היישום אינו מחובר לאינטרנט

תעמולת הבחירות של אריאל שרון והליכוד בבחירות 2003.

עבודה מס' 064059

מחיר: 288.95 ₪   הוסף לסל

תאור העבודה: סקירת תעמולת הבחירות של אריאל שרון והליכוד בבחירות 2003 וכיצד באה לידי ביטוי בתשדירי הבחירות .

3,268 מילים ,18 מקורות ,2004

תקציר העבודה:

בסקר דעת קהל שביצע מכון המחקר "מאגר מוחות" עבור עיתון "תל אביב" מרשת "ידיעות תקשורת" מספר ימים לפני הבחירות נשאלו הנדגמים בין השאר את השאלה הבאה" ללא כל קשר לתמיכה שלך במפלגה כזו או אחרת, לאיזו מפלגה היו לדעתך את התשדירים האפקטיביים ביותר מבחינת ההשפעה על הציבור?"

אך מהי השפעת התשדירים והאם היו אכן אפקטיביים?

בעבודה זו נראה ונתמקד באסטרטגיות הפניה אל הבוחרים / המתלבטים .

תוכן עניינים :
מבוא
תעמולת הליכוד
מסיבת העיתונאים ששידורה הופסק
דיון וסיכום
ביבליוגרפיה
נספח - טקסט הג'ינגל של הליכוד
נספח - הטקסט המלא של נאום ראש הממשלה שהופסק.

הערת מערכת: מקורות העבודה כוללים שני מאמרי אינטרנט שאינם זמינים יותר.

קטע מהעבודה:

על פי גורן (1986) אמצעי התקשורת, ובייחוד הטלוויזיה, גורמים שהחלטתו של האזרח בדבר עתיד השלטון תגובש על פי מערכת דימויים, פרי העשייה התקשורתית, ולא על יסוד בחינה שקולה של תפקוד המועמדים והערכה עניינית של מדיניותם בעבר ותכניותיהם לעתיד.

אריאל שרון "מוגש לציבור" על ידי האסטרטגים של מפלגת הליכוד - כאיש עם ניסיון עשיר בכל תחומי החיים מול עמרם מצנע שמגיע לבחירות ללא ניסיון פוליטי ב"ליגה הלאומית". אריאל שרון מוצג כאיש צבא, כפוליטיקאי, כחבר בממשלות רבות ולבסוף כראש ממשלה. הוא מוצג כאיש המחובר לארץ ישראל ולאדמה. איש שקול אך גם "סבא טוב" בעל חיוך קטן ונעים.

מקורות:

את העיקרון הזה של הדגשת המועמד על חשבון המפלגה, ניתן היה לראות לראשונה בקמפיין של מפלגת העבודה בבחירות 1992, עוד לפני חוק הבחירה הישירה,
שכותרתו היתה "ישראל מחכה לרבין".
על פי להב (2003) לשרון היו בבחירות הללו שני מסרים עקביים. הראשון, "העם רוצה שרון", והשני, "מצנע - עוד טעות של העבודה". כלומר מצד אחד תמיכה ציבורית רחבה, ומצד שני פסילת היריב. אבל שום מילה על עשייה, או על תוכניות לעתיד. לומר שכולם אוהבים אותנו, ושהשני לא מתאים. כנראה שככה מנצחים בחירות - שומרים על
עמימות, ו"תופסים" כמה שיותר קהלי יעד .
הליכוד - "מוכר" את אריאל שרון כמנהיג שהעם רוצה - "העם רוצה שרון - מנהיג עם שיקול דעת". העבודה לעומת זאת "מוכרת" את עמרם מצנע כמי שרק בו מאמינים - "מצנע - מאמינים בך".
אריאל שרון "מוגש לציבור" על ידי האסטרטגים של מפלגת הליכוד - כאיש עם ניסיון עשיר בכל תחומי החיים מול עמרם מצנע שמגיע לבחירות ללא ניסיון פוליטי ב"ליגה הלאומית". אריאל שרון מוצג כאיש צבא, כפוליטיקאי, כחבר בממשלות רבות ולבסוף כראש ממשלה. הוא מוצג כאיש המחובר לארץ ישראל ולאדמה. איש שקול אך גם "סבא טוב"
בעל חיוך קטן ונעים. ערמוני (2003) סובר כי בליכוד הבינו ששרון "שווה" הרבה יותר מאשר כל המפלגה ביחד ולכן ראינו המון אריק. אריק עם תחבושת על הראש ממלחמת יום-כיפור, אריק בחווה ובעיקר הרבה הרבה אריק בתפקידו כראש ממשלה כדי שגם אחרוני הספקנים מהשמאל שעדיין לא מאמינים שאריק שרון, ההוא מסברה ושתילה, הפך
לראש הממשלה שלהם לפני שנתיים - יאמינו.
על פי הרמן (2003) הליכוד מבין שיש לו שתי בעיות. האחת, להסביר למה רע. השנייה, לסלק את הסכנה שמישהו יחשוב שאפשר לעשות את זה טוב יותר. בהתאמה, הם מסבירים לנו שרע, כי אנחנו באמצע "העמידה האיתנה" שאחריה ננצח ויהיה טוב. איך ננצח? הפלשתינאים יקלטו שהם לא יכולים עלינו. ואז, כשיתברר שלא יקבלו את מה שהם
רוצים, הם יקבלו את מה שאנחנו רוצים והארץ תשקוט. הרמן מכנה אסטרטגיה זאת כ"קו מנצח" ה"מתלבש" בדיוק על הדעות הקיימות הן של מצביעי ליכוד מסורתיים והן של הקבוצה הניידת. וכדי שאיש לא יעלה בדעתו שמצנע יכול לעשות זאת טוב יותר, הוא מוצג כטירון מדיני שעלול בשל חוסר ניסיונו בניהול משא ומתן "להתחיל במקום שבו
ברק הפסיק" ולהגיע לוויתורים מסוכנים. תשדיר הליכוד, מלא הבהלות; המועמד היריב נראה מבעד לכוונת אפלה
בשחור-לבן מגורען, מפת הארץ מוקפת חצים אדומים לסימון מסלולי הירי של מטר
קטיושות צפוי. מר עמרם, בקול של שיחת פלאפון מקולקל, כמי שהוקלט בקלקלתו,
מתוודה כי בכוונתו להמשיך את המו"מ "במקום שהופסק". ויתורים אלה שונים בתכלית מ-"הויתורים הכואבים" ששרון יהיה מוכן לעשות לאחר שהפלשתינאים ייכנעו ויקבלו את תנאיו להסכם שלום שיהיה ללא ספק בר-קיימא ולדורות. לכן בתשדירי הליכוד כיכב ראש הממשלה שרון, שהתייחס למצב הקשה, והבהיר כי רק הוא מסוגל לחלץ את המדינה
מ'הבוץ'. וגם הפעם, כמו בבחירות 2001, הופיעו צילום פסטורלי של חוות השקמים והכבשים.
להב (2003) מציין שתשדירי התעמולה של הליכוד תקפו ללא הרף את מצנע. את מפלגת
העבודה הם לא יכולים לתקוף, כי שתי המפלגות ניהלו ביחד את המדינה בשנתיים
האחרונות. על פי להב, קמפיין נגטיבי, כמו שהליכוד עשה, מתאים יותר למפלגות אופוזיציה
ו/או למפלגות שמפגרות בסקרים, ובשום פנים ואופן לא למפלגת שלטון שמובילה
בסקרים, ולו רק כדי לא להעניק מעמד ליריב. מפלגת שלטון אמורה להציג את
ההישגים של תקופת כהונתה, אבל מכיוון שלליכוד ולשרון אין יותר מדי הישגים
לספר עליהם, המצב האופטימלי מבחינתם היה לשים "טייס אוטומטי" ולנסות
להרדים את מערכת הבחירות עד כמה שניתן. להב מייחס את הפנייה לקמפיין נגטיבי ללחץ בו היו נתונים מנהלי הקמפיין של שרון בעקבות ירידה בסקרים מסוימים.
שטורם (2003) מתייחס לקמפיין של שרון כאל קמפיין עם כמעט אפס טעויות. מסר אחיד, אסטרטגיה עיקבית, מיעוט דוברים בשם המועמד, מיעוט דברים מפי המועמד, סיסמה נקיה, קצרה, קליטה ואפקטיבית ("העם רוצה שרון"), עיצוב נכון, עבודת שטח נכונה, והפעלה יעילה של מטות. לדעתו , הקמפיין של שרון נכנס לפנתיאון של הקמפיינים
המרשימים שהיו לנו בעשור האחרון, יחד עם קמפיין "העבודה בראשות רבין" ב-1992, רמון להסתדרות (1994), ושרון מביס את ברק (2001).
קמפיין הליכוד היה ממושמע ועמד בכל הכללים:
פוזיטיב: אחד המותגים החזקים ביותר במערכת הפוליטית - אחדות. שרון יצג מותג זה. שרון ייצג את האחדות ומפלגת העבודה כמי ששברה את האחדות כשפרשה ללא הצדקה ממשלת האחדות.
פוזיטיב: רק שרון יכול
נגטיב: הצגת מצנע כביילין עם זקן...
גם תיבון (2002) מציין לחיוב את הקמפיין של שרון . שלטי החוצות הגדולים 'העם רוצה שרון', עם הנקודה הבולטת בסוף המשפט, משדרים מסר מאוד ברור. לא צריך ססמאות, לא צריך להוסיף הרבה מילים, זה קל וזה פשוט- העם רוצה את שרון, לא אף אחד אחר, אפילו לא ביבי, בטח שלא מצנע, ש"ס, שינוי, מרצ, האיחוד הלאומי, קליינר,
המפד"ל, עמיר פרץ, עלה ירוק, וכו'. אין כאן ססמאות זולות, אין כאן עובדות לא נכונות, ואין שום התקפה על מועמדים אחרים.
לעומת זאת, אנשי האסטרטגיה של מפלגת העבודה מדגישים את דמותו של עמרם מצנע כאדם אמין שמאמינים בו. כמובן, זה מובא כתגובה לפרשיות השחיתות שפורסמו על אודות אריאל שרון ומשפחתו. מצנע אמנם חדש במגרש הפוליטי הלאומי אך בעל "קבלות" בתחום הצבאי והעירוני ולא מפחד להגיד את דעתו בקיצור - איש נחוש ואמין.
על פי גורדון (2003) הליכוד עשה עבודה שניכרת בה המחשבה הפרסומית המקצועית. הליכוד זיהה שתי בעיות עיקריות במחקרי השוק שלו: (1) אנשים אוהדים את אריאל שרון ותומכים בו, אבל מתקשים הרבה יותר להזדהות עם השם "הליכוד", עם כל הקונוטציות שלו בעבר ובהווה. (2) הבחירות אמנם לא אישיות, אבל ברור שהמאבק הוא בין שני
גנרלים, שבאופן טבעי מרכזים כוח גם כשהם נמצאים בארגון דמוקרטי לא קטן. זה שרון נגד מצנע.את המענה לבעיה הראשונה אפשר בקלות לראות בסיסמה החותמת של התשדירים. הסיסמה שבנויה כתקבולת אומרת: העם רוצה שרון, ישראל בוחרת ליכוד. גם אריאל שרון אומר את המסר הזה במפורש, חזיתית אל המצלמה: "אם אתם רוצים אותי, אתם
חייבים לבחור ליכוד", ומוסיף, בשביל מי שעדיין לא הבין: "כשאתם מצביעים ליכוד, אתם בוחרים אותי".הבעיה השניה של הליכוד היא, כמו תמיד, המאבק המסורתי מול מפלגת העבודה, שעם או בלי בחירות אישיות מקבל תמיד נופך של מאבק בין-אישי. הבעיה הזאת נענית על בסיס אלמנט פשוט אחד: מצנע חסר נסיון, והשעה גורלית מדי
לבחירה באדם כזה. אולם, על פי גורדון (2003) יש בעיה פנימית גדולה במסרים של הליכוד. מצד אחד קריאה לחיזוק הדרך הלאומית, ומצד שני שאיפה מוצהרת לממשלת אחדות. אותה ממשלת אחדות שהתפרקה, אותה ממשלת אחדות שאחראית להמון טעויות. הבעיה הזאת מזמינה מצביעים מסוימים, ומרחיקה מצביעים אחרים. אבל כמו בכל מוצר, אי
אפשר לפנות לכולם. כנראה שמישהו בליכוד החליט שזאת הפניה היעילה יותר, שתביא יותר מצביעים. מוזר איך במצבה הכל-כך קשה של המדינה, בכל תחום כמעט, מצליח שרון לצבור תמיכה כזאת. בכל מקרה, על פי גורדון (2003) ההחלטה הפרסומית של הליכוד היתה מוצלחת.
חלק ניכר מתעמולת הבחירות מופנה אל ציבור המתלבטים.ערמוני (2003) טוען כי המפלגות בישראל שוגות בפניה אל המתלבטים . ערמוני טוען כי אסור לפגוע באינטליגנציה של המתלבט, בין אם הוא מתלבט בין העבודה לליכוד או בין העבודה לשינוי. עצם העובדה שהוא מתלבט אומרת ששתי המפלגות לגיטימיות בעיניו. ניסיון לעשות
דה-לגיטימציה לאחת מהן, מעליב את הבוחר ומשיג לעיתים מטרה הפוכה. לפיכך מציע ערמוני למפלגות לחדד את המסרים הפשוטים שלהן ( "העם רוצה שרון", "צריך שינוי בממשלה", או "מאמינים בך מצנע") ולחזור עליהם כמה שיותר פעמים עד ליום הבחירות. רק כך, אלה שעדיין מהססים היום ילכו ויפחתו ככל שיגיע הרגע הקובע. ערמוני
מציע להיצמד לעיקרון ה- KISS, שפירושו
Keep it simple, stupid .
עיקרון זה שנכון לכל מסע פרסום, על אחת כמה וכמה בפרסום פוליטי. צריך מסר אחד ברור ולא גיבוב של מסרים שבסופם המתלבט לא זוכר כלום. בנתחו את הסיסמאות של המפלגות בקמפיין 2003 ערמוני מציין לטובה את שינוי והליכוד. לשתיהן סיסמה אחת ברורה שלא התחלפה במהלך כל הקמפיין. שינוי עם סיסמתה הדו-משמעית "צריך שינוי
בממשלה", עושה שינוי מושכל בשם המפלגה כחלק מהסיסמה ומזכירה מאוד את "ממשלה עם מרצ" - בבחירות 92'. הליכוד, לעומת זאת, עם "העם רוצה שרון" (שמצלצלת בדיוק כמו "העם רוצה שלום"), מנכסת לה בתבונה את כל העם ובאה מבית היוצר של "העם עם הגולן" שהייתה בעבר מאוד מוצלחת .
כחלק מאסטרטגית הפניה אל המתלבטים , יש פניה לדעות מרכז. על פי להב (2003) שרון פנה למרכז ושמאלה עם סיסמתו "רק שרון יביא שלום". כלומר בתקופת בחירות, צריך מועמד הימין להבטיח שלום, ומועמד השמאל להבטיח ביטחון. על פי העיקרון הזה נהגו בעבר רבין וברק, שכבשו את ראשות מפלגת העבודה תוך הצגת דעות יוניות, ויום
אחרי זה, "חתכו" ימינה והחלו להציג דעות נציות וביטחוניסטיות.
ערמוני משבח גם את הגרפיקה של קמפיין הליכוד ומדגיש את הנקודה האדומה ,שני פסי התכלת בצדדים, וה"שרון" הגדול. לא בכדי ראינו את העיצוב הזה חוזר באינסוף פרסומות אחרות (ניסאן, למשל). גם מפלגות אחרות תפסו טרמפ על הנקודה האדומה ושילבו אותה בקמפיינים שלהם, כדי שנטעה לחשוב שהם עם הליכוד. ולא זו בלבד, בקמפיין
של הליכוד, בעיקר בסרטים, הופיעה סיסמה נוספת "מצנע - עוד טעות של העבודה". סיסמה שנכתבה באלכסון על המסך. גם היא זכתה לחיקויים רבים, בזכות הזהות הגרפית החזקה שלה
מסיבת העיתונאים ששידורה הופסק
אחד האירועים המסעירים במערכת הבחירות היה כאשר שרון קיים מסיבת עיתונאים במטרה להשיב על ההאשמות נגדו בפרשת שרון-סיריל קרן; שידורה ברדיו הופסק לאחר כ-10 דקות, בהוראת יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, השופט מישאל חשין - שטען כי מדובר בתעמולת בחירות (9.1.03)  
מסיבת העיתונאים שודרה בשלושת הערוצים, 1, 2 ו-10, והופסקה לקראת השעה 20:10, בשל דרישת יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, השופט מישאל חשין. הרייטינג המשותף לשלושת הערוצים היה 19.3% ברבע השעה הראשונה (19:45-19:59) וגדל ל-30.2 אחוזי צפייה ברבע השעה השנייה (20:00-20:14). ממוצע הצפייה בערוץ 1 עמד על 7.8%. בערוץ
2 הממוצע היה 13.6%. ובערוץ 10 הממוצע עמד על 3.4%.
בתחילת דבריו עוד לפני שנקטע תקף שרון את מפלגת העבודה " לפני כחודשיים החליטה מפלגת העבודה, מתוך ראיית צרכיה הפוליטיים הפנימיים, לגרור את המדינה כולה למערכת בחירות. אמרתי כבר אז שהבחירות מיותרות, שההתנהגות של מפלגת העבודה, בעיצומו של מאבק נגד הטרור וערב מלחמה אפשרית בעירק, היא התנהגות מופקרת וחסרת
אחריות. אני מוכרח להודות - אפילו אני, לא העליתי בדעתי עד כמה מופקרת וחסרת אחריות יכולה להיות ההתנהגות שלהם. "... בעיני מפלגת העבודה ובמוחותיהם יש רק בחירות. כל העולם כולו סובב סביבם וסביב סיכוייהם לזכות בעוד נתח של שילטון. כך הם חושבים, או לפחות כך הם מדברים. ...ההתנהגות הזו, על חשבון הדבר הקדוש
ביותר, היא התנהגות מבישה. אבל יותר מכך. זוהי התנהגות מופקרת, התנהגות חסרת אחריות. "לטענת חשין " "כפי שנמסר לי, עמד ראש הממשלה לקיים מסיבת עיתונאים בעניין האשמות שהועלו נגדו. פתחתי את מכשיר הטלוויזיה בלשכתי - דבר שאינני עושה אלא לעתים רחוקות ביותר. ראש הממשלה הופיע על המרקע. האזנתי לדבריו, ואט אט
התחוור לי כי המדובר אינו במסיבת עיתונאים, אלא בתעמולת בחירות חריפה וקשה מפי ראש הממשלה.
למיטב הבנתי, תכנן ראש הממשלה מלכתחילה את הופעתו בטלוויזיה, ולמיטב זכרוני הוא אף נעזר ברישומים שהיו לפניו בעת שדיבר. משהתחוור לי שאין מדובר במסיבת עיתונאים, אלא בתעמולת בחירות מזוקקת, גמלה לאלתר ההחלטה בלבי שלא להתיר את השידור.
לא הייתי משנה מהחלטתי להפסיק את דבריו של ראש הממשלה, כיוון שזה השמיע תעמולת בחירות נטו, ביודעין ובכוונת מכוון, ולולא הפסקתי את דבריו, כי אז מעלתי בתפקיד שהועיד בידי המחוקק. אין אני ירא מאיש, גם לא מראש הממשלה. החוק הוא מעל כולנו. אני דוחה בתוקף האשמה שהושמעה כלפיי, ולפיה סתמתי את פיו של ראש הממשלה.
דברים אלה שנשמעים כלפיי, דברי זדון הם. הסברים חייב אני רק למצפוני ולאלוהיי, אף לא לאדם אחר עלי אדמות. מצפוני זך ונקי, ואני עומד כמאשים, ולא כנאשם".
להב ( 2003) תמה האם היועצים של שרון גאונים, והם כיוונו לכך שהשופט חשין יעצור את השידור בדיוק אחרי ששרון גומר לתקוף את מצנע והעבודה, שנייה לפני שהוא נאלץ לענות
על שאלות קשות של העיתונאים? צריך לערוך כאן בדיקה של עלות מול תועלת: מצד
אחד נגרם נזק לשרון - יש כאן פגיעה מהותית בתדמית ובמעמד שלו, מה שעלול
להרחיק ממנו את בוחרי המרכז. מצד שני, דווקא הפגיעה הזו אמורה להחזיר
הביתה את הליכודניקים השרופים (שבימים האחרונים ישבו על הגדר או "ערקו"
לש"ס ולליברמן), שראו בשידור חי איך ה"אליטות של בית המשפט" פגעו בכבוד של
המנהיג שלהם. חוץ מזה היועצים של שרון - ראובן אדלר, אייל ארד וליאור חורב
- הם לא טירונים, אלא סוסי קרבות ותיקים שעברו כבר מספר קמפיינים בחייהם,
וקשה להאמין שהם היו נופלים על דבר כל כך טיפשי, כך שנראה שאולי יש אמת
בטענה שהכל היה מתוכנן מראש.
אבנור (2003) קובע כי בבת אחת נשכחו כל פרשיות השחיתות ושרון הפך שוב לליכודניק שנרדף ע"י האליטות והתקשורת (השמאלנית), האקדמיה (השמאלנית) ומערכת המשפט (השמאלנית). השמאל שוב נתפס ע"י הליכודניקים כמחנה לא-דמוקרטי שמאחר והוא לא יכול לנצח את הבחירות (קרי, העם לא רוצה בו) הוא מנסה לעלות לשלטון באופן
לא-דמוקרטי בניגוד להכרעת העם ע"י תככים. הליכודניקים חשו השפלה, תחושות הקיפוח שוב עלו על פני השטח. אלה שהסתייגו מהליכוד בגלל פרשות השחיתות חזרו אליו - כעת גם הם האמינו לגרסה של שרון - הפרשיות האלה בושלו ע"י השמאל כדי להפילו באופן לא-דמוקרטי. התחושות האלה בקרב בוחרי הליכוד ואנשי "ישראל השנייה", שאותן
היטיב בגין לנצל במהפך הראשון, התבטאו בסקרים שלאחר מכן - 32 מנדטים לליכוד.
הציבור והתקשורת במקום להתעסק בפרשות השחיתות של שרון, עברו להתעסק בפרשת השאלטר של חשין. שרון לא יכל לבקש לעצמו "ספין-אוף" יותר טוב מזה. תחושת הרדיפה ותפיסתו של חשין כמוטה פוליטית הכריעו את הכף לטובת הליכוד.
דיון וסיכום
מערכת הבחירות של הליכוד בבחירות 2003 הייתה מוצלחת, הן מבחינת האסטרטגיה הפרסומית המקצועית והן במבחן התוצאה - הניצחון בבחירות.
מערכת הבחירות של שרון נוהלה ע"י איל ארד כמנהל האסטרטגיה. איל ארד נשיא ארד תקשורת, מבכירי האסטרטגים הפוליטיים בישראל ניהל בשנים האחרונות מספר רב של מסעות בחירות וקמפיינים פוליטיים וציבוריים, ביניהם: הקמפיין הקודם של שרון לראשות הממשלה (2001), קמפיין הבחירות של מפלגת המרכז לכנסת ה- 1(1999). , קמפיין
הבחירות של בנימין נתניהו לראשות הממשלה (1996). ,קמפיין הבחירות של יצחק מרדכי לרשימת הליכוד (1996).קמפיין הבחירות של רוני מילוא לראשות העיר תל-אביב יפו (1993). קמפיין הבחירות של עמיר פרץ לראשות הסתדרות העובדים החדשה (1998) ; (2002).ועוד.
על פי שחר (2001) הנושא המעסיק את המערכת הפוליטית הוא בעיקר בעיות החוץ והביטחון.זהו ההיבט המרכזי החוצה את החברה הישראלית.
התדמית של שרון כלוחם וכ"נץ" יחד עם הצהרות על רצון בשלום והססמא הישנה "רק שרון יביא שלום" ממצבים את שרון בלב המפה הפוליטית ומקלים עליו להיבחר בשנית.על פי האסטרטגיה החציונית ומשפט הבוחר החציוני (דורון 1988) יש יתרון לאסטרטגיה החציונית. במיוחד כאשר מול שרון עמד מצנע שנתפס כשמאלני למדי עקב הצהרות
ברורות שנשא לפני הבחירות.
שרון שידר מנהיגות וכריזמה , ולא איפשר למפלגת העבודה או מפלגות אחרות לקבוע את "סדר היום" הפוליטי בקמפיין 2003.
על פי שחר (2001) השפעת כל גורם בסדר היום הציבורי נקבעת על פי הציון היחסי של כל אחד מהמתמודדים ו"ממשקל" הנושא.
כיוון שבחינה אובייקטיבית של המצב הבטחוני והמצב הכלכלי הייתה מעניקה לשרון ולליכוד ציון נמוך למדי, האסטרטגיה הייתה להקטין את משקלם בסדר היום. גם המותג "ליכוד" לא נחשב לחזק מספיק ולכן הוסט כל המשקל אל "המותג" אריאל שרון - המותג החזק ביותר בעל הציונים הגבוהים ביותר. מערכת הבחירות הוסטה לדו-קרב
שרון-מצנע.
במצב זה היה לשרון יתרון תקשורתי ותדמיתי גדול . שרון נחשב לגיבור, פופולארי ו"מלך ישראל". מצנע , לעומתו, אף על פי שגם הוא אלוף במיל. נחשב לדמות "אפורה" מאוד.
גם כאשר התחילו הידיעות על פרשיות הנוגעות בשחיתות של שרון, הרי בספין התקשורתי (המתוכנן???) של מסיבת העיתונאים ששידורה הופסק, הוצג השמאל כמי שרודף את שרון על לא עוול בכפו, וכמי שעוסק בפוליטיקה זולה בזמן חרום. נוצר חיזוק לתחושת ההזדהות עם שרון. מי שפיקפק ביושרו של שרון נחשב למי "שהשתגע", כפי שטען שרון
עצמו בקול רועם.
קמפיין הליכוד בבחירות 2003 מהווה איפוא דוגמא לקביעה נכונה של סדר היום בקמפיין של מנהיג מכהן בתקופה בעייתית אשר מנצל את יתרונות אישיותו הכריזמתית והמנהיגותית כדי לנצח ניצחון סוחף בבחירות.
ביבליוגרפיה:
אבנור צחי (2003) "בא לקלל ויצא מברך". אתר האינטרנט לגוז
גורדון רובי (2003) שקר החן, הבל היופי. אתר האינטרנט ארספואטיקה http://www.exego.net/arspoetic/216.asp
גורן, דינה. (1986), תקשורת ומציאות; מושגי יסוד בתקשורת המונים,כתר, ירושלים
גורן דינה (1998) תקשורת ותעמולת בחירות. סקירה חודשית 35 (12), 1988, עמ' 33-27, הוצאת משרד הביטחון
דורון, גדעון (1988) פוליטיקה רציונלית בישראל.
הרמן דן (2003) תעמולת הבחירות: אסטרטגיות באפילה . ידיעות אחרונות 8.01.03
וילציג שמואל ליימן . מילה אחת שווה אלף תמונות. אותות 96, מס' 190, עמ' 8, הוצאת איגוד המפרסמים בישראל
להב יוני (2003) טעות, טועים, טעינו. אתר האינטרנט פוליטיקה עכשיו. http://www.politicsnow.co.il/mags/030102/0301028.html
להב יוני (2003) השנאה, ההפחדה והטעויות . אתר האינטרנט פוליטיקה עכשיו. http://www.politicsnow.co.il/mags/030130/0301302.html
להב יוני (2003) אפשר כבר לסכם. אתר האינטרנט פוליטיקה עכשיו. http://www.politicsnow.co.il/mags/030116/0301168.html
מלמד אריאנה (2003) אז מה העם רוצה? . ידיעות אחרונות 7.01.03
ערמוני יגאל (2003) נשיקה למתלבטים . ידיעות אחרונות 20.01.03
ערמוני יגאל (2003) אוסקר הבחירות . ידיעות אחרונות 28.01.03
ערמוני יגאל (2003) האמת - שעמום ענק . ידיעות אחרונות 8.01.03
קרמר עודד (2003) מצע פוליטי. מגזין ת"א 24/1/2003
שחר , רוני (2001) מנהיג בהזמנה. הוצאת ידיעות אחרונות
שטורם יוסי (2003) קמפיינים לדוגמא. אתר האינטרנט פוליטיקה עכשיו. http://www.politicsnow.co.il/mags/021210/0212101.html
תיבון אמיר (2002) דם יזע ודוכני נקניקיות. אתר האינטרנט לגוז
נספח: הג'ינגל של "הליכוד"
"ביחד זה אפשר
ליכוד זה ניצחון
העם רוצה שרון
שומרים על התקווה
ממשיכים בביטחון
העם רוצה ליכוד
העם רוצה שרון".
נספח: הטקסט המלא של נאום ראש הממשלה ששידורו הופסק ע"י השופט חשין
ערב טוב לכם,באתי לכאן הערב כדי לענות על העלילה הבזויה שנרקמה נגדי ונגד הליכוד במגמה אחת להפיל את השלטון בישראל בעלילה ולתפוש את השלטון בשקר. אני מבקש לתאר לכם את התפתחות הדברים בחודשים האחרונים. לפני כחודשיים החליטה מפלגת העבודה, מתוך ראיית צרכיה הפוליטיים הפנימיים, לגרור את המדינה כולה למערכת
בחירות. אמרתי כבר אז שהבחירות מיותרות, שההתנהגות של מפלגת העבודה, בעיצומו של מאבק נגד הטרור וערב מלחמה אפשרית בעירק, היא התנהגות מופקרת וחסרת אחריות. אני מוכרח להודות - אפילו אני, לא העליתי בדעתי עד כמה מופקרת וחסרת אחריות יכולה להיות ההתנהגות שלהם. אני אתן לכם דוגמא. לפני מספר שבועות ערכתי ביקור
בפיקוד העורף, כדי לבדוק את ההיערכות והמוכנות לקראת אפשרות של התקפה על תושבי ישראל. כולנו יודעים שקיימת סכנה של מלחמה בעירק. הסכנה שישראל תותקף אינה גדולה - אבל היא קיימת. ולשם כך חייבים להיערך, כדי לתת לתושבי ישראל את ההגנה הטובה ביותר. כל ילד מבין את זה - חוץ ממפלגת העבודה, תומכיה וכל מי שעוזר לה.
האחריות הזו מוטלת בסופו של דבר עלי. אני הוא ראש הממשלה. אני נושא באחריות העליונה להגנת תושבי ישראל. ואני מבקר ובודק - לפעמים בביקורי פתע - את כל נושא ההיערכות, את כל ההכנות. כך אני עושה. הייתי מועל בתפקידי אם לא הייתי פועל כך. והנה, מפלגת העבודה, יחד עם כל מי שעוזר לה, התחילו לתקוף אותי אישית,
ולהציג את ההיערכות למלחמה בתור תרגיל של בחירות. כאילו אין משבר בעירק. כאילו לא הותקפנו כבר על-ידי טילים מעירק כשכל המומחים הסבירו אז, שזה לא יקרה. זה קרה בעבר. אנחנו חייבים להיות מוכנים. אבל לא בעיני מפלגת העבודה. במוחותיהם יש רק בחירות. כל העולם כולו סובב סביבם וסביב סיכוייהם לזכות בעוד נתח של
שילטון. כך הם חושבים, או לפחות כך הם מדברים. ההתנהגות הזו, על חשבון הדבר הקדוש ביותר, היא התנהגות מבישה. אבל יותר מכך. זוהי התנהגות מופקרת, התנהגות חסרת אחריות. הדוגמא הזו מלמדת על כל מה שקורה כאן בשבועות האחרונים. תחילה יצאו למסע ציד על הליכוד כולו. ניסו להשחיר תנועה שלמה, את כל נבחריה עד האחרון
שבהם. ניסו להפוך את כולנו למאפיה, לפשע מאורגן. והכל מסיבות פוליטיות. אתם יכולים להשוות בין הדרך שבה נהגתי אני בפרשה לבין הדרך שבה נהג עמרם מצנע. הרי במפלגת העבודה התגלו תופעות חמורות ביותר: זיופי בחירות, רמאות בקלפיות שנעלמו, קניית מקום בכסף. יש חקירות במשטרה, יש כתבי אישום, יש מינויים פסולים,
תצהירי שקר, הכל. מצנע עצמו נחקר בשתי פרשיות שחיתות במשטרה וכבר התפרסמו עלילותיו הקשורות לאי שמירת טוהר המידות וקשריו עם קבלנים ואני ממון בחיפה. אני פעלתי מיד - מצנע לא עשה כלום. אני הודעתי מיד שארחיק מהליכוד ומהממשלה כל מי שיימצא בבחירתו פסול, וכך עשיתי - מצנע לא עשה דבר. שום דבר. אני מיניתי ועדה
לתיקון הפרצות בשיטה הדמוקרטית ואימצתי את מסקנותיה - מצנע לא עשה כלום כשבבחירות במפלגתו, תחת הנהגתו, התגלו זיופים חמורים. הוא לא עשה כלום ולא יעשה כלום. כי למצנע ולעיתונות המלווה אותו אין עניין בטוהר מידות - אותם מעניין רק הליכוד, לא מעניינת אותם השחיתות - אותם מעניין הליכוד. זה פגע בליכוד ולמרות
זאת, מפלגת העבודה נשארה תקועה ומצנע לא ממריא.אז עברו לשלב הבא וניסו לפגוע בי דרך הבנים שלי. לקחו את עמרי, שכל חטאו היה שבא לסייע לי, כראש ממשלה, וניסו להפוך אותו לפשע מאורגן. וכשזה לא הצליח, ניסו למצוא איזו פרשה לכאורה של איזה אי יווני ולהדביק אותה לגלעד בכוח. שיהיה ברור: פרשה ישנה, שכבר שוכבת
שנים, שאינה קשורה אלי, שגלעד בני לא נשאל על-ידי הרשויות אף לא שאלה אחת ואף לא התבקש למסור עדות - בא עיתונאי ומספר רכילות - ומפלגת העבודה קופצת מיד על השלל. גלעד, שהוא כלכלן במקצועו, עשה עבודה כלכלית - מה זה? שחיתות! גלעד קיבל שכר על העבודה, מה זה, כפי שנאמר? זה מאפיה! אני שואל, אתם השתגעתם? יצאתם
מדעתכם? ושוב, זה לא עזר. ומצנע עדיין תקוע בסקרים. הוא עדיין לא יכול. והשלטון, ריח השלטון עדיין כל כך רחוק. אין מה לעשות, עוברים לשלב הבא.מישהו, שזהותו נחקרת כעת על-פי הוראת היועץ המשפטי לממשלה - מישהו מדליף מסמך מלא רכילות ושקרים על עסקיו של גלעד, שכאילו קשורים אלי. אני רוצה להגיד לכם את העובדות
המדויקות: לפני יותר משנה, מצא מבקר המדינה כי נלקחו תרומות בניגוד לחוק והודיע לי על-כך. אני נדהמתי מהממצאים. חזרתי הביתה למשק, ודיברתי עם הבנים, ואמרתי להם, ביוזמתי: חייבים להחזיר את כל הכסף לתורמים. מיד. גם אם צריך שוב למשכן את הבית שלנו. חייבים לעשות זאת. אני היחיד שפעלתי כך, למיטב ידיעתי, אני
היחיד שפעלתי כך שהחזיר את הכסף. ברק לא עשה זאת עד היום. מצנע, בעמותה שלו, לא עשה את זה, למרות שכך נדרש ממנו. רק אני החזרתי את הכסף, ביוזמתי, בלי שמישהו הכריח אותי. לא המבקר אמר לי להחזיר. אני, כששמעתי את הגיוס הזה של התרומות מעבר למותר, אני ביוזמתי החלטתי להחזיר את הכסף. עכשיו מדובר פה בסכום גדול,
כמעט 5 מיליון שקלים. לי הרי אין אמצעים כספיים. כבר ב-1989 הוצאתי את ניהול המשק מידי, גם קודם היה נאמן, עד שהבנים חזרו מהצבא, כפי שדורש החוק. כשהבנים חזרו מהצבא הם נטלו את ניהול המשק לידיהם, לצד העסקים האחרים שלהם. היום גלעד מנהל את זה בהצלחה ואני לא מעורב - כך דורש החוק. הוצאתי את החסכונות שלי ושל
לילי ז"ל ונתתי כחצי מיליון שקלים שמחציתם במשיכת יתר. גלעד התגייס להביא את שאר הכסף. ואכן זמן קצר לאחר מכן הוא העביר לי את יתרת הסכום, קצת יותר מארבעה מיליון שקלים, ואני החזרתי את כל הכסף לתורמים והודעתי על כך למבקר המדינה. לא חיכיתי לגיוס כל הכסף. אחרי שהוצאתי את חסכונותי ואת חסכונותיה של לילי, את
חסכונות שנינו, העברתי מיד את הסכום הזה, דבר ראשון, כדי שיהיה ברור לכולם שאכן בכוונתי, בניגוד למה שעשו אחרים, להחזיר את הכסף. בכך הסתיימה הפרשה מבחינתי.אני אומר כאן בבירור: לא ידעתי במדויק כיצד הושג הכסף. דיברנו על משכון המשק, ולמיטב ידיעתי אז כך נעשה. כשנשאלתי על כך במשטרה זה מה שאמרתי, שאינני יודע
במדויק, שהבנים טיפלו בעניין ולמיטב ידיעתי המשק מושכן. אם בדיעבד נמצאה דרך אחרת - מה טוב. גלעד, בני, הוא איש עסקים מוצלח מאוד. עסקיו רחבים מאד. הוא מצליח ומרוויח ואני גאה בו מאד. אני יודע שהכל נעשה בדרך כשרה וחוקית, שהכל עשוי ומדווח כראוי. יש בידיו מסמכים שמוכיחים הכל. המסמכים החשובים, ביחס להלוואה,
הוצגו בפני הציבור במסיבת עיתונאים. אגב, את הגירסה המלאה שנמסרה, עיתון הארץ, זה שהתחיל את הפרסום, את התשובות המלאות שנמסרו, הוא לא פירסם. יש לו אחריות חשובה להביא את כל העובדות. אבל העיתון החליט לא לעשות כך. כי אחרת, מה יהיה עם השערוריה, מה יהיה עם הסקנדל. הרי מי שהדליף, ומי שניפח, ומי שחגג לא עשה
את זה כדי לברר את האמת. יש דרכים פשוטות לברר. באים, שואלים שאלות, מקבלים תשובות, בודקים מסמכים. אבל בזה הרי אין סקנדל, אתם יודעים את זה מצוין בעצמכם. את זה אי אפשר לנצל לצרכים פוליטיים. ככה אי אפשר להפיל שלטון. אז ממציאים. מספרים שקרים. מנפחים רכילות. סוחרים בבדיות.קחו למשל את סיפורו של ידידי סיריל
קרן. איש שבצעירותו, בגיל 17, בא ארצה כמתנדב, כאיש מח"ל צעיר, כמתנדב מבריטניה. נולד באנגליה, אזרח בריטי הוא בא הנה כדי ללחום יחד איתנו כתף אל כתף במלחמת העצמאות. סיכן את חייו ברגעים הקשים ביותר של מדינת ישראל. שירתתי איתו יחד במהלך תקופה ממושכת במלחמת העמצמאות. מאז שיצאנו משדה הקרב אנחנו חברים, שנים.
עשרות שנים. חוגגים את החגים יחד. הוא מכיר את הבנים מאז שנולדו, הוא מלווה אותי כל החיים. הוא אף פעם לא ביקש ממני כלום - ואף פעם לא קיבל. איו לו כאן עסקים, לא היו לו ולמען האמת, בגיל 73, אני לא חושב שגם יהיו לו. אבל הוא אוהב אותנו. הוא אוהב את הארץ. את העם, וכן - אנחנו חברים. זאת חברות בת עשרות שנים.
אגב במלחמת ששת הימים הוא חזר ארצה. גם במלחמת יום הכיפורים הוא הגיע. הוא הגיע אל כוחותי שהיו מערבית לתעלה. אני שואל אתכם: תראו מה מנסים לעשות לו בגלל העובדה שהוא חבר שלי. ואני שואל איך אפשר לנהוג כך באנשים? תראו מה עושים, תראו מה עושים. אז גלעד לווה ממנו כסף, עם ריבית, ואז החזיר את ההלוואה, עם ריבית
ושילם מס. זה שוחד? זו טובת הנאה? אני יכול בכלל לתת לו משהו? מה זה - אתם השתגעתם לגמרי? בכלל, אני מוכרח לומר, אני עוד לא ראיתי שוחד שעובר דרך כל הבנקים, כל הניירות, כל הכספים, כל הדברים האלה. אבל הטירוף אחז עד כדי כך. זה לא השחיתות מטרידה. אני היחידי שנקטתי כאן בצעדים. ואמשיך ואנקוט בצעדים. אני
היחידי שהבאתי את ההצעה הזאת לשינוי חוק הבחירות עכשיו, ואני אנסה להעביר אותו בכנסת הנוכחית. אבל לעשות דבר כזה. זה הדבר הכי נורא שיכול להיות. מדובר כאן באדם שאוהב את ישראל. מה אתם עושים לו? אין שוחד. ואין מרמה. ואין כלום. מי שרוצה יכול לקבל את המסמכים ולראות בעצמו, במקום לעשות דרמות פוליטיות. מערכת
ההדלפות השקריות הזו הגיעה לרמה כזו, שאפילו היועץ המשפטי לממשלה נאלץ להתערב. תראו מה הוא אומר על ההדלפה הזו ועל הפרסומים האלה: הוא אומר שיש כאן גם פגיעה בחקיקה וגם התערבות פוליטית גסה. הוא מינה אף את צוות לחקור את העניין, בתוכו שרות הביטחון הכללי לחקור ולגלות מי הדליף - עד כדי כך חמור הדבר בעיניו.
תראו מה אמרה ברדיו פרופ' רות גביזון מהאגודה לזכויות האזרח: היא אמרה "המעשה הזה זאת פגיעה ביכולת למשול", היא אומרת, "זה שיבוש של הבחירות". כך מתנהגת מערכת בחירות שרוצה אמת? לא! כך מתנהגים פוליטיקאים קטנים שרוצים לגנוב שלטון בכל מחיר. גם במחיר של רמיסת החוק, גם במחיר של הכפשה ושקר. מר מצנע רוצה שאני
אלך למשטרה, שאני אדבר, אפילו תשדירים כבר עושים לו בשביל זה - על מה אני צריך לדבר, על הרכילות הבזויה שממנה מנסים יועציו לפרנס את הקמפיין הכושל שלו? על מה שאני אדבר, על כל שמועה עלובה שהוא ואנשיו מפיצים? על התשדירים שלהם? הוא - הלך למשטרה על השחיתויות שלו? הוא מדבר על הזיופים במפלגה שלו? הוא עשה משהו
בכלל? שום דבר. הוא באמת מדבר - אני עושה. ואני אמשיך לעשות. אני רוצה לומר לכם, אני לא מוכן לשחק את המשחק הבזוי הזה. תרצה המשטרה לקבל תשובות - יבואו, ישאלו שאלות, אני אגיד להם כל מה שאני יודע, בלי להסתיר דבר. כי לי אין מה להסתיר. שום דבר. אדרבא, יבואו, ישאלו שאלות, יהיו גם תשובות. אני מוכן לענות על כל
שאלה.אבל אני יודע שמהיום יבואו כל יום עם סיפור חדש. עם איזו רכילות. איזה בדל של שמועה שמישהו קלט או קיבל. כל יום סיפור, כל יום שמועה, אתם יודעים עד מתי? עד אחרי הבחירות. אני מכיר את העם בישראל. אני משרת אותו כבר שנים רבות. משדות הקרב עד לראשות הממשלה. לחמתי בכל המלחמות. הקמתי בזמנו לפני שנים רבות את
הליכוד. פעלתי בתפקידים הבכירים ביותר. אז כרגע יש ניסיון של חוגים מסוימים להסתער עלי, אבל העם מבין שזה הכל פוליטיקה מלוכלכת וקטנה. כי זה עם חכם. זה עם שיודע את ההבדל בין אמת לשקר. בין מה שחשוב לרכילות זולה. העם שלנו רוצה לחיות. הוא צריך לבחור ביני - לבין אדם חסר כל ניסיון וחסר כל הבנה בנושאים
המדיניים והביטחוניים המורכבים שבהם אנחנו עוסקים היום. אני שומע את דיעותיו - לדבר היום על ערפאת. להימלט תחת אש, להיכנע לטרור - אפילו חבריו במפלגת העבודה - כמו שאמר מתן וילנאי - לא מקבלים את זה. אפילו הם מבינים שהאיש הזה הוא טעות אחת גדולה. אני לא אירתע בגלל פרובוקציות פוליטיות של בחירות מלבצע את
חובתי. אני ראש הממשלה. האחריות עלי. אני אמשיך לנהוג כרגיל, להגיד את האמת ולעשות את כל מה שאני חייב לעשות כדי להגן על תושבי ישראל, לדאוג להם, היום ואחרי הבחירות. כי החיים לא נגמרים ביום הבחירות - אנחנו צריכים להמשיך ולחיות כאן גם ביום שאחרי.לא ארתע ואמשיך, אני ראש הממשלה והאחריות עלי. עכשיו ואחרי
הבחירות.

תגים:

ליכוד · בחירות · אריאל · שרון · תעמולת · בחירות · שידורי · תעמולה

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "תעמולת הבחירות של אריאל שרון והליכוד בבחירות 2003.", סמינריון אודות "תעמולת הבחירות של אריאל שרון והליכוד בבחירות 2003." או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.

אודות האתר:

יובנק הנו מאגר עבודות אקדמיות לסטודנטים, מאמרים, מחקרים, תזות ,סמינריונים ועבודות גמר הגדול בישראל. כל התקצירים באתר ניתנים לצפיה ללא תשלום. ברשותנו מעל ל-7000 עבודות מוכנות במגוון נושאים.