היישום אינו מחובר לאינטרנט

המוח כאחראי על הזכרון

עבודה מס' 064252

מחיר: 155.95 ₪   הוסף לסל

תאור העבודה: סקירה תמציתית של הפונקציות השונות של המוח כאחראי על הזיכרון.

3,679 מילים ,9 מקורות ,2005

תקציר העבודה:

העבודה פותחת בסקירה כללית המתארת את תהליכי הזכרון, סוגי הזכרון ובעיות זכרון. בהמשך דנה העבודה בנושאים מגוונים כגון: זיכרון במוחות פשוטים, גורמים המשפיעים על תפקוד המוח בנוגע לזיכרון(סמים, שינה וחלימה, זיכרונות מלאכותיים, תרופות חוכמה, אלצהיימר) ותופעת הדה-ז'ה-וו

תוכן:
א. הקדמה
ב. סקירה כללית
ג. זיכרון במוחות פשוטים
ד. גורמים המשפיעים על תפקוד המוח בנוגע לזיכרון
1. סמים
2. שינה וחלימה
3. זיכרונות מלאכותיים
4. תרופות חוכמה
5. אלצהיימר
ה. דה-ז'ה-וו
ו. ביבליוגרפיה

קטע מהעבודה:

המוח כאחראי על הזיכרון (1)
עבור כל טיפוסי הזיכרון אנו מאבחנים שלושה תהליכים עיקריים:
א. הצפנה - שינוי הקלט הפיזיקלי לייצוג שהזיכרון מקבל. תהליך זה מתבצע בעיקר בהמיספירה השמאלית של המוח.
ב. אחסון - אחסון ושימור הזיכרון לפרק זמן מסוים.
ג. שליפה - החזרת הזיכרון מן האחסון. התהליך מתבצע בעיקר בהמיספירה הימנית של המוח.
הזיכרון יכול להכזיב בכל אחד מהשלבים.

מקורות:

לאור העובדה כי עבודה זו מהווה עבודת גמר לקורס מבוא במדעי המוח, בחרנו להתמקד בפן הקשור לפונקציות של המוח כאחראי על הזיכרון. השתדלנו שלא להיכנס יתר על המידה לאספקטים נוספים של הנושא (בעיקר פסיכולוגיים), פרט למקומות בהם היה הכרח להסביר מושגים כלליים לשם הבהרת הנושא.
המוח כאחראי על הזיכרון (1)
עבור כל טיפוסי הזיכרון אנו מאבחנים שלושה תהליכים עיקריים:
הצפנה - שינוי הקלט הפיזיקלי לייצוג שהזיכרון מקבל. תהליך זה מתבצע בעיקר
בהמיספירה השמאלית של המוח.
אחסון - אחסון ושימור הזיכרון לפרק זמן מסוים.
שליפה - החזרת הזיכרון מן האחסון. התהליך מתבצע בעיקר בהמיספירה הימנית של המוח.
הזיכרון יכול להכזיב בכל אחד מהשלבים.
קיימים זיכרונות שונים לסוגי מידע שונים:
זיכרון מפורש (Explicit)
מצבים בהם נזכרים בעבר באופן מודע. רוב הפעילות מתבצעת בהמיספירה הימנית ובהיפוקמפוס. סוג זיכרון זה מתחלק לשתיים:
זיכרון סמנטי (אובייקטיבי) - אמיתות כלליות.
זיכרון אפיזודי (סובייקטיבי) - מקרים אישיים. אמנזים סובלים בעיקר באספקט זה.
זיכרון מרומז (Implicit)
מופגן ע"י כישורים ומופיע כהשתפרות בביצוען של תפיסות מוטוריות או קוגניטיביות (מיומנויות) ללא הזיכרון המודע של ההתנסות שהובילה לשיפור.
זיכרון בונה (Constructive) - זיכרון שנבנה מתוך מסקנות בנוסף למידע הנקלט. תופעה זו קורה מכיוון שאנו משלימים את המידע המקורי בשימוש בידע הכללי שלנו על מנת להסביר לעצמנו את האירוע. (ע"י היקשים, שימוש בסטריאוטיפים, סכימות וכדומה).
ישנם שלושה טיפוסי זיכרון:
זיכרון עבודה (Working Memory)
מורכב מזיכרונות המאוחסנים למספר שניות בלבד, ומתפקד כתחנת מעבר לזיכרון ארוך הטווח ע"י שינון. מתבצע בקורטקס הקדמי ובאונות הפרה-פרונטליות, כאשר האונה הטמפורלית הימנית מעורבת בזיכרון החזותי והשמאלית מעורבת בווקלי.
ההצפנה מתחלקת לשני סוגים:
הצפנה פונולוגית (קולית) - המרה של אותות קלט קולי למבני זיכרון. הצפנה זו מתבצעת במאגר האקוסטי שבהמיספירה השמאלית.
הצפנה חזותית - המרה של תמונות ומידע ויזואלי למבני זיכרון. אך הצפנה מסוג זה דועכת במהירות, והיא קיימת בעיקר אצל ילדים. הצפנה זו מתבצעת במאגר הויזואלי מרחבי שבהמיספירה הימנית.
אחסון: קיבולת של 7 (פלוס מינוס 2) פריטים בזיכרון עם אפשרות ל-chunking (קידוד מחדש של החומר ליחידות גדולות יותר בעלות משמעות).
שליפה: ככל שיש יותר פריטים לוקח יותר זמן כשהממוצע הוא 4 מאיות שניה לפריט.
זיכרון ארוך טווח (Long Term Memory)
מטפל במידע שנשמר החל ממספר דקות ועד לכל החיים.
מתבצע בהיפוקמפוס (שבמרכז האונה הטמפורלית, ומגשר בין הזיכרון הויזואלי שבהמיספירה הימנית לזיכרון הווקלי שבהמיספירה השמאלית) שכנראה מחזיק את הכתובות לכל המידע בזיכרון.
ניתן לשפר את הזיכרון ע"י רמזי שליפה: חלוקה לקטגוריות, ארגון החומר, הקשר (context), הרחבת הקשר הבנה- זיכרון.
איבוד מידע יכול להיגרם משני סוגים של הפרעות:
הפרעה רטרואקטיבית - זיכרון פריט חדש מפריע לזיכרון פריט ישן.
הפרעה פרואקטיבית - זיכרון פריט ישן מפריע לזיכרון פריט חדש.
הצפנה: גם במקרה זה ההצפנה מתחלקת לפי סוג הקלט:
הצפנה סמנטית: מבוססת על משמעות המידע, זוהי השיטה המועדפת.
הצפנה קולית - כמו דקלום שיר.
ניתן להצפין גם רשמים חזותיים, טעמים וריחות.
אחסון: בעוד גיבוש זיכרונות חדשים יחסית מתבצע בהיפוקמפוס (זה המקום להזכיר כי בתהליך זה מעורב גם ה-mamillary body שבמערכת הלימבית) אחסון קבוע לטווח ארוך מתבצע בקורטקס.
שליפה: תהליך זה מתבצע באונה הטמפורלית ע"י חיפוש סדרתי או תהליך הפעלה מתפשטת (הפעלה של הייצוג לפריט מסוים מהזיכרון, ואז בדרך של קונוטציות להגיע לשליפה השלמה מהזיכרון - כמו אינדקס). שכחה יכולה להתבצע מאובן גישה אל המידע (ולאו דווקא כתוצאה מאיבוד מידע).
התופעה של בעיית זיכרון כרונית (לא סתם שכחה של פרט זה או אחר) נקראת אמנזיה, כאשר גם היא מתחלקת לתת-אמנזיות. האמנזיות הנפוצות יותר הן:
1. אמנזיה אנטרוגרדית - אי יכולת לרכוש ידע עובדתי חדש או לזכור אירועים חדשים. בעיקר בגלל פגיעה מוחית באונה הטמפורלית (שם נמצא ההיפוקמפוס) או במערכת הלימבית.
2. אמנזיה רטרוגרדית - אי יכולת לזכור אירועים שקרו לפני הפגיעה המוחית.
3. אמנזיית ילדות - קושי לזכור אירועים לפני גיל 3, נגרם כתוצאה מההבדל בהצפנת החוויות בין פעוטות לבוגרים ומכיוון שההיפוקמפוס, האחראי לגיבוש זיכרונות, אינו מפותח מספיק עד גיל זה.
זיכרון במוחות קטנים(2,3)
ניסויים רבים בוצעו על בעלי חיים מסוגים שונים, בכל הקשור לנושא הזיכרון. ידע רב הצטבר במהלך ניסויים לגבי המוח של חיות אלו, אמנם מעט מאד ידוע לגבי נושא הזיכרון. הסיבה היא כנראה בגלל שבע"ח אלו (עופות ויונקים) חכמים מדי והמוח שלהם גדול ומורכב מדי. כדי לבדוק פעולות פשוטות של בעלי חיים אלו - יהיה צורך
לבצע מעקב אחרי אלפי תאים!! לכן, כאשר מנסים ללמוד על תהליך הלמידה עצמו - עדיף להתמקד בבעלי חיים קטנים ופשוטים יותר.
ביסודה של הגישה, הגורסת כי מחקר על מוחו של בע"ח פשוט, עלול לשפוך אור על הנעשה במוחו של בע"ח מורכב יותר מונחת ההנחה שמנגנוני הפעולה הבסיסיים של המוח זהים. מגנוני פעולה בסיסים של בע"ח דומים מאד בכל שלבי האבולוציה - כאשר העיקרון הבסיסי שלפיו מוכפל החומר התורשתי זהה גם בחיידק וגם בפיל! כמו כן עקרונות
חילוף החומרים זהים בפטרייה ובבן אדם. מסיבות אלו ניתן להניח שהמנגנונים הבסיסיים במוח - המאפשרים למערכת העצבים לרכוש מידע חדש ולשמרו - יהיו דומים במערכות עצבים פשוטות ומורכבות יותר.
האפליזיה (ברלה ימי/ארנב הים):
זוהי רכיכה ימית גדולה החיה לחופי ימים, היא יכולה להגיע עד ל 30 ס"מ אורך ולמשקל של קילו. החיה בד"כ כלל רובצת לה על הקרקעית - אוכלת מה שמגיע אליה ומתרבה.
לאפלזיה מערכת עצבים פשוטה יחסית. כ 20 אלף תאי עצב המאוגדים ב 10 חרצובים (גנגליונים). מכיוון שכל חרצוב משמש כמוח בפני עצמו - מדובר כאן במוח פשוט למדי.
בבחינה של התנהגות האפליזיה, התנהגות אחת זכתה לתשומת לב מיוחדת: תגובת הרתיעה של החיה כאשר נוגעים באברי נשימתו (הזים והחלקים הקשורים אליו) או במעטהו.
הזים נמצא בחלל בגב החיה (mantle cavity) ומכוסה במעטה מגן (mantle). קצהו של המעטה מסתיים במעין מיבנה חלול הנקרא סיפון (siphon). כאשר נוגעים קלות במעטה או בסיפון, מתכווצים הזים והסיפון ונסוגים לתוך חלל הנשימה. תהליך זה הוא החזר מולד (innate) - אין החיה צריכה ללמוד דבר כדי להגיב כך, אך היא לומדת לשנות
את עוצמת ההחזר. אם נחזור וניגע שוב ושוב בנקודה בה נגענו בראשונה, תלך עוצמת ההתכווצות ותקטן - וזה כי החיה כבר התרגלה לגירוי. תופעה זו נקראת השתגרות (habitation). השתגרות זו היא סוג פרימיטיבי של למידה. החזר נסיגת הזים והסיפון ניתן לשינוי כתוצאה מלמידה גם בדרך אחרת: אם ניגע בצורה נמרצת בראש או זנב החיה
ונמדוד שוב את עוצמת התכווצות הזים והסיפון - נראה שהפעם התגובה חריפה יותר ממקודם. תגובה זאת נקראת ריגוש (sensitization) - המגע בראש/זנב החיה ריגש אותה. הריגוש הוא גם ביטוי לצורה פרימיטיבית של למידה, אם כי טיפה מורכב מההשתגרות. 2 פעולות אלו אופייניים לכלל בעלי החיים.
המסלול העצבי המשתתף בהחזר הזים והסיפון זוהה לפרטיו ע"י אריק קנדל ועמיתיו לביה"ס לרפואה של אונ' קולומביה. במסלול, המצוי בחרצוב הבטן של האפליזיה, משתתפים עשרות אחדות של תאי-עצב - שחלקם אף זוהה.
התאים מתחלקים לשלושה סוגים: תאי חוש (sensory neurons) - הקולטים את המגע בסיפון או במעטה הזים; תאים מניעים (motor neurons) - המניעים את השרירים מבצעי התנועה ההתנהגותית, ומקבלים מידע מתאי החוש; ותאי-ביניים (inter neurons) - המקבלים עצבוב (Innervations) מתאי החוש, ויוצרים קשר עם שלוחותיהם של תאי החוש
המעצבות את התאים המניעים ועם התאים עצמם, וגם מקבלים עצבוב מתאי חוש באזורים אחרים של הגוף - לדוגמא מהראש אן מהזנב.
ניתן לתאר את המערכת העצבית האחראית להחזר נסיגת הזים, כמורכבת ממספר תת-מערכות הדומות זו לזו, מעין יחידות מודולריות, שכל אחת מהן אחראית לעצבוב אזור אחר. מסיבה זו ניתן לתאר חלק נכבד מפעולתה של המערכת באמצעות תיאור של תת-יחידה אחת בה 3 תאים בלבד: תא חוש, תא מניע, ותא ביניים.
קנדל ועמיתיו בחנו בדקדקנות אתרים שונים במערכת ההחזר, באמצעות מדידות חשמליות שנתמכו בכלים ביוכימיים, והגיעו למסקנה כי עיקר השינויים החלים תוך כדי השתגרות וריגוש, כלומר תוך כדי הלמידה, ניתנים להיות מיוחסים לשינויים החלים בסינפסה (אתר המגע התפקודי) שבין תא החוש לתא הניע של השריר.
האות העצבי עובר לאורכם של סיבי-עצב כמו זרם חשמלי מקומי, ומתקדם במהירות לעבר אתרי המגע עם עצבים האחרים. אולם בד"כ אתרי המגע שבין עצב לעצב ובין עצב לשריר אינם יוצרים מגע פיסי בין שני התארים; באתר זה (הסינפסה) יש מרווח, החוסם את התקדמותו של האות העצבי כזרם חשמלי. הסינפסה היא תחנת ממסר, שבה בד"כ מומר
האות בעצבי באות כימי - מה שנקרא מתווך עצבי (neurotransmitter) - מהקצה הקדם-סינפטי. המתווך חולף על פני המרווח הסינפטי, מגיע אל קצה התא האחר-סינפטי - היינו התא אליו אמור האות העצבי לחלוף - ונקשר שם לקולטנים (receptors) - שהם אתרים המיוחדים לכך וגורם לשורה של שינויים כימיים, המשנים את תוכנות התא
האחר-סינפטי וגורמים להמשך הולכת האות העצבי.
כיצד גורם הזרם החשמלי, המגיע בצד הקדם-סינפטי, לשחרור המתווך העצבי לתוך המרווח הסינפטי? מקום נכבד בצימוד הזה שמור ליוני הסידן. חדירתם של הללו את תוך הקצה הקדם-סינפטי הכרחית לתהליך השחרור; ייתכן כי הסידן מסייע מקישור שקיקים מיוחדים (הקרויים שלפוחיות סינפטיות), המכילים בקרבם את המתווך העצבי, לקרומית
ולשחרור תוכנם (פרודות המתווך) החוצה. ישנם תעלות מיוחדות המסוגלות להעביר בבררנות רבה יוני סידן. קנדל ועמיתיו מצאו שכאשר החיה מתרגלת לגירוי ותגובתה דועכת (בעת השתגרות), הגירוי התחושתי משחרר פחות מתווך עצבי, התא המוטורי מופעל אפוא בעוצמה קטנה יותר ולכן גם השריר המסיג את הזים מתכווץ פחות. נראה שהירידה
בכמות המתווך העצבי נובעת מכך שקטן מספר תעלות הסידן הנפתחות בקצה הסיב הקדם-סינפטי.
נראה שברשתות העצביות המפקחות על התנהגות נסיגת הזים באפליזיה, אין השינויים הפיסיים מחייבים יצירה של קשרים בין-עצביים חדשים. אך נראה שדווקא בחיות מורכבות יותר יש כבר עדויות ליצירה של קשרים עצביים חדשים - במקרה של למידה מורכבת יותר - לדוגמת למידת שירה אצל ציפורים. הבעיה היא שמוח של ציפור מורכב מכדי
שאפשר יהיה בשלב זה לבצע בו בחינה מפורטת כמו שבוצע בארנב הים. באופן מפתיע, אחד המוחות הכי מפותחים שבוחנים כיום הוא דווקא מוחו של זבוב התסיסה - לו כמאה אלף תאי עצב. אמנם הבדיקות במוח זה עקיפות יותר (עקב מספר תאי העצב) אך אחדים מן הממצאים שהעלו חוקרי האינטליגנציה של הזבוב מחזקים במידה מסיומת את המודל
שהוצע לתהליכים המתרחשים במערכת העצבים של האפליזיה, תוך כדי למידתה.
בעוד שלגבי שינויים אפשריים בסינפסות, העשויים להוות יסוד לזיכרונות לטווחים קצרים, יש רמזים בחיות הפשוטות שנבדקו, הרי לגבי מנגנונים אפשריים לזיכרונות לטווחים ארוכים - המדע עדיין בשלבי גישוש. מוחותיהם של ארנב הים וזבוב התסיסה מספקים מידע מאלף (אם כי חלקי ומקוטע), על מנגנונים שבהם עשויה מערכת העצבים
להשתנות, כאשר משתנה התנהגותו של בעל חיים כתוצאה מניסיון חייו. בימינו לאט לאט מתפתחות שיטות מחקר מתקדמות יותר - כך שיהיה ניתן עם הזמן לחקור מוחות יותר ויותר מורכבים ומשוכללים - מה שיוכל לתת הסברים על החומרה והתוכנה של למידות מורכבות יותר.
הערה: חשיבות הגילויים של קנדל זיכו אותו בשנת 200 בפרס נובל על עבודת מחקר זו. כיום חוקר קנדל את הזיכרון לטווח ארוך אצל עכברים.
גורמים המשפיעים על תפקוד המוח בנוגע לזיכרון
הקדמה קצרה לסעיף זה: ישנם גורמים חיצוניים רבים המשפיעים (לטובה ולרעה) על תפקוד המוח כמכונת זיכרון. בחרנו לעסוק במספר נושאים שהיו נראים לנו דומיננטיים,חשובים ומעניינים. מכיוון שנושאים אלה הם נושאים רחבי היקף, ולא רצינו לגלוש מעבר להיקף הנדרש לעבודה, בחרנו להביא רק את הפרטים הרלוונטיים להשפעה על
הזיכרון באספקט המוחי ולהניח כי קורא העבודה מכיר את המושגים והתופעות באופן כללי.
א. סמים (4)
קיים מגוון רחב של סמים, כאשר הסם הנוגע ביותר לענייננו הוא הקנאביס (מריחואנה וחשיש) כאשר החומר הפעיל בסם זה הוא ה-THC (TeraHydroCannabinol). ה-THC מגיע מהריאות (סם זה נצרך ע"י עישון) דרך הדם למוח, ונקשר לרצפטורי cannabinoid שקיימים במספר גדול במיוחד בהיפוקמפוס. ומכיוון שההיפוקמפוס מעורב בגיבוש
זיכרונות חדשים תפקודו נפגע כתוצאה משימוש בסם זה (הילגרד, ע"מ 221, בשם Kuhn, Swartzwelder Wilson, 1998).
לשימוש במריחואנה שתי השפעות עיקריות על הזיכרון: (הילגרד, ע"מ 221, בשם Darley, 1973)
הזיכרון לטווח קצר יותר רגיש להפרעות. לדוגמא: אדם תחת השפעת הסם יכול לאבד את חוט המחשבה, ולשכוח מה שרצה להגיד באמצע המשפט.
ישנה פגיעה במעבר מהזיכרון הקצר טווח לזיכרון הארוך טווח ולכן למידה למבחן תחת השפעת הסם אינה אפקטיבית.
סם נוסף שמשפיע על הזיכרון במוח זהו ה-PCP (ידוע גם בשמות "סופראסיד" ו-"אבק מלאכים"). במקור הוא משמש להקדמה אך כסם הוא גורם בעיקר לתחושת התנתקות מהסביבה והזיות. שלא כמו סמים הלוצנטריים אחרים (כמו LSD), חווית השימוש בסם זה נמחקת מהזיכרון (וכבר קרה שנשים נאנסו תחת ההשפעה של סם זה).
ב. שינה וחלימה (4)
הקדמה קצרה: בזמן השינה ישנם ארבעה שלבים של עומק שינה ושלב נוסף שנקרא REM (מאופיין ע"י תנועת עיניים מהירות Rapid Eye Movement) כאשר שלב זה מאופיין בעיקר (לענייננו) בתדירות חלימה גבוהה ואיכותית (חלומות ויזואליים יותר). (הילגארד, עמודים 204-205)
חוקר בשם אוואנס (Evans, 1984) העלה תיאוריה שחלומות אלו משקפים זיכרונות ממהלך היום והם מהווים תוצר לוואי של הפעולות הנעשות במוח בזמן זה, הממזגות את אותן חוויות לתוך הזיכרון. דבר זה מסביר את הערבוב בחלומות בין זיכרונות עבר לחוויות חדשות. תיאוריה זו נתמכת ע"י מספר מחקרים:
בדקו את זמן ה-REM אצל שתי קבוצות של חולדות, וראו בבירור כי אצל הקבוצה של החולדות שהייתה יותר מאותגרת ופעילה במהלך היום, זמן ה-REM גדל בצורה משמעותית. (Dujardin, Guerrien Leconte 1990)
נתנו לאנשים לתרגל משימה כלשהי בערב לפני השינה במעבדה המעורבת בלמידה וזיכרון , כאשר חלק אחד העירו כל אימת שנכנסו לשלב ה-REM וחלק שני העירו בזמן שאינו שנת REM וכאשר נתנו להם לחזור על המשימה ביום שלמחרת, אותם אנשים שלא הופרעו בזמן שנת ה-REM הראו ביצועים (עקב יכולת למידה וזיכרון) גבוהים הרבה יותר.
(Wilson McNaughton 1994)
ג. יצירה של זיכרונות מלאכותיים(6,5)
הסיכוי של מבוגר לזכור מקרה אמיתי משנתו הראשונה בחיים הוא אפסי, וזה בעיקר מכיוון שההיפוקמפוס, שיש לו תפקיד מפתח ביצירה של זכרונות, עוד לא הספיק להתפתח מספיק כדי ליצור ולאחסן זיכרונות לטווח הארוך, שניתן יהיה להזכר בהם בגיל מבוגר.
תהליך של שתילה של זכרון, של חוויה שהתרחשה זמן קצר לאחר הלידה, פותח ע"י ניקולס ספאנוס ועמיתיו, מאוניברסיטת קרלטון. הוא גרם לקבוצה של אנשים להאמין שיש להם תנועת עיניים מתאומת להפליא וכן כישורי חקירה ויזואליים מיוחדים מכיוון שהם נולדו בבתי חולים בהם תלו אובייקטים צבעוניים ומתנדנדים מעל העריסות של
הפעוטים. כדי לאשש את הזיכרונות הללו אצל אנשים אלו, חצי מהנחקרים עברו היפנוזה שגרמה להם לסגת בגיל עד ליום בו נולדו - בו הם נשאלו מה הם זוכרים. החצי השני עבר תהליך מונחה של ארגון מחדש של הזיכרונות, תהליך שגם משתמש בשיטת הנסיגה בגיל, וגם מעודד באופן פעיל יצירה מחדש של החוויה של להיות פעוט, על ידי
שימוש בדימיון. ספאנוס גילה שתהליך שתילת הזכרון הצליח אצל הרוב הגדול של הנבדקים, באופן מפתיע דווקא בקבוצה המונחית, "האמינו" יותר אנשים (95%) בזיכרון השתול לעומת הקבוצת המהפונטת (70%). בשתי הקבוצות אחוז נכבד זכר את האובייקט הצבעוני (56% במונחים, 46 במהופנטים), כאשר שאר האנשים זכרו פרטים אחרים, כגון:
רופאים, אחיות, אורות זוהרים, עריסות ומסיכות. כמו כן 49% מאלו שזכרו את החוויה האמינו שהיא באמת קרתה לעומת 16% שטענו שזאת רק פנטסיה. הניסוי הזה אישש מחקרים קודמים בהם טענו שכדי ליצור זיכרונות מוטעים, אין צורך דווקא בהיפנוזה ואפשר להסתפק בתהליכים פשוטים בהרבה.
כיצד נוצרים זיכרונות מלאכותיים?
לרוב, יצירה של זכרון מלאכותי נוצר כאשר בא אדם אחר וטוען שאירוע מסוים קרה (כאשר הארוע פיקטיבי). אם יבוא עוד אדם ויסכים ל\שהארוע שהאדם הקודם תיאר - הוא נכון, אז הטיעון שלו יכול לשמש כלי חזק להטמעה של זיכרון מלאכותי. למעשה, מספיק לטעון שראית את פלוני במעשה מסוים, כדי להוציא מאותו פלוני וידוא על מעשים
שהוא לא עשה. האפקט הנ"ל הודגם במחקר שבוצע ע"י שאול קאסין ועמיתיו באוניברסיטת וויליאמס, שחקרו את התגובות של יחידים שהואשמו, שלא בצדק, בגרימת נזק למחשב עקב לחיצה על כפתור לא נכון. המשתתפים החפים מפשע, הכחישו בהתחלה את ההאשמות נגדם, אבל כאשר משתפת פעולה טענה שהיא ראתה את אותו אדם מבצע בדיוק את אותה
פעולה שהרסה לכאורה את המחשב, רבים מבין משתתפי הניסוי חתמו על הצהרה בה הם מודים באשמה, ובשיחות עם אנשים אחרים המשיכו באמונה שבאמת הם הזיקו למחשב. מימצאים אלו חשובים, שכן הם מראים שהוכחות מפלילות (שאינם נכונות) יכולות לעודד אנשים להודות בביצוע פשט שהם לא ביצעו ואפילו לפתח זיכרונות שיתמכו באשמה שלהם.
ע"י מחקר אנחנו לאט לאט מתחילים לגלות איך זיכרונות של ארועים, בהם אנו שותפים פעילים, הן פיזית והן רגשית, נוצרים בבוגרים. קודם כל, ישנו לחץ חברתי על הפרט לזכור, לדוגמא חוקרים המפעילים לחץ על המשתתפים במחקר שיצליחו להביא זיכרון מסוים. שנית, כאשר אנשים מתקשים לזכור ניתן לעודד את שליפת הזכרון ע"י כך
שנעודד את האדם לראות את הארוע בדמיונו. ולבסוף צריך לעודד את הפרט להפסיק לחשוב האם הזכרונות הללו הם אמת או שקר.
ד. תרופות חוכמה (Smart Drugs) (7)
מחקרים מראים כי ישנם חומרים שמסוגלים לשפר יכולות מנטליות. חומרים אלה מכונים "תרופות חוכמה", "ממריצים קוגנטיביים" או nootropics (מיוונית: noos = מחשבה, tropos = משנה). חומרים אלה יכולים לשפר זיכרון, יכולת למידה, קשב, בעיות ריכוז, פתרון בעיות, מיומנויות חברתיות, תכנונים, קבלת החלטות וכד'.
השימוש הנפוץ בממריצים אלו הוא עבור אנשים עם הפרעות מנטליות או נוירולגיות, אבל מספר של האנשים ה"נורמלים" שמשתמשים בהם כדי להיות חכמים יותר, עולה בהתמדה. למרות השוק הפורה של אותם כימיקליים (בצורת משקאות, חטיפים, כדורים וכד') ישנם מחלוקות רבות האם מוצרים אלו באמת עובדים.
איך ממריצים אלה עובדים?
הגדלת המטבוליזם במוח
הגברת מחזור הדם במוח ( לדוגמא ע"י צמח המרפא Ginkgo Biloba שגם מעלה את צריכת
הגלוקוז במוח, אם כי חסר השפעה על אנשים בריאים)
הגנה על המוח מפני נזקים כימיים.
הראיה החזקה ביותר על יעילותם של חומרים אלה היא שיפור היכולות הקוגניטיביות אצל פגועי מוח וחולי אלצהיימר. לדוגמא, אחד הסיפטומים אצל חולי אלצהיימר הוא רמה נמוכה במוח של הנוירוטרנסמיטור אצטילכולין וע"י חומרים אלה ניתן להגדיל את כמות האצטילכולין במוח או לדכא אנזימים שאחראים על פירוק האצטילכולין במוח
(חומרים כמו: Tacrine, Donepezil, Psysostigmine). כמו כן, נעשה ניסוי על עכברושים שהראה לכאורה על שיפור זיכרון עקב שימוש באותם חומרים בריצת מבוך, למרות שהמתנגדים לדעה זו טוענים שיתכן ואותם חומרים גורמים לדוגמא לאותם עכברושים להיות יותר רעבים או סיבות אפשריות אחרות ולאו דווקא בשל יעילות החומרים לשפר
את היכולות המנטליות של העכברושים.
ה. אלצהיימר (8)
מחלה זו הינה מחלה בה, ככל שהמחלה מתקדמת התקופה שחולי המחלה יכולים לזכור קטנה - מימים לשעות לדקות ולבסוף לשניות ולכלום. זוהי לא רק מחלה קטלנית אלא גם נפוצה ביותר (המחלה משפיעה על כ 6 מיליון אנשים בארה"ב בלבד!!). הסימן עיקרי למחלה הוא אובדן זיכרון דרמטי. קצב השכחה במחלה הוא גבוה יותר מבכל דימנציה
(=ליקוי שכלי עקב מחלה או זקנה) אחרת ידועה. לאחר שבעיות הזיכרון מתפתחות, רואים בעיות בקבלה של רעיונות אבסטרקטים וביצוע פעולות מסובכות. בשלב הבא סובלים מבעיות בדיבור, קשיים להתלבש ולאכול עד שהחולה כבר לא יכול בכלל לטפל בעצמו.
תולדות המחלה: אלצהיימר תיאר לראשונה את המחלה בשנת 1906 - כאשר היה לו חולה צעיר שסבל מדימנציה מתקדמת וגריעה בזיכרון, שפה ויכולות מנטליות אחרות. כאשר נפטר החולה, אלצהיימר בחן לו את רקמות המוח ובפעם הראשונה תיאר א-נורמליות בתאים שנקראים היום באנגלית plaques ו tangles - תאים אלו כיום מסמלים עבורנו את
המחלה.
השפעת המחלה על המוח
אלצהיימר הינה מחלה המשפיעה על תאי העצב במוח, כאשר משווים מוח של חולה אלצהיימר למוח רגיל ניתן לראות בעין את ההבדלים העצומים בין 2 המוחות - במוח רגיל אזורי הרקמות הם שמנים, יש להם מראה בריא והמרווחים בין הרקמות הם קטנים. לעומת זאת, במוח חולה אזורי הרקמות הינם מכווצים והמרווחים ביניהם גדלו, כאשר מספר
רב של תאי עצב מתו.
מוח של חולה אלצהיימר מוח בריא
תאי העצב שולטים על התקשורת במוח, ככל שמאבדים יותר תאי עצב כך התקשורת נגרעת.
כאשר מביטים בחתיכה קטנה מהמוח הזה, ניתן בעצם לספור את כמות תאי העצב, ונראה שיש שם הרבה פחות ממה שאמורים להיות, ונראה בעצם מעין "לוחות" (או שכבות) שסובלות ממחלת עצבים. מדענים רבים חקרו את הנושא והגיעו למסקנה שלוחות אלו הינם גורם עיקרי בהריסת תאי העצב.
השלב הראשון בלנתח לוחות אלו היה להבין מה מוכל בתוך הלוחות הללו. זוהו 3 רכיבים בשכבות. הראשון הוא חלבון קטן הנקרא beta amyloid protein, כמו כן נמצאו עוד 2 חלבונים: הראשון נקרא A-C-T (או ACT) והשני נקרא apolipoprotein E. חלבונים אלו מתחברים לסיבים ארוכים במוח שכאשר מתאגדים יחד יוצרים שכבות של
עמילואיד (amyloid) שהם המאפיינים העיקריים של המחלה.
באופן כללי שלושת החלבונים הללו, שצריכים להווצר - נוצרים כהלכה, אבל מסיבה שאינה ברורה נמצאים במקומות בהם הם לא צריכים להיות, בכמויות שלא צריכות להיות, יוצרים שכבות של עמילואיד ובדרך שאיננה ידועה עדיין, הורגים תאי עצב.
גישה אפשרית לטיפול במחלה, הינה לנסות לטפל בתאים הגוססים. התרופות הראשונות עוצבו כך שהם הגבירו את כמות האצטילכולין במוח (האצטילכולין משמש כנוירוטרנסמיטר בתאי העצב), אולם לתרופות השפעות חלקיות בלבד, ולכן מתבצעים בדיקות אחר חומרים אחרים - לדוגמא כאלו שירפאו תאים.
דזה וו (D?j? vu) (9)
לכל אחד מאיתנו יש הרגשה שמגיעה באופן פתאומי, של מה שאנחנו אומרים/רואים כבר נאמר/נראה מקודם, בזמן רחוק ע"י אותם אנשים באותה סיטואציה - ואנחנו יודעים פתאום מה הדבר הבא שהולך להאמר/לקרות. הפעולה היא פתאומית ולרוב מתוארת כך: "ואוו היה לי עכשיו כזה דזה וו".
ארתור פנקהאוסר מגדיר שלושה סוגי דז'ה וו: deja vecu (משהו שכבר התרחש), deja senti (משהו שהורגש) ו deja visite (ביקור שעבר היה). deja vecu - היא התופעה התדירה ביותר, והיא מוגדרת בתור ההרגשה שכבר ביצענו משהו או שהיינו בסיטואציה זהה כאשר אנחנו יודעים כבר מה תהיה התוצאה של הסיטואציה. ההרגשה מורגשת
באמצעות כל חמשת החושים. ההרגשה עצמה שמבחינת זמן אורכת מאלפית השנייה לדקה יכולה להזכר כולה לאחר מכן לזמן ממושך. Deja senti - שונה מ deja vecu בכך שכאן מדובר יותר בשליפת של זכרון אבוד וההרגשה היא יותר הרגשה של סיפוק משליפת הזכרון. Deja visite היא תופעה יותר נדירה בה אדם שמבקר מקום כלשהו מרגיש שהמקום
מוקר לו.
מה גורם לאפיסודה של דז'ה וו? ישנם תיאוריה שסוברת שזה רק טעות בתיאום של המוח בניסיונו ליצור תמונה מכמויות קטנות של מידע. אם נסתכל על הזכרון כהולוגרמה, אזי למוח יספיקו כמויות קטנות מאד כדי ליצור תמונה תלת מימדית. כאשר המוח מקבל מידע חושי מסוים (תמונה, ריח, קול) שזהה לתמונה בעבר - אזי המוח לוקח את
התמונה מהעבר ומקרין אותה כתמונה מההווה - מה שגורם לדז'ה וו. סברה אחרת היא שיש תפקוד לוקה בין המעגלים של הזכרון לטווח ארוך למעגלים של הזכרון לטווח קצר. איכשהו מידע מסוים לקוח קיצור דרך מהזכרון לטווח קצר - לזכרון לטווח ארוך כאשר הוא מדלג על המנגנונים הרגילים לאחסון הזכרון - הבן אדם שוללף את התמונה
מהזכרון לטווח ארוך ובכך חושב שהארוע התרחש כבר בעבר.
ישנם חוקרים רבים הטוענים שחקר התופעה הוא בזבוז זמן ומשאבים. אך הבנה טובה יותר של דז'ה וו, יכולה לקרב אותנו להבנה טובה יותר של הקשר המסובך בינינו לבין הזכרונות שלנו. זה יוכל להאיר את הדרך לאופן בו אנחנו מכלילים את לתוך הזכרונות שלנו, ואיך הזכרונות שלנו מכלילים את עצמם לתוך המודעות העצמית שלנו. האם
זה חסר ערך?
ביבליוגרפיה
Hilgard's Introduction to Psychology, by: Rita Atkinson Richard Atkinson Edward Smith Daryl Bem Susan Nolen-Hoeksem, Thomson Learning, 1999, 13th Edition, Chapter 8 : Memory.
Kandel, E.R. and J.H. Schwartz 1982, Molecular Biology of Learning: Modulation of Transmitter Release, Science 218, 433-443.
Dudai, Y. 1981. L'Intelligence de la mouch, La Recherche 12, 58 - 71.
Hilgard's Introduction to Psychology, by: Rita Atkinson Richard Atkinson Edward Smith Daryl Bem Susan Nolen-Hoeksem, Thomson Learning, 1999, 13th Edition, Chapter 6 : Consciousness.
Impossible Memories http://faculty.washington.edu/eloftus/Articles/sciam.htm
Elizabeth F. Loftus, Scientific American, September 1997, vol 277 #3,
pages 70-75.
When Memories Lie - http://staff.washington.edu/~chudler/books.html
http://faculty.washington.edu/chudler/smartd.html
"MEMORY LOSS, AGING, AND ALZHEIMER'S DISEASE", The Harvard Mahoney Neuroscience Institute Letter, On The Brain, Vol 2, Marilyn S. Albert, Ph.D. Huntington Potter, Ph.D.
http://www.med.harvard.edu/publications/On_The_Brain/Volume2/Special/SPAlz.html
D?j? vu and the Brain, Consciousness and Self, Julia Johnson, http://serendip.brynmawr.edu/bb/neuro/neuro98/202s98-paper2/Johnson2.html
עמוד 1 מתוך 12
1

תגים:

דהז'הוו · אלצהיימר · בעיות · זיכרון · חלימה · זיכרונות · סמים · שינה · תרופות

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "המוח כאחראי על הזכרון", סמינריון אודות "המוח כאחראי על הזכרון" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.

אודות האתר:

יובנק הנו מאגר עבודות אקדמיות לסטודנטים, מאמרים, מחקרים, תזות ,סמינריונים ועבודות גמר הגדול בישראל. כל התקצירים באתר ניתנים לצפיה ללא תשלום. ברשותנו מעל ל-7000 עבודות מוכנות במגוון נושאים.