היישום אינו מחובר לאינטרנט

מגמות במעמד הנשים במסורת היהודית

עבודה מס' 064274

מחיר: 349.95 ₪   הוסף לסל

תאור העבודה: הבדלים במעמד האישה בין התנועה הרפורמית והתנועה הקונסרבטיבית

7,079 מילים ,17 מקורות ,2000

תקציר העבודה:

בעבר, ניתן היה להגדיר את חייה של נערה יהודיה כפשוטים - חינוך הנערה היה במסגרת ביתית אצל אימה ובבגרותה היה הנערה-אישה שואפת להידמות לאימה. דמיון זה התבטא ברובד הפשוט של הרצון להיות ראויה לשבחי הבעל ולהיות מוגדרת כ"אשת חייל" ולזכות בשיר זה המושר בלילי-שבתות לפני הקידוש (ראה - משלי, פרק ל"א, פסוק י' ואילך). גם בדמיונה הסוער שאפה האישה להידמות לגואלת ומושיעה של העולם היהודי כגון אסתר המלכה שעשתה את דבר מרדכי, ולא לדבורה הנביאה והשופטת שהנהיגה את עמה.
כיום, האישה המודרנית אינה מסתפקת עוד בתפקיד "אשת חיל" הדואגת ומטפלת בכל הצרכים הגשמיים של משק הבית - חריפות עסקית בשילוב חכמה מעשית - בעוד בעלה יושב עם "זקני ארץ" (שם, שם, פסוק כ"ג), בפרפראזה על הדימוי הישן, ניתן לומר כי כיום חלומה של האשה היהודיה איננו אסתר המלכה כי אם ושתי עזת הפנים והעומדת על שלה.
רעיונות פמינסטיים בדרכים שונות החלו לחדור בעיקר ביהדות אמריקה כדוגמת בקשת נשים חרדיות ללימודים בקולג' או מתן היתר לבצע הפלה (לרנר, דצמבר 1997, עמ' 11-37).
בעבודה זו אעסוק במעמד הנשים בתנועה הרפורמית ובתנועה הקונסרבטיבית, ועל ההבדלים במעמד האישה בין שתי התנועות. זאת בליווי הסבר לסיבות השינויים ולהסברם.
במקביל אנסה לבחון היבטים שונים מנקודת הראות של הזרם הרפורמי והקונסרסטיבי כגון: התייחוסת לאירועי נשים במעגל החיים, חינוך והגות יהודית, תפקידן ומעמדן של הנשים בבית הכנסת ונשים רבניות.
בהיבט של התייחסות לאירועי נשים במעגל החיים שבו אציין את האירועים השונים כגון: הולדת בת, בת-מצווה ונישואין. בנושא זה אבדוק כיצד כל זרם מתייחס לאירועים אלו, ואם כן האם הם מציינים זאת בצורה שווה לאירועי החיים של הגברים.
בהיבט של חינוך והגות יהודית אנסה לבחון את נושא החינוך שהוענק לנשים בזרמים השונים בעבר ההיסטורי וכיצד מתייחסים הזרמים להלכה מול שינויי הזמן.
בהיבט של תפקידן ומעמדן של הנשים בבית הכנסת אנסה לבחון כיצד הנשים משתלבות בפולחן בבית-הכנסת, ומהו תפקידן ומעמדן בבית-הכנסת לפי הזרמים השונים, וכיצד בא תפקידן זה לידי ביטוי בצד המעשי.
ההיבט האחרון שבו אדון הוא נשים רבניות, בהיבט זה אבחון מתי הוסמכו נשים לרבנות, מה גרם לכך והאם יש הבדל בינן לבין הגברים הרבנים בפועל. כמו-כן אבחן את התייחסות הקהילה להיבט זה.
השערת המחקר היא, כי מעמד האשה בתנועה הרפורמית יהיה טוב יותר מאשר בתנועה הקונסרבטיבית, מכיוון שהתנועה הרפורמית מתייחסת באופן גמיש יותר להלכה היהודית מאשר התנועה הקונסרבטיבית, ומכאן שמטבע הדברים השינויים במעמד האשה בזרם הרפורמי יהיו גם יותר מהירים.

תוכן העניינים:
1. מבוא
2. רקע היסטורי
2.1 התפתחותה ההיסטורית של התנועה הרפורמית
2.2 התפתחותה ההיסטורית של התנועה הקונסרבטיבית
2.3 מעמד הנשים במסורת היהודית
3. היבטים להשוואה
3.1 התייחסות לאירועי נשים במעגל החיים
3.2 חינוך והגות דתית
3.3 תפקידן ומעמדן של הנשים בבית הכנסת
3.4 נשים רבניות
4. סיכום ומסקנות
5. ביבליוגרפיה

קטע מהעבודה:

נשים בתפקיד מנהיגות בקהילה זוכות לעיתים קרובות בביקורת חזקה על אי יכולתן או על שיטות הניהול שלהן, בעיקר מצד חברי הקהילה או חברים למקצוע. יש אחוז גירושין גבוה בין נשים רבניות, כנראה בגלל שהבעלים דוחים את החובות המקצועיים של הרבנות בניגוד לחובות מקצועיים בתחום הרפואה, משפט או כלכלה. לדעתם חובות דתיים צריכים להשאיר את הנשים בבית עם המשפחה, ולא מחוצה לו (Fishman" 1993, עמ' 214-217).

מקורות:

מעמדה של האשה היהודיה במסורת היהודית היה נחות מזה של הגבר והיה נתון לשינויים רבים. בעולם המסורתי, מבנה המשפחה היה פטריאכלי, דהיינו - הגבר עומד בראש המשפחה הוא המקדש את האישה להיות לו לרעיה, והאישה תלויה בו הן מבחינה כלכלית והן מבחינה חברתית.
מעמד האישה היהודיה, מבחינה היסטורית, עבר גם הוא שינויים שבאו לידי ביטוי בתקופות השונות:
בתקופת התנ"ך קיים יחס חיובי לנשים, ויש כלפיהן יראת כבוד. הנשים במקרא מתוארות כנשים אמיצות וחכמות, כדון: דבורה הנביאה שהיתה שופטת שהנהיגה את עמה בשלום כבמלחמה, וכן מרים אחות משה שדאגה לבטחונו.
בתקופת המשנה והתלמוד יש ירידה במעמד האישה, וכבר בפולחן בבית-המקדש נמצא מקום שנקרא "עזרת נשים", כלומר יש הפרדה בין נשים לגברים בפולחן. כמו-כן, בתקופה זו יש הנחיות של חז"ל שפוגעות במזיד במעמד הנשים, כגון: לא להרבות שיחה עם האישה (אבות, א', 5). במשנה במסכת קידושין נאמר: "כל מצוות עשה שהזמן גרמן" אלו
מצוות הקשורים לזמנים קבועים - הרי שהנשים פטורות מהן, מכיוון שהן עסוקות בגידול הילדים ובמטלות הבית, בניגוד מוחלט להם, הגברים מחוייבים לקיים מצוות אלו ואין להם הנחות. מכאן ואילך, מתחילה הפגיעה במעמד האישה היהודיה, עד כדי הרחקת הנשים מהתפילה ומהציבור. בתקופה זו התפתחו נוסחאות שונות בנושאי הצניעות
שהגבילו את הנשים בלבוש ובשהייה במקומות מסויימים.
קיימות דוגמאות מעטות, המראות שמעמד האישה לא נפגע, למשל בעולם החסידי ידוע על ביתו של הבעל-שם-טוב, שהחמירה על עצמה לקבלת עול מצוות והיתה מנהיגה דתיתצ, כמו-כן, בנ ותיו של רבי שלמה יצחקי (רש"י, חי במאה ה- 12) שלמדו תורה והיו לסמכות הלכתית מספקת עד כדי שימוש בהן כעדות במשפטים (Fishman, 1993, עמ' 185)
אולם היו אלו מקרים בודדים ולא אופייניים למעמד הנשים שהתדרדר בציר הזמן, האישה היהודיה הפכה להיות מקופחת ונחותה במשך הזמן. מבחינה הלכתית, הגבר הוא זה המחוייב לקיים את הפולחן והוא זה המחוייב במצוות עשה (ואל תעשה) (Fishman, 1993, עמ' 142).
גם בתחום התפילה, מצב הנשים נחות לעומת הגברים. הגם שלנשים יש נשמה והן יכולות וצריכות לתקשר ישירות עם האל, כמו תפילת חנה שהיתה תפילה ספונטנית ואישית, הרי שהרבנים החליטו שאישה יכולה להתפלל פעם ביום ואינה מחוייבת בזמני תפילה כמו גבר. באופן כללי, גם העולם הדתי היהודי (בית הכנסת וטקסיו, בעיקר) הוא עולם
גברי וגם שפתו מכוונת לגברים, למשל הקידוש וההבדלה שגם נשים מחוייבות בהם אך נאמרים רק ע"י גברים (Fishman, 1993, עמ' 143).
האישה היהודיה התחנכה אצל אימה במסגרת משפחתית מורחבת, ולא במסגרות פורמאליות, וכל מה שלמדה הספיק לה כדי לתפקד כרעיה וכאם לעתיד. כמו-כן חייה היו פטורים מאפשרויות פתוחות, ושאיפותיה היו להיות ראויה לשבחיו של בעלה, שהעלה אותה על נס כ"אשת חיל" (משלי, ל"א, 10).
בניגוד מוחלט לדמותה האידיאלית של האישה היהודיה במסורת היהודית, קיימת תופעה של הטלת ספק בדמות זו, אבל במקרים אלו הם בודדים ואינם קו חשוב במסורת היהודית, למשל: מאבק הכל בין אברהם ושרה על הגר (בראשית כ"א), או תלונתן של בנות צלופחד באשר להפליה שבחוקי הירושה (במדבר כ"ז) (לרנר, 1997, עמ' 11-12).
משהופיעה התנועה לשחרור האישה, חל שינוי לטובה במעמדה של האישה היהודיה והיא נתפסת ככוח בחברה האמריקנית ומעתה יש לה השפעה רצינית על יהודי אמריקה. שינוי של ממש חל בתפקידי הנשים בחיים הארגוניים והדתיים (אלעז ומונסון, 1982, עמ' 41). נשים פועלות בסביבות המופרשות מגברים מקבלי החלטות בתוך הציבוריות היהודית.
נשים עשירות אשר להן עבר כפעילות בזכות עצמן, תכופות בצמוד לבעליהן, אך לפעמים בלעדיהם, מתקבלות להנהלותיהם של מוסדות ואירגונים יהודיים חשובים ביותר. לנשים תפקיד חשוב בתחום הפנאי והתרבות מכיוון שהן קונות את הספרים וכרטיסי התיאטרון, הן מזמינות סופרים להרצות בבתי הכנסת, והן קובעות את תוכן התוכניות להשכלתן
של המבוגרים. כמו-כן, הנשים מתבלטות יותר ויותר בהנהגתם של בתי הכנסת, בפרט בקהילות שבהן מאגר מוגבל של מנהיגות (אלעז, 1973, עמ' 7-8).
3. היבטים להשוואה
3.1 התייחסות לאירועי נשים במעגל החיים
ציון אירועים במעגל החיים הנשי משמעו, ציון אירועים כגון: הולדת הבת, בת-מצווה, נישואין וגירושין.
באמריקה יש שינויים במעמד האישה שבאים לידי ביטוי באורח החיים היהודי, ובציון אירועים במעגל החיים של האישה. האירוע הראשון בחייה של האישה היהודיה הינו יום היוולדה. ביום זה משווים את מעמד הבת למעמד הבן. שינויים אלו מתרחשים אצל הקונסרבטיבים וגם אצל הרפורמים, ובאים לידי ביטוי בטקס הנערך בבית הכנסת המלווה
בתפילה, דבר המעיד על חשיבותה של האישה מרגע הולדתה (Fishman, 1989, עמ' 44).
טקס הולדת הבת, בעבר, היה טקס שאינו חגיגי - האב היה עולה לתורה על מנת להתפלל לשלום בריאותן של אשתו ובתו, ובאותה הזדמנות אמר את שם הבת. כמו-כן, קיום טקס להולדת הבת נתפס כאירוני והיה מלווה בהערות לגלגניות. כיום, בניגוד לתסריטי העבר, נהוג ומקובל לערוך טקס להולדת הבת ביהדות הרפורמית והקונסרבטיבית ואפילו
בזרם האורתודוקסי. קיימים גם בתי-כנסת שבהם מתאפשר לנשים לומר בעצמן את ברכת הגומל בזמן קריאת התורה בשבת (Fishman, 1989, עמ' 44).
בתנועה הקונסרבטיבית, החל משנות ה- 70' של המאה ה- 20 פורסמו ברכות להולדת הבת, וכן הפכו למקובלים טקסים להולדת הבת, בזכות פעילותן של "עזרת נשים" (Hauptman, 1995, עמ' 303).
האירוע השני בחייה של האישה הינו המעבר מנערות לבגרות, שבא לידי ביטוי באמצעות טקס בת-המצווה. בעבר, היה מקובל לחגוג רק לבנים את טקס בר-המצווה שהיה מלווה בעליה לתורה, הנחת תפילין ושינוי מעמד חברתי. השינויים במעמדן של הנשים הובילו לכך שעם השנים החלו לחגוג גם טקסי בת-מצווה לבנות, וחגיגה זו הפכה למקובלת
בקרב התנועה הרפורמית החל משנות ה- 70' וה- 80' של המאה ה- 20 (Fishman, 1993, עמ' 150).
בתנועה הקונסרבטיבית היתה הגבלה בבתי-כנסת מסויימים של התנועה בנושא חגיגות בת-המצווה. ההגבלה היתה בכך שהותר לקיים טקסים אך ורק בימי שישי בזמן שאין קריאת התורה. בשנות ה- 80' המאוחרות של המאה ה- 20 חל שינוי בתפיסה ומאז רוב בתי הכנסת של התנועה הקונסרבטיבית וכמעט כל בתי הכנסת הרפורמים חגגו בת-מצווה כוללת
עליית בנות לתורה וקריאה בתורה (Fishman, 1989, עמ' 44).
האירוע השלישי בחייה של האישה הוא הנישואין. הנישואין מתקיימים לפי ההלכה היהודית שמטרתה לשמר ברית קדושה זו, ולפיכך חוקי ההלכה תקיפים גם במקרה של גירושין.
החוק היהודי ההלכתי מגביל את האישה במקרה של גירושין ואיננו מאפשר לאישה לפתוח בפעולה משפטית כנגד בעלה, בעוד שהגבר ורק הגבר רשאי לפתוח הליכי גירושין כנגד רעייתו. כמו-כן, אם גבר עזב את אישתו או סירב לתת לה גט אותה אישה נפגעת מבחינת מעמדה מכיוון שהיא נחשבת כעגונה ובשל כך אינה יכולה להינשא לגבר אחר
(לרנר, 1997, עמ' 16).
אישה, שהביאה ילד לעולם מגבר שאיננו בעלה, בטרם קיבלה גט, ייחשבו ילדיה כממזרים בעיני החוק ההלכתי על כל החומרות הנובעות מכך, לעומתה ובניגוד מוחלט לה יכול הגבר להינשא בשנית גם בהיותו נשוי עדיין לאשתו הקודמת. חוק הלכתי זה הוביל לתופעה שבה גברים רבים מנצלים את מצבן הבעייתי של הנשים והם מסרבים לתת לנשים
גט אלא אם הם יקבלו את האפוטרופסות על ילדיהם המשותפים (Fishman, 1989, עמ' 59).
הקונסרבטיבים מנסים לתת מענה למצוקת הנשים, אך קיימת בעיה כיצד לשמור על זכות האישה להתגרש במדינה, שלא מכירה בבית הדין הרבני (היות ובארצות הברית ישנה הפרדה בין דת ומדינה). לפתרון בעיה זו הקונסרבטיבים מוסיפים פיסקה בכתובה שאומרת כי בקשתו של אחד מבני הזוג להתגרש תחייב את שניהם להגיע לבית הדין הרבני
ולהסכים להחלטה, ובמעשה זה התנועה הקונסרבטיבית משווה את מעמד הנשים למעמד הגברים בנושא נישואין-גירושין (רפאל, 2002, עמ' 26).
התקדמות נוספת בפתרון בעיית הנשים התרחשה בשנת 1972 כאשר הותר לנשים לפנות לבית הדין הרבני של "הסמינר התיאולוגי היהודי" בבקשה להסדיר את הגט (Hauptman, 1995, עמ' 303).
כיום, לכל זרם לצד הכתובה המסורתית יש תוספת ונוסחים המאפיינים את תפיסותיו. בטקס הנישואין החתן מקדש את הכלה והכלה מקדשת את החתן, ובכך הם נותנים לטקס משמעות מודרנית.
בתנועה הרפורמית וגם בתנועה הקונסרבטיבית נחגגים אירועים בחיי האישה החל מרגע היוולדה, עם הגעתה לגיל מצוות וכלה בטקס הנישואין. ההבדל בין התנועה הקונסרבטיבית לתנועה הרפורמית נעוץ בקצב השינויים - בתנועה הקונסרבטיבית השינויים מתרחשים בצורה איטית יותר מאשר בתנועה הרפורמית, וזאת בשל המחוייבות של התנועה
הקונסרבטיבית להלכה היהודית המקשה לבצע שינויים לנוכח המציאות המודרנית והיום-יומית.
3.2 חינוך והגות דתית
בתרבות היהודית המסורתית לנשים היו תפקידים חשובים ורבי פנים בבית ובקהילה, והחוק היהודי העניק לשנים מעמד של כבוד וביטחון, שלא בדומה לתרבויות השכנות (Fishman, 1993, עמ' 179-180).
הלימוד היה המפתח לעוצמה ולמעמד החברתי, למרות הנאמר "אל תעשם" (לימוד תורה)... ולא קרדום לחפור בהם" (אבות, ד', ה'). מחובתו של האב ללמד את בניו תורה, ולא את בנותיו. הגברים כקבוצה, בניגוד לנשים, רכשו תחומי ידע שלא היו פתוחים בפני נשים (Fishman, 1993, עמ' 182).
הגישה הרבנית המסורתית כלפי לימוד תורה לנשים היתה בעלת פנים רבות רבל בעיקרה שלילית. למשל, הרמב"ם אינו בעד לימוד תורה לנשים, אולם מצד שני אינו אוסר זאת עליהן באופן מפורש והוא טוען כי הן יקבלו שכר על לימודן.
הנשים, לאורך הדורות, למרות כל הקשיים וההגבלות למדו בכל זאת תורה כמו אשתו של רבי מאיר (ברוריה), בנות של חכמים ספרדים ואשכנזים (ששמותיהן אינן מוזכרים) שזכו לכבוד והערצה ע"י רבנים ותלמידי חכמים בקהילותיהן, אך עדיין אין מדובר בתופעה סוחפת וגדולה אלא בקבוצת מיעוט. רש"י (מהמאה ה- 12) היווה דוגמא טובה
ויוצאת דופן לדורות שאחריו, בכך שלימד תורה את בנותיו ונכדותיו ברמה כזו שהן היוו סמכות הלכתית מספקת עד כדי הישענות על עדותן (Fishman, 1993, עמ' 184-186).
במרבית הקהילות היהודיות בעולם לימוד התורה היה ברמה מוגבלת מאוד עבור הנשים. ספרי רשות מהמאות 12-19 מציגים את תוכנית הלימוד של הנשים המכילים את החוקים הקשורים אליהן ולניהול ביתן כגון: נידה, כשרות, הפרשת חלה ועוד. תחומים נוספים ואחרים ביהדות הרבנית לא התלהבו ללמד את הנשים, וגם היו מחלוקות את הלימוד
יהיה פורמלי או בלתי-פורמלי, בשפת המקום או בעברית.
הדעה הרבנית בעניין לימוד תורה לנשים לא התקדמה עם הזמן לכיוון הליברלי. הנשים השלימו את השכלתן המינימלית כבוגרות באמצעות ספרות עממית שנכתבה עבורן ע"י נשים וגברים בשפת המקום בלדינו או ביידיש, ספרות זו כללה, למשל, תחינות (בלדינו) או "צאנה וראנה" (ביידיש) (Fishman, 1993, עמ' 188-189).
חינוך נרחב יותר לבנות (עדיין בבתים על-ידי מורים פרטיים, ולרוב על ידי מורות) ניתן בעקבות תנועת האמנסיפציה, והחילון של החברה המערבית בגרמניה. הקהילה היהודית בגרמניה הושפעה מאוד מן ה"השכלה", כך שגם תנועת הרפורמה וגם הניאו-אורתודוקסיה של הרב שמשון רפאל הירש נתנו חינוך יהודי פורמלי לנערות. במזרח אירופה
המצב השתנה לטובה רק לאחר מלחמת העולם השניה (Fishman, 1993, עמ' 191).
בארצות-הברית, בעקבות רצונם של ההורים להשתלב בחברה האמריקאית, הם שולחים את ילדיהם לבית הספר הציבורי ומעדיפים אותו על פני בית הספר היהודי. בנוסף לכך, כתוצאה מהשגשוג הכלכלי ישנה ירידה בשמירת המצוות ובידע היהודי, דבר המוביל ליצירת קושי בהעברת הידע היהודי מדור לדור.
המורשת היהודית בארצות הברית מועברת באמצעות שני סוגים של בתי ספר:
בית הספר המשלים - זהו מוסד חינוכי שבו הלימודים מתקיימים בשעות אחר הצהריים, ולאחר לימודי הבוקר בבית הספר הציבורי. בבית-הספר המשלים רוכשים השלמה של חינוך יהודי במסגרת יהודית.
בית הספר היומי - זהו מוסד חינוכי שבו לומדים גם לימודי קודש וגם לימודי חול, וזוהי מסגרת נפרדת של הקהילה היהודית.
במאה ה- 20, לטענת לרנר, חלו שינויים גדולים בקרב הזרמים הרפורמים והקונסרבטיבים בתחום החינוך. שניהם מלמדים את הבנים ואת הבנות את אותם נושאים, הגם שנשים אינן מתקבלות לבית המדרש הרבני של הקונסרבטיבים (לרנר, 1997, עמ' 33).
במחקר שנעשה בנושא החינוך היהודי שקיבלו נשים בזרמים השונים ביהדות, עולה שבתנועה האורתודוקסית והקונסרבטיבית הנשים קיבלו חינוך יהודי יותר מאשר הנשים בתנועה הרפורמית (Fishman, 1989, עמ' 51).
ההבדל במתן החינוך לנשים יהודיות נעוץ בעובדה כי הזרמים השונים מעדיפים להנחיל סוגי חנוך שונים. הזרם הקונסרבטיבי מעדיף את החינוך בבית הספר המשלים במשך מספר פעמים בשבוע, כאשר רוב התלמידים מסיימים את לימודיהם בגיל 13. לעומתם מעדיפים הרפורמים את הלימודים בבתי הספר של יום ראשון מתוך הטענה שיותר תלמידים
ממשיכים ללמוד עד גיל 16 (אלמן, 1985, עמ' 222).
המנהיגים הקונסרבטיבים, שחששו מאדישותם של הצעירים, דאגו לתת מענה לצורכי הצעירים באמצעות בניית בתי ספר עבריים בצמוד לבתי הכנסת. בתי הספר הללו פעלו בימי ראשון בדומה לבתי הספר הרפורמיים, אך במרוצת השנים בוטלו הלימודים של ימי ראשון בשבוע ובמקומם נלמדו שלושה ימים בשבוע בלבד (וורטהיימר, 2002, עמ' 61).
הרעיונות הפמינסטיים חדרו והשפיעו על החינוך היהודי בשני הזרמים. הנשים היהודיות רוכשות השכלה ומשפרות את מעמדן בחברה. כמו-כן ניתן לראות כי יותר ויותר נשים עוסקות בלימודי תיאולוגיה ולימודים גבוהים. בנוסף יש ניסיון של נשים לפרש את ההלכה מנקודת ראות נשית, כמו הניסיון לפרש את משמעות האל ולאו דווקא
בהתייחסות לאל בלשון זכר (Fishman, 1989, עמ' 54).
פמניסטיות רבות מעוניינות בשינוי הטקסט הדתי והכנסת מרכיבים נשיים כמו הזכרת אמהות האומה בנוסף לאבות. טענה פמניסטית מרכזית אומרת כי לנשים יש קשר ישיר לאלוהים כמו לגברים ולכן יש לשנות את התפילה שתשקף מצב זה כמו הזכרת "השכינה" שהיא הצד הנשי של האלוהות של ימי הביניים.
נשים פמניסטיות נוספות מציעות שנשים תשתתפנה בתפילת קידוש החודש, ותציינה את ראש החודש בבגד חדש שתלבשנה, מתן צדקה, אמירת תפילות ושירים מתאימים, עריכת קידוש מיוחד, אמירת "שהחיינו" באכילת פרי חדש וכדומה.
שינוי נוסף שמוצע הוא שינוי ה"הגדה" בכיוון נשי שבא לידי ביטוי בהוספת שמות נשות יעקב לסיפור יציאת מצרים, 4 בנות במקום 4 בנים, הקדשת כל כוס מ- 4 הכוסות למאבק נשים יהודיות בתקופה מסויימת. כוונת ה"הגדה" לחבר בין נשים בעבר לימינו. ב"סדר פסח" האידיאולוגי נשים תהיינה נוכחות בדיוק כמו הגברים ולאף מין לא
יהיה יתרון על השני. כמו-כן חודשו תפילות וטקסים לגבי טבילה במקווה הן לכלות והן לנשים נשואות.
המאבק הפמניסטי לקידום תפקידי הנשים היהודיות הוביל לתופעה של "בעלות תשובה" מעניין לציין שתנועת חב"ד פרסמה בעיתון New-York Time מודעת פרסום גדולה במשך שבועות בה נראות אם ובתה מדליקות נרות שבת, כאשר הן קוראות לנשים נוספות לעשות כמותן. זהו סימן חדש, פרסום תמונת אישה הוא אינו דבר המקובל בחברה
האורתודוקסית, וזה כנראה בהשפעת התנועה הפמיניסטית היהודית (Fishman" 1989, עמ' 52-55).
3.3 תפקידן ומעמדן של הנשים בבית הכנסת
דיון בנושא תפקידן ומעמדן של הנשים בבית הכנסת מחייב לכלול את שאלת תפקידה של האישה ביהדות ובפולחן היהודי. ההלכה נותנת בידינו מדריך מדוייק למצבן של הנשים ביהדות וליחס אליהן.
החוקים היהודיים המתייחסים לנשים מתחלקים לארבעה סוגים: דיני אישות, דיני עדות, פולחן היחיד ופולחן ברשות הרבים:
בדיני אישות - אין אישה יכולה לפתוח בפעילות משפטית כנגד בעלה, ועל פי רוב היא יוצאת נפסדת. למשל: רק הגבר יכול לפתוח בהליכי גירושין, ואם עזב הגבר את רעייתו או סירב לתת לה גט היא נחשבת כאישה עגונה וככזו היא אינה יכולה להינשא לגבר אחר.
בדיני עדות - האישה מושוות לאדם חרש, שוטה או קטין ולכן עדותה פסולה ואינה מתקבלת.
בפולחן יחיד - לאישה יש יותר חובות מהגבר, אך יחד עם זאת יש לה גם יותר אפשרויות. מבין כל המצוות רק מצווה אחת נועדה לנשים בלבד והיא דיני טהרת המשפחה, את שאר המצוות רשאי גם הגבר לקיים.
בפולחן ברשות הרבים ופולחן בבית הכנסת מקום תפילה בציבור - קיים ההבדל הגדול ביחס לנשים. נשים ישבו בנפרד מגברים, דבר שהקשה עליהן לחוש כחלק מן התפילה, אישה אינה רשאית לכהן כרב או כחזן, היא אינה נכללת במניין, וכמו-כן היא איננה רשאית לעלות לתורה (לרנר, 1977, עמ' 16-17).
ביהדות הקונסרבטיבית מצב הנשים הוא יותר מסובך מאשר ביהדות הרפורמית, וזאת מכיוון שהיהדות הרפורמית מסכימה לשינוי דיני היהדות, תוך כדי שמירת אמונים למסורת. מראשיתה של היהדות הקונסרבטיבית הוענקו לנשים זכויות חדשות ובעלות משקל בדומה לגבר. הנשים בבית הכנסת ישבו לצד הגברים, חגגו את טקס בת המצווה, נשים רכשו
חינוך יהודי, והן הורשו ללמוד ב"סמינר התיאולוגי היהודי". אולם למעט מקרים חריגים לא נתנו לנשים זכויות נוספות עד להופעתן של "עזרת נשים", שהיו קבוצה של נשים פמיניסטיות שדרשו להשוות את מעמדן לזה של הגברים בתנועה הקונסרבטיבית.
נשים אלו דרשו שינוי במעמד האישה כמו: שהנשים תהיינה נמנות במניין, שיורשה להן השתתפות מלאה בקיום מצוותיה של הדת, שהדין היהודי יקבל את עדותן, וכן שירשו להן לפתוח בהליכי גירושין וקבלת גט. בעקבות פעילותן של נשים אלו זכו הנשים להימנות במניין שווה עם הגברים, וגם הנשים מורשות לעלות לתורה (לרנר, 1977, עמ'
24-29).
"הוועדה להלכה ונורמות יהודיות", שהיא וועדה לענייני הלכה בתנועה הקונסרבטיבית, החליטה בשנת 1955 ברוב מכריע כי נשים יעלו ויקראו בתורה, כמו כן אותה ועדה בשנת 1973, קיבלה החלטה כי נשים יכולות להשלים מניין לתפילה בציבור כמו הגברים (רפאל, 2002, עמ' 32).
המסקנה שניתן להסיק בנוגע לתנועה הקונסרבטיבית היא כי אכן חל שינוי משמעותי במעמדן ובתפקידן של הנשים בבית הכנסת, אך למרות שהתמורה היא מהירה הרי שיש פילוג גדול בכל הנוגע להשתתפות דתית של נשים בבית הכנסת. השיוויון עדיין רחוק מן המציאות מכיוון שרק בחלק מבתי הכנסת אכן מקבלים את השתתפותן השווה של נשים בבית
הכנסת ואילו בבתי כנסת אחרים הנושא עדיין "נמצא בדיון" (אליעזר ומונסון גפן, 1982, עמ' 46). כמו-כן ניתן לראות כי באזורים פרבריים, השתתפות הנשים בפולחן הדתי גבוהה יותר מאשר באזורים העירוניים.
אחת התוצאות הנראות לעין של הפמיניזם היהודי הוא כניסתן של נשים לשורת המנהיגות של הקהילות היהודיות, שבעבר היו שייכות אך ורק לגברים. כלפי חוץ נראה כי הפמיניזם הצליח לשבור את תקרות הזכוכית של העולם הקהילתי היהודי המסורתי ואיפשר הזדמנות שווה לנשים לשרת כמנהיגות בקהילות היהודיות.
התנגדות לנשים מנהיגות נראה כקשור לתבניות מנהיגות בחברות היהודיות ההיסטוריות המסורתיות. בחברות אלו הרבנים והמנהיגים הקהילתיים היו תמיד רק גברים. בידיהם היה גורל הקהילה והרבנים כובדו בשל תלמודם והרבה החסיד בשל מנהיגותו וייחוסו (Fishman, 1993, עמ' 201).
נשים יהודיות מסוגלות כיום לשאת תפקיד רבני או מנהיגות הקהילה על פי כישוריהן והכשרתן, אולם הן נתקלות בהתנגדות שמקורה בעבר. נראה ש"כל כבודה של בת מלך פנימה" עדיין תקף ותפקיד ציבורי אינו תואם את צניעות האישה. הלך מחשבה זה השפיע מאוד על פיתוח כישורים חברתיים ואינטלקטואלים של נשים, והביא לכך שערכו של
הגבר יהיה גבוה פי כמה מערכה של האישה.
מרבית תפקידי המנהיגות נסגרו בפני נשים מבחינה הלכתית, וכשלא נמצאה סיבה הלכתית סגרו את השער בפני נשים בטענה של אי התאמה מינית. נשים שמכהנות בתפקידי מנהיגות יסירו את תשומת לב הגברים מעמדותיהם ומתפקידם (Fishman, 1993, עמ' 202-203).
בארצות-הברית הקהילה הרפורמית הכירה באישה כחלק מן המניין, והקהילות הרפורמיות ייסדו מקהלות מעורבות, ביטלו את עזרת הנשים, ובנו בתי כנסת עם מושבים משפחתיים, ערכו טקסי בר מצווה ובת מצווה לבנים ולבנות, אולם עדיים לא הותר לנשים ללמוד לרבנות. ההבדלים בין נשים לגברים לא הורגשו היות והגברים לא חבשו כיפה, לא
התעטפו בטלית, לא היו עליות לתורה והתפילה נערכה בשפה האנגלית (או שבקהילות מסויימות קיימו מנהגים אלו גם הנשים וגם הגברים).
בשנת 1978, נערך סקר של 470 קהילות שונות מאזורים שונים בארצות הברית, מסקנת הסקר הראתה שישיבה מעורבת ונשים המנהלות את הטקסים באנגלית קיים במרבית הקהילות הרפורמיות וב- 50% מהקהילות הקונסרבטיביות קיימת ישיבה מעורבת, נשים נחשבות למניין ומנהלות את הטקסים כולל עלייה לתורה. נשים דורשות כמעט בכל הקהילות
הרפורמיות וב- 75% מהקהילות הקונסרבטיביות. ב- 66% מהקהילות הקונסרבטיביות נשים פותחות את ארון הקודש, מקדשות ומבדילות, כך גם ברוב הקהילות הרפורמיות (Fishman, 1993, עמ' 143-148).
בתפקידן ובמעמדן של הנשים בבית הכנסת חל שינוי גם בתנועה הרפורמית וגם בתנועה הקונסרבטיבית. נשים לוקחות חלק בפולחן הדתי, הן יושבות ביחד עם הגברים, הן עולות לתורה, נחשבות למניין, ומכהנות בתפקידים של רבניות וחזניות.
השינויים בתנועה הרפורמית יותר מהירים מהתנועה הקונסרבטיבית וזאת בשל היחס להלכה, יחס כגמיש יותר שנמצא בתנועה הרפורמית. כמו-כן ניתן לראות את ההשפעה של התנועה הפמיניסטית על השתתפותן של הנשים בפולחן ("עזרת נשים"). כמו-כן, אפשר לראות כי קיים קשר ישיר בין מקום הקהילה לבין השתתפות הנשים בפולחן, קשר זה בא
לידי ביטוי באופן הבא: ככל שהקהילה מרוחקת יותר מהמרכז ישנה עלייה בהשתתפות הנשים בפולחן הדתי.
3.4 נשים רבניות
הנשים ומעמדן בלחברה ובדת היהודית הינו נושא שהעסיק רבות את שלושת הזרמים ביהדות. נושא נשים רבניות הינו אחד מן הנושאים שהסעירו את העולם היהודי באמריקה בשנים האחרונות. התנועה הרפורמית אינה מכירה בסמכות המחייבת של ההלכה, ולפיכך קללה יותר להסתגל לרעיונות שהתקופה המודרנית מציבה לפניה. התנועה האורתודוקסית
שומרת אמונים להלכה היהודית, ומתנגדת בכל תוקף לשינויי הזמן.
התנועה הקונסרבטיבית, לעומתם, מצויה במצב הבעייתי ביותר היות והיא צריכה לבחור תמיד בין החלשתו של אורח החיים הדתי (הקשור להלכה היהודית) לבין המודרניזציה, וכל זאת מתוך בחירה וכורח כאחד. ומכאן שהתנועה הקונסרבטיבית היא כר הניסויים של יהדות אמריקה (ויסה, 1980, עמ' 69-70).
בתנועה הקונסרבטיבית היתה התנגדות לתפקיד של נשים כרבניות מהסיבות הבאות: פגיעה במעמדו של הרב כסמל וכמייצג של היהדות, והעובדה כי נשים מנועות מלהשתתף בתחומים הלכתיים ודתיים מסויימים כמו מתן עדות ועוד. בכדי לפתור את הבעיה, הנשים מושוות לכהנים, וכמו שהכהנים אינם רשאים להשתתף בלוויות, מפאת טומאת המת,
ולמרות זאת מצויים כהנים רבנים, הרי שלפיכך אין לאסור על נשים להיות רבניות רק משום שאינן יכולות למלא את כל התפקידים (ויסה, 1980, עמ' 77).
שינוי מעמד הנשים ביהדות האמריקאית שהושפע גם משינויים תרבותיים סביבתיים באמונות הדתיות, גרם לכך שנשים החלו ללמוד יהדות במוסדות האקדמיים היהודיים המעניקים סמיכה לרבנות החל משנת 1922, אבל רק בשנת 1972 הוסמכה הרבנית הרפורמית הראשונה (Fishman, 1993, עמ' 206). עובדה זו הובילה להגברת הלחץ בתנועה
הקונסרבטיבית במגמה להרחיב את זכויותיהן הדתיות של הנשים ולכלול בהן סמיכה לרבנות. בשנת 1977, נתמנתה ועדה "לחקר הסמכתן של נשים לרבנות" שהמליצה שהתנועה הקונסרבטיבית תכשיר נשים לרבנות, וכי "בהקדם האפשרי" יקבלו אותן למערכת ההוראה המתוכננת (ויסה, 1980, עמ' 70-71).
בקהילות הרפורמיות קיימת העדפה לרב ראשי גבר מאשר לאישה, למרות שהחל משנת 1972 הוסמכו נשים לרבנות. נשים רבניות ימצאו עבודה כעוזרות רב, חזנים ושאר כלי הקודש. רבניות מציינות את היחס הסקסיסטי כלפיהן ומדיניות ההפליה בין המינים ששולטת בכל הצעות העבודה.
נשים רבניות העובדות כחזנים התקבלו יותר בסבר פנים בקהילות הרפורמיות אף על פי שמבחינה הלכתית הבעיות של רב מסוג אישה וחזן מסוג אישה הן אותן בעיות. ושוב רואים כי הבעיה היא חברתית ולא דתית. חזנים נתפסים כעוזרי רב ולא כמנהיגי קהילה, כך שלמרות ההנחות של תנועת הרפורמה על שיוויון מלא, חברי הקהילה הרפורמית
מוכנים לתת לנשים רק תפקידים נחותים יותר בקהילה.
תהליך המינוי לנשים רבניות אצל הקהילה הקונסרבטיבית היה יותר ממושך, קודם הם הסכימו על מתן עליה לתורה לנשים, לאחר מכן הסכימו להחשיב את הנשים במניין. בשנות ה- 70' של המאה ה- 20 גבר הלחץ לסמיכת נשים לרבנות באמצעות "הסמינר היהודי התיאולוגי" (JTS) (Fishman, 1993, עמ' 202-207).
בשנת 1974, יותר משני שליש מכלל חברי "הוועדה להלכה ונורמות יהודיות" הצביעו נגד הסמכה של נשים לרבנות. כעבור 3 שנים הקימה "כנסת הרבנים" ועדה של רבנים ושאינם רבנים על מנת לבדוק את נושא הסמכת נשים לרבנות. בשנת 1978, הוועדה פתחה גם דיונים לציבור בנושא זה. המסקנה שאליה הגיעו חברי הוועדה היא שאין התנגדות
הלכתית ישירה להכשרה ולהסמכת נשים לכהונת רב, מורה, מטיף. סגל המורים של "הסמינר התיאולוגי היהודי" דחה את ההצעה להסמיך נשים בטענה שהחוגים המסורתיים בקרב האורתודוקסיה ינתקו את יחסם עם התנועה בעקבות הסמכת נשים. בשנת 1979, החליטו חברי הסנאט של "הסמינר התיאולוגי היהודי" ברוב קולות לדחות לזמן בלתי מוגדר כל
החלטה על סמיכת נשים.
בשנת 1983, בעקבות לחץ גובר מצד נשים וגברים הסכים הסגל ברוב קולות לקבל נשים ללימודי רבנות ולהסמיך אותן. בשנת 1985, הוסמכה הרבנית הראשונה בתנועה הקונסרבטיבית (רפאל, 2002, עמ' 33).
בשנות ה- 70' של המאה ה- 20 חל מפנה ברצון להסמיך נשים לרבנות, סוקרי תולדות התנועה הקונסרבטיבית טוענים כי ההיענות המרכזיות טוענות כי זוהי השפעה של התנועה הפמיניסטית וחלק גורסים שהגורמים היו הנטייה האנטי-ממסדית שפרחה בסוף שנות ה- 60' ובתחילת שנות ה- 70' של המאה ה- 20. בסוף המאה הקודמת נשים היוו כמחצית
המגמה לרבנות של המוסדות הרפורמים, ואילו אצל הקונסרבטיבים הן היוו כשליש.
במשך שנים רבות משקיפים הטילו ספק במחויבות המקצועית של הנשים לרבנות, וענו כי הנשים יעזבו את הרבנות כשיתחתנו, מרבית הקהילות תסרבנה להעסיק נשים כרבניות, נשים תעזובנה את התפקיד כשיתקלו בבעיות שהתפקיד צופן בחובו. אולם המציאות הוכיחה אחרת, ולמרות זאת נשים רבניות נתקלות בבעיות ובמכשולים רבים במשך הקריירה
הרבנית שלהן. נשים רבניות תרמו רבות לחיים היהודיים בצפון אמריקה, הן השפיעו על אופיים של הטקסטים היהודיים העכשוויים, על התפילה ועל המחשבה היהודית. כמו-כן, הן תקפו את המבנים הפוליטיים הגבריים שהשפיעו במשך שנים על החיים היהודיים (Zola, 1996, עמ' 1-17).
למרות שהתנועה הפמיניסטית הביאה לשינוי יחד עם גורמים אחרים, כמו חברה חיצונית, ונשים רבות הוסמכו לשמש בתפקיד רבניות, עדיין לא נפתרה בעייתן של הנשים. גם לאחר 20 שנה ואחרי שכ- 200 נשים הוסמכו לרבניות בתנועה הרפורמית, עדיין יש הבדל בין הקריירה שלהן לזו של הגברים. מתוך 221 נשים רפורמיות שהוסמכו לשמש
כרבניות, אף אחד מהן לא מכהנת כרבנית בבית כנסת גדול. ייתכן משום שרבנים משקיעים יותר שעות ואילו הן מוגבלות בשעות העבודה שלהן בשל הצורך להשקיע יותר שעות לטיפול בבית. וייתכן, כי לבתי כנסת קטנים אין אפשרות לשלם משכורת גבוהה והנשים מוכנות להסתפק במשכורת זו (Zola, 1996, עמ' 72-72). כמו-כן, נשים רבניות
מתלוננות על העדפת גברים בקהילות גדולות וחשובות. ומכאן שהן מנועות מלכהן בקהילות גדולות והן תוכלנה להתקבל לתפקיד משני ולא מרכזי. כמו-כן, אחוז גדול של נשים מגלה כי קשה לשלב בין משפחה לקריירה והן עוזבות את הדוכן בגלל המשפחה. עדיין נשמעים הנימוקים שנשים יותר מדי בולטות ירפו את ידי הגברים לקבל תפקידי
מנהיגות, או שיפתו את הגברים לקשרים לא רצויים, או שהן שאפתניות יותר מדי, ואינן מתנהגות בהתאם למה שמצופה מאישה יהודיה.
נשים בתפקיד מנהיגות בקהילה זוכות לעיתים קרובות בביקורת חזקה על אי יכולתן או על שיטות הניהול שלהן, בעיקר מצד חברי הקהילה או חברים למקצוע. יש אחוז גירושין גבוה בין נשים רבניות, כנראה בגלל שהבעלים דוחים את החובות המקצועיים של הרבנות בניגוד לחובות מקצועיים בתחום הרפואה, משפט או כלכלה. לדעתם חובות דתיים
צריכים להשאיר את הנשים בבית עם המשפחה, ולא מחוצה לו (Fishman" 1993, עמ' 214-217).
אפשר לראות כי נשים הוסמכו לתפקיד של רבניות הן בתנועה הרפורמית והן בתנועה הקונסרבטיבית. בתנועה הרפורמית, התהליך היה מהיר יותר לעומת הזרם הקונסרבטיבי המחוייב באופן יחסי להלכה. כמו-כן, ניתן לראות כי נשים שהוסמכו לרבניות על פי רוב אינן מכהנות בתפקיד רב בבית כנסת גדול, הן בדרך-כלל עוסקות בתפקידי משנה
כגון: עוזרות לרב בית הכנסת, או שהן עומדות בראש בית כנסת קטן שם השכר הוא בהתאם. השתלבותן של נשים רבניות הינו תהליך ארוך טווח, אולם המגמה כבר עתה ברורה, וניתן לראות כי הנשים מאותות בכיוון הרבנות ועוזרות ומסייעות זו לזו, בשתי התנועות ניתן למצוא ארגונים נפרדים של נשים רבניות ואקדמאיות.
4. סיכום ומסקנות
בעבודה זו בחנתי את מעמד הנשים בתנועה הרפורמית ומעדן בתנועה הקונסרבטיבית. ניסיתי לראות במה שונה מעמד האישה בתנועה הרפורמית לעומת מעמד האישה בתנועה הקונסרבטיבית, וכיצד ניתן להסביר את ההבדלים הקיימים.
מהאמרים שקראתי בנושא עולה, כי ההבדלים במעמדן של הנשים בין הזרמים נעוץ בהתייחסות של כל זרם להלכה היהודית. התנועה הרפורמית קיבלה מתחילתה את הנשים באופן שווה לגברים וזאת בשל יחסה הגמיש מאוד להלכה היהודית, לעומת זאת ניתן לראות כי השינויים במעמד הנשים בתנועה הקונסרבטיבית התרחשו באיטיות וזאת בשל
המחוייבות של הקונסרבטיבים להלכה היהודית. כמו-כן, ניתן לראות שמעמדן של הנשים הן בתנועה הרפורמית והן בתנועה הקונסרבטיבית משתפר לאורך זיר הזמן.
התנועה הרפורמית מאפשרת לנשים לעלות לתורה, הנשים נחשבות במניין, הישיבה בבית הכנסת היא מעורבת לנשים וגברים ביחד, ונשים מתפקדות כרבניות. כמו-כן, נשים חוגגות ומציינות את אירועי החיים בדומה לגברים. חשוב לציין כי בתנועה הרפורמית לא כל הרפורמות התקבלו באופן סוחף, והיו מקרים של התנגדויות שגרמו למתנגדים
לעבור לזרם הקונסרבטיבי השמרני יותר בהתייחסו להלכה היהודית. האחרים שנשארו קיבלו בהבנה את הצורך לשינויים שנדרשו בעקבות הזמן.
התנועה הקונסרבטיבית לא נשארה אדישה לשינויים המתבקשים לנוכח המציאות המודרנית, אך השינויים אצלה התרחשו בקצב איטי יותר מאשר בתנועה הרפורמית, היות והשינויים היות צריכים להתאים להלכה. כל שינוי הצריך בדיקה ודיונים לא מעטים וכן היה צורך לקבל את הסכמת הקהילה לביצוע השינויים. בתנועה הקונסרבטיבית, בדומה
לרפורמית, הנשים יושבות בישיבה מעורבת עם הגברים בבית הכנסת, הן נחשבות למניין, והן עולות לתורה. כמו-כן, הן מציינות אירועים בחייהן בדומה לגברים, ומשמשות כנשים רבניות.
למרות שמעמד הנשים השתפר לטובה בשני הזרמים לאורך ציר הזמן, עדיין אין לדבר על מצב אידיאלי. עדיין קיימים הבדלים משמעותיים בין נשים לגברים בתחומים הבאים: תעסוקה, תפקידים דתיים שהנשים מקבלות לעומת הגברים, באזורים שבו הן מועסקות ובשכרן.
מסקנתי מהעבודה היא, שמעמד הנשים השתפר בזני הזרמים, אם כי נדרש זמן רב עד לשיוויון מלא. בזרם הרפומי לנשים קיים מעמד טוב יותר כבר מתחילת הדרך והן היו משוות לגברים מבחינת מעמד חברתי וזאת בשל חוסר המחוייבות להלכה ונכונות לבצע שינויים מרחיקי לכת. בתנועה הקונסרבטיבית, השינויים לטובת הנשים התרחשו בצורה
איטית יותר, וזאת בשל המחוייבות היחסית להלכה. בשני הזרמים מעמדן של הנשים כמעט וזהה - הן יושבות עם הגברים בבית הכנסת, הן עולות לתורה ונחשבות במניין. כמו-כן בשני הזרמים יש נשים רבניות, והנשים מציינות אירועים במעגל החיים שלהן בדומה לגברים.
5. ביבליוגרפיה
אלמן, ישראל. יהדות אמריקה בחברה פלורליסטית, ספריית הפועלים, תל-אביב, 1985, עמוד 222.
אלעזר, דניאל. נשים בחייה של יהדות אמריקה, תפוצות ישראל, ג'-ד' (דצמבר 1997), עמודים 7 - 10.
אלעזר, דניאל ומונסון גפן, רליה. התפתחות תפקידן של נשים בפולחן בבית הכנסת האמריקני, תפוצות ישראל, ג' (קית 1982), עמודים 41 - 50.
אלעזר, דניאל ומונסון גפן, רליה. תפקידיהם של רבני בית הכנסת באמריקה, תפוצות ישראל, ג' (קיץ 1982), עמודים 22 - 39.
גולדשטיין, יוסי וקצבורג-יונגמן, מירה. יהודי ארצות הברית 1820 - 1914 קובץ מקורות ב', האוניברסיטה הפתוחה, תל אביב, 2001, עמודים 167 - 172.
ויסה רות. הנשים כרבניות קונסרווטיביות?, תפוצות ישראל, א' (אביב 1980), עמודים 69 - 78.
ורטהיימר, ג'ק. בית הכנסת הקונסרבטיבי, בתוך, קצבורג-יונגמן, מירה (עורכת), פרקים בתולדות יהודי ארה"ב, האוניברסיטה הפתוחה, ירושלים, 2002, עמודים 43 - 74.
ליבמן, צא'רלס - ישעיהו ושפירא שאול. התנועה הקונסרבטיבית ואחדות מעמדותיה הדתיות, תפוצות ישראל, א', (אביב 1980), עמודים 97 - 107.
לרנר, לפידות אן. התנועה לשיוויון זכויות לנשים ביהדות אמריקה, תפוצות ישראל, ג'-ד', (דצמבר 1977), עמודים 11 - 37.
מיכאל, מאיר. יהדות מתקדמת (רפורמית), ארתור, א' כהן ופול, מנדס פלור (עורכים), לכסיכון התרבות היהודית בזמננו - מושגים, תנועות, אמונות, עם-אובד, תל-אביב, 1993, עמודים 244 - 247.
מיכאל, מאיר. בין מסורת לקידמה - תולדות תנועת הרפורמה ביהדות, מרכז זלמן שזר, ירושלים, תש"ן, עמודים 262 - 309.
סקלאר, מארשל. התפתחות בית הכנסת הקונסרבטיבי בארצות הברית, תפוצות ישראל, ג'-ד' (יולי-דצמבר 1976), עמודים 161 - 172.
רפאל, מרק לי. היהדות הקונסרבטיבית, ההיסטוריה ואידיאולוגיה: 1886 - 1983. בתוך, קצבורג-יונגמן, מירה (עורכת), פרקים בתולדות יהודי ארה"ב, האוניברסיטה הפתוחה, ירושלים, 2002, עמודים 1 - 42.
Fishman, Sylvia Barack. A Breath of life - Feminisim in the American Jewish Community, Free Press, New York, N.Y., 1993, Pp. 143 - 217.
Fishman, Sylvia Barack. "The Impact of Feminisim on American Jewish Life", In the American Jewish Year Book, 1989, Pp. 41 - 62.
Hauptman, Judit. "Conservative Jusaism: The Ethical Challenge of Feminist Change", In Seltzer Robert M. and Cohen Norman J., (Eds), The Americanization of the Jews, New York University Press, New-York and London, 1995, Pp. 296 - 308.
Zola Gary P. WomwnRabbis - Exploration and Celebration, Hebrew Union College - Jwish Institute of Religion Alumni Association Press, Cincinnati, 1996, Pp. 1 - 73.

תגים:

פמיניזם · נשים · יהדות · פמיניסטיות · משפחה · מעמד · ארצות · הברית

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "מגמות במעמד הנשים במסורת היהודית", סמינריון אודות "מגמות במעמד הנשים במסורת היהודית" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.

אודות האתר:

יובנק הנו מאגר עבודות אקדמיות לסטודנטים, מאמרים, מחקרים, תזות ,סמינריונים ועבודות גמר הגדול בישראל. כל התקצירים באתר ניתנים לצפיה ללא תשלום. ברשותנו מעל ל-7000 עבודות מוכנות במגוון נושאים.