היישום אינו מחובר לאינטרנט

הבגד הוא המסר

עבודה מס' 064021

מחיר: 665.95 ₪   הוסף לסל

תאור העבודה: הבגד כאמצעי שידור וכמדד לרמת דתיות בחברה הדתית-לאומית

9,618 מילים ,15 מקורות ,2005

תקציר העבודה:

בעבודה הסמינריונית אבחן את אופן הלבוש של נשים אלו, דרכו אנסה להוכיח כי סגנון הלבוש משדר את מידת הדתיות של האישה הדתית-לאומית, וכי בנות חברה זו מתלבשות על-פי רמת וחוזק אמונתן ודבקותן הדתית, אותן סביבתן הפנימית יכולה לפענח באמצעות הבגדים שהן לובשות ואופן או סגנון הלבוש שלהן.
אבחן האם ישנם קודים מסוימים בלבוש הידועים לאנשי אותה חברה כמהווים אינדיקציה נאמנה וברורה לפענוח רמת הדתיות של המתלבשת.
בנוסף אתייחס לגיל האישה, ואנסה להראות כי הצעירות הדתיות מתלבשות פחות על-פי ההלכה המסורתית והמותווה, ויותר בהתאם לרוח הזמן המודרני ולמגמות חדשות הלקוחות בתרבות הלבוש והאפנה החילונית.
בתחילה ידובר באופן תיאורטי על הלבוש כאמצעי שידור לא מילולי, במסגרתו אגע בפענוח ומשמעות של בגד בהתייחסות לקבוצה ותרבות, אסקור כמה ממטרות הלבוש ואייחס לקשר בין אישה, לבוש ומיניות.
בהמשך יסוקרו התמורות והחידושים שחלו בשנים האחרונות בחברה הדתית-לאומית באופן כללי, ולאחריהם באופן ספציפי לגבי הלבוש הדתי-לאומי תוך התמקדות מכאן ואילך על לבוש הנשים. יובאו פסיקות רבני חברה זו בכדי לתת תמונה של ההלכה ה"יבשה": כיצד צריכה האישה הדתית להתלבש על-פי ההלכה.
לאחר מכן יפורט המחקר המעשי שבוצע, הכולל תצפית מקדימה ושאלון: יובאו שאלות והשערות ומחקר, תתואר שיטת המחקר, המשתנים שנבדקו והממצאים בפועל לגבי חמישה קריטריונים מרכזיים של לבוש שינותחו.
לבסוף יסוכמו הממצאים ומהן יוסקו המסקנות לכדי גיבוש התשובה האם אכן רמת הדתיות של האישה הדתית-לאומית משודרת דרך לבושה.

תוכן העניינים:
1. הבגד כאמצעי שידור לא מילולי
1.1 בגדים: משמעות ופענוח
1.2 אפנה, תרבות וקבוצה
1.3 פעולות ומטרות הביגוד
1.4 האישה והלבוש
2. החברה הדתית-לאומית בשנים האחרונות : "הדתיים החדשים"
3. הלבוש בחברה הדתית-לאומית
3.1 צניעות והאישה הדתית
3.2 ההלכה - פסיקות הרבנים
4. המחקר
4.1 שאלת המחקר
4.2 השערת המחקר
4.3 שיטת המחקר
5. הממצאים
5.1 רמת דתיות וגיל - כללי
5.2 אורך החצאית
5.3 אורך השסע
5.4 מכנסיים
5.5 כיסוי ראש
5.6 אורך שרוול
6. דיון ומסקנות
6.1 אורך החצאית
6.2 אורך שסע
6.3 לבישת מכנסיים
6.4 כיסוי ראש
6.5 אורך שרוול
סיכום
ביבליוגרפיה

קטע מהעבודה:

החברה הישראלית מורכבת מתת חברות ומגזרים רבים ומגוונים, אחד מהן הוא המגזר הדתי-לאומי, הרואה עצמו כדרך האמצע האופטימלית בין החרדים לחילונים. למעשה, פלג זה מושפע משני הצדדים, בין שירצה בכך ובין שלא. השפעות אלו מתבטאות בכל תחומי החיים והיומיום: בפוליטיקה, בחינוך, בתרבות והפנאי ועוד. השפעות וזיקות אלו בחיי הדתיים-לאומיים באורח בלתי נמנע גורמות אט אט לשינוי אספקטים מסוימים בערכים ובתרבות שלהם, ואכן בעשור האחרון חלו שינויים ותמורות בחברה זו עקב הפתיחות לתופעות מבחוץ.
הלבוש הוא חלק מתרבות, וככזה גם הוא נתון לשינויים והשפעות מן הסביבה. מאז ומתמיד היווה הביגוד סוג של אמצעי תקשורת לא-מילולית בין אנשים: הלובש משדר דרך הבגדים מסרים לצופה בו, והצופה מצדו מנסה לפענח מסרים אלו, ואף יוצר משמעויות משלו לגבי הלובש וזהותו דרך מערכת הלבוש שהוא רואה.
בעשור האחרון, לאור התמורות והרפורמות שכאמור עברו על המגזר הדתי-לאומי, גם הלבוש וסגנון הלבוש השתנו, במיוחד בכל הנוגע לאישה הדתית-לאומית. בצד סגנונות הלבוש המסורתיים והקונסנזואליים חלה פתיחות רבה לסגנון לבוש נשי מודרני הלקוח מהעולם החילוני, המאומץ בדרגות שונות ע"י נשות החברה הדתית-לאומית.

מקורות:

שיתברר בהמשך רבות מהן שייכות לגיל 50 ומעלה, שם כאמור ללכת עם מכנס עדיין נתפס כאסור בתכלית.
6.4.2 כפונקציה של גיל:
קרוב ל40%- מכלל הנשים בסקר לובשות מכנסיים בביתן, כ15%- לובשות מכנסיים גם מחוץ לביתן, לעבודה.
רואים כי קבוצת הגיל הדומיננטית בה אחוז לא מבוטל של נשים (12%) הולך עם מכנסיים גם לעבודה היא הנשים הצעירות בגילאי 18-24. ככל שהגיל עולה, האחוז הזה יורד משמעותית. נשים דתיות צעירות הולכות ללא חשש עם מכנסיים לא רק בבית אלא גם מחוץ לו, בפרהסיה. אף אחת מהן לא סימנה בשאלון כי היא אינה הולכת עם מכנסיים
כלל, כולן לובשות מכנסיים בשעה זו או אחרת.
הנשים המעידות כי הן לובשות מכנסיים בבית שייכות כולן לגילאים הצעירים 18 עד 35 בלבד. שוב, רואים כי הבנות הצעירות, (רווקות כנשואות כפי שנראה בהמשך) משוחררות יותר בלבושן ושואפות להרגיש נוח יותר בתוך ביתן בלא איסורים שיגבילו זאת. לעומתן, הנשים המבוגרות מגיל 35 והלאה חונכו שלבישת מכנסיים אינה יאה ואינה
צנועה, בין אם בבית או בחוץ ובהתאם להשקפה זו העידו בשאלון כי אינן לובשות מכנסיים אף בבית.
שיעור הנשים המעידות כי אינן לובשות מכנסיים כלל, מתרכז בגילאי 50 ומעלה, אך גם בחלקו בקרב הנשים בגילאי 25-34. בהצלבה עם רמת הדתיות מדובר ככל הנראה בנשים חזקות מאוד מבחינה דתית.
6.4.3 כפונקציה של מצב משפחתי:
אחוזים לא מבוטלים של נשים צעירות בגילאי 18-24 הולכות לעבודה עם מכנסיים: 20% בקרב הרווקות ו- 30% בקרב הנשואות. דור הנשים הצעיר והמודרני, כפי שכבר הודגם, אינו חושש לשבור מוסכמות ולהתלבש כפי שבא לו תוך התאמה לחברה המודרנית.
כל הנשים הצעירות, רווקות כנשואות, הולכות עם מכנסיים בשעה זו או אחרת; אף אחת מהן לא סימנה את התשובה "אף פעם" כאשר נשאלה מתי היא לובשת מכנסיים. מי מהן שאינה לובשת מכנסיים בעבודה - לובשת אותם בתוך ביתה, או בשיעורי ספורט וטיולים, שם הדבר גם נוח וחיוני.
ממצא המעיד על שינוי של ממש בקרב הנשים הצעירות הדתיות הוא האחוז המשמעותי של הנשים הנשואות (כמעט 30%!) שהולכות עם מכנסיים לעבודה, אחוז גבוה יותר אף מזה של הרווקות. (ראה הסבר בפרק 6).
6.5 כיסוי ראש
6.5.1 כפונקציה של רמת דתיות:
א- רק לבית הכנסת, ב- קבוע מחוץ לבית, ג - גם בבית, ד- אינה הולכת עם כיסוי.
כ- 60% מכל הנשים הדתיות הנשואות הולכות עם כיסוי ראש קבוע מחוץ לבית, חצי מתוכן 'חזקות מאוד' מבחינה דתית.
הנשים הדתיות ככלל מחמירות בכיסוי ראש: מכל ה'חזקות מאוד' עד 'די חזקות', אף לא אחת מהן העידה שהיא כלל לא הולכת עם כיסוי ראש; כולן מכוסות ראש, מהן דתיות מאוד שמכוסות גם בבית (מהוות 10% מכלל הנשים בסקר). הן מקיימות את ההלכה ומקפידות מאוד ללכת 'לפי הספר'.
ככל שרמת הדתיות חזקה פחות, יורד שיעור הנשים שהולכות עם כיסוי ראש קבוע מחוץ לבית: מ29%- מה'חזקות' ל16%- מה'די חזקות' עד ל12%- מהמסורתיות. במקביל גדל שיעור הנשים המעידות כי הן הולכות עם כיסוי ראש רק לבי"הכנסת (כלומר: רק באירועים דתיים), וגדל פי חמש מעמודת ה'די חזקות' כלפי עמודת המסורתיות.
רבות מהמסורתיות אינן הולכות כלל עם כיסוי ראש (15% מכלל הנשים בסקר), היחידות שהעידו זאת על עצמן.
6.5.2 כפונקציה של גיל:
שוב רואים כי יותר ממחצית מהנשים הולכות באופן קבוע עם כיסוי ראש כשהן מחוץ לבית, השיעור הרב ביותר בקרב כל קטגוריית גיל.
רק מגיל 35 ומעלה הולכות חלק מהנשים עם כיסוי ראש גם בתוך הבית. אף אחת מהצעירות בגילאי 18 עד 35 אינה הולכת עם כיסוי ראש בתוך גבולות ביתה; נראה כי בקרב הצעירות נוהג זה, שאף נחשב בקרב פוסקי הלכה מסוימים חובה, עבר מן העולם.
ככל שהגיל מתקדם יותר, כך יורד שיעור הנשים שהולכות עם כיסוי ראש רק לבית הכנסת ושיעור הנשים שאינן הולכות עם כיסוי ראש כלל, לטובת לבישת הכיסוי מחוץ לבית וגם בתחומי הבית עצמו.
היחידות שמקפידות להיות עם כיסוי ראש גם בבית הן הנשים המבוגרות בגילאי 35 עד 50, ו50- ומעלה.
בכל קבוצות הגילאים אחוז הנשים שממשיכות ללכת עם כיסוי ראש מחוץ לבית באופן קבוע הוא הגבוה ביותר.
6.6 אורך שרוול
א- שרוול קצר בקיץ, ב- עד המרפק, ג - שלושת רבעי, ד- ארוך כל הזמן.
מאחר וידוע הוא שאורך שרוול תלוי מאוד במידת הדתיות של האדם ואף מהווה אינדיקציה מובהקת וסימן פענוח מידת ועומק דתיות בפני עצמו, ההתמקדות היתה הפעם אך ורק על משתנה בלתי תלוי אחד מתבקש: רמת הדתיות.
כ- 75% מהנשים בסקר לובשות בגדים בעלי שרוול המותאם לעונות השנה: קצר בקיץ וארוך בחורף.
ככל שהאישה חזקה יותר מבחינה דתית, כך השרוול יתארך: יותר נשים יילכו עם שרוולים עד המרפק וגם שלושת רבעי.
אחוז הנשים ההולכות עם שרוול קבוע עד המרפק מכפיל את עצמו פי שלוש מהנשים
המגדירות עצמן כ'די חזקות' לנשים ה'חזקות מאוד'. נראה כי זהו עדיין סממן דת מובהק.
אולם שרוול ארוך כל העת, גם בקיץ, לא נמצא כלל וכלל אצל הנשים מחברה זו, אלא מזוהה
רק עם נשות החברה החרדית.
6. דיון ומסקנות
6.1 אורך החצאית
בהצלבת אורך השסע עם הפרמטרים השונים, נמצא כי אחוזי הלובשות חצאיות דרכן 'רואים את הרגליים': צרות, קצרות - עולה ככל שגיל המשיבה יורד. במילים אחרות: ככל שהאישה הדתית צעירה יותר כך היא תעז ותלך יותר קצר ויותר צמוד, באופן שהרגל או לפחות צורתה תהיה מגולה במידה זו או אחרת. בנוסף, ככל שגיל האישה צעיר יותר,
במיוחד במידה והיא רווקה צעירה, כך היא תלבש חצאיות קצרות וצרות יותר, הנחשבות חצאיות סקסיות יותר ומושכות תשומת לב.
ככל שמידת דתיותה של האישה חזקה יותר, באופן כללי אם היא צעירה היא עדיין תתלבש לפי האפנה, אם כי תקפיד באופן כללי על כך שהחצאית או השמלה תגיע לפחות עד 10 ס"מ מתחת לברך.
6.2 אורך שסע
באופן כללי מספר הנשים ללא שסע בכלל הנו זעום יחסית, כך שכללית מושג ה'שסע', בחצאית או בשמלה, הוא כבר נורמה מקובלת ויציבה בחברה הדתית-לאומית. שסע עד הברך או עד אמצע השוק כבר אינו נחשב כלא יאה אלא אצל הקיצונים והקפדנים במיוחד מבין אנשי חברה זו.
בהצלבת אורך השסע ביחס לכל הפרמטרים שנבדקו, ניתן לראות שהנשים שהולכות עם שסע מעל לברך הן משכבת הגיל הצעירה בלבד, וה'חזקות' פחות מבחינה דתית. הנשים ללא שסע בכלל הן משכבות הגיל המבוגרות יותר, מעל 35, ו'חזקות' מבחינה דתית. כך שנראה כי ישנו קשר ישיר בין רמת הדתיות לבין אורך השסע והגיל: ככל שהאישה
מסורתית יותר, כך אורך השסע שהיא מרשה לעצמה ללבוש עולה. וככל שאת צעירה ורווקה - כך תעיזי יותר מבחינת לבוש (הדבר נוגע גם לחצאיות קצרות וצרות, גם חצאיות המגיעות עד מעל לברך, שלובשות צעירות דתיות). בכל מקרה הרוב המכריע הולכות עם שסע עד לברך או עד אמצע השוק, בכל רמות הדתיות. הדבר מעיד על כך שלמרות מגמת
שינוי אותה מובילות הצעירות, עדיין רובן לא ימרדו לחלוטין בקונסנזוס, ואם יעשו זאת ברווקותן, הן יחזרו לתלם עם הינשאן ויתלבשו כמקובל בחברה.
יש לציין כי חשיבות השסע כאמצעי חשיפת איברי גוף מתבטאת במיוחד לאור העובדה כי כל הנשים, בכל רמות הדתיות ובכל הגילאים ענו בשאלון כי הן לובשות ברובן גרביונים שקופים בצבע העור (אם בכלל) כך שבהחלט השסע חושף כאן את מראה הרגל הטבעי, וככל שהשסע גבוה יותר - כך יותר רגל נחשפת, דבר שיותר ויותר בנות צעירות
רווקות מרשות לעצמן, אולי כדי למשוך עיני הבנים ו"לתפוס חתן"...
רובן המכריע של הנשים הדתיות,כאמור, הולכות עם שסע עד אמצע השוק או עד לברך בכל רמות הדת, הסטנדרט בחברה זו גם בקרב המסורתיות. מלבד האפשרות שפשוט נוח להן ללכת כך ייתכן וחלקן מושפעות רבות מהסביבה הדתית בה הן נמצאות ויאמצו את 'חוקי' הלבוש המקובלים מסביבן, או פשוט חוששות ללכת עם שסעים גבוהים יותר כדי לא
לשדר לחברה שרמת אמונתן הדתית אינה עמוקה וחזקה כמו שחושבים.. (ואכן בסקר חלק מהמשיבות שסימנו שסע עד לברך סימנו אינדיקציות נוספות שהעידו על רמת דתיות פחותה משניתן היה לשער בתחילה: לדוגמא חולצות הדוקות חושפות בצד השסע הצר, מקומות בילוי חילוניים שהן מבקרות בהם ועוד).
חוזק הדתיות, אם כן, קשור בצורה מובהקת לגובה השסע: ככל שאישה פחות חזקה בדתיותה משמעות הדבר שהיא פחות תיטה לשמור על ההלכה ולנהוג לפי הקונסנזוסים ההלכתיים המקודשים לחברה הדתית ותהיה מוכנה יותר לחרוג מהם. כך גם בנות מינה יתפסו אותה לכשיראו אותה הולכת עם שסע מעל לברך: כלא חזקה בדתיותה, שאם לא כן לא היתה
לובשת שסע בגובה זה.. ואכן, אף לא אחת מהנשים ה'חזקות מאוד' הולכת עם שסע בגובה לא צנוע ולא הלכתי זה; רמת דתיותן החזקה תואמת את גובה השסע שהן מאפשרות לעצמן ללכת עמו, אם בכלל.
6.3 לבישת מכנסיים
בהצלבת לבישת מכנסיים ביחס לרמת הדתיות עם הפרמטרים השונים נראה כי ישנו קשר בין רמת הדתיות לבין לבישת מכנסיים: ככל שהאישה מסורתית יותר, היא תלבש מכנסיים, ולא רק בבית אלא גם במקום עבודתה. גם הגיל קובע: ככל שאת צעירה - ללא הבדל בין נשואות לרווקות - כך תעיזי יותר ללבוש מכנסיים בבית ובמיוחד מחוץ לבית.
הנשים בכל רמות הדתיות בסקר שלובשות מכנסיים בבית הן מהגילאים הצעירים 18 עד 35, הרווקות וגם רבות מהנשואות, כל השאר אינן לובשות מכנסיים בבית כלל, בגילאים היותר מבוגרים האיסור ללכת עם מכנס בשום מצב מופנם ומקובע.
מספר הנשים הלא מועט שהעידו כי הן הולכות עם מכנסיים גם לעבודה מורכב ברובו מהצעירות בגילאי 18-24, כולל הנשואות שבהן. רואים שהן אלו המעיזות יותר, המכניסות רוחות שינוי ומגמות חדשות וקוראות תיגר לתוך החברה הדתית לאומית, של אישה המעידה על עצמה שהיא דתית, הולכת במכנסיים בפומבי, כמו גם בבית, ואינה רואה
בכך כל סתירה. הפסוק 'לא ילבש גבר כלי אישה' אינו תופס כשהוא אמור להיות מיושם בצורה ההפוכה..
עם זאת, יש להדגיש כי אחוזי הנשים הצעירות שלובשות מכנסיים גם לעבודה מורכבים ברובם מהנשים הפחות דתיות והמסורתיות יותר, כלומר ככל שרמת הדתיות של האישה פחותה יותר - כך נטייתה ללבוש מכנסיים בבית תגבר, ובמיוחד אימוץ אורח סגנון חיים המצטייר לפחות כלפי חוץ כחילוני במפגיע כלבישת מכנסיים במקומות ציבוריים כמו
מקום עבודתה.
באשר לאחוז המשמעותי של הנשים הנשואות (כמעט 30%!) שהולכות עם מכנסיים לעבודה, אחוז גבוה יותר אף מזה של הרווקות, בצד ההסבר על רמת דתיות פחותה של נשים אלו, הדבר תלוי רבות גם בגבר שלצידן: ייתכן שמדובר בנשים שבעליהן אינם חזקים כ"כ מבחינה דתית (ואולי גם "קילקלו" בדרך את נשותיהם) כך שאין בעיה לאישה לצאת
מהבית עם מכנסיים, על דעת ובהסכמת בעלה.
באשר לסברת חוקרים כי לבישת מכנסיים ע"י נשים היא סוג של מרד פמיניסטי, הנשים הדתיות-לאומיות לובשות מכנסיים גם מטעמים פמיניסטיים-מודרניים: הרצון להתחבר לעולם וההוויה הנשית המודרנית שם כולן לובשות מכנסיים ויוצאות לעבודה ממש כמו הגברים, דבר המעיד על שוויוניות בין המינים, אך בד בבד ישנו גם המרד ההלכתי
הקשור לרצון הנ"ל: נשים אלו אינן מסכימות עם 'ברוך שלא עשני אישה' ומאמינות בשיוויוניות האישה אל מול הגבר. הן אינן שבעות רצון מן העובדה שהחברה הדתית לא מתירה להן להתלבש כרצונן ובאמת להרגיש את שיוויונן והיותן שייכות לעת המודרנית הפמיניסטית, וכך להתחבר באמת לעולם שבחוץ. לכן הן 'שוברות' את המסגרת שהן
חשות שמגבילה אותן ולובשות מכנסיים לא רק בתוך הבית אלא אף מחוץ לבית, שם המרד נראה בגלוי. עתה הן יכולות להרגיש חופשיות באמת ושייכות לחברה המודרנית, ואולי מרגישות עצמן מודרניות יותר מחברותיהן לחברה הדתית שעדיין מקפידות ללכת בחצאיות או שמלות בלבד.
על פי רוב, מדובר בנשים חזקות, עצמאיות שאינן חוששות מדעת החברה מסביב ונוח להן ללכת בצורה המתאימה להן (נשים רבות שסימנו בסקר כי הן לובשות מכנסיים סימנו בשאלה 'עד כמה הסביבה משפיעה על לבושך' את התשובה 'השפעה מעטה' או 'אין השפעה כלל'..) במיוחד אם הן נשואות וכבר אין להן דאגות כמציאת בעל, וכאשר שוררת
תמימות דעים בינן לבין הבעל הליברלי והלא כ"כ חזק באמונתו בעצמו.
עם זאת, גם נשים רווקות ילבשו מכנסיים, במיוחד אם רמת דתיותן אינה חזקה ואולי הכוונה משם היא להתחבר לחלוטין בבוא הזמן עם העולם החילוני, אך אין לעשות הכללות.
ניתן לסכם ולומר כי לבישת מכנסיים תלויה במצב הדתיות של האישה אך גם באישיותה, במידת ועומק ה'מרד ההלכתי' אם ישנו, ובמידת האכפתיות שלה מדעת הקהל בסביבתה הדתית הקרובה.
6.4 כיסוי ראש
יותר ממחצית הנשים בכל הגילאים ובכל רמות הדתיות בסקר ממשיכות ללכת באופן קבוע עם כיסוי ראש כשהן מחוץ לבית. אלו שהולכות עם כיסוי ראש גם בבית כולן נשים מבוגרות יותר, חזקות מאוד מבחינה דתית בגילאי 35 ומעלה, שם הנשים נוהגות כפי שמקובל בדורן ומקפידות מאוד על ההלכה. בקרב הצעירות אף לא אחת הולכת עם כיסוי
ראש גם בתוך גבולות ביתה, גם בקרב אלו המעידות על עצמן כי רמת דתיותן חזקה. נראה כי הלכה זו מתוך ה'שולחן ערוך' אינה נחשבת רלוונטית ושייכת לחברה מודרנית בקרב הדור החדש.
שוב, נמצא קשר בין רמת העומק הדתיות של האישה לבין תדירות היותה עם כיסוי ראש: ככל שהאישה מעידה כי מידת הדתיות שלה חזקה פחות, כך פחות תעיד על עצמה כי היא הולכת עם כיסוי ראש קבוע מחוץ לבית, ויותר כי כיסוי הראש משמש אותה רק לבית הכנסת, במיוחד בקרב המסורתיות. (כידוע, נוהג כיסוי הראש בבית הכנסת ומקומות
דתיים מקודשים אחרים חל מאפיין את כל הנשים באשר הן, וגם חילוניות גמורות הנכנסות לבית כנסת מכסות את ראשן).
6.5 אורך שרוול
הוכחה נוספת לכך שאורך השרוול קשור למידת הדתיות של האדם ניתן למצוא גם בסקר: ככל שהאישה חזקה יותר מבחינה דתית, כך השרוול יתארך, ויותר נשים יילכו עם חולצות או שמלות בעלות שרוולים עד המרפק וגם שלושת רבעי שרוול. שרוול ארוך בקיץ לא תלבש אף אחת מהן מכיוון שזהו סממן השייך לנשות החברה החרדית ונתפס כסממן
לקיצוניות דתית.
עם זאת חשוב להדגיש כי הרוב, גם אלו המגדירות עצמן כחזקות מאוד מבחינה דתית, לובשות בגדים בעלי אורך שרוול 'רגיל', שרוול המותאם לעונות השנה: קצר בקיץ וארוך בחורף. בכך מתאימה את עצמה החברה הדתית-לאומית לעולם החילוני המודרני, ובד בבד משדרת לציבור החילוני כי היא שונה מהחברה החרדית וליברלית יותר ממנה.
יש לציין כי בחמשת הפרמטרים שנותחו לעיל ובהם נמצאה התאמה למידת הדתיות (כמו לגיל ולמצב משפחתי), נמצאה חפיפה בינם לבין ממצאים אחרים בסקר שלא נותחו בעבודה אך שימשו לעיבוי המסקנות ולבחינת תוקף התוצאות על רקע משתני רקע חשובים בחיי אישה דתית-לאומית.
כך למשל, נשים מסורתיות שלובשות מכנסיים ולובשות חצאיות קצרות או עם שסע עד לברך או מעליה סימנו בסקר כי הן מבלות בפאבים, בתי קפה ומקומות אחרים השייכים לתרבות החילונית, העידו כי הן יוצאות צבא (מוסד שפעמים רבות "מקלקל" בנות דתיות..) וכי יש להן הרבה חברים חילוניים. מודלי החיקוי שלהן, כך כתבו בשאלה הפתוחה
בסקר, הן כוכבות רוק לועזי או נשים מפורסמות מהעולם הרחב החילוני, ולא נשים דתיות או רבניות בעלות שיעור קומה.
כמו כן רבות מהנשים שהעידו על עצמן כי רמת דתיותן חזקה מאוד, בצד תשובותיהן כי אין במלתחתן בגדים צרים, קצרים או הדוקים, כי אורך שרוולן מגיע עד המרפק וכי הנשואות שבהן תמיד הולכות עם כיסוי ראש - סימנו שהן שירתו בשירות הלאומי ולמדו באולפנות (מסגרות מגוננת של "חממה" דתית לבנות), כי אין להן כלל חברים או
חברות חילוניים ועוד משתני רקע כגון אלו שמסייעות להשלים את התמונה ולהבין כי רמת הדתיות קשורה במשתני רקע חשובים המעצבים אותה, ואופן הביגוד מושפע כתוצאה ממשתנים אלו.
ממצאים אלו מחזקים את המסקנה כי אכן רמת דתיותן של נשות החברה הדתית-לאומית משתקפת באמצעות הלבוש שלהן, וכי ישנו בסיס להעריך את מידת דתיותן בדרך זו, על פי רוב בצורה המשקפת את האמת.
סיכום
הרעיון שניתן לשפוט את עומק דתיותו של האדם לפי המידה שבה הוא מכסה את גופו נראה בעיני חלק מהנשים מחברה זו שקרי או מגוחך. עם זאת, כבר מהסתכלות ראשונית בתוצאות הסקר ניתן לראות כי סברה זו עומדת במבחן המציאות ואכן נשים רבות מתלבשות בצורה שמעידה רבות על אמונתן הדתית הפנימית.
ניתן לראות שבכל השאלות מהשאלון שנותחו לעיל (אורך שסע, מכנסיים, כיסוי ראש, שרוול), עליהן המשיבות ענו בעצמן כי הן רואות בהן אינדיקציה עיקרית וקריטריונים נאמנים לפענוח וזיהוי רמת הדתיות של נשים אחרות באותה החברה אותן הן רואות, אכן מסתבר שמדובר בקודים של לבוש הידועים וברורים לאנשי אותה חברה כמהווים
סממנים לפענוח רמת הדתיות של המתלבשת. לאורך העבודה נמצאו סממנים אלו כנכונים ומשקפים, כלומר: מה שהנשים האלו לובשות משדר נאמנה לסביבה מהי רמת דתיותן - והן בהחלט מודעות לכך ומתלבשות בהתאם.
לאורך כל המדדים שנבדקו, נמצאו הבדלים בין לבוש הנשים הדתיות יותר לבין לבוש הדתיות פחות והמסורתיות, כלומר ישנו סיווג פנימי, דק יותר או פחות, בתוך הלבוש הדתי הנשי דרכו משודרת לסביבה רמת הדתיות וחוזק האמונה. ניתן לומר גם בפשטות: מי שלבושה חורג מההלכה היבשה, מי שלבושה "ליברלי": הדוק, צמוד וחופשי יחסית
- מן הסתם אינה מקפידה על הלכות הצניעות הנהוגים ומדקדקת בהם מכיוון שאמונתה אינה חזקה.
בבדיקת משתנים נוספים והצלבתם עם הקריטריונים מתברר כי נתוני רקע נוספים שטחיים כביכול משלימים את התמונה ומהווים רמז לרמת הדתיות של אישה, החל מאיפה האישה למדה (יוצאות האולפנה יותר חזקות באמונתן ובמילוי דקדקני אחר ההלכה והלכות צניעות ברובן מאשר אלו שלמדו בבי"ס תיכון דתי רגיל), היכן שירתה (בנות השירות
הלאומי "חזקות" יותר מבנות השירות הצבאי), מקומות הבילוי שלה (בנות שמבלות בפאבים יתלבשו בדרך כלל פחות צנוע מבנות שאינן מבלות שם) וגם מספר החברים החילונים הקרובים שיש לה (ככל שיש יותר כאלה, הפתיחות לתרבות החילונית כמו ללבוש החילוני בין השאר גוברת).
חשוב לציין כי משתנים נוספים בהחלט יכולים להוות הסבר נוסף ואולי סיבה בפני עצמה ללבושן של נשים. למשל: השפעת הבעל והשפעת הסביבה והחברה. אך קשה לברר לעומק דברים כאלה. רוב בני האדם לא יודו שהם מושפעים מאוד חברתית, דבר שמצביע לכאורה על "חוסר עמוד שדרה" מצדם; כך גם נשים לא יודו - לא בשעת מילוי שאלון ואף
לא בינן לבין עצמן - כי הצורה בה הן מתלבשות קשורה ישירות לציוויי הבעל ורצונו בעניין.
בהתייחסות לגיל, הצעירות הדתיות אכן מתלבשות פחות על-פי ההלכה המסורתית והמותווה, ויותר בהתאם לרוח הזמן המודרני ולמגמות חדשות הלקוחות בתרבות הלבוש והאפנה החילונית. לאורך כל קבוצות הגיל מופיעים הבדלים דקים בקריטריונים השונים: רואים שהצעירות, במיוחד הרווקות, יותר מעזות לחרוג מההלכה אך גם שם ככל שמידת
הדתיות שלהן חזקה יותר, כך יעזו פחות וילכו יותר בתלם מבחינת לבושן.
אדם הרוצה להשאיר דברים כמו שהם ילבש בגדים קבועים ולא משתנים, כדי לסמל המשכיות, ולעומתו אדם שרוצה ללכת עם הזמנים המודרניים ילבש אופנה אחרונה ועדכנית ביותר כדי להדגיש שזמנים משתנים (Barnard, 1996: Chap.1). על כך ניתן להצביע ביחס לצעירות, שלובשות בחלקן מכנסיים ושאר בגדים "לא צנועים" ונועזים אולי לאותה
חברה, כדי להראות שאמנם הן דתיות אבל הן ברוח הזמנים - אל מול המבוגרות שממשיכות למלא בהקפדה את הוראות הרבנים בנוגע להלכות לבוש, ללא סטייה של ממש מהן.
לסיכום, ניתן לומר כי ההשערות שבבסיס המחקר אוששו ורמת הדתיות של האישה הדתית-לאומית משודרת דרך לבושה.
ניתן לבצע מחקר המשך לבדיקת יציבות המגמות הנ"ל או שינוי בהן. הצעתי בנוגע למחקר עתידי היא, המשך בדיקת אופן השפעת מידת הדתיות על לבוש האישה הדתית בכדי לבדוק את המגמות הנ"ל ולראות אם במרוצת הזמן חל בהן שינוי, מה שמאוד סביר נוכח הדינמיות של השינויים בחברה הדתית, בדפוסי אורח החיים שלה, תפיסותיה ועמדותיה.
ניתן לבדוק יישובים דתיים וקהילות דתיות נוספות בכדי שנקבל מדגם מייצג ונופך רציני, מבוסס ומעמיק יותר למחקר כולו. כמו כן ניתן להשוות בין יישובי מתנחלים ליישובים עירוניים בפנים הארץ ולראות האם ישנם הבדלים בסגנון הלבוש של מתנחלת לעומת אישה עירונית תל אביבית, למשל.
בנוסף אפשר להוסיף ולבדוק משתנים נוספים רבים על-מנת לעבות ואולי לחזק את סברת המחקר, כמו: השפעת מקום הלימודים על לבוש האישה הדתית, בדיקת ההשפעה של שירות צבאי לעומת שירות לאומי, מקומות הבילוי ועוד.
לסיום אוסיף ואומר כי ישנו עיוות משווע, לדעתי, הטמון ברעיון שגברים יקבעו לנשים מהו בגד צנוע. על-פי פסקי הלכה וספרים שגברים כותבים בנושא, המבוססים על הלכות וספרים ישנים שנכתבו אף הם בידי גברים בזמנו, נקבע כיצד על האישה הדתית להתלבש, בלא לשתפה כלל שתחום זה הנוגע אליה ישירות.
הצניעות בהליכות ובמראה של גברים ונשים היא אחד מיסודות תורת ישראל, אולם עצם העיסוק בשאלות אלו אינו צנוע, לפחות כל עוד הוא נעשה על-ידי גברים.
סוגיות רבות, לדעתי, דורשות דיון הלכתי מחודש כדי לבדוק האם הן עומדות במבחן המציאות הישראלית והיהודית המודרנית (האם כיסוי ראש, למשל, מעיד בהכרח על צניעות?) וכאשר יתעורר לבסוף דיון של ממש בנושא, הנשים צריכות להיות שותפות מלאות בקביעת ההלכות הנוגעות ללבושן הן.
ביבליוגרפיה
אגודת מאיר נתיבים (תשנ"ו). משבצות זהב לבושה, מהדורה רביעית, בני ברק, עמ' ס"ד.
אבינר, שלמה חיים הכהן. (תשמ"ה). גן נעול - פרקי צניעות, ירושלים, עמ' 23.
הלבוש לאור ההלכה (תשמ"ט). בני ברק, עמ' 24.
זילבר, בנימין יהושע בן ברוך (תשכ"ח). קונטרס דיני מלבושי נשים, בני ברק, עמ' י', י"א,
י"ב, י"ד.
יוסף, עובדיה (תשמ"ו). שו"ת יביע אומר, הוצאת בר אילן, חלק ו-יו"ד סימן ד"ה (ז).
מסכת אהלות (תרפ"ו). ירושלים, א', ח'.
מסכת ברכות (תרפ"ו). ירושלים, כ"ד.
מסכת כתובות (תרפ"ו). ירושלים, ע"ב, א'.
קארו, יוסף בן אפרים. שולחן ערוך, מהדורת תשל"ז, תל אביב, עמ' ע"ה, ב'.
שלג, יאיר. (תש"ס). הדתיים החדשים - מבט עכשווי על החברה הדתית בישראל, ירושלים, הוצאת כתר.
שפירא, אמנון. כהן, יחזקאל (תשמ"ד). האישה בתמורות הזמן, הוצאת הקיבוץ הדתי - נאמני תורה ועבודה, עמ' 17.
Barnard, Malcolm. (1996). Fashion as communication, Routledge, N.Y. 12.
13. Davis, Fred. (1992). Fashion, Culture and Identity, The University of
Chicago Press, Chicago London.
14. Fiske, John. (1990). Introduction to Communication Studies, Routledge, N.Y.
15. Lurie, Alison. (1981). The Language of Clothes, Randome house, N.Y., pg. 4.
"שוק באשה ערווה", מסכת ברכות כ"ד.
זילבר, בנימין יהושוע בן ברוך (תשכ"ח). קונטרס דיני מלבושי נשים, עמ' י"א.
זילבר, בנימין יהושוע בן ברוך (תשכ"ח). קונטרס דיני מלבושי נשים, עמ' י'.
מסכת אהלות א', ח'.
הלבוש לאור ההלכה, תשמ"ט, עמ' 24.
אבינר, שלמה חיים הכהן (תשמ"ה). גן נעול - פרקי צניעות, עמ' 23.
אגודת מאיר נתיבים. משבצות זהב לבושה, עמ' ס"ד.
יוסף, עובדיה (תשמ"ו). שו"ת יביע אומר חלק ו-יו"ד סימן ד"ה (ז).
"שיער באישה ערווה", ברכות כ"ד
קארו, יוסף בן אפרים. שולחן ערוך, עמ' ע"ה, ב'.
מסכת כתובות ע"ב, א'
זילבר, בנימין יהושע בן ברוך (תשכ"ח). קונטרס דיני מלבושי נשים, עמ' י"ד.
זילבר, בנימין יהושע בן ברוך (תשכ"ח). קונטרס דיני מלבושי נשים, עמ' ה', י"ב.
ראה נספח מס' 1.
ראה המחשה נספח מס' 3: תמונה 1, 2.
ראה נספח מס' 2: גרף 1.
ראה נספח מס' 2: גרף 2.
ראה נספח מס' 2: גרף 3.
ראה המחשה נספח מס' 3: תמונה 3.
ראה נספח מס' 2: גרף 4.
ראה נספח מס' 2: גרף 5.
ראה נספח מס' 2: גרף 6.
ראה המחשה נספח מס' 3: תמונה 4, 5.
ראה נספח מס' 2: גרף 7.
ראה המחשה נספח מס' 3: תמונה 6.
קארו, אפרים בן יוסף. שולחן ערוך, עמ' ע"ה, ב'.
26
1
43

תגים:

אורך · בגדים · דתיות · הלכה · חצאית · כיסוי · מכנסיים · נשים · פסיקות · ראש · רבנים · שסע · שרוול · ביגוד

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "הבגד הוא המסר", סמינריון אודות "הבגד הוא המסר" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.

אודות האתר:

יובנק הנו מאגר עבודות אקדמיות לסטודנטים, מאמרים, מחקרים, תזות ,סמינריונים ועבודות גמר הגדול בישראל. כל התקצירים באתר ניתנים לצפיה ללא תשלום. ברשותנו מעל ל-7000 עבודות מוכנות במגוון נושאים.