היישום אינו מחובר לאינטרנט

השיח הציבורי בסוגיית המים

עבודה מס' 064475

מחיר: 421.95 ₪   הוסף לסל

תאור העבודה: בחינת הדיון הציבורי שהתקיים על מרכיב המים במו"מ עם סוריה בתקופת כהונתו של יצחק רבין כראש הממשלה בהשוואה לדיון שהתקיים בנושא זה בימי המו"מ בתקופתו של אהוד ברק.

6,521 מילים ,29 מקורות ,2006

תקציר העבודה:

אין צורך בלהכביר במילים על חשיבות נושא המים במזרח התיכון ואין זה סוד שמצב משק המים של ישראל הוא בכי רע. בסקר שנערך בדצמבר 1999 מטעם מרכז שטינמץ למחקרי שלום, הציבור התייחס אל נושא המים כאל המרכיב החשוב ביותר בנושא המשא ומתן בין ישראל לסוריה.
עבודה זו באה לבחון את ההשלכות של הסכם שלום אפשרי בין ישראל לסוריה על משק המים בישראל, מין ההיבט של השיח הציבורי שהתנהל בנושא זה בתקשורת הכתובה, בתקופת כהונתם של רבין וברק כראשי ממשלה. זאת על מנת לבחון את מידת החשיבות שמייחס הציבור למרכיב המים במשא ומתן, וכיצד הוא מפרש את מה שהעיתונות מציגה בפניו בנושא זה.
משה מעוז(1996) בספרו, ישראל-סוריה סוף הסכסוך? כותב, שמלחמה ערבית מוצלחת נגד ישראל לא תיתכן ללא השתתפות מצרים, ואילו שלום ערבי ישראלי מקיף ויציב לא ייתכן ללא שותפותה של סוריה. על מנת להגיע לשלום עם סוריה, ישראל תאלץ לבצע ויתורים טריטוריאליים. לוויתורים טריטוריאליים יש השלכות על נושא המים, כיוון שעל פי הריבונות על השטח והשליטה בו, תקבע במידה רבה יכולת הניצול והשימוש במקורות המים.
הסורים דורשים מישראל לחזור לקווים שהיו קיימים בפועל ב-4 ביוני 1967. משמעותה של דרישה זו היא כי לסורים תהייה רצועת חוף בחופה הצפוני-מזרחי של הכינרת. בסיטואציה שכזו תהיה סוריה זכאית, על פי החוק הבינלאומי, להיות מעורבת בכל תכנית ובכל פעילות הקשורות בשימוש במקורות מים אלה ובניצולם. למעשה, בכל נסיגה מרמת הגולן לכל קו גבול שהוא, משק המים בישראל עלול לאבד חלק חשוב משטח אגן ההיקוות של הירדן והכינרת בכללו. ומה אם הסורים, במכוון או לא במכוון, יזהמו את מקורות המים העלולים לפגוע באגם הכינרת? ואולי נושא המים יוכל לבוא על פתרונו בעזרת התפלה או ייבוא?
חשיבותה של בחינת הנושא נעוצה בכך שבעת קיומם של המגעים למשא ומתן לשלום עם סוריה, הן בתקופת כהונתו של ראש הממשלה יצחק רבין והן בתקופתו של אהוד ברק לאחר מכן, הוחלט שהציבור הוא אשר יאשר את הויתורים הטריטוריאליים באמצעות משאל עם . נשאלת השאלה על סמך מה יקבע העם את מדיניותו? התשובה היא שהעם יקבע את מדיניותו על סמך המידע שיקבל וישאב במרביתו מאמצעי התקשורת. דומה שבדיקת השיח הציבורי בנושא של ההשלכות על סוגיית המים של ישראל , מתאים לו שייבדק במסגרת קורס זה, העוסק במדיניות ניהול משאבי המים בישראל ובשאלה כיצד נקבעת מדיניות זו. לכן מושם הדגש בעבודה זו על הכרת השיח הציבורי בנושא זה, כפי שהוא בא לידי ביטוי באמצעי התקשורת בתקופה שהנושא עמד במרכזו של הדיון הציבורי, מתוך רצון להסיק מכך על הלוך המחשבה של הציבור בנושא זה באותה תקופה. זאת על מנת שבשעה שקביעת המדיניות בנושא תעמוד שוב על הפרק -ממצאי עבודה זו יוכלו להילקח בחשבון.

תוכן עניינים:
תקציר
מבוא ושאלת המחקר
רקע היסטורי
מודל קונספטואלי
שאלת המחקר
שיטת המחקר
ממצאים
דיון
סיכום
ביבליוגרפיה

קטע מהעבודה:

על מנת להכניס את הקורא לעולם הידע של נושא המים בהקשר של משא ומתן בין סוריה לישראל, בשנת 1995, בתקופת כהונתו של יצחק רבין כראש ממשלת ישראל, ובשנת 2000 בתקופת כהונתו של אהוד ברק, אסקור תחילה, בקווים כללים, את היסטורית המשא ומתן של ישראל עם סוריה, החל משנת 1992, שנת בחירתו של יצחק רבין לראשות הממשלה. כמו-כן אבהיר בסקירה זו מהם ההבדלים בין תווי הגבול הבינלאומי, שנקבע על - ידי צרפת ובריטניה בשנת 1923, לבין הגבול שהותווה בארבעה ביוני 67 בעקבות מלחמת ששת הימים. כן אפרט מהם מקורות המים ברמת הגולן, כמויותיהם והשלכותיהם על משק המים בישראל בעת הסכם שלום.

מקורות:

כלכלי
50%
1
הסדר מדיני יאפשר גיוס מיליארדי דולרים ממקורות בינלאומיים למימון תוכניות מים
9%
2
ס"ך הטיעונים בהיבט הכלכלי מסה"כ הטיעונים
33%
2
יישוב הגולן במאות אלפי אזרחים, עלול לזהם את הכינרת
היבט סביבתי
17%
1
קיום רצועת ביטחון מים לאורך הגבול למניעת זיהומים
17%
1
יש צורך להגן על כל האגן הכינרת מפני זיהומים
17%
1
ההפרות השיטתיות של סוריה לשכנותיה, מבהירה שאין ערך להבטחות וסוריה עלולה לזהם את הכינרת
17%
1
גם ללא כונת זדון בפועל אגם הכינרת עלול להזדהם
26%
6
ס"ך הטיעונים בהיבט הסביבתי מסה"כ הטיעונים
השוואה בין תקופת יצחק רבין לתקופת אהוד ברק
אהוד ברק 2000
יצחק רבין 1995
תקופה/מספר הכתבות
75%
25%
אחוז הכתבות מסה"כ
הכתבות הכללי באחוזים
אהוד ברק 2000
יצחק רבין 1995
תקופה/טיעונים
58%
80%
שכיחות הטיעונים בהיבט הפוליטי באחוזים
11%
20%
שכיחות הטיעונים בהיבט הסביבתי באחוזים
32%
0%
שכיחות הטיעונים בהיבט
הכלכלי באחוזי
אהוד ברק 2000
יצחק רבין 1995
תקופה/סוג הכתבות
44%
100%
מאמרים
33%
0%
חדשות
11%
0%
כלכלה
11%
0%
פרסום פוליטי
דיון

ההשערה הראשונה האומרת כי ההשלכות של מו"מ לשלום עם סוריה על סוגיית המים של
ישראל מוצגות בתקשורת יותר כעניין פוליטי ופחות כנושא כלכלי וסביבתי מתקבלת, על-פי ניתוח הממצאים. אכן עולה כי השיח הציבורי בנושא המים מוצג בעיתונות הישראלית לרוב
בהקשרים פוליטיים ולא בהקשרים סביבתיים, כלכליים.
65% מהטיעונים בנושא המים המוצגים בעיתונות הישראלית הם טיעונים בהם נושא המים נידון מין ההיבט הפוליטי, 26% הם בהיבט הסביבתי ו-9% מין ההיבט הכלכלי.
כ- 67% מכלל הטיעונים הפוליטיים מתקשרים להתנגדות חזקה לחזרה לגבולות 4 ביוני 1967 וישיבה של הסורים על הכינרת. להלן חלק מהטעונים:
"הצעת השלום הישראלית מבוססת על הגבול הבינלאומי. בין שני הקווים מבדיל שטח קטן למדי, אבל חשיבותו רבה לשליטה על מקורות מים"( אלוף בן,1995). "סוריה תתעקש להשיג במסגרת ההסכם מוצא אל מורדות נהר הירדן ואל החוף הצפון מזרחי של הכינרת, לפי קו הגבול ה-4 ביוני 1967" (סמדר פרי,1999). "הסורים יתבעו ודאי חלק
ממימי הכנרת, כך עלולה הכנרת להפוך לאגם בינלאומי, ומי שמכניס שותפים עושה טעות אסטרטגית אדירה"(זאב שיף,1995).
נשאלת השאלה מדוע סוגיית המים מוצגת ברובה המכריע בהקשרים פוליטיים ולא בהקשרים כלכליים סביבתיים? על כך אינני יכול לתת תשובה מוחלטת. יש לבחון שאלה זאת מאספקטים שונים ורבים. אך ניתן לקשור זאת, לפי דעתי, להכרה שסוגיית המים בישראל הייתה מקושרת מאז ומתמיד להיבטים פוליטיים ולא להיבטים ניהוליים,
הידרולוגיים, טכניים וכלכליים - כפי שמין הראוי היה כי תדון.
לפי ערן פייטלסון (2005) תמוה הדבר כי מדינת ישראל, שהיא בעלת ידע נרחב בתחום המים, היכרות הידרולוגית רחבה, יכולת גבוהה לניהול המים ושליטה מרכזית על השאיבה, מגיעה למצב של שאיבת יתר מהאקוויפרים והגעה לקווים האדומים. אחד ההסברים לכך הוא הלובי החקלאי, לובי חזק ומשפיע בכל הקשת הפוליטית. ערן פייטלסון
מצביע על כך שנושא המים ,המצוי בתחום ההידרולוגי- ניהולי נמצא, עקב לחצים פוליטיים, במידה רבה במישור הפוליטי. לתופעה זו נמצא חיזוק נוסף במאמרו של יובל אליצור (1999), המתפרסם בתקופתו של אהוד ברק, המגדיר היטב את התפיסה בסוגיית המים: "נולד ב- 1967 מיתוס ישראלי חדש: "השליטה על מקורות המים... גם כאן באה
המציאות וטפחה על פנינו. דומה שככל שנמהר להשתחרר ממיתוס זה ונחליפו בהסכם מים אזורי בתוכנית שלום, כן ייטב." יובל אליצור טוען שהציבור שבויי זה קרוב למאה שנה בכוחם של מיתוסים, הגובלים לעיתים קרובות באמונות תפלות. הוא מדגים זאת בציינו כי במשך תקופה ארוכה התבסס אומדן מקורות המים השנתי של ישראל על
הערכותיו של "איש המים" שמחה בלאס - 4 מיליארד מ"ק. היום ידוע שבשנה של משקעים ממוצעים ההיצע אינו מגיע ליותר מ-2.8 מיליארד מ"ק והרבה פחות בשנים שחונות. קשה להניח שטעות כה גסה הייתה מקרית בלבד. לטענתו של אליצור הגיע הזמן להשתחרר משיקולים לא עובדתיים בענייני משק המים. הוא מגדיר זאת במשפט אחד "פחות מידי
הידרולוגיה ויותר מידי מיתולוגיה".
נתון נוסף וקצת מפתיע העולה מין הממצאים הוא שהנושא הכלכלי מהווה רק 9% מכלל הטיעונים, לעומת 26% שמהווה הנושא הסביבתי. זאת ניתן להסביר בכך שבתקופה שנדונה במחקר זה, 1995 עד תחילת 2000, נושא ההתפלה או פתרונות חלופיים אחרים למים לא הושמעו כיוון שלא נדמו רלוונטיים עקב מחירם הגבוה. מדינת ישראל החליטה
על התפלת מים רק בשנת 2000, (חיים גבירצמן,2002).
הנושא הסביבתי מהווה 26% מכלל הטיעונים. אך ניתן להצביע על כך שגם מאחורי טיעונים סביבתיים עומדים מניעים פוליטיים. ניתן לראות זאת במודעה שמפרסם הועד למען הגולן (2000): "יישוב הגולן, ע"י סוריה, במאות אלפי אנשים, ללא טיפול נאות בבעיות הביוב והזיהום, פירושו חיסול הכינרת" (בן מאיר,2000)."גם ללא כוונת
זדון מצד סוריה, קיימת סכנה להפיכת הכינרת המספקת 30% של מימי המדינה-לאגם מזוהם עכור ורעיל" (מרטין שרמן,2000).
השערה השנייה: אופן הצגת ההשלכות על משק המים בעיתונות משתנה לאורך השנים
בתקופת כהונת יצחק רבין, בולט מאוד המספר המועט של כתבות בנושא המים: 25% מסה"כ הכתבות, בעוד שבתקופת כהונת אהוד ברק, אנו רואים שמספר הכתבות בנושא המים מושלש בהשוואה לתקופתו של רבין. הדבר מצביע על כך שנושא המים במשא ומתן בין ישראל לסוריה בתקופתו של רבין, אינו מוצג לציבור כנושא מרכזי, אך לאורך
השנים גישה זו משתנה. לשינוי זה מספר סיבות. אינדיקציה לכך, שחשיבות סוגיית המים משתנה לאורך השנים, ניתן לראות במדד השלום, סקר שנערך במרכז שטינמץ למחקרי שלום בדצמבר 1999. בסקר נשאלה השאלה, "מהם הגורמים החשובים ביותר בעיני הציבור בקביעת העמדה בנושא הנסיגה מן הגולן?" מתברר כי שלושת הנושאים שמיוחסת להם
החשיבות הרבה ביותר לעניין זה, (בסדר יורד) הם: המים (79%), החשיבות האסטרטגית של הגולן (73%), ופינוי החיילים מלבנון (64%). בפער ניכר לאחר מכן נמצאים: הגולן כחלק מארץ האבות (49%), התחשבות ברגשות המשפחות שיפונו מן הגולן (48%) הנוף ואיכות הסביבה (48%) ערכים של ציונות חלוציות והתיישבות (42%), חשיבות
הגולן מבחינה כלכלית (41%), השלמת תהליך השלום הכולל עם הערבים (41%), ומידת האימון בהסכמים עם השלטון הסורי (39%). דירוג מרכיב המים במקום הראשון מעיד עד כמה הציבור מייחס חשיבות לנושא המים במשא ומתן בתקופה בה נערך הסקר, דצמבר 1999, תקופת כהונת אהוד ברק.
מהן הסיבות לכך שחשיבות סוגית המים משתנה לאורך השנים?
הסבר הראשון לכך שבתקופת רבין נושא המים במשא ומתן עם סוריה אינו מוצג לציבור כנושא מרכזי הוא שהציבור רואה את הסדרי הביטחון כחשובים יותר, ולכן הדיון הציבורי מתנהל במישורים אלו. חיזוק לכך ניתן לקבל מהכתבה של זאב שיף (1995) מתקופת רבין בה הוא מציין כי מרבית המאמצים במשא ומתן עם סוריה מוקדשים להסדרים
הצבאיים וענייניים ביטחוניים ונושא המים מוזכר על ידי אנשי הצבא בעדיפות נמוכה. חיזוק נוסף לטענה זאת ניתן לקבל ממאמרו של בועז וכטל (1995) המצביע על פיתרונות אפשריים לבעיית המים, כמו יישום פרויקט תעלת השלום, פרויקט ליבוא מים מטורקיה דרך היבשה כפיתרון אזורי. באותה נשימה הוא מנסה לפוגג את חששות
הביטחון:
"נוכח החששות הביטחוניים אפשר לשלב את התעלה, לאורכו של רוב הגבול, במכשול טנקים משוכלל וקשיח, שישהה התקפה סורית פוטנציאלית ויאפשר לישראל לסגת בבטחה יחסית מהגולן. בתום פרק זמן שייקבע,לאחר שישראל תהיה בטוחה בכוונות השלום של סוריה, יהיה אפשר לפרק את מכשול הטנקים ולהשאיר את תעלת המים" .
הסבר נוסף לחשיבות המשתנה של סוגיית המים לאורך השנים הוא , שבתקופת רבין היו שנים ברוכות במים. בחורף שנת 1992 ירדו גשמים בכמות כפולה ביחס לשנה ממוצעת והכינרת הייתה מלאה. לכן, כאשר התחיל המשא ומתן עם סוריה, נושא המים לא היה בראש סדר התעניינות. בעוד שבתקופת אהוד ברק מצב משק המים הדרדר עד חציית
הקו האדום בכינרת בשנת-1999, ולכן מרכיב המים היה חשוב יותר.
גם אופי הכתבות משתנה לאורך השנים. בתקופת רבין התפרסמו מאמרים פובליציסטיים בלבד. בעוד שבתקופת אהוד ברק, מבין סך כל המאמרים שפורסמו היו 44% מאמרים פובליציסטיים, 33% כתבות חדשותיות, 11% כתבות כלכליות ו-11% מודעות פרסום. המגוון התקשורתי השונה בין התקופות מצביע על מספר שינויים. השינוי הראשון מתבטא
באופי הכתיבה :לא רק מאמרים של הבעת דעה אישית של הכותבים, אלה גם כתבות חדשותיות בהן כתבים מדיניים מעבירים מידע לציבור, לדוגמא: הצגת הגרסה הסורית של דרישותיהם בנושא המים, מה הם דורשים, על מה הם מוכנים לוותר ומהן ההשלכות של דרישות אלו. לדוגמא: "הסורים ידרשו שהבסיס יהיה קווי ה4 ביוני 67" (רון בן
ישי,1999). "כמעט לא ייתכן שסוריה תסכים לוותר על שליטה בנחל הבניאס" (דניאל סובלמן,1999). "סוריה תתעקש להשיג במסגרת ההסכם מוצא אל מורדות נהר הירדן ואל החוף הצפון מזרחי של הכינרת, לפי קו גבול ה-4 ביוני 1967" (סמדר פרי,1999).השינוי השני מתבטא בכך שבתקופת ברק,לעומת תקופתו של יצחק רבין, כותבי המאמרים
באים מדיסציפלינות ותחומי התמחות שונים.אם מהאקדמיה, כפרופסור הלל שובל או פרופסור ארנון סופר, אם כתבים צבאיים כזאב שיף ורון בן ישי, ואם עיתונאים ותיקים ומנוסים כיובל אליצור וסמדר פרי.
הבדל נוסף שניתן להצביע עליו הוא, שבתקופת ברק,לדיון הציבורי בנושא המים נוסף משקל פוליטי: הועד למען הגולן מפרסם מודעות נגד נסיגה מרמת הגולן. מודעות כאלו לא נמצאו בעיתונות בתקופת רבין. יתכן שהדבר נובע מכך שבתקופת רבין, המשא ומתן בא בהפתעה וכוחות פוליטיים עדיין לא הספיקו להתארגן.
שוני נוסף בין התקופות עליו ניתן להצביע הוא כי בתקופת יצחק רבין 80% מהטיעונים בסוגית המים הם במישור הפוליטי ו-20% הם במישור הכלכלי וטיעונים במישור הסביבתי נעדרים כליל. בעוד שבתקופת אהוד ברק, 58% מהטיעונים הם במישור הפוליטי,-12% הם במישור הכלכלי ו- 32% הם במישור הסביבתי. ניתן להסביר שינויים
אלה בטיעונים, בשינוי בתפיסת סוגית המים לאורך השנים. השינוי הוא בנכונות למצוא פתרונות חלופיים להשלכות על משק המים בעקבות הסכם עתידי. כתוצאה מכך מועלים טיעונים חדשים שלא הועלו קודם לכן.יונה בר גור (2001), כלכלן בכיר בחברת תה"ל ובמנהלה הארצית למים וביוב וחוקר בכיר בתוכנית האב לישראל לשנות האלפיים
בטכניון, מציין שישנו שינוי ביחס המדינה ואזרחיה לנושא המים לאורך השנים. ישראל שנהגה בעבר להתייחס לנושא המים כנושא שאין להתפשר עליו מוכנה כיום להגיע להסכמים שונים בנושא. לפי ד"ר בר גור השינוי המרכזי מתבטא בתפישת המים כגורם ייצור סחיר ונייד. שאלת אספקת המים מקבלת פן רציונלי יותר כיוון שניתן כיום
לבחון אופציות שונות לגביה, לפי שיקולי העלות הכלכלית של הפקת כל יחידת מים.
על השינויים בתפיסה ניתן ללמוד מהפיתרונות והסכמות השונות המוצעים לנושא המים.
פרופסור הלל שובל (2000) ציין שלסוגית המים ברמת הגולן כבר נמצא פיתרון בעבר תוכנית גו'נסטון. "הנחה היא שהדרישות הסוריות למים ינועו סביב 42-50 מיליון מ"ק" (ארנון סופר,2000). "ישראל מסוגלת למצוא חלופות שיאפשרו לה לוותר על מקורות המים מצפון לכינרת" (סמדר פרי,1999). " יש לבחון את סוגיית המים באמות מידה
של היצע וביקוש" (יובל אליצור,1999). כלומר,אנו רואים דיון ציבורי המבטא גם אפשריות לפיתרונות שבעבר היו נשמעים בעיתיים.
במקביל לשוני שבין ההתייחסות התקשורת לנושא ההשלכות של הסכם שלום עם סוריה על משק המים הישראלי בין תקופת רבין לתקופתו של ברק, ניתן להבחין גם בהתבטאויות דומות בשתי התקופות. כך,הפרשן הצבאי הותיק, הפובליציסט זאב שיף, עקבי בעמדותיו לגבי השלכות הצפויות למימי הכינרת מהסכם עתידי ברמת הגולן. בשנת 1995
כתב: "הסורים יתבעו ודאי חלק ממימי הכנרת ובכך עלולה הכנרת להפוך לאגם בינלאומי"(זאב שיף,1995 ). לאחר מספר שנים, ב1999 שב וחזר על עמדתו: "תמורת הכנסת הסורים לשותפות בכינרת,בנהר הירדן והירמוך התחתון תקבל ישראל מהאמריקאים מתקני התפלה גדולים. והשאלה היא, אם התחליף של מתקני התפלה טוב כל כך, מדוע לא יקבלו
הסורים את המתקנים ואילו הכינרת שהוא האגם היחיד שיש לישראל,תישאר בידינו" (זאב שיף,1999).
ס יכ ו ם
בעבודה זו בחנתי כיצד סוגית המים הוצגה בתקשורת בתקופות בהן נוהל משא ומתן בין סוריה לישראל. הממצאים הם חד-משמעיים. הם מעידים על כך שנושא ההשלכות על משק המים בהסכם עתידי עם סוריה, מוצגים בתקשורת הכתובה כעניין פוליטי.
במהלך הקורס, "ניהול משאבי המים בישראל" נוכחנו לדעת, על פי האופן בו הציגו בכירי משק המים בישראל את הסוגיה, על הקשר החזק בין נושא משאבי המים לפוליטיקה. ממצאי עבודה זו מאששים זאת. גם מהם עולה כי הטיעונים המופיעים בתקשורת הכתובה בסוגיית המים הם בעיקרם פוליטיים. כיוון שכך ומאחר שבמהלך העשור האחרון חל
שינוי בהלוך הרוח הפוליטי, בכוון של יותר "בשלות", דהיינו, נכונות לויתורים טריטוריאלים, גם בנושא סוגית המים, כפי שהוא מוצג בתקשורת לאורך השנים, באה בשלות זו לידי ביטוי מסוים. ניתן להצביע על תהליך זה באמצעות השוואת הטיעונים היותר פוליטיים בסוגיה בתקופתו של ברק לעומת טיעונים שהם יותר בתחומים כלכליים
וסביבתיים בתקופת ה"בשלות" של כהונתו של יצחק רבין. על מנת לקבל אישוש מוצק לממצאים אלו יתכן ומין הראוי היה לערוך סקר בקרב הציבור, אשר יבחן כיצד הציבור, אשר אליו מכוונת התקשורת את דברה, מפרש את מה שמציגים בפניו בנושא ההשלכות על משק המים בהקשר של משא ומתן עם סוריה.
בהכנת העבודה זו נתקלתי בשני קשיים עיקריים. הראשון היה קושי טכני של כמות העיתונים לאורך תקופות ארוכות שהיה עלי לעבור עליו ולברור מתוכו את הכתבות העוסקות בסוגית המים. הקושי השני,- לחלק את הטיעונים השונים שמצאתי בנושא זה לקטגוריות השונות:פוליטיות, כלכליות וסביבתיות. לצורך זה היה עלי לקרוא את
הטקסטים השונים קריאה מעמיקה, מתוך התייחסות להקשר של התקופה בה נכתבו, ומי כתבם, על מנת לקבוע אמות מידה מדויקות של מהות הטיעונים.
מרכז שטינמץ למחקרי שלום (1999), במשאל שערך בתקופת כהונת ברק, קבע שסוגיית המים בהסכם שלום עם סוריה חשובה יותר מסוגיות ביטחוניות או היסטוריות. ממצא זה בצירוף לממצאי עבודה זו, המצביעים על כך שסוגית המים מוצגת בעיקר בהקשרים פוליטיים, מעידים על חשיבותם הרבה לקובעי המדיניות בישראל, בנוגע לתפיסת הציבור
את סוגיית המים בהקשר של משא ומתן עתידי עם סוריה.
ביבליוגרפיה
אלוף בן, (3.5.1995), כשהם אומרים 4 ביוני, למה הם מתכוונים, "הארץ" ב4.
ארנון סופר, (1993), נהרות של אש, עם עובד אוניברסיטת חיפה.
ארנון סופר, (1995), תמורות בגאוגרפיה של המזרח התיכון, עם עובד, מהדורה שניה, תל אביב.
בועז וכטל, (19.5.1995), שלום בדרך המים, "הארץ" מאמרים, ב3.
ביגר גדעון, (2001), ארץ רבת גבולות, הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב.
ד"ר סוקניק אסף; ד"ר מרקל דורון, (2000), בין שני קווים אדומים עוברת כנרת אחת, ירוק כחול לבן, דצמבר-ינואר 2000 , גליון 29. http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=640
דובי קננגיסר, (9.12.1999) , "סוריה וישראל מחדשות את שיחות השלום", כתב עט האייל הקורא, http://www.haayal.co.il, (22.11.05).
דניאל סובלמן, (20.12.99), סוריה תתעקש על שליטה בבניאס, "הארץ", חדשות, א3.
דף מידע מספר 110 בנושאים מדיניים, "סוגיית המים במו"מ בין סוריה לישראל", מכון סנאט, המכון הישראלי למחקר כלכלי חברתי, http://www.iiesr.org.il, (22.11.05).
הלל שובל, (3.1.2000), רצועת ביטחון המים, עיתון "הארץ", מאמרים, ב2.
זאב שיף, (7.6.1995), שוכחים את מי הגולן, "הארץ" מאמרים, ב1.
חיים גבירצמן, (2002), משאבי המים בישראל, יד יצחק בן צבי, ירושלים.
יובל אליצור, (24.11.1999), מים ומיתולוגיה, "הארץ", מאמרים.
מודעה, (18.04.2000), הגולן רמה של עובדות, עיתון "הארץ", א7.
מרכז תמי שטינמץ למחקרי השלום, (1992), מדד השלום, אוניברסיטת תל אביב, אתר: http://spirit.tau.ac.il/socant/peace (22.11.05)
משה מעוז, (1996), ישראל-סוריה סוף הסכסוך, ספריית מעריב, אור יהודה.
סמדר פרי, (20.12.99), ישראלים יזכו לגישה מיוחדת לכינרת, "ידיעות אחרונות", חדשות, עמ' 3.
פדהצור ראובן, (12.5.95), החלטת יוני בוטלה באוקטובר, "הארץ", ב5.
ארנון סופר, (10.01.2000), אין צורך ברצועת ביטחון למים, מכתבים למערכת, ב2.
ארנון סופר, (2002), הסדרי המים עם סוריה, כתב עת: הנדסת מים, מספר 5.
הלל שובל, (2002), האם סכסוכי המים בין ישראל לסוריה מהווים מכשול לשלום, כתב עת: הנדסת מים, מספר 5.
פרופ' ענבר אפרים, (1996), יצחק רבין וביטחון ישראל, כתב עת: מערכות, משרד הביטחון.
צבי זרחיה, (22.12.99), סכנה לאובדן השליטה על מקורות המים, "הארץ", כלכלה, ג8.
ר' בלנק, (2000), משק המים בישראל, מרכז ההסברה, ירושלים.
רון בן ישי, (10.12.99), על מה ידברו ישראל וסוריה, "ידיעות אחרונות", מוסף, עמ' 2.
רועה יצחק, (1994), אחרת על התקשורת, פרויקטים חינוכיים, אבן יהודה.
שיף זאב, (10.1993), דו"ח גנוז באור ראשון, "הארץ", מאמרים.
שיף זאב, (31.12.1999), אל תאמינו להם, "הארץ", מאמרים, ב3.
E. Feitelson, (2005), Political economy of groundwater exploitation: The Israeli case International Journal of Water Resource Development
22

תגים:

משאבים · רמת · הגולן · כינרת · סכסוכי · מקורות · מים · שלום

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "השיח הציבורי בסוגיית המים", סמינריון אודות "השיח הציבורי בסוגיית המים" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.

אודות האתר:

יובנק הנו מאגר עבודות אקדמיות לסטודנטים, מאמרים, מחקרים, תזות ,סמינריונים ועבודות גמר הגדול בישראל. כל התקצירים באתר ניתנים לצפיה ללא תשלום. ברשותנו מעל ל-7000 עבודות מוכנות במגוון נושאים.