היישום אינו מחובר לאינטרנט

עמדות כלפי המתת חסד

עבודה מס' 064264

מחיר: 119.95 ₪   הוסף לסל

תאור העבודה: סקירת ספרות בנוגע לעמדות הציבור, האחיות והרופאים בבתי חולים כלפי המתת חסד.

3,886 מילים ,18 מקורות ,2003

תקציר העבודה:

נושא המתת חסד עוסק בשאלה הקשורה ליסוד קיומו של האדם: באיזו מידה האדם "שייך" לעצמו או לחברה שהוא חי בה, ובאיזו מידה הוא יכול לשים קץ לחייו או לחיי זולתו- אם האחר מסכים לכך. זהו נושא רגיש שאין לגביו עמדה חד משמעית: קיימת מחלוקת בקרב הצדדים המעורבים בנושא, כאשר לכל אחד טיעונים לגיטימיים.
ההחלטה על מות אדם שונה מהרבה החלטות אחרות, היות וזו החלטה אבסולוטית שאין אחריה כל תיקון או אפשרות לחרטה. בנוסף יש לזכור כי כל נושא הקשור למוות מכיל בתוכו רגשות עזים, זהו אחד הנושאים השנויים במחלוקת בכל רובדי החברה מדובר בשאלה כבדה בעלת אופי מוסרי חברתי ומשפטי כאחד ( alldrige 1994).

שאלות המחקר: מהן עמדות הציבור, האחיות ורופאים (ברמות שונות) בבתי חולים כלפי המתת חסד וסיוע להתאבדות? מהם הגורמים לעמדות אלו? האם עמדה זו שונה מגישת החוק.
למחקר זה ולממצאיו יש חשיבות רבה. המחקר פותח צוהר למגוון שאלות מחקר נוספות העשויות לשפוך אור על עמדות רופאים מתחומי התמחות נוספים כלפי המתת חסד.

תוכן העניינים
1. מבוא
1.1 הצגת הנושא
1.2 שאלות המחקר
2. הגדרת המושג מוות והמתת חסד
3. עמדות הצוות הרפואי כלפי המתת חסד
3.1 עמדת הציבור
3.2 עמדת הצוות הרפואי
סיכום ומסקנות
ביבליוגרפיה

קטע מהעבודה:

אי הספקת אמצעים רפואיים ושינוי במבנה התמיכה לחולה, המאריכים את החיים של החולה באופן מלאכותי. ביצוע מינימום של צעדים רפואיים דרושים, אי נקיטת צעד אקטיבי שיאריך באופן מלאכותי את חיי החולים, גרימת מוות במכוון אך לא בצורה ישירה. התומכים באותינזיה פאסיבית (לעומת אקטיבית) הולכים ומתרבים בשנים האחרונות, והיא עלתה לאחרונה פעמים רבות גם במחשבה היהודית (גרוס, 1994)

מקורות:

אי נתינת טיפול רגיל, מקרי, נהוג אשר הוא הכרחי לחולה כגון הסרת ציוד תומך חיים (מכשירי הנשמה) לדוגמא: אם החולה הסופני מפסיק לנשום- להימנע מפעולות של הנשמה ושל החייאה.
הפסקת פרוצדורות רפואיות, תרופות וכו'.
הפסקת מכשירי הזנה
אי סיפוק מכשירי החייאה לב וריאות ולאפשר לאדם שליבו כבר פסק בעבר מלפעום לסיים את חייו.
כמו גם אי מתן שתייה או אוכל- המטרה לגרום לאדם להתייבש או לרעוב למוות.
הפסקת דיאליזה
הפסקת החייאה מלאכותית
הפסקת הנשמה מכאנית
הפסקת כימותראפיה
הסקת הקרנות
הפסקת עירוי דם
מתן תרופות משככות כאבים: תרופות משככות כאבים הן תרופות מקבוצת הנרקוטיקה כמו מורפיום וחומרים סינטטים דומים לו. תרופות אלו ניתנות לחולים במצבים קשים כדי לשכך כאבים חזקים, בדרך כל, לאחר שתרופות אחרות מרגיעות לא עזרו. הבעיה עם תרופות אלו שהן גרמות ל"התמכרות" גופנית ונפשית וכן ל"הסתגלות". כך שכדי להפיק
את אותה תוצאה של שיכוך כאב יש להגדיל את מינון התרופה ובמנות גבוהות גדילה השפעתן של תופעות הלוואי הנגררות מהתרופה עד כדי הפסקת נשימה ומוות. למנות גדולות כאלה של משככי כאבים יש השפעה דואלית, מצד אחד הקלת הכאב שני זירוז המוות. זהו הדגם הכי נפוץ של המתת חסד פאסיבית. סיפוק תרופות כגון מורפיום מתייחסות
לרוב לשיפוט מדיני אתי וגם ע"י רוב העמותות הרפואיות. הפרוצדורות הללו מבוצעות בחולים במחלות סופניות אשר יודעים שהמות הטבעי מתקרב ובא, התה זו גם מתבצעת על אנשים שנמצאים במצב מתמיד של צמח , במצב זה יש פגיעה ונזק מסיבי למוח, הגוף נמצא בתרדמת וישנה סבירות גבוהה מאוד שהאדם לא יחזור יותר להכרתו ולא יבריא
(לוי, 1986).
המתת חסד אקטיבית:
הרופא מאיץ את בוא הקץ של החולה, על מנת לגאול אותו/ה מייסורי מחלתו/ה. לדוגמא ע"י הזרקת "זריקת מוות" זוהי זריקה עם חומר הרגעה במינון גבוה והיא קטלנית לחולים- זוהי פעולה ישירה בכוונה תחילה, כתגובה לבקשת האדם הרוצה לסיים את חייו ובכך יש אפשרות לגאול את החולה מייסוריו באופן מיידי. אותוניזיה אקטיבית
נדחית ע"י רוב תורות המוסר, המשפט והרפואה, ולא רק על ידי הדת (גרוס 1994)
סיוע להתאבדות ע"י רופא:
רופא מספק ידע ו/או את האמצעים לביצוע ההתאבדות (כגון מרשם למנה קטלנית של כדורי שינה, או הספקה של תחמוצת פחמנית) לאדם. וכך הוא יכול לסיים את חייו, הרופא יכול לספק הדרכה אישית ,שמות תרופות ,מינון ,כמויות ואפילו אף לספק לו את התרופה . המונח "המתת חסד רצונית פאסיבית" (VPE) מתחילה להתבצע. סופר המליץ
בשימוש המילה "TO KRVORK" -נובע מהשם של ד"ר קיורקיאן אשר קידם המתת חסד פאסיבית, במקור הוא רתק את החולים למכונות שסיפקו סמים בכמות גבוהה, אבל רק אחרי שהחולה לחץ על כפתור כדי לקדם את ההמשך. ולקראת הסוף הוא סיפק תחמוצת פחמן ומסכת פנים כדי שהחולה יוכל ליזום ולקדם את הזרימה של הגז (לוי, 1986).
טיפולוגיה אחרת היא המתת חסד רצונית מול לא רצונית:
המתת חסד רצונית, וולנטרית
בה מבקש החולה את מותו מרצונו, מתוך בחירה אישית חופשית. מוות טוב שיכול להתבצע על ידי החולה בסיוע של אחר כאשר המחלה חשוכת מרפא וגורמת לסבל ולייסורים (הוכהויזר, 1992)
המתת חסד לא רצונית:
פסיבית לא רצונית: זוהי המתה מרחמים לטובת החולה, ללא קבלת הסכמתו, אין מטפלים במחלתו, ומסתפקים רק בהקלת כאביו, זה לרוב נעשה לחולים אשר נמצאים במצב תמידי של צמח וסביר להניח שלעולם לא יחזרו יותר להכרתם ולתפקוד עצמאי. המתת חסד כזאת שכיחה בבתי חולים רבים (בארץ יש גם הוסטלים מיוחדים לחולים סופניים כדי
להקל עליהם בתקופת ההמתנה למוות).
אקטיבית, לא רצונית: זוהי המתה רפואית פעילה מרחמים, לטובת החולה, ללא בקשתו והסכמתו (הוכהויזר 1992)
עמדות הצוות הרפואי כלפי המתת חסד
עמדת הציבור
מתחילת שנת 1988- היו מספר פסיקות משפטיות שקבעו את זכותם של חולים לדחות טיפול תומך חיים או להתנתק ממנו, כולל את חובתם המקבילה (הישירה או העקיפה) של הרופאים למלא בקשות אלה, החל משנה זאת ואילך בית המשפט הפעיל את עיקרון "קדושת החיים" בעיקר בהעדר קומפטנטיות או בהיעדר מצב סופני, לא אחת עם זאת תמך בית
המשפט בבקשותיהם של חולים כשירים שאינם במצב סופני, אף על פי כן , ההליכים המשפטיים היגעים הקשו על הפסקת החיים, אם כי באותו הזמן גם אפשרו לחולים ולבני משפחותיהם לחזור בהם מן ההחלטה הגורלית. למרות המספר הקטן אולי של המקרים המשפטיים (בסביבות העשרים מקרים) עד היום, הרי שהפנייה לסיוע בית המשפט סימנה
לראשונה את הקריאה לשינוי הסטטוס- קוו (פלק, תשנ"ג).
מספר עמותות ציבוריות נאבקו אף הן למיסוד הזכות של חולים נואשים להימנע מטיפול בניגוד לרצונם, ובמיוחד זכותם לרשום "צוואת חיים". קבוצות אלה לעיתים קרובות מתחו ביקורת על נטייתה כביכול של הרפואה להמיר איכות חיים בתוחלת חיים.
בשנת 1996 נעשה צעד חשוב בכיוון הלגליזציה של המתת חסד, כאשר משרד הבריאות פרסם הנחיות כלליות לרופאים לכבד כל סירוב לטיפול , ובמיוחד את בקשותיהם של חולים סופניים להתנתק מטיפול תומך חיים (וגנר, 2002).
האצה בדינמיקה הזו נרשמה במיוחד מאז סתיו 1998, כאשר משרד הבריאות, המערכת המשפטית, רופאים, בכירים בתקשורת והחולה המעורב כל אלה פתחו בקמפיין נרחב לקידום הלגיטימציה והתחיקה בנושא, היתה זו הפעם הראשונה שבה התפרסם בציבור הרחב מקרה של המתת חסד פאסיבית.
עמדת הצוות הרפואי
להלן תיאור מספר מחקרים שנערכו על בנושא. המחקרים יובאו על פי סדר ביצועם, לאור החשיבות של הזמן (כאמור לעיל ישנו שוני במשך השנים בעמדות הממסד והרפואה).
מחקר שנערך בוושינגטון בשנת 1971 בדק עמדות כלפי המתת חסד בקרב הפרופסורים בבתי החולים.
נמצא כי 87% מהנשאלים הצביעו כנגד המתת חסד ורק 15% חייבו המתת חסד, נטען ע"פ המחקר שכנראה הריחוק של הפרופסורים מהחולים הוא שגרם להבדל באחוז המצדדים בהמתת חסד. מחקר נוסף שנערך בהולנד חיזק טענה זו, נמצא שרופאים כלליים נטו יותר לתמוך בהמתת חסד וסיוע להתאבדות מאשר מומחים. החוקרים ייחסו ממצאים אלו לקשר
החזק שנוצר בין הרופא הכללי והחולה לעומת חוסר הקשר בין רופא מומחה והחולה (Battin 1992).
במחקר שנערך ב- 1993 (Williams et al 1993) בקרב 148 רופאים במרכז רפואי בארצות הברית נמצא כי 100% מהנשאלים היו נמנעים מטיפול מאריך חיים, כאשר היה AD זמין. הם ציינו שימנעו מלתת טיפולים כהזנה מלאכותית, אנטיביוטיקה ויזמו שימוש בטיפולים אלה רק כאשר כותב ה- AD אישר שימוש בהם. נמצא שרופאים עשויים להתעלם
מהוראות AD, כאשר הם אינם מסכימים עם בחירתו של החולה, או כאשר הם מאמינים שבחירתו של החולה לא תביא לטובתו האישית (Davidson, 1989). לפיכך, רופאים יפעלו לפי עקרונות אתיים על חשבון האוטונומיה של החולה. גורמים נוספים כמו חוסר ביטחון באבחון או בהתפתחות העתידית במידה שינתן טיפול יגרמו לרופאים להסכים פחות
ל-AD של החולה. ייתכן שהם יחליטו לתת טיפול אגרסיבי עד אשר האבחנה וההתפתחות העתידית יתבררו.
במחקר שנערך בקרב סטודנטים ורופאים,% 40 מהרופאים המומחים, 31% מהמתמחים ו27% מהסטודנטים היו מוכנים לתת סם שיגרום למוות ולהפסיק הזנה מלאכותית בחולים עם איידס ממחקר זה עולה שוותק הרופא נמצא ביחס ישר לתמיכה בהמתת חסד אקטיבית בחולי איידס Baum, malley 1994))
מחקר שנערך בסיאטל ארה"ב שנת 1993 בשני בתי חולים (בית חולים אוניברסיטאי ובית חולים פרטי) נחקרו 418 רופאים והם נשאלו 3 קבוצות של שאלות (Back, 1996):
שאלות שהתייחסו לניסיונו של הרופא במשאלות מצד החולה ומשפחתו לטיפולים שיאריכו חיים או שיגרמו למוות.
קבוצת שאלות שבחנו את עמדות הרופא כלפי החלטות שעליו לקבל במהלך המחלה הפאטאלית, כמו ביצוע חיובי של המתת חסד.
קבוצת שאלות שהתייחסה להפלות.
נמצא כי 59% מהרופאים בעד הארכת חיים ו- 31% בעד שינויים בחוק שיאפשרו המתת חסד. 27% טענו שהיו מבצעים זאת אם היה מתרחש שינוי כזה.
במחקר משנת 1993 (Cohen, Fihn, boyko, jonsen, wood 1994) נבדקו עמדות של רופאים בנוגע להמתת חסד וסיוע להתאבדות בקרב 938 רופאים ממדינת וושינגטון, בנוגע ל-3 שאלות:
האם הרופאים חושבים שהמתת חסד וסיוע להתאבדות היא פעולה אתית,
האם הם חושבים שאחד מהם או שניהם צריכים להפוך לחוקיים
האם הם היו מוכנים לקחת חלק בביצוע של פעולות אלה.
כמו כן נבדקו דרישות הרופאים בנוגע לאמצעי ההגנה הנדרשים במידה שהחוק יאפשר פעולות אלה. מתוצאות המחקר עולה ש-48% מהמשיבים הסכימו עם ההצהרה שהמתת חסד אינה מוצדקת מבחינה אתית, 42% התנגדו להצהרה ו- 40% מהמתנגדים היו מוכנים לנקוט בהמתת חסד בפועל. 54% חשבו שהמתת חסד צריכה להיות חוקית בחלק מהמקרים, אך רק
33% ציינו כי היו מוכנים לבצע זאת בעצמם. האחוז השונה מבטא את ההבדל בין הצהרות לבין כוונות התנהגות. 53% חשבו שצריך להפוך את הסיוע להתאבדות לחוקי במקרים מסוימים אך רק 40% אמרו שיהיו מוכנים לסייע לחולה בהתאבדות. עמדות בנוגע לסיוע להתאבדות והמתת חסד נבדלו בין סוגי הרופאים השונים:
גברים תפסו את הסיוע להתאבדות כלא אתי יותר מנשים, אך לא נמצא הבדל בעמדות בין נשים וגברים בנוגע להמתת חסד.
56% מאלה שחשבו שהמתת חסד וסיוע להתאבדות אינם אתיים הושפעו מאמונות דתיות.
74% מאלה שהתנגדו להמתת חסד וסיוע להתאבדות חשבו שהפעולות הללו אינן עולות בקנה אחד עם תפקידו של הרופא להקל על כאב וסבל.
53% חשבו שיש להפוך המתת חסד לחוקית. דעה חיובית יותר הובעה לגבי סיוע להתאבדות מאשר להמתת חסד.במחקר אחר נמצא שמתוך 50% מהרופאים המתבקשים לעזור בהמתת חסד וסיוע להתאבדות, רק 13% טענו שאכן לקחו חלק בהמתת חסד. רוב החולים אם כן המביעים בקשה להמתת חסד אינם נענים (Back 1996).
Cassel Meier1992) ערכו סקר בויקטוריה שבאוסטרליה בשנת 1992. בשנת 1994 נערך סקר נוסף שהתבסס על שאלות הסקר הראשון ונוספו בו שאלות פתוחות שמטרתן לקבל תאור מקיף על תוכן ההיכרות שלהם עם נושא זה. שני הסקרים נשלחו אל האחיות באמצעות הדואר. אחוז ההיענות לסקר זה נע בין 49%-45% . הממצאים העיקריים ע"פ הסקר
הראשון היו:
במחקר הראשון:
55% נתבקשו לזרז מוות ע"י הפסקת טיפול או ע"י פעולה אקטיבית.
66% אחיות נתבקשו ע"י חולים סופניים להפסיק טיפול תומך חיים ו- 66% אחיות נתבקשו ע"י חולים סופניים לבצע בהם המתת חסד אקטיבית- 5% מן האחיות הסכימו עם בקשות אלה.
65% אחיות יהיו מוכנות לעזור בהמתת חסד אם זה יהיה מהוגן בחוק
75% אחיות מעונינות ברפורמה לתיקון החוק ולאשר לרופאים לספק VE
במחקר השני
:77% נתבקשו לזרז מוות ע"י הפסקת טיפול או ע"י פעולה אקטיבית.
66% אחיות נתבקשו ע"י חולים סופניים להפסיק טיפול תומך חיים
81% מהאחיות נתבקשו ע"י חולים סופניים לבצע בהם המתת חסד אקטיבית
3% מן האחיות הסכימו עם בקשות אלה.
40% מהאחיות יהיו מוכנות לעזור בהמתת חסד אם זה יהיה מהוגן בחוק.
50% מהאחיות מעונינות ברפורמה לתיקון החוק ולאשר לרופאים לספק VE
מחקר שנערך בשנת 2000 ע"י יחזקאל ועמיתיו מהמכון הלאומי לבריאות במרילנד, נסקרו 3,300 אונקולוגים בארה"ב. נמצא כי רק 22.5% מהאונקולוגים תומכים בסיוע להתאבדות של חולים סופניים הסובלים סרטן הערמונית, אחוז נמוך יותר הביעו רצון לבצע זאת בעצמם. רק 15.6% הביעו נכונות לבצע התאבדות בסיוע רופא ורק 2% הביעו
נכונות לבצע המתת חסד, המחקר מגלה כי 63% מהאונקולוגים קיבלו בקשות להמתת חסד או סיוע בהתאבדות במהלך עבודתם כרופאים. 31.1% מהם קיבלו בקשה זו במהלך השנה האחרונה. 10.8% מהאונקולוגים ביצעו בעבר סיוע בהתאבדות בסיוע רופא, 3.4% במהלך השנה החולפת ורק 3.7% ביצעו אי פעם המתת חסד, 0.8 % ביצעו המתת חסד בשנה
החולפת.
נתון מעניין נוסף שעלה במחקר הוא ששיעור המתות החסד היה גבוה פי ארבעה בקרב אונקולוגים שדיווחו על מחסומים אדמיניסטרטיביים, כספיים ומבנים ואי יכולתם לתת את הטיפול הרפואי ההכרחי לחולים שלהם, לעומת אונקולוגים אשר דיווחו שהיה ביכולתם לתת את כל הטיפול הרפואי הדרוש לחולים שבאחריותם.
סקר שנוהל ע"י Asch (1996) באוניברסיטת פנסיבלניה שבבוסטון במדינת ארה"ב בדק עמדות אחיות במחלקת טיפול נמרץ כלפי המתת חסד והסיבות המניעות אותן.
ע"פ הסקר 1 מכל 5 אחיות במחלקת טיפול נמרץ מודה שזירזה מוות של חולים סופניים, כדי לסיים את הסבל שהם עוברים, בד"כ באמצעות נתינת כמות גדולה של סמים משככי כאבים שמסייעים למותם ללא כאבים. רוב האחיות אשר בכוונה תחילה זירזו מוות של חולים טענו שעשו זאת פעם אחת או פעמיים, אבל 6 אחיות טענו שביצעו זאת ב- 20
חולים או אף יותר, ע"פ הסקר הדרך הכי נפוצה לזרז מוות הוא ע"י נתינת כמות גדולה של משככי כאבים. האחיות לרוב פעלו ע"פ בקשת חולים, משפחת החולה או רופא, אך יחד עם זאת 58% מהאחיות טענו שהן סיימו חייהן לפחות פעם אחת לחולה מבלי עידודו או בקשתו.
16% מהאחיות אמרו שהן ביצעו המתת חסד או סיוע בהתאבדות ובנוסף 4% טענו שהן זירזו מוות של חולים ע"י כך שהן רק העמידו פנים בנתינת מכשירים תומכי חיים ע"פ דרישת הרופאים. 5 אחיות דיווחו שעזרו לחולים למות מחוץ לבתי החולים, בקרב אלו היתה אחות אחת שנתנה לאביה שגסס מסרטן מורפיום נוזלי.
הסיבות לעמדותיהן ע"פ הסקר:
הסקר מראה שהאחיות מרגישות שהן מונעות ע"י רחמים כאשר הן מזרזות מוות של חולים, רבות מהן מאשימות רופאים אשר מאפשרים לחולים הסופניים לסבול ללא צורך.
40% מהאחיות טענו שהן רצו לבצע המתת חסד אבל בסוף לא, לרוב בגלל שהם פחדו להיתפס או שלא היו בטוחות ברצון החולים.
אחות כתבה שעל הרופאים "להיכנס לנעליהם למשך חודש אחד כדי שיהיה להם יותר מושג עד כמה החולים ומשפחתם מורשים לסבול.
ארגון האחיות האמריקאי וארגון האחיות ביחידת טיפול נמרץ טענו שתוצאות הסקר מוטות, אך יחד עם זאת חברי יחידת הטיפול הנמרץ אחיות ורופאים טענו ש" בצורה כלל ארצית יש לנו בעיה רצינית שחייבת להישמע ולהפתר"
Yasuji yamazaki ואחרים (1999) בדקו עמדות של רופאים מול אחיות במחלקת ההרדמה בנושא המתת חסד נערך ביפן. השתתפו בו כל הרופאים והאחיות ביחידת ההרדמה.
לפי התשובות 54% מהרופאים התבקשו לבצע המתת חסד ו- 5% מהם אכן זירזו מוות
אחיות 53% מהאחיות התבקשו לבצע המתת חסד ו- 10% מהן הסכימו
88% מהרופאים ו- 85% מהאחיות הסכימו עם בקשת החולה
33% מהרופאים ו- 23% מהאחיות טענו כי המתת חסד היא דבר אתי
22% מהרופאים, 15% מהאחיות- הסכימו להמתת חסד תבוצע אם זה יהיה מעוגן בחוק.
מסקנת המחקר: -
מס' קטן של רופאים ואחיות חשבו שהמתת חסד היא פעולה אתית שיכולה להתקבל כפעולה חוקית
אין שוני מובהק בעמדות כלפי המתת חסד בין הרופאים והאחיות.
לא היו הבדלים מובהקים בין סוגים של רופאים או בין סוגים של אחיות
וגנר (2002) בחנה והשוותה בין הדילמות של היום לבין הדילמות שבהן נתקלו אחיות בעבודתן בשנת 1994 שאז נעשה סקר דומה, הסקר בדק גם את מקורות התמיכה שאליהן פונות האחיות כאשר הן מתלבטות בדילמה. נמצא כי יותר ממחצית האחיות בבתי חולים חולקות על החלטות מקצועיות של רופאים בנוגע לטיפול בחולים. בפנייה לעצה נמצא כי
האחיות פונות בעיקר לחברותיהן האחיות, במקום השני במתן תמיכה וסיוע מקצועי נמצאת האחות האחראית ואילו הרופא/ה רק במקום השלישי. נמצאו הבדלי השקפות לא מבוטלים בין האחיות לרופאים בקשר לטיפול בחולים. 52% מהאחיות שהשתתפו בסקר דיווחו כי נאלצו לתת טיפול או תרופה שלדעתן אינם תועלתיות. וגנר סבורה, מניסיונה
כאחות, שמדובר בעיקר בתחום של מידת התועלת של המשך הטיפול מסויים כמו הנשמה, או לחלופין הרצון לנסות טיפול נוסף כתוצאה מתחושה שהטיפול של הרופא לא מוצה.
Stannard, et all (2001) חקרו עמדות אחיות בנושא, אמונות, היבטים אתיים, ידע בנושא המתת חסד ביחידת טיפול נמרץ. נשלח סקר ל-3,000 אחיות מארה"ב אשר שייכות לארגון אחיות בטיפול נמרץ, אשר כלל שאלות אודות פעולות המזרזות סיום חיים עבור החולים: ע"י מוות טבעי שכרוך בו סבל ועינויים, תמיכת או הפקת מכשירים תומכי
חיים, סיוע בהתאבדות, המתת חסד. נמצא כי רוב האחיות המשיבות הבינו והבחינו בין האפשרויות לסיום החיים
99%-100% - הסכימו עם המוות הטבעי אשר כרוך בסבל וכמו כן בסיפוק מכשירים תומכי חיים רצונית ולא רצונית.
83%- לא הסכימו עם סיוע להתאבדות
95% - לא הסכימו עם המתת חסד רצונית.
89%- 98%- לא הסכימו עם המתת חסד לא רצונית.
37% מן האחיות התבקשו לסייע בזירוז המוות של החולים
59% מן האחיות טענו שהן לעיתים רחוקות פועלות בניגוד למצפונן
6% מן האחיות עשו זאת בהיקף גדול
המסקנות הן כי האחיות ביחידת הטיפול נמרץ תומכות בצורה חזקה במוות טבעי ובסיפוק מכשירים תומכי חיים רצונית/לא רצונית. הרוב התנגד להמתת חסד וסיוע להתאבדות. קרוניבג ( Kroniber1996) מצא כי גם אחיות מעדיפות המתה פאסיבית כגון אי החייאה במחלקה האונקולוגית לגוסס מאשר מתן משככי כאבים בכמויות אסורות.
להלן תמצית מחקרים שנערכו בארצות ליברליות:
בקנדה 44% מהרופאים טענו שנתינת תרופות לצורך המתת חסד היתה לעיתים מוצדקת. 51% טענו שהחוק צריך להשתנות ולאפשר לחולים להישמע לבקשתם להמתת חסד אקטיבית.
בהולנד, רופאים ואחיות דיברו על הנושא בפתיחות מאז שנת 1973, תמיכת הרופאים בהולנד עומדת על 90%- 80%. נמצא כי רופאות ופסיכולוגים תמכו יותר בסיוע בהתאבדות יותר מאשר רופאים ועל כן תהו אם פסיכיאטרים ורופאות יכולות להיות בסקלה יותר גבוהה במדידת אמפטיה ורחמים.
אחיות נוקטות לרוב בצורה דומה 17% מהאחיות שנותנות טיפולים לחולים סופניים נתבקשו ע"י חולים או משפחות של חולים לבצע המתת חסד. 16% אכן עשו זאת, 4% טענו שזירזו מוות ע"י מניעת מכשירים תומכי חיים ע"י רופאים. רובן טענו שעשו זאת 3 פעמים או פחות. 5% טענו שעשו זאת 20 או יותר פעמים.
בשוודיה 28% מהרופאים ביצעו המתת חסד. סקר שנעשה בקרב רופאים בפינלנד הגיע למספר כמעט זהה של נתונים, 48% מהרופאים זירזו מוות של חולים סופניים, באזור של San Francisco bay שיש בו חולי איידס רבים זה היה 53%.
סיכום ומסקנות
עבודה זו עסקה בנושא עמדות רופאים ואחיות כלפי המתת חסד.
מהסקירה לעיל עולה כי העדר מערכת נורמטיבית חקיקתית ממצה בנושא המתת חסד נושאת בחובה מבוכה, אי בהירות וספקות דבר המעורר חוסר וודאות, יציבות ואחידות. הוויכוח המוסרי וההתלבטות המצפונית בקשר להיקף הזכות צריכים להיעשות ע"י המחוקק בשלב החקיקה ולא בשלב הביצוע ע"י המטפל בבית החולים
על הרופאים והאחיות להתמודד לעיתים קרובות עם נושא המתת החסד וסיוע להתאבדות, בשל העיסוק היומיומי בשאלות הכרוכות בחיים ובמוות. האחיות והרופאים קרובים לחולים הסופניים מבחינה פיזית ואף נפשית בשארית חייהם. על הרופא מוטלת האחריות לקבוע את סוג הטיפול הדרוש לחולה, והאחיות מקריבות ימים כלילות לטיפול בחולים
במצבים טרמינאליים ומבצעות הוראות טיפול רפואיות המבוססות על החלטות הנובעות מעמדותיהם של אחרים כלפי חיים ומוות, שאינן תמיד זהות לעמדותיהן. אל לנו לשכוח שמעבר להחלטות המקצועיות על פיהם הם עובדים, האחיות והרופאים הם גם אנושיים ומונעים ע"פ רגש.
Baum, malley (1994) מצאו כי ,%40 מהרופאים המומחים, 31% מהמתמחים ו27% מהסטודנטים היו מוכנים לתת סם שיגרום למוות ולהפסיק הזנה מלאכותית; Back (1996) מצא כי כי 59% מהרופאים בעד הארכת חיים ו- 31% בעד שינויים בחוק שיאפשרו המתת חסד. 27% טענו שהיו מבצעים זאת אם היה מתרחש שינוי כזה. COHEN ואחרים (1994)
מצאו כי -48% מהרופאים הסכימו עם ההצהרה שהמתת חסד אינה מוצדקת מבחינה אתית, 42% התנגדו להצהרה ו- 40% מהמתנגדים היו מוכנים לנקוט בהמתת חסד בפועל. 54% חשבו שהמתת חסד צריכה להיות חוקית בחלק מהמקרים. לעומת זאת Cassel Meier1992) מצאו כי 65% אחיות יהיו מוכנות לעזור בהמתת חסד אם זה יהיה מהוגן בחוק ו- 75%
אחיות מעונינות ברפורמה לתיקון החוק ולאשר לרופאים לספק VE . Shpiro; ET ALL (1994) מצא כי רק 20% מהמשיבים משתי הקבוצות האמינו שזירוז המוות ע"י זריקה היא פעולה אתית, ו- Asch (1996) מצא כי 58% מהאחיות טענו שהן סיימו חייהן לפחות פעם אחת לחולה מבלי עידודו או בקשתו. כלומר המחרים מראים כי אחיות יותר בעד
המתת חסד. לעומת זאת יש גם מחקרים סותרים לדוגמא Yasuji yamazaki ואחרים (1999) מצאו כי 88% מהרופאים ו- 85% מהאחיות הסכימו עם בקשת החולה; 33% מהרופאים ו- 23% מהאחיות טענו כי המתת חסד היא דבר אתי; 22% מהרופאים, 15% מהאחיות- הסכימו להמתת חסד תבוצע אם זה יהיה מעוגן בחוק. גם מחקרם של Stannard, et all
(2001) לא תמך במסקנה כי אחיות יותר בעד המתת חסד.
עם זאת נראה כי יש להעדיף את המחקרים לעיל, בעיקר לאור העובדה כי על פעולת האחיות יש פיקוח והרבה יורת קשה להן לבצע המתה או לקבל החלטה קשה, ומעבר לכך הן אינן יודעות תמיד את הדיאגנוזה הרפואית. לעומת זאת רופא, היודע את המצב לאשורו, ויכול תמיד לטעון לשיקול דעת רפואי- מה שאין אצל האחות יכול לבצע ביתר קלות
נפשית את ההמתה.
לדעת כותבת העבודה יש לבחון את עמדות הרופאים והאחיות ע"י מחקר כמותי, שיבוצע בצורה אנונימית, ובו יבחנו דעותיהם של הרופאים בישראל אל מול האחיות. במחקר כזה ניתן יהיה לנטרל משתנים מתווכים רבים או אחרים שלא קשורים ולדת אל נכון מה עמדתם.
ביבליוגרפיה
גרוס, ע' (1994) "המתת חסד אותנזיה, היבטים מוסריים משפטיים ומעשיים, התמודדות בחו"ל ובארץ", ירושלים: ספריית הכנסת. http://www.knesset.gov.il/library/heb/docs/sif014.htm
ה"ן, א. (1998), התקשורת בעבודת הסיעוד, תל-אביב: הוצאת עם עובד, עמודים 167-228.
הד ד., (1989), אתיקה ורפואה, תל-אביב.
הוכהויזר ר (1992), חיים בכל מחיר, שפרעם, 1992.
וגנר, נ, (2002) , עמדות כלפי המתת חסד, לשכת האתיקה של האחים והאחיות בישראל עיתון הארץ, מדור בריאות
לוי, זאב (1986) "על אויתנזיה ובחירה חופשית- במחשבה הכללית והיהודית", דעת, 138-119.
פלק ז (תשנ"ג), "קירוב המוות בהסכמת החולה", שנה בשנה, היכל שלמה, ירושלים, תשנ"ג.
Abramson, N ; Stokes, J; Weixreb, N; Clark, S. (1998). "Euthanasia And Doctor Assisted Suicide : Responses By Oncologists And Non- Oncologists". Southern Medical Journal, 91 (7), 637-642.
Back, A.L; Wallace, J.I ; Starks, H.E ; Pearlman, R.A. (1996). "Physician Assisted Suicide And Euthanasia In Washington State". Journal Of American Association,
Battin, M. (1992). "Voluntary Euthanasia And The Risks Of Abuse: Can We Learn Anything From The Netherlands?". Law Medical Health Care, 20, 133-134.
Baum, P ; O Malley, E. (1994). "Euthanasia ; Attitudes And Practices Of Medical Practitioners". Medical Journal Of Australia, 161,137-144.
Cassel, C.K;Meier, D.E. (1992)." Morals And Moralism In The Debate Over Euthanasia And Assisted Suicide". New Engkand Journal Of Medicine, 323, 750-752.
Cohen, J ; Fihn, S ; Boyko, E; Jonsen A, Wood, R. (1994). "Attitudes Towards Assisted Suicide And Euthanasia Among Physicians In Washington State". N Eng J Med, 331, 89-94.
Asch d (1996).Do Nurses Participate In Euthanasia And Assisted Suicide?, 334 (21): 1374-1379,
Davidson, Hackler, Caradine, Mccord (1989 ) "Physicians Attitudes On Advance Directives" Journal Of American Association, 262,2415-2419
Kroniber j (1996) Euthanasia And Assisted Suicide new york-sage publishing house.
Shpiro, R.S ; Derse, A.R ; Gottlieb, M ; Schiedermayer, D ; Olson, M. (1994). "Willingness To Perform Euthanasia : A Survey Of Physician Attitudes". Archives Of Internal Medicine, 154, 575-584.
Stannard, Stotts N. Drew B, Drought T, Benner P, Puntillo Ka, White C, Scanlon C, Rushton C.Am I Crit Care. 2001 Sep; 10(5):369
הממצאים פורסמו בגיליון אוקטובר 2000 של ההיסטוריה של הרפואה הפנימית
המקור geo stone www/a1b2c3.com/suilodge/facent1.htm

תגים:

סופני · מוות · אויתנזיה · אותנזיה · EUTHANASIA

עבודות נוספות בנושא:

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "עמדות כלפי המתת חסד ", סמינריון אודות "עמדות כלפי המתת חסד " או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.

אודות האתר:

יובנק הנו מאגר עבודות אקדמיות לסטודנטים, מאמרים, מחקרים, תזות ,סמינריונים ועבודות גמר הגדול בישראל. כל התקצירים באתר ניתנים לצפיה ללא תשלום. ברשותנו מעל ל-7000 עבודות מוכנות במגוון נושאים.