היישום אינו מחובר לאינטרנט

תפיסת המוסר של "הנסיך" של מקיאוולי, והקבלתה לתורת המשחקים.

עבודה מס' 064016

מחיר: 433.95 ₪   הוסף לסל

תאור העבודה: ניסיון לשלול את הטיעון של מקיאוולי כי על השליט לנקוט בפעולות פוליטיות בלתי מוסריות בשעת משבר, או כשהוא חש איום לשרידתו שלו ושל מדינתו.

4,865 מילים ,10 מקורות ,2005

תקציר העבודה:

בעבודתי זו אנסה לשלול את הטעון של מקיאוולי כי על השליט לנקוט בפעולות פוליטיות בלתי מוסריות בשעת משבר, או כשהוא חש איום לשרידתו שלו ושל מדינתו. אלא על המנהיג לנקוט בפעולות מוסריות, לומר אמת ולשתף פעולה. מנהיג מהסוג הזה ישרוד לטווח ארוך יותר. אוכיח זאת בעזרת "תורת המשחקים" ומשנתו של קאנט. בתורת המשחקים אתאר את "דילמת האסיר" החד פעמית המופיעה בתורת המשחקים ואבדיל אותה מ"דילמת אסיר" שחוזרת על עצמה אינסוף פעמים. מכך אצא לניתוח מערכות בין-נסיכים בתקופה הנדונה, ואנסה להראות ששיתוף פעולה לאורך זמן, התורם לרווחה הכללית וליציבות האזור, חשוב יותר מדאגה אנוכית לאינטרסים הפרטיים של נסיך זה או אחר. בנוסף אנסה להציג מערכת נוספת של הנחות של עמנואל קאנט, הנוגעת לשאיפה האבולוציונית להגיע ל"מוסר הכללי", ולשלב זאת כתשובה לשאלה.

בעבודה זו לא אנתח את כל הדרכים המוסריות שעל המנהיג לנקוט. אנסה לתאר רק שני קריטריונים חשובים הלקוחים מתורת המשחקים. האחד חיובי - שיתוף פעולה, והשני מנוסח על דרך השלילה - לא לנקוט בפעולה הנחשבת לבגידה. ואוכיח כי אם המנהיג ידבק בקריטריונים אלו, חזקה עליו לצאת ממשבר וידו על העליונה.

קטע מהעבודה:

מקיאוולי נולד בפירנצה בשנת 1469, למשפחה ממעמד בינוני לתוך עידן של תמורות בלתי פוסקות. 1469 זוהי גם השנה בה עלה לשלטון לורנצו דה מדיצ'י ("המפואר"). איטליה נקרעת במאבקים בין מדינות קטנות שרוצות להגדיל את כוחן, כורתות בריתות ומפרות אותן. ישנן גם תהפוכות בתחום יחסי הפנים - מאבקים פנימיים מביאים לידי שינויי שלטון תכופים, ולחילופי משטרים תדירים, כאשר באותו הזמן גם צרפת וספרד מתערבות בתוך איטליה.

מקורות:

בעדיפות שנייה לשניהם, והוא הפשרה האופטימאלית, והיה מתאפשר רק אם יש אמון בין שניהם. מצב ב גם נקרא מצב נאש, ונובע מכך שאף שחקן לא ירצה לסכן את מצבו כדי לנסות ולהגיע למצב א.
את "דילמת האסיר" ניתן להקביל למקרים רבים בהם ישנה אפשרות בחירה בשיתוף פעולה מול אפשרות בחירה של אי-שיתוף פעולה.
המשחק של אקסלרוד: הדילמה האיטרטיבית -
רוברט אקסלרוד, פרופסור למדעי המדינה באוניברסיטת מישיגן ערך בשנת 1980 סדרה של תחרויות ממוחשבות של דילמות אסיר איטרטיביות. ההבדל בין דילמת אסיר לדילמת אסיר איטרטיבית הוא בניסוחו של רוברט אקסלרוד "צל העתיד". יש טעם לשתף פעולה עכשיו כדי להבטיח לשתף פעולה בעתיד, אבל איש אינו מתייחס לעתיד ברצינות כה רבה
כפי שהוא מתייחס להווה. השחקנים שוקלים באופן סובייקטיבי את היתרון בהווה לעומת הפסדים אפשריים בעתיד. לכן, כאשר רק הדילמה העכשווית חשובה באופן סובייקטיבי הריהי למעשה דילמה חד פעמית וניתן לצפות לבגידה. אולם כאשר השחקנים מעריכים רווחים עתידיים בדיוק כפי שהם מעריכים רווחים עכשוויים, לפנינו דילמה
איטרטיבית, שממנה נובעות כמה אסטרטגיות פעולה.
הטבלה הבאה מתארת את תוצאות "התחרות של אקסלרוד":
ערכי העדיפויות בטבלה זו הם שרירותיים ומשמשים לצורך הדגמה בלבד, כי לשני השחקנים אין אסטרטגיות טהורות עדיפות.
הערה:
עדיפויות משה:
מספר אדום
עדיפויות בני:
מספר ירוק
(כאשר בשניהם, מתחת למספר '8' אין זה נחשב לרווח ).
משה
שיתוף פעולה
בגידה
בני
שיתוף פעולה
מצב א
3,3
מצב ד
0,5
בגידה
מצב ג
5,0
מצב ב
1,1
מתוך ארבע האסטרטגיות הבסיסיות שעלו: שתף פעולה תמיד, בגוד תמיד, שתף פעולה או בגוד באופן אקראי או מידה כנגד מידה - האסטרטגיה האחרונה היא שזכתה בתחרות שנערכה ביניהן וכנגד אסטרטגיות משולבות רבות אחרות. ברוב המקרים הייתה ידה על העליונה, או לפחות שווה ליריבותיה.
בתחרות השלישית שערך אקסלרוד, הוא בדק מה יקרה אם האסטרטגיות הממוחשבות יהיו נתונות למעין "ברירה טבעית" מלאכותית. ניתן לדמות זאת למושבה של תאים שלכל אחד מהם התנהגות גנטית משלו, כאשר מדי פעם יש אינטראקציה בין שני תאים סמוכים. אינטראקציה זו כופה בחירה בין רווח אישי ובין טובת הכלל, והתאים מתוחכמים דיים
"לזכור" זה את זה וכיצד הם פעלו אינטראקציות הקודמות. לכן מצבו של התא תלוי במידת הצלחת האסטרטגיה שלו כאשר היא מעומתת עם האסטרטגיות של התאים האחרים סביבו. לאחר כל סיבוב של דילמת אסיר איטרטיבית שערך - "התרבו" התאים בהתאם למספר הנקודות שקיבלו. לכן בתחרות האיטרטיבית הבאה ישתתף דור חדש שיכלול הרבה עותקים
של האסטרטגיות המצליחות ופחות של אלו שנכשלו. הוא קיווה למצוא שלאחר דורות רבים כאלה, המצליחות ביותר יהיו נפוצות יותר, ואילו המצליחות פחות ימותו וייעלמו.
הבדיקה העלתה שלאחר כמה דורות, האסטרטגיות ה"טורפות" נקלעו לצרות כאשר ה"טרף" שלהן (אסטרטגיות שניתן לנצלן) נכחד, החלו לרעוב, וכאשר עומתו עם מידה כנגד מידה או עם אסטרטגיות נוספות שלא ניתן לנצלן הן נכנסו למחזוריות של בגידה הדדית והצלחתן הייתה מעטה. בסופו של דבר מידה כנגד מידה הייתה האסטרטגיה הנפוצה
ביותר בהדמיה.
כך הציג אקסלרוד תיאוריה המראה כיצד שיתוף פעולה עשוי להופיע בסביבות לא תומכות. מידה כנגד מידה אינה מצליחה במיוחד בעימות עם אסטרטגיות נצלנית מאוד כגון בגוד תמיד. אבל אם עולה בידי מושבה של שחקני מידה כנגד מידה לערוך את רוב האינטראקציות שלהם עם חברים אחרים של המושבה, הם יכולים להצליח יותר משחקני בגוד
תמיד. זאת מכיוון שבאינטראקציה בין שחקן מידה כנגד מידה עם שחקן בגוד תמיד שניהם מרוויחים נקודה אחת, ובאינטראקציה עם שחקן מידה כנגד מידה שניהם מרוויחים 3 נקודות, ולכן מספר משתפי הפעולה יגדל בהשוואה לשחקנים ה"טורפים".
שיתוף פעולה ניתן לראות בטבע כאינסטינקט הישרדותי בין דגים, יונקים, ציפורים זוחלים וחרקים. כך דגי ה"קוצן" משתפים פעולה בזמן שמתקרב דג טורף לידם, גם ידוע שיונקים מסכנים עצמם בשמירה על שאר חברי העדר, טורפים עובדים בלהקות, נמלים פועלות מאכילות את חברותיהן לקן ומגנות עליו במשותף, ובמחקר שנערך על-ידי
ג'רלד ס' וילקנסון התגלה כי גם ערפדים מאכילים אחד את השני בדם בראש ובראשונה על סמך ההיכרות ביניהם וזיכרון הנתינה ההדדית.
הקושי המעשי הוא לאו דווקא לדעת מתי לשתף פעולה ומתי לבגוד, אלא להחליט מה באמת קורה בעולם האמיתי, כי בו לא תמיד ברור אם מישהו שיתף פעולה או בגד. פעולות יכולות לקרות אי שם בין הקצוות האלה, ולעיתים קרובות לא ברור מה עשה היריב. וכאשר אחד השחקנים לא יודע מה עשה השחקן האחר - אי אפשר להשתמש בשום אסטרטגיה
מובנית. בעולם ששוררת בו אי ודאות, מוכרת התופעה בקונפליקטים אמיתיים שכל מחנה טוען שהאחר הוא שהתחיל, והוא פשוט הגיב במידה כנגד מידה. כך מסלימים קונפליקטים באופן הדדי, וכך גם כל מחנה יכול להטיל את האשם על מחנה אחר בחציית סף המלחמה.
מקיאוולי הולך על הקו הדק של הצגת מראית עין תמימה וישרה כלפי חוץ, ומאחורי הקלעים הנעת המערכת נטולת המוסר לטובת תועלתו ותהילתו של הנסיך בלבד. הבעיה היא שאין לבני אדם מאה אחוזי הצלחה בכל מעשיהם, ולפיכך עלולים לטעות בשיקוליהם. נניח לרגע שנסיך מסוים הצליח לבגוד בנסיכים שבסביבתו פעמים מספר ללא ידיעתם, אך
פעם אחת התגלתה בגידתו. עד אותו הרגע הוא עשה רווח נאה מבגידתו, אך הרווח הוא קצר מועד, ואותם הנסיכים (כל אחד בנפרד או כהתאגדות משותפת) מחזירים לו מעתה באותה המטבע בהתאם לשיטת מידה כנגד מידה, לאורך שנים רבות אחר כך. האם כעת במבט לאחור, כדאי היה לו לבגוד בנסיכים או לא? האם דברי מקיאוולי עצמו שאדם צריך
לראות את הרעות שעומדות בדרכו ובעזרת ה-VIRTUE שלו להתגונן מפני ה- FORTUNA, לא סותרים הנחה זו שיכול להיות ויתגלה דבר בגידתו במהלך הזמן, ובכך ירע הנסיך את מצבו בעתיד? האם הנסיך לא צריך לחתור להשיג עתיד רגוע ויציב עם רווחה ברורה, ובכך להגן על עצמו לעומת עתיד לא יציב, רעוע ובוגדני?
נסיך - לדעתו של מקיאוולי, חייב לחשוב על השלכות מעשיו בין אם הם נסתרים ובין אם לאו, מחשש שיתגלו. לשיטתו של אקסלרוד בהנחה שהנסיך רוצה רק את טובתו עצמו - חייב הוא לשתף פעולה עם הסובב אותו כדי להשיג רווחה מקסימאלית ובטוחה לאורך טווח. וכפי שראינו ממבחניו של אקסלרוד - החתירה לשיתוף פעולה עדיפה על פני
החתירה לבגידה, גם כאשר היא מתבצעת בסביבה לא תומכת.
מלחמת שלושת ה-"הנרים" כדוגמא לשלילת נקיטת עמדה פוליטית בלתי מוסרית
סקירה היסטורית.
מלחמות הדת של צרפת, היו סדרה של קונפליקטים בין הליגה הקתולית להוגונוטים הבורבונים מאמצע המאה ה-16, ועד ל"חוק נאנטס" בשנת 1598. בשנת 1560, קתרין דה מדיצ'י הפכה להיות עוצרת של שארל התשיעי. למרות היותה קתולית מושבעת, היא היתה מוכנה לנהוג ביד רחבה כלפי ההוגונוטים, ובלבד שיהיה זה כמשקל נגד לדוכס מגיז,
שקיים ברית עם ספרד. לכן היא גם תמכה בסובלנות דתית בדמות "חוזה הסובלנות" שנחתם ב-1562, המאפשר להוגונוטים להתפלל מחוץ לערים בפומבי, ובתוך הערים ביחידות. בראשון במרץ 1562, סיעה מטעם הדוכס מגיז תקפה הוגונוטים באמצע טקס ב"וואסיי", וערכה בהם טבח. כך הופר החוזה, שעורר תגובה מאת הבורבונים, שגררה השתלטות על
ערים משני הצדדים, ואת הרצחו של הדוכס מגיז. פחדיה של קתרין שהלחימה תימשך גרמו לה לשוחח על שביתת נשק ועל "חוזה אמבויס" ב-1563. כתוצאה מהויתורים ההדדים כל הצדדים לא היו מרוצים, האווירה התחממה וההוגוניטים החלו לחשוש מהכוונות האמיתיות של הספרדים, כאשר האחרונים כפו את המשנה האסטרטגית שלהם מאיטליה וצפונה
לאורך הריין, וביצעו נסיון כושל לשלוט על המלך. מעשה זה עורר התפרצות נוספת בהמשך, שהסתיימה ב"חוזה לונגג'ומאו", הלא מוצלח. במרץ 1568 בספטמבר באותה שנה, שוב פרצה לחימה וקתרין ושארלהחליטו לנסות את מזלם עם סיעת הגיז. כך שוב הופרה הסובלנות הדתית וההוגונוטים לחמו בקתולים עד לחוזה נוסף שנחתם בסנט ג'רמיין
באוגוסט 1570, חוזה שאיפשר להוגונוטים להביע את דתם בפומבי.
בעקבות התחממות יחסים בין שארל התשיעי לבין מנהיגי ההוגונוטים ובמיוחד כלפי גספרד דה קוליני, נעשה המצב מסובך יותר. כיון שבעקבותיה הפכה קתרין לחשדנית עד שבסופו של דבר נזדעקה כשהתברר לה שצ'ארלס בדרך לברית עם אנגליה ועם המורדים ההולנדים. לכן היא ארגנה את רציחתו הכושלת של קוליני, ועקב כך שוכנע שארל
שההוגונוטים לא ירפו עד שיוכלו לנקום בכתר. באותו הזמן הוגונוטים רבים היו בפאריס עקב חתונתם של הנרי מנבארה (לימים המלך הנרי הרביעי) למרגריט לבית ואלואה הקתולית, ונטבחו שם באישור שארל כמכת מנע. הטבח ידוע בהסטוריה כטבח יום ברתולומאו הקדוש. בפאריס נטבחו הוגונוטים בהמוניהם, ובימים שלאחר מכן נטבחו רבים
מהם גם בפרובינציות.תגובותיהם של פיליפ השני מספרד ושל האפיפיור גרגורי ה-13 לטבח היו צפויות. הם הכריזו שהם מרוצים מהתוצאה, שהוצגה כשואה על ידי מתנגדיהם ברחבי אירופה, ובצרפת עצמה התחזקה האופוזיציה ההוגונוטית לכתר.
במאי 1574 נפטר שארל התשיעי וירש אותו הנרי השלישי. במהרה מצא עצמו הנרי השלישי באותו המצב של נסיון השמירה על האוטוריטה של המלכות בעוד היריבות בין הסיעות נמשכת. לסיעת הגיז שהקימה את הליגה הקתולית, היתה תמיכה בלתי-מעורערת של הספרדים ולכן היו בעמדה חזקה במהלך שנות ה-80 של המאה. לעומתם להוגונוטים היה
היתרון של בסיס כח אזורי בדרום מערב. הם נתמכו בעקרון על ידי כוחות פרוטסטנטים, כמו אנגליה או המדינות הגרמניות, אך בפועל לא מומשה תמיכתם.
בשנת 1584 העניינים שוב יצאו מגדרם, כאשר נפטר האח הצעיר של הנרי השלישי, שהיה יורש העצר. להנרי השלישי לא היו ילדים, ולכן עקב מות אחיו הצעיר ומותו של שארל, הפך ראש הבורבונים, הנרי מנבארה הבא בתור לרשתו דרך סבתו, שהיא אחותו של פרנסיס הראשון. מנקודת השקפתם של הקתולים מדובר היה באסון, ומשנת 1585 עד לשנת
1589 התחוללה לחימה בין שלושת ההנרים: הנרי השלישי, הנרי מגיז, והנרי מנבארה. בתחילה ניסה המלך לשים עצמו בראש הליגה הקתולית, וניסה בו בזמן גם להתייחס באהדה להסדר החדש, בו הנרי מנבארה הוא היורש. הקיצוניים הקתולים ראו בכך הפניית עורף נגדם, ודרשו דיכוי מלא של ההוגונוטים. במאי 1588 אנשי פאריס יצאו נגד
המלך בתמיכה לסיעת הגיז, וגרמו לבריחתו. בנסיון לפתור את המשבר הציעה סיעת הגיז לפתור זאת יחד בישיבה של שלושת ה"הנרים" ב"בלויז". שם, לפקודת המלך, הובל למלכודת ונרצח הנרי מגיז. הליגה הקתולית נכנסה לטירוף, פאריס כולה הקצינה, וה"סורבון" הכריז כי נקמה נגד המלך זהו מעשה דתי וצודק, הצהרה שזכתה לגיבוי של
האפיפיורות. כתוצאה מכך נרצח זו הנרי השלישי על ידי נזיר קיצוני ביולי 1589, אך הספיק רגע לפני מותו למנות את הנרי מנבארה ליורשו.
העניינים הגיעו לידי כך שבשנת 1590 המלך הנרי הרביעי, מי שהיה הנרי מנבארה, שלט על הדרום ועל המזרח. הוא ידע שעליו להשתלט על פאריס אם ברצונו לאחד את הממלכה, ולכן צר על פאריס, אך לא עמד כנגד כוחם של הספרדים. בהבינו שאין שום תקווה למלוכה פרוטסטנטית בפאריס הקתולית, הודיע כי: "פאריס שווה מיסה", המיר את דתו
והוכתר ב"שארטרס" בשנת 1594.
הליגה המשיכה להילחם, אך לאחר שהרבה קתולים שוכנעו כי ניתן להתפשר לאחר המרת הדת של הנרי הרביעי, מלאו את שורותיה קיצוניים בלבד. הספרדים נסוגו מצרפת תחת תנאי "שלום ורוינס", והנרי הרביעי עמד כעת לפני המשימה של איחוד מחדש של צרפת תחת רשות אחת. כצעד ראשון היו שיחות הפשרה ב"נאנטס", שבמקום רק מחווה של כוונה
כנה להתפשרות, היוו סוג של שביתת נשק תמידית בין הדתות, עם ערבויות לשני הצדדים.
בזה תמה מלחמת האזרחים שהתרחשה מאמצע המאה ה-16 ועד ל1598.
ניתוח האירועים על פי תורת המשחקים.
בניתוח שלאחר מעשה ברור כי כל עוד הצדדים דאגו לאינטרסים האנוכיים שלהם ולא דאגו לראות את התמונה במלואה. וכל עוד הרג המונים ורמאות היוו חלק נכבד מהמשחק האנוכי-אינטרסנטי של כל אחד מן הצדדים - אף אחד מן הצדדים לא השיג רווחה ויציבות לטווח ארוך.
קתרין דה מדיצ'י היתה אחד השחקנים הראשיים במהלכים שתוארו. היא עמדה מאחורי שארל והנרי השלישי, וכיוונה את מהלכיהם לפי ספקטרום הראייה שלה. בשנת 1562 כשבחרה להפגין סובלנות כלפי ההוגונוטים, ולמרות היותה קתולית מושבעת, היא הפגינה שיתוף פעולה. אולם תקיפתו של הדוכס מגיז את ההוגונוטים ב"וואסיי" באותה שנה,
גררה מידה כנגד מידה של ההוגונוטים, תקיפות משני הצדדים ואת הרצחו. שוב ניסתה קתרין דה מדיצ'י לשתף פעולה כאשר הנהיגה שביתת נשק בשנת 1563, אולם נסיון כושל של הספרדים לשלוט במלך גרר תגובת מידה כנגד מידה של ההוגונוטים. האדמה עדיין לא שקטה, והיא ניסתה את מזלה עם סיעת הגיז. ההוגונוטים ראו בזה את הפרה של
חוזה הסובלנות, ולכן נקטו במידה כנגד מידה מכיוונם. הלחימה התחדשה עד שנת 1570, שנה בה נחתם חוזה סובלנות נוסף בין הצדדים.
ברגע שקתרין דה מדיצ'י מגלה ששארל הולך לכיוון של שיתוף פעולה מלא עם אנגליה, היינו לכיוון ברית עמה, היא מורה על רציחתו של ראש ההוגונוטים - קוליני.
קתרין ניסתה לשתף פעולה אך היא בחרה שיתוף פעולה כל פעם עם צד אחר. אולם שיתוף פעולה עם צד אחד התפרש כבגידה כלפי צד אחר. כי שיתוף פעולה עם צד אחד הוביל לחוסר סובלנות כלפי האחר. היא נקטה בפעולה פוליטית לא מוסרית כי רצתה לשרוד, ועל פי תורת המשחקים היא נכשלה כי הפכפכותה הובילה לכשלונה. כתוצאה מכך ומפחד
שההוגונוטים ינהגו במידה כנגד מידה כנגדו, מגדיל ועושה צ'ארלס כאשר מורה על טבח יום ברתולומאוס הקדוש, בו נרצחים אלפי הוגונוטים. המלך מקבל לכך גיבוי מאת האפיפיור ומאת פיליפ השני, אולם כתוצאה מהטבח מתחזקת האופוזיציה ההוגונוטית לכתר בכל צרפת. לאחר שנפטר אחיו הצעיר והנרי מנבארה הפך ליורש העצר, ולאחר
נסיונו לעמוד בראשות הליגה במקביל להסכמתו הלא רשמית לירושה - הנרי השלישי סולק מפריז.
פריז הקתולית ראתה בהעמדת הפנים שלו כאילו הפנה לה עורף, ונהגה בו במידה כנגד מידה כאשר סילקה אותו מהעיר. המלך הגיב כאשר הוא הוביל את הדוכס מגיז למלכודת מוות, שעוררה מידה כנגד מידה נגדו, כאשר הליגה הקתולית, הסורבון והאפיפיורות ביקשו נקמה, שלא איחרה לבוא.
רק לאחר שהנרי מנבארה התמנה לשמש כהנרי הרביעי, והמיר את דתו - שיתוף הפעולה היה מלא, הכוחות הספרדים יצאו מצרפת בהסדר, וצרפת שבה להיות מאוחדת, משגשגת ויציבה.
נראה כי בכל פעם בה אחד מהצדדים ניסה לעצור את כדור המוות מלהסתובב, צד אחר נתן לו דחיפה קלה. כך נגרם רצף של תגובות מידה כנגד מידה של כל צד כלפי האחר. רצף זה נפסק רק בזכות שיתוף הפעולה המלא של הנרי הרביעי, שכלל ויתור עצמי טוטאלי, ויתור על אידיאל דתי וערבויות לשני הצדדים הלוחמים - על מנת לדאוג לרווחה
הכללית בתוך צרפת, ביטחון, יציבות, והרחקת הכוחות הזרים שבה. הנרי הרביעי פעל אף בשונה מדרכה של קתרין דה מדיצ'י. אשר הסכימה לשתף פעולה באופן חלקי בלבד. אמנם דרכה בתחילה הייתה לקראת שיתוף פעולה רב יותר משל שאר השחקנים באיזור. אולם אם היתה נוהגת שיתוף פעולה מלא מלכתחילה, כפי שעשה הנרי הרביעי, אולי היתה
נגזרת מכך תוצאה אחרת שמשמעותה היא רווחה עצמית וכללית, בטחון יציבות, והרחקת כל הרעות שהיו סביבה בכל המחצית השנייה של המאה.
"לשלום הנצחי" - עמנואל קאנט:
עמנואל קאנט בספרו "לשלום הנצחי" מבקש לעמוד על ההתנהגות הניסיונית של בני האדם בכלל, ובכך להראות שהמגע הממשי שבין בני האדם במסחר ובמדיניות מביא לשיתוף פעולה ביניהם. עניין זה ממוקד סביב הרעיון כי הטבע עצמו מוביל לשותפות או לשלום בין בני האדם, וכי השלום אינו איזשהו חזון, אלא הוא בגדר תכלית של הטבע.
קאנט מנסה להביא מדינות אויבות לידי חתימת הסכמי שלום האחת עם השנייה. וכך הוא אומר באירוניה על התנהלות המדינה מבחינת מוסר משפטי:" רק אי ההצלחה שלהם יכולה לבייש אותן...אם כן נותרה להם היוקרה המדינית שעליה יכולות הן לסמוך בבטחה, כלומר ההגדלה של עוצמתם, תהא הדרך שזו תירכש אשר תהא". בהמשך מביע את עמדתו
כי למרות שישנה רשעות מסוימת שמושרשת בטבע האנושי, "עדיין יכולים להטיל בה ספק בני אדם החיים יחד בתוך מדינה אחת". ומראה כי כל אחד מאמין לגבי עצמו שהוא יקיים את מושג המשפט כקדוש ויציית לו, אם יוכל לצפות מהאחרים להתנהג כך:" כיוון שכל אחד, מתוך דעתו הטובה על עצמו, מניח בכל זאת רחשי לב מרושעים אלו אצל כל
האחרים, הרי הם מגידים זה לזה, באופן הדדי, את משפטם... אולם כיוון שרכישת הכבוד בפני מושג המשפט... או אז רואה כל אחד שהוא חייב מצדו לנהוג במתאים לכך, אפילו יעשו האחרים כפי שיעלה על רוחם".
בכתבו על ה"פילוסופיה של הדת", מראה כי החוק המוסרי מצווה אותנו להיות אנשים טובים יותר. ובמאמרו "Idea For A Universal History", הוא כותב כי מטרת הטבע היא התקדמות אבולוציונית של מוסר האדם, ורואה בהתנהגות מוסרית של כל פרט התקדמות צעד נוסף לקראת המטרה הנעלה של קידום האנושות למוסר גבוה יותר. הוא רואה
ב"טוב" את המעשה המוסרי שגורם לאדם להתעלות מעל לכל שיקול רציונאלי כלשהו ולחשוב ברוח מוסרית, נעלה יותר. כן הוא מבדיל בין איש המדינה המוסרי לבין איש המוסר המדיני, כשמסביר כי איש המוסר המדיני מתחיל היכן שהפסיק איש המדינה המוסרי...
על פי תפיסתו ניתן לעשות אנאלוגיה לנסיך שבוחר לשתף פעולה ופועל ברוח איש המוסר המדיני. וזאת משום הרצון ה"מוסרי" של הנסיך להתקדם צעד נוסף אל עבר קשר יציב יותר וחזק יותר, ולהפגין אמון הדדי וכוונה טובה מצדו. זוהי בעצם התקדמות לקשר בו גם יש רווחים גדולים יותר, ולמרות הסיכון הגדול שהנסיך לוקח, זהו בעצם
המעשה שהוא מחויב לעשותו לטובת הכלל, קרי לטובת המוסר הכללי. ובכך שעושה זאת, הוא מקרב את האנושות כולה קרוב יותר למטרת הטבע, לרווחה הכללית, ומעלה בשלב נוסף את ההתפתחות האבולוציונית של המוסר לקראתה.
סיכום:
תורת המשחקים עוסקת בבחירה הרציונאלית היחידה של פרט אל מול פרט אחר. עניין זה נובע מהחישוב הקר שתועלת כלל המערכת איננה חשובה, וחשובה רק הישארות הפרט ביתרון אל מול פרט אחר. זאת גם אם ישנו סיכוי שאותו הפרט ירוויח משיתוף הפעולה יותר ממה שהרוויח בלעדיו, ובלבד שלא יהיה סיכוי לפרט האחר לאיים עליו ממעמד רם
יותר. לעומתה מתייצב קאנט וכותב שאם ניתן לספק את טובת המערכת בכללה - היא יותר חשובה מהפרט, גם אם יש סיכון בדבר, כאשר להשקפתו האדרת המוסר הכללי חשובה יותר.
אולם כאשר מדובר בדילמת אסיר איטרטיבית, מסקנת שתי הגישות דומה. גם תורת המשחקים וגם קאנט מצדיקים במקרה זה את שיתוף הפעולה לעומת הבגידה והחשיבה על האינטרס העצמי. קאנט מעדיף זאת על מנת לקדם את המוסר הכללי, ואילו תורת המשחקים מעדיפה זאת על מנת ליצור סביבה בטוחה לפרט ורווחה טובה יותר לטווח הארוך.
לכן ההיגיון מאחורי דבריו של מקיאוולי הוא כנראה אותו ההיגיון שהנחה את הוגי תורת המשחקים, במשחק יחיד או במשחקים סופיים, ששם בראש מעייניו את הסיכון הנמוך שעל הפרט לקחת. אולם הוא מתעלם מהצורך של שמירת הקשר הטוב עם הצד השני. ואילו במשחקים אינסופיים, בהם נדרשת מחשבה על המשך הקשר עם היריב, יציבות, רווחה
וביטחון - שיטתו של מקיאוולי נוגדת את השקפת תורת המשחקים ואת השקפתו של עמנואל קאנט. מקיאוולי אמנם מטיף לנסיך לנהוג ב"מראית עין", היינו מצד אחד להיראות ישר וכן, ומן הצד השני להיות נבזה, ולחבל תחבולות כדי להאדיר את תהילתו, אך אינו מתחשב בכך שתחבולות סופן להיחשף מתישהו. הוא גם אינו שולל התנהגות נבזית
מוחלטת, וכך כותב:"ולכן צריך... לדעת להכנס לדרך הרע כל עוד הוא מוכרח".
הנרי השלישי לא הצליח לנהוג ב"מראית עין", בפועלו לפי ה"מתכון של מקיאוולי", כאשר בזמן שעמד בראש הליגה הקתולית ונוצר מצב שגרם לו להסכים באופן לא רשמי שיורשו יהיה הוגונוטי. בקשתו להעמיד פנים דירדרה אותו לידי בריחה מפאריס, רציחה פוליטית והקטנת עמדתו בכל פאריס הקתולית עד כדי איבוד חייו ומהותו.
בראייה לאחור אילו היתה קתרין דה מדיצ'י בוחרת בשיתוף פעולה מלא מתחילת המאורעות, והיתה כופה את חוזה הסובלנות הראשון ביתר שאת, יכול להיות שמצבה היה שונה. אך דאגתה האנוכית לסביבתה הקרובה היא שבסופו של דבר היתה בעוכריה. כמוה נהגו גם שארל והנרי השלישי, וכך גם נהגה סיעת הגיז וההוגונוטים עד להתמנותו של
הנרי מנבארה להנרי הרביעי.
ואילו מן הצד השני ישנו מעשהו של הנרי הרביעי, שהלך נגד כל הסיכויים, הצליח להפוך את הקערה על פיה בצרפת, ולשכנע את כל הבוגדים שסבבו אותו לשתף פעולה. ועל ידי כך הוכחתי את טענתי כי שיתוף פעולה לאורך זמן, התורם לרווחה הכללית וליציבות האזור, חשוב יותר מדאגה אנוכית לאינטרסים הפרטיים של נסיך זה או אחר.
סוף דבר:
מגוון השיקולים שהוצגו לעיל היו תוצאות כדאיות של "משחק אסיר איטרטיבי", משנותיו של עמנואל קאנט השואפות לשיתוף פעולה כללי כמטרת טבע וכמוסר כללי, והסקירה ההיסטורית שמצאה כי שיתוף הפעולה עדיף לאורך טווח ארוך. מכל אלו עולה המסקנה כי מקיאוולי ראה את תהילת הנסיך באופן צר ולא השכיל להבין את התמונה במלואה -
אותה תמונה בה המרחב הסביבתי, השלטוני, והקשר הבין-נסיכי, הם אלו שמביאים ליציבות או לערעור המשטר. מקיאוולי ראה בנסיך את בסיס מרכז הכוח, ושאותו הכול סובב. אולם מתברר מהסקירה ההיסטורית כי התרחשויות הן דינמיות. היינו כל נסיך מסתובב סביב הנסיכים שבאזורו, פועל באינטראקציה מולם, ובתגובה למעשיהם. מכאן אנו
למדים שאם אופי פעולת המערכת אינה נקבעת לפי צביונו של נסיך אחד ויחיד - אזי על כל הגורמים לשתף פעולה על מנת להגיע לשביל הזהב הרצוי, שייטיב עם כולם.
כתוצאה משיתוף פעולה שכזה בהכרח נובעת אותה התהילה שמקיאוולי מרבה לייחל לה, תהילה תלוית הקשר, נסיבות ויציבות, המצריכה בהכרח קשרים טובים עם הסובבים, כאשר אמינות ושיתוף פעולה מצויים בלב העניין.
ביבליוגרפיה
מקורות
מקיאוולי ניקולו, הנסיך, דביר, ירושלים (2003).
קאנט עמנואל, לשלום הנצחי, האוניברסיטה העברית, ירושלים (תמוז תשל"ה).
Kant Immanuel, Perpetual Peace And Other Essays,  edited by David P. Barash, Oxford University Press, Oxford (2000).
ספרות עברית
ברלין ישעיה, נגד הזרם, עם עובד, תל אביב (1986).
סטארטן פול, שעה קלה עם מקיאוולי, מודן, תל אביב (2000).
פאונדסטון ויליאם, דילמת האסיר, זמורה ביתן, תל אביב (תש"ס).
שמואל הוגו ברגמן, הפילוסופיה של עמנואל קאנט, האוניברסיטה העברית, ירושלים (תשנ"ז).
ספרות אנגלית
Beame M. Edmond, "The Use and Abuse of Machiavelli: The Sixsteen-Century French adaptation", Journal of the History of Ideas, Vol.43, No.1 (Jan-Mar.1982).
אתרי אינטרנט-
http://www.nationmaster.com/encyclopedia/Huguenot-Wars,
נקרא בתאריך 22.03.05.
מדריכי לונלי פלאנט, פריז, באתר YNET:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-107730,00.html, נקרא בתאריך 24.03.2005.
ספר התנ"ך, בראשית, פרק ח, פסוק כ"א.
מקיאוולי ניקולו, הנסיך, דביר,ירושלים (2003). פרק יז, עמ.81-82.
מקיאוולי ניקולו, הנסיך, דביר, ירושלים (2003). פרק כה.
מקיאוולי ניקולו, הנסיך, דביר, ירושלים (2003). פרק ז.
מקיאוולי ניקולו, הנסיך, דביר, ירושלים (2003). פרק יח.
מקיאוולי ניקולו, הנסיך, הוצאת דביר, ירושלים (2003). פרק טו.
בעבודה זו לא אנתח את כל הדרכים המוסריות שעל המנהיג לנקוט. אנסה לתאר רק שני קריטריונים חשובים הלקוחים מתורת המשחקים. האחד חיובי - שיתוף פעולה, והשני מנוסח על דרך השלילה - לא לנקוט בפעולה הנחשבת לבגידה. ואוכיח כי אם המנהיג ידבק בקריטריונים אלו, חזקה עליו לצאת ממשבר וידו על העליונה.
נקודות למחשבה:
לעיתים קרובות מוצגים השחקנים של תורת המשחקים כ"אגואיסטים הדואגים לעצמם". היריבים המוצגים בה הם פושעים חסרי מוסר וחסרי רחמים, כדי לאפשר התייחסות לתועלת בלבד. לאנשים אלו אין נקיפות מצפון אתיות על בגידה, או על תגמולים רוחניים תמורת נדיבות לב, שעלולים לסבך את התמונה. אולם בחיים המציאותיים המצבים
מורכבים הרבה יותר, וכל שני אנשים ידרגו את תוצאותיו של משחק מורכב שכזה באופן שונה.
ההנחיות של תורת המשחקים מבוססות על ההנחה שמדובר במשחק "רציונאלי". אולם הנחיה זו אינה טובה ביותר כאשר השחקנים האחרים הם אי-רציונאלים.
אסטרטגית מידה כנגד מידה - שתף פעולה בסיבוב הראשון, ואחר כך עשה כל מה שהשחקן האחר עשה בסיבוב הקודם. האיום המשתמע מהתנהגותה: עשה לזולת מה שאתה רוצה שהזולת יעשה לך - אחרת...!
לאחר שנעקצה בסיבוב הראשון.
פאונדסטון ויליאם, דילמת האסיר, זמורה ביתן, תל אביב (תש"ס). עמ.307.
מקיאוולי ניקולו, הנסיך, דביר, ירושלים (2003). פרק ז.
http://www.nationmaster.com/encyclopedia/Huguenot-Wars, נקרא בתאריך 22.03.05.
של שלושה עקרונות שבן האדם משתמש בהם, הנובעים מאנוכיות.
מדריכים מדיניים.
עמנואל קאנט, לשלום הנצחי, האוניברסיטה העברית, ירושלים (תמוז תשל"ה). עמוד 75.
שם, שם. עמוד 75.
דימוי ה"משפט" שעליו מדבר קאנט הוא מין מוסר כללי, ותמיכה ועידוד בין בני אדם.
שם, שם. עמוד 76.
ברגמן שמואל הוגו, הפילוסופיה של עמנואל קאנט, האוניברסיטה העברית, ירושלים (תשנ"ז). עמוד 155.
Immanuel Kant, "Idea For A Universal History", Perpetual Peace And Other Essays,  edited by David P. Barash, Oxford University Press, Oxford (2000). pp. 29-40.
מקיאוולי ניקולו, הנסיך, דביר, ירושלים (2003). פרק יח.
21
20

תגים:

מקיאבלי · מקיאוולי · קאנט · דילמת · האסיר · אקסלרוד · מלחמות · הדת · צרפת · הוגונוטים · בורבונים

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "תפיסת המוסר של "הנסיך" של מקיאוולי, והקבלתה לתורת המשחקים.", סמינריון אודות "תפיסת המוסר של "הנסיך" של מקיאוולי, והקבלתה לתורת המשחקים." או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.

אודות האתר:

יובנק הנו מאגר עבודות אקדמיות לסטודנטים, מאמרים, מחקרים, תזות ,סמינריונים ועבודות גמר הגדול בישראל. כל התקצירים באתר ניתנים לצפיה ללא תשלום. ברשותנו מעל ל-7000 עבודות מוכנות במגוון נושאים.