יישוב סכסוכים (תרגיל)

תקציר העבודה:

א. תרגיל הסימולציה נועד ליישב מחלוקת בין מספר גופים בנוגע להקמת נמל עמוק מים בחופה העתיק של קיסריה. בסיטואציה הנ"ל היו מעורבים מספר גורמים, כאשר כל אחד מהם "משך" לכיוון שלו והיה מעוניין, מן הסתם, לקדם את האינטרסים של הגוף אותו הוא מייצג בראש ובראשונה. אם המשא והמתן לא היה מצליח, סביר להניח שהקמת הנמל הייתה יורדת לטמיון ולכן השתדלנו לנהוג בזהירות, על מנת להגיע להסכם שיספק את כל הצדדים (מי יותר ומי פחות).
בתרגיל זה שימשתי כיועצת לנמלים אחרים, וייצגתי את ארבעת הנמלים האחרים הקיימים במדינה, שלא לגמרי מרוצים מעצם הרעיון שעלול לקום נמל חדשני, ושיקפתי את חששם הגדול מפני התחרות והמעמסה שתטיל עליהם המציאות החדשה, ומאובדן עסקים לטובת הטרמינל החדש.
ב. על מנת ליישם את עקרונות התכנון המוקדם, אביא דוגמא לסכסוך, ואנסה להוכיח את חשיבותו של התכנון המוקדם בכל סוג של יישוב סכסוך.
הסכסוך הראשון עליו אני יכולה לחשוב, לפחות כרגע, הוא המחלוקת בין ממשלת ישראל לבין מפוני ההתנחלויות, עם יישום תכנית ההתנתקות.

קטע מהעבודה:

מקורות:

Untitled
יישוב סכסוכים
תרגיל הסימולציה נועד ליישב מחלוקת בין מספר גופים בנוגע להקמת נמל עמוק מים בחופה העתיק של קיסריה. בסיטואציה הנ"ל היו מעורבים מספר גורמים, כאשר כל אחד מהם "משך" לכיוון שלו והיה מעוניין, מן הסתם, לקדם את האינטרסים של הגוף אותו הוא מייצג בראש ובראשונה. אם המשא והמתן לא היה מצליח, סביר להניח שהקמת הנמל
הייתה יורדת לטמיון ולכן השתדלנו לנהוג בזהירות, על מנת להגיע להסכם שיספק את כל הצדדים (מי יותר ומי פחות).
בתרגיל זה שימשתי כיועצת לנמלים אחרים, וייצגתי את ארבעת הנמלים האחרים הקיימים במדינה, שלא לגמרי מרוצים מעצם הרעיון שעלול לקום נמל חדשני, ושיקפתי את חששם הגדול מפני התחרות והמעמסה שתטיל עליהם המציאות החדשה, ומאובדן עסקים לטובת הטרמינל החדש.
המטרה הסופית של הסימולציה היא לדאוג שכל הצדדים המעורבים בעניין ייצאו שמחים בחלקם (עד כמה שניתן), מה שיוביל בסופו של דבר להקמת הנמל. אבל, היות ומשא ומתן הוא תהליך דינאמי, קלפי המשחק עלולים להיטרף ברגע אחד של התנגדות מצד מקור כוח.
מטרתי, כיועצת לנמלים אחרים, לא הייתה לגרום לפירוק המשא ומתן אלא לדאוג לכך שאותם ארבעת הנמלים האחרים אותם ייצגתי יקבלו פיצוי הולם על ההפסדים העלולים להיגרם מעצם הקמת נמל חדש וחדשני.
על מנת להשיג את האינטרסים שלי אסור היה לי להתבצר בעמדתי ולנקוט בטקטיקת משחק סכום האפס, אלא לנסות ולהוביל את המשא והמתן למצב WIN-WIN, או לכל הפחות, להשיג קואליציה רחבה של גורמים בעלי אינטרסים משותפים או קרובים לאלו שלי, שבמידת הצורך נוכל ביחד לטרוף את הקלפים מחדש (זאת כיוון שלא היה בסמכות תפקידי
להטיל וטו על המו"מ).
כיוון שידעתי את מצבי מראש, היה עליי להתכונן בהתאם, טרם המפגש עם הגורמים הנוספים. ראשית, בחנתי כל אחד מהמשתתפים על פי מספר פרמטרים: מה מידת העוצמה המרוכזת בידו? האם הוא יוכל לפוצץ את המשא ומתן? מהו האינטרס העליון שעל פיו הוא פועל? כיצד אנו יכולים להקים קואליציה על ידי מיזוג האינטרסים שלנו על מנת
להשיג את מה שבאנו להשיג?
אם כן, התיאוריה הראשונה שעליה ביססתי את עצמי היא התכנון המוקדם, אך לפני כן חשוב לציין שהקונפליקט בו עסקנו בסימולציה הינו קונפליקט ריאלי, עם מטרה ברורה, שנולד מתוך בחירה- הגורמים התכנסו על מנת לדון בבעייתיות העלולה להיווצר, ביתרונות ובחסרונות, ולכן הבחירה הייתה בלתי נמנעת.
האינטרס שהוביל את כל המעורבים בקונפליקט היה ברובו מבוסס על עניינים חומריים (משאבים, כספי פיצויים, תקציבים, מקומות עבודה וכיו"ב), מה שעזר בשלב התכנון המוקדם, כיוון שידעתי שניתן להגיע להסכם כלשהו וכל עוד לא מעורבות אמונות ואידיאולוגיות הרי זה רק יקל על המצב.
בשלב התכנון המוקדם עסקתי בעיקר בחשיבה על סיטואציות ותסריטים אפשריים העלולים להתרחש בזמן המו"מ ובו בזמן עסקתי בהגדרת המטרות שלי.
ראשית, הגדרתי את מהות הקונפליקט, על מה למעשה אנו מתדיינים. מבחינת הצד שלי,כנציגת הנמלים האחרים, הדבר הראשון שעמד לנגד עיניי הוא פגיעת העובדים בנמלים והחשש הגדול מפני קריסה אל מול גודלו של הנמל החדש שעומד לקום. לכן, שתי ברירות עמדו על הפרק, לפחות מבחינתי:
תביעת פיצויים על הפסדים עתידיים וויתורים כדוגמת הקמת תעשייה קלה בלבד בנמל המיועד.
במידה והאפשרות הראשונה עולה בתוהו, אנסה להכשיל את המשא ומתן ולמנוע מ"מעמקים" לקבל את היתר הבניה.
למרות ששתי הנקודות הנ"ל נראות על פניהן נוקשות ולא מתפשרות, אין מנוס מלהיכנע לתכתיבי המציאות ולהכין נקודות לפשרה. גובה הפיצויים שנקבע על ידינו מראש הוא 600 מיליון דולר, לכל הפחות. 450 מיליון דולר יהוו מבחינתו קו אדום שממנו לא נהיה מוכנים לרדת ובלבד שנשיג יחד עם הפיצויים הנמוכים יחסית גם הסכם שיתוף
פעולה הדדי ושילוב הנמלים האחרים בפרויקטים עתידיים ובנוסף, להגיע להסכם על פיו בנמל החדש יוקם אזור תעשייה קלה בלבד, וזאת כדי למנוע נזק נוסף לנמלים אותם אני מייצגת.
נקבעה גם נקודת פשרה בנוגע לתחום התעשייה: אנו מוכנים להתפשר על תעשייה בינונית, זאת בעיקר בעקבות ההכרה כי משא ומתן הוא תהליך דינאמי, אנו ערים למציאות ומעוניינים, שבסופו של דבר, כל הצדדים יצאו מרוצים עד כמה שאפשר. בנקודה זו, בעקבות התכנון המוקדם, המטרה היא לחבור לנציג הליגה לאיכות הסביבה ויחד איתו
להפעיל את הלחץ הדרוש לשם השגת המטרה.
עוד נקודה, היא הפעלת לחץ על משרד התעשייה והמסחר, שנתבקש לממן את הקמת הנמל החדש. ככל שהמימון מצד משרד התעשייה והמסחר יגדל, כך יגדל הסיכוי של הנמלים האחרים לזכות בפיצוי הולם לכן אנו נדרוש מנציג משרד התעשייה והמסחר להקצות לטובת הפרויקט לכל הפחות מימון של 2 מיליארד דולר.
כעת, כשבידי יש רשימת משימות ואני מוכוונת מטרה, התפניתי לארגון מחדש, על מנת להציג את הנושאים בדיון על פי סדר עדיפויות. ברור למדי שהעדיפות הראשונה של הנמלים היא הפיצוי הכלכלי, אשר בלעדיו אנו יכולים לקרוס.
הדבר הבא בחשיבותו הוא השגת ההלוואה ממשרד התעשייה והמסחר, שכן כאמור ככל שיגדל הסכום, כך יגדל הסיכוי שלנו לקבל פיצויים ההולמים את הסיכון הכלכלי העתידי.
התמהיל התעשייתי נמצא אחרון בסדר העדיפויות שהגדרתי לעצמי כיוון שאם נצליח לזכות במלוא סכום הפיצויים, נוכל לשקם, לשפץ ולשדרג את הנמלים שלנו בכסף זה וגם אם אזורי התעשייה שלנו יהיו בסופו של דבר מצומצמים יותר, בעקבות התחרות עם הנמל החדש, הם לפחות יהיו משודרגים ומותאמים לרוח שנות ה-2000.
שלב הגדרת האינטרסים שלי מורכב מבחירת העניין החשוב ביותר שלשמו הגעתי לסדרת הדיונים. כפי שנאמר, ועל פי הצגת סדר העדיפויות, האינטרס הכלכלי הוא מעל לכל, כיוון שמראש נבחרתי לטפל בדאגתם זו של עובדי הנמלים האחרים, שחוששים עד מאוד מפגיעה חמורה בפרנסתם, לאבדן העסקים שלהם ולקשיים העלולים לצוץ בעתיד הלא רחוק.
אבל, כפי שציינתי בהתחלה, לא באתי מבוצרת בעמדתי ולא באתי מכוונות לפוצץ את המו"מ ברגע שנקודה כלשהי לא תמצא חן בעיניי. למרות הנקודות הבלתי מתפשרות, הדברים הם רק על פני השטח כיוון שברצוני היה לשמור על יחסים טובים עם כל באי הדיון, על מנת לנסות ולהשיג פשרות או לטפל באינטרסים האחרים, שיכולים היו להיפגע
במידה והייתי מציגה עמדה נוקשה, בלתי מתפשרת וסגורה.
חבילת המיקוח, הלא היא רשימת העדיפויות והאינטרסים שלנו, מורכבת משלושה תחומים: אידיאלי- שבתוכו נמצאות המטרות הכי חשובות, אותן היינו רוצים להשיג בכל מחיר, האופטימי- המטרות של הצד השני, אותן אנו מוכנים שהוא ישיג והתחום הפסימי, הכולל בתוכו את המטרות של הצד השני, שמבחינת הצד שלי, אין שום סיכוי שאני
אוותר עליהן.
בהתאם לכללי המשחק שהוצבנו בו, ובהתאם לחבילת המיקוח, התחום האידיאלי הוא להשיג את מלוא הפיצויים, על סך 600 מיליון דולר דרך שכנוע משרד התעשייה והמסחר לתת את מלוא המימון על סך 3 מיליארד דולר וכמובן השגת תמהיל תעשיה קלה. התחום האופטימי יוביל אותנו לפשרה בכל הנוגע לסכום הפיצויים, לתמהיל התעשייתי, בו
נצטרך להתפשר על תעשייה בינונית ולסכום המימון של משרד התעשייה והמסחר, שירד מהתחום האידיאלי של שלושה מיליארד דולר. לעומת זאת, אם חלילה נתכוון לתחום הפסימי, יכול מאוד להיות שמשרד התעשייה והמסחר לא יקציב את הסכום האופטימי ובוודאי שלא האידיאלי, ולכן סכום הפיצויים שלנו עלול להיפגע מאוד, כל זאת בעקבות
שיקולים אינטרסנטיים של המשרד והמטרות הנעלות שהוא הציב לעצמו.
אחרי תכנון סדרי העדיפויות, בדיקת תרחישים אפשריים והצבת הקווים האדומים, פנינו להגדרת הטיעונים המסייעים, שמטרתם היא הגברת הסיכויים במשא ומתן. הטיעונים המסייעים יורכבו מעובדות רלוונטיות, טיעונים לוגיים ומשפטי מחץ והם מחזקים את תחושת הנחישות, ויכולים לעזור בהשגת המטרה.
לצורך העניין, הגדרתי כמה טיעונים מסייעים, חלקם אמוציונאליים יותר, חלקם רציונאליים יותר, על פי סדר העדיפויות שהוגדר מראש, כדלהלן:
פניה למשרד התעשייה והמסחר בבקשה להגדלת תקציב הסיוע למעמקים, על מנת להגדיל את הסיכויים לקבלת פיצוי הולם שיתרום להמשך העסקת עובדי הנמלים, במידה וחלילה הנמלים האחרים אכן יקרסו, או מסגרת פעילותם תצטמצם בעקבות הקמת הנמל החדש.
דרישה ממעמקים להגדיל את סכום הפיצויים לטובת הנמלים האחרים, כיוון שסכום פיצויים נמוך מהדרוש על ידינו עלול לגרור פיטורים וקריסה של עסקים.
דרישה להגבלת התמהיל התעשייתי (זאת בעזרת התחברות לנציג הליגה לאיכות הסביבה). מצדנו, הטענה תהיה פגיעה אפשרית מאוד בפרנסתם של עובדי הנמלים האחרים, שייתכן שיתקשו למצוא עבודה בגילם המתקדם.
דרישה לתמיכתה של ראש העיר קיסריה בעמדתנו, כפי שעובדי הנמלים האחרים תמכו בה בשעה שרצה לראשות העיר.
השלב הבא בבניית התכנון המוקדם הוא הכרת הצד השני, הכרת הסביבה, הנפשות הפועלות ומטרותיו של כל אחד מהצדדים הנוכחים בדיון. כמובן שישנה חשיבות לסביבת הסכסוך, הסביבה משתנה בהתאם לסוג הקונפליקט. קיבלנו קובץ מידע מראש, המגדיר, פחות או יותר, את מטרותיו של כל אחד מהצדדים, על מה יהיה נכון להתפשר, איפה אפשר
יהיה ללחוץ ועם מי יהיה לי הסיכוי הגבוה ביותר להקמת קואליציה רחבה וחזקה ככל הניתן, כך שבמידה וההישגים לא יהיו לרוחנו, נוכל לפוצץ את המו"מ.
מיותר לציין, שהסביבה הייתה מוכרת לנו באופן יחסי, כיוון שכולנו ככלות הכול סטודנטים באותה המחלקה, ורובנו מכירים ברמות שונות, מה שאפשר לי לקבל תמונת מצב סבירה לגבי כל אחד מהמשתתפים. העובדה שאף אחד מאיתנו לא התנסה ביישוב סכסוך קודם לכן, או יותר נכון לומר, שאף אחד מאיתנו לא התנסה בסכסוך המשותף לכולנו,
חברי ההרכב, הקשתה עליי לצבור ידע מוקדם בנוגע להתנהגותו של כל אחד מחברי הקבוצה במצב כזה. אבל, כבר בסימולציה השנייה, יכולתי כבר להבין פחות או יותר את הנקודות הרגישות של כל אחד ממשתתפי הדיון, לדעת מהן המגבלות שלו ואיפה אני יכולה להיכנס לעזר, בתמורה לקואליציה, שיתוף פעולה והגנה הדדית על אינטרסים. כיוון
שלאחר הסימולציה הראשונה התבהרה התמונה וידעתי מי המוביל (גם אם סמכותו הייתה פחותה מאחרים), יכולתי לדעת למי לחבור על מנת לשרת את האינטרסים שלי, ולדעת מי יוכל להיות איש סודי ואת מי אני אוכל לשתף בתכניות ובאסטרטגיות.
שלב בחירת הטקטיקה: הטקטיקה, שיותר קרובה לסגנון אישי, היא האמצעי הישיר והמיידי שעומד לרשותי בזמן אמת. לעומת האסטרטגיה שנקבעה מראש, הטקטיקה היא קצרת טווח וגמישה ואותה יצרתי בהתאם לאווירה שנוצרה סביב שולחן הדיונים. כיוון שהטקטיקה נעוצה בשיח ובכימיה עם הצד השני, יכולתי לשחק עם בחירת אחד מחמשת
הקריטריונים לבחירת טקטיקה, שעזרו לי מאוד:
האווירה- אווירה קשה ומנוכרת תוביל לשליפת טקטיקות קשות ואילו אווירה טובה ותומכת, תעודד טקטיקות רכות.
קוד התנהגות- התאמת הטקטיקה לנורמות החברתיות בזמן ובמקום מסוים. נורמה מצ'ואיסטית תוביל לטקטיקות קשות ואילו נורמה סוציאליסטית תוביל לטקטיקות רכות.
סטאטוס והיררכיה- בחירת הטקטיקה בהתאם למעמדו של הצד השני בדיון.
נכונות לקחת סיכונים- אם אפשר להקריב הרבה, ויש מרחב תמרון, אפשר לקחת סיכונים בלי חשש ולנקוט בטקטיקות רכות לעומת חוסר מרחב בו הטקטיקות יהיו מן הסתם קשות יותר.
הציפיות- ככל שהציפיות גדולות יותר, כך הטקטיקה תהיה קשה ואנו נתבצר בעמדותינו. אם הציפיות יהיו נמוכות או לפחות סטנדרטיות, יהיה אפשר להתגמש בטקטיקות, ולנקוט בגישה רכה יותר.
חשוב לציין, שבחירת הטקטיקה דורשת מידה גבוהה של אינטליגנציה רגשית, ויכולת בריאה בקריאת השטח בזמן אמת, למרות התכנון המוקדם.
כיוון שבסימולציה כולנו חברים מבעוד מועד, ברמות היכרות שונות, הטקטיקה שנבחרה על ידי, כמו על ידי כל חברי להרכב הדיונים, הייתה רכה, האווירה הייתה חברית ונעימה אך עם תחילת הדיונים, ומפני שכל אחד מחברי הצוות רצה להשיג את מטרתו (או יותר נכון לומר, את מלוא הנקודות על מנת לא להיכשל במשימה) האווירה החלה
להשתנות. ראשית, לקחתי לשיחה את נציגת הליגה לאיכות הסביבה ואת נציגת משרד התעשייה והמסחר, למטרת כריתת ברית, שתשרת את האינטרסים המשותפים לשלושתנו. לאחר שעשיתי זאת, נרגעתי קמעא, ונתתי לנוכחים להתדיין בינם לבין עצמם, כאשר אני משמשת כמשקיפה, על מנת לספוג את האווירה. עניין זה היה לחסרון בסופו של דבר, כי
עליי להודות, שהרגשתי בטוחה ונחתי מעט על זרי הדפנה, מה שגרם לנציג ועדי העובדים לגנוב לי את נציגת הליגה לאיכות הסביבה ולחתום איתה על הסכם יותר אטרקטיבי. בנוסף, שמתי לב שהנציג מטעם ראש העיר הפעיל לחצים רבים על כולם, בעיקר על יו"ר מעמקים ועל נציגת משרד התעשייה והמסחר, והביא אותם לחתימת הסכם אטרקטיבי
מבחינתם. זה היה השלב בו החלטתי לנקוט בטקטיקה קשה יותר ועזבתי את שולחן הדיונים כדי לעשות הערכת מצב מחודשת. כאשר חזרתי, הלחץ להשגת ההסכם החל לעלות, גם כיוון שהיינו קצרים בזמן. בסופו של דבר, כיוון שהמטרה הסופית הייתה להוציא את כל הצדדים מרוצים, נחתם הסכם שהיה מקובל על כל חברי ההרכב.
בחירת האסטרטגיה: חשיבות תוצאות הסכסוך היא זו שתקבע את האסטרטגיה המובילה
ובדינאמיקה של משא ומתן אנו משתמשים בוריאציות שונות של אסטרטגיות והן משתנות בהתאם לאווירה שעל שולחן הדיונים. למרות שהאסטרטגיה נקבעת מראש, היא עדיין נתונה לשינויים. מבחינת הצד שאני ייצגתי בסכסוך, המצב האופטימאלי מבחינתי היה אי השגת הסכם ואישור לבניית הנמל החדש, כיוון שהאחרון עלול לסכן את ארבעת הנמלים
האחרים במדינה אותם אני מייצגת, אבל השגת הסכם המנוגד לתנאים שלי עלול להוביל אותי ואת מיוצגי למצב מסוכן, בו הם עלולים להיפגע קשות. לכן, האסטרטגיה שלנו, נבעה במודע ומלכתחילה מרצון לסיים את הסכסוך על הצד הטוב ביותר ובמטרה להגיע להסכם בו כל היושבים ישיגו את מרב המטרות אותן הציבו לעצמם בתחילת הדיון. ובכן,
כיוון שהגענו בסופו של דבר לשלב המעבר מהעמדות לאינטרסים, כל צד הבהיר מדוע הוא מעוניין בהשגת המטרה, הגענו לדיון שהוביל בסופו של דבר למשא ומתן פורה ויצירתי. מבחינתי, כפי שציינתי מראש, המצב האידיאלי ביותר היה לו הנמל החדש לא היה מוקם, אך מכיוון שזוהי המציאות הנתונה, היה עליי להשיג את מרב הפיצויים על מנת
למנוע מעובדי הנמלים האחרים להיפגע ותוך כדי כך, לנסות לשמור על מקסימום יחסים תקינים עם שאר חברי לשולחן הדיונים, כיוון שלעולם לא אוכל לדעת מתי אצטרך אותם בעתיד.
לו הייתי יכולה לחזור לשולחן הדיונים, סביר שהייתי משקיעה עוד קצת מחשבה בתכנון המוקדם, לפחות מבחינת הכנת טקטיקות ואסטרטגיות חלופיות מראש, כיוון שבשלב מסוים של הדיון היה משבר כלשהו מבחינתי, שנותרתי קרחת מכל הכיוונים, ללא הסכם ריאלי עם מי מהנוכחים וסביר להניח שהייתי אף בוחרת באסטרטגיות ערמומיות יותר,
על מנת להשיג את מטרתי, נוקטת בטקטיקות קשות יותר וחבריות פחות, אך אולי בסופו של דבר זה מה שהוביל אותי לפתרון יצירתי עבור הנמלים אותם ייצגתי: השגתי את מלוא סכום הפיצויים, כאשר חציו יועבר אלינו במזומן ובמיידי, וחציו השני יועבר אלינו דרך תשלומים ושיתוף פעולה בפרויקטים עתידיים עם הנמל החדש. כמו כן,
יוקם אזור תעשייה בינונית (דרגה שתיים מבחינת חבילת המיקוח) וגובה הפיצויים ממשרד התעשייה והמסחר עמד על שני מיליארד דולר.
כיוון שלא הייתה לי אמת מידה מוקדמת, לגבי איך אמור להראות משא ומתן, לפחות בדרגה כזאת, ואת הנפשות הפועלות לא הכרתי עד כדי כך, לא ידעתי למה לצפות. אולי אם הייתי מכינה את עצמי מראש לעוד ועוד תרחישים אפשריים, הייתי מתאמצת פחות. אבל, כפי שציינתי קודם, דווקא העובדה הזו, הביאה אותנו בסופו של דבר לפתרון
יצירתי באופן יחסי, והוציאה את חברי הקבוצה מהקיבעון ומהרצון לצבור מה שיותר נקודות על מנת ל"עבור" את הסימולציה.
תהליך התכנון המוקדם הוא אחד השלבים הקריטיים ביותר כאשר באים לבנות תכנית ליישוב סכסוך. בשלב זה, על הצדדים שרוצים ליישב את הקונפליקט, לעסוק בהכרת הצדדים המעורבים בסכסוך, משמע בדיקה עמוקה והיכרות עם הצד השני, מיהו, מהי הדרך בה הוא חשב ופעל לאורך ההיסטוריה, כיצד הוא חושב בהווה, מה הוא חושב עליי,
סכסוכים קודמים בהם היה מעורב ודרך פתירתם (או אי- פתירתם), ולמעשה דליית כל מידע שיכול לסייע לי בהשגת יתרון עליו, ומעבר לכך בתכנון הטקטיקות והאסטרטגיות בהן אשתמש כשארצה לשבת מולו על שולחן הדיונים. כיוון שתהליך המשא ומתן הינו דינאמי, בשלב זה אנסה להיערך ככל הניתן לתרחישים אפשריים, כדי לצמצם את
האפשרויות בהן אתפס לא מוכנה. כמו כן, וכפי שראינו בניתוח הסימולציה בשאלה הראשונה, אכין טיעונים מסייעים, שתפקידם לעזור לי להשיג את מטרתי כל זאת בהתאם להיכרות שלי עם אופיו של היריב.
בתכנון מוקדם אנו מתבייתים על אסטרטגיה מסוימת שככל הנראה תשתנה כאשר נכנס למשא ומתן עם הצד השני. בשלב התכנון המוקדם אנו צריכים לסמוך על שני סטים של משתנים: סביבתיים- נסיבתיים ועקרוניים. התחושה הראשונית לגבי האסטרטגיה צריכה להיות עקבית וגמישה: עקבית- כדי לתת יציבות וסטנדרטיזציה וגמישות- כדי לספוג את
השינויים מהסביבה. צריך לדעת באיזה חלקים להישאר גמישים ובאיזה חלקים להתגמש.
בנוסף לתכנון המוקדם אותו אנו צריכים לערוך ביסודיות, עלינו לעבור תהליך רציונאלי של מעבר ממצב סכסוך ליישובו. הקושי הרב ביותר הוא לעשות את המהפך המחשבתי, לאחר תקופה מסוימת של דעות קדומות, דימויים שליליים שטופחו במשך זמן הסכסוך, ומהבחינה האסטרטגית המהפך צריך להיעשות ממשחק סכום אפס למשחק בו כולם מנצחים.
ישנם עוד כמה מחסומים עליהם צריך להתגבר, כאשר באים בכוונה ליישב סכסוך, צריך לזנוח את החשיבה הקטגוריאלית (הצד אחד כולו טוב וצד שני כולו רע), ומחסום נוסף: בגלל מי הכל התחיל, או במילים אחרות, האשמה והשלכת האחריות.
אם כן, בשלב התכנון המוקדם עלינו לפעול על פי מספר קריטריונים:
הגדרת נושאים: מה למעשה אנו רוצים להשיג ביישוב הסכסוך, עד כמה אנחנו רוצים ליישב אותו ועל מה מתקיים הסכסוך, כיוון שכפי שציינתי למעלה, סכסוכים נסיובים לעתים על סמך בעיה תפיסתית, בהתבצרות בעמדות, ולאו דווקא בידיעה מוחלטת מה כל צד רוצה ולמה הסכסוך התחיל.
רשימת הנושאים: השלב הזה, לאחר שלב הגדרת הנושאים, יש לארגן את הנושאים על פי סדרי עדיפויות , הרשימה צריכה להיות מגובשת עד כמה שניתן, וזאת כדי שנוכל במידת הצורך להתגמש ובמקרה הגרוע להתפשר.
הגדרת אינטרסים: זהו שלב קריטי במשא ומתן. אם הגדרת הנושאים עונה על השאלה מה אנחנו רוצים, האינטרסים יענו על השאלה למה אנחנו רוצים, מה יותר חשוב לנו ומה פחות, מהי המוטיבציה שלנו בהשגת כל אחד מהאינטרסים הללו ומה אנחנו באמת רוצים להשיג. ישנן כמה אפשרויות: אינטרסים מהותיים- מהם הצרכים ההכרחיים לבני האדם
שקשורים במשא ומתן. אינטרסים פרוצדוראליים- אלו אינטרסים כדאי להציג בתחילת הדיון (ולא העדיפים). אינטרסים יחסיים- הקשורים ביחסים העתידיים בין הצדדים. אינטרסים פחותים- התייחסות לעתיד הקשר עם הצד השני.
התייעצות עם אחרים: מבט מבחוץ יכול להציג לנו פרספקטיבה שיתכן שלא חשבנו עליה קודם ואותם אנשים מבחוץ יכולים לתת לנו איזושהי אמת מידה לגבי הגיוניותם של סדרי העדיפויות. בנוסף, חושב להתייעץ גם לגבי מצבו של האויב, תפיסתו, ניסיונו כמו"מיסט, סנריו אפשרי לגבי העתיד ואפשר גם לוודא דרך צד שלישי מה יהיו כללי
המשחק.
זיהוי גבולות / קווים אדומים: בשלב זה קווים אדומים הם הכרחיים, כיוון שכל מה שעשינו בשלב התכנון המוקדם הוא בר שינוי ואנו מושפעים לא רק מהצד השני אלא גם מהסביבה. הקווים האדומים יכולים להראות לנו עד כמה חשובה כל מטרה ומהו סדר העדיפויות של הדברים. בעקבות הצבת הקווים האדומים, נרכיב תמהיל מיקוח.
טיעונים מסייעים: אלו באים להגביר את הסיכויים במשא ומתן. הצטיידות בעובדות רלוונטיות, טיעונים לוגיים ומשפטי מחץ תחזק את תחושת הנחישות ותעזור להשיג את מה שרוצים.
ניתוח והכרת הצד השני: הכרת סביבת הקונפליקט (פסיכולוגית, תרבותית, היסטורית וכו'). גם איסוף המידע הזה הוא קריטי. ידיעה מוקדמת על גירוי ותגובה של הצד השני (עבר, ניסיון, אלמנטים תרבותיים וכו'), נותנת יתרון מיידי. אם הצד השני מולו נתדיין הוא אינו בעל הסמכות, חבל ל"בזבז" עליו את הטיעונים המסייעים ואת
האנרגיות.
על מנת ליישם את עקרונות התכנון המוקדם, אביא דוגמא לסכסוך, ואנסה להוכיח את חשיבותו של התכנון המוקדם בכל סוג של יישוב סכסוך.
הסכסוך הראשון עליו אני יכולה לחשוב, לפחות כרגע, הוא המחלוקת בין ממשלת ישראל לבין מפוני ההתנחלויות, עם יישום תכנית ההתנתקות.
ראש הממשלה אריאל שרון החליט לפני כשנה על פינוי חד צדדי של היישובים הישראליים והמתקנים הצבאיים ברצועת עזה ובשומרון, לאחר שאריאל שרון ומרבית מחברי הכנסת והממשלה הגיעו למסקנה שלפחות בזמן הנוכחי, אין שותף פלסטיני שעמו ניתן להתקדם בדרכי שלום לקראת הסדר, והחליטו ליזום תהליך של התנתקות הדרגתית, בתקווה
לצמצם את החיכוך בין הישראלים והפלסטינים.
ראש הממשלה הגדיר לעצמו באופן חד צדדי כיצד הוא רואה את סיום או לפחות את ריכוך הסכסוך הישראלי- פלשתיני , על ידי תכנית חד צדדית של התפנות מיישובים ישראלים וממתקנים צבאיים ישראליים ברצועת עזה וביישובי השומרון, עד שיבשילו התנאים ברשות הפלסטינית ליישום מלא של מפת הדרכים. מבחינה זו, ראש הממשלה הגדיר היטב
את מטרותיו, אבל עושה רושם שהוא אינו התחשב במטרות המתיישבים ברצועת עזה ובשומרון. למרות שסביר להניח שהוא צפה התנגדות מצדם, סביר להניח שלא צפה פתיחת חזית חדשה של סכסוך: מול המתיישבים. במקרה הנ"ל, ברור למדי מדוע הסכסוך התחיל.
ראש הממשלה, כך עושה רושם, בחן עד הסוף את ההשלכות של הסכסוך הפנימי הנ"ל, ואף לקח בחשבון את האפשרויות של מלחמת אזרחים (בין המתיישבים המפונים לבין כוחות הביטחון) ואף את האפשרות של רצח פוליטי נוסף, כאשר הפעם הוא על הכוונת. אך בשלב הגדרת האינטרסים שלו, כנראה ששום דבר לא עמד בדרכו, והוא החליט בנחישות
האופיינית לו, ליישם את התכנית במלואה, תוך שימת הרצייה החברתית, העמדות והסטיגמות בצד, ואף לקח בחשבון נטישה אפשרית של מצביעיו שהתאכזבו מהדרך בה בחר. באותה נשימה אפשר לומר ששרון זכה בקולות מן הצד השני של המפה הפוליטית, או לפחות מאלה שתמכו בהחלטתו. הוא ידע היטב מדוע הוא רצה ליישם את התכנית (צמצום
החיכוך הישראלי פלסטיני) ואלה אינטרסים הוא רוצה להשיג (לשפר את ביטחון ישראל ולייצב את המצב המדיני והכלכלי).
השלב הבא של התכנון המוקדם, הינו שלב ההתייעצות, וכאן, מיותר לציין היועצים שעמדו לצדו ומנגדו של שרון היו רבים. אריאל שרון קיבל פרספקטיבות רבות על יישום התכנית, הן מהצד הישראלי, בעזרת התקשורת, המתיישבים עצמם, חברים לממשלה, יועצים מומחים, אנשי ביטחון וכיו"ב, הן מהצד הפלסטיני, לפחות מבחינה מודיעינית
ביטחונית שרון בעל הניסיון הצבאי העשיר והמידע המודיעיני הרב שצבר מבחינה אישית וגם בעזרת גורמים חיצוניים, עזרו לו להשלים חלקים בתמונה הכוללת. כמו כן, תמיכתה המלאה של ארצות הברית בתהליך ושל שאר מדינות המערב, רק דרבנו את שרון להמשיך ולקיים את התהליך, אולי בתקווה לזכות בתהילת עולם ובתמיכה בינלאומית
בעתיד, אולי באמונה שלמה שזה המצב האופטימאלי למדינה בה הוא יושב בראשה. המידע, במקרה הנ"ל היה זמין ורב ובא גם בדמותם של יועצים ושליחים בינלאומיים כמו קונדוליסה רייס ודיפלומטים אחרים.
זיהוי הגבולות של שרון היה ברור מאוד: השגת הסדר הין ישראל לפלסטינים הינו היעד העיקרי שנובע מתוך תכנית ההתנתקות, אך הגבול ששם לעצמו הוא "מפת הדרכים" וכבר במכתבו לנשיא ארצות הברית הצהיר מראש שיתנגד לכל תכנית אחרת. (תחום פסימי).
הטיעונים שסייעו לאריאל שרון היו רבים, אך בראש ובראשונה הביע רו"המ את רמת המודעות הגבוהה שלו, לאחריות המוטלת על כתפיה של מדינת ישראל, הכוללת הגבלות על גידול התנחלויות, הסרת מאחזים בלתי חוקיים וצעדים, בהתאם לצרכי הביטחון, להגביר את חופש התנועה של פלסטינים שאינם מעורבים בטרור.
בנוסף, הצהירה ממשלת ישראל על כך שתהליך הפינוי כרוך בהשלכות אישיות משמעותיות רבות למתיישבים המפונים ובנוסף הצהירה כי מחובתה לשים לנגד עיניה את ההשלכות על המתיישבים המפונים ולהקל עליהם ככל שניתן ותפעל לקיום ההדברות עם המפונים. משפטים אלו הם רק אחוז קטן מאוד מהטיעונים המסייעים שהכין לעצמו אריאל שרון,
וחשוב לציין שכפי שזה נראה עד כה, התכנון המוקדם שלו היה מקצועי למדי.
מבחינת ההיכרות עם הצד השני, ניתן לחלק את הנושא לשניים. כפי שציינתי תחילה, לישראל מידע מודיעיני רב על הנפשות הפועלות בצד הפלסטיני והיכרות עקובה מדם ורבת שנים עמם ציירה תמונה רחבה למדיי. מטרתה של מדינת ישראל, בין היתר, היא לשפר את תנאי המחייה של הפלסטינים היושבים ברצועת עזה, מה שמוביל אותי להבין,
שהמידע לא חסר.
מבחינת החזית השנייה, היא החזית של המתיישבים המפונים, לקראת יישום תכנית ההתנתקות, נערכה היכרות מעמיקה עם ראשי ההתיישבויות, נאסף מידע מודיעני רב על מטרותיהם, כוונותיהם, נערכו מעצרים, והוכנו פרופילים פסיכולוגיים על מפרי סדר מועדים. בנוסף, גם אנשי כוחות הביטחון שהיו אמורים להתמודד עם הפינוי בפועל, עברו
הכנות נפשיות רבות, כשנה לפני מועד הפינוי כל זאת כדי לפשט את התהליך המורכב ממילא. עצם ההכנות הנפשיות, הפרופילים הפסיכולוגיים והסימולציות שנערכו טרם המועד, תהליך הפינוי עבר בשקט יחסי וללא ספק, תהליך התכנון המוקדם נערך כראוי.

תגים:

גישור

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "יישוב סכסוכים (תרגיל)", סמינריון אודות "יישוב סכסוכים (תרגיל)" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.