודיכוי מודרניים, ותסלול את הדרך לעולם שבו ההתנגדות לא תהיה נחוצה יותר.
הציות לחוק הוא אלמנט חיוני בקשר שבין האזרח למדינתו. אולם הקונפורמיות מביאה את מרבית האזרחים לציית לחוק לעיתים גם באופן עיוור ובלא הבחנה. כך קורה שהחוק הופך לערך בפני עצמו, שיש לשרתו ולשמרו, ולא כמכשיר להשגת שוויון, חירות ורווחה. דוגמאות חסרות-חשיבות לציות עיוור, בצד כאלה בעלות תוצאות מחרידות,
פזורות סביבנו ולאורך כל עברנו, שהצידוק להן הוא החוק והדמוקרטיה. לכן, נראה כי עלינו לחזור ולשנן לעצמנו כי איננו סתם בני אדם, המתקיימים בחברה וכפופים לצוויה וחוקיה, אלא שותפים מלאים, ועל כן גם אחראים למעשיה.
לסיום פרק זה, אתייחס בקצרה לסוגיית תגובת המדינה למעשי סירוב ואי-ציות אזרחיים. על-פניו, כל מעשה סירוב או אי-ציות, אשר מפרים את החוק יביאו את המשטר להעניש את מפרי החוק על סמך החוקים והפסיקות הקיימות.
כמו בסוגיות הקודמות, גם בסוגיה זו חלוקות הדעות ביחס לרמת הענישה או הסובלנות, שצריך לגלות כלפי מפרי חוק על רקע אידיאולוגי.
הן רולס והן דבורקין סבורים, שיש לגלות סובלנות ולא להחמיר עם עבריינים אידיאולוגיים. עיקר טענתם גורסת, כי עצם קיום הנאמנות למדינה ומוסדותיה, באופן כללי מצדיק יחס סובלני כלפיהם. וכן, כי היחס הסובלני עצמו לא יפגע במדינה, יתר על המידה. שני עניינים אלו, מצדיקים יחס מקל, בבואה של המדינה להעניש את הסרבנים
הללו.
מנגד, יש הטוענים כי יש להחמיר עם עבריינים אידיאולוגיים מהסיבות של פגיעה בסדר הציבורי ובאיכות החיים (חסימת כבישים, הטמנת מטעני דמה במקומות ציבוריים, ועוד), ואכיפה לא שוויונית של החוק כלפי קבוצות אוכלוסיה שונות. ואולם, החמור מכל הוא, כי הסרבנים יוכלו לצבור תמיכה מציבור גדול שיכול בשעת משבר להפר החוק
בצורה המונית ולסכן המשטר כולו.
גנז טוען, כי ככל שמספר הסרבנים יגדל כך צריכה לקטון הסובלנות כלפיהם, או במילים אחרות, לנהוג עמם ביד קשה ולמצות עימם את הדין. זאת כיוון שככל שמספר הסרבנים גדל, גדלה הסכנה למדיניות כלפיה מופנה הסירוב.
לכן, על הסרבנים לקחת בחשבון, כי כל עוד הם יהיו מעטים ניתן יהיה לנהוג עמם בסלחנות וסובלנות, אך ככל שיגדל מספרם ותגדל הסכנה לביצוע המדיניות, כך יחמירו בתי המשפט אתם.
משום כך, יכול להיות מצב שבו יקבלו אנשים עונש שונה על אותו סירוב, אך דבר זה יהיה מוצדק כיוון שהוא תלוי בסיטואציה שהועלתה לעיל.
אכן, הסכנה לחוק ולשלטון מן הסרבן היחיד או הבודדים אינה גדולה, ןלכן, ניתן להקל עימם, אך כנגד תופעת אי-ציות המוני, כפי שיה בזמן הפעלת "תוכנית ההתנתקות" (ועל אחת כמה וכמה כשמדובר באלימות), יש לנהוג בחומרה ולמצות הדין עם העבריינים האידיאולוגיים הללו.סיכום
בעבודה זו סקרתי את המונח מרי אזרחי או אי ציות אזרחי במדינה דמוקרטית. הבאתי את דעותיהם של הוגים ופילוסופים שעסקו בנושא.
סקרתי תחילה את העקרונות המרכזיים בדמוקרטיה, על-מנת שנוכל לראות את הייחוד שבאי ציות לחוק במשטר זה.
בהמשך, הבחנתי בין דרגות שונות של אי-ציות לחוק ועמדתי על ההבדלים בין מחאה, סרבנות, מרי אזרחי ומרד או הפיכה.
לאחר מכן, סקרתי מספר אישים, אשר עסקו ואף ביצעו בפועל, אי-ציות אזרחי, הבאתי את עיקרי משנתם והסברם למעשים שבצעו.
ולבסוף, דנתי בשאלה של התרומה או הנזק שמעשה אי-הציות מביא על המשטר הדמוקרטי. ובנוסף, נגעתי בסוגיות הזכות וההצדקה לביצוע המעשה.
מכל ההוגים והאישים שעסקו בנושא במהלך ההיסטוריה, ניתן להסיק מספר מסקנות בולטות:
הראשונה, שאי-ציות לחוק פוגע באושיות המשטר הדמוקרטי. המשטר הדמוקרטי מבוסס על שלטון החוק, שמירתו ואכיפתו. כן, נחשב המשטר הדמוקרטי לטוב שבמשטרים וכזה, אשר מאפשר את הזכויות המרביות לאזרחיו. לכן, הפרת חוק הנה דבר הפוגע בשלטון החוק, במשטר ובסופו של דבר גם באזרחים.
המסקנה השנייה, היא שאין זכות להפר את החוק. הציות לחוק אינו שאלה של התלבטות מוסרית של כל אחד, אלא חובה בסיסית החלה על כל האזרחים. אין הבדל בין חוק לחוק ובין אם הוא צודק או לא צודק. והיה וניתן היתר למשהו אחד להפר החוק בשל טעם מצפוני, היה צורך להחיל זאת על הכלל (השוויון בפני החוק) וכך הציות לחוק היה
הופך לבחירה אישית והדרך להתפרקות החברה היתה מהירה. לפיכך, על כל מקרה של הפרת חוק, גם ממניע מצפוני, יפעיל המשטר סנקציות, אשר לרוב קבועות בחוק ויעניש את מפר או מפרי החוק.
אולם, כאן באה המסקנה השלישית, שאומרת כי ישנם מצבים נדירים בהם יש הצדקה להפר את החוק ולבצע אקט של אי-ציות אזרחי. בעייני מבצעיו, יהיה מעשה זה צודק כאשר ישנה התנגשות וסתירה בין חוקי המדינה וערכים מוסריים עליונים של זכויות אדם בסיסיות שנפגעות לדעתם. כן יכולה להיות סיבה של התנגשות בין חוקי המדינה
לציווים של אמונה אצל האדם המאמין. הסייגים העיקריים למעשה הם: שהמעשה יהיה פומבי, קבוצתי ושמבצעיו יהיו נכונים לשאת בעונש.
לסיכום ולאור רוב הדעות שהצגתי בעבודה זו, אוכל לומר כי מעשה המרי האזרחי לרוב הוא מזיק ופוגע בדמוקרטיה, אך לעיתים רחוקות יש מצבים בהם זו הדרך היחידה, שבה ניתן לנקוט על מנת לנסות ולשנות חוקים או מדיניות של השלטון.
על האזרחים במדינה הדמוקרטית לעמוד על המשמר ולגלות אחריות ומעורבות. הצד השני של האחריות הוא הציות העיוור, שכפי שהוכח בעבר, יכול להיות מסוכן.
ואסכם בתיאור המציג את מעשה האי ציות כמוצא אחרון לתקווה כאשר כלו כל הקיצים:
"...אם חירות היא תיבת פנדורה, אי-ציות אזרחי יכול להיות חלק מהדבר האחרון בתחתית התיבה, אשר על-פי המיתוס, נהפך לתקווה".
רשימת מקורות:
בוביו, נורברטו. עתיד הדמוקרטיה, ירושלים: המכון הישראלי לדמוקרטיה; ירושלים: ההפצה - הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס,  2003. תרגמה מאיטלקית דליה עמית
בן - נון, חמי. מרי אזרחי, תל אביב, יער, 1992
ברלין, ישעיהו. ארבע מסות על חירות, תל-אביב, רשפים, 1971
?גביזון, רות (ע). חירות המצפון והדת, תל אביב, ספריית הפועלים, 1990
גנז, חיים. ציות וסירוב : אנרכיזם פילוסופי וסרבנות פוליטית, תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, 1996.
דאל, רוברט א'. על הדמוקרטיה, ירושלים, המכון הישראלי לדמוקרטיה, , תרגם: שחר אליעזר פלד 2002.
דסקל, מרסלו. הצודק והבלתי-צודק. תל-אביב: מפעלים אוניברסיטאיים להוצאה לאור, 1977
הובס, תומס. לוויתן, מגנוס, ירושלים, תשכ"ב
ויינשטיין, יהושע, (ע), אי-ציות ודמוקרטיה, ירושלים, מרכז שלם, 1999
וינרב. א' (ע). בעיות בפילוסופיה של המוסר, האוניברסיטה הפתוחה, יחידה 9. 1985.
מנוחין, ישי (ע), על דמוקרטיה וציות, ירושלים, "יש גבול", 1990
מנוחין, ישי ודינה (ע) , גבול הציות, תל אביב, "יש גבול", 1985
נגבי משה, מעל לחוק - משבר שלטון החוק בישראל, תל אביב, עם עובד, 1987
שלף, ליאון, קול הכבוד - סרבנות מצפונית מתוך נאמנות אזרחית, תל אביב, רמות, 1989
שפרינצק, אהוד, איש הישר בעיניו: אי-לגליזם בחברה הישראלית, תל אביב : ספרית פועלים, תשמ"ו 1986
רובינשטיין אמנון, המשפט הקונסטיטוציוני של מדינת ישראל, שוקן, תל אביב, תשל"ד
ת'ורו, הנרי דיויד, אי-ציות אזרחי, תל אביב: רסלינג, תרגום מאנגלית דפנה לוי, 2005. ?
כתבי אפלטון, שוקן, (תרגם מיוונית יוסף ג. ליבס), 1975, כרך א'
לקסיקון אזרחות, חברה ומדינה, שץ, אריאל דביר (ע), דביר,1989 כרך א'-ב'
ממשל ופוליטיקה: מקראה במדע-המדינה / בעריכת בנימין נויברגר, אילנה קופמן, קובי שמשי. תל-אביב: עם עובד, תשנ"ו 1996.
21. Gans, Chaim. Philosophical anarchism and political disobedience. Cambridge, University Press, 1992
22. Goldwin, Robert A. On civil disobedience : American essays, old and new / by Abraham Lincoln [and others] Chicago : Rand McNally,  1969
23. Hugo Adam Bedau, (ed), Civil disobedience in focus, London: Routledge, 1991
24. Leslie. J. Macfarlane. Political disobedience, London : Macmillan [for Government and Opposition], 1971
25. Rawls, John. A theory of justice. Cambridge, Mass. : Belknap Press of Harvard University Press, 1971
26. Van den Haag, Ernest , Political violence and civil disobedience, New York  Harper Row,  1972.
אברהם לינקולן בנאום גטיסבורג 1863 בתוך ממשל ופוליטיקה- מקראה במדע המדינה, עמ' 65.
לקסיקון אזרחות, חברה ומדינה, ע"מ 182 .
שם, 452
שם, עמ' 453 וכן מתוך, נוייברגר בנימין, "דמוקרטיות יציבות ולא יציבות", בתוך ממשל ופוליטיקה-מקראה במדע- המדינה, עמ' 83-90
דאל , על הדמוקרטיה, (תרגם שחר אליעזר פלד) ,המכון הישראלי לדמוקרטיה, ירושלים, 1998, עמ' 49-50
ישי מנוחין, על דמוקרטיה וציות, עמ' 102
דאל, 51
משה נגבי, מעל לחוק, עמ' 138
לאון שלף, קול הכבוד, עמ' 164-5
משה נגבי, שם, עמ' 138
שם, שם
נורברטו בוביו, עתיד הדמוקרטיה, עמ' 154
יהושע אריאלי, "צדק ודמוקרטיה" בתוך, מרסלו דסקל (ע), הצודק והבלתי צודק, תל אביב, 1977
בנימין אצקין, "מהות השלטון המדינתי", ממשל ופוליטיקה - מקראה במדע המדינה, עמ' 37
חמי בן נון, מרי אזרחי, עמ' 30
דוד הד, על דמוקרטיה וציות, עמ' 89
יצחק קולגר, "סרבנות מצפון כהגנה במשפט הפלילי". בתוך חירות המצפון והדת,בעריכת רות גביזון, עמ' 210
, p211 Civil Disobedience In Focus
א' וינרב (ע). בעיות בפילוסופיה של המוסר, , האוניברסיטה הפתוחה, יחידה 9. 1985. עמ' 37
J. Rawls, A theory of justice. Cambridge, Mass. : Belknap Press of Harvard University Press, 1971. pp. 372-373
תומס הובס, לויתן, מגנוס, ירושלים, תשכ"ב, עמ' 316-320
שם, עמ' 215
קריטון, כתבי אפלטון, שוקן, 1975, כרך א', עמ' 249-250
אפולוגיה, כתבי אפלטון, עמ' 223
שם, 224
ת'ורו, אי ציות אזרחי, עמ' 19
שם, עמ' 83
שם, 26
מוהנדס גאנדי. בתוך, אי ציות ודמוקרטיה, עמ' 122
מרטין לותר קינג הבן. בתוך אי ציות ודמוקרטיה, עמ' 132
שם, עמ' 132
שם עמ' 131
שם, 133
Herber G. Storing. "The case against civil disobedience". Civil Disobiedence In Focus, p 95
לקסיקון אזרחות, חברה ומדינה, עמ' 299
שם, עמ' 299
בן נון, עמ' 101
שם, 102
מתוך הצהרת זכויות האדם והאזרח (פריז, 27 באוגוסט 1789) בתוך, ממשל ופוליטיקה, מקראה במדע המדינה, עמ' 63
חיים כהן, על דמוקרטיה וציות, עמ' 61-62
יוסף אגסי, בין דת ללאום, עמ' 59
דן מירון,"מכתב לישי מנוחין", בתוך גבול הציות, עמ' 31
שפרינצק, איש הישר בעיניו, עמ' 15
יוסף רז, "הזכות למרי אזרחי", בתוך, גבול הציות, עמ' 65
חיים צדוק, "החוק השוויון והאלימות", בתוך ממשל ופוליטיקה-מקראה במדע המדינה, עמ' 355
שם, עמ' 356
חיים גנז, ציות וסירוב, עמ' 84
חיים מרנץ, "צדק ודמוקרטיה", בתוך הצודק והבלתי צודק, עמ' 66
בן נון, מרי אזרחי, עמ' 68
H. A. Bedau "Civil Disobedience and personal responsibility for injustice" Civil Disobiedence In Focus , p 51
רז, גבול הציות, עמ' 62
שם, עמ' 65
אסא כשר, "יש גבול"ות", גבול הציות, עמ' 71
Van Den Haag, Ernest, Political Violence And Civil Disobedience ,p 23
בתוך: בן נון חמי, מרי אזרחי, עמ' 14
ישעיהו ברלין, ארבע מסות על החירות, עמ' 214
בן נון, עמ' 14
Rawls, p 112
גנז, עמ' 86
דאל, עמ' 57
דן מירון, גבול הציות, עמ' 31
שם, עמ' 34
, הנרי דיויד ת'ורו, אי ציות אזרחי, עמ' 21-23
ליאון שלף, קול הכבוד, עמ' 164
בן נון, עמ' 144
שם, עמ' 183
חיים כהן, על דמוקרטיה וציות, עמ' 83
דינה וישי מנוחין, גבול הציות, עמ' 9-10
בן נון, עמ' 129
Gans, p 159
Wofford, Jr' Harris L. "Low as a Question", on civil disobidence . p. 93
24

תגים:

אזרחי · אפלטון · גאנדי · דמוקרטיה · החוק · זכות · לחוק · מחאה · מרד · מרי · סובלנות · סוקרטס · ענישה · ציות · קינג · רולס · שוויון · שלטון · מחשבה · מדינית

עבודות נוספות בנושא:

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "אי-ציות לחוק בדמוקרטיה", סמינריון אודות "אי-ציות לחוק בדמוקרטיה" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.

אודות האתר:

יובנק הנו מאגר עבודות אקדמיות לסטודנטים, מאמרים, מחקרים, תזות ,סמינריונים ועבודות גמר הגדול בישראל. כל התקצירים באתר ניתנים לצפיה ללא תשלום. ברשותנו מעל ל-7000 עבודות מוכנות במגוון נושאים.