היישום אינו מחובר לאינטרנט

קשיים בדרך להפרטה- התמודדות עם ועדי עובדים

עבודה מס' 064307

מחיר: 433.95 ₪   הוסף לסל

תאור העבודה: ניתוח מקרה מחקר - הפרטת רשות הנמלים.

4,595 מילים ,15 מקורות ,2005

תקציר העבודה:

העבודה עוסקת בשאלות: מה נותן לעובדים ולוועדי העובדים בחברות ממשלתיות את הכוח לנהוג כפי שנוהגים כשסכנת הפרטה מרחפת מעל ראשם? מה מקור כוחם? האם הם נפגעים או נשכרים כתוצאה מההפרטה? כיצד מטפלת הממשלה בסוגיה זו וכיצד צריכה לנהוג על מנת לייעל את מהלכיה במציאות של מגמות הפרטה?
כמקרה מחקר אציג את פרשת ועד העובדים של רשות הנמלים שעברה רפורמה בפברואר 2005, ומרשות נמלים אחת הפכה ל- 4 חברות ממשלתיות חדשות, עצמאיות לכל דבר ועניין, המתחרות זו בזו, כאשר רשות הנמלים לא יכולה עוד להתערב בניהול נמל, אלא פועלת כסמכות רגולטורית בלבד.

תוכן העניינים:
I. מבוא
II. חברות ממשלתיות והפרטתן-סקירה
* הפרטה וכדאיותה
III. סוגיית העובדים בתהליכי הפרטה
IV. טיפולוגיה של איגודים מקצועיים
* איגודים מקצועיים בישראל
*איגוד מקצועי- גישות ותיאוריות
V. מקור כוחם של איגודי עובדים בחברות ממשלתיות
VI. הרפורמה ברשות הנמלים - מקרה מחקר
VII. התחקות אחר ועד עובדי רשות הנמלים
VIII. דיון וסיכום
IX. ביבליוגרפיה

קטע מהעבודה:

בבסיס אופיין העסקי של החברות הממשלתיות נעוצה דילמה הנובעת מעצם הבעלות הציבורית עליהן. חברות ממשלתיות אמורות בדדך כלל להיות אוטונומיות בקביעת דרכי הפעולה היומית שלהן, אולם מטרותיהן והאסטרטגיה שלהן אמורות להיקבע ע"י המדינה.
הפעילות העסקית של החברות מכתיבה צורך בהענקת שיקול דעת נרחב למנהליהן הפעילים כדי להבטיח תגובה מהירה לשינויים בסביבה העסקית, משום כך יש להבטיח לחברות אלו גמישות עסקית ומקורות מימון. עם זאת, חברה הנמצאת בבעלות המדינה אמורה לכוון את פעילותיה בהתאם לאינטרס הציבורי, ולא רק בהתאם לשיקול העסקי הצר. הציבור ונציגיו ברשות המחוקקת מצפים מחברה ממשלתית לתרום לתעסוקה, לעזרה בביטחון המדינה, לכללי התנהגות אתית ההולמים עובדי ציבור ולפיתוח אזורים נחשלים וטכנולוגיות חדישות.

מקורות:

איגוד מקצועי- גישות ותיאוריות
קיימות מספר אסכולות עיקריות לניתוח והבנת האיגודים המקצועיים:
1. "אסכולת ויסקונסין" - גישה אמריקאית המגדירה את האיגוד המקצועי כארגון כלכלי.
העובדים דואגים לביטחונם התעסוקתי והכלכלי, ומתוך כוונתם לשמור על מקום עבודתם והכנסתם, פותחו האיגודים המקצועיים. העיקרון המנחה איגודים מקצועיים לפי אסכולה זו, הוא היותם מאזן כלכלי בין דרישות המעסיק וציפיות העובדים, והם נעדרים נטיות ומעורבות פוליטית. המטרות הכלכליות של האיגודים, מוצאות עצמן בקונפליקט
וניגודי אינטרסים של העובדים מצד אחד ובעלי ההון- המעסיקים, מאידך.
האיגוד המקצועי מתחיל להיווצר במקום העבודה ומהווה מסגרת ארגונית שנותנת ביטוי מוסדי ומאורגן לקונפליקט שבין הצדדים. מנהיגות האיגוד המקצועי כארגון מוסיפה אלמנט נוסף לקונפליקט כאשר היא מנסה להנציח את קיום האיגוד.
דרך תפקודו של האיגוד מושפע בעיקר ממאפייני מקום העבודה והתנאים החברתיים-כלכליים שסובבים אותו.
2. "אסכולת Oxford" - גישה אירופאית הרואה את האיגוד המקצועי כמערכת פוליטית.
האיגוד המקצועי לא רק כמכשיר להשגת טובות הנאה חומריות לחבריו, אלא גם כהתארגנות מתוך מגמה פוליטית לנסות להשפיע על חיי העובדים והסובב אותם, באמצעות עזרה הדדית, מו"מ קיבוצי עם המעסיקים והשפעה על חקיקת חוקי עבודה מתאימים. באסכולה זו העובדים התארגנו מלכתחילה על בסיס של פעילות משותפת למספר מקומות עבודה-
בסיס טריטוריאלי. הפעילות הפוליטית מהווה מעין אלטרנטיבה למעורבות הכלכלית של שיפור שכר ותנאי עבודה אשר היא למעשה המטרה הבסיסית של האיגוד המקצועי.
השילוב בין שתי האסכולות מוצא את ביטויו בניתוח הרמה ההיררכית בתוך האיגודים; ברמה מסוימת האסכולה הפוליטית דומיננטית ואילו במצבים שונים הגישה הכלכלית תעצב את דפוס ההתנהגות של האיגוד.
האיגודים המקצועיים בישראל מתאפיינים בגישה אינטרדיסציפלינרית, המשלבת את האסכולות הכלכלית והפוליטית גם יחד, ומוסברת למעשה כגישת המערכת, הנוטה לראות את העובדים כחלק ממערכת כוללת של יחסי עבודה.
כך, האיגודים המקצועיים בישראל הנם ארגונים פורמאליים בתוך ההסתדרות הכללית ("המערכת") המוגדרת כתנועה חברתית, מה שמסביר את נטייתה לפעול תוך שילוב הגישה הפוליטית והכלכלית. מדיניותה של ההסתדרות לדאוג לביטחונם הכלכלי והתעסוקתי של חבריה ולקדם את רמת חייהם, משולבת במדיניות של רצון להשפיע על החברה והמדינה
באופן כללי, תוך שימוש באמצעים ומוסדות פוליטיים.
איגודי עובדים בסקטור החברות הממשלתיות נוטים בדרך כלל, להיות בעלי עוצמה גדלה המנוצלת לצורך דרישות שכר ותנאים.
הוכחה לכך נמצאת בעבודות אמפיריות רבות שהצביעו על רמת שכר גבוה יותר בסקטור חברות זה, מאשר בסקטורים אחרים ובעקבותיה רווחיות נמוכה של הסקטור הציבורי. קיימות עדויות לכך שארגוני העובדים מנעו צמיחת פריון וביצוע התאמות נדרשות במבנה ההון, ההכרחיות לשיפור מעמדם התחרותי של החברות.
ניתן למנות 3 סיבות עיקריות מהם שואב איגוד העובדים בחברות אלו את כוחו:
המאפיינים הכלכליים של הסקטור, בהם מתפקדות החברות, קרי- אספקת שירותי יסוד, הפכו את איום השביתה לכואב מאוד ועל כן יעיל במו"מ לתביעות שכר.
העובדה שהחברות בבעלות ממשלתית, החלישה את הבקרה הכלכלית על הפעילויות. תשומת לב נמוכה יותר על תוצאות המאזן, ובמקרים אחרים העדפות פוליטיות של שר ממונה, הביאו לאפשרות נוחה יותר להעניק תוספות שכר לעובדים.
שיעורי שיתוף הפעולה של העובדים להם זכו הארגונים היו גבוהים מאוד וכן גם שיתוף הפעולה בינם לבין איגודים אחרים. כאן אנו רואים מקרה של עלויות ותועלות מרוכזות מול מפוזרות- גם אם הקבוצה היא יחסית קטנה אך מלוכדת במניעיה ומונה אנשים מגובשים, תוכל להשפיע יותר מתועלות מפוזרת של גורמים רבים - כגון הציבור,
תנועות חברתיות שונות, שרי ממשלה וכו'.
ההפרטה שלעצמה יכולה להשפיע על אחד הגורמים הללו בלבד -הבקרה הכלכלית ויכולת ההשפעה הפוליטית של שר ממונה. אולם, השפעה זאת בעלת חשיבות נמוכה דווקא באותן חברות המיועדות להפרטה, קרי חשמל, מים, תקשורת וכו'. בכל אלו אופיינו ארגוני העובדים בכך ששיתפו פעולה עם מגמת ההתייעלות והשיפורים הטכנולוגים. הסיבה
לשיתוף הפעולה זה הנה שתחומים אלו אופיינו בצמיחה מהירה ורווחיות, ועל כן עליות שכר ובו בזמן הגדלת היעילות לא פגעו זה בזה.
כלומר, ההפרטה כשלעצמה לא תשנה בתחומים אלו, את כוחם של האגודים המקצועיים. לעומת זאת, דווקא באותם סקטורים שאינם מועמדים בשלב זה להפרטה, כגון: שירותי דואר, פחם, רכבות ופלדה, עדין קיימות בעיות אחרות של פרודוקטיביות אשר ישמרו את כוחם של איגודי העובדים בתחום זה גם לאחר שיופרטו.
קשה להפריט חברות ממשלתיות מבלי לקחת בחשבון את העובדים, בעיקר כאשר מדובר במוצרי יסוד חיוניים למשק ולציבור (חברת חשמל, בזק, תעשייה אווירית). מספר ח"כ חיים כץ (נציג העובדים בכנסת): כשהייתי בוועד של התעשייה האווירית, משקיע רצה לקנות אחד מן המפעלים של התע"ש. הוא נכנס להאנגר עם המכונית, והעובדים שעמדו שם
בשורות דפקו על גג המכונית ומעכו אותה. הוא לא רצה יותר לקנות".
האם ניתן לדמיין סיטואציה שכזו במגזר הפרטי? האם על הציבור לסבול תופעות בהן עובדים בחברה ממשלתית, שמניעיה הם לכאורה בראש ובראשונה למען אינטרס הציבור, ימגרו תוכניות הבראה למען המשק כולו על חשבון משלם המיסים?
מקרים כאלו מעוררים תרעומת רבה מצד המגזר הפרטי שרואה את טובתו מול עיניו ולא מוכן לסבול את עלויות השבתת המשק או בלימת הקידום על גבו.
ב- 17 בפברואר 2005 יצאה לדרך הרפורמה בנמלים - שינוי מבני מהחשובים שידע המשק הישראלי. במועד זה חדלה רשות הנמלים מפעילותה ובמקומה החלו לפעול 4 חברות ממשלתיות חדשות: חברת נמלי ישראל- פיתוח ונכסים, חברת נמל חיפה, חברת נמל אשדוד וחברת נמל אילת.
הרפורמה נעשתה שכן חרף התקדמות מסוימת שהושגה בשנים האחרונות, נמלי ישראל סבלו מחוסר יעילות ונתנו שירות ירוד. ע"פ בדיקות שנעשו בעבר התברר, שעלויות התפעול בנמלים גבוהות מדי (בעיקר בגלל עלות כוח האדם, שהיא כמחצית סך העלויות), התפוקות נמוכות בהשוואה לנורמות המקובלות בנמלי העולם, נצולת התשתית נמוכה
והשירות בעייתי (בין היתר בשל המתנות בפרקי זמן בלתי סבירים לפריקה וטעינה).
לכל זה נוספו שיבושים תכופים, שנגרמו עקב סכסוכי עבודה המאפיינים את הנמלים מאז ומעולם וגרמו למשק במשך השנים נזקים במאות מיליוני דולרים.
במשרד התחבורה ובאוצר הגיעו למסקנה, שייעול ושיפור השירות מחייבים הכנסת תחרות בין הנמלים. מאחר שנמלי הארצות הקרובות סגורים בפניהם, למשתמשים אין אלטרנטיבה לנמלי חיפה ואשדוד, ובין נמלים אלה אין תחרות - התעריפים אחידים, והשירות אותו שירות.
באוגוסט 1999, החליטה הממשלה להקים ולהפעיל את נמל היובל החדש באשדוד על ידי זכיין פרטי. העובדים הכריזו מלחמה והצליחו לסכל את ההחלטה. כתחליף סוכם בנובמבר 2001 בין משרדי התחבורה והאוצר לבין ההסתדרות, על תאגוד כל אחד משלושת הנמלים (חיפה, אשדוד המאוחד ואילת) כחברת-בת של רשות הנמלים.
המשמעות המעשית של רפורמה זו היא הוזלת מחירים- תחרות במהלך הזמן יוצרת הורדת תעריפים. המשמעות השנייה היא התייעלות של שירות הנמלים. מה שיקל על היבואנים והיצואנים לעמוד בהתחייבויות לשווקים בחו"ל וכך מפעלים יוכלו להיות בטוחים שלא יהיו כאן שביתות. מאידך המשמעות סה"כ מוגבלת: אחידות התעריפים ונוהלי העבודה
נשמרת, ולתחרות של ממש לטובת המשתמשים קשה להתפתח במבנה כזה.
בתוכנית 2004, ולמעשה עוד קודם לכן, בסיכומים בין משרדי הממשלה לרשות הנמלים, הותווה שינוי משמעותי יותר: כל נמל יהיה חברה ממשלתית עצמאית לכל דבר ועניין, רשות הנמלים לא תוכל עוד להתערב בניהול נמל, אלא תפעל כסמכות רגולטורית בלבד.
כ-30 ועדים של שלושת הנמלים ורשות הנמלים, בתמיכת ההסתדרות, הכריזו מלחמה לחיים ולמוות על התוכנית הזאת. הטענה היא, שהשינוי יביא לפיטורי עובדים ברשות הנמלים. אך עילת ההתנגדות העיקרית היא, חששם של עובדי הנמלים מתאגוד הנמלים כחברות עצמאיות, שמשמעותו: הנהגת תחרות אמיתית ביניהם וסלילת דרך להפרטתם בעתיד.
רק בפברואר 2005 , הצליחו נציגי האוצר (שר האוצר בנימין נתניהו, שר התחבורה מאיר שטרית), ועדי העובדים של הנמלים אשדוד, חיפה ואילת וההסתדרות (יו"ר הסתדרות עמיר פרץ) להגיע להסכם המסדיר את זכויות העובדים עם השינוי המבני של הנמלים בישראל, שאפשר את פיצול רשות הנמלים לארבע חברות ממשלתיות שיתחרו זו בזו.
המו"מ הסתיים לאחר מאבק שנמשך כשנתיים, במהלכו השביתו העובדים את הנמלים פעמיים למשך מספר ימים תוך גיבוי מלא מההסתדרות. על-פי ההסכם, יקבלו העובדים תוספות שכר גדולות, ובכללן מענק-פיצוי בסך 100 אלף שקלים. חצי ממנו יינתן באופן מיידי, וחצי עם תחילת ההפרטה, המדינה תבטיח את זכויות הפנסיה של העובדים לאחר
ההפרטה.
משמעות הדבר: מעמסה תקציבים נוספת על תקציב המדינה למשך עשרות שנים. כמו כן סוכם בין הצדדים על 15 חודשי הסתגלות לעובדים שיפרשו מרצון (מדובר בכ-400 שיפוטרו או יפרשו, באישור הוועד), ו-16% תוספת לפנסיה לאלו מהם שיסכימו לפרישה מוקדמת מרצון.
סעיף נוסף בהסכם מדבר על כך שמכירת גרעין השליטה בנמלים תוכל להיעשות רק בעוד 15 שנים. עוד סוכם, על העלאת שכר בשיעור של 10% מ-2005, וזאת תמורת הסכמתם של העובדים לעבור למתכונת של חברות, דהיינו: הנמלים מופרדים ומופעלים במסגרת תאגידים.

נתונים אלו משקפים את עוצמתם של ועדי העובדים בארץ אל מול הממשלה וכיצד במאבק איטי וממושך של שנים הצליחו למגר תוכניות להבראת ויעילות המשק עד שלבסוף הגיעו להסכמה, תוך הגנה בחירוף על האינטרסים שלהם "וחליבת" זכויות נוספות.
ייעול הנמלים והבטחת עבודה סדירה בהם ישפיעו על ביצועי המשק בסדרי גודל של מאות מיליונים בשנה. נכון שהייעול עלול להביא לפיטורים (בעיקר ברשות הנמלים המכווצת), אבל אין הצדקה לפטור גוף ציבורי ממחיר הייעול שמשלם בימים אלה כל גוף פרטי.
בארגונים שבהם פועלים ועדים חזקים, לעיתים הופכת עבודתו של המנהל, ללא קשר לדרגתו ולמקצועיותו, לגיהינום. כל יוזמה לשינוי נדחית על הסף: תוכניות עבודה שמיועדות לשפר את המצב הקיים, לקדם את מי שראוי לקידום ולפטר או להעביר מתפקידם את מי שאינם מבצעים כהלכה את עבודתם- נתקלות בדרך כלל בחומה בצורה. בשם חובת
הנאמנות של נציגי העובדים כלפי עמיתיהם, תהליכי שינוי החיוניים להמשך פעילותו של כל ארגון נדונים לכישלון.
בתקשורת מתפרסמות ידיעות על כך שוועדים מסוימים מכתיבים לאנשיהם התנהגויות שאיש אינו שש לבצען אך מעטים מעזים להמרות את פיהם, מחשש למעמדם.
בנובמבר 2004 דחה בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע את בקשת ההסתדרות וועד עובדי התפעול בנמל אשדוד למתן צו שיורה להנהלת הנמל לקלוט עובדים על-פי תכתיבי הוועדים.
שאול רותם, מנהל נמל אשדוד, אמר בראיון עם העיתונאי חיים ביאור (הארץ, 20 בספטמבר, 2004) שבכוונתו לשנות את תופעת הנפוטיזם הרווחת בין עובדי הנמל, ולמנוע את העסקתם של בני משפחה ומקורביהם; "תם עידן הנפוטיזם בנמל אשדוד ... אני אוכל קש כל יום ומרגיש כמו דון קישוט". הוא מספר כיצד כמעט הוכה ע"י בת של גמלאי
מעובדי הנמל שפוטרה. על כך הסביר אחד מעובדי הנמל: "לא פלא שרותם הותקף, היה עליו לצפות מראש את האיום שהוא יוצר לעצמו... כל תושב ותיק באשדוד יודע שהנמל אינו סתם מקום עבודה, אלא חלק מהבית... רוב העובדים הם בקשרי משפחה או חברים קרובים ביניהם".
שאול רותם ניסה לפעול על תוכנית עבודה שנשמעת הגיונית לכל אדם בר דעת. כוונתו הייתה לקלוט בנמל אשדוד מועסקים חדשים ומיומנים ע"פ קריטריונים איכותיים ואובייקטיבים. הוא אינו מכחיש לרגע שבכוונתו למזער ככל הניתן את עצמתם של הוועדים כדי לצמצם את העיצומים והשביתות שהם יוזמים. כמנהל הנושא באחריות כלפי כלל
מועסקיו, בכוונתו למנוע מראשי הוועדים להחליט מי מהמועסקים ישתתפו בקורסים מקצועיים שנועדו לקדם את הטובים שביניהם לדרגי ניהול. אולם בעוד שרותם מעוניין בבניית עתודת ניהול צעירה, הוועדים תובעים שדווקא מקורביהם, שכלפיהם הם חשים מחויבות ונאמנות, יוכשרו ויקודמו למשרת ניהול, גם כשאחדים מהם קרובים לגיל פרישה
או שאינם מתאימים לתפקידי ניהול.
הנורמה של תרבות העבודה בנמל אשדוד משקפת תמונת מצב מוכרת למנהלים שחשים שידיהם כבולות, על אף כוונותיהם הטובות. סביר להניח כי בעת שרשות הנמלים החליטה על רפורמה שנועדה להפוך את שלושת הנמלים לחברות ממשלתיות נפרדות, מנהליה התכוננו היטב לבאות.
רונן צור, שותף במשרד הייעוץ התקשורתי מורל-צור, המתמחה בניהול משברים היה מעורב במאבק ועדי העובדים של הנמלים נגד ההפרטה והוזמן לפגישה עם ראשי הועד. עד אז ניהל ועד העובדים את מאבקם נגד ההפרטה בסגנון המוכר של מחאות, הפגנות ושביתות. צור מספר כי "מדובר בוועד חזק שלא פוחד מכלום. יש להם אומץ לעשות דברים
מרחיקי לכת, אין הססנות". הוא ושאר המתווכים הציגו להם תוכנית עם שני תנאים: התחייבות שלהם לא לשבות, ויצירת ברית עם התעשיינים. " 70% מהנוכחים קמו ויצאו מהחדר, נתנו לנו תחושה מאוד לא נעימה של 'אל תבלבלו לנו את המח' ".
צור עקב אחר התפתחות המשבר וראה כיצד וועדי הנמלים הולכים ומסתבכים. בדצמבר 2004 זומן שוב לפגישה כאשר המשבר הגיע לדרך ללא מוצא והוא התבקש לעזור.
צור: "בפברואר 2005 היה אמור החוק להפרטת הנמלים לעבור, וזה השאיר בקושי חודשיים לעבוד. בסופו של דבר ההפרטה נדחתה ב-15 שנה ונחתם הסכם שבמסגרתו על עובד קיבל סכום כסף משמעותי".
תיאורים אלו משקפים נכוחה את אופיו של ועד העובדים ברשות הנמלים (בדומה לוועדים של חברות ממשלתיות אחרות), את השפעתו על עובדי החברה לשתף עמם פעולה כ"המוציאים לפועל" של החלטות הועד ואת כוחו מול המדינה- עיקוב או בלימת החלטות הגורליות למשק.
כפי שראינו, קיימים שני צדדים לתהליך ההפרטה. מצד אחד קיימים המצדדים במאבק העובדים- בהפרטת הנמלים, שתבוא ללא ספק לאחר יישום הפיצול לארבע חברות הפעלה של הנמלים, זכויות העובדים עשויות להיפגע קשות. לפי הניסיון הנצבר, התאגידים הפרטיים יפעלו לפיטוריהם של עובדים ותיקים בעלי זכויות ולהחלפתם בעובדים חדשים
שיועסקו בתנאים גרועים או באמצעות חברות כוח אדם.
לפיכך יטענו, המערכה נגד הפרטת הנמלים היא מערכה חשובה נגד מדיניות הממשלה והתאגידים לחיסול העבודה המאורגנת.
מצד שני, אלו המצדדים בהפרטה יטענו ש"הפרטה סוציאליסטית" תביא לכך שכרגיל הציבור ישלם והרבה על הפרטה מדומה, תמורת זאת שגורמים שונים בממשלה, ההסתדרות ובעיקר העובדים יצאו מרוצים.
עבודה זו התבססה על ניתוח מקרה אחד של קשיים בדרך להפרטת חברה ממשלתית מול איגוד עובדים חזק, אך לעיתים קרובות מדי אנו עדים למאבקים, שביתות והפגנת שרירים של ועדי עובדים בחברות השולטות במשאבים החיוניים של המדינה (איומים על "הורדת השאלטר" בחברת החשמל נשמעים לא מהיום).
אך על אף השביתות והלחצים שמנהיגים העובדים וועדי העובדים שבראשם, תהליכי ההפרטה ממשיכים ומתבצעים. נראה שגם העובדים מבינים שהתחרות נמצאת בפתח ומטרת השוק היא להכניס יותר תחרות, שכן תחרות מייצרת ערך לציבור אבל גם הגנה. במקום שלא תהיה תחרות, לא תהיה יעילות ולבסוף המשק יגיע למשברים (כפי שהגיע אליהם בעבר).
אלו אמנם לא קורים תכופות, אך אחת לכמה שנים החברה עומדת מול הברירה אם להיות או לחדול.
על המצדדים באקסיומה "הפרטה =פגיעה בעובדים" והקוראים להגן על עובדי חברות ממשלתיות מפני הפרטה, יש להבין כי בסופו דבר הם עלולים לגרום לעובדים נזק רב ביותר.
אין להוציא מכלל אפשרות שעם הזמן יכנסו לכאן משקיעים מן העולם. ניקח כדוגמא את סוגיית הבנקים- אם בנק לאומי (בנק בבעלות ציבורית) לא יהיה יעיל ולא יהיה מסוגל לעמוד בתחרות עם בנקים בינלאומיים גדולים שיצמחו בישראל, הוא פשוט לא ישרוד. אין בו איכות ייחודית שלא תוכל להתקיים בבנק אחר, ואם בארצות הברית נסגרו
מאות בנקים, אין סיבה שזה לא יקרה כאן. יתכן וזה יקרה עוד קודם לבנקים פרטיים כמו הפועלים ודיסקונט, גם מסיבות אחרות, אך זה יפגע בכיסיהם של בעלי המניות בבנק. אם ייפול בנק ציבורי, זהו עניין אחר.
לאותם עובדים המפוטרים ממפעלים ותעשיות הנסגרים בשל חוסר רווחיות, אין הממשלה מצליחה לספק תמיד תחליף תעסוקתי והם נפלטים ומצטרפים למעגל המובטלים והעוני. כך קרה בתהליך הפרטת השק"ם, בו פוטרו כ-3000 עובדים, כך קרה ל- 4000 מפוטרי פרויקט הלביא בתעשייה האווירית והדוגמאות עוד רבות.
מאידך, המציאות הוכיחה שטכנולוגיה גם גורמת לתעסוקה ולמוביליות תעסוקתית- פעם היו מאות נקבניות והיום חלקן מנהלות או בתפקידים מגוונים אחרים. הקדמה מתאזנת בצורה טבעית ולא חייבים להיבהל ממציאות זו.
ישראל לא מכתיבה את כללי המשחק העולמיים ולכן אין ברירה אלה להתאים את עצמנו אליהם. על מנת שהכלכלה תתפקד ותעלה ברמה סבירה, שתאפשר לרמת חיי התושבים לעלות בקצב סביר, יש צורך למנוע העסקת מספר עובדים כזה בחברה, שמונע ממנה להגיע לרווח מרבי אפשרי.
אם כך שהפרטה בהכרח דורשת התייעלות- לעיתים משמעה פטורי עובדים.
בעת הפרטה העובדים חשים אי-ודאות, חרדות ומשברים. כדי לכסות ולהתמודד עם החשש שיוצרות תחושות אלו, צריך לשלם כסף, דהיינו מניות ואופציות. אם המדינה רוצה לבצע תהליך של הפרטה, אל לה לחסוך דווקא בנושא העובדים, אלא בתחומים אחרים הנוגעים להפרטה.
ניתן להתבונן בנושא במונחים של מה שנקרא באנגלית "סטייק הולדרז"- כל מי שיש לו עניין בקיומו של עסק מסוים, כולל את העובדים, בניגוד ל"סטוק הולדרז"- בעלי המניות, שהם בעלי העסק.
מהן זכויות העובדים ואיפה מקומם בעת ההפרטה?
אין מחלוקת על כך שיש לעגן ולהבטיח את זכויות העובדים. אך קיימת מחלוקת על מה שנכלל בתוך הטרמינולוגיה של "זכויות עובדים". שאלה אחת היא הבטחת תעסוקה והשנייה היא הבטחת תנאים- האם תנאי פרישה למשל הם תנאי מחייב? אם ניתן היה להגיע מראש להסכמה, חלק מהתהליכים היו בודאי פשוטים יותר.
המציאות בישראל היום היא במגמה נמשכת של הפרטת חברות ממשלתיות נוספות שיימכרו לתאגידים זרים או ישראלים (כגון בזק) ולכן יש להיערך לכך.
נראה שרצוי שתתקבל הצעתה של השרה ליבני (ראה ע' 7) לחוקק חוק שיסדיר את זכויות העובדים בחברה ממשלתית מפורטת, ובכך ימנע הצורך בדיון מחודש עם כל חברה בנפרד, בו תנאי העובדים נקבעים ע"פ חוזקו של ועד העובדים.
תהליך של רפורמות בעולם הכלכלי-חברתי מחייב נחישות והתמדה, אומץ וסבלנות.
בסקטור תחרותי צפויה מכירת חברות ממשלתיות אכן להביא להקטנת כוחם של האגודים המקצועיים, ולכן צפויה להוריד מכשול נוסף בהשגחת יעילות גבוהה יותר. מאידך, בסקטורים המאופיינים במונופולים, חייבת הפרטה להיות מלווה במנגנון פקוח יעיל, כך שלא ניתן יהיה לנצל את הכוח המונופוליסטי ע"מ לפתור את בעיית העובדים בדרך של
ניצול האוכלוסייה (העלאת תעריפים וכו'). כך הפרטה עשויה להביא לרווח כלכלי ע"י שיפור ביעילותם של החברות והקטנת המעורבות הפוליטית שבהן.
לסיכום, מאחר וישראל מושפעת מהגלובליזציה, והשיטה הקפיטליסטית היא הפתרון הרווח במאה ה-21, מה שהיא יכולה לעשות במרחב התמרון המצומצם יחסית שנותר לה הוא לשוות לתהליך זה פנים אנושיות.
על המדינה להתייחס בהבנה ובאהדה לעובדים ולאפשר להם להשתלב בתהליך ההפרטה- רכישת מניות בצורה זו או אחרת, שמירה על ביטחונם לגבי מקומות העבודה שלהם בחברה המופרטת- וכל זאת בתוך מסגרת סבירה והוגנת. אולם אסור להעניק לעובדים זכות וטו על תהליך ההפרטה, פן יעלו תביעות ודרישות בלתי מציאותיות.
אהרוני יאיר, חברות ממשלתיות בישראל ובעולם. הוצאת צ'ריקובר, ת"א, 1979.
אופק אברהם, נטיות לבדלנות ארגונית של איגודים מקצועיים ממסגרת ההסתדרות הכללית בישראל. הטכניון, מכון טכנולוגי לישראל, 1984.
אפשטיין, ב.ש. גל, וש. ניצן, "חיפוש רנטות עם גמול אסימטרי במודל של הפרטה" רבעון לכלכלה, 49 (2), 2002.
אקשטיין, בן ציון זילברפרב, וש. רוזביץ, הפרטת חברות בישראל ובעולם. הוצאת אוניברסיטת בר אילן, רמת גן, 1999.
בן ציון זילברפרב, עורך. הפרטה וזכויות עובדים. 2002.
דין וחשבון על החברות הממשלתיות לשנת 2004 (דו"ח מספר 42).
הרשקוביץ חיה, עורכת. רפורמות בשוק ההון ותהליך ההפרטה- ספר הכנס. ספטמבר 2000.
פקר אור-לי, הזכות לנהל, פקר הוצאה לאור בע"מ, 2005.
רביב אורנה, עברו הימים של הצמיגים הבוערים, מגזין ממון, ידיעות אחרונות, 19.7.2005.
שירום אריה, שטאובר יהושע, וועדי עובדים ארציים במערכת יחסי העבודה : המקרה של שירות המדינה . מכון גולדה מאיר לחקרי עבודה וחברה, 1987.
כתבות מאתרי אינטרנט:
אביב ענבל, חדשות MSN 24/2/05. http://news.msn.co.il/news/BusinessCommunication/EconomicsCommunication/200502/2005022409000.htm
בר-טל ערן, שם הצופן : "הפרטה". אתר איגוד החברות הציבוריות, גיליון הנהלה וכלליות, 2002  . http://www.e-good.org.il/publications
גוז'נסקי תמר, הפרטת הנמלים - אסון לעובדים. "זו הדרך", גיליון 30, 28 ביולי, 2004 .
http://maki.org.il/zo/28_7_04.html#8
טל אברהם, מבחן הנמלים, הארץ, 15/09/2003.
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=340218
אתר האינטרנט Israel ports - http://www.israports.org.il
בן ציון, הפרטה וזכויות עובדים, ע' 63.
אהרוני, חברות ממשלתיות בישראל ובעולם, ע' 66-69.
אהרוני, חברות ממשלתיות בישראל ובעולם, ע' 14-15.
דין וחשבון על החברות הממשלתיות לשנת 2004, ע' נ"ז.
אקשטיין, הפרטת חברות בישראל ובעולם, ע' 36-39.
אפשטיין, רבעון לכלכלה 49 (2), ע' 40.
הרשקוביץ, רפורמות בשוק ההון ותהליך ההפרטה, ע' 13-14.
בן ציון, הפרטה וזכויות עובדים, ע' 51, 53.
בר-טל, שם הצופן : "הפרטה".
אופק, נטיות לבדלנות ארגונית של איגודים מקצועיים, ע' 12.
אופק, ע' 14-17.
שם, ע' 76.
אופק, נטיות לבדלנות ארגונית של איגודים מקצועיים, ע' 78-76.
אופק, ע' 78.
אופק, נטיות לבדלנות ארגונית של איגודים מקצועיים, ע' 8.
אופק, ע' 10.
שם, ע' 12.
שירום, וועדי עובדים ארציים במערכת יחסי העבודה :המקרה של שירות המדינה, ע' 14-16.
שירום, וועדי עובדים ארציים במערכת יחסי העבודה :המקרה של שירות המדינה, ע' 14-16.
בן ציון, הפרטה וזכויות עובדים, ע' 52.
אתר האינטרנט Israel ports
טל, מבחן הנמלים.
אביב, חדשות MSN.
טל, מבחן הנמלים.
פקר, הזכות לנהל, ע' 109.
פקר, ע' 108.
רביב, עברו הימים של הצמיגים הבוערים.
רביב, עברו הימים של הצמיגים הבוערים.
גוז'נסקי, הפרטת הנמלים - אסון לעובדים.
בן ציון, הפרטה וזכויות עובדים, ע' 66.
בן ציון, ע' 67.
הרשקוביץ, רפורמות בשוק ההון ותהליך ההפרטה, ע' 13-14.
בן ציון, הפרטה וזכויות עובדים, ע' 64.
שירום, וועדי עובדים ארציים במערכת יחסי העבודה :המקרה של שירות המדינה, ע' 14-16.
3
תכן עניינים
I. מבוא
II. חברות ממשלתיות והפרטתן - סקירה
III. סוגיות העובדים בתהליכי ההפרטה
IV. טיפולוגיה של איגודים מקצועיים
V. מקור כוחם של איגודי עובדים בחברות ממשלתיות
VI. הרפורמה ברשות הנמלים - מקרה מחקר
VII. התחקות אחר ועד עובדי רשות הנמלים
VIII. דיון וסיכום
IX. ביבליוגרפיה

תגים:

איגודים · הפרטה · ועדי · חברות · מדיניות · ממשלתיות · מנהל · מקצועיים · עובדים · ציבורי · ציבורית · רגולטור · רגולציה

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "קשיים בדרך להפרטה- התמודדות עם ועדי עובדים", סמינריון אודות "קשיים בדרך להפרטה- התמודדות עם ועדי עובדים" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.

אודות האתר:

יובנק הנו מאגר עבודות אקדמיות לסטודנטים, מאמרים, מחקרים, תזות ,סמינריונים ועבודות גמר הגדול בישראל. כל התקצירים באתר ניתנים לצפיה ללא תשלום. ברשותנו מעל ל-7000 עבודות מוכנות במגוון נושאים.