היישום אינו מחובר לאינטרנט

פרשת לה ספציה ויהודה ארזי

עבודה מס' 064472

מחיר: 349.95 ₪   הוסף לסל

תאור העבודה: בחינה של מספר מקורות העוסקים בפרשה.

7,471 מילים ,9 מקורות ,2000

תקציר העבודה:

מתום מלחמת העולם השנייה ועד קום המדינה הייתה ההעפלה לדרך העלייה העיקרית של יהודים לארץ ישראל. בשנת 1945 הגיעו לארץ כ- 4,400 מעפילים. בשנת 1946 הגיעו לארץ כ- 23 אלף מעפילים ובשנת 1947 הגיעו לארץ כ- 44 אלף מעפילים. קצב זרימת האנשים גבר משנה לשנה, בחתירה לקראת המטרה העיקרית - פתיחת שערי הארץ לרווחה. ההעפלה הפכה לארגון מסועף ורב ממדים. הרשת האירגונית של "המוסד לעלייה ב'" השתרעה על פני כל אירופה ושלוחותיה הגיעו עד צפון אפריקה ועד ארצות הברית. בראש מוסד זה עמד שאול אביגור, איש כנרת, אחד מאנשי "ההגנה" מימיה הראשונים, אדם שעסק בהעפלה המאורגנת מתחילתה ונשא באחריות לחלק ניכר מתוכניותיה ופעולותיה. נגד מגמות המוסד לעלייה עמדה ממשלת בריטניה על כל שלוחותיה ובלשיה, ובין שני אלה התנהל מאבק מר וחריף ותקיף על זכות הכניסה לארץ ישראל. המאבק על ההעפלה ליכד סביבו את היישוב על כל חוגיו. במשך תקופה קצרה וסוערת זו הגיעו כ- 70 אלף עולים ב- 65 כלי שיט אל חופי הארץ.

בעיר לה ספציה שבאיטליה היה נמל שניזוק בצורה קשה מאוד במלחמה מההפצצות מהאויר ונשארו בו רק ערימות מפולת רבות אך נמל זה קיבל תנופה עד מהרה כאשר יהודה ארזי, מנהל ה"מוסד לעלייה ב'" באיטליה החליט לעגון בו שתי ספינות - "פדה" ו"פניצ'ה" - שהכילו 1014 מעפילים בדרכם להפלגה לארץ ישראל. הבריטים והמשטרה האיטלקית מנעו מספינות אלו לצאת לדרכן ויהודה ארזי ניצל מצב קיים זה והפך אותו לפרשה סבוכת אירועים ולאחד מהאירועים המרכזים ביותר בתולדות ההעפלה.

המקורות מהם נלקח החומר למחקר על פרשה זו הם: עדויות בעל פה של חברים ועוזרים (ראה עדה סרני), עובדי עליה ב' ורכש ואנשי צבא ומשטרה, מאמרים וסיפורים שבהם נזכרו פעולותיו של יהודה ארזי, סיפורים ורשומות שהשאיר יהודה ארזי בכתובים ויומן המבצעים של המוסד לעליה ב' ועוד.

מטרות עבודה זו הן:
* לעמוד על קווים כלליים לדמותו של יהודה ארזי.
* לסקור את הרקע לפרשת "לה ספציה".
* לנתח את הפרשה עצמה.
* לנתח את מקורות העבודה : טיבם, גישתם וכדומה.

תוכן עניינים:
מבוא
פרק א': קווים לדמותו של יהודה ארזי
פרק ב': הרקע לפרשת "לה ספציה"
פרק ג': הפרשה עצמה
פרק ד': סוף הפרשה
סיכום
רשימת מקורות

קטע מהעבודה:

רכישת אוניות באיטליה בין השנים 1945-46 הייתה קשה מנשוא משום שמספר האניות האיטלקיות לא היה רב והן היו תחת פיקוחן חמור ומתמיד של בעלות הברית(בעיקר בריטניה) שדאגו להעסקתן המלאה באספקת מזון לאוכלוסיה הרעבה. אך עובדה זו לא מנעה מיהודה ארזי ועוזריו לנסות לרכוש אניות ולכן סיירו בנמלים ובמספנות ולכשנתקלו באניה מתאימה לצרכי העליה היו מתקשרים עם בעליה ומנהלים עמו משא ומתן על מנת לרכוש אותה מידו. המשא ומתן היה קשה וגזל זמן רב ואף יקר משום שבעלי האניות ידעו לנצל את המחסור החמור באניות . יהודה ארזי היה עסוק בסיוריו לאורך החוף האיטלקי אחר אניות ההולכות ונבנות ובעיקר אחר אלה שנמצאות בשלב אחרון של בניה והיה מציג עצמו כד"ר ברגמן - בעל אניות שוויצרי ואכן רכשו לו כבוד כאיש עסקים עשיר*.
-----------------------------------------------------------------
* סרני ע', ספינות ללא דגל, תל אביב, 1975, עמודים 60-61.

מקורות:

יהודה קטע את רצף דבריו ואמר להרולד לאסקי כי יש טעות בדבריו וכי בידיי העולים נמצאים רשיונות עליה ואף הראה לו את כרטיס העולים (שהוא הכין והדפיס בעברית ובאנגלית) ובו כתוב כי הנ"ל נמצא ראוי על ידי נציגי מוסדות היישוב לחזור למולדתו יחד עם 3 פסוקים מהתנ"ך ומהצהרת בלפור. בתעודת העליה היו ארבעה סעיפי חוק
העליה, שחוקק יהודה ארזי והסעיפים היו: א."וישבו על הארץ אשר נתתי לעבדי יעקב, אשר ישבו בה אבותיכם, וישבו עליה המה ובניהם ובני בניהם עד עולם" (ספר יחזקאל).ב."ברחמים גדולים אקבצך" (ספר ישעיהו).ג.הצהרת בלפור משנת 1917.ד.המנדט על ארץ ישראל (שניתן לבריטניה כדי שתקים בית לאומי לעם היהודי). על כל התעודות
היו מוטבעות שתי חותמות : האחת של משרד הבריאות של היישוב והשניה של משרד העליה. הרולד לאסקי הרכיב את משקפיו, קרא את הכתוב בעיון רב והעביר לידי האחרים.
משסיימו הכל לעיין בתעודה המשיך הרולד לאסקי את דבריו:"עם כל אהדתי לכם - איני יכול להסכים לדרככם. בעלותי על הספינה ראיתי אנשים מתעלפים. האם אתם - כמפקדי האנשים לוקחים על מצפונכם אחריות כה כבדה לחיי האנשים. מוטב שתתאזרו בסבלנות, ואם חיכיתם שנים אחדות במחנות - חכו עוד חודשים אחדים עד שיושלם הסדר עם
הממשלה הבריטית". יהודה ארזי שוב קטע את דבריו וטען:"טעות בידך, לא שנים אחדות חיכינו וסבלנו כי אם אלפיים שנה, ולכן פקעה סבלנותנו, ודווקא אותה סבלנות של חודשים מספר שהנך דורש ממנו - חסרה לנו. כאן נמצאים באי כוח של אלף משפחות שנטבחו ונרצחו, אלה ניצלו בנס ותקוותם היחידה לחזור למולדתם. ידענו כי אנגליה
נלחמת בגרמניה והתפללנו לנצחונה. קיוינו, שמיד עם סיום המלחמה יוחזרו לנו זכויות האדם ונזכה לחיי חופש במולדת. אך לא כן הדבר. בני עמים אחרים שוחררו וחזרו לבתיהם אך אנו היהודים נשארנו במחנות והמשכנו לחיות את חיי המחנות המאוסים והמשפילים. היינו כנדחים המקבלים קיצבה ונדבה. הזה הדבר שלו חיכינו ימים על
ימים, שבועות וחודשים ? הן אך לעג הוא לנו מדיניותה של הממשלה הבריטית, שהרשתה בתור חסד מיוחד את כניסתם של 1500 פליטים לחודש בתנאי שהמלכים הערבים יסכימו לכך. נוכחנו לדעת שאין לנו לסמוך אלא על עצמנו, והתחלנו לעלות ארצה בספינות רעועות ובכלי שיט מכל הסוגים למען העמד את הממשלה הבריטית בפני עובדה קיימת.
למרות מאמצי הצי, המשטרה, הצבא ואורחנו הבריטים, המונעים בכוח את כניסתנו לארץ - עלה נעלה. אשר לאחריות שנטלנו על עצמנו, הרי האנשים בחרו בנו למפקדיהם ואם נקטנו בדרך של שביתת רעב, הרי זמן משום שאין לנו כל דרך אחרת וברצוננו לזעזע את העולם ולפקוח את עיניו על דרכה הנפסדת של הממשלה הבריטית. דעו לכם כי נשק
סודי, נשק של יאוש, שבעזרתו נוכל לנצח את הממשלה הבריטית. אחד המעפילים הציע לי התאבדות פומבית של אנשים על יד שער הנמל כאות מחאה על מעצרנו. כי מה נותר לנו להפסיד אם לא נורשה לעלות ארצה? ואתה מר לאסקי או אתה קפטן היל - או מישהו אחר מבינכם, האם הייתם מסכימים לחיות במחנה, אמור לי, מר לאסקי, מה מוצאך?".
הרולד לאסקי השיב בחיוך שסבו הגיע לאנגליה מפולניה לפני למעלה ממאה שנים. יהודה ארזי הוסיף :"ובכן, מר לאסקי, המתאר אתה לעצמך את גורלך לולא היה סבך מהגר לאנגליה ? הן במקרה הטוב ביותר, אילו היה משחק לך מזלך, היית אולי אחד מאתנו. אחת החלטנו - להמשיך במאבק בו התחלנו עד שלא רק אנחנו נעלה ארצה, כי אם עד
שאחרון היהודים הרוצה לעלות יעלה. אין מי שיקבע את מספר העולים. אין מי שיחליט מי ביננו סבל יותר ומי פחות, מי יעלה השנה ומי בעוד שנים. אם נסכים לקצב העליה המוצע, יהיו אנשים שימשיכו עוד שנים להמק במחנות. דע לך, פרופ' לאסקי, כי עומד אני להפעיל את הנשק הסודי עליו רמזתי לך. בעוד דקות אחדות אשלח הודעה
לעתונות שמחר בבוקר יאבדו את עצמם לדעת בשער הנמל עשרה נציגים של הפליטים". הרולד לאסקי נדהם וקרא והפציר ביהודה ארזי שהוא פשוט לא יכול להרוג עשרה אנשים ואילו יהודה ארזי הישיר מבטו אליו ואמר בטון רועד :"אינני הורג אנשים. מנין לך שאני לא אהיה בין אלה?".
עם תום דבריו של יהודה ארזי ניכר זעזוע עמוק בפניו של הרולד לאסקי ולרגע נשתררה דממה כבדה. האווירה היתה טעונה מתח רב ומרבית הנוכחים הרכינו ראשיהם ונראו כאילו שקועים במחשבות עמוקות. ניתן היה לחוש בהתחמקותם של האנשים ממבטו החודר והקורא לקרב של יהודה ארזי. לפתע נקרעה הדממה בקולו של הרולד לאסקי שטען כי
דבריו של יהודה השפיעו עליו מאוד אבל לצערו הוא לא יכול להחליט על דעת עצמו כלום ולכן הוא מציע להפסיק את שביתת הרעב עד שהוא יחזור לאנגליה וינסה לדרוש את הפלגת האניה לארץ ישראל. עתה החל דיון רציני משולב במשא ומתן על תנאי הפסקת שביתת הרעב עד שנחתם ההסכם הבא:
1. א. המעפילים של האניה "פדה" מתחייבים להפסיק את שביתת הרעב עד אשר פרופ' לאסקי יפגש עם מר בווין(שר החוץ של בריטניה) ויביא לפניו את דרישתם. דבר זה יעשה מיד לאחר שפרופ' לאסקי יחזור ללונדון - ולא יאוחר מה - 19
באפריל.
המעפילים מתחייבים להתנהג בסדר ובשקט במשך הזמן ולקבל את עזרת "האמריקן ג'וינט" בהספקת מזון.
2. קפטן היל יודיע מיד למפקדה הראשית שיבטיחו:
שיפור מצבם החוקי של המעפילים הנמצאים בלה ספציה.
הרחקת המשטרה מהאניה והנמל כל זמן שהפליטים לא יפרו את הסדר.
פנייה לשלטונות המתאימים בדרישה לשחרר את האיטלקים שנאסרו על הגשת עזרה לפליטים.
הפליטים ישארו בספינתם בלה ספציה.
3.פרופ' לאסקי מתחייב להציג את ענינם של הפליטים בפני מיניטר החוץ ויעשה כל מה שבכוחו כדי לעזור למעפילים להכנס לארץ ישראל.
4. פרופ' לאסקי מתחייב לטלגרף מיד את תוצאות שיחותיו למושל לה ספציה.
לאחר שיהודה ארזי והרולד לאסקי הגיעו לידי הסכם נאות הודיע יהודה כי עליו לקבל את אישורם של מנהיגי העולים ויצא. משחזר כעבור דקות אחדות הביא עמו מספר ממנהיגי העולים שהביעו את הסכמתם בפני הרולד לאסקי וקפטן היל על תנאי הפסקת שביתת הרעב. השמועה פשטה במהירות באניה ובאופן ספונטני התארגנו קבוצות העולים על
הסיפון והרציף וכשהרולד לאסקי ומלוויו עמדו לעזוב את הנמל, פרצה מפי העולים שירת "התקווה". כך באה לסיומה שביתת הרעב.
דקות ספורות לפני שעזב את האניה אמר הרולד לאסקי ליהודה ארזי שהוא שמע את המלצות ה"וועדה האנגלו-אמריקאית" וכי בדעתם להמליץ על כניסה מיידית של מאה אלף יהודים לארץ ישראל. יהודה ארזי לא התרשם מדברים אלה ואמר שלגביו זה לא אומר כלום מכיוון שהוא מתכוון להלחם על הזכות שכל יהודי שירצה לעלות לארץ ישראל יעלה
וכך נפרדו. בפינה המנוגדת של נמל לה ספציה עגנה ספינה ששמה "פניצ'ה". ספינה זו נקנתה על ידי המוסד לעליה ב' והייתה מיועדת לצאת להפלגה מיד לאחר הפלגת אניית "פדה". נעשו בה כבר ההכנות הדרושות, אך לאחר שאניית "פדה" נתפשה - התגלתה גם היא והוחרמה. סוף המשא והמתן עם הרולד לאסקי והבטחתו החגיגית לעזור להם
במאבקם, נראה היה בעיני יהודה ארזי גם כרגע מתאים להצלת אניית "פניצ'ה". ואכן הוא פנה אליו וביקש ממנו להביא אותה אליהם ולהעביר חלק מהנוסעים של אניית "פדה" אליה בגלל הצפיפות וסכנת המחלות. הרולד לאסקי הסכים להיות רחב לב בנקודה זו והמליץ בפני קפטן היל לפעול להגשמת הדברים וקפטן היל מבחינתו הבטיח לדבר על
כך עם מפקדתו. לאחר סיום שביתת הרעב החלו מארגנים את החיים על הרציף מתוך ציפיה לקראת הבאות. בטכס חגיגי נקראה הספינה "פדה" בשם "דב הוז" ושמה החדש נצבע בחגיגיות ובגאווה על דפנותיה. כמחצית האנשים הועברו לאניה "פניצ'ה" ובטכס שנערך הונף הדגל הלאומי על האניה והיא כונתה בשם:"אליהו גולמב". צבעי מבין העולים
הכין שלט גדול(ראה תמונה 4) בעברית ובאיטלקית שנשא את הכתובת "שער ציון". שלט זה נתלה מעל לשער הראשי של הרציף.

תמונה 4 - שלט "שער ציון"
יהודה ארזי דאג להכנת חותמת דואר בשפות :עברית ואנגלית שנשאה את הכתובת "ספינת המעפילים פדה - דב הוז" ובחותמת זו החתימו את כל המכתבים שנשלחו על ידי המעפילים. ארגון ה"ג'וינט" החל לספק מזון והוקמו שני מטבחים, אחד כללי והשני לחרדים. כן הוקמו בשטח הנמל אוהלים למבוגרים, בתי שימוש ומקלחות. מחשש מחלות
העלולות לפרוץ ננקטו אמצעי זהירות וכל האנשים, בגדיהם וחפציהם הועברו חיטוי יסודי. פרשת החיטוי עוררה בעיות רבות. היה צורך לקחת קבוצות קבוצות של אנשים לחיטוי, אך דבר זה לא היה פשוט כלל ועיקר. הפליטים היו עוד בסיוט של מחנות הגירוש.
הם זכרו את הימים המחרידים בהם היו לוקחים קבוצות אנשים לדיזינפקציה כביכול והוציאו אותם להורג ולכן היו ניסיונות להשתמט מהדיזינפקציה ולצאת במקום זאת העירה להתרחץ. רבים פרצו בצעקות היסטוריות בזמן שנאלצו לפשוט את בגדיהם, למסור אותם למשגיח ולהכנס לחיטוי ערומים כביום היוולדם. אחדים נאלצו גם לגלח את שערות
ראשם ומדי פעם נשמעו צעקות עצבניות בנוסח :"כאן כמו באושוויץ !".
בהתקרב חג הפסח החליטו מנהיגי האניה לחגוג אותו בפאר רב וכאנשים חופשיים. ארגון "הג'וינט" דאג למזון ויין בשפע ולא חסר מאומה. עובדי הצי בפיקודו של אדמירל מאוג'רי(=מפקד הימיה באזור זה שנתמנה לאחר מכן לראש הימיה וכגודל שנאתו לאנגלים כן הבליט את אהדתו לעולים) התקינו תאורה חשמלית ורמקול על הרציף והשאילו
ליהודה ארזי שולחנות וספסלים. השולחנות כוסו מפות לבנות והרציף כולו לבש חג. אל הטכס הוזמנו אורחים רבים - נציגי העיתונות, מושל המחוז, מפקד המשטרה, נציגי התושבים ורבים אחרים. העולים התקשטו במיטב בגדיהם וישבו מסובים לקיים את הסדר. צעיר המעפילים, חביב הספינה, הילד יענקלה בן השמונה, שאל את הקושיות ואילו
יהודה ארזי שניהל את הסדר, השיב לו "עבדים היינו" כשהוא משלב בפרשת יציאת מצרים הקדומה את פרשת יציאה אירופה החדשה ומפיח אמונה בקרב הנוכחים על הנצחון הקרוב. לאחר שתמה קריאת ההגדה הנושנה-חדשה קם יהודה ארזי וענד אותות הצטיינות (ראה תמונה 5) לשלושה מבין הנוכחים.
תמונה 5 - אותות ההצטיינות
אותות הצטיינות אלה הוזמנו באמצעות ויקטוריה קאנטוני(=אשתו של רפאל קנטוני) אצל הפסל היהודי-איטלקי, מינרבי. מצדו האחד של אות ההצטיינות הייתה הכתובת:"ושבו בנים לגבולם" מעל סירה בים סוער, ומצדו השני היו הכתובות :"יהודה השבויה" ו"יהודה המשוחררת" מעל לתמונות שער טיטוס ומגדל דוד. אות ההצטיינות הראשון ניתן
למשה כרמלי על אומץ הלב שגילה בעת שנתפשה האניה ולמרות היותו יחידי לא הפסיק לדרוש את העלאת האנשים לספינה עד אשר הצליח בכך. האות השני ניתן לאלברט ג'ירוני, קצין המשטרה האיטלקי שנאסר בגלל גילויי אהדתו למפעל.
האות השלישי ניתן למעפיל הצעיר, אריק אוברדורפה, על נאמנותו ועוז רוחו. טכס חלוקת האותות עורר מאוחר יותר הד רב בעתונות. ראו בו טקס ממלכתי ולכך בעצם חתר ושאף יהודה ארזי. האנשים בילו את המשך הסדר בשירה ובריקודים עד אור הבוקר ויהודיי העיר לה ספציה המועטים שנכחו בסדר התרגשו מאוד להזדמנות החד פעמית שניתנה
להם להמצא בין יהודים. מדי יום ביומו קיבלה האנייה מברקי אהדה ומכתבים ממוסדות ומאנשים פרטיים מכל קצוות העולם. וכן ביקרו באניות עיתונאים מארצות שונות. יהודה ארזי היה עורך שיחות הסברה ובהן הבהיר לעולם את פרשת מאבקה של האניה ואת זכות העם היהודי לשוב לארצו. תושבי לה ספציה עצמה ביקרו אצל אנשי האניה ונוצרו
יחסים טובים בין העיר ובין המחנה. באחד במאי הזמינו תושבי לה ספציה את אנשי האניה להשתתף בתהלוכה. יהודה ארזי לא רצה בשום פנים ואופן שאנשי האניה ישתתפו בתהלוכה, כי באיטליה של אז אי אפשר היה לדעת כיצד תסתיים תהלוכת האחד במאי, ולעיתים קרובות היא הסתיימה בקטטה חמורה. לכן הציע יהודה ארזי למשלחת המזמינים
האיטלקית, שבמקום שהעולים ישתתפו בתהלוכה, תבוא התהלוכה אל הנמל. ואכן, היה זה מחזה מרהיב עין לראות את המוני החוגגים ומאות הדגלים האדומים מקיפים את הנמל ומריעים תרועת עידוד למעפילים. לעומת זה ב"יום הפרטיזנים" אירגן יהודה ארזי קבוצה של כל הפרטיזנים שהיו באניה ושלח אותם העירה בתלבושת אחידה להשתתף
בתהלוכת הפרטיזנים שבעיר. היה זה סמל של האינטרס המשותף והשנאה לנאצים. אחד הפרטיזנים מקרב העולים אף נאם בכיכר העיר וסיפר על הפרטיזנים היהודיים. אירוע חברתי נוסף שהיה לשיחת היום בעיר לה ספציה היה משחק כדורגל בין נבחרת העיר לה ספציה ונבחרת הספינה, שאגב נסתיים בניצחון נבחרת הספינה. אחד הצעדים הממלכתיים
ההפגנתיים שעשה יהודה ארזי היה הזמנת מושל מחוז לה ספציה לבקר ביקור רשמי בספינות. במכתב ששלח יהודה ארזי למושל כתב:"בתקופה הקצרה של שהותנו בנמל לה ספציה, נוכחתי לדעת עד כמה סבלו תושבי העיר היפה הזאת ממוראות המלחמה. ומה נדהמנו לשמוע שעכשיו, שנה לאחר גמר המלחמה, יש עוד רבים משבויי המלחמה האיטלקיים
הנמצאים במחנות במזרח הקרוב, ובכלל זה בארץ ישראל, אשר אינם יכולים להתאחד עם משפחותיהם בגלל התרוץ של הבריטים שאין להם די אניות להבאת שבויים אלה הביתה. לאות תודתנו העמוקה לתושבי העיר לה ספציה מעמידים אנו את אניתנו, אשר הביאה עולים לדרור, חינם לרשות שבויי המלחמה הנמצאים בארץ ישראל על מנת שיוכלו לחזור
ולהתאחד עם משפחותיהם". למחרת התפרסם מכתב זה בכל העתונות האיטלקית, כותרות גדולות בעמוד הראשון של העיתון בישרו:"היהודים מציעים פתרון להחזרת שבויי המלחמה האיטלקיים". המושל היה נרגש מאוד מהפגנת האהדה של העולים ושלח מכתב תודה בו הודיע שהוא מעביר את ההצעה לממשלה ברומא. מרומא נשלח מברק לספינה בו מודיע
דובר הממשלה שממשלת איטליה מעבירה הצעה זאת לממשלת אנגליה ומבקשת מהאנגלים להשתמש באניה זאת להעברת השבויים. האנגלים לא קיבלו הצעה זאת, אך בעצם הפגנת אהדה זו רכשו העולים את חיבתם של תושבי איטליה.
בינתיים החלו ההכנות להפלגה. נתעורר חשש רציני שהאניות לא תוכלנה להפליג מפני שהן אניות משא ובמשום כך קיים איסור לשאת נוסעים. יהודה ארזי פנה מיד למשרד הרישום בלה ספציה בבקשה לאשר שאניות אלו הן אניות נוסעים. המהנדס הזקן הממונה על משרד הרישום התרגש מאוד מפנייתו של יהודה ארזי והכריז כי יעשה כל שביכולתו
כדי לעזור, ואכן נתקבל האישור לכך שאלו אניות נוסעים. חלפו כשלושה שבועות מאז הפסקת שביתת הרעב ומוסדות היישוב בארץ ישראל ניהלו משא ומתן עם הממשלה הבריטית והגיעו לפשרה בנוגע למכסת הסרטיפיקטים. בעצם הם לא הצליחו לקבל מכסת סרטיפיקטים חדשה, אלא הממשלה הבריטית הסכימה להעלות את עולי הספינה על חשבון המכסה
הקיימת. מן הסוכנות היהודית בארץ הודיעו ליהודה ארזי במברק כי לאחר משא ומתן עם הממשלה הסכימו שכ - 600 איש יעלו מיד ארצה והשאר ייתכן שיעלו לפי מכסת הסרטיפיקטים של החודש הבא ולכן המערכה על אניית "פדה" נסתיימה. יום קבלת המברק היה כיום שחור ליהודה ארזי. הוא נחפז להגיב מיד על מברק זה לארץ וזה תוכנו:"מברק
מספר 47 אינו מובן לי. היכן הקוממיות שאתם מטיפים לה? אנו פתחנו מאבק על זכות היהודים לעלות ארצה, ולא על זכות לסרטיפיקטים. לידיעתכם : כל הוראה הפוכה לא תתקבל על ידינו. אנו נעלה ארצה יחד". תשובה זו גרמה לסוכנות היהודית לסוג ממברקה הקודם ואף תיקנה אותו באמרה:"במילים - המערכה על "פדה" נסתיימה - התכוונו
למערכה של היישוב, אך תבוא עליכם ברכה להמשך מאבקכם". כך זכה יהודה ארזי ברשות להמשיך במאבקו ומיד שלח את המברק הבא להרולד לאסקי:"חיכינו בסבלנות על הרציף למעלה משלושה שבועות תוך תקווה שהחלטת הממשלה הבריטית תהיה נדיבה. הייתה לך הזדמנות לראות כי אין כל אפשרות לחלק את האנשים שסבלו באופן שווה לשתי קבוצות.
כבר הודענו לך כי בידינו שתי ספינות בלה ספציה והשלטונות נתנו את אשורם שהן מתאימות להסעת נוסעים. נהיה אסירי תודה אם תעשה מאמץ לשכנע את הממשלה לתת פקודה להפלגת שתי הספינות ביחד ובזה יושם קץ לסבלנו. אחרת נאלץ להחליט על הפלגה ללא אישור הממשלה".
העתק ממברק זה העבירו גם לשגריר הבריטי ברומא. כתשובה למברק זה נתקבל המברק הבא מהרולד לאסקי:"אחרי עיון ארוך וזהיר אני חושב שהממשלה הבריטית טיפלה בנדיבות ובאהדה בבעיתכם ולכן אני דורש מכם בתקיפות לקבל את ההצעה. רווח הזמן שבין הפלגת שתי קבוצות המעפילים יהיה קטן. הסוכנות מאשרת ההסדר במלואו. בסרובכם
ובהתנהגותכם חסרת ההתחשבות הנכם מסכנים את מצבם של פליטים אחרים. עליכם לזכור שיש לכם גם חובה כלפי עצמכם וכלפי אחרים ולכן אל תדחו את ההצעה ההגיוניות והצודקת". יהודה ארזי השיב לו תשובה קצרה וחד משמעית:"לא ניפרד".
פרק ד:סוף הפרשה
אחרי ימים אחדים של משא ומתן נתקבל ב- 28 בחודש מברק מהצירות הבריטית ברומא כי אין התנגדות לנסיעת כל הקבוצה בתנאי שהספינה לא תגיע לארץ ישראל לפני ה- 17 במאי. כך ניצחו העולים במאבקם. מיד בהתקבל המברק שלח יהודה מברקים לסוכנות היהודית ולוועד הלאומי באומרו שהוא קיבל הודעה רשמית שהספינות "דב הוז" ו"אליהו
גולמב" רשאיות להפליג השבוע לארץ ישראל. יהודה ארזי עתה התחיל לנהל משא ומתן עם הצירות הבריטית על הדרך בה יעשו הסידורים לנסיעה. הצירות עמדה על כך שיחלקו סרטיפיקטים לעולים, אך הוא התנגד לכך בכל תוקף והמשיך לטעון את טענתו הישנה:"אנו אנו מכירים במקח וממכר מסוג זה, אם ברצונכם להוריד את מספרנו מאיזה מספר
שהוא שאתם קוראים לו "מכסת עליה" - אין זה מעניינו. אנו מסתפקים ברשיונות עליה המוצאים על ידי מוסדותינו".
עמידתו התקיפה בעניין זה הביאה את האנגלים לכניעה גם בנקודה זו. הוסכם שהסוכנות היהודית תאשר את זהותם של האנשים על ידי מתן תעודות מיוחדות. ההכנות להפלגה היו בשיאן: הצטיידו במזון ובמים ונערכו התיקונים ההכרחיים לפני ההפלגה. לאחר שנתקבל רשיון להפליג הביא מפקד הנמל את חלקי המנוע שנלקחו על ידו בזמנו .
יהודה ארזי הודה לו באדיבות ולתמהונו הרב של מנהל הנמל הראה לו יהודה ארזי כי ברשותם חלקים רזרביים. הוא סיפר לו שימים אחדים לאחר שחלקי המנוע נלקחו על ידו הצליחו להעביר פתק לגנואה והם סיפקו להם את החסר. האנגלים חששו במשך כל הזמן שהעולים יצליחו בכל אופן להערים עליהם ולהתחמק בחשאי ועל כן התקינו לאורך
הנמל כבל פלדה שימנע בעד הפלגת האניה. הדבר נודע ליהודה ארזי מפי אחד הקצינים הגבוהים בימיה האיטלקית וזה אף הסביר לו כיצד לנתק את הכבל במקרה שירצו להתחמק.
ההפלגה נקבעה ל - 8 במאי. ערב ההפלגה הביעה הממשלה האיטלקית את אהדתה על ידי שיגור מכתב רשמי לאניה, בו מודיעה מפקדת נמל לה ספציה על ויתור תשלום מסים עבור עגינה, מים וחשמל. ביום ההפלגה זרמו לנמל החל משעות הבוקר המוקדמות משלחות של מפלגות, עתונאים, חברי הקהילה היהודית ואישים רבים. יהודה ארזי נפרד מהם
בטכס חגיגי והודה לכל אלה שנתנו ידם בדבר. נשמעו נאומי ברכה של נציגי מפלגות שונות ובינהם גם של הסוכנות היהודית. משפטי הנעילה היו של יהודה ארזי שהביע תקוותו על כך שאלפים רבים יפליגו מלה ספציה למולדת ארץ ישראל. במפקד מיוחד שנערך לפני הפלגת הספינות פנה יהודה ארזי למצפונם של האנשים וביקש מתנדבים שישארו
באיטליה ויפנו מקומם לנכים שהובאו מהמחנות. דרושה הייתה מידה ענקית של הקרבה מצד האנשים שהתנסו בסבל רב ובשביתת רעב ממושכת ואשר יכלו לעלות ארצה, כדי לוותר על תורם. בכל זאת היה מספר המתנדבים גדול : 23 איש נשארו באיטליה, רובם עבדו אחרי כן בהפלגות נוספות.
לפני הרמת העוגן עלו משה כרמלי ויהודה ארזי על סיפון אניית "פינצ'ה" ולקול צלילי "התקווה" הרימו שתי הספינות את עגניהן והפליגו לדרכן(ראה תמונה 6). במרחק מה מהחוף קפצו יהודה ארזי ומשה כרמלי לסירת מנוע איטלקית שחיכתה להם שם והפליגו לחוף. כאן חיכתה להם מכונית שהחזירה אותם למילאנו. משה כרמלי ויהודה ארזי
חזרו להמשיך בתפקידם ומעפילי לה ספציה הגיע לנמל חיפה בבטחה(ראה תמונה 7).
תמונה 6 - "אליהו גולמב" מפליגה מנמל לה ספציה
תמונה 7 - מעפילי "לה ספציה" מגיעים לנמל חיפה
סיכום:
עבודה זו מסתמכת על המקורות המופיעים ברשימת המקורות(ראה עמוד 21). מקורות אלו מבוססים על עדויות בעל פה ובכתב של גורמים רבים שהיו מעורבים בפרשת "לה ספציה" והם : מעפילים, אנשיי ה"מוסד לעלייה ב"', אנשי צבא ומשטרה וכמובן חברים, עוזרים ומשפחותיהם. בנוסף נכתבו גם על ידי אנשים אלו מאמרים וסיפורים אישיים על
פעולתם של גורמים אלו ובמיוחד על יהודה ארזי. כמו כן יהודה ארזי בעצמו הותיר לנו כתובים, סיפורים ורשומות שניתן לשאוב מהם מידע רב ומקור אחרון שניתן להשתמש בו הוא יומן המבצעים של ה"מוסד לעלייה ב'".
לאחר שעברתי על כל המקורות שברשותי נוכחתי לדעת כי המקורות שברשותי באיכות גבוהה יחסית מבחינה מחקרית ובנוסף לכך כל חוקר(מלבד עדה סרני) נמנע מלהכניס פרטים לא רלוונטים שיכולים לגרום לפרשה להיות מוגזמת במעט. ספרה של עדה סרני הוא המקור היחיד שלא הצלחתי להכריע האם הוא ביוגרפיה עצמית, כתיבה היסטורית, או
הנצחת יהודה ארזי. משום שבאופן כמעט מתמיד היא אינה מותחת קו גבול בין יחסיה עם יהודה ארזי לבין השתלשלות העניינים בפרשה. עובדה שהסתברה לי כמובנה לאחר שנודע לי על טיב מערכת היחסים ששררה בין שניהם.
במהלך קריאת המקורות ועיבודם נתקלתי בגרסאות שונות לסיפור הפרשה עצמה. הגרסאות השונות של המקורות נבעו כנראה מכך שהמידע שהיה בידי החוקרים לא היה ברובו מקור ראשוני, מה גם שנתקבל בעל פה ולכן לעיתים קרובות נתקלתי בציטוטים של הדמות הבולטת בפרשה, יהודה ארזי, במילים שונות אך נרדפות. לאחר ניתוח הפרשה נוכחתי
גם לדעת שהחוקרים הבינו שאין זה משנה באילו מילים השתמש יהודה ארזי כי כוונתו פורשה באופן חד משמעי.
גרסאות אלו לא סתרו אחת את השניה אלא יותר נכון השלימו את התמונה הכוללת וחיזקו ארבעה דברים עיקריים שכל מקור דאג להציג את גישתו לפיו ולהדגישו במידת הצורך והם:
יהודה ארזי ותפקידו בפרשה - אין ספק שעמידתו התקיפה והנמרצת של יהודה ארזי נגד המדיניות הבריטית הגיעה לשיאה בפרשה זו אך בתוך כך אישיותו הכריזמאטית של יהודה ארזי הועמדה במבחן פעמים רבות על ידי אנשי הסוכנות והיישוב בארץ אך בפרשת "לה ספציה" היה זה מבחן מסוג אחר והוא הצליח בו למרות הסכנות שנשקפו לו
ולאחרים רבים. הוא היטיב לקרוא את מפת האירועים, לנתחה ולעבדה באופן הרצוי לו והצליח להפוך את מפעל ההעפלה באיטליה שהיה עד אז בלתי חוקי ומחתרתי למפעל גלוי המקבל הן תמיכה מממשלת איטליה והן חשיפה תקשורתית ותמיכה מהעולם כולו. תוך כך הפך פרשה זו לאירוע מרכזי בתולדות ההעפלה והוא מחליט להפוך את "לה ספציה"
למכשיר בידו ולגרום לעולם לאהוד את ההעפלה ואת דרישות היהודים ולתמוך במאבקם נגד בריטניה. הוא רוצה להראות את הפרדוקס בכך שאותם בריטים ששחררו את היהודים מן המחנות הם אותם הבריטים שמונעים את כניסתם לא"י.
כוונות המעפילים לעשות כל שיידרש על מנת לעלות לארץ ישראל - הצד המעורר פליאה בסוגיה זו של פרשת "לה ספציה" שייך למעפילים עצמם למרות שהגרעין המרכזי של האנשים באונייה היה של צעירים, חניכי תנועות נוער חלוציות ,חלקם פרטיזנים ולוחמי גטאות, אשר טיפחו זיקה לקיבוץ, לפלמ"ח ולתנועת העבודה בארץ. אולם העובדה
שפליטים אלו לאחר שנות סבל כה רב שבו גילו כושר הישרדות מופלא היו נכונים לכל קורבן ובלבד להגיע לארץ - היא שהכריעה במערכה.
מדיניות הבריטים כלפי מפעל ההעפלה בכלל ובפרט באיטליה - הבריטים יכלו אולי להתמודד עם תנועות מחתרת ובעיות של התקוממות מזוינת ברחבי האימפריה שלהם, אבל חרדה גדולה אחזה בהם לנוכח האפשרות שאנשים נואשים אלו, לאחר כל מה שעבר עליהם, ולנוכח העיתונאים מרחבי תבל, יעשו מעשים טראגיים, משום שהיא בקשיחותה אינה
מאפשרת להם להגיע סוף סוף לבית משלהם, לארץ ישראל. בפרשת "לה ספציה" בריטניה נאלצה לנהל מערכה דו חזיתית. האחת, נגד היהודים שהסתננו לאיטליה דרך גבולותיה הצפוניים של המדינה והשנייה, נגד אותם יהודים שניסו להפליג מנמליה לארץ ישראל. בריטניה ניסתה למנוע את ההעפלה כבר בנמלי אירופה ובעזרת הדרכים הבאות והן:
מידע פנים, לחץ על ממשלות ועל צבאות הכיבוש, פיקוח נמלים, רדארים, מגננות חוץ, משחתות בריטיות לאורך החוף וסיור אווירי ומשטרה ניידת. לסיכום, היחס של השלטון הבריטי אמנם רב תהפוכות אבל למרות זאת הם לא משנים את מדיניותם וממשיכים בחוקי הספר הלבן ומאפשרים עלייה רק עם אישור.
אהדת ממשלת איטליה ותושבי "לה ספציה" בפרט - הפליטים היהודים החלו להתאסף באיטליה החל מהשנים 1943-4 בגלל סיבות שונות ובעיקר בגלל: הנייטרליות שלה, הים והעובדה שיש בה חיילים עבריים שמוכנים לעזור לפליטים היהודים. לממשלת איטליה יש גם יחס מיוחד לפליטים ולכן מצבם שונה משאר המקומות ויש להם מגוון של מחנות
פליטים, מחנות הכשרה וקיבוצים. בקיץ 1945 על בסיס פיקוח של בעלות הברית מחליטה איטליה על מנת להתמודד עם בעיית הפליטים בה לגבש מדיניות שעיקריה הם :יש להגביל את מספר אשרות הכניסה והשהייה של הפליטים היהודיים באיטליה ל- 32,000 איש. יש לפקח על הגבולות הצפוניים המשמשים כנתיב חדריה של פליטים יהודים לתוככי
איטליה. יש למנוע יציאתם הבלתי חוקית של פליטים יהודים מתחומי המדינה. שלושת העקרונות הללו הוכללו בלחץ בריטי משום שהבריטים החל מקיץ 1945 ולנוכח ההסלמה במערכת היחסים שלהם עם התנועה הציונית בעקבות פרסום מדיניותו של בווין מודעים שהמאבק על ארץ ישראל לא מתחיל בשערי הארץ אלא בנמלי אירופה ולכן יש לבלום את
החדירה והתנועה על אדמת אירופה כבר. איטליה בסופו של דבר צפצפה על הבריטים ולא קיימה עקרונות אלו. פרשה זו המחישה לאיטלקים את הסכנות הגלומות בהיענות לדרישות הבריטים למנוע מספינות מעפילים להפליג והם הביעו את אהדתם על ידי כיסוי נרחב של התקשורת האיטלקית והעולמית שתרם למאבק, ועל ידי הגשת סיוע רב בכל הקשור
להגנה, תמיכה ואף לאספקה שוטפת. גם לאחר פרשה זו גם הצטרפו אישים נוספים מהממסד האיטלקי לסייע לפעילות ה"מוסד לעלייה ב'". תושבי "לה ספציה" בפרט היוו מעין נקודה אנושית בעלת כוח רב בפרשה זו משום שהעניקו לפליטים אהבה בצורות רבות, דבר שמזה זמן רב לא קיבלו הפליטים מאנשיי אירופה.
רשימת מקורות:
גלבר י', תולדות ההתנדבות, יד יצחק בן צבי, ירושלים, (1979-1984).
הדרי ז',המוסד לעלייה ב'(יומן המבצעים - פאריס 1947), אוניברסיטת בן גוריון, באר שבע, (1991).
כהן א', ברוח סערה(פרקים מחייו ומפעלו של יהודה ארזי), בית אליהו, ירושלים, (1966).
כוכבי א', עקורים ופוליטיקה בינלאומית, עם עובד, תל אביב, (1992).
נאור מ', ההעפלה 1934-1948, משרד הבטחון, תל אביב, (1978).
סרני ע', ספינות ללא דגל, עם עובד, תל אביב, (1975).
עפר ד', "העלייה, הגולה והיישוב", קתדרה , גיליון 43,(1987), עמוד 69-90.
עפר ד', דרך בים:עלייה ב' בתקופת השואה 1939-1944, יד יצחק בן צבי, ירושלים, (1988).
צחור ז', "פרשת לה ספציה", בתוך : עלייה ב'(קובץ),יד יצחק בן צבי, ירושלים, (1982), עמוד 62-70.
נספח 1 : ההעפלה מאיטליה
הגישושים הראשונים לחידוש ההעפלה מאירופה עם סיום מלחמת העולם השנייה, נעשו על ידי אנשי המוסד באיטליה. איטליה נבחרה בגלל יחידות הצבא הארצישראליות שחנה בה. קבוצות חיילים יהודיים טיפלו מאז תום המלחמה בפליטים היהודים: הושיטו להם עזרה, לימדום עברית והכשירום לעלייה. החיילים אף לקחו חלק בארגון עלייתם של
הניצולים ארצה, בדרכים לגאליות ולגאליות למחצה. הקושי הראשון בו נתקל המוסד באזור היה קשור בהימצאותו של צבא כיבוש בריטי באיטליה, ובמיוחד בעובדה שהבריטים שלטו על צי האניות האיטלקיות. מצב זה איפשר למוסד לרכוש רק אניות קטנות, שלא היו בפיקוח. עם סיום המלחמה, בשנת 1945, הפליגו מאיטליה שש אניות
מעפילים(שתיים אחרות הפליגו מיוון). כל השמונה הצליחו להגיע אל חופי הארץ ולהוריד בחשאי את הנוסעים. שבועות מספר לאחר תום המלחמה, הגיע לאיטליה יהודה ארזי ( "אלון"), איש הגנה ותיק, שהסתתר בטרם צאתו את הארץ משך חודשים רבים מפני הבולשת הבריטית, לאחר כישלונה של פעולת רכש בה השתתף. מכוח אישיותו, תפס
יהודה ארזי מקום מרכזי בחבורת העושים בהעפלה באיטליה. בתחילת יולי 1945 הגיעה לאיטליה עדה סרני. עדה, רעייתו של אנצו סירני, חלוץ מאיטליה, ממייסדי קיבוץ גבעת ברנר שהוצנח מעבר לקווי האויב, נתפס ונספה במחנה דכאו. עד מהרה הצטרפה עדה לעבודה. הרמוניה שררה בעבודה בין יהודה לעדה במשך השנתיים שעבדו בכפיפה אחת
באיטליה, עד סוף אפריל 1947. בהגיעו לאיטליה מצא יהודה ארזי קבוצה מובחרת של שליחים אשר פעלו מטעם המוסד. מרכז הכובד של פעילותם היה בנמלי דרום איטליה. לאחר ששקל בדבר, החליט יהודה ארזי להעביר את מרכז השלוחה צפונה, למילאנו. מילאנו שימשה צומת לתנועת הפליטים שנהרו אל חופי ההפלגה, משם אף פעלו מרכזי כל
התנועות והארגונים היהודיים. בעיר הנמל הדרומית בארי, הותיר יהודה ארזי גרעין שליחים בקיאים ומנוסים, כמו משה נוטקין, ישראל ספיר ושמריה צמרת. אלה המשיכו בעבודה אשר הייתה אינטנסיבית ביותר באזור זה. אנשי מרכז השלוחה קבעו את מקום ישיבתם במועדון החיילים העבריים, בסמטה ליד כיכר הקתדראלה של מילאנו. את
המועדון ניהלה עדה סרני במסווה של מועדון חיילים. המקום שימש כנקודת מפגש בין אנשי מחנות הפליטים השוהים באיטליה לבין אנשי המוסד. הסביבות העיר נרכשה וילה והוקמה בה תחנת האלחוט שקישרה את הפעילים באיטליה עם "ארצי"(=מרכז המוסד לעלייה ב' בארץ), ועם האניות המפליגות בים.
עפר ד', דרך בים:עלייה ב' בתקופת השואה 1939-1944, ירושלים, 1988.
גלבר י', תולדות ההתנדבות,ירושלים, 1979-1984. ( להלן - גלבר)
כהן א', ברוח סערה, ירושלים, 1966, עמודים 11-16. ( להלן - כהן)
שם, עמוד 2
סרני ע', ספינות ללא דגל, תל אביב, 1975, עמודים 60-61. ( להלן - סרני)
כהן, עמודים 88-89.
גלבר, עמוד 151
כהן, עמוד 90
שם, עמוד 91.
צחור ז', פרשת לה ספציה, עלייה ב'(קובץ), ירושלים, 1982, עמוד 63. (להלן - צחור)
כהן, עמוד 93-95.
שם, עמוד 95.
נאור מ', ההעפלה 1934-1948, ,תל אביב, 1978, עמוד 62-63
שם, עמוד 97.
סרני, עמוד 64-65.
כהן, עמוד 98-101.
שם, עמוד 99.
גלבר, עמוד 154.
כהן, עמוד 100.
שם, עמוד 101.
סרני, עמוד 68-69.
כהן, עמוד 103-104.
שם, עמוד 105.
סרני, עמוד 71.
צחור, עמוד 66.
כהן, עמוד 107.
שם, עמוד 198.
שם, 109-110.
שם, 110-111.
צחור, עמוד 67.
שם, עמוד 68-71
כהן, עמוד 112.
סרני, עמוד 72-73.
גלבר, עמוד 659.
צחור, עמוד 71.
הדרי ז', המוסד לעלייה ב'(יומן המבצעים), באר שבע, 1991, עמוד 29-31.

תגים:

איטליה · ארזי · בריטים · העפלה · יהודה · ישראל · מדינת · ספציה

עבודות נוספות בנושא:

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "פרשת לה ספציה ויהודה ארזי", סמינריון אודות "פרשת לה ספציה ויהודה ארזי" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.

אודות האתר:

יובנק הנו מאגר עבודות אקדמיות לסטודנטים, מאמרים, מחקרים, תזות ,סמינריונים ועבודות גמר הגדול בישראל. כל התקצירים באתר ניתנים לצפיה ללא תשלום. ברשותנו מעל ל-7000 עבודות מוכנות במגוון נושאים.