היישום אינו מחובר לאינטרנט

שיטפונות יבשתיים במאה העשרים

עבודה מס' 064205

מחיר: 167.95 ₪   הוסף לסל

תאור העבודה: ארועי שטפונות בארץ ובעולם תוך התייחסות לגורמים, תוצרי הלוואי ודרכי ההתמודדות המקובלות עם שיטפונות כיום בארץ ובעולם.

4,714 מילים ,12 מקורות ,2005

תקציר העבודה:

עבודה זו סוקרת את אירועי השיטפונות היבשתיים כזירה של אסון טבע. ראשית, אסקור אירועי שיטפונות גדולים במהלך ההיסטוריה ואציג ניתוחי מקרה של שיטפונות בחוף המזרחי של אמריקה הצפונית, בדרום רוסיה ובמזרח אפריקה. מקרים אלו מדגימים את ההיבטים ההרסניים של שיטפונות גדולים. אתייחס למימדים של מיקום התופעה, מידת השפעתה, ובחינה האם היא מקומית, רגיונאלית או גלובלית. שנית, אציג סיבות קלימטולוגיות, גיאולוגיות וגיאומורפלוגיות להיווצרות שיטפונות בקני מידה שונים. על רקע זה אבחן את תוצרי הלוואי של השיטפונות לאורך זמן בעיקר בתחום האפידימיולוגי, תוך מתן דגש על מחלות הכולרה, והמלריה (קדחת הביצות).
על אף שישראל איננה נמצאת על מפת אסונות הטבע העולמית, אתייחס באורח נקודתי גם לזירת השיטפונות היבשתיים בישראל. לבסוף, אנתח את דרכי הטיפול האפשריים בשיטפון, תוך התבססות על המקרה הישראלי והמקרה האמריקאי.
באמצעות סקירה זו מתקבלת תמונה השוואתית על ההשלכות העמוקות של שיטפונות יבשתיים לאורך זמן.

ראשי פרקים
תקציר
מבוא
פרק א - אירועי שיטפונות גדולים ומהותיים במהלך המאה העשרים
פרק ב - מכלול הגורמים המביאים לשיטפון
פרק ג - תוצרי לוואי של השיטפונות
פרק ד - השיטפונות בישראל תוך בחירת מקרה ודרכי הטיפול בו
פרק ה - הדרכים להתגונן בפני שיטפונות
סיכום ומסקנות
מקורות

קטע מהעבודה:

רעידות אדמה יכולות להסתכם באירוע של מספר שניות, סופות טורנדו יכולות לחולל הרס בתוך מספר דקות וסופות הוריקן גורמות לגשמים עזים ולהצפות שנמשכים שעות ארוכות.
כנגד מקרים אלו, שיטפון הוא תהליך שהולך ונבנה במשך ימים ועד שבועות באורח הדרגתי. הוא מתגבר כאשר כמויות גדולות של משקעים גורמים לגאות בנחלים ובנהרות ולהצפה של שטחים נרחבים.

מקורות:

מדד זה מחושב באופן סטטיסטי לפי נתונים היסטוריים שנאספו במשך שנים, זהו חישוב המלמד על ההסתברות לקבל ספיקה מגודל מסוים ועל-סמך החישוב ניתן לאמוד את הזמן החזרה של אירועי שיטפונות בעלי ספיקות בינוניות וגדולות. (בן-צבי 1992).
מהירות זרימת המים בנחלים מהירה יותר בהשוואה לזרימת מי התהום, בנחלים הזרימה היא לרוב טורבולנטית וכך נוצרים תאי ערבוב גדולים וקטנים והמם זורמים בהם בכל הכיוונים במהירות רבה, יוצא מכך שאנרגיית המים מסוגלת להרים סחף רב, אבנים ולעיתים גם בולדרים ולהעבירם למרחקים גדולים.
בדרך-כלל הספיקה במורד הזרם גבוהה מזו שבמעלה הזרם מכיוון שערוצים רבים מתלכדים והמים זורמים ביחד, אולם מכיוון שרוחב הערוץ הולך ונעשה רחב יותר מהירות הזרימה במורד איטית יותר.
זוהי הסיבה שבגללה מי השיטפונות נושאים עימם סחף רב, וכשהם נתפסים במאגר שוקע הסחף לקרקעית. במשך הזמן המאגר מתמלא בסחף עד שהוא מאבד את כושר התפיסה שלו לחלוטין ומפסיק לתפקד.
סיבה נוספת קשורה באזור האקלימי וסוג הקרקע או היכולת של הקרקע לספוג מי גשמים מועטים ועד סופות גשם קיצוניות. באזור מדברי שבו כמות הגשם השנתית הממוצעת היא קטנה נוטה הקרקע להיאטם מאוד מהר והמנגנון שגורם לאיטום הקרקע הוא הדיספרסיה של החרסיות בהשפעת מי הגשם.
ניתן לחלק את הגורמים שיכולים להביא לשיטפונות לשלוש נושאים עיקריים.
#תנאים קלימטולוגיים: כמות המשקעים ופיזורם העונתי הם תנאי ראשון להיווצרות השיטפון, והוא נוצר באזורים בהם כמויות מי הגשם גדולות מכמות הרוויה של הקרקע. מאחר וחלחול המים בשכבות הקרקע הוא תהליך איטי יחסית יש חשיבות רבה לעוצמת הגשם ולפרקי הגשם (ימי גשם רצופים). ריכוזן של כמויות גשם גדולות בפרקי זמן
קצרים מתבטא בעוצמת גשם גדולה. בתנאים אלו איבוד המים בחלחול באגן הניקוז הוא קטן ועיקר המים זורמים כמי נגר עילי וגורמים לשיטפונות. גורמים קלימטולוגים נוספים הם משטרי הטמפרטורה והרוח. לשניהם השלכה על קצב איבוד המים באידוי. ככל שהטמפרטורה גבוהה יותר ועוצמת הרוח חזקה יותר, אזי מהירות האידוי גדולה יותר.
#סוגי הקרקעות: טיב הקרקע באגני הניקוז קובע את מידת החלחול. אדמות חוליות, קלות, מחלחלות מים טוב יותר מאדמות חרסיתיות כבדות. קיום השיטפון מותנה בכך שכמות המים האובדת בחלחול תהיה קטנה מכמות מי הגשם הנספגת כמי תהום.
#גורמים טופוגרפיים והידרולוגיים: המבנה הטופוגרפי של אגן הניקוז ומשק המים בקרקע משפיעים על מהירות ויעילות הניקוז ועל מידת איבוד המים בחלחול. ככל שאגן הניקוז תלול יותר מהירות הניקוז גדולה יותר ואיבוד המים בחלחול קטן יותר. גובה מפלס מי התהום באזור משפיע על רוויה של הקרקע ולכן על מידת החלחול באגן
הניקוז.(www.seasonet.com)
בשיטפון הגדול שארע באזור החוף המזרחי של ארצות-הברית עלתה הטמפרטורה למעלה מ-40 מעלות צלזיוס וגל החום נמשך ברציפות יותר משבועיים. 18 איש קיפחו את חייהם בשל החום הכבד, בעוד שבמערב קנדה בו בעת שרר גל קור בלי רגיל באזור הרי הרוקי.
ההתנגשות של שני גושי האוויר זה בזה היא שהביאה את גשמי הזעף ואת השיטפונות העזים של אותה השנה.
בפרק זה הובאו הסיבות העיקריות והנפוצות ביותר הגורמים לשיטפונות, אולם יש לומר כי גם תופעות אקלימיות שונות המאפיינות אזורים מסוימים בעולם כדוגמת סופות ההוריקן, סופות הטורנדו, שנות אל-ניניו ולה-ניניה שיכולים אף הם לגרום לשיטפונות עזים ולנזקים חמורים מאוד.
פרק ג. תוצרי לוואי של השיטפונות (אפידימיולוגיה)
מים מזוהמים הם מים המכילים חומרים הגורמים לשינויים בהרכב המים ובתכונותיהם, והפוגעים באורגניזמים חיים או מונעים את השימוש במים למטרה מסוימת.  מי שתייה העומדים בדרישות נקראים מים שפירים.  ישנם גורמים רבים לזיהום מים, ביניהם טבעיים ומעשי ידי האדם, השיטפונות גורמים להצטברות סחף במקווי המים וכתוצר
לוואי שלהם לעכירות המים והצטברות חיידקים ובקטריות. אורגניזמים במים (אצות ומיקרואורגניזמים) משפיעים על איכות המים, בעיקר על ריכוז החמצן המומס במים והם אלו שגורמים למחלות קשות. שתייה ומגע עם מים מזוהמים יכולים לגרום לתחלואה במגוון של מחלות מסוכנות כגון: מלריה, כולרה, טיפוס, דיזנטריה, ועוד .  על פי
נתוני ארגון הבריאות העולמי, מיליוני אנשים מתים ממחלות אלה כל שנה, כשליש מהם הם תינוקות.  השיטות לבדוק ולזהות את כל אחד מהפתוגנים הן מורכבות, איטיות ויקרות.  לכן בודקים את נוכחותם במים בדרך עקיפה ופשוטה יותר, ע"י ספירת חיידקי E.coli שקל לזהותם.  חיידקים אלו נקראים גם קוליפורמים.  הם הנמצאים במעיים
כל הזמן מבלי לגרום לנזק - והם משמשים כסמנים לחדירת שפכים למים .  נוכחותם במים עשויה להעיד כי המים באו במגע עם הפרשות, ושעלולים להימצא גורמים פתוגנים נוספים במים. 
מאז ומתמיד גרם זיהום מקורות המים להתפרצות מגיפות בקרב בני האדם: כולרה, דיזנטריה, טיפוס, קדחת כפי שצוין הן רק חלק מהמחלות הנגרמות מנוכחות של חיידקים. אף שהיקפן הצטמצם בשני העשורים האחרונים, עדיין מתפרצות מגיפות בעולם באזורים בהן קיימות מערכות מים לא מפותחות כמו במדינות צפופות מאוד (מדינות המזרח
הרחוק) או מדינות העולם השלישי, על פי דו"ח הארגון למזון וחקלאות, שיטפונות אחראים לרעב בהאיטי ובמדינות הגובלות בדרום אפריקה.(wonder.cdc.gov)
בניתוח המקרה שהובא בפרק הראשון, בו תואר השיטפון הגדול שפקד את ארצות הברית דווח כי אזורי הערים דה-מיון וסנט לואיס שם חדרו מי השיטפונות לתוך מערכת המים של הערים וסביבתם וגרמו לזיהום קשה של מי השתייה, השימוש בהם נאסר ויותר מרבע מליון תושבים מצאו את עצמם ללא מים זורמים ראויים לשתייה.
ההשלכות האפידמיולוגיות היו גדולות ובאזורים אלו מחלות זיהומיות רבות התפרצו בקרב התושבים ובע"ח כמו עופות ובקר ולפיכך נאסר על כל שימוש בהם לצרכי מאכל.
דוגמא נוספת היא התפרצות מגפת הכולרה בפרו (וממנה למרבית מדינות דרום אמריקה) בשנת 1991. ההתפרצות אירעה בעקבות ההחלטה של רשויות הבריאות להפסיק את חיטוי מי השתייה בפרו (בגלל החשש מתרכובות-הלוואי). התוצאה: מאות אלפי אנשים חלו בכולרה, רבים מהם מתו. האירוע הטראגי הזה רק חיזק את קביעתם הנחרצת של המומחים,
שהסכנה הבריאותית מאי-חיטוי מי השתייה, גדולה לאין ערוך מהסכנה הנובעת מתרכובות-הלוואי למיניהן, ולכן אסור בשום אופן להימנע מחיטוי מי השתייה.(כהן 1996)
פרק ד. השיטפונות בישראל תוך בחינת מקרה ודרכי הטיפול בו
בפרק זה אבקש לבחון את המצב בישראל תוך התייחסות לניתוח מקרה והדרכים הנהוגות בישראל (כמו בשאר העולם) להתגונן בפני שיטפונות.
התפלגות מקורות המים בישראל  (1996) היא %64 מי תהום
                                              23% מי כינרת
                                                9% מי שיטפונות הנאספים במאגרים
                                                31% מי קולחין
כ-70% מכמות מי הגשמים בישראל מתאדים לאטמוספירה, כ-25% מחלחלים אל מי התהום ורק כ-5% זורם על פני השטח ונאסף אל ערוצי הנחלים.
הזרימה העילית נמוכה מאחר שיש צורך בתנאים מיוחדים להתרחשותה, תהליך זה קורה רק לאחר סופת גשמים עזה הגורמת להצטברות מים רבים על פני הקרקע שאינם מספיקים להתאדות במלואם ואינם מצליחים להיספג בקרקע או לחלחל דרכה אל מי התהום (גולדרייך 1998).
במדינת ישראל החלוקה של הנגר העילי היא לשלושה תחומי התנקזות ראשיים:
ניקוז מערבי לים התיכון
ניקוז מזרחי למערכת הירדן והכינרת
ניקוז לנחל הערבה
לכל אחד משלושת תחומי ההתנקזות ישנו פוטנציאל מים שונה ומאפיינים שונים. נפח מי השטפונות המתנקזים לאגן הניקוז המערבי הוא בגודל בינוני בקנה מידה ישראלי.
עד היום נבנו בו כמה מפעלים ללכידת מי התהום שנועדו בחלקם להחדרה למי תהום ובחלקם לאגירה ולשימוש מקומי עם שילוב של מי קולחין.
בלי המפעלים הללו יאבדו המים לאגן הים התיכון, באגן הכינרת והירדן יש נגר עילי בכמות המירבית בישראל והספקת המים הארצית משם היא רבה.
באגן ניקוז של הערבה יש מעט מאוד מי שטפונות ושכיחות הופעתם נמוכה ולמרות זאת הקימו מספר מפעלים שחשיבותם המקומית היא גדולה אם כי חשיבותם הכלכלית מוטלת בספק.
במי השטפונות טמון כוח הרסני רב של הצפות ונזקים וכדרך התמודדות עם הבעיה נבנו תשתיות להסדרת הניקוז בעיקר במרכז הארץ באזורים עירוניים, וכדי למנוע הרס כבישים נבנו גשרים על גבי הערוצים בכל רחבי הארץ. תכנון מערכות ניקוז, גשרים וסכרים מחייב הבנה של מערכות הגשמים ומאפייני השיטפונות ובכללם: ספיקה, נפח, משך
זרימה, תדירות הופעה וכיסוי הקרקע.
השיטפונות המתרחשים בישראל הם למשך שעות ספורות ולפעמים לימים בודדים במשך השנה ובנוסף מבחינה גיאוגרפית מיקומם הוא מצומצם למדיי.
מאזן המים נותן ביטוי להיצע וביקוש למים. היצע המים בישראל מורכב ממי אקוויפר שמסווגים ע"פ אזור גיאוגרפי וסוג האקוויפר.
סוגי האקוויפרים בישראל ע"פ כמויות המים השנתיות(טבלה מס' 2)
כמות המים במליון מטר קוב לשנה
סוג האקוויפר
300 מלמ"ק
אקוויפר ההר
250 מלמ"ק
אקוויפר החוף
650 מלמ"ק
אגן הכינרת
650 מלמ"ק
אקוויפר אחר (מי שטפונות)
המוביל הארצי מגשר בין כל מאגרי המים הנ"ל ומספק מים אל כל הצרכנים ומאפשר את ניהול משק המים כיחידה אחת. מים נוספים נשאבים מבריכות עפר, שמוקמות לצורך אגירת מי שטפונות או מי קולחין. (שוורץ,1996)
בישראל הצריכה הממוצעת היומית נעה בין 270 ל- 300 ליטר לנפש (במלים אחרות, כל אדם צורך בין 100 ל- 110 מ"ק מים בשנה). לצורך השוואה, הצריכה בשטחי הרשות הפלשתינית היא כ- 80 ליטר ליום בממוצע, ובירדן כ- 150 ליטר ליום. אולם, כפי שמראה הטבלה הבאה, הצריכה הביתית מהווה רק כ- 30% מכלל צריכת המים במדינה. רוב
המים במדינה, כ- 60%, משמשים לחקלאות.
צריכת המים הממוצעת בישראל בין השנים 1991-1995 (טבלה מס' 3)
1995
1994
1993
1992
1991
212 (63%) 137 (7%) 79 (30%)
1163 (63%) 128 (7%) 548 (30%)
1147 (64%) 132 (7%) 513 (28%)
941 (61%) 106 (7%) 479 (31%)
888 (62%) 100 (7%) 445 (31%)
חקלאות תעשייהצריכה ביתית
1928
1840
1793
1527
1433
סה"כ
מטבלה זו ניתן לראות שצריכת המים בישראל דומה, פחות או יותר, לכמות המים העומדת לרשותה (פוטנציאל המים). רוב מקורות המים הם ממקורות מתחדשים , מי התהום והכנרת מתמלאים מחדש מדי שנה מהמשקעים.
כל עוד כמות המים המתוספת למקורות המים דומה לכמות המופקת מדי שנה, חשבון המים של המדינה מאוזן. אולם שאיבה של כמות מים הגדולה מהכמות הנוספת באותה שנה גורמת למאזן מים שלילי, או "אוברדרפט" - צריכת יתר של מים.
פירושו של דבר, שגם אם לא תהיה כל עלייה בצריכה לחקלאות, כבר בשנת 2010 לא יהיו, מערבית לנהר הירדן, מספיק מים ממקורות טבעיים כדי לספק את הדרישה. אם ניקח בחשבון את העובדה שתיתכן גם עלייה בצריכת המים לנפש כתוצאה מעליית רמת החיים, ושגידול האוכלוסיה עשוי להיות גדול יותר כתוצאה מעלייה מוגברת, הרי שאם לא
יינקטו צעדים מונעים במשק המים, תוך פחות מ- 15 שנה נמצא את עצמנו, באופן מילולי ביותר, בפני שוקת שבורה.
ניתן לאזן את משק המים בכמה דרכים, ואלה העיקריות שבהן:
מחזור מים דרך שימוש בקולחים
ייעול השימוש במים בחקלאות
התפלת מים
ניצול יעיל של נגר - שיטפונות (בלנק, 2000)
אחת הדרכים המובילות בעולם לניצול יעיל של נגר עילי היא זריעת עננים, כאשר בישראל החל משנות ה-60 נערכים נסיונות על מנת להגביר את כמות המשקעים וההצלחה היא בין הגבוהות ביותר בעולם.
על-פי הערכות, זריעת העננים מגדילה את כמות המשקעים ב 15% עד 18%, אולם ישנם בעיות בניצול המשקעים ואחת הבעיות העיקריות הקשורות בניצול משקעים היא אובדן מים דרך נגר עילי.
הדבר בולט במיוחד באיזורים מדבריים, בהם אפשר לפעמים לאבד מיליוני מ"ק מים בשיטפון פתע, הזורם כולו על פני השטח לים, במקום לחלחל למי התהום או להילכד במאגר עילי. (ברגר 1993)
ישנם מספר מפעלים לתפיסת מי שיטפונות בארץ, שנועדו למנוע אובדנים מסוג זה. ברמת מנשה שבאזור קיסריה הקימה מקורות מפעל לתפיסת מי שיטפונות, המרכז את זרימות החורף של נחל דליה, נחל תנינים, נחל עדה ויובליהם. בערוצי הנחלים הוקמו סכרים להטיית הזרימות לתעלת הטייה באורך של 16 ק"מ. המים מובלים למאגר שיקוע בחולות
קיסריה, בו שוקע הסחף שבמים, וממנו זורמים המים לשדות חלחול המשתרעים על שטח של כ- 450 דונם. המים המחלחלים לאקוויפר בשדות החלחול נשאבים בעת הצורך על ידי מערכת קידוחי הפקה. ב- 25 השנים הראשונות להפעלתו הפיק מפעל זה כ- 25 מלמ"ק מים. בנחל שקמה, סמוך לקיבוץ זיקים, קיים מזה כ- 40 שנה מפעל דומה לתפיסת
שיטפונות. המים נתפסים בו מאחורי סכר על הנחל, נשאבים ומועברים לצינור ולתעלת הטיה, המוליכה לשדות חלחול. מפעל זה תורם 3 - 4 מלמ"ק בשנה למערכת המים הארצית. בדרום הארץ הוקם מפעל חדש וגדול על נחל הבשור, ועל פי הערכות ניתן יהיה להפיק ממי השיטפונות עשרות מלמ"ק מים נוספים מדי שנה. מים אלה יוחדרו לאקוויפר,
או ישמשו ישירות להשקיה ויפחיתו את אובדן מי השיטפונות לים.בעיה חריפה יותר מציב הנגר העילי באזורים עירוניים. תופעה זו מורגשת במיוחד בשנים האחרונות במרכז הארץ. הבנייה המואצת באזור המרכז גורמת לכך שיותר ויותר משטחי קרקע, שבעבר אפשרו למים לחלחל מפני השטח אל מי התהום, מכוסים בבתים, משטחי בטון, כבישים
ומגרשי חניה. כתוצאה מכך המים אינם מחלחלים, אלא נצברים על פני השטח, ובמקרה הטוב מובלים למערכות ניקוז ונשפכים לים. בשנים גשומות במיוחד (דוגמת חורף 1992) יכולה תופעה זו לצאת מכלל שליטה, ומלבד אובדן המים גם לגרום לנזקים ממשיים כגון הצפת כבישים (הצפת נתיבי איילון באותה שנה) ושכונות מגורים.אחד הפתרונות
המוצעים על ידי המשרד לאיכות הסביבה לבעיה זו הוא הקפדה על הותרת שטחים פתוחים גם בתוך אזורים בנויים - חצרות, איי תנועה, פארקים וכו'. אזורים אלה יאפשרו לכמויות גדולות יותר של מים לחלחל לתוך האקוויפר. בנוסף לכך, תאפשר הפרדה מלאה של רשתות הניקוז והביוב העירוניים (שאמורים להיות נפרדים, אולם בפועל מחוברים
במקומות רבים) לטפל בנפרד במי הגשמים הניגרים, ולנצלם להחדרה לתוך האקוויפר. (בלנק, 2000)
פרק ה. הדרכים להתגונן בפני שיטפונות
הדרכים להתגונן מפני שיטפונות הן רבות ומגוונות והשאלה המרכזית שעולה על הפרק היא השקעה מול תוצאה, הכוונה היא מה מבין הפתרונות המוצעים משתלם באזור מסוים מבחינה כלכלית.
פתרון למניעת שיטפון יכול להסתכם בגדות מורמים או נטיעות להקטנת נגר וסחף ועד בניית סכרים, הטיית נחלים ומפעלים לתפיסת מי שיטפונות.
ניקח לדוגמא מקרה מישראל בעשור האחרון ודרכי הטיפול בשיטפון. נחל התנינים, הזורם אל הים סמוך למעגן מיכאל שבצפון מישור החוף, הוא הנחל הנקי ביותר מבין נחלי החוף. הנחל עשיר מאוד בערכי טבע ובמהלך ההיסטוריה השתמשו בו ובמעיינותיו לאספקת מים לקיסריה העתיקה וישובים בסביבה, באמצעות מערכת של נקבות תת קרקעיות,
אמות מים וסכר רב ממדים הנמצא בתחומי שמורת הטבע במעגן מיכאל.
בחורף 2001 פקד את האזור שיטפון גדול שהערים עד לכביש החוף וחסם עורק ראשי במערך התחבורה של ישראל.
בשנה האחרונה חברו המשרד לאיכות הסביבה, רשות הניקוז כרמל, רשות העתיקות ורשות הטבע והגנים לפרויקט משותף, שמטרותיו: 1. חשיפה, שימור ושחזור של הסכר הרומי בנחל תנינים.
2. שיפור ניקוז מי השיטפונות בנחל תנינים, שבעבר (לאחרונה ב- 1995) גרמו להצפת כביש החוף (כביש מס' 2). כל זאת, במסגרת הפעילות הכוללת לשיקום גוף המים, הגדות והסביבה של נחל תנינים.
במהלך החפירות שבוצעו התברר כי הסכר הוא מבנה אדריכלי רב ממדים מהתקופה הרומית (המאה השנייה לספירה), יחיד במינו בעולם כולו. הוא נועד לאגום מי שיטפונות, שהועברו באמת מים לקיסריה. קטעים מהאמה נחשפו אף הם. המים נאספו במאגר טבעי שהשתרע עד לאזור כביש 2 של היום ואולי אף יותר.
הסכר כלל גם אפשרות לשחרור מבוקר של עודפי מים למורד הנחל, באופן שמנע הצפות ונזקים.
שיתוף הפעולה בין רשות הניקוז לבין רשויות הסביבה הביא לכך שלמרות שהסכר נותר לעמוד על כנו, לא נגרמו החודש הצפות וחסימות של כביש החוף ממי שיטפונות בנחל תנינים
זאת, למרות שבאזור ירדו כמויות עצומות של מי גשם, כחצי מהכמות השנתית (!) תוך כ- 48 שעות.
פרויקט זה גם מוכיח כי שימוש מושכל בשטחים פתוחים לקליטת גלי שיטפונות יכול למנוע נזקי הצפות, ולשמור על מי הגשם לטובת חלחול והעשרה של מי התהום
זאת, במקום שימוש בתעלות וצינורות יקרים, שמטרתם להזרים את מי הגשם היקרים אל הים.
המשרד לאיכות הסביבה פרסם הנחיות לבניה משמרת מים, שעניינה הפנית מי גשם ממרזבים אל שטחי גינות ושטחים פתוחים אחרים, במטרה להביא לחלחול והעשרת מי תהום. יישום הנחיות אלו אף עשוי להביא לחסכון ניכר בהשקעות בתשתיות ניקוז עירוניות. מספר ערים באזור החוף כבר אימצו הנחיות אלו, לרבות נתניה, קריית אונו ופתח
תקווה.
פוטנציאל המים הזמינים העומד כיום לרשות מדינת ישראל נאמד ב- 1600 מליון קוב בשנה. הועיל וצריכת המים במדינה הולכת וגדלה, הולך ומתרחב הפער בין צריכת המים לבין הפוטנציאל. כדי לצמצם פער זה יש להגדיל את פוטנציאל המים ע"י פיתוחים טכנולוגיים שונים:
מאגרי מי-שיטפונות
גשם מלאכותי
התפלת מים מלוחים וטיהור מי שפכים
מידי שנה הופכות כמויות גדולות של מי גשמים לנגר עילי הזורם בנחלי האכזב לים. ניתן ללכוד חלק מהמים ולהשתמש בהם אולם לשם כך יש לבנות סכרים בערוצי נחלים.  את המים אוספים במאגרים עיליים בעוד שבחלק מהמאגרים משתמשים במים באופן ישיר, ובאחרים מאפשרים למים לחלחל למי תהום, ולאחר מכן מפיקים אותם באמצעות קידוחים
באזור החלחול. במקרים של הקמת סכרים בנחלי איתן בעלי מערכת אקולוגית ענפה, הקמת הסכרים מונעת מים ממורד הנהר, גורמת לייבוש גופי מים ולפגיעה במגוון הביולוגי שהתקיים בהם.  כמו כן, הטיט והסחף המצטברים לפני הסכר אינם מגיעים אל המינים החיים במורד הנהר ונמנעת מהם אספקת נוטריינטים חשובים. 
לכידת מי השטפונות מוסיפה למשק המים כ-05 מליון קוב (1002) שהם 3% מכלל הצריכה בישראל.  ניתן להגדיל כמות זו ע"י הקמת מאגרים חדשים.
(http://www.alehlod.co.il/EcoWater.html )
ו. סיכום ומסקנות
מי הגשם היורדים אלינו משמיים, הם הזכים והצלולים ביותר שניתן למצוא עלי אדמות. ללא התערבות האדם, יגיעו מים אלה בחלקם אל הים. חלקם יחלחלו לאקוויפרים דרך ערוצי הנחלים והיתרה תתאדה בחזרה לאטמוספרה. לכל אורך ההיסטוריה הכיר האדם בטיב מי הגשם ובזמינותם, ובנה מערכות ניקוז לאיסופם ולאגירתם. מי הגשם היורדים
באזורים עירוניים בנויים, מגיעים ברובם למערכות הניקוז כיוון שאינם יכולים לחלחל לקרקע, הם מוצאים את דרכם לנחלים, או היישר אל הים. במצבת מקורות מי השתייה הזמינים, מים אלה נחשבים כיום אבודים. חשיבה חדשה, טכנולוגיות וחומרים מתקדמים וניהול מערכתי נכון, עשויים להציל אותם מאובדן.
לשם כך יש למצוא פתרונות טכניים ומנהליים, אשר יאפשרו ניצול מקור מים כמו מי השיטפונות. (אלקן, 1998)צעדים חדשניים לניצול מי השיטפונות עשויים להפוך משאב זה לכדאי בהשוואה למים המובאים ממרחקים, לא כל שכן בהשוואה למי ים מותפלים. (מאור 1993)
תוצרי השיטפונות מביאים להוצאה כספית שיכולה להסתכם במיליוני דולרים ולאבידות בנפש גדולות מאוד, בעיקר במדינות מתפתחות בהם מכה אסון טבע מסוג זה הממשלה מתקשה להתמודד עם תוצאותיו ונזקקת לסיוע הומניטרי וכלכלי ממדינות אחרות. באזורים שונים בעולם כמו באפריקה ומזרח אסיה ניראה כי הממשלה לא מייחסת חשיבות רבה
לאסונות הטבע החוזרים ופוגעים מספר פעמים בשנה ולא משקיע מספיק משאבים על מנת למנוע את ההתפרצות הבאה.
בישראל השיטפונות לא מגיעים למימדים של אסון טבע עולמי אבל אין עובדה זאת מבטלת את התוצאות שלעיתים גם כרוכות בקורבנות ונזקים כספיים רבים לשיקום האזור הנפגע. לאור כל האמור לעיל נחוץ תכנון נכון לאיסוף מים ומניעת אובדנם או זיהומם אשר יאפשר להחדירם לאקוויפר ובכך להשתמש בהם גם לחקלאות וגם כמי שתייה.
רשימת מקורות
אלקו ד. 1998. מים באספקה שוטפת. ירוק כחול לבן, כרך 20. http://lib.cet.ac.il/Pages/item.asp?item=606
בלנק, רמי, 2000. צריכת המים בישראל והמאזן ההידרולוגי. ישראל. משרד החינוך. שרות הפרסומים. מרכז ההסברה. באתר: http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=4438
בן צבי, י. 1992. ספיקות ונפחים בתחומי ההתנקזות הראשיים. ירושלים: נציבות המים.
בר אל, ר. 1995. מאזן המים לטווח ארוך ממזרח וממערב לנהר הירדן. מדינת ישראל: משרד הכלכלה והתכנון, הרשות לתכנון לאומי כלכלי.
ברגר, י. 1993. משק המים בישראל לקראת הרבע הראשון של המאה ה- 21: מגמות התפתחות ופיתוח משאבים בתנאי מחסור. בתוך תוכנית אב לישראל בשנות האלפיים, חלק ו' פרק 2.1, דוח שלב א', כרך ב'. חיפה: הטכניון, הפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים.
ברגר, י. 2000. המים בישראל : תמונת הווה ותצפית לעתיד. אאוריקה : כתב-עת להוראת מדעים וטכנולוגיה, 2, 25-45.
גולדרייך, י. 1998. האקלים בישראל. רמת גן: אוניברסיטת בר-אילן והוצאת מאגנס.
גל, א. 1998. שיטפון אל הנגב. תל אביב: המרכז לטכנולוגיה חינוכית.
כהן, י. 1996. יותר כלור פחות כולרה. ירוק כחול לבן, כרך 7.
מאור, ח. 1993. מגדיר איכות הסביבה. תל אביב: אאחר מאור.
שוורץ, י. 1996. תוכנית אב לישראל בשנות אלפיים - ישראל 2020 - נייר רקע למדיניות משק המים. מדינת ישראל: תה"ל, משרד החקלאות ונציבות המים.
Payen, N. 2002. The Flood after the Flood, Callaloo, 25 (3), 759-771.
www.health.gov.il
http://wonder.cdc.gov/
www.planetdiary.com
בליזרד אלו הם גלי קור קיצוניים שמובילים לסופות שלגים בטווח שבין קנדה וארה"ב, מלוות לרוב ברוחות עזות ושיטפונות.
צ'יינוק מסמל צניחה מהירה של גלי חום המאפשר להמיס מסות של שלג.
כולירה הוא זיהום חיידקי חד של המעי הדק הגורם לשלשול קשה שעלול להוביל להתייבשות, אשר ללא טיפול עלולה לגרום למוות. המחלה נרכשת ממזון או ממים מזוהמים. כולרה מופיעה בדרך-כלל במגיפה. בתנאים סניטריים טובים התפרצות של מגיפת כולרה היא נדירה. הטיפול הוא על-ידי אנטיביוטיקה ועירוי נוזלים ומלחים.
מלריה (קדחת הביצות) היא מחלה זיהומית טרופית והיא אחד מגורמי המוות העיקריים בעולם כיום: היא גורמת לחצי מיליארד חולים ול-2 מיליון מתים מדי שנה. רוב רובם של מקרי המוות הם באפריקה שמדרום לסהרה. . החרק המעביר את הטפיל של קדחת הביצות הוא יתוש האנופוליס. היתושה (תמיד נקבה) מוצצת דמו של אדם נגוע; אחרי
שמונה ימים של התפתחות טפיל המלריה בגופה הוא מצוי בבלוטות הרוק שלה (שם ישכון עד מותה), זמין להעברה.(www.health.gov.il)
18

תגים:

משקעים · נגר · עילי · מים · שיטפון · גשם · גשמים · סחף · הסעה · אסונות · טבע

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "שיטפונות יבשתיים במאה העשרים", סמינריון אודות "שיטפונות יבשתיים במאה העשרים" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.

אודות האתר:

יובנק הנו מאגר עבודות אקדמיות לסטודנטים, מאמרים, מחקרים, תזות ,סמינריונים ועבודות גמר הגדול בישראל. כל התקצירים באתר ניתנים לצפיה ללא תשלום. ברשותנו מעל ל-7000 עבודות מוכנות במגוון נושאים.