היישום אינו מחובר לאינטרנט

יחס הצרפתים כלפי הברברים בזמן בניית המדינה המרוקנית

עבודה מס' 064455

מחיר: 288.95 ₪   הוסף לסל

תאור העבודה: השפעת יחסי השלטון הזר הצרפתי על מרוקו עם השבטים הברברים והמשמעויות על בינוי המדינה החדשה.

5,454 מילים ,20 מקורות ,2002

תקציר העבודה:

הצרפתים שלטו במרוקו מאז תחילת המאה ה- 20 ועד לעצמאותה בשנות השישים של המאה הקודמת. באותה תקופה היו במרוקו שתי קבוצות אוכלוסיה, לאומנים וברברים. הברברים היו שבטים שקיבלו על עצמם את האיסלאם אולם שמרו גם על מסורות קדומות והתגוררו בעיקר בכפרים. למרות מספרם הקטן במגרב, השפעתם התרבותית והמדינית היתה גדולה .
עבודה זו עוסקת בהשפעת יחסי שלטון זר ומיעוט במזרח התיכון ככל שזה נוגע לבינוי המדינה המרוקנית ע"י המרוקנים, בעזרתם של הצרפתים. שאלת המחקר היא באיזו מידה יחס השלטון הצרפתי למיעוט הברברי גרם לעיצובה של המדינה העתידית, ועזר לה לבנות את עצמה הן באופן אקטיבי בעזרה בפועל לכינון המוסדות, והן באופן סביל בהשארת מורשת שלטונית לברברים.

תוכן עניינים:
מבוא
מטרת העבודה
מהו בינוי מדינה
תקציר תולדות השלטון הצרפתי
יחסי שלטון ומיעוט עד שנות השלושים
המצב הכלכלי והפנימי
הדת
צורת המשק
המוסדות הקיימים
החוק הפנימי
החינוך
מדיניות השלטון הצרפתי כלפי הברברים
הברברים ואופיים לפני כניסת השלטון הצרפתי
שילוב הברברים במוסדות הקיימים
הדהיר הברברי
הפיכת הברברים לנאמני הצרפתים
עזרה בינלאומית נגד הדהיר הברברי
התקרבות הצרפתים לדרישות הברברים
מודרניזציה של החינוך והמנהל
פעילותו של פיאו ברפורמות ניהוליות
פעילות ממשיכיו של פיאו
סיכום
ביבליוגרפיה

קטע מהעבודה:

הדהיר הברברי היה למעשה ניסיון של הצרפתים לקרב אליהם את הברברים, היות והם לא החשיבו את הברברים כמוסלמיים בפועל, וראו בהם משקל נגד ללאומנים. הם סברו כי בחלקם חלק מסוים של האוכלוסיה, יקל עליהם לשלוט על כלל האוכלוסיה. והיות ושאר האוכלוסיה היתה קשה לשליטה, החלק הקל היו הברברים עצמם, אשר חוזקו ע"י הצרפתים בצורות שונות. חיזוקים אלו, כפי שראינו לעיל הובילו בסופו של דבר להגברת החינוך וקירוב בין הברברים ללאומנים, ולא הרחקתם.

מקורות:

הערביים. לשם כך ניתן עידוד רשמי לחקר המדעי של הברברים, הוגדרו השבטים בהתאם לכפיפותם לשריעה ולדיני הנוהג הברברים, כונסו דינים אלה ותוקנו ברוח ההשקפות המקובלות במערב, חוזקו או הוקמו מחדש מועצות הזקנים הברבריות כמשקל שכנגד לקעיד (נציג הסולטאן) וניתנו או הוחזרו להם סמכויות משפטיות, נוסדו בתי ספר לבניהם
של הנכבדים הברברים שבהם לא ניתן חינוך ערבי ומוסלמי.
על מנת לאחד את המדינה ולמצוא חן בעיני הברברים הצרפתים ניסו לשנות את החוק הקיים, כדי להחליש את הקנאים האסלאמיים שדגלו ברפורמות דתיות שהיוו משקל נגד לרפורמות שהחדירו הצרפתים.
על פי הפרמטרים של TIILI, למעט הקמת צבא של קבע בוצעו על המהלכים לכינון המדינה המודרנית, שהמשיכו לאחר מכן בשנות השלושים, עם שינוי היחס:
הוקמו בתי ספר מודרניים בהם לימדו בצרפתית.
הוקמו מנגנונים מודרניים לסדר ועזרה חברתיים- מנגנונים אלו הוקמו בעיקר בערים אולם גם בכפרים הברברים.
יצירת שירותים חברתיים והבטחת בטחון פנים- עד להופעת הצרפתים, ולמעשה עד שנות השלושים, הברברים חיו בצורה נפרדת וכל אזור נשלט ע"י ראש שבט. הצרפתים הכניסו לאט אט סדר ומיזגו את הברברים בצורה מסוימת עם שאר העם המרוקני.
הצרפתים הקימו מוסדות והכתיבו כללי מנהל, ששירתו את העם המרוקני לאחר מכן. הם איחדו בצורה טובה את העם, הן מדעת והן שלא מדעת- על ידי התנהגותם הכמעט אימפריאליסטית, הם כוננו מערכת כספים מודרנית ובכללם מערכת בנקאות, ולאט לאט הכניסו יותר ויותר צעירים ברברים למערכת. בהשוואה למנדאט הצרפתי בסוריה למשל או
למנדאט הבריטי בעיראק, צרפת עשתה רבות להכנת האוכלוסיה לשלטון עצמי, אף שעשתה זאת מטובתה האישית.
הצעירים המרוקנים, שלא הכירו את המצב בו היתה נתונה מרוקו במאה ה- 19 , סברו כי השלטונות הצרפתיים עושקים אותם. השלטונות מצידם לא נטו להרפות את הרסן, אלא לאחר שהלאומנים, שהורכבו בעיקר מצעירים מיליטנטיים, החלו לאיים בפעולות כוחניות נגד הנטיות הברבריות. הדהיר עורר את הצעירים המוסלמים לפתוח בתעמולה אנטי
צרפתית, וב- 1934 הוקמה תנועת נגד למגמות אלו, ובסופו של דבר נאלצו הצרפתים לשתף גם את הלא ברברים בניהול המדינה, וכך ניסיונם לחזק את הברברים על חשבון היסודות האחרים לא צלח. אולם למעשה, המדיניות הפרו-ברברית של הצרפתים בסופו של דבר הכריחה אותם לשלב גם יסודות אחרים בבנין המדינה.
עם מינויו דל פיאו לפיקוח על המדינה הבין כי יש להתיר את הרסן על מנת למנוע התלקחות. התרת הרסן משמעותה יותר השתתפות מדינית מצד האוכלוסיה המוסלמית המקומית, על מנת שהללו ירגישו כי הם מודרכים לקראת שלטון עצמאי. הן שותפו יותר בחינוך, בתעשיה, במוסדות המדינה ועוד.
למעשה, ניסיונם של הצרפתים להקים את המדינה רק באמצעות הברברים לא הצליח. הצרפתים ניסו למצוא חן בעיני הברברים- הכניסו תיקונים שמצאו חן בעיניהם אולם יחד עם זאת הכניסו תיקונים שגרמו להם להתרעם על הקיפוח וההתנשאות של הצרפתים.
לאחר קבלת העצמאות, התקדמות המדינה "נתקעה". המרוקנים, שמאוד רצו בעצמאות מוחלטת, לא השכילו לנצל את היתרונות היחסיים של ארצם (כמו מחצבים וכח עבודה זול) וללא עזרה חיצונית מצרפת ומארה"ב בעיקר בהזרמת כספים, המדינה לא היתה מצליחה לשמור על יציבותה.
כיום המדינה המרוקנית היא מדינה מוסלמית, פחות או יותר כמו שכנותיה. הברברים אומנם השתלבו, בעזרת הצרפתים, בבינוי המדינה, ובכך היו אמורים לכאורה למתן את השפעת האסלאם והלאומנים, אולם השתלבותם והשתתפותם לא היו דומיננטיים, היות והלאומנים, בעזרת הסולטאן, מילאו חלק חשוב הרבה יותר מהם בבינוי המדינה- רוב
מוסדות השלטון בסופו של דבר נתפסו על ידם.
ביבליוגרפיה
אבירם א., מרוקו תחת שלטון הצרפתים, אוניברסיטת בר אילן: המחלקה להיסטוריה, 1989.
"ממלכת מרוקו בסבך הניגודים הפנימיים" סקירה חודשית, ינואר 1956.
בנסימון דוריס, "על האישה היהודית במרוקו כיום", תפוצות הגולה, ד', תשכ"ב.
חוראני אלברט, הסטוריה של העמים הערביים, תל-אביב, 1996.
יהדות צפון אפריקה, הוצאת קצין חינוך ראשי, 1978.
רונן י., המגרב, פוליטיקה, חברה וכלכלה, תל-אביב: מרכז דיין, 1998.
שטאל א.,, תולדות יהודי מרוקו, משרד חינוך והתרבות, ירושלים, תשל"ד.
שנער פ., "התנועה הלאומית במרוקו", המזרח החדש, 2, 1951.
Ashford, Douglas E, Political Change in Morocco, Princton, 1961.
Brett michael, The berbers, oxford , (1981)
Bidwell rubin, Morocco under colonial rule London 1973.
Erenst Gellner, Saints of the atlas, London 1969.
Gershovich Moshe, French Military Rule in Morocco, London 1999
Hart d.m, "Scratch a Moroccan, Find a Berber", The journal of north african studies, 1999 4 ,no 2 pp.29-39
Knapp Willfrid, North West Africa, Oxford university press 1977
Stewart charles The Economy of Morocco Harvard, 1962.
Tilliy charles, The Formation of National States in Western Europe, princeton 1975.
Zartmann william, Problem of New Power: Morocoo, New-york 1964.
Warriner D., Land and Poverty in the Middle East, Pp.140-141.
Weitzmann M. B. "Contested Identites: Berbers, Berberism and the State in North Africa", The journal of north african studies (2001) vol 6 no 3 pp.23-47.
נספחים
רפורמות כלכליות
בתחילת שנות השישים הושגו בכפר מספר הישגים מוגבלים אך חשובים. נעשו ניסיונות מקומיים במחוזות מרקאש ומאגאדיר להעסיק מחוסרי עבודה בתשלום זעום על מנת להימנע ממצב של רעב מוחלט.
הוקמו מספר תחנות טרקטורים במטרה לאפשר חריש ממוכן בשטחים מעובדים על ידי חקלאים זעירים. יחסית, הושגה כאן הצלחה מסוימת. בעוד שבשעת 1957 נחרשו 1.6 מליון דונם אדמה הרי בעונת 1964 נחרשו יותר מ- 4 מליון דונם. לראשונה הצליחה מרוקו ליצא בכמויות מסחריות לאירופה.
גם החקלאות המרוקנית נתקלה בקשיים נוכח יציאת הצרפתים. למשל בשנת 1959 הופקעו אדמות של מתיישבים צרפתיים במרוקו ומיד לאחר מכן נאלצו השלטונות במקרים רבים לקרוא חזרה את "המנצלים הצרפתיים" כדי למנוע התדרדרות היצור החקלאי.
מחסור בהשקעות תעשייתיות
במרוצת השנים 1959 - 1962 הושקעו מידי שנה בממוצע 11 מליארדי פרנקים ישנים שהם כ- 50% מהמתוכנן לפי תוכנית החומש לפתוח כלכלי בשנים 1960 - 1964 הכשלון הוא חמור שבעתיים בתחום התעסוקה בתעשיה: מידי שנה הועסקו 4,000 עובדים נוספים לעומת יותר מ- 10,000 לפי התוכנית. די לציין כי בערי מרוקו מצויים היו באותה
תקופה כחצי מליון מובטלים. כדי להבין את משמעותה האמיתית של הבעיה יש להזכיר את התוספת השנתית של 100,000 זוגות ידיים עובדות בשוקי העבודה.
כמו כן הסתבר כי ההשקעות החדשות בתעשיה החליפו בקושי רב את הבלאי והמכונות שהיו ירושה של השלטון הצרפתי. אי לכך במקרה הטוב ביותר, רמת ההכנסה לא היתה יכולה לרדת.
המומחים בין לאומיים סברו כי קצב הגידול של האוכלוסיה גבוה מאוד. המומחים הבינלאומיים מודים כי על אף עושרה הרב של מרוקו במחצבים (יצור שנתי של 6 מליון טון פוספטים, 1.25 מליון טון עופרות ברזל מנגן) עוד לא הצליחה המדיניות הכלכלית להשיג אף מטרות צנועות יחסית. ההשענות על ההון הפנוי- מיסודות תוכנית החומש
האמורה, נחלה כישלון חרוץ ולא הצדיקה את עצמה. במילים אחרות, המציאות מחייבת שהמדינה תיקח על עצמה תפקידים אקטיביים עצמאיים רבים ליזום פני המשק והחברה, כדי למנוע הידרדרות נוספת מבפנים בנקודות הבאות:
האוכלוסיה העניה המרודה והמחוסרת עבודה מהווה כשליש מכלל האוכלוסיה העירונית המונה 5 מליון נפש.
העוני בכפר גובר והולך. מאות אלפי חקלאים מתקיימים מבמת הכנסה נמוכה ביותר
התרחבות מירבית של מנגנון המדינה בא על חשבון התפתחות ביצור.
פסימיזם בקרב המנהיגים המודעים להידרדרות הכלכלית הקיימת ובצעידה לקראת שואה כלכלית לנוכח הריבוי הטבעי הגבוה.
גם ארה"ב וגם צרפת הגבירו את סיוע הכלכלי למרוקו אך אין בזאת בלבד כדי להתגבר על המצב הקשה. בתקופת השנים 1957-1963 קיבלה מרוקו מארה"ב 405 מליון דולר מזה 140 מליון בתור מענק והיתר בצורת עודפי מזון. בשנת 1964 התחדדו היחסים בין וושינגטון לרבאט סביב קשריה של מרוקו עם קובה וסין.
במרוצת 1965 שופרו במידה ניכרת היחסים של מרוקו עם צרפת. הסיוע הצרפתי הסתכם ב- 1963 ב- 400 מליון פרנקים לעומת 300 מליון פרנקים ב- 1963. בין מרוקו וצרפת קיימים גם קשרי תרבות הדוקים. מחצית מהמורים הצרפתים השוהים מחוץ לצרפת מצויים במרוקו. יש לציין כי מחצית שעות לימוד במרוקו בבית הסר היסודי ו- 40 משעות
הלימודים בבית הספר התיכוני מתנהלים בצרפתית.
המוסדות המדיניים לאחר העצמאות
בד בבד עם המלוכה, התפתחו במרוקו מוסדות מדינה, אשר התבקשו מהמצב החדש.
במרוצת השנים מאז מותו של מוחמד החמישי ועלותו של חסן השני לכס המלוכה המרוקנית נעשו ניסיונות לשתף את העם בשלטון בהתאם להשפעתו של המלך הצעיר שהיה אז בן 35. עקרונות היסוד שלו לבניית המדינה היו:
העם אמור ללכת בתלם שיפלס לו המנהיג
המפלגות הינן למעשה מכשירים שתפקידם לארגן את תמיכת ההמונים במלך, ואין לראות בהן ע"י ארגונים עממים שתפקידן לגבש מצביעים אידיאולוגיים ולהתוות מדיניות
וכך חסן עמד בראש הממשלות השונות שהוקמו מאז הכתרתו ועד מותו בשלהי שנות התשעים של המאה הקודמת, ולקח חלק פעיל וישיר בחיים המדיניים של ארצו. הצרפתים לא חסמו גישות מלוכניות אלו ועוד בזמן שלטונם היה מלך. אולם הדגם אליו הם התכוונו לא היה הדגם שהתגבש בסופו של דבר.
במרוצת הזמן התברר כי צורת השלטון האישי והישיר אינה תואמת עוד את ההתפתחות המדינית הפנימית בה התחוללו תמורות לא מעטות במשך שמונה שנות העצמאות. הסתבר אפוא כי יש צורך לחזור ולהנהיג את שיטת הממשל של "דמוקרטיה פורמלית". ההנהגה על ידי מוחמד החמישי מאופיינת היתה בעיקר בכך שהמלך לא התערב ישירות במהלך השוטף
של עבודת הממשלה, אלא שעשה זאת בעקיפין על ידי מינוי ראש ממשלה נאמן להוציא לפועל את מדיניותו. מה גם ששיטה זו הקנתה יוקרה רבה למלך המציג את עצמו מעל לכוחות הפוליטיים המתמודדים, וכסל המאחד את הקצוות השונות של העם, אחד המאפיינים החשובים של בנין המדינה כאמור לעיל.
המלך חסן השני, שכיהן במרוקו מאז מות אביו ב- 1921 לא הסתמך על הגדרות של לגטימציה ודאג לטפח את תדמיתו כנציג אלוקים עלי אדמות, כאשר יש לו "ברכה" ותכונות כריזמטיות הנובעות מהקשר המיוחד שיש לו עם בורא העולם. קשר זה אמור לתת לו הגנה מאויביו ולהעניק לו ברכה כלכלית. קשר רליגיוזי זה אמור גם להעניק הסמכות
לשלוט על המוני העם הפשוטים, וגם גם על המוסדות המדיניים, שהם בני תמותה רגילים.
שלוש המפלגות העיקריות
ב- 17 למאי 1963 נערכו הבחירות הכלליות לבית התחתון- הראשונות מסוגן בתולדותיה של מרוקו. לפני כן התנהלה במשך ארבעה שבועות מערכת בחירות בין המפלגות השונות. למעשה התנהלה עיקר המערכה בין שלושת המפלגות החשובות:
החזית להגנה על המוסדות החוקתיים FDIC))- שהינה למעשה מפלגת המלך שהוקמה במרץ 1963 ע" רדה גדירה שר החוץ לאחר מכן של מרוקו וידיד נעוריו של חסן השני. סביב המפלגה הזו התלכדו למעשה "ליברלים בלתי תלויים"- אישים שפרשו מסיבות שונות משני המפלגות היריבות האחרות, וכן השכבות המסורתיות הפיאודליות.
יצוין כי מפלגה זו זכתה בהישגים חשובים אף בשכונות העוני של הערים הגדולות המיושבות אוכלוסיות תוססת וקיצונית בעדותיה הפוליטיות. סיבות רבות גרמו לכך בין היתר- עובדת שליטת המנגנון הממשלתי באמצעות חלוקת המזון על ידי ארגוני הסעד, פעילותה של המפלגה והתלות הרבה של מחוסרי העבודה שהם רוב המפרנסים במקורות אלה.
עם זאת אין לזלזל בגורם נוסף, התופס עדיין כאמור מקום נכבד בתודעתם של ההמונים במרוקו: הנאמנות למלך המשלב את ריבונותה ועצמאותה של המדינה הצעירה ותיקה. מצב זה מוצא את ביטויו באמרה שהשתרשה מאז מלחמת הבחירות: "אני מצביע למען אלוהים ולמען המלך".
מפלגת המלך זכתה ב- 69 צירים מתוך 144 חברי הבית התחתון. בשלב מאוחר יותר זכתה בבחירות משנה בעוד מספר צירים.
מפלגת אחרת היא "אל אסתקלאל" שהוזכרה לעיל. אולם במהירות ובקיצונית עברה "אל אסלקלאל" מתמיכה מוחלטת במלך (סיסמת המפלגה: "אלוהים המולדת והמלך") לאופוזיציה בלתי פשרנית נגדו. נקודת המחלוקת העיקרית שגרמה להסתלקות מתמיכתם הבלתי מעורערת במלך נבעה מראיה שונה של חלוקת סמכויות השלטון בין המפלגה לבין המלך.
לדעת מנהיגי המפלגה היה צורך להפוך את ה"איסקלאל" למפלגת שלטון אשר היא תורה לפעול על פי החוק ואף המלך חייב לפעול למעשה לוותר על חלק חשוב מזכויותיו.
"האיחוד הלאומי של הכוחות העממים " UNFP) ) הינה מפלגה הדתית ביותר מבין מפלגות מרוקו. היא נוסדה בספטמבר 1959 בעקבות הפילוג שפרק קודם לכן את מפלגת "האיסתקלאל" על רקע תמיכתה הבלתי מסויגת במלך. את "המועצה המייעצת" של המפלגה הקים מהי בן בררה, פרופ' למתמטיקה לפי מקצועו שהיה לפני כן חבר במפלגה הקומוניסטית
המרוקנית. בן בררה כיהן תקופת מה כראש "המועצה המייעצת" מאז 1958 החל לפעול בצורה אופוזיציונית נגד המלך. עם פרישתו ממלגת מנהיגי ההסתדרות העובדים של מרוקו UMT) ) ופלגים שמאליים שונים את ה"איחוד".
במרוצת שנות החמישים ותחילת שנות השישים המפלגה היתה מעין קטליזטור של המתמרדים. המפלגה ארגנה את הסוחרים הזעירים, הקימה איגודים חקלאיים ופעלה בקרב עניים. לאינטלקטואלים ניתנה אפשרות של פעולה נרחבת ביציאה לערי השדה ולערים ושיתופם באחריות המפלגתית, זאת בניגוד למקובל במפלגות האחרות. למפלגה היתה תמיכה רחבה
בקרב השכבות העניות בערים העיקריות. אף על פי שהמפלגה דגלה בהקמת רפובליקה אין נקודה זו מודגשת ובשל הפופולריות הרבה של המלך, נלחמה המפלגה למעשה להקמת מלוכה קונסטיטוציונית.
למעשה המלך חשש רבות מ"האיחוד" שדגל במהפכה וחיסול מטרות. לפיכך פעל בעת הבחירות להצרת צעדיה של מפלגה זו כדי למתן ככל האפשר את כוחה. על אף זאת הצליח האיחוד לזכות ב- 28 צירים- יותר מ- 20% מחברי הבית התחתון.
באשר למדיניות החוץ דגל האיחוד בהתקרבות למשטרים המהפכניים כדוגמת זו של מצרים או של אלג'יריה. זאת בד בבד עם נייטרליזם בזירה הבין גושית שלא להזכיר את תמיכתו במדיניות כלכלה מודרכת מפנים.
מפלגה אחרת היא "הסתדרות העובדים של מרוקו" UMT) ) שהינה הדגם המלוכד והחזק ביותר במרוקו. המפלגה לא השתתפה למעשה בבחירות בתחילת 1962 אף כי הסתדרות זו הינה שמאלית לאומית וחלק בלתי מבוטל מחבריה תומך ב"איחוד". לא מן הנמנע הוא כי במרכז השיקולים של מנהיגי עמדו שתי נקודות עיקריות:
אי הליכה לבחירות שומרת על אחדותה ויחודה כארגון כללי של העובדים, ומונעת אפשרות של החלשתה.
הימנעות מהליכה לבחירות מחזקת את האיחוד בכך שחלק מהחבריה יצביעו ללא היסוס בעד נציגיו.
שלטון המלך והשמרנים
מעבר לזכיה ברוב כוחו של הפרלמנט המרוקני הראשון- הרי שמשטרו הוסיף להישען על האלמנטים השמרניים שהיו לרועץ להתקדמותה ולשגשוגה החברתי והכלכלי של המדינה. בנקודה זו לא התערבו הצרפתים היות וראו בכך התערבות בענייניה הפנימיים של המדינה.
דעת הקהל המרוקנית רחוקה היתה מלהתייצב לצידו של המלך וזאת עקב ההדרדרות של המצב הפנימי המדינה. כישלונם של המלך ועושי דברו התבלט בשני משפטים חשובים שנערכו בשנת 1963.
המשפט הראשון הוא נגד תשעה מוסלמים שעברו לדת הבהאית בעיר נדור והועמדו לדין "בגלל דתם השטנית והציונית" - כדברי הקטגוריה. כידוע כת זו נוסדה בשנת 1844 בפרס. במשט הסתבך בפרשה זו בגלל הקיצוניות של השר לענייני האסלאם, עלאל אל פאסין מנהיגה של מפלגת "אל אסתקלאל". במשך חודשים רבים ניהלה מפלגה זו מערכת תעמולה
קיצונית נגד הבהאים "המכורים לציונות הבין לאומית והפועלים לסילוק הממשל המלוכני".
בשלב הראשון ניתנו פסקי דין מוות ומאסר עולם כנגד תשעת הנאשמים אולם מאוחר יותר, תחת לחץ דעת הקהל העולמית והפנימית בית המשפט העליון זיכה את הנאשמים. משקיפים מהימנים מסרו כי המלך התערב אישית, מאחורי הקלעים, כדי להביא לסיום פרשה עגומה זו.
מקרה שני הוא המשפט הפוליטי נגד קבוצת חברי "האיחוד" שהואשמו בקשר נגד המלוכה הנקרא "קשר יולי" (1963). הצלחתה היחסית של מפלגת האיחוד הלאומי של הכוחות העממיים בבחירות הישירות לבית התחתון מאי 1963 הגבירה את חוסר הביטחון ואת החששות בקרב השלטון. דומה כי התארגנות המחתרתית למלחמה של אנשי האיחוד נוצלה על ידי
השלטונות כדי להציג זאת כ"קשר לרציחת המלך" במחצית מרס 1964 הוצאו פסקי דין של מוות ומאסר לרוב האנשים. סבר שהובעה על ידי השבועון המרוקני "אל סלאם אל אפריקי" כי חנינת הנאשמים באה לפתוח פתח לשיתוף ה"איחוד" בממשלה, והתפרשה כצעד של חולשה מטעם המלך, בעת שמרוקו נלחמה בקשיים כלכליים ופנימיים חריפים ביותר.
פעילותו של חסן השני
עם מותו של המלך הזקן ועלייתו של חסן השני המשכיל (ד"ר למשפטים), השנתנה כאמור מגמת השלטון בנושא הדמוקרטיזציה. המלך החדש הצהיר כי מדיניותו חותרת בראש ובראשונה להביא לשיפור המצב הכלכלי- וקר לאחר מכן כמטרה משנית באופן יחסי ינקטו אמצעים לקראת דמוקרטיה פוליטית. מעניין לציין כי חוקי היסוד שנחתמו על ידי
המלך הצעיר חודשים ספורים לאחר הכתרתו והקובעים כי "מרוקו היא ארץ ערבית" בעלת מלוכה מוסלמית השומרת על זכויותיו האלמנטריות של האזרח" לא הבטיחו מעולם שום ערבות ממשית לשמירת זכויות אלה שלו להזכיר את חסן השני שנמנע מלנקוב במועד מסוים לבחירת הפרלמנטריות בעתיד.
על אף הפופולריות הרבה ממנה נהנה המלך חסן בקרב המוני העם המרוקני, הרי הוא לא הצליח להבטיח את הציבורית המדינית הדרושה לקידום פתרון בעיות הקשות מהם סבלה מרוקו העצמאית:
קידומו של המשק המרוקני.
הקטנת הפער הסוציאלי במדינה העשירה בחומרי גלם רבים.
תמורות חברתיות שבמרכזו עומדת שאלת הרפורמה האגררית ומאפשרת מניעת התרחבות האבטלה ועוד.
לבסוף "נאות" המלך חסן השני בחודש נובמבר 1962 להעניק לארצו חוקה שאושרה חודש לאחר מכן במשאל עם (זכה ב- 3.7 מליון קול מתוך 4.6 מליון מצביעים). לפי החוקה החדשה "המלך הינו מקור החוק|.
הפרלמנט היה מורכב משני בתים: הבית התחתון שחיבר ישירות על ידי ההמונים והבית העליון שהיה מעין "אסיפה מייעצת" שייבחר על ידי ארגונים ציבוריים שונים. בתנאיה של מרוקו יהיה לבית העליון רוב מוחלט לשכבות ולחוגים השמרניים מדינה אך כי לבית התחתון (בית הנבחרים) ניתנה סמכות של חקיקת חוקים הרי במקביל ניתנה אותה
סמכות למושל העם. המלך הבטיח את עצמו בפני "מרדנות" או אי כניעה של הבית התחתון, הן על ידי מתן סמכות חקיקה בדרך של משאל עם (אשר בדרך כלל מאשר תמיד את דעתו של השליט) והן ע"י קיומו של סעיף בחוקה הקובע כי חתימת המלך היא תנאי לכניסתו לתוקף של כל חוק.
בתום הבחירות הישירות לבית התחתון הוחל בארגון הבחירות לבית העליון שהיווה על פי החוקה מכן "מועצה מייעצת" למלך. כאמור "ארגונים ציבוריים" בחרו את הנציגים למוסד נכבד זה לתקופה של שלוש שנים. בגלל החרם שהטילו המפלגות היריבות ל"מפלגת המלך" הצליחה מפלגה זו לזכות ברוב מוחלט, 107 מתוך 120 חברי "הבית העליון".
ב- 18 בנובר 1963 נערכה ברבאט ישיבה של הפרלמנט הראשון של מרוקו עם כינוסם יחד של שני "הבתים המחוקקים". חסן השני הצהיר על הסכמתו לוותר על חלק מסמכויותיו החוקתיות תוך הדגשת רצונו להחזיק במו ידיו את הסמכות העליונה.
בשלב זה יכול היה המלך הצעיר לרשום לזכותו הישג שהתבטא בעבודה כי 176 מתוך 264 הנציגים של שני הבתים נמנו על חברי "מפלגת המלך". לעומת זאת נפגמו ערבות הדמוקרטיה וחוסש ההתארגנות הפוליטית עקב העובדה כי חמישה נבחרים מחברי ה"איחוד" הו חבושים בבתי הכלא של הוד מלכותו. כדי לחפות על כך ולהציג את עצמו כמלך" רחום
ורחמן" שחרר חסן בנובמבר 1962 את חג' תיאמי אל גלאווי וחבריו הידועים כמשתפי פעולה עם השלטון הקולוניאלי במרוקו מכלאם.
הדמוקרטיזציה
עם קבלת העצמאות במרס 1956 החל מוחמד החמישי בהנחת היסודות לחיים דמוקרטיים יחסית. בסתיו של אותה שנה מונתה "המועצה הלאומית המייעצת" שכיהנה עד מאי 1959. חברי מועצה מונו מבין ארגונים ציבורים ושכבות סוציאליות שונות. "המועצה הוקמה כדי להעדיף את העם לחיים הציבוריים ומדיניים ובסמכותה לייעץ למלך בנושאים
שונים כגון החוקה והתקציב, על ידי עריכת דיונים בהם וכן בדרישת "הבהרות" מהשרים. אך במקום לעסוק בתפקידים שהטילו עליה יוצריה, החלו מאבקי כח פוליטיים בין הדוגלים בצורך המועצה לבין האלמנטים והחוגים השונים שליוו אותה. ללא ספק עמדו במרכז המאבק הפנימי חילוקי הדעות הקיימים בין הסיעות השונות של המפלגה החזקה
והגדולה, מפלגת "אל-אסלקלאל" (העצמאות). בשלב מאוחר יותר החלה המועצה לגלות עצמאות יתירה ודרשה יתר השפעה על הממשלה דבר שגרם לפרוק "המועצה".
במאי 1960 התקיימו הבחירות למועצות מקומיות, לראשונה בתולדותיה של המדינה. צרפת שלחה משקיפים על מנת שיפקחו על הבחירות ועל תהליך הספירה. התפתחות זו הביאה ל"המפכה בנפשות"- באשר הנציגים הנבחרים פעלו ללא מורא ובביטחון וגדלה והלכה השפעתם המעשית על המוכתרים במקומות שונים. מובן שהתפתחות זו לוותה בפעילות ענפה
בקרב השכבות שכאילו התעוררו מתרדמת של אדישות, קיפוח וחוסר הכרה בערכן.
לנוכח התמורות שהתחוללו בדעת הקהל המרוקנית בכלל ובקרב הציבור העירוני בפרט, הלך וגבר הלחץ מלמטה ליתר דמוקרטיזציה של החיים הפוליטיים במדינה. ומוחמד החמישי הבטיח להעניק לעמו חוקה בנובמבר 1962 ובמקביל לכך הקים את "מועצת חוקה" ובה 78 חברים ממונים (נובמבר 1960).
Brett michael, the berbers, p.1
Tilliy charles, the formation of national states in western europe, pp.164-166.
thomas hugh, spanish civil war new york: penguin, 1986, pp.4-12.
Erenst gellner Saints of the atlas. Pp.18-36
Zartmann william Problem of new power: morocoo, p.121.
" רונן יהודית, המגרב, פוליטיקה, חברה וכלכלה, עמוד 43
שטאל אברהם, תולדות יהודי מרוקו, עמוד 18.
Bidwell rubin, Morocco under colonial rule pp.53-54
Ashford douglas e Political change in morocco, pp 17-19.
חוראני אלברט, הסטוריה של העמים הערביים, עמוד 345.
"ממלכת מרוקו בסבך הניגודים הפנימיים", עמוד 1.
שנער פנחס, "התנועה הלאומית במרוקו", עמוד 318.
שנער, שם, עמוד 320.
שנער, שם, עמוד 321.
שטאל אברהם, תולדות יהודי מרוקו, עמוד 18.
שנער פנחס, "התנועה הלאומית במרוקו", עמוד 321.
שטאל אברהם, תולדות יהודי מרוקו, עמוד 36.
חוראני א., היסטוריה של העמים הערביים, עמוד 419.
Brett michael the berbers, p.3.
Hart d.m. "scratch a moroccan, find a berber", pp.24-5
weitzmann m b "contested identites: berbers, berberism and the state in north africa" p.43.
Hart d.m. "scratch a moroccan, find a berber", pp. 25-26.
שנער פנחס, "התנועה הלאומית במרוקו", עמוד 319
Hart d.m. "scratch a moroccan, find a berber", pp.24-25
WEITZMAN , ibid, p.29.1
gershovich moshe :"french military rule in morocco" p.216.
AMITAI PREISS REUVEN, MONGOLS AND MAMLUKS, pp.18-36.
Knapp willfrid North wesT africa p.274.
שנער פנחס, "התנועה הלאומית במרוקו", עמוד 321.
שנער, שם, עמוד 322.
gershovich moshe :"french military rule in morocco" pp.236-254.
שנער, שם, עמוד 323
שנער, שם, עמוד 323
Stewart charles The economy of morocco p.154
"ממלכת מרוקו בסבך הניגודים הפנימיים"
"ממלכת מרוקו בסבך הניגודים הפנימיים"
"ממלכת מרוקו בסבך הניגודים הפנימיים" עמוד 1.
"ממלכת מרוקו בסבך הניגודים הפנימיים", עמוד 1.

תגים:

צרפת · קולוניאליזם · שלטון · מרוקו · עצמאות · ברברים

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "יחס הצרפתים כלפי הברברים בזמן בניית המדינה המרוקנית", סמינריון אודות "יחס הצרפתים כלפי הברברים בזמן בניית המדינה המרוקנית" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.

אודות האתר:

יובנק הנו מאגר עבודות אקדמיות לסטודנטים, מאמרים, מחקרים, תזות ,סמינריונים ועבודות גמר הגדול בישראל. כל התקצירים באתר ניתנים לצפיה ללא תשלום. ברשותנו מעל ל-7000 עבודות מוכנות במגוון נושאים.