היישום אינו מחובר לאינטרנט

המיגרנה והטיפול בה באמצעות צמחי מרפא

עבודה מס' 064471

מחיר: 120.95 ₪   הוסף לסל

תאור העבודה: המיגרנה ותיאור קצר של הטיפולים הקונבנציונליים הקיימים כיום, ובדיקה של צמחי מרפא שימושיים הכוללת: מרכיבים פעילים, מנגנוני פעולה, שיטות מיצוי מקובלות ותופעות לוואי.

2,899 מילים ,11 מקורות ,2005

תקציר העבודה:

המיגרנה הנה תופעה נפוצה. כ 15-20% מהנשים (כמעט אחת מ 5 נשים!) וכ 8% מהגברים סובלים ממנה. יש לה נטייה להופיע במשפחות אך אין למחלה תבנית תורשתית ברורה, כלומר, לא ברור מהו בדיוק הקשר הגנטי.
המיגרנה מתוארת כבר בספרים קדומים, ומקור השם כנראה במילה "המי-קרניאה" שפירושו חצי ראש. המונח מיגרנה (בעברית: צדעת) מתייחס להתקפים חוזרים של כאבי ראש התוקפים בדרך כלל את מחצית הראש ומלווים בהקדמה של הפרעות שונות במערכת העצבים המכונה aura.
התקף המיגרנה הקלאסי מתאפיין ב- aura הנמשכת בערך 45-15 דקות, וכולל בדרך כלל הפרעות בראייה בצורת טשטוש או נצנוץ, ולאחר מכן כאב חזק התוקף את מחצית הראש ועשוי להתפשט ולהשתלט על הראש כולו. ההתקף שעשוי להימשך משעה ועד חמישה ימים, מלווה לעתים בבחילות, הקאות וקושי להביט באור. עם זאת למרות התיאור הקלאסי, התקף המיגרנה הנפוץ אינו כולל aura ותוקף מייד את שני צידי הראש יחד.
התקפי המיגרנה מתחילים בשנות העשרה ונמשכים שנים רבות. עם העלייה בגיל יורדת שכיחות ההתקפים. אצל 60% מהחולים יש רקע של מיגרנות במשפחה.
מניחים כי מקור הבעיה בהתכווצות והתרחבות של כלי דם במוח. התקף עלול להתחיל בעקבות גורמים שונים, כגון מאכלים מסוימים, ובעיקר גבינות, שוקולד ויין. גם לחץ נפשי ושינויים הורמונליים משפיעים. רוב ההתקפים מתחילים מבלי שניתן להצביע על סיבה ברורה.
מחקר שנעשה בנשים הסובלות מכאבי ראש של מיגרנה, הראה כי בקרב נשים אלו אחוז הסובלות ממחלות לב איסקמיות ומחלות מוחיות נמוך יותר, כך שניתן לראות במיגרנה מכניזם מגן, ומזוית זו אולי יותר קל להבין את התופעה.

צמחי המרפא המתוארים בעבודה הם:
Feverfew, Petasites Hybridus, Griffonia Simplicifolia, Ginko Biloba

הערת מערכת: בעבודה לא צויינו מראי מקום.

קטע מהעבודה:

הצמח השכיח ביותר לטיפול בהתקפי מיגרנה. ב- 1997 הוא דורג
מס' 19 ברשימת צמחי המרפא הנמכרים ביותר בארה"ב.
מקור הצמח בדרום-מערב אירופה, כיום ניתן למוצאו באירופה,
צפון אמריקה ואוסטרליה.
זהו צמח רב - שנתי, הפורח בין יולי לאוקטובר, בעל ארומה חזקה ודומה במעט לקמומיל.
השם Feverfew מקורו מהמילה הלטינית febrifuge שפירושו: מוריד חום, ומציין את תכונות הפגת חום שלו.
Feverfew מוזכר בספרות של הרפואה היוונית כתרופה לדלקות ולהפרעות וסת.

מקורות:

סברה נפוצה בקרב מומחי מיגרנה היא שכאבי הראש נגרמים כתוצאה מהתנהגות לא רגילה (אנורמלית) של טסיות דם, הכוללת, בין היתר, אגרגציה אנורמלית והפרשה אנורמלית של סרוטונין לזרם הדם. התנהגות טסיות דם של סובלים ממיגרנה שונה באופן משמעותי מטסיות נורמליות, והבדל זה, עשוי להסביר את התעוררות ההתקפים והתרחשותן.
בנוסף, במצבים של מיגרנה, רמת הסרוטונין במוח נמוכה, עובדה היכולה אף היא להצביע על גורם אפשרי.
הטיפול התרופתי
הטיפול התרופתי במיגרנה נחלק לשניים:
טיפול בהתקפות.
טיפול פרופילקטי (מניעתי).
התרופות לטיפול בהתקפות הנן תרופות שנועדו להקלת הכאב, דוגמת: Aspirin, Dipyrone, Ergotamine.
טיפול פרופילקטי למניעת התקפים: חוסמי ? דוגמת Propranolol, הבולם את התרחבות כלי הדם המקיפים את המוח, Clonidine, פועל על המנגנון במוח המפקח על קוטר כלי - דם, הניתן גם לטיפול ביתר לחץ דם.
צמחי מרפא
הצמח השכיח ביותר לטיפול בהתקפי מיגרנה. ב- 1997 הוא דורג
מס' 19 ברשימת צמחי המרפא הנמכרים ביותר בארה"ב.
מקור הצמח בדרום-מערב אירופה, כיום ניתן למוצאו באירופה,
צפון אמריקה ואוסטרליה.
זהו צמח רב - שנתי, הפורח בין יולי לאוקטובר, בעל ארומה חזקה ודומה במעט לקמומיל.
השם Feverfew מקורו מהמילה הלטינית febrifuge שפירושו: מוריד חום, ומציין את תכונות הפגת חום שלו.
Feverfew מוזכר בספרות של הרפואה היוונית כתרופה לדלקות ולהפרעות וסת.
הצמח נמצא בשימוש עוד מימי הביניים כמוריד חום ובטיפול במיגרנה ודלקות פרקים (arthritis), הוא ידוע בכינויו "האספירין של ימי הביניים", בקרב פרמקולוגים. שימושים היסטוריים נוספים: טיפול באנמיה, כאבי אוזניים, כאבי שיניים, גזים בבטן, כאבי מחזור, הפרעה בעיכול, טראומה, והדבקה בטפילי מעי. הוא גם שימש גורם
להפלות, במקרים של עקיצות חרקים ובגנים נגד מזיקי צמחים באמצעות המרכיב של הצמח הקוטל חרקים - pyrethrin.
שיטת המיצוי המקובלות: טחינה בהקפאה (Freeze dried extract) של העלים של הצמח, בהם נמצאים רוב המרכיבים הפעילים .
כשעשו מיצוי באלכוהול (Tincture), תוצאות המחקרים, לא העידו על השפעה חיובית, כנראה הייבוש פוגם בפעילותו הרפואית של הצמח.
המרכיב הפעיל: המרכיבים הפעילים העיקריים של הצמח הם לקטונים מקבוצת ה- sesquiterpenes (תרכובת הנוצרת מ- 3 יחידות של isoprene), שהעיקרי ביניהם Parthenolide. בנוסף לכך, העלים של הצמח מכילים 0.02%-0.07% שמנים נחוצים (כמו: L-camphor, L-borneol, Terpenes, Chrysanthenyl acetate).
מחקרים הראו כי לצמח יש כמה השפעות פרמקולוגיות. השימוש העממי שלו לאורך ההיסטוריה בטיפול במצבי דלקת , כמו חום, דלקת פרקים ומיגרנה מציע כי הוא פועל באופן דומה לקבוצת נוגדי הדלקת הלא סטרואידים (nonsteroidal anti-inflammatory agents NSAIDs), כמו אספירין, תרופות אלו מעכבות יצירה של מתווכי דלקת שונים,
כמו פרוסטגלנדינים וטרומבוקסן. נמצא כי אקסטרקט של הצמח מעכב, אף הוא, יצירה של מרכיבים שגורמים לדלקת (מתווכי דלקת), כולל פרוסטגלנדינים, לויקוטריאנים וטרומבוקסן. אולם, העיכוב של יצירת מתווכי דלקת ע"י Feverfew בשלב הראשוני של היצירה, דומה יותר לזה של קורטיזון (משכך דלקת סטרואידי) מאשר ל- NSAIDs.
ל- Feverfew יש השפעה על התנהגות טסיות דם, הכוללת עיכוב אגרגציה של טסיות, ועיכוב הפרשה של מתווכי דלקת ומתווכי אלרגיה מטסיות, כמו היסטמין וסרוטונין. עיכוב אגרגציה של טסיות דם מונע הפרשת רמות מזיקות של חומצה ארכידונית שהיא פרוקורסור של מתווכי דלקת שונים, דוגמת פרוסטגלנדינים.
ל- Parthenolide יש השפעה חזקה על שריר חלק של כלי דם במוח, כך שהשילוב בין השפעה על שריר חלק של כלי דם להשפעה על התנהגות טסיות דם, אחראי ליכולתו של הצמח למנוע ולטפל בכאבי ראש של מיגרנה.
מחקרים:
כיום, ישנה עלייה עצומה בהתעניינות ב- Feverfew לטיפול במיגרנה, ההתעניינות המחודשת הזו החלה בשנת 1970 בבריטניה. עלייה במודעות הציבורית לצמח, הובילה למחקרים מדעיים.
מטופלים לא הגיבו לתרופות קונבנציונליות, דבר שעודד מחקרים קליניים על ההשפעה התרפויטית והמניעתית של Feverfew בטיפול במיגרנה.
מחקר בריטי ב- 1980 מצא כי ל- 70% מהסובלים ממיגרנה שאכלו 2-3 עלים טריים של Feverfew, הייתה הקלה רצינית בכאבי הראש. החוקרים נדהמו מרמת ההצלחה הגדולה, כך שהם הרחיבו את המחקר. הם גילו ש- Feverfew בעל השפעה גדולה משל Placebo בצמצום חומרת ההתקפים.
מחקר double blind שנערך ב- London Migraine Clinic, הראה כי במטופלים שטופלו בקפסולות של Feverfew, התקפות המיגרנה פחתו משמעותית וכן חומרתן, בהשוואה לקבוצת הביקורת, שטופלה ב- Placebo.
במחקר אחר double blind, 8 מטופלים שטופלו ב- Feverfew, חוו ירידה משמעותית בתדירות כאבי הראש, ביחס לקבוצת הביקורת, שטופלה ב- Placebo, ומחקר נוסף הראה שכאשר 19 מטופלים עברו מטיפול ב- Feverfew לטיפול ב- Placebo, הם החלו לסבול מכאבי ראש, הפרעות בשינה, כאב שרירים וכאב פרקים, תופעות המעידות על
"Postfeverfew Syndrome" (ר' כאן תופעות לוואי).
במחקר נוסף, שנערך בבריטניה ומטרתו הייתה לבדוק את יעילותו של Feverfew בהפחתה ארוכת טווח של התקפות מיגרנה, השתתפו 17 מטופלים הסובלים ממיגרנה, ומשתמשים ב- Feverfew מס' שנים. שמונה מטופלים קיבלו 50 מ"ג אבקת עלים ליום ותשעה קיבלו placebo. שמונת המטופלים שטופלו בצמח חוו הקלה ממושכת במיגרנה במשך 6 חודשים,
בעוד שתשעת המטופלים שקיבלו placebo חוו עלייה של כמעט פי שלושה בהתקפות מיגרנה
מינון: ההשפעה של Feverfew תלויה ברמות ה- Parthenolide שהוא, כאמור, המרכיב הפעיל העיקרי. כיום, קיימים כמה תכשירים מסחריים שונים עם מגוון רחב של רמת Parthenolide, עיקר התכשירים אינם מכילים מרכיב זה או שמכילים כמות קטנה מאד.
התכשירים שעברו ניסיון קליני בהצלחה מכילים 0.4%-0.7% Parthenolide, לכן כדי להשיג טיפול מוצלח, רצוי שהמינון של Parthenolide יהיה בהתאם.
המינון הנחוץ של Feverfew, כפי שנחקר, הוא קפסולה אחת, המכילה 25 מ"ג של עלים טחונים בהקפאה (Freeze dried extract), פעמיים ביום. במחקר נוסף, המינון הנחוץ הוא קפסולה אחת, המכילה 82 מ"ג של אבקת עלים מיובשים, פעם ביום.
לכן, המינון היומי של Parthenolide שעשוי להיות בעל השפעה על מניעת כאבי ראש במיגרנה, הוא בערך 0.25-0.50 מ"ג ליום, מינון גבוה יותר, 2-4 מ"ג, ליום נחוץ בזמן התקפת מיגרנה אקוטית.
חשוב לציין, שרמת ה- Parthenolide בצמח תלוייה באזור שבו הצמח גדל, כיוון ש- Feverfew מאזורים מסויימים מכיל מעט מאד או שהוא אינו מכיל כלל Parthenolide.
תופעות לוואי: Feverfew נמצא בשימוש נרחב במשך שנים רבות מבלי שדווחו תגובות טוקסיות.
אולם, לעיסת העלים עשויה לגרום לפצעים בפה, ואנשים רגישים יכולים לפתח דלקות עור מפרישות. כמו כן, עשויות להיות תופעות לוואי קלות במערכת העיכול.
ישנה תופעה הנקראת: "Postfeverfew Syndrome" שהופיעה לאחר הפסקת נטילת Feverfew בצרכנים ארוכי טווח, והיא מאופיינת ע"י תגובה של מערכת העצבים, כולל סימפטומים של חרדה, נדודי שינה, קשיות שרירים ומפרקים וחזרה של סימפטומים של מיגרנה.
Feverfew אינו מומלץ לנשים בהריון, לנשים מיניקות ולילדים מתחת לגיל שנתיים.
לא ידועות אינטראקציות בין תרופתיות, אך ידוע שנטילה של אקסטרקט הצמח עם NSAIDs, דוגמת Iboprofen עשויה לפגום ביעילותו.
מן הראוי לציין, שישנם מחקרים המטילים ספק בחשיבותו של Parthenolide במניעת מיגרנה, וטוענים כי יש בצמח מרכיב אחר, שטרם נמצא, והוא אחראי לסגולותיו של הצמח במניעת מיגרנה. מרכיב אחר אפשרי הוא השמן Chrysanthenyl acetate, מחקר הולנדי הראה כי שמן זה מעכב סינתזה invitro של פרוסטגלנדינים.
בנוסף לכך, סוברים כי ייתכן וקיים קשר בין ריכוז גבוה יחסית של ההורמון Melatonin במגוון ריכוזים של feverfew, לירידה בהפרשת Melatonin במהלך התקפת מיגרנה. ההורמון Melatonin מופרש מבלוטת ה- pineal gland במוח (שמפרישה, בין היתר, סרוטונין), והוא מעורב בויסות מחזור השינה וההתעוררות, הוא ניתן לאנשים הסובלים
מנדודי שינה כרונייים. יש להמשיך במחקר בכיוון.
שם נוסף: Butterbur Petasin
זהו שיח רב - שנתי הנמצא באירופה ובחלקים מאסיה ודרום אמריקה, ובעל שימוש רפואי מאות שנים. בתק' ימי הביניים הצמח שימש לטיפול בדבר ובחום, במאה ה- 17 הוא שימש לטיפול בשיעול, אסתמה ובפצעי עור. הצמח גדל עד לגובה 3 רגל, והוא נמצא בדרך כלל באזורים רטובים כמו ביצות, יערות לחים וסמוך לנהרות ונחלים. מקור השם
Petasites הוא מהמילה היוונית petasos, שמשמעותה כובע עשוי לבד החובש רועה צאן.
כיום, השימוש התרפויטי של הצמח הוא טיפול מניעתי בהתקפות מיגרנה, ופעילות אנטי ספסמודית (נגד עווית) בשיעול כרוני ואסתמה. שימוש נוסף בצמח הוא במניעת כיבי קיבה ובמצבים של בריחת שתן.
המרכיב הפעיל: מכינים אקסטרקט של הצמח מקנה השורש או מהשורש עצמו. קיימים 2 מרכיבים פעילים עיקריים: petasin, isopetasin שהם מקבוצת ה- sesquiterpenes.
Petasin - אחראי לתכונות האנטי ספסמודיות של הצמח ע"י הפחתת התכווצות שריר חלק וקירות כלי דם, בנוסף, הוא מספק אפקט אנטי דלקתי ע"י עיכוב סינתזת לויקוטריאנים (מתווכי דלקת).
isopetasin - משפיע על מטבוליזם של פרוסטגלנדינים (מתווכי דלקת), וכך מספק גם הוא אפקט אנטי דלקתי.
ל- Petasin בעל הפעילות האנטי ספסמודית והאנטי דלקתית יש כנראה אפיניות לכלי דם במוח, הקלה על עוצמת הכאב נעשית ע"י מניעת הרחבת צינורות הדם במוח ומניעת דלקת של רקמות המוח.
יצרני האקסטרקט של הצמח חשפו כי העלים שלו מכילים שמן נדיף הנקרא: Pyrrolizidine Derivatives (PD), שהוא אלקלואיד בעל פוטנציאל קרצינוגני, והוא גם רעיל לכבד. אבל, את האקסטרקט ממצים רק מהשורשים, שהם נטולי PD, כך ששיטת המיצוי מונעת נוכחותם של רעלים.
מחקרים שנעשו:
באוניברסיטת Munich שבקליפורניה נערך מחקר קליני, שנמשך 3 חודשים, לבחינת השפעתו של אקסטרקט הצמח על מטופלים, שחוו לפחות 3 התקפי מיגרנה בחודש במשך שנה לפחות. במטופלים שקיבלו 50 מ"ג אקסטרקט של הצמח פעמיים ביום במשך שלושת החודשים, מספר ההתקפים פחת וכן חומרתם. עובדתית, מתן האקסטרקט גרם לירידה בממוצע
ההתקפים ב- 62%, ובנוסף לירידה בעוצמת הכאב ובמשך ההתקף, וכן לפחות בחילות.
בניסויים קליניים קודמים בגרמניה וארה"ב נצפו תוצאות דומות, והוכיחו שלצמח יש השפעה על מניעת התקפי מיגרנה ועל הקלת הכאב.
במחקר אחר, שנערך בארה"ב, קבוצת הניסוי - 33 מטופלים הסובלים ממיגרנה, קיבלה 50 מ"ג של אקסטרקט פעמיים ביום בתנאי double blind, ולא נצפו תופעות לוואי חריגות, כך שהצמח הוגדר מוצר הנועד למנוע מיגרנה, נטול סיכון וללא תופעות לוואי.
מחקר נוסף נעשה עם הכנת אקסטרקט CO2 מיוחד מהשורש של הצמח, ובו קבוצת הניסוי קיבלה 2 קפסולות ביום (בכל קפסולה 25 מ"ג), במשך 12 שבועות. תוצאות: תדירות המיגרנות ירדה בשיעור של מקסימום 60% בהשוואה למצב ההתחלתי, לא דווחו תופעות חמורות, והצמח, באופן יוצא מן הכלל, היה טולרנטי.
* קבוצות הביקורת בכל המחקרים היו מטופלים שקיבלו placebo.
תופעות לוואי: עד לאחרונה, לא דווח על תופעות לוואי מהאקסטרקט של הצמח, בטיוואן דווח על כך שלצמח פעילות המעכבת יצירת טסטוסטרון מתאי אשך בחולדות, אך לא ידוע אם האפקט הזה מתרחש גם בבני אדם.
טוקסיות: כאמור, ה- Pyrrolizidine הנמצא בעלים הוא קרצינוגני ועשוי לגרום נזק לכבד, לכן חשוב שהאסטרקט יהיה נטול Pyrrolizidine.
אינטרקציות בין תרופתיות, לא ידועות, אולם אקסטרקט של הצמח אסור לנשים בהריון ולנשים מיניקות.
זהו עץ שצמחיו פורחים באדמות מרעה בערבה ומישור החוף שבמערב אפריקה.
תושביה המקומיים של יבשת זו השתמשו בצמח זה שימוש בטוח, ללא תופעות
טוקסיות, במשך דורות רבים כדי לטפל בבעיות השמנה.
שימושים מסורתיים אחרים כללו לעיסה של מקלות מגזע העץ ומשורשיו
כדי לטפל בפצעים ובנוסף, שתיית מיץ שהופק מהעלים של הצמח לטיפול
בעצירות ובמחלות כליה.
כיום השימוש של הצמח הוא בטיפול בדיכאון, חוסר שינה, כאב שרירים, השמנה,
כאבי ראש בכלל וכאבי ראש מיגרנותיים בפרט.
המרכיב הפעיל: 5-Hydroxytryptophan (5-HTP) ממוצה מהזרעים של הצמח.
זהו פרוקורסור של סרוטונין. גוף האדם משתמש ב- 5-HTP ליצירת סרוטונין, שהוא נוירוטרנסמיטר חשוב, בעל פעילויות רבות.
באופן טבעי 5-HTP נוצר מחומצה אמינית נחוצה הנקראת: L-Tryptophan, זהו השלב המגביל ביצירת סרוטונין. ופקטורים שונים, דוגמת סטרס, חוסר ויטמין B6 ורמה נמוכה של מגנזיום, גורמים לכך שלא יווצר 5-HTP, אלא במקום זאת L-Tryptophan הופך ל- Kynurenine, כך שאינו זמין ליצירת סרוטונין (ר' להלן).
5-HTP הוא חומצה אמינית היכולה לעבור את מחסום הדם למוח (Blood- Brain Barrier), ולכן מתאפשרת יצירה של סרוטונין במוח, ע"י דהקרבוקסילציה של 5-HTP.
סרוטונין לעומת זאת אינו יכול לעבור את מחסום הדם למוח, ולכן לא ניתן לטפל באמצעותו.
כיוון שסרוטונין הנוצר במוח הוא בעל אפקטים חשובים רבים, וידוע שבזמן התקף מיגרנה רמתו במוח נמוכה, משתמשים במיצוי הזרעים המכילים כמות גדולה של 5-HTP, לטיפול בכאב הנובע ממיגרנה ובמניעתו.
בנוסף, בעת התקפת מיגרנה, טסיות הדם בעלות פעילות אנורמלית, כאמור, הכוללת הפרשת סרוטונין לזרם הדם, כך ש- 5-HTP, עשוי לאפשר תיקון של פעילות זו.
תופעות לוואי: מאמרים מדעיים מוכיחים ש- 5-HTP בטוח לשימוש. אולם ישנם דיווחים על כמה תופעות לוואי, הכוללים כאב ראש, גודש באף, בחילה, נמנום ועצירות.
לא הוכח כי הצמח בטוח לשימוש בנשים בהריון ובנשים מיניקות, ולכן אינו מומלץ לקבוצה זו.
תגובות בין תרופתיות, הקרויות: Serotonin Syndrome, עלולות להתרחש עם תרופות נוגדות דיכאון (MAO, SSRI), ומאופיינות בחרדה, בלבול, הזיות, טכיקרדיה, הזעת יתר ותנודות בלחץ הדם.
מינון: המינון ההתחלתי המומלץ הוא קפסולה אחת המכילה 50 מ"ג 5-HTP עם הארוחה, אח"כ אפשר לעלות במינון ולקחת שתיים או שלוש קפסולות ליום, ע"מ למנוע בחילה קלה שעשויה להתרחש בתחילת הטיפול.
שם קודם: Salisburia adiantifolia
שם נוסף: forty-coin tree
Ginkgo הוא עץ נשיר, מראשוני העצים עלי אדמות, הצומח ביערות גדולים מזה מיליוני שנים.
מקורו בסין, יפן וקוריאה, אך הוא צומח גם ברחבי ארצות הברית ואירופה ומשמש כעץ נוי. רוחב העץ עשוי להגיע ל- 7 מטרים וגובהו ל- 30 מטרים.
העץ כמעט נכחד בעידן הקרח, אך כיום ניתן למוצאו בסין ובחלקים מאסיה, הוא העץ היחיד ממשפחת Ginkgoaceae ששרד, הוא יכול לחיות למעלה מ- 1000 שנים.
העלים של העץ ייחודיים מאד, צורתם היא מניפה, וצבעם ירוק בהיר בקיץ, וצהוב - זהבהב בסתיו.
מקור השם Ginkgo מהמילה הסינית sankyo או yinkuo שפירושם גבעה של עץ משמש או פרי כסף, בהתייחס לפירות שמייצרת נקבת העץ, הדומים למשמש.
הצמח נמצא בשימוש ברפואה הסינית אלפי שנים, אגוזי העץ (הנמצאים בזרעים) שימשו סוג של "yang" לחיזוק היכולת המינית, שימור יכולת השמיעה והרגעת גירוי שלפוחית השתן, השימוש הסיני המסורתי באקסטרקט העלים כולל, הקלה על אסתמה ושיעול, ותמיכה בפעילות המוח. כיום, משתמשים בו ברחבי העולם שימוש נרחב מאד, למשל במצבים
של הפרעות מוחיות, מחלות כלי דם פריפריים ובעיות זיקפה, השימוש בצמח לטיפול במיגרנה אינו נפוץ, כיוון שמספר ההוכחות המחקריות הוא מועט.
Ginkgo biloba extract - GBE אקסטרקט טרי או יבש של העלים משמש אמצעי תרפויטי, הכנת האקסטרקט היא תהליך רב-שלבי, שמטרתו לקבל ריכוז גבוה של המרכיבים הפעילים בצמח.
פעילות מרכיבי הצמח היא סילוק רדיקלים חופשיים.
המרכיב הפעיל:
האקסטרקט מכיל:
כ- 24% Flavone Glycosides.
כ- 6% Terpene Lactones (ביניהם 2.8%-3.4% Ginkgolides-A,B,C ו- 2.6%-3.2% Bilobalide).
מרכיבים אחרים כוללים, גלוקוז, רמנוז, חומצות אורגניות שונות ועוד.
מחקרים שונים מעידים כי פעילות PAF antagonists היא דרך נוספת לטפל במיגרנה, והמרכיב הפעיל Ginkgolides, הוא בעל פעילות של PAF antagonists.
שני מחקרים שנערכו בצרפת, הראו כי ל- GBE, פעילות של PAF antagonists.
דרושים מחקרים נוספים, ע"מ לבדוק את הפוטנציאל של GBE לטיפול במיגרנה.
מינון: 120-160 מ"ג ביום.
תופעות לוואי: אינן נפוצות, אולם ייתכנו הפרעות במערכת העיכול (בחילות, הקאות, ואיבוד תיאבון), כאבי ראש, סחרחורות ותגובות של רגישות יתר, כמו פריחה בעור.
תגובה בין תרופתית של נטילת האקסטרקט עם אספירין מתאפיינת בדימום בחלק התת קרומי של המוח. יש להימנע משימוש ביחד עם תרופות מדללות דם.
סיכום
כיוון שמיגרנה היא תופעה שהגורמים לה אינם לגמרי ברורים, הן הטיפול הקונבנציונלי והן הטיפול באמצעות צמחי מרפא, נועדו למנוע את התופעות הפתופיסיולוגיות המלוות את ההתקפים, ע"מ למנוע התקפים חוזרים ולהקל על הכאב.
הטיפול במיגרנה באמצעות צמחי מרפא מבוסס על מחקרים קודמים שהוכיחו את יכולתם להפחית את תדירות ההתקפים וחומרתן. הצמח הנפוץ ביותר, והנחקר ביותר לטיפול במיגרנה, הוא Feverfew, אולם עדיין לא ניתן לקבוע בוודאות מהו המרכיב הפעיל של הצמח ומהו המכניזם המעורב בפעילותו.
לאור זאת, יש להמשיך במחקרים כדי להבין את השפעתו של Feverfew בפרט, ויתר צמחי המרפא, שהוכיחו את השפעתן על שיכוך מיגרנה בכלל.
בימים אלו התפרסם בתקשורת, כי מדענים איטלקיים ממכון "סן רפאל" במילאנו, גילו גן שאחראי למיגרנות, מחקר זה עשוי להוביל לחיסול תופעת המיגרנה, ולשלול את הצורך בטיפולים שונים, זהו מחקר חשוב שיוכל להקל על סובלים רבים.
מתוך "ידיעות אחרונות" (22.1.2003)
1.
Lewis P. Rowland. Merriti's textbook of Neurology, ninth edition. 1995.
2.
Vogler BBC, Pit r MH, Ernst IL Feverfew as a preventive treatment for migraine:
a systematic review. Cephalalgia 1998;18:704-8. Oslo. ISSN 0333-1024
3.
Ernst E, Pittler M. The efficacy and safety of Feverfew (Tanacetum parthenium L.): an update of a systematic review. Public Health Nutrition December 2000, vol 3, no. special issue 4A pp.509-514 (6).
4.
Feverfew(Botanical Monograph) American Journal of Natural Medicine July/August 1997 H Vol. 4, No. 6
5.
Lucinda G Miller. Herbal medicinals: Selected clinical considerations focusing on known or potential drug-herb interactions. Archives of Internal Medicine; Chicago; Nov 9, 1998 158 Issue: 20 Start Page: 2200
6.
Anthony W. Fox, MD, FFPM, FIBiol Emile A.J. de Sousa, MBBSurg, FRCP. "Herbal" Remedies and Patient Protection. Headache: The Journal of Head and Face Pain Volume 41 Issue 3 Page 323 - March 2001
7.
Therese Zink;Jodi Chaffin. Herbal 'health' products: What family physicians need to know. American Family Physician; Kansas City; Oct 1, 1998. V: 58 Issue: 5 P: 1133-1140
8.
Petasites hybridus (Butterbur) Monograph. www.thorne.com/altmederv
9.
Steven Schechter, N.D. The conection between mood and food. FYH vol.1 issue 5, August 1997.
10.
Donald Brown, N.D.; Alan Gaby, M.D.; Ronald Reichert, N.D. Clinical Applications of Natural Medicine - Migraine (excerpted from NPRC Condition-Specific Monograph Series). American Journal of Natural Medicine vol.4, no. 9 november 1997
11.
Institute of natural product research. Ginkgo Biloba
נוירוטרנסמיטר המופרש במוח מבלוטת ה- Pineal gland ומטסיות דם. בעל פונקציות רבות מאד, כמו ויסות שינה, היצרות כלי דם, ויסות כאב, תפקיד חשוב בהתפתחות דלקת והשפעה על מצב רוח נפשי.
מחקר שבו מרכיב הטיפול אינו ידוע למטופלים ואינו ידוע לרופא המאבחן.
Monoamine Oxidase Inhibitors
Selective Serotonin Reuptake Inhibitors למשל: פרוזק
platelet-activating factor
1
13
L-Tryptophan
5-HTP
Serotonin
Decarboxylation
Kynurenine
סטרס

תגים:

רפואה · אלטרנטיבית · כאבי · ראש · מיגרנות · תרופות · טבעיות

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "המיגרנה והטיפול בה באמצעות צמחי מרפא", סמינריון אודות "המיגרנה והטיפול בה באמצעות צמחי מרפא" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.

אודות האתר:

יובנק הנו מאגר עבודות אקדמיות לסטודנטים, מאמרים, מחקרים, תזות ,סמינריונים ועבודות גמר הגדול בישראל. כל התקצירים באתר ניתנים לצפיה ללא תשלום. ברשותנו מעל ל-7000 עבודות מוכנות במגוון נושאים.