היישום אינו מחובר לאינטרנט

נפילת רפובליקת ויימאר (1918-1933): שסעים חופפים ו/או הסבר פוליטי-מוסדי

עבודה מס' 064553

מחיר: 338.95 ₪   הוסף לסל

תאור העבודה: מהן הסיבות לאי יציבותה ולהיחלשותה של הדמוקרטיה הויימארית, הרפובליקה הגרמנית הראשונה, עד לנפילתה הסופית.

4,602 מילים ,11 מקורות ,2005

תקציר העבודה:

בעבודה אציג את משנתו של ריינר מ. ליפסיוס כפי שבאה לידי ביטוי במאמרו: "From Fragmented Party Democracy to Government by Emergency Decree and National Socialist Takeover: Germany" המתמקדת במבנה המערכת המפלגתית-מוסדית ומדגישה את חלקן של האליטות, המפלגות, האידיאולוגיה וכן את המבנה הפרלמנטרי כגורמים תורמים לנפילתה של הרפובליקה. מולם, אעמיד את משנתו של סיימור מ. ליפסט המובאת במאמרו: "מאבק חברתי, לגיטימיות ודמוקרטיה" ועוסקת בבחינת המבנה החברתי כמשפיע על לגיטימיות ויציבות של דמוקרטיה. אשתמש בגישה זו על מנת לבחון את השסעים החופפים שאפיינו את הרפובליקה ומדגישים את הפיצול והקוטביות שהיו מנת חלקה של החברה הגרמנית. באמצעות ניתוח השסעים, אבחן את מידת הלגיטימיות והאפקטיביות שעורר המשטר הדמוקרטי בקרב אזרחי גרמניה, תוך התייחסות לחוקת ויימאר אשר אין ספק כי היו טמונים בה 'זרעי הפורענות' אשר נסיבות היסטוריות חיצוניות ובעיות פנימיות גרמו דווקא לה להנביט פרי באושים כדוגמת המפלגה הנאצית והיטלר בראשה.

תוכן עניינים
מבוא
פרק ראשון: הסבר מוסדי-פוליטי לנפילת הרפובליקה
פרק שני: ניתוח השסעים החופפים ברפובליקת ויימאר כפוטנציאל לערעור הלגיטימיות ולאבדון
סיכום ומסקנות
ביבליוגרפיה

קטע מהעבודה:

השערת המחקר:
הסיבות לנפילת רפובליקת ויימאר קשורות בהצטרפותם יחד של משתנים רבים (פוליטיים-מוסדיים וקיומם של שסעים חופפים). כל קבוצת משתנים בנפרד, על מרכיביה השונים, מהווה תנאי הכרחי אך לא מספיק להסבר התופעה. הצטרפותם יחד של כל הגורמים וההשפעות ההדדיות שהיו להם אלה על אלה, סימנו את הכיוון והכתיבו את התוצאה הבלתי נמנעת של הקיום הדמוקרטי הגרמני באותן שנים - אובדן וחידלון.

מקורות:

מורכבותה ובעייתיותה של המערכת המפלגתית, זיהה בה ליפסיוס 'פוטנציאל דמוקרטי צר/מצומצם'. המשמעות המעשית היא, כי על אף היותה של הרפובליקה מושתתת על עקרונות דמוקרטיים, לרבות חוקה בעלת ערכים ליברליים (שוויון בפני החוק, שמירת החירות האישית, חופש הדיבור, המחשבה ועוד), נמצאו בה למעשה, מעט מאד מפלגות התומכות
באופן משמעותי ברעיון הדמוקרטי. לקיומן של תפיסות מנוגדות בתוך המערכת המפלגתית באשר לטיבו הרצוי של המשטר הפוליטי, היו השלכות חמורות אשר באו לידי ביטוי בעיקר בעתות משבר. פיצולה של המערכת המפלגתית ושונותה האידיאולוגית, לא אפשרו למשטר לספק לבוחרים חלופה, שינוי או איחוד פוליטיים והביאו לכך שמחאתם גרמה
לשינוי בכוחן של המפלגות ואך בטיבו של המשטר.
מכאן, שהעיקרון של פוטנציאל דמוקרטי המבטיח יציבות דמוקרטית פעל ברפובליקת ויימאר בדיוק הפוך:- ככל שגודלן היחסי של המפלגות התומכות בדמוקרטיה ירד לעומת כוחן היחסי של המפלגות הסמכותניות והאנטי דמוקרטיות, כך הצטמצם הפוטנציאל הדמוקרטי של השלטון.
ביטוי לאי יציבותו של השלטון ברפובליקת ויימאר כתוצאה ממבנה המערכת המפלגתית, ניתן לראות במפלגה הסוציאל-דמוקרטית שניצחה בבחירות הדמוקרטיות הראשונות (בינואר 1919), ונאלצה להקים קואליציה עם מפלגות שחלקן כלל אינן דמוקרטיות (למשל, מפלגת המרכז הקתולית שבחרה להצטרף לממשלה מתוך רצון להשיג הטבות לבוחריה ולא
מתוך הסכמה אידיאולוגית או אמונה בערכים דמוקרטיים). תוצאת אופייה של הממשלה שהורכבה מקואליציה סוציאל-דמוקרטית ומפלגות בעלות זיקה מעטה לערכים הדמוקרטיים היתה קיומם של ימין קיצוני מתקיף ושמאל קיצוני מתקיף, אשר פעלו ללא הרף לכרסם ולהכשיל את קיומה:
משמאל - "מרד ספרטקוס" - פרישת המפלגה הקומוניסטית ממחנה השמאל כמחאה על תמיכת המפלגה הסוציאליסטית בכניסת גרמניה למלחמת העולם הראשונה ואי קיום משטר המקדם את תנאי הפועלים. מנהיגי המפלגה הקומוניסטית שאפו לחסל את הרפובליקה ולהקים תחתיה משטר קומוניסטי. ממשלת ויימאר דיכאה את המרד, בסיוע הצבא, בתוך שבוע
והביאה בתוך כך, להעמקת הקרע בתוך מחנה השמאל.
מימין - "הפוטש של קאפ" - בקרב חוגי הימין, רובם חיילים משוחררים, היו רבים שראו בחוזה ורסאי השפלה ובגידה. הם שאפו לחסל את שלטון הרפובליקה ולהחזיר את המשטר הקיסרי. במרץ 1920, נעשה ניסיון הפיכה צבאית ע"י הגנרל קאפ. הגנרל קאפ מצליח לתפוס את ראשות הממשלה ומבטל את רפובליקת ויימאר בברלין. ההפיכה הצבאית
נכשלת כתוצאה משביתת פועלים בברלין ותמיכת שאר גרמניה ברפובליקה הויימארית. גנרל קאפ בורח עם נאמניו, ורפובליקת ויימאר שבה על כנה.
"פוטש בית הבירה" - בשנת 1923 נעשה ניסיון הפיכה ימני-קיצוני של המפלגה הנאצית בהנהגת היטלר. ההפיכה מדוכאת בקלות והיטלר נידון ל-5 שנות מאסר. הוא משתחרר לאחר כשנה משום שראשי הרפובליקה רואים במפלגה הנאצית תנועה שולית שאינה מסכנת את הדמוקרטיה. היטלר מקבל מהשופטים במה להשמעת דעותיו הקיצוניות.
ממשלת ויימאר נבחרה בבחירות דמוקרטיות ע"י מפלגות המייצגות את הציבור ונתמכות על ידו, אך הורכבה בחלקה ממפלגות בעלות זיקה מועטה לערכים דמוקרטיים. קואליציה בעלת פוטנציאל דמוקרטי צר הנעדרת תרבות פוליטית, הגם שמבוססת על ערכים דמוקרטיים, תתקשה להאריך ימים ולבסס את שלטונה.
נדבך נוסף בהסבר הפוליטי-מוסדי לנפילת הרפובליקה קשור למסגרת החוקתית. ב-11 באוגוסט 1919, חוברה חוקת ויימאר שעל פיה המדינה היא רפובליקה וסמכותה הפוליטית נובעת מהעם. שתי מגמות לחוקה: הראשונה, התנתקות מהרוח הפרוסית-המיליטריסטית. השנייה, שמירה על אחדות גרמניה בלי לבטל את קיום המדינות. במסגרת המגמה
הראשונה - הוכרזו בחוקה עקרונות ליברליים, כגון: שוויון בפני החוק, שמירת החירות האישית, חופש הדיבור, המחשבה ועוד. במסגרת המגמה השנייה - נשמר המבנה הפדראלי של גרמניה, 18 מדינות שהן עצמן רפובליקות. הממשלה המרכזית ישבה בברלין וזכתה לסמכויות נרחבות. אופי המשטר היה פרלמנטרי והחוקה קבעה פרלמנט בן שני בתים:
הבית התחתון - רייכסטאג שהיווה את הרשות המחוקקת העליונה, בו ישבו נציגי המפלגות, נבחר ע"י העם בבחירות ישירות, כלליות ויחסיות. הבית העליון - רייכסראט בו ישבו נציגי המדינות שהרכיבו את גרמניה. החוקה קבעה כי הנשיא יבחר ע"י העם ל-7 שנים והעניקה לו סמכויות נרחבות. מאפיין חשוב ואינהרנטי בחוקת ויימאר הוא
קיומה של דואליות חוקתית מכוונת: מחד, שלטון פרלמנטרי ומאידך משטר נשיאותי. מבנה דואלי זה הושפע חלקית מכך שחלקים נרחבים בציבור הגרמני דגלו בשימור שלטון העבר המבוסס על מסורת ימנית-לאומית ארוכה, כוחות שמרניים ישנים ומורשת מונרכית וחלקית כאמצעי לחיזוק סמכות המדינה וכמשקל נגד לכוחן של המפלגות והפרלמנט.
מצב חוקתי זה צמצם באופן ניכר את כוחם של הפרלמנט והמפלגות ואף שתמכו בתהליכים הדמוקרטיים ובבחירות, לא היה בהם די כדי לחזק ולהגן על הדמוקרטיה מפני סמכויותיו מרחיקות הלכת של הנשיא.
מבחינה פרוצדוראלית "יבשה" ניתן לומר כי זרעי חורבנה של ויימאר כתקופת שלטון דמוקרטית טמונים בחוקתה, אך לא יהיה זה נבון לתלות בחוקה בלבד את האשם לנפילת הרפובליקה. היותו של העם הגרמני מורגל במשטר מלוכני, ריכוזי התבטא בקיומן של מפלגות שמרניות וסמכותניות שנטלו חלק בקואליציה והשתייכו למערכת המפלגתית.
העדרה של תרבות פוליטית דמוקרטית המושתתת על עקרונות של קונצנזוס והסכמה אידיאולוגית, וחוקה המעגנת פרלמנטריזם ומשטר נשיאותי בעל סמכויות עוקפות מפליגות, החלישו באופן משמעותי את סיכויי הצלחתו של התהליך הפוליטי הדמוקרטי ברפובליקת ויימאר.
מישור נוסף אותו מציין ליפסיוס המהווה גורם לנפילת הרפובליקה הויימארית הוא המשבר הכלכלי: כבר מתחילת דרכה ניצבה הרפובליקה מול קשיים כלכליים שהעיקריים שבהם: אבטלה (בעיקר בקרב חיילים ששבו מהחזית ולא מצאו מקומות עבודה), התייקרויות מחירים, התמוטטות המטבע-אינפלציה-ירידת ערך המארק, הסנקציות שהוטלו על גרמניה
במסגרת חוזה ורסאי.
המשברים הכלכליים, נוסף על היותם קשים להתמודדות, השפיעו רבות גם על המבנה החברתי ובעיקר על המעמד הבורגני-בינוני, שהיווה את עמוד התווך לקיומה של הדמוקרטיה הויימארית ועל האליטות. "האליטות הכלכליות שלטו עד השנים 1929-1928 במרבית המשאבים הכלכליים, לצד פשרה עם האיגודים המקצועיים. מאז, החלו אליטות אלה
לתבוע לבטל את מדינת הרווחה ואת הפשרה שנחתמה בגרמניה לאחר המהפכה, משום שחשו כי התנאים במשק השתנו לחלוטין: [...] כל אלה דרשו משכבות העלית נקיטת צעדים שעמדו בסתירה מסוימת לתרבותם הפוליטית. כל עוד יכלו להפיק מכך רווחים, הצטרפו שכבות אלה לפשרות שננקטו ולכללים הפוליטיים הדמוקרטיים; אולם כאשר החלה מערכת
הסעד והרווחה של ויימאר לגבות את המחיר אף מהכנסות התעשיינים, ובעיקר כאשר התחולל משבר כלכלי עולמי, [...] החלו התעשיינים, הבנקאים וראשי הכלכלה בגרמניה לסגת בהדרגה ממחויבותם לרפובליקה הדמוקרטית של ויימאר". ניסיונות ההתמודדות עם המצב הכלכלי הקשה, חייבו שימוש בתהליכי מודרניזציה ורציונליזציה שהתקבלו באופן
בעייתי ע"י הציבור: "תהליכי המודרניזציה יצרו תגובת נגד של 'מהפכה שמרנית', של רצון לחזור ל'מסורת', ל'טבעי', ל'אותנטי', היו אף כאלה שחלמו על מודרניזציה 'נקייה', וחסרת פיצולים ומאבקי כוח פוליטיים, מודרניזציה שתושג באמצעים פוליטיים דיקטטוריים. כיוון שהמודרניזציה עודדה עולם רציונאלי יותר, חסר מימד מיסטי
ורגשי, רלטיוויזציה של חיי היום-יום - היא עוררה תנועת-נגד שפנתה אל הרגש, תנועה הרוצה ליצור דת חדשה המסתמכת על ה'גזע'. תגובה אחרת לתהליכי המודרניזציה הויימאריים היא האמונה בתהליכים מודרניים, בהבטחות אוטופיות אשר יפתרו את כל הבעיות הכלכליות, החברתיות והרפואיות ב'מדע רציונאלי', 'ניהול מדעי', ביישום
שיטת רווחה חברתית-מודרנית ומדיניות אוכלוסין מופחתת, שתוכל לרפא את ה'חברה החולה'. מריאקציה זו לא רחוקה הדרך לגישה, הטוענת למדיניות חברתית מתקדמת, אשר מביאה לשיקום החברה ותוכל אף להביא ל'פתרון סופי' של הבעיות החברתיות וה"מחלות" של החברה, וכל זאת ע"י פתרון רציונאלי".
כאמור, הסנקציות שהוטלו על גרמניה במסגרת חוזה ורסאי הובילו למשבר כלכלי חמור ולקריסה חברתית. המצב במדינה התאפיין בשעורי אבטלה גבוהים, פיצול מפלגתי ופוליטי רב ואוזלת יד הן מצד הממשלה והן מצד האליטות והאיגודים המקצועיים. הכלכלה הגרמנית היתה תלויה ברובה על סחר חוץ ועל יצוא שלא היו לו קונים. מסמר נוסף
בארון הקבורה של הרפובליקה היה התמוטטות המשק האמריקאי בשנת 1929. המשבר הכלכלי העולמי, הביא לכך שהמשק הגרמני נדרש מעתה לשלם בעצמו את כל ההלוואות שקיבלה המדינה בעבר. כתוצאה מכך, פסי הייצור במדינה נעצרו לחלוטין, החלו פיטורין נרחבים של עובדים, בנקים פשטו את הרגל ואנשים איבדו את חסכונותיהם. האינפלציה
הרקיעה שחקים. כמעט בן-לילה השתנה אורח החיים של אזרחי גרמניה, בני המעמד הבינוני, מבלי שהיתה להם כל שליטה על מהלך האירועים. אנשים מצאו עצמם במצב של עוני וחיפשו אחר "כל פתרון למצב". לשפל הכלכלי החמור היו השלכות ישירות על המערך המפלגתי והפוליטי אשר תרם באופן ישיר לעליית הנאציזם. קיים מתאם ברור בין
התחזקות המפלגה הנאצית לבין הגידול בשיעורי האבטלה. בעיית האבטלה והמשבר הכלכלי מביאים לשינוי ביחסי הכוחות בתוך המערכת הפוליטית: הציבור הגרמני נוקט בצעדי מחאה והמפלגות הקיצוניות צוברות כוח על חשבון המפלגות המתונות אשר אינן מצליחות להציג חלופות ליציאה מהמשבר הכלכלי. המפלגה הנאצית אשר אינה כבולה
למחויבות מפלגתית מסורתית ואינה מזוהה ע"י הציבור עם כישלונות הממשל, כורתת ברית עם ארגוני המעבידים המתחזקים ומתחילה את תהליך צבירת הכוח. ליפסיוס קושר בין המשבר הכלכלי לבין המערכת המפלגתית הכושלת וטוען כי הנכונות לתמוך במפלגות רדיקליות נקבעת עפ"י כוחן של המפלגות המתונות לתת מענה לגלי המחאה. המפלגות
הפרוטסטנטיות של מעמד הביניים - הליברליות והשמרניות, נכשלו במשימה זו ואיבדו את בסיס כוחן לטובת האגרסיביות של המפלגה הנאצית.
חבירתם יחד של ההסברים דלעיל מסייעת לליפסיוס בהציגו מישור נוסף המסביר את נפילת הרפובליקה - היטלר והמפלגה הנאצית:
חולשה של המערכת המפלגתית, העדר אידיאולוגיה וקואליציה בעלת פוטנציאל דמוקרטי מצומם.
חברה גרמנית נעדרת מוכנות לשלטון דמוקרטי (העדר תרבות פוליטית).
חוקה דמוקרטית הדומה במבנה שלה ל"גבינה שוויצרית" ("יותר חורים מגבינה") - חוקה שהיא מעטפת דמוקרטית המעגנת ערכים ליברליים-דמוקרטיים ובה בעת מעניקה לנשיא סמכויות נרחבות (שימוש בסעיף 48 לחוקה - הפעלת צווי חירום) המאפשרות לו באין מפריע לעקוף ולייתר את פעולתם של בתי הפרלמנט מלרסן ולבלום את פעולותיו במקרים
בהם הוא בוחר שלא לפעול עפ"י עקרונותיה של הדמוקרטיה הפרלמנטרית.
משבר כלכלי-פנימי חמור המכרסם בלגיטימיות הבעייתית ממילא של השלטון ומערער את יציבותו ומשבר כלכלי עולמי הכותש עד דק את המשק הגרמני המקרטע.
אוזלת יד משוועת של מפלגות הקואליציה, אליטות וארגונים מקצועיים בהצגת אלטרנטיבות מעשיות להיחלצות מהמשבר הכלכלי.
הופעתה של אלטרנטיבה פוליטית בדמותה של המפלגה הנאצית אשר חלק ניכר ממצעה עסק בשיפור מצבה הכלכלי של גרמניה והצגת משנה סדורה ותפיסות אידיאולוגיות קיצוניות: אנטישמיות, אנטי-מודרניזם, תפיסה טרום-תעשייתית של הסדר החברתי, התנגדות לקפיטליזם ולסוציאליזם.
המפלגה הנאצית מעמידה בראשה מנהיג בעל אישיות וסמכות כריזמטית (עפ"י מדדיו של ובר).
ה"פיהרר פרינציפ" - ביטול כל ההסדרים העוסקים בתהליכי קבלת החלטות ומתן לגיטימציה למנהיג. ביטול הגופים האחראיים על המכניזם הייצוגי ועל הטלת מגבלות על פעולותיו.
אין ספק כי הנסיבות ההיסטוריות שהובילו להקמתה של הרפובליקה הויימארית והבעיות הפנימיות המורכבות שהתעוררו בעקבותיה, היוו קרקע פורייה להתבססות כוחה של מפלגה שמרנית-קיצונית אשר סיפקה, באמצעות מנהיג כריזמטי, את המאוויים הבסיסיים ביותר של האוכלוסייה הגרמנית שהיתה שרויה כל אותה עת במצוקה כלכלית
ואידיאולוגית קשה ביותר.
מטריית ההסבר המוסדי-פוליטי בה משתמש ליפסיוס במאמרו ובמסגרתה הוא מונה את המרכיב הפוליטי-מבני, החוקתי, הכלכלי והמפלגתי-נאצי מהווה כיסוי כמעט מושלם להבנת הסיבות והתהליכים שמנעו את ייצוב וביסוס הדמוקרטיה בגרמניה וסייעו להצמיח דווקא ממשטר זה משטר דיקטטורי.
הרכיב החסר לדעתי להשלמת התמונה, הוא בחינה של היסוד הפנים-חברתי של האומה הגרמנית, קשירתו לתהליכים הפוליטיים הפנימיים והחיצוניים שפקדו את האומה ובחינת השפעתם. הכוונה היא להעריך באמצעות המדדים 'לגיטימיות' ו'אפקטיביות' אותם מציג סיימור ליפסט במאמרו "מאבק חברתי, לגיטימיות ודמוקרטיה", את מקומם של השסעים
החברתיים כגורמים מסייעים-מסבירים לנפילת הרפובליקה. ההנחה היא כי קיומם של השסעים אינו מנותק מהסיבות והגורמים המבניים שנמנו לעיל, והם למעשה נובעים מהם ומזינים אותם בעת ובעונה אחת.
בחינת מקומם ותפקידם של השסעים בחורבנה של ויימאר יהיה מעניינו של הפרק השני בעבודה זו.



פרק שני:
ניתוח השסעים החופפים ברפובליקת ויימאר
כפוטנציאל לערעור הלגיטימיות ולאבדון
כאמור בסיפא של הפרק הראשון בעבודה, שימוש בהסבר הפוליטי-מוסדי (על כל מרכיביו) כהסבר יחיד לתיאור נסיבות נפילתה של רפובליקת ויימאר הוא חסר ומעורר את השאלה "מה בין נפילת הרפובליקה ו'גישת המודרניזציה' לפיה משטר דמוקרטי מתחזק ומתבסס בחברות מודרניות?"
לפי גישת המודרניזציה, קיימים תנאים סוציו-אקונומיים שונים ותנאים פוליטיים מסוימים בקרב חברות בעלות שלטון עצמאי, שהם בבחינת תנאים מוקדמים, שגם אם אינם תנאים מספיקים, הם כמעט הכרחיים, להתפתחות דמוקרטית יציבה לפי הדגם הקיים במערב. לפי גישה זו, ניתן היה לצפות, שכל המדינות יעברו את תהליכי המודרניזציה
כפונקציה להתפתחות כלכלית-חברתית. בחינתה של גרמניה עפ"י מדדים חברתיים-דמוגראפיים-מבניים ותרבותיים אלה, העמיד אותה ללא כל ספק כמדינה מודרנית בעלת סיכויי הצלחה דמוקרטיים-ליברליים טובים מאד - קיומם של ארגונים כלכליים, ייצור קפיטליסטי, בירוקרטיה נרחבת, תהליכי רציונליזציה בכלכלה ובחברה, תרבות מתקדמת,
משמעת חברתית ונורמליזציה בחיי היומיום. אולם, חרף היותה מדינה מודרנית, לא היה די במרכיב זה כדי לבסס בה משטר דמוקרטי יציב. מסקנה זו (לאו דווקא בהקשר של רפובליקת ויימאר), עומדת בבסיס טענתו של סיימור ליפסט: יציבות דמוקרטית אינה תלויה בהכרח בהתפתחות כלכלית, אלא באפקטיביות ובלגיטימיות של המערכת הפוליטית.
ליפסט מגדיר את המושגים בהם הוא משתמש: 'אפקטיביות' - המידה בה ממלאת המערכת את התפקידים היסודיים של הממשל, תפקידים הנקבעים ע"י רוב האוכלוסייה וקבוצות הכוח בתוכה.
'לגיטימיות' - יכולתו של המשטר להטמיע ולקיים את האמונה כי המוסדות הפוליטיים הקיימים הם המתאימים ביותר לחברה. זוהי למעשה מידת ההתאמה בין ערכי המשטר לבין ערכי המוסדות הפוליטיים.
להלן איישם את המושגים והטיעונים המרכזיים הלקוחים מגישתו של ליפסט כהסברים נוספים להבנת הסיבות שהובילו לנפילת רפובליקת ויימאר:
מידת הלגיטימציה של המשטר בשנות קיומה של רפובליקת ויימאר:
המשטר הדמוקרטי בגרמניה, "נולד מתוך צעד דיקטטורי אחרון של הצבא וכן על רקע התבוסה הצבאית, וצל זה הוסיף לרחף עליו גם לאחר מכן". משמעות הדבר, שמרגע הקמתה ועד לנפילתה, 'זכתה' הרפובליקה לדה-לגיטימציה הן מצד גורמים בתוך הקואליציה (מפלגות בעלות פוטנציאל דמוקרטי צר) והן מחוצה לה, בקרב האליטות, הצבא, איגודים
מקצועיים ושכבות שונות בציבור. השסע החברתי המרכזי המאפיין את האומה הגרמנית הוא השסע האידיאולוגי: זרמים פוליטיים בעלי תפיסות אידיאולוגיות מנוגדות החלוקים ביניהם בשאלת צביונו ואופיו הרצוי של המשטר: המלוכנים, בני המעמד השליט ביקשו לחזור לחוקת 1871 (הקמת הרייך השני - הקיסרות הגרמנית) והדמוקרטים, שביקשו
לצרף את גרמניה לעולם הנאור והובילו קו דמוקרטי. השסע האידיאולוגי הלך והעמיק ככל שפעלה הרפובליקה הויימארית הדמוקרטית לקידום מטרות הקמתה. אחת ממשימותיה הראשונות של הממשלה הנבחרת היתה אישור חוזה ורסאי. בעשותה כן, נצרבה הרפובליקה בתודעת העם כ"חרפה לאומית". על רקע זה ועל רקע מהלכים פוליטיים וכלכליים
שעשתה, היתה נתונה כל העת להתנגדות מימין ומשמאל, לרבות ניסיונות מרד והפיכות צבאיות. בשל העובדה כי הוקמה בהעדר תודעה פוליטית-דמוקרטית של רבים מהגרמנים ושל חלק מהמפלגות המרכיבות את המערכת המפלגתית, ובשל המשברים התכופים שפקדו את האומה, התאפיינו שנות קיום הרפובליקה בהתרפקות של הציבור על העבר ועוררו
געגוע אל המונרכיה והקיסרות הישנה.
השסע הכלכלי-מעמדי: הרעת מצבה הכלכלי של גרמניה בשנות ה-20 ועוד יותר לאחר המשבר הכלכלי העולמי בשנת 1929, היוו את שיא תהליך הדה-לגיטימציה של המשטר הדמוקרטי ויצרו פערים כלכליים-מעמדיים גדולים בקרב שכבות בציבור. "מפלגות הימין העדיפו את האינטרסים של התעשייה הכבדה, של הבנקאות ושל בעלי האחוזות על פני אלה
של המעמדות האחרים. המדיניות הכלכלית הדפלציונית פגעה בייחוד בשכירים ובמעמדות הביניים שנותרו מחוסרי עבודה. בתנאים אלה נקלטה בקלות התעמולה האנטי-קפיטליסטית".
החברה הגרמנית הינה בעלת מסורת מונרכית של מאות שנים, בלתי ניתנת למחיקה ב-14 שנות דמוקרטיה. המעבר מקיסרות לדמוקרטיה שהיה אקט כפוי, "חצי מהפכני", לא הספיק לעורר ולהשריש בקרב בציבור הפנמה של התפיסה הדמוקרטית וערכיה הליברליים באופן שתיווצר בה שכבה בעלת תודעה ותרבות פוליטית אמיתית. בהקשר זה, ועל רקע
המשבר הכלכלי החריף ששטף את המדינה ושיסע אותה מבפנים, חשוב להזכיר את תפקידן של האליטות כקבוצות התומכות במשטר ומסייעות לו לבצע את מדיניותו. האליטות בגרמניה מעלו בתפקידן ודחו את ערכיה היסודיים של הרפובליקה בטענה כי הם מנוגדים לערכיהם. בכך, חיזקו את תחושת הדה-לגיטימציה של מגזרים שונים כלפי המשטר. "קרע
בין מגמות מסורתיות וציפיות מרקיעות שחקים של קבוצות במעמדות השליטים באליטות הכלכליות, תרבותיות והמנהליות ובמעמד הנמוך גרם לחשדנות או אף לאיבה כלפי הרפובליקה הצעירה וכך תרמו תרומה הרת-אסון להתמוטטותה".
גרמניה של אותם ימים, חסרה מעמד בינוני-בורגני יציב, המהווה משענת לדמוקרטיה, וזאת בשל השלכות המשבר הכלכלי והאינפלציה. המצב הכלכלי הקשה יוצר פערים חברתיים ומתחילה אוירה של ייאוש וחוסר אמונה בקרב האומה הגרמנית כי המשטר הדמוקרטי יכול להציל את המצב. חלה התדרדרות במורל הלאומי, שהינו ירוד ממילא עקב התבוסה
במלחמה. אזרחים גרמנים מאבדים את כל חסכונותיהם, משכורתם חסרת ערך מפאת ירידת ערכו של המארק, מחירי מוצרי מכולת מאמירים, ומתחילות התפרעויות ברחובות בשל מריבות על מזון. האומה הגרמנית, לרבות האריסטוקרטיה, הצבא, השירות האזרחי, מביעים אי שביעות רצון מהמצב הכלכלי ע"י התנגדות לרעיונות הדמוקרטיים, אי מתן
לגיטימציה לשלטון וחיפוש אחר גורם שישקם את הכלכלה ויעלה את מצב הרוח הלאומי. המשבר הכלכלי, "הוליד גם משבר חברתי ופוליטי, ולבסוף אף משבר מדיני, עד כדי לחתור תחת אושיות הדמוקרטיה".
שסעים חופפים - קיומו של מתאם בין שסעים שונים. מצב זה עלול להחריף את המתח בין קבוצות שונות בחברה ואף להביא לפירוקה. עפ"י ליפסט, שסעים חופפים מהווים מכשול לדמוקרטיה יציבה.
בגרמניה הויימארית, חפף השסע האידיאולוגי שפיצל את האומה הגרמנית לשמרנים ודמוקרטיים לשסע הכלכלי-מעמדי ושניהם יחד יצרו חוסר לגיטימציה וסכנה ליציבות המשטר הדמוקרטי. בני מעמדות הנמוכים שהיו הראשונים להיפגע מהמשבר הכלכלי, תלו את האשם למצבם בשלטון הדמוקרטי. כתוצאה מכך, שאפו לחזור למורשת העבר המונרכית
ותמכו בעליית המפלגה הנאצית לשלטון כשזו הבטיחה במצעה שיקום הכלכלה וביטול עידן הדמוקרטיה, אותו סימנה כאחראי למצבה הקטסטרופאלי של האומה הגרמנית. "גיוס ההמונים למפלגות ימין ושמאל קיצוניות, אווירת משבר כלכלי קשה, חוסר יכולת והעייפות שהתפשטה באליטות מלשלוט, 'האיום הקומוניסטי' מצד רוסיה הסובייטית ועוד
סיבות חברתיות ופוליטיות רבות - כל אלה יצרו מעיין חלל ריק פוליטי וחברתי, שהקל על התחזקות מפלגות קיצוניות".
העדר לגיטימיות ותמיכה בשלטון מצד מפלגות וקבוצות בתוך ומחוץ למערכת הפוליטית פוררה את החברה מבפנים וסייעה לערעור יציבותה של הדמוקרטיה הצעירה.
מידת האפקטיביות של המשטר בשנות קיומה של רפובליקת ויימאר:
מדד נוסף בו משתמש ליפסט כדי לבחון יציבות של משטר דמוקרטי הוא מדד האפקטיביות. מדד זה, מאפשר לבחון את יעילותה של המערכת בכל הנוגע למילוי תפקידיה כפי שנקבעו ע"י הציבור והאליטות.
בהקשר זה, אזכיר את 'גישת המערכות' - דיויד איסטון:
החוקר דיויד איסטון מתייחס לחיים הפוליטיים כמערכת דינאמית. לטענתו, המערכת הפוליטית הופכת תשומות לתפוקות שיש להן סמכות. מערכת קבלת החלטות רציונאלית מתנהלת לפי דינאמיקה של משוב, כלומר, קיימות דרישות, שנכנסות לתהליך קבלת ההחלטות שמפיק את התפוקות ואז יש משוב, כשההנחה היא שיש קשר בין התשומות לתפוקות.
תגובת המערכת וכושר הסתגלותה, מאפשרים ומסייעים לה לעמוד בפני לחצים ולהתמודד עמם. המערכת הפוליטית היא מערכת פתוחה המקיימת יחסי גומלין עם הסביבה. השפעות הסביבה על המערכת המכונות 'תשומות' מורכבות משני מרכיבים:
א. תביעות - בקשות שהתוכן שלהן הוא צפייה (תביעה של משאבים)
ב. תמיכות - תשומות שהתוכן שלהן הוא חיזוק יכולתה של המערכת להוציא תפוקות.
באמצעות המערכת, עוברות התשומות תהליך המרה ומתגבשות לכדי תפוקות. בלולאת המשוב, חוזרות התפוקות ומזינות את המערכת כתשומות. עומס יתר המוטל על המערכת, הצורך שלה להתמודד עם משברים תכופים (ללא יכולת לסיים את הטיפול במשבר אחד ומיד עולה הצורך להתמודד עם משבר נוסף), יוצר חוסר איזון ומפר את היציבות.
חשיבותה של גישת המערכות בהקשר זה היא בהבנת התהליך שהביא בסופו של דבר לתוצאה הסופית, קרי לנפילת הרפובליקה: הציבור על מגזריו השונים הביע חוסר שביעות רצון מתפקוד המשטר וטיפולו במשברים ובנושאים המדיניים שהיו על סדר יומה של הרפובליקה. מצב זה הביא מחד לריבוי תביעות בתחום האידיאולוגי, הכלכלי, לחץ מצד
קבוצות אינטרס שונות, ומאידך יצר עודף תשומות ביחסי הגומלין של המערכת עם הסביבה. ביטוי לכך ניתן היה לראות במהומות האזרחיות האלימות שפרצו במדינה, מרד ספרטקוס וחיסול מנהיגיו, הפוטש של קאפ, הפוטש של מרתף הבירה ועוד. חוסר האיזון בין התביעות לתמיכות, יצר לחץ על המערכת, חוסר אפקטיביות שלה ואובדן היציבות.
ביטוי נוסף לחוסר האפקטיביות של ממשלת ויימאר נבע מחולשת המערכת המפלגתית המפוצלת וחסרת האידיאולוגיה והשימוש הציני שנעשה בחוקתה הדמוקרטית של הרפובליקה, ואשר אפשר את עליית היטלר לשלטון:
ממשלת הרפובליקה התקשתה לכונן ממשלה יציבה בשל הרכבה הבעייתי והפוטנציאל הדמוקרטי המצומצם שלה. השפל הכלכלי הגדול גרם לפילוג בין המפלגות, דווקא כאשר נדרשה אחדות לצורך פתרון הבעיות, שהיו גדולות מכדי שמפלגה בודדת תוכל לפתור. במרץ 1930 נבחר היינריך ברינינג לראש ממשלה. למרות הצורך החיוני בגיבוש תוכנית
כלכלית, נתקל ברינינג בהתנגדות נחרצת מצד האופוזיציה. כמוצא מהמצב, ביקש ברינינג מהנשיא להפעיל את סעיף 48 לחוקה, שמשמעותו קיום השלטון באמצעות צווי חירום. בקשה זו גרמה למהומה בגרמניה ודרישה של האופוזיציה כי מצב החירום יבוטל לאלתר. כתוצאה מכך, פוזר הרייכסטאג (הבית העליון בו ישבו נציגי המפלגות) והתקיימו
בחירות. האומה הגרמנית שחשה עייפה וכואבת מהמצב הפוליטי והכלכלי, ראתה במפלגה הנאצית חלופה פוליטית לשלטון הדמוקרטי הכושל וזיכתה אותה ב-107 צירים. המפלגה הנאצית הפכה למפלגה השנייה בגודלה. בכך, קם ערעור נוסף על יציבות הדמוקרטיה והפרה בוטה של "כללי המשחק" הדמוקרטיים.
ליפסט שרטט מודל להערכת יציבות משטר דמוקרטי בהסתמך על מדדי לגיטימיות ואפקטיביות:
אפקטיביות
+ -
B
A
D
D
C
C
+
לגיטימיות
-
על פי מודל זה ובהסתמך על הגורמים והנסיבות שפורטו לעיל ואשר הובילו לדה-לגיטימציה וחוסר אפקטיביות, ממוקמת רפובליקת ויימאר במשבצת D במודל, כאשר המשמעות היא שמתקיים בה משטר בלתי יציב. שסעים חופפים המפצלים את החברה, קבוצות כוח אשר חותרות תחת השלטון המרכזי, משבר כלכלי אשר מעמיק את הקרעים ומזין את השסעים
- כל אלה יוצרים משבר לגיטימיות וחוסר אפקטיביות הנחוצים על מנת לייצב משטר דמוקרטי.
סיכום ומסקנות
שאלת המחקר בעבודה זו עסקה בניסיון לבחון מהן הסיבות לאי יציבותה ולהיחלשותה של הדמוקרטיה הויימארית עד לנפילתה הסופית, כאשר מסגרת הדיון הם טיעוניו של ליפסיוס התולה את ה'אשם' בהסבר הפוליטי-מוסדי ובטיעוניו של ליפסט המשייך זאת לשסעים החברתיים שהיו מנת חלקה של האומה הגרמנית. השערת המחקר גרסה, כי הסיבות
לנפילת הרפובליקה קשורות בהצטרפותם יחד של כל המשתנים וכי לא ניתן לשים את האצבע על גורם יחיד או לא להצביע על גורם מרכזי.
בהיסטוריה ידועים מקרים בהן מדינות במסגרת תהליך המעבר לדמוקרטיזציה היו נתונות במצבי משבר כלכלי וחברתי אשר הקשה על המעבר, ובכל זאת המקרה של גרמניה הוא ייחודי בתוצאותיו. לצורך הבנת ייחודיות המקרה הגרמני, אשתמש ב'תזת המשברים הסדרתיים' של ליפסט לפיה מדד לקביעת יציבות של משטר דמוקרטי הוא האופן בו נפתרים
משברי המודרניזציה. התמודדות ופתרון של משברים הניחתים בזה אחר זה, בצורה לא אלימה, מהווה תנאי ליציבות. במקרים בהם משבר נוכחי לא נפתר טרם פרוץ המשבר הבא, נוצרים "כיסים" של בעיות בלתי פתורות. "כיסים" אלה מצטברים ליצירת שסעים חברתיים חופפים, תת-תרבויות פוליטיות וחוסר לגיטימיות למשטר.
הבנת הנסיבות ההיסטוריות שהובילו להקמתה של ויימאר, העדר מוכנות תודעתית אמיתית בקרב האומה המאפשרת פיתוח תרבות פוליטית דמוקרטית המחליפה את המסורת המונרכית-הקיסרית של ימי העבר, מבנה מפלגתי חלש ו'מתנדנד' מבחינה דמוקרטית של ממשלת הרפובליקה, אי הלגיטימציה שלה מבית ומחוץ, אליטות שאינן תומכות בשלטון אלא
מתנגדות ומזיקות לו - כל אלה ערערו מבחינה פוליטית-מבנית את יסודותיה של האומה הגרמנית והקשו עליה לבסס ולהשריש בקרבה שלטון דמוקרטי בעל ערכים ליברליים. לקשיים אלה יש להוסיף כמובן את המשבר הכלכלי הקשה שפקד את המדינה והיה תוצאת מלחמה בה הואשמה גרמניה כזו שהביאה לפריצתה. המשבר הכלכלי קרע ופיצל את האומה
הגרמנית העייפה והסובלת, פגע באופן חמור בשכבת הביניים ודרדר לתהומות עמוקים את המורל והחוסן הלאומי-הגרמני. התמודדותה של הרפובליקה הצעירה, שהינה חסרת מורשת דמוקרטית, לגיטימציה ואפקטיביות עם בסיס קיום רעוע, מרידות והפיכות מימין ומשמאל, משברים תכופים (שהיו מכניעים אף מדינות בעלות משטר יציב) אשר בטרם
מצילים להיפתר נשאבים לתוך מערבולת משברית חדשה וקשה אף יותר, כל אלה מצטברים להיות 'כיסים' פוטנציאליים רוויי תחושות תסכול, זעם, רצון להחליף את הקיים והכושל ב'ישן ומוכר', חיפוש נואש אחר חלופה שלטונית.
המציאות הגרמנית של אותן שנים שזורה בנסיבות ההיסטוריות ואלה מעמיקות ומזינות את הגורמים המקשים על ייצוב משטר דמוקרטי במדינה. משטר לא יוכל לעולם לבסס את עצמו מבלי שיתבסס על קונצנזוס, לגיטימציה, הזדהות ושותפות בתרבות פוליטית, נכונות להקריב ולוותר בעתות משבר (מה שהאליטות לא מצאו לנכון לעשות), בשלות
לשלטון פרלמנטארי ויצירת לכידות ותחושת 'ביחד' על בסיס ערכים ליברליים משותפים.
מהאמור לעיל עולה כי המשימה שהוטלה על רפובליקת ויימאר - לשאת על גבה אומה שסועה, חבוטה ועייפה, חסרת מסורת דמוקרטית ובעלת מסורת ימנית-לאומית, עתירת בעיות מדיניות-כלכליות ואחרות, ולהוביל אותה לקראת דמוקרטיה יציבה, היא בחזקת 'משימה בלתי אפשרית'. שילוב הגורמים ועיתויים הוא לדעתי ההסבר לכך שדווקא משלטון
דמוקרטי זה, צמחה דיקטטורה קיצונית ואכזרית כמוה לא ראה העולם.
ביבליוגרפיה
מקורות בעברית
אהרונסון, שלמה. (1983), "גרמניה הנאצית - אידיאולוגיה ומשטר" בתוך: דמוקרטיה ודיקטטורה במאה ה-20 (תל-אביב: האוניברסיטה הפתוחה).
איסטון, דויד. "קטגוריות לניתוח מערכות בפוליטיקה" בתוך: ברוך זיסר (ע') (תשנ"ג), מדע המדינה לגווניו: אסכולות וגישות בחקר הפוליטיקה מקראה ודיון (רמת אביב: האוניברסיטה הפתוחה).
בראכר, קרל דיטריך. (1987), הדיקטטורה הגרמנית: השורשים, המבנה והתוצאות של הנציונל-סוציאליזם (תל-אביב: עם עובד).
היילברונר, עודד. (תשנ"ד), יהודי ויימאר - חברה במשבר המודרניות (ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית).
ליפסט, מ. סיימור. (1960), האדם המדיני (תל-אביב: יחדיו).
נוה, אייל. (1994), המאה ה-20 (תל אביב: ספריית ת"א).
קוקה, יורגן. "תולדות גרמניה לפני היטלר - הויכוח על ה'דרך הגרמנית המיוחדת'", בתוך: משה צימרמן (ע'), (1989), דרכה המיוחדת של גרמניה בהיסטוריה (ירושלים: האוניברסיטה העברית).
מקורות באנגלית
Lepsius, M. Rainer. "From Fragmented Party Democracy to Government by Emergency Decree and National Socialist Takeover: Germany". In Juan Linz and A. Stepan (eds), The Breakdown of Democratic Regimes. John Hopkins, 1978.
אתרי אינטרנט
אתר האינטרנט ויקיפדיה www.he.vikipedia.org, זמן גלישה באתר 8/1/2005
אתר האינטרנט http://www.haemek.yafat.k12.il, זמן גלישה באתר 10/1/2005
אתר האינטרנט http://www.zinman.org.il, זמן גלישה 10/1/2005
עודד היילברונר, יהודי ויימאר: חברה במשבר המודרניות, 1918-1933 (ירושלים: י"ל מאגנס, תשנ"ד) עמ' 12.
עודד היילברונר, יהודי ויימאר: חברה במשבר המודרניות, 1918-1933 (ירושלים: י"ל מאגנס, תשנ"ד), עמ' 10.
אייל נוה, המאה ה-20 (תל-אביב: ספריית ת"א, 1994) עמ' 63-64.
שלמה אהרונסון, "גרמניה הנאצית - אידיאולוגיה ומשטר", בתוך: דמוקרטיה ודיקטטורה במאה ה-20 (תל-אביב:
האוניברסיטה הפתוחה, 1983) עמ' 11.
יורגן קוקה, "תולדות גרמניה לפני היטלר - הויכוח על "הדרך הגרמנית המיוחדת", בתוך: משה צימרמן (ע'), דרכה המיוחדת
של גרמניה בהיסטוריה (ירושלים: האוניברסיטה העברית, 1989), עמ' 22.
קרל דיטריך בראכר, הדיקטטורה הגרמנית (תל-אביב: עם עובד, 1987) עמ' 248.
עודד היילברונר, יהודי ויימאר: חברה במשבר המודרניות, 1918-1933 (ירושלים: י"ל מאגנס, תשנ"ד) עמ' 8.
- 1 -
רפובליקת
ויימאר

תגים:

דמוקרטיה · היטלר · כלכלי · משבר

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "נפילת רפובליקת ויימאר (1918-1933): שסעים חופפים ו/או הסבר פוליטי-מוסדי", סמינריון אודות "נפילת רפובליקת ויימאר (1918-1933): שסעים חופפים ו/או הסבר פוליטי-מוסדי" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.

אודות האתר:

יובנק הנו מאגר עבודות אקדמיות לסטודנטים, מאמרים, מחקרים, תזות ,סמינריונים ועבודות גמר הגדול בישראל. כל התקצירים באתר ניתנים לצפיה ללא תשלום. ברשותנו מעל ל-7000 עבודות מוכנות במגוון נושאים.