היישום אינו מחובר לאינטרנט

משא ומתן בין ישראל לירדן בשנים 1949- מרץ 1950

עבודה מס' 064086

מחיר: 167.95 ₪   הוסף לסל

תאור העבודה: כיצד השפיעו חוסר הבשלות וההתנגדות מבית של מלך ירדן על שלבי המשא ומתן ותוצאותיו.

4,209 מילים ,12 מקורות ,2006

תקציר העבודה:

ישראל ראתה בהסכם שלום עם ירדן צעד ראשון לקראת הסדר שלום כולל עם העולם הערבי, וסברה כי שבירת טאבו מצד מדינה ערבית אחת יוכל להיות צעד ראשון לקראת הסדר כולל עם העולם הערבי, כמו גם אפשרות להבטחת רגיעה בגבול ארוך ומפותל עם ירדן שמחיר הגנתו היה גבוה וחייב צבא גדול, חזק ויקר (רבינוביץ, 1991: 103). מדינת ישראל שקמה זה עתה, לא יכלה להרשות לעצמה להמשיך ולהקצות משאבים אדירים על הגנת גבולותיה. שני המנהיגים, משני צידי המתרס, מאוד רצו ואף עשו מאמצים כנים להצלחת המשא ומתן במטרה להגיע לתוצאות ולממש האינטרסים של מדינתם, אולם בסופו של דבר התוצאות לא היו אלו שקיוו להם.

מטרת המחקר היא לנתח ולבדוק את הקשר וההשפעה בין חוסר הבשלות למשא מתן מצד ירדן, כמו גם ההתנגדות מצד ממשלת ירדן על מהלכי המשא ומתן ותוצאותיו.
שאלת המחקר: כיצד השפיעו חוסר הבשלות וההתנגדות מבית של מלך ירדן על שלבי המשא ומתן ותוצאותיו ?
השערת המחקר: בהיעדר מידת הבשלות וככל שחלף הזמן, כך גברה ההתנגדות למשא ומתן בקרב ממשלת ירדן על אף רצונותיו של המלך.

שאלת המחקר והשערת המחקר ייבדקו במשא ומתן שבין ישראל לירדן בתקופה שבין נובמבר 1949- מרץ 1950. חקר המקרה נעשה בשיטת ניתוח תוכן איכותי של מקורות תיאורטיים - ספרות מקצועית ומאמרים בנושא משא ומתן, וכמו כן מקורות אמפיריים - ספרים, מאמרים וכתבי עת בנושא המקרה הנבחר.
העבודה בנויה מחמישה פרקים עיקריים: הקדמה, רקע היסטורי, פרק תיאורטי שיגדיר משא ומתן ויפרט את מאפייניו בדגש על אלו הקשורים במשא ומתן הנבחן, פרק יישומי בו נפרט את שלבי המשא ומתן, יישום התיאוריות בו, העליות והירידות במהלכו ותוצאותיו הסופיות, ולסיום - סיכום ומסקנות.

תוכן העניינים
מבוא
רקע היסטורי
פרק תיאורטי - משא ומתן
פרק יישומי - מקרה בוחן: המו"מ ביו ישראל וירדן
סיכום ומסקנות
ביבליוגרפיה

קטע מהעבודה:

מטרת הפרק היא להביא לידי ביטוי את התיאוריות שפורטו עד כה במקרה הבוחן של משא ומתן בין ישראל לירדן בין התאריכים 27 בנובמבר 1949 ועד ה-7 במרץ 1950.
כאמור , בין המדינות התקיימו מגעים עוד קודם לכן , אך בנובמבר החל משא ומתן מרוכז ותכליתי.
לשני הצדדים במשא ומתן היה אינטרס להגיע לא רק להסדר שלום , אלא אפילו לאינטימיות אסטרטגית .מתוך ניתוח האינטרסים האסטרטגיים של שני השותפים, צריך היה לצפות ממנו לגדולות.

מקורות:

באותה התקופה, עבדאללה היה מעוניין בשלום פורמלי עם ישראל, אולם ישראל גרסה שעדיף הסכם שביתת נשק בתור הסכם ביניים והסתייגה משלום פורמלי.
אולם, בקיץ 1949 התהפכו היוצרות, בעיקר בהשפעת ועידת לוזאן והלחץ שהפעילה ארה"ב על ישראל, התחמק המלך ממגע ישיר עם ישראל, בעוד שהישראלים נאלצים לחזר אחריו. ההנהגה הישראלית לא הייתה בטוחה שהזמן פועל לטובתה. עקב החרדה מ"סיבוב שני" שיפתח ביוזמת הערבים,נאלצה ישראל להמשיך ולהשקיע חלק ניכר ממשאביה הדלים
בביטחון, שזמן שבראש סדר העדיפויות היה צריך להשקיע מאמץ עיקרי בקליטת עלייה המונית. בנובמבר 1949, חצי שנה לאחר שהוסכם על שביתת נשק, החל משא ומתן מרוכז ותכליתי אשר הגיע לקיצו ללא תוצאות מעשיות אם כי סלל מערכת של הידברות ורצון לכינון יחסים בין המדינות (שיפטן,1986: 192) (רן,1991: 8-9) (רבינוביץ, 1991:
102-103).
ב-20 ביולי 1951, נרצח המלך עבדאללה בפתח מסגד אל אקצא בירושלים, קברניט ההידברות עם התנועה הציונית מאז שנת 1921. הכישלון במאמצים להגיע להסדר שלום עמו באותה השנה שימר את משטר שביתת הנשק שעוצב ל-16 שנים נוספות- עד 1967. רציחתו הייתה לסימן אזהרה בפני כל מנהיג ערבי המבקש לכונן שלום נפרד עם ישראל.
(סלע,1985: 49) (רן,1991: 8-9).
פרק תיאורטי
"משא ומתן הוא זירה של ידע ומאמץ, המתמקדים בכיבוש אהדתם של אנשים, שמידיהם אנו מבקשים דברים. פשוטו כמשמעו" (כהן,1980: 6). זהו תהליך המאופיין במידה רבה של חוסר ודאות (גלין,1996: 69).
מטרת הפרק היא לפרט מספר תיאוריות במשא ומתן הבאות לידי ביטוי במקרה הנבחן לצורך הבנה מיטבית של מהלכיו ותוצאותיו.
בשלות במשא ומתן: קדם משא ומתן הכולל פונקציות שיש לבצען על מנת שהמשא ומתן יצליח.המצב האופטימאלי הינו בשלות הדדית, ורצון כנה ואמיתי של שני הצדדים להגיע לתוצאות ממשיות.
המושג בשלות מורכב מ-3 פרמטרים עיקריים :
שיוויון במעמד והדדיות לשני הצדדים - הכרה בכך שאם רוצים לפתור את הבעיה, זקוקים לצד השני ולראות בו כפרטנר שווה.
סטטוס קוו מכאיב הדדית - הכרה שהמצב הקיים בלתי נסבל לשני הצדדים.
רצון - כדי שתהיה הבלשות הרצויה, שני הצדדים למו"מ צריכים לרצות בו.
הפונקציות שיש לבצען לפני תחילת המו"מ המעשי :
הערכת עלויות וסיכונים - הקדם משא ומתן כולל הסרת עמימויות חשובות לגבי הסיכוי להשגת הסכם וספקות הניצבות למכשול בדרך לפיתוח מדיניות של שיתוף פעולה.
הכרה בצורך בויתורים הדדיים - הבנה שהויתורים יתוגמלו. הדדיות היא לב המשא ומתן.
קביעת סדר יום - הסכמה על מיקום קיום המו"מ, סדר יומו, סדר נושאיו.
הגדרת הצדדים - מי הם הצדדים המעורבים ומהם הנושאים לדיון.
גיוס ותמיכה - גיוס ותמיכה על ידי שכנוע של הסובבים - הממשלה, העם וכו'. נקודה מאוד חשובה, בעיקר כשמגיעים לשלבים המתקדמים במו"מ.
כינון גשרים - הכרות בין הצדדים, מעין בניית גשרים בכדי לתקשר ביעילות. מיומנות בתקשורת ובהירות המסרים (זרטמן,1993: 116-119).
אינטרסים ויעדים - לכל צד במשא ומתן יש אינטרסים רבים העומדים מאחורי עמדותיו- אינטרסים שהם הצורך.תכלית המשא ומתן הינה לשרת את האינטרסים שלך.יש להגיע למצב שבו האינטרסים של שני הצדדים יענו - אחרת המו"מ לא יצליח.צריך לדבר על האינטרסים, אין זה מובן מאליו שכל צד מכיר באינטרסים של העומד מולו. יש להקדיש
תשומת לב רבה לאינטרסים של הזולת ולהקשיב להם(!).
לכל צד יש אינטרסים רבים ושונים, שסדר העדיפויות בהם יכול להשתנות בהתאם להתפתחות המשא ומתן.שינוי סדר העדיפויות יכול לאפשר את הגמשת האינטרסים.
יעדי המשא ומתן של הצדדים נגזרים מהאינטרסים שלהם, אך נלקחים בחשבון גם האינטרסים של האחר.האינטרסים החזקים ביותר הם הצרכים האנושיים הבסיסיים כדוגמת : ביטחון, רווחה כלכלית, שליטה של האדם בחייו וכד'. (גלין,1996: 117-123) (יורי ופישר, 1983 :41-53).
ניתוק מגע : יכול להיעשות בצורות שונות, כשהבוטה ביניהן היא נטישת שולחן המשא ומתן. ניתן גם לנתק מגע על ידי פסק זמן להתייעצויות או השעיה זמנית. ניתוק מגע מחייב את הצדדים לקבל החלטות משמעותיות.כאשר ניתוק נמגע נעשה בצורתו הקשה ביותר, קרי, נטישת המשא ומתן, הצדדים נאלצים לקבל החלטה אם לחזור לשולחן ולהמשיך
בתהליך או לחפש חלופה אחרת. לגבי הצד האחר, המשמעות של ניתוק המגע יכולה להיות ויתורים מרחיקי לכת להחזרת הצד המנתק לתהליך המשא ומתן, או הפסקת המשא ומתן והפסד הציפיות שתלו בו.
טקטיקות הכרוכות בשימוש בזמן - השהיה : ההשהיה מאפשרת להפעיל לחץ זמן על הצד האחר, כמו גם הסתגלות לרעיונות הנראים כבילתי-מתקבלים על הדעת בשמיעה ראשונה ומאפשרת איסוף מידע נוסף.ההשעיה מספקת שהות להסתגלות למצבים חדשים או לתביעות חדשות המועלות במסגרת משא ומתן
(גלין,1996: 192-190).
אסטרטגיה של שיתוף פעולה, מו"מ אינטגרטיבי : יוצאים מתוך הנחה שכל צד למשא ומתן יכול לממש אינטרסים שלו. שני הצדדים מנסים להמציא פתרונות שישביעו את רצון שני הצדדים, הדגש על הדדיות (גלין,1996: 163-164).
גורם הזמן והשלכותיו: תדירות המשא ומתן, האם נתפס בעיני הצדדים כחד פעמי או חולייה בשרשרת(גלין,1996: 89).
התנהגות אנושית בתהליכי משא ומתן : משא ומתן כרוך במגעים בין בני אדם,לכן לאישיותם, לדרך התנהגותם,לכבוד ולאמון שרוחשים הנושאים והנותנים איש לרעהו תהיה השפעה מסוימת על מהלכו ותוצאותיו של המו"מ (גלין,1996: 251).
הנציג במשא ומתן : משא ומתן ישיר לעומת משא ומתן באמצעות נציגות.
כאשר מתנהל המשא ומתן על ידי נציגות הן הם אלא המשמשים כנציגים ושליחים של מקבלי ההחלטות. תפקידו הפורמלי הוא לגשר בין שולחיו לבין הצד האחר ולהביא לידי הסכם שישיג את מירב ההישגים לצד שהוא מייצג.
תהליכי משא ומתן המתנהלים על ידי נציגים שונים מתהליכי משא ומתן ישירים בין הצדדים. הנציג חייב להכיר את מטרות שולחיו והן את גבולות הויתור שלו ואף הזדהות איתם (גלין,1996: 279-285).
אופציות לרווח הדדי : במשא ומתן יש להרחיב את האופציות הזמינות, לחשוב בצורה יצירתית. שגיאה נפוצה היא להביט על הדברים בראיה צרה וחד צדדית. יש לזהות אינטרסים משותפים, לאפשר לצד השני החלטה קלה - לשער מה תהיה התגובה של האנשים בצד השני למשא ומתן.העלאת אופציות רבות ומגוונות יותר, בעלות גמישות בהכרח יסייעו
לקידום המשא ומתן ולהתמשכותו ולעיתים אף לסיפוק רב יותר בקרב שני הצדדים במידה ורצונם בכך (יורי, פישר, 1983 :57-79).
פרק אמפירי
מטרת הפרק היא להביא לידי ביטוי את התיאוריות שפורטו עד כה במקרה הבוחן של משא ומתן בין ישראל לירדן בין התאריכים 27 בנובמבר 1949 ועד ה-7 במרץ 1950.
כאמור, בין המדינות התקיימו מגעים עוד קודם לכן, אך בנובמבר החל משא ומתן מרוכז ותכליתי.
לשני הצדדים במשא ומתן היה אינטרס להגיע לא רק להסדר שלום, אלא אפילו לאינטימיות אסטרטגית.מתוך ניתוח האינטרסים האסטרטגיים של שני השותפים, צריך היה לצפות ממנו לגדולות. (שיפטן,1986:190)
"..המשימות המוטלות עלינו (הישראלים) הן עצומות... לא נוכל להמשיך להיות מוקפים עולם עוין אשר מעולם לא אהב אותנו ושנאתו עוד גברה מחמת כישלונו במלחמה.העולם הערבי מדבר על היפרעות מאיתנו.היום חלש אבל מחר עלול להיות חזק. אנו, על אף העלייה, נשאר תמיד מיעוט. לכן האינטרס החיוני של ישראל הוא שיהיה שלום. על אף
דיברי הערבים, ירדן מכירה בנו כמציאות וכעובדה מוגמרת.."
מתוך סיכומו של ראובן שילוח -נציג ישראל במו"מ (רבינוביץ, 1991: 109).
המשא ומתן
רוב הפגישות במו"מ זה נערכו בארמונו של המלך בשונה.
לשני צדדים במשא ומתן היו אינטרסים שעמדו מאחורי עמדותיהם,אינטרסים שהם הצורך. כאמור, תכלית המשא ומתן הינה לשרת את האינטרסים שלך.
יום לפני תחילת השיחות נערכו ההכנות האחרונות בישראל.בן גוריון הזמין את גולדה מאיר, אליהו ששון וראובן שילוח להתייעצויות לקראת הפגישה עם המלך.בסוף הדיון נקבעו האינטרסים הישראלים.
אינטרסים של ישראל : א. רצון ההנהגה הישראלית להפוך את הסכמי שביתת הנשק למנוף (גורם ממריץ, דבר הממריץ לפעולה או עשייה, מזרז משהו וגורם לו להתרחש. (שויקה, כרך רביעי,1997) לקראת הסכמים מדיניים מתקדמים יותר.
ב.ישראל ראתה בהסכם שלום עם ירדן צעד ראשון לקראת הסדר שלום כולל עם העולם הערבי וסברה כי, שבירת טאבו מצד מדינה ערבית אחת יוכל להיות צעד ראשון לקראת הסדר כולל עם העולם הערבי.
לשלום עם עבר הירדן הייתה גם חשיבות לא מוחשית, אך לא בלתי חשובה: כמיהה לצאת מן הבידוד ולא להיקלע מצור באזור שרובו ככולו ערבי,תחושה שתהליך זה עשוי בסופו ש ל דבר, גם אם לא בחדווה, להביא להשלמה בקרב הערבים עם קיומה של ישראל.
ג. הסדרת היחסים עם ירדן תקטין את הסכנה ל"סיבוב שני" ביוזמה ערבית, ותאפשר לישראל להקל מעליה את העול הביטחוני ותקטין עד מאוד את העול הכלכלי המוטל עליה.
ד. הבטחת רגיעה בגבול ארוך ומפותל שמחיר הגנתו היה גבוה וחייב צבא גדול,חזק ויקר.
ה. יתרונות כלכליים נוספים -
1. חידוש הגישה למפעל האשלג בים המלח לחידוש השימוש בתחנת הכוח בנהריים. באופן כללי יותר, נועדה הנורמליזציה של יחסי הכלכלה והסחר עם ירדן (כולל הגדה המערבית) להעניק תנופה לכלכלתה המדולדלת של ישראל.
2. בנוסף עמדו על הפרק בעיות נוספות שהסכם ישראלי - ירדני היה יכול לסייע בפתרונן: א. שאלת ירושלים עמדה להידון באו"ם כשצל הבינאום מרחף מעליה, כאשר חתימת הסכם עם ירדן ובכלל זה הסכם על ירושלים נתפס כמהלך שיהדוף את ההתקפה הצפויה.
ב. ירדן עמדה להשלים את סיפוח הגדה המערבית- לישראל לא הייתה כוונה להתנגד לכך,אולם רצתה לתרגם את ההשלמה למעשה לנכס פוליטי ולזכות בפיצוי מתאים תמורתה במסגרת משא ומתן.
ג. עבדאללה שהציג את ממלכתו כיורשת לגיטימית של פלסטין הערבית לא עמד על החזרת הפליטים למקומם.
אינטרסים של ירדן :
א. עבדאללה רצה את ארה"ב כבת ברית נוחה יותר מבריטניה הרחוקה, והאמין ביכולתה של ישראל להשפיע על ארה"ב, ובעצם בהסדר עם ישראל לשפר את יחסיו עם וושינגטון.
ב. מוצא לים התיכון ונורמליזציה של יחסי המסחר והכלכלה עם ישראל נראו חיוניים לשיקום כלכלתה ההרוסה של ירדן.
ג. עבדאללה חשש למעמדו בירושלים על כן סבר כי הסכם יקטין את סכנת הבינאום.
ד. כמו כן, סבר עבדאללה, כי הסכם עם ישראל ישפר את מעמדה של ירדן בעולם ויסייע למחוק את הכתמים שדבקו בה במהלך המלחמה והמו"מ לשביתת נשק.
ה. אך מעל לכל רצה עבדאללה לספח את הגדה המערבית. (שיפטן,1986:190) (רבינוביץ, 1991: 105-103).
שלבי המו"מ נובמבר 1949- מרץ 1950 :
משא ומתן על הסדר כולל : נובמבר -דצמבר 1949.
משא ומתן על הסדר בירושלים : דצמבר 1949 - פברואר 1950.
משא ומתן על הסכם אי התקפה : פברואר- מרץ 1950.
במציאות לא הייתה חלוקה חדה וברורה בין השלבים, אם כי ביעדיהם ובמהות- ההבדל היה ברור.
תמצית המשא ומתן :
המעבר בין שלב לשלב ייצג את הניסיון לקיים את המו"מ על אף המכשולים והקשיים. כאשר התברר שאי אפשר להגיע להסדר כולל, החליטו שני הצדדים לחתור להסכם מצומצם יותר על ירושלים.כאשר התברר שאף זו משימה בלתי אפשרית, העלה עבדאללה את רעיון הסכם אי ההתקפה לחמש שנים בתור מוצא אפשרי מן הסבך וחלופה להפסקת המו"מ כבר
באמצע פברואר (רבינוביץ, 1991: 105). אולם, בסופו שדבר, בשורה התחתונה הוחלט לדחות את המשך הדיונים עד לאחר הבחירות ולא לראות בכך ניתוק בין הצדדים.
מו"מ זה, נעשה בידיעתן ובמידה רבה בברכתן ועידודן של ארה"ב ובריטניה (סלע, 1985: 44).
כבר בתחילה ניתן היה להבין כי למלך התנגדות בממשלתו כאשר תוופיק אבו אל הודא, ראש הממשלה, סירב למלא תפקיד במגעים ואף הודיע למלך כי "יעדיף להתפטר מאשר לחתום על חוזה שלום עם ישראל".
בשלבים המוקדמים החל להופיע טיעון אשר הצביע בבהירות על מרחב תמרון צר שבו נתון המלך - הוא ונציגיו חזרו ואמרו ש"על ישראל לוותר על שטח ערבי גדול לטובת ירדן, שיאפשר למלך לעמוד נגד הביקורת ששלום עם ישראל יעורר בממשלתו ובעולם הערבי בכלל".(ששון,2004 :44) (רבינוביץ, 1991: 106).הלחץ הציבורי הגובר מבית, הטיל
צילו על המלך ודרש לגלות עמדה לאומית בלתי מתפשרת כלפי ישראל ולהימנע מוויתורים לטובתה (סלע, 1985: 30).
עובדות אלו, מעידות על חוסר הבשלות בסביבתו של מלך ירדן והיעדר "גיוס ותמיכה" של ממשלתו והציבור הערבי למשא ומתן זה. בנוסף, לא נבחנו "העלויות והסיכונים" להשגת הסכם והאפשרות להסרת המכשולים הקיימים.
בהקשר זה, ניתן לומר כי בעוד הצד הישראלי היה בשל ומוכן לשאת ולתת, בצד הירדני היה מדובר כמעט במשא ומתן של איש אחד - המלך עבדאללה.
שלב א' - משא ומתן על הסדר כולל: נובמבר -דצמבר 1949.
מגעים ושיחות גישוש קדמו לפתיחת המו"מ שהחל ב-27/11/49 ונועדו להסדיר את פתיחת המו"מ ולהגדיר את נקודות המוצא.הנושא והנותן העיקרי מטעם ירדן היה סמיר אל רפאעי ואת ישראל יצגו ראובן שילוח ואליהו ששון. תביעותיו של עבדאללה תמורת שלום כולל היו מרחיקות לכת - הוא דרש מישראל שתבצע ויתורים טריטוריאליים ותוותר על
לוד, רמלה, באר שבע ואילת.
בפגישה נוספת עם המלך הוא מיתן במעט את תביעותיו והסיר מדרישתו הקודמת את הדרישה להחזיר את יפו,לוד ורמלה. ובכל זאת עמד על כך : "שיוחזר שטח ערבי גדול דיו ע"מ לאפשר לו לעמוד מול הביקורת ששלום נפרד עם ישראל יעורר". כמו כן, תבע מוצא לים (את דרום הנגב ) ואת השכונות הערביות בירושלים שבשלטונה (סלע,1985:
44-47).
ישראל הסתייגה מניסיונן של המעצמות לכפות הסדר ישראלי-ערבי דרך פורומים מסוג "ועדת פיוס" או מסגרות של האו"מ ודרשה מו"מ ישיר. אך בפועל כשהגיע המו"מ לידי מעשה רצתה ישראל את מעורבות ארה"ב, וירדן מצידה שיתפה את בריטניה.
ממלא מקום הציר האמריקני בעמאן העריך כי תנאיו של המלך לא יתקבלו בישראל, אך לדעתו המלך רוצה "בכנות ליישב את הסכסוך עם ישראל,אך הוא חש בלהיטותם של ישראל ומנסה להשיג מהם תנאים משופרים".
מול עמדת הפתיחה של עבדאללה גיבשה ישראל תנאים משלה ודחתה את התביעה הירדנית לויתור על הנגב ולעומת זאת, הביעו נכונות שירדן תקבל את עזה. בישראל הבינו היטב את רצונו של עבדאללה בהישג טריטוריאלי מרשים,אך סברו שלירדן אין עניין מיוחד בנגב ולא כל שכן בגבול משותף עם מצרים. לכן חשדו שאולי הבריטים הניעו את
הירדנים לעצמם את הנגב.
בפגישה השנייה של שלב זה, בתאריך 1/12, ויתר רפאעי על תביעת ירדן לקבלת הנגב וצמצם אותה למסדרון שיאפשר לירדן מעבר חופשי ובטוח לנמל מוצא אשר יינתן לה חוף על ים התיכון.
מנק' זו ואילך התנהל ויכוח ומיקוח אודות אותו מסדרון - שאלת הריבונות בו, רוחבו, נק' סיומו ועוד. ישראל הסכימה לתת לירדן רצועה טריטוריאלית ריבונית ברוחב חמישים עד מאה מטר ים לאזור עזה, וכן קטע חוף באורך שלושה קילומטרים. המלך ביקש לקבל רצועה ברוחב שמונה עד עשר קילומטרים אל הים שבה יתאפשר לו להקים בסיסים
צבאיים וליישב חלק מהפליטים. דרישתו זו הייתה יותר בעלת משמעות מדינית מאשר כלכלית או אסטרטגית.
ויכוח זה הוליך למבוי סתום בשלב זה של המו"מ ואף כלל תקרית דיפלומטית כאשר טען ששון שירדן אינה מפתח לשלום עם העולם הערבי והיא רק אחת ממדינות ערב - אמירה שפגעה קשות במלך עבדאללה ( סלע, 1985: 45)(זיתוני:1996: 44).
ניתן לראות, כי כבר בשלב זה גילו הצדדים גמישות ופתיחות האחד כלפי השני והמציאו אופציות חדשות ומגוונות.
שני הצדדים במשא ומתן ניסו להשיג את תמיכת ארה"ב, אולם האחרונה הוסיפה להישמר מהתערבות של ממש והבהירה לצדדים שהיא תומכת בהמשך המו"מ על אף הקשיים. מסר ברוח זו שלח הנשיא האמריקאי טרומן בתגובה לאיגרת של המלך.
שלב ב' - משא ומתן על הסדר בירושלים : דצמבר 1949 - פברואר 1950.
לקראת סוף ינואר יזמה ישראל (ביטוי לרצון הצד הישראלי בהצלחת המשא ומתן) את חידוש המשא ומתן והציע למקדו בניסיון להגיע להסדר בשאלת ירושלים, אך לא נזנח לחלוטין הניסיון להגיע להסדר קבע.
בשלב זה של המו"מ שכלל 4 פגישות הצטרף לצד הירדני גם שר ההגנה.
בשאלת ירושלים היו לישראל שתי מגמות עיקריות :
1. הצעה "לפיתרון רדיקלי" - לחלק את העיר לחלק צפוני שיימסר כולו לירדן ולחלק דרומי שישאר בידי ישראל. הצעה זו נדחתה על הסף ע"י הירדנים.
2. הצעות שבמרכזן הדרישה לקבל את הכותל המערבי, הרובע היהודי והר הצופים וכן קשר ישיר אליהם בריבונות ישראלית. כמו כן, תיקוני גבול קלים.
במשך תקופת שלב זה במו"מ, בו הייתה שותפה גם ממשלתו של אבו אל-הודא, התברר כי היא מתנגדת לכל ויתור טריטוריאלי לטובת ישראל בירושלים.רוה"מ הירדני, אל-הודא, אף טרח להעביר פורמלית ברוח זו במועצת השרים. כשהבין המלך כי לא יוכל לאכוף את דעתו על הממשלה, החליט לשנות את דעתו (ביטוי ומשמעות ההתנגדות מבית למלך).
ישראל מצידה חשבה שבמו"מ זה, על אף שהמלך אינו חופשי מאילוצים יוכל לפחות להפעיל את המערכת הפוליטית הכפופה לו.
לאחר שגם המו"מ על ירושלים עלה על שרטון, הוחלט לקיים פגישה רמת דרג בין הצדדים ב-17/2. את ירדן יצגו המלך וסמיר אל רפאעי, ואת ישראל שילוח ודיין. אל רפאעי הבהיר שאין סיכוי להסכם על ירושלים. הוא אף הדגיש כי מבין את דרישות המינימום של ישראל בירושלים
אולם בממשלת ירדן הנוכחית אין סיכוי להעביר הסכם ברוח זו.
בנקודה זו בה היה נראה כאילו המשא ומתן מגיע לקיצו,הציע המלך גישה חדשה לגמרי.
שלב ג' - משא ומתן על הסכם אי התקפה : 24 בפברואר- 9 במרץ 1950.
לדברי המלך באווירה הקיימת לא ניתן להגיע לאף הסכם ולכן דרושה תקופת מעבר בה תשתנה האווירה, הוא הוסיף ואמר : "עתה קרוב מדי למועד המלחמה" הוסכם לחתור להסדר שהוא פחות משלום, אך הרבה יותר מאשר הסכמי שביתת נשק. על מנת ליצור את התנאים לכך הציע המלך (בשלב זה,בשונה מהקודם, באה היוזמה מצד המלך ולא ישראל)חתימה
על חוזה אי התקפה למשך חמש שנים בין ישראל לירדן, והוא יכלול את היסודות הבאים:
הגבולות יישארו כפי שנקבע בהסכם שביתת הנשק.
מסירת העיון בשאלת ההסדר הכולל, ובה גם בעיית ירושלים, לידי ועדות מיוחדות שתהיינה מורכבות מנציגי שני הצדדים.
מתן ערבויות מספקות לאו"מ שישראל וירדן יכבדו את המקומות הקדושים.
עיון בתשלום פיצויים מיוחדים לתושבי ירושלים בעד רכושם.
משא ומתן על קשרי המסחר בין שתי הארצות בתקופת החוזה ועל מתן נמל חופשי לירדן בחיפה.
כמו כן, השאיר המלך את תביעתו לויתור טריטוריאליים ולמוצא לים התיכון כנושאים פתוחים.
ישראל מצאה את עצמה מתרשמת ומופתעת מהצעה זו של עבדאללה. ב-22 בפברואר דנה הממשלה בהצעה זו. לממשלת ישראל שהסכימה להצעה היה ברור כי מדובר בהסכם מרוקן מתוכן ממשי, שמשמעותו העיקרית הינה סמלית וערכית (שהרי עיקרון אי ההתקפה כבר נכלל בטקסט של הסכמי שביתת הנשק). אם כי, עצם החתימה עם מדינה ערבית על הסכם מדיני
ראשון מסוגו היה להישג, מה גם, שכלל בתוכו את ביטול החרם הכלכלי על ישראל.
לגבי ירדן - היה הסכם זה מעין "הכרה דה פקטו" בשליטת ירדן בגדה המערבית ובמזרח ירושלים.בממשלת ירדן שינו את ההצעה וביטלו את מסגרת הזמן של חמש שנים וגם את הסעיף לחידוש הקשרים המסחריים עם ישראל. המלך שהתנגד לתיקונים אלה והיה נחוש להגיע להסכם זה, אמר - שאם ממשלתו תסרב לקבלן הוא יפטר אותה ויקים ממשלה חדשה.
ואכן שלושה שרים הגישו מכתבי התפטרות שנתקבלו ע"י המלך. האווירה בעמאן הייתה כה מסויגת עד שהמלך התקשה בניסיונו הראשון להרכיב ממשלה חדשה. במרץ הוקמה לבסוף ממשלה חדשה, ובפגישה אחרונה בין הצדדים ב-7/3 הקריא נציג המשלחת הירדנית הודעה אשר הייתה מקובלת על המלך ועל ממשלתו ובה נאמר : כי אין ירדן נסוגה מן ההסכם
בראשי התיבות, אך לא תוכל לעמוד בהתחייבות לקיים שיתוף פעולה כלכלי נוכח הביקורת הערבית מבחוץ, ובשעה שמתנהלת מערכת בחירות לפרלמנט משותף לשני חלקי הממלכה.
ניכר כי את המלך ה?נחתה הכוונה להופיע בפני מבקריו בעולם הערבי בפרופיל נמוך ככל שאפשר.בהקשר זה הייתה יכולה,לכל היותר, להגן על הסכם שניתן להציגו כהרחבת מה של הסכם שביתת הנשק, שגבולותיו הם למעשה, גבולות שביתת הנשק וההסדרים הנילווים אליו אינם חורגים הרבה מעבר לאלה הנדרשים לצרכים מעשיים. במילים אחרות,
עוד לפני שהמשא ומתן ירד מהפרק, בשל לחצים ערבים ופנימיים בירדן, התמוסס מה שהחל בקול תרועה רמה כדיונים על חוזה שלום, לכלל
הצעה מוגבלת, שסיכויי הצלחתה תלויים בתקווה שלא יבחינו בתמורה הצנועה שעמדה להכניס,בקול דממה דקה, ביחסי ישראל-ירדן.
חשוב לציין כי בהקשר האנושי, גילה המלך אומץ לב, נחישות, גישה מדינית מציאותי ומפוקחת ונכונות רבה, גם במחיר של "לשחות" נגד בזרם הערבי.
ובשורה התחתונה הוחלט לדחות את המשך הדיונים עד לאחר הבחירות ולא לראות בכך ניתוק בין הצדדים. (רבינוביץ,1991: 105-126) (ששון,2004:46-48) (שפטן1986: 204-207) (זיתוני,1996 :152).
סיכום ומסקנות
שנים אחדות לאחר כישלונו של המשא ומתן, הביא מנכ"ל משרד החוץ סיכום נאמן של השיחות: "השיחות עם המלך ואנשי סודו התנהלו במ?ר?ץ, בייחוד בין נובמבר 1949 לבין מרץ 1950. טיוטת חוזה אף נחתמה בראשי תיבות, אך לחץ גובר מצד קנאות ערבית קיצונית הבהילה את שריו וממשלתו של המלך, ומנעה בסופו של דבר מאת המלך להביא את
המו"מ לידי מימוש.שיחות בודדות הוסיפו להתקיים, אך כעבור זמן מועט נתברר כי לא תשאנה פרי, וזאת למרות מאמציו האישיים של המלך ונכונות ישראל לוותר ". (שפטן,1986: 192).
בבסיס המו"מ עמד הרצון להגיע להסכם קבע בין ישראל לירדן. רצון הצדדים היה לשאוף למשא ומתן חד פעמי ולא חלק מחולייה בשרשרת. על כן, כל צד היה מוכן מחד להקריב ולתת אך מנגד ראה את האינטרסים ארוכי הטווח של מדינתו. אולם בנסיבות ששררו באותם ימים בעולם הערבי ובמערכת הפנים ירדנית, ספק אם ניתן היה לזכות
בלגיטימציה להסדר כלשהו עם ישראל.גם הסיכוי הקלוש להשיג לגיטימציה כזו, ח?ייב הסדר בתנאים שישראל לא הייתה מוכנה לקבלם.מבחינת הירדנים, הסדר היה חייב להיות כה חד צדדי עד שניתן יהיה להציג בפני דת הקהל הערבית את תרומתה של ישראל לו כפוגעת במדינה היהודית לא פחות מאשר החרמתה על ידי הערבים, ואת תרומתה של ירדן
כדבר שאינו עשוי לחזק את ישראל. מרכיבים של ההסדר, שהיו נוחים לשני הצדדים, צריך היה להסתיר ולהסוות או לפחות להמעיט בחשיבותם. מעיד על התמרון הצד בו היה המלך ואי יכולתו לאור ההתנגדות ששררה סביב משא ומתן זה.
לא במקרה נתקל עבדאללה שוב ושוב במכשולים בלתי עבירים כאשר הגיעה העת לתרגם את הצהרות השלום של המפגשים לסעיפי מימוש שהיו חושפים את הדדיותם של הויתורים והיתרונות.
יש לציין כי במשא ומתן זה חל ערבוב בין יכולתו של המלך ובין רצונו. אין ספק ברצונו של המלך, אך יש להטיל ספק ביכולתו, בעיקר ביכולתו הפנימית מבחינה ציבורית- ירדנית.
דיין, מהצד הישראלי, העריך - שאין אישיות פוליטית בירדן פרט למלך עצמו המוכנה לשאת ולתת במחיר ציבורי (ששון,2004: 46).
מערכת היחסים שנרקמה בין היהודים לעבדאללה היא ללא אח ורע בתולדות יחסי ישראל עם המדינות הערביות השכנות (עד ביקורו של נשיא מצרים ב-1977). מערכת יחסים זו הייתה מעוגנת באינטרסים הדדיים ומשותפים, אולם אין ספק שגם התבססה על אישיותו של המלך והשקפת עולמו המדינית. בסיכומו של דבר אין להתעלם מן העובדה שעבדאללה
היה שרוי בבדידות מזהירה במדיניותו כפי ישראל הן בממלכתו והן במערכת הערבית בכללותה.(סלע,1985: 50).
מניתוח של הפרק היישומי, לאור הפרק התיאורטי, ניתן לומר כי טענת המחקר אוששה, ואכן חוסר הבשלות וההתנגדות מצד ממשלת ירדן למהלכי המלך השפיעו משמעותית על שלבי המו"מ ואף גרמו לכישלונו המוחלט בסופו של דבר.
ביבליוגרפיה
גלין אמירה,דינאמיקה של משא ומתן: מתיאוריה ליישום (תל אביב: אוניברסיטת תל אביב, 1996.פרקים ג,ה-טו.
זיתוני שאול, חבור לשם קבלת תואר "ד"ר לפילוסופיה",מאמצי ישראל להגיע להסדרים מדיניים עם שכנותיה לאחר הניצחון הצבאי במלחמת העצמאות, 1949-1952. אונ' בר אילן, תשנ"ו.
זרטמן ויליאם,"בשלות למשא ומתן", הרמן,ת.,טוויט,ר.,(עורכים),המשא ומתן הישראלי ערבי,אונ' תל אביב: פפירוס, 1993.עמ' 116-119.
כהן הרב, ספר המשא ומתן, ספריית גלובוס, תל אביב, 1982.עמ' 6-7.
יורי, ו.,פישר ר., סיכום חיובי, תל אביב " מבט, 1983.
נמרוד יורם, ברירת השלום ואופציית המלחמה, התהוות דפוסים של יחסי ישראל-ערב 1947-1950, המכון לחקר השלום-גבעת חביבה, 2000.עמ' 261-275.
סלע אברהם, ממגעים למשא ומתן, יחסי הסוכנות היהודית ומדינת ישראל עם המלך עבדאללה 1946-1950. 1985. עמ' 9-51.
רבינוביץ איתמר, השלום שחמק, יחסי ישראל - ערב, 1991,ע"מ 99-133.
רן ירון,שורשי האופציה הירדנית, עבדאללה והסוכנות היהודית, 1991. עמ' 8-9.
שויקה יעקב, רב מילים, המילון השלם,הוצאת סטימצקי. 1997.כרך 4 מ-נ.
שפטן דן, אופציה ירדנית, הישוב היהודי ומדינת ישראל אל מול המשטר ההאשמי והתנועה הלאומית הפלסטינית, יד טבנקין הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1986.עמ' 190-225.
ששון משה,ללא שולחן עגול, המשאים והמתנים לשלום עדות ולקחים 1919-1979, ספריית מעריב,2004.עמ'42-49.
18

תגים:

במשא · ומתן · האשמית · ירדן · ישראל · ממלכה · ניהול · שלבים · חוסיין · שלום · ערב

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "משא ומתן בין ישראל לירדן בשנים 1949- מרץ 1950", סמינריון אודות "משא ומתן בין ישראל לירדן בשנים 1949- מרץ 1950" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.

אודות האתר:

יובנק הנו מאגר עבודות אקדמיות לסטודנטים, מאמרים, מחקרים, תזות ,סמינריונים ועבודות גמר הגדול בישראל. כל התקצירים באתר ניתנים לצפיה ללא תשלום. ברשותנו מעל ל-7000 עבודות מוכנות במגוון נושאים.