היישום אינו מחובר לאינטרנט

יחסי ישראל אירן מול יחסי ישראל תורכיה

עבודה מס' 020816

מחיר: 228.95 ₪   הוסף לסל

תאור העבודה: הצגת המושג יחסים בינלאומיים, והשוואת היחסים עם אירן מול היחסים עם תורכיה .

3,900 מילים ,14 מקורות

תקציר העבודה:

השוואת יחסי ישראל אירן ליחסי
ישראל תורכיה


תוכן העניינים hy0816 -

1.מבוא

2.הקדמה- יחסים בינלאומיים

3.היחסים עם אירן
1.תחילת היחסים עם אירן
2.היחסים בשני העשורים הראשונים
3.היחסים לאחר מלחמת ששת הימים
4.היחסים עם תורכיה

5.דיון

6.ביבליוגרפיה

מבוא
אירן הינה אחת המדינות האיסלמיות הגדולות ביותר. בעבר היא גם היתה אחת
העשירות שבהן, עד למהפיכת השיעים שהורידוה מגדולתה.
במשך שנים רבות שלט באירן מוחמד ריזה פהלווי שכונה בשם השאה, והוא פיתח
את המדינה, הן מבחינה פנימית והן מבחינת יחסי חוץ ומסחר בינלאומי.
יחסי אירן ישראל הינם דבר הראוי לציון. בתקופה בה היה נתק מוחלט ויריבות בין
ישראל לרוב מדינות ערב , שמרה אירן על מסכת יחסים הדוקה וטובה, תוך קיום
מסחר הדדי. כאמור, כל זאת נפסק ב1979-, שנת מהפיכת חומיני.
הסיבות לידידות היו רבות בעיקר מבחינתה של ישראל אולם גם לאירן היו
אינטרסים כאלו אשר הבולט בהם הוא הרצון לשמור על קשר טוב עם המערב, מה
גם שישראל עזרה לה בשטחי חיים רבים.

לעומת אירן תורכיה שגם היא מדינה איסלמית ידעה עליות ומורדות ביחסים עם
ישראל, שהושפעה בעיקר מקשרי תורכיה עם מדינות ערב והגוש המזרחי, ומהחרם
הערבי. תורכיה של שנות החמישים היתה אשנב כמעט בלעדי של ישראל למזרח
התיכון. בידודה של ישראל בעולם הערבי הסובב אותה וקיומה של נציגות
ישראלית באנקרה בירת מדינה הגובלת בשתי מדינות ערביות, משכו לתורכיה
אנשים ומשאבים ישראלים רבים.

מטרת עבודה זו היא לסקור את יחסי ישראל אירן בתקופת השאה, ואת יחסי
ישראל תורכיה באותם שנים על מנת לעמוד על קווים כלליים ביחסים בינלאומיים
הכללים של שתי המדינות. ההשוואה תיערך על בסיס אינטרסים בינלאומיים
ומודלים של יחסי חוץ, שהשפיעו השפעה מהותית על טיב היחסים בין שתי
המדינות.

מקורות:

לעומת אירן תורכיה שגם היא מדינה איסלמית ידעה עליות ומורדות ביחסים עם ישראל, שהושפעה בעיקר מקשרי תורכיה עם מדינות ערב והגוש המזרחי, ומהחרם הערבי. תורכיה של שנות החמישים היתה אשנב כמעט בלעדי של ישראל למזרח התיכון. בידודה של ישראל בעולם הערבי הסובב אותה וקיומה של נציגות ישראלית באנקרה בירת מדינה
הגובלת בשתי מדינות ערביות, משכו לתורכיה אנשים ומשאבים ישראלים רבים.
מטרת עבודה זו היא לסקור את יחסי ישראל אירן בתקופת השאה, ואת יחסי ישראל תורכיה באותם שנים על מנת לעמוד על קווים כלליים ביחסים בינלאומיים הכללים של שתי המדינות. ההשוואה תיערך על בסיס אינטרסים בינלאומיים ומודלים של יחסי חוץ, שהשפיעו השפעה מהותית על טיב היחסים בין שתי המדינות.
הקדמה- יחסים בינלאומיים
באסכולת היחסים הבינלאומים קיימות שתי גישות עיקריות כאשר האחת קובעת כי חייב להיות אינטרס ולא יכול להיות כי אחד יעשה פעולה לטובת השני ללא צורך מסוים אלא רק כדי "לעשות טובה". השניה גורסת כי לכל פעולה יש מטרה. ברור כי אנו נתבסס על השיטה השניה, שהיא יותר אוביקטיבית, שהרי בלעדיה אין אנו יכולים לנתח שום
מקרה.
אינטרסים, על פי הגדרתם, מתיחסים לאובייקטים או לרצונות של גופים כלשהם. ישנם כאלו הטוענים כי אינטרסים של מדיניות חוץ נבחנים כלפי מדינות שונות, ויש כאלו הטוענים כי גם גופים או אירגונים בינלאומיים יש להכניס לתמונה.
לרוב האינטרסים בין המדינות שונים היות ולכל מדינה צרכיה אולם אינטרסים יכולים להיות גם אינטרסים זהים לאינטרסים של מדינות אחרות, או להיות משלימים להם: אחד מעונין במצב מסוים ואילו השני רוצה בהמשכו של אותו המצב.
בחינת האינטרסים גם היא אינה פשוטה ויכולים להיות מצבים של אינטרסים משולבים אחד בשני. אולם באופן כללי מגדירים כי אינטרס לאומי הינו מכלול היעדים שמציב לעצמו השחקן באמצעות מעצבי המדיניות שלו בזמן נתון ואשר להשגתם היא מוכנה להקצות משאבים ולהפעיל את האמצעים בזירה הבינ"ל על מנת להשיג יעדים.
בבואנו לחקור את מורכבות האירועים אשר דנים בהם המדענים עלינו לבחור מפלס ניתוח על מנת למקד זווית ראיה מסוימת ממנה ניתן להתבונן בתופעה העומדת לחקירה ולנתחה תוך התיחסות לפרט, לשחקן ולמערכת.
ישנם רמות אינטרסים שונות:
1.אינטרס קיומי- בו יפעילו את מירב אמצעי מדינות החוץ.
2.אינטרס חיוני- יפעילו מדיניות רק על פי רמת הצורך.
3.אינטרס חשוב.
4.שולי- לא ברורה רמת ההתערבות.
כמו כן מקובל בעיסוק פוליטי, כי מטרות אינסטרומנטליות לטווח קצר ובינוני, הנקבעות על פי היעד הבסיס לטווח ארוך, משתנות עד למאוד בהתאם לשינויי סביבה ריאלים ומדומים. יעד לאומי ראשון במעלה של הטווח הארוך עשוי להשתנות לפי הנסיבות, לפי מה שניתן או נראה כניתן בטווח הקצר, לפי העלויות הצפויות, לפי שינוים
באקלים הרעיוני מבית ומחוץ.
דרור יחזקאל טוען כי ישראל חייבת לנהוג אסטרטגיה זהירה וכוללת במדיניות החוץ שלה, בשל המשאבים הזעומים העומדים לרשותנו.
כמו כן טוען דרור כי: "המשך הציונות וביסוס קיומה של מדינת ישראל במזרח התיכון מחייבים לשקול החלטות עכשוויות לאור צרכים ארוכי טווח שבהם טמונות בעיות היסוד הקיומיות של ישראל. למשל, כפי שכבר הוזכר, יעדי המלחמה של ישראל צריכים להיות מכוונים לחיזוק קיומנו ארוך הטווח במזרח התיכון, מעבר להכרעה בשדה הקרב
במובן צבאי זה או אחר, וגם מעבר לניצחון במלחמה בודדת". אולם אנו סובלים מליקויים רציניים בשיקול נושאי מדיניות וביטחון ובמיוחד חסרים אנו חשיבה אסטרטגית רבתי. אומנם קיימת תורת ביטחון לאומי הקבועה במסמכים שונים, בהנחיות ממשלה ושרים אלא שבחלק גדול מהתחומים תורה זו רחוקה מאוד מלהגיע לאסטרטגיה רבתי הדרושה
בתחום המדיני ביטחוני. גם הערכות המצב המשמשות בסיס לאסטרטגיה רבתי לוקות בחסר בכל הנוגע לראיה מדינית בטחונית ארוכת טווח".
אחת הדרכים אותם מציע ויטל על מנת להתגבר על עירפול זה הוא להתעלם מכל הבעיות מוסריות וסנטימנטים בקבלת החלטות.
להערכתי הוא מציע לנהוג לפי שיטתו של מקיאבלי בספרו "הנסיך". לפי דעתו הצדק והחוק אינם תמיד מספיקים ולפעמים ההכרח הוא להשען על הכח ועל האלימות ולפיכך על הנסיך להתעטף בעור של חיה ובעור של אדם: "הנסיך חיב לבור בין החיות את דמותם של האריה ושל השועל; כיון שאין האריה מסוגל להתגונן בפני מלכודות ואין השועל
מסוגל להתגונן בפני הזאבים ,לפיכך חייב הנסיך להיות שועל,כדי להשמר בפני המלכודות,ואריה כדי שיוכל להטיל אימתו על הזאבים". אסור לו בשום פנים ואופן להדמות לכבשה או ליונה נאמנה;"שר הזהיר במעשיו אינו צריך לקיים את הבטחותיו,כשזו הופכת לרעתו,וכשהתנדפו הנימוקים שאילצוהו להצהיר את הבטחתו".מקיאבלי מפריד מוסר
מפוליטיקה וטוען שהפוליטיקאי צריך להתחשב רק בצרכיו הוא. הפוליטיקאי חייב להיות חזק ולגייס כח:בין ע"י כח של אחרים ובין ע"י כח שלך;מכל מקום המוטו הוא:המטרה מקדשת את האמצעים. מקיאבלי גם נותן עצות למנהיג אשר כבש כבר ארץ מסוימת,כיצד עליו לנהוג בתושביה ובמנהיגיה על מנת לשמור על מעמדו ושלטונו.
היחסים עם אירן
תחילת היחסים עם אירן (1949-50)
תחילת היחסים עם אירן היא בשנת 1950, ביוזמתו של ראש הממשלה דאז, דוד בן גוריון. הברית אשר הלכה ונרקמה בין אירן לישראל היו חשאיות וכונו "הברית הפריפרית".
עוד לפני מבצע סיני הלכו הקשרים ונרקמו ביתר שאת. יחסים מיוחדים הלכו ונרקמו בצנעה בין ישראל ובין שתי מדינות אזוריות. חתרנותו של נאצר ושאיפות ההתשפטות שלו עוררו בפרס ובחבש דאגה הולכת וגוברת. אי לכך שלח בן גוריון שליחים לטהרן שנפגשו עם השאה, עם ראש ממשלתו ועם פקידים בכירים בפמליתו. אירן שאפה גם היא
לבלום את ההשפעה הנאצריסטית והקומוניסטית במזרח התיכון, מה גם שגבלה בברית המועצות מצפון וחשה את עצמה תחת סכנה ממשית. בפרס פיעפעו אז רגשות אנטי ערבים עזים שהקלו על ההתקשרות שלה עם ישראל.
באיגרת לאבא אבן, שגריר ישראל בוושינגטון, הסביר ב"גאת רעיונו בדבר "ברית מדינות הפריפריה". הוא כתב: "בתוכנית המוצעת יש חולשה אחת חלשה- תורכיה... הקשרים שלנו עם פרס וחבש הם בדרג גבוה ביותר". מתוך מכתבו של ב"ג ניתן להבין כי הוא מעונין ביחסים בדרגים גבוהים גם בתור ברית אסטרטגית.
גולת הכותרת של יחסי ישראל אירן באותם ימים היה תחום הנפט. עוד בשנת 1953 התחילה ישראל לקנות נפט אירני באמצעות מתווכים שונים. ישראל היתה המדינה בעלת הצריכה לנפש הגבוהה ביותר באיזור והיתה לקוחה בעלת מוסר תשלומים גבוה ביותר. אי לכך, טבעי הוא כי אספקת הנפט תהיה כדאית לשני הצדדים.
אספקת הנפט היתה הישג גדול לישראל -בעיקר הישג מדיני. אף כי השיחות התנהלו עם נציג חברת הנפט האירנית ונשאו אופי טכני בלבד, העירו בירושלים כי השאה היה מודע לכך וכי ללא ברכתו לא היה מושג הסכם כזה.
היחסים בשני העשורים הראשונים למדינה
ביחסה של אירן וישראל מאז תוכנית החלוקה חלו תמורות שהושפעו משיקולים של מדיניות חוץ ומבעיות פנים שבתוך המדינה. קברניטי אירן חשו שהקמת מדינת ישראל בקצה השני של המזרח התיכון תהיה לתועלת במאבק האירני ערבי עתיק היומין. אירן שקלה להכיר במדינת ישראל מיד בתום הסכמי שביתת הנשק בין ישראל למדינות העימות
הערביות. בפברואר 1949 התעורר משבר כלכלי באירן הם נאלצו לפנות לעזרת ארה"ב ואז נזכרו במשקל הרב שיש ליהודי ארה"ב בקונגרס ובממשל וגורמים אלה גם הם לקחו חלק בדיון לגבי ההכרה במדינת ישראל. ב11- במרץ 1950 החליטה ממשלת אירן בראשות סאעד פה אחד להכיר בישראל דה פקטו, ואף שלחה נציג מטעמה לירושלים. כל זה בטענה
שזהו צעד טבעי שעולה בקנה אחד עם מדיניות השלום של העם האירני. הודעה זו זקפה את קומתם של יהודי אירן ותדמיתם השתפרה בעיני עצמם וסביבתם, הידקה את הקשר בין היהודים באירן לשאה ויחסי ישראל אירן התהדקו. אולם בשנת 1951 כשעלה הד"ר מוחמד מוצאדק לשילטון סוכל ניסיונה של ישראל לכונן יחסים נורמליים עם אירן.
מוצאדק הקפיא את היחסים בין שתי המדינות והחזיר את הנציג האירני לארצו מ"סיבות תקציביות". למעשה צעד קטן זה ננקט לאחר שנרמז לו ע"י שליטי קהיר כי הדבר יביא ברכה לממשלתו, מכיוון שעמי ערב ושאר העמים המוסלמיים יתמכו במאבקו להלאמת הנפט הפרסי ונגד האימפריאליזם הבריטי. אך מה שארע בסופו של דבר היה שהמדינות
הערביות וביחוד מדינות הנפט ניצלו משבר זה והגדילו את תמלוגי הנפט שלהן מ35%- ל50%-. כמו כן עשו מדינות הנפט הערבי כל מאמץ כדי לכבוש את שווקי הנפט הפרסי באירופה. בעקבות מעשים אלה למדו השאה ועוזריו לקח ואין הם שוכחים לקהיר את מעלליה.
גם בתקופת משבר סואץ ב1956-, שילמה אירן מחיר יקר כתוצאה מפעילות מצרית-חסימת תעלת סואץ, מעשה שהכביד מאוד על העברת הנפט לאירופה. עיתוני אירן יצאו נגד סגירת התעלה בפני אוניות ישראליות ותבעו את פתיחתה למעבר חופשי של כל האוניות.
לקחים אלה הביאו את השאה ועוזריו לכלל הכרה שיציבות במזרח התיכון מחייבת שקט ושלום בין כל הארצות באיזור, כולל אירן וישראל. לכן טבעי היה שאירן תנסה לחדש את הקשרים עם מדינת ישראל. עוד ביוני 1954, שנה לאחר הדחתו של מוצאדק, העביר הנציג הלבנוני לממשלתו שדר על כוונות אירן לחדש את קשריה הדיפלומטיים עם ישראל.
כאמיל שמעון, נשיא לבנון דאז, מיהר להזהיר את השאה שאם אכן יעשה כן יאלצו מדינות ערב לנקוט באמצעים נגדיים. מעט אח"כ פרסם משרד החוץ של אירן הכחשה בנושא.
ב- 1957 הוגשה מחאה נוספת לשאה הפרסי מטעם הנציגים הדיפלומטיים של מדינות ערב בטהרן. ידיעות שפורסמו בדבר סיפוק נפט לישראל מידי האירנים הוכחשו במהרה ע"י הפרסים, אך שנה אחרי כן כשסעודיה מחתה על הידוק הקשרים הכלכליים בין ישראל ואירן, משרד החוץ האירני הגיב בחריפות נגד התערבות בענינים הפנימיים בארצו.
בינתים הלכו והתהדקו הקשרים בין שתי המדינות משלחות של חברי פרלמנט ואנשי רוח אירניים ביקרו בארץ וחזרו לאירן מלאי התלהבות מהטכנולוגיה המתפתחת של ישראל בעיקר בתחום החקלאי, תוצרת שזכתה לשבחים רבים בשוק האירני ועוררה ביקוש הולך וגובר בקרב הקונים
חברות ישראליות ביצעו בפרס עבודות בניה וסלילה רבות ואל-על (חברת התעופה הלאומית של ישראל) החלה לקיים טיסות קבועות בין לוד וטהרן ב1959-. והסוכנות היהודית באותם ימים זכתה למעמד דיפלומטי באירן. ונציגים פרסיים שחשקו לבקר בישראל נהגו לקבל שם אשרות כניסה.
עניין מיוחד עוררה בעיני האירנים תנועת המושבים שנחשבה לתנועה המאפשרת פיתוח חקלאי והתישבות מודרנית,ויחד עם זאת קרובה לרוח האיכרים האירנים. העובדה שרוב המתישבים במושבים הם אנשים שהגיעו לישראל לאחר קום המדינה מארצות המזרח ובכללן אירן חיזקה בלב המומחים את הדעה שזוהי צורת התישבות המתאימה לביצוע תוכנית
הרפורמה האגררית הכללית, המהוה אבן פינה במדיניות הפנים של השאה.
כפרים דמויי מושבים נכללו בתוכנית פיתוח גדולה שמבצעת אירן בסיוע ישראלי. ולאחר הרעש הכבד שארע ב1962- בחבל קזוין שגרם להרס רב הוחלט ב1963- לחתום על הסכם בין שתי המדינות לתיכנון מחדש של החבל שנפגע בעזרת מומחים ישראלים.
למרות השגשוג בקשרים בתחום הכלכלה והטכניקה חל רוב הזמן ניתוק בקשר הדיפלומטי בינהן. הפיכת קאסם ביולי 1958 הביאה לפרישת עירק מברית בגדד, שאמנם הסירה את דימויה האנטי ישראלי של ברית זו ובכך הקלה על עמדת אירן כלפי מדינת ישראל בראשית שנות השישים.
אך אירן, כחלק ממדינות המזרח התיכון המשיכה לגלות רגישות רבה לעמדת הערבים כלפיה. דוגמא לכך אנו יכולים לראות בנאומו הפרו ישראלי של השאה ב23- ביולי 1960. בנאום זה הוא שיבח את ישראל והרעיף עליה תודות. התגובות בעולם הערבי היו חריפות ביותר והשאה נאלץ למתן את תגובותיו ולהסביר את עצמו בצורות אחרות (נאום זה
קרוי "דוקטרינת האלשטיין").
היחסים לאחר מלחמת ששת הימים
ב5- ביוני 1967 פרסמה ממשלת אירן הודעה המביעה צער עמוק על פעולות האיבה, ונתנה בטוי לתקווה שהפעולות הללו יפסקו בהקדם האפשרי, תוך הבטחת הזכויות של יהודי פלסטין, על בסיס החלטת האו"ם. הממשלה האירנית גם הביעה את אהדתה לעמי ערב, וכן את האמונה שהאינטרסים הערביים יבואו על סיפוקם בהסכם במסגרת האו"ם.
לאחר המלחמה קראו השאה ומנהיגי אירן האחרים לנסיגת ישראל מהשטחים המוחזקים, בטענה שאין לספח שטחים בכח, אך עם זאת קראה אירן להכרה בקיום מדינת ישראל ולהבטיח לה גבולות בטוחים. השאה חולק על טענת הערבים שהישראלים הם גורם מפריע ונטע זר בתוכם, שאין להשלים עם נוכחותו במזרח התיכון. לדעתו טוב היה אם הערבים
ישקדו על פיתוח ארצותיהם במקום לשקוד על החרמת ישראל. ולמרות שבעיתונות צוטט השאה כאומר שאירן היא ידידת ישראל, נהגה אירן להצביע באו"ם עם הערבים ונציגיה הטיחו לא פעם באו"ם דברי ביקורת על ישראל המסרבת לדבריהם לקבל את החלטות מועצת הביטחון. ועוד טענו כי על האו"ם לסייע בפיתרון הסיכסוך הערבי-ישראלי כי רק
בעזרתו יפתר הדבר. בטהרן קרא השאה כי על הארצות המוסלמיות לנקוט פעולה משותפת במסגרת האו"ם להבאת שינוי המצב הקיים בירושלים שלאחר מלחמת ששת הימים.
ועידת הפיסגה המוסלמית שהתקיימה ב22- בספטמבר 1969 לא הביאה להרעה ביחסי ישראל אירן, למרות קריאת המצרים לכל המדינות המיוצגות בועידה לנתק את הקשרים הדיפלומטיים והמסחריים, במידה והם קיימים, עם ישראל "כגמול על שריפת מסגד אל-אקצא" (בשנה זו נשרף מסגד אל אקצא ע"י קיצוני ימני יהודי שלא ידוע עד היום האם היה
שפוי בעת שביצע את הפעולה. שילטונות ישראל תפסו אותו ואף גינו את הפעולה). אך דרישה זו לא מצאה לה ביטוי בהחלטות שנתקבלו באותה ועידה ולכן לא מומשה.
אירן, באותה ועידה, סירבה בתוקף לקבל כל החלטה שיש בה משום תמיכה באירגוני חבלה פלסטינאיים אך תמכה בהחלטה לשמור על המקומות המקודשים למוסלמים ב"אזורים הכבושים" ובדבר החזרת מזרח ירושלים לערבים -אך זאת ללא שימוש בכח.
אירן בשנים הבאות, כמדינה השואפת להאדרת מעמדה והשפעתה במזרח התיכון, חששה ממעמדה בעיני הערבים. כמו כן פחדה מעירק שכנתה, שבעיותיה הפנימיות והמניעים הטריטוריאלים, המדיניים והדתיים (בניגוד לשאר המדינות בהן השילטון היה סוני, מלבד לבנון, אירן היתה מדינה שיעית מובהקת) גוררים אותה לעיתים למאבקים וסיכסוכים
עם אירן. נוכח גאות הלאומנות הערבית הגיעה השאה למסקנה שישראל חזקה תביא לריסון האיזור כולו ולכך כמובן נודעת השפעה רבה.
השאה לא היה מעונין לקלקל את יחסיו עם האומה הערבית בכללותה. באוקטובר 1971 החלה התפייסות האירנית מצרית לתת את אותותיה במישור היחסים עם ישראל. השיחות בין סאדאת לשאה נערכו בטהרן בשנת 1971 וסאדאת שיכנע אותו לא לנקוט בקו פרו ישראלי מובהק.
מלחמת יוה"כ יצרה גירסה מאוזנת של אירן במזרח התיכון. מול החלטת אירן לספק נפט לישראל והסירוב לסגור את שגרירות ארה"ב בטהרן באה ההחלטה לתמוך בערבים: שאה סיפק בעיצומה של המלחמה 600 טונות של נפט למצרים והם סייעו בהעברת פצועי מלחמה סוריים מרמת הגולן לבתי חולים בטהרן;בהסכמת השאה עברה בתחום אירן רכבת
אוירית סובייטית בדרך לסוריה ועירק. כאות תודה על עמדת אירן במלחמה חידשה עירק את קשריה הדיפלומטיים עם אירן.
מלחמת יום הכיפורים יצרה מצב חדש בקשרי ישראל ואירן .בלי להחליש את קשריה הכלכליים עם ישראל והעובדה שלא חל שיפור ביחסים המדיניים, החלו להתגבש באירן מחשבות מדיניות חדשות, שעתידות להגביר את חשיבותה האסטרטגית של מצרים ולהחליש את מעמדה של ישראל. ובמאמציו של השאה לרכוש את אהדת הערבים הוא הגביר את פעילות
ארצו גם במסגרת "הקונגרס המוסלמי העולמי", ועידה שעמדה כולה בסימן "הניצחון הערבי" ואף קראה לתגובות קיצונית כ"ג'יהאד" כדי לשחרר גם את ירושלים. אירן לא נסחפה לתגובות קיצוניות וניצלה את שיפור מעמדה בהידוק קשריה עם העולם הערבי. בעיקר היא ניסתה להתקרב למצרים.
כשהוחלף השלטון בישראל וממשלת רבין נכנסה היא אימצה לה קו חדש האומר: "חתיכת אדמה בתמורה לחתיכת שלום" והיא היתה מוכנה לנסיגה עמוקה בסיני תמורת סיום מצב המלחמה עם מצרים. גישה זו אף הביא רבין בפני הממשל בוושינגטון שבעקבות זאת החל בגיבוש עמדותיה של ארה"ב במו"מ בין ישראל ומצרים וניסה לגייס לשם כך את עזרת
השאה האירני. בביקור חשאי של רבין באירן לצורך דיונים בעינין זה דחק השאה בראש הממשלה כי יביע יתר גמישות כלפי סאדאת וחוסיין והביע את אמונתו כי מצרים אכן מעונינת בהסדר שלום כולל עם ישראל. הביקור באירן נועד גם כניסיון לבקש מלווה באירן אך אירן לא היתה מורגלת לכך ולא העניקה סיוע זה לישראל.
ככל שאירן הלכה והתעשרה (מעסקי נפט שלה) כך גברה האיבה לשילטונו של השאה, וככל שגברו ההתקפות על אופיו האוטוריטי של המשטר באירן.
התקופה שלאחר מכן היתה רצופת מכשולים. השיחות לקיום הסדר ביניים בסיני עלו על שירטון ועל ישראל הופעל לחץ אירני עפ"י בקשת נשיא מצרים. ולאור סירובה של ישראל לסגת מהשטחים שכבשה במלחמת ששת הימים הופסקו שיחות הבינים ועוררו את רוגזו של השאה, שהפסיק את הדיונים המדיניים עם ישראל והקפיא את עסקות הרכש שחודשו רק
לאחר חתימת הסכם ביניים בין ישראל למצרים. בקיץ 1976 שוב גבר הלחץ האירני בענין הנפט והזרמתו בצינור אילת-אשקלון ושוב רבין שלח את השר אלון להסדיר את העניין, וכך היה.
מאז מלחמת יום הכיפורים עלה מחיר הנפט פי 4, ואירן לא היתה זקוקה עוד לסיוע ישראלי ברכישת נשק בארץ. במקום זה נעשה מאמץ ישראלי להשתלב בתכניות הרכש של אירן. לאחר שבריטניה יצאה מהמפרץ הפרסי ואירן הפכה "שוטר המפרץ" בעידודה הגלוי של ארה"ב הפכה תוכנית ההצטידות האירנית למרשימה ביותר. מצב זה הוליד חששות הארץ
שמא ייפסק היצוא הביטחוני לאירן כי השאה יקבל סיוע זה מארה"ב. אך האוירה בין שתי המדינות מבחינה פוליטית היתה נוחה מאוד ואף שר הביטחון של ישראל, שמעון פרס, יצא לביקור אצל השאה שממנו חזר מרוצה מאוד עם תקוה שהדברות זו תסייע ביחסי ישראל-אירן בעתיד.
לאחר שישראל ומצרים לא מצאו להם גשר לפתרון הבעיה הפלסטינית שיגר סאדאת לטהרן ב30.1.1978- את סגנו, חוסני מובראכ, אגרת המדווחת על הגורמים שגרמו להפסקת המו"מ בין שתי המדינות והאשים את ישראל ב"קשיחות וחוסר יכולת לפתור את הבעיה הפלסטינאית". גם ישראל הסבירה לשאה את עמדותיה בעניין. למרות שהשאה לא נקט עדין
שום סנקציות נגד ישראל, משום שחשב כי זהו רק משבר חולף, הדבר שעלה לו במשרתו לטובת חומיני.
היחסים עם תורכיה
בנובמבר 1947 תורכיה הצביעה נגד הקמת מדינת ישראל, למרות יחסם ההוגן כלפי הקהילה התורכית בארצם ב500- שנה האחרונות, ואכן ישראל לא מצאה נחת בתורכיה. גם בתקופות שיתוף הפעולה המירביות בין שתי המדינות.
לישראל ותורכיה יש הרבה מהמשותף. גם תורכיה וגם ישראל הם מיעוט אתני באזורם ולשניהם שאיפה להסתפח למערב, לשניהם בעיות כלכליות ושניהן עניות במחצבים.
בישראל של שנות החמישים דבק הדימוי המזרחי בשל רצונה של ישראל לעזור ליהודי בריה"מ; ישראל לא הושיבה קומוניסטים בבית הסוהר וזו היתה הוכחה לתורכים כי ישראל תומכת בגוש המזרחי. לעומת זאת תורכיה האמינה בלובי היהודי בארה"ב שיוכל להשפיע לטובתה ובסיכסוכים עם היוונים קיוו כי הם יעזרו לה, אולם תקוותם לא התממשה.
ליחסים סייע המשקע העכור שנותר ביחסי תורכיה עם העולם הערבי מימי שליטת העותומנים בערבים ומימי עזרתם של הערבים לריסוק האימפריה התורכית במלחמת העולם הראשונה. לכאורה היה על ההיסטוריה לסייע ליסחי תורכיה ישראל אולם ארצות ברית נטו רצו לגייס את מדינות ערב לטובתם נגד הגוש הסובייטי. היחידה שהיתה יכולה לסייע
בכך היא תורכיה שבתור הבטחה למדינות ערב אם יצטרפו לגוש המערבי נתנה "כנדוניה" את ישראל.
לישראל היה כמובן עניין רב בכינון קשרים דיפלומטיים עם תורכיה. כמדינה מוסלמית, הקרובה גיאוגרפית והגובלת במספר מדינות ערביות שנמצאו בעימות עם ישראל, יכלו יחסים קרובים עם תורכיה לסייע לישראל בתחום המדיני והכלכלי. על חשיבות שייחסה ישראל ליחסיה עם תורכיה מעידה העובדה, שאליהו ששון, אחד המומחים הבולטים
בנושא המזרח התיכון נתבקש לעזוב את תפקידידו כראש צוות השיחות עם מלך ירדן וליטול לעצמו את תפקיד הציר באנקרה. יתר על כן, ישראל ביקשה בשנות ה50- להקים קונסוליות במספר ערים במזרח תורכיה, ליד הגבולות עם עיראק וסוריה, בקשה שנענתה בשלילה ע"י התורכים.
לאחר מלחמת סיני הוחזר הציר התורכי לאנקרה, כהמשך להרעה שחלה ביחסים בעת חתימת "ברית בבגדד". במברק סודי ששיגר השגריר ברומא אליהו ששון הסביר את המהלך התורכי כרצון להכשיר את הקרקע בפני ערב הסעודית ולבנון.
השאיפה של ישראל לשיפור הקשרים בין שתי המדינות מבוססת גם על הרצון לקרב בין המדינות הלא ערביות במזרח התיכון. משרד החוץ הישראלי יחס חשיבות רבה להידוק הקשר עם תורכיה, בהנחה שבאמצעותו ניתן יהיה להדק את היחסים גם עם שאר המדינות באיזור שאין להם סיכסוך ישיר עם ישראל. גישה זו זכתה לכינוי "החגורה הפריפרלית",
והוצגה בפני משרד החוץ התורכי.
הרצון המשותף לתורכיה ולישראל ליצור היערכות פרו מערבית במזרח התיכון הביא את דרג היחסים בין שתי המדינות לשיא. בשלהי אוגוסט 1958 ביקר בן-גוריון באנקרה וחתם על חוזה אסטרטגי, דבר שהמשיך על לעמצא שנות השישים.
היחסים התקררו בסוך שנות השישים לאחר מלחמת ששת הימים ולאחר מלחמת יום כיפור. הערבים החלו בחרם הכלכלי ובחרם הנפט, דבר שהיה דרוש ביותר לתורכים.
שתי הסיכסוכים באיזור: סיכסוך ישראל ערב וסיכסוך תורכיה-יוון מכריחים מפעם לפעם אחת משלוש המדינות לנקוט עמדה שלא תעלה בקנה אחד עם האינטרסים של השתיים האחרות, או של אחת מהן. לרגישות הלאומית בין יוון לתורכיה שבאו לביטוי במשבר הקפריסאי נוספו משוכות ביחסי הסחר, הצבא והתעשיה בישראל ובין רמת התיעוש
והמודרניזציה בתורכיה. התורכים סרבו להשתית את יחסיהם עם ישראל על תיחכום וחדשנות במוצרים וייעוץ מישראל לעומת חומרי גלם ומסה של כח אדם אגררי מתורכיה. הדיבורים על כלכלות משלימות, התיחכום מישראל וחומרי הגלם מתורכיה, ועל שיתוף פעולה מדיני וצבאי עם ידע והכוונה ישראליים לא התממשו. למוצרים התעשייתים
הישראלים היה קשה לחדור לשוק התורכי לא בגלל חוסר נחיצותם אלא בגלל רגישות התורכים לנחיתות התעשיה שלהם שהיה לה ביטוי בהחלטה לייבא מוצרים אלה.
רק בשנת 1985, בעיקבות נסיגת צה"ל מלבנון ובמקביל השתחררותה של תורכיה מהתלות הכלכלית במדינות המפיקות נפט חל שיפור לטובה של היחסים.
בשלהי שנות השמונים חל שינוי לטובה בהיקף קשרי המסחר בין תורכיה וישראל, וב1992- הועלה לראשונה דרג היחסים עם ישראל למעמד מלא של שגרירויות.
דיון
המעקב אחר תולדות יחסי החוץ של מדינת ישראל עם תורכיה ואירן אינו יכול שלא לראות את ההכללה שמעצבי מדיניות החוץ של ישראל נקטו בה ולפיה אל לה לישראל לבזבז את זמנה על ניסיונות הידברות עם העולם הערבי אלא ניסו לדלג מעליו ולקשור קשרים עם עמים מוסלמיים לא ערביים בפריפריה של המרחב הקרוב.
סקירת היחסים בין ישראל למדינות אלו מראה כי טיב היחסים הוא למעשה חד צדדי- כאשר מדינות אלו מעונינות להעלות את דרג היחסים היחסים עולים ואילו כאשר הם מרגישים כי היחסים פוגעים בחלק הערבי שלהם וביחסים עם מדינות עשירות הם מורידים את רמת היחסים ואף מאימים לנתק אותם.
ישראל מצידה מעונינת תמיד לקדם את היחסים עם מדינות אלו. תורכיה ואירן של שנות החמישים היו אשנב כמעט יחיד של ישראל למזרח התיכון. בידודה של ישראל בעולם הערבי הסובב אותה וקיומה של נציגות ישראלית באנקרה, בירת מדינה הגובלת בשתי מדינות ערביות, משכו לתורכיה ואירן אנשים ומשאבים ישראלים רבים ואת זה ישראל היתה
צריכה נואשות.
אם הזכרתי בהתחלה את דעותיו של מקיאבלי הרי לדעתי ניתן להשליך אותם על יחסי מדינות אלו עם ישראל - מדינות אלו מעלות ומורידות את היחסים ללא סנטימנטים והגורם היחידי אצלהם הוא ההיבט הכלכלי.
גורם מרכזי ביחסים היה הנפט: רוב עתודות הנפט בעולם מרוכזות במדינות ערב, דבר היוצר תלות כלכלית ומדינית בארצות אלו, גם אצל הגדולה שבארצות העולם המערבי. ארה"ב הביעה עמדה עיקבית של תמיכה אקטיבית בקיומה ובבטחונה של ישראל מאז הקמתה, תוך הבאה בחשבון של האינטרסים האמריקאים בקשרים עם המדינות הערביות.
אינטרסים אלו גברו בשנות השיבעים עם פריצת משבר הנפט הראשון בשנת 1973, שבעקבותיו גדלה תלותה של ארה"ב בהספקת נפט מן המזה"ת. אולם דבר זה כמעט ולא הפריע לארה"ב לתת לנו סיוע מתמיד מאז קום המדינה: סיוע כלכלי, אזרחי ובטחוני. המעצמות באירופה המערבית וכן כל מדינות השוק האירופי המשותף עברו יותר ויותר למדיניות
פרו-ערבית וזאת עקב תלותן בהספקת נפט מן המזה"ת, וכך עשתה גם תורכיה.
אירן לעומתה היתה זקוקה לנשק הישראלי: כמדינה מתפתחת היתה זקוקה לנשק מתקדם, לא רק בשל בעיות חוץ אלא גם בשל בעיות פנים. ספקיות הנשק הגדולות בשנים אלו היו ארה"ב ובריה"מ כאשר לא ניתן כמעט לקנות משתיהן יחד היות וסוג כלי הנשק שונה בתכליתו; ניתן לקנות בעיקר נשק המבוסס על תפיסה קונבנציונאלית זו או אחרת.
השאה בעצמו הודה בראיון בשבועון הפאריסי בשפה הערבית "אל-מוסתקבל" שיש שיתוף פעולה צבאי ומודיעיני בין ישראל לאירן. הוא אמר כי שיתוף פעולה זה נוצר משום יחסו העוין של נאצר לאירן. ישראל ראתה בטיפוח הקשרים בין חילות האויר, הים והיבשה בין שתי המדינות והידוק הקשרים בין התעשיות הצבאיות בינהן אחד האמצעים
לכינון הדרגתי של יחסים דיפלומטיים בין ישראל ואירן.
כלומר לסיכום ניתן לומר כי ישראל תימרנה את יחסיה על מנת לפייס מדינות אלו "ולרוץ" אחריהם, היות והאינטרס היה קיומי עד חיוני (תלוי בתקופה) ואילו אצל מדינות אלו האינטרס היה חשוב עד שולי.
ביבליוגרפיה
1. בר זוהר מ. בן גוריון, כרך 2, עם עובד, 1977.
2. ויטל דוד, "הגדרת יעדים במדיניות החוץ", ישראל דור ההתהוות, ת"א, 1979.
3. נחמני עמיקם, "המשולש שהכזיב", פוליטיקה, 12 ,1988.
4. דרור יחזקאל, אסטרטגיה רבתי לישראל, ת"א, 1985.
5. חיים א. ,מדינות ברית המרכז והסכסוך הישראלי ערבי, סקירה חודשית, ינואר 1977.
6. ליאל אלון, תורכיה במזרח התיכון, הקיבוץ המאוחד, תשנ"ד.
7. מאירי,ב. יחסי החוץ של ישראל בעולם האיסלמי,חוברת בהוצאת משרד הביטחון, 1983.
8. ניקולו מקיאבלי,הנסיך, הוצאת כתר, 1988.
9. "פרס", סקירה חודשית, יולי 1959.
10. שגב ש., הקשר האירני, ת"א, 1987.
11. שגב ש., המשולש האירני, ת"א ,1981.
1.BAYNE E.A.,PERSIAN KINGSHIP IN TRASITION, N.Y. 1968.
2.BILL A.GAMES, THE EAGLE OF THE LION, YALE UNIVERSITY PRESS, 1986.
3.CHUBIN S.,THE FOREIGN RELATIONS OF IRAN, UNIVERSITY OF CALIFORNIA PRESS, 1974.
ויטל דוד, "הגדרת יעדים במדיניות החוץ", עמוד 19.
שם, עמוד 27.
דרור יחזקאל, אסטרטגיה רבתי לישראל, עמוד 23.
שם, עמוד 33.
שם, שם.
שם, עמודים 34-6.
ניקולו מקיאבלי,הנסיך, פרקים א',ב'.
בר זוהר מ. בן גוריון, כרך 2, עמוד 1321.
שם, עמוד 1322.
מאירי,ב. יחסי החוץ של ישראל, עמוד 4.
שם, עמוד 18.
חיים א. ,מדינות ברית המרכז והסכסוך הישראלי ערבי, עמוד 6.
BAYNE E.A. PERSIAN KINGSHIP IN TRASITION, P.212
שגב ש., המשולש האירני, עמוד 108.
שם, עמוד 108.
CHUBIN S. THE FOREIGN RELATIONS OF IRAN,P.157
חיים א. ,מדינות ברית המרכז והסכסוך הישראלי ערבי, עמוד 7.
CHUBIN S. THE FOREIGN RELATIONS OF IRAN,P. 167-8
IBID, P.166
שגב ש., המשולש האירני, עמוד 132-4.
BILL A.GAMES, THE EAGLE OF THE LION,P.23
שם, עמוד 140.
שגב ש,.המשולש האירני, עמ' 166-7.
ליאל אלון, תורכיה במזרח התיכון, עמוד 185.
נחמני עמיקם, "המשולש שהכזיב", עמוד 50.
ליאל אלון, תורכיה במזרח התיכון, עמוד 187.
שגב ש,. הקשר האירני, עמוד 44-5.
1

תגים:

ערבית · חוץ · פרס · העולם · יחסי · הערבי · מדינה · תורקיה · משרד

עבודות נוספות בנושא:

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "יחסי ישראל אירן מול יחסי ישראל תורכיה", סמינריון אודות "יחסי ישראל אירן מול יחסי ישראל תורכיה" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.

אודות האתר:

יובנק הנו מאגר עבודות אקדמיות לסטודנטים, מאמרים, מחקרים, תזות ,סמינריונים ועבודות גמר הגדול בישראל. כל התקצירים באתר ניתנים לצפיה ללא תשלום. ברשותנו מעל ל-7000 עבודות מוכנות במגוון נושאים.