היישום אינו מחובר לאינטרנט

דפוסי משיכה ושותפות מינית בתרבות יוון

עבודה מס' 064310

מחיר: 181.95 ₪   הוסף לסל

תאור העבודה: כיצד נתפסה בתרבות היוונית המשיכה המינית וכיצד קושרו הביטויים של משיכה זו לדפוסי השותפות שהיו נהוגים בחברה העתיקה.

4,682 מילים ,4 מקורות ,1999

תקציר העבודה:

מטרת עבודה זו הינה לשרטט את האופן שבו הביטויים של משיכה מינית וצורות השותפות התלוייה במשיכה מינית מעוגנים בתרבות יוון העתיקה. היא באה לבחון, באמצעות כלים שהם בו זמנית פסיכולוגים, סוציולוגים ואנתרופולוגים-הסטוריים כיצד נתפסה בתרבות היוונית המשיכה המינית וכיצד קושרו הביטויים של משיכה זו לדפוסי השותפות שהיו נהוגים בחברה העתיקה. ההנחה המנחה בחינה מסוג זה, היא כי המשיכה המינית איננה טבועה באופן אימננטי בשותפות, מבחינה ביולוגית או פסיכולוגית, וכי החיבור בין השניים מחייב קישור תלוי תרבות. קישור כזה עשוי להופיע בתרבות באופן מודע תחת פרספקטיבה תאורטית כלשהיא - תאולוגית, פילוסופית, או מדעית - או באופן לא מודע אך המתבטא בקוד החברתי ובמבנה התרבותי של החברה.
בחלקה הראשון של העבודה יוצגו ביטויי המשיכה המינית ומאפיינים של שני מודלים לשותפות מינית דיאדית שהינם הבולטים בתרבות יוון. בחלקה השני ידון כיצד מקושרים ביטויי המשיכה ומוטמאים בצורות השותפות באופן מודע ולא מודע, בחתך התיחסות למאפיינים שונים במבנה החברה היוונית העתיקה, מהם מאפיינים מודעים יותר כהבחנה בין פיזיס לנומוס, וההבחנה בין גבריות לנשיות, ומהם מאפיינים של הקוד החברתי כמחויבות האזרחית, ומאפיינים תרבותיים כמבנה הפטריארכלי של החברה, ההתבססות של המשטר על כוח זרוע של גברים בני-חורין, וחשיפה למגוון נוהגים משתנה בין הערים היווניות השונות. העובדות המוצגות בעבודה מתבססים על שני מקורות עיקריים, ספרו של הפילוסוף מישל פוקו - The History of Sexuality - The Use of Pleasure , ומחקרו של ההסטוריון דובר - Greek Homosexuality. בגלל המקום האינטנסיבי שמקורות אלו תופסים בעבודה, על-אף שהיא איננה צמודה להם כלל בפרשנותה, לא יוצגו מראי-מקום ספציפיים.

הערת מערכת: בעבודה לא צויינו מראי מקום.

קטע מהעבודה:

במסורת המערבית, כמו גם במסורת היהודית, החברה היוונית העתיקה נתפסת כסבלנית ואף מעודדת ביטויים של תשוקה מינית, כפי שהדבר מתבטא במקום שהתשוקה משחקת בתאור מעשי האלים בספרות המיתולוגית, במעמד ובתפוצה שניתנה לציור ופיסול בעירום, ובהתיחסות הפתוחה לסוגית התשוקה בספרות החילונית על סוגיה. עד כמה מקורות אלו, שמטבעם שובים את תשומת הלב, משקפים פתיחות מינית בפועל בחברת יוון הוא פחות חד משמעי, אך ודאי שהם מאירים על יחס לתשוקה השונה איכותית מהטיפול שלה במסורת היהודית-נוצרית. יחס זה מקבל את התשוקה כמות שהיא, מבלי להסוות או לתעל אותה לאפיקים אחרים. התוצאה שלו היא אותם תאור ותעוד מפורשים וישירים של ביטויי המשיכה המינית שהותירה אחריה תרבות יוון, ואשר מאפשרים לחוקר המודרני להתחקות אחרי צורות המשיכה שהופיעו בחברה ללא הזדקקות לפרשנות רבה.

מקורות:




דפוסי משיכה ושותפות מינית
קישורם ועיגונם בתרבות יוון
א. כללי
מטרת עבודה זו הינה לשרטט את האופן שבו הביטויים של משיכה מינית וצורות השותפות התלוייה במשיכה מינית מעוגנים בתרבות יוון העתיקה. היא באה לבחון, באמצעות כלים שהם בו זמנית פסיכולוגים, סוציולוגים ואנתרופולוגים-הסטוריים כיצד נתפסה בתרבות היוונית המשיכה המינית וכיצד קושרו הביטויים של משיכה זו לדפוסי
השותפות שהיו נהוגים בחברה העתיקה. ההנחה המנחה בחינה מסוג זה, היא כי המשיכה המינית איננה טבועה באופן אימננטי בשותפות, מבחינה ביולוגית או פסיכולוגית, וכי החיבור בין השניים מחייב קישור תלוי תרבות. קישור כזה עשוי להופיע בתרבות באופן מודע תחת פרספקטיבה תאורטית כלשהי - תאולוגית, פילוסופית, או מדעית - או
באופן לא מודע אך המתבטא בקוד החברתי ובמבנה התרבותי של החברה.
בחלקה הראשון של העבודה יוצגו ביטויי המשיכה המינית ומאפיינים של שני מודלים לשותפות מינית דיאדית שהינם הבולטים בתרבות יוון. בחלקה השני ידון כיצד מקושרים ביטויי המשיכה ומוטמאים בצורות השותפות באופן מודע ולא מודע, בחתך התיחסות למאפיינים שונים במבנה החברה היוונית העתיקה, מהם מאפיינים מודעים יותר כהבחנה
בין פיזיס לנומוס, וההבחנה בין גבריות לנשיות, ומהם מאפיינים של הקוד החברתי כמחויבות האזרחית, ומאפיינים תרבותיים כמבנה הפטריארכלי של החברה, ההתבססות של המשטר על כוח זרוע של גברים בני-חורין, וחשיפה למגוון נוהגים משתנה בין הערים היווניות השונות. העובדות המוצגות בעבודה מתבססים על שני מקורות עיקריים,
ספרו של הפילוסוף מישל פוקו - The History of Sexuality - The Use of Pleasure , ומחקרו של ההסטוריון דובר - Greek Homosexuality. בגלל המקום האינטנסיבי שמקורות אלו תופסים בעבודה, על-אף שהיא איננה צמודה להם כלל בפרשנותה, לא יוצגו מראי-מקום ספציפיים.
ב. ביטויי משיכה מינית בתרבות יוון
במסורת המערבית, כמו גם במסורת היהודית, החברה היוונית העתיקה נתפסת כסבלנית ואף מעודדת ביטויים של תשוקה מינית, כפי שהדבר מתבטא במקום שהתשוקה משחקת בתאור מעשי האלים בספרות המיתולוגית, במעמד ובתפוצה שניתנה לציור ופיסול בעירום, ובהתיחסות הפתוחה לסוגיית התשוקה בספרות החילונית על סוגיה. עד כמה מקורות
אלו, שמטבעם שובים את תשומת הלב, משקפים פתיחות מינית בפועל בחברת יוון הוא פחות חד משמעי, אך ודאי שהם מאירים על יחס לתשוקה השונה איכותית מהטיפול שלה במסורת היהודית-נוצרית. יחס זה מקבל את התשוקה כמות שהיא, מבלי להסוות או לתעל אותה לאפיקים אחרים. התוצאה שלו היא אותם תאור ותעוד מפורשים וישירים של
ביטויי המשיכה המינית שהותירה אחריה תרבות יוון, ואשר מאפשרים לחוקר המודרני להתחקות אחרי צורות המשיכה שהופיעו בחברה ללא הזדקקות לפרשנות רבה.
חיסרון אחד מהותי של הממצאים ההיסטוריים הללו הוא יצירתם באופן כמעט בלעדי על-ידי גברים ועבור גברים. הרקע למצב דברים זה ידון בהמשך. חשיבותם לסוגית האפיון של המשיכה המינית היא כי הוא מגביל אותו לאותם סוגי המשיכה שגברים מתעניינים בהם, שהם סוגי המשיכה שהם עצמם חשים. תחת מגבלות אלו מאירים הממצאים על
שני מושאי משיכה עיקריים - משיכה לנערים ומשיכה לנשים צעירות. מושא המשיכה האידיאלי, ממוקד לא רק בגיל אלא בעיקר בתכונותיו החיצוניות, כפי שהוא משתקף בציורים, איורים על כלי חרס, והפיסולים השונים. עבור שני המינים מתואר בהכללה מבנה גוף רזה ואתלטי, תוך הבלטת קוי שרירים, ומבנה פנים המורכב ממצח ממוצע, אף
ישר, שפה תחתונה מלאה אך לא רחבה, וסנטר מעוגל. מבנה אידיאלי זה, שמבחינת הגוף מבטא במונחים מודרניים קוים סטריאוטיפיים גבריים, אך קוים מרוככים ונשיים יותר מבחינת הפנים, מאמץ את דמות הנער המתבגר, האתלטי, כדמות היופי האידיאלי. דמות זו מושלכת גם על תאור הבחורה הצעירה, שלעיתים רבות, זולת איברי המין
המבדילים והמותניים המעוגלות יותר, זהה בכל לדמות הנער. ערכן אידיאלי של תכונות חיצוניות אלו מתחזק לנוכח מציאת אותם קוי מיתאר משותפים בעת ציור דמויות מבוגרות יותר. למרות שבמונחים ריאליים צריכים היו להתחדד ההבדלים בין המינים, מתוארים למשל גברים ונשים בגובה דומה. אך במיוחד בולט המעמד האידיאלי של דמות
הנער באופן שבו דמות זו מושלכת על הגבר הבוגר. לעיתים רבות, זולת הזקן והבדלי הגובה, הוא מעוצב בדמות הנער, כולל העדר שיער בחזה ובערווה.
המאפיינים הללו של מושא המשיכה המיני האידיאלי משקפים שני היבטים במשיכה המינית בתרבות יוון. האחד - הדומיננטיות של המשיכה של גברים לנערים, והשני - חוסר ההבדלה המהותית שאובחנה בין משיכה לנשים לבין משיכה לנערים. הדומיננטיות של המשיכה לנערים מתבטאת בשני פנים - במיעוט היחסי בממצאים המתמקדים באופן בלעדי
בדמות האישה בהשוואה להיקף הממצאים המתמקדים בדמות הנער, ובמיעוט המיזערי בממצאים המתארים סיטואציות חיזור ומגע מיני בין שני גברים בוגרים, בהשוואה למידת התיעוד של סיטואציות דומות בין גברים ונערים. דומיננטיות זו במשיכה לנערים בתיאורים האמנותיים והספרותיים איננה מעידה על ההיקף הכמותי של יחסים
הומוסקסואליים תואמים בחברה היוונית בפועל, אך היא מתעדת את הלגיטימציה שהיו ליחסים אלו. באותו אופן, אין לראות בחוסר ההבדלה המהותי בין דמות הנער לבין דמות האישה כמשקפת העדר הבדלה במעמדם; בהיזכר בכך שהעיסוק בשתי הדמויות הוא רק בפרספקטיבה של אופני המשיכה של הגבר, הדמיון בינהם מלמד אך ורק על חוסר ההפרדה
הקטגוריאלי בין המשיכה (של גברים) כמשיכה לנערים ובין אותה משיכה של אותם גברים כמשיכה לנשים. הגברים הנמשכים בשתי הסיטואציות מתוארים באותו אופן.
ההבחנות לעיל מובילות את הדיון במשיכה המינית מהמימד האידאי למימד המעשי. מה המשמעות של אותה אידיאליזציה שתוארה ביחס למושא המשיכה במונחים של הקוד החברתי והנורמות התרבותיות שבהם מעוגן מעשה שמקורו במשיכה מינית? התשובה לשאלה זו כרוכה במספר צעדים. בשלב זה ניתן רק לטעון, כי האידאליזציה של מושא המשיכה, ללא
כל תלות במינו, ולעיתים תוך התעלמות מגילו, מעידה על האור החיובי בו מוארת עצם הנטייה למשיכה, ועל הלגיטימציה שיש לה בתרבות, שוב ללא תלות בתוכן המשיכה, בטיבה ובהקשר החברתי שסובב אותה. אך מהערכה זו לבד לא ניתן להקיש לא על אופי המעשה המיני עצמו, ולא על היחס למעשה זה בתרבות. לשם כך, יש צורך לבחון ראשית
מה אכן היו דפוסי ההתנהגות המינית בהקשר החברתי, כלומר דפוסי השותפות המינית בין שני פרטים - השותפות הדיאדית. לאחר מכן ניתן לבחון את המוסר של ההתנהגות המינית ולחפש כיצד מעוגנת השותפות תלויית המשיכה בקוד החברתי, וכיצד היא משתלבת במבנה התרבותי.
ג. דפוסי השותפות המינית
בניתוח שלהלן נתאר באופן סכמטי את שני דפוסי השותפות המינית הדיאדית הבולטים בתרבות יוון העתיקה: השותפות שבנישואין בין גבר ואישה בני-חורין והשותפות שבהסכמה בין אזרח בוגר לבין נער מתבגר בן-חורין. הבחירה של שני דפוסים אלו דווקא, מבוססת על הבחנה דומה של מישל פוקו, והיא על-כן מעוגנת במקורות ספרותיים
מההגות היוונית בהם עשה שימוש, כגון קסנופון, אפלטון, ואריסטופנס. קביעת שני דפוסים אלו כצורות השותפות הבולטות, איננה קביעה דמוגראפית-מספרית אלא קביעה תרבותית. הבחירה מצטמצמת מלכתחילה לקבוצת האזרחים בני החורין בחברה היוונית, וגם בתוכה סביר כי המשיכה בין הגברים במובן שתתואר להלן הצטמצמה לבני המעמד
הגבוה. אין כאן איפוא התיחסות להיקף של שני הדפוסים; סביר להניח כי דפוס הנישואין היה נפוץ יותר בכלל החברה היוונית, כמו גם בקרב המעמד הגבוה. אך טמונה כאן הנחה, שתידון בפרק הבא, כי שני דפוסים אלו היוו ציר עיקרי סביבו נסוב העניין התרבותי.
1. מודל הנשואין
בהיות דפוס השותפות שבנישואין דפוס החוזר בכל התקופות ובכל החברות, יתמקד הניתוח רק באותם פרמטרים המאפיינים אותו תחת ההקשר הנוכחי של הדיון בתרבות יוון. גם אז, יתברר שמאפיינים אלו משותפים לרוב צורות הנישואין המוכרות בחברות הקדם-מודרניות המערביות. הגבר בן-החורין נושא אישה רק משהגיע לבגרות כלכלית
ואזרחית, בדרך-כלל בשנות העשרים המאוחרות לחייו. האישה חייבת לבוא ממעמד בני-חורין. הנישואין נתפסים כצעד אינסטרומנטלי בדרך להקמת משפחה וניהול משק עצמאי, שמהווה עבור הבעל בסיס בפעילותו כאזרח המדינה. הגבר אינו נושא יותר מאישה אחת, אך הוא עשוי, בנוהג שאיננו פסול חוקית או ציבורית, לקיים מערכת יחסי-מין
מחוץ לנישואין עם אישה בת-חורין אחרת, לא נשואה, עם שפחה או עבד, ואם נער בן-חורין. המחוייבות שלו כלפי אשתו, מבחינה אזרחית, היא לעשות את אותן הפעולות שיבטיחו את קיום הנישואין והמשפחה; יחסי-מין הם תנאי הכרחי לצורך כך, אך יחסי-מין מחוץ לנישואין אינם פוגעים בו. האישה מאידך, נישאת בגיל צעיר, לעיתים מיד
כשהיא בשלה לכך מינית. יש לזכור איפוא, כי אף-על פי שהיא מוגדרת בת-חורין, היא לא זוכה בשום שלב לעמוד ברשות עצמה. היא יוצאת מבית-אביה ומועברת ישר למשק הבית של בעלה. בניגוד למחוייבות החלקית של בעלה כלפיה, היא מחוייבת אליו בלעדית מתוקף חוק ומנועה מכל יחסים מחוץ לנישואין.
התוצאה של תנאים אלו, היא כי שני בני הזוג אינם שווים מבחינת מעמדם בתוך השותפות. קיימת חוסר סימטריה במה שכל צד מחוייב, נותן ותורם לשותפות. האישה מבחינה מינית, וכתוצאה מכך יתכן ואף רגשית, תורמת את כל כולה לתוך השותפות; הבעל יכול לתרום רק חלק מהשקעתו המינית לשותפות, ואף כי היה רצוי שיביע תמיכה רגשית
מלאה, אין הוא מחוייב לכך. מאידך קיימת סימטריה במה ששני בני הזוג מקבלים מן השותפות, לפחות במובן הבסיסי של יצירת משק בית ומשפחה.סימטריה זו היא תוצאה של המחוייבות ההדדית ששניהם חייבים בה בכל הקשור בדאגה למשפחה, ובדאגה לשותפות עצמה ככלי לדאגה למשפחה. מחויבות זו משאירה את שאלת הידידות והאהבה הנוצרת
בתוך השותפות פתוחה. אם זו קיימת או לא כבר לא תהייה במקרה זה שאלה התלוייה בסוג השותפות, כפי שכך היא בתרבות הנוצרית ועוד יותר בתרבות המודרנית, כי אם מצב דברים המשתנה מזוג לזוג, ואשר איננו נושא במודעות התרבותית; לא בגלל שמושג האהבה, שהוא פונקציה של התשוקה המינית, לא נדון ולא היווה בסיס להתנהגות, אלא
בגלל שהוא לא היה חלק מהתנאים המעורבים ביצירה ובשימור של הנישואין.
2. מודל המאהב-נאהב
השותפות שבהסכמה בין אזרח בוגר לבין נער מתבגר מבית בן-חורין לא היתה הדפוס היחידי של יחסים הומוסקסואליים בתרבות יוון, אך היא היתה הדפוס היחידי של יחסים שיצר מצב של שותפות הדומה במשהו לשותפות הנישואין. ראשית, בעצם הבאתו לידי ביטוי בתודעה החברתית, ושנית, בעיגון שלו בנורמות תרבותיות, כפי שידונו בפרק
הבא. המבוגר, המכונה המאהב (erastes), הוא אזרח בעל מעמד עצמאי, עשוי להיות נשוי ובעל משפחה. הוא נמצא בתפקיד של מחזר אחר הנער, המכונה הנאהב (eromenos), השובה את עינו במראהו ובנוהגו. הוא מנסה לרכוש את חברותו של הנער ולהתנות עימו יחסי-מין בהסכמתו, בתמורה למתנות חיזור ותמיכה רגשית. הנער, הבא מבית
בן-חורין וכפוף בכל לאביו, נמצא במהלך תקופת חינוכו, בדרך-כלל לפני תום תקופת ההתבגרות הפיזית (לפני היותו בעל זקן). הוא נמצא בשלב בו הוא עשוי לצאת נשכר משותפות וידידות עם מבוגר היכול לתמוך בו ולהנחות אותו בחינוכו, באופן שיקדם אותו לקראת יציאתו לבגרות אזרחית. מאידך, התלות הנפשית והכלכלית שלו מעמידה
אותו במצב מסוכן, בו הוא עשוי להתפתות אחר קיום יחסי-מין לא נאותים. על-כן, הוא נדרש לריסון מירבי; אל לא להיעתר מיידית למחזר. גם כאשר נוצרים התנאים הנאותים לקיום יחסים, הנער נדרש שלא לגלות הנאה מינית ישירה מהם, אלא רצון לספק את תשוקת המאהב, במטרה לקיים את השותפות ביניהם.
ברור איפוא כי גם כאן קיימת חוסר סימטריה בולטת בין השותפות, אך השונה בכמה היבטים חשובים מחוסר הסימטריה שבנישואין. בדומה לאלו, היא נעוצה מלכתחילה מחוסר השויון בתנאים האובייקטיבים - פער הגילים והבדלי המעמד האישי. אולם הנאהב, להבדיל מן האישה הצעירה, נמצא בשלב בו עליו לרכוש את מעמדו האישי העצמאי
בחברה, ולא להפקיד אותו בידי המבוגר, כפי שעושה האישה המתחתנת. מכאן הזהירות בו הוא נדרש בתמרון השותפות. בנוסף, היות שהשותפות חסרה מכנה משותף חומרי כמשק בית, גוברת התלות שלה על מחויבות הדדית מלאה בתחום המיני והרגשי. המאהב יוכל להמשיך אומנם לקיים יחסים מלאים עם אשתו, אך סביר להניח כי כל עוד הקשר עם
האהוב מתקיים, הוא מנוע מליצור קשר עם נערים בני-חורין אחרים, משום שזה התנאי להפיכת קשר זה לשותפות דיאדית. בניגוד למצב הנישואין, בו קשר חיצוני עם אישה או נער בני-חורין איננו הורס פיזית את המרכיבים החומריים של השותפות, כאן קשר כזה מפרק את הדיאדה מהמכניזם היחידי שהחזיק אותה - המחויבות ההדדית. זהו אם
כן המרכיב המשותף היחידי שנדרש משני בני הזוג. בכל שאר המובנים, שניהם תורמים לשותפות מרכיבים שונים: המאהב מספק את התמיכה הכלכלית, האחריות, ואולי גם תרומה חינוכית לנאהב; זה מצידו תורם אך ורק את היענותו. חוסר הסימטריה בולט עוד יותר בצד התמורה לה זוכה כל אחד מבני הזוג בשותפות: המאהב זוכה בסיפוק מיני
ורגשי; פחות ברור במה זוכה המאהב - בשל מצבו העדין, הוא מוגבל בסיפוק המיני שמותר לו להפגין מן השותפות, והתמורה צריכה איפוא להתבטא במישור הרגשי-חינוכי לטווח ארוך. מצב דברים זה הוא פתח להתפתחות ידידות חזקה בין שני בני הזוג. המחוייבות הרגשית של שני בני הזוג ללא מסגרת חיצונית היא בדיוק המקום בו קשר כזה
עומד למבחן.
3. השוואה גראפית
לצורך השלמת הניתוח, נשווה בין שני דפוסי השותפות בחתך של פרמטרים ספציפיים לאפיון הקשר הדיאדי, שבמימד הפסיכולוגי-חברתי מלמדים על אופי ההתקשרות הבין-אישית, אך המעוגנים גם בתנאים התרבותיים ויובילו לדיון בהם:
שותפות המאהב-נאהב
שותפות הנישואין
דפוס/ פרמטר
סיפוק תשוקות מול תמיכה
חינוכית. ידידות.
מטרה עסקית של הקמת משק או משפחה
מטרה
יוזמה ומוטיבציה של המאהב
שידוך באמצעות גורם חיצוני או יוזמה של הגבר
יוזמה
המאהב האחראי והתומך כלכלית
תלוי בהסכמה מתמדת של הנאהב
הגבר בעל הסמכות והאחריות
תלות הדדית בקיום המשק
כוח ותלות
השקעה רגשית לפחות מצד המאהב
השקעה חינוכית של האהוב
נובע מרגולציה חברתית ולא ממחויבות אישית
משאבים ורגשות
תלוי בנאמנות ההדדית. נפגע מיחסים חיצוניים.
יציב גם ללא נאמנות הדדית
חדיר ליחסים נוספים של הגבר
תיחום וחדירות
הטיפולוגיה ששורטטה לעיל מאפשרת לבחון את הקווים שעליו הושתתו שני סוגי השותפות. הנישואין היוה דפוס שותפות חוזי מובהק, שערכו החברתי ניתן לבחינה מיידית באמצעות התמורה העסקית שהוא אמור לתת - הבאת ילדים לעולם והקמת משק בית שיאפשר את גידולם לצורכי החברה. שותפות המאהב-נאהב לא מעוגנת בחוזה כתוב, והתמורה
העסקית שלה לא ניתנת להערכה ישירה. מדובר באותו חינוך שאמור לקבל הנאהב. כיצד ובמה מצאו דווקא שני דפוסים אלו את אחיזתם בתרבות?
ד. קישור בין המשיכה לשותפות המינית בתרבות
יש להניח כי בכל חברה אנושית, כפי שגם בחברות בעלי-חיים, קיים מגוון גדול של סוגי משיכה שונים בין פרטים באותה חברה; מאידך, יכולתם של סוגי המשיכה השונים לבוא לידי ביטוי ממשי ובעל משקל בחברה תלוי בדפוסי השותפות המינית המתהווים בה. אין סיבה להניח כי בני החברה היוונית העתיקה שנו מאוד מחברות אחרות בסוגי
המשיכה שהם חשו; מאידך, חלק מדפוסי השותפות שנפוצו בה נראות כחורגות מהנורמות המקובלות ברוב החברות המוכרות. הכוונה היא בעיקר לדפוס השותפות מן הסוג השני, השותפות המינית בין גבר בוגר לנער מתבגר. בפרקים הקודמים הוצגו הן הדומיננטיות של קיום משיכה מסוג זה, בתנאי אידיאליזציה של המשיכה, והן דפוס השותפות בה
מצאה את מקומה; אולם חשוב להדגיש כי המעבר מההיסק אודות משיכה הומוסקסואלית בתרבות יוון לאפיון דפוס שותפות כזה, איננו כה טריוויאלי כפי שניתן היה אולי לחשוב. במקרה הנדון, היכולת לדעת על קיומה המאסיבי של משיכה בין גברים, באמצעות אותם הביטויים התרבותיים שתוארו, נובעת בעצמה מהמקובלות של דפוס שותפות מסוג
זה; במקרים אחרים, קיומה של משיכה כזו לא בהכרח יוביל לפיתוח דפוס שותפות מקביל, וכתוצאה מכך עשוייה המשיכה שלא לבוא לידי ביטוי תרבותי ולהיעלם מעינו של החוקר.
מהן אם כן יכולות להיות הנסיבות התרבותיות למקובלות של שותפות הומוסקסואלית גברית בתרבות יוון? במילים אחרות, כיצד עוגנה התשוקה ההומוסקסואלית בתוך קוד חברתי לשותפות במסגרת המבנה התרבותי? האם עיגון זה היה יציב כמידת העיגון של שותפות הנישואין? קודם שתבחננה שאלות אלו, כדאי לבחון את ההתיחסות המוסרית
בתרבות יוון להתנהגות המינית ככלל, משום שהתיחסות זו עשוייה להשפיע על העיגון התרבותי של השותפות תלויית המשיכה המינית.
1. המוסר של ההתנהגות המינית
הקוד החברתי מתקשר למה שמקובל בחברה ולכן לפחות במידת מה עשוי לבוא לידי ביטוי באופני ההתנהגות העיקריים המופיעים בחברה בפועל, ולשקף את הללו. לעומתו, במינוח 'יחס מוסרי' בחברה להתנהגות מסויימת אין הכוונה למה שמקובל בחברה אלא למה שאנשים בעלי סמכות או השפעה ציבורית מטיפים לו. בין אם יש לו ביטוי בהתנהגות
בפו ל ובין אם לאו, היחס המוסרי איננו משקף התנהגות אלא מציג את התפיסות הקיימות בתודעה החברתית באשר לתפקיד אותה התנהגות. הוא על-כן רלוונטי לאפיון העיגון התרבותי של התנהגות מסויימת, בה במידה שהתרבות נעזרת במימושה בתפיסות מודעות מסוג זה. עד כמה היא אכן עושה כך קשה מאוד לבדוק אמפירית. יש לזכור כי ממצאים
ההיסטוריים מציגים באופן מפורש תפיסות מודעות; כן ניתן להקיש מממצאים שונים על דפוסי התנהגות, אם כי באופן מוגבל הרבה יותר; אך לעולם לא ניתן לדעת עד כמה מבוססים הדפוסים הללו על אותן התפיסות.
באופן הכללי ביותר, ניתן לשרטט ארבעה פרספקטיבות כלליות בהם ניתן להתייחס לתפקיד ההתנהגות המינית: הגישה התיאולוגית, כפי שהיא מופיעה במסורת הנוצרית, לפיה האהבה שהאדם מגלה לבן זוגו לוקחת חלק באהבה לאלוהים; הגישה המדעית, המעוגנת היום בפרדיגמה האבולוציונית, לפיה התשוקה לבן הזוג היא תוצר הסלקציה הטבעית;
גישה פילוסופית, שהבולטת בהן בתרבות יוון היא גישתו של אפלטון, לפיה האהבה אל בן הזוג היפה לוקחת חלק באהבת היפה והטוב המוחלט; וגישה חברתית, לפיה השותפות עם בן זוג לצורך הולדת ילדים תורמת לחברה. גישה אחרונה זו, שבניסוח כה כללי מוכרת ודאי ברוב החברות, איננה למעשה אלא ביטוי מודע של הקוד החברתי, והיא תידון
על-כן בשלבים הבאים. לעומתה,במישור המטפיזי, ההתיחסות המוסרית-פילוסופית להתנהגות מינית בתרבות יוון היא המקבילה של גישה תיאולוגית בתרבות הנוצרית, וממלאת גם את החלל הנתפס היום על-ידי הגישה המדעית. לצורכי הדיון הנוכחי, תתוארנה בקצרה, תחת מה שמישל פוקו מכנה הדיון התרבותי ('cultural 'discourse), אותן
תפיסות מוסריות בתרבות יוון הדנות בתשוקה המינית ודרכי ביטוייה הנאותות. מפאת קוצר היריעה לא תובאנה ההדגמות מהמקורות הספציפיים.
ה'דיסקורס' היווני בתשוקה מינית מעוגן בהבחנה שידעה המחשבה היוונית לעשות בין ה'פיזיס' ל'נומוס', בין מה שקיים על-פי טבע לבין מה שקיים על-פי חוק. התשוקה המינית באדם מהווה חלק ממבנהו הנפשי, ומותנית במבנה זה כשם שדחף האכילה מותנה במבנה הגופני. הבחנה זו מאילה כבר מבטאת את הלגיטימציה שיש לדחף המיני,
לגיטימציה שנעדרת מהפרשנות התאולוגית הנוצרית לתשוקה המינית, שהתפתחה מאוחר יותר. כשם שסיפוק דחף האכילה משרת צרכים גופניים, כך סיפוק דחף המיני משרת צרכים נפשיים. אך כאן נכנס מקומם של כללים רגולטיביים שהאדם עושה וחייב לעשות, בריסון הדחף מפני פעילות יתר. כללים אלו אינם עוד טבועים בטבע האדם, אלא מחייבים
את פעולתו הרצונית כתוצאה מלימוד ואימון. שוב נכנסת כאן מטפורת הגוף - כשם שרק אימון ספורטיבי נכון יקדם את בריאות הגוף, כך הניתוב והריסון של התשוקה המינית הם תנאי לבריאות הנפש. קיימת סכנה בהשתעבדות לתשוקה, וזו מחייבת את המתינות בשליטה ובפיקוח על הגשמת מאוויי ההשתוקקות. ההתגברות על התשוקה, כשזו נדרשת,
איננה ניסיון לפסול ולבטל את קיומה של התשוקה, כבפרשנות הנוצרית; לא עצם ההשתעבדות לתשוקה פסולה, אלא ההשתעבדות ללא סייגים. מה היו איפוא סייגים אלו?
ראשית יש להבהיר מה הסייגים לא היו. הפיקוח על התשוקה הוא המקום בו מתבטאת הליברליות אותה מיחסים לתרבות יוון. הפיקוח מכוון להתמודדות תוך פתיחות עם סיטואציות שונות של התנהגות מינית, כאשר לא סוג הסיטואציות המיניות הוא המפתח למגבלות אלא הצורה בה ההתנהגות נעשית. מתוקף אותה הבחנה בין אופיה הטבעי של
התשוקה לבין אופיה הנורמטיבי של כללי מימושה, נכנסת כאן ההכרה, כי מושאי המשיכה המינית הם חלק מההתנייה הטבעית של התשוקה, וכי התשוקה לא מובחנת על-פי מושאיה. כפי שגם התבטאה נקודה זו באידאליזציה של מושאי המשיכה, היא גם מתבטאת בהעדר מינוח מבדיל בשפה היוונית בין משיכה הטרוסקסואלית למשיכה הומוסקסואלית.
בדיון הפילוסופי עולות הבחנות בין שני הדפוסים הללו, אך לא כדפוסי משיכה אלא כדפוסי שותפויות שונים, והללו ידונו תחת ניתוח הקוד החברתי. הסייגים המוסריים לא נגעו איפוא בשאלת המושא של הסיטואציה המינית, כפי שעשו החוקיים הנוצריים שפסלו קטגוריאלית כל יחסים שאינם הטרוסקסואליים.
הפן הראשון בו הסייגים כן הותנו הוא הפן הכמותי, המתקשר לדרישה שהוצגה קודם לכן בדבר ריסון הדחף המיני. מילת המפתח היא המתינות שבניהול היחסים המיניים. היות שההפרזה איננה ניתנת למדידה אבסלוטית, ואיננה ניתנת לניסוח תחת איסורים קטגוריאלים של כמה אסור וכמה מותר, ניסוחים של הכל או לא כלום, מוצגים כללים
מנחים בלבד, הקוראים למודרגות של ההתנהגות המינית. כללים אלו, המבוססים על שיקול דעת פנימי ולא על כפייה אבסלוטית חיצונית, נעזרים שוב במטפורת הגוף להבהרתם. כשם שהאדם החולה או העושה דיאטה איננו נעזר רק בהנחיות הפורמאליות של הרופא, אלא נרתם לפעילות ההבראה באמצעות שכנוע פנימי, כך הריסון המיני צריך לבוא
מהתובנה העצמית של מקיים היחסים. האיסורים המוסריים הכמותיים שכן ניתן למצוא נובעים מאילוצים חיצוניים לתכני התשוקה. הם נוגעים בזמן הנכון לקיום יחסים מבחינת תקופות בחיים, הזמן הרצוי לילודה וזמני פעילות לאורך היום, ובמצבים פיזיים של הגוף הפוסלים קיום יחסים כתקופות הריון ווסת.
פן שני בו סויגו היחסים המיניים הוא פן איכותי, המבוסס על ההבחנה ששלטה בתפיסה היוונית בין התנהגות גברית להתנהגות נשית. פן זה איננו מצטמצם לדיון הפילוסופי אלא מתבטא במכלול הכולל יותר של הקוד החברתי. לא ברור עד כמה נתפסה הבחנה זו כקשורה לטבע האדם או לא לחוקים חברתיים אך היא הייתה מושרשת עמוק במבנה
התרבותי, כפי שיתואר בהמשך. ההתנהגות הגברית נסובה סביב ציר היוזמה וציר השליטה. במונחים של סיטואציות מיניות היא חייבה פעילות אקטיבית. במונחים של התיחסות מוסרית היא מתקשרת לאותה שליטה בתשוקות ומתינות בהתנהגות. הוכחת הגבריות פירושה היכולת להאבק ולהגביל את מימוש הדחף. מכאן ברור גם שהסייגים המוסרים
המסתמכים על תכונות פנימיות נוגעים אך ורק לגבר. האישה, המבטאת את התכונות ההפוכות לגבריות - פאסיביות וכניעות, ממילא לא תעמוד באמת מידה מוסרית מסוג זה, והתנהגותה המינית תסוייג באמצעים חיצוניים, אם על-ידי חוק ואם על-ידי יכולת הכפייה של הגבר. במונחים של סיטואציה מינית ההתנהגות הנשית פירושה פאסיביות
וכניעה לבן הזוג. כאמור, יותר משהבחנה איכותית זו מבוססת על תפיסות פילוסופיות, היא מעוגנת בקוד החברתי ובמבנה התרבותי.
2. הקוד החברתי של השותפות המינית
הקוד החברתי לשותפות מינית נוגע לאופן ששותפות זו משתלבת עם דרישות החברה. עבור גבר בן-חורין דרישות אלו פירושן השתלבות במחוייבות האזרחית למדינה, הן על-ידי הבאת ילדים לעולם, הן בהקמת משק בית בו יגדלו, והן בתרומת עבודתו העצמית. בקרב המעמד הגבוה יותר בחברה המחוייבות האזרחית נוגעת גם בתרומתו של הגבר
לניהול ענייני המדינה. שותפות הנישואין היא האמצעי המיידי למילוי הדרישות הראשונות. בלעדיה לא ניתן להביא ילדים לעולם תוך הבטחת משק בית לגידולם. הנישואים אינם פוגעים גם ביכולת של האזרח לעבוד או לתרום לניהול ענייני המדינה; אך הם אינם משמשים אמצעי המקדם באופן ישיר יכולת כזו. הסברה המרכזית באשר לקוד
החברתי של שותפות המאהב-נאהב מתבססת על ההנחה כי דרך שותפות זו עשוי הנאהב לרכוש תמיכה רגשית וכלים חינוכיים המקדמים אותו בהשגת מעמדו העצמאי בחברה והמכינים אותו לקראת פעילותו האזרחית. שותפות כזו עשוייה לבוא לידי ביטוי ביחסי מורה-תלמיד בין המאהב לנאהב, באופן שהמבוגר מקנה לנער כישורים מקצועיים הלכה
למעשה. אך גם ללא הנחיה מפורשת כזו, השותפות חייבת לכלול מימד בונה עבור הנער במישור עבודתו בעתיד או פעילותו הפוליטית.
עבור הגבר, אחד המבחנים העיקריים לשותפות המינית בקוד החברתי היא היצמדותו לקוד ההתנהגות הגברית כפי שתוארה לעיל. גילוי של התנהגות פאסיבית במגע המיני כהסכמה לחדירה אנאלית, וביטויי כניעה בשותפות המינית, מהווים הפרה של הקוד החברתי. גבר שנמצא אשם בהם מאבד את מעמדו ואת זכותו להיבחר למשרה ציבורית. עדות
מעניינת לכך ניתן למצוא בתאורו של דובר את משפט התביעה כנגד פולטיקאי באתונה שהואשם במעשי זנות בנערותו (The prosecution of Timarkhos). השימוש במין לצורכי טובות הנאה וכסף מבטא הן פאסיביות והן כניעה וחוסר שליטה. קוד הגבריות מערים קשיים במיוחד באשר להתנהגות של הנער המתבגר המחוזר על-ידי המאהב. עד גיל
מסויים, ההתנהגות הפאסיבית שהוא נדרש לגלות בתוך השותפות איננה נותנת טעם לפגם, אך גם אז הוא נדרש לשלוט על יצריו ולא להעתר מיידית למחזר. ככל שהוא מתבגר, עולה מחוייבתו להפגין התנהגות גברית, וקטן מרחב הפעולה שלו להעתר לחיזורי מבוגרים. עם הגעתו למעמד עצמאי וכניסתו לפעילות האזרחית הבוגרת, עליו להפסיק
לחלוטין קשרים מסוג זה. במקום זאת, ולאחר שביסס את מעמדו, עליו להתחיל בתהליך הכניסה לשותפות הנישואין ובמקביל הוא יכול ליזום קשרים עם גברים מצידו השני של המתרס, הפעם כגבר המאהב המפגין התנהגות גברית לכל דבר בעת חיזוריו.
הבעיתיות של התנהגות הנער בשותפות עם המאהב מחד, והתרומה האפשרית הגלומה בה לקידומו האישי ותרומתו האזרחית מאידך, היא זו שהעמידה מערכת יחסים זו במוקד תשומת-הלב התרבותית, ולבקרה וביקורת חברתית-מוסרית, אולי בדומה לאופן שבו יחסים רומנטים בין נערה מתבגרת וגבר צעיר זוכים לטיפול דומה בחברה המודרנית. כשם
שהורים לנערה בחברה המערבית המסורתית מגלים דאגה נוכח מגעיה עם גברים זרים, כך גילו חוגים בחברה היוונית הסתיגות וחשש מסוג היחסים הללו בין נערים מבתים טובים לבין מחזרים מבוגרים. יחסים אלו הוו מודל שעל-פיו נשפטו בתודעה הציבורית יחסים הומוסקסואליים. שוב, לא בגלל שמדובר בסוג משיכה הדורש דיון לכשעצמו,
אלא בגלל העובדה כי מעורבים בהם שני גברים הנבחנים תחת אמות מידה מחייבות, אותן הדרישות של קוד הגבריות והמחוייבות האזרחית.
סביב השותפות הגברית עלו בקוד החברתי כפי שהוא משתקף בדיון המפורש בפילוסופיה גם שאלות אודות הידידות והאהבה. בעוד בשותפות הנישואין הקשר הרגשי בין בני הזוג, גם אם נוצר, מוסבר דיו באמצעות המטרה המשותפת לשניהם בניהול הבית וגידול הילדים, הרי שבשותפות האוהב-מאהב יש לחפש מצע אחר סביבו יתפתח הקשר הרגשי.
הסיפוק המיני עצמו כגורם מקשר הוא בעייתי, הנאהב אינו אמור להנות מימנו, והמאהב מצידו צריך להימנע ממגע מיני מסוג שיפגע בכבוד ובנפש של נערו. ההתחשבות ההדדית, המתחילה כבר ממצב דברים זה, הדאגה לבן-הזוג, מובילה לאפשרות של ידידות ארוכה ועמוקה, שמצמצמת את חוסר הסימטריה הבסיסית ביחסים ומובילה לשוויוניות
בכל הקשור בכיבוד ודאגה לזולת. ברור איפוא מדוע הקוד החברתי באשר לידידות פותח סביב יחסי גברים ולא סביב יחסי גבר-אישה, הסובל מא-סימטריה בסיסית שאיננה ניתנת לגישור במבנה החברתי היווני. סביב האפשרות של אהבה ללא התמקדות במגע המיני, התפתחה גם התורה הידועה של אפלטון בדבר הארוס המוביל להכרה ולקיחת חלק בטוב
המוחלט. המשיכה אל הגוף היפה מובילה לקראת המשיכה אל היפה המושלם. שותפות המאהב-נאהב מתחילה מהמשיכה של המבוגר אל הנער היפה, אך מחייבת לצורך התמשכותה לטווח ארוך את ההתעלות מהתשוקה המינית וההגעה לשותפות רגשית אצילה ויצירתית יותר, וככזו היא מהווה מודל נוח לתורתו של אפלטון. בהקשר זה ניתן למצוא בדיון
הפלוסופי דרוג של האהבה לגברים כנעלה מאהבת נשים. (נאום פאוזניאס במשתה של אפלטון)
3. המבנה התרבותי
רוב ההיבטים על-פיהם עוגנו דפוסי השותפות המינית בנורמות החברתיות כבר נדונו. כעת נותר לסכם בקוים כלליים כיצד הם משתלבים במבנה התרבותי של החברה היוונית. החברה היוונית כרוב החברות האנושיות היא חברה פטריאכלית הנסובה סביב השליטה של בתי אב במנגנון הפוליטי והחברתי. הגברים, הן בערים הדמוקרטיות והן באחרות,
בעלי מעמד בלעדי במנגנון זה, ואחראים לגיבוש הקוד החברתי והנורמות. ניתן לשער, כי השליטה המוחלטת שלהם בחיים החברתיים המוצאת את ביטויה גם במעמדם בתוך שותפות הנישואין, היא זו המאפשרת להם לחדור את מסגרת הנישואין ולקיים מערכות יחסים מחוץ להם כרצונם מבלי פגיעה ביציבות של שותפות זו. המיגבלה היחידה על חופש
פעולה זה היא האיסור על קיום יחסים עם אישה נשואה אחרת, שפירושם פגיעה במסגרת העסקית של גבר אחר, הלכה למעשה פגיעה ברכוש שלו.
היבט נוסף,שגם בו לא שונה החברה היוונית מאחרות, הוא החשיבות של הכוח הצבאי המופעל על-ידי גברים בהגנת המשטר. המילטריזם מהווה מרכיב חשוב בהדגשת קוד הגבריות. המחויבות האזרחית אליה חותר חינוך הנערים מבוסס על קוד זה, ומכתיב את ההתנהגות הנדרשת מהם. בהקשר כזה, יש לראות את ההתחברות של גברים בוגרים אל
הנערים כמספקת להם מודל והנחיה להתנהגות הגברית. בחברות המילטריסטיות המובהקות יותר של תרבות יוון, כספרטה ותיבאס, מופיעות שותפויות דומות לכך בהקשר הצבאי הלכה למעשה, כאשר צמדי בחורים אוהבים, בדרך-כלל אחד בוגר ואחד צעיר יותר, יוצאים לקרב יחדיו, בהנחה שיפרו האחד את השני בלחימתם באויב.
הפן השלישי בו יש לראות את עיגון דפוסי השותפות הוא המגוון הגדול יחסית של נורמות ונוהגים ששררו בערים היווניות השונות, פועל יוצא מהתפקוד של כל אחת מהן כיחידה פוליטית עצמאית. השוני בנוהגים מעיר לעיר, העניק להתנהגות החברתית פרספקטיבה, וחשף את היוונים למעמד היחסי שיש לנורמה הציבורית, אותו 'נומוס' שידעו
להבדיל מה'פיזיס'. תחת החופש היחסי של האזרחים לעצב את משטר עירם, ובמסגרת הקוד החברתי הכללי שתואר, אפשר פלורליזם תרבותי זה את בואם לידי ביטוי של דפוסי שותפות מינית, שבמשטרים וחברות אחרות אולי נבלע בתוך הדפוס המהותי יותר של הנישואין.
ה. סיכום ומסקנות
הדיון לעיל הציג את מה שניתן היה להקיש מהמימצאים התרבותיים שתרבות יוון הותירה אחריה אודות יחס החברה היוונית למשיכה המינית ואודות שני דפוסי השותפות העיקריים אותם הבליטה. כן נעשה נסיון לבדוק מה היו מנגנוני הקוד החברתי והמבנים התרבותיים שאפשרו קישור בין מושאי המשיכה לבין דפוסי שותפות יציבים בתרבות.
דפוס השותפות העיקרי שנמצא, הנישואין, משתלב במבנה החברתי כשם שהוא משתלב ברוב החברות. לצידו ותוך השתלבות עימו, התקיים דפוס שותפות של גבר בוגר עם נער, דפוס שהיה ודאי שכיח פחות, וגם לא היה הביטוי היחידי ליחסים הומוסקסואליים, אך הוא חוזר ומשתקף בביטויים התרבותיים הגבוהים שהותירה תרבות יוון, מהמיתולוגיה
ויצירות האמנות ועד לפוליטיקה והפילוסופיה.
אך האם באמת הקוד החברתי והמבנים התרבותיים שהוצגו בעבודה זו משמשים כנסיבות מספקות להסברת העיגון התרבותי של דפוס שותפות, שלכאורה לא מוכר מחברות אחרות? התנאים התרבותיים הבסיסיים בתרבות יוון, המחוייבות האזרחית, קוד הגבריות, המבנה הפטריארכלי, אופיו החדיר של מוסד הנישואין וחשיבות הצבא, שוררים ברוב
החברות העתיקות וברוב החברות המסורתיות בנות-זמנינו, מבלי שדפוס שותפות מינית בין גברים יבוא בהם לביטוי תרבותי כפי שנמצא בתרבות יוון. אין בתנאים הבסיסיים שהוצגו כדי לשמש עילה ישירה לביטוי התרבותי הבולט של דפוס כזה. כאן עולות מספר אפשרויות. יתכן ויש לחפש מבנים תרבותיים בסיסיים נוספים שיבדילו את החברה
היוונית מחברות אחרות. מן המקורות שנדונו בעבודה זו לא משתקפים מבנים כאלו. אם אכן כאלו אינם בנמצא, או אז המסקנה היא כי אין מקום להניח צרכים תרבותיים חריגים בחברה היוונית, והאפשרות הנותרת היא כי דפוס השותפות החריג לכאורה המואר בה, עשוי היה להשתלב ואולי אף משתלב באותה מידה גם בחברות אחרות. במקרה כזה,
עצם הגעתו לידי ביטוי בולט בתרבות יוון איננו תוצאה של עיגון תרבותי שונה, אלא תוצאה של נסיבות שונות אך ורק של עצם הביטוי התרבותי השונה של החברה היוונית. דברים אלו מכוונים לכך, שאין לחפש את הסיבה לכך שדווקא בחברה היוונית מופיע דפוס שותפות הומוסקסואלי, אלא את הסיבה לכך שדווקא בחברה היוונית דפוס כזה
מגיע לביטויים תרבותיים כה גבוהים, שהוא בולט על-פני השטח ומתגלה לעינו של החוקר. לשאלה מסוג זה קל כבר הרבה יותר לגשת. הפתיחות היוונית להצגת סיטואציות משיכה מינית, התפיסה המוסרית באשר ללגיטימציה של התשוקה בפני עצמה, כל אלו אפשרו את יצירת אותו תיעוד של דפוסי המשיכה והשותפות בחברה, ופותחים צוהר בפני
החוקר להתוודע על דפוסים אלו. עוד יותר מכך, השיאים התרבותיים שתרבות יוון הגיע אליה בתחומי האמנות והפילוסופיה, בשילוב אותו פלורליזם תרבותי יחסי, אפשרו את ההתעסקות המגוונת והמעמיקה של חוגי המעמד הגבוה, בתוך חברת השפע היוונית, בנושאים כמו המשיכה והשותפות המינית. על-רקע המעמד הנחות של האישה בתרבות זו,
רק טבעי הוא שהתעסקות זו תיגע בדפוס שותפות גברי שממילא היה קיים בחברה, וכי דווקא סביב דפוס זה תעלינה השאלות המוסריות והחברתיות, ותבחננה סוגיות פילוסופיות כמהות הידידות והאהבה.
ביבליוגרפיה
1. Aries,Ph. and Bejin,A. (1982), Western sexuality. Basil Blackwell.
2. Dover,K.J. (1978), Greek homosexuality. Cambridge, MA:Harvard University Press.
3. Faucault,M. (1986), The history of sexuality, vol 2 - The use of pleasure. Viking.
4. Lewis,T.S.W. (1982), Brothers of Ganymede. In Boyers,R. and Steiner G. (eds.), Salmagundi - Homosexuality: sacrilege, vision, politics. Saratoga Springs,N.Y.: Skidmore College.

תגים:

מין · זוגיות · אהבה · יחסים · התנהגות · מינית

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "דפוסי משיכה ושותפות מינית בתרבות יוון", סמינריון אודות "דפוסי משיכה ושותפות מינית בתרבות יוון" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.

אודות האתר:

יובנק הנו מאגר עבודות אקדמיות לסטודנטים, מאמרים, מחקרים, תזות ,סמינריונים ועבודות גמר הגדול בישראל. כל התקצירים באתר ניתנים לצפיה ללא תשלום. ברשותנו מעל ל-7000 עבודות מוכנות במגוון נושאים.