היישום אינו מחובר לאינטרנט

מוצר פגום על פי החוק האמריקאי והישראלי-תיאור וניתוח מפורט של החוק ומשמעויותיו

עבודה מס' 040798

מחיר: 385.95 ₪   הוסף לסל

תאור העבודה: הגדרה, אחריות חמורה ורשלנות.

10,770 מילים ,27 מקורות

תקציר העבודה:

מוצר פגום על פי החוק האמריקאי והישראלי

מבוא hc0798

המבוא לעבודה יגדור מסגרת לדיון, ויציג את המונחים המשפטיים הרלוונטים
אשר נשתמש בהם בהמשך.
לאחר מכן ננסה להבין מהו מוצר פגום, מהי אחריות חמורה, מה הייתה
משמעות הויתור על דרישת האשם, אשר ביסודה של האחריות על בסיס
רשלנות ומה משמעות דרישת הפגם בקונטקסט של אחריות חמורה. דבר זה
יסייע לנו בהבנה מהו מוצר פגום ע"פ החוק בישראל.

החוק הישראלי - חוק האחריות למוצרים פגומים תש"מ 1980 ייסקר,
הוראותיו המרכזיות יידונו בהרחבה ובמיוחד ננסה למקם אותו בהקשר
עקרונות האחריות החמורה, תוך דיון באחריות הייצרן לפגמי ייצור ותכנון לפי
החוק. בהמשך נסקור את המצב בישראל לפני כניסת החוק האמור לתוקפו,
ולאחר מכן נתמקד בסוגי הפגמים במשפט האמריקאי, וכן נבדוק את המבחנים
הקיימים לפגמים בארה"ב. בהמשך העבודה יידונו שיקולי המדיניות במעבר
מאחריות יצרן על בסיס רשלנות לאחריות חמורה, ויובא דיון בשאלה האם
המצב המשפטי בישראל בהקשר הנדון הנו רצוי, ומה כדאי לתקן או לשנות בו.
יובאו פסקי דין ישראליים בהקשרם, היכן שרלוונטי, ובמיוחד בחלק בדיוננו
הסוקר ומנתח את החוק (החדש) למוצרים פגומים, כדי להראות ולהמחיש את
השיטה והדרך בה אוכף בית המשפט את הוראות החוק, בהקשרם ולפי הבנתו.
בסיום העבודה יובא סיכום כוללני של הנאמר.
המצב בישראל עד לשנת 1980 היה כזה, שאחריות יצרנים לנזקי גוף שמוצריהם
גרמו הושתתה על עוולת הרשלנות. חוק האחריות למוצרים פגומים הגדיל את
היקף זכאותם של נפגעי המוצרים בכך ששינה את בסיס האחריות: האחריות
לא הייתה עוד אחריות יצרנית על בסיס אשם, אלא אחריות חמורה.
הוראת האחריות המרכזית בחוק האחריות למוצרים פגומים תש"ם 1980,
קבועה בסעיף 2 (א) לחוק וקובעת "יצרן חייב לפצות את מי שניגרם לו נזק
כתוצאה מפגם במוצר שייצר (להלן - הנפגע), ואין נפקא מינה אם היה או לא
היה אשם מצד יצרן".

רואים אנו כי תנאי האחריות המרכזי של הרשלנות - אשמתו (רשלנותו) של
היצרן אינו מהווה עוד, לכאורה, שיקול רלוונטי במשטר האחריות החמורה.

מאפיין אחד של האחריות החמורה, אם כך, הוא מאפיין נגטיבי: אחריות "בלא
אשם". מאפיין נוסף של האחריות החמורה הנו מאפיין פוזיטיבי, אשר אף הוא
קבוע בסעיף 2 (א) לחוק אשר הובא לעיל וזוהי דרישת ה"פגם". התנאי
להיווצרות האחריות החמורה אצל היצרן הוא, שהמוצר גורם הנזק יהא מוצר
"פגום".
נוכל לסכם ולומר שהחמרת אחריות היצרנים מאופיינת החל מכניסת החוק
הרלוונטי לתוקפו, בהחלפת תנאי אשם היצרן בתנאי של פגם במוצר.
במאמר זה ננסה לבדוק שורה של שאלות.
ראשית - מדוע הוחלף בסיס האחריות? מה היה פסול בהסדר הרשלנות
הקודם?
נושא זה ייבדק בדיוננו בשיקולי המדיניות במעבר בין אחריות על בסיס רשלנות
לאחריות חמורה.

שנית - נבדוק באילו אמצעים ישתמש בית המשפט כדי לבדוק אם היצרן
אחראי לנזק שנגרם ממוצרו, ז"א - נבחן את דרישת הפגם, הן לפי החוק
הישראלי המטיל אחריות חמורה כזכור, וכן לפי החוק האמריקאי, ואף נאזכר
מבחנים לפגמים במשפט האמריקאי, סוגיהם השונים, והאחריות הקיימת
בסוג משפט זה בכל סוג וסוג של פגם.

הסיבה להתמקדות במשפט האמריקאי היא שהאחריות החמורה למוצרים
נולדה והתפתחה בארצות הברית, ורק לאחר מכן הגיעה לאירופה ולמקומותינו.
כתוצאה, ניתנו בארצות הברית, אלפי פסקי דין בשאלות בנושא זה, ונכתבו
מאמרים ומחקרים רבים, בנוסף על חוקים רלוונטיים אשר נחקקו בנושא.
דבר זה יהא לנו לעזר רב בדיוננו.

כמו כן נבדוק, כאמור, את המצב בישראל לפני החוק האמור (ז"א - אחריות
יצרנים על בסיס רשלנות) ולפני הסיכום הכללי ננסה לבדוק האם המצב כעת
בישראל מניח את הדעת, או שמא יש מקום לשיפור ותיקון נוספים.

מקורות:

דווקא הביטוח האישי, נטען, מכסה חלק נכבד מעלות נזק ושיקום ומסוגל על כן, לתתמענה הולם במקרה של פגיעה פיזית בצרכן, במקרים שבהם היצרן אינו אחראי במשטר הרשלנות.
שיקול רלוונטי נוסף לשיקולי הרווחה המצרפים מתמקד בעלויות הפעלה של הסדר משפטי נתון.
עלות התדיינות משפטית של הסדר רשלנות, שהיא גבוהה, הוזכרה כאחד הגורמים להעדפת הסדר אחריות חמורה. באחריות חמורה שאלת האחריות נחתכת על בסיס מבחנים עובדתיים ומשפטיים הצורכים פחות משאבים.
2. שיקולי חלוקה צודקת. אלו, כאמור, מתקדמים בשאלה מתי ועד כמה צודק והוגן להגדיל את חלקו של פלוני על חשבון חלקו של אלמוני, ב"עוגת הרווחה".
נציג עתה את שיקולי החלוקה העיקריים בקשר לאחריות יצרן למוצריו.
1. אשם - מבחן החלוקה המרכזי, והוא שעיצה את פני הסדר האחריות של היצרן עד להופעת האחריות החמורה, הוא מבחן האשם. תמציתו של מבחן זה היא שהעברת נטל הסיכון והנזק מן הנפגע ליצרן מוצדקת רק במקרים בהם יש דופי מוסרי או חברתי בהתנהגותו של היצרן, כלומר, שהתנהגותו היא "בת אשם".
אבל כמו שראינו, עקב מנגנוני הפיזור (ביטוח אחריות יצרנים, ומנגנון מחירי השוק המפזר סיכונים אלה שם בין הצרכנים) - מחטיאה הטלת האחריות על היצרן האשם את מטרתה. הציבור "התמים", ולא היצרן האשם נושא בעיקר הנטל. כלומר, עקב שינוי המציאות מבחן האשם אינו מנגנון יעיל לחלוקת נטל צודקת. אבל קיימים גם שיקולי
חלוקה, שיש בהם כדי להצדיק את העברת הנטל מן הנפגע אל היצרן אם בהעדר אשם. נבחן אותם:
2. הטלת הסיכון על הנהנה ממנו - ז"א: ההגינות מחייבת שמי שמנהל פעילות למטרת רווח יישא גם בסיכונים הנובעים מפעילות כזו. (אפילו התנהגותו ראויה). אבל, בעצם - לא רק היצרן נהנה ממכירת המוצר, אלא גם הצרכן מהשתמשות בו!
3. העדפת החלש על פני החזק - היצרן נתפס כגוף חזק יותר מהצרכן, ועל כן הוגן להטיל עליו נטל גדול יותר מהצרכן.
אבל - לפי תפיסה בה בקבוצות הייצור קיימות גם תת-קבוצות חלשות (עבדים ומשפחותיהם) ובקבוצות הצריכה ישנן צרכני מותרות עשירים - אין כאן שום העדפת ,חלשים" (צרכנים) על בסיס "חזקים" (יצרנים).
4. "קיום הבטחות" ו"סיכול ציפיות" - נימוק מרכזי נוסף להטלת אחריות חמורה, כמביאה לחלוקה צודקת והוגנת יותר בין יצרנים לצרכנים מאשר הרשלנות הוא נימוק קיום הבטחות וסיכול ציפיות. לפיו, נבנתה
בארה"ב דוקטרינת ה"ערובה מכללא" שהיא דוקטרינה עצמאית של אחריות חמורה. היצרן נתפס כאן כערב לבטיחות המוצר שהוא מייצר ומשווק זאת משום, שהיצרן המייצר ומשווק מוצר, מבלי להצהיר על סכנותיו, נוטע בלב הצרכן את האמונה כי המוצר בטוח לשימושיו המיועדים והצפויים.
כאשר מתגלה המוצר כבלתי בטוח בשימושים אלו, יש לראות את היצרן כמי שהפר את הבטחתו באשר לאיכות המוצר. לכן מחייבים צדק וההגינות שהיצרן יפצה את הנפגע ממוצרו: (פס"ד .Caterpillar Tractor Beck V 1979).
אם כך נוכל לסכם ולומר, שניתוח היבטי היעילות והחלוקה של האחריות החמורה בהשוואה לרשלנות הראה כי כל השיקולים העיקריים המוזכרים בהקשר זה אינם מצביעים בהכרח על כיוון של עבירות הרשלנות על פני האחריות החמורה, כשם שאינם מצביעים אף על הכוון ההפוך.
השיקולים למעבר מאחריות על בסיס רשלנות לאחריות חמורה נובעים אם כך מנקיטת אותן העמדות אשר פורטו לעי"ל, לרבות אלו המטילות את הנטל על היצרן ללא "אשם", המצדדות ברעיון כי דווקא אחריות חמורה תגרור הן חלוקה צודקת והוגנת של עוגת הרווחה הכלכלית, והן, משיקולי רווחה מצרפית, תגדיל את רמות הרווחה המצרפית של כל
הפרטים המרכיבים חברה נתונה. אך בל נזכור, כי כפי שהדגמנו לעי"ל, התנגדויות מנומקות לתפיסות כאלו.
כדי להשלים את הדיון של שיקולי המעבר מרשלנות לאחריות חמורה, עלינו לבחון מתי עדיף יהיה להשען על אחריות חמורה הנשענת על אי סבירות הסיכון במוצר ("הפגם" - ראה דיון לעי"ל) על אחריות על בסיס רשלנות, שכן בכך למעשה עוסק נושא עבודתנו, וזאת בהתחשב בשיקולי החלוקה והיעילות שהזכרנו קודם.
כלומר, אנו משווים עתה הסדר קונקרטי של אחריות חמורה עם רשלנות.
חשוב לציין, שהשוואת הסדרים תהיה בעלת משמעות אך ורק ביחס להסדר אחריות חמורה, שלגביו הוכרעה שאלת המועד ונקודת המבט לביצוע ההערכה הנורמטיבית של הסיכון.
לצורך כך עלינו לבחון את היתרונות והחסרונות של הרחבת בסיס המידע על רקע שיקולי המדיניות הרלוונטים. (יעילות וחלוקה).
נשאלת השאלה מתי תשפר התחשבות במידע מאוחר את ההרתעה (דהיינו, הקטנת העלות הכוללת של הסיכון ומניעתו על ידי מניעת סיכונים מיותרים) כאן קיימים כמה פקטורים.
ראשית נבחן את שיקולי היעילות:
א. היצרן כמונע יעיל -
1. תמריצים למחקר ופיתוח בתחום הכרת הסיכון ומניעתו - תמריץ יחשב ליצרן כנכון כאשר עלות ההשקעה שתבוא בעקבותיו תהא קטנה מהעלות שתחסך לחברה בעקבותיה. אם תהיה אחריות חמורה מוטלת על היצרן, יומרץ היצרן להשקיע בתחום הכרה ומניעה של סיכונים גם אם על בסיס הרשלנות הם לא יעשו זאת, זאת אומרת: גם אם מבח' היצרן
התמריץ אינו "נכון". אבל ייתכן שהיצרן ישקיע יותר מדי בענין זה כך שההשקעה למניעת הסיכון משפיע עליו לרעה מבחינה כלכלית ותגרום לו הפסדים כלכליים משמעותיים.
כמו כן, קיים החשש שיצרן ימנע מלהשקיע במחקר ופיתוח מחשש
שגילויים חדשים עלולים להפוך מוצרים שכבר יימר ל"מסוכנים". דבר זה אינו קיים ברשלנות. דבר שלישי שיש להביא בחשבון הוא שהיצרן ייצר מוצרים בעלי אורך חיים מוגבל, כדי לא להחשף לסכנות המידע המאוחר.
אם כך - לא תמיד תביא החמרת האחריות על בסיס ייחוס מודע מאוחר ליצירת תמריצי השקעה נכונים.
2. מימון ההשקעה במחקר ופיתוח - השינויים במחיר המוצר ועלותו - יצרן יבקש להעלות את מחיר המוצר כדי לממן לעלויות מחקר ופיתוח. אבל - ישנם צרכנים שעקב עליית המחירים יפרוקו לרכוש את המוצר. הדבר יביא להקטנת הכמות הנמכרת של המוצר שמחירו עלה עקב ההשקעה, וכך יאבד לחברה העודף הכלכלי שהפיקו הן קבוצות הייצור והן
קבוצות הצריכה מן הכמות שיצורה הופסק. דבר זה שלילי מבחינת שיקולי רווחה מצרפות.
ב. הרחבת בסיס המידע - היבט הפיזור:
1. הנפשות הפועלות כאן הן יצרן, צרכן, ומבטח. היצרן, כדי להגדיל את הפיזור של העלות למניעת הסיכון ישאף לכסות עצמו בביטוח מקיף
ורחב, אך ישנה בעיה: המבטח, במקרים בהם הסיכון אינו ברור לא ידע כמה פרמיה לגבות. היצרן לא ידע כמה כדאי לו לשלם למבטח, והצרכן לא ידע כמה כדאי לו להוסיף ולשלם עבור מוצר "בטוח" יותר.
אם כך החמרת האחריות על ידיד התרת השימוש במידע פועלת בכוון
חיובי ושלילי כאחד: מצד אחד, על ידי הפיזור קיימת אפשרות תאורטית להשוות תמריץ ליצרן לפזר את העלות בין הצרכנים למבטחיו, אך מצד שני החמרת האחריות באופן ולל תיצור אי וודאות חזקה בקרב הנפשות הפועלות אותן הזכרנו קודם, ועל כן הפיזור ייתכן ולא יהיה מושג בצורה יעילה.
על כן, כמו במסקנה שאליה הגענו ודנו באספקט ההרתעה יש להתאים את מידת ההתחשבות במודע מאוחר לענף הייצור שלגביו נבדקת שאלת האחריות.
2. הרחבת בסיס המידע - היבט עלות ההסדר המשפטי. כאן קובעים המוחים כי למעשה לא ניתן להעריך כיצד תשפיע החמרת האחריות על עלות ההסדר המשפטי. ישנם הגורסים כי בשאלות שבהן סבירות הסיכון קטנה יותר - תוזיל האחריות החמורה את מחיר ההתדיינות ולהיפך, כאשר סבירות הסיכון קשה להכרעה (יותר מאשר סבירות ההתנהגות) תייקר
החמרת האחריות את העלות המשפטית.
עתה נבחן כיצד תביא עימה החמרת האחריות על בסיס מידע מאוחר שינויים באופן חלוקת עוגת הרווחה בין קבוצות הייצור לצריכה, דהיינו שיקולי חלוקה.
ראינו כי הסמכת האחריות תביא לעליה במחיר המוצר נשוא האחריות ובמקרים רבים להקטנת בכמות המוצרת. במצב כזה משתמש במוצר יהנה מהחמרת האחריות על חשבון הצרכנים. אבל, אם הנשיאה בנטל הסיכון מוצדקת, מבח' שיקולי חלוקה, כאשר כל צרכן או משתמש חשוף לסיכון במידה שווה, הרי שאין הדבר כך כאשר קיים שוני בסיכונים
האישיים של הצרכנים/משתמשים השונים. כאן, למעשה יסבסד הצרכן את המשתמש המקרי הנפגע מן המוצר, שאותו רכש הצרכן.
בקבוצת הייצור יפגעו מהחמרת האחריות הן היצרנים - עד כדי פיטורי עובדים למשל, ואפילו בעלי הפירמה וספרים של שירותי ייצור.
במקרים בהם החמרת האחריות תגרום להתמוטטות שוקי הביטוח, למשל, ברור כי התוצאה היא שלילית, מבח' היבטי חלוקה, גם כאן.
נדון עתה בקצרה במצב לפני החלת החוק למוצרים פגומים, בישראל.
האחריות התבססה בראש ובראשונה על תורת הרשלנות.
על מנת להצליח בשיטה זו על הניזוק היה להוכיח, כנגד היצרן את הדברים הבאים:
1. הוא ניזוק עקב מוצר פגום שיצר הנתבע.
2. המוצר היה פגום שעה שיצא מרשות הנתבע.
3. הפגם נגרם עקב רשלנות הנתבע ו/או רשלנות עובדו או שלוחו במהלך העבודה או השליחות.
נבחן תנאים אלה לפי הסדר:
א. מה נחשב מוצר פגום?
1. דגם פגום של מוצר - ליקוי זה מתבטא בכך, שהמוצר נופל בבטיחותו ואיכותו מן הסטנדרט שרוב האנשים שרוכשים אותו היו מצפים לו במוצר מסוג זה. למרות שמה שנדרש מהיצרן הוא שמוצרו לא ייצור סכנות בלתי רגילות אין דרישה ברשלנות לפיה חייב הדגם להבטיח מניעת פגיעה בכל תנאי. היצרן יהא חייב להזהיר צרכנים על כל פגם
מסוכן, אך פטור מכך כשהסכנה ברורה למשתמש. ההזהרות חייבות להיות ברורות.14
2. פגמים בייצור - כאשר המוצר נופל בבטיחותו ובאיכותו מהמוצרים האחרים שיוצרו באותה סדרת ייצור, ועקב כך אינם מקיימים את רמת הבטיחות והאיכות שהצרכנים והיצרנים מצפים לה, ועל כן מסכנים את המשתמש וצדדים שלישיים. התובע כאן חייב להוכיח רשלנות שהולידה את הפגם.15
3. פגמים בהוראות שימוש - מוצר שאינו מלווה בהוראות שימוש מתאימות המזהירות בפני הסוכנים הכרוכים בו הוא מוצר פגום: ע"א 66/500 שמשון בע"מ נ' מרדכי ואחרים, פ'ד כא (1) 590, מפי הש' לנדוי. אבל, לעיתים, אין צורך להזהיר את הצרכנים כשמדובר בסיכון ברור וגלוי: ע"א 62/230 מורד נ' פרוסט ואח', פ"ד יז 36, 37.
לעיתים אף אזהרה שהיא בלתי מספקת עולה כדי רשלנות:16
4. פגמי פיתוח - בתביעות רשלנות, בהן נגרם נזק עקב פגם במוצר אשר יוצר לפי מיטב הידע המדעי והטכנולוגי, אלא שלימים הסתבר כי טמונות בו סכנות אשר המדע והטכנולוגיה בעת יצורו ושווקו לא עמדו עליהן, יהא היצרן פטור.
ב. התובע יצרן בתביעת רשלנות חייב להוכיח כי הפגם במוצר היה קיים שעה שהמוצר עזב את רשות היצרן.
הפסיקה קבעה כי אדם חייב לצפות אם רשלנות של אחרים, ואינו יכול עוד לטעון לחוסר אחריות רק משום שצד ביניים התבשל, ולא הוא עצמו:
ע"א 66/487 שמשון נ' מרדכי, פ'ד כ'א (1) 590, 595-594.
ג. התובע ברשלנות חייב להוכיח כי היצרן אחראי באחריות אישית או שילוחית להיווצרות הפגם במוצר. זהו נטל כבד מאד משום שלצרכן הממוצע ידע מוגבל אודות שיטות והליכי ייצור והגורמים והפעולות המעורבים בהם.
ד. קיים נטל נוסף אשר על הנתבע להרים בתביעת הרשלנות והוא - התובע חייב להוכיח קשר סיבתי בין הפגם למוצר לבין הנזק שסבל, ז"א שהפגם במוצר הוא-הוא שגרם לו את הנזק הנדון.17
לעיתים יתכן למצוא את היצרן אחראי לנזקים שנגרמו ע"י צרכן עקב שימוש מוטעה, אך צפוי מראש, במוצר שאותו ייצר.
אילו נזקים זיכו את התובע לסעד? כמובן שתובע שסבל עקב מוצר פגום נזק פיזי לגופו או לרכושו יכול להפרע. הפסיקה באנגליה קבעה כי בעניין נזק ממוני ישיר (דהיינו, שערכו ש המוצר הפגום נמוך מהמחיר ששולם עבורו) לא יכול הצרכן לקבל פיצויים כאשר זהו נזק ממוני ישיר בלבד, ואילו הדעות בארץ לא ברורות בנושא, ורק נציין
שלכאורה, מכירה פקודת הנזיקין בנזק כזה (שכן סעיף 35 לפקודה מדבר על נזק שנגרם עקב הפרת חובת הזהירות ולאור סע' 35 לפקודה מדבר על נזק שנגרם עקב הפרת חובת הזהירות ולאור סע' 2 - גם נזק ממוני משמע), אך המלומדים סברו אחרית, או לפחות נחלקו בעניין זה. הפסיקה המועטה לא התייחסה לנושא באופו ישיר. כך היה גם
בהקשר לנזק ממוני תוצאתי - זאת אומרת, כאשר הכוונה לאבדן רווחים עקב אי היכולת להשתמש במוצר כלל, או להשתמש בו באותו אופן בו ניתן היה להשתמש בו אלמלא היה המוצר פגום.
בפס"ד ת"א 51/611 שטרשיין נ' ברנזין ואח', פט' ט 154, אינו מכיר בעילת עסקנו לעי"ל - אם אין עמו חשש לנזק פיזי, אך עם זאת אין הוא שולל מפורשות גם עילה כזו. כך שהמצב היה לא ברור, לגבי יכולתו של הצרכן לקבל פיצוי עבור נזק ממוני, טהור לאור הפסיקה בישראל בנושא.
בנוסף על תביעת הרשלנות, בה הנטל על כתפי הנתבע להוכיח רשלנות על כל סעיפיה שהוזכרו לעי"ל, בנסיבות מסויימות עובר אל היצרנים נטל השכנוע וזאת כשמדובר בסע' 38 לפק' הנזיקין, הקובע:
"בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי דבר מסוכן... על הנתבע הראייה שלא היתה לגבי הדבר המסוכן... התרשלות שיחוב עליה".
בפסיקה נקבע כי דבר הוא מסוכן "אם מחמת תכונותיו המיוחדות של חפץ, קיים סיכון גדול בשימוש ובטיפול בו למטרה הרגילה שלשמה נועד, כך שעניין זה מחייב נקיטת מידה גדולה של זהירות".
לפי הפסיקה הישראלית נקבע כי ניתן ליישם את ס' 38 בתביעה נגד יצרן שכן: א. מוצר פגום הטומן בחובו סכנה הוא מוצר מסוכן. ו- ב. היצרן התרשל במסירת המוצר הפגום, דהיינו בהוצאותו לשוק. אין צורך להוכיח שהיצרן ידע על קיום הפגם, די בכך אם חייב היה לדעת אודותיו: ע"פ 62/74 פישמן נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד יז'
1478.
כמו כן קיים כלל "הדבר מעיד על עצמו" הקבוע בסע' 41 לפקודת הנזיקין.
אם שלושת תנאיו מתקיימים עובר לנתבע נטל השכנוע שלא היתה רשלנות מצידו לגבי המקרה שהביא לנזק.18 ואילו תנאיו:
1. לתובע לא היתה ידיעה או יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה שהביא לנזק. 2. הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע היתה שליטה למקרה שהביא לנזק. 3. נראה לבימ"ש שארוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה.
לעניין סוגיות אחריות יצרנים חשוב להבחין כי חייב להיות "נכס", שכן בהעדרו לא יחול הכלל, אך למושג נכס נותנה בפסיקה הישראלית אינטרפטציה רחבה: ע"ח 62/475 אספן נ' אליצור ואח', פ"ד יח' (3) 165, 168.
כמו כן קובע ס' 41 כי שליטת הנתבע בנכס המזיק צריכה להיות מלאה. כאן הפסיקה היתה חלוקה. במקרים מסויימים דובר על שליטה בנכס בזמן קרית התאונה, ובמקרים אחרים מסויימים דובר על כך שהשליטה הנטענת היא השליטה בעת ההתרשלות דווקא. לאור הפירוש האחרון ניתן להחיל את הכלל נגד היצרנים, שכן בעת ההתרשלות המיוחדת להם
על ידי הניזוקים היה המוצר בשליטתם: ת"א (ת"א) 55/2355 ברקוביץ נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"מ כא 105, 117.
אבל, אם השליטה בדבר השליטה בנכס המזיק מתייחס לעת התאונה דווקא, הרי ניזוקים ממוצרים פגומים אינם יכולים להסתמך על ס' 41 לפקודת הנזיקין בתביעתם נגד היצרן: ת"א (ת"א) 55/216 הקמיאן נ' חב' ספיר, פמט"ז (ח') 155.
עם כך ראינו שהדעות בפסיקה בנוגע לס' 41 חלוקות: יש המאפשרים תביעת יצרנים ע"י ניזוקי מוצר על פיה, ויש שאינם.
עתה עלינו לבדוק האם הסדר האחריות החמורה הוא הסדר טוב, או שמא רצוי לתקנו. לצורך כך נפתח בביקורת על הסדר האחריות החמורה.
מדיוננו בסע' הקודם ראינו כי הסדר אחריות חמורה שאינו גמיש, אלא כללי, יכול לפגוע הן בשיקולי הרווחה המצרפית והן בשיקולי הצדק וההגינות. מאחר ואלו עקרונות יסוד בפילוסופיה מאחורי חקיקת אחריות יצרנים ראינו כי הסדר אחריות חמורה של היצרנים לאו דווקא יביא
לקידום מטרות אלה, ולכן-אינו המומלץ ביותר. ראה סעיף קודם להרחבה, ודיון מעמיק בעניין.
בנוסף נטען גם כי סע' 3 בחוק אינו תורם תרומה מהותית להסדר סוגיית "הפגם" בחוק וזאת מכמה טעמים:
1. מוצר שגרם בפועל נזק גוף (סע' 2) הוא בהכרח גם מוצר העלול לגרום נזק גוף. סע' 3). על כן, מוצר שעמד בתנאי סע' 2 (נזק בפועל) עומד מדין קל וחומר גם בתנאי שבסעיף 3 (פוטנציאל לגרימת נזק). אפיונו של הפגם כסיכון בטיחותי הקיים בפועל במוצר מצוי בס' 2, והחזרה עליו בסע' 3 - מיותרת.
2. סע' 3 (א)(2) קובע כי העדר הנחיות מתאימות - יחשב לפגם, אך גם זה מיותר משום שראינו שלא ניתן להפריד בין סיכון שמקורו במבנה הפיסי של המוצר, לבין סיכון שמקורו בהנחיות המלוות אותו (ראה לעיל).
יוצא על כן - מוטב בלי סע' 3 (א)(2).
3. סע' קטן 3 (ב) יוצר חזקה של פגם כל פעם שנסיבות המקרה מטות את מאזן ההסתברות לצד טענות הפגם אך הוראה זו מיותרת, משום שאם הראה התובע בסוף המשפט כי מאזן ההסתברות נוטה לצד טענת הפגם - הרי שסיים את המלאכתו, ואין הוא זקוק כלל לחזקה שמעניק לו הסעיף.
על כן - אין בסע' 3 משום תרומה מהותית להסדר סוגית הפגם בחוק. מהו אם כן ההסדר הרצוי, שאליו יש לשאוף, אם החוק הישראלי לוקה במספר פגמים.
ראשית נציין, כי החוק הישראלי הוא טוב במידה והוא עונה על שיקולי החיחה המצרפית ושיקולי החלוקה ההוגנים, והוא עושה זאת במידה ולפי הסברות שהובאו כבר לעי"ל, בדוננו במעבר משיקולי רשלנות לשיקולי אחריות חמורה בקשר לאחריות יצרנים. אך, כמו שראינו והדגמנו - קיימות ביקורות באיזו מידה, אם בכלל, מושגות מטרות
הרווחה המצרפית והחלוקה ההוגנת בדרך של אחריות חמורה למוצרים בה נוקט החוק הישראלי.
לשם כך נציין מודל הנקרא ההסדר הגמיש, המסתמן כמתאים ביותר לאחריות יצרנים בגין מוצרים פגומים. נאמר רק זאת - ככל שיוטעמו בחוק הישראלי או ישולבו בו יותר יסודות מההסדר שעתה נפרט יהא זה החוק המתאים והנכון ביוצתר מבחינת השיקולים שמאחורי אחריות היצרנים.
בהסדר זה אפשר יהיה להתאים את השילוב של זמן ונקודת מבט לענף היצור הנדון, שכן ההסדר צודק לתעשיית התרופות לא יהיה בהכרח צודק אם יאומץ בתעשיית שימורי הבשר למשל.
ניתוח הסדר האחריות על רקע כל השיקולים הרלוונטים (הרתעה, פיזור, חלוקה) הראה לכאורה שרק הסדר גמיש, שבו יתאימו בתי המשפט את מידת ייחוס המידע לתנאיו של כל ענף יוכל להגשים את מטרות האחריות החמורה במלואם. בית המשפט הבוחן סבירות הסיכון ישוחרר מכבלים של זמן ונקודת מבט. התנאי לאחריות יהי אחד - אי סבירות
הסיכון. בית המשפט לבדו יחליט מתי ועד כמה להחמיר את האחריות, על סמך עובדות של כל מקרה ומקרה.
מכאן יוצא, כי ההסדר הקבוע בחוק הישראלי אמנם יכול להיות מוצדק על ידי חסידי האחריות החמורה הכוללת אך פגום מנקודת מבטם של אחרים, ובהחלט ניתן לשפרו על ידי הכנסת אלמנטים מההסדר הגמיש לאחריות יצרנים, אפילו הדבר יביא לשינוי מהותי בסעיפיו.
לסיכום, ניתן לומר, כי החוק הישראלי למוצרים פגומים הנו תוספת שהיא מבורכת כשלעצמה בעזרתה למשתמש הניזוק ממוצר פגום, לפי מה שהודגם קודם. אך רצוי לשלב מוטיבים מאותו הסדר גמיש שנסקר בפרק שעבר, עד כמה שניתן, כדי שהחוק יענה ככל האפשר גם על היבטי הרווחה המצרפית ושיקולי החלוקה ההוגנת.
הערות שוליים
1. גלעד עמ' 179
2. גלעד, עמ' 180
3. גלעד, עמ' 197
4. גלעד, עמ' 201
5. גלעד, עמ' 238
6. גלעד, עמ' 240
7. גלעד, עמ' 244
8. גלעד עמ' 209 - מתייחס למאמר בשם:
"On the Nature of Strict tort Liability for Producers" של:
J.W. Wade, שהתפרסם ב- Miss LJ 44 - 1973 825.
9. גלעד, עמ' 232
10. גלעד, עמ' 182
11. גלעד, עמ' 183
12. גלעד, עמ' 185
13. גלעד, עמ' 188
14. דניאל מור, אחריות יצרנים בנזיקין למוצרים פגומים, עמ' 320.
15. שם, עמ' 322
16. שם, עמ' 323
17. שם, עמ' 324
18. שם, עמ' 591
ביבליוגרפיה:
חוק האחריות למוצרים פגומים תש"ם (1980).
אחריות חמורה למוצרים - ישראל גלעד מחקרי משפט ח' עמ' 179.
הצעת חוק האחריות למוצרים פגומים תשל"ט 1978 - דניאל מור, דיוני משפט ז' עמ' 114.
אחריות יצרנים בנזיקין למוצרים פגומים - דניאל מור - עיוני משפט ה' עמ' 303, עמ' 581.
אחריות למוצרים פגומים - שיקולי מדיניות - דניאל מור - עיוני משפט ו', עמ' 78.
- Product  liability - Law reporter - Vol 14, No.6, July 1995.
-  The use and abuse of warnings in product liability - design defect litization comes to age - A.D. Twerski et al., Cornell Law Prew. Vol. 61, Apr. 1976, No.4.
- Product liability and the Passage of time:  the imprisonment Corporate rationality - James Henderson, NYU Law Rew, Vol. 58, 734, Oct. 1983.
- Confidentiality of Narcotic Addict treatment records: A legal and statistical analysis - Robert Mcnamara - Columbia Law Rew, Vol. 73, 1531, 1973.
- The impact of Current production managment techinques on the design production destinaction in the law of products liability Steven Winn - tenessee law rew, Vol 50, p. 515. 1983.
- Manufacturers' liability: The meaning of defect in the manufacture and design of products: Page Keeton, Syracuse Law Rew, Vol 20, No. 1969.
- Re - examining strict products liabilitys' goals and justifications - Daniel More, Tel Aviv University Studies in Law, p. 165.
- Parker V. Lull Eng. Co. 573 p. 2d 443 (cal, 1978), 454.
- Obrian V. Muskin Corp. 463 A 2d 298 (N.J, 1983), 304.
- Foley: Caterpillar tractor Co. V. Beck 593 p.2d 871 (Alaska,1979) , 880.
ע"א 89/532, 534 קיבוץ ניר דוד נ' שוקרון ואח'.
ע"א 88/166, 184 פניציה בע"מ ואח' נ' עמר ואח'.
ע"א 89/241 ישראליפט שרותים בע"מ נ' הינדלי רחל.
ע"א 82/140 תרכובות ברום נ' קיבוץ פריד.
ע"א 77/557, 77/594, מנחם שפס נ' פרימה פריזנר ושות'.
ע"א 79/288 דרוקר זכריה חב' קבלנית נ' פרילוצקי.
ע"א 79/608 נחושתן מעליות בע"מ נ' ד"ר שושני ואח'.
ע"א 62/230 מורד נ' פרוסט ואח' פ"ד יז 36, 37.
ע"א 66/487 שמשון נ' מרדכי, פ"ד כ"א (1) 590, 595-597.
פס"ד ת"א (ת"א) 51/611 שטרשיין נק ברנזיין ואח', פ"מ ט 154.
ע"פ 62/74 פישמן נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד יז 1478.
ע"א 62/375 גוספן נ' אליצור ואח' פ"ד יח (3)165, 168.
פס"ד ת"א (ת"א) 55/2355 ברקוביץ נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"מ כא' 105, 117.
פס"ד ת"א (ת"א) 55/216 הקמיאן נ' חב' ספיר, פ"מ ט"ז (ח) 155.

תגים:

חוק

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "מוצר פגום על פי החוק האמריקאי והישראלי-תיאור וניתוח מפורט של החוק ומשמעויותיו", סמינריון אודות "מוצר פגום על פי החוק האמריקאי והישראלי-תיאור וניתוח מפורט של החוק ומשמעויותיו" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.

אודות האתר:

יובנק הנו מאגר עבודות אקדמיות לסטודנטים, מאמרים, מחקרים, תזות ,סמינריונים ועבודות גמר הגדול בישראל. כל התקצירים באתר ניתנים לצפיה ללא תשלום. ברשותנו מעל ל-7000 עבודות מוכנות במגוון נושאים.