היישום אינו מחובר לאינטרנט

היבטים משפטיים של עונש מוות

עבודה מס' 064539

מחיר: 205.95 ₪   הוסף לסל

תאור העבודה: סקירה משפטית על עונש המוות בדין המצוי והרצוי במשפט הישראלי, האמריקאי והבינ"ל. סקירת ההבטים המוסריים של עונש המוות וסקירת המצב הנוכחי בארץ ובעולם של ביצוע עונש המוות.

3,373 מילים ,12 מקורות ,2006

תקציר העבודה:

תוכן עניינים:
מבוא
עונש המוות במשפט הישראלי
עונש המוות במשפט האמריקאי
עונש המוות במשפט הבין לאומי
סיכום

הערת מערכת: המקורות מופיעים רק בהערות השוליים

קטע מהעבודה:

עונש המוות בא לשרת בראש ובראשונה את הציבור הרחב. יש שיטענו שבכך העבריין לא ישוב לפשוע, ויש בעובדה שזהו הצידוק המוסרי לרצח של אדם אחר. ישנם זרמים שהשתמשו בעונש המוות בכדי לצבור הסכמה כללית מן הציבור. ההיבט הדתי מכיר גם כן בשירות שעונש מסוג זה עושה. הצידוק הפילוסופי של עונש המוות נשען על שתי תורות: תורת התועלתנות ותרות הגמול. על פי שתי תורות אלו נשענים מספר רב של מוקדים באוכלוסיה, מפלגות, מדינות, ודתות המבססות את הצידוק הפילוסופי על פי תורת הגמול או התועלתנות שעונש מסוג זה מפיק.
מאז ומתמיד הקים עונש המוות מצדדים ומתנגדים רבים לו. נראה כי לכל טיעון תומך - קיים גם הטיעון ההפוך המדגיש את העוולה שעונש מסוג זה יוצר. בעוד שברחבי העולם המערבי קיימת מגמה לבטל את עונש המוות, ולראות בו כעונש פרימיטיבי צמא דם ובלתי אנושי, דווקא המדינה אשר מייצגת יותר מכל את העולם מערבי הנאור, הינה אחת מהתומכות העיקריות בהחלת עונש המוות - ארצות הברית, שם מאות הוצאות להורג מבוצעות מידי שנה, בשמה של אלת הצדק.

מקורות:



תקציר
תוכן עניינים
נושא
עמוד
תוכן עניינים
1
מבוא
2
עונש המוות במשפט הישראלי
3
עונש המוות במשפט האמריקאי
7
עונש המוות במשפט הבין לאומי
10
סיכום
14
מבוא
עונש מסוג גזר דין הינו העונש החמור ביותר אותו ניתן לגזור בגין ביצוע עבירה כלשהי. מאז ומעולם עונש המוות היה אחד מהעונשים המקובלים ביותר לביצוע עבירות חמורות. מכאן החידוד להגדרתו של גזר דין מוות וצמצמו לכדי ביצוע עבירות חמורות בלבד.
עונש המוות איננו תופעה שולית ברחבי התבל. בשנת 2002 הוצאו להורג לפחות 1457 בני אדם ב-28 מדינות שונות, בנוסף ל3058 בני אדם אשר נידונו למוות וממתינים לביצוע גזר הדין. כיום כמות זו נשארה שרירה. על פי דווחי ארגון אמנסטי העולמי, בשנת 2004 יותר מ-1146 בני אדם הוצאו להורג ו- 2756 ממתינים לביצוע גזר הדין.
לרוב, עונש המוות קיים במדינות בעלות משטר טוטאליטארי, בהן הראייה הכוללת מקדשת את ערך המדינה והסדר הציבורי על פני ערך חיי האדם. ראייה זו באה לידי ביטוי במספרים גבוהים של הוצאות להורג מידי שנה: המדינות המובילות בהוצאה להורג הן סין, אשר עברה בשנת 2001 את ההוצאה להורג ה-1000, איראן וסעודיה הגוזרות
75-100 הוצאות להורג מידי שנה, ועיראק, בה ההוצאות להורג מבוצעות מחוץ למערכת המשפט הממוסדת.
יוצאת דופן היא מדינות ארצות הברית, המדינה המערבית היחידה אשר בתחומה הוצאו להורג למעלה מ-85 מורשעים בשנת 2004.
ב-11 ממדינות אמריקה הלטינית בוטל עונש המוות. בבוליביה ובארגנטינה חודש עונש המוות על ידי ממשלות המנוהלות על ידי הצבא. בקובה עונש המוות מופעל על עבירות כנגד מהפכת משטרו של פידל קסטרו, ובמדינות גואטמאלה וצ'ילה מופעל עונש המוות על עבירות פליליות, בעיקר במקרי רצח בנסיבות מחמירות.
לאורך ההיסטוריה נעשה שימוש בעונש המוות כעונש המקובל לביצוע עבירות חמורות. השימוש הנפוץ בו נעשה בעיקר בתקופת ימי הביניים, והלך והתרחב באנגליה לקראת המאה ה-18.
לעומת זאת קיימת מגמה ברורה של ביטול עונש המוות בקרב מדינות מערביות ומדינות בעלות משטר דמוקרטי נאור. מתחילת שנות ה-90 ועד ימינו הוצא עונש המוות אל מחוץ לחוק ביותר מ-15 מדינות אירופאיות. יתר על כך, מדינות מברית המועצות לשעבר, כגרוזיה, ליטא ואוקראינה מהוות חלק מאותן מדינות אשר עצמאותן היוותה את הגורם
המרכזי בחלטה להוציא את עונש המוות אל מחוץ לחוק.
עונש המוות במשפט הישראלי
מדינת ישראל מהווה "Abolitionist de facto" - מבטלת למעשה את עונש המוות בתחומה. הכוונה היא, ע"פ הגדרת נציג ארגון אמנסטי בקונגרס סרקוסה, למדינה אשר לא ביצעה עונש מוות בתחומה במשך עשר השנים האחרונות לפחות.
עם הקמת מדינת ישראל נקלט עונש המוות מהמשפט האנגלי למשפט הישראלי, בין היתר בגין עבירת הרצח, לגביה היווה עונש המוות עונש חובה. עם זאת, כבר בשנותיה הצעירות של מדינת ישראל ננקטו צעדים לביטולו של עונש המוות במדינת ישראל. בשנת 1949 הוגשה הצעה לביטול עונש המוות ע"י שר המשפטים דאז - רוזן, אשר התגבשה בסופו
של דבר לחוק שביטל את עונש המוות, הוא החוק לתיקון דיני העונשין (ביטול עונש מוות על רצח).
במצב המשפטי הנוכחי במדינת ישראל, עונש המוות תקף רק בנוגע למעשי רצח מיוחדים:
1. השמדת עם ועשיית דין בנאצים ובעוזריהם.
מטרתם של החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם והחוק בדבר מניעתו וענישתו של הפשע להשמדת העם הינה בעיקרה לגמול, בנוסף לאלמנט ההרתעה. חברי הכנסת, אף המתנגדים הגדולים ביותר לקיומו של עונש מוות במשטר הישראלי, תמכו רבות בחקיקת חוקים אלו, מתוך ההכרה, הקיימת גם בקרב הקהילייה הבינלאומית, כי לפושעים מסוג זה
קיים בהכרח "דין אחר", לאור הקיצוניות הרבה שבאכזריות פשעים מסוג זה.
פסק הדין היחיד בתולדות מדינת ישראל אשר גזר עונש מוות על פושע בכוח חוקים אלו הינו פס"ד של הצורר הנאצי אייכמן, טעון רגשות הזעם והנקם, אשר לנצח ייחרט כפס"ד הרה גורל בזיכרון הקולקטיבי. ביהמ"ש התייחס בפירוש לטענה כי אפילו עונש מיתה איננו גמול הולם למעשיו של אייכמן: "...ידענו יפה-יפה, מה דל ומה חיוור
יהיה גזר מיתה זה, לעומת מיליוני המיתות המשונות שגזר הוא על קורבנותיו...ידיעה זו, אסור שתהיה לה שתניע אותו דווקא להקל בעונש של זה..."
החוק בדבר מניעתו וענישתו של הפשע השמדת העם מבוסס על האמנה בדבר מניעתו וענישתו של הפשע השמדת עם שקיבלה עצרת האומות המאוחדות בדצמבר 1948. רוב המעשים הקבועים בחוק כעבירות מהווים עבירות פליליות רגילות, אולם הכוונה להשמיד קבוצה שלמה או חלק ממנה על רקע קבוצתי מיוחד או מסוים היא שהופכת את המעשים לפשעים
מיוחדים לפי החוק הבין לאומי.
בהצעות החוק לא דובר באופן מפורש בקביעת עונש מוות לעבירות המדוברות, אלא ב"עונש שצפוי לו האשם ברצח", אולם לאור הדיון המקביל בחוק לתיקון דיני עונשין (ביטול עונש מוות על רצח), סברו רוב חברי הכנסת שבחוקים אלו יש לדבר באופן מפורש של עונש מסוג מוות.
בפס"ד אייכמן נקבע כי החוק לתיקון דיני עונשין (דרכי ענישה), הקובע כי העונש שנקבע הינו עונש מירבי, חל גם על עונש המוות הקבוע בחוק לעשיית דין בנאצים, למרות שנחקק אחריו.
2. בגידה בזמן מלחמה
סימן ב' לפרק ז' לחוק העונשין אשר כותרתו ביטחון המדינה, יחסי חוץ וסודות רשמיים, מטיל עונש מוות בגין העבירות הקבועות בסעיפים 97 (פגיעה בריבונות המדינה או בשלמותה), 98 (גרם למלחמה) ו99 (סיוע לאויב במלחמה). לא מדובר בעונש חובה כי אם בעונש חלופי לעונש מאסר עולם. סעיף 96 לחוק מגביל הטלת עונש מוות למקרים
בהם נעברה העבירה בתקופה בה מתנהלות פעולות איבה צבאיות כנגד ישראל. סעיף 123 לחוק מגביל הגשת האישומים בעבירות אלו לאישומים המוגשים ישירות על ידי היועץ המשפטי לממשלה, או באישורו בכתב.
3. שיפוט צבאי
סעיף 43 לחוק השיפוט הצבאי מונה שמונה עבירות בגינן ניתן לגזור עונש מוות, אם נעברה העבירה בתקופת לחימה. רוב המעשים המנויים הינם עבירות בגידה, בדומה לפרק "ביטחון המדינה" בחוק העונשין, כאמור. סעיף 197 לחוק השיפוט הצבאי מחייב הקמת בית דין מיוחד לצורך גזירת עונש מוות על חייל שבגד, אם כי נראה שהאפשרות
שייגזר עונש מוות על חייל צה"ל מכוח ס' 43 לחוק השיפוט הצבאי, היא קלושה. זאת משום שלרוב עבירות חיילי צה"ל שלכאורה נופלות בגדר בגידה, אינן אלא מעשים הנובעים מתוך פחדנות גרידא בקרבות, שאינם מצדיקים גזירת מוות.
הוצאות למוות בישראל
משפט אייכמן
בשנת 1960 נלכד אייכמן בארגנטינה ע"י המוסד ונחטף לישראל. משפטו נערך בביהמ"ש המחוזי בירושלים בפני השופטים לנדאו, הלוי ורווה. אייכמן כפר בהאשמות, כאשר העדויות המשפט כללו יותר מ100 עדים ו1600 מסמכים, חלקם בחתימת אייכמן עצמו. התביעה הראתה את חלקו הפעיל של אייכמן בגירוש וברצח יהודים ברחבי אירופה בזמן
מחלמת העולם השנייה. הסנגוריה לא ניסתה כמעט לטעון להפרכת האשמות אלו, אלא לצמצם את מעורבות אייכן לכדי "בורג קטן במערכת": הסנגוריה טענה כי אייכמן רק ציית לפקודות הממשל הנאצי ולא יכול היה להתנגד להן בהיותו פקיד מדרג נמוך, וכי האשם העיקרי בפשעי המלחה הינו הממשל הגרמני ולא אייכמן כפקיד רקק. טענות אלו
נדחו ע"י ביהמ"ש, אשר קבעו כי ניתן היה לסרב לפקודות ואף לפרוש מהמנגנון הנאצי על מנת לא לציית לפקודות של רצח.
הפסק הדין הוכחה מעורבותו הנמרצת של אייכמן בהשמדת יהודים, סמכויותיו הרחבות ודבקותו בתורת היטלר ובמשנתו האנטישמית. אמנם אייכן לא היה בעל תפקיד בכיר, אולם אין הדבר גורע ממהתפקיד אותו ביצע ומאחריותו לפשעים החמורים.
ב15 לדצמבר 1961 הורשע אייכמן בביצוע פשעי מלחמה, פשעים נגד האנושות, פשעים נגד העם היהודי וחברות בארגון נאצי, ונידון למיתה.
ביהמ"ש העליון דחה את ערעורו ואישר את גזר הדין. בלילה ה31 למאי 1962, לאחר סירוב נשיא המדינה לחנינה, הוצא אייכמן להורג בתליה. גופתו נשרפה ואפרה פוזר מחוץ למים הטריטוריאליים של מדינת ישראל.
משפט דמיאניוק
ג'ון איוון דמיאניוק הינו אזרח אוקראיני תושב ארה"ב שנחשד בהיותו פושע מלחמה המכונה איוון האיום מטרבלינקה.
דמיאניוק הגר לארה"ב בשנת 1951. במסמכי ההגירה שלו כתב כי במהלך מלחמת העולם השנייה שהה במחנה שבויים גרמני. בשנת 1981 נלקחה ממנו לראשונה אזרחותו האמריקאית, כשביהמ"ש האמריקאי קבע כי שיקר במסמכי ההגירה.
לאחר שביהמ"ש בארה"ב דן בעניין הסגרתו לישראל, וקבע כי דמיאניוק הוא אכן איוון האיום, דמיאניוק הוסגר לישראל והועמד לדין באשמה כי הוא איוון האיום מטרבלינקה, שומר של האס אס ששירת במחנה ההשמדה ונהג להתעלל ביהודים. בשנת 1988 דן ביהמ"ש העליון בישראל בהרכב של השופטים דב לוין, צבי טל ודליה דורנר את דמיאניוק
למוות, בפעם השנייה בתולדות מדינת ישראל, לאחר משפטי אייכמן.
דמיאניוק ערער על פסק דין זה. בשנת 1993 קבע הרכב בן חמישה שופטים של בג"צ, בעקבות הצגתן של ראיות חדשות, כי זיהויו של דמיאניוק כאיוון האיום מוטל בספק ועל כן הוא זוכה - וגורש מישראל.
עם שובו של דמיאניוק לארה"ב הושבה לו אזרחותו, אולם ביהמ"ש העליון האמריקאי נטל אותה שוב ממנו בשנת 2002.
עונש המוות במשפט האמריקאי
1930-1967
משנת 1930, התאריך המוקדם ביותר ממנו קיימים נתונים סטטיסטיים על עונש המוות, ועד שנת 1967, 3859 בני אדם הוצאו להורג תחת שלטון אזרחי שאיננו צבאי בארצות הברית. במהלך תקופה זו, קרוב לחצי מאה, יותר מ50% היו שחורים, 45% לבנים והנותרים היו בני גזעים אחרים, כאינדיאנים, פיליפיניים, סינים ויפאניים. הרוב המוחץ
היו גברים; 32 נשים הוצאו להורג בארה"ב בין השנים 1930 ל1967.
מדינת ג'ורג'יה היא הקטלנית ביותר מכל מדינות ארה"ב: 366 הוצאות להורג בתקופה זו, כשמיד אחריה נמצאת טקסס, עם 297 הוצאות להורג.
הפוגה בהוצאות להורג
עד לסוף שנות ה60, כמעט כל מדינות ארה"ב חוקקו חוקים המאשרים גזירת עונשי מוות על פושעים, אולם לחצים כבדים מצד ארגונים המתנגדים לעונש המוות הביאו לדחייה בלתי רשמית של ביצוע הוצאות להורג למשך מספר שנים החל משנת 1967, אז בוצעו בממוצע "רק" 130 הוצאות להורג בכל שנה ברחבי ארה"ב.
פס"ד פורמן מביא לפסילתם של מרבית חוקי ההוצאות להורג
חוקיות עונש המוות נבחנה בפס"ד של ביהמ"ש העליון משנת 1972: Furman V. Georgia. פס"ד זה תקף בחריפות את מערכת החוקים הפדרלית שאפשרה הפעלת שיקול דעת רחב באופן יישומו של עונש המוות. באמצעות אפיון של חוקים אלו כשרירותיים וגחמניים, רוב השופטים קבעו כי חוקים אלו אכזריים ובלתי סבירים, על כן מהווים הפרה של
התיקון השמיני לחוקה, ובניגוד לעיקרון ההליך ההוגן הקבוע בתיקון הארבע עשרה לחוקה האמריקאית. רק שני שופטים הצהירו כי עונש המוות הינו בלתי חוקתי על כל היבטיו, אם כי כל השופטים היו תמימי דעים שאופן יישומו הנוכחי של עונש המוות מערב אפליה גזעית כנגד נאשמים שחורים, וקבעו כי עונש המוות מהווה הפרה בוטה של
התיקון השמיני לחוקה האמריקאית משום שהוא מהווה ענישה אכזרית ובלתי רגילה.
חקיקה חדשה
יותר מ600 כלואים באגף הנדונים למוות זכו להמתקת עונשם בין השנים 1967 ל1972, כתוצאה ישירה של פס"ד פורמן, אולם מגמה זו צומצמה בהמשך כאשר חוקי הענישה הפלילית תוקנו על מנת לרצות את שופטי ביהמ"ש העליון, בכדי להמשיך בביצוע הוצאות להורג. חוקים אלו נחלקו לכאלו המעניקים שיקול דעת מכוון לשופטים במשפטי עונש
מוות, כפי שהדבר התבטא בפס"ד Gregg V. Georgia, Jurek V. Texas ופס"ד Proffitt V. Florida. חוקי עונש המוות של מדינות ג'ורגיה, טקסס ופלורידה אושרו על ידי ביהמ"ש העליון, משום שהם מעניקים שיקול דעת לביהמ"ש בגזירת עונש מוות לפשעים מסוימים, הן בשלב פסק הדין והן בשלב גזר הדין, כאשר במדינות ג'ורג'יה וטקסס
שלב גזר הדין מתקבל ע"י חבר מושבעים, בעוד שבמדינת פלורידה השופט לבדו הוא שגוזר את המיתה.
חוקים אשר קבעו עונש מוות כעונש חובה לעבירות ספציפיות, ולא התירו מקום להפעלת שיקול דעת לשופטים לגזור עונשים חמורים פחות, נקבעו כחוקים בלתי חוקתיים בפס"ד Woodson V. North Carolina ופס"ד Roberts V. Louisiana. פסקי דין אלו הובילו ישירות לביטולם הישיר של חקיקות המחייבות עונש מיתה בלמעלה מ21 מדינות
ברחבי ארה"ב, ולהפחתת עונשם של מאות נדונים למוות ממיתה לעונש מאסר בחיים.
בפס"ד Coker V. Georgia משנת 1977 קבע ביהמ"ש כי עונש מוות למורשע בביצוע עבירת אונס מנוגד לחוקה, משום שחומרת העונש אינה פרופורציונאלית לחומרת העבירה. פסיקה זו מנעה את הוצאתם להורג של עשרים נדונים למוות בגין ביצוע פשעי מין.
בהתאם לחקיקה קיימת במדינות ארה"ב השונות, גם הממשל הפדרלי מחל עונש מוות על מספר עבירות פדרליות, כמו רצח פקידי שלטון, חטיפה המסתיימת ברצח, ניהול רשת הברחת סמים ובגידה.
בשנת 1994, הנשיא קלינטון חתם על The Violent Crime Control And Law Enforcement Act -חוק שהרחיב את עונש המוות לשישים עבירות שונות (מפורטות ברשימה המצורפת להלן), שלוש מהן כלל לא קשורות לרצח: ריגול, בגידה והברחת סמים בכמויות גדולות.
שנתיים מאוחר יותר, לאחר פיצוץ הבניין הפדרלי באוקלהומה סיטי, חתם קלינטון על The Anti Terrorism and Effective Death Penalty Act of 1996. החוק אשר תקף הן מבחינה פדרלית והן מדינתית, קובע מגבלות שונות על ההליך לניהול משפט שבסופו ייגזר מוות, משום שהוא מגביל אפשרויות השימוש בהצגת ראיות במהלך משפטי מוות,
ומאפשר שימוש בצו "הביאוס קורפוס" רק פעם אחת במהלך המשפט כולו. תומכים בעונש המוות סוברים כי חוק זה מגדיל למעשה את מספר ההוצאות להורג, משום שהוא מצמצם את השמעת קולם של הנידונים למוות ואת זכותם להליך הוגן במהלך משפטם. ניתן לראות בחוק זה ביטוי מיידי וממשי לרצון הנקם והשאיפה למותו של הנאשם בפיגוע
באוקלהומה סיטי (טימות'י מקוויי), גם כאשר מדובר בצמצום זכויותיהם של נאשמים להליך הוגן ושל נידונים למוות לקבלת חנינה ולהמתקת עונש, במידה והצדק דורש זאת.

עונש מוות במשפט בין לאומי
האמנה הבין לאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות היא האמנה החשובה והמקיפה ביותר מבן האמנות הבינ"ל הכלל עולמיות העוסקת בזכויות אדם, אם כי מספר הסעיפים בה אשר עוסקים במערכת הענישה איננו רב.
סעיף 6 לאמנה עוסק בזכות לחיים, ומתייחס בהרחבה לעונש המוות כחלק מתורת הענישה המשפטית המקובלת. לכשעצמו, עונש המוות אינו בלתי חוקי על ידי האמנה, אלא פסול בקרב המדינות שהצטרפו ל"פרוטוקול האופציונאלי השני" שהתקבל בשנת 1989 והיווה פתיח למגמה כוללת במשפט הבין לאומי לביטולו של עונש המוות ברחבי העולם. ישראל
איננה צד לפרוטוקול.
עם זאת, גם סעיף 6 של האמנה משקף "A clearly abolitionist philosophy". בבחינה ספציפית יותר של סעיפי האמנה, סעיף 6(2) לאמנה מגלה כי עונש המוות מוגבל לפשעים החמורים ביותר, ואכן ניתן לראות כיצד על פי החקיקה הישראלית רוב העבירות שנשאו בצידן עונש מוות היו חמורות ביותר, אולם במשפט הישראלי סעיף 58 לתקנות
ההגנה (שעת חירום) 1945 מחיל עונש מוות על שורה של עבירות אשר ספק אם ניתן לסווגן כ"עבירות חמורות ביותר", אפילו מדובר בהגדרה מעומעמת במתכוון. מכאן, שהטלת עונש מוות על עבירות שאינן חמורות ביותר מהווה הפרה של האמנה. יש לזכור כי לאמנה חסר הבסיס המחייב בבתי המשפט הישראליים, אולם סביר להניח כי בית המשפט
יתחשב בסעיפי האמנה כאשר עליו להפעיל את שיקול דעתו בעת גזירת הדין: לערך המוסרי פוליטי של האמנה מתווספים גם הערכים הטמונים בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, אשר יכול גם הוא להתפרש כחקיקה שוללת עונש מוות.
הפרת האמנה תיווצר בהטלת עונש המוות, גם אם הוא לא יוצא אל הפועל בסופו של דבר. הוא הדין גם לעניין קטינים למטה מגיל 18, לפי סעיף 6(5) גם עליהם אין להטיל עונש מוות. עיקרון זה מעוגן במשפט הישראלי בסעיף 25(ב) לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971.
סעיף 6(5) לאמנה מוסיף וקובע כי אין להוציא אל הפועל עונש מוות לאישה הרה. נראה כי כלשונו הסעיף איננו אוסר על הטלת עונש מוות על אישה הרה, אלא על ביצועו של העונש לאחר הלידה, אם כי הרציונאל שבאיסור זה - הגנה על הוולד - מחייב שלא לבצע את גזר הדין גם לאחר שתלד האישה! החוק הישראלי אינו סותר הנחיות אלו, גם
אם מעולם לא ניתן להן ביטוי מפורש, שהרי לעולם אין חובה להטיל עונש מוות בגין ביצוע עבירה מסוימת, ומכל מקרה הסיכוי שייגזר עונש מוות לאישה הרה במשפט הישראלי, הרחום מטבעו, קלוש. סעיף 6(4) לאמנה קובע כי כל נידון למוות זכאי לבקש "חנינה או המתקת הדין" ("Commutation"). זכות זו שמורה, בהתאם להוראות הדין
הבינלאומי גם לנידון למוות הישראלי: במערכת המשפטית הצבאית, במסגרתה נשפטים נאשמים למוות מפעם לפעם קיים הליך אוטומטי של עיון נוסף בבקשה, ללא צורך בהגשת בקשת חנינה מאת המורשע.
במצב חירום לאומי, מדינה רשאית להודיע לכל המדינות החברות באמנה כי היא נוקטת באמצעים הנוגדים את הוראות האמנה. כאשר ישראל אשררה את האמנה היא הודיעה כי בישראל קיים מצב חירום, ולכן במקרה של התנגשות בין הוראות האמנה להוראות הדין הפנימי - יחולו הוראות המשפט הפנימי.
אמנה נוספת המסדירה את נושא עונש המוות היא אמנת ז'נבה בדבר הגנת אזרחים בימי מלחמה 1949.. סעיף 68 סיפא לאמנת ז'נבה מאפשר למעצמה כובשת לחוקק הוראות פליליות המטילות עונש מוות ולהעניק סמכויות לבתי משפט על מנת לכונן עונשים מסוג זה.
כעקרון, אמנת ז'נבה הינה אמנה בעלת אופי קונסטיטוטיבי, המבטאת משפט בינלאומי הסכמי-קלאסי, לפיו סעיפי האמנה מחייבים את הצדדים המתקשרים בלבד. עמדתה המסורתית של מדינת ישראל מסרבת לתחולת האמנה בשטחים המוחזקים בידיה, למרות היות מדינת ישראל צד מתקשר באמנה, וזאת משום שאין ישראל מכירה (ומעולם לא הכירה)
בזכויותיהן של מדינות ירדן ומצרים על חלק כלשהו של ארץ ישראל, בין אם "כבוש" ובין אם לאו.
סעיפי האמנה מפרטים את כלל העבירות בגינן ניתן לקבוע עונש מוות, מבלי שהדבר ייחשב כעבירה על המשפט הבינלאומי. סעיף 68 מתנה את הטלת עונש המוות בכך שהעבירות הנעברות היו דנות את מבצען למיתה גם על פי הדין "שהיה בתוקפו בשטח הנכבש לפי תחילת הכיבוש". על תנאי זה הועברה ביקורת, ומדינות רבות - כארה"ב וכבריטניה -
הסתייגו ממנו.
סעיף 68 לאמנת ז'נבה קובע סייגים נוספים להטלת עונש מוות: ראשית, לא ייגזר עונש מוות אלא לאחר שתשומת ליבו של בית המשפט הופנתה לעובדה שמכיוון שאין הנאשם אזרח המדינה הכובשת, אין הוא חב לה חובת אמונים שנית, לא ייגזר עונש מוות אם היה הנאשם בן פחות מ18 שנים בעת ביצוע העבירה.
סעיף 75 לאמנת ז'נבה מתייחס לשלב שלאחר גזירת דין המוות, וקובע מס' הוראות: ראשית, לעולם יש לאפשר לנידון למיתה את זכותו להגשת ערעור ובקשת חנינה. שנית, אין להוציא לפועל גזר דין מוות בטרם חלפו שישה חודשים לפחות מיום שקיבלה לידיה המעצמה המגנה הודעה על מתן גזר הדין או על דחיית בקשת החנינה. שלישית, רק
בנסיבות קיצוניות בהן קיים "איום מאורגן על בטחונה של המעצמה הכובשת או כוחותיה" ניתן יהיה להפחית בתקופת ששת חודשי ההשהיה כאמור, ובלבד שההודעה על ההפחתה תימסר למעצמה המגנה.
על פניו נראה כי אמנת ז'נבה קובעת שורה ארוכה של הגבלות וקשיים על גזרתו וביצועו של גזר דין מוות, אולם בפועל לא כך הדבר. למעשה, גישתה של אמנת ז'נבה הינה רחבה ומעורפלת למדי. הסייגים המנויים בסעיף 75 לאמנת ז'נבה מוצאים ביטויים בין כה וכה במרבית מערכות המשפט הלאומיות המערביות, וכי האמנה מתירה הטלת עונש
מוות בגין כמעט כל גרימת מוות בכוונה. חרף הוראות האמנה, על פי המשפט הבינלאומי האפשרות להטיל עונש מוות שרירה וקיימת, ונתונה כמעט באופן מוחלט לדרכי החקיקה ולאופן השפיטה של המדינה הכובשת.
משנת 1965 ועד שנת 1989, 16 מדינות מערב אירופה ביטלו באופן מוחלט את תחולתו של עונש המוות בתחומן. רובן ככולן ביטלו בתחילה את עונש המוות בגין עבירות שאינן חמורות, או שנקטו בביטול De Facto ללא ביטול מפורש, ובמועד מאוחר יותר, אם בכלל, ביטלו את עונש המוות בצורה מפורשת. ביטוי התמיכה החזק ביותר למגמת
הביטול של עונש המוות במשפט הבינלאומי במערב אירופה היה בכך שעד אמצע שנת 1995, 18 מדינות אשררו את הפרוטוקול השישי לאמנה האירופית לזכויות אדם אשר אוסר על שימוש בעונש המוות, ו2 מדינות נוספות הביעו תמיכתם באישור האמנה.
רק שתי מדינות מערב אירופאיות טרם ביטלו באופן רשמי את עונש המוות בשיטת משפטם -
בלגיה ותורכיה, אולם גם מדינות אלו הינן דה פקטו מדינות אשר מבטלות את עונש המוות בתחומן: מלבד מקרה יוצא דופן יחיד בשנת 1918, לא הוצא אדם להורג בתחומי מדינת בלגיה משנת 1863. בתורכיה השימוש בעונש המוות מזוהה עם אי יציבות פוליטית במדינה. בתקופת השלטון הצבאי בשנים 1980-1983, הוצאו להורג 48 בני אדם, מהם
25 בגין ביצוע עבירות פוליטיות. מאז שיבתו של הממשל האזרחי, בוצעה הוצאה אחת להורג, אף היא על רקע עבירות פוליטיות.
רובן המוחץ של מדינות מערב אירופה ביטלו לחלוטין את עונש המוות בתחומן משום שהפנימו את הקשר העז שבין ביטול עונש המוות לבין שמירה על זכויות האדם של אזרחי מערב אירופה. אנגליה הינה המדינה המערב אירופאית היחידה אשר במקביל לביטול עונש המוות בגין פשעים בלתי חמורים, החילה מחדש את עונש המוות בגין עבירות
בעניין נאמנות למדינה בעיתות מלחמה, כדוגמת פשע בגידה ופשעים בניגוד לסדר הדין הפלילי הצבאי (Military Penal Code). עם זאת, בעשרים ושבע השנים האחרונות לא בוצעה ולו הוצאה להורג אחת בשל כך.
למרות התמיכה הבולטת בביטול עונש המוות ברחבי מדינות מערב אירופה, היו בעבר מספר ניסיונות בקרב חברי הפרלמנט הבריטי להחיות את עונש המוות בבריטניה בנוגע לסוגים מסוימים של עבירות רצח. בריטניה מעולם לא נקטה בצעדים בינלאומיים ממשיים לחתום ולאשרר את פרוטוקול הנציגות הבינלאומית לאיסור השימוש בעונש המוות.
בעשור האחרון מספר המדינות אשר ביטלו את עונש המוות עלה באופן ניכר. עם זאת קיימים אזורים בעולם כצפון אפריקה ואסיה בהם המדינות מתנגדות בחריפות, בפועל גם אם לא באופן מפורש, לאפשרות ביטול עונש המוות. מכיוון שהשיטה הננקטת היא של ביטול עונש המוות בפועל ולא באמצעות חקיקה לאומית פנימית, הסכנה כי עונש המוות
יתעורר לחיים וישוב לספרי החוקים מהם מעולם לא הוסר, עודנה שרירה וקיימת.
סיכום
עונש המוות בא לשרת בראש ובראשונה את הציבור הרחב. יש שיטענו שבכך העבריין לא ישוב לפשוע, ויש בעובדה שזהו הצידוק המוסרי לרצח של אדם אחר. ישנם זרמים שהשתמשו בעונש המוות בכדי לצבור הסכמה כללית מן הציבור. ההיבט הדתי מכיר גם כן בשירות שעונש מסוג זה עושה. הצידוק הפילוסופי של עונש המוות נשען על שתי תורות:
תורת התועלתנות ותרות הגמול. על פי שתי תורות אלו נשענים מספר רב של מוקדים באוכלוסיה, מפלגות, מדינות, ודתות המבססות את הצידוק הפילוסופי על פי תורת הגמול או התועלתנות שעונש מסוג זה מפיק.
מאז ומתמיד הקים עונש המוות מצדדים ומתנגדים רבים לו. נראה כי לכל טיעון תומך - קיים גם הטיעון ההפוך המדגיש את העוולה שעונש מסוג זה יוצר. בעוד שברחבי העולם המערבי קיימת מגמה לבטל את עונש המוות, ולראות בו כעונש פרימיטיבי צמא דם ובלתי אנושי, דווקא המדינה אשר מייצגת יותר מכל את העולם מערבי הנאור, הינה
אחת מהתומכות העיקריות בהחלת עונש המוות - ארצות הברית, שם מאות הוצאות להורג מבוצעות מידי שנה, בשמה של אלת הצדק. נראה כי בארה"ב השקפת העולם לגבי עונש המוות נשענת הן על השקפות עולם נאורות והן על ראיית עולם דתית שמרנית. כך או אחרת, ניתן לומר כי הפולמוס סביב עונש זה, על כל יתרונותיו וחסרונותיו - יימשכו
לנצח.
ב' סנג'רו "על עונש המוות בכלל ועל עונש המוות בגין רצח בפעולת טרור בפרט" עלי משפט א-ב (2002) 127, 175. להלן: סג'רו.
[www.infopeace.com] (last visited 27q10q2005)
שוהם, ש.ג. ושביט עבירות ועונשים: מבוא לפנולוגיה (תש"ן) 446.
לעיל ה"ש 2.
סג'רו, בע' 181.
החוק לתיקון דיני העונשין (ביטול עונש מוות על רצח), תשי"ד-1954.
החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם, תש"י-1950.
והחוק בדבר מניעתו וענישתו של הפשע להשמדת העם, תש"י-1950.
ע"פ 336/61 אייכמן נ' היועמ"ש, פ"ד טז 2033.
שם, בע' 2100.
סעיף 1(א)(2) להצעת החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם, תש"י-1950, ה"ח 119 וסעיף 4 להצעת החוק בדבר מניעתו וענישתו של הפשע השמדת עם, תש"י-1949, ה"ח 37.
החוק לתיקון דיני העונשין (דרכי ענישה), תשי"ד-1954.
חוק העונשין, תשל"ז-1977.
חוק השיפוט הצבאי, תשט"ו-1955.
לעיל ה"ש 9.
בג"צ 181/87 דמיאניוק נ' מדינת ישראל, מא(2) 141.
ראה ה"ש 2.
International Covenant on Civil and Political Right 1996 (HRS).
1989 second optional protocol to the international covenant on civil and political rights, aiming at the abolition of the death penalty' UN Doc. A/44/49.
ל' סבה "זכויות אדם ומערכת הענישה" מחקרי משפט יג (תשנ"ו) 183, בע' 197.
Geneva Convention Relative to Protection Of Civilian Persons In Time Of War 1949, U.N.T.S. 86.
אוסטריה, דנמרק, פינלנד, צרפת, ליכטנשטיין, לוקסמבורג, הולנד, שוודיה, נורווגיה, פורטוגל, סקנדינביה, וותיקן, אנדורה, אירלנד, איטליה, ספרד ושוויץ.
Sixth Protocol To The European Convention on Human Rights (ECHR).
- 5 -

תגים:

אייכמן · אמריקאי · דמיאניוק · ישראלי · לאומי · מוות · משפט · עונש · פורמן

עבודות נוספות בנושא:

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "היבטים משפטיים של עונש מוות", סמינריון אודות "היבטים משפטיים של עונש מוות" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.

אודות האתר:

יובנק הנו מאגר עבודות אקדמיות לסטודנטים, מאמרים, מחקרים, תזות ,סמינריונים ועבודות גמר הגדול בישראל. כל התקצירים באתר ניתנים לצפיה ללא תשלום. ברשותנו מעל ל-7000 עבודות מוכנות במגוון נושאים.