היישום אינו מחובר לאינטרנט

מפגש בין תרבותי בין עולים שנות ה-90 לוותיקים סטראוטיפים ודעות קדומות

עבודה מס' 064308

מחיר: 241.95 ₪   הוסף לסל

תאור העבודה: מבטם של הוותיקים על העולים מבחינת דעות קדומות, סטריאוטיפים והתיאוריות הקשורות בכך.

3,441 מילים ,12 מקורות ,2005

תקציר העבודה:

בעבודה זו ברצוני להראות את המפגש הבין תרבותי המתרחש כל יום כל שעה ובכל מקום בין האזרחים הוותיקים של המדינה לבין העולים החדשים. אני בחרתי להתמקד בעלייה האחרונה מרוסייה (עליית שנות ה-90), וזאת עקב היותי שייכת לאותה העלייה. בעבודה זו אני בוחרת להתמקד בכמה מהיבטים של המפגש הבין תרבותי, כאשר ההדגש יהיה על מבטם של הוותיקים על העולים מבחינת דעות קדומות, סטריאוטיפים והתיאוריות הקשורות בכך. עוד נושא שברצוני לבדוק הוא המפגש באמצעות התקשורת או במילים אחרות מפגש בין תרבותי מתווך. במהלך סמינריון "מפגש בין תרבותי" למדתי הרבה דברים מעניינים על סוגים שונים של מפגשים בין תרבותיים, כיצד באים לביטוי ההבדלים בין תרבויות בתחומים שונים של החיים, ולכן אני רואה בעבודה זו אתגר מעניין ללמוד בצורה אקדמית על המפגש המתרחש בין שתי הקבוצות (העולים והוותיקים) כאשר בתקופות שונות של חיי השתייכתי ומשתייכת כיום אני בעצמי.

תוכן העניינים
מבוא
רקע היסטורי
סקירת ספרות
דרכי השתלבות של מהגרים/עולים בחברה החדשה
תיאוריות הקשורות באיום מפני העולים, סטריאוטיפים ודעות קדומות.
חשיבה מחודשת בפרספקטיבה רב-תרבותית
ממצאים:
נתונים הלקוחים מסקרים
עולים בתקשורת
"לובה הקופאית"
סיפור אישי
ביבליוגרפיה

הערת מערכת: לא לכל מראי המקום צויינו פרטים מלאים ברשימה הביבליוגרפית.

קטע מהעבודה:

העלייה "הרוסית" של שנות התשעים; היא התחילה בעצם בסוף שנות השמונים עם פתיחת "שער הברזל " של ברה"מ לשעבר בעידן של מיכאיל גורבצ'וב. קצב העלייה לא היה אחיד, ורוב העולים הגיעו בתחילת שנות ה-90. העלייה כללה עולים מכל רחבי ברה"מ ולא רק מרוסיה. חלק ניכר העולים הגיעו מאוקראינה ובלארוס ומדינות אחרות שהיו כלולות בברה"מ לשעבר. הסיבה ל"טעות" בהגדרת העלייה כ"עלייה רוסית", היא השפה הרוסית שהייתה השפה הרשמית בברה"מ ולכן רוב העולים דוברים שפה זו, ללא קשר מאיה איזור הגיעו. עוד סיבה היא ההקבלה המוטעית הקיימת בין רוסיה וברה"מ. לפי נתוני המשרד לקליטת עלייה, באו לישראל ממדינות בריה"מ לשעבר, מינואר 1989 ועד סוף 2002 939,427 עולים.

מקורות:



Untitled
מפגש בין תרבותי בין עולים שנות ה-90 לוותיקים סטריאוטיפים ודעות קדומות
תוכן העניינים
מבוא
רקע היסטורי
סקירת ספרות
דרכי השתלבות של מהגרים/עולים בחברה החדשה
תיאוריות הקשורות באיום מפני העולים, סטריאוטיפים ודעות קדומות.
חשיבה מחודשת בפרספקטיבה רב-תרבותית
ממצאים:
נתונים הלקוחים מסקרים
עולים בתקשורת
"לובה הקופאית"
סיפור אישי
ביבליוגרפיה
מבוא
בעבודה זו ברצוני להראות את המפגש הבין תרבותי המתרחש כל יום, כל שעה ובכל מקום בין האזרחים הוותיקים של המדינה לבין העולים החדשים. בחרתי להתמקד בעלייה האחרונה מרוסייה (עליית שנות ה-90), וזאת עקב היותי שייכת לאותה העלייה. בעבודה זו אני בוחרת להתמקד בכמה היבטים של המפגש הבין תרבותי, כאשר הדגש יהיה על
מבטם של הוותיקים על העולים מבחינת דעות קדומות, סטריאוטיפים והתיאוריות הקשורות בכך. עוד נושא שברצוני לבדוק הוא המפגש באמצעות התקשורת או במילים אחרות מפגש בין תרבותי מתווך.
רקע היסטורי:
העלייה "הרוסית" של שנות התשעים התחילה למעשה בסוף שנות השמונים עם פתיחת "שער הברזל" של ברה"מ לשעבר בעידן של מיכאיל גורבצ'וב. קצב העלייה לא היה אחיד, ורוב העולים הגיעו בתחילת שנות ה-90. העלייה כללה עולים מכל רחבי ברה"מ ולא רק מרוסיה. חלק ניכר מהעולים הגיעו מאוקראינה ובלארוס ומדינות אחרות שהיו כלולות
בברה"מ לשעבר. הסיבה ל"טעות" בהגדרת העלייה כ"עלייה רוסית", היא השפה הרוסית שהייתה השפה הרשמית בברה"מ ולכן רוב העולים דוברים שפה זו, ללא קשר מאיזה איזור הגיעו. עוד סיבה היא ההקבלה המוטעית הקיימת בין רוסיה וברה"מ. לפי נתוני המשרד לקליטת עלייה, באו לישראל ממדינות בריה"מ לשעבר, מינואר 1989 ועד סוף 2002
939,427 עולים. האפיון העיקרי של עלייה זו היא העובדה שבניגוד לעליות הקודמות הסיבות לעלייה היו בעיקר כלכליות והחשש לביטחון האישי ולא מניעים ציוניים. עקב הסעיף בחוק השבות המתיר גם את עלייתם של לא יהודים לפי ההלכה בתנאי שאחד מסביהם הוא יהודי, עלו בני לאומים אחרים יחד עם היהודים. חוקי קליטת העלייה השתנו
עם הזמן. הרכבו של סל הקליטה השתנה ללא הרף ועבר קיצוצים רבים מסוף שנות ה-80 לסוף שנות ה-90. רוב העולים הגיעו בהתחלה לפריפריה ולאחר מכן התפזרו לשכונות "רוסיות". ישנן ערים, בעיקר מהמדרג הסוציו-אקונומי הבינוני והנמוך, שבהן שיעור העולים מגיע ל-50% מכלל התושבים. העולים הקימו גם מפלגות פוליטיות ובראשן
ישראל בעלייה בראשותו של נתן שרנסקי. המפלגה זכתה להצלחה מסוימת בבחירות של שנת 1996 וקיבלה 6 מנדטים, אך בבחירות של שנת 1999 כוחה ירד ולקראת הבחירות של שנת 2003 השתלבה המפלגה בליכוד. במהלך השנים נוצרה בארץ גם צורת תרבות חדשה שניתן לקרוא לה תרבות "רוסית-ישראלית". תרבות זו מאופיינת רבות על ידי מאפייני
ארץ המקור, והדבר מתבטא בכל התחומים בחיים - הן בדברים הקטנים כגון אוכל ועד ערכים ונורמות מוסריות. העולים יצרו לעצמם גם רקע תקשורתי בידורי, התפתחו עיתונים בשפה הרוסית, שודרו בארץ ערוצים מרוסיה ובשנת 2002 אף עלה ערוץ טלוויזיה ישראלי רוסי. העלייה הגדולה הזאת לא יכלה שלא למשוך עליה תשומת לב רבה מתושבי
הארץ, כאשר בהתחלה התגובה לעלייה הייתה מאוד חיובית (סיסמא "מעולה לעולה,כוחנו עולה"), יחס זה השתנה עם השנים וקיבל צורות אחרות. עולים רבים השתלבו בשוק העבודה הישראלי, אך רובם נשארים סגורים בתוך קהילתם. גם ביחסם של הוותיקים כלפי העולים חלו שינויים שנבעו ממכלול רב של גורמים.
סקירת ספרות:
דרכי השתלבות של מהגרים/עולים בחברה החדשה
במשך עשרות רבות של שנים דגלו מדינות שקלטו גלי הגירה גדולים במדיניות של אסימילציה: ההשערה הייתה כי מעצם רצונם להגיע למדינה חדשה, המהגרים/העולים ירצו להיות דומים לילידי אותה מדינה, ולכן מרצונם ידברו בשפתם ויאמצו לעצמם את דפוסי חייהם, דפוסי התנהגותם ומערכת הציפיות המקובלת בקרבם. במילים אחרות ניתן
להכליל כי בעצם יקבלו על עצמם את התרבות של הקבוצה הקולטת. המדיניות על פיה נהגו הייתה לפרק את הקבוצה שהגיעה תוך ציפייה שכעבור מספר שנים, כאשר המהגרים/העולים החדשים ילמדו את השפה יכירו את המנהגים ואת אורח החיים החדש, בינם לבין שאר התושבים לא יהיה כל הבדל. בתחילת שנות החמישים גישה זו אומצה גם בישראל.
את התבטאות של הגישה הנ"ל אנו מכירים במושג "כור ההיתוך". החל מאמצע שנות השבעים ארצות רבות, הדוגלות באידיאולוגיה ליברלית, אמצו בצורה זו או אחרת את הפרדיגמה של הפלורליזם התרבותי במקום מדיניות האינטגרציה (א.אפשטיין 2002), וזאת מתוך הגישה הכללית שכל חברה פלורליסטית חייבת למצוא דרכים להשתלבות של השונה
בתוך המערכת הכוללת, כדי שמגווני הסוגים והדפוסים יעשירו אותה יותר ויותר. בעקבות השינויים שחלו בגישות היה גם הצורך להגדיר מחדש מטרת עבודתם של המוסדות העוסקים בקליטת המהגרים/העולים. הוסכם כי חשוב פחות לנסות להגיע לאחידות (אסימילציה מלאה) מלאה של הקבוצות הן מהבחינה התרבותית והן מבחינת ההתנהגות, נורמות
חברתיות ומוסריות. השאיפה היא לכך שתהיה אינטגרציה ויצירת קשרים בין הקבוצות אך יחד עם זאת כל קבוצה תמשיך לשמור על ייחודיותה , על תרבותה וכד'. כל הנאמר להלן התייחס לכליי ההגירה כאשר מאוד חשוב לציין כי בעצם העלייה וההגירה הן אותן התופעות וההבחנה בין המושגים היא על פי המניעים. במקרה של ישראל המושג הוא
"עלייה" (וזאת למרות הנזכר במבוא כי המניעים לעלייה שנות התשעים לאו דווקא היו הציונות והרצון לחיות בארץ). (על מנת לפשט את המושגים בהמשך אשתמש בהגדרה "עולים"). ניתן לציין 4 דרכים של דפוסי התנהגות תרבותי של הקבוצה הנקלטת ביחס לקבוצה קולטת:
אסימילציה- (הדרך הנזכרת בפסקה הקודמת והפוצה לפני מספר עשרות שנים), הנקלטים מוותרים על תרבותם ומנסים להיטמע בקבוצה הקולטת (בכל ההיבטים, שפה, תרבות חינוך וכד').
השתלבות - הנקלטים ממשיכים לשמור על תרבותם אך יחד עם זאת נקלטים ומקיימים קשרים עם הקבוצה הקולטת.
הפרדה- הנקלטים שומרים על התרבות ולא מקיימים יחסים עם הקבוצה הקולטת.
שוליות - (הדרך הקיצונית והמוזרה ביותר) לא מאפשרים לקבוצה הנקלטת לשמור על תרבותה אך גם לא ניתנת האפשרות לקיים קשרים עם הקבוצה הקולטת.
תיאוריות הקשורות באיום מפני העולים, סטריאוטיפים ודעות קדומות.
מתחים בין קבוצות הם מאפיין נפוץ וכמעט בלתי נמנע בין קבוצות הטרוגניות (Stephan Stephan,1994 ). ואלו התבטאו במהלך השנים גם במפגשים שנוצרו בין קבוצות היהודים השונות שעלו ארצה ונפגשו כאן. ההתפתחות הראשונית של הסטריאוטיפים ודעות קדומות החלה לאחר העלייה ההמונית בשנותיה הראשונות של המדינה. המתחים
התעוררו בין יוצאי עדות המערב לבין יוצאי עדות המזרח, הם נבעו מהבדלי התרבות הערכים דפוסי החיים וכד'. כדי להקל על ההבנה בין השונה לדומה במושגים יש להגדירם.
דעה קדומה - היא עמדה שלילית בלתי מבוססת כלפי אנשים קבוצה מוגדרת. רגש שלילי כלפי חברים מהקבוצה המוגדרת.
סטריאוטיפ - הינו מכלול של תכונות, חיוביות ושלילות, המיוחסות בהכללה לקבוצה מוגדרת, וקיימת לגביהן הסכמה רחבה.
איום נתפס - הוא ביטוי של חשש מפני קבוצה או מפני המפגש עם חבריה. 1 . איום סימבולי - הוא חשש לקיום פיזי של קבוצה או לצמצום משאבים מוחשיים (Sears Kinder 1971,1985 ). 2. איום סימבולי - חשש מפני פגיעה בערכים ובנורמות של התרבות (Levine Campbell 1972, Bobo 1985 ).
3. איום בין אישי - חשש מפני מבוכה או ניצול במפגש עם חברי קבוצות מוגדרות ( 1985 Stephan Stephan)
משלושת המושגים הנ"ל גדלה תיאוריה כוללת והנקראת בשם "תיאורית האיום המוכלל" (integrated threat theory of prejudice) של סטפן וסטפן (Stephan Stephan, 1996). לפי תיאוריה זו, דעות קדומות הן תוצאה ישירה של האיום הנתפס על שלושת רבדיו ושל הסטריאוטיפים.

תרשים זה מתאר באופן סכמטי את התיאורית האיום המוכלל. את ארבעת המקורות לדעות הקודמות ניתן לשייך לשני מימדים; המימד הבין אישי בו נכללים איום בין אישי וסטריאוטיפים , המימד הבין קבוצתי בו נכללים איום ריאלי ואיום סימבולי. את התיאוריה הזו ניתן בקלות להשליך על המתרחש במדינה בעקבות גל העלייה הגדול, זאת אני
אביא בהמשך.

חשיבה מחודשת בפרספקטיבה רב-תרבותית
בפועל היום המערך של הקליטה לפי התיאוריה הקודמת איננו קיים ורוב המוסדות לא יעילים בנושא כצופה מהם. למרות הגישה של הרב תרבותיות ניתן לראות כי עדיין קיימת הציפייה מהעולים להיות דומים לצברים, (אסימילציה), אך בעצם נוצר מצב הפוך ובגלל הקשיים הרבים שעומדים מאחורי הוויתור על התרבות המוכרת וקבלת תרבות חדשה,
העולים נשארים בתוך המסגרת המוכרת וצמודים לדומים להם. מה שנוצר הוא מבוי סתום שבו ה"וותיקים" רואים בכך שהעולים ממשיכים בתרבות המוצא- בגידה וחוסר רצון להשתלב, העולים רואים ב"וותיקים" גורם הדורש מהם שינוי ועוד יותר מנסים להיצמד לתרבות המוכרת. הניכור בין הקבוצות הולך וגדל וזאת מחיר עוד יותר בעקבות
הסטריאוטיפים ודעות קדומות שהספיקו להיווצר. סוג היחסים הנוצרים בין הקבוצות ניתן להגדיר אינסטרומנטאליים ותועלתניים בלבד.
ממצאים:
לפי נתונים הלקוחים מסקרים:
במהלך הכנת עבודה זו נוכחתי לגלות כי בעצם התופעה של המפגש הבין תרבותי בין העולים מרוסיה לבין הותיקים איננה נחקרה מספיק ברמה האקדמית, הסקרים שאכן נערכו לא היו במימדים מספקים או שהתבצעו על ידי אנשים בודדים שביצעו אותם למטרת עבודות המאסטר. בסעיף זה של העבודה אני אציג ואנתח את הנתונים שאספתי וזאת על מנת
להקל על ההבנה של החומר התיאורטי המתואר בסעיף הקודם.
אם נתחיל בתקופה קצרה לפני בוא העלייה ובשנים הראשונות שלה (1986-1994) נראה כי בהתחלה החלק המשמעותי של האוכלוסייה הוותיקה בארץ גילתה יחס חיובי לעלייה ולעולים. בכל שנה חלק זה של האוכלוסייה קטן וחלה החרפה והקצנה בעמדות השליליות. דוגמא טובה לכך הוא סקר חודש פברואר 1990 (שי ודוכין, 1990), שבדר את היחס
של וותיקים למגורים באותו הבניין או אותה הכניסה עם עולים וגילה כי 4% בלבד מתנגדים למגורים משותפים. אותו הסקר נערך בפעם שנייה ביולי 1994 והתוצאה של המתנגדים גדלה פי יותר משש ועמדה על 25% מהציבור. במהלך כל השנים התפתחו סטריאוטיפים ודעות קדומות על העולים כאשר הסט הנפוץ ביותר הוא רוב העולים חיים נפרד
מהחברה ישראלית, לא מעוניינים בתרבות ישראלית, שוהים בשכונות עניות, הגברים קשורים לעולם התחתון והם שיכורים, העולים אלימים כלפי ילדיהם, הנשים עוסקות בתעשיית הסקס, רוב העולים אינם יהודים ולא רוצים ללמוד עברית. לסיכום, אשמת אי-הצלחתם בחיים החברתיים בישראל היא שלהם בלבד (Semyonow, 1997). עוד תחום בו
ניכרים הסטריאוטיפים הוא הפשיעה המחקרים מראים כי ב-1999 64% וב-2003 73% מהאוכלוסייה הוותיקה סברה כי העולים הם הפושעים העיקריים והם האשמים במצב הפשיעה שנוצר בארץ. גם מבחינה כלכלית הישראלים רואים את העולים האשמים השפעה שלילית על הכלכלה פברואר 1990 28% ומרץ 1992 58% חושבים כך. 1992. העמדות הסטיגמאטיות
של הציבור הוותיק וכלי התקשורת בעברית הביאו להתרחקות בין שתי האוכלוסיות, ויצרו בקרב העולים גיבוש וחיזוק הסטריאוטיפים השליליים ביחס לחברה סביבם.
אחד המחקרים המרכיבים והגדולים שנעשו היה מחקר של מיכל טור- כספא שבחן את היחס של הוותיקים בהקשר של תיאורית איום נתפס כלפי העולים מרוסיה ומאתיופיה, אני אתייחס רק לממצאיה לגבי העולים מרוסיה (שם המחקר המלא "איום נתפס, צורך בשליטה וסטריאוטיפים: הקשרם לדעות קדומות של ישראלים כלפי עולים מרוסיה
ומאתיופיה" תשנ"ו) היא מצאה כי הישראלים אכן מביעים חששות מוגברות מפני העולים מרוסיה (לפי התיאוריה של האיום המוכלל), וזאת לאור מספר הרב של העולים שהגיעו, השכלתם הגבוהה, באלו האוכלוסייה הקולטת רואה איום ממשי על מקורות הפרנסה, משאבי רווחה, ואיום תרבותי. העולים נתפסים תובעניים, והציפייה ליחסי גומלין
אתם מעוררת חרדה ואי נעימות. (מ. טור כספא 1996). הרוסים נתפסים בעלי ערכים ירודים בהקשר של יהדות ודת. סטריאוטיפים. הרוסים ממלאים את החלק של" העלייה הרעה". במהלך השנים חלו שינויים קטנים סטריאוטיפים על הרוסים הן במימד החברתי והן בתקשורת כאשר הדברים המרכזיים הם שהרוסים הן כועסים תובעניים שיפוטיים, זנות,
פשע אלכוהול ותאונת דרכים (העובדות כמובן אינן חשובות). מהצד שני בשכבות מסוימות של האוכלוסייה קיימים גם הסטריאוטיפים של הרוסים כאנשים משכילים שכדאי להיות איתם בקשר. לפי אחד הסקרים התגלתה תופעה מעניינת במיוחד כי בערים מסוימות בשכונות מצוקה דווקא בין עדות המזרח הייתה ציפייה לביאת הרוסים (שיבוא ויעלו את
רמת השכונה). בסקר אחר שבדק סטריאוטיפים בהקשר של עבודה מצא כי בלשכות עבודה רואים את הרוסים כנצלנים, מכוערים, אלימים , הרוסים מעמידים פנים אינן מדברים עברית; לא ציוניים. בהקשר של "איום סימבולי" מערכת היחסים שבין הישראלים לעולים רוסיה ובשיחות ביניהם קיימות תחושות של הבדלי ערכים, הן בתחום המשפחתי,
מנהגים יהודיים והן בערך השירות הצבאי. הממצאים מראים כי גישת "כור ההיתוך" היא עדיין אידיאולוגיה דומיננטית המנחה את הוותיקים בהתייחסם אל העולים , אולם הטוטליות של העמדה הזו ירדה במידה ניכרת. כיום דורשים מן העולים הסתגלות ללא דרישה פורשת להתנתקות מתרבות המוצא (זאת בהשוואה לשנות החמישים). את עמדתם של
הותיקים ניתן לתאר כך: העולים אינם מתבקשים עוד לוותר על תרבות המוצא לגמרי ולהתנתק ממנה אך הם אכן חייבים לגבש על השכבה הישנה של התרבות, שכבה חדשה של תרבות ישראלית. ניתן להגיד כי גישה זו בעצם פותחת את האפשרות של הקיום הרב תרבותי בארץ. מחקר אחר בחן את האפיון של הוותיקים המתייחסים לעולים בצורות שונות.
נמצא כי המתייחסים לעולים באופן חיובי יותר הם אלה הקרובים עליהם מבחינה תרבותית. קרבה ללשון,ספרות, מוזיקה של מזרח אירופה. במחקר אמפירי הוכח כי אשכנזים-חילוניים- משכילים בעלי דעות חיוביות יותר לגבי העולים. לעומתם דתיים, חרדים ובני עדות המזרח מגלים יותר שליליות. עובדה זו חושפת פארדוקס בגשיתן של קבוצות
אלו לרב-תרבותץיות: וזאת עקב כך שהן הקבוצות המעוניינות לשמר את תרבותם המקורית והנאבקים על עמדה, מוכנים פחות מאחרים להגן על זכותו של ה"אחר" (במקרה זה עולים מרוסיה) לשמור על ייחודם התרבותי.

עולים בתקשורת:
חשוב לציין כי כל הסטריאוטיפים ודעות קדומות מתקיימות לא רק במסגרת החברתית אלא מפורסמות, נתמכות וכדומה באמצעות התקשורת. לפי כך ברצוני להציג בהתחלה תוצאות של מחקר שהוצגו בתאריך 30.11.04 בפני ועדת העלייה והקליטה על ידי מנכ"ל הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, מוטי שקלאר, וסמנכ"ל אסטרטגיה ומחקר ברשות, נחמה
לאור. תוצאות המחקר מצביעות על היעדרות של עולים חדשים מן המרקע בטלוויזיה המסחרית-ציבורית, זאת לעומת דומיננטיות של הופעת האוכלוסייה הוותיקה. מהמחקר עולה עוד כי העולים מוצגים בטלוויזיה על רקע סטריאוטיפ המיוחס לה, וכי 30% מהאייטמים בהם מופיעים העולים עוסקים בנושא אלימות ופשע, לעומת היעדרות טוטאלית
מנושאים אחרים כמו כלכלה, עסקים, מסחר,תרבות,חינוך וכו'. התגובות לתוצאות אלו היו קשות במיוחד וחסרי כנסת "רוסים" שנכחו בוועדה זעמו על הנעשה ואמרו "רק אם נרקוד בעירום נתפוס כמה כותרות בתקשורת". (מ. סולודקין). ניתן לראות את אופן הצגת "דמות הרוסים" בתקשורת בשלוש קטגוריות. הצגת הפן השלילי של העולים,
תרגום הכתבות השליליות לשפה הרוסית, והצגת הפן החיובי של העלייה בראיונות הניתנים לאמצעי התקשורת בשפה הרוסית, שאינם משקפים את הדעות הרווחות בשפה העברית. מחקר טלפוני שנעשה ב1997- בקרב ישראלים ותיקים גילה שכ52%- מהנשאלים מסכימים שרוב העולים עוסקים בזנות. בין אלה שנפגשים יום-יומית עם העולים, רק 31% מגלים
יחס שלילי (Leshem, 2000). יש פחד מפני מסה זרה של אנשים שלא מדברים עברית ואנגלית. כדי למצוא לגיטימציה לדחיית ה"זר", פותחו שלבי סטיגמטיזציה: נשים סויגו כזונות וגברים כנרקומנים. במחקרים שבדקו את הקשר בין ההשפעה שקיימת לכלי התקשורת ובמיוחד לעיתונות על דעת הקהל ביחסה לקבוצות מסוימות, נמצא קשר ישיר בין
החשיפה לתכנים המועברים בתקשורת לבין יחס שלילי לעולים. תפיסה שלילית הרווחת מחוזקת בידי העיתונות. בחינת הפרסומים בתקשורת ישראלית משנת 1992 ואילך מצביעים על דמות שלילית של העלייה ועל השפעותיה. דמות האישה (עולה) מצטייר שלילי בעיתונות או במילים יותר גסות המסר המועבר עולה=זונה (לפי למיש). העיתונים היו
מלאים בכותרות מסוג "וודקה, קוויאר וסטריפטיז" (העיר, 16.12.94), "בשר טרי לישראל" (מעריב, 11.12.94), "בכירי משטרה מואשמים בקשרים מיניים עם זונות רוסיות בבתי מעצר אבו כביר" (ידיעות אחרונות, 6.9.96). סיפורים ספורים על הצלחות עולים הופיעו בעיתונים, כיוצאי דופן על רקע החומר השלילי.
כלי התקשורת במקרה בודד משליכים על כלל האוכלוסייה כמו בדוגמא של כתבה ממעריב במעריב (1.08.03) על אתר אינטרנט של פציפיסטים רוסים, שמתנגדים לשירות בצבא. התמונה שהוצגה הייתה שהעולים יעשו הכול כדי להתחמק מהשירות בצה"ל. אך העובדות בשטח אומרות אחרת. כולנו יודעים כי שיעור העולים בצה"ל גבוה משיעורם
באוכלוסייה". העולים עצמם אכן מבינים את המצב הקיים ואת העובדה כי התקשורת יוצרת וחזרת את הדימויים השליליים נגדם, הוכחה טובה לכך מחקר שבדק את תחושות העולים וגילה כי 78% הנשאלים ענו כי הם מרגישים מופלים לרע על ידי התקשורת, וזאת למרות העובדה כי רק 13% צורכים תקשורת בעברית, אך מכך ניתן להניח כי את הידע
על "קיפוח" הם שאבו מתקשורת בשפה הרוסית.
"לובה הקופאית"
אחד הדוגמאות האחרונות לסטריאוטיפים של העולים מברה"מ שהוצגו בטלוויזיה הישראלית. הייתה הדמות של הקופאית "באבא לובה" מתוכנית "ארץ נהדרת". תוכנית זו שודרה כמה עונות ותחילתה בשנת 2004 בערוץ 2. התוכנית היא תוכנית סאטירה המדברת על הבעיות היומיומיות של המדינה בצורה מצחיקה פחות או יותר. לתוכנית היו אחוזי
רייטינג גבוהים במיוחד בהשוואה לתוכניות דומות. זאת יכול להיות גם עקב השחקנים המפורסמים שלקחו חלק בה וגם בגלל הומור העמי. יש לציין כי התוכנית הציגה דמויות שונות מהאוכלוסייה ישראלית ולכן אי אפשר להאשימה בגזענות או "ירידות" רק נגד העולים. הדמות של העולים הוצגה על ידי השחקן טל פרידמן. ששיחק קופאית ששמה
"באבא לובה", היא דיברה במבטא חזק במיוחד, כאשר רוב המילים שארה היו גם מבוטאות עם טעויות לשוניות קשות. גם מבחינה חיצונית היא הציגה סטריאוטיפ על אישה עולה מברה"מ לשעבר. שיער קצר בלונדיני, מלאה, גסת רוח, מתוסכלת מחייה ומתייחסת בזלזול לישראלים, אשר נחשבים בעיניה ל"צ'חצ'חים". המפגש שמוצג בתוכנית הוא מפגש
על בסיס יומי בין הלקוח בסופר לבין קופאית ה"רוסיה". (זאת עובדה ידועה כי עולות רבות מצאו עבודה בתור קופאיות בסופרים). הדמות של לובה נתונה לפרשנויות רבות, יש כאלה שחושבים שהיא דמות מצחיקה להפליא וצוחקת בעצם על הישראלים ועל תרבותם ולא על העולות ויש כאלה החושבים אחרת. ברצוני להציג בהקשר זה מחקר העוסק
דווקא בצד השני (העולים). בסקר נמצא כי רק 23% מהמגזר הרוסי מכירים את הדמות של לובה. יש לציין כי העולה הממוצע שנשאל הוא עשר שנים בארץ וזאת מראה על הריחוק התרבותי חברתי הקיים. אלו שכן צופים בטלוויזיה הישראלית ומכירים את הדמות, היא לא נראית דמות סאטירית מצחיקה, הם מקבלים את זה בצורה קשה ומאמינים כי
דמות זו מחמירה את הקרע בין שתי התרבויות. עוד נתון מעניין שיכול להיות אות אופטימית לעתיד הוא שמקבוצה המכירה את הדמות של לובה והנמצאים בגילאים בין 18-34 כן צוחקים ונהנים מהדמות, מתוך קבוצה זו 74.4% אמרו שלובה מצחיקה אותם, 32.9% חושבים שלובה מקרבת את החברה הישראלית לעולים, 17.2% טענו ההיפך. עובדות אלו
מציגות את העובדה שהדור הצעיר מצליח להשתלב יותר מהר, ומקבל את הפגש הבין תרבותי בצורה קלה יותר ומצליח ברובו להתגבר על אותן הבעיות שנוצרות בעקבותיו.
סיפור אישי:
חשוב לי מאוד להציג בעבודה זו את סיפורי האישי מהצד של העולה. אני עליתי ארצה עם הורי בגיל תשע, בשנת 1990. בעצם כמה חודשים לפני תחילתו של גל העלייה ההמונית. הגענו ארצה בתחילת אוגוסט וכמה שבועות לאחר מכן התחלתי ללמוד בכיתה ג'. באותו בי"ס הייתי באותו הזמן העולה השנייה והשלישית ולכן לקחו אותי לסיור
בביה"ס והראו לכל הילדים. למרות שמאותו רגע עברו כמעט 15 שנה אני זוכרת בפירוש את תחושותיי כאילו שאני יצור מהחלל ומראים אותי כמוצג. אבל גם מבחינתי הילדים הישראלים נראו לי מוזרים וזאת בשל ההתנהגות השונה מזו שאליה הייתי רגילה. למדתי את השפה, התחברתי עם כמה ילדים ישראלים אבל בכל מקרה תמיד הייתה ההרגשה של
שוני בדברים מסוימים. אחת הדוגמאות היא שבכל פעם שהייתי מזמינה מישהי לבוא אלי הביתה ומציעה להן לאכול הן היו שואלות אותי על כל דבר האם זה לא חזיר, ומאוד היו מופתעות כשאמרתי לא (כנראה זה מה ששמעו בבית). אותי, את הוריי ואת חבריי ניתן אולי לתת בתור הדוגמא לעלייה טובה ומוצלחת - כולם יודעים עברית על בוריה,
שירתו בצבא, לומדים במוסדות להשכלה גבוהה, אוהבים את המדינה ובעלי שאיפות לעתיד. מה שמעניין שבמהלך הכנת העבודה התחלתי להתעניין וגיליתי שכל אחד מחבריי באיזושהי תקופה מחייו התמודד עם סטריאוטיפים ודעות קדומות שנוצרו על עולים במסגרות שונות - לימודים, צבא, עבודה. לכל אחד ואחת מהם היה גם לפחות סיפור אחד
מעניין על מפגש בין תרבותי זה או אחר שהיה לו עם ישראלים ועל האי הבנות שנוצרו במהלך המפגש. חשוב מאוד לציין כי אי-ההבנות שנוצרות עקב שוני בתרבויות לא עוברות גם כאשר האדם נמצא באץ 15 שנה (כמותן ודאי קטנה אך לא נעלמת). שאלותיי והתעניינותי בנושא עוררו דיונים מאוד ארוכים כאשר אחת השאלות הייתה הגדרה עצמית.
"רוסי", "יהודי-רוסי", "רוסי-ישראלי", וכד'. עוד נושא מעניין שעלה הוא שבעצם למרות המפגשים הרבים שיש בינינו לישראלים במסגרות השונות, אנו עדיין ממשיכים לשמור על מעגל של חבריה עולים, יוצאים לפאבים "רוסים", דיסקוטקים "רוסים", הזוגות שנוצרים הם עם עולים (גם בעלי הוא עולה), ועוד דבר מעניין - כולנו הסכמנו כי
לצאת עם ישראלים זה "מקובל" אך להתחתן ההעדפה היא ל"רוסים". רוב הטענות לעובדות אלו היו דומות והתבססו על משפט "הבדלי התרבות". אני שערתי כי סיפורי וסיפורי חבריי הם דוגמא מייצגת של ילדי העולים של שנות התשעים. תקוותי לעתיד שילדי יצליחו ליהנות משתי התרבותיות ושירגישו את עצמם אנשים שלמים בישראל.
ביבליוגרפיה
1. Al - Haj. M (2004). Immigration and Ethnic Formation in a Deeply Divided Cociety. London: Brill Leiden
2. אדלר,א. (2001).מרגישים כמו בבית !? תהליכי השגת הסטאטוס של עולים חדשים מברה"מ לשעבר בישראל. עבודת גמר, אוניברסיטת חיפה.
3. אלון,נ. (1996). דרכי הסתכלותם של תלמידים עולים, בנים ובנות, מברה"מ לשעבר גילאי 17-18. עבודת גמר, אוניברסיטת חיפה.
4. טור-כספא.מ, (1996). איום נתפס, צורך בשליטה וסטריאוטיפים: הקשרם לדעות קדומות של ישראלים כלפי עולים מרוסיה ומאתיופיה. עבודת גמר, אוניברסיטת בר-אילן.
5. פריטל,ד. (1993). יהודי ברה"מ לשעבר בישראל ובתפוצות. ירושלים: משרד עלייה וקליטה.
6. פריטל,ד. (1996). יהודי ברה"מ לשעבר בישראל ובתפוצות. ירושלים: משרד עלייה וקליטה.
7. אפשטיין,א. (2002). אתגר המצוינות כמענה לקשיי ההיקלטות.יוצאי חבר המדינות במערכות החינוך הישראלית - חשיבה מחודשת בפרספקטיבה רב-תרבותית.
מ- http://www.oranim.ac.il/Docs/Etgar.htm
8. זסלבסקי,נ. (2003). כבר מזמן לא "רוסים", אתר הסתדרות המורים בישראל:
מ- http://www.itu.org.il/Index.asp?ArticleID=1852 CategoryID=555 Page=1
9. הדר פרבר, "העולים הצעירים מרוסיה מנותקים", 17/3/05, NFC:
http://news.msn.co.il/news/Internal/Internal/200503/2005031709500.htm
10. "סיקור מלא - העליה מברית המועצות", חדשות MSN:
http://news.msn.co.il/news/general/NewsSubject/20040801115811.htm
12. http://he.wikipedia.org/wiki
סיכום:
במהלך העבודה אכן למדתי המון דברים חדשים הקשורים למפגש הבין תרבותי בין העולים לוותיקים, רוב הדברים הם הניתוח האקדמי המדעי. גיליתי כי אין הרבה חומר אקדמי בנושא ורוב המאמרים ודברים שקראתי הם הבעות דעה ולא מאמרים אקדמיים. באמצעות עבודה זו הצלחתי לראות את עמדת שני הצדדים במפגש, והצלחתי להתנתק מכך שהייתי
עולה חדשה ובעצם לראות גם את עמדת הצד השני. במהלך העבודה ניסיתי לשמור על אובייקטיביות ולהציג את העובדות כפי שהם ולא להאשים אן להצדיק צד כלשהו. למדתי כי את המפגש הבין התרבותי יש לנתח מכמה תחומים של מדעי החברה הן מבחינת התקשורת והן מבחינה פסיכולוגיה, אשר יכולה להסביר הרבה בהתנהגויות האנשים בזמן המפגש
עם ה"אחר". עוד עובדה מאוד חשובה היא החלק של התקשורת במפגש, והחשיבות שיש לה. באמצעותה ניתן להקל על שני הצדדים או להיפך לסבך את העניין עוד יותר. התקשורת אחראית ליצירה ושימור של סטריאוטיפים ודעות קדומות. היא יוצרת סוג אחר של מפגש שנקרא מפגש מתווך. לדעתי יש להעביר מסרים מסוימים דרך התקשורת לכלל
האוכלוסייה, להסביר להם על המפגש, להכיר להם את התרבות האחרת, להציג את ה"אחר" ולהראות את הקווים הדומים ולא השונים. עבודה זו הייתה העבודה היחידה במשך שלושת השנים לימודיי לתואר, שנגעה לי ישירות, דרשה ממני לא רק יכולת לימודית אלא גם מאמץ נפשי.
איום ריאלי
איום סימבולי
דעה קדומה
איום בין-אישי
סטריאוטיפים

תגים:

ארץ · דעות · וותיקים · לובה · מפגש · נהדרת · סטראוטיפים · עולים · קדומות · תקשורת · תרבותי

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "מפגש בין תרבותי בין עולים שנות ה-90 לוותיקים סטראוטיפים ודעות קדומות", סמינריון אודות "מפגש בין תרבותי בין עולים שנות ה-90 לוותיקים סטראוטיפים ודעות קדומות" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.

אודות האתר:

יובנק הנו מאגר עבודות אקדמיות לסטודנטים, מאמרים, מחקרים, תזות ,סמינריונים ועבודות גמר הגדול בישראל. כל התקצירים באתר ניתנים לצפיה ללא תשלום. ברשותנו מעל ל-7000 עבודות מוכנות במגוון נושאים.