היישום אינו מחובר לאינטרנט

מידת ההטפה של העיתונות הערבית בדמוקרטיה לאור המשטרים הטוטליטריים

עבודה מס' 064294

מחיר: 312.95 ₪   הוסף לסל

תאור העבודה: מה היחס בין הטוטליטריות של המשטר לבין מידת העצמאות של העיתונות והאם העיתונות הערבית מצדדת בדמוקרטיזציה של העולם הערבי?

7,285 מילים ,19 מקורות ,2004

תקציר העבודה:

אין שלטון דמוקרטי ללא תקשורת חופשית. זוהי הנחת יסוד. שניהם, הן השלטון והן התקשורת נועדו לשרת את החברה. שניהם אינם רשאים להסב לחברה או לפרטיה נזקים ללא צורך.
הן השלטון והן התקשורת אוחזים בידם כוח רב. כוח זה המופקד בידם, יסודו בחברה ובהיבט המוסרי עליו להיות רכוש החברה, להיוותר בשליטתה ולשמש לתועלתה.
על הקשר הסימביוטי שבין החברה לתקשורת נכתב רבות, בגינו זכו כלי התקשורת לכינוי "כלבי השמירה של הדמוקרטיה", אך מעבר לתפקידם ה"הגנתי" של כלי התקשורת הרי הם גורם ראשון במעלה בעיצוב פני החברה (ובשיקופה). על הכלבים לבצע את מלאכתם אך לא להפוך לחזירים. אף הכלבים זקוקים לבעל הבית.
נדבך מרכזי בתפקידה של התקשורת טמון בזרימה חופשית של דעות ולא זו בלבד שאין כל פסול ב"השפעות" הנובעות מכך, אלא שכך ראוי ונכון.השפעות כאלו יכולות להיווצר באופנים רבים. החל בעיוותם של ידיעות, המשך בהדגשים שמנחיל ספק המידע לצרכנים, וכלה בהסתרת מוחלטת של מידע רלוונטי. דמוקרטיה מוגדרת כ"שלטון-העם". מונח מעולמה של המציאות החברתית מדינית שימש ומוסיף לשמש לציון דברים רבים, אף שונים זה מזה, ואפילו מנוגדים זה לזה, בפיהם של הטוענים להגשמת הדמוקרטיה למעשה, וכן בדברי חוקרים והיסטוריונים, סוציולוגים ומשפטנים, אידיאולוגים ומתכנני תכניות חברתיות ומדיניות .
עם זאת המשטרים במדינות הערביות במזרח התיכון כולן טוטליטריות דה-פקטו, למרות שבחלקן נערכות "בחירות". השלטון במדינות הערביות מועבר לרוב מאב לבן, או נתון להשפעות חיצוניות (כמו לבנון), ומעבר לשלטון הטוטליטרי קיימת הבעיה האסלמית שאינה 'מתלהבת' מרעיון של חופש הפרט.
שליטים כאלו לא יחצו בעיתונות חופשית המבקרת אותן ולכן, אך טבעי הוא הדבר, יגבילו אותם. העיתונות מנגד, כשופרו של העם וברצון להיטיב עימו, תשאף למכסימום ביקורת והטפה לדמוקרטיזציה.

1.2 מטרת העבודה
מטרת העבודה היא לסקור את הביטויים בעד\נגד הדמוקרטיה בעיתונות הערבית. שאלת המחקר להלן היא מה היחס בין הטוטליטריות של המשטר לבין מידת העצמאות של העיתונות והאם העיתונות הערבית מצדדת בדמוקרטיזציה של העולם הערבי?

על מנת לענות על שאלת המחקר יבחרו ארבעת העיתונים הרשמיים המופעים בשפה האנגלית במדינות נבחרות: לבנון, ירדן, מצרים וסעודיה תוך ניסיון לבחון את מידת הביטויים שלהם בנושאי הדמוקרטיה.

תוכן העניינים:
1. מבוא
1.1 הצגת הנושא
1.2 מטרת העבודה
2. הקדמה- מאפייני הדמוקרטיה
3. תפקיד העיתונות בהחדרת שינויים
3.1 העיתונות כתקשורת
3.2 זכות הציבור לדעת
4. תאור המשטרים במדינות הנדונות
4.1 לבנון
4.2 מצרים
4.3 סעודיה
4.4 ירדן
5. סקירת דוגמאות מהעיתונות
5.1 ירדן
5.2 סעודיה
5.3 לבנון
5.4 ה"אופורטוניסטים" והניצול לרעה של דברי בשאר בנאום ההשבעה
5.5 מצרים
6. סיכום
7. ביבליוגרפיה

קטע מהעבודה:

וובר, אייזנשטדט ונויברגר טוענים כי חברה דמוקרטית אינה יכולה להתקיים כחברה מתוקנת, שומרת חוק ומוסר, ללא הסכמה של כל העם. אם מקנן בה החשד כי מבצעיו של רצח פוליטי לא הועמדו לדין ולא נענשו כדין, או שהנאשמים שהורשעו בדין היו חפים מפשע ואילו הפושעים האמיתיים מהלכים חופשי. חברה דמוקרטית מתוקנת אינה יכולה להרשות לעצמה שעלילת שווא שנרקמה סביב רצח פוליטי, תוסיף להתקיים בלי שתמצה את חקירתה ותוכיח את מלוא הכזב והזדון שבה.

מקורות:

ירדן
כאמור לעיל בירדן חופש העיתונות הוא רב יחסית, למרות שאסור לזלזל בבית המלוכה. מספר הכתבות שנמצאו בעיתון jordantimes הינו רב, אם כי רוב הידיעות הן ידיעות עובדתיות ולא פירושים. בתקופה האחרונה אין תסיסה פוליטית בירדן ולכן מטבע הדברים מאמרי המערכת בנושאים מדיניים פנימיים אינו רב.
מאמר מיום 3.11.2003 מדבר על הפלשתינים. הוא טוען כי על פי דתם המוסלמית ומוצאם האתני אין הערבים הפלשתינים שייכים לתחומי ממלכת ירדן אולם בעיקבות המלחמות עם ישראל ובגין שיקולים כלכלים שונים הם נמצאים עדיין בעבר הירדן המזרחי. לעומת זאת הם נבדלים מתושבי הגדה המערבית בעיקר בתחושתם הלאומית הפלשתינית ולכן
אין הם רשאים להשתתף בהחלטות הלאומיות הפנימיות.
מאמר מיום 2.10.04 מבקר את המדיניות כלפי התעשיה בירדן וההחלטות המתקבלות בשרירות לב ע"י שר המסחר והתעשיה אולם אין התייחסות למלך עצמו, שהוא ההיררכיה האחרונה.
מאמר מיום 3.6.04 מדבר על העברת השלטון בירושה בירדן. המשטר מלוכני שהשלטון בו עובר בירושה, לצאצאי המשפחה האשמית השלטת. המלך הוא הציר המרכזי של המשטר והאישיות הדומיננטית בו. להלכה ולמעשה הוא אשר עומד בראש קבוצת מקבלי ההחלטות. לפי המאמר המלך נתמך באופן מסורתי ע"י משפחת המלוכה והאליטה הפוליטית שהיא
בעיקרה עבר-ירדנית. זו מעדיפה את המשך המצב הקיים וחוששת מכל שינוי העלול לשלול ממנה את עמדות הבכורה בממשל ובצבא. לפי הכתבה הצמרת הפוליטית שבה מקבלים את ההחלטות נשארה באופן מסורתי המלך, שר הפנים ושר ההסברה. בקבוצה זו לא נמצאים שר החוץ ושר ההגנה. בניגוד למצב הקיים במדינות מערביות מצטמצם בירדן תפקידו של
שר החוץ לביצוע שגרתי של מדיניות הנקבעת על ידי המלך וכן פיקוח על הסגל הדיפלומטי.
זוהי למעשה ביקורת יחסית קשה על המלוכה שאינה דמוקרטית.
מאמר מיום 6.8.04 מבקר את שיטת החקלאות וטוען כי לאור חוסר הדמוקרטיה במדינה- לא ניתן להחליט החלטות שונות מהחלטות מיניסטר החקלאות. לדברי הכותב המשטר האגררי בירדן הביא אתו כמה תופעת שליליות מבחינה כלכלית, חברתית ומדינית. ראשית כל גרם הדבר לעיכוב ההתפתחות הכלכלית - כיוון שהקרקע אינה רכושו של הפלאח, ובעל
הקרקע מתגורר הרחק מאחוזתו, הוזנחה הקרקע על ידי שניהם יחד; שיטת ה'מוזראעה' (החכרה תמורת חלק מהיבול) אינה מעודדת את הפלאח להתאמצות והכנסת שיפורים, לפי שאינו נהנה אלא מחלק מפירות עבודתו; שיטת ה'מושעא' מונעת השקעת הון וטיוב האדמה, שכן אחרי זמן מה עוברת האדמה לידי איש אחר. שאיפתו של כל מי שמחזיק בחלקת
אדמה לפי שיטה זו, הוא לגזול את אוצרותיה במידת יכולתו; שיטת הווקף גורמת להזנחת נכסים; בגלל התפצלותו של הרכוש הקרקעי נוצרו במקומות רבים משקים קטנים מידי, שאינם כדאים לניצול יעיל (בעבודות חקלאיות, בדרך כלל, יש יתרונות לגודל); המונופול שבידי בעלי הקרקע הגדולים וכן כוחם הציבורי והמדיני אפשרו להם לשמור
על רנטה גבוהה ואף להעלותה (קרטל) ולקיים שכר עבודה חקלאי נמוך.
המאמר אנו תוקף את בית המלוכה אולם את דרך קבלת ההחלטות בממשלה. כאן יש להזכיר כי האיש החזק בכלכלה הירדנית בעת שלטונו של חוסיין האבא היה אחיו חסן, איש שנהג לעשות לביתו לפני האינטרסים המדינתיים, ולאחר תקופתו היתה סברה כי המצב יוטב.
במאמר מיום 4.6.04 הכותב מציין, ללא אזכור בעיות הנלוות לכך כי דמוקרטיה יציבה תיתכן בחברות פלורליסטיות רק אם תתפתח בהן מסורת של שיתוף פעולה בין האליטות השונות. בנושא זה נמצא כי אין שיתוף פעולה בין האליטות השונות אולם רוב האליטות נאמנות למלך, והוא בחכמתו מאחד בינהם. כלומר כאן יש פרגון למלך אולם גם רמז
לכך כי הוא צריך לפעול למען שמירה על הדמוקרטיה.
כלומר אנו רואים כי העיתון חופשי יחסית להתבטא בעד דעות של העיתונאים, אולם אינו מהין להתקיף את המלך.
סעודיה
סעודיה היא ארץ יותר שמרנית מאשר ירדן, אולם מספר המאמרים בה אינו פחות מבחינת ביקורת על השלטון, אם כי בנושאי דמוקרטיה כמעט ואין מאמרים. בית המלוכה אינו מהסס לכלוא כל מי שנחשב בעיניו מסוכן ולכן הכתבות זהירות יחסית. ארץ זו נלחמת בשנים האחרונות הקיצונים הווהבים ושחיתות השלטון פחתה במקצת.
מאמר מיום 3.6.04 משבח את רעיון הדמוקרטיה ומתנגד לצנזורה :
"The Censor May By Order Require The Proprietor, Editor, Printer Or Publisher Of Any Publication, Or The Proprietor Or Manager Of Any Printing Press Or Printing Business, Or The Author Of, Or Any Person About To Print Or Publish, Any Matter, To Submit To The Censor Before Printing Or Publishing
Any Matter Intended For Printing Or Publishing"
כתבה מיום 4.7.04 מתארת את העסקאות שנעשו באופ"ק בשנה האחרונה וטוענת כי עסקאות כאלו לא היו מתקבלות במדינה דמוקרטית (ביקורת על העלאת המחיר המכוונת).
במאמר מיום 5.8.004 הכותב טוען בעד חופש הביטוי ומביא את דבריו של השופט האנגלי קרדוזו:
"Again The Task Of Judging Is Found To Be A Choice Between Antithetical Extremes. We Seem To See The Working Of An Hegelian Philosophy Of History Whereby The Tendency Of Every Principle Is To Create Its Own Antithesis Or Rival".
במאמר מיום 5.8.04 העיתון כותב נגד השלטון שמתיר לאמריקאים לתאר את המלחמה בעיראק באור שלהם, והלון אינו עושה מאומה.
העיתון מדווח כי: כי העיתונאים צוותו עם הכוחות הלוחמים, גרו עימם בתוך הטנקים ולכן לא יכלו שלא להתפעל מהכנסת האורחים ולהודות עליה. "הממשל גם מקפיד לפרסם מיוזמתו פיסות מידע דוגמת הדיווח המלא על הבית שבו שהה סאדאם חוסיין בעת ההתקפה האמריקאית... במהלך המלחמה הסכים הפנטגון לשלב למעלה מ- 500 עיתונאים
מארה"ב ומהעולם ולו כחלק מהיחידות הצבאיות. הצעד התקדימי והייר שניתן למלחמה בשידור ישיר מסייעם לפנטגון להציג את המערכה בעיראק כמלחמה פתוחה... אלא שהתמונה המתקבלת היא מוגבלת- העיתונאים מורשים להצטרך אל הכוחות מתחייבים לקבל על עצמם הגבלות משמעויות ואינם יכולים למצור אותן באופן חופשי...עיתונאים שלא עמדו
בדרישות הממשל- נענשו קשות. כך לדוגמא כתב שצילם מעצר של אזרח ממוצא אירני.
לדבריו שלטון דמוקרטי לא היה מרשה דיווח חד צדדי שכזה.
ביום למחרת ישנו מאמר בעד הדמוקרטיה. העיתון טוען כי במערכת הדמוקרטית הייצוגית של ימינו הולכת וגדלה חשיבותן של השדולות: קבוצות וארגונים פוליטיים, שמטרתם הם להשפיע על הליכי קבלת ההחלטות, ובפרט על הליכי חקיקה, בכיוונים מסוימים.
העיתון גם כותב יומיים לאחר מכן:
"To Justify Suppression Of Free Speech There Must Be Reasonable Ground To Fear That Serious Evil Will Result If Free Speech Is Practiced...... There Must Be Reasonable Ground To Believe That The...Evil To Be Prevented Is A Serious One Prohibition Of Free Speech And Assembly Is A Measure So
Stringent That It Would Be Inappropriate As The Means For Averting A Relatively Trivial Harm To Privacy".
כלומר אנו רואים התבטאות חופשית יחסית למשטר הקשוח. התבטאות זו בעד הדמוקרטיה, יש להניח כי באה בעקבות השלטון המושחת שאינו יעיל כבעבר ואינו מצליח לרסן את הקנאים בממלכה.
לבנון
לבנון היא ארץ הנשלטת ע"י סוריה ורק ביום 8.10.04 התבשרנו על ניסיון חיסול של שר בממשלה "TROUBLE MAKER)" לשלטון הסורי ). סורי שיצר קשר עם עיתונאים בלונדון ורצה לספק להם מידע על קשריו של חוסיין עם בשאר אסאד "סביר להניח כי לא נזכה לראותו יותר" (ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, 8.10.04).
לאור האמור לעיל אנו רואים כי הלבנונים יחששו לעורם בעת כתבות נגד השלטון בכלל, והשלטון הסורי בפרט.
בעיתון הנדון לעיל מופיעות מספר מועט של כתבות ביקורת ורק אחת על דמוקרטיה. כתבה זו (מיום 8.7.04) כותבת בעד החזרת השיטה היחסית בבחירות האזוריות.
לוויכוח על שיטת הבחירות בלבנון משמעות דמוקרטית ומשמעות מדינית. השיקול המפלגתי נושא אופי תכסיסי ואינטרסנטי, ואף כי אין הוא פסול מעיקרו, לפי הכתבה ראוי לזכור כי שיקולים תכסיסיים ואינטרסנטיים הם חסרי קביעות ובלתי יציבים במהותם. כובת הכתבה נטתה לראות תועלת רבה לעצמה דווקא בשינוי שיטת הבחירות, לשיטה
אזורית-יחסית, שהיתה מחזקת (אילו נתקבלה) את מעמדה הפרלמנטרי את קיומה העצמאי של המדינה. לפי הכתבה יש הטוענים כי אי עריכת שינויים במערכת הפוליטית כפי שהיא כיום מהווה סיכון לדמוקרטיה. לטענתם מוטב לענות על הצורך בממשלה חזקה בעזרת רפורמה פוליטית מבוקרת ולא להמתין למשבר.
ביום 9.3.2003 הובאו דבריו של הנשיא הסורי. להלן קטעים מנאומו של הנשיא הסורי:
"...ברצוני לברך אתכם מכל הלב על האמון היקר שנתנו בכם האזרחים מן השכבות השונות בחברה, כדי שתשמשו כנציגיהם הנאמנים... כמו כן, ברצוני לברך אתכם לרגל יום השנה הארבעים למהפיכת השמונה במארס המפוארת שממנה פרצה 'התנועה המתקנת' שהבטיחה וקיימה... ללא קשר להגדרה אקדמית או מדעית כלשהי של המונח 'מהפיכה', כשינוי
יסודי של דבר מה או תמורה כוללת ברצף היסטורי, הרי שמהפיכה מעשית, מבחינתי, היא המציאות הנמשכת שבאה בעקבות אותו שינוי יסודי. זהו מצב מתמשך של התפתחות והתקדמות לעבר השיפור. המהפיכה התעשייתית, לדוגמא, לא הצטמצמה ליום אחד, כמה ימים, או כמה שנים וכך גם המהפיכה הדיגיטלית שהופיעה בשנות השמונים והיא ממשיכה
להתקיים עד ימינו אלה ובתנופה רבה. מציינים יום ספציפי המסמל את השינוי, אבל ההתפתחות וההתקדמות מהוות את המשכו של היום הזה. מאחר שההווה שלנו הוא המשך של עברנו, הרי שההתפתחות אליה אנו שואפים היום מהווה תוצאה או השלמה למטרות המהפיכה באותם ימים. זהו הפיתוח במובן הרחב ביותר של המונח. הוא נובע מתנאי אותה
תקופה והוא נמשך היום בנתונים התואמים את ההווה ומתוך מבט אל העתיד. משמעות הדבר שהפעולה על פי הדרך של מהפיכת השמונה במארס אין משמעותה פעולה בהתאם לתנאים ולנתונים של אותם ימים... ואולם, אין משמעות הדבר גם שמפוצצים את כל שהושג בתירוץ של הקידמה. משמעות הדבר היא שבונים על בסיס מה שהיה תוך הבנה של התנאים
הנוכחיים והמתחדשים. לסיכום דברי, חגיגה תקופתית של אירוע אינו אלא חגיגה של העתק חוזר ומתחדש של האירוע המקורי. התיקון וההתחדשות הם יסודות הבשלות ולכן הבשלות והפיתוח הם גורמים אינטגרטיביים בתהליך הפיתוח. כלומר, היום זה היום ומחר זה מחר. אם מחר נחגוג את האתמול, אין משמעות הדבר שאנו חיים את היום, אלא
שאנו חוגגים דברים שהשגנו בין היום למחר, אבל בדרך של היום...
 
מהאמור לעיל אנו רואים כי העיתונות אינה מרבה להביא כתבות בעד הדמוקרטיה. הכתבה היחידה והארוכה שנמצה מצטטת את דבריו של נשיא סוריה, אנטי דמוקרט מוצהר, שמשלם מס שפתיים בגין המשטר הטוטליטרי שלו.
ה"אופורטוניסטים" והניצול לרעה של דברי בשאר בנאום ההשבעה
....דיברתי בנאום ההשבעה על הדמוקרטיה ואמרתי שהדמוקרטיה היא ערכי מוסר. הם הבינו זאת כהתקפה על ההיסטוריה ועל סמלינו הלאומיים שכולנו גאים בהם. אמרתי שהדמוקרטיה היא חיזוק הביטחון והיציבות. היו שהבינו זאת, משום שהם אינם יציבים בנפשם, כהכללה על המולדת ופגיעה באחדות הלאומית. אמרתי שהדמוקרטיה היא תעשייה
לאומית. הם אמרו שאלו מונחים... מיובאים. אמרתי שזהו פתרון לבעיות כלליות, הם אמרו שזהו פתרון לתסביך הנפשי שלהם על חשבונם של אחרים. דיברתי על הדמוקרטיה ועל קבלת הדעה האחרת ואמרתי שהדמוקרטיה ביסודה היא קבלת הדעה האחרת, אך הם הבינו מכך שהם הדעה האחרת... ולכן על כולם לקבל את דעתם כפי שהיא. דיברתי על
האובייקטיביות ועל כך שאדם צריך לראות את הנושא מכל היבטיו כדי להיות אובייקטיבי, אבל הם הבינו מכך שנקודת המבט שלהם היא האובייקט כולו. דיברתי על החירות ואמרתי שהיא מהווה מחויבות ואחריות לאומית; הם הבינו שזוהי התפרקות מהכללים ומן המוסר. יתכן שלא דיברתי באותו נאום על הסובלנות אך נהגתי בסובלנות, והם
הבינו זאת כחולשה. וכאן הם נפלו.
מי שהבין את הסובלנות כחולשה - נפל. הם החלו להטיל את יהבם על הפנים ועל החוץ. הם הטילו את יהבם על עניינים פנימיים ועל תנאים אזוריים ובינלאומיים. לנו יש יחסים בינלאומיים רבים וטובים. טובים מאוד. מצוינים. אבל מה שקושר את כל היחסים האלה הוא הכבוד ההדדי. במדיניות החוץ שלנו, אנו לוקחים שיקולים רבים
בחשבון. אבל כאשר הנושא קשור לעניין פנימי, אין כל שיקול פרט לשיקולים הפנימיים ולשיקולים של האינטרס של המדינה, של החברה, ושל האזרח. הם הטילו את יהבם על דברים רבים ומי שמטיל את יהבו על דבר פרט למולדתו - נופל.
אני משווה תמיד את היחסים בין המדינה לאזרח ליחסים בתוך המשפחה. כאשר אחד מבני המשפחה שוגה, בני המשפחה, ובעיקר ההורים, מענישים אותו מתוך אהבה. לכל משפחה יש שיטות משלה להעניש את אותו אדם או לבוא עמו חשבון. אבל העיקרון במשפחה נורמלית הוא שהכל נובע מאהבה ולא משנאה. המטרה היא להחזיר את המצב לתיקונו. אני
מדגיש תמיד את העיקרון הזה. כאשר מתבצעת עבירה, השופט לוקח תמיד בחשבון את התנאים שהובילו לעבירה. אצלי, העניין קשור באינטרס של המולדת ולכן אינני יכול לקחת בחשבון את הכוונות. כלומר, אינני יכול להגיד שאדם כלשהו הרס את המדינה מתוך כוונה טובה או בשוגג. אלו הם דברים בלתי הגיוניים. לכן, בנושאים אלה, כלומר
נושאים הקשורים לאינטרס הציבורי, האהבה חייבת להיות משולבת עם תקיפות... אדם גם טועה וגם קולע. מי שמתאמץ וקולע, זוכה לשני תגמולים; מי שמתאמץ וטועה, זוכה לתגמול אחד... אני אף פעם לא מדבר כאילו מה שאני אומר נכון. כאשר אדם משוכנע בדבריו, טבעי שהוא יהיה משוכנע שהוא צודק, אבל הוא יודע שהוא עלול לשגות שלא
ביודעין, ולכן אני תמיד אומר שזה מה שאני משוכנע בו... כאשר הפגיעה היא במכוון - לא תהיה סובלנות בשום אופן. אני אומר במלוא הבהירות שלשום אזרח לא תהיה הגנה חוץ ממולדתו ואיש לא יגן על איש חוץ מהמולדת. מי שמטיל את יהבו על [מדינות] חוץ, על הגנה מחו"ל, על ארגונים [בינלאומיים] וכל הדיבורים האלה, שולל מעצמו
את הזכות להגנה במולדתו והוא גם לא יהיה מכוסה מבחוץ.
 אני מאמין בדיאלוג, משום שזוהי הדרך לדמוקרטיה ולממסדיות. כמו כן, זוהי הדרך להיאבק במחדלים, בסטיות, וביתר התופעות השליליות והמעשים המזיקים המכשילים את השגשוג והפיתוח. התנאי לדיאלוג הוא שהוא יהיה קונסטרוקטיבי מבחינה אובייקטיבית. בנוגע לבעלי הרעיונות המהפכניים או המסיתים, הרי שאין להם מקום בדיאלוג הזה
או בשום תהליך קונסטרוקטיבי... לפני זמן מה נפגשתי עם מנהיג זר. השגריר [של אותה מדינה] היה נוכח והוא שומע אותי כעת. הוא דיבר באופן חיובי על הישגיה של סוריה וכיצד הוא רואה אותם. הוא הגיע לנושא חופש הביטוי והדמוקרטיה ואמר: 'אתם בסוריה בצעתם צעדים טובים וחשובים בתחום זה. אנו רוצים מכם צעדים גדולים עוד
יותר'. אמרתי לו: 'אני מבין מדבריך שאתה תומך במתן חופש ביטוי לארגונים הפלסטיניים הקיימים בסוריה'. תשובתו האינסטינקטיבית היתה: 'לא, [מוטב] שישתקו, תודה שהפנית את תשומת לבי'. אני, כמובן, לא בא בטענות לאותו מנהיג.
בפרשנות על נאומו של אסד, כתב בעל הטור הליברלי ביומון הלונדוני, "אל-חיאת", דאוד אל-שריאן: 12.3.2003"...הממשלים הערביים קוראים לדמוקרטיזציה אבל הם מכבידים עליה באמצעות הצבת תנאים והטפת לקחים המבטלים את השפעתה האפשרית. הם הופכים אותה מאמצעי לפיתוח וסולידאריות החברה לכלי לתעמולה פוליטית ותו לא. בנוסף,
הם הופכים כמה מן הפעילויות הדמוקרטיות לסוג של בגידה במולדת ומסיתים את דעת הקהל נגד הפעילים בתואנה של ביטחון לאומי... לדמוקרטיה יש רק שער אחד ופיתוחה יבוא רק באמצעות יותר חירות. חלוקת הדמוקרטיה והחירות לסוגים מסוגים שונים [כפי שעושים הממשלים הערביים] לא תמנע את הגעתן בסופו של דבר באופן בו הן צריכות
להיות. תיאור פעולה כלשהי כבגידה ופעולה אחרת כמעשה לאומי על פי הקריטריונים של המשטר מהווה נטישה של הצדק והחופש לדעה שונה. חשוב מכך, פחדן של המדינות הערביות מפני התפתחות הדמוקרטיה יותיר את האזור במערבולת של קיצוניות על כל היבטיה, הפוליטיים והדתיים."
מצרים
כאמור לעיל, במצרים חופש הביטוי גדול יחסית.
מאמר בשם חופש הביטוי אנו רואים ביום 3.6.04 והוא מצטט עיתון מערבי:
A System Of Freedom Of Expression, Operating In Modern" Democratic Society, Is A Complex Mechanism. At Its Core Is A Group Of Rights Assured To Individual Members Of The Society. This Set Of Rights, Which Makes Up Our Present-Day Concept Of Free Expression, Includes The Right To Form And Hold
,Beliefs And Opinions On Any Subject, And To Communicate Ideas Opinions, And Information Through Any Medium - In Speech, Writing, Music, Art, Or In Other Ways. To Some Extent It Involves The Right To Remain Silent. From The Adverse Side It Includes The Right To Hear The Views Of Others And To
Listen To Their Version Of The Facts. It Encompasses The Right To Inquire And, To A Degree, The Right Of Access To Information"
בתאריך 2.8.04 מופיעים דבריו של ד"ר סלים אל-עוא, בעד הדמוקרטיה:
"סבורני שחובת המוסלמים היא לפעול בכל הדרכים כדי להשיג נשק להשמדה המונית, החל בנשק גרעיני וכלה בנשק כימי וביולוגי. מבלי שנשיג נשק זה, ימשיך השלום השברירי להתקיים בינינו לבין ישראל. אנו איננו רוצים את השלום הזה. אנו רוצים שהשלום הזה יסתיים ויחוסל ושמדינת ישראל תפסיק להתקיים ובמקומה תקום מדינת פלסטין.
[מדינת פלסטין] תהיה מדינה דמוקרטית בה יחיו מוסלמים, נוצרים ויהודים בהתאם לעקרונות הבינלאומיים של הדמוקרטיה המוכרים לכל....".
 
בראיון לעיתון המצרי ביום 2.10.04 אמר הנשיא מוברכ: תחת הכותרת "מצרים- דמוקרטיה, ישראל-דיקטטורה"
שאלה: מה נדרש היה ממצרים שגרם למתקפה הזו?
מבארכ: האם מדובר רק בנו? לא, מדובר גם בסעודיה. העיתונות היא שביצעה את המתקפה בטענה שאנו לא מסייעים יותר מדי באפגניסטן, למרות שאנו מדינה שסבלה מטרור והיינו המדינה הראשונה שקראה לועידה בינלאומית למאבק בטרור. אנו סייענו בדרכים אחרות ולא באמצעות שיגור כוחות להילחם. בכל מקום, דבר שכזה [שיגור כוחות
למלחמה] מחייב הסכמה של הפרלמנט. מפליא אותי שיש הטוענים שישראל היא המדינה הדמוקרטית היחידה באזור; אני אומר שהיא הדיקטטורה היחידה, משום שההחלטות אצלם מתקבלות על ידי אדם אחד, בעוד שבמצרים, ההחלטה איננה נתונה בידי לבד; הפרלמנט צריך לאשר ברוב של שני שלישים לפני שאני שולח את בנינו למשימת לחימה בחו"ל...
מוברכ נשאל: אבל מדוע גם סעודיה נתונה למתקפה?
מבארכ: גם זה דבר בלתי מובן. יתכן שמדובר במעשה ביזוי יהודי אותו דוחפת ישראל. אבל מה השיגה המתקפה נגדנו? שום דבר. בעבר, בתקופת הנשיא קלינטון, סבלנו ממתקפות דומות, אבל זה לא מעניין אותנו. עשינו רק את הדברים הנכונים בהתאם לאחריות שלנו. אני סבור שדעת הקהל המצרית מבינה זאת. אני אומר לך שהמתקפה הזו איננה
מזיזה שערה מראשי. אל תחשוב שאני מודאג או שחטפתי עצבים. המתקפות שלהם אינן מועילות והן לא תשגנה דבר, משום שהעניינים ידועים לדעת הקהל המצרית. אין סודות. קיים חופש בעיתונות, במערכת המשפט, בפרלמנט. כל הסוגיות עולות על פני השטח בגילוי לב ובשקיפות. אנו נמשיך בדרך הנכונה ולא נשים לב לאותם בעלי טורים מוסתים
[הפועלים] בתשלום. המצרים יודעים את האמת. אם לא היתה לי עמדה, לא היו התקפות נגד מצרים או נגד נשיאה...
כמו כן נשאל מוברכ: מה התפקיד שממלא בנך, גמאל מבארכ?
מבארכ: הוא ממלא תפקיד במפלגה הלאומית הדמוקרטית, הרחק מן הפעילות הביצועית. אבל יש שמועות מעת לעת... שהוא ימונה לסגן נשיא. גמאל היה באנגליה ועבד בבנק. הוא צבר ניסיון ומתעניין בהשקעות וכלכלה. משום כך אני אומר לך: אל תאמין לשמועות העולות מעת לעת. אלו דברים שאין להם שחר...
העיתון כותב ביום 3.7.04 מאמר בעד הקומוניסטים במצרים. הקקומוניסטים במצרים, יש לצין, נרדפו במשך כל שנות נאצר וסאדאת, ואפילו מוברכ מנסה להצר את צעדיהם ואת חוש הביטוי שלהם. העיתון מצר על כך וכותב כי ארגונים אלה יכולים לייצג אינטרסים כלכליים עסקיים, ענפיים או מגזריים (סקטוריאליים); הם יכולים לייצג
אינטרסים של קבוצות בעלות צרכים מיוחדים, או התופסות את עצמן ככאלה; והם יכולים להוות התארגנויות על בסיס אידאולוגי, שמטרתן לשנות חקיקה ולהשפיע על החלטות בכוון הנראה על ידן. אמצעי הפעולה בהן פועלים ארגונים אלה מגוונים: הם כוללים, מצד אחד, פניה לתקשורת על מנת לעורר דיון ציבורי הנושא בו יש לשדולה ענין,
ו/או הכוונת הדיון הציבורי המתקיים כבר בנושא במגמה הרצויה לשדולה. הדבר נעשה, בין השאר, על ידי הבאה לידיעת התקשורת של מאורעות ונושאים בהם יש לשדולה ענין; על ידי אספקת אינפורמציה, לעתים מוטה בכוון הרצוי לשדולה, לכלי תקשורת ואישי ציבור; על ידי פניה לרגשות הציבור באמצעות פניה לערכים מושרשים, לגורמי
הזדהות ולדעות קדומות ועוד. מצד שני כוללים אמצעי פעולה אלה יצירת קשר עם פוליטיקאים, בעיקר נבחרי הרשות המחוקקת, וגיוסם לטובת ענינה של השדולה.
לסיכום, ממספר הכתובת המועט אנו למדים על חופש ביטוי רב יחסית.
סיכום
עבודה זו עסקה בבעיות הניצבות בפני עיתונים בארבע מדינות ערביות, טוטליטריות כמו כל המדינות הערביות. העיתונים שנבחרו הם עיתונים המופיעים בשפה האנגלית בירדן, מצרים, סעודיה ולבנון. שאלת המחקר היא מה היחס שלהם לדמוקרטיה, לאור צורת השלטון הלא דמוקרטית במדינות אלו.
במדינות טוטליטריות בהן אין חופש ביטוי כלל, מאופיינת העיתונות בכך שהיא מדווחת על החיים כפי שהם צריכים להיות ולא על החיים כפי שהם- העיתונות מדווחת על הנורמה הרצויה, ולא על המציאות כפי שהתרחשה. לעיתים חש הקורא כי העיתון איננו אמור לדווח על המצב, אלא רק לשמש שופר של שליט זה או אחר. כמו כן, היות
ובעיתונים במדינות הללו לא מאמינים בחופש הביטוי, מותר לדלג על נושאים שלמים בדיווח ולשכתב את המציאות, מתוך הנחה כי זכות הציבור הוא לא לדעת.
המדינות הנדונות הן אומנם מדינות טוטליטריות אולם מנסות לשוות לעצמן דימוי של חופש הביטוי. חופש העיתונות בעיתונים הללו הוא מושג יחסי. יש שורה של חוקים בלתי כתובים, שאף עיתון לא יעבור עליהם לעולם. בשבועונים אלה לא יהיה שום ערעור על עמדות היסוד כמו, העלבת השליט עצמו או ביקורת נוקבת על קבלת החלטות וחוסר
יושר של השלטון.
שאלת המחקר היתה מה היחס בין הטוטליטריות של המשטר לבין מידת העצמאות של העיתונות והאם העיתונות הערבית מצדדת בדמוקרטיזציה של העולם הערבי?
על פי המחקר לעיל, אנו רואים מספר מועט של כתבות בכל עיתון העוסקות בנושאים דמוקרטיים- פשוט בשל ההשלמה של העיתונים עם המשטר וחוסר הרלוונטיות של הויכוח על הדמוקרטיה במדינות אלו כעט. במדינות נמצא משטר יציב, פחות או יותר, ולכן אין טעם לדון בנושאי דמוקרטיה. אין גם מקום לביקורת גלויה או מרומזת על השליטים,
למרות שאין ספק כי ניתן לבקרם על החלטות מסוימות. במצרים אנו רואים חופש עיתונות יחסי וגם בירדן, לעומת זאת בסוריה אין כמעט דיבורים על דמוקרטיה, ואילו בסעודיה, מדינה טוטליטרית מובהקת, ישנם ויכוחים ומאמרים פובלציסטיים בעד הדמוקרטיה, וזאת כנראה בשל חולשתו של השלטון והססנותו.
כאמור, קשה עד "בלתי ניתן" למצוא פתרון לבעיות המרכזיות שהוצגו. ניתן, בהסכמת השלטונות להעלות פתרון מוסכם: יש לכונן תפקיד "מבקר התקשורת" שיעמוד בראש "נציבות תלונות הציבור" אשר עקרונות תפקודו יקבילו לתפקיד "מבקר המדינה". את התפקיד ימלא אדם בעל השכלה אקדמאית גבוהה. המבקר יוכל לנקוט סנקציות קשות כנגד
פרסומים העומדים בניגוד לכללים שיקבעו ובכלל זה השעיית עיתונאי לתקופת זמן. החלטותיו יהיו מנומקות. לעניין זה יש לומר שכללי האתיקה בכללם יכולים להוות מסד נתונים הולם לקביעת כללים שכאלו. כל אחד יוכל לפנות אל "המבקר" בתלונה הן על פרסום והן על אי פרסום נושא שראוי היה שיתפרסם וזו תהיה חייבת להיבדק בתוך
זמן קצר. כלי התקשורת יחוייבו לפרסם את מסקנות המבקר במקום בולט שיקבע. כלי תקשורת יחוייבו לפרסם את עובדת קיומה של פונקציה זו מדי יום ואת הדרכים לפניה אליה. (יצויין כי בישראל, העיתון "מעריב" כונן בזמנו פונקציה פנימית דומה שזכתה לכינוי "אובדסמן", זו התבטלה עם הזמן, משום מה.)
ביבליוגרפיה
איזנשטדט ש.נ. (1987) "תכונות היסוד של המדינה המודרנית", בתוך אייזנשטדט ש.נ., עמנואל גוטמן ויעל עצמון (עורכים), מדינה וחברה: סוגיות בסוציולוגיה פוליטית, כרך א', ת"א, עמודים 87-89.
איסר הראל בטחון ודמוקרטיה - ירושלים, 1989
גילבר גד, כלכלת המזרח התיכון בעת החדשה, הוצאת משרד הביטחון, 1990.
גרנות עודד "מי ומה בעיתונות המצרית" ספר הנה של העיתונאים 1980.
וינקלר און, ירדן, גידול אוכלוסייה והגירה, אוניברסיטת חיפה, 1995.
ישראל נויברגר בנימין, ממשל ופוליטיקה במדינת ישראל, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 1980.
כספי דן, תקשורת המונים, תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה, 1988
ליפסט ס. "המאבק החברתי לגיטימיות ודמוקרטיה", האדם המדיני, תל אביב: 1977
נויברגר ב.,, "המשטר הדמוקרטי לגווניו", "דע" חברה ומשטר, משרד החינוך והתרבות, תשנ"ד
ססר אשר, ירדן, משרד החינוך והתרבות, מרכז ההסברה, ירושלים, תשנ"ד.
פולנברג ריצ'ארד, "חופש הדיבור, חיפוש האמת וערכו של ניסיון", זמנים, 1987,26
רבינוביץ איתמר וקוסטינר יוסף, ערב הסעודית: התמודדות על כיווני התפתחותה ועיצוב דרכה, אוניברסיטת תל-אביב, ינואר 1993.
Cohen J.,(2000) "Freedom Of Expression", Philosophy And Public Affairs, Vol 22, Pp.207-263.
Hourani A.H., Syria And Lebanon, Beiruth., 2003.
Ikram K., Egypt: Economic Management In A Period Of Transition, London, 2000.
Raz J., "Free Expression And Personal Identification", Oxford Journal Of Legal Studies, Vol 11, Pp.303-324.
Rogers Everett M., Diffusion Of Innovations, London, 1991
Scanlon T., "Freedom Of Expression And Categories Of Expression", University Of Pittsburs, Pp.519-595.
Van Dijk, T.A. "Power And The News Media" In D.L. Plaetz (Ed. ) Political Communication In Action. New Jersey: Hampton Press, 1996.
Williams Bernard (Ed), Obscentry And Censorship, Cambridge University Press, 1981.
מתוך האנציקלופדיה העברית
איסר הראל בטחון ודמוקרטיה - הקדמה עמ' 13
ש. נ. אייזנשטדט, תכונות היסוד של המדינה המודרנית, עמ' 94-95
ס. ליפסט, האדם והמדינה, מאבק חברתי לגיטימיות ודמוקרטיה, עמ' 97
ב. נויברגר, המשטר הדמוקרטי לגווניו, עמ' 5-14
כספי דן, תקשורת המונים,עמודים 10-12.
ROGERS EVERETT M., DIFFUSION OF INNOVATIONAS, P.13.
.IBID, P. 16.
במשך חייו יבלה אדם 9 שנים מול מסך הטלוויזיה . מחקר מקיף על "התמכרות טלוויזיונית בו הופיע הנתון הנ"ל לצד נתונים מטלפים נוספים פורסם בגליון פברואר של ה"סיינטיפיק אמריקן".
לעמדה מקיפה ראה : זאב סגל, חופש העיתונות בין מיתוס למציאות, הוצאת פפירוס אוניברסיטת ת"א, 1996 עמ' 59 .
פולנברג ריצ'ארד, "חופש הדיבור, חיפוש האמת וערכו של ניסיון", זמנים, 1987,26
Van Dijk, T.A. "Power and the News Media" pp.15-19
בג"ץ לוי נ. מפקד המחוז הדרומי של משטרת ישראל, פ"ד לח (2) 393.
פאל חיים, "זכות הציבור לא לדעת", עמוד 538.
Cohen J.,(2000) "Freedom Of Expression" p 56
Hourani A.H., Syria And Lebanon, Beiruth., 2003.
Ikram K., Egypt: Economuc Manegment In A Period Of Transition, London, 2000.
גרנות עודד, "מי ומה בעיתונות המצרית", עמוד 34.
רבינוביץ איתמר וקוסטינר יוסף, ערב הסעודית: התמודדות על כיווני התפתחותה ועיצוב דרכה, אוניברסיטת תל-אביב, ינואר 1993.
ססר אשר, ירדן, עמוד 20.
וינקלר און, ירדן, גידול אוכלוסיה והגירה, עמוד 36
וינקלר און, שם.
גילבר גד, כלכלת המזרח התיכון בעת החדשה, עמוד 66.

תגים:

עיתונים · חופש · הביטוי · הדיבור · ערביות

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "מידת ההטפה של העיתונות הערבית בדמוקרטיה לאור המשטרים הטוטליטריים", סמינריון אודות "מידת ההטפה של העיתונות הערבית בדמוקרטיה לאור המשטרים הטוטליטריים" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.

אודות האתר:

יובנק הנו מאגר עבודות אקדמיות לסטודנטים, מאמרים, מחקרים, תזות ,סמינריונים ועבודות גמר הגדול בישראל. כל התקצירים באתר ניתנים לצפיה ללא תשלום. ברשותנו מעל ל-7000 עבודות מוכנות במגוון נושאים.