היישום אינו מחובר לאינטרנט

הטיפול בגבר האלים

עבודה מס' 064484

מחיר: 312.95 ₪   הוסף לסל

תאור העבודה: מאפייני הגבר האלים ודרכי הטיפול השונות בבעייה תוך סיכום אינטגרטיבי של גישות הטיפול.

6,915 מילים ,32 מקורות ,2005

תקציר העבודה:

תופעת האלימות במשפחה הנה תופעה הקיימת בתרבויות שונות לאורך ההיסטוריה. אולם, תופעה זו הועלתה על סדר היום הציבורי על ידי הקבוצות הפמיניסטיות רק בשנות ה-70. הטיפול בתופעה התמקד תחילה בקורבנות האלימות עצמן בהקמת מקלטים לנשים מוכות וקבוצות תמיכה בנושא. החל מאמצע שנות ה-70, עבר מוקד הטיפול מהקורבנות והתפתחו תוכניות שונות אשר מטרתן הנה טיפול בגבר האלים. ניתן לזהות מאפיינים לגבר האלים, הכוללים קושי בכישורים, שימוש בהגנות, מאפיינים אישיותיים ומצביים, אלימות במשפחת המקור ועמדות מגדריות סטריאוטיפיות.
על מנת לטפל בגבר האלים יש להגדיר מטרה ברורה לטיפול. המטרה המרכזית של תוכניות הטיפול השונות הינה עצירת אלימות כלשהיא.
ניתן לטפל בטיפול פרטני, זוגי-משפחתי או קבוצתי. הטיפול הפרטני מספק תשומת לב רבה למטופל, אך אינו מספק תמיכה חברתית, לה זקוק לעיתים קרובות הגבר האלים. הטיפול הזוגי-משפחתי מניח שמקור הבעיה הינו בתקשורת לקויה בין בני המשפחה. יתרונו בכך שבני הזוג משתפים פעולה לשם הצלחתו, אולם קיים חשש לביטחון האישה מעצם חשיפת פרטים על היחסים על ידה. כמו כן, קיים חשש שמא ייווצר הרושם שבני הזוג אחראים במידה שווה לאלימות.
הטיפול הקבוצתי הינו הנפוץ ביותר וקדימותו נובעת מעצם העובדה שהגבר מטופל במסגרת קבוצת השווים. ברוב הקבוצות ישנו מנחה. הטיפול הקבוצתי מציע מטרות משניות להפחתת בידודו של הגבר, חיזוק השליטה וההערכה העצמית, הגברת מודעותו לסכנה שבאלימות, פיתוח כישורי אסרטיביות והתמודדות עם לחצים, פיתוח תחושת אמפתיה לבת הזוג והגברת הבנתו את הקשר בין האלימות להתנהגות מגדרית.

בעבודה זו תיערך סקירה של שיטות הטיפול השונות בגברים אלימים, התפתחותן, הרציונל מאחוריהן והטכניקות בהן הן משתמשות תוך התייחסות ליתרונות ולחסרונות של כל שיטה וסיכום אינטגרטיבי בנושא.

קטע מהעבודה:

בתחילת שנות ה-70 תנועת הנשים הבחינה בהיקף ובהשפעת הבעיה של אלימות גברים כלפי נשים ופעלה על-מנת לספק ביטחון ותמיכה לקורבנות. המרכז הראשון לנשים מוכות הוקם בשנת 1974 ומאז עלתה השאלה "מה לגבי הגברים?". באמצע שנות ה-70, דרשו ארגוני הנשים בארה"ב כלים קונקרטיים בכדי לענות על שאלה זו. עד לאותה תקופה, הפתרונות היו מאסר, ריתוק, העמדה לדין וצווי הרחקה מהבית. תחילה, הפתרון לבעית האלימות במשפחה הוצג כהרחבת סמכויותיהם של שוטרים בנוגע למעצריהם של הגברים האלימים וחקיקה נגד הכאת נשים. משגברה תשומת לב הציבורית כלפי נשים מוכות, התפתחו תוכניות ייעוץ לגברים מכים. התוכניות החלוציות השתמשו בטכניקות המעלות את המודעות ליחס הסקסיסטי כלפי נשים, העומד בבסיסה של אלימות הגברים. חלקן התפתחו בצרוף לתוכניות מקלטים, ואחרות החלו במסגרת מסורתית יותר של בריאות הנפש. לרבות מתוכניות אלו היה רצון לשנות את תפקידי הגבר המסורתיים ולערער על הפריבילגיה הגברית. ארגוני הנשים חששו שהתוכניות לגברים יובילו נשים מוכות למחשבה כי הגברים אכן השתנו לטובה בעוד שלא תמיד הדבר נכון. דאגה נוספת הייתה שתכניות אלו יקבלו חלק מן התקציב אשר היה מיועד להגנת הנשים. באמצע שנות ה-80 עמד הטיפול בגברים אלימים במרכז תשומת הלב של עובדים סוציאליים, פסיכולוגים ויועצים משפחתיים ובסוף שנות ה-80 חלה קרימינליזציה להכאת נשים במרבית המדינות וחלה עלייה בדרישת בתי-המשפט לטיפול בגברים אלו. דרישה זו נתמכה על ידי ארגוני הנשים (Gondolf, 1993; Pence, 1989; Stordeur & Stille, 1989).

מקורות:

בקבוצות לעזרה עצמית משתתפים פרטים שלהם מטרה משותפת והיא תמיכה וחיזוקים הדדיים ומתן ביקורת בונה. בקבוצות העזרה העצמית לטיפול בגברים אלימים שאיפתם של המשתתפים הינה הפסקת האלימות (Goffman, 1983; Gondolf, 1985; Star, 1983).
התוכנית רואה באלימות התנהגות נלמדת, ולכן היא מציעה התנהגויות אלטרנטיביות (ראה נספח 2). הקבוצה מסייעת לגבר האלים לזהות סימנים פיזיים אשר מופיעים כשמתחיל להתעורר בו כעס. כאשר הגבר מודע לסימנים אלו הוא יכול לבחור בהתנהגות חלופית. הוא מתרגל אלטרנטיבה זו על מנת שיוכל להשתמש בה מיד כאשר יופיעו סימני הכעס
Goffman,) (1983.
מאחר ואין מטפל או מומחה להיסמך עליו, על חברי הקבוצה לנטול אחריות על שינוי התנהגותם, בעקבות כך עולה מודעותם העצמית. תוך הגברת המודעות לבעייתם, מפתחים הגברים אלטרנטיבות להתנהגות ומיומנויות להתמודדות עם מצבי מתח ולהיקשרות נכונה עם בת הזוג (Goffman, 1983; Gondolf, 1985; Star, 1983). על כל חבר בקבוצה
לפתור את בעיותיו שלו ולצורך כך הוא נעזר בחברי הקבוצה, באמצעות עזרה זו יוכל לשלוט בכעסו ובתגובתו (Goffman, 1983).
כיוון שהגברים המשתתפים בקבוצות לעזרה עצמית עשויים להקשר באופן שלילי לגברים אחרים בקבוצתם, עלול להיווצר איום על בטחון קורבנותיהם. האיום מצטמצם במידה והגבר מסיים תוכנית מובנית יותר או שהוא בעל מחויבות לקהילתו (Gondolf, 1985). התכנית אינה עוסקת בשיפור מערכת היחסים בין הגבר לאישה, אלא מספקת כלים למניעת
האלימות. לאור זאת, מייעצת הקבוצה להשתתף בתכניות טיפול נוספות (Goffman, 1983).
טיפול קבוצתי מונחה
במרבית הקבוצות לטיפול בגברים אלימים ישנו יועץ מומחה. יועץ מומחה נחוץ בשל נסיבות החיים המאיימות המתלוות להתעללות; הוא ממונה בין השאר על ביטחון הילדים והאישה. כמו כן, יועץ מומחה מכוון את האינטראקציה הקבוצתית ומציע הנחיה לקבוצה, זאת הואיל וחברי הקבוצה עשויים לעודד (לא בהכרח בזדון) תגובה אלימה ובכך
לערער את מאמצי אחד המשתתפים להשתנות. הוא מסייע בנושאים פסיכולוגיים וחוקיים, בהם אין הקבוצה מסוגלת לטפל באופן עצמאי. יתרה מכך, סביר כי הקבוצה תתקדם באופן אינטנסיבי יותר בעזרת המומחה מאחר והוא מעודד ביצוע מטלות ומפקח עליהן (Gondolf, 1985).
סונקין ואחרים (Sonkin et al., 1985) סבורים כי השגת המטרה הראשונית של הפסקת האלימות תסייע בהשגת המטרות המשניות, העשויות להביא לשינוי גם בטווח הארוך.
המטרות המשניות הינן:
הפחתת הבידוד ופיתוח מערכת תמיכה בין-אישית: במקרה של אלימות במשפחה, הן הגברים והן הנשים נמצאים במצב של בידוד. בידוד זה מוביל לתלות גוברת במערכת היחסים האלימה ולמתח נוסף אצל הפרט. הקבוצה מאפשרת לחבריה לפרוץ את הבידוד על ידי התנסות במסגרת חברתית משמעותית אשר תביא להפחתת תלות הגבר בבת הזוג באשר לסיפוק
צרכיו הרגשיים. המסגרת הקבוצתית מהווה עבורו סביבה בה יוכל ללמוד כיצד להיות תלוי באחרים ולשתפם בבעיותיו כשהוא חש מתח, דבר המגביר את מחויבותו לשינוי. דפוס המאפיין גברים אלימים הינו נסיגה בעת משבר, התנהגות אשר מחמירה את המשבר והתחושות המלוות אותו. הקבוצה, מעודדת את הגברים להיעזר במערכת התמיכה הזמינה
להם, מספקת הזדמנות לשינוי דפוס זהEdleson Tolman,) (1992; Goffman, 1983; Gondolf, 1985, Sonkin et al., 1985.
הגברת תחושות כוח ושליטה עצמית: גברים אלימים חשים כי אינם שולטים בביתם. תחושה זו מלווה ברגשי אשם וחרטה על שוויתרו לבת-הזוג על השליטה, לכן ישנו שימוש באלימות. מטרת הטיפול הינה שהגברים יבינו כי השימוש באלימות אינו מקנה להם שליטה במצב ומביא תחושות אין-אונים וחולשה מוגברות. באמצעות תיעול הכעס לדרכים
ישירות יותר ומאיימות פחות, הגבר יכול לחוש עוצמה וזאת מבלי לפגוע בזכויותיהם של אחרים. לכן, מתמקד הטיפול בהקניית מיומנויות להתמודדות לא אלימה במערכת היחסים (Pence Paymer, 1993; Sonkin et al., 1985).
חיזוק הערכה עצמית: לרבים מהגברים המכים תחושת ערך עצמי נמוך, זאת משום שחוו התעללות בילדותם ו/או בשל הבושה והאשמה על שהם עצמם אלימים. המטרה הינה שהגבר יקבל את עצמו ואת עובדת היותו אלים, וירצה או יסכים לשינוי. חשיפת התנהגותו המתעללת בפני גברים אחרים, המהווים סביבה התומכת בהודאתו בכך, עשויה להפחית את
תחושת האשם שלו ולסייע לו לחוש כבעל ערך עצמי גבוה יותר (Edleson Tolman, 1992; Pence, 1989; Sonkin et al., 1985).
הגברת תחושת האחריות על ההתנהגות: מרבית הגברים האלימים מייחסים את תגובותיהם האלימות לגורמים חיצוניים, מתקשים להודות כי הם סובלים מבעיה ועליהם לקבל עזרה. על הטיפול לסייע לגבר ליטול אחריות על ההתנהגות האלימה ולהבין כי הוא זה המזמן לעצמו אירועים שליליים וחיוביים כאחדGondolf, 1985; Sonkin et) (al.,
1985.
הגברת המודעות לסכנה שבהתנהגות האלימה: במהלך הטיפול הקבוצתי הגברים נפגשים עם גברים שנעצרו בשל אלימות במשפחה או שפצעו באופן חמור את בנות זוגם, כמו כן, הם שומעים גם על מקרים שהסתיימו ברצח. לחלק מהגברים הדבר משמש כתזכורת לכך שהאלימות קטלנית. במידה והגבר יגיע להבנה לגבי תוצאות התנהגותו, סביר להניח שהוא
גם יקבל אחריות על ההחלטה לשנות או לא לשנות את ההתנהגות. מודעות הגברים לאלימות מסוגים שונים, לא רק כלפי נשים, תסייע להם בטיפול, שכן הדיון באלימות מסוגים אחרים (אלימות כלפי ילדים, אלימות בעולם וכו') מציג את האלימות במשפחה כבעיה חברתית ולא רק כבעיה אישית (Sonkin et al., 1985).
פיתוח כישורי אסרטיביות: גברים אלו מתקשים לבקש את רצונם ישירות מבת זוגם, מכיוון שמשמעות הדבר הסתכנות בדחיה. בנוסף, הם מתקשים לסרב לה מבלי לאיים עליה. בקבוצה מתקיימים אימוני אסרטיביות, על מנת לסייע לגבר להשתחרר מחרדות אלו (Sonkin et al., 1985). לפי סטאר (Star, 1983), לעתים תוכניות הטיפול מנסות להקנות
לגבר כישורי אסרטיביות בטרם הפנימו הגברים את השלכות האלימות ובטרם טופלה נטייתם לשליטה.
פיתוח כישורי הפחתת לחץ: הגברים לומדים לשלוט בכעס, חרדה ולחץ באמצעות טכניקות ובהן דימויים ויזואליים והיפנוזה עצמית. כישורים אלו מגבירים את המודעות לקשר שבין לחץ, כעס ואלימות (Sonkin et al., 1985).
פיתוח היכולת לחוש אמפתיה לבת הזוג: באמצעות משחק תפקידים ודיון קבוצתי הגברים מפתחים יכולת לחוש אמפתיה כלפי בת הזוג. יכולת זו קריטית עבורם מכיוון שהיא מגבירה את המודעות לרגעים בהם הם מאיימים על בנות-זוגם. האמפתיה הזו עשויה ליצור תבנית מחשבתית בה הם ימקדו את תשומת הלב שלהם בניהול כעסים במקום לחוש
כקורבן או מותקף על ידי בת הזוג (Sonkin et al., 1985).
הגברת ההבנה של הקשר בין אלימות להתנהגות מגדרית: על הגברים להבין כיצד תהליך החיברות שעברו כילדים הכין את הקרקע לאלימות בחייהם כבוגרים. תהליך חיברות זה כולל מסרים המגבילים את ההתבטאות העצמית שלהם ומסרים שמשפיעים על עמדותיהם כלפי נשים והצורך בשליטה גברית עליהן. הבנה זו תורמת לשינוי ההתנהגותי שהתהליך
הקבוצתי מחזק (Gondolf, 1985; Sonkin et al., 1985).
הקמת ומבנה הקבוצה: סטורדר וסטיל (Stordeur Stille, 1989) מניחים כי בעת הקמת קבוצת טיפול לגברים אלימים רובם לא יגיעו בפועל לטיפול. על כן יש לבצע הערכות לכ-20 גברים ואף יותר. לא כל הגברים שיוערכו יתאימו לטיפול הקבוצתי, לא כולם מעוניינים בטיפול וחלק מאלו שיתקבלו לא יופיעו לאחר מכן. החוקרים מציינים כי
כמטפלים הם חשים נוח יותר בהנחיית קבוצת טיפול המונה 8-10 משתתפים. אולם, הם מנסים לפתוח את הקבוצה כשהיא מונה 10-12 משתתפים משום שחלק מהמשתתפים הנושרים בשלב מסוים. לעתים מומלץ לדחות את הקמת הקבוצה עד שיהיו מספיק גברים לשם כך. למרות שניתן לקיים קבוצה של למעלה מ-12 משתתפים הדבר מקשה על יצירת אווירה
בוטחת, על הענקת תשומת לב ראויה לכל משתתף וסיום הטיפול בזמן הרצוי.
לעומתם, אדלסון (Edleson, 1996) מציין כי על פי רוב מתבצע הטיפול הקבוצתי בקבוצות קטנות יותר, של 5-10 גברים.
סונקין ואחרים (Sonkin et al., 1985) מציינים את הטיפול בקבוצות פתוחות כיעיל יותר. זאת משום שלטענתם הגברים הוותיקים בקבוצה מסייעים למצטרפים החדשים. בנוסף, בקבוצות בהן מטופלים זה לצד זה גברים שהגיעו לטיפול מרצונם וגברים שהופנו על ידי בית משפט, אלו שהגיעו לטיפול מרצונם משמשים כמודל לחיקוי לאלו שהופנו
על ידי בית המשפט. יתר על כן, הגברים שהופנו על ידי בית משפט מספקים לגברים שהגיעו לטיפול מרצונם, הוכחה שמערכת החוק פועלת על מנת לאכוף את הבעיה.
בניגוד לכך, סטורדר וסטיל (Stordeur Stille, 1989) גורסים כי הפעילו בעצמם קבוצות טיפול סגורות, דהיינו, לאחר המפגש השני לא מתקבלים חברים חדשים; זאת משתי סיבות, הראשונה, קשה לשלב בקבוצה חברים חדשים לאחר שכמות רבה של חומר כבר הועברה לקבוצה בטרם הצטרפותם. השנייה, הצטרפות חברים חדשים עלולה לפגוע
בהתפתחות הקבוצה ולערער את יציבותה לאחר שמשתתפיה כבר הכירו זה את זה והתפתח ביניהם קשר של אמון. אולם, הללו מציינים כי במקומות בהם מתקיימת קבוצה סגורה אחת, הגברים שפספסו את מועד פתיחתה עלולים להמתין אף מספר חודשים עד לפתיחת הקבוצה הבאה. במצב כזה תקופת המתנה קצרה יותר עשויה להגן על חיי האישה המוכה ולכן
קבוצה פתוחה עדיפה. זאת ועוד, יתכן כי בקהילות קטנות קבוצה סגורה אינה אפשרות מעשית מפני שיכול להיות שלעולם לא יהיו בזמן נתון מספיק גברים לפתיחת קבוצה.
על פי אדלסון (Edleson, 1996), ברבים מהמחקרים הבוחנים את יעילותן של התוכניות לגברים רבים, נעשה שימוש בשאלון C.T.S- Conflict tactic scale.
במחקרם של דמריס וג'קסון(DeMaris Jackson , 1987) , נבדקו 53 גברים אלימים. שיטת הטיפול הייתה קוגניטיבית-התנהגותית במסגרת קבוצות פתוחות. המחקר נעשה כשנה מתום הטיפול והמידע נאסף באמצעות סקר בדיוור ושאלוני C.T.S.. אחוז ההצלחה, כלומר, הפסקת אלימות פיזית, עמד על כ-65% על פי דיווח עצמי.
במחקר שנערך על ידי טולמן ובוזלי (Tolman Bhosley, 1989) השתתפו גם כן 53 גברים. גברים אלו טופלו במסגרת קוגניטיבית-התנהגותית של 26 פגישות. המחקר נערך כ-12 חודשים לאחר סיום הטיפול באמצעות שאלוני C.T.S. וראיונות מובנים. על פי דיווחי הקורבנות לטיפול היו כ-58% הצלחה.
ישנו חשש שיווצר אצל הגברים כעס בשל תכנים שהועלו במסגרת הקבוצתית. לפרקים, באופן מרומז או מפורש, חברי הקבוצה תומכים בעמדות השליליות של האחרים באשר לנשים או בהתעללות גברים בנשים (Edleson et al., 1992).
במהלך הטיפול הקבוצתי עלולות לעלות מספר בעיות:
הימנעות משיתוף. בתחילת הטיפול, הגברים נמנעים מלשתף ברגשותיהם ומחשבותיהם. לעתים בשל המתח הראשוני המלווה את האינטראקציה שלהם עם זרים. אולם, יתכן כי התנהגות זו מהווה תוצאה של הטבע הגברי או שהיא נובעת מתפיסה שגבר החושף את רגשותיו הינו נשי ופגיע. על המטפל לעודד את המטופלים לביטוי עצמי על ידי שיתוף
ברגשותיו ויצירת מערכת יחסים פתוחה בקבוצה. המטפל יכול להשתמש בטכניקות שונות כגון משחק תפקידים ותרגילי זוגות. על המטפל לנהוג בזהירות מאחר שיתכן שהגבר יגיב בהסתגרות, משום הצורך שלו בשליטה (Gondolf, 1985).
נשירה: אפילו בתכניות היעילות ביותר קיימת נשירה של 25% מהגברים בשבועות הראשונים ולעתים אף 50% או יותר. ישנם מספר גורמים לכך, יתכן כי רצונו של הגבר הוא להשיב אליו את בת זוגו, וכשזו הבינה שהוא בטיפול, הסכימה לשוב למערכת היחסים. בנוסף, הגבר עלול חוש מאוים על ידי הצורך בחשיפה עצמית במהלך הפגישות. כמו
כן, חלק מהגברים נושרים על מנת לבחון את תמיכתה של הקבוצה וכן על מנת להפגין כוח ושליטה. על המטפל לשים לב להיעדרויות, ליצור קשר עם הנעדרים ולהזכיר להם את מחויבותם לקבוצה. יש לערב גברים אלו מבחינה חברתית, אולם, במידת הצורך יש לבצע את הייעוץ באופן פרטני (Gondolf, 1985).
סיכום ומסקנות:
כפי שנוכחנו, תופעת האלימות של גברים כלפי נשותיהם הינה רחבה וחמורה, וככל הנראה, עד כה לא אותרה "נוסחת הפלא" אשר תזהה ותאתר את הגבר האלים טרם הופעת אלימות כלשהי מצידו. במהלך סקירת הספרות אותרו מאפינים של הגבר האלים אולם לפי שעה, על סמך הנתונים שנאספו, לא נוכל לטעון כי כל גבר הנושא מאפינים אלו- הינו
מועד לאלימות.
במסגרת מאמר זה בחנו את מאפייני הגבר האלים ומצאנו מאפיינים בולטים למרבית הגברים הללו.
בחנו שלוש שיטות טיפול המוצעות בפני גברים אלימים; השיטות שנבחנו היו טיפול פרטני, טיפול זוגי-משפחתי וטיפול קבוצתי (בלתי מונחה ומונחה); נוכחנו לגלות כי הטיפול הפרטני אשר בוחן את מאפיניו הפסיכולוגיים של הגבר האלים, טומן בחובו בעיתיות רבה וזו נובעת בעיקר משום שאינו מציע תמיכה חברתית או משוב מאחרים.
בטיפול הזוגי-משפחתי לעומת זאת, נבחנת האינטראקציה בין חברי המשפחה. גם טיפול זה כקודמו בעייתי מאחר ואחד המשתתפים עשוי לגלות חוסר נכונות לשיתוף פעולה מסיבות שונות. לא זאת בלבד שכן, עשוי להיווצר הרושם כי הן הגבר והן האישה אחראים לאלימות. שיטת הטיפול הנוספת שנבחנה היתה שיטת הטיפול הקבוצתי; גם בשיטה זו
נמצאו חסרונות אולם, לאור הממצאים במחקרים השונים, הינה היעילה והנפוצה ביותר. הטיפול הקבוצתי משפר את השליטה העצמית של הגבר האלים ומקנה לו עזרה הדדית על ידי המשתתפים בקבוצה. במהלך הטיפול ישנו ניסיון להפר את הבידוד החברתי בו מצוי הגבר האלים ולפתח בו יכולות תקשורת בינאישיות. יכולות אלו יאפשרו לגבר לפתח
אלטרנטיבות להתנהגות האלימה.
באשר להמשך מחקר בתחום הנדון, אנו סבורות כי יש לבחון מהו סוג הטיפול היעיל ביותר, פרטני, זוגי או קבוצתי, עבור כל גבר בהתאם למאפיינים הייחודיים לו. לשם כך, יש לערוך מחקר אשר יבחן האם קיים קשר בין מאפייניו השונים של הגבר לבין שיעורי הצלחתו בתכניות הטיפול השונות.
רשימת מקורות:
הרטף, ח', ובראון, נ' (2000). "בית נועם" כיוון חדש לגברים אלימים. ירושלים: המוסד לביטוח
לאומי - מנהל המחקר והתכנון - האגף לפיתוח שירותים.
זיו, ר' (1989). תכונות פסיכולוגיות קוגניטיביות של גברים המכים את בנות זוגם. עבודת גמר
לתואר M.A., בית הספר לעבודה סוציאלית, אוניברסיטת חיפה.
Alloy, L.B., Jacobson, N.S., Acocella, J. (1999). Abnormal psychology: current
perspectives. Boston: McGraw-Hill.
Almeida, R.V., Durkin, T. (1999). The cultural context model: therapy for couples
with domestic violence. Journal of marital and family therapy, 25, 313-325.
Bernard, J.L., Bernard, M.L. (1984). The abusive male seeking treatment: Jekyll
and Hyde. Family relations. 33, 543-547.
Berns, S.B., Jacobson, N.S., Gottman, J.M. (1999). Demand/withdraw interaction
patterns between different types of batterers and their spouses. Journal of
marital and family therapy, 25, 337-348.
Blau, G. M., Dall, M. B., Anderson, L. M. (1993). The assessment and treatment of
violent families. In R.L. Hampton, T.P. Gullotta G.R. Adams (Eds.), Family Violence: prevention and treatment (pp.198-224). Newbury Park: Sage.
Caplan, T., Thomas, H. (1995). Safety and comfort, content and process:
facilitating open group with men who batter. Social work with group, 18, 33-
51.
DeMaris, A., Jackson, J.K. (1987). Batterers reports of recidivism after counseling.
Social Casework, 68, 458-465.
Edleson, J.L. (1996). Controversy and change in batterers' programs. In J.L. Edleson
Z.C. Eisikovits (eds.), Future interventions with battered women and their
families. (pp.154-169). Thousand Oaks: Sage.
Edleson, J.L., Eisikovits, Z., Guttmann, E. (1985). Men who batter women: A
critical review of the evidence. Journal of family issues, 6, 229-247.
Edleson, J.L., Tolman, R.M. (1992). Intervention for men who batter: an ecological
approach. Newbury Park: Sage.
Geffner, R., Mantooth, C., Franks, D., Rao, L. (1989). A Psychoeducational-
conjoin therapy approach to reducing family violence. In, P.L Caesar
L.K Hamberger (Eds.), Treating men who batter: Theory, practice
programs (pp.103-133). New York: Springer.
Goffman, J.M.(1983). Self-help counseling for men who batter women. San
Bernardino: B.A. Press.
Gondolf, E.W. (1985). Men who batter: an integrated approach for stooping wife
abuse. Holmes Beach: Learning Pub.
Gondolf, E.W. (1993). Male batterers. In R.L. Hampton, T.P. Gullotta, E.L. Potter
R.P. Wissberg (Eds.), Family violence: Prevention and treatment.
Newbury Park: Sage.
Long, D. (1987). Working with men who batter. In M. Scher, M. Stevens, G. Good
G.A. Eichenfield (Eds.), Handbook of counseling and psychotherapy with men (pp.305-320). Newbury Park: Sage.
Maiuro, R.D., Cahn, T.S., Vitaliano, P.P. (1986). Assertiveness deficits and
hostility in domestically violent men. Violence and Victims, 1, 279-289.
Mullender, A. (1996). Rethinking domestic violence: the social work and probation
response. London: Routledge.
Murphy, C.M., Baxter, V.A. (1997). Motivating batterers to change in the treatment
context. Journal of interpersonal violence, 12, 607-620.

Pandya, V., Gingerich, W.J. (2002). Group intervention for male batterers: a
microethnographic study. Health social work. 27, (47) a.
Pence, E. (1989). Batterer programs: Shifting from community collusion to
community confrontation. In P.L. Caesar L.K. Hamberger (Eds.), Treating
men who batter: Theory, practice programs (pp.24-50). New York: Springer.
Pence, E., Paymar, M. (1993). Education groups for men who batter : the Duluth
model. New York: Springer.
Pryke, J., Thomas M. (1998). Domestic violence and social work. England:
Aldershot.
Rosenbaum, A., Maiuro, R.D. (1989). Eclectic approaches in working with men
who batter. In P.L. Caesar L.K. Hamberger (Eds.). Treating men who
batter: Theory, practice and programs (pp.165-195). New-York: Springer.
Sonkin, D. J., Martin, D., Walker, L.E.A. (1985). The male batterer: a treatment
approach. New York: Springer.
Star, B. (1983). Helping the abuser: intervening effectively in family violence. New-
York: Family Service Association of America.
Stordeur, R.A., Stille, R. (1989). Ending men's violence against their partners: one
rode to peace. Newbury Park: Sage.
Tolman, R.M., Bhosley, G. (1989). A comparison of two types of pregroup
preparation for men who batter. Journal of social service research, 13, 33-43.
Walker, E. A. (1995). Current Perspectives on Men Who Batter Women: Implications
for Intervention and Treatment to Stop Violence Against Women, Comment
on Gottman et al., Journal of Family Psychology, 9, 264-271.
אתר "בית נועם":
http://www.beitnoam.org.il/
נספחים
נספח 1 - בית נועם
כיום קיים בישראל הוסטל אחד בלבד המטפל בגברים אלימים- בית נועם. ההוסטל הינו טיפולי-חינוכי.
הפעלת ההוסטל מאפשרת:
מיקוד הטיפול באחראי הישיר לאלימות במשפחה, הגבר האלים.
ניצול פרק הזמן שבו מורחק הגבר מביתו על ידי בית המשפט למטרות טיפוליות.
השארת המשפחה (האישה והילדים) בסביבתה הטבעית לצורך שיקום.
הגברים מופנים לבית נועם על ידי שירות המבחן ומוסדות הרווחה והם שוהים בו במשך ארבעה חודשים. במהלך תקופה זו הם רוכשים כלים לתקשורת לא אלימה, לקיום חיי משפחה וקהילה תקינים ולהורות מתקנת. בבית נועם מטופל הגרעין הקשה מבין אוכלוסיית הגברים האלימים במדינה, על פי מודל טיפולי אינטגרטיבי, מילולי והשלכתי.
העבודה הטיפולית כוללת שש שעות יומיות המורכבות מטיפולים קבוצתיים, פרטניים, טיפול באמנות ובתנועה וכן תוכניות הפעלה שונות להעשרה.
המגורים בהוסטל בית נועם מזמנים לגברים מסגרת ביתית שוויונית, הדורשת פיתוח מיומנויות חברתיות, חלוקת תפקידים, שיתוף פעולה ופתרון בעיות בדרכים לא אלימות.
נספח 2 - אלטרנטיבות התנהגותיות:
עזוב את הסיטואציה- ברגע שהסימנים הראשונים של הכעס מופיעים אצל הגבר (מתיחות בשרירים, נעשה אדום, התנשפות, רעידה) עליו להסתובב וללכת מהמקום.
עסוק בפעילות גופנית- עיסוק זה חשוב בכדי "לשרוף" אדרנלין אשר מוזרם לגוף כהכנה לקראת תגובה פיזית.
נשום נשימות ארוכות ועמוקות- נשימות אלו יכולות לעזור לאדם להרגע לפני שכעסו יתפרץ.
לספור מספרים - שיטה ישנה זו, מטרתה להסית את הגבר ממחשבה על כעסו בעצם היותו ממוקד בספירה.
שתף ברגשותיך - על ידי שיחה עם חבר או ספונסר. לעיתים, בעיקר כאשר הגבר אינו חש עדיין כי הוא יכול לשתף ברגשותיו אדם אחר הוא יכול להקליט עצמו ברשמקול או, לכתוב את רגשותיו כלפי האירוע ולהגדיר לעצמו דרכי פיתרון והתמודדות.
זהירות- בשום מצב אין על הגבר לנסות לפתור את הסיטואציה בדרך מילולית לפני שניסה את הנאמר בנוסף, לא מומלץ הגבר ישתה או ינהג כאשר הוא נמצא בסיטואציה. הנהיגה במצב כעס עלולה להיות קטלנית ושתיית אלכוהול רק מחריפה את התגובה האלימה (Goffman, 1983).
25
25

תגים:

אלימות · במשפחה · גברים · טיפול · מכים · שיקום

עבודות נוספות בנושא:

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "הטיפול בגבר האלים", סמינריון אודות "הטיפול בגבר האלים" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.

אודות האתר:

יובנק הנו מאגר עבודות אקדמיות לסטודנטים, מאמרים, מחקרים, תזות ,סמינריונים ועבודות גמר הגדול בישראל. כל התקצירים באתר ניתנים לצפיה ללא תשלום. ברשותנו מעל ל-7000 עבודות מוכנות במגוון נושאים.