היישום אינו מחובר לאינטרנט

היהודים בארגנטינה בתקופת פרון.

עבודה מס' 031675

מחיר: 228.95 ₪   הוסף לסל

תאור העבודה:

4,377 מילים ,8 מקורות

תקציר העבודה:

ראשי פרקים
הקדמה
עליית פרון
הציבור היהודי בארגנטינה
בצל חוק החינוך הקתולי
גלי אנטישמיות בארגנטינה בתקופת פרון
יחסם של הגנרל פרון ורעייתו אל היהודים
הגירת יהודים לארגנטינה בתקופת פרון
סיכום
ביבליוגרפיה

הקדמה
בתקופת פרון היהודים בארגנטינה חיים בנוחות יחסית, מצבם הכלכלי מדיני אינו מעורער. הם
חשים שובע ויציבות ונהנים מחופש ביטוי בכל הנוגע לייחודם הלאומי-תרבותי. אך עם זאת
ארגנטינה היא ארץ נוצרית קתולית מובהקת, פרון נתמך ע"י הכנסיה שסייעה לו בבחירות .1946
גלי אנטישמיות פורצים להם לעיתים, ואף גילוי אלימות קיצונית. על רקע מצב זה בחרתי
להתמקד בעבודה ביחס של הזוג פרון אל היהודים שהתבטא גם בהגירת היהודים לארגנטינה
לאחר מלה"ע השניה.
העבודה תסקור את הקושי להתמודד עם המשטר של פרון כאשר אנטישמיות מרחפת בתום
מלה"ע השניה אך גם תראה את היחס האוהד של הזוג פרון אל הקהילה היהודית בארגנטינה.

מקורות:

קיצונית. על רקע מצב זה בחרתי להתמקד בעבודה ביחס של הזוג פרון אל היהודים שהתבטא גם בהגירת היהודים לארגנטינה לאחר מלה"ע ה- II.
העבודה תסקור את הקושי להתמודד עם המשטר של פרון כאשר אנטישמיות מרחפת בתום מלה"ע IIאך גם תראה את היחס האוהד של הזוג פרון אל הקהילה היהודית בארגנטינה.
עליית פרון
שעה שנקלטו גלי ההגירה ההמונית לארגנטינה היה הכוח הפוליטי מצוי באורח בלעדי בידי מעוט אוליגרכי שמרני שהורכב מהמשפחות הוותיקות שלא היו נכונות לשתף בשלטון את ההמונים והמהגרים. עם התעצמות האופוזיציה הרדיקאלית שנשענה על מעמדות הביניים העירוניים הוענקה לבסוף ב- 1912, זכות הבחירה לכל האזרחים ובבחירות 1916
עלתה מפלגה הרדיקלית לשלטון - הרפובליקה הדמוקרטית - בה נשען השלטון לראשונה בתולדות הרפובליקה על המעמד הבינוני.
ימיו של המשטר לא ארכו, היתה זו שוב דיקטטורה ובספטמבר 1930 בסיוע הצבא הורידה האופוזיציה את הנשיא מרסאי, ומאז בעזרת הצבא שלטו שוב האיליגרכים. ביוני 1943 השתלט הצבא על ארמון הנשיאות והשליט ממשלה צבאית מהפכנית.
27 באוקטובר 1943 מונה הקולנל חואן דוונגו פרון למארגנו החדש של משרד העבודה. פרון השתלט על האיגודים המקצועיים שהחל בטיפוחם ככוח פוליטי חדש בארגנטינה וכבסיס להשפעתו האישית במדינה.
כאשר היה לשר המלחמה וסגן נשיא הרפובליקה וכוחו היווה איום על עמיתיו, אולץ להתפטר וב- 13 באוקטובר 1945 העבירוהו לבית-הסוהר, הכוח הפוליטי החדש שטפח פרון החל בהפגנות והביא לשחרורו.
מערכת בחירות סוערת התפתחה החל מן החודשים האחרונים של שנת 1945.
חואן דומנגו פרון יחד עם תומכיו אלו מן האיגודים המקצועיים, המעמד הנמוך והחוגים הלאומניים הקיצוניים, התייצב לבחירות. (הרוב היהודי התנגד לו, לכל מתנגדיו היה הקולינל סמל הפאשיזם ששרד מן המלחמה). אך למרות זאת בבחירות הדמוקרטיות הראשונות מאז 1928 נבחר פרון ברוב גדול לנשיא ארגנטינה, ועמו בא במשך כ- 10
שנים משטר דמוקרטי לכאורה, ואוטוריטרי דיקטטורי בעל מגמות פאשיסטיות למעשה.
עיקר פעולותיו של השלטון כווונו לטיפוחו של הפרולטריון העירוני שנועד לשמש כבסיס עיקרי. מדיניות זו התבצעה באמצעות הטבות ומענקים לאוכלוסיה העובדת. מערכת יחסים של פטרון מעניק הטבות. מנהיגות ממושמעת, נעדרת אדיולוגיות מעמדיות שהושלטה על האיגודים המקצועיים הבטיחה לממשלה את נאמנותו המוחלטת של קול גדול וחדש
זה.
גם על חוגים אחרים פרש הגנרל פרון את רשתו. שנויים בהרכב הקצונה הבטיחו נאמנות הצבא, ותמורת שנויים בתחום החינוך הקתולי הבטיחה לו הכנסיה את תמיכתה ברוב ימי שלטונו, מה שפגע ביהודים בארגנטינה.
אף אחד מבין צירי סיעת הרוב לא התייחס במפורש למצבם של היהודים בארגנטינה. סיעת הרוב כמו סיעת המיעוט, לא התייחסה אל היהודים בארגנטינה באורח שונה מכפי שהתייחסה אל הלא קתולים האחרים. לדעת דוברי הסיעה הפרוניסטית, הלא קתולים הם מיעוט מבוטל לחלוטין ועליו להבין שהלאומיות הארגנטינאית קשורה בקתוליות,
הפרוניסטים הציעו לחברת המיעוט הלא קתולי מעמד המבוסס על סובלנות של חברת הרוב בלבד, בניגוד לרדיקאלים שלחמו לשיוויון מלא.
הציבור היהודי בארגנטינה
נוכח השינויים הרבים בחיים הפוליטיים ואף משום חילוקי דעות פנימיים, העדיפו יהודי ארגנטינה שלא להופיע כגוף מלוכד במאבק המפלגתי הארגנטינאי. יכולתם להשפיע על עמדות הממשל בעניינים הקרובים ללבם התבטאה יותר בקשריהם האישיים של יחידים מאשר במשקלו הפוליטי של הציבור היהודי. על אף השתתפותם של כל היהודים בחיים
הפוליטיים בשעת בחירות, מצומצם ביותר משקלו של ה'קול היהודי' שכה בולט בארה"ב.
למרות שהציבור היהודי בארגנטינה ממוקם בדרגיו השונים של המעמד הבינוני ואף מוסיף לטפס ולהתקדם למעמד הגבוה, מרוכז בעמדות הגבוהות בכלכלה ובחיי הרוח והתרבות, לא חרג, איפוא, הציבור היהודי כלל משוליותו הפוליטית גם בתקופת שלטונם הדמוקרטי של בני המעמד הבינוני.
היהודים בארגנטינה שמרו בכל מקום על ייחודם, אם כי למדו את שפת הארץ ואת אורחותיה, הם לא ניסו להטמיע את זהותם היהודית בזו הארגנטינאית.
היהודים ראו עצמם כמשתייכים לקבוצה לאומית מיוחדת, הם הביאו את היידיש, החגים, האמונות ומפלגות בהן היו חברים, יצרו חוגים חברתיים של יוצאי עיר או עיירה שמילאו תפקיד קליטה ועזרה הדדית ומסגרת למפגשי חברה.
בשנות ה- 40 וה- 50 עם התבססותם הכלכלית, התפנו לפתוח תרבות יהודית ענפה, היו שני עיתונים יומיים ביידיש, תאטרון יידיש, רשת בתי ספר שהעניקו חנוך משלים ביידיש ובעברית. הוצאות לאור שפרסמו ספרים בנושאים יהודיים וכן ספריות גדולות. בלט מספר הרב של מוסדות ציבור, בינהם ההיבריקה, מכבי, הכוח, מוסדות ציוניים
ומגביות. בשנים אלה הוקמו חוות "הכשרה" והחלה העליה החלוצית לא"י.
מעמדם הכלכלי והמדיני של היהודים לא היה מעורער, הם חיו בנוחות יחסית. בתקופת פרון יהודים רבים הפכו למליונרים, גם משום התמיכה שהעניקה הממשלה לתעשיה הקלה, בייחוד לתעשית הטקסטיל (ענף בו שלטו היהודים), וגם בשל קשריהם עם אנשי השלטון, אורח החיים של שכבות העילית והמעמד הבינוני היה מאוד נוח, הם חשו שובע
ויציבות ונהנו מחפש ביטוי בכל הנוגע לייחודם הלאומי-תרבותי.
האנטישמיות היתה קיימת בין גלויה או סמויה אך זכויות היהודים לא נפגעו, אדרבא השלטונות הסבירו להם פנים והרבו להדגיש חובתם ליהודים ואת הערכתם לתפקיד שהם ממלאים במדינה.
בצל חוק החינוך הקתולי
למרות שרבים מתומכי פרון היו פועלים, מסורת המעמד העובד אינה עלתה בקנה אחד עם תמיכה בכנסיה, זקוק היה פרון לעשות עסקה כפולה עם הפועלים ועם הכנסיה כדי להבטיח לעצמו ניצחון בבחירות. עסקה זו חייבה אותו להעביר את חוק החינוך הקתולי, חוק זה מחייב לימודי דת קתולים בבתי הספר הממלכתיים. חוק החינוך הקתולי נכנס
לתוקפו במאי 1947 ונכלל במפורש במצע החזית שהעלתה את הגנרל פרון לשלטון ובתמורה להבטחות אלה התגייסו כוהני דת רבים לתמיכה בו.
השלטת החינוך הקתולי היתה המחיר שעל הפרוניסטים היה לשלמו, לרצונם או שלא לרצונם, תמורת ניצחונם בבחירות.
פרון כלל ברוב נאומיו מוטיבים דתיים קתוליים ולאומים דומים, וחזר על התחייבותו בקשר לחנוך הקתולי. ארגנטינה שבה רצה פרון נועדה להיות נוצרית והומנית בצורה עמוקה ויסודית. הוא העמיד אידיאולוגיה מעמדית שנקראה ה- Justicialismo - הצדק החברתי. אידיאולוגיה זו נועדה לפתור את הבעיות האמיתיות של ארגנטינה שהיו,
לדעת פרון, הבעיות החברתיות והכלכליות. זו היתה אסכולה פילוסופית, מעשית שנכנה ברגשות נוצרים והומנטריים עמוקים.
אמנם הפרוניזם לא נידה את מי שאינם קתולים, וכמה מהכרזותיו המפורשות של פרון הציגו את ארגנטינה ואת הפרוניזם עצמו כפתוחים בפני כל הארגנטינאים, אולם הפרוניזם העמיד את עצם הגדרת מהותו של הארגנטינאי על יסודות כאלה שהלא קתולי, ובמיוחד היהודי שאינו מטשטש את יהדותו, לא יכול היה לראות עצמו כשותף לגיטימי שווה
מעמד וזכויות "בארגנטיניאות".
מה שנותר ליהודים לעשות, הוא לדאוג לכך שהחוק לא יפגע בזהותם יחד עם ניסיון לשמור על יחסים עם המשטר הפרוניסטי.
התגובה היהודית המאורגנת שבאה לאחר שנתקבל חוק החינוך הקתולי, כוונה כלפי פנים. על ההורים היהודיים הוטל לדאוג לכך שההיתר לשחרר ילדים לא קתולים מחובת הלימודים הקתולים אכן ינוצל במלואו, העיתונות היהודית התריעה על חובתם כלפי ילדיהם ועל נכונות הארגון לסייע בכל מקרה שבו ייתקלו ההורים בקשיים מצד שלטונות
החינוך.
הקריאה להירשם כלא קתולים אצל רשויות החינוך חזרה מדי שנה, במאמרי העיתונות הודגשה בעיקר סכנת השמד המרחפת על ראשי הילדים שישתתפו בלימודים הקתולים והסכנה לעתיד החיים היהודים בארגנטינה שתנבע מכך.
חוק החינוך הקתולי הביא איפוא להתעצמותה ולהעמקתה של האווירה הקתולית בבתי הספר הממלכתיים. הציבור היהודי יכול היה רק למתן קימעה מציאות זו ע"י מצוי ההקלות שנכללו בחוק עבור הלא קתולים.
על רקע התעצמות המגמות הלאומניות קתוליות שהנוער היהודי היה חשוף להן בבתי הספר הממשלתיים, בלטה בצניעותה המגמה לפתור את בעיית החינוך ע"י הקמת בתי ספר אינטגרליים, שהיו עשויים להוות מעין חממות של חברות רוב יהודיות שיוכלו להגן על הילדים היהודים מכוחות הסגריר שנשבו מן החברה הכללית. בדרך זו הלכו חברי
הקהילה של יוצאי חלאב ב- 1949, הקימו בית ספר אינטגרלי שבמסגרתו יכלו לא רק להשתחרר מן הלימודים הקתולים, אלא גם להקדיש את הזמן המיועד להם ללימודי הדת היהודית. שם בי"ס זה היה "המכון ללימודי דת" המסונף לקהילה ולבית ספר, הקהילות האשכנזיות החלו גם הם בניסיון להקים בתי ספר אינטגרליים ב- 1952 אך הדבר לא
הושג.
גלי אנטישמיות בארגנטינה בתקופת פרון
כבר ב- 1881 כשהועלתה הצעה לעודד את הגירת נפגעי הפוגרומים מרוסיה, התעורר בעיתונות פולמוס אנטישמי, היהודים הוצגו כדוגמה לתלישות לאומית, לטפילות כלכלית ואף לנחיתות מוסרית. ועם התפתחות הקבוץ היהודי בארגנטינה רואים אותו כמכשיר מנוגד להתגבשות הלאומית הבריאה של ארגנטינה. ב- 1919 בפוגרום נגד היהודים
בבואנוס איירס זוכים האנטישמים לתמיכת הצבא וכשבאה התנועה הלאומית הארגנטינאית בצל הפשעת הפאשיזם האטלקי מתארגנת קבוצה לאומית המכוונת נגד היהודים.
במהפכה הצבאית של 1930 הופיע ארגון אנטישמי למחצה ומאז לא חדלו ארגונים שונים מתעמולתם נגד היהודים. באותה עת זכו האנטישמים לעידודם ותמיכתם החומרית הישירה של הנציגים הדיפלומטיים של גרמניה ואף הוקמה תנועה נאצית בקרב הגרמנים בארגנטינה.
עם תום מלה"ע II משהגיעו לארגנטינה אלפי פושעי מלחמה מגרמניה וגרורותיה, הפכה היא למרכז נאצי בינלאומי. גנרלים נאציים הועסקו ע"י פרון באימון הצבא והצי, ואנשי מסחר ותעשייה השתלבו בחייה הכלכליים של המדינה ופתחו אתרי תיירות.
באורח מקביל גברה חדירתם של הארגונים האנטישמיים לתנועה העממית הפרוניסטית. אוירה זו של אנטישמיות קולנית הבשילה גם אלימות.
כבר בשנות ה- 50 פצצות הושלכו אל מוסדות יהודיים ובתי ספר. פגיעות גופניות ביהודים בודדים, השבתת מצבות, ציורי כתובות ברחובות העיר, איומים טלפוניים, ודברים אלו אף גברו בין השנים 1960 - 1966.
ממחקרים עולה כי העמדות האנטישמיות מעוגנות במסורת הנוצרית, בתרעומות הכלכליות ובספקות בדבר נאמנותם הלאומית של היהודים: "נוצרי אמיתי אינו יכול לסלוח לעולם ליהודי על צליבתו של ישו". (אבני חיים, יהדות ארגנטינה, עמ' 26-25).
הנוצרים מאמינים שמי שאינו בן גזעם הוא נצלן וחסר ערך מוסרי. יהודי הינו ראשית כל יהודי ורק לאחר מכאן ארגנטינאי. חלקים ניכרים באוכלוסיה הארגנטינאית מבודדים את היהודים מקרב יתר קבוצות המהגרים בחברה הארגנטינאית.
חרף תוקפנותה של האנטישמיות בארגנטינה מאז שנות ה- 30 ואילך הוא לא הגיעה אף פעם לעמדת שלטון ממנה תוכל לבצע את איומה כלפי הציבור היהודי. למרות אהדתו המפורשת של פרון לגרמנים והסתייעותו, לפחות בתחילה, גם באנטישמים, מצא הוא מחובתו לכלול בחוקה החדשה שערך איסור מפורש של הפלייה מטעמי גזע והפגין אהדתו לציבור
היהודי ע"י הכרזות תקופות בגנות האנטישמיות. מרגע בו עלה פרון לשלטון, נהג ביד קשה בשונאי היהודים שהיו בעלי בריתו, כמו סגירת העיתון של קבוצת הברית המשחררת הלאומית ((ALN, לאחר שזרקו פצצת זפת על קיר בית הכנסת הגדול בעיר, או שפטר אישים חשובים בממשל בשל דעותיהם הגזענית כמו המזכיר הצבאי שהפלה לרעה יהודים
כאשר בקשו רשיונות הגירה.
1945 - בזמן השואה באירופה כאשר גילויי אנטישמיות אלימה פרצו בארגנטינה, פרסם פרון בעיתון הפרונסטי "לה אפוקה" הצהרה שלא נקבה באנטישמיות בשמה ועיקרה היה הזמנת היריבים להימנע מאלימות.
לפרון היה אנטרס לשמור על שלום עם כל נתיניו, בהסתמך על החוקה, על המסורת של האומה הארגנטינאית: "לכבד את כל האמונות ואת כל האידיאולוגיות". (אבני חיים, אמנציפציה וחנוך יהודי, עמ' 103).
הוא דאג לפרסם דברי ברכה לחגים, ובאחת האגרות לכבוד ראש השנה של היהודים הכריז פרון: "כנשיאם של כל הארגנטינאים איני יכול ואיני רוצה ליצור הבדלים מסוג גזעי. בשבילי קיימים רק אזרחים, היותם טובים או רעים אינה נמדדת בהתאם למחשבותיהם אלא עפ"י מעשיהם". (אבני חיים, אמנציפציה וחנוך יהודי, עמ' 103).
יחסם של הגנרל חואן דומנגו פרון ורעייתו אווה אל היהודים
בתקופת פרון כפי שהוזכר קודם, נטה הזוג פרון לכוון הנאציזם. נמצאו מסמכים של חלופות מכתבים בין אישים שונים שהופעלו מתוך שגרירות גרמניה בבואנוס אירס לבין משרד החוץ בברלין בזמן מלח"ע II. מסמכים אלה מתארים את היקפה ואופיה של התעמולה הנאצית, את אמצעי המימון ואת הצורה בה השפיעה על הפוליטיקה הארגנטינאית.
בין משתפי הפעולה הארגנטינאים תופס הקולינל פרון את המקום הראשון.
לפי מסמכים אלו תוכננה מהפכת ה- 4 ביוני 1943 ע"י סוכנים נאציים ממוצא גרמני ובוצעה ע"י שותפים מקומיים שקבלו הון רב בתמורה. באמצעות הכסף הרב גייסו את ההמונים ונטלו את השלטון לידיהם.
אווה דוארטה עזרה לאנשי הקשר של הביון הגרמני, העבירה מידע חיוני ויסודי, עזרה בפועל למרגלים גרמנים וקבלה תשלומים גדולים על כך.
אפשר להבין מכך מדוע היו היהודים עוינים למשטר.
אחד הסימנים הבולטים לצביון זה של המשטר היה הגעתם של מהגרים גרמנים רבים עם תום מלחמת העולם ה- II כדוגמת הצוללות עמוסות פליטים.
ארגנטינה הפכה למקלט עיקרי לפושעי המלחמה של הרייך השלישי.
מה הניע את הממשל להתיר הגירת גרמנים ולהסתכן בהכתמת שמו של המשטר ולהכביד על נירמול היחסים הבינלאומיים?
שמועות רווחו על מטען של זהב ודברי אומנות שהגיעו בתוך צוללות.
דובר על הון תועפות ששלמו המהגרים הנאצים בעד הצלתם ממשפטי נרנברג והכל הופקד בבנקים תחת הסעיף של תרומות לקרן אווה פרון והלך לכיסיהם הפרטי של הזוג פרון.
אך התשובה המקובלת לשאלת המניעים היתה הזיקה האידיאולוגית שבין שני המשטרים, פרון רצה לבסס תשתית טכנולוגית ומדעית להקמת תעשיה צבאית ולהפקת חומרים פטרוכימיים ואף אנרגיה גרעינית. פרון העריץ את הצבא הגרמני וחשב לרתום את המוחות של אנשי המדע והטכניקה ששרדו מהם. פושעי מלחמה רבים, אחדים מהם נמנו על צמרת
ההיררכיה הנאצית, הסתננו לארגנטינה בהגירה זו, אחד מהם היה אדולף איכמן שנתפס ב- 1960. בשנים שבהן נתגלתה השואה שעברה על יהדות אירופה, על פרטיה ומימדיה, הדיעה המקובלת היתה שארגנטינה היא "ארץ אנטישמית" (דבורה שכנר, עמ' 162), בין ההוכחות לכך היא הנטרליות בשנות המלחמה שנשברה רק ב- 1947 תחת לחץ אמריקאי.
הרגשות הפרו-גרמניות נבעו מחנוך של חוגי הקבוצה הגבוהה עפ"י הדוקטרינה הצבאית הגרמנית, אך עם זאת עפ"י דבריו של פרון עצמו, לא חשב הוא להשליט משטר נאצי ולא היה אנטישמי כלל.
בעת מערכת הבחירות הראשונה שלו, כאשר לא היתה לו עדין מפלגה, כרת פרון ברית עם קבוצות לאומנים קיצוניים, בעלי אידיאולוגיה אנטישמית מוצהרת, כוויות שנאה לזרים אשר הפריחו כרוזים וסיסמאות אנטישמיות בשכונות מאוכלסות יהודים ונהגו לפטרל ברחובות כשבידיהם הכרוז "למען המולדת, הרוג יהודי אחד ליום" (שכנר דבורה,
עמ' 162). בהלה אחזה בקהילה היהודית בבואנוס אירס ובערים אחרות לקראת בחירות 1946.
התגובה היהודית שוב באה כלפי פנים, בארגוני נוער יהודים, מועדוני ספורט וקנים של תנועות נוער ציונית, התארגנה הגנה עצמית כדי לקדם אפשרות של פרעות ביהודים. היו אף סליקים של נשק ורובים, אקדחים, מקלות שהוסתרו ע"י נערים בבתי הוריהם ללא רשותם, אך מקרים חמורים לא אירעו מלבד תגרות רחוב מעטות.
כאשר הפרוניסטים נצחו השתררה בקהילה היהודית אוירה של חרדה, האות מבשר הרע הראשון היה הקמתו של ארגון יהודי פרוניסטי אוי.א. כמתחרה לנציגות המרכזית של יהודי ארגנטינה D.A.I.A. מרבית היהודים החרימו אותו והתייחסו אל חבריו בעוינות ובבוז, כאל משתפי הפעולה של הנאצים באירופה. המשטרה הצליחה לגייס מספר יהודים
לשירות הבולשת והיו אף יהודים אחדים ששמשו "כמלשינים" בשכר מטעם המשטרה.
בראש מעייניו של נשיא הד.א.י.אDelegacion de asociaciones - DAIA Israelitas argentinas- - הנציגות המרכזית של הארגונים היהודיים הארגנטינאים, היה עתה למצוא "מידוס ויונדי" עם המשטר, ליצג את הקהילה בפני הרשויות ולהגן על זכויותיה ועל שלמותה.
להפתעתם של היהודים גילה הממשל החדש יחס אוהד ביותר לקהילה ולצרכיה והעניק לפעילותה חופש מלא, ומה שהניע יותר היא ההבנה להתעוררות הלאומית, הציונית שנתגבשה בשנים אלה.
כשנשאל פרון על המאבק להקמת מדינה יהודית, ענה פרון שכנשיא של כל הארגנטינאים, רואה זאת בסיפוק ובגאווה, שבן אומה שלו נקרא למען עצמאותה של ארץ אחרת, זה השורש של הארגנטינאיות.
בתוקף היותו "נשיא של כל הארגנטינאים" כפי שאהב לכנות עצמו, נהג לברך את היהודים בכל חג ומועד ותיקן תקנה לפיה רשאים תלמידים וחיילים יהודים להיעדר ממסגרותיהם בימי החגים היהודים, אך בהצבעה הגורלית באו"ם בה 13 מדינות לטינו אמריקאיות הצביעו בעד ישראל, נמנעה ארגנטינה בשל המסורת הדיפלומטית שלה.
יהודי ארגנטינה באותה עת ניסו להתפנות מהחרדות והצרות מבית ונסחפו בחוויה של המאבק הציוני שהתנהל בזירה הבינ"ל ובפלסטינה בשנים הגורליות 48-47. היו צמודים לרדיו ולעיתונות היהודית היומית, מחוברים להווה הארצישראלי ע"י השליחים הראשונים שהגיעו וסיפרו על ההעפלה, המאבק וההתיישבות, מעטים היהודים שהתעניינו
בפוליטיקה המקומית אלא בעיקר בנושאים יהודים. בתנועות הנוער היהודית הוחלט לאחר לבטים על התנזרות מפעילות פוליטית. פלסטינה היתה המרכז להתעניינות, לפעילות, לימוד וחשיבה.
אווה פרון נכנסה לבמה היהודית-ציונית כיוון שראתה כמחובתה לקדם את ענייניו של הארגון היהודי הפרוניסטי א.ו.י.א. והיא משכה בחוטים.
לאחר הקמת המדינה היהודית התנהל מאבק דיפלומטי על הכרתו של האו"ם במדינה החדשה. אווה פרון שלחה לפקיד משרד החוץ הישראלי בברכותיה והציעה עזרה במידת הצורך.
אווה גם נעתרה לבקשתו של השגריר צור, להעביר סחורות הדרושות לישראל מארגנטינה תמורת תשלום במטבע מקומי מכספי המגבית היהודית, מלבד הבשר הקפוא תמורתו שולם בדולרים. פריט נחוץ ביותר היו שמיכות צמר לעולים החדשים שהשתכנו במעברות, אווה אף הציעה להעביר בגדים וצורכי לבוש שונים אותם העבירה חינם באוניות
ארגנטינאיות.
דוגמה נוספת לייחס המיוחד שהעניק הממשל הפרוניסטי לישראל, היא החוזה המסחרי הראשון שנחתם בין שתי המדינות. חוזה קטן בסך 10 מליון דולר, אך הבטיח שכמות שלפחות חצי ק"ג בשר לנפש בחודש הגיע ארצה.
פרון זימן לארגון הנשיאות את אשתו, שריו ומשלחת של הקהילה היהודית ונשא נאום בו הרים על נס את הידידות בין ארגנטינה לישראל. הוא ניסה לתת למעמד תחושה של אירוע היסטורי והטקס שודר ברדיו. באחד מנאומיו אמר:
"יהודי ארגנטינאי שאינו עוזר לישראל הוא אזרח ארגנטינאי רע". (שכנר דבורה, עמ' 167).
ההסבר ללהיטותו של המשטר להפגין ברבים את אהדתו לישראל הוא כאמצעי לרכוש את לבה של הקהילה היהודית קודם כל בארצו ואחר כך בארה"ב. דומה שהמשטר ייחס ל"יהדות העולמית" ובמיוחד ליהודי ארה"ב עוצמה רבה שהתבטאה בהשפעתם על הקונגרס והעיתונות.
הגירת יהודים לארגנטינה בתקופת פרון
עם תום מלה"ע ה- II היה צורך למצוא פתרון ל"עקורים", ל"שארית הפלטה". ממשלת בריטניה שבמשך כל שנות ההשמדה קיימה מדיניות הגבלות על עליות יהודים לארץ ישראל בקשה להמשיך במדיניות זו. ההכרח הדחוף למצוא בית למאות אלפי שרידי השואה היה, משום כך, פניה למדינות ההגירה הוותיקות והרפובליקה הארגנטינאית בכללן.
בחודש מארס 1945 נזעק הישוב היהודי ע"י מנהיגיו לסייע למען ארץ ישראל ושני נושאים - סיוע חומרי לשארית הפלטה ותמיכה כלכלית ומדינית בישוב בארץ ישראל - היו מרכז מעניינם של הארגונים היהודים.
במשך השנה שחלפה מאז סיום המלחמה עמדה שאלת ההגירה כנושא לוויכוח בדעת הקהל ככוח חדש למדינה. הליברלים לחמו למען ההגירה אך מולם בלט מנהל מחלקת ההגירה, סנטיגו מ. פראלטה, שפרסם ספר על הפעולה של העם היהודי ברפובליקה הארגנטינאית. ספר זה היה אחד הכתבים האנטישמיים הארסיים ביותר שנכתבו אי פעם בארגנטינה.
מארס 1946 הוקם משרד אתנוגרפי להכנת מפה אתנוגרפית של הרפובליקה ושל זרמי ההגירה כדי לקבוע את מידת כושר ההסתגלות וההתבוללות בעם הארגנטינאי, מה ששימש את מחלקת ההגירה בהכרעותיה המדיניות בדבר קבלת המהגרים ופיזורם הגיאוגרפי ברפובליקה. עפ"י משרד זה היהודים, כמובן, לא קבלו רשות להיכנס לארגנטינה. אוניות
נוסעים עם פליטים יהודיים הוחזרו לאירופה אחת אחר השניה.
המחאות נגד פראלטה, והתביעות לפטרו כוונו לכתובתו של הנשיא פרון.
במערכת הבחירות בה ניצח פרון היתה האנטישמיות אחד הנושאים שבהם הוא נוגח בידי המחנה הדמוקרטי, תמיכתם הגלויה של הלאומנים לסוגיהם במאבקו הפוליטי, שבאה לידי בטוי במעשי אלימות נגד יהודים, חיזקה את זהויו עם הכוחות הנאמנים לערכי גרמניה הנאצית גם אחרי תבוסתה.
פרון השתדל בהכרזותיו ובראיונות לעיתונות להסתייג מדעותיהם אלה של תומכיו: "אנו באמת אנטי-נאצים וחופשיים מדעות" (אבני חיים, מבטיל אוקוזיציה ועד חוק השבות, עמ' 339). אך למרות זאת לא נעתר פרון לדרישות לפטר את פראלטה.
לארגונים היהודים לא נשאר לעשות הרבה, באוגוסט 1946 בא נשיא ספורטומיס - שהיתה החברה להגנת המהגרים היהודים בארגנטינה והוקמה ב- 1922 - ונציג נוסף, למשרדו של פראלטה כדי להשתדל בדבר כניסתם של מהגרים יהודים, אך חזרו ושמעו את דעותיו "המדעיות" על היהודים, אשר אינם כשירים ויעילים לארגנטינה. בפניה דומה לזו
התנסה גם עתונאי יהודי מארה"ב שבקר בארגנטינה כנציג היא'ס - חברת סיוע למהגרים יהודים בארה"ב שהוקמה ב- 1902 - אך לשווא. בנובמבר 1946 התייצבה משלחת של 10 מראשי הציבור היהודי לפני נשיא המדינה ובין בקשות שונות היתה גם בקשת ההגירה שנחסמה עבור היהודים. מחלקת ההגירה סירבה להתיר איחוד משפחות אפילו במקרי דרגה
ראשונה, ואילו שביקשו להגר לפרגוואי או בוליביה לא קבלו אשרות מעבר. פגישה זו היתה חלק מתהליך ההתקרבות בין פרון לציבור היהודי, תוצאותיה לא הביאו לשינוי המדיניות אלא רק למחאות בודדות של רצון טוב מצד ארמון הנשיאות כלפי היהודים, והן נתלוו בפרסום רב והוזכרו תדיר בחשובים פוליטיים.
אחת המחוות הבולטות ביותר היתה כאשר ב- 14 לפברואר 1947 הורה הנשיא לשחרר 47 מהגרים יהודים ממעצרם באוניה Campana ולהתיר כניסתם לארגנטינה. היתה זו קבוצה של ניצולי שואה מארצות שונות ברובם דוברי הונגרית אשר נדחו ע"י פראלטה קודם.
פרון חתם על הפקודה להתיר כניסתם בשעה שקבוצה של עסקנים יהודים עמדה להתקבל בלשכתו כדי להודיע לו על ההחלטה להקים ארגון יהודי פרוניסטי שהעמיד עצמו לרשות המשטר. בעקבות אותה פגישה נולדה "ההסתדרות היהודית הארגנטינאית" א.וי.א ((OIA. עד מהרה הפך ארגון זה, בעידוד הנשיא ואשתו למתחרה של הדאי.א. על תפקידי היצוג
הפוליטי של יהדות ארגנטינה.
כדי להתגבר על עוינותו של פרלטה לא נותרה לעסקנים יהודים ברירה אלא לבקש היתר לכניסתה של כל קבוצת מהגרים קטנה בנפרד. ב- 27.3.47 ושוב ב- 1.4.47 פנה יו"ר הדא.י.א לנשיא הרפובליקה בבקשה שיאשר כניסתם הזמנית של 12 מהגרים יהודים וכחודשיים לאחר מכאן 14 מהגרים נוספים.
מאות מהגרים אוקריינים ממוצא גרמני שבאו עימם באוניות הורדו ונתקבלו ללא קושי בארגנטינה. קומץ היהודים נשארו במשך 3 שבועות על הסיפון ועמדו להשלח לאירופה. משלחת ספורטומיס בלווית נציג היא'ס מארה"ב, הפצירה בפרלטה להתיר שהותם בבית המהגרים, ורק הלחץ והחשש שהדברים יביאו לשינוי בדעת הקהל בארה"ב הוא נאות לכך.
יחסה של ארגנטינה למהגרים היהודים נודע גם במרכז האו"ם. עפ"י שמועות שנפוצו שם, שגרה ממשלת ארגנטינה הוראות אל נציגיה הקונסולרים למנוע מתן אשרות כלשהן ליהודים.
לפעילי ההגירה נודעה גם העצה שייעץ פרלטה לאחד התעשיינים היהודים שבא אליו בבקשה להביא את אחיו, תשובת פרלטה היתה לכל היהודים - "לארוז מזוודותיהם ולצאת מן המדינה כל עוד השהות לכך בידם".
מצוידת בכל אלה התייצבה משלחת היא'ס בארה"ב, בלוויית ראשי ספורטומיס, לפני שר החוץ כדי לדחות על איבה ממלכתית זו ליהודים. הלה הבטיחם להביא את הקובלנה ללא דיחוי בפני הנשיא פרון. בסוף יוני 1947 נודע ברבים שסנטיאגו פרלאטה הודח מתפקידו.
צו חדש נחתם בענייני הגירה, נשיא ארגנטינה דווח בהסכם כללי עם שריו שהנהלת מחלקת ההגירה תוכל להרשות כניסתם למדינה של זרים הקרובים קרבה משפחתית בדרגה כלשהי לתושבי ארגנטינה, ללא הבדל בוותק של הללו.
סעיף אחד בצו המסמיך רשויות ההגירה ליפות את כוחם של ארגונים המבקשים זאת לטפול בענייניהם של קרובי משפחה וכן של טכנאים מומחים, בעלי מלאכה, פועלים מקצועיים ומתיישבים שברשותם הסכמי עבודה עם אלה המבקשים להביאם, "תהא לאומתם אשר תהא". את המהגרים הללו פטר הצו מאגרות קונסולריות - ובכך בוטל עבורם המחסום
הכספי.
במכלול סעיפיו בושר איפוא הצו, לכאורה, תמורה יסודית באפשרויות שעמדו לפני יהודי ארגנטינה להתאחד עם שרידי משפחותיהם משארית הפלטה. לעובדי ההגירה היהודים הובטח לכאורה שיוכלו להקל את כניסתם של הללו ושל רבים אחרים לארגנטינה. עם פרסום הצו הביעו היהודים תקוות שהצו יחול גם על היהודים, יהודים רבים החלו להירשם
לבקשת הבאת קרוביהם. הדאי.א.
וספורטומיס הגישו בקשה לאישור מעמדם כארגון היהודי המרכזי המורשה לטפל בהשגת היתרי כניסה אך הבקשה נדחתה ע"י "ועדת הקבלה וההכוונה למהגרים". גם לאחר קובלנות ופניות לדבר עם הנשיא נדחו היהודים.
הכישלון לשנות את ההפלייה שנהגו שלטונות ההגירה נגד היהודים, הגביר את הניסיונות להיכנס לארגנטינה שלא כחוק. דרך עקיפין הובילה לארצות שכנות ובעיקר לפרגוואי מה שהביא עשרות מהגרים לבתי-סוהר.
בראשית חודש פברואר 1948 (כשנה לאחר המחוה כלפי מהגרי האוניה (Campana חזרה הד.א.י.א. ופנתה במישרין אל הגנרל פרון, והפעם כדי לפתור בעייתם של 9 יהודים שהצליחו להיכנס לארגנטינה שלא כחוק לשהות בה זמן ממושך. הם הוחזקו במלון המהגרים לקראת גירושם לאירופה. בעייתם נפתרה אך עם זאת לא הוקלה בעיית הבלתי-לגאליים.
אולם תשומת הלב שהוקדשה לנושא ההגירה היתה מועטה בשל מלחמת השחרור בא"י, הציבור היהודי התמקד בדרישה שהגנרל פרון, שנמנע מלתמוך בתכנית החלוקה בניגוד להבטחותיו לתומכיו היהודים, יכיר במדינת ישראל. ואכן ניכרה התקרבות מצדו של פרון לציבור היהודי. בחודש יוני הבטיח הנשיא להסדיר מצבם של כל אלה שנכנסו למדינה
בדרך בלתי לגאלית, לשם הגשמה זו ייפה הנשיא את כוחה של או.י.א לבצע את הפעולות הנוהליות הדרושות.
הבטחות הנשיא עשו רושם עז על הנציגים היהודים ובמיוחד על חברי הא.וי.א., (הפקדת הטפול המנהלי בידיהם היתה חלק מחתירתו של פרון להעביר את הבכורה בתוך הציבור היהודי אל תומכיו). הד.א.י.א. נאלצה להסכים לכך וקשריו של ארגון ההגירה ספורטומיס עם הארגון הפרוניסטי נתהדקו ביותר.
עצרת חגיגית הוכנה לכבוד הגנרל פרון ואשתו ביוזמת א.וי.א. 20 באוגוסט 48 זכו חואן ואויטה פרון לקבלת פנים נלהבת שהפכה לאחד מביטויי האהדה הבולטים ביותר של המשפחה הנשיאותית כלפי יהודי ארגנטינה. אולם גם באותו מעמד נאלץ יו"ר הד.א.י.א. לכלול בנאומו דרישה תקיפה לביטול ההפלייה נגד המהגרים היהודים.
מהגרים בלתי לגלים המשיכו לשבת במאסר ואף היו שהועמדו לדין. כחודש לאחר עצרת זו עברה הצעת חוק באשור הנשיא שנגע למצבם של הזרים הבלתי חוקיים במדינה. נקבע כי לרשותם 90 יום בהם יוכלו להתייצב לפני השלטונות, להירשם כחוק, ולזכות בעקבות כך בחנינה ובתעודת זהות. דבר זה פתר את בעיות המהגרים הבלתי-לגאליים
היהודים. הציבור היהודי קבל בשמחה רבה את החנינה הכללית לאלפי המהגרים היהודים. ב- 90 ימי חנינה אלו נפתרה בעייתם של כ- 6000 מהגרים, אך עדין נותרו רבים המהגרים הבלתי לגלים ואנשי הדא.י.א הצליחו כל פעם להשיג ארכאות נוספות שסייעו לכך שכ- 4000 מהגרים נוספים זכו ללגליזציה עד המועד האחרון בסוף מארס 1950.
בניגוד בולט ליחס הליברלי שהונהג לגבי עברייני ההגירה, לא חל גם אז שינוי בעמדת השלטונות כלפי ההגירה הלגאלית של היהודים. נמשך המצב של חוסר יכולת להשיג היתרי כניסה למדינה אפילו עבור קרובים ממדרגה ראשונה ולמעשה חסומה היתה הדרך בפני כל שאיפה להגירה יהודית לארגנטינה. גם אם נכנסו לארגנטינה מהגרים רבים בין
השנים 52-47, יהודים כמעט ולא נכללו ביניהם אלא כמה מאות בלבד.
ב- 47 בשר, יו"ר ספורטומיס, לציבור: "שאנו מבצעים הליכי הגירה עבור כמה מאות נפשות". מספר היהודים שהיגרו באופן לגאלי בחמש השנים שלאחר השואה היה כ- 1500 נפשות בלבד.
עם זאת אל לנו לשכוח את 10.000 היהודים המהגרים הבלתי לגלים שזכו לחנינה בארגנטינה ועל כך לא חסכו השבחים על נדיבות ליבה הבלתי רגילה של ממשלת הגנרל פרון, למרות שמחסד זה נהנו גם הרבה גרמנים נאציים ומשתפי פעולה עימהם.
חרף ההיקף המצומצם של מספר המהגרים, היו שנים אלה היפות ביותר בתולדותיו של ארגון ההגירה היהודי. מספר חבריו גדל בהתמדה, תרומות החברים נגבו כסדרם, מעמדו בציבור היהודי התבסס ושת"פ הדוק בין המוסדות השונים התבצע "בועדה מעורבת" שהוקמה לטפול מתואם בקליטת המהגרים.
סיכום
בתקופת כהונתו של פרון כנשיא ארגנטינה, הקהילה היהודית היוותה שותף הססני, במערכת היחסים הדו משמעית, למנהיג הארגנטיני. בו בזמן כאשר דבר רבות וטובות על מדינת ישראל הוא הורה למשלחת הארגנטינאית באו"ם להימנע בהצבעה למעמד ישראל כמדינה. הוא טען ודרש ליחסי אהדה לפליטים היהודים מהשואה אך באותו זמן הגביל את
ההגירה היהודית.
הגנרל פרון הביע הערצה לקהילה היהודית ונציגות ארגון ה- D.A.I.A, אך במקביל יסד ארגון יהודי פרוניסטי יריב בשם O.I.A.
למרות דו-פרצופיות זו העדיפה הקהילה היהודית שהדרך הטובה היא לשחק עם פרון את משחקו לפי דרכיו.
הגישה הפרו-יהודית של פרון עזרה לרגיעה נסתרת של האנטי-ציונות הארגנטינאית, הוא דאג לברך את היהודים בחגים כמו בראש השנה של 1946, בה הזכיר כי הוא שופט כל אדם לא לפי דעותיו, אלא מעשיו וכולם אזרחי ארגנטינה.
אך עמדתו היתה צבועה בעיקר בפעילויות אנטי ציוניות. גם כאשר פנו ראשי הד.א.י.א. בדרישות להפסקת הפגיעה ביהודים, הוא לא פעל בנושא ואף טען שהעיתונות היא חופשית ומה שנכתב בעיתונות אינו מייצג את רגש האומה.
פרון האמין שאם היטלר לא הצליח לפתור את בעיות היהודים עם 100 מליון גרמנים, איך הוא יוכל לפתור את הבעיה עם 20 מליון ארגנטינאים? ולכן האיפוק בנושא האנטי ציוני, נבע יותר מהפתרון המעשי מאשר המוסרי, זו הסיבה שבחר בניסיון לשלב ולמזג את היהודים כמה שאפשר בחברה הארגנטינאית, שבוטאה בתמיכה פרוניסטית בהיטמעות
היהודים בארגנטינה, ובאי התקפות על הקהילה היהודית. מעבר לעובדה שפרון לא האמין באמונת הגזע הנאצית, הוא סלד מאלימות וממנה נסה להימנע, מה שסייע במידת מה לפתור את הבעייה היהודית.
רשימה ביבליוגרפית
1. Metz, Allan., ., Juan Peron and the Jews of Argentina, 1946-1955.
Judaism, 1992-1993.
2. Mirelman, Victor Alb., 1990, Jewish Buenos Aires, 1890-1930, Wayne State University Press Detroit.
3. Sofer. E., 1982, From Pale to Pampa. Holmes Meier, U.S., London.
4. Weisbrot, Robert., 1979., The Jews of Argentina, Philadelphia 5739.
5) אבני, חיים., 1972, יהדות ארגנטינה, הוצאת אלפא.
6) אבני, חיים., 1981, מבטיל האינקוויזיציה ועד חוק השבות, הוצאת ספרים ע"ש וע"ש מאגנס, האוניברסיטה העברית ירושלים.
7) אבני, חיים., 1985, אמנציפציה וחינוך יהודי, מרכז זלמן שזר להיסטוריה יהודית, ירושלים, תשמ"ו.
8) שכנר, דבורה., 1994, אויטה, הוצאת הקבוץ המאוחד, ידיעות אחרונות, ספרי חמד, ת"א.

תגים:

דרום · לאטיני · אמריקה · הגירה

עבודות נוספות בנושא:

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "היהודים בארגנטינה בתקופת פרון.", סמינריון אודות "היהודים בארגנטינה בתקופת פרון." או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.

אודות האתר:

יובנק הנו מאגר עבודות אקדמיות לסטודנטים, מאמרים, מחקרים, תזות ,סמינריונים ועבודות גמר הגדול בישראל. כל התקצירים באתר ניתנים לצפיה ללא תשלום. ברשותנו מעל ל-7000 עבודות מוכנות במגוון נושאים.