היישום אינו מחובר לאינטרנט

תפיסתו התיאולוגית והאנטי מלוכנית של אברבנאל כחזון הגאולה האלוהית העתידה

עבודה מס' 060829

מחיר: 240.95 ₪   הוסף לסל

תאור העבודה: בחינת תפיסתו התיאוקרטית של אברבנאל לגבי שלטון עצמי של היהודים.

4,417 מילים ,14 מקורות ,1998

תקציר העבודה:

תפיסתו התיאולוגית והאנטי מלוכנית של אברבנאל
כחזון הגאולה האלוהית העתידה

תוכן עניינים:
מבוא
פרק א: חוק הטבע על פי אברבנאל
פרק ב: תיאוקרטיה כשיטת שלטון אידיאלית
2.1 הפסול בצורת שלטון כלשהי
2.2 יחודו של עם ישראל
2.3 השלטון התאוקרטי האידיאלי
פרק ג: ממשלת אלוהים העתידה
סיכום
ביבליוגרפיה

מבוא

דון יצחק אברבנאל, יליד 1437, בין למשפחה אשר האמינה כי היא נצר לבית דוד,
היה בעל נסיון מדיני ומוניטרי רב ושירת בימי חייו מלכים שונים בפורטוגל, ספרד
ומדינות איטליה. הוא היה מנהיגם של גולי ספרד, כאשר מצא לו מקלט בנאפולי וגם
שם התבסס בעמדה בכירה בחצר המלוכה.

עבודתי זו תתמקד בתפיסה התיאולוגית והמדינית של דון יצחק אברבנאל, אשר
רואה באדם חוליה מקשרת בין שני עולמות: עולם החומר ועולם הרוח.
אברבנאל מבסס את מהלך ההיסטוריה על אלוהים, הטיף לזכות האדם על חייו
וחירותו, כיוון שכל בני האדם שווים בפני האל. אברבנאל רואה את עם ישראל שונה
ונעלה מאומות העולם, כיוון שישראל אינה תחת ממשלת מזל וכוכב, אלא נתונים
להשגחתו של האל עצמו, ומשום כך נקרא האל 'אלוקי ישראל'. הכוהנים הינם בעלי
עליונות בעם ישראל לפי אברבנאל, כיוון שעבודתם היא לפני האלוהים.
אברבנאל רואה בעבדות דבר הגרוע מרצח, שהיא 'מוות בחיים'. העבדות הינה חלק
מסממני הגלות, אשר מהווה מטרה למלחמתו של אברבנאל, הרואה בה את חבלי
המשיח ונתיב היסורים בדרך אל הגאולה. בגלות מוצא אברבנאל התגברות החולשה
ומורח הלב, אובדן הרצון לעצמאות מדינית וכן בזיון והשפלה כתוצאה מיחסם של
העמים. בספרו "עטרת זקנים" (פרק יג), כתב כי לארץ ישראל כמו לעם ישראל סגולה
נפלאה המקבלת את הניצוץ האלוהי שהוא השגחת האל הבלתי אמצעית. לדעתו
שיבת ציון הראשונה לא היתה גאולה שלמה, כיוון שיהודים רבים בחרו אז להישאר
במקומות גלותם כפרס, יון או רומא והסתפקו במשלוחי מנחות למקדש וסיוע לעניי
הארץ. דברי אברבנאל על הגאולה סללו את הדרך להתעוררות משיחית ולתופעות
כדוד הראובני, שלמה מולכו ואחרים עד לתנועת חיבת ציון ודומותיה שקמו בעת
החדשה. (ש"ץ, תשמ"ג(
אברבנאל הטיף לשלטון תיאוקרטי, כיוון שבדרך זו אין פשרות עם ממשלות ארציות,
כי לאלוהים הממשלה ושום ממשלת אנוש איננה רצויה. מבחינה זו, למרות ששירת
מרבית חייו תחת מלכים שונים, בתפקידים בכירים, הרי שלא היה דבר פסול בעיניו
כמשטר המונרכי כיוון שבלתי ניתן לישב מלוכה עם חוקת ישראל.
אברבנאל, בתפיסותיו התיאולוגיות-מדיניות ספג ככל הנראה השפעות נוצריות, לא
רק נגד התפיסה המונרכית של היהודים אלא גם לגבי היות היהודים שונים מכל
העמים ואינם זכאים לקיום מדיני משלהם. הקיום המדיני של עם ישראל תלוי בעיניו
בראש ובראשונה באל כאשר החברה האנושית המושלמת הינה תאוקרטיה בה שולט
החוק האלוהי באופן מוחלט. (ויילר, 76-80 :1976; נתניהו, (189-194 :1972
למרות התנגדותו של אברבנאל למלוכה הרי מלכים רבים הנהיגו את ישראל בזמן
התנ"ך ואנו מוצאים בשמואל א כיצד בישראל היה רצף של מלוכה מאז שאול המלך
וטוען אברבנאל כי בחירת מלך בישראל היתה רשות כאשר המצווה היחידה היא שלא
יהיה זה מלך נוכרי ותנאי זה התקיים יפה בראשית המלוכה.

בעבודתי אטען כי תפיסתו התאוקרטית של אברבנאל נוגדת לחלוטין כל צורה של
שלטון מדיני בישראל ואין הדבר כן לגבי הגויים. טענה זו מבוססת על כך שלדעתו
היהודים אינם עם ככל העמים [בהשפעת רעיונות נוצריים], ולגבי עם ישראל עצמו,
הרי שאינו זקוק כלל למלך או לשליט, כיוון שבמלחמה האל יוצא לפני המחנה והוא
זה שינצח לישראל את המלחמה, ונלחם להם, והצורך היחידי בשופטים הוא להעניש
את העוברים על חוקי התורה. עם כל זאת הרי שחובה מוחלטת על היהודים להיכנע
לכל מלך המחזיק בשלטון והתנגדותו למונרכיה הינה אידיאל אשר יתקיים בבוא
העת, כאשר אלוהים יכונן את ממשלתו, וכל התערבות במהלך הדברים מצד ישראל
הרי היא מרד כנגד מהלך העולם אשר נקבע על ידי אלוהים.

מקורות:



עבודה סמינריונית.
תפיסתו התיאולוגית והאנטי מלוכנית של אברבנאל
כחזון הגאולה האלוהית העתידה
תוכן עניינים:
מבוא
פרק א: חוק הטבע על פי אברבנאל
פרק ב: תיאוקרטיה כשיטת שלטון אידיאלית
2.1 הפסול בצורת שלטון כלשהי
2.2 יחודו של עם ישראל
2.3 השלטון התאוקרטי האידיאלי
פרק ג: ממשלת אלוהים העתידה
סיכום
ביבליוגרפיה
מבוא
דון יצחק אברבנאל, יליד 1437, בין למשפחה אשר האמינה כי היא נצר לבית דוד, היה בעל נסיון מדיני ומוניטרי רב ושירת בימי חייו מלכים שונים בפורטוגל, ספרד ומדינות איטליה. הוא היה מנהיגם של גולי ספרד, כאשר מצא לו מקלט בנאפולי וגם שם התבסס בעמדה בכירה בחצר המלוכה.
עבודתי זו תתמקד בתפיסה התיאולוגית והמדינית של דון יצחק אברבנאל, אשר רואה באדם חוליה מקשרת בין שני עולמות: עולם החומר ועולם הרוח.
אברבנאל מבסס את מהלך ההיסטוריה על אלוהים, הטיף לזכות האדם על חייו וחירותו, כיוון שכל בני האדם שווים בפני האל. אברבנאל רואה את עם ישראל שונה ונעלה מאומות העולם, כיוון שישראל אינה תחת ממשלת מזל וכוכב, אלא נתונים להשגחתו של האל עצמו, ומשום כך נקרא האל 'אלוקי ישראל'. הכוהנים הינם בעלי עליונות בעם ישראל
לפי אברבנאל, כיוון שעבודתם היא לפני האלוהים.
אברבנאל רואה בעבדות דבר הגרוע מרצח, שהיא 'מוות בחיים'. העבדות הינה חלק מסממני הגלות, אשר מהווה מטרה למלחמתו של אברבנאל, הרואה בה את חבלי המשיח ונתיב היסורים בדרך אל הגאולה. בגלות מוצא אברבנאל התגברות החולשה ומורח הלב, אובדן הרצון לעצמאות מדינית וכן בזיון והשפלה כתוצאה מיחסם של העמים. בספרו "עטרת
זקנים" (פרק יג), כתב כי לארץ ישראל כמו לעם ישראל סגולה נפלאה המקבלת את הניצוץ האלוהי שהוא השגחת האל הבלתי אמצעית. לדעתו שיבת ציון הראשונה לא היתה גאולה שלמה, כיוון שיהודים רבים בחרו אז להישאר במקומות גלותם כפרס, יון או רומא והסתפקו במשלוחי מנחות למקדש וסיוע לעניי הארץ. דברי אברבנאל על הגאולה סללו
את הדרך להתעוררות משיחית ולתופעות כדוד הראובני, שלמה מולכו ואחרים עד לתנועת חיבת ציון ודומותיה שקמו בעת החדשה. (ש"ץ, תשמ"ג)
אברבנאל הטיף לשלטון תיאוקרטי, כיוון שבדרך זו אין פשרות עם ממשלות ארציות, כי לאלוהים הממשלה ושום ממשלת אנוש איננה רצויה. מבחינה זו, למרות ששירת מרבית חייו תחת מלכים שונים, בתפקידים בכירים, הרי שלא היה דבר פסול בעיניו כמשטר המונרכי כיוון שבלתי ניתן לישב מלוכה עם חוקת ישראל.
אברבנאל, בתפיסותיו התיאולוגיות-מדיניות ספג ככל הנראה השפעות נוצריות, לא רק נגד התפיסה המונרכית של היהודים אלא גם לגבי היות היהודים שונים מכל העמים ואינם זכאים לקיום מדיני משלהם. הקיום המדיני של עם ישראל תלוי בעיניו בראש ובראשונה באל כאשר החברה האנושית המושלמת הינה תאוקרטיה בה שולט החוק האלוהי באופן
מוחלט.
(ויילר, 1976: 76-80; נתניהו, 1972: 189-194)
למרות התנגדותו של אברבנאל למלוכה הרי מלכים רבים הנהיגו את ישראל בזמן התנ"ך ואנו מוצאים בשמואל א כיצד בישראל היה רצף של מלוכה מאז שאול המלך וטוען אברבנאל כי בחירת מלך בישראל היתה רשות כאשר המצווה היחידה היא שלא יהיה זה מלך נוכרי ותנאי זה התקיים יפה בראשית המלוכה.
בעבודתי אטען כי תפיסתו התאוקרטית של אברבנאל נוגדת לחלוטין כל צורה של שלטון מדיני בישראל ואין הדבר כן לגבי הגויים. טענה זו מבוססת על כך שלדעתו היהודים אינם עם ככל העמים [בהשפעת רעיונות נוצריים], ולגבי עם ישראל עצמו, הרי שאינו זקוק כלל למלך או לשליט, כיוון שבמלחמה האל יוצא לפני המחנה והוא זה שינצח
לישראל את המלחמה, ונלחם להם, והצורך היחידי בשופטים הוא להעניש את העוברים על חוקי התורה. עם כל זאת הרי שחובה מוחלטת על היהודים להיכנע לכל מלך המחזיק בשלטון והתנגדותו למונרכיה הינה אידיאל אשר יתקיים בבוא העת, כאשר אלוהים יכונן את ממשלתו, וכל התערבות במהלך הדברים מצד ישראל הרי היא מרד כנגד מהלך העולם
אשר נקבע על ידי אלוהים.
פרק א: חוק הטבע על פי אברבנאל
הראשון שהגדיר שלושה סוגי חוק - החוק הטבעי, החוק האנושי והחוק האלוהי - היה ר' יוסף אלבו בספר העיקרים. אברבנאל (ראש אמנה, יא) טוען כי התורה כולה אלוהית ואין בה מקום לא לחוק אנושי ולא לחוק טבעי: "שעיקרי התורה האלוהית ראוי שיהיו מיוחדים אליה במה שהיא אלוהית ולא ישתתפו בדת אחרת מהדתות הטבעיות או
הנמוסיות" (שם).
אברבנאל עושה אבחנה בין המושג 'תורה' שהיא החוק האלוהי לבדה, לבין המושג 'דת' המתייחס לסוגי חוק אחרים, טבעיים ואנושיים, המיועדים לאומות העולם, משום שאין תורה מלבד תורת משה האלוהית, "אבל נמוסי וסידורי הנהגת שאר האומות יקראו בשם דת" (שם, יח). אבחנה זו הינה אבחנה ראשונה בין החוק האלוהי, אשר מקורו בהשגחת
הבורא בעצמו, לבין החוק האנושי והטבעי, אשר מדרך הטבע אנשים ממציאים ומפתחים חוקים ובכללם חוקי דתות שונות ומשונות, אך לא את היהדות שהיא דת ישראל שניתנה בתורת משה והיא היא החוק האלוהי.
מלמד (תשמ"ו: 58) טוען כי הגדרתו של אברבנאל לחוק הטבע, "גזר בהן כפי טיבעם", מתייחסת לחוק הטבע, כלומר חוק קבוע המתייחס לאדם וטבוע בו, על כן החוק הזה מתייחס לכלל בני האדם, ללא קשר לזמן ומקום, שכן כך נוצרו. בפירושו של אברבנאל לשמות יט מקבל אברבנאל את טיעונו של הרמב"ם שגם חוקי אדם ונוח היו חוקים אלוהיים
לכל דבר ושולל את הסיווג של אלבו לשלושה חוקים, כולל חוק הטבע, כפי שהסברתי לעיל. לגבי אברבנאל כל החוקים הינם חוקים אלוהיים, משום שכך ברא האל את העולם.
ואם אברבנאל מחייב הכרת מקורם האלוהי של כל החוקים באשר הם, כהוכחה להיותם חוק אלוהי בלבד, מהו בכל זאת החוק הטבעי? לכך מסווג אברבנאל את החוק הטבעי, האנושי והאלוהי במקביל לאבחנות היסוד שלו בין שלושה מצבים: בהמי, אנושי ואלוהי. (נתניהו, 1972: 156-157)
על פי תהילים (לג, ט) "הוא אמר ויהי, הוא ציווה ויעמוד", הרי שסידרו של עולם ייתקן על ידי רצונו של אלוהים וחוכמתו, וגם חכמי ישראל היו סבורים כי הטוב הנעלה ביותר הם חיים טבעיים של מידות טובות, שכך מוליד אותן הטבע. ולשם מה צריכים את חוק הטבע? לשם השלמה בחוקי אדם, כיוון שבניגוד לבעלי החיים, הרי שלבני
האדם יש את הבחירה החופשית ורצונם ויכולתם לבחור בין טוב ורע ובחירה זו נעשית על פי הבנתם ומשיכתם הטבעית והוא חוק הטבע. התייחסותו של אברבנאל לחוק הטבעי כחוק בהמי הינה הורדה וביזוי של החוק הטבעי, כלומר של הבהמיות אשר ממנה צריך לרחק במגמה לשפר את המצב האנושי המקביל לחוק האנושי.
עד כמה חזק החוק האלוהי אליבא דאברבנאל, ניתן לראות מפירושו לפסוק "... ויהי קין בונה עיר" (בראשית, ד', י"ז) בו מבהיר כי לא כתוב ויבן עיר אלא ויהי בונה עיר, במטרה לא לחלוק על הכוונה האלוהית שיהיה נע ונד, אלא כאשר בנה עיר קראה בשם בנו חנוך כאילו הוא בנה את העיר, משום שקין עצמו נע ונד היה בארץ (אברבנאל,
תשכ"ד: כח-כט). מאידך, בפירושו של אברבנאל לעשרת הדיברות, כותב אברבנאל כי חמש הדיברות האחרונות באו למנוע מאנשים ובעיקר הגויים לעשות דברים אסורים, אשר ה'שכל' עשוי לגררם לכך, כאשר השכל הוא החוק הטבעי אשר מתייחס לכל בני האדם באשר הם. כלומר, אם אגדיר את כוונתו של אברבנאל במילים שלנו, הרי שבכל זאת הוא מכיר
בחוק הטבעי, שהוא היצר הרע אשר ממנו ראוי לו לאדם להתרחק. ואכן הדיברות האחרונות העוסקות בכיבוד אב ואם ומצוות של בין אדם לחברו שלא ינאף ולא ירצח ולא יגנוב, הרי הם דברים שגם הפשוט שבבני האדם ידע כי הם אסורים, ומדוע בעצם צריך אותם בכלל בעשרת הדברות? אלא כדי למנוע מאדם שיצרו יגבר עליו ולמרות השכל הישר,
אשר מבאיר לו גם ללא הארה אלוהית את מה שצריך ולא צריך, הרי שזה החוק הטבעי המוכר אשר הוא החוק הקובע לאומות העולם ואילו לגבי ישראל לא היתה במתן תורה כוונה אלוהית ליתן דרוש פילוסופי שנתפס בין כה וכה על ידי השכל הישר, אלא שהיה צורך להראות לבני ישראל את הדרך הנכונה לעבודת האל והכרתו ולמונעם מכפירה ולשם
כך היה צורך בהתגלות אלוהית אשר במהותה איננה רציונאלית ונתמכת על ידי ניסים ומופתים היסטוריים.
לעשרת הדיברות ניתנו מצוות עשה ולא תעשה בתור ביטוי להשגחה אלוהית אשר שכר ועונש לצידה וטיעונו של אברבנאל דומה לטענה הרמב"ם, כי ניתן לראות במצוות בני נוח וחלק מעשרת הדיברות הגיון פשוט של הכרה שיכלית אלא עצם מתן תורה תיגרום לאדם גם להכיר במקור האלוהי ובתכלית האלוהית של קיום המצוות והוא ההבדל בין החוק
האלוהי כפי שרואה אותו אברבנאל לבין החוק הטבעי המיועד לאומות העולם. (מלמד, תשמ"ו: 58-61)
מן האמור לעיל ניתן להבין כי קיים החוק האלוהי והוא עצם הבריאה וכל שנעשה ובכלל זאת טיבעם של בני אדם הינו חוק אלוהי, כיוון שכך ברא האל את העולם. מאידך, מי שמבין זאת הינם הפילוסופים, היינו אנשי ההגות והחוכמה ואין הדבר קיים, לא בישראל ועל אחת כמה וכמה שלא באומות העולם אשר להם לא ניתנה תורת משה, ומכיוון
שלא ניתנה להם תורת משה הרי שהם מצווים בשבע מצוות בני נוח, שיש בהן מן ההגיון הטבעי. כי הרי אדם יודע שאסור לרצוח ולגנוב ולנאוף ושיש צורך בכיבוד ההורים ובאמירת האמת, ומכיוון שכך שונה הדבר בין ישראל לבין אומות העולם שכמו אומות העולם גם ישראל יכולים להכיר ביחודיותם של אותם ציוויים כנחוצים על פי השכל
הישר וההתנהגות 'הנורמאלית' ולכך אנו קוראים חוק הטבע. שונים ישראל מאומות העולם כי גם ישראל שאינם תלמידי חכמים ופילוסופים ישראל הם ויש בהם את האור המיוחד וההשגחה האלוהית שניתנה בתורת משה ועליהם לדעת ולהכיר כי כל שנעשה בטבע נעשה מן האל ולשם כך ניתן מתן תורה באותות ובמופתים, כדי להמחיש לכל עם ישראל כי
כל שנעשה נעשה מאלוהים וכל החוקים הינם חוקים אלוהיים. מעתה אמור: לאומות העולם קיים החוק הטבעי שהוא בהמי במידה זו או אחרת ואומות העולם נחותים מישראל, אך עם ישראל שהוא עם בחירה - עבורו יש רק את החוק האלוהי. (מלמד, תשמ"ו; שמואלי, 1963: 158-160)
הבדלה זו שבין החוק האלוהי לחוק הטבעי אצל אברבנאל תבהיר לנו בהמשך את גישתו המדינית של אברבנאל, אשר לפיה המלוכה מותרת לגויים. למרות זאת טענתו היא שהמלוכה אינה מחויבת המציאות, היא שלילית וסופה להידרדר לעריצות ובמקום זאת הינו מעדיף רפובליקה בנוסח הרפובליקה הונציאנית.
אברבנאל גם מבדיל בין שני סוגי מלוכה: שהם המלך העריץ והוא המלך אשר אינו נכנע לשום דת ועושה דברים כרצונו ואילו המלוכה החיובית של המלך הירא חטא ובדברים אלה מתייחס אברבנאל, ככל הנראה, לדברי אריסטו אשר בספרו "פוליטיקה" מציג את אחת ממגרעותיו הבולטות של שלטון יחיד כעריצות. (נתניהו, 1972: 169-172; שטראוס
1937: 112-113)
פרק ב: תיאוקרטיה כשיטת שלטון אידיאלית
בפרק הקודם ערכתי אבחנה בין החוק הטבע לחוק האלוהי. תורת אברבנאל התבססה על רעיון של מלכות אלוהים. לרעיון זה מסורת ארוכה בתולדותנו.
בספרות המקרא אין עיצוב מוגדר של מבנה המדינה הכולל סמכויות שלטון ועיקר חוקיה הינם דת, מוסר, אזהרה ומשפט דתי לאומי הכולל יעודים עתידיים כגאולה ושאיפות רוח נעלות שתתקיימנה באחרית הימים. למרות שקיימים במקרא יסודות לחוקה מדינית במלכות ישראל אין הם ערוכים כשיטה וכתורה מדינית הכוללת חוקים מדיניים כפי
שמצויים בחוקי יון העתיקה.
אברבנאל רואה בכל הקיים חוק אלוהי טהור, כיוון שהעולם נברא על ידי האל ומצוי בהשגחתו. יוסף בן מתתיהו היה הראשון שחידש את המילה 'תיאוקרטיה' כי מול כל הממשלות והמשטרים הרי שרק לישראל יש את "ממשלת האלוהים" ומבחינה מעשית אין לאדם להשליך יהבו על תנועות שונות או אישים מדיניים שונים הסותרים אלה את אלה, אלא
לקוות לישועת ה' בלבד, כאמור "אל תבטחו בנדיבים, בבן אדם שאין לו תשואה". (ויילר, 1976: 72; שמאולי, 1963: 154-157)
2.1: הפסול בצורת שלטון כלשהי:
שונים הם דרכי השלטון במדינות שונות. חלקן ממלכות וחלקן נתונות בידי עריצים בודדים וישנן דמוקרטיות וכל שלטון רואה בעין אחרת את דרך ניהולו וכל שלטון מחוקק חוקים שונים ואין חוק אחד דומה למשנהו וחוק של שליט אחד סותר את החוק של השליט השני, על כן ברור כי לא יותר מחוק אחד ממכלול ומגוון החוקים האינסופיים
יהיה נכון וזה מספיק כדי שכל צורות ממשלת אנוש אינן רצויות (שמואלי, 1963: 156; ויילר, 1976: 72)
נתניהו (1953: 173-174) מציין כי אברבנאל מתנגד לשלושה דברים שמייצגת המלוכה: אחדות, המשכיות וכוח שליטה מוחלט. אברבנאל אינו רואה כבלתי אפשרי שמספר אנשים ינהלו את המדינה ויכוננו את חוקיה. להיפך, במצב כזה הביקורת על טעויות גבוהה יותר, כמו כן אין אברבנאל רואה ולו סיבה אחת ששלטון לא יהיה זמני וישתנה משנה
לשנה או בפרקי זמן כלשהם, מה שיגרום לפיקוח רב יותר על השלטון ולהענשת אלה שסורחים. כמו כן אין אברבנאל רואה שום סיבה מדוע כוחם של השליטים לא צריך להיות מוגבל בהתאם לחוקים ומנהגים. הוא רואה את האפשרות ששליט יחיד עלול לטעות יותר ממספר אנשים העובדים יחדיו וכאשר מספר השולטים רב יותר ואחד מהם ירצה לפשוע
בדרך כלשהי הרי שעמיתיו יוכלו למנוע מבעדו לעשות זאת.
אך כל הדברים הללו נראים לאברבנאל כדיון תיאורטי מאחר שהפילוסוף אמור ללמוד מהנסיון והנסיון חזק מכל הגיון. אנו רואים מדינות רבות אשר נשלטות על ידי שליטים זמניים, חוקים זמנים ושופטים אשר נבחרים לזמנים קצובים והן רחוקות מלהיות מושלמות כיוון שהשלטונות בהם רחוקים מלהיות מושלמים ולעיתים פשעים מתבצעים גם על
ידי חבורת שליטים ואחד עלול ללמוד מדוגמת חברו, הוא מזכיר את כוחה הגדול של רומי אשר הקונוסולים הנאמנים פעלו לפי מצוות הקיסר. אפילו בשלטון הונציאני המועדף עליו קיימים ליקויים וכן בממלכות גדולות ומפוארות כפירנצה, ג'נובה ואחרות.
לכאורה אין שלטון וממשל רצויים. גם הגלות ואיתה גירוש ספרד אשר תוארה באופן מסמר שיער וחזונות הגאולה של אברבנאל דחפו אותו יותר ויותר לפסול את צורות השלטון הקיימות. (נתניהו, 176 173-:1953; ש"ץ, תשמ"ג, 53-55)
2.2: יחודו של עם ישראל
יחודו של עם ישראל על פי אברבנאל בהיותו עם בחירה, אשר קיבל את תורת משה. מאידך כותב אברבנאל בפירושו על התורה (תשכ"ד, פרשת לך לך: עמ' קפד) "כבר זכרתי בסדר בראשית ובסדר נוח גם כן שזכרה התורה האלוהית שלוש התחלות באומה הישראלית. הראשונה והיא היותר כוללת היה האדם הראשון והוא סיפור עניינו בסדר בראשית כי
הוא היה לאומה כערך הצומח לחי. והתחלת הב' היא מיוחדת, היה נוח וסיפר עניינו בסדר נוח, והוא היה בערך האומה כצורה המרגשת לחי. וכן אומר אתה שההתחלה השלישית היותר מיוחדת היא אברהם, והוא סיפור ענייניו בסדר הזה ובסדרים הבאים אחריו, והיה ערכו אצל האומה בערך הצורה האנושית המסכלת לחי מדבר".
אברבנאל רואה את החיים הרצויים כחיים א-פוליטיים, וחיים אלה בעיקרון מתאימים לכלל המין האנושי אך כוונתו האמיתית היתה שהתפקיד הזה, הלא מדיני בתכלית, שמור ליהודים שהם עם הבחירה של אלוהים. אברבנאל רואה בגאולה תופעה על-טבעית וביטל אפשרות לגאולה מדינית של היהודים, כלומר הקמת מדינה משלהם. הגאולה עבורו
מתבטאת בכך שהיהודים ייגאלו משעבוד מלכויות זרות, כפי שהיה בגלות. את עם ישראל הוא רואה כמי שיש עליו השגחה על-טבעית מיוחדת מהאלוהים לישראל בלבד, לעומת שאר העמים אשר אלוהים משגיח עליהם רק באמצעות הטבע, דהיינו חוקי הטבע ממשיכים לפעול כסידרם ומאפשרים לאומות העולם להתקיים. עם ישראל לעומת זאת מחזיק בזכות
מיוחדת אשר מקנה לו את השגחתו הלאומית והן את ההשגחה הפרטית של האל. (ויילר, 1976: 74-75; שטראוס, 1937: 107-111)
עמדתו זו של אברבנאל הקימה עליו מתנגדים שונים, בעיקר בני זמננו ובניהם נתניהו (1953: 166-168) אשר רואה באברבנאל שהטיף לניסים, את מי ששגה שעסק בעניינים מיסטיים לגבי היהודים ולא חזה מראש את גירוש ספרד ולא הזהיר מפניו, למרות שהיה מדינאי מאוד מנוסה ושירת מלכים אחדים ונסיונו המדיני היה רב מכל אחד אחר.
למרות זאת כאשר עסק בעניינים הנוגעים לעם ישראל השתעבד כליל לדמיונו המיסטי בדבר גאולת אחרית הימים. ביקורת חריפה לא פחות הטיח באברבנאל ויילר (1976: 75) הטוען כי עמדתו של אברבנאל הינה אי רציונאליסטית מובהקת משום שאינו יכול לראות את העולם עשוי חטיבה אחת וישראל הוא עם סגולה ומציין כי העובדה שרעיון זה [של
עם סגולה] קיבל מעמד של דוקטורינה רשמית הינה אחת הפורענויות הגדולות בהסטוריה היהודית בכלל. תפיסה זו אף נמצאה פסולה בעיני ברוך שפינוזה, אשר טען (תשמ"ט: 173-184) כי בימי משה אכן היתה לעברים המדינה האלוהית ואיש לא כפה עליהם דבר כאשר יצאו ממצרים ויכולים היו לעבוד רק את האלוהים ולא היו כפופים העברים לכל
משפט של עם אחר ואף היו רשאים לקבוע משפטים חדשים כרצונם ומאחר והשיגו את זכותם הטבעית, היינו את עצמאותם, החליטו לא להעבירה לשום בן תמותה כי אם לאלוהים בלבד (שם: 177). דברים אלה החזיקו מעמד בימי משה אך כאשר יהושע הנהיג את העם והתפצלו השבטים למדינות ולעיתים היו בניהן בריתות ולעיתים לא, הרי שהנהגת השבט
החלה לעבור בירושה וזה היה סופה של המדינה האלוהית (שם: 181-182) כפי שאברבנאל רצה להקימה.
ריצ'לס (1981: 42) טוען כי האדם המאמין אינו מבין על פי רוב את מה שהאל מצווה אלא הוא מציית לדבר האל ללא כל סייגים או תנאים רק מפני שהאל ציווה. הוא אינו צריך להסכים והוא סר למרותו של האל ללא שיערער על כך. לתפיסתו של ריצ'לס הרי מול אהבת השם ועבודת השם נדחית חשיבותו של האדם, גם כאשר אין הדבר נראה מוסרי.
ריצ'לס ללא כל ספק רואה עמדה של אברבנאל כפסולה לחלוטין משום שאין בה כל רציונאליות וסופה הרת אסון [והוא אף ביקש להוכיח את אי קיומו של האל].
יוצא שאברבנאל רואה את עם ישראל כעם הבחירה, אשר נבחר על ידי אלוהים מכל העמים, ואלוהים מנהיגו ואין לו צורך בממשלה או מדינה של בני אנוש כיון שהאל הינו ראש מדינת היהודים ויש לציית לדבריו ללא סייג ואף לא לנקוט בעמדה כלשהי למען גאולה מדינית, המתבצעת על ידי בני אדם אלא לחכות לגאולת האל [בדומה לתפיסתם של
חסידי סאטמר ודומיהם, שמסיבה זו הינם אנטי-ציוניים].
2.3: השלטון התיאוקרטי האידיאלי
מקור השלטון בישראל הוחזק על אנושי. השלטון בישראל הינו מתת-אל, שכן האלוהים הוא ממליך המלכים וכל שעשה האל טוב עשה. תפיסה זו משותפת לאברבנאל בצד היהודי ולאוגוסטינוס בצד הנוצרי, כיוון שאוגוסטינוס לא קיבל את קיומו של הרע, מאחר שהכל נברא על ידי אלוהים ומאחר ואלוהים טוב הרי כל דבר קיים הינו טוב. הרע איננו
קיים אלא העדר הקיים. הדבר היחידי שניתן לראותו רע הוא הפניית עורף לאלוהים, או אי כניעה לרצונו ועל כן: אין רע אלא רצון רע, אך טבע רע אינו קיים, ומאחר והטוב הינו הכפיפות לרצון האל והכניעה המוחלטת אליו תוך התקרבות למקור, הרי שלא נותר לנו אלא להזדקק לרחמי שמיים ולחסד האל וכיוון שכך להיות נתונים לשליטתו
וזו המדינה התאוקרטית האידיאלית. אברבנאל הלך אף הוא בכיוון של מלכות אלוהים. רעיון זה הינו עתיק כימות עולם אלא שעם השנים נשזרו בו בנוסף לתפיסות היהודיות גם תורות אחדות השייכות לכנסיה הקתולית, כפי שהבאתי לעיל את תפיסתו של אוגוסטינוס. (*****, שמואלי, 1963: 154-155)
גם יוסף בן מתתיהו ניסח זאת כי "משה רבנו הטיב לעשות מכל מתקני החוקים ומצא את הדרך הישרה מכל דרכי האמונה בעולם ועליה יסד את משטר המדינה" (שמואלי, 1963: 156). מאחר וכל בני האדם שונים אלה מאלה והממשלות שונות והחוקים שונים הרי שהשלטון התאוקרטי הקדיש את המלוכה והשלטון לאלוהים בלבד וכך על העם לשאת עיניו
תמיד אל אלוהים כי הוא מקור כל הטוב. כך גם היה במלחמה נגד עמלק, "וכי ידיו של משה עושות מלחמה? אלא בזמן שישראל מסתכלים כלפי מעלה ומכוונים את ליבם לאביהם שבשמיים היו נגאלים". גם שטראוס (1937: 111-112) רואה את תפיסתו של אברבנאל כמי שלאל השלטון ולו המלוכה והאל לא היה נותן לעמו שום חוקים מדיניים אם הם לא
היו הטובים ביותר, חוקי האל אינם מותנים אלא אבסולוטים והוא נצחי בניגוד למלך הכפוף לאילוצים וחולשות, על כן כל שהאל עושה ומצווה הוא טוב ומאידך כל מונרכיה הינה מסוכנת וטומנת בחובה את הרשע (שם: 116).
הרעיון של מלכות האל על פי יוסף בן מתתיהו הינו שאין לעם ישראל אדונים אחרים מלבד אלוהים וכאשר התבצרו היהודים במצדה אמר להם אליעזר גיבורם, על פי בן מתתיהו: "ככה צוו לנו חוקי תורתנו" ובני חורין יהיו בעזבם את ארצות החיים. רעיון זה ליווה במשך הדורות ובאופן בולט את יהודי אירופה בעת שקידשו את השם והמיתו את
עצמם ומשפחותיהם בעת הגזרות (שמואלי, 1963: 159-160)
שלושה תפקידים עיקריים מזכיר אברבנאל לגבי המלך: האחד - להנהיג את העם במלחמה. השני - להיות מחוקק. השלישי - להטיל עונשים על פי שיקול דעתו. אברבנאל טוען שתפקידים אלה יכולים למלא שופטים ויתרה מזאת אין צורך לגבי ישראל בארגון מדיני בנושאים אלה מכיוון שבמלחמה "אלוהים יילחם לכם ואתם תחרישון", כלומר אין צורך
בארגון צבאי. לגבי חוק, הרי "בחוקותי תלכו ואת משפטי תשמורו", אזי אם קיימת לישראל תורת משה, שהיא החוק המושלם, אין צורך בעוד מחוקקים. לגבי הענישה כנגד העוברים על מצוות השם יספיקו שופטים ומסתמא שופטים אינם ארגון מדיני אלא העוסקים בקודש, אשר אין ליחס להם תפקיד מדיני כלשהו. מאידך, תורת ישראל ואלוהי ישראל
הינם זכותו של עם ישראל בלבד ולגויים אין את אותו המשפט ולא בחר בהם האל ומכיוון שכך התפיסה התיאוקרטית חלה רק על ישראל, כיוון שסיבותיה אינן יכולות לחול על הגויים ומשום כך הם זקוקים לארגון מדיני כלשהו אשר יעסוק בענייני מלחמה ומשפט (ויילר, 1976: 78-79; שטראוס, 1937: 118-127)
פרק ג: ממשלת האלוהים העתידה
בראש ממשלת אלוהים העתידה יעמוד הקב"ה. ממשלה זו תקום בעת שאלוהים יבחר להקים את ממשלתו על מדינת היהודים. להבדיל מעמים הממליכים עליהם מלך הרי שלישראל אין את הכוח להמליך עליהם מלך אלא המלך, שהוא הקב"ה, הוא מחליט אם להקים את ממשלתו או להסירה מהם. במדינת האל ממשלת אנוש אינה לגטימית ופתרון זה נכון אך ורק
לגבי היהודים, על כן התאוקרטיה היא הפתרון הרצוי מבחינתם.
מדינות יהודיות שקמו עד כה, לאחר ימי משה, קמו בדרך כלל כתוצאה ממלחמות או מרידות נגד מלכים נוכריים והדבר היה כרוך בהפרת החוקים של מדינות רבות, משום שמדינה כזו מיותרת כלל ועומדת במרד מתמיד כנגד רצון האל. אין עם ישראל צריך להפר חוקים של נוכריים ולהלחם נגד מדינות כי זה יהיה מעשה הבורא, כפי שסדר העולם
כולו הועמד על ידי מעשה הבורא, כאמור בתהילים (לג, ט'): "הוא אמר ויהי הוא ציווה ויעמוד". אלוהים ברא את העולם כאשר לכל נברא ונברא ישנה תכלית מסוימת ושום דבר לא נברא "סתם" ואלוהים הוא מלך של כל העולם ולא רק של ישראל, אלא שלכל העולם יש את חוקי הטבע וכפי שציינתי בפרק הקודם לישראל יש את ההשגחה האלוהית
וההשגחה הפרטית.
במדינה האלוהית העתידה החוקים יהיו חוקי תורת משה, על פי חוקים אלה תתעורר באדם תודעת המוסר והוא יעצב את חייו על פיה ואף יראה עצמו מצווה לעשות כך ולמרות שלאדם קיימת בחירה חופשית הרי שיהיה מודע לעליונות האל ולצורך ללכת בדרכיו, כאשר מראש התפיסה היא שדרך האל היא דרך הטוב. היהודי רשאי לעשות כרצונו מעצם
הבחירה החופשית, אלא שהוא בוחר בטוב כאמור "נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב, את המוות ואת הרע ובחרת בחיים" (דברים ל, ט"ו). מאחר ונאמר 'ובחרת בחיים' משמע החיים הוא הטוב ומהם החיים והטוב? מה שאלוהים נתן כחיים וכטוב ולא השיפוט העצמי, לכן עצם השיפוט העצמי והבחירה החופשית יכולים לבחור בדרך הנכונה על פי
ההוראות האלוהיות אשר ניתנו בתורת משה.
במדינה האלוהית העתידה אלוהים ימלא את כל תפקידי המלך בכך שיושיע את ישראל מעת צרה, תורתו נתונה ואינה צריכה חקיקה נוספת והדין ימסר בידי השופטים, על כן תקופה מועדפת על אברבנאל בתולדות ישראל הינה תקופת השופטים וכך הוא פותח את הקדמתו לספר שופטים (תשט"ו: צג) ומשווה בין השופטים ומלכי ישראל. הדבר הראשון
המשותף הוא ששניהם ממונים על ידי בית דין וישראל מקבלים אותם על עצמם, השני - שגם המלכים וגם השופטים היו ממונים על המלחמות והמשפט, השלישי - שגם אלה וגם אלה עונשין לעיתים שלא על פי התורה, אלא כצורך השעה, הדבר הרביעי הוא שכלפי אלה ואלה צריך לנהוג מורא וכבוד. והדבר החמישי המשותף לאלה ואלה הוא ההמשכיות
וכפי שמאז שהחלו המלכים לא היתה תקופה ללא מלך כך מאז ימי השופטים לא היתה תקופה ללא שופט. אך יש גם הבדלים והראשון הוא שמלך אשר בחירתו מהאל נמשח למלוכה ורק הנביא יכול למושחו למלך. ההבדל השני הוא שהשופט שופט בין איש לבין אחיו ובין רעהו ואילו המלך עוסק במה שמכונה בימנו ענייני חוץ ובטחון. ההבדל השלישי
הוא במצוות שהמלך חייב בהם כמלך והשופט פטור מהם, כאי ריבוי נשים, סוסים וכו'. ההבדל הרביעי הוא ביתרונותיו של המלך שאין השופט זוכה בהם כמו כבוד, יחודיות כסאו ובלעדיות על סוסו וכו'. וההבדל החמישי שמלך מוריש את מלכותו והשופטים אינם מורישים את משרתם לבניהם אלא במקרים מיוחדים כמקרה שפנו ישראל לגדעון
וביקשו ששושלתו כולה תמשול בהם ותשובתו היתה: "לא אמשול אני בכם ולא ימשלו בני בכם, הה' ימשול בכם" (שם: צג-צה).
באותה הקדמה לספר שופטים מפרט אברבנאל כיצד אלוהים ישלוט בישראל כלקח מתקופת השופטים, כאשר בפרשה הראשונה קיים האיסור למלחמה שעושים השבטים בעצמם והפרשה מספרת על כיבוש הארץ אחרי מות יהושע עד "ויעשו בני ישראל הרע...". הפרשה השניה מספרת על עונשם של ישראל שעזבו את ה'. הפרשה השלישית מספרת על תשואת השם שנתן
את אויבהם בידם, ובפרשה הרביעית והחמישית עוסק אברבנאל בגדעון קודם מלחמותיו ולאחר מכן במלחמתו עם המדיינים וכן הלאה למשל יותם ועד שיתחתנו עם בנות גלעד ושילה. ורוצה ללמדנו אברבנאל בהקדמה זו ובהמשכיה כי אין לישראל ממשלה טובה ממשלת ה' שהוא נלחם להם והוא מחוקק להם ושופטיו דנים אותם והם עם יחודי מכל העמים
ואל להם להתערב בעמים האחרים, אלא רק לחיות את חייהם ולהמתין לגאולת ה'.
גם אברבנאל וגם אוגסטינוס [מהצד הנוצרי] מציינים כי קודם התהוות המדינות היו בני האדם חיים בשלום ובאחווה ובחירת המלכים נבעה מהמרד באלוהים, כאשר הראשונים הלכו על פי הטבע ומשה והשופטים משלו בעם מכח התורה. אך בניגוד לרצון האל ניתנו לעם מלכים שרבים מהם היו רעים ועריצים והיתה זו גזירת האל, כדי לכפר על
עוונות הרשעים ולהעמיד את הצדיקים בנסיון. יוהן איש סאליסבורי היה הוגה דעות בימי הביניים, אשר התיר להרוג מלכים עריצים, כאשר המושל חייב להיות כפוף לכנסיה, לשרתה וזו מטרת הכוח היחידה שניתנה בידיו.
אי לכך ממשלת אלוהים העתידה אמורה לחזור לימי השופטים ובהם לא יתקיים שום ארגון מדיני אלא אך ורק כוח השם [הצבאי] וחוקי השם [התורה] ועל השופטים להקפיד שהעם יקיים את מצוות האל.
(אברבנאל, תשט"ו: צג-צח; שמואלי, 1963: 160-164; 189-195; שטראוס, 1937: 120-129; ****; רגב, תשמ"ח: רפא-רפג; נתניהו, 1953: 174-179; מלמד תשמ"ו: 57-59; אברבנאל, תש"מ, פירוש לשמואל א', פרק ח', פסוק ד'; ויילר, 1976: 73-79)
סיכום
דון יצחק אברבנאל שירת בימי מלכים תחת שישה מלכים ורפובליקה אחת בתפקידי שלטון בכירים. בימיו הוא ראה גזירות רבות שהופנו כלפי היהודים והתעללויות והבין כי אין בשלב זה כוח ליהודים למרוד בגויים ולהקים את ממלכתם. יתכן כי התנגדותו למונרכיה בישראל או לארגון מדיני כלשהו בישראל היה מתוך רצונו למנוע את חמתם של
הגויים על ישראל ובכך להציל אותם, אך גם תפיסתו התיאולוגית מדינית המנומקת מבאירה כי אין מונרכיה או כל שלטון אחר דרך נכונה לקיום מדיני.
הדרך היחידה הנראית בעיניו לקיום מדיני עבור עם ישראל הינה ממשלת האל או אם ניתן להגדיר זאת "רפובליקה של אלוהים". ברפובליקה של אלוהים האל הממלא את כל הפונקציות השלטוניות כאשר הוא נלחם לישראל את מלחמותיהם, תורתו הינה ספר החוקים המושלם עבורם ושופטיו אמונים על אכיפת החוק.
מאחר ושאר אומות העולם לא זכו והאל לא בחר בהם מכל העמים ואין עליהם את ההשגחה האלוהית אלא רק את הטבע שמקיים אותם ככל ברואי עולם, הרי שלהם יש צורך בארגון מדיני, בין אם זו מונרכיה או כל צורת שלטון אחרת.
עד אשר תקום ממשלת האל העתידית אין לישראל זכות למרוד בגויים ולקומם עליהם את העולם. תפיסה זו המלווה את היהדות החרדית עד היום, גורסת כי המדינה של עם ישראל הינה זכות שתוקנה לעם ישראל לעתיד לבוא כאשר עם ישראל יזכה בגאולה האלוהית העתידה ותיכון ממשלת האלוהים עליהם.
ביבליוגרפיה
אברבנאל, יצחק., (תשט"ו), 'פירוש על נביאים ראשונים', הוצאת ספרים תורה ודעת, ירושלים. (הקדמה לספר שופטים)
אברבנאל, יצחק., (תשכ"ד), 'פרוש על התורה', הוצאת ספרים בני ארבאל, ירושלים.
אברבנאל, יצחק., (תש"מ), 'פירוש אברבנאל לספר שמואל', הוצאת ישיבת "תורה לשמה", ירושלים.
ויילר, גרשון., (1976), 'תיאוקרטיה יהודית' , עם עובד, תל אביב. (פרק רביעי: האנטי פוליטיקה בגיבושה ובנצחונה אצל אברבנאל).
מלמד, אברהם., "חוק הטבע במחשבה המדינית היהודית של ימי-הבניים והרנסאנס", 'דעת' 17 תשמ"ו, הוצאת אוניברסיטת בר אילן, רמת גן, ע"מ 49-66.
מלמד, אברהם., "ר' יצחק אברבנאל והפוליטיקה לאריסטו - דרמה של טעויות", 'דעת' 29, תשנ"ב, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, רמת-גן, ע"מ 69-79.
מלמד, אברהם., "'הפוליטיקה' לאריסטו במחשבה היהודית בימי הביניים ובתקופת הרנסנס", 'פעמים' 51, תשנ"ב, מכון בן צבי, ירושלים, ע"מ 27-69.
מלמד, אברהם., (1976), 'אחותן הקטנה של החוכמות - המחשבה המדינית של ההוגים היהודיים ברנאסנס האיטלקי'', אוניברסיטת תל אביב, תל אביב, (פרק ד').
נתניהו, בן ציון - .Netanyau, B., (1953), 'Don Isaac Abravanel', The Jewish Publication Society of America, Philadelphia
אברבנאל, יצחק., (תשכ"ח) 'ספר עטרת זקנים', ספריה למחשבת ישראל, ירושלים. (הקדמה)
רגב, שאול., "בחירת עם ישראל בהגותו של רבי יצחק אברבנאל", 'אסופות', ספר שני, הוצאת יד הרב ניסים, ירושלים, תשמ"ח, ע"מ רעא-רפג.
שטראוס, ל. - .Strauss, L., "On Abravanel's Philosophical Tendency and Political Teaching", in: 'Isaac Abravanel' [six lectures], by Trend, J. B., (ed.), 1937, Cambridge
שמואלי, אפרים., (1963), 'דון יצחק אברבנאל וגירוש ספרד', מוסד ביאליק ירושלים, (פרקים שישי ושביעי)
ש"ץ, רבקה., "קווים לדמותה של ההתעוררות הפוליטית-משיחית לאחר גרוש ספרד", 'דעת' 11, קיץ תשמ"ג, הוצאת אוניברסיטת בר אילן, רמת גן, ע"מ 53-66

תגים:

הטבע · חוק · יהודית · יחוד · ישראל · מדינה · מחשבת · שלטון · תיאוקרטיה

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "תפיסתו התיאולוגית והאנטי מלוכנית של אברבנאל כחזון הגאולה האלוהית העתידה", סמינריון אודות "תפיסתו התיאולוגית והאנטי מלוכנית של אברבנאל כחזון הגאולה האלוהית העתידה" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.

אודות האתר:

יובנק הנו מאגר עבודות אקדמיות לסטודנטים, מאמרים, מחקרים, תזות ,סמינריונים ועבודות גמר הגדול בישראל. כל התקצירים באתר ניתנים לצפיה ללא תשלום. ברשותנו מעל ל-7000 עבודות מוכנות במגוון נושאים.