היישום אינו מחובר לאינטרנט

משפט המקרקעין הישראלי ובעיית קרקעות הבדווים - היסטוריה של המשפט הישראלי

עבודה מס' 060920

מחיר: 423.95 ₪   הוסף לסל

תאור העבודה: בחינת השאלה האם קיים אי-שוויון כלפי המיעוט הבדווי בנושא הקרקעות.

3,723 מילים ,30 מקורות ,2002

תקציר העבודה:

משפט המקרקעין הישראלי ובעיית קרקעות הבדווים
היסטוריה של המשפט הישראלי

תוכן העניינים
מבוא
חלק א - המצב המשפטי הקיים.
1. החלפת הריבון בא"י - שינוי משפטי ותודעתי
2. המשפט בשירות האתוס הציוני?
א. השיח הציוני בנושא כיבוש הספר וביטויו בחקיקה
ב. השיח המשפטי בשירות השיח הציוני (פסיקה ככלי פוליטי(
3. מהו יישוב
א. יחס שיטות משפט 'מערביות' לחיכוך בין נוודים\ילידים להתיישבות קבע
'מודרנית'
ב. קולוניאליזם משפטי?
חלק ב. המצב המשפטי הרצוי-האם 'צדק חברתי חדש לעירוני החלש' לוקח
בחשבון את המיעוט הבדווי?
סיכום
ביבליוגרפיה

מבוא
"האדם הראשון שהקים גדר סביב אדמה באומרו: 'שלי היא' ואשר נוכח לדעת כי
הבריות תמימות עד לכדי להאמין לו - אדם זה הוא שייסד את החברה התרבותית..."
- ז'אן ז'אק רוסו.1
הקניין בקרקע היווה לאורך ההיסטוריה האנושית מקור למאבקים חברתיים
ומדיניים. בישראל, מחלוקות הקניין בקרקע ביטאו מאבקי כוחות לאומיים,
חברתיים-כלכליים ואתניים. מאבקים אלו לא פסחו על המשפט הישראלי אלא חדרו
אליו והשתקפו בחוקי המדינה וביישומם בפסיקה. עבודה קצרה זו תנסה לבחון את
המצב המשפטי הקיים בישראל בשאלת הקניין בקרקע דרך התבוננות ביחסו של
המשפט הישראלי כלפי המיעוט הבדווי, בשאלת זכויותיו בקרקע. באופן יותר
ממוקד, העבודה תשאל האם יש במצב המשפטי בישראל משום אי שוויון כלפי
המיעוט הבדווי בעת שמתעוררות שאלות הנוגעות לזכויותיו בקרקע?
שיטת המחקר בה תנקוט העבודה היא שימוש בשאלת זכויות הבדווים בקרקע
כמקרה מבחן המדגים ומשווה השפעת שיח פוליטי סוציולוגי ותרבותי אתנוצנטרי על
מידת השוויון ביחס המשפטי לאוכלוסיית נוודים\ילידים, בין המצב בישראל למצב
בשיטות משפט 'מערביות' אחרות.
פרקי העבודה נגזרו מההשערות הבאות: (א) מרגע שהוגדר מקום כ'יישוב',
מתייחס אליו המשפט הישראלי לכאורה באופן שווה לכל יישוב אחר, ללא קשר
למוצאם האתני\לאומי\דתי של תושביו. אולם, באי הגדרתו מקומות רבים אשר בעיני
תושביהם ותושבי א"י נחשבו כיישוב, עוד בטרם נולדה מערכת המשפט הישראלית,
מיישם משפט זה בחקיקה ובפסיקה, שיח פוליטי הפוגע בזכות לשוויון של תושבי
יישובים אלו. (ב) שיח זה מושפע משני גורמים: ראשית, אתוס ציוני לאומי של כיבוש
הספר והפרחת 'שממה'. שנית, העדפת יישובי קבע על פני נוודות בתודעת תרבות
המערב. (ג) המיעוט הבדווי בישראל בשאלת זכויותיו בקרקע, פגיע לגורם ב' לעיל
במיוחד, עקב השילוב שנוצר בישראל בין העדפה 'מערבית' זו של יישובי הקבע לבין
עצם היותם כלי של הציונות בדרך ל'כיבוש הספר'. (ד) המשפט הישראלי מיישם שיח
מפלה זה באופן שבו מגדיר מה נחשב ל 'יישוב', בהגדרות הבעלות והחכירה במשטר
המקרקעין הישראלי ויישומן בפסיקה. (ה) גם אם הויכוח כיום לגבי הדין הרצוי
(הקשת הדמוקרטית המזרחית ותומכיה מול זכויות החקלאים בקרקע) יוצר כביכול
שיח משפטי חדש, לכאורה פרו שוויוני, שיח חדש זה עשוי גם הוא להמשיך את
הקיפוח 'הישן' כלפי זכויות המיעוט הבדווי בקרקע.
בנוסף, תסקור העבודה בקצרה את השלכות שינוי הריבון המשפטי והמדיני בא"י
וההתנתקות מהשיטה העות'מנית, כרקע המשפיע על תיחום גבולות המחלוקת
המרכזית לעיל.
------------------------------------------------------------------------------
1. ציטוט זה של רוסו מובא כך ב: זאב,צור, "מורשת הקהק"ל בעיצוב המשטר הקרקעי במדינה" קרקע (יולי
6059,.,(1983

מקורות:

אולם, גם אם מציאות זו נכונה, יש לבחון האין זו זכותה של המדינה ליצור מציאות חדשה ונרטיב חדש, אשר ביהמ"ש מהווה רק מיישמו הפורמלי? האם בהתכחשות המשפט לנרטיב הבדווי יש בהכרח אפליה של הבדווים או ניסיון כינוסם תחת ריבון ומציאות חדשה, כ'כור היתוך' שפעל גם כלפי יהודים, באותם אזורים עצמם?
3. מהו יישוב
פרק זה ייבחן את התייחסות שיטות משפט 'מערביות' לחיכוך בין הנווד לתושב הקבע, ואת השילוב בין תודעה משפטית זו עם היות יישובי הקבע הציוניים בישראל כלי ל'לקיחת המרחב' מהנווד הבדווי.
יחס שיטות משפט 'מערביות' לחיכוך בין נוודים/ילידים להתיישבות קבע 'מודרנית'
ביוני 1992 בפסיקה תקדימית, החליט ביהמ"ש האוסטרלי בעניין 'Mabo' כי יש להכיר בזכויות הקרקע של האבוריג'נים, בניגוד לפסיקה קודמת שקבעה בעבר כי זכויותיהם התבטלו עם התחלת הקולוניזציה 'הלבנה' באוסטרליה. בפסק דין זה דובר על 'תורת משפט של חרטה'. האם שיטת המשפט הישראלי מכירה ב 'חרטה' או סבורה שיש על מה
להביע 'חרטה' בנושא היחס לנווד הבדווי?
דומה כי המשפט הישראלי בהתייחסו לחיכוך בין הנווד לתושב הקבע נהג לרוב לפי הגישה שקדמה לפסיקה בעניין מאבו (רק מתיישב הקבע מוגדר כמתיישב, רק יישובו מוגדר כיישוב) וטרם אימץ תודעה של 'חרטה' בדבר נישול הנווד. כך למשל, אי ההכרה ב'ישובים הבלתי מוכרים' לצורך הוכחת בעלות משפטית באדמה (לא ניתן לעולם לקיים את
תנאי הקירבה למקום יישוב משום שמקומות אלו אינם מוגדרים כמקומות יישוב), מניעת בנייה ב'יישובים' אלו, מניעת שירותים בסיסיים מצד המדינה ל'יישובים' אלו.
מספר מחקרים בעבר, השוו את הבדווים לאינדיאנים באמריקה הצפונית, וניסו לגזור מכך צידוק או בסיס תפיסתי להמשך היחס המעדיף את הגדרות היישוב של חברת המערב, בטיעון כי המדינה 'הולכת לקראת' הילידים ומנסה לגבש הצעות פשרה. כך לדוגמא, נעשתה השוואה בין ניסיונות ארה"ב ל'שיקום' האינדיאנים לבין 'חוק השלום'
הישראלי. אולם מעצם המינוח 'שיקום' נובע כי אין המשפט המערבי מכיר בהגדרות הבעלות של הנווד/היליד אלא מנסה לפייסו 'לפנים משורת הדין' ללא שינוי קונספטואלי שורשי.
ב. קולוניאליזם משפטי?
בשנים אחרונות גברה הביקורת על השימוש בתפיסת משפט 'מערבית' לצורך התעלמות מזכויות קניין טרום קולוניאליות. לדוגמא, מודל ה'אתנוקרטיה', הטוען להיות שיטות משטר ומשפט במערב 'אתנוקרטיות', בכך שמתעלמות מהגדרות הקניין שקדמו להגעת האירופאים לקולוניות באופן המנציח העדפת קבוצת 'המייסדים'.
אולם, יש להיזהר (שוב) מהשלכה פשטנית של מודל האתנוקרטיה על שיטת המשפט הישראלית ביחסה לבדווים. יש לבחון ביתר דקדוק את תפיסת שיטת המשפט הנידונה והשפעתה על המשפט הישראלי בהקשר זה. יש לבחון את הגדרות המשפט הישראלי כלפי הבדווים מתוך ההקשר הפוליטי/חברתי הספציפי לישראל. ראיית המשפט הישראלי ככלי קולוניאלי
תוך השוואתו למקומות בהם המצב הפוליטי/חברתי היה שונה בתכלית (לדוגמא, השוואה למצב בארה"ב או סרילנקה) עשויה 'להוציא מהקשר' את יחס המשפט הישראלי לשאלת קרקעות הבדווים.
אין להתעלם מכך שהמשפט הישראלי פעל בשנותיו הפורמטיביות בתוך מציאות של התגבשות אומה שמטבעה יוצרת סדר פוליטי וחברתי חדש. בנוסף המתיישב הישראלי בשנות הקמת המדינה, היה בעצמו פליט לאחר ניסיון השמדה או גירוש המוני או תפס עצמו כנציג של פליטים אלו. כלומר, תודעת המתיישב, השופט, והמחוקק הישראלי עוצבה על רקע
כאוטי של תחושת סכנת כליון וצורך לפתור אותה, ובכך שונה מהותית מתודעת המתיישב האמריקני, האוסטרלי, השופט האמריקני/אוסטרלי או המחוקק האמריקני/אוסטרלי.
לבסוף, גם אם בכל זאת נשווה בין נווד/יליד בדווי לנווד/יליד אמריקני, ניתן לבחור במשוואות מעט שונות. כפי שהודגם בפרק הראשון של עבודה זו, גם יחס הבדווים עצמם לא היה חד ממדי כיליד מול מנשל אלא עוצב ע"י אינטרסים שלהם עצמם, לעיתים. בנקודה זו, מעניין להשוות מצבם אל מצב האינדיאנים בטקסס ערב כיבושה ע"י
האמריקנים במאה ה19. מחקרים מהשנים האחרונות הראו שמערכת היחסים בין המתיישבים האמריקנים בטקסס למכסיקנים בה ולאינדיאנים בה, היו מורכבים מתפיסת הקולוניאליזם המיישב שיוחסה בעבר. ניתן למצוא עדויות לשיתוף פעולה בחלוקת אדמות ובשיתוף פעולה מול השלטונות. ישנם מחקרים בישראל השופכים באופן דומה אור על שיתוף
פעולה לעיתים בין בדווים לציונים בהשגת אדמות לפני קום המדינה ולאחר קום המדינה. כלומר, לקיחה בחשבון של מצב זה, עשויה לפגום מעט בתפיסת המשפט ככלי קולוניאלי מנשל.
חלק ב. המצב המשפטי הרצוי-האם 'צדק חברתי חדש לעירוני החלש' לוקח בחשבון את המיעוט הבדווי?
משטר הקרקעות הישראלי מצוי כיום במרכזו של מאבק המערב אינטרסים כלכליים, שאלות חברתיות, שאלות זהות ושוויון. ניתן באופן גס לחלק את 'הצדדים' למאבק, מחד: למתנגדים למתן קרקעות חקלאיות שכבר אינן משמשות לחקלאות לידי חוכריהן החקלאים, התנגדות לפיצוי בעבור לקיחת קרקעות אלו או למתן זכות מועדפת לחקלאים לרוכשן,
ומצדדים בשימוש בקרקעות אלו לטובת כלל האוכלוסיה תוך הפסקת מה שמהווה לדבריהם קיפוח היסטורי של קבוצות חלשות בעיקר בעיירות הפיתוח, שלא נהנות מזכויות דומות בקרקע. מאידך: תומכי עיגון זכויות החקלאים בקרקע, הטוענים לצורך בעדיפות לחוכרי הקרקע בקרקעות אלו, תוך התחשבות בכך שעיבדוה במשך שנים.
האם המדיניות המוצעת ע"י המתנגדים לזכויות החקלאים בקרקע , בנסותה להציע צדק קרקעות/משפט חדש ממשיכה גם היא בהוצאת הבדווים 'מחוץ לגדר' צדק זה?
מדיניות זו טוענת כי "החלטה מס' 1, המשולבת בסע' 1 של חוק יסוד מקרקעי ישראל, יצרה איפוא משטר מאוזן, הגיוני ותכליתי של ניהול קרקעות המדינה, המשלבת משטרים שונים לקרקע חקלאית וקרקע עירונית, על פי טיבן ומהותן ואינטרס המדינה בהן. החלטה מס' 1 של מועצת מקרקעי ישראל לא בוטלה עד עצם היום הזה והיא מהווה למעשה
את נורמת הבסיס של זיקת המתיישב החקלאי אל הקרקע הנמסרת לחזקתו לשם ניצולה החקלאי והשימושים הנלווים לכך, אך כפי שנצביע להלן, החלטות מאוחרות יותר נגסו בנורמה זו, פוררו אותה, מיסמסו אותה עד שלא נותרה ממנה אלא אנדרטה לימים עברו".
כלומר, מדיניות זו רוצה בביטול החלטות המנהל בדבר שינויים וסטיות מהחלטה מס' 1, מתוך הנחה שהחלטה מס' 1 מבטאת את 'אינטרס המדינה' בצורה "מאוזנת הגיונית ותכליתית". אולם בעצם ההסתמכות על החלטה מס' 1, ועל חוק יסוד: מקרקעי ישראל, חבויה המשך אי ההכרה בזכויות הבדווים בקרקע. כפי שהראה הפרק הראשון בעבודה זו,
עצם הקמת מנהל מקרקעי ישראל, על הרכבו, ועצם החקיקה שנלוותה לו היו מרכיבים לתוצאה של אי הכרה בהגדרות בעלות ישנות של הבדווים, והעברת מרבית אדמות המדינה לגופים בעלי אוריינטצית 'ייהוד המרחב'. אמנם מגישי העתירה לעיל, מחד מדברים על: "אלו מבין המחזיקים הללו שלא פונו מן הקרקע, סווגו כמסיגי גבול חסרי
זכויות (למשל בחלק מן הישובים הבדווים הבלתי מוכרים)." אך מאידך למרות אזכורים אלו, וניסיון גיבוש אתוס חדש, עם השתנות התפיסות האידיאולוגיות בחברה הישראלית, הם עצמם בכך שלא מציעים שינוי של יסודות חקיקת המקרקעין הישראלית ומשאירים על כנם חוקים שבבסיסם חבויה העדפה של זכות הרוב היהודי בקרקע, מוציאים גם הם
את הבדווים מחוץ ל'שיח החדש'. החלטת המנהל מס' 1 מבטאת את 'אינטרס המדינה' (לפי העתירה לעיל) אך נשאלת השאלה מי מגדיר מהו 'אינטרס המדינה'? האם במימוש אינטרס המדינה אכן פועל המשפט תוך שוויון כלפי זכות הבדווים בקרקע?
ייתכן כי אם ברצוננו אכן השגת שוויון אמיתי יש צורך לשינוי חקיקת הקרקעות בישראל מיסודה. אך דומה שבינתיים, גם מצדדי השיח החדש שבויים בפועל, מעבר לרטוריקה, בקונספציות היסוד המעדיפות 'יהודית' על 'דמוקרטית'.
סיכום
עבודה זו השתמשה בנושא זכויות הבדווים בקרקע, בישראל, כמקרה מבחן, להדגמת שיח סוציולוגי בדבר שוויון משפטי, והשפעת שיח פוליטי, חברתי, אוריינטציה תרבותית ולאומית, ושינויים במשטר המשפטי ההיסטורי, על שיח משפטי זה.
תחילה, ניסתה להראות העבודה כי התחלפות הריבון המדיני והמשפטי יצרה מצב משפטי שונה, שתוצאתו המעשית הייתה התעלמות מזכויות הבדווים בקרקע. אולם, העבודה הראתה כי יש לבחון תוצאה זו בזהירות, לאור מורכבות והבדלים בתוך המיעוט הבדווי עצמו בזיקתו לקרקע. כמו כן, הראתה שגם אם בפועל יישם ביהמ"ש מדיניות שתאמה את
אינטרס 'כיבוש הספר' הציוני, הרי שאין זה בהכרח אומר שהתקיימה מדיניות משפטית מכוונת להשגת מטרה זו, אלא ייתכן שמדיניות זו הייתה נגזרת של יישום חקיקה שבה טמון היה שורש דחיקת הבדווים מזכותם במרחב.
העבודה ניסתה לבחון את המודל האתנוקרטי, והראתה שאין די בהחלתו באופן פשטני על המקרה הישראלי, וכי יש צורך במודעות להקשר הפוליטי/תודעתי/היסטורי בו פעלו המתיישבים והשופטים הישראלים, ואבחנה בין הקשר זה לקולוניאליזם באוסטרליה ובארה"ב. כמו כן, הוצגו המחקרים הטוענים לקונספטואליזם משפטי המעצב את הזמן
והמרחב הקרקעי הישראלי בצורה ההופכת הבדווים ל'שקופים'. העבודה הראתה כיצד מחקרים אלו עצמם מתייחסים לבדווים כשקופים במידת מה, עקב התעלמותם מיכולת הבחירה שעמדה בידם, ומהיותם חברה מורכבת עם אינטרסים משלה.
לבסוף, נבחן הדין הרצוי העתידי, דרך בחינה ביקורתית של עתירת המתנגדים לעיגון זכויות החקלאים בקרקע. הוצגה הבעייתיות שבהצעה הטומנת בחובה השארה של חוק יסוד המקרקעין והחלטת המנהל מס' 1, בכך שחבויה בהן המשך אי הכרה בבדווים כשווי זכויות בקרקע.
לסיכום, פתרון עתידי מלא של בעיית קרקעות הבדווים יחייב שינוי משפטי של יסודות חוקי המקרקעין הישראליים, בצורה שדורשת בחירה בין 'יהודית' ל 'דמוקרטית'. בחירה שכנראה החברה והמשפט הישראלי עדיין אינם מוכנים לקחת.
ביבליוגרפיה
א. חקיקה
חוק מנהל מקרקעי ישראל, תש"ך-1960. ס"ח 57.
חוק יסוד: מקרקעי ישראל , ס"ח תש"ך , 56.
חוק מקרקעי ישראל, תש"ך-1960 ס"ח 56.
חוק המקרקעין, תשכ"ט-1969, ס"ח 256.
חוק רכישת מקרקעין בנגב (חוזה השלום עם מצריים), תש"ם-1980. ס"ח 979.
פסיקה
בג"צ 244/2000 עמותת שיח חדש נ' שר התשתיות (טרם פורסם).
ע"א (ב"ש) 1173/97 אבו עמרן נ' מנהל מקרקעי ישראל (טרם פורסם).
ע"א 149/81 אחמד יוסף עליאן סאלח נ' מדינת ישראל פ"ד לח(3), 374
ע"א 218/74 אל הואשלה ואח' נ' מדינת ישראל פ"ד לח(3), 141.
ע"א 520/89 מדינת ישראל נ' שבלי , פ"ד מו(2) 81.
ע"א 520/96 אחמד עבדאלעזיז חוסין ואח' נ' מרים מיר פ"ד נד(3), 487.
ע"א 815/86 אבו סולב נ' מנהל מקרקעי ישראל פ"ד מ"ב(4) , 518.
עתירת 'הקשת המזרחית הדמוקרטית' לבג"צ בבקשה לאיחוד עתירות: http://www.court.org.il/nato/nato6.htm
Mabo v. Queensland (no.2) (1992) 175 CLR 1.
ג. ספרות משנית
אבו סעד, אסמעיל, "מטרת התוכנית לעיור הבדווים בנגב: ניתוק מהאדמה שהיא מקור חייהם ותרבותם" קרקע 50 (2000) ,159.
בן דוד, יוסף, "הקונפליקט הקרקעי בין בדווי הנגב לבין המדינה- היבטים היסטוריים, משפטיים ואקטואליים" קרקע (40: 1995) , 61.
בן דוד, יוסף, "עוד על הקונפליקט הקרקעי בין בדווי הנגב לבין המדינה" קרקע 44 (1998) , 63.
בנבנישתי, איל, " 'נפרד אבל שווה' בהקצאת מקרקעי ישראל למגורים " עיוני משפט כא(3) (יוני 1998) ,769.
ברקאי, אמנון ובן דוד, יוסף, "אדמות הבדווים בצפון-מאבק שלא צריך היה לקרות (חלק א')" קרקע 41 (1996), 77.
גביזון, רות, "יהודית ודמוקרטית" מחברות עדאללה 2 (2000) , 28.
גרוס, איל, "זכות הקניין כזכות חוקתית וחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו" עיוני משפט כא(3) (יוני 1998) , 405.
דגן, חנוך, "שיקולים חלוקתיים בדיני נטילה שלטונית של מקרקעין" עיוני משפט כא(3) (יוני 1998),491 .
דקואר, ג'מיל "על הפוליטיקה של הפורמליזם המשפטי" מחברות עדאללה 2 (2000), 13.
זנדברג, חים, "בזכות התחשבות בחוכרי קרקע חקלאית" המשפט 11 (2001) 26.
חביב-סגל, אורית, "בעיות תיאום ושאלת המטרה הציבורית בהפקעת מקרקעין" עיוני משפט כא(3) (יוני 1998) 449.
חלבי, אוסאמה, "המשטר הישראלי בשירות מדיניות הפקעת הקרקעות, התכנון וההתיישבות" מחברות עדאללה 2 (2000) , 6.
יפתחאל , אורן, וקדר, סנדי, "על עוצמה ואדמה: משטר המקרקעין הישראלי" תיאוריה וביקורת 16 (אביב 2000), 68.
פורת, חנינא "מדיניות רכישת קרקעות והתיישבות בנגב ערב מלחמת העצמאות" קתדרה 62 ( 1992) , 123.
צור, זאב , "מורשת הקהק"ל בעיצוב המשטר הקרקעי במדינה" קרקע (יולי 1983),59.
קדר, אלכסנדר (סנדי), "זמן של רוב, זמן של מיעוט: קרקע, לאום ודיני ההתיישנות הרוכשת בישראל" עיוני משפט כא(3) (יוני 1998), 665.
קדר, סנדי ויפתחאל, אורן, "הקרקעות החקלאיות בישראל לקראת סוף האלף: היבטים היסטוריים,משפטיים וחברתיים" - דו"ח מחקר מס' 4 (1999) 150.
קרסל, גדעון מ., בן דוד, יוסף, אבו רביע, חליל, "תמורות בבעלות על הקרקע אצל בדווי הנגב במאה השנים האחרונות: ההיבט התןך שבטי" המזרח החדש לג (1991) 39.
רחמן, פלג, "קבוצות אתניות, לאום ואינטרסים בטקסס, 1821-1836" (עבודה סמינריונית), (ירושלים: האוניברסיטה העברית, החוג ליחסים בינ"ל, 2000).
שמיר, רונן, "מושעים במרחב: בדואים והמשטר המשפטי בישראל" מקרקעין בישראל: בין הפרטי ללאומי (בעריכת חנוך דגן) (ת"א: רמות, 1999), 525.
שמיר, רונן, "ציונות 2000: עבר, עתיד ומשפחת קעאדן" מחברות עדאללה (2:2000) , 24.
Mercer, D. "The Mabo Decision: The Political Geography of Aboriginal Land Rights" Political Geography, 12:3 (1993), 412.
Singer, J."Well Setteled The Increasing Weight of History in American Indian Land Claims" Georgia Law Review 28 (1994) , 481.
ציטוט זה של רוסו מובא כך ב: זאב,צור, "מורשת הקהק"ל בעיצוב המשטר הקרקעי במדינה" קרקע (יולי 1983),60,59.
ע"א 520/89 מדינת ישראל נ' שבלי , פ"ד מו(2) 81 (להלן: פ"ד שיבלי).
סנדי, קדר, "זמן של רוב, זמן של מיעוט: קרקע, לאום ודיני ההתיישנות הרוכשת בישראל" עיוני משפט כא(3) (יוני 1998), 665, 666-667.
חיים, זנדברג, "בזכות התחשבות בחוכרי קרקע חקלאית" המשפט 11 (2001) 26, 31.
סנדי ,קדר ואורן, יפתחאל, "הקרקעות החקלאיות בישראל לקראת סוף האלף: היבטים היסטוריים,משפטיים וחברתיים" - דו"ח מחקר מס' 4 (1999) 150-154.
חוק מנהל מקרקעי ישראל, תש"ך-1960. ס"ח, 57. (להלן: חוק המנהל)
חוק יסוד: מקרקעי ישראל , ס"ח תש"ך, 56. (להלן: חו"י מקרקעי)
חוק מקרקעי ישראל, תש"ך-1960 ס"ח ,56. (להלן: חוק מקרקעי)
אסמעיל, אבו-סעד, "מטרת התוכנית לעיור הבדווים בנגב: ניתוק מהאדמה שהיא מקור חייהם ותרבותם" קרקע 50 (2000) , 159, 165.
קדר (1998) , 690-694.
אמנון, ברקאי ויוסף, בן-דוד "אדמות הבדווים בצפון-מאבק שלא צריך היה לקרות (חלק א')" קרקע 41 (1996), 77, 80.
למשל, ההבדל בין ע"א 149/81 אחמד יוסף עליאן סאלח נ' מדינת ישראל פ"ד לח(3), 374 לבין :
ע"א (ב"ש) 1173/97 אבו עמרן נ' מנהל מקרקעי ישראל (טרם פורסם).
אין כוונתי לטענות בדבר נסיון 'פוסט ציוני' של ביהמ"ש העליון להשתמש בהתייחסות אל הערבי כיחיד 'רגיל' שווה זכויות ככלי להכרה בזכויות התיישבות למיעוט הערבי [ראה: רונן, שמיר, "ציונות 2000: עבר, עתיד ומשפחת קעאדן" מחברות עדאללה (2:2000) , 24] אלא להיפך, לטענות בדבר שימוש ביהמ"ש בהתייחסות 'פרטית' בכדי
לא להכיר בזכויות הבדווים כקבוצה, בקרקע. (לדוגמא , מאמריו של אבו סעד המובאים בעבודה זו).
רונן, שמיר, "מושעים במרחב: בדואים והמשטר המשפטי בישראל" מקרקעין בישראל: בין הפרטי ללאומי (בעריכת חנוך דגן) (ת"א: רמות, 1999), 525 , 531-533.
חוק המקרקעין, תשכ"ט-1969, ס"ח 259.
אדמות הבדווים בנגב הוגדרו ע"י השלטון העותמני החל מ1858 כאדמות מואת' - כלומר, ללא קשר לשאלת עיבודן, נחשבו לרכוש המדינה. בהמשך, ב1921 פקודת הקרקעות המנדטורית אפשרה לאדם שהחייה אדמת מואת' לרושמה ב 'ספרי האחוזה' ובכך לתבוע בעלות עליה. ראה: ע"א 218/74 אל הואשלה ואח' נ' מדינת ישראל פ"ד לח(3), 141.
(להלן: עניין אל הואשלה) אולם הבדווים לא ביצעו זאת, לטענתם משום שכלל לא ידעו שעליהם היה לעשות כך. ראה: יוסף, בן דוד "הקונפליקט הקרקעי בין בדווי הנגב לבין המדינה- היבטים היסטוריים, משפטיים ואקטואליים" קרקע (40: 1995) , 61, 82.
חוק רכישת מקרקעין בנגב (חוזה השלום עם מצריים), תש"ם-1980. ס"ח 979. (להלן: 'חוק השלום')
דוגמא ליחס המשפט הישראלי לקרקעות ערבים בצפון: ע"א 520/96 אחמד עבדאלעזיז חוסין ואח' נ' מרים מיר פ"ד נד(3), 487.
ברקאי ובן דוד, 82-84.
המחקר לגבי קרקעות הבדווים בדרום עשיר הרבה יותר מאשר המחקר לגבי הצפון, ולכן משמש מקרה מבחן מוצלח יותר, אם כי כאמור יש להיזהר מ'שכחה' מחקרית של ההבדל בין הצפון לדרום.
אורן, יפתחאל וסנדי, קדר "על עוצמה ואדמה: משטר המקרקעין הישראלי" תיאוריה וביקורת 16
(אביב 2000), 67,68.
חנינא, פורת, "מדיניות רכישת קרקעות והתיישבות בנגב ערב מלחמת העצמאות" קתדרה 62 ( 1992) , 123, 123- 127.
איל, בנבנישתי, " 'נפרד אבל שווה' בהקצאת מקרקעי ישראל למגורים " עיוני משפט כא(3) (יוני 1998) , 769, 770, 772-774. [ גישה זו מנוגדת לגישת 'עיוורון הצבעים' שהייתה רווחת בחוקות במערב. גם בישראל ישנם עדיין אלו המצדדים ב'עוורון הצבעים' ראה: רות, גביזון, "יהודית ודמוקרטית" מחברות עדאללה 2 (2000) ,
28, 29.].
ראה הערה 15.
אוסאמה, חלבי, "המשטר הישראלי בשירות מדיניות הפקעת הקרקעות, התכנון וההתיישבות" מחברות עדאללה 2 (2000) , 6, 7.
בן דוד (1995) , 82.
שם.
שמיר (1999), 480.
אבו סעד, 159-165.
חנוך, דגן, "שיקולים חלוקתיים בדיני נטילה שלטונית של מקרקעין" עיוני משפט כא(3) (יוני 1998), 491, 518-522.
אורית, חביב-סגל, "בעיות תיאום ושאלת המטרה הציבורית בהפקעת מקרקעין" עיוני משפט כא(3) (יוני 1998) , 449, 488-489. [ ראה גם: איל, גרוס, "זכות הקניין כזכות חוקתית וחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו" עיוני משפט כא(3) (יוני 1998) , 405, 443-447.] כמו כן, גישה המתנגדת להפקעות ממניעים 'ציוניים' ורואה
בבתי המשפט כלי פוליטי בהקשר זה, המתנמק באופן לכאורה פורמלי - ג'מיל דקואר, "על הפוליטיקה של הפורמליזם המשפטי" מחברות עדאללה 2 (2000), 13, 13-14, 18-19.
שמיר (1998) , 525.
שם, 530-534.
עניין אל הואשלה , 148-149.
גם שמיר עצמו טוען כי הבדווים התנגדו מיוזמתם לרישום אדמותיהם מחשש להפיכתם לנתינים משלמי מיסים ומשרתים בצבא [ראה: שמיר (1998) 534.], כלומר (בניגוד לטיעונו המרכזי) לא עקב תפיסה 'קונספטואלית'.
טענתי היא שהם עצמם בחרו שלא לשחק את משחק המשפט הממוסמך, ממניעים פרקטיים.
גדעון מ. קרסל, יוסף בן דוד וח'ליל אבו רביעה "תמורות בבעלות על הקרקע אצל בדווי הנגב במאה השנים האחרונות: ההיבט התןך שבטי" המזרח החדש לג (1991) 39, 40-43.
ראה הערה 33.
ע"א 815/86 אבו סולב נ' מנהל מקרקעי ישראל פ"ד מ"ב(4) , 518.
שם.
שמיר (1998), 537.
שם, 539-542.
אבו סעד, 161-163.
יפתחאל וקדר (2000) 72-74.
פרק זה לא נכנס לאבחנה בין שיטות משפט קונטיננטליות לאנגלו-אמריקניות או אחרות, אלא בוחן מספר דוגמאות משיטות משפט שיוגדרו כ'מערביות' עקב שאיבתן מושגים חברתיים/תרבותיים מתרבות המערב.
Mabo v. Queensland (no.2) (1992) 175 CLR 1.
D. Mercer, "The Mabo Decision: The Political Geography of Aboriginal Land Rights" Political Geography, 12:3 (1993), 412.
שמיר (2000), 25.
עניין אל הואשלה , 141.
אבו סעד, 159-161.
לדוגמא, יוסף, בן דוד, "עוד על הקונפליקט הקרקעי בין בדווי הנגב לבין המדינה" קרקע 44 (1998) , 63, 68.
J. Singer, "Well Setteled The Increasing Weight of History in American Indian Land Claims" Georgia Law Review 28 (1994) , 481.
יפתחאל וקדר (2000) , 74-77.
שם, 74.
צור, 68-69.
על מחקרים אלו: פלג, רחמן, "קבוצות אתניות, לאום ואינטרסים בטקסס, 1821-1836" (עבודה סמינריונית), (ירושלים: האוניברסיטה העברית, החוג ליחסים בינ"ל, 2000.).
ברקאי ובן דוד, 79-84.
קיימת סכנה בגלישה לפשטנות בדיון 'מחקרי' בנושאים אקטואלים, אך בחרתי בכל זאת לדון בו משום שדווקא שימוש בגישות הכביכול ' צודקות חברתית' והדגמת מוגבלות פתרונם, מראה כמה צר הגבול בו מוכן הרוב היהודי ללכת בכדי לכלול את הבדווים כשווים בפני המשפט הישראלי.
בג"צ 244/2000 עמותת שיח חדש נ' שר התשתיות (טרם פורסם)
זנדברג, 26-31,86-93.
עתירת 'הקשת המזרחית הדמוקרטית' לבג"צ בבקשה לאיחוד עתירות - ראה: http://www.court.org.il/nato/nato6.htm
שם. ראה גם מאמריהם של קדר ויפתחאל שהוזכרו בעבודה זו.
גישתי אינה מקבלת את הטענות שניתן ליצור הרמוניה בין 'יהודית' ל'דמוקרטית' (לדוגמא, מאמריו של אריאל בנדור בנושא), לעיתים מתחייבת סתירה שאינה ניתנת לגישור, ויש להכיר במקרים אלו ולהכריע להיכן לנטות.
2

תגים:

אפליה · מיעוט · אדמות · בדואים · בדווים · היסטוריה · ישראל · ישראלי · מנהל · מקרקעי · מקרקעין · משפט · קרקעות

עבודות נוספות בנושא:

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "משפט המקרקעין הישראלי ובעיית קרקעות הבדווים - היסטוריה של המשפט הישראלי", סמינריון אודות "משפט המקרקעין הישראלי ובעיית קרקעות הבדווים - היסטוריה של המשפט הישראלי" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.

אודות האתר:

יובנק הנו מאגר עבודות אקדמיות לסטודנטים, מאמרים, מחקרים, תזות ,סמינריונים ועבודות גמר הגדול בישראל. כל התקצירים באתר ניתנים לצפיה ללא תשלום. ברשותנו מעל ל-7000 עבודות מוכנות במגוון נושאים.