זיקנה ויחס החברה כלפיה

תקציר העבודה:

ראשי פרקים
1. מבוא והצגת הנושא
2. הקדמה-הזקנה ובעיותיה
3. ניתוק ותלות-כללי
4. הזקנה ביהדות העדות השונות
5. תוצאות השינוי ביחס לקשישים בארץ
6. דוגמא לפיתרון חברתי-מועדון קשישות ליוצאות תימן
7. סיכום העבודה
8. ביבליוגרפיה

מבוא והצגת הנושא
ההזדקנות היא אחת הבעיות אשר אדם פוחד ממנה יותר מכל ולכן הוא אומר כל בוקר "אל תשליכנו מלפניך לעת זקנה". הכוונה אינה רק לבעיות חומריות או בריאותיות אלא גם לבעיות מנטאליות תפקודיות. התמודדות עם הזקנה אינה קלה, וכל חברה יש לה את היחס שלה כלפי הזקנים בתוכה, כאשר לרוב זו יחס של כבוד, עזרה, ואיזון הדדי.
הזקנים, למרות שקבוצת השייכות שלהם הינה קבוצה מוגדרת ביותר, למרות זאת אין הם מעונינים להשתייך לאותה קבוצה ולרוב אין הם רוצים להתנתק מהקבוצות האחרות ולהיות בבדידות. הספרות המקצועית מבחינה בין בדידות ובין בידוד. המושג בדידות מוגדר כהרגשה סוביקטיבית של חוסר שביעות רצון מהמגעים האינטלקטואלים והרגשת הבדידות. הבדידות הינה מושג אוביקטיבי של מגעים מועטים עם משפחה, ידידים וקהילה, אלא עד כדי ניתוק מרשת יחסים. ישנה הבחנה בין בידוד חיצוני הקשור למצב שבו הקשיש, המאריך ימים צופה במותם של חבריו ובמשך הזמן יש לו פחות חברה על מנת לחלק את הזמן. הבידוד השני הוא הבידוד הפנימי הקשור בחוסר יכולתו לשמור על קשרים ישנים וליצור קשרים חדשים כתוצאה מהתדרדרות במצבו הפיזי המנטלי.

מטרת עבודה זו, לאחר סקירה על בעיות הזקנה כתופעה אנושית חברתית, היא לסקור את יחס החברה לזקנה ובעיותיה וכן לראות מהוא היחס לקשישים כיום במארג המשפחתי, בעדות השונות.
בעבודתי אשתמש בספרות מקובלת, וכן בהשערות אישיות ובהבאת תיאוריות אחרות, שלדעתי הן משפיעות.

מקורות:

הקדמה-הזקנה ובעיותיה
מוקד חשוב בדיון על השלכות הזקנה הוא מידת התלות של קשישים. שני המדדים השימושיים והנפוצים הם: יחס התלות של הקשישים ויחס התלות הכולל, המוגדרים, בהתאמה, כיחס של מספר הקשישים התלויים, ושל מספר כלל התלויים, באנשים בגילאי עבודה (20-64). כיום באירופה יש יחס של קשיש אחד לכל חמישה איש בגיל העבודה. יחס זה נע
בין 1:6 בברית המועצות לשעבר ו1:4- באירופה, תוך שינויים קטנים ולא אחידים בחלקים שונים של אירופה במשך העשור האחרון. השינויים ביחס תלות הקשישים יהיו משמעותיים וניכרים יותר במיוחד אחרי שנת 2000. בשנת 2025 יהיו באירופה יחס של קשיש אחד ל4- אנשים בגיל העבודה והפערים בין חלקי אירופה ביחס התלות ישתנו. באותה
עת יהיה יחס של קשיש אחד לכל 5 אנשים בישראל, בעוד שכיום היחס הוא קשיש אחד לכל 6 אנשים בערך.
אף על פי שיחס התלות של הקשישים עולה בצורה ניכרת עם התמשכותו של תהליך ההזדקנות, הרי ליחס התלות הכולל דפוס מורכב יותר, בגלל הירידה במספר הילדים. במשך שנות השמונים היתה ירידה משמעותית למדי ביחס התלות הכולל וירידה זו תמשיך עד שנת 2000.
מערכת התמיכה של המשפחה חשובה ביותר להתמודדות עם תהליכי הזקנה. סטריאוטיפיים חברתיים מזהים זקנה עם מוסדות, פסיביות, חולשה ומחלה. בפועל מצבים הניתנים על כך כי מרבית הזקנים חיים בקהילה ורק מיעוטם נמצא במסגרת מוסדית (5%). נתונים אלה תקפים לגבי ארצות מערביות שונות וגם לגבי ישראל. המחקר הגרונוטולי נטה
להתמקד בזקנה המוסדית והפתולוגית ולהתעלם יחסית, מתהליכים של הזדקנות נורמאלית בקרב הזקנים החיים בקהילה מתוך התייחסות רב תחומית לתהליכי הזדקנותם.
שני תחומי חיים מרכזיים בתקופת הזקנה הן מצב הבריאותית של האדם ומכלול הקשרים הבינ-אישיים במערכת המשפחתית. אלה שני תחומים דינמיים, המצויים בתהליך מתמיד של התהוות ושינוי ואשר מערך הקשר בינהם הוא בעל עניין מדעי רב בתחום הבנת קשרי הגומלין בין מערכות סומטיות "אוביקטיביות" וכמותיות יותר בהגדרתן לבין מערכות
נשפיות וחברתיות השייכות לתחום ה"סוביקטיבי" והאישי יותר של החוויה האנושית.
הגרונטולוגיה המודרנית מתבססת על תפיסה הוליסטית, המניחה כיום יחסי גומלין מורכבים בין מערכות נפשיות, חברתיות, ופיזיולוגיות. בעבר היה נהוג להבחין בין תחומים שונים בהזדקנות, כאשר כל תחום נחקר בנפרד ופיתח מודלים עצמאיים. כיום, בחינה של המערכות השונות באופן נפרד נתפסת כבלתי יעילה לתיאור ולהבנת הזקנה.
הסיבות והנסיבות של ההזדקנות הן כה רבות, מורכבות ומגוונות שנדרשת גישה רב תחומית ואינטראקטיבית.
במחקר שנערך, מצאו החוקרים כי מנגנוני תמיכה משפחתים יכולים להוות תחליף טוב למקורות סעד אחרים וכי לתמיכה המשפחתית קשר משמעותי ישיר עם מצבו הבריאותי של האדם בזקנותו. ברמת הסתברות של 95% המתאם בין קבלת עזרה מעשית מבן הזוג ובין רמת הבריאות היתה 23% ואילו קבלת עזרה ריגשית היתה לה השפעה של 35%. מתאמים אלו
הינם מתאמים גבוהים לאור הקושי בבדיקה ולאור הבדיקה שעל פניה לא היה צריך להיות לה השפעה.
גם חיים חזן בספרו טוען כי למצבים חברתיים יכולה להיות השפעה על מצבו הכללי של הזקן.
אחת התיאוריות הטובות ביותר לתמיכה בזקן היא, לדעתי, התיאוריה היהודית. התיאוריה היהודית גורסת כי הזקנה אינה "עונש" וכי על כל אחד לעזור לקשיש. קשיש הינו המכובד בחברה ועל כך אחד לכבדו היות והוא בעל ידע וניסיון רבים יותר, וכאשר זהו הקריטריון למעמד חברתי הרי לקשיש לא אמורה להיות שום בעיה בערוב ימיו.
ליהדות אין היבט חברתי לגישות התלויות במקום ובזמן. אין התייחסות להבדלים תרבותיים ובין תרבותיים בזמנים ובתקופות היסטוריות שונות; לאמור, ההתייחסות השלילית לזקנה בימינו אנו (סטריאוטיפים) לעומת תקופה קדומה בה חלקו לזקן כבוד והדר והחשיבוהו לאדם חכם.
ניתוק ותלות-כללי
החברה היא קבוצה המורכבות מרבדים, שכבות וקבוצות משנה. לכל קבוצה כזו אנו קוראים קבוצת התייחסות או קבוצת שייכות. הזקן הינו שייך לקבוצת הקשישים אולם למעשה הוא מעונין להיות בקבוצת הצעירים, דבר שלא תמיד מתאפשר לו, ובראותו זאת הוא לעיתים מתנתק לגמרי מהחברה.
מצב זה יכול ליצור אצל הקשיש סטיה חברתית, לא סטיה במובן הפשוט אלא סטיה מהנורמות שהחברה מצפה ממנו להתנהג על פיהם.
כל חברה קובעת לעצמה סוגים מסוימים של נורמות ולא תמיד הפרט מתאים את עצמו אליה. חברה אינה רק ארץ או מדינה אלא היא כל קבוצת אנשים אליה שייך האדם, להבדיל מקבוצת התייחסות אליה הסוטה לעיתים מעונין להגיע. לאלו אשר מסכימים עם הדרך ומנסים להגיע אליה בכוחות עצמם בדרכים שהחברה קבעה כדרכים "טובות" על מנת להגיע
למטרת החברה נקרא קונפורמיסט (מלשון פשרן). חדשנים הם אלו אשר מנסים להגיע אל אותה מטרה אולם בדרכים "חדשניות" מעט, דרכים אשר החברה קבעה כי הם אסורים וכי לא בהם יש להשתמש בדרך לאידיאל החברתי.
מצבים אלו ואחרים יכולים לגרום לניתוק האדם מן החברה בכללותה, והזקן, היות והטובין הכלכלים שהוא מסוגל ליצר לחברה הינם מועטים והוא לרוב תלוי בה, יכולה להיות בעיה כפולה, אם החברה אינה סוציאלית לחלוטין ואינה חברה פתוחה לרעיונות או חברה מבוססת. חזן טוען, כי דווקא חברות שאינן בעלות מצב כלכלי איתן יטו לא
להתייחס לקשיש, לבעיותיו ולניתוקו, גם אם הוא מעונין להשתלב בה בחזרה.
לתלות בגיל הזקנה ישנן משמעויות רבות. ניתן לתאר את המשמעותיות על פי 4 בעיות אופייניות לזקנה, אותן כבר הזכרנו לעיל:
1.תלות כלכלית: הזקן אינו מסוגל ליצר טובין כלכליים ולכן אינו יכול לדרוש, לפחות דרישה בכח, טובים כאלו. על פי התיאוריות הבסיסיות של הצדק, הוא אינו רשאי לדרוש מאומה.
2.תלות חברתית: לקשיש אין יכולת תפקוד כמו שלכל אזרח ולכן הוא חייב להיות תלוי בהם. הקשיש אמון על תיאוריות חברתיות ועל שיטות מחשבה מיושנות אשר כעת נעשו לא רלוונטיות ולכן החברה אינה מקבלת אותם כשווים.
3.תלות שכלית: הפרעות בזיכרון, חוסר הבנה ושיפוט הנגרמים כתוצאה מהתדרדרות או שינויים במערכת העצבים המרכזית. הקשיש אינו יכול לסמוך בתפקידיו הקוגניטיביים על זכרונו, הבנתו ושיפוטו להגיע לפתרון בעיותיו וצריך ונזקק לסמוך על תפקידם הקוגניטיבי של אחרים (בתי אבות ומוסדות).
4.תלות גופנית: נוצרת בעקבות הפחתה כנובע מפגיעה במערכות המוטוריות החולשות על השרירים. בעיות זיכרון מתחילות להופיע עקב בעיות של איבוד תאים במוח ואיבוד תאי זיכרון.
גיל הזקנה מאופיין ע"י איפיוניים אישיותיים רבים. מאפיינים אלו יכולים להיות רבים: יכולת גופנית בעבר, יכולת שכלית שנפגמה קשות ע"י מאורעות הזקנה, מעמד חברתי שנפגע כתוצאה מעזיבת העבודה וכיו"ב. על מנת להסתגל לכל השינויים על הקשיש לעבור חיברות מחדש ועליו ללמוד את תפקידי קבוצתו החדשה, ואם הוא לא ישכיל
לעשות כך הוא עלול למצוא את עצמו מנותק ומבודד, הן מוסרית והן הרגשתית.
תיאורית "הניתוק"
תיאורית הניתוק גורסת כי באופן כללי האדם הקשיש יתנתק מהחברה באם לא יבצע פעולות מסוימות או אם ישאר פסיבי ועל כך הוא מבקש מידי יום "אל תשליכנו לעת זקנה" ומפרשים כי הכוונה היא שלא יתנתק מהחברה. כל תהליך שיש בו כדי לגרום לקשיש לניתוק בעצם משרת את כותבי התיאוריה ותומך בהם.
התיאוריה היא תיאוריה פסיכולוגית סוציולוגית ומשמשת כגשר בין תיאוריות פסיכולוגיות וסוציולוגיות וטוענת כי אנשים מסגלים לעצמם דרך חיים על מנת להתאים לעובדות החיים הקשות.
בתחילת שנות ה60- הציע CUMMING תיאורה כוללנית ומקיפה להסברת תהליך ההזדקנות בשם "תיאורית ההתנתקות", אשר היתה דומיננטית במשך שנים רבות.
CUMMING טען כי ההזדקנות הינה נסיגה או התנתקות הדדית: חברתית ונפשית,בלתי נמנעת של היחיד והחברה אשר היא מובילה לצמצום המגע.
התנתקות זו הינה אליה וקוץ בה. האדם הקשיש עומד להיפרד מהעולם בעוד שנים מספר, ואם הוא יתנתק בצורה חריפה הוא עלול להיות בטראומה, כולל הסובבים אותו. היות והוא מתנתק לאט לאט, הוא מרגיש כי "זה הסוף" ולכן הפרידה הינה קלה יותר. במקרים נדירים אין הוא והחברה רוצים להתנתק אחד מהשני ואז טוב לשניהם. הבעיה
מתחילה כאשר אחד מהם רוצה בתהליך והשני לא. במקרים כאלו תהיה התנתקות, היות ומערכת היחסים הבין אישיים דורשת דואליות.
התיאוריה מתבססת על ההנחה כי מדובר בתהליך מעגלי. בסיס ההנחה נובע מכך שהאינטרקציה יוצרת ושומרת על הנורמות כתוצאה מהפחתה במארג החברתי, במספר האינטרקציות מתרחש תהליך של שחרור, חופש מואץ מהפיקוח החברתי וזהו העיקרון המעגלי. אם הקשיש לא יתנהג בהתאם לנורמה כי אז היה קשה לו להתקשר בקשרים חדשים ולכן גם קשרים
ישנים מתנתקים וקשריו הולכים ונעשים פחות שכיחים.
CUMMING טען כי ההתנתקות הינה אוניברסלית, ללא קשר עם המעמד האנתרופולוגי או הדתי היות וגם הציפיה למוות הינה אוניברסלית. הוא הציע תהליך נסיגה ב3- שלבים כאשר הפרט תופס את צמצום המרחב חייו ומצפה לשלב האחרון בהם, ואחת ההתבטאויות היא מספר האנשים איתם הוא בא במגע יום יומי:
1.הפרט תופס את מרחב חייו כבלתי מצומצם. אין הוא מרגיש כי יש לו צורת התנתקות כלשהי מחברתו וכמות האינטרקציות שלו עם החברה נשארת זהה.
2.השלב השני הוא המעבר לכיוון המוכנות להתנתקות. הוא נשאר פעיל אך בתת מודע הוא מרגיש כי מגיע יום בו הוא יצטרך להתנתק הדרגתית מהחברה.
3.הוא פורש מעבודתו בצורות שונות היחודיות לכל אחד.
אי לכך, ע"י ניתוקו של הזקן מהחברה, אין מותו מהווה משבר וכל אחד ממלאת הפונקציות שלו כמו קודם, על פי עובדות החיים.
אחת הביקורות על התיאוריה טוענת כי כל האינטקרקציה והתהליך יכול להיעצר, למרות האוניברסליות, אם החברה תדע להשאר במגע יום יומי עם הקשיש.
קשישים פעילים יכולים להגדיל את היקף פעילותם, אם בדרך של חיברות גילאית או בדרך וולונטרית כלשהי.
בקורת תיאורטית על התיאוריה אנו מוצאים אצל חזן הטוען כי: "תפישה זו היא פשטנית למדי, משום שהיא גורסת אחידות ואוניבסליות לכל אורך שלבי החיים... גישה שונה היא הגישה הקרויה באנתרופולוגיה תרבות ואישיות. גישה זו מניחה שהתפתחות אישיותו של האדם היא תוצר לוואי של התרבות שבתוכה הוא חי.."
לכל חברה יש לא רק את האספקטים הפונקציונאליים באמצעותם היא מאשרת ומגנה על המיכלול שלה, אלא יש לה מספר מסוים של אמונות, דוגמאות ונטיות אשר מנוגדים המכחישים ומערערים לא רק את התיפעולים החיוניים ואת מבנה הקבוצה אלא שבזמנים מסוימים אפילו את קיומה. התנהגות אתנו פסיכיאטרית מסבירה, בין השאר, מה המרכיבים
של תרבות אשר יכולים לבוא לידי ביטוי בצורה זו או אחרת
בעתיד ואשר התנהגות זו נראית לנו כמוזרה, או במקרה הקיצוני, חולנית.
כמו כן מביא חזן ביקורות אמפיריות :"מבחינת המציאות כפי שהיא משתקפת בנתונים שנאספו מחברות שונות בידי סוציולוגים אנתרופולוגים. התיאוריה אינה מקבלת אישור ותמיכה...".
ביקורת נוספת על התיאוריה היא מפי WAN ODLER הטוענים כי יש להתייחס למעורבות החברתית לפני היות האדם קשיש ולמעורבות החברתית הנהוגה באותה חברה לקשישים בני גילו של האדם.
הזיקנה ביהדות בעדות השונות
היחס לזיקנה שונה במהותו מעדה לעדה, והוא נובע בבסיסו מהשינוי האנתרופולוגי בין העדות.
התנהגות אתנו פסיכיאטרית מסבירה,בין השאר, מה המרכיבים של תרבות אשר יכולים לבוא לידי ביטוי בצורה זו או אחרת בעתיד ואשר התנהגות זו נראית לנו כמוזרה, או במקרה הקיצוני,חולנית. לכל עם ולכל אומה יש את מנהגיו, תרבותו ומסורתו אותה הוא מכיר ומוקיר שנים רבות. תרבות זו מעוגנת בכללי המוסר החברתיים אותן הוא
מכיר, בכללי דת ומסורת עליהם הוא אמון וכן במנהגים אשר נשתרשו במשך השנים, ואין איש יודע את מקורן. תרבות זו והתנהגות זו יכולים לבוא לידי ביטוי, הן בטווח הקצר והן בטווח הארוך, בצורה של תרבות אחרת בצורה סוביקטיבית או לכל תרבות בצורה אוביקטיבית, יכול להראות הדבר כמוזר, חולני ואפילו פלילי.
חיה צוקרמן (1988) חקרה את ההסתגלות החברתית של קשישים עולים מארה"ב, שם המנטליות מערבית, לעומת קשישים ותיקים בארץ והגורמים המנבאים אותה.
היא מצאה כי ההשכלה היא אחד הגורמים להשתתפות חברתית גבוהה, דבר השכיח יותר אצל בני עדות האשכנזים.
במחקרה משנת 1981 היא בדקה ספציפית, כמשתנה תלוי, את ארץ המוצא הקשיש, ומצאה כי ארץ המוצא של הקשיש הינה גורם מסביר מובהק ביותר ברמת ההשתלבות החברתית.
אוריאל סימון בדק את הבעיות בין הורים קשישים לילדיהם במשפחות שעלו מארצות האיסלם (בני עדות המזרח), במסגרת ההתלבטות בפערי החינוך והגיל בארץ.
שאלת המחקר היתה האם יש לנסות לקבוע באיזו מידה חייבים אנו להתחשב ברצונם של ההורים מכאן,ובאופיים של ה"צברים" מכאן,כשאנו באים להתוות את מטרות החינוך של ילדי עולים.
מאמרו זה פורסם בשנת 1957 עת הגיעו משפחות מרובות ילדים מארצות האיסלם והיתה בעיה,היות וההורים וכן הסבים,רצו להמשיך בחינוך המסורתי שבו ראש המשפחה נוטל תפקיד חשוב ביותר בחינוכו לבנו לבין רצונותיהם של התלמידים ומערכת החינוך לחינוך רשמי ואחיד.
הוא קובע כי אין ספק בכך שהמשבר החמור שהחל בזיקתם של ילדי העולים להוריהם ולמשפחתם הינו בעיקרון פרי גורמים אובייקטיבים. וניזון מן הרגרסיה החברתית והכלכלית, ולעיתים קרובות אף המוסרית, שבאה בעקבות העליה לארץ- מי שנעקר ממקור גידולו ועדיין לא חזר והיכה שורשים אינו יכול לעשות פירות. המתבגר חש בעליל שלקשיש
אבדה הדרך ואינו יכול להדריכו, והרינו נוטה לזלזל בו ולפרוק את עולו.
מצד שני גדול יחסית כושר ההסתגלות של ילד, וכך יש והוא מחפש לו מורה דרך מקרב מוריו ומחנכיו בני הארץ. והמחנך מצידו- מטבע הדברים שהוא שואף להגביר את מידת השפעתו, ואחד האמצעים הבדוקים לכך הוא להגדיל את התלות שתלוי בו החניך. ככל שהילד תלוי יותר במחנכו, בסיפוק צרכיו החומריים והנפשיים, כן רבים יותר תחומי
המגע האינטנסיביים שבינהן וגדולים סיכוי ההכוונה. מובנת, איפוא, נטייתו של המחנך לספק את המזון, ולתפוס עד כמה שאפשר את מקומם של ההורים והקשישים כסעד רוחני ותרבותי.
נדמה לו למחנך שהוא זוכה מין ההפקר, כביכול, כשהוא מביא את הילד לידי הזדהות כה אינטנסיבית עם דמותו שלו. אין להתפלא על כך שרווחת הנטייה להסיק הזדהות זו ולהעצימה גם באמצעים שליליים, הווה אומר על ידי החלשה מכוונת של זיקת הנער למבוגרים, ופועל יוצא מכך הוא היחס לקשישים באותה חברה.
הפעלתן של בני הנעורים באמצעות המרדתם נגד סדרי החברה אינה נדירה בחברה המערבית. פירושה ניצול חינוכי של משבר ההתבגרות. אולם את משבר ההתבגרות הטיפוסי לא נמצא בבן המזרח: נעוריו קצרים עד למאוד והוא נכנס במהרה לעול המשפחה; אין הוא עומד בני קשיי הבחירה וההכרעה לפי שדרך חייו מותווית בעבורו מראש אין הוא סובל
מהלם הפגישה עם המציאות כמות שהיא, מפני שלא השתדלו מעולם להסתירו מפניו והתבגרותו מתרחשת בצורה הדרגתית.
אולם, לאחר ההתישבות בארץ עברו על בני עדות המזרח משבר חמור שכמה מסימניו דומים במידה רבה למשבר גיל ההתבגרות הפוקד את הילדים המערביים, ולמעשה גם על העולה הבוגר עובר הזעזוע שבפגישה עם "המציאות כמות שהיא" ושבהתפקחות מן האשליות, שהם מסימניו של משבר ההתבגרות. משנגוזו ברבות השנים המחשבות על ארץ זבת חלב
ודבש גברו הספקנות לגבי כל חזון ויעוד, והחשדנות לגבי כל הבטחה ותוכנית. גם העולה הבור הסובל מאי התמצאות במציאות, תוקפים אותו רגשות בושה, זרות ובדידות בדומה למתבגר. מצד אחד רצונותיו נוטים להיכמר על עצמו, ומצד שני הוא מטיח ביקורת והאשמות כלפי שליטי הארץ. פריקת עול הפגנתית ואף הרסנות לשמה, שניגוד
לציוויו של המבוגרים\קשישים, באות לשמש ביטוי לאוזלת היד. אין זה מקרה שלא נלווים אליהם דווקא אלה הגילוים השליליים האופיניים למשבר ההתבגרות.
בצידה של בחינה פסיכולוגית זו יש לבדוק גם את משמעותה המוסרית של ההתרחקות מן הקשישים בעבורו של בן המזרח. כבוד אב ואם והנאמנות לדרך חייהם הינם כידוע, יסוד היסודות של תורת המוסר שלכאורה נתחנכו עליהם יהודי ארצות האיסלם. והיות ואין עולה כלל על דעתם שמשבר ביחסים שבין אבות לבנים הינו תופעה נורמלית
ולגיטימית הרי שהפנייה נגד ההורים נתפסת בעינהם בהכרח כחטא- חטא ברור, ראשוני ומוחלט.
גרוניך (1981) טוען כי במקרים כאלו אנשים שומרי מסורת מכל העדות, ובמיוחד מעדות המזרח, נוטים יותר לכבד את הוריהם. הסיבה ברורה לאור הציווי הקיים בתורה, אולם הוא לא בטוח כי זו הסיבה העיקרית.
תוצאות השינוי ביחס לקשישים בארץ
עם קום המדינה התרחשו שינויים כלכליים ומדינים אשר כתוצאה מהם נפתחה תקופה חדשה של חשיפה מירבית לערכים זרים. החשיפה החלה בצורת מגעים עם האוכלוסיה העירונית וגם הזרה, בעקבות יציאת האנשים אל מחוץ לתחום המגורים שלהם בחיפושיהם אחר תעסוקה. השפעת המגע עם העיר לא הצטמצמה לתחום הכלכלי, אלא היו לה השלכות גם על
התחום הערכי וצורת החיים. כתוצאה מאכיפת חוק חינוך חובה השתפר המצב הכלכלי ורמת החיים עלתה במהירות.
השפעת המודרניזציה על הישראלי היתה כבירה למדי. בתקופת המנדאט עדיין היה המשק בכללותו משק אוטרקי למדי. רבים היו שכירי יום שעבדו מחוץ למקומות מגוריהם. המגע המתהדק עם המודרניזציה ועם התיעוש ורמת החיים המודרנית הביא, עוד בטרם קום המדינה לשיפור משמעותי, שיפור אשר נמשך לאורך השנים.
עם חלוף הצנע של שנות החמישים המוקדמות והתארגנות הפועלים במסגרות האיגודים המקצועיים גבר הצורך בידים עובדות ובמומחים מקצועיים בשוק העבודה. הצעירים ניצלו היטב צורך זה והצליחו לשפר את תנאי עבודתם והכנסתם. זרימת הכספים מעבודות חוץ ופעולות פיתוח ממשלתיות איפשרו את התפתחות היוזמות הפרטיות בערים הגדולות
בתחומי המסחר הזעיר ואף התעשיה החצי כבדה. אופייניות במיוחד הן התמורות בהתפלגות התעסוקה. סקרי התעשיה והמלאכה שערכו הבריטים באותה תקופה בישוב הקטן מאשרים זאת.
במקביל התחזק תהליך העיור, ככל שהדבר נוגע לגודל הישובים שהפכו מכפרים קטנים לישובים עירוניים. כל אלו הביאו לכך שציבור השכירים הניתן להגדרה כמעמד פרולטרי צמח. מאז 1955 עלה משקלם של השכירים במשק הלאומי בכ30%- וזהו ללא ספק תהליך מובהק של יצירת מעמד שכירים. העבודה השכירה מחוץ לישוב מביאה בצידה לשחרור
מהתלות הכלכלית במשפחה, מגבירה את עצמאות התאים המשפחתיים הבסיסים ומחזקת את התלות במוקדי התעסוקה בערים.
במצב כזה הצעיר חי מחוץ לביתו, עובד ללא תלות במשפחתו, ואז היחידה הקבוצתית הגדולה הולכת ומתפצלת בעוד שהתא המשפחתי מתגבש על חשבונו והופך להיות יחידה עצמאית מבחינה כלכלית. שיתוף הפעולה בין בני הזוג מתהדק והם חיים יותר יחד מאשר קודם. לקבוצה יש עתה תפקיד מישני אשר מסתכם בשמחות משותפות וכו'. זוהי מגמה
מובהקת של מודרניזציה כאשר מקומו של "הזקן" בקבוצה, הזקן שתמיד היה "יודע הכל" וקובע לקבוצה, הולך ופוחת (על כך, אגב, מלין טבנקין בספרו דברים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1968, עמודים 206-212).
מחקר שהתפרסם אודות החמולה הערבית בישראל מחזק את הטענה גם בצד הערבי (מגוון, דצמבר 1980 עמודים 33-36). לטענתו אחת הטעויות הבולטות שעשו החוקרים היתה אי ההבחנה בין תפקידיה המעשיים של החמולה ובין העמדות של החמולה. אם מסתכלים על המבנה המעשי שלה הרי נכון הוא כי היא מתפרדת, אולם כאשר מסתכלים על הנאמנות שלה
הרי אין ספק כי היא חזקה, אולי לא כמו תמיד אולם עדיין ניתן לראותה נאמנה לעקרונות ראש החמולה.
דוגמא לפיתרון חברתי-
מועדון קשישות ליוצאות תימן
כהן בדקה מועדון לקשישות ממוצא תימני על מנת לראות כיצד הוא עוזר להן להתגבר על בעיות שונות בחייהן וכיצד הן מתמודדות עימו.
היא העלתה כי מועדון הקשישים הינו מרכז חברתי המשמש מעין מסגרת המתווכת בין הבית לבין הקהילה ממנה הן מנותקות. הוא מהווה עולם אלטרנטיבי לקשישות, מעניק משמעות ותוכן לחייהן על רקע העולם המתפורר סביבן, שבו בעצם אין להן מקום.
על רקע המעבר, פעילותן במועדון מאפשרת שילוב בין העבר להווה ובכך תורמת להמשכיות וליצירת תחושה של רצף במחזור החיים. המועדון משמש במה לקשישות עליהן מציגות את חוויותיהן, הגיגיהן והתייחסותן לעולם תוך מתן משמעות לחייהן. כדי להבין את עולמן ואת המשמעות הן מעניקות לו היא בחנה את התנהגותם ואת האופן שבו הם
הציגו את עצמן (משהו עין "דיסוננס קוגניטיבי").
היא מצאה כי קיימת התאמה בין המבנה לבין הופעת והתנגדותם של הקשישות במועדון. הן מרשות לעצמן להתלבש בפשטות, אינן מתגנדרות ומקפידות על צניעות בלבושן. גם התנהגותן והאופן בו הן מציגות את דבריהן מאופיינים בפשטות ובצניעות. הן מדברות בשפה פשוטה, מתאימה למקום, מתבלות את סיפוריהן בדימויים ובמשלים הלקוחים
מהעולם התורני. הן מבטאות את רחשי ליבן בפשטות.
המועדון משמש מקור לרכישת ידע לקשישות באמצעות הרצאות בנושאי האקטואליה ודת הניתנות על ידי מרצים אורחים ובאמצעות חגיגות. ההרצאות בנושא אקטואליה הינם על נושאים פוליטיים אולם הדומיננטיים בהם הם נושאי הדת- כל דבר מובא באספקלריה דתית העוזרת להן להבין את הנושא. השיחות מתובלות בפתגמים דתיים העוזר לקשישות
להבין את החומר המועבר וכן אין הן מתנתקת מהווי החיים והמתרחש סביבן.
המסיבות שנערכות בחגים מלוות בהסברים וברקע היסטורי ודתי ובכך נוסף להן ידע. ההרצאות בנושאי דת הן חידוש לנשים אך למעשה בכך הן שומרות על הרצף בין העבר להווה.
סיכום העבודה
עבודה זו עסקה בבעיות הזקנה הכלליות והתייחסה בעיקר להתייחסות החברה ל כל גווניה ועדותיה למושג "קשיש".
אנו רואים כי עם ישראל מאז ומעולם היתה לו חיבה מיוחדת לקשיש, שלא כמו בתרבויות פרימיטיביות אחרות שחיו בימי המקרא ואף לאחר מכן, ותמיד דאגה לזקן.
במדינת ישראל קיימות שתי תופעות בשדה הטיפול בזקן שלא היו קיימות בארצות הגולה. האחת היא מסגרת הקיבוץ המאפשרת חיים בצוותא של דורות שונים וקרבה בין הורים לילדיהם, וכן הבטחת עזרה סביבתית בעת הצורך. חברת הקיבוץ נוטלת על עצמה את העזרה לקשיש בעת הצורך.
תופעה שניה היא ארגון השירותים לקשיש מטעם הממשלה, לרבות חקיקה פנסיונית המבטיחה לו הכנסה קבועה לאחר פרישתו לגמלאות, כל זאת בהתאם לחוקת המדינה ולא כפעולה פילנטרופית.
כיום בישראל ההבדלים עדתיים כמעט ואינם מורגשים, היות וכיום אנו נמצאים בחברה אחת, מערכת חנוך אחת ומקומות העבודה אינם מפלים שום אדם. כך גם טוענים החוקים הסבורים כי עדיין קיים רגש עדתי כי הוא הולך ופוחת וזמנו קצר ביותר (פרס י. ושמיר ש."הגורם העדתי בבחירות לכנסת העשירית", מגמות ,כ"ח,1984 עמודים 331-316;
שמיר מ. ואריאן אשר "הצבעה עדתית בבחירות 1981", מדינה ממשל ויחב"ל, 1982, 19-20, עמודים 88-104).
ביבליוגרפיה
*.אטקס ע., "משפחה ולימוד תורה בחוגי הלומדים בליטא במאה הי"ט", ציון, נ"א, תשמ"ו, עמודי 106-87.
*.בן ארי ר. אמיר י., עימותים בין קבוצתיים, תל אביב, 1988.
*.גוטמן מ., "תיאוריות חברתיות של ההזדקנות", גרונטולוגיה, 1978, 12.
*.גרוניך א., המשפחה בישראל, ירושלים, 1981.
*.דשן שלמה, "החברה היהודית בדרום תוניסיה בראשית המאה ה20-", יהודי המזרח, עמודים 176-183.
*.זהר צבי, "משנתם ההלכתית של חכמי מצריים המודרנית", פעמים, 16, תשמ"ג.
*.זנר נפתלי, "החיים הפנימיים של יהודי סוריה בשלהי התקופה העותומנית", יהודי המזרח, עמודים 231-238.
*.חזן ח., הזקנה כתופעה חברתית, ת"א, תשמ"ד.
*.חזן ח., הזדקנות וזקנה בישראל, ת"א, 1985.
*.להמן חווה, "סיכום ממצאים על התנתקות ומעורבות חברתית במדגם קשישים בקהילה", ידיעון האגודה הישראלית לגרונטולוגיה, 1987, 6.
*.לומרנץ יעקב, אייל ניצה, "מצב הבריאות בזקנה והקשר למערכת תמיכה משפחתיות", גרונטולוגיה, קיץ 1992.
*.לוצקי ד., "מבוא לחקר הזקנה" ,גרונטולוגיה, ת"א, 1986.
*.סימון אוריאל, "בעיות אבות ובנים אצל ילדי עולים מארצות האיסלם", מגמות, ינואר 1957.
*.צוקרמן חיה בראלי, "קשישים עולים מארה"ב וקשישים ותיקים מישראל", גרונטולוגיה, 1985.
*.רוזין ארנולד, "הזקנה והזדקנות על פי מקורות היהדות", גרונטולוגיה, 1979, 13.
*.ש"ד גוטווין, התימנים, ירושלים, תשמ"ג.
*.CUMMING E. GROWING OLD, N.Y., 1961.
*.CUTLER S.J., "AGING AND VOLUNTARY ASSOCIATION PARTICIPATION", J. O. GERONTOLOGY, 1977, 32.
*.DAVIS M.A. THE EPIDEMOLOGY OF AGING, JOINT, 1984.
*.G.D. HUNDERT, "JEWISH CHILDREN AND CHILDHOOD IN EARLYMODERN EAST CENTRAL EUROPE", IN D. KRAEMER (ED.), THE JEWISH FAMILY, N.Y. 1989.
*.M. KAPLAN, "PRIESTESS AND HAUSFRAU: WOMEN AND TRADITION IN THE GERMAN JEWISH FAMILY", IN S.M. COHEN( ED.),THE JEWISH FAMILY, N.Y., 1986.
*.KEITH J. FRY C.L, NEW METHODS FOR OLD AGE RESEARCH, IN BERGIN GARVELY, SOUTH HADLY, 1986.
*.WAN I. ODLER B.G "MAJOR ROLE AND SOCIAL PARTICIPATION OF MALES", REASERCH ON AGING, 1983.
חושב מתוך דוחות האו"ם:
UNITED NATION ,GLOBAL ESTIMATES, 1988 REVISION, N.Y. 1989B.
לומרנץ יעקב, אייל ניצה, מצב הבריאות בזקנה והקשר למערכת תמיכה משפחתיות, עמוד 3.
. DAVIS M.A. THE EPIDEMOLOGY OF AGING
לומרנץ יעקב,אייל ניצה, מצב הבריאות בזקנה והקשר למערכת תמיכה משפחתיות, עמוד 9.
חזן חיים, הזקנה כתופעה חברתית, פרק ג'.
שפירא יונתן, יסודות הסוציולוגיה, ת"א, 1979, עמוד 83.
חזן חיים, הזקנה כתופעה חברתית, עמוד 31.
גוהן רולס, בעיות בפילוסופיה של המוסר, האוניברסיטה הפתוחה, ת"א, 1987.
CUMMING E. GROWING OLD, P.32
גוטמן מ., "תיאוריות חברתיות של ההזדקנות".
חזן חיים, הזקנה כתופעה חברתית, עמוד 84.
שם, עמוד 62.
.WAN I. ODLER B.G "MAJOR ROLE AND SOCIAL PARTICIPATION OF MALES", PP.173-179
צוקרמן חיה בראלי, "קשישים עולים מארה"ב", עמוד 24.
צוקרמן חיה בראלי, רונן מתי, "עולים קשישים מארה"ב בישראל", עמוד 66.
סימון אוריאל, "בעיות אבות ובנים אצל ילדי עולים מארצות האיסלם", עמוד 465.
גרוניך א., המשפחה בישראל, עמוד 36.
כהן, אורלי, היבטים קיומיים בעולמן של נשים קשישיות יוצאות תימן, עמוד 78.
1

תגים:

קשיש · זקן · גיל · משפחתי · חיי · משפחה · הזהב · סבתא · סבא

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "זיקנה ויחס החברה כלפיה", סמינריון אודות "זיקנה ויחס החברה כלפיה" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.