היישום אינו מחובר לאינטרנט

שנות ה-20 במקסיקו ובניית מערכת חינוך כגורם תורם לייצוב דמוקרטי

עבודה מס' 064547

מחיר: 288.95 ₪   הוסף לסל

תאור העבודה: השפעת המהפכה המקסיקנית על המדינה ועל מערכת החינוך תוך בחינת הזיקה שבין חינוך לדמוקרטיה.

6,360 מילים ,14 מקורות ,2006

תקציר העבודה:

בעבודה זו אבחן את השפעת המהפכה המקסיקנית על אופייה ואורחות חייה של המדינה בכלל, ועל דמותה של מערכת החינוך ותרבותה של המדינה בפרט. בחינת הזיקה שבין חינוך ודמוקרטיה. האם מערכת חינוך שנבנתה בשנות ה-20, ונשארה על כנה עד היום, יכולה להוות בסיס עליו ניתן לפתח משטר דמוקרטי?

תוכן עניינים

רקע
מעצמאות לאוטוקרטיה (דמוקטטורה)
מערכת החינוך בתקופת חוסה וסקונסלוס (1924-1920)
מערכת החינוך כגורם תורם לייצוב משטר דמוקרטי
סיכום
ביבליוגרפיה

קטע מהעבודה:

חינוך ודמוקרטיה מזינים זה את זה ותורמים האחד לחיזוקו של השני. השקעתה הכבירה של מקסיקו בשנות ה-20 בחינוך ותרבות, הן בהיבט של הקצאת משאבים כלכליים והן בהיבט הערכי של חשיפת הנושא והעלאתו לתודעה הלאומית, תרמו תרומה חשובה ומשמעותית להשרשת רעיונות המהפכה, הנחלתם לדורות הבאים ובנייה מחדש של חברה וכלכלה מקסיקנית בעלת תרבות פוליטית ודמוקרטית.

מקורות:

המרחק בין מקסיקו ודמוקרטיה אמיתית רחוק. חרף הכאוס הפוליטי, דווקא תחומי החינוך, הספרות והרוח זוכים לעדנה והמדינה זוכה לצמיחתם של אנשי מחשבה הקוראים תיגר על המציאות. שני זרמים של אינטלקטואלים, שמרנים וליברלים, חרטו על דגלם את שיקומה של מקסיקו, אך היו חלוקים באשר לאמצעים להשיג זאת: הליברלים, דחו את
המורשת הספרדית, האינדיאנית והקתולית. הם האמינו כי יש לנווט את המדינה לכיוון של חופש, עבודה, מסחר, חינוך וספרות, סובלנות דתית, דמוקרטיה ייצוגית ועצמאות מדינתית. הם חתרו למשטר פדראלי תוך צמצום כוחו של הצבא; ישוב האדמות במהגרים זרים; פיתוח המדע; פיתוח בתי ספר בחסות ארה"ב. השמרנים, חלמו על שובו של
המשטר הספרדי ועל חזרה לעידן המלוכנים האירופאים. הם ביקשו לשמור על הדת הקתולית וטקסיה; התנגדו לשלטון פדראלי, בחירות ייצוגיות וכל מה שקשור בבחירות עממיות (למשל, בתי מחוקקים, עצרות-עם); הם סברו שיש לחלק את המדינה מחדש ולבטל את גבולות המחוזות כדי ליצור ניהול מרכזי תקין; הם האמינו בקיומו של צבא גדול
וחזק.
בשנת 1857 מוצעת חוקה ליברלית הדומה בערכיה לחוקת 1824: שלטון פדראלי, משטר דמוקרטי-ייצוגי ורפובליקני. בשונה מחוקת 1824 מתירה החוקה החדשה: (א) רשות לממשלה להתערב בענייני דת.
(ב) ביטול מוסד סגן הנשיא והרחבת הפרק הדן בזכויות הפרט. (ג) הכרזה על חופש בחינוך, במסחר, בעבודה ובהתארגנויות כלכליות אחרות. אך גם בחוקה זו אין די כדי להפוך את מקסיקו לדמוקרטיה. מנהיגים עולים לכס השלטון ויורדים ממנו לעיתים תכופות תוך שהם משתמשים במוסדות המדינה וערכיה לקידומם האישי (כלנתריזם).
תקופת הפורפיריאט (תקופת שלטונו של פורפיריו דיאס, 1877-1911) מהווה תקופה ראשונה בהיסטוריה של מקסיקו שבה שלט (כמעט ברציפות) אותו מנהיג. בשנות שלטונו, חל פיתוח מואץ של תשתיות, כגון: בניית רשת מסילות ברזל, הרחבת שירותי הדואר, הטלפון והטלגרף. בנקים נפתחים, מואצים תהליכי פיתוח חקלאות, מכרות, מסחר
ותעשייה. דיאס סיכם בקצרה את תפיסת עולמו ומעשיו: "מעט פוליטיקה והרבה אדמיניסטרציה. ברבות הימים שינה מטבע הלשון: אפס מדיניות ומאה אחוז אדמיניסטרציה" (ויליאגס, 1985). דרכו היתה פרגמאטית וגרסה כי יש לרכז סמכויות בידי הנשיא שכן הוא ורק הוא יכול לבצע את המשימות ולהתגבר על מכשולים. לדידו, תפקידם של בית
הנבחרים והסנט הוא פורמאלי בהיותם חסרי ידע טכני (אישור כל הצעה של הנשיא); כמו כן, הוא לא ראה כל ערך בזכויותיו של העם להביע את עמדותיו ע"י קיום ויכוחים אידיאולוגים, העלאת רעיונות, רגשות וסבר כי "אינם אלא דברי סרק עקרים שלא יועילו במאום" (שם).
המדינה זכתה בכלכלה משוקמת ובשקט פנימי, היה לכך מחיר כבד: דיאס אסר על הקמתה של אופוזיציה פוליטית ועל קיום בחירות חופשיות. הוא מנע חופש תקשורת ואת הסדר במדינה השליט באמצעות כוח צבאי נוקשה. שלטונו קיים את מוסדות המדינה שנקבעו בחוקה, אך הנציח את אי הניעות החברתית, חוסר השוויון בחברה, ריכוז סמכויות בידי
הנשיא. המרד שהנהיג פרנסיסקו מאדרו ב-20 בנובמבר 1910 התחיל את המהפכה המקסיקנית, אשר שמה קץ ל-34 שנות שלטונו האוטוריטארי.
למעשה, משנת 1919 מקיימת מקסיקו דגם ייחודי של שלטון, שבו מפלגה אחת "המפלגה המהפכנית הממוסדת" (PRI) היא בעלת מונופול על השלטון. שלטונה הוא בעל אופי אוטוריטארי, אם כי היא מאפשרת חופש פעולה פוליטי מוגבל.
המהפכה המקסיקנית של 1910 לא היתה מאבק בין דיכוי לבין חירות, אלא תקופה בה נעשו ניסיונות ליישם רפורמות ורעיונות חדשים, להקים ממשלות יציבות ולהביא לשקט במדינה. רציחתו של מנהיג המרד (מאדרו) ותפיסת השלטון ע"י רוצחו ויקטורינו הוארטה, לא זכתה לתמיכת העם שכן העם רצה בהשבת החוק והסדר על כנם. אכן, ב-1920, עת
נבחר לנשיא אלוורו אוברגון, נראה היה שמקסיקו נכנסת לעידן של פיוס ושלום. תקופה זו היתה קרקע פורייה לביצוען של פעולות אזרחיות שנועדו לשקם את המדינה המובסת ואת אזרחיה העניים. העם אשר מאס במריבות הפנימיות, ברציחות הפוליטיות הבלתי פוסקות ובשלטונו הרודני של דיאס, היה בשל עתה להתמודד עם בעיות חברתיות והיה
צמא למנהיג חברתי שיחרוט על דגלו את שיקומה הפנימי האמיתי. כזה היה חוסה וסקונסלוס עת העמיד בראש סדר העדיפויות שלו את הטיפול בסוגיית החינוך ואת המלחמה בבורות, והצליח בנחישותו ובתפיסת עולמו המהפכנית שהטיפה לביסוסה של חברה דמוקרטית, סלידה ממשטרי עריצות ומהתערבות של הצבא בחיי המדינה, מחויבות לקידום
השכבות החלשות ושילובם החברתי של בני כל הגזעים, למשוך הן את הציבור והן את הממסד, להאמין יחד איתו כי הדבר אפשרי.
מערכת החינוך בתקופת חוסה וסקונסלוס (1924-1920)
בסוף שנת 1920 עם כניסתו של אוברגון לתפקיד נשיא מקסיקו, היה מצבו של תחום החינוך במדינה בכי רע; העדר תמיכה ממשלתית, נעדר גוף מרכזי שיתאם ויפקח, בתי ספר רבים נסגרו או נהרסו, שיעור בורות עצום (כ-10 מיליון נפש המהווים כ-70% מכלל האוכלוסייה). במסע הבחירות שערך אוברגון בקיץ 1920 הכריז: "החינוך הוא המפתח
לחופש, לצדק חברתי ולכל שאר האידיאלים שעמנו נכסף אליהם" (פלדחי, 1999). לשם מימוש תוכניותיו בתחום החינוך, בחר אוברגון בחוסה וסקונסלוס. וסקונסלוס, משפטן צעיר ואיש רוח היה מתומכיו של מאדרו במסע שניהל נגד שלטונו של דיאס. בהמלצת אוברגון, מינה אותו הנשיא הזמני הוארטה לרקטור האוניברסיטה. באוקטובר 1920 הפיץ
יחד עם צוות מצומצם שעבד עמו את 'הצעת החוק להקמת משרד חינוך פדראלי' אשר אושרה בפברואר 1921 במסגרת תיקון בסעיף 73 לחוקה. עפ"י תיקון זה, הותר לממשלה הפדראלית לממן ולהקים בתי ספר בכל רחבי המדינה ולדאוג לתפעולם. עוד נקבע, שהמדינות תמשכנה לפקח על מוסדות ההוראה שאינם שייכים למערכת החינוך הפדראלית. ביולי
1921 פרסם הנשיא אוברגון צו המורה על כינון 'משרד לחינוך ציבורי ולאומנויות היפות' ובתחילת אוקטובר אותה שנה, מונה וסקונסלוס לתפקיד השר הממונה.
תוכניותיו של וסקונסלוס כוונו להגדיר מחדש את נגישותו של המקסיקני ליצירה התרבותית ואת מקומם הראוי מבחינה חברתית של המורה, הסופר, האמן ואיש הרוח. פעילותו במסגרת ה'משרד לחינוך ציבורי ולאומנויות היפות' נועדה להפגיש את ההמונים עם הפולקלור המקומי (שירה וריקוד), חשיפתם מחדש למסורת התרבות הפרה-קולומביאנית,
ובמקביל, לאפשר להם להתוודע ליצירה האומנותית המקסיקנית והעולמית בתחומי הספרות, המוסיקה, הציור והפיסול. וסקונסלוס שתוכניותיו הושפעו, בין היתר, מהתפיסות החינוכיות של אותה עת ברוסיה (הנקשרות בשמו של שר החינוך הרוסי אנטולי לונצ'רסקי), שאף לחנך את העם המקסיקני תוך אימוץ עקרונות הלימוד הסובייטים ובראשם
עקרון הפעלת התלמיד, כלומר, לא עוד שיטות לימוד של שינון ודקלום, אלא, שיחה, דיון, השתתפות פעילה מצד התלמיד. תפיסותיו החדשניות מתגבשות ומושפעות מתקופת שהותו באירופה, דרום אמריקה וארה"ב (בין השנים 1920-1915) ומדיניותו מתגבשת ומתעצבת הן מהשפעות החדשנות הסובייטית והן מההתעוררות האידיאולוגית והתרבותית
המאפיינת את אמריקה הלטינית בראשית שנות ה-20: מחאות סטודנטים על אי שיתופם בניהול האוניברסיטאות; אנשי רוח הקוראים תיגר על הכפיפות האומנותית לתכנים אירופאים ודורשים לתת מקום של כבוד למורשת האינדיאנית.
מצויד בתפיסות חדשניות אלה, מקים וסקונסלוס את משרד החינוך המקסיקני ומגדיר בו 3 מחלקות: הראשונה, בתי הספר: מטרתה לטפל במוסדות ההוראה השונים. השנייה, ספריות: מטרתה לטפל בהפצת הידע בכל התחומים. השלישית, האומנויות היפות: פיקוח על המוסדות התרבותיים, כגון: האקדמיה לאומנות, הקונסרבטוריון למוסיקה, המוזיאון
הלאומי, וכן טיפוח תוכניות לימוד בנושאי ציור, זימרה, חינוך גופני ועוד.
נוסף על בניית משרד החינוך, וסקונסלוס פועל לגיוס התקציבים הנדרשים. הוא פונה לעיתונות ומבקש להסתייע בה ליצירת דעת קהל אוהדת לתחום החינוך. ואכן, בשנת 1922 מעמיד הממשל לרשותו 31 מיליון פסו. בשנת 1923 גדל התקציב ל-52 מיליון פסו (אך בפועל מוקצה 23 מיליון בלבד בשל העברת כספים בלתי צפויה לדיכוי מרד
דה-לה-הוארטה). וסקונסלוס משתמש בכספים רבים שהוקצו לו להקמת תשתיות חינוכיות ותרבותיות: בניית בתי ספר, ספריות, מכללות להכשרה מקצועית, מכללות להכשרת מורים, אצטדיון לקיום תחרויות ספורט ומופעי פולקלור.
אחת מפעולותיו הראשונות בתחום התוכן החינוכי, היתה מלחמתו לחיסול הבורות: הוא החל בה עוד בהיותו רקטור האוניברסיטה, ובמסגרתה פרסם בעיתונות 5 חוזרים אשר קראו לכל שדרות החברה להתגייס למשימה שהוגדרה על ידו כבעלת חשיבות עליונה לגורל האומה. במשך שלוש שנות המבצע, הקים וסקונסלוס מרכזי לימוד, חילק עזרי הוראה,
גייס סטודנטים שישמשו כמורים, העסיק מאות מורים בשכר שיפקחו על טיב ההוראה וירצו על נושאים חשובים נוספים כגון: כללי היגיינה ועוד. המלחמה בבורות אכן הקיפה ערים וכפרים רבים ותרמה לשינוי הלך הרוח הלאומי, אך בחינת הנתונים המספריים "היבשים" הראתה הישגים צנועים בהרבה: במשך שלוש שנות המבצע ירד אחוז הבורים
במקסיקו במאה אלף שהם אחוז אחד מכלל הבורים במדינה. הסיבות לנתונים הלא מרשימים היו, בין היתר, ירידה בהתלהבות הראשונית שליוותה את המבצע מתחילתו, קיצוץ התקציב שנבע מהצורך להקצות כספים בלתי צפויים לדיכוי מרידות שלטוניות, הצורך להמיר את העסקתם של המורים המתנדבים בהעסקה בשכר ועוד. חרף זאת, מדובר בניסיון
חלוצי מרשים לפתור בעיה לאומית רחבת היקף שבחינת ההיסטוריה המקסיקנית מלמדת כי היו לה ממשיכים (בין השנים 1960-1920 ירד שיעור הבורות במדינה ב-54%, מ-70% ל-38%).
תפיסת עולמם של אוברגון ווסקונסלוס התנגדה לתפיסות המקובלות בדבר חינוך, חברה ולאום. מבחינתם, עיקר הדגש בחינוך הושם על הקמת כמה שיותר מוסדות חינוך ופחות על איכות החינוך בהם. בבסיס תפיסה זו עמד הרצון לחשוף כמה שיותר קבוצות חברתיות שקודם לכן לא היתה להם נגישות לתחום החינוך, למוסדות ותכנים לימודיים.
לפיכך, ניתנה עדיפות להקמת יותר בתי ספר יסודיים ופחות בתי ספר תיכוניים ומוסדות אקדמיים.
מאמצים רבים הושקעו בהכוונת המורים לעבר שימוש בשיטות ואמצעי הוראה חדשים. מורי בתי הספר היסודיים נדרשו לספק הרבה יותר מאשר ידע בסיסי בקריאה, כתיבה וחשבון. הם נדרשו להכיר תורות העוסקות בהתפתחות הפיזית והנפשית של הילד וההקשרים החינוכיים שלהם, הם נדרשו להמיר שיטות לימוד של שינון ודקלום בהוראה הנעזרת
באמצעי המחשה, הבאת מוצגים לכיתה, עריכת סיורים במוזיאונים ובאתרים נוספים. המורים תודרכו לפתח בקרב התלמידים חשיבה עצמאית, סקרנות, רצון לשאול שאלות, חשיבה ביקורתית ומעמיקה ולא הסתמכות עיוורת על ספרי הלימוד כמקור סמכות בלעדי. וסקונסלוס התייחס למקצוע ההוראה כאל שליחות מוסרית שמתפקידה לקיים את מקסיקו
כאומה בת תרבות, ותפס את עמל המורה כ"מסע צלב מודרני לשם עילוי הנשמה ושחרורה" (שם). תפיסת השליחות בה החזיק וסקונסלוס נסכה ביטחון בקרב המורים והחזירה להם את האמונה בסמכותם ובמעמדם כמכוונים ומדריכים. בצד החיזוק המוסרי שנתן וסקונסלוס למורים, הוא דאג לרווחתם החומרית, העלה בשנת 1922 את שכרם בשיעור ניכר
והגדיל עד מאד את מספרם. הערכים והתכנים החדשים שאפיינו את החינוך החדש מחד, והגדלת מספר המורים ע"י גיוס גברים ונשים חסרי הכשרה מקצועית וניסיון מאידך, חייבו את משרד החינוך להשקיע משאבים בהכשרת מורים. ב-1922 החלו להתקיים בבירה השתלמויות מקצועיות, הוקמו מחוץ לערים סמינרים להכשרת מורים ('בתי הספר
הנורמליים') מתוך כוונה לאפשר למורים שהייה בחיק הטבע ועיסוק בפעילות גופנית; תוכניות הלימוד בסמינרים שיקפו את הרפורמות החינוכית בהן האמין וסקונסלוס וכללו פסיכולוגיה של החינוך, רישום וציור, זמרה, ספורט, חקלאות ומלאכות תעשייתיות.
משרד החינוך המקסיקני ביקש להטמיע את הרפורמות והערכים החדשים בכל בתי הספר היסודיים במדינה. לפיכך, קבע בהנחיות שפורסמו בשנת 1923 כי יש לפעול ליצירת אחידות בתוכניות הלימודים של בתי ספר אלה. נשלחו מפקחים מטעמו שתפקידם היה לכוון ולהתאים את תכני ההוראה בבתי הספר היסודיים כך שיהלמו את רוח הרפורמות של
החינוך החדש.
נוסף על הפעילות המסיבית שלו בבתי הספר היסודיים, פעל וסקונסלוס לחיזוקם ועידודם של מגזרי חינוך נוספים: הקמת גני ילדים (שהיו עפ"י רוב נספחים לבתי הספר), השקעה בחינוך המקצועי והטכנולוגי ע"י שיפור הציוד ועזרי ההוראה, הרחבת מספר התלמידים, הכשרת מורים במקצועות כגון: בניין, חשמל, דפוס, צילום, עיצוב בגדים,
הנהלת חשבונות, כלכלת בית ועוד; לימודי מבוגרים; עידוד נשים בנות המעמד הבינוני והנמוך לקבל הכשרה מקצועית שתסייע להן להגיע לעצמאות כלכלית, ועוד.
החינוך הכפרי:
גולת הכותרת בפעילותם של וסקונסלוס ואנשיו שייכת לפריצת הדרך שעשו בתחום החינוך הכפרי (האינדיאנים). מעבר לקשיים האובייקטיביים הכרוכים בהקמה של תשתית חינוכית, ניצבו וסקונסלוס ואנשיו בפני הצורך להתמודד עם בעיות הכרוכות בטופוגרפיה ואקלים המשתנה מאזור לאזור. שטחה של מקסיקו כ-2 מיליון קמ"ר, במרכזה גושי
הרים, בצפונה ערבות צחיחות ובהמשך לחופים המזרחיים מצויים מישורים מיוערים בעלי אקלים טרופי לח. במרחבים עצומים אלה היו פרוסים עשרות אלפי יישובים כפריים השוכנים במרחק שבוע הליכה או רכיבה מהעיר הקרובה ותושביהם מנותקים וחסרי כל זיקה לתרבות ולשפה הספרדית המאפיינת את עריה של מקסיקו. תושבי הכפרים
האינדיאניים שימרו את שפת האצטקים, חיו בתנאי קיום קשים ללא מים זורמים, חשמל ודרכי גישה סלולות.
וסקונסלוס סבר כי יש לפעול לשילוב הכפריים, אינדיאנים ומסטיסוס (תושבים ממוצא אתני מעורב), בתוך הלאומיות המקסיקנית ולא לבדל אותם ממנה. אולם, הוא נאלץ בעל כורחו להסכים להקמתו בשנת 1922 של האגף לתרבות אינדיאנית. פעילותו של אגף זה חרגה מעבר לתחום החינוך וכללה פעילות כללית להטבת תנאי חייהם של האיכרים:
חלוקת אדמות לאינדיאנים; סלילת כבישים המחברים בין הכפרים לערים; הדרכות ועזרה בתחום החקלאות; ייעוץ לגבי סוגי הגידולים שכדאי לגדל ועוד. בתחום החינוך, הכיר האגף לתרבות אינדיאנית כי בית ספר במתכונת הקיימת בעיר אינו מסוגל לתת מענה ויש לעשותו למעין מרכז להוראת מבוגרים בשעות הפנאי ולבסס את החינוך בו על
"[...] אדמה, בית ספר, חינוך לאזרחות ותרבות. מקימי בית הספר הכפרי הכתירו אותו בשם 'קסה דל פואבלו,' שמובנו 'בית הכפר' וגם 'בית העם'" (שם). בראשית שנת 1923 פעלו 309 בתי ספר כפריים ובספטמבר 1924 כבר הגיע מספרם ל-1,039 ולמדו בהם כ-65,000 תלמידים. מעבר לנתון המספרי המרשים של כמות בתי הספר הכפריים, נודעה
חשיבות רבה לשאלת גיוס מורים והכשרתם. למורה יוחד תפקיד רחב הרבה מעבר להיותו אישיות שמתפקידה לדאוג לחינוך הילדים, הוא נתפס כמחנך של הכפר כולו; גם בית הספר הכפרי בהיותו 'בית העם' נועד לשרת את צורכי הקהילה הכפרית על מגוון צרכיה: התמודדות עם העוני, הבערות, האמונות התפלות, האדישות וההסתגרות של האיכרים,
קידום מודעותם לערכים מתקדמים מתוך כוונה שהדבר יעודד אותם ליזום שיפור של תנאי חייהם - סלילת דרכים אל הכפר, הזרמת מים בצינורות, הפעלת שירותי דואר, פיתוח גנים, מגרשי משחקים ועוד. המורה כמי שעומד בראש המוסד החינוכי הכפרי נדרש להעביר שיעורי ערב ללימוד המבוגרים, ניהול תעמולה בכפר לשמירת הניקיון, הימנעות
משתיית אלכוהול ועוד ועוד.
תפיסה זהה לזו שאפיינה את הקמתם של בתי הספר היסודיים, אשר הדגישה הקמת כמה שיותר מוסדות חינוך ופחות את איכות החינוך בהם, אפיינה את שלבי ההקמה הראשונים של בתי הספר הכפריים. בתחילה, גייסו כמורים כל איש/ה צעירים בעלי השכלה יסודית שיצרו רושם כי הם מוכנים לקבל על עצמם את התפקיד. במקביל, גובשו דרכים על מנת
לכוון ולהעשיר את הידע שלהם. העשרת רמת המורים, הופקדה בתחילה בידיו של ה'מורה שליח'. על סמך הניסיון שצברו 'מורים שליחים' הוקמו קבוצות שכונו 'משלחות תרבותיות' אשר כללו 7 חברים: ראש הקבוצה, שהיה איש חינוך וותיק, אחות, עובד סוציאלי ומורים למוזיקה, חינוך גופני, מלאכה וחקלאות. כל 'משלחת תרבותית' כזו הגיעה
לקהילה כפרית מסוימת ובמשך כ-4 שבועות קיימה פעילות הדרכה אינטנסיבית לעשרות מורים מבתי הספר הכפריים שבסביבה. הלימוד כלל הענקת ידע במגוון נושאים: עזרה ראשונה, הרגלי ניקיון ורפואה מונעת, הפעלת תלמידים באמצעות משחקים קבוצתיים, ניצול חומרים שונים לעיצוב ובנייה של חפצים פשוטים, ניסיון בגידול פירות וירקות
ועוד. מעבר ללימוד הוראת קריאה, כתיבה וחשבון, הונחו המורים להקדיש זמן ניכר משעות הלימודים לשירה, משחק, מלאכת-יד, עבודות חקלאיות, טיפול בחיות, הקניית היגיינה אישית וכד'.
הקמת מערכת של חינוך כפרי חייבה שיתוף פעולה מצד שלושה גורמים: משרד החינוך, מורים, תושבים. משרד החינוך בחזון ובמשאבים שסיפק, המורים בהתגייסות ובתפקידים הרבים שנטלו על עצמם סייעו רבות ליצירתו של החינוך הכפרי, אך מה היתה חלקה של הצלע השלישית במשולש, התושבים?! כאן נראה שחרף העובדה כי מדובר באוכלוסייה
כפרית בורה וחסרת אמצעים, תרומה להצלחת המהלך בטווח המיידי ועוד יותר מכך בהשרשת חשיבותו בטווח הארוך, היא עצומה ומשמעותית ביותר; לרוב מוקם ביה"ס במבנה שעמד ללא שימוש בסמיכות לכנסייה המקומית. כאשר לא היה בנמצא מבנה כזה, התקיימו הלימודים בכל מבנה ציבורי אחר שהיה זמין, או אף תחת צלו של עץ. במקביל,
התגייסו הכפריים בימי המנוחה שלהם ובנו במו ידיהם את מבנה ביה"ס מלבני אדובה שהכינו בעצמם (לבני חומר שיובשו בשמש). אומנם, הבנייה נמשכה זמן רב, אך העובדה שהשתתפו בה בעצמם מילאה אותם גאווה, קירבה אותם לחינוך וגרמה להם לרצות לשלוח את ילדיהם ללמוד בבתי הספר ולראות את הפירות שהם מפיקים מכך. מעורבות נוספת
של התושבים נגעה להשתתפות במימון שכר המורים או התחייבות לספק להם מקום מגורים וארוחות.
כאמור ברישא לפרק זה של העבודה, בעת הקמת משרד החינוך המקסיקני הוגדרו בו 3 מחלקות: בתי הספר; ספריות; האומנויות היפות. להלן ארחיב על הפעילות בתחום הספריות והחינוך לאומנויות יפות:
בשנת 1920 פועלות במקסיקו כולה 70 ספריות מכל סוג שהוא. המלחמה שהכריז וסקונסלוס נגד הבורות, חייבה הגדלה ניכרת במספר הספריות. בראשית 1921, החלה במקסיקו חלוקה של ספרי לימוד, ספרי הגות, ספרי מדע ומילונים לספריות. בשלהי אותה שנה, עם הקמתו של 'מינהל הספריות העממיות', הוקמו ברחבי המדינה 165 ספריות קטנות
אשר מוקמו בעיקר בשכונות עוני עירוניות. התפיסה שהתגבשה סביב הקמת הספריות הקטנות כללה חמש רמות: ספריות שיכללו 12, 25, 50, 100, 200 ספרים כל אחת, כאשר לגבי כל רמה נקבעה תכולת החיבורים המומלצים - חיבורים בנושאי חקלאות, טכנולוגיה, חינוך, הגות ויצירות מהספרות העולמית.
בבתי הספר היסודיים ובבתי הספר הכפריים הוקמו ספריות מעין אלה, וכן נדרש מכל 'מורה-שליח' להכין בסיוע 'מינהל הספריות העממיות', ספרייה ניידת אשר מנתה 50 ספרים בארגז עץ, שניתן היה לשאת על גב פרד. בשנת 1923 פעלו במקסיקו 68 ספריות ניידות ובסה"כ עלה מספן של הספריות בארבע שנות כהונתו של וסקונסלוס כשר החינוך
מ-70 ל-1,916. הפעילות האינטנסיבית סביב הקמתן של הספריות, גרמה למשרד החינוך המקסיקני לעסוק גם בתחום ההוצאה לאור. עפ"י צו נשיאותי, החלו בשנת 1921 בתי הדפוס הממשלתיים להדפיס ספרי לימוד מסוגים שונים. חומרים שלא ניתן היה להדפיס במהירות באופן מקומי, נרכשו בעיקר מספרד וארה"ב. עד אמצע שנת 1924 חולקו לבתי
ספר וספריות כ-300,000 כרכים. אולם, יחד עם הברכה בעמל זה, זכתה פעילותו של וסקונסלוס בתחום ההוצאה לאור לביקורת נרחבת בשל תוכניתו השנויה במחלוקת להדפיס מהדורות גדולות וזולות ממיטב הקלאסיקה של הספרות העולמית ולהימנע כמעט לחלוטין מהדפסת חיבורים של סופרים מקסיקנים. נראה היה, כי תוכניתו קשורה במידה רבה
להשקפת עולמו לפיה הספרות וההגות במקסיקו במאה ה-19 שירתו את משטר הרודנות של סנטה-אנה ודיאס והציגו את ערכי הפוזיטיביזם, שוסקונסלוס ובני דורו התקוממו נגדם. וסקונסלוס הואשם כי הוא מתערב בשוק הספרים, כופה את טעמו הספרותי והתרבותי על הציבור ומבזבז כספים על ספרים שרק אליטה צרה מוצאת בהם עניין. הטענות
שהושמעו נגדו לא היו משוללות יסוד, אך אין לראות בתוכניתו להדפסת יצירות מופת ביטוי אישי של אנינות דעת בלבד. יש לזכור כי פועלו הוא בראש ובראשונה קריאת תיגר נגד הפוזיטיביזם החומרני שאפיין את שלטונו של דיאס. חזונו בתחום החינוך ומלחמתו בבורות נועדו לחשוף בפני בני מקסיקו (גם בפני העניים שבהם) את עושרם
ומגוונם של תכני הספרות והתרבות הן המקסיקניים והן העולמיים ועיצובם כבעלי "נגישות לנכסי הרוח האנושית בכל הדורות" (שם). גישה דומה לזו שבה נקט לקידום הפצת ספרות יפה, נקט וסקונסלוס לקידום האומניות היפות - ציור: הוא נתן גיבוי לציירי התנועה המורליסטית (תנועת ציירי הקיר) ואפשר להם להביע את רעיונותיהם
באמצעות ציור על קירות האולמות הגדולים של בניין משרד החינוך ומבנים נוספים. בכך, התכוון לקדם אומנות חופשית, משוחררת מכללי חניטה אקדמיים, קלה ומובנת למקסיקני הממוצע. בתוך זמן קצר, הפכו תכני הציור אלימים והאמירות שלהם בוטות: הוקעת הבורגנות המושחתת ואנשי הכנסייה הצבועים; תיאורים נלהבים של התקוממויות של
איכרים ומאבקי פועלים במנצליהם; העלאה על נס את עמידתו של האינדיאני נגד הכובש הספרדי. עד מהרה החל מתנהל במקסיקו ויכוח נוקב סביב השאלה האם רשאים האומנים לנצל את הבמה שהממשלה הועידה להם כדי לנהל תעמולה נגד מטרות פוליטיות?! וסקונסלוס מצידו לא חזה כי פתיחת שערי האומנות תניב תוצאות שכאלה, והמשיך לעמוד לצד
הציירים כל זמן שכיהן בתפקידו.
מוסיקה - הקצאת מקום למוסיקה עממית מקסיקנית, ניגון יצירות מוסיקליות תחת כיפת השמיים, קיום פסטיבלים בהם שולבו יצירות של מלחינים אירופאים (בך, שופן, דביוסי, ליסט) עם מנגינות-עם מקומיות ועם יצירות חדשות של קומפוזיטורים מקסיקניים. בנוסף, התקיימו מופעי ריקוד, זימרה והקראה של שירה. המוסיקה העממית ביטאה
אמצעי של שחרור מכבלי הנחיתות והכניעות התרבותית, שאפיינו את מקסיקו לפני המהפכה, עת התביישה בלחניה, נגינתה, שיריה וריקודיה, ונטתה לאמץ את הפולקלור שהתאים לטעמו של המעמד העליון ואשר הושפע בעיקר מהתרבות האירופאית. תמיכתו של משרד החינוך בתרבות העממית המקסיקנית הוא שסייע לה להיחלץ ממצב של ניכור מתמשך
מהמסורת ומהערכים המקסיקניים האמיתיים.
מערכת החינוך כגורם תורם לייצוב משטר דמוקרטי
את פעולותיו רחבות ההיקף וחסרות התקדים של חוסה וסקונסלוס בתחום החינוך בשנות ה-20 המוקדמות במקסיקו יש לראות בפרספקטיבה רחבה של תרומה בעלת משמעות החורגת מתחום זה. כפי שציינתי בפרק המתייחס לעצמאותה של מקסיקו, המשטר שהתגבש בה כלל שילוב ייחודי של חוקה ליבראלית ומוסדות מבניים דמוקרטיים עם שלטון חד-מפלגתי
(ששלט במדינה במשך 70 שנה) בעל אופי מנהיגותי סמכותני (דיאס משל בכיפה כמעט ברציפות 34 שנים) ועם למוד מאבקים פנימיים, רציחות פוליטיות ומהפכה עממית אחת הפורצת מתוך קרביה של המציאות המקסיקנית, ללא הכנה אידיאולוגית וללא תיאום בין הקבוצות המהפכניות השונות. לכאורה, ניתן היה לצפות כי מקסיקו המתאפיינת בקיומה
של מערכת חינוך מפותחת, מלחמה עיקשת בבורות, חלחול של רעיונות מהפכניים בקרב שכבות רבות בציבור, הכרה של המשטר בצורך לשלוט באמצעות המוסדות, הקמת "המפלגה הלאומית המהפכנית" (PNR), בחירתו של לאסרו קרדנס לנשיאות (1934-1940), תכונן בסמוך ובהתבסס על כל אלה משטר דמוקרטי מהותני, אך המציאות המקסיקנית הוכיחה כי
עוד חזון למועד. הקמת מפלגת PNR ובחירתו של אורטיס רוביו לעמוד בראשה, סימלו לדעתי דפוס מקסיקני אותו אכנה "הליכה של חצי הדרך", כלומר, בדומה לשלטון הייחודי (חצי דמוקרטי) שאפיין את מקסיקו מעת עצמאותה, גם לאחר שנסתיימה המהפכה וננקטות פרוצדורות דמוקרטיות, עדיין מתבסס בה שלטון ההולך חצי דרך; ההליך הוא
דמוקרטי (מפלגות, בחירות פנימיות בתוך המפלגה, בחירות כלליות בחירת נשיא המרכיב ממשלה) אך המהות אינה דמוקרטית - המשך שלטונו של קאייס "המנהיג העליון" (אל "חפה מקסימו") שאינו מכהן כנשיא בפועל אך הכל רואים בו מנהיג כל יכול ו'רוקדים על פי חלילו'. אומנם, בשל זה לא מתייצב במקסיקו משטר דמוקרטי מהותני, אך
התשתית החינוכית שהיא תוצר המהפכה ופעילותו של וסקונסלוס, מהווה בהחלט גורם תורם להתרקמות תודעה לאומית שהיא בבחינת צעד נוסף לעבר דמוקרטיה. להלן אבהיר:
גישתו החינוכית של וסקונסלוס התנגדה לחינוך הילדים על ערכים של הערצת גיבורים לאומיים (כדוגמת גיבורי המהפכה - מאדרו, סאפאטה, קרנסה, אוברגון ואח') ונמענה מסגירות תרבותית לאומית. תפיסתו שאפה כי התלמיד המקסיקני ייחשף ויכיר את ערכי התרבות האנושית על מגוון העמים, התרבויות והתקופות שהיא מייצגת. החינוך
ללאומיות במקסיקו של שנות ה-20 ביקש ליצור אצל התלמיד מודעות גבוהה לארצו ולחברתו בפרט לגבי אותם פרקים שקיומם הודחק, דהיינו - העבר האצטקי והתרבות האינדיאנית. פעילותו של וסקונסלוס הן בתחום קידום האומנויות היפות וציורי הקיר, והן בתחום החינוך הכפרי, עלתה בקנה אחד עם הלאומיות הרשמית שביקשה ממשלת מקסיקו
לכונן של שילוב אומה המורכבת מאינדיאנים וממורשת אינדיאנית קדם-קולומביאנית: "האינדיחניסמו המקסיקני הוא אפוא דוגמה ראשונה במעלה לדרך, שבה שיבה לעבר אתני עתיק ולתרבות עממית אותנטית מספקת כמדומה פתרון 'טבעי' והרמוני לבעיה הדוחקת של זהות קיבוצית במדינות צעירות ובחברות מפולגות לאחר שעברו שינוי חברתי
מהפכני" (סמית, 1995). מעבר לתפיסות חינוכיות אלה, גם למיתוסים, המבוססים על אירועים היסטוריים בעבר הרחוק והקרוב, ולרגישות החדשה לתרבות המקסיקנית שיצרו וסקונסלוס ועוזריו, היה תפקיד חשוב בביסוסה והעשרתה של התודעה הלאומית.
אין ספק כי העשייה החינוכית של שנות ה-20 והזהות הלאומית שהלכה והתגבשה באותו זמן הם פועל יוצא של המהפכה שבעיקרה היתה קריאת תיגר על ערכי תקופת שלטונו של דיאס (הפורפיריאט). האינטליגנציה המקסיקנית שכללה בעיקר אנשי חינוך דוגמת וסקונסלוס ועוזריו, אנשי רוח - סופרים, משוררים, ציירים, מוסיקאים, אדריכלים וגם
מנהיגים פוליטיים (כדוגמת אוברגון), הם אלה שהתמודדו באומץ עם האתגר של הצעדת מקסיקו לכיוון ליברלי-דמוקרטי. לולא היו אלה אנשי החינוך שמבססים במקסיקו תשתית ערכית ולאומית מהפכנית, ספק אם היתה המסגרת החינוכית שנבנתה במשך 4 שנים בלבד (4 שנות כהונתו של וסקונסלוס כשר חינוך), זוכה להתקיים ולהתפתח במדינה במשך
שנים כה רבות ובשינויים מעטים בלבד.
תרומתה הניכרת של מערכת החינוך לקידום ערכי המהפכה, בניית מסגרת תרבותית נרחבת וגיבוש תודעה חברתית, מתווספים להיותה של מקסיקו דמוקרטיה מבנית ופרוצדוראלית, ומהווים לדעתי בסיס עליו ניתן, ואכן מתפתח בשנים מאוחרות יותר, משטר דמוקרטי מהותני. אולם, הואיל והייצוב המהותני של המשטר מתחולל במקסיקו 70 שנה מאוחר
יותר, בשנת 2000 עת "המפלגה המהפכנית הממוסדת" (PRI) מפסידה את השלטון ומעבירה אותו ליריבתה "מפלגת הפעולה הלאומית" (PAN), אני מרגישה חובה לסרוק בקצרה את מקצת התהליכים הפוליטיים שעברו על מקסיקו במהלך שנים אלה:
מבלי להיכנס באופן פרטני לתקופת נשיאותו של לאסרו קרדנס (1934-1940), אציין רק כי שש שנות כהונתו הביאו לקיצו את משטר ה"מקסימטו" (שליטתו היחידנית המוחלטת של קאייס מאחורי הקלעים ובאמצעות הנשיאים המכהנים) והביאו לעיצוב משטר פוליטי נשיאותי אשר במסגרתו ריכז הנשיא בידיו את השליטה הפוליטית להלכה וגם למעשה.
ריכוז העוצמה בידי הנשיא אפשר ביצוע רפורמה אגררית רחבה, הלאמת תעשיית הנפט ב-1938 והרחבת האידיאולוגיה הסוציאליסטית בקרב כל שכבות החברה על מנת ליצור תודעה חברתית אחרת.
בשנת 1946 עולה לשלטון מיגל אלמן ומביא עמו אידיאולוגיה חדשה - המקסיקניות. אידיאולוגיה אנטי-סוציאליסטית זו מציבה את ההתפתחות הכלכלית כחזות הכל וכמפתח לפתרון כל בעיותיה של מקסיקו. במקביל לכך, מתפתח בתקופתו של אלמן זרם הגותי בשם "הפילוסופיה של המקסיקני" (המושפע בין היתר גם מההגות המהפכנית של וסקונסלוס)
לפיו רגשי הנחיתות והבחינה העצמית תוך אימוץ דגמים תרבותיים מיובאים, מפנה את מקומה לאופוריה לאומית המשוחררת מכבלי קולוניאליזם תרבותי. אלמן האמין "שבתקופת נשיאותו נפתח שלב חדש במהפכה המקסיקנית: הנשיא האזרחי (לא איש צבא) הראשון, ההתפתחות התעשייתית, המהפכה החקלאית (בייצור) במקומה של הרפורמה האגררית
(חלוקת האדמות), ה-PRI מיסודו של אלמן במקום ה-PRM מיסודו של קרדנס, וכן הלאה" (מדין, 2001).
לאופולדו סאה, מייסדו של הזרם ההגותי "הפילוסופיה של המקסיקני" משתמש ברעיונותיו הפילוסופיים כדי לפאר ולרומם את הישגי מהפכת 1910 ובראשם את התרומה להתפתחותה של מקסיקו כאומה המודעת לצרכיה, לתרבותה לקיומה במנותק מהקולוניאליזם. באותה תקופה התנהל במקסיקו ויכוח בסוגיית המשכה או אי המשכה של המהפכה. ממשלתו של
אלמן, הסתייעה ברעיונותיו של סאה על מנת לשנות את נתיבי המהפכה לכיוונים אחרים: לא עוד סוציאליזם קרדניסטי, אלא, התפתחות כלכלית קפיטליסטית. חרף דעות אלה, שש שנות נשיאותו של אלמן מסיימות בהמשכו של אוטוריטריזם פוליטי.
מקסיקו של העשורים הבאים מתאפיינת בממשל שמרני ומתמודדת עם בעיות חברתיות-כלכליות: סטודנטים המוחים בשנת 1966 נגד שמרנותו של דיאס אורדאס, נגד ההגבלות על חופש הביטוי ונגד הוצאות היתר של הממשלה בראשותו. בשנות ה-70 שוק הנפט פורח, אך משבר הנפט של שנות ה-80 מוביל את מקסיקו למיתון הגדול בתולדותיה. קשיים
כלכליים אלה מגבירים את ההתנגדות הפוליטית המאורגנת מימין ומשמאל. בשנת 1988, לאחר בחירות שנויות במחלוקת, נבחר לנשיאות קרלוס סאלינאס דה גורטארי. הצעדים הכלכליים בהם הוא נוקט (ניהול משא ומתן מוצלח למחיקת חלק מחובה הלאומי של מקסיקו, עצירת הגאות באינפלציה, גיבוש תוכנית מקיפה להפרטה וצעדים נוספים לכיוון
קפיטליזם), מקנים לו אהדה רבה בציבור ושבחים מהעיתונות העולמית המסמנת את מקסיקו כדוגמה לכלכלה של שוק חופשי. שיא הרפורמה הכלכלית של סאלינאס היתה הקמת ארגון נפט"א (NAFTA), ברית הסחר החופשי של צפון אמריקה, ב-1 בינואר 1994. מחשש שהורדת המכסים תדחוק עוד יותר את האיכרים האינדיאניים לשולי החברה, החלה במדינת
צ'יאפאס התקוממות של הסאפאטיסטים. קבוצת איכרים לא חמושים שכינתה את עצמה EZLN השתלטה ביום הקמת ארגון נפט"א על העיר סן כריסטובאל דה לאס קאסאס ודרשה צדק חברתי וכלכלי לכל האינדיאנים המדוכאים. הם גורשו מהעיר בתוך מספר ימים, אולם התקוממות עממית וספונטאנית זו הכתה גלים בקרב כל מי שחשו כי הפער בין עשירים
ועניים מתרחב תחת שלטונו של סאלינאס ובמסגרת הסכם נפט"א.
במרץ 1994, מתנקשים אלמונים בלואיס דונאלדו קולוסיו, יורשו הנבחר של סאלינאס. כמחליפו, נבחר בבחירות ארנסטו סדיו. סדיו מנהיג מדיניות כלכלית מאוזנת המצליחה באופן איטי להוציא את מקסיקו מהמיתון.
מתוך המאמר "בחירות בעולם: מקסיקו וקנדה 2000" שפורסם באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה עולה, כי האקט הפוליטי המשמעותי ביותר להתבססותה של מקסיקו כדמוקרטיה מהותית מתחולל ביולי 2000 שעה שמתקיימות בה בחירות לנשיאות ולפרלמנט. "המשמעות של מערכת הבחירות הייתה כפולה: הן מבחינת הליך הבחירות והן מבחינת תוצאותיהן.
מבחינת ההליך, הייתה זו מערכת הבחירות החופשית, הנקייה והתחרותית ביותר בהיסטוריה של מקסיקו: התקשורת הייתה פתוחה לדיונים ולעימותים של המועמדים השונים. סקירת מערכת הבחירות לא הייתה מוטה, כפי שקרה במערכות בחירות קודמות, בהן שימשה התקשורת שופר תעמולה למפלגת השלטון. פורסמו סקרים תכופים והחשיפה של שני
המועמדים העיקריים לנשיאות הייתה דומה. לראשונה תפעלה את הבחירות ופיקחה עליהן ועדת בחירות עצמאית, אשר הפחיתה באורח משמעותי את היקפי השחיתות ואת האפשרות של מפלגת השלטון לערוך מניפולציה של ספירת הקולות ושל תוצאות הבחירות. אישיותו הכריזמטית ודעותיו המתונות של וינסנט פוקס הביאה לכך שלראשונה נתפס בציבור
מועמד אופוזיציה לנשיאות כמועמד לגיטימי ובעל סיכויים. [...] מבחינת התוצאות, הבחירות יצרו תקדים היסטורי, כאשר לאחר 71 שנים רצופות בהן אחזה ברסן השלטון "המפלגה המהפכנית הממוסדת" (PRI), היא הפסידה והעבירה את השלטון ליריבתה "מפלגת הפעולה הלאומית" (PAN). [...] ניצחונו של פוקס סימל את סיומו של עידן השיטה
החד-מפלגתית שרווחה במקסיקו מאז 1929. אמנם, מאז אמצע שנות ה-70' עבר על מקסיקו תהליך דמוקרטיזציה מוגבל (הרוב הפרלמנטרי של PRI כורסם, מועמדי אופוזיציה מונו למושלים ולראשי ערים) אולם רק כעת, עם נישולה של מפלגת השלטון הנצחית ממוסד הנשיאות, חשים אזרחים רבים כי ארצם הפכה לדמוקרטיה אמיתית".
בתחום החינוך ניכרו התפתחויות ותמורות שניתן לייחס אותן להבנה השורשית העמוקה אשר הוטבעה במוסדות ובעם המקסיקני בדבר מקומו וחשיבותו של החינוך, כל זאת, בהתבסס על התשתית המוסדית והערכית שהקימו וסקונסלוס ועוזריו בשנות ה-20. הופתעתי לגלות, כי קיימת במקסיקו שיטת הוראה הנקראת "חינוך מרחוק" (DISTENCE
EDUCATION). שיטה זו נועדה לאפשר לכל תלמיד בכל מקום בו הוא מתגורר ללמוד. שיטת הוראה זו מבקשת להתגבר הן על המרחקים הפיזיים העצומים המרחיקים כפרים ואזורים שלמים מבתי ספר, מכללות ואוניברסיטאות הממוקמות על פי רוב בערים הגדולות, והן על הפערים החברתיים, התרבותיים והכלכליים שהינם מנת חלקו של אי השוויון
המאפיין את החברה המקסיקנית. ה'חינוך מרחוק' נועד להעשיר, לגוון ולהגמיש את שיטות ההוראה המסורתיות ולהשתמש במגוון של אמצעים ושיטות הוראה על-מנת לקרב ולהנגיש בעזרתם את החינוך. השיטה של 'חינוך מרחוק' מאפשרת לשלב יחד מסורתי וחדשני, שגרתי ומתקדם. עפ"י שיטה זו, לא עוד שימוש בלעדי בשיטות הוראה מסורתיות של
לימוד בכיתה, עם לוחות זמנים קבועים, ותכנים מוגדרים, אלא, שימוש באמצעים טכנולוגיים, פדגוגיים וחינוכיים מתקדמים, לרבות 'חינוך פתוח' (אוניברסיטה פתוחה), שימוש נרחב במדיה, עידוד החינוך הטכנולוגי-מדעי ועוד.
במסגרת של 'חינוך מרחוק' הושם דגש על פיתוח מיומנויות ושיטות הוראה חדשות בקרב המכללות והסמינרים להכשרת מורים ויצירת אוירה לימודית במוסדות החינוך השונים לפיה לכל תלמיד באשר הוא ניתן מעתה "כרטיס כניסה" לחיים טובים יותר במדינה. התפיסה העומדת בבסיס שיטה זו היא ההבנה שחרף הקשיים המרובים שאיתם עוד יש
להתמודד, הכנסה של שיטת הוראה המייחסת משמעות למרחב ולזמן פותחת פתח ליצירת מבחר של טכניקות הוראה, אמצעים לימודיים, תכנים ומתודות המעשירים את ההיצע החינוכי ומאפשרים לעושר האנושי והתרבותי במדינה לבוא לידי ביטוי בחינוך.
בניית מערכת החינוך בשנות ה-20 היא הוכחה לכך שהעשייה המקסיקנית היא יסודית ומקיפה (בתי ספר יסודיים, מכללות להכשרת מורים, אוניברסיטאות, חינוך כפרי, ספריות, אומנויות יפות ועוד). באותו אופן כוללת גם התפיסה של 'חינוך מרחוק' התייחסות כוללת לכל רמות בית הספר (יסודי עד גבוה) ומכללות להכשרת מורים.
בפרק זה ביקשתי להראות כיצד אחד מתוצריה של המהפכה המקסיקנית, מערכת החינוך שנבנתה בראשית שנות ה-20 ושימשה מסד להפצה וקידום של רעיונות, זהות ותודעה חברתית מהווה גורם תורם לייצובה של דמוקרטיה מהותית שנים רבות לאחר הקמתה. זאת ועוד, ההשקעה הכספית והערכית העצומה שהושקעה בחינוך ובתרבות קרבה את הנושא
לתודעתם של האזרחים וחשפה בפניהם את הרווח שניתן להפיק ממנה הן ברמה הפרטנית והן ברמה הלאומית. מיצוב החינוך כערך מעודד פתיחות, ליברליזם, רצון להמיר שלטון של גנרלים ואנשי צבא בשלטון אזרחי, רצון לשפר את המצב החברתי והכלכלי וכל זאת תוך אמונה כי רק משטר דמוקרטי אמיתי יכול לעשות זאת.
סיכום
בחינת ההתפתחות הדמוקרטית שעברה מקסיקו משנת 1821 עת קיבלה את עצמאותה, מעלה כי מדובר בדגם מעניין וייחודי שאינו מתאים בצורה מובהקת לאף מודל תיאורטי. יחד עם זאת, המקרה המקסיקני מוכיח את טענתה של טרי לין קארל במאמרה: "דילמות של דמוקרטיזציה באמריקה הלטינית" כי מודל 'התנאים המוקדמים' שאפיין את גל
הדמוקרטיזציה החדש של שנות ה-80 אינו מתאים לאמריקה הלטינית, וודאי לא למקסיקו. במקרה דנן מתאימה יותר 'גישת אי הניבוי' (אדם פרזוורסקי) לפיה "מה שמבחין בין השלבים הללו יותר מכל, [...] הוא רמת אי הוודאות השוררת בכל רגע נתון" (קארל, 1990), המאבק בין הכוחות החמושים לבין התומכים האזרחיים של המשטר הסמכותני,
בין תומכי ה'קו הנוקשה' (המאמינים כי למרות הלך הרוח הדמוקרטי בעולם, ניתן להמשיך לקיים משטר סמכותני, תוך שימוש בטקטיקות של העמדת פנים דמוקרטית המסווה את הדרך הסמכותנית) לבין תומכי ה'קו הפשרני' (המבינים כי בעתיד יצטרכו להתפשר עם מספר חירויות על מנת שיוכלו להמשיך לשלוט). גישת אי הניבוי וה"הליכה של חצי
הדרך" הוא דפוס המאפיין את מקסיקו: חרף מאבקי העצמאות, בנובמבר 1823 מכריז בית הנבחרים על הקמת רפובליקה וניסוח חוקה: המשמעות המעשית, מימוש הלכה למעשה של עקרון הפרדת הרשויות (עפ"י תורת מונטסקיה); הקמת בית מחוקקים המורכב מפרלמנט וסנאט; קביעת דת רשמית במדינה, קיום בחירות ועוד. לכאורה, דמוקרטיה במיטבה.
אולם, בחינת ההיסטוריה המקסיקנית ואופי המשטר שהתגבש בה מוכיחים כי החזות המבנית והמוסדית אכן היו דמוקרטיים, אך התנהלות החיים ואופי השלטון היו סמכותניים, רודניים ורחוקים מרחק רב מחזות דמוקרטית זו.
בשנת 1910 פרצה במקסיקו מהפכה עממית אשר מגבשת את יעדיה "תוך כדי תנועה". יש היסטוריונים הנוטים לחלק המהפכה לשלוש תקופות:
א. "התקופה ההורסת" (1910-1920): הממה היא חיסול שלטונו של פורפיריו דיאס וקביעת המסגרת התיאורטית לחוקה.
ב. "תקופת הרפורמה" (1921-1940): בשנים אלה הונהגה רפורמה אגררית (חלוקה מחדש של הקרקעות, לרבות פירוק הלטיפונדיות, כך שלכל איכר תהיה חלקת אדמה), חיזוק ארגוני הפועלים, בניית מערכת חינוך ותרבות, בניית מוסדות ממלכתיים (בנקים, בתי ספר אזוריים-חקלאיים ועוד).
ג. "ההתגבשות"/"המודרניזציה" (1941-1970): ניסיונות ממשיים לקיום יציבות פוליטית וקדמה כלכלית.
הסתכלות היסטורית עמוקה יותר מעלה כי בחלוקה המוצעת יש אומנם אפיונים נכונים, אך מדובר בחלוקה שרירותית שאינה שלמה. דוגמא אחת היא הקמתה בשנת 1929 של "המפלגה הלאומית המהפכנית" שמטרתה היתה למנוע מצב בו ויכוחים פוליטיים ואי הסכמות מובילים לשדה הקרב. הקמת המפלגה נעשתה זמן רב לפני שניתן היה לראות בכך אקט
ליציבות פוליטית (שלב ג' בחלוקה דלעיל). בחרתי לסכם את העבודה בהצגת חלוקה זו כיוון שניתן להראות באמצעותה את הזיקה שבין המהפכה לתקופת הרפורמה ובעיקר את מערכת החינוך כתוצאה מכך. פועלו יוצא הדופן של וסקונסלוס בתחום החינוך, הפצת ערכי תרבות ואומנות, הן ברמה הלאומית והן ברמה הכללית של מסר לאמריקה הלטינית
כולה, והעובדה כי המוסדות שבנה, עודם משמשים אמצעי לחינוך וגידול דורות של אזרחים בעלי זהות מקסיקנית מהווים הוכחה שחינוך החושף את האדם לרעיונות חדשים, מקרב אותו למורשתו, לשורשיו, נותן את תוצאותיו בכך שמצמיח מתוכו דמוקרטיה אמיתית ועם שלם השם בה את מבטחו.
ביבליוגרפיה
מקורות בעברית
בלנקל, אדוארדו. "המהפכה המכסיקנית", בתוך: ראשי פרקים בתולדות מכסיקו. קרן לספרות ע"ש רוסאריו קאסטיאנוס, מכסיקו, 1985, עמ' 179-161.
גינזברג, איתן. "שובה של האידיאולוגיה: נשיאותו של לאסרו קרנדס, 1940-1934", אצל: צבי מדין ורענן ריין (עורכים), מקסיקו לאחר המהפכה, חברה ופוליטיקה. 1952-1910, מפעלים אוניברסיטאיים להוצאה לאור, תל-אביב, 1999, עמ' 119-87.
ויליאגס, קוסיו דניאל. "העת החדשה", בתוך: ראשי פרקים בתולדות מכסיקו. קרן לספרות ע"ש רוסאריו קאסטיאנוס, מכסיקו, 1985, עמ' 157-145.
מדין, צבי. אמריקה הלטינית: על עיצובה של התודעה החברתית. מפעלים אוניברסיטאיים להוצאה לאור, תל-אביב, 2001, עמ' 134-81.
סמית, ד' אנתוני, "לאומיות ואינדיחניסמו - המסע בעקבות עבר אותנטי", זמנים, כרך 54 (1995), עמ' 26-19.
קארל, טרי לין, (1990). "דילמות של דמוקרטיזציה באמריקה הלטינית", בתוך: נויברגר, ב. קופמן א. (עורכים), דמוקרטיה ודמוקרטיזציה: קובץ מאמרים כרך א', האוניברסיטה הפתוחה, רמת אביב, ע"מ 451-483.
רחום, אילן. "מהפיכה, חינוך ולאומיות במקסיקו, 1924-1920" אצל: רבקה פלדחי ועמנואל אטקס (עורכים), חינוך והיסטוריה - הקשרים תרבותיים ופוליטיים. מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, ירושלים, 1999, עמ' 354-329.
רחום, אילן. תת יבשת בטלטלה: אמריקה הלטינית 1900-2000. הוצאת כרמל, ירושלים, 2003, עמ' 96-77.
מקורות באנגלית
Castaneda, Manual Moreno (2005). "A History of Distance Education in Mexico", In the Quarterly Review of Distance Education, Volume 6(3), University of Guadalajara, Mexico, pp. 227-232.
אתרי אינטרנט
המכון ישראלי לדמוקרטיה, "בחירות בעולם: מקסיקו וקנדה 2000", http://www.idi.org.il/hebrew/article.asp?id=865811fe48e0c68e377b7acd5767c8bf
עיתון "הארץ", "חוקת מקסיקו", http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=77625#top
-2-

תגים:

המהפכה · המקסיקנית · וסקונסלולס · חוזה · חינוך · דמוקרטיה

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "שנות ה-20 במקסיקו ובניית מערכת חינוך כגורם תורם לייצוב דמוקרטי", סמינריון אודות "שנות ה-20 במקסיקו ובניית מערכת חינוך כגורם תורם לייצוב דמוקרטי" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.

אודות האתר:

יובנק הנו מאגר עבודות אקדמיות לסטודנטים, מאמרים, מחקרים, תזות ,סמינריונים ועבודות גמר הגדול בישראל. כל התקצירים באתר ניתנים לצפיה ללא תשלום. ברשותנו מעל ל-7000 עבודות מוכנות במגוון נושאים.