היישום אינו מחובר לאינטרנט

המיליטריזם בפוליטיקה הישראלית

עבודה מס' 064450

מחיר: 240.95 ₪   הוסף לסל

תאור העבודה: שילובם והתערותם של אנשי צבא בדימוס בפוליטיקה הישראלית, החל מהכנסת החמישית ועד ימינו.

8,345 מילים ,16 מקורות ,2001

תקציר העבודה:

צה"ל, מאז ומתמיד, לפחות ברמה הקונספטואלית, היה גוף א-פוליטי, וזאת למרות התערבותו הרבה במערכת הפוליטית בישראל. הגבולות המטושטשים, שבין צה"ל והפוליטיקה הישראלית, מעוררים לא אחת ביקורת, לעיתים די נוקבת, אך יחד עם זאת נהיר לכל שצה"ל, כגוף הומוגני, עדיין מבין את תפקידו בתוך המערכת הפוליטית. כלומר, צה"ל נחשב כגוף בעל משקל רב במערכת הפוליטית, אולם למשקל זה אין את היכולת לקבל החלטות ביצועיות עצמאיות ללא הדרג המדיני, מערכת היחסים שבין הצבא לפוליטיקה נשענת על מעין הסכמה חברתית וערכים דמוקרטיים. בניגוד לצבאות במשטרים דמוקרטיים אחרים, צה"ל אינו צבא מקצועני אלא צבא מיליציוני. ההסכמה חברתית והאופי המיליציוני של צה"ל מסתמכים על התחושה כי לא תפרוץ הפיכה צבאית. היו ניסיונות רבים להביא להפרדה ברורה יותר בין הזרוע הפוליטית לבין הזרוע הצבאית, אך כל הניסיונות נכשלו או שלא דאגו ליישם את ההחלטות הקשורות לנושא ההפרדה בצורה יעילה מספיק והמצב נשאר כמו שהוא - רמות גבוהות של הצבא במדיניות הממשלה. גם המשברים הרבים, שהיו במשך שנות קיומה של מדינת ישראל, הראו בדיעבד כי ההתבססות על ערכים דמוקרטיים, שחלקם צמחו טרם הקמתה של מדינת ישראל ונשארו עם הקמתה, חזקים יותר מכל ניסיון להפיכה צבאית הקיים במדינות אחרות (כגון מדינות בעלות שלטון בלתי יציב ביבשת אפריקה).
למרות הנאמר, קצינים בכירים רבים, לאחר עזיבתם את המערכת הצבאית עוברים לעסוק בפוליטיקה הישראלית. רבים מהם מתמנים, בתוך פרק זמן יחסית קצר לאחר השחרור, למובילים במפלגותיהם, כאשר הם מזכירים ללא הרף את עברם.
מטרת העבודה הנוכחית היא לסקור, תאורטית ואמפירית, את שילובם והתערותם, של אנשי צבא בדימוס, בפוליטיקה הישראלית, וזאת החל מהכנסת החמישית (שנות השישים) ועד ימנו.
שאלת המחקר:
האם ישנן מגמות באיוש קצינים בעבר ברשימות מפלגתיות?
תכלית העבודה היא לראות האם החברות בכנסת מצביעה על עלייה או ירידה במיליטריזם בחיים הפוליטיים במדינה ?
אין הגדרה של המילה מיליטריזם- אולם מנסיבות העניין הוא יוגדר כהתערבות אנשי הצבא בפוליטיקה, בין כאנשי צבא ובין כאזרחים.

תוכן העניינים:
1. מבוא
1.1 הצגת הנושא
1.2 שאלת המחקר
2. הגדרת יחסי צבא מדינה בישראל ותפקיד הצבא בעיצוב המערכת החברתית
2.1 השפעת הצבא על אורח חייו של הפרט
2.2 סוגי התערבות הצבא בשלטון
2.3 ההשפעות ההדדיות והעברת מסרים בין הממשל לצבא
2.3.1 ההשפעות מן הצבא דרך החברה על הממשל
2.3.2 השפעת מן הצבא דרך הממשל על החברה
2.3.3 מן הממשל דרך הצבא אל החברה
2.3.4 מן הממשלה דרך החברה על הצבא
2.3.5 מן החברה דרך הצבא על הממשל
2.3.6 מן החברה דרך הממשל על הצבא
3. יחסי צבא ומדינה- מודלים
3.1 מאפיינים של יתרונות וחסרונות ביכולת ההשפעה של הצבא על הממשל
3.2 היחסים עד מלחמת של"ג
3.3 יחסי חברה/צבא שלאחר המלחמה
4. הוראות הצבא לגבי איסור עיסוק בפוליטיקה
5. דוגמאות לשילוב אנשי צבא בפוליטיקה הישראלית
6. סיכום
7. ביבליוגרפיה

קטע מהעבודה:

הצבא, כגוף בעל העוצמה הגדולה ביותר, נתון תמיד לביקורת על דרך התנהלותו הבירוקרטית, ביקורת אשר שומה על כל מדינה דמוקרטית מודרנית להנחיל. המציאות, בפוליטיקה הדמוקרטית, דורשת מ"מומחים של אלימות" להיכנס למערכה הפוליטית ולהלחם בהתמדה במלחמות הביורוקרטיות - ההדדיות.
"מלחמות נייר" כאלה נערכות במסגרת היותר כללית של הפוליטיקה הלאומית. בתהליך השגרתי הקובע "מי יקבל מה, מתי וכיצד" במדינת הרווחה, הצבא הוא אחד המשתתפים בין רבים. הוא משחק תפקיד ביורוקרטי, בכדי להשפיע על פיתוח מדיניות ציבורית, בהתאם לצרכים ונקודות ההשקפה שלו.

מקורות:

צבאיות ואסטרטגיות נדונו בפומבי, וקצינים בכירים ברשימת מועמדים מתחרות הטיחו זה בזה האשמות, שאין להם מקום במערכת צבאית, ובכך נופצה התדמית של שיווי משקל ביחסי גורמים אזרחיים וצבאיים.
אומנם, גם לפני 1973 היו מתחים בין המערכות, על רקע של מחדלים בהערכות או באידיאולוגיה הכללית, והכרוכים בנפגעים רבים בשל כך. כאשר הכל בסדר, אין טרוניות. על רוב המתחים חיפה בן גוריון, והוא נקט בשיטה מתוחכמת של ניפוח בעיות חוץ בכדי להסיח את לב העם מבעיות הפנים. גם משה דיין, בתפקידו כשר הביטחון ידע לטאטא
דברים מתחת לשולחן ועל כך ייזכר לטוב (למרות שידועה הייתה האיבה בינו לבין רפאל איתן שהגיעה לשיאה בתוך המלחמה).
יש לזכור את האליטה של המערכת הצבאית. אלו הם אנשים בעלי דמוי עצמי וציבורי גבוה, אנשים בעלי מוסר גבוה מאוד, נאמנות ויושר. מטרתם העיקרית היא להביא את צה"ל לניצחונות ולא לשלטון. פולחן הגיבורים שנתעורר לאחר ההצלחות במלחמת ששת הימים, תרם למאבק על תשומת לבו של הציבור. מצב זה מביא להעלאת האשמות בדבר הכנסת
שיקולים לא מקצועיים לתהליך של קבלת החלטות צבאיות.
במלחמת יום כיפור אירעו 2 דברים, שהביאו את ראשי הצבא להשיב מלחמה שערה למערכת הפוליטית:
דובר צה"ל ושירותי ההסברה שלו הסבירו רק את מדיניות הממשלה ומדיניות מפלגת השלטון בפרט ולא את מדיניות האופוזיציה.
הצבא לא היה עוד מוקף חומת מגן, כפרה קדושה שיש להימנע בכל מחיר מביקורת ציבורית פומבית עליו, שהרי מדובר באותו צבא חזק ובוטח בעצמו ובכוחו, הרגשה זו שרתה בכל שכבות הציבור.
מבנהו הארגוני של הצבא תמיד הושפע מהמערכת השלטונית. כל הרמט"כלים, שכיהנו עד 1975, היו מזוהים עם מפלגת העבודה. רק לשר אריאל שרון, שהיה לפני מלחמת יום כיפור אלוף פיקוד הדרום, נרמז על ידי דיין: "כי יהיה עליו לעזוב את הצבא משום שהממשלה אינה רואה בו מועמד לרמטכ"ל".
במערכת הבחירות לכנסת השמינית השתתפו קצינים רבים, למרות הטעם המר שהיה לציבור ממלחמת יום כיפור, כל זאת משום:
בפוליטיקה השתתפו קצינים שלא דבק בהם הרבב של מלחמת יום כיפור.
ההילה והערצה שרכש הציבור לקציני צבא, לא נמוג לגמרי, ויש טעם לדבר שהרי מדובר באנשים, שהיושר הציבורי והאומץ לב שלהם לא היו מוטלים בספק.
כמו כן יש לצבא דימוי של "בית יוצר של החברה הישראלית החדשה". צה"ל בין יתר תפקידיו לקח על עצמו אף תפקידים חוץ צבאיים מובהקים כמו חינוך, הדרכה מקצועית, התיישבות ואפילו שיקום עבריינים. בתור שכזה, צה"ל, ומדובר במיוחד בקצינים נחשב ל"צינור מוביליות לאליטות האזרחיות השונות, צינור ההולך ומתרחב".
השתתפות הקצינים במערכת הבחירות הטיבה להבליט כמה מן הסכנות הצפונות בטשטוש התחומים בין הצבא והפוליטיקה. המקרה המפורסם ביותר הוא של האלוף שרון, שלא הסתיר את דעתו שסיכוייו לקידום נוסף אפסיים, מהסיבות שהזכרתי לעיל. הוא סייע להקמת הליכוד, תוך התבטאויות, חריפות כשהיה עדין בתפקיד אלוף כלפי יריביו
הפוליטיים. כלומר - אנו רואים שהגבולות מטושטשים בין תפקידים עצמאיים לפוליטיקה, והאידיליה לא תמיד שוררת ביניהם.
בגין הפעיל את מרותו על הרמטכ"ל וכפה במעשה זה על שר הביטחון הצגת עמדה מטעם מערכת הביטחון, שהשר אינו שלם עמה. באותו שבוע נמהר זה, יצא שר הביטחון ברוגז מישיבת ממשלה בהצהרה: "אינך יכול לכפות עלי לשבת כאן".
לסיכום - הרבה מן הסבך, שהסתיר את הקשר בין הצבא לפוליטיקה בישראל, הוסר בשנת 1973. גם לפני שנה זו היו קיימים מתחים, אולם הם נדחקו לקרן זווית לאור ההצלחות הצבאיות. מערכת הבחירות, של ,1973 החריפה את המצב. לא נראה שעליונות המערכת האזרחית הוטלה בספק במשך כל שנות ה- 70. אולם, היא מתערערת בייחוד, במקום שבו
אין קונצנזוס לאומי, מה שקרה במלחמת יום כיפור, לאחר ההפוגה, ובמלחמת שלום הגליל, לאחר ה- 40 ק"מ המפורסמים. לכן היה אפשר בשנות השבעים לצפות ליותר פוליטיזציה של הצבא מאשר מיליטריזציה של הפוליטיקה.
יחסי חברה/צבא שלאחר המלחמה
ההתערבות המסיבית והבוטה, מצד מתנגדי מלחמת לבנון, הגיעה לאחר כיבוש בירות וההפוגה שבאה בעקבותיה. לאור התסיסה החברתית/פוליטית בארץ לאור המהלכים הצבאיים בלבנון , אזרו אומץ כל מתנגדי המלחמה, גם מקרב אנשי הצבא, והחלו להשמיע, בריש גלי, ביקורת נוקבת, על ימין ועל שמאל, לגבי המהלכים המדיניים/צבאיים ובמיוחד
לגבי ההחלטה לא לצאת מלבנון - ביקורת זו התנהלה תוך שימוש בביטוי "הביצה".
מקרים נוספים שהגבירו את החיכוך עם הדרג המדיני הם:
פרשת הטבח במחנות סברה ושתילה, פרשה שהביאה להפגנה המונית נגד הממשלה ובעקבותיה להקמת ועדת חקירה.
הידידות העמוקה עם בשיר ג'ומאייל והפלנגות, ועד כמה הייתה הממשלה מוכנה להרחיק בתמיכתה בבשיר ג'ומאייל. עד היכן היה צריך להיענות לתביעותיו, ומאיזו נקודה ואילך חייבת הייתה ישראל לשקול טיפוח משענות אחרות וחליפיות למעמדה העתידי בלבנון. בנקודה זו הסתמנה מחלוקת בין האלוף דרורי וקצינים בכירים לבין שרון, איתן
והמוסד.
יש להזכיר גם את פעילי "חיילים נגד שתיקה", שדרשו את פיטוריו של שר הביטחון. דרישה זו חתרה למעשה תחת אושיותיו של השלטון, למרות שמבחינה מוסרית נראה הדבר מוצדק.
בראיון עם אברהם בורג, בנו של השר בורג ופעיל ב"חיילים נגד שתיקה" שאלה אותו המראיינת: מדוע אינכם דורשים את התפטרות הממשלה כולה, שהרי כל חבריה היו אחראים להחלטות?
בורג השיב שאם הממשלה כולה אחראית להחלטות חייבים לדרוש את התפטרותה, ואם אינה אחראית להם גם אז יש לדרוש את התפטרותה, כלומר, אומנם, נוצר קרע ומצב של אי-אמון, אך זה בעיקר ביחסים שבין שר הביטחון הספציפי הזה (אריק שרון) לבין חלק מן המערכת הצבאית ולא של כל המערכת הפוליטית.
בכל מקרה ממשלה זו לא הייתה ראויה לאמון הציבור מהטעמים הבאים:
מטרת הלחימה של הרחקת המחבלים לכ- 40 ק"מ מגבול ישראל לא הוגבלה למרחק הנ"ל, אלא הורחבה והועמקה לשערי ביירות.
הדילמה של כניסה לבירה ערבית ולחימה בה, שברה הקונצנזוס בעניין זה.
הברית עם הנוצרים בלבנון, הוכחה כמשענת קנה רצוץ, אש"ף לא חוסל. הסכנה להקמתה של מדינה פלסטינית לא הוסרה. ומעל לכל הפירוד בעם והבקיעים בו, בעקבות הקורבנות הרבים שתבעה מלחמת לבנון והחרדה ממלחמת אחים אפשרית, הנוראה שבמלחמות, מבחינתו של בגין.
להלן תמצית סיכומו של אהרון יריב לגבי המלחמה:"....מלחמת לבנון, מלחמת ברירה עם אפילוג מתמשך, שגבתה מחיר דמים כבד (תרתי משמע), שמוטטה את ההסכמה הלאומית, בשל המטרות הסמויות הנוספות מעבר למטרת "שלום הגליל", ובשל ההונאה שנתלוותה אליה".
המסקנה מכל הנ"ל היא כי למרות התערבותו הרבה של צה"ל במערכת הפוליטית בישראל, והגבולות המטושטשים בין צה"ל והשלטון, צה"ל עדיין מבין את תפקידו במערכת הפוליטית. כלומר, צה"ל נחשב כגוף מרכזי במערכת הפוליטית, אולם אין לו באמת את היכולת לקבל החלטות ביצועיות בדיעבד. ישנה מעין הסכמה חברתית, הנשענת על ערכים
דמוקרטיים במידה רבה. בניגוד לצבאות במשטרים דמוקרטיים אחרים, צה"ל אינו צבא מקצועני אלא צבא מיליציוני. הסכמה חברתית זו והאופי המיליציוני של צה"ל מסתמכים על התחושה כי לא תפרוץ הפיכה צבאית.
היו ניסיונות רבים להביא להפרדה ברורה בין הזרוע הפוליטית לבין הזרוע הצבאית, אך כל הניסיונות נכשלו או שלא דאגו ליישם את ההפרדה בסופו של דבר, והמצב נשאר כמו שהוא- התערבות מרבית של הצבא במדיניות. גם המשברים הרבים שהיו בשנים המעטות, שקיימת מדינת ישראל, הראו כי לבסוף התבססות על ערכים דמוקרטיים, שחלקם
צמחו טרם הקמתה של מדינת ישראל ונשארו עם הקמתה, חזקים יותר מכל ניסיון להפיכה צבאית הקיים במדינות אחרות (כגון מדינות בעלות שלטון בלתי יציב ביבשת אפריקה).
אפשר לומר, שאם מחר בבוקר ירצה צבא ישראל לעשות הפיכה צבאית, אין דבר המונע מבעדו לעשות זאת, שכן הצבא מעורב במידה רבה מאוד בפוליטיקה ובחיי החברה האזרחית במדינת ישראל. לכן, ישראל נשענת במידה רבה על מוסכמה שלא תתכן הפיכה צבאית. "שילובה של ישראל בעולם המערבי והשפעתו הרעיונית על התרבות הפוליטית
בארץ...יכבידו מאוד על השואפים להינתק מהדמוקרטיה הליברלית". (יחידה 2, עמ' 79).
הוראות הצבא לגבי איסור עיסוק בפוליטיקה
פקודות מטכ"ל אוסרות על חייל להשתתף בכל פעילות פוליטית שהיא, בדומה לעובד מדינה. הם יכולים להיות חברים במפלגה אולם לא בגוף הבוחר שלה. נושא זה רלוונטי לענייננו היות ואנשי הצבא נוטים עוד בהיותם במדים להתערב בפוליטיקה וליצור לעצמם קשרים עם המפלגות השליטות.
בבג"צ שמגר נ. ראש המטה הכללי העותרת הייתה מועמדת בבחירות המוקדמות אשר נערכו (ב-26.3.96) בתנועת הליכוד. היא פנתה לראש המטה הכללי. היא ביקשה כי הוא יורה לרשויות הצבא לאפשר לחיילים להשתתף בבחירות המוקדמות. בתשובה נמסר לה, כי העניין נבחן בוועדת החוץ הביטחון של הכנסת. אכן, במהלך השנה האחרונה נבדקה בצבא
ההגנה לישראל השאלה, אם אין לשנות את פקודות המטה הכללי הנוכחיות, וזאת כדי לאפשר לחיילים להשתתף בבחירות מוקדמות. נוכח ההיבטים הציבוריים-פוליטיים של כל החלטה בסוגיה זו, הוחלט, על דעת יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון של הכנסת לבקש מוועדת החוץ והביטחון של הכנסת לבדוק את הנושא. ועדת החוץ והביטחון נענתה לבקשה.
הוקמה ועדת משנה. עם סיום הדיונים החליטה הוועדה, ברוב דעות, להמליץ על השארת המצב הנוכחי על כנו. על-פי העמדה המשפטית של הרמטכ"ל, משמעות הדבר איסור על הצבעת חיילים בבחירות המוקדמות, כל עוד אין אפשרות להבטיח מניעת זיהוי פוליטי מחיילים המשתתפים בבחירות המוקדמות. הרמטכ"ל קיבל את המלצת הוועדה והחליט שלא
לשנות בשלב זה את פקודות המטכ"ל. עם זאת ציין הרמטכ"ל כי הוא מכיר בזכותם העקרונית של חיילי צה"ל להשתתף בהליך הבחירות המוקדמות. הוא הוסיף וקבע כי הוא מוכן לשקול מחדש את עמדתו אם יובטח הליך שיאפשר חשאיות ושימנע חשש של פוליטיזציה של הצבא, כפועל יוצא של השתתפות חיילים בבחירות המוקדמות. על רקע עמדה זו
הציע בית המשפט לרמטכ"ל (בדיון מיום 28.12.95) לבחון את האפשרויות המעשיות העומדות לרשות הצבא בדבר הבחירות המוקדמות, בלי שהדבר יגרור אחריו פוליטיזציה של הצבא. הרמטכ"ל עיין בדבר והודיע (בדיון מיום 15.1.96) כי הוא מוכן לתקן את פקודות מטכ"ל הקיימות (33.0116) שעדין לא יוכלו לזהות חייל עם השתייכות מפלגתית.
בית המשפט פסק כי הדין בישראל מכיר בחירותו של חייל להיות חבר במפלגה. זכותו החוקתית, כזכות כל אדם בישראל, היא להשתתף בתהליך הדמוקרטי של הבחירות ולהביע עמדתו באשר למבנה המשטר והרכב הממשלה. הבחירות לכנסת אינן אישיות אלא לרשימות מועמדים. מקום שרשימת המועמדים מעוצבת על-ידי מפלגה בדרך של בחירות מוקדמות
בין חברי המפלגה, נגזרת מזכות היסוד החוקתית להשתתף בבחירות, גם האפשרות להשתתף בבחירות המוקדמות.
מנגד, קיים השיקול שלפיו צבא הגנה לישראל הוא צבא המדינה והעם. זהו ערך חברתי ודמוקרטי ראשון במעלה, כי שיקולי הצבא יהיו ענייניים ומקצועיים. אין זה ראוי כי העם יזהה את חייליו עם מפלגה זו או אחרת, יש להבטיח בכל אמצעי מניעת פוליטיזציה של הצבא, אשר צריך להישאר א-פוליטי. השתתפותו של חייל בבחירות הנערכות
בביתה של מפלגה, הפתוח לעין כול, מטביע על החייל אות פוליטי מובהק. השיקולים הנוגדים הם כבדי משקל. התנגשות "חזיתית" ביניהם מחייבת הכרעה חוקתית המבוססת על איזון ובקרה, שהרי פגיעה בזכות החוקתית מותרת, ובלבד שהיא לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש.
העמדה שלפיה יוכל החייל להצביע בבחירות המוקדמות ובלבד שהמפלגה אשר במסגרתה מתקיימות הבחירות הללו קובעת דרכי הצבעה המונעות זיהוי השתייכותו הפוליטית של החייל והמבטיחות חשאיות וסודיות בכל הנוגע להשתתפות בבחירות - מאזנת בצורה ראויה בין השיקולים השונים. ייתכנו פתרונות אחרים, שאף הם מאזנים בצורה ראויה בין
הערכים המתחרים. מדובר במתחם של אפשרויות חוקתיות, אשר הבחירה ביניהן נתונה לאחראים על כך. זהו מרחב התמרון הנתון למשיב 1 בגדרי פקודות הצבא, או לכנסת, העשויה לבחור בהליך חקיקתי. כל עוד ההחלטה נופלת בגדריו של מרחב זה, ההחלטה היא חוקית, ובית המשפט אינו פוסלה.
מכל הנ"ל אנו למדים כי אנשי הצבא מנועים מלהתערב בפוליטיקה בהיותם במדים. הם יכולים ליצור רק קשרים לא פורמליים אף לכאורה.
דוגמאות לשילוב אנשי צבא בפוליטיקה הישראלית
הפוליטיקה הישראלית רוויה באנשים אשר בעברם היו הם אנשי צבא. מרבית המפלגות בארץ התהדרו ביוצאי צבא, הן ממפלגות הימין והן ממפלגות השמאל. מגוון התפקידים האזרחים שמילאו אנשי הצבא הינו רחב, החל מח"כ זוטרים ועד לעמדת ראשות הממשלה.
להלן מספר דוגמאות, הבולטות בהן:
אריאל שרון
אריאל שרון הוא הגנרל-פוליטיקאי המפורסם ביותר בישראל. נולד וגדל בכפר מל"ל. בשנת 1945 הצטרף להגנה והחל בקריירה צבאית רבת שנים. עם פרישתו מצה"ל התמודד לכנסת במסגרת המפלגה הליברלית, ובמקביל פעל באופן נמרץ להקמת הליכוד. הוא אמנם נבחר כחבר כנסת, אך שנה אחת בלבד לאחר מכן התפטר וחזר לשורות צה"ל. בין השנים
1974-1975 שימש כיועצו של ראש הממשלה דאז, יצחק רבין, לענייני ביטחון. שנה מאוחר יותר נבחר לכנסת כראש מפלגת "שלומציון" אותה הקים. לאחר הבחירות התמזגה מפלגת שלומציון עם מפלגת חרות, והוא מונה לתפקיד שר החקלאות.
בשנת 1981 התמנה לתפקיד שר הביטחון. הוא יזם את מבצע שלום הגליל התפתח למלחמת לבנון, ובתוקף סמכותו אישר את כניסת הפלאנגות למחנות הפליטים הפלסטינים סברה ושתילה. בעקבות ד"ח ועדת כהן שחקרה את האירוע וקבעה כי שרון לא יכול לכהן כשר ביטחון במדינה ישראל, נאלץ להתפטר מתפקידו, אך נותר כשר ללא תיק בממשלה. בשנת
2001 עלה לשלטון לאחר שניצח בהפרש עצום את ראש הממשלה דאז, אהוד ברק. הבחירות שנערכו שנתיים מאוחר יותר הותירו אותו בשלטון.
אפי איתם
תת אלוף שלחם רבות בלבנון. בין השנים 1998-1999 פיקד על כוחות צה"ל בדרום לבנון. בראשית שנת 2001 השתחרר מצה"ל וחודשים ספורים לאחר מכן נכנס לחיים הפוליטים ונבחר להנהגת המפד"ל.
שנה מאוחר יותר מונה לשר ללא תיק ולאחר מכן לשר התשתיות הלאומיות. החל משנת 2003 כיהן כשר הבינוי והשיכון. על רקע הודעתו של ראש הממשלה שרון כי בכוונתו לקדם את תוכנית ההתנתקות, החליט איתם להתפטר מהממשלה.
רפאל איתן
רמטכ"ל בזמן מלחמת לבנון. לאחר הלחימה רפול פשט מדים ולבש את החליפה הפוליטית. ב-1983 הקים את תנועת "צומת" ועמד בראשה. בשנים הללו כיהן כחבר כנסת, סגן ראש הממשלה, שר החקלאות והשר לאיכות הסביבה.
כשר חקלאות, הוביל בשנת 1991 את הרפורמה במועצות הייצור החקלאיות, ופתח את הייצוא החקלאי לתחרות חופשית. הוא פעל להפעלת יד קשה, לסיכול הברחות של תוצרות חקלאיות ולאיחוד רשות שמורות הטבע עם רשות הגנים הלאומיים. איתן התנגד להסכם אוסלו ופעל לשינוי שיטת הממשל. הוא הצביע נגד הסכם חברון. התבטא בעד גיוס בחורי
הישיבות לצה"ל ונאבק בכפייה דתית. בחודש מאי 1999 התמודד שוב בבחירות לכנסת ה-15 ברשימת צומת. הרשימה לא עברה את אחוז החסימה ובחר לפרוש מהפוליטיקה
עזר וויצמן
לאחר שהשתחרר מצה"ל ב-1969, הצטרף לממשלת הליכוד הלאומי מטעם מפלגת החרות, וכיהן כשר התחבורה, עד לפרישתה של תנועת גח"ל מהממשלה.ב-1976 חזר וויצמן לחרות, והתמנה לשר הביטחון בממשלה בראשותו של מנחם בגין. בעקבות חילוקי דעות ביניהם על קצב יישום הסכם השלום עם מצרים, התפטר מהממשלה. ב-1984 ייסד את מפלגת "יחד"
שקיבלה 3 מנדטים לכנסת, והצטרף לממשלה ה-22 בה הוא כיהן כשר בלי תיק. באוקטובר 1986 הצטרף עם מפלגתו למערך. ב-1988 מונה לשר המדע והטכנולוגיה בממשלה ה-22.
בשנת 1992 התפטר מהכנסת, ושנה לאחר מכן הושבע כנשיא מדינת ישראל. למרות הביקורת על מעורבותו בחיים הפוליטיים, וקידום המשא ומתן עם הפלשתינים, במרס 1998 נבחר לתקופת כהונה שניה כנשיא.
רן כהן
אלוף משנה בדרגתו האחרונה בצה"ל. הצטרף לפוליטיקה מיד עם שחרורו. לראשונה לכנסת ה-11 בשנת 1984 מטעם מפלגת ר"צ, וכיהן בוועדת העלייה והקליטה, ועדת העבודה והרווחה ובוועדה לענייני ביקורת המדינה.
בכנסת ה-12 כיהן בוועדת הכספים, ועדת העבודה והרווחה ובוועדה למאבק בנגע הסמים. בשנת 1992, בבחירות לכנסת ה-13, הוא התמודד מטעם מר"צ, סיעה משותפת למפלגות ר"צ, שינוי ומפ"ם, אשר קיבלה 12 מנדטים. הוא כיהן כסגן שר הבינוי והשיכון והביא לאישור הכנסת את חוק הדיור הציבורי. נבחר שוב לכנסת ה-14 וה-15, בה כיהן
כשר התעשייה והמסחר בממשלתו של אהוד ברק, עד יוני 2,000.
יצחק רבין
לאחר שחרורו מצה"ל מונה לשגריר ישראל בארצות הברית, שם שהה חמש שנים. כששב ארצה הצטרף למפלגת העבודה, ובראשית שנת 1974 נבחר לראשונה לכנסת ומונה לשר העבודה. חצי שנה לאחר מכן, עם התפטרותה של ראש הממשלה דאז, גולדה מאיר, מונה לראש הממשלה.
בשנת 1977 התפטר מתפקידו לאחר שהעיתונאי דן מרגלית חשף כי רעייתו, לאה, החזיקה חשבון בנק בחו"ל, בניגוד לחוק.
רבין המשיך לשמש כחבר כנסת עד שנת 1984, אז מונה לשר הביטחון בממשלת האחדות בראשותו של שמעון פרס, ולאחר מכן בממשלתו של שמיר. בשנת 1988, מונה שנית לתפקיד שר הביטחון, וכיהן בתפקיד עד פירוק הממשלה בשנת 1990. בשנת 1992 נבחר לראשות הממשלה. במהלך כהונתו חתם בשנת 1993 על הסכמי אוסלו עם הרשות הפלשתינית.
שאול מופז
ב-1994 מונה מופז לאלוף פיקוד הדרום, תפקיד בו שימש עד מרץ 1996, אז מונה לראש אגף תכנון בצה"ל. כראש אגף תכנון בצה"ל ניהל את המשא ומתן הביטחוני עם הרשות הפלסטינית. בספטמבר 1997 מונה לסגן הרמטכ"ל. ביולי 1998 התמנה מופז לרמטכ"ל, על ידי שר הביטחון בממשלתו של בנימין נתניהו, יצחק מרדכי. לאחר פרישתו מצה"ל
התמודד על מקום ברשימת הליכוד, כאשר תפקיד שר הביטחון הובטח לו על ידי אריאל שרון, גם אם לא יבחר לרשימת הליכוד. לאחר הבחירות בשנת 1999 קיבל את תפקיד שר הביטחון בממשלה ה-15 ולאחר הבחירות ב-2003 שוב כיהן כשר הביטחון בממשלתו של אריאל שרון, כשר שאינו חבר כנסת.
עמרם מצנע
בשנת 1986 קודם לדרגת אלוף והפך חבר במטה הכללי. שלושה תפקידים מילא מצנע כאלוף בצה"ל: עוזר ראש אג"מ, אלוף פיקוד המרכז וראש אגף התכנון. השתתף ולחם בארבע ממערכות ישראל: במלחמת ששת הימים הוענק לו עיטור מופת, במלחמת ההתשה, במלחמת יום כיפור קיבל צל"ש הרמטכ"ל ובמלחמת של"ג היה ראש מטה לחזית הסורית בלבנון.
הוא נפצע פעמיים, בקרבות מלחמת ששת הימים ובמלחמת יום כיפור.
אחד התקדימים האזרחיים שכבש מצנע עוד בהיותו לובש מדים היה החתימה על הודעת סירוב מפורשת לשרת בלבנון, יחד עם קצינים בקבע ובמילואים. במכתב שכתב לממונים עליו טען כי "בנסיבות שנוצרו בעקבות האירועים האחרונים (סברה ושתילה), הגעתי למסקנה שלא אוכל להמשיך במילוי תפקידי. אין לי יותר אמון בדרג האחראי על הצבא.
ארגיש שאוכל לחזור לצבא אחרי ששר הביטחון יתפטר".
כשהשתחרר מהצבא התמודד מצנע על ראשות עיריית חיפה כנציג מפלגת העבודה בשנת 1994 וזכה בה, ושוב נבחר לראשות העירייה בבחירות המוניציפאליות בשנת 1999.. באוגוסט 2002 הודיע כי יתמודד על ראשות מפלגת העבודה ועל ראשות הממשלה לקראת הבחירות הבאות, ואכן בנובמבר 2002 נבחר בפריימריס לתפקיד יו"ר מפלגת העבודה. בינואר
2003 היה מועמדה לראשות הממשלה בבחירות, בהן הפסיד הפסד צורב לאריאל שרון
אהוד ברק
בשנת 1959 התגייס לצה"ל, ליחידה קטנה ומובחרת, לימים - סיירת מטכ"ל. 12 שנים מאוחר יותר כבר פיקד על היחידה. בשנת 1991 מונה לרמטכ"ל וארבע שנים מאוחר יותר השתחרר, כשהוא מחזיק במספר העיטורים הגדול ביותר בצה"ל.
חצי שנה בלבד לאחר שחרורו נתבקש על ידי ראש הממשלה דאז, יצחק רבין ז"ל, לכהן כשר הפנים בממשלתו. בממשלתו של שמעון פרס שכוננה באותה שנה לאחר הרצחו של רבין כיהן כשר החוץ. בשנת 1996 נבחר לראשונה כחבר כנסת מטעם מפלגת העבודה. שנה מאוחר יותר נבחר לעמוד בראשות המפלגה. בשנת 1999 נבחר לראשות הממשלה וכיהן במקביל
גם כשר הביטחון. במהלך הקדנציה הוביל את נסיגת צה"ל באופן חד-צדדי מלבנון. בבחירות שנערכו בשנת 2001 הפסיד לאריאל שרון והודיע על פרישתו מהכנסת ומראשות מפלגת העבודה.
סיכום
עבודה זו עסקה בתופעת המארג שבין הדרג הצבאי לבין הפוליטי בישראל- ובשאלה כיצד אנשי הצבא מנסים להשפיע על המערכת הפוליטית, בזמ שהייתם במדים ולאחר מכן. והיות והחוק לא מתיר להם לעשות זאת בעת שירותם הצבאי, הם עושים זאת באופן עקיף, לאחריו באופן גלוי ומיידי.
לעיל הוצגו ממספר רב של מקרים בהם אנשי צבא עברו בסמוך לשחרורם לפוליטיקה, בתפקידים בכירים. חלקם הגדול הגיע אף לתפקידים בכירים ביותר, תוך ניצול משברים פוליטיים.
הראשונים שיודעים להבחין בריח הזה היו תמיד, הגנרלים. יגאל ידין, אמנון ליפקין שחק, יצחק מרדכי ועמרם מצנע - הם רק חלק מאלה שהשתחררו מצה''ל והצטרפו לפוליטיקה. רב-אלוף במילואים יצחק רבין עשה את זה וכמוהו גם הרמטכ''ל בדימוס אהוד ברק. חלקם הצליחו פחות כמו האלוף מאיר עמית, ראש המוסד לשעבר והרמטכ''ל רפאל
איתן ומוטה גור.
אנשי צבא אלו מבינים את הקו בין צבא לפוליטיקה, וכאשר רא"ל יעלון התבטא נגד פעולות הממשלה ברצועת עזה, הוא ננזף על ידי מופז. כלומר מעטים הם המקרים בהם אנשי צבא מתבטאים בדעות פוליטיות. אולם אנשי הצבא נוטים, לפחות בדרגות הגבוהות, להצטרף לפוליטיקה. לעיל ראינו כי רבים מהרמטכלי"ם ניסו את מזלם בפוליטיקה-
חלקם הצליחו באופן מטאורי וחלקם הצליח פחות.
כאשר לעיל, מדינת ישראל אינה מדינת צבא. אומנם הצבא הוא חלק גדול מההווי ומסדר היום הציבורי, ורבים משרתים בצבא קבע אולם שני הצדדים מקפידים לשמור על הפרדת רשויות ומשתדלים, לפחות למראית עין, שלא להתערב האחד בסמכויות השני. אולם כאמור, לאחר שהמדים נפשטים, זוכים רוב אנשי הצבא להכרה פוליטית- דעותיהם נשמעות
והם לרוב נמצאים בחוד החנית של המפלגות.
ביבליוגרפיה
איתן ר., רפול סיפורו של חיל, חיפה, 1990
בן-דור ג., "פוליטיקה וצבא בישראל בשנות השיבעים"; מ. ליסק וע. גוטמן; המערכת הפוליטית הישראלית; ת"א, עם-עובד.
בנזימן ע; לא עוצר באדום תל אביב: הוצאת קו אדום, 1992
גיטלמן צ (2000) "המהפכה בפוליטיקה הישראלית", בתוך אשר אריאן ומיכל שמיר, הבחירות בישראל 1999, ירושלים: המכון ישראלי לדמוקרטיה.
הורוביץ ד., "דמוקרטיה וביטחון לאומי בסכסוך מתמשך" יהדות זמננו 4 תשמ"ח.
יריב א. מלחמת ברירה, קובץ מאמרים, ירושלים: 1988.
כוכב ד., הוצאות הבטחון והשפעתן על המשק הישראלי, ירושלים 1984.
נויברגר ב, ממשל ופוליטיקה- הדמוקרטיה הישראלית, (יחידה 2 בקורס ממשל ופוליטיקה), הוצאת האוניברסיטה הפתוחה ת"א, 1998.
נויברגר ב, ממשל ופוליטיקה- מיישוב למדינה, (יחידה 1 בקורס ממשל ופוליטיקה, עיבוד ע"פ ספרם של ד. הורוביץ ו. ליסק, מיישוב למדינה), הוצאת האוניברסיטה הפתוחה ת"א, 1997.
ס"א פ האיש על גב הסוס, תל אביב: מערכות, 1986
פרי י- "אופייה האידיאולוגי של האליטה הצבאית הישראלית" מדינה ממשל ויחסים בינלאומיים; 1974, 6 עמודים 134-145
פרידריך ובז'ז'ינסקי - משטרים ופוליטיקה, עורך בנימין נויברגר, 1995
פרי י., דפוסי הזיקה של צה"ל למערכת הפוליטית בישראל, (חוברת קורס ממשל ופוליטיקה, האוניברסיטה הפתוחה, פברואר 2003, עמ' 66-57, בתוך י. אלפר (עורך), מלחמת ברירה, (הקיבוץ המאוחד והמכון ללימודים אסטרטגיים ע"ש יפה, 1985),
שיפר ש; כדור שלג; סודות מלחמת לבנון, תל אביב, 1986.
Naveh, David, "Inter Bureaucratic civil military relations in Israel: The case of planning postpeare military redeployment" social science research (1), 1 1983.
Rapaport, David. "a comparative theory of military and political types." in Samuel P. Huntington (ed), changing Patterns of Military politics, New York: The free press of Gencoe, 1963.
Rapaport, David. "a comparative theory of military and political types." p 77
דן הורוביץ "דמוקרטיה וביטחון לאומי בסכסוך מתמשך" עמודים 36-54
מעריב, 2.3.2005, עמוד 2.
ס"א פיינר: האיש על גב הסוס, עמוד 124.
שם ; עמ' 209.
בן-דור גבריאל - "פוליטיקה וצבא בישראל בשנות ה-70" עמ' 411-422.
Naveh, David, "Inter Bureaucratic civil military relations in Israel : The case of planning postpeare military redeployment" pp 41-55.
Rapaport, David. "a comparative theory of military and political types." p 102
יורם, דפוסי הזיקה של צה"ל למערכת הפוליטית בישראל, עמ' 66-57,
שם, שם.
דן הורוביץ "דמוקרטיה וביטחון לאומי בסכסוך מתמשך" עמוד 5.
פרידריך ובז'ז'ינסקי - משטרים ופוליטיקה ; עמוד 169
פרידריך ובז'ז'ינסקי; מתוך משטרים ופוליטיקה; עמ' 170.
פרי יורם; מתוך מלחמת ברירה, קובץ מאמרים ; עמ' 40-41
ס"א פיינר: האיש על גב הסוס, עמ' 35.
שם ; עמ' 38.
בן דור ג; "פוליטיזציה וצבא בישראל בשנות השבעים", מתוך המערכת הפוליטית הישראלית בעריכת מ. ליסק וע. גוטמן; עמ' 411.
כוכב דוד הוצאות הבטחון והשפעתן על המשק הישראלי. עמודים 36-54
"רפול סיפורו של חיל", עמוד 137 ואילך.
בנזימן עוזי; לא עוצר באדום ; עמ' 122.
פרי יורם - "אופיה האידיאולוגי של האליטה הצבאית הישראלית" מתוך מדינה מימשל ויחב"ל; חוברת 1974, 6; עמ' 142.
שם; עמ' 142.
ג. בן-דור; שם; עמ' 432.
שם; עמ' 291.
עתון "דבר" 17.9.82
שיפר שמעון; כדור שלג; סודות מלחמת לבנון; עמ' 165.
יריב א. מלחמת ברירה, קובץ מאמרים; עמ' 28.
בגצ 6601/95 מור שמגר נ. ראש המטה הכללי, רב-אלוף אמנון ליפקין-שחק
1

תגים:

צבא · פוליטיקה · ממשל · צבאי · מדינה · דמוקרטיה

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "המיליטריזם בפוליטיקה הישראלית", סמינריון אודות "המיליטריזם בפוליטיקה הישראלית" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.

אודות האתר:

יובנק הנו מאגר עבודות אקדמיות לסטודנטים, מאמרים, מחקרים, תזות ,סמינריונים ועבודות גמר הגדול בישראל. כל התקצירים באתר ניתנים לצפיה ללא תשלום. ברשותנו מעל ל-7000 עבודות מוכנות במגוון נושאים.