היישום אינו מחובר לאינטרנט

החוק למניעת הטרדה מינית

עבודה מס' 064054

מחיר: 288.95 ₪   הוסף לסל

תאור העבודה: ההיבטים השונים של החוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח - 1998, והשינויים שחולל בהשוואה למצב החוקי שקדם לחוק.

6,397 מילים ,5 מקורות ,2002

תקציר העבודה:

העבודה עוסקת בהיבטים השונים של החוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח - 1998, ותתמקד בשינויים שחולל בהשוואה למצב החוקי שקדם לחוק.
החוק למניעת הטרדה מינית כולל שורה של הוראות בנושא ההטרדה המינית וההתנכלות על רקע הטרדה מינית.
בהמשך לחוק מובאות תקנות למניעת הטרדה מינית (חובות מעביד) וכתוספת להן תקנון לדוגמא. התקנות והתקנות מדגישות את מרכזיותה של ההטרדה המינית בעבודה במכלול נושאי ההטרדה המינית, אולם, כפי שמודגש בחוק וכפי שיתואר בהמשך עבודה זאת, אחד החידושים החשובים בחוק הוא ההתייחסות להטרדה המינית בנסיבות רבות אחרות.
על פי החוק, הטרדה מינית היא גם עבירה פלילית וגם עילה לתביעה אזרחית.

תוכן העניינים
1. מבוא: תיאור עיקרי החוק והתקנות לפיו
2. רקע היסטורי, גורמים שהביאו לחקיקה
3. השוואת המצב לפני ואחר חקיקת החוק - השינויים שבעקבות חקיקת החוק
3.1 בהגדרת ההטרדה המינית
3.2 בחברה ככללה
3.3 במקומות העבודה
3.4 בשירות הביטחון, בצבא
3.5 עילת תביעה לפי החוק ולפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה
4 .הטרדה מינית שאינה במסגרת העבודה
5. זיקת החוק לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו
6. פסיקה לפי החוק בהשוואה לפסקי דין קודמים, פסקי דין לדוגמא
7. ובנימה אישית ... .
ביבליוגרפיה ופסקי דין

קטע מהעבודה:

החוק החדש עוסק בהגדרה של התנהגויות כהטרדה פיזית ומילולית , התנכלות ובעונשים שיוטלו על הנמצאים אשמים.
חידוש נוסף בחוק הוא הענישה למטרידים ע"פ סעיפים 5,6 : שנתיים עד ארבע שנות מאסר וקנס כספי גבוה (50 אלף ש"ח , צמוד למדד מרץ 1998).
החוק קובע כי כל אדם , אשה או גבר , יכול להתלונן כנגד כל אדם, אשה או גבר, אולם כידוע, בארץ ובעולם רוב הקורבנות של הטרדה מינית הן נשים והמטרידים הם גברים.
דגש מושם בחוק על זיהוי הנסיבות בהן הופך חיזור להטרדה. החוק מציין בסעיף 3 א' את אי
ההסכמה להצעות חוזרות בעלות אופי מיני כמבחן חשוב לזיהוי הטרדה מינית.
עם זאת, מעשה מגונה, סחיטה באיומים של שירותים מיניים והתייחסות משפילה למיניות
נחשבים כעבירה גם אם הקורבן לא התנגד במפורש.

מקורות:

והוא הורשע ב12- מקרים שונים של הטרדה כאמור.
בית משפט השלום גזר על מנחם כברה 18 חודשי מאסר, מתוכם 9 חודשים לריצוי בפועל, והיתרה על תנאי. כן נקבע כי יפצה כל אחת מעשר המתלוננות בסכום של 2,000 ש"ח.
מנחם כברה ערער על פסק הדין. בית המשפט המחוזי אישר את ההרשעה, ומצא כי אין מקום להתערב בעונש שהוטל עליו. עונש זה, כך נקבע, אינו חמור ואף נוטה הוא לקולא בהתחשב בריבוי המקרים בהם הורשע.
גם בית המשפט העליון קבע כי אין מקום להתערב בעונש שהוטל עליו.
עמוס ברוכין (עש"מ 1928/00).
עמוס ברוכין שכיהן כמנהל היחידה לעסקאות יצוא מיוחדות באגף לסיוע ויצוא בטחוני שבמשרד הביטחון, הורשע, על סמך הודייתו, בבית משפט השלום בעבירות של מעשים מגונים ורמזים מגונים שביצע במשך כשלוש שנים בארבע חיילות אשר שירתו במשרדו. זמן קצר לאחר שנגזר דינו, הוגשה נגדו תובענה לבית הדין למשמעת של עובדי המדינה
ובה הואשם בהתנהגות שאינה הולמת את תפקידו וכן בביצוע עבירה שיש עמה קלון. בית הדין הרשיעו בשתי העבירות, והטיל עליו את אמצעי המשמעת הבאים: נזיפה חמורה והקפאת דרגתו למשך שלוש שנים. המדינה ערערה על גזר הדין וביקשה כי בית המשפט יורה על פיטוריו.
בבית המשפט העליון הוחלט לקבל את ערעור המדינה ולהורות על פיטוריו משירות המדינה. כמו כן הוחלט לפסול אותו לשירות המדינה לתקופה של חמש שנים.
מקרהו של עמוס ברוכין מתייחס לתקופה שלפני כניסתו לתוקף של החוק למניעת הטרדה מינית. עם זאת, בערעור בשנת 2000 קבע בית המשפט העליון כי "העבירות בהן המשיב הורשע הן, על פי מהותן, עבירות של הטרדה מינית. . אכן, המשיב לא הועמד לדין לפי חוק זה, אף כי החוק כבר נכנס לתוקף באותו מועד, כיוון שהעבירות בוצעו על
ידו לפני שחוק זה נחקק. עם זאת, כדי לקבוע עמדה כלפי עבירות אלה, ובהתאם לכך גם לקבוע את אמצעי המשמעת הראויים לעבירות אלה, מן הראוי להתייחס אליהן על פי מהותן, כלומר, כעבירות של הטרדה מינית. "
בפסק דין זה מתוארות חלק מן העמדות והפעילויות בצה"ל בנושא ההטרדה המינית:
"לאחרונה נתרבו הדיווחים על ריבוי מקרים של הטרדה מינית במערכת הבטחון.
בעקבות דיווחים אלה התקיימה ביום 15.8.2000 ישיבת חירום של ועדת הכנסת לקידום מעמד האשה, לצורך דיון בתופעה של הטרדה מינית במשרד הבטחון. בישיבה זאת הוצג, בין היתר, מכתב שנשלח יום קודם לכן על ידי נציב שירות המדינה אל ראש אגף כח אדם בצבא. במכתב זה נאמר שהרוב המכריע של העובדים במשרד הבטחון שומרים על
נורמות התנהגות נאותות, ועם זאת "נציבות שירות המדינה טיפלה ומטפלת בתלונות רבות יחסית של הטרדות מיניות מצד עובדים במשרד [הבטחון] כלפי החיילות ולכן יש להוסיף מקרים רבים הידועים לנו
שבהם החיילות חוששות להתלונן עקב החשיפה ואי הנעימות הכרוכים בכך".
בשל ההיקף והחומרה של ההטרדה המינית במערכת הבטחון, הוחלט במערכת זאת להחמיר את ההתייחסות כלפי מקרים של הטרדה מינית. בדיון שהתקיים ביום 15.8.2000 בוועדת הכנסת לקידום מעמד האשה, אמרה קצינת ח"ן ראשית, תא"ל ס' יוגב, כי אשתקד פוטרו מן הצבא 40 קצינים ונגדים שהואשמו בהטרדה מינית. כמו כן, הרמטכ"ל, רב-אלוף ש'
מופז, הוציא הנחיה הקובעת כי בכל מקרה של תלונה על הטרדה מינית במסגרת הצבא יש לקיים את החקירה תוך 45 ימים, ולהעביר את ההמלצות לפרקליטות. באותה ישיבה ציין הסמנכ"ל
למשאבי אנוש במשרד הבטחון, מר צ' כהן, כי משרד הבטחון רואה "יותר מאשר בחומרה ובשאט נפש כל מקרה של הטרדה מינית". הוא הציג בפני הוועדה מכתב של מנכ"ל משרד הבטחון, מר עמוס ירון, מיום 14.8.2000 בו נאמר כי "הנהלת המשרד ואני אישית כמנכ"ל נפעל במלוא החומרה כלפי כל מקרה של הטרדה מינית, על מנת לבער את הנגע...
אינני מוכן להיות סובלני כלפי כל מקרה שיתגלה ואיני מוכן לתת גיבוי לכל מי שיפר את הנורמות. בענין זה נפעל ללא פשרות... כל עובד יכול לפנות אלי במישרין ואני מבטיח כי הבירור יהיה מיידי, יסודי ונוקב".
זה מקרוב הוגשה לבית משפט זה עתירה (שטרם הוכרעה) על ידי נגד בשירות קבע בצבא, שהורשע בדין משמעתי בגין הטרדה מינית של חיילת, ובעקבות ההרשעה החליט הרמטכ"ל להתיר את התחייבותו, כלומר, לפטרו מן הצבא: בג"ץ 4159/00 חדד נ' הרמטכ"ל והפצ"ר. הנספחים שהעותר צירף לעתירה זאת מלמדים על המדיניות העכשווית של הצבא
כלפי התופעה של הטרדה מינית. במכתב שנשלח אל העותר על ידי עוזר הרמטכ"ל, ביום 30.4.00, נאמר בין היתר כך: "הרמטכ"ל הוא שנושא באחריות לעקירתה מן השורש של תופעת ההטרדה המינית בצה"ל והוא רואה עצמו אחראי לשלומן של חיילות הנמצאות בתורנות עם מפקדים.
לאור זאת, אין הרמטכ"ל מוצא לנכון להשאיר מפקד בשירות צבאי, כשהוא כשל בהתנהגותו, בזמן ביצוע תפקידו, כלפי מי שנתונה באותה העת תחת מרותו ואחריותו". ובראיון עם הרמטכ"ל, שפורסם בעתון "במחנה" ביום 10.9.99, צוטט הרמטכ"ל כדלקמן: "כל מי שהורשע בהטרדה מינית מגיע לוועדה להתרת חוזים, ועל פי סמכויות הרמטכ"ל
משוחרר מצה"ל".
בפסק דין שניתן זה לא מכבר על ידי בית משפט זה, התייחס בית המשפט לעמדה של מערכת הבטחון כלפי הטרדה מינית במסגרת הצבא, וכך אמר: "במכתבו של שר הבטחון, מר משה ארנס, לחברת הכנסת נעמי חזן, מיום 25.2.99, מצטט השר, בהסכמה, את תשובת הרמטכ"ל המקובלת עליו. בתשובה זו, בא לידי ביטוי ה'אני מאמין' של השר ושל
הרמטכ"ל בסוגיה שלפנינו. בין השאר נאמר בה כי 'הרמטכ"ל רואה בצה"ל ארגון בו נורמות ההתנהגות שוללות פגיעה בכבוד האדם, לרבות הטרדה מינית, ולמערכת ישנה מחוייבות לשמור, בכלל זה, על שלומן, בטחונן וכבודן של המשרתות והמשרתים בו'. בהמשך, מפורטים הצעדים הננקטים על ידי צה"ל ליישום נורמות אלה ולביעור הנגע. בסיום
המכתב נאמר כי 'לדעת הרמטכ"ל אין מקום, ככלל, להמשך שירותם במסגרת הצבאית של אנשי קבע שכשלו בעבירות מסוג זה... גם במקרים בהם הוחלט שלא לשחרר מצה"ל תגרור ההרשעה בתחום זה השפעה מתמשכת על קידום בתפקיד ובדרגה'": בג"ץ 1284/99 פלונית נ' ראש המטה הכללי ואח', פ"ד נג(2) 62, 72, השופטת שטרסברג-כהן. ראוי הצבא
להערכה על הצעדים הנמרצים שהוא נוקט בעת האחרונה, בהתאם למדיניות של הרמטכ"ל, לאכיפת החוק נגד הטרדה מינית."
3.5 עילת תביעה לפי החוק ולפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה
כאמור לעיל , עד חקיקת החוק למניעת הטרדה מינית, ההטרדה המינית לא נחשבה לעבירה פלילית.
במקרים מסוימים ניתן היה לנקוט סנקציות פליליות על בסיס הגדרות כגון תקיפה, מעשה מגונה, סחיטה באיומים וכדומה . אולם לא כל מקרי ההטרדה המינית מגיעים כדי עבירות אלו.
לסיכום המצב בישראל לפני חקיקת החוק ניתן לאמר כי לא היה בישראל דין אחד הקובע איסור מפורש וכללי על הטרדה מינית בכל הקשר.
אולם היו דינים אחדים שנכלל בהם איסור, אזרחי או פלילי, מפורש או משתמע, על צורות
מסויימות של הטרדה מינית בהקשרים מסויימים. ואלה הדינים העיקריים:
(א) חוק אחד בישראל קבע איסור מפורש על הטרדה מינית: זהו חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988. חוק זה אוסר (בסעיף 2) על מעביד להפלות בין עובדיו או בין דורשי עבודה בעניינים שונים הנוגעים לעבודה: קבלה לעבודה, תנאי עבודה, קידום בעבודה, ועוד. האיסור חל, כפי שמפורט (באותו סעיף) על הפליה מחמת מין,
נטיה מינית, מעמד אישי, ועוד. במדינות שונות (ארה"ב, קנדה, אנגליה) הסתמך בית המשפט על הוראת חוק שאסרה הפליה מחמת מין כדי לאסור גם הטרדה מינית. אכן במקרים רבים אפשר לראות הטרדה מינית, ופגיעה נלווית בתנאי העבודה, כצורה של הפליה מחמת מין. אך הטרדה מינית היא תופעה בפני עצמה, נבדלת מן המתכונת הרגילה של
הפלייה מחמת השתייכות לקבוצה מסויימת, ואם רואים אותה רק כצורה של הפלייה יש בכך כדי לטשטש את המיוחדות של תופעה זאת. בשל כך, וכדי למנוע ספק, הוסיף המחוקק הוראה מיוחדת בחוק זה נגד הטרדה מינית, כשהיא לעצמה: סעיף 7 לחוק ("הטרדה מינית בעבודה"). וכך אומר סעיף 7:
"לא יפגע מעביד בעובד או בדורש עבודה בעניינים המנויים בסעיף 2 מחמת סירובו של העובד או של דורש העבודה להיענות להצעה או בשל התנגדותו למעשה שהם בעלי אופי מיני ושנעשו בידי המעביד או בידי מי שממונה במישרין או בעקיפין על העובד ולגבי דורש העבודה - מי שפועל מטעם המעביד לענין קבלתו לעבודה".
הטרדה מינית, בניגוד לסעיף זה, מקימה עילה לתובענה אזרחית בבית הדין לעבודה, ובית הדין מוסמך בתובענה כזאת לפסוק פיצויים, אף אם לא נגרם נזק של ממון, או לתת צו מניעה או צו עשה (סעיף 10), והיא גם מהווה עבירה פלילית שדינה קנס (סעיף 15).
האיסור על הטרדה מינית, כפי שנקבע בסעיף 7, מוגבל מבחינות אחדות: הוא מוגבל בעיקר (ואולי רק) להטרדה מסוג זה-תמורת-זה (להבדיל מהטרדה בדרך של יצירת סביבה עויינת), שנעשתה על ידי המעביד או על ידי מי שממונה על העובד (להבדיל מעובד אחר), והוא לא אוסר על ההטרדה, כשהיא לעצמה, אלא רק על פגיעה בעובד כתוצאה
מהתנגדות העובד להטרדה. עם זאת, אין להוציא מכלל אפשרות כי צורות מסויימות של הטרדה מינית, שאינן נכללות בסעיף 7 לחוק, תיחשבנה הפליה מחמת מין, בניגוד לסעיף 2 לחוק.
(ב) הטרדה מינית עשוייה בנסיבות מסויימות להיחשב הפרת חוזה, אם על דרך של פירוש הוראה בחוזה ואם לפי סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג 1973, האוסר על צד לחוזה להתנהג בדרך שאינה מקובלת או בחוסר תום לב. כך לגבי חוזים בהקשרים שונים: חוזה עבודה, חוזה בין תלמיד לבין מוסד להשכלה גבוהה, ועוד.
(ג) מקרים חמורים של הטרדה מינית עלולים להוות גם עבירה פלילית. בחוק העונשין, התשל"ז-1977, מצויות עבירות אחדות שיכולות לכלול צורות שונות של הטרדה מינית. ביניהן ראוי לציין עבירה של רמזים מגונים לקטין או לאשה (סעיף 210); מעשה מגונה שנעשה "לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיניים", ובכלל זה גם מעשה שנעשה "תוך
ניצול מרות ביחסי עבודה או בשירות" (סעיף 348); תקיפה (סעיף 378); סחיטה באיומים (סעיף 428); ועוד. הטרדה מינית עשוייה להיחשב עבירה גם לפי חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 (סעיף 2). ברור כי גם אם הטרדה מינית מגיעה כדי עבירה פלילית, לפי חוק העונשין או לפי חוק אחר, עדיין היא יכולה להיחשב גם הטרדה מינית
בהקשרים אחרים, כגון, לפי סעיף 7 לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה או לפי דיני המשמעת, למשל, בשירות המדינה או בצבא. לדוגמא ד"נ 9/83 בית הדין הצבאי לערעורים נ' ועקנין, פ"ד מב(3) 837, 866.
(ד) כאשר הטרדה מינית מתבצעת במסגרת של ארגון היא עשוייה להיחשב עבירת משמעת לפי דיני המשמעת של אותו ארגון. כך, למשל, בשירות המדינה, בצבא, במשטרה ובארגונים מקצועיים או חברתיים למיניהם.
על פי החוק החדש עילת התביעה יכולה להיות משלושה היבטים:
עבירה פלילית (סעיף 5)
עוולה אזרחית (סעיף 6)
עבירה על דיני העבודה (סעיף 7).
על פי החוק החדש, תקופת ההתיישנות לתביעה אזרחית בעילות של הטרדה מינית , התנכלות או חובת מעביד היא שלוש שנים מיום היווצרות העילה.
על פי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה הארכה להגשת התביעה היא 12 חודשים.
4 .הטרדה מינית שאינה במסגרת העבודה
התמקדות בהטרדה מינית במקומות העבודה גורמת לזיהוי מושג ההטרדה המינית עם עולם העבודה אולם קיימים מצבים אחרים של הטרדה מינית והחוק מתייחס אף אליהן.
בסעיף 11 מציין החוק כי גם בכוחות הבטחון ( צה"ל, משטרת ישראל, שירות בתי הסוהר וארגוני הביטחון האחרים של המדינה) מקום שאין בינם לבין המשרתים בהם יחסי עובד מעביד יחולו הוראות החוק ויראו את המשרת בהם כעובד. סעיף זה עוסק ביחסי מפקד - פקוד הדומים אך גם שונים מיחסי מעביד - עובד.
החוק מתייחס במפורש ובמיוחד (בסעיף 3) גם למערכות יחסים אחרות בהם נוצרים יחסי עליונות - נחיתות מסוגים שונים ובכלל זה:
יחסי מטפל - מטופל (רופא , פסיכולוג, וכו.)
יחסי מחנך - תלמיד.
מצבי מרות ותלות של קטין או חסר ישע
מצבים אלו, כמו יחסי עובד מעביד הם מצבים בהם למטריד עליונות על פני המוטרד(ת) כפועל יוצא של מערכת היחסים ביניהם.
אולם בסעיף הראשון לחוק מוצהרת במפורש מטרת החוק " לאסור הטרדה מינית כדי להגן על כבודו של אדם, על חירותו, ועל פרטיותו וכדי לקדם שוויון בין המינים."
החוק לפיכך מתייחס להטרדה המינית כאל תופעה רעה בחברה שאינה מוגבלת ליחס מרות או תלות בין המטריד למוטרד.
החוק גם מציין את המוטרד בלשון "אדם" ובכלל זה הטרדה מינית של גבר ע"י גבר , גבר ע"י אשה , אשה ע"י אשה , והמקרה השכיח ביותר : אשה ע"י גבר.
5. זיקת החוק לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו
חוק יסוד כבוד האדם וחירותו מבטיח את הזכות היסודית החוקתית של כל אדם לכבוד אנושי. במסגרת זאת זכאי כל עובד כי כבודו האישי לא ייפגע בין השאר ע"י העלבה, הטרדה מינית או כל הטרדה אחרת.
בהמשך לעיקרון כבוד האדם וחירותו, המחוקק מצא לנכון לייחד חוק מיוחד ומפורט לנושא ההטרדה המינית(קמיר).
6. פסיקה לפי החוק בהשוואה לפסקי דין קודמים, פסקי דין לדוגמא.
בבחינת הפסיקה, ניכר כי חקיקת החוק הדגישה את הצורך בהחמרת ההתייחסות לעבירות הטרדה מינית והחמרת הענישה בתחום זה. ביטוי למגמה זאת ניתן למצוא בפסק הדין בעניינו של עמוס ברוכין (עש"מ 1928/00) ,המוזכר לעיל בפסקה בנושא ההטרדה המינית בצבא, בו נאמר:
"הטרדה מינית, כעבירת משמעת, כוללת צורות שונות ומשונות של התנהגות פסולה שיש לה אופי מיני. יש בהן, בקצה אחד, צורות קלות מבחינת הפסול המוסרי והפגיעה בקרבן, ויש בהן, בקצה השני, צורות חמורות . מבחינה זאת. ראו ההגדרה של הטרדה מינית בסעיף 3 של החוק למניעת הטרדה מינית וכן במשפט בן אשר.
ברור, לכן, שהחומרה של אמצעי המשמעת בכל מקרה ומקרה אמורה לתת ביטוי לחומרה של ההטרדה המינית באותו מקרה. בהתאם לכך, אמצעי המשמעת במקרה של הטרדה מינית עשויים לנוע מאמצעי קל כמו התראה או נזיפה ועד אמצעי חמור כמו פיטורים משירות המדינה תוך שלילת זכויות לפיצויים ולגימלה ואף פסילה לשירות המדינה.
עם זאת, המהות של הטרדה מינית מחייבת באופן עקרוני, כפוף לנסיבות של כל מקרה, גישה מחמירה מצד הממונים על עובד הציבור הנאשם בהטרדה כזאת, מצד בית הדין למשמעת וכן גם, בהליך של ערעור, מצידו של בית משפט זה. מה הטעם לגישה המחמירה?
ראשית, היקף התופעה. ההטרדה המינית, כפי שעולה ממחקרים, היא תופעה רווחת, גם בשירות הציבורי. נראה שהיא אחת מעבירות המשמעת הנפוצות ביותר. וככל שהעבירה, כל עבירה, נפוצה יותר, כך פגיעתה קשה יותר. לכן דבר רגיל הוא שבית המשפט מחמיר את האמצעים בהם הוא נוקט כאשר עבירה מסויימת מתפשטת ופגיעתה גוברת. אמצעים
חמורים יותר אמורים להעביר מסר מרתיע, לעצור את התפשטות העבירה ואף להפחית את שכיחותה ככל שניתן. שכיחות העבירה של הטרדה מינית מצדיקה גישה כזאת גם כלפי עבירה זאת.
שנית, הטרדה מינית שונה במהותה מעבירות משמעת אחרות, והשוני מצדיק אף הוא גישה מחמירה כלפי עבירה זאת. בדרך כלל עבירות משמעת פוגעות בתפקוד ובתדמית של השירות הציבורי. כך גם הטרדה מינית במקום העבודה, שהיא מעכירה את האווירה ומשבשת את יחסי העבודה, ולכן היא פוגעת, בהכרח, בתפקוד התקין ובתדמית הראויה של
השירות. אך, מעבר לכך, ההטרדה מינית פוגעת גם באופן אישי בשותפים לעבודה, לא פעם פגיעה קשה, ולעתים קרובות דווקא בעובדים פגיעים במיוחד, מחמת דרגה נמוכה או מעמד רופף במקום העבודה, או מחמת סיבה אחרת. עובדים אלה זכאים להגנה יעילה, גם לצורך התפקוד התקין של
השירות, קודם כל על ידי הממונים עליהם, ואם אין די בכך, על ידי בית הדין ובית המשפט. יעילות ההגנה היא, באופן כללי, פועל יוצא של חומרת האמצעים שבית הדין ובית המשפט נוקטים נגד עובדים שנמצאו אשמים בהטרדה מינית.
שלישית, הטרדה מינית שונה מעבירות משמעת אחרות בהיבט נוסף. בדרך כלל, אדם שנכשל בעבירת משמעת, ובמיוחד בעבירה שיש עמה קלון, כגון עבירה של גניבה או שוחד, מודע היטב לכך שהוא עושה דבר שלא ייעשה, לא רק בניגוד לחוק, אלא גם בניגוד למוסר החברתי ולמינהל התקין. לכן, אדם המוחזק בעיני עצמו אדם הגון, וחזקה שכאלה
הם העובדים בשירות המדינה, רובם אם לא כולם, ימנע עצמו מעבירה כזאת. אך לא בהכרח כך לגבי עבירה של הטרדה מינית. אפשר שאדם המוחזק בעיני עצמו ובעיני יודעיו כאדם הגון, שלא יעלה על דעתו לבצע עבירה של גניבה או שוחד, ואף לא עבירת משמעת של התרשלות או התפרעות בעבודה, יסתבך ביודעין, ללא תחושה של אשמה, בעבירה של
הטרדה מינית. וכך לא רק אדם צעיר ותמים אלא גם אדם מבוגר ומנוסה, ולא רק עובד זוטר, כלפי עובד אחר במעמדו, אלא גם, ואולי במיוחד, עובד בכיר כלפי עובד הכפוף לו. וכבר נאמר במקורות, שכל הגדול מחברו, יצרו גדול הימנו. אכן, אדם כזה, היודע בדרך כלל להבחין בין טוב לבין רע, יכול לתפוס מעשה של הטרדה מינית כאילו
הוא מעשה של מה בכך, אולי אפילו מעשה חינני של רוח נעורים, המתיישב עם תדמית של גבריות, ומכל מקום מעשה טבעי, ולכן גם מעשה נסבל מבחינת המוסר החברתי. ייתכן שאפשר לייחס תפיסה כזאת של הטרדה מינית לחינוך אישי, או לתרבות של חברה מסויימת או לאווירה השוררת במקום נתון. כך או כך, כיוון שתפיסה כזאת רווחת בקרב
עובדים הגונים, המבקשים להימנע מרע, חשוב להעביר אליהם מסר חד-משמעי האומר כי הטרדה מינית היא מעשה רע מכל בחינה, ובכלל זה מבחינה מוסרית, ולכן היא נחשבת עבירה שיש עמה קלון. מסר כזה, על מנת שיהיה יעיל, חייב לבוא לידי ביטוי בנקיטת אמצעים חמורים נגד עובד שנמצא אשם בהטרדה מינית. אמצעים כאלה יכולים לצמצם את
היקף התופעה של הטרדה מינית בשירות הציבורי.
ורביעית, בגלל המהות של הטרדה מינית, קיימת רתיעה מצד הקורבנות, גם כאשר הם נפגעים מאד מן ההטרדה, להגיש תלונה רשמית נגד המטריד, שהוא לעתים קרובות אחד העובדים הבכירים והמכובדים במקום העבודה, או להעיד נגדו במשטרה או בערכאה שיפוטית. תלונה כזאת כרוכה על פי רוב בחקירה מביכה על ידי הרשויות הממונות על אכיפת
החוק, ובעקבותיה מתן עדות וחקירה נגדית בפני ערכאה שיפוטית, בחשיפה אפשרית לפרסום בתקשורת, ולעתים גם בתגובה פוגעת במקום העבודה, עד כדי אילוץ לפרוש מאותו מקום. כל אלה גורמים לכך שלעתים קרובות קורבנות של הטרדה מינית סופגים את ההשפלה והמצוקה, ונמנעים מתלונה, כשהתוצאה הסבירה היא שההטרדה תימשך ותציק, לאותו
קרבן או לקרבן אחר. גם בכך
נבדלת ההטרדה המינית מעבירות משמעת אחרות, בהן כל עובד יכול להניח שתוגש נגדו תלונה, אם יעבור את העבירה. זהו גורם מרתיע בעבירות משמעת בדרך כלל, אך גורם זה נחלש בעבירות של הטרדה מינית, בגלל הרתיעה של קרבן העבירה מהגשת תלונה רשמית.
המקרים בהם מוגשת תלונה רשמית על הטרדה מינית הם מקרים חריגים, על פי רוב מקרים בהם ההטרדה פגעה בקורבן בחומרה, ולכן הם מצדיקים גישה מחמירה, גם לגוף המקרה הנדון וגם לצורך הרתעת הרבים."
בפסיקה בעניינו של אליעזר זרזר (עש"מ 309/01) מודגש כי הטרדה מינית היא עבירה שיש עמה קלון. העבירות אותן ביצע היו לפני כניסת החוק לתוקף ולכן לא נשפט לפיו.
בית משפט השלום הרשיעו בעבירה של ביצוע מעשה מגונה לפי סעיף 348(ג) לחוק העונשין, וגזר עליו עונש מאסר של 12 חודשים, מתוכם 4 חודשים לריצוי בפועל, בדרך של עבודת שירות, ויתרתם על תנאי; קנס בסך 1,500 ש"ח; ופיצויים למתלוננת בסך 1,500 ש"ח. בגזר הדין ציין בית המשפט כי מעשיו פגעו בכבודה של המתלוננת ובזכותה
לפרטיות וכי על העונש שיוטל עליו לבטא את מורת הרוח החברתית ממעשיו.
בית המשפט המחוזי החליט להקל במידת מה את עונשו ולהמיר את עונש המאסר בפועל שהוטל עליו בעונש של שירות לתועלת הציבור בהיקף של 200 שעות והגדלת הפיצוי למתלוננת ב1,500- ש"ח.
על יסוד פסק הדין של בית משפט השלום הוגשה תובענה לבית הדין למשמעת של עובדי המדינה. בית הדין הרשיעו על יסוד הממצאים והמסקנות של בית משפט השלום, בעבירות של אי קיום חובה המוטלת על עובד המדינה (לפי סעיף 17(2) לחוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג1963-), התנהגות שאינה הולמת את תפקידו כעובד המדינה (לפי סעיף
17(3) לחוק) והרשעה בעבירה שיש עמה קלון (לפי סעיף 17(6) לחוק זה). בית הדין החליט להטיל על המערער את אמצעי המשמעת הבאים:
א. נזיפה חמורה
ב. פיטורין.
זרזר ערער לבית המשפט העליון אולם ערעורו נדחה.
במקרה אחר, עש"מ 5771/01 ישראל פודלובסקי נ' נציב שירות המדינה, בית המשפט העליון קבע כי הטרדה מינית כוללת גם התבטאויות מיניות בנוכחות המתלונן, אף אם לא כוונו ישירות אליו.
בית המשפט העליון דחה את ערעורו של ישראל פודלובסקי אשר הורשע בעבירות של הטרדה מינית בבית הדין למשמעת של עובדי המדינה.
פודלובסקי טען בערעורו לבית המשפט העליון כי מעשיו אינם נכללים בהגדרת הטרדה מינית, כפי שהיא מופיעה בחוק למניעת הטרדה מינית התשנ"ח -1998 וזאת בשל העובדה ש"הבדיחות והדברים שנאמרו על ידי המערער לא כוונו ישירות אל החיילות, אלא נאמרו בפורומים שונים".
השופטת ביניש שדנה בערעור קבעה כי אין מקום להבחנה בין התבטאויות ישירות בין גוון מיני מובהק לבין התבטאויות שנאמרו בנוכחות המתלוננות.
לשיטתה, הביטוי הטעון פרשנות בחוק למניעת הטרדה מינית הוא צירוף המילים "התייחסויות המופנות" לאדם. לעניין זה, היא קובעת כי הפרשנות הראויה לביטוי "מופנה" אינה מצטמצמת לפירוש לשוני צר, אלא כוללת כל התייחסות תקשורת והפניית תשומת לב בהקשר מיני כלפי המוטרד או המוטרדת.
לפיכך קבעה השופטת כי יש לדחות את ערעורו של פודלובסקי על הכרעת הדין וגזר הדין.
פסק הדין התקדימי בעניינו של זוהר בן אשר (עש"מ 6713/96) שניתן יום לפני אישורו בכנסת של החוק למניעת הטרדה מינית מהווה דוגמא בולטת לפסיקה כאשר ההטרדה המינית טרם היתה מוגדרת בחוק יעודי.
בית המשפט העליון הסתייע בפסיקתו בדינים הנהוגים במדינות מתוקנות כארה"ב , אנגליה, קנדה, צרפת וניו זילנד, ובדינים שנהגו בישראל אז.
בפסק הדין נקבע כי " הטרדה מינית היא תופעה חברתית מורכבת. יש לה ביטויים רבים מספור. היא עשוייה להתבטא, בקצה אחד של התופעה, בדיבורים בלבד. לעתים הדיבורים נושאים אופי של חיזור מצד אדם אחד אחרי אדם אחר, כשהם משולבים במחמאות, ואפשר שהמחזר אף אינו מודע לכך שיש בדיבורים אלה כדי להטריד את המחוזר. לעתים
הדיבורים נושאים אופי של בקשות או הצעות על רקע מיני, והם עשויים להתדרדר עד כדי לחץ ואיומים על רקע זה, כגון, איומים בפיטורין מן העבודה. ההטרדה המינית עשויה גם להתבטא, בקצה השני של התופעה, בפגיעה גופנית. לעתים הפגיעה נושאת אופי של מגעים מקריים כביכול, או אופי של ליטוף שאמור להיות נעים, אך אפשר שהיא
תגיע כדי עבירה פלילית, למשל, מעשה מגונה או אף אונס. ובין הקצוות של התופעה מצויות צורות רבות של התנהגות ברמות שונות של פגיעה.
בדרך כלל ההטרדה המינית נובעת ממשיכה מינית, והיא מכוונת ליצירת קשר בעל אופי מיני. אך לא בהכרח כך. יתכן כי ההטרדה המינית תהיה רק מכשיר המשמש אדם אחד כדי לפגוע באדם אחר, לאו דווקא בשל מניע מיני, אלא בשל מניע אחר, כגון, יריבות במקום העבודה.
על פי רוב, כפי שמחקרים מלמדים, ההטרדה המינית באה מצד גבר כלפי אשה. לכן דבר רגיל הוא שהמאבק הציבורי נגד הטרדה מינית מנוהל על ידי תנועות של נשים. אך לא תמיד כך. יש שהטרדה מינית באה מצד אשה כלפי גבר, ואף יש שהיא מתרחשת בין בני מין אחד.
ההטרדה המינית מתרחשת, במקרה השכיח, על רקע של היכרות קודמת. היא נפוצה בין עובדים באותו מקום עבודה. היא עשויה לצמוח במוסד, למשל, במסגרת של לימודים במוסד להשכלה גבוהה. היא מוכרת היטב בקרב ארגונים בעלי אופי גברי כמו צבא ומשטרה.
אך היא עלולה להתרחש בכל מקום ובכל הקשר: למשל, בנסיעה באוטובוס או בתור לקולנוע.
לעתים קרובות הטרדה מינית נובעת מתוך יחסי מרות או תלות, כגון, יחסים בין מנהל לבין עובדת באותו מקום עבודה, או יחסים בין מורה לבין תלמידה באותו מוסד חינוכי, או יחסים בין מפקד לבין חיילת בצבא. אולם הטרדה מינית אפשרית גם בין אנשים ללא יחסי מרות או תלות, למשל, בין עובדים המצויים באותו מעמד במקום עבודה
אחד.
המכנה המשותף לכל הצורות של הטרדה מינית היא התנהגות בעלת אופי מיני של אדם אחד שיש בה כדי לפגוע באדם אחר.
מכנה משותף זה רחב מאד. משום שהוא רחב כל כך, אין הוא מספיק לצורך הבחנה בין מעשים חוקיים לבין מעשים בלתי-חוקיים. הוא כולל, מצד אחד, עבירות פליליות, כמו אונס.
הוא כולל גם מעשים פסולים אחרים, שאינם מגיעים כדי עבירה פלילית, אך יכולים להיחשב
התנהגות בלתי-חוקית מבחינה אחרת, כגון, עבירת משמעת. והוא כולל גם, מצד שני, מעשים
מקובלים בקרב אנשים הגונים, כמו צורות שונות של חיזור בעל אופי מיני. שום חברה אינה
מעונינת למנוע חיזור כזה, או להרתיע מפני יוזמה שכוונתה ליצור יחסים קרובים בין אדם
לאדם, לרבות יחסים אינטימיים. לכן ברור כי חיזור בעל אופי מיני, כשהוא לעצמו, אינו פסול,
וגם כאשר אין הוא רצוי, ואפילו הוא מתקבל כהטרדה, עדיין אין הוא בהכרח בלתי-חוקי."
7. ובנימה אישית...
ככל אישה , נושא ההטרדה המינית נוגע ללבי.
הטרדות והתנכלויות על רקע מיני עלולות להיתפס בטעות כנושא שולי ובלתי חשוב , אך למעשה הן בעלות פוטנציאל לפגיעה כואבת ואף מתמשכת שאני ככל אשה חוששת מפניה.
גם אם מעולם לא נתקלתי אישית בתופעה זאת הרי החשש תמיד קיים.
החוק שהתקבל בכנסת לפני כשלוש שנים, תהליך חקיקתו והדיון הציבורי שבעקבותיו הביאו לדעתי לתרומה חשובה לחברה הישראלית ,והייתי אומרת ,אף לקפיצת מדרגה בהתייחסות הכללית, הן הממסדית והן הציבורית, לנושא ההטרדה המינית בפרט ומעמד האשה בכלל.
בעקבות תהליכים אלו, אני כנשים רבות מודעת יותר לנושא, לסימנים האפשריים של הטרדה מינית , לזכויותיי ולדרכים בהן אוכל להביע את סירובי , אם אתקל אי פעם בעתיד בתופעה זאת.
כעובדת ברשות מקומית הבחנתי כי גם עמיתי לעבודה הגברים מודעים יותר לאפשרות כי משפטים הנאמרים כלאחר יד בנוכחותי ובנוכחות חברותי עלולים להתפרש כהטרדה מינית ובהחלט ניכר כי הם נזהרים בלשונם , אם כי עדיין יודעים להחמיא לנו הנשים.
הרגשת הביטחון מפני הטרדה והתנכלות וההבחנה בין מחמאה שהיא לא רק לגיטימית אלא גם נעימה לבין הטרדה מינית היא לדעתי תרומה חשובה של החוק לחברה הישראלית .
כמו כן ברצוני לציין בסיום עבודה זאת את הלמידה וההעשרה האישית שחוויתי במהלך הכנת עבודה זאת. במהלך העבודה נחשפתי לדברי חקיקה ופסיקה מעניינים ומרתקים, התרשמתי עמוקות מהלך המחשבה והרגישות הציבורית שביסוד החקיקה והפסיקה ומההליכים המשפטיים המורכבים.
פסקי דין המוזכרים בעבודה (על פי סדר הופעתם בעבודה)
עש"מ 6713/96 מדינת ישראל נ' זוהר בן אשר
ת"פ 3185/00 מדינת ישראל נ' יצחק מרדכי
בג"צ 1284/99פלונית נ' ראש המטה הכללי, שר הביטחון, הפצ"ר,תא"ל ניר גלילי
רע"פ 3539/01 מנחם כברה נ' מדינת ישראל
עש"מ 1928/00 מדינת ישראל נ' עמוס ברוכין
בג"ץ 4159/00 חדד נ' הרמטכ"ל והפצ"ר
בג"ץ 1284/99 פלונית נ' ראש המטה הכללי ואח'
ד"נ 9/83 בית הדין הצבאי לערעורים נ' ועקנין
עש"מ 309/ אליעזר זרזר נ' נציב שירות המדינה
עש"מ 5771/01 ישראל פודלובסקי נ' נציב שירות המדינה
ביבליוגרפיה
1. ברקת רינה. (2000), הטרדה מינית בעבודה.
פרסום של היחידה לקידום ושילוב נשים בנציבות שירות המדינה.
2. חניק מירה, (1998). טיפוס נשי, הוצאת מטר.
3. כהן בלה עו"ד, (2001). אל תהיי מוטרדת!!! על החוק למניעת הטרדה מינית.
פרסום של המחלקה למעמד האשה, ויצ"ו ישראל.
4. קמיר אורית, איזו מין הטרדה: האם הטרדה מינית היא פגיעה בשוויון או בכבוד האדם? משפטים כרך כ"ט חוברת 2 .
5. Mackinnon, C.A (1979). Sexual harassment of working women. New Haven , Conn: Yale University Press
18

תגים:

הטרדה · מינית · עבירה · פלילית · תביעה · אזרחית

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "החוק למניעת הטרדה מינית ", סמינריון אודות "החוק למניעת הטרדה מינית " או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.

אודות האתר:

יובנק הנו מאגר עבודות אקדמיות לסטודנטים, מאמרים, מחקרים, תזות ,סמינריונים ועבודות גמר הגדול בישראל. כל התקצירים באתר ניתנים לצפיה ללא תשלום. ברשותנו מעל ל-7000 עבודות מוכנות במגוון נושאים.