היישום אינו מחובר לאינטרנט

המשא ומתן בין ישראל לרשות הפלסטינית בקמפ דיוויד (2000)

עבודה מס' 064032

מחיר: 179.95 ₪   הוסף לסל

תאור העבודה: כיצד השפיעה התלות ההדדית בין הפוליטיקה הפנימית לבין הפוליטיקה החיצונית על אופן התנהלות המשא ומתן בקמפ דיוויד?

2,452 מילים ,11 מקורות ,2005

תקציר העבודה:

השאלה הנחקרת בעבודה זו היא: כיצד השפיעה התלות ההדדית בין הפוליטיקה הפנימית לבין הפוליטיקה החיצונית על אופן התנהלות המשא ומתן בקמפ דיוויד? כאשר השערת המחקר היא, שהרמה שהייתה יותר דומיננטית והשפיעה באופן רב יותר על התנהלות המשא ומתן בפסגת קמפ דיוויד ותוצאותיה הינה הרמה הפנים מדינתית ואילו הרמה הבינלאומית הייתה שולית יותר.
העבודה חוקרת השערה זו ע"י בחינת הרמה הפנים מדינתית של הפלסטינאים, הרמה הבינלאומית המורכבת מישראל וארה"ב וההשפעות ההדדיות ביניהן. ייבחנו התמורות השונות שחלו בסל האפשרויות של כל אחד מהצדדים מתחילת המשא ומתן ועד סופו, הגורמים לתמורות והשפעותיהן, תוך כדי ניתוח העובדות על סמך מאמרו של רוברט פטנאם: "משחק שתי הרמות".

תוכן עניינים:
מבוא
רקע תיאורטי
הזירה הפנים מדינתית הפלסטינית
הזירה הבינ"ל: ישראל וארה"ב
התמורות שחלו במו"מ
השלכות התלות בין שתי הרמות על התנהלות המו"מ
סיכום
ביבליוגרפיה

קטע מהעבודה:

הפלסטינים, הגיעו לפסגה כשהם מצפים לספק את הציפיות של כל הפלגים במשפחה הפוליטית הפלסטינית, מתונים כקיצונים. הזירה הפוליטית הפלסטינית היא רב קוטבית ומבוזרת, כאשר ההבחנה הרווחת ביותר בין מרכיבי הנהגתה היא ההבחנה בין הדור הוותיק לדור הצעיר. בנוסף, מאז הגעת ההנהגה ההיסטורית של אש"ף לשטח, בעקבות הסכם אוסלו, ניתן להבחין בחלוקה נוספת שמקורה בתפיסתם האסטרטגית של האישים והזדהותם עם נרטיב 1948 או עם נרטיב 1967. על אף הטרוגניות זו, שעל-פי רוב אמורה להגדיל את הסל בשל מגוון האינטרסים שבה, הייתה בקרב ההנהגה הפלסטינית, כמו גם בקרב השכבות השונות בעם, הסכמה על כך שאין לסגת ולוותר על הקווים האדומים (ריבונות על מזרח ירושלים והר הבית וזכות השיבה לפליטים).

מקורות:



Untitled
המשא ומתן בין ישראל לרשות הפלסטינית
בקמפ דיוויד (2000)
תוכן עניינים:
מבוא
רקע תיאורטי
הזירה הפנים מדינתית הפלסטינית
הזירה הבינ"ל: ישראל וארה"ב
התמורות שחלו במו"מ
השלכות התלות בין שתי הרמות על התנהלות המו"מ
סיכום
ביבליוגרפיהמבוא
עם עליית אהוד ברק לשלטון, הוא לקח על עצמו להמשיך בדרכו של יצחק רבין ולצעוד לעבר השלום המיוחל, אל קץ הסכסוך המתמשך בין ישראל לפלסטינים. לאחר התחייבויות הסכמי אווי ואוסלו שלא מומשו, הוחלט כי זו השעה לחדול מלדון בהסכמי ביניים ולשבת למשא ומתן בכדי להגיע להסכם סופי ומוחלט ולהביא לכינון של שתי מדינות
ריבוניות זו לצד זו תחת הכרה בינלאומית. הרצון להביא לשלום, כמו גם אינטרסים וסיבות נוספות שידונו בהמשך, הביאו לכינוס פסגת קמפ דיוויד. בועידה השתתפו השחקנים הראשיים משני צידי בסכסוך. בראש המשלחת הישראלית עמד ראש הממשלה אהוד ברק, ובראש המשלחת הפלסטינית ראש הרשות יאסר ערפאת. ארה"ב שימשה כשחקן מתווך בין
הצדדים, כאשר מנהל המשא ומתן היה הנשיא ביל קלינטון.
פסגת קמפ דיוויד, שנערכה ביולי 2000, נתפסה כנקודת מפנה ביחסים בין ישראל לפלסטינים. מנקודת המבט הישראלית, ברק שבר כל טאבו אפשרי והציע ויתורים שלא הציע אף ראש ממשלה ישראלי לפניו ובכך פתח דלת להידברות. מנקודת המבט האמריקאית זו הייתה הזדמנות היסטורית שאסור להחמיץ. ואילו מנקודת המבט הפלסטינית, כמי שלא
תמכו בכינון הפסגה והשתתפו בה רק בשל אילוצים ומכורח הנסיבות, הפסגה לא היוותה את פרצת הדרך לשלום, אלא רק להסכמים מאוחרים יותר שיבואו בעקבותיה.
בפסגה נדונו שלוש סוגיות עיקריות העוסקות בנושא ירושלים והמקומות הקדושים, נושא בעיית הפליטים וזכות השיבה ונושא הביטחון והגבולות. סוגיית ירושלים עמדה במוקד הדיונים בפסגה וחילוקי הדעות העיקריים סבבו סביב הריבונות על המקומות הקדושים למוסלמים, לנוצרים וליהודים והריבונות על ירושלים המזרחית.
לקמפ דיוויד הגיע כל צד מהמשתתפים עם סל אפשרויות שכלל את הדברים שאותם הוא מוכן לתת, את הויתורים להם מוכן ואת הקווים האדומים שלו. למרות הניסיונות הרבים וההידברות האינטנסיבית שנמשכה שבועיים, לא הצליחו הצדדים להגיע לעמק השווה. לא נוצרה חפיפה בין סלי האפשרויות ולכן לא הגיעו להסכם, המשא ומתן התפוצץ
והפסגה הסתיימה בכישלון.
השאלה הנחקרת בעבודה זו היא: כיצד השפיעה התלות ההדדית בין הפוליטיקה הפנימית לבין הפוליטיקה החיצונית על אופן התנהלות המשא ומתן בקמפ דיוויד? השערת המחקר היא, שהרמה שהייתה יותר דומיננטית והשפיעה באופן רב יותר על התנהלות המשא ומתן בפסגת קמפ דיוויד ותוצאותיה הינה הרמה הפנים מדינתית ואילו הרמה הבינלאומית
הייתה שולית יותר.
העבודה תחקור השערה זו ע"י בחינת הרמה הפנים מדינתית של הפלסטינאים, הרמה הבינלאומית המורכבת מישראל וארה"ב וההשפעות ההדדיות ביניהן. ייבחנו התמורות השונות שחלו בסל האפשרויות של כל אחד מהצדדים מתחילת המשא ומתן ועד סופו, הגורמים לתמורות והשפעותיהן, תוך כדי ניתוח העובדות על סמך מאמרו של רוברט פטנאם:
"משחק שתי הרמות".
רקע תיאורטי
בין מדיניות הפנים למדיניות החוץ קיימת אינטראקציה אשר פועלת בו זמנית לשני הכיוונים. הרמה הבינלאומית הינה הרמה הראשונה בה מתקיים משא ומתן בין שתי מדינות או יותר, כאשר מנהל המשא ומתן יושב מול נציגי המדינה השניה. הרמה השניה הינה הרמה הפנים מדינתית בה יושב מנהל המשא ומתן מול המערכות הפנים מדינתיות שלו.
במשא ומתן הבינלאומי מגבשים טיוטת הסכם פוטנציאלי שצריכה לעבור אשרור ברמה הפנימית. במידה וההסכם מקבל אישור אזי הוא חוזר לרמה הבינלאומית ונכנס לתוקף. במידה ולא מאושרר ההסכם ברמה השניה, אזי הוא חוזר לניסוח מחדש לרמה הראשונה. בדמוקרטיה ייצוגית, למרות שיש לרשות המבצעת את האפשרות לחתום על הסכם, הרי שבשל
שיקולים פוליטיים לשימור עוצמת ומעמד השליט, הוא זקוק ללגיטימציה חוזרת מהעם הוא לא ירצה ב"כפיית" הסכם על העם.
ה -Win-Set הינו סל האפשרויות להסכמים שעבורם ניתן להשיג אשרור ברמה הפנים מדינתית. על מנת להשיג הסכם ברמה הראשונה, יש צורך בחפיפה מסוימת בין סלי האפשרויות של שני הצדדים. לגודל ה- Win-Set יש השפעה גדולה במשא ומתן, Win-Set גדול מאפשר סיכוי רב יותר להשגת אשרור, מאחר ויש סבירות גבוהה יותר לחפיפה בין סלי
האפשרויות, ומאפשר מרחב תמרון רב יותר. Win-Set מצומצם, מפחית את האפשרות למניפולציות ולהפעלת לחץ על בעליו. גודל ה- Win-Set מושפע מקואליציות,העדפות והסדרים מוסדיים ברמה הפנימית, ומאסטרטגיית מנהלי המשא ומתן ברמה הראשונה. לעיתים נחשף ה-Win-Set באופן מלא ולעיתים רק באופן חלקי או בהדרגה. למנהיג עצמו
חשיבות רבה בעיצוב המשא ומתן, כמי שעל-פי רוב יש לו מטרות נוספות מעבר לתיווך בין שתי הרמות.
הזירה הפנים מדינתית הפלסטינית
הפלסטינים הגיעו לפסגה כשהם מצפים לספק את הציפיות של כל הפלגים במשפחה הפוליטית הפלסטינית, מתונים כקיצונים. הזירה הפוליטית הפלסטינית היא רב קוטבית ומבוזרת, כאשר ההבחנה הרווחת ביותר בין מרכיבי הנהגתה היא ההבחנה בין הדור הוותיק לדור הצעיר. בנוסף, מאז הגעת ההנהגה ההיסטורית של אש"ף לשטח, בעקבות הסכם
אוסלו, ניתן להבחין בחלוקה נוספת שמקורה בתפיסתם האסטרטגית של האישים והזדהותם עם נרטיב 1948 או עם נרטיב 1967. על אף הטרוגניות זו, שעל-פי רוב אמורה להגדיל את הסל בשל מגוון האינטרסים שבה, הייתה בקרב ההנהגה הפלסטינית, כמו גם בקרב השכבות השונות בעם, הסכמה על כך שאין לסגת ולוותר על הקווים האדומים (ריבונות
על מזרח ירושלים והר הבית וזכות השיבה לפליטים).
הפלסטינים הגיעו לפסגה תחת אקלים פוליטי בו לא הייתה קואליציה של ציבור בוחרים פלסטיני המחויב להצלחת הפסגה. העוינות מבית כלפיי הפסגה גרמה גם למתחים בין חברי צוות המשא ומתן הפלסטינים שחששו לקבל עמדות שעלולות לערער את מעמדם בציבור. בהעדר אחדות פנימית, לא יכלו אנשי צוות המשא ומתן להתייחס לקמפ דיוויד כאל
כינוס מכריע או אירוע היסטורי.
מאחר והייתה הסכמה על אי הסכמה (לגבי שבירת הקווים האדומים), ומחיר אי השגת הסכם היה נמוך יחסית, ה- Win-Set שנרקם היה קשיח ומצומצם.
ה- Win-Set כלל עמדות אסטרטגיות ועקרונות שמהם הם אינם מוכנים לסגת. הם תבעו את יישום החלטה 242 במלואה לגבי ירושלים, כלומר ריבונות פלסטינית גם בעיר העתיקה, כולל הר הבית והכותל המערבי, לגביו יהיו מוכנים לדון בסידורים מיוחדים להבטחת ההגעה והתפילה ליהודים, ותבעו את פתרון בעיית הפליטים על יסוד החלטת עצרת
האו"ם 194, כולל עקרון אחריותה של ישראל לבעיה וזכותם של כל הפליטים לשוב אם ירצו בכך.
בתחום הטריטוריה והגבולות, עמדו הפלסטינים על יצירת שטח בעל רציפות גיאוגרפית סבירה והיו מוכנים לקומבינציה בה מרבית השטח יהיה מורכב משטחים שנכבשו ע"י ישראל ב-1967 ויפונו בהסכם, וחלקו האחר יורכב משטחים חלופיים. בנוסף, הגבולות חייבים להימצא בשליטת הממשלה הריבונית על השטח, כלומר פלסטין.
השלטון הפלסטיני בראשות ערפאת, קיבל טובות הנאה רבות לאחר הסכמי אוסלו, בעוד שחלק נכבד מבני עמו סבל אבטלה ועוני. הדבר יצר ניכור בין השלטון לאוכלוסייה והפך את השלטון לשנוא על שכבות עממיות רחבות. כמו כן, בתקופה שקדמה לקמפ דיוויד התרבו מאוד התנגשויות אלימות בין קבוצות כוח פלסטיניות שונות וברחוב שררו מפח
נפש ומרירות.
הירידה בפופולאריות של ערפאת עצמו, ובמעמדו של השלטון הפלסטיני שבהנהגתו, הביאה לכך שערפאת הגיע לקמפ דיוויד חלש מבחינה פוליטית וללא תמיכה מבית.
בשל אופי התנהלות הדברים ברמה הפנימית הפלסטינית,כפי שתואר להלן, ידע ערפאת שהסכם שלא יתקבל בבית יביא למפלתו. לאור זאת, ה-Wun-Set שהתהווה היה מצוצם וחסר כמעט כל מרחב לויתורים.
מחד, יכולת התמרון של הפלסטינים במשא ומתן עם Win-Set כזה היא מאוד נמוכה, אך מאידך היכולת ללחוץ עליהם גם היא מאוד נמוכה, שהרי בשביל לחתום על הסכם ברמה הראשונה יש להשיג אשרור ברמה השניה, והסכם שלא יוכל לעבור בבית, הרי שהוא נדון לכישלון.
הזירה הבינלאומית- ישראל וארה"ב
ראש הממשלה, אהוד ברק, יצא לפסגת קמפ דיוויד עם הצהרות לשים קץ לסכסוך עם הפלסטינים ועם נכונות להגמשת עמדות וויתורים, נכונות לחלוקת ירושלים, לחילופי שטחים במסגרתם תעביר ישראל לפלסטינים שטחים מתחומי הקו הירוק, נכונות לפתרון חלק מבעיית הפליטים ונכונות לנסיגה גם מחלקים בבקעת הירדן.
ה-Win-Set כלל קווי מתאר יסודיים להסכם אשר יעניק לפלסטינים מדינה עצמאית, ריבונית, אשר תזכה להכרה בינלאומית ולחברות באו"ם, תהייה מפורזת ובעלת גבול משותף עם שכניה. מבחינה כלכלית, היא תקיים שיתוף פעולה עם ישראל, באזור סחר חופשי. תהייה לה משטרה חזקה, רציפות טריטוריאלית על פני רב השטח, זכות ליישב בתחומה
פליטים פלסטינים ואפשרות להכריז על עיר בירה בתחומי ירושלים המוגדרים.
האסטרטגיה של ברק, כמנהיג המשא ומתן מן הצד הישראלי, הייתה מבוססת על הדעה שלישראל אסור לגלות את עמדותיה הסופיות, אפילו לא לארה"ב, עד שסוף התהליך ייראה באופק. בשל עמימות ה-Win-Set, לא הייתה למעשה הצעה ישראלית רשמית. הרעיונות שהוצעו נמסרו בעל-פה ולא הועלו על הכתב.
עמימות ה-Win-Set נעשתה לשם הקטנת הסיכוי ללחוץ על ישראל במשא ומתן, לאור כך שהיא הגיעה עם סל אפשרויות גדול שמאפשר לה יותר יכולת תמרון.
קלינטון, נשיא ארה"ב, החליט לקיים את פסגת קמפ דיוויד למרות מחאותיו של ערפאת.
בשל דאגת הפלסטינים לכך שללא עבודת הכנה נוספת הפסגה תכשל, נענה קלינטון לתנאי ערפאת להצטרפותו לפסגה (שיחות הכנה נוספות, ערובת ארה"ב ליישום הפעימה השלישית ושמירת ניטרליות). ה-Win-Set האמריקאי הראשוני התחייב לכך שארה"ב תשמור על ניטרליות במקרה של כשלון הפסגה ולא תפנה אצבע מאשימה.
התמורות שחלו במהלך המשא ומתן
מאחר ומשא ומתן לא מושפע באופן בלעדי מהרמה הפנים מדינתית, הרי שהאינטראקציה בין שתי הרמות מובילה לשינויים בסל האפשרויות שעימו הגיע כל אחד מהצדדים.
בפסגת קמפ דיוויד, ארה"ב, כגורם המתווך וכמנהלת הפסגה, חיפשה את הדרך ליצירת חפיפה בין סלי האפשרויות, תוך כדי ניסיונות ללחוץ או לרכך כל אחד מהשחקנים שהשתתפו בה. משלא הגיעו הצדדים לעמק השווה הועלו רעיונות חדשים או מתוקנים וחוזר חלילה.
לאחר שהציגה העבודה את ה-Win-Set ההתחלתי של כל אחד מהצדדים, תעבור העבודה לבחון את ה-Win-Set שעימו הסתיימה הפסגה, או ליתר דיוק הגיעה לפיצוץ המשא ומתן ונכשלה.
ה-Win-Set הפלסטיני שתבע בהתחלה את יישום החלטות 242 ו-194 במלואן, את הקמת מדינה פלסטינית בהתבסס על גבולות ה-4 ביוני 1967, לצד מדינת ישראל, התגמש מעט. הם הסכימו לרעיון שישראל תספח חלק משטחי הגדה המערבית, בהתאם לגושי ההתנחלויות הקיימים. הם הסכימו לעיקרון של ריבונות ישראלית על השכונות היהודיות במזרח
ירושלים- שכונות שלא היו חלק מישראל לפני מלחמת ששת הימים ב-1967. הם אומנם המשיכו להתעקש על הכרה בזכות השיבה של הפליטים, אך הסכימו שזו תיושם באופן שאינו מסכן את האינטרסים הדמוגרפים והביטחוניים של ישראל, וזאת באמצעות הגבלת מספר השבים.
ה-Win-Set הפלסטיני אומנם התגמש מעט אולם, אך רק בנושאים היותר שוליים. הקווים האדומים שהוצבו בו בנוגע לריבונות על השטחים בירושלים שנכבשו ב-1967 ובפרט בהר הבית, וזכות השיבה לכל הפליטים, נותרו עומדים בעינם מתחילת הפסגה ועד לסופה, כן שה-Win-Set הסופי נשאר כמעט זהה לזה ההתחלתי.
ה-Win-Set הישראלי שהיה שרוי בתחילת המשא ומתן תחת עמימות ולא היה מפורט, נחשף ועל אף שאכן היה רחב ופשרני, היה שונה בתכלית מהאופן בו הוצג בתחילת הפסגה, וברק אף חזר בו מכמה מעמדותיו הקודמות. נחשפו קווים אדומים רבים שישראל לא מוכנה כלל לדון בויתורים לגביהם, כגון הריבונות על שטחים מסוימים בירושלים וזכות
שיבה מלאה לכל הפלסטינים.
ה-Win-Set האמריקאי עבר תפנית מלאה. ארה"ב שבעצם ניהלה את המשא ומתן ולא הייתה צד במחלוקת, הפרה את הבטחותיה לפלסטינים וחשפה במהלך הפסגה את עמדותיה בדבר חוסר קבלת הפרשנות הפלסטינית להחלטה 242, החלת עקרון ההפשרה גם על הפלסטינים והערכה מחודשת של מכלול יחסיה עם הפלסטינים במידה ויצהירו באופן חד צדדי על
הקמת מדינה.
מצע הרעיונות שלה כביכול "התאחד" עם זה הישראלי, ובכך הפכה ארה"ב משחקן ניטרלי במערכה לשחקן פעיל.
השלכות התלות בין שתי הרמות על התנהלות המשא ומתן
כוונת האמריקאים בפסגה, הייתה לקבוע את סדר היום, לשלוט עליו, ולהיות מעורבים במשא ומתן עד לרמה הפרטנית ביותר. המהלך המרכזי על-פיו התנהל המשא ומתן, היה דיונים בקבוצות עבודה לפי נושאים. בהתחלה קיבלו האמריקאים מכל צד את ה-Win-Set שלו, שנבנה ברמה הפנים מדינתית, ואז הציגו אותו בפני הצד השני. לאחר שנענו
בסירוב וחוסר הסכמה, חזרו שוב להכנת טיוטות מחודשות, דבר שחזר על עצמו מספר פעמים לאורך הפסגה. הניסיונות האמריקאים היו מכוונים להשיג יותר גמישות ופתיחות בעמדות הצדדים, לשם השגת חלקים חופפים בסלי האפשרויות שלהם, ומאחר והסתמנה אצלם נטייה לקבל את רוב העמדות הישראליות, הם ניסו בעיקר לכופף את זרועו של הצד
הפלסטיני.
האמריקאים בניסיון לשכנע את הפלסטינים להסכים לקבל את ההצעות שהועלו, הפעילו עליהם לחץ ברמה הבינלאומית בניסיון לשנות, ולו לפחות חלק מהדברים, ברמה הפנים מדינתית שלהם.
ברמה הבינלאומית של המשא ומתן, הועלו על-ידי ארה"ב, הטיעונים שאי חתימת הסכם תביא לקריסת ממשלתו של ברק ומפלתו, דבר שיביא לסוף ההידברות ויבטל אפשרות חוזרת לקבלת מדיניות ותרנית ופשרנית כמו זו שהוצעה. טיעון זה לא הצליח לרכך את העמדה הפלסטינית שהייתה קשוחה והקרינה מרחבי תמרון אפסיים.
לאור חוסר יכולת התמרון, הוחלט להניח לזמן מה את הסוגיות היותר בעיתיות ולעבור לדון בסוגיות מעט יותר שוליות. בסוגיות היותר שוליות ניכרה נכונות לפשרנות קלה בין הצדדים, אולם גם שם לא הגיעו להסכמה מלאה, וממילא היה דבר זה זניח לעומת הסוגיות המרכזיות בהן ניצבו קווים אדומים סותרים של הצדדיםלגבי הנושאים
שלגביהם תקום או תיפול הפסגה (נושא ירושלים בעיקר).
מאחר ולא נראה כל אור בקצה המנהרה והחלו להתעורר ספקות לגבי הצלחת הפסגה, הלך והצטמצם מרחב התמרון האמריקאי. קלינטון גם לא הצליח לקנות את הפלסטינים ברעיון ההכרה הבינלאומית בו תזכה מדינתם העתידית ולכן החל בניסיון להשיג את עזרתם של מנהיגים ערביים שיסייעו לו ללחוץ על הצד הפלסטיני. הדבר לא עלה בידי
קלינטון, מאחר וערפאת דאג להציג בפניהם את רמתו הפנים מדינתית וזכה להבנה והזדהות מצידם.
הצד הפלסטיני היה מודע לחשיבות הרמה הבינלאומית, והשתמש בה גם לשם חיזוק עמדותיו ודרישותיו, וזאת על-ידי הצגתו כגורם שמייצג לא רק את העם הפלסטיני, אלא כגורם שמייצג את דתות האיסלאם והנצרות ככלל (בנושא ירושלים).
ברמה הבינלאומית השגת הסכם קבע לסכסוך הייתה מאוד חשובה לארה"ב ולישראל. במשוואת הכוחות הישראלית-אמריקאית-פלסטינית, פעלו הישראלים והאמריקאים בלחץ של זמן, למען השג מדיני שהיה גם קריטי בהקשר הפוליטי. על ערפאת לא הופעל לחץ עממי או קואליציוני ולכן הוא עמד ביתרון טקטי. במידה ויחזור ערפאת בלי הסכם, רק יתחזק
כגיבור שעמד בלחץ הזירה הבינלאומית, לא נכנע, לא ויתר על זכויות עמו ובכך נותר נאמן לרמה הפנים מדינתית הפלסטינית.
הרמה הפנימית עיצבה את הלך הדברים לאורך כל הפסגה, וה-Win-Set שנבנה ברמה זו הכתיב את התהליכים שהתרחשו במשא ומתן .
לבסוף, למרות הניסיונות הרבים מן הצד האמריקאי ליישוב המחלוקות, ההסכמים שנוסחו לא היו לשביעות רצון הצדדים. הקווים האדומים שלהם התנגשו זה בזה, לא נוצרה חפיפה בין סל האפשרויות הישראלי לזה הפלסטיני, המשא ומתן התפוצץ והפסגה הסתיימה בכישלון.
סיכום
לאורך פסגת קמפ דיוויד, ניתן לראות התנהלות לקויה של המשא ומתן ברמת מאבק הכוחות שהתנהל עם מרכיבי הפוליטיקה הפנימית לגבי הטיוטה המוצעת. מספר טיוטות להסכם נדחו פעם על-ידי צד אחד ופעם על-ידי הצד האחר.
הרמה הפנים מדינתית הפלסטינית בלטה מאוד משך כל המשא ומתן. היא היוותה מכשול להשגת הסכם, שכן ערפאת כמנהל המשא ומתן מן הצד הפלסטיני הבין את מעטפת האפשרויות שלו ברמה הראשונה וכן ברמה השניה, ולכן סרב להביא הסכם שלא יזכה לאשרור בבית.
כמו כן, הסכים ערפאת באופן אישי עם דעת הקהל בבית, דבר שהוסיף לדבקותו בעקרונות ובקווים האדומים שעימם הגיע לפסגה.
הניסיונות להשפיע על הרמה הפנים מדינתית במהלך המשא ומתן על-ידי הרמה הבינלאומית לא צלחו בפסגה, דבר שמעיד על כך שבמשחק שתי הרמות שהתנהל, הכריעה בסופו של דבר הרמה הפנים מדינתית, כלומר היא זו שהייתה יותר דומיננטית.
לדומיננטיות זו הייתה השפעה מכרעת על התנהלות המשא ומתן ועל תוצאותיו, מה שמאשש את השערת המחקר של העבודה.
במשחק שתי הרמות שהתנהל "ניצחה" הרמה הפנים מדינתית והותירה את הרמה הבינלאומית שולית, ובכך הכשילה את המשא ומתן שהתנהל בפסגת קמפ דיוויד ביוני 2000.
ביבליוגרפיה
ספרים
ביילין, יוסי. מדריך ליונה פצועה. תל-אביב: ידיעות אחרונות. 2001.
בן-עמי, שלמה. חזית ללא עורף: מסע אל גבולות תהליך השלום. תל-אביב: ידיעות אחרונות. 2004.
רינהרט, טניה. שקרים על שלום: מלחמת ברק ושרון בפלסטינים. תל-אביב: ספריית תל-אביב. 2005.
שר, גלעד. במרחק נגיעה: המשא ומתן לשלום 2001-1999: עדות. תל-אביב: ידיעות אחרונות. 2001.
מאמרים
מאלי רוברט, אגא חוסיין. "קמפ דיוויד: טרגדיה של טעויות". בתוך: ד.רובינשטיין, ר.מאלי, ח.אגא, א.ברק, ב.מוריס. קמפ דיוויד 2000: מה באמת קרה שם? עמ' 64-98 .תל-אביב: ידיעות אחרונות. 2003.
רוביננשטיין, דני. " הדרך היורדת לקמפ דיוויד". בתוך: ד.רובינשטיין, ר.מאלי, ח.אגא, א.ברק, ב.מוריס. קמפ דיוויד 2000: מה באמת קרה שם? .עמ' 16-63. תל-אביב: ידיעות אחרונות. 2003.
Hanieh, Akram. The Camp David Papers. Journal of Palestine Stadies. 2001.
Putnam, Robert. Diplomacy and Domestic Polities: The Logic of Two Level Games.International Organization 42(3).1988.
אתרי אינטרנט
אתר ממרי. פסגת קמפ דיוויד: תוצאות והשלכות. .www.memri.org.il ((on line
ביילין, יוסי. מדריך ליונה פצועה. (תל-אביב: ידיעות אחרונות). 2001.
.1988. Putnam, Robert. Diplomacy and Domestic Politics: The Logic of two Level Games
בן-עמי,ש.חזית ללא עורף: מסע אל גבולות תהליך השלום.(תל-אביב:ידיעות אחרונות).2004.
אתר ממרי.פסגת קמפ דיוויד-תוצאות והשלכות. (on line).
שר,גלעד. במרחק נגיעה: המשא ומתן לשלום 2001-1999 . (תל-אביב: ידיעות אחרונות).2001.
רובינשטיין, דני. קמפ דיוויד2000: מה באמת קרה שם. (תל-אביב:ידיעות אחרונות). 2003.
שר,גלעד.במרחק נגיעה.2001.
רינהרט,טניה .שקרים על שלום:מלחמת ברק ושרון בפלסטינים.(תל-אביב: ספריית תל-אביב).2005.
מאלי,ר ואגא,ח."טרגדיה של טעויות".קמפ דיוויד 2000-מה באמת קרה שם. 2003.
רינהרט,טניה. שקרים על שלום.2005.
פסגת קמפ דיוויד-תוצאות והשלכות.אתר ממרי.((on line
בן-עמי,שלמה.חזית ללא עורף.2004.
Hanieh, Akram..The Camp David Papers.2001
בן-עמי, שלמה.חזית ללא עורף.2004.
10

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "המשא ומתן בין ישראל לרשות הפלסטינית בקמפ דיוויד (2000)", סמינריון אודות "המשא ומתן בין ישראל לרשות הפלסטינית בקמפ דיוויד (2000)" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.

אודות האתר:

יובנק הנו מאגר עבודות אקדמיות לסטודנטים, מאמרים, מחקרים, תזות ,סמינריונים ועבודות גמר הגדול בישראל. כל התקצירים באתר ניתנים לצפיה ללא תשלום. ברשותנו מעל ל-7000 עבודות מוכנות במגוון נושאים.