מלחמת האזרחים בספרד

תקציר העבודה:

"אלה מאיתנו שהיום הם בני חמישים פלוס, זוכרים טוב מאוד, איך קיימנו את חובתנו הבינלאומית, בעזרנו לממשלה החוקית ולעמה של הרפובליקה הספרדית בכל מה שיכולנו - בנשק, במצרכי מזון, בתרופות . אחוזי פרץ רומנטיות ומהפכנות, יצאו לספרד בהתנדבות טייסים, חיילי שריון, תותחנים, חיילים פשוטים ומצביאים בעלי שם" כך, בהתרגשות, כתב בשנת 1969 המרשל ז'וקוב (Jukov) , סגנו של המפקד העליון - סטאלין, חתן ארבעה עיטורי גבורה . "בת הברית הטובה ביותר שלנו היתה ברית המועצות, גם בתחום המטריאלי וגם בתחום הרוחני", מסכם מייד לאחר התבוסה הגנרל ויסנטה רוחו (Rojo), אך מוסיף ש"בשל קשיים ממשלתיים, כלכליים, או מסיבות אחרות, התמיכה המטריאלית נהגה להגיע מאוחר או שהיתה מועטה" .
בעבודה זו אנסה להשוות את עמדתה של ברית המועצות, כפי שמופיעה במקורות הסובייטיים, ואת עמדתם של ספרד הרפובליקנית, של חיילי הבריגדות הבינלאומיות, ושל חוקרים בני זמננו בנושא המלחמה עצמה ככלל ובנושא ההתערבות הסובייטית כפרט.

הערת מערכת: העבודה כוללת מקורות בשפות רוסית וספרדית.

קטע מהעבודה:

מקורות:

"אלה מאיתנו שהיום הם בני חמישים פלוס, זוכרים טוב מאוד, איך קיימנו את חובתנו הבינלאומית, בעזרנו לממשלה החוקית ולעמה של הרפובליקה הספרדית בכל מה שיכולנו - בנשק, במצרכי מזון, בתרופות . אחוזי פרץ רומנטיות ומהפכנות, יצאו לספרד בהתנדבות טייסים, חיילי שריון, תותחנים, חיילים פשוטים ומצביאים בעלי שם"
כך, בהתרגשות, כתב בשנת 1969 המרשל ז'וקוב (Jukov) , סגנו של המפקד העליון - סטאלין, חתן ארבעה עיטורי גבורה. "בת הברית הטובה ביותר שלנו היתה ברית המועצות, גם בתחום המטריאלי וגם בתחום הרוחני", מסכם מייד לאחר התבוסה הגנרל ויסנטה רוחו (Rojo), אך מוסיף ש"בשל קשיים ממשלתיים, כלכליים, או מסיבות אחרות,
התמיכה המטריאלית נהגה להגיע מאוחר או שהיתה מועטה". בעבודה זו אנסה להשוות את עמדתה של ברית המועצות, כפי שמופיעה במקורות הסובייטיים, ואת עמדתם של ספרד הרפובליקנית, של חיילי הבריגדות הבינלאומיות, ושל חוקרים בני זמננו בנושא המלחמה עצמה ככלל ובנושא ההתערבות הסובייטית כפרט.
סטאלין היה משוכנע שמטרתה של גרמניה הנאצית היא להתקיף את רוסיה בסופו של דבר, ולכן הוא נטה להתקרב לאנגליה ולצרפת במטרה ליצור ברית משותפת פרנקו-אנגלו-סובייטית, שתכתר את גרמניה ותרתיע אותה מכל שאיפה לצאת למלחמה באירופה. כדי להשיג שיתוף פעולה עם אנגליה וצרפת, שינה סטאלין את המדיניות של הקומינטרן
בשנים 34-35. מאז נפילת הרפובליקה הווימארית הוא החל להטיף למדיניות של חזית עממית, היינו של שיתוף פעולה בין קומוניסטים, סוציאליסטים ודמוקרטים בורגנים בקנה מידה עולמי לשם הצלת הדמוקרטיה בכל מקום שבו היא היתה מאוימת, כמו למשל בצרפת ובספרד. בנוסף היא נועדה להוכיח לאנגליה ולצרפת שסטאלין לא חותר עוד
להפלת המשטרים הדמוקרטיים. החזית העממית נועדה לשמש בסיס לברית בין רוסיה ובין מדינות המערב נגד הנאציזם והפשיזם.
מלחמת האזרחים בספרד פרצה בשעה הבלתי נוחה ביותר לסטאלין. מצד אחד הוא ראה עצמו מחויב לבוא לעזרתה של ממשלת החזית העממית בספרד, כי הוא אביה של אסטרטגיה זו, והנה בספרד עמדה הממשלה מאוימת מן ההתקוממות של הימין. יתר על כן, לסטאלין היתה ברית עם צרפת, ואם צרפת תכותר ע"י מדינה פשיסטית שלישית היא לא תוכל
לבוא לעזרתה של בריה"מ במקרה שתותקף ע"י גרמניה. ואף על פי כן היתה העיני סטאלין התערבות סובייטית ישירה בספרד בלתי אפשרית. הרי כל מטרתה של "החזית העממית" היתה לרצות את אנגליה וצרפת ולשכנען לבוא בברית עם בריה"מ, שהרי היא החליטה לתמוך במשטרים הדמוקרטיים ולחדול מלחתור תחתיהם בסיסמאות המהפכה הפרולטרית.
אנגליה וצרפת החליטו לא להתערב בספרד, ולא יראו בעין יפה התערבות סובייטית שם. הם יכלו לראות בזה ניסיון רוסי לסבך את המערב במלחמה נגד הפשיזם. מלבד זאת, ספרד רחוקה מבריה"מ, ובריה"מ נמצאת במאבק מזוין בחאלקין-גול, בגבול מנצ'וריה, שם יפן פלשה לבת-בריתה של בריה"מ, מונגוליה, והוא עלול להתרחב ולהתפתח. היה
סיכון גדול בשליחת נשק רוסי לספרד, כשייתכן שבריה"מ תזדקק לו. לכן גם סטאלין הצטרף רשמית לועדת אי-ההתערבות באוגוסט 36.
זהו סיכום מדיניותו של סטאלין כפי שנותחה חמישים שנה מאוחר יותר ע"י היסטוריון שאינו סובייטי. איבן מיכיילוביץ' מאייסקי (Mayski), שגריר בריה"מ בלונדון בשנות השלושים, שמתוקף תפקידו מונה לנציגה של בריה"מ בוועדת אי-ההתערבות, מגנה בספר זיכרונות שהוצא לאור ב-1962 את הוועדה, כותב שגישתן של אנגליה
וצרפת היתה מביישת, ובגאווה רבה מדווח על עזרתה של בריה"מ לספרד, תוך התעלמות מוחלטת מהעובדה שהוא עצמו בעצם חבר בוועדה ובעצם העניין המדינה אותה הוא מייצג אמורה שלא להתערב, או לפחות לא להתגאות בכך בפני נציגי הוועדה האחרים. יחד עם זאת, הוא יוצר רושם של בן אדם חכם ומבין דבר. הוא אומר שכבר ב-7/10/36 ממשלת
ברית המועצות יצאה בהצהרה רשמית, שבריה"מ מתכוננת לצעדים החלטיים, המסוגלים "לקרוע את קורי העכביש הדיפלומטיים של 'אי-ההתערבות' הצבועה שטוו בדקדקנות המעצמות הקפיטליסטיות של אירופה ואמריקה" . בעצם, מאייסקי קיבל הוראות מדויקות מסטאלין בקשר לפעילותו בוועדה: "בריה"מ רוצה שלום ולא רוצה מלחמה, היא נלחמת
בתוקפנים - בכל מקום ובכל תנאי; את אותו הדבר יש לקיים גם בוועדת אי ההתערבות". את היחס של העולם אפשר לסכם במילותיו של ר.יא. מלינובסקי (Malinovsky), מרשל ברית המועצות, בעל שני עיטורי גבורה: "היטלר ומוסוליני מזמן רמסו את כל הקנונים של היחסים הבינלאומיים, והמעצמות הקפיטליסטיות רק מפנות מבטיהן הצידה.
במקרה כזה כבר לא יעזרו הוכחות חדשות של אכזריות הצבאיות הגרמנית..."
גם על סיומה של המלחמה יש לסובייטים עמדה משלהם: לעומת הסיכום של חוקר בן זמננו, כפי שמופיע בעבודה זו במבוא, מאייסקי כותב ש"ב-27/2/39 אנגליה וצרפת הכירו רשמית בפרנקו, וב-5-6/3/39 במדריד פרץ מרד של מהפכה-שכנגד שהוכן ע"י הסוכנים שלהם [הדגשה שלי]. בראש המרד עמדו הסוציאליסט הימני בסטיירו ומפקד החזית
המרכזית של הרפובליקה האלוף קאסאדו. ממשלתו של נגרין לא הצליחה למנוע ולדכא את המרד ונאלצה לגלות מספרד בפעם השניה והפעם סופית. הקושרים תפסו את השלטון ופתחו את החזית לפרנקו. לילה שחור ירד על ספרד, דיכויים קשים נפלו על ראשיהם של הרפובליקנים, במיוחד על היחידות הצבאיות שהיו תחת פיקודם של הקומוניסטים. ולאחר
מכן - כאשר המעשה השחור נעשה - קאסאדו ומאה ממצדדיו יצא לאנגליה על סיפון "הגלתיאה" ב-1/4/39. כך, בבגידה, הסתיימה הדרמה ההרואית של הרפובליקה הספרדית".
חלק ב' -המלחמה בספרד בעיני הרוסים שהיו בשטח
הלוחמים מספרים על רצונם העז להגיע לארץ רחוקה ולא מוכרת להלחם נגד הפשיזם, ועל ימי הלחימה הקשים. כך כותב בזיכרונותיו ג.מ. פרוקופייב (Prokofiev), לימים רב-אלוף בחיל האוויר של הצבא האדום, בעל עיטור גבורה:
רצוננו [של פרוקופייב וידידו פרוסקורוב (Proskurov)] לעזור לעם הספרדי בלחימתו נגד הפשיזם היה עצום. המחשבות על כך לא עזבו אותנו יומם ולילה ... הצלחנו להגיע לפיקוד המתאים. כפי שציפינו, נעשה לנו שכנוע על הסתירה של מקומנו בצבא עם הנסיעה לספרד. לכן ביקשנו שיעזרו לנו לצאת לצרפת כאזרחים ... מצאנו
מילון ספרדי-רוסי והתחלנו ללמוד מילים. למדנו את הארץ ממפה ומספרי עזר... לאחר כמה ימים בקשתנו אושרה: הרשו לנו לנסוע לספרד ... הגענו לטולוז, שם פעלה קבוצת פטריוטים שהעבירה מתנדבים דרך הגבול ... חשבנו שהגעתנו תישמר בסוד, אבל טעינו בגדול. ממול למרפסת המלון במהרה הופיע קהל גדול של אנשים. הם צעקו ללא
הרף: ?Viva Rusia! ?Vivan aviadores rusos! והופיעה תזמורת שניגנה את ההמנון הרפובליקני. ובאותו המקום, בסמטת דקלים, בחורים ובחורות צעירים נרשמו לגדודי המתנדבים. תמונת השמחה בעם, גבורה וחירוף נפש של העם הספרדי, האמונה העמוקה בכוחה של ברית המועצות השאירו עלינו רושם בל-יימחה. הגעתנו הולידה בעם תקוות
עצומות. הרגשנו אחריות גדולה ונשבענו לאמת את תקוות העם הספרדי. וההרגשה הזאת לא עזבה אותנו בכל הקשיים שהופיעו מולנו.
כפי שכותב פרוקופייב ורבים אחרים, הספרדים היו אסירי תודה לרוסים על עזרתם, בכל מקום פגשו אותם בקריאות שימחה ותלו בהם תקוות רבות, כפי שמעידות גם מילותיה של יושבת הראש של המפלגה הקומוניסטית של ספרד, דולורס איברורי (Ibarruri), שכונתה ה- Pasionaria:
ארץ הסובייטים באה לעזרת העם הספרדי בזמן שהמעצמות הדמוקרטיות לכאורה לא רק שנטשו את הרפובליקה הספרדית, אלא גם ניסו בכל האמצעים לשבור את התנגדותו של עמנו... ברית המועצות חשפה את הפרסה [זו אגב המילה שבה משתמשים כולם בספרות הרוסית הנוגעת באי ההתערבות במלחמה בספרד], שהוצגה תחת כותרת "אי ההתערבות",
ובהושיטו יד אחים לעם הספרדי, עזר בנשק לממשלתנו, שלא היה קומוניסטי אלא בורגני-דמוקרטי, להגנה על הרפובליקה. חוץ מנשק, בריה"מ שלחה לנו גיבורים מתנדבים - טייסים, חיילי שריון, תותחנים, מומחים צבאיים. בכל יום ובכל שעה הם הביטו למוות בעיניים גם בחישול הפלדה שלהם וגם באומץ בלחימה נגד כוחות האויב שעלו פי כמה
על כוחנו שלנו. הם שימשו דוגמא של חירוף נפש ואיתנות ללוחמים הצעירים שלנו... הם היו גיבורים סובייטיים אצילים, חדורי רומנטיקה מהפכנית. רבים מהם לא חזרו לחיק משפחתם, הם נחים על משכבם באדמת ספרד יחד עם הנופלים שלנו. לא שכחנו אותם. הם היו קרובים לנו כמו הבנים, האחים והאבות שלנו, כמו לוחמי הבריגדות
הבינלאומיות, וזיכרונם תמיד חי בליבו אסיר התודה של העם הספרדי.
אך לעומת זאת, בממשלה הדעות היו אחרות. כך כותב, לדוגמא, לואיס ארקיסטין, (Araquistain), מקורב ללרגו קבליירו:

יותר מכשגריר, רוזנברג [שגריר ברית המועצות בספרד], התנהג כאילו היה נציגו של המלך הרוסי בספרד... יום יום ביקר את לרגו קבליירו, לעיתים מלווה ברוסים מהדרגות הצבאיות או האזרחיות הגבוהות ביותר. במשך הביקורים, שנמשכו שעות, ניסה לתת לממשלה הספרדית הוראות מה לעשות כדי לנהל את המלחמה בהצלחה. הנחיותיו,
שהיו למעשה פקודות, כוונו בעיקר לקציני הצבא. גנרל או קולונל כזה וכזה צריך להיות מסולק, וזה וזה צריכים להיות במקומו. ההמלצות האלה התבססו לא על סמכותם של הקמינים אלא על דעותיהם הפוליטיות ועל רמת מסירותם לקומוניסטים... לא נעשה שום מבצע צבאי שלא נראה בעין טובה ע"י הטוברישים.

מעבר להתלהבות ודבקות במטרה, משני הצדדים, הרוסי והספרדי, המצב בחילות הרפובליקנים היה רע. נ.נ וורונוב, (Voronov), שכונה בספרד וולטר, לימים המרשל הראשי של התותחנים ובעת המלחמה בספרד מפקד גדוד תותחנים בחילות הרפובליקה, כותב על פיקוד גרוע של החילות, על חוסר שיתוף פעולה בין חיל האוויר, חיל השריון
וחיל הרגלים בשדה הקרב, איכות נמוכה של הכשרת המיליציות, חוסר פיקוד מהימן בחילות, הכנת מבצעים גרועה. אותו דבר כותב גם ויסנטה רוחו: לא היה ארגון בין המפלגות והתנועות השונות, והמפקדים הצבאיים היו במקביל גם חברים של הגופים הפוליטיים השונים. למרות שלדבריו ברוב המקרים הם החשיבו את חובותיהם הצבאיות לפני
האינטרסים הפוליטיים, חוסר הארגון בכל זאת היה קיים. "כל צפון חצי האי, ובמיוחד אוסקדי, היה קורבן לחוסר הארגון של המדינה", אומר ראש ה- Junta de Defensa de Guip?zcoa , חוסה אנטוניו דה אגירה (Aguirre).
כל החיילים הרוסים הכותבים על השתתפותם במלחמה בספרד, תמיד חוזרים על כך שהארגון של החילות הרוסים ושל המבצעים שהוכנו ע"י הרוסים בפרט, ושל כל הקומוניסטים ככלל, היה הטוב ביותר. כך, לדוגמא, כותב וורונוב:

בסיום הדיון נתגלו הסיבות העיקריות של הביצוע הכושל של המכה על האויב. להכנת המבצע לא הוקצה זמן מספיק. לא היה קשר בין פיקוד הטורים לטנקים. חסר פיקוד בטוח על החילות. לא היה מודיעין על נתונים מדויקים של פריסת חילות האויב. את חוסר הארגון והפזיזות, את חוסר האחדות בפעולות החילות השונים, הפיקוד
העליון קיווה להשלים ע"י חיל האוויר הדל והטנקים, בהסתמכותו על ההשפעה המוסרית שלהם על חילות האויב.
כאשר הדיון בכך הושלם, הפיקוד סוף סוף התעניין במהלך העניינים בכיוון העזר. באיזו התפעלות כולם הקשיבו לדיווח הרגוע והבטוח שלי...! ההצלחה הצנועה שלנו באופן בלתי צפוי הפך להישג הגדול של היום. היתה לו חשיבות לא מעטה לאלה שהפסיקו להאמין באפשרות להחזיק בבירה הרפובליקנית.

מעניין שגם מקורות ספרדיים אומרים בדיוק את מה שאומר וורונוב והאחרים. כך מתאר איגנסיו הידלגו דה סיסנרוס, (Cisneros), מפקד חיל האוויר הרפובליקני, את הסיבה להפיכתו לקומוניסט:
כל הזמן, במשך אותם החודשים הנוראים, יכולתי לראות בכמה הזדמנויות הציגו בשדות התעופה ובחזית, את ההתנהגות המופתית של הקומוניסטים. היה להם ארגון ומשמעת שהפכו אותם ללוחמים מועילים הרבה יותר מפעילות אינדיבידואלית... במילה אחת, הפכתי לקומוניסט כי הייתי משוכנע שהם היו אלה שתרמו ללחימה הכי הרבה, ולכן
היה לי אימון מוחלט בהם והחלטתי לשתף פעולה באמון עם המפלגה, ולמלא את חובותיי החדשות והלא מוכרות לי עד אז.

ומעבר לכל סיפורי הקרבות, מעבר לרצונם של אנשים זרים לגמרי לעזור לאחיהם בספרד, מעבר לפוליטיקה, יש את הסיפורים של האנשים הספרדים הפשוטים שהאורחים הזרים עדים להם מדי יום. איליה ארנבורג (Erenburg) הוא כתב צבאי מפורסם שסיקר אירועים במדינות רבות. הוא מתאר כפר קטן שבו בכל בית יש ילדים זרים -
פליטים ממדריד, אקסטרמדורה, מלגה - "אלה הם ילדי ספרד". בשלווה גמורה ובחיוך של רוך אישה מחלקת חתיכת לחם בין הילדים שלה וילדי מדריד שחיים איתה. חייל צרפתי נותן חתיכת שוקולד לילד ספרדי. הם מחייכים אחד לשני. הוא יודע בספרדית רק "תודה" ו"מכונת ירייה". אבל יש לו בבית שלו בצרפת ילד שדומה לילד הספרדי הזה,
וכאן הוא נלחם למען עתידו של פייר שלו... בחפירה חייל מכין דגלון אדום לאחד במאי. "ייתכן שבעוד כמה ימים הדגלון, המחובר לרובה, יסתער לעבר הניצחון"... אנשים מוציאים חלקי גופות מתחת להריסות - שעה לפני כן ילדים שיחקו בגן. אם מצאה יד של ילדה, היא הצמידה אותה לגוף והתחילה לחפש את הראש. בבית ורוד גרה אישה
זקנה שבנה נהרג בקרב. "על הבית מישהו רשם בפחם: 'עדיף למות בעמידה מאשר לחיות על הברכיים'. המילים האלה הגיעו לעיתונים, והן לא נקשרות לא ללבני ילדים שמתייבשים על המרפסת, ולא לאסונה של האישה. אבל זאת האמת." בתים-חורבות: "מדרגות שלא מובילות לשום מקום, שידות דמיוניות תלויות בשערה, ספל - מי יודע איך הוא
שרד בין חורבות האבן, קיר שעליו כתם כהה ושעון - הוא מראה את רגע המוות". ברחוב צועדים חיילים מהבריגדה הבינלאומית. אישה זקנה שמה לב שלאחד החיילים נפרם כפתור על החולצה. היא תופסת אותו ומתחילה לתפור במהירות. הבחור צוחק בביישנות: "מצאתי לי דודה בגוודאלאחרה..." האישה תופרת וממלמלת: "ככה... עכשיו זה
טוב... הם - למעננו, ואנחנו מה?"
חלק ג' - המצב הכלכלי בספרד בתקופת המלחמה בעיני הסובייטים מול המבט לאחור היום

כך מסכם ד"ר יצחק אביב את המצב הכלכלי של ספרד בתקופת המלחמה: באזור הרפובליקני התרחשה המהפכה הפרולטרית החשובה ביותר מאז מהפכת אוקטובר 1917 ברוסיה. לא רק הצבא והמשטרה נעלמו כמעט לחלוטין, אלא הכלכלה הבורגנית חוסלה. התעשיינים ברחו לחו"ל או הוצאו להורג, ומפעלים רבים נותרו ללא בעלים ולעיתים גם ללא
מנהלים. לא היתה הלאמה כי לא היה שום כוח בידי הממשלה. אמצעי הייצור עברו לידי הפועלים והם גם עיבדו את הקרקעות שנעשו קולקטיביות. הניהול עבר בפועל ל-UGT (הסתדרות העובדים הסוציאליסטית) ול-CNT (הסתדרות העובדים האנרכו-סינדיקליסטית) והם השתלטו על הייצור והשיווק, שילמו את שכר העבודה ונשאו ונתנו עם הממשלה.
כל מה שהממשלה עשתה, זה שבעצם קיומה הסתירה עד כמה שניתן מהאנגלים והצרפתים שבספרד המפורקת קיימת דיקטטורה לא רשמית של מעמד הפרולטריון.
הסובייטים, לעומת זאת, פרשו את המצב בעין שונה לחלוטין. בלי לעוות את התרחשות האירועים, הם נותנים לאירועים פירושים משלהם. הם מתארים את הרפורמה האגררית שהעביר שר החקלאות הקומוניסטי אוריבה (Uribe) כרפורמה הגדולה ביותר שהעבירה הרפובליקה. קל להבין, כותב מאייסקי, איזו השפעה עצומה היתה לרפורמה על הכפר
הספרדי, וכמו כן על חיזוק יכולת הלחימה של הצבא הרפובליקני, שברובו היה מורכב מאיכרים. היעלמותם מהאופק של בעלי הקרקעות וחלוקת אדמותיהם היוו את הגשמת חלומם בעל מאות השנים של איכרי ספרד. "כל החיים [ה-alcalde של הכפר] עיבד את שיחי הענבים של הבעלים. עכשיו הוא עושה היסטוריה. בהתלהבות מדבר הוא על הרפורמה
האגררית: 'לקחנו מהפשיסטים 8 אלף הקטרים - ענבים, גינות פרי. אין לנו יותר איכרים חסרי אדמה", מצטט ארנבורג את מה שראה בעצמו. מרסל אסייר, שאינו סובייטי ואינו קומוניסטי, כותב על ארנבורג שזהו אדם שאינו מייצג את הממשלה הרוסית אלא רק את האהבה לארץ ולאנשיה.
גם על השינויים בתעשייה כותב מאייסקי: כשהתחילה המלחמה, כל התעשיינים הגדולים וחלק מהבינוניים נטשו את מפעליהם שנמצאו בשטח הרפובליקני וברחו לפרנקו או לחו"ל. חבר הטכנאים והמהנדסים התחלק: חלק הלכו אחר הבעלים, אחרים נשארו במקום. בכך, החיים עצמם הכתיבו כאן רפורמות חשובות. המפעלים הפרטיים המיותמים עברו
לידי המדינה, העיריות, ויותר מכל לידי ההסתדרות. זאת לא היתה הלאמה רשמית של התעשייה, שנגדה יצאו האנרכו-סינדיקליסטים, אלא רק מעבר של המפעלים ובתי החרושת תחת הנהגה של המדינה או ארגונים ציבוריים בלי הכרעה סופית למי הם ישתייכו בעתיד. לשינויים הללו היתה משמעות עצומה - לא רק כלכלית, אבל גם פוליטית
וצבאית.
יש לשים לב לעובדה,שיש בדיווח זה התעלמות מוחלטת מכך שחלק מבעלי בתי החרושת והעסקים הוצאו להורג. וארנסט המינגויי, למשל, בספרו למי צלצלו הפעמונים מתאר את האכזריות שבה חיילים רפובליקנים טבחו בבעלי בתי החרושת והעסקים לעיני כל העיירה. במקורות הסובייטיים הטרור בולט מאוד בחסרונו. הרפובליקנים מהוללים
כגיבורים, וזוהי האווירה הכללית של כל ספר או מאמר שנכתב ע"י סובייטי. המקורות הספרדים, לעומת זאת, כותבים בכנות על הטבח שחוללו: "מה לאמר על רדיפת הדתיים? ... נהרסו כל המזבחים, הדמויות וחפצי הפולחן; הפולחן הזה 'התבטל סופית ובאופן מוחלט'; כנסיות רבות הוצתו; הכמרים והדתיים, 'נעצרו, הוכנסו לכלא והוצאו
להורג ללא פסק דין', וזאת, 'באלפים', מה שקיבל בחלק מהמקרים 'צייד למוות באופן פראי'.
חלק ד' - הלאומנים ועוזריהם הגרמנים והאיטלקים
ארנבורג מספר על מנזר Virgen de la cabeza שבו הסתתרו שלוש מאות חיילים לאומנים. הם בנו "חומת הגנה" מנשותיהם וילדיהם. הם היו שם במשך כמה חודשים והרפובליקנים נמנעו מלהפציץ בגלל הנשים. ערב אחד הגיעה מכונית ובה חברי הצלב האדום מז'נבה. "מסתבר שהעולם עוקב חסר נשימה אחר הטרגדיה של הנזירים בכובעי
הז'נדרמים. מה לעולם ולילדים והנשים במדריד? מה לעולם ולערי אוסקדי הבוערות לאחר שהוצתו ממפציצים גרמנים? כל זה אינו מעניין. העולם עסוק בדבר אחר: הוא כמה להצלת הנשים והילדים של הז'נדרמים בחאנה. ". אנשי הצלב האדום מסתכלים על המצב, צועקים ברמקול לכיוון המנזר: "אנחנו מודעים למצבכם הקשה!". הם עדים לשני
ה"יונקרים" שכמדי יום זורקים על המנזר שקי מזון מכל טוב . הז'נדרמים מזמינים אותם בנחת להגיע מחר בבוקר למשא ומתן. "שני האירופאים המגונדרים... הסתירו במלנכוליות את דגל הצלב האדום וחזרו לז'נבה הרחמנית. לפני כמה ימים מהמנזר יצאה בריצה אישה צעירה. היא צעקה: 'אחים, אל תירו!' האיכרים של חאנה הורידו את
נשקיהם. נשמעה ירייה - אחד מהז'נדרמים רצח את האישה של ידידו. "
ארנבורג דיבר עם חייל גרמני בן 22 בשם גונטר לונינג שהיה בשירותו של פרנקו. הוא שאל : "למה הפצצתם את פוארטו ליאנו?" החייל ענה: "בדקנו את השפעת הפצצות כשהן נזרקות מגבהים שונים". "למה הגעת לכאן?" חייל הולנדי בבריגדות הבינלאומיות סיפר לחבריו שהגיע כי אם לא ינצחו את הפשיזם בגרמניה, צרפת תכותר ואז
תהיה מלחמת עולם ויהיה איום על ביתו, על אשתו ועל שלושת ילדיו. הרוסים ניסו לעזור לפועלים הספרדים להשתחרר מהעול של אדוניהם. החייל הגרמני הזה ענה: "אני חייל ואני מציית לפקודה." "אבל האם לא חשבת אף פעם, מאיזו סיבה נשלחת לספרד?" החייל מסתכל בהתפעלות על הכתב. "חייל גרמני אף פעם לא חושב". " למה אתם נלחמים
נגדנו?" שואל קצין רפובליקני. "הפיהרר אמר שהוא רוצה שלום, והפיהרר אף פעם לא טועה". מצלצל טלפון, יש דיווח על מפציצים גרמנים על גמדיה. תשעה הרוגים, מהם שני ילדים. גונטר לונינג מביט הצידה בחוסר אכפתיות.
קשה להאמין, שזה בן אדם חי, בן של חייט מהנובר, שהוא למד בגימנסיה ריאלית, שיש לו שער מתולתל. כל הדברים האלה מקריים וחסרי חשיבות. הוא רק חייל, ומכונת הירייה שלו היא בעלת תכונות אנושיות יותר. גונטר לונינג הוא נציג אידיאלי של הגזע הפשיסטי החדש שמייצרים בבתי החרושת של הרייך השלישי. הוא מפחיד ומעורר
רחמים: הוא חיסל ספרדים בשקט, בלי לחשוב מה הם עוללו לפיהרר שלו, שאף פעם לא טועה... חורבות מדריד, אלבסטה, קרטחנה, אלפי גוויות - נשים, ילדים. למה?!... 'חייל גרמני אף פעם לא חושב' .
מזעזע סיפורו של ג.א. מזנצב (Mezentsev), רב חובל של הספינה "קומסומול" (Komsomol). בספטמבר 36 ספינתו הביאה לוולנסיה נשק (הוא אומר זאת במפורש) ומתנות מהנשים והילדים של רוסיה למען האוכלוסייה של ספרד הרפובליקנית. הוא כותב שהם עשו זאת לפי החוק הבינלאומי שנתן להם זכות מלאה להגיש עזרה במצרכי מזון ונשק
לממשלה הרפובליקנית למלחמה במורדים. בקשר לספינות הללו, בייחוד לשתי הספינות שקדמו ל"קומסומול", "נבה") (Neva ו"קובן" (Kuban), התרחש ויכוח קשה בוועדת אי ההתערבות. נציגי גרמניה ואיטליה האשימו את רוסיה שבספינות האלה היה נשק. פלימות', נציג אנגליה, צידד דווקא ברוסיה באומרו שבפריקת הספינות נכחו אלפי אנשים
ממדינות שונות ובלתי אפשרי להעביר נשק בלי שייראו. בנוסף, לפני האירוע מאייסקי הודיע בוועדה בשם ממשלת בריה"מ, שבריה"מ לא מתכוונת להמשיך במדיניות אי-ההתערבות כל עוד גרמניה, איטליה ופורטוגל ימשיכו לעזור לפרנקו.
ספינתו של מזנצב, לפני שובה מספרד לנמל הבית, עצרה בנמל פוטי שבקווקז, שם לקחה עפרות מתכת, והמשיכה לנמל גנט, בלגיה. ליד חופי אלג'יריה עצרה אותם ספינה ועליה דגל המונרכיה הספרדית הישן. הם דרשו ממזנצב להזדהות, בדקו את תעודות אנשי הצוות ואחר כך פקדו עליהם לעזוב את הספינה תוך 10 דקות. ברגע שהם, 36
אנשי צוות ובהם שתי נשים, עלו על סיפון ספינת "שודדי הים", ה"קנריאס", אלה פוצצו והטביעו את "קומסומול". זו היתה עבירה ברורה על החוק: למרות שהספינה הביאה נשק לאויבי ה"קנריאס", צוות ה"קומסומול" נשבה במים בינלאומיים עם משא ניטרלי. לאחר מכן היו 11 חודשים נוראים של כלא סנטה מריה בקאדיס, עינויים קשים, חוסר
ידע על החברים ועל שתי הבחורות, התעללויות של הסוהרים השיכורים. "באותו לילה לחלק מאיתנו הלבין השער. רב-המלחים גסננקו(Gesanenko) ומפעיל המנוע נוסנקו (Nosenko)הפכו ממש לבנים". האכילו אותם יותר גרוע מכלבים, סבון הם לא ראו אף לא פעם אחת במשך כל התקופה. כל הזמן הועברו בתאיהם חיפושים. היה ברור שהכולאים
הבינו שלא היתה שום סיבה לשבי, וניסו למצוא תירוצים. העמידות של המלחים הרוסים ממש שגעה את הכולאים. ויום אחד פשוט באו והודיעו להם שהם משוחררים "במצוות הגנרליסימו", ייתכן מאוד שבעזרת השגריר הסובייטי.
עדויות מזעזעות כאלה באות לא רק מצד הרוסים. קיימת עדות על אזרח ארצות-הברית, יליד ספרד, ששהה עם אשתו האמריקאית בדרום ספרד כשפרץ המרד. הם מצאו עצמם בשטח הפשיסטי. שניהם נכלאו והיו חודשים בכלא, כאשר הכולאים התעללו בהם ללא הרף. חבל שהספר יצא בשנת 37, כשהמלחמה היתה בעיצומה, והזוג האמריקאי היה עדיין
בכלא: הספר לא מסוגל לאמר מה עלה בגורלם. כמו כן, הוא אינו יכול לתאר כל מה שהם עברו, כי מתוקף הנסיבות הוא מסופר בגוף שלישי וזהו אינו סיפור אישי, כמו של מזנצב. העדות היחידה היא כרטיס ברכה מוצפן לחג-המולד שבו נמסר "עיזרו לה", כלומר לאשתו, והמילה "גהנום". אבל אין צורך בעוד מילים.
הגנרל אחוז הדיבוק קייפו דה ליאנו הודיע ברדיו: "כל אוכלוסיית מלגה פגשה אותנו בהתלהבות. הנשים נישקו את ידיהם של הבחורים האמיצים שלהן". מי נישק את ידיהם של הלגיונרים, הוד רוממותך? אולי אלה שברחו דרך ההרים תחת האש של המטוסים הגרמנים? אולי אלה שהוצאו להורג...? אולי שמונה אלף העצורים? או הכובסת
אינקרנסיון חימנס, שנורתה מפני שהיא כיבסה את הסדינים של בית החולים הצבאי? ראיתי אדם אחד משם: אישה על הדרך. היא לא יכלה לספר כלום. היא לא יכלה לדבר. היא לא יכלה להבין ששתי הילדות שלה נהרגו ליד מוטריל. ראיתי את העיניים שלה; אני יודע מה שהפשיסטים עשו למלגה.
במסעו לחופש מזנצב היה עד להפגנת תמיכה בפרנקו ב-1 לאוקטובר, יום השנה של תחילת שלטונו של פרנקו, שהתרחשה באירון ההרוסה. בתהלוכה השתתפו כמאתיים איש: כמרים, "לבושי גלימות מימי הביניים" ששרו מזמורי דת, בליווי נערים עם קערות מים, לאחר מכן תזמורת ובסופם חיילי הפלנחה. אזרחי ספרד הפשוטים, העם, לא היו
שם. "המראה היה עלוב אבל יחד עם זאת סמלי. וכך זכרנו במשך שנים רבות את ספרד הפשיסטית: צבאיות, פקידים, כנסייה, ז'נדרמים וקומץ פשיסטים על רקע החורבות השממות של אירון, שנשרפה ונהרסה, אך לא נכנעה."
סיכום
ארנבורג כתב כבר בשנת 37: "עם שמח, קל דעת, שנועד לעבודת שלום, לסיאסטה, לשירים - הכיר את בית הספר של המלחמה... אנחנו כאן יודעים מה שאולי לא נראה מרחוק: העם הזה נענש על תמימותו ועל קלות-דעתו." היום למילים האלה יש משמעות חזקה, כי היום ידוע שאסונם של הרפובליקנים היה חוסר האחדות שלהם, ריבוי הדעות
הפוליטיות שלפיהן הם התחלקו לגדודים, חוסר הנהגה אחידה ומסודרת. אבל ידוע גם דבר אחר: בסופו של דבר שלטונו של פרנקו היו שנים של צמיחה כלכלית וחברתית, והארץ לא נהרסה כפי שנהרסו המדינות הקומוניסטיות "הנעלות".
מדהים לקרוא מילים שנכתבו בשנת 37, על "הגזע הפשיסטי החדש שמייצרים בבתי החרושת של הרייך השלישי" - לקרוא אותם היום, לאחר מלחמת העולם השניה ולאחר השואה. בהיסטוריה אין "אם" ואין תשובות, אבל יש עובדות, ועובדה היסטורית היא שפרנקו שמר על ניטרליות במשך כל מלחמת העולם השניה, והיטלר היה יוצא למלחמה
באירופה גם ללא תמיכתו המוראלית - בעצם קיומו - של שלטונו של פרנקו, כך שניצחונו בספרד לא השפיע כנראה על העולם. אך אולי בכל זאת המלחמה בספרד היתה יכולה להיות לא כל כך נוראה וארוכה אם המעצמות הדמוקרטיות לא היו מפנות עורף לרפובליקה הספרדית. מי יודע, אולי אז הן היו מצליחות למנוע מסטאלין להשליט קומוניזם
בספרד והיתה קמה שם רפובליקה דמוקרטית. ובעזרת המעצמות, אולי אף לא מתרחשת מלחמת העולם השניה.
ד"ר יצחק אביב כותב שזו טעות לחשוב שהמלחמה בספרד היתה הקרב הראשון של מלחמת העולם השניה, מפני שזאת היתה קודם כל מלחמה בין ספרדים לבין עצמם, ושהכוחות הזרים הוזמנו רק בעקבות הכישלון של ניסיון ההפיכה של פרנקו, שהפך למלחמת אזרחים ממושכת. אך דווקא בגלל הסיבה שבגללה הפך ניסיון ההפיכה למלחמת אזרחים,
הסובייטים - כולם - סבורים בדיוק להפך. "שם, אלפי קילומטרים מברית המועצות, תחת השמים שטופי השמש של הפירנאים, תקעו חצוצרות הקרב, וספרד הרפובליקנית, מכוסה דם, קמה כנגד כוחותיו האפלים של הפשיזם. דמותו מבשרת הרעות של פרנקו, כצילו של היטלר, הופיעה באופק המרוחק. כל בן אדם בעל הגיון ראה בדמות זו את רוח
הבלהות של מלחמת העולם השניה שהתקרבה בחוסר רחמנות", כתב ב-1965 מלינובסקי . "מלחמת 1936 - 1939 בחצי האי הפירנאי - וזה הופך לברור עוד יותר לאור הפרספקטיבה ההיסטורית - היוותה את קרב האוונגרד של מלחמת העולם השניה", כותב מאייסקי. "...ספרד הרפובליקנית בעצם מעשה הגבורה שלה עמדה באוונגרד של ההתנגדות
האירופאית לפשיזם, ודחתה בשנתיים שלמות את תחילתה של מלחמת העולם השניה...בלחימתה הפעילה היא הרסה את תוכניות הפשיזם במשך שלוש שנים, שבעצם היוו פרלוד למלחמת העולם השניה, שהצית ההיטלריזם...", כותבת ה-Pasionaria הספרדייה.
"האם תספיק עזרתנו בטכניקה ובמומחים להגיע בזמן או שהיא תאחר - בכך היה תלוי גורלה של הרפובליקה הספרדית ושל מפעל השלום והדמוקרטיה בכל אירופה. זו הסיבה לכך שאנחנו, המתנדבים הסובייטים, מיהרנו כל כך לספרד, לליבה - מדריד ", כתב וורונוב. "היה ברור שמי שינצח במלחמה יהיה מי שתהליך המודרניזציה הצבאית יתרחש
בו באופן מהיר יותר ומרחיק לכת יותר", אומר יצחק אביב. דבריו אלה, משמעותם היום היא מה שאומר ויסנטה רוחו: "התמיכה המטריאלית נהגה להגיע מאוחר או שהיתה מועטה". ככל שהם ניסו, עזרתם היתה כטיפה בים בהשוואה לעזרה שקיבל פרנקו, וגם הסיבות של הממשלה הרוסית , בניגוד לאלו של הלוחמים עצמם, לא היו פילנתרופיות. אך
יש בהחלט לאמר לזכותם של הסובייטים שהם השתדלו.
ביבליוגרפיה
ד"ר אביב, יצחק: מהפכה ומהפכה-שכנגד בספרד: הרפובליקה השניה ומלחמת האזרחים, ספריית אוניברסיטה משודרת, הוצאה לאור של משרד הביטחון, 1991.
??? ???????? ????????? ??????????, ("תחת נס הרפובליקה הספרדית"), זיכרונותיהם של מתנדבים סובייטיים, משתתפי המלחמה הלאומנית-מהפכנית בספרד, הוצאת ????? ("מדע"), מוסקבה, 1965.
General, Rojo, Vicente (ex-jefe del estado mayor central de la rep?blica): ?Alerta los pueblos!, Estudio pol?tico-militar del periodo final de la guerra espa?ola, Aniceto L?pez - editor - Buenos Aires - 1939.
מאייסקי, א. מ.: ????????? ??????? ("רשימות ספרד"), ההוצאה הצבאית של משרד ההגנה [=משרד הביטחון] של ברית המועצות הסובייטיות הסוציאליסטיות, 1962.
מארשל ברית המועצות, ז'וקוב ג.ק.: ???????????? ? ??????????? ("זיכרונות והרהורים"), הוצאת סוכנות העיתונות חדשות, מוסקבה, 1971.
From Spanish Trenches, Recent Letters from Spain, collected and edited by Marcel Acier, Modern Age Books, Inc., New York, 1937.
Svetlov, Mikhail: Selected Poems (in English translations), Raduga Publishers, Moscow, 1983.
ארנבוג, איליה: ????????? ????? (החישול הספרדי): פברואר-יולי 37 , ההוצאה המדינית "ספרות אומנותית", מוסקבה 1978.
Mart?nez Bande, Jos? Manuel: Por qu? fuimos vencidos, Testimonios clave de la derrota del Ej?rcito Popular de la Rep?blica, Prensa Espa?ola, Madrid, 1974.
ס.פ. פוז'רסקיה: ?????? ?????????? ??????? (הדיפלומטיה הסודית של מדריד, יחסי החוץ של ספרד בשנות מלחמת העולם השניה), הוצאת "יחסים בינלאומיים", מוסקבה, 1971
מרשל ז'וקוב ג.ק., "זיכרונות והרהורים", הוצאת סוכנות הידיעות חדשות, מוסקבה, 1971. עמ' 139.
General Rojo, Vicente (ex-jefe del estado mayor central de la rep?blica): ?Alerta los pueblos!, Estudio pol?tico-militar del periodo final de la guerra espa?ola, Aniceto L?pez - editor - Buenos Aires - 1939.
ד"ר אביב, יצחק: מהפכה ומהפכה-שכנגד בספרד: הרפובליקה השניה ומלחמת האזרחים, ספריית אוניברסיטה משודרת, הוצאה לאור של משרד הביטחון, 1991, עמ' 121 - 122.
מאייסקי, א. מ.: ????????? ??????? ("רשימות ספרד"), ההוצאה הצבאית של משרד ההגנה של ברית המועצות הסובייטיות הסוציאליסטיות, 1962, עמ' 17.
כנ"ל.
ר. יא. מלינובסקי, "רוחות הזעם של ספרד", מתוך ??? ???????? ????????? ??????????, ( תחת נס הרפובליקה הספרדית), זיכרונותיהם של מתנדבים סובייטיים, משתתפי המלחמה הלאומנית-מהפכנית בספרד, הוצאת ) ?????"מדע"), מוסקבה, 1965, עמ' 144 .
מאייסקי, א.מ.: "המלחמה הלאומית-מהפכנית של העם הספרדי וברית המועצות", מתוך ??? ???????? ????????? ?????????? (תחת נס הרפובליקה הספרדית), זיכרונותיהם של מתנדבים סובייטיים, משתתפי המלחמה הלאומנית-מהפכנית בספרד, הוצאת ) ?????"מדע"), מוסקבה, 1965, עמ'.58-59.
פרוקופייב ג.מ.: "שמי ספרד בוערים", מתוך ??? ???????? ????????? ?????????? (תחת נס הרפובליקה הספרדית), זיכרונותיהם של מתנדבים סובייטיים, משתתפי המלחמה הלאומנית-מהפכנית בספרד, הוצאת ) ?????"מדע"), מוסקבה, 1965, עמ' 538, 503-505.
איברורי, דולורס: "הסולידריות הבינלאומית של עמי ספרד וברית המועצות", מתוך ??? ???????? ????????? ??????????, ( תחת נס הרפובליקה הספרדית), זיכרונותיהם של מתנדבים סובייטיים, משתתפי המלחמה הלאומנית-מהפכנית בספרד, הוצאת ) ?????"מדע"), מוסקבה, 1965, עמ' 7-8 .
Mart?nez Bande, Jos? Manuel: Por qu? fuimos vencidos, Prensa Espa?ola, 1974., p. 74-75 s
נ.נ. וורונוב, "חיל התותחנים של הרפובליקה הספרדית",", מתוך ??? ???????? ????????? ?????????? (תחת נס הרפובליקה הספרדית), זיכרונותיהם של מתנדבים סובייטיים, משתתפי המלחמה הלאומנית-מהפכנית בספרד, הוצאת ) ?????"מדע"), מוסקבה, 1965, עמ' 71.
General, Rojo, Vicente (ex-jefe del estado mayor central de la rep?blica): ?Alerta los pueblos!, Estudio pol?tico-militar del periodo final de la guerra espa?ola, Aniceto L?pez - editor - Buenos Aires - 1939.
Prensa Espa?ola, 1974., p. 30 Mart?nez Bande, Jos? Manuel: Por qu? fuimos vencidos,
Prensa Espa?ola, 1974., p. 45-46 Mart?nez Bande, Jos? Manuel: Por qu? fuimos vencidos,
ארנבוג, איליה: (החישול הספרדי): פברואר-יולי 37., עמ' 105, 34-35, 173, 101, 113, 109-110. ההוצאה המדינית "ספרות אומנותית", מוסקבה 1978.
ארנבוג, איליה: ????????? ????? (החישול הספרדי): פברואר-יולי 37, עמ' 168. ההוצאה המדינית "ספרות אומנותית", מוסקבה 1978.
From Spanish Trenches, Recent Letters from Spain, collected and edited by Marcel Acier, Modern Age Books, Inc., New York, 1937, p.104
מאייסקי, א.מ.: "המלחמה הלאומית-מהפכנית של העם הספרדי וברית המועצות", מתוך ??? ???????? ????????? ?????????? (תחת נס הרפובליקה הספרדית), זיכרונותיהם של מתנדבים סובייטיים, משתתפי המלחמה הלאומנית-מהפכנית בספרד, הוצאת ) ?????"מדע"), מוסקבה, 1965, עמ'.58-59.
Prensa Espa?ola, 1974., p. 34 Mart?nez Bande, Jos? Manuel: Por qu? fuimos vencidos,
ארנבוג, איליה: ????????? ????? (החישול הספרדי): פברואר-ינואר 37. ההוצאה המדינית "ספרות אומנותית", מוסקבה 1978.
From Spanish Trenches, Recent Letters from Spain, collected and edited by Marcel Acier, Modern Age Books, Inc., New York, 1937, p.58.
ארנבוג, איליה: ????????? ????? (החישול הספרדי): פברואר-יולי 37, עמ' 22-26. ההוצאה המדינית "ספרות אומנותית", מוסקבה 1978.
מזנצב, ג.א.: "בשבי הפשיסטי", מתוך ??? ???????? ????????? ?????????? (תחת נס הרפובליקה הספרדית), זיכרונותיהם של מתנדבים סובייטיים, משתתפי המלחמה הלאומנית-מהפכנית בספרד, הוצאת????? ) "מדע"), מוסקבה, 1965, עמ' 551.
From Spanish Trenches, Recent Letters from Spain, collected and edited by Marcel Acier, Modern Age Books, Inc., New York, 1937, p.181 - 183.
ארנבוג, איליה: ????????? ????? (החישול הספרדי): פברואר-יולי 37., עמ' 11-12 ההוצאה המדינית "ספרות
אומנותית", מוסקבה 1978.
מזנצב, ג.א.: "בשבי הפשיסטי", מתוך ??? ???????? ????????? ?????????? (תחת נס הרפובליקה הספרדית), זיכרונותיהם של מתנדבים סובייטיים, משתתפי המלחמה הלאומנית-מהפכנית בספרד, הוצאת ) ?????"מדע"), מוסקבה, 1965, עמ' 573.
ארנבוג, איליה: ????????? ????? (החישול הספרדי): פברואר-יולי 37., עמ' 171 - 175
ד"ר אביב, יצחק: מהפכה ומהפכה-שכנגד בספרד: הרפובליקה השניה ומלחמת האזרחים, ספריית אוניברסיטה משודרת, הוצאה לאור של משרד הביטחון, 1991.
ר. יא. מלינובסקי, "רוחות הזעם של ספרד", מתוך ??? ???????? ????????? ??????????, ( תחת נס הרפובליקה הספרדית), זיכרונותיהם של מתנדבים סובייטיים, משתתפי המלחמה הלאומנית-מהפכנית בספרד, הוצאת ) ?????"מדע"), מוסקבה, 1965, עמ' 139 .
מאייסקי, א. מ., רשימות ספרד, ההוצאה הצבאית של משרד ההגנה של ברית המועצות הסובייטיות הסוציאליסטיות, 1962, עמ' 5.
איברורי, דולורס: "הסולידריות הבינלאומית של עמי ספרד וברית המועצות", מתוך ??? ???????? ????????? ??????????, ( תחת נס הרפובליקה הספרדית), זיכרונותיהם של מתנדבים סובייטיים, משתתפי המלחמה הלאומנית-מהפכנית בספרד, הוצאת ) ?????"מדע"), מוסקבה, 1965, עמ' 6 .
נ.נ. וורונוב, "חיל התותחנים של הרפובליקה הספרדית",", מתוך ??? ???????? ????????? ?????????? (תחת נס הרפובליקה הספרדית), זיכרונותיהם של מתנדבים סובייטיים, משתתפי המלחמה הלאומנית-מהפכנית בספרד, הוצאת ) ?????"מדע"), מוסקבה, 1965, עמ' 70.

- 15 -

תגים:

איברורי · בינלאומיות · בריגדות · ברית · גדודי · גנרל · גרמניה · דולורס · המועצות · המרשל · הנאצית · התערבות · ויסנטה · וקוב · טרור · ילדי · מלחמת · מתנדבים · סובייטית · סוציאליזם · סטאלין · ספרד · פליטים · פרנקו · פשיזם · רוחו · רפובליקנים

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "מלחמת האזרחים בספרד", סמינריון אודות "מלחמת האזרחים בספרד" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.