האם יש אמת בטיעון לטובת מגבלות על חופש העיתונות

תקציר העבודה:

העיתונאות היא אחת הותיקות שבאמצעי התקשורת, ואך מקובל הוא הדבר שהיא גם תהיה מפותחת ומשוכללת יותר מהאחרות.
במחצית השניה של המאה העשרים אנו עדים להתפתחות חסרת תקדים של אמצעי התקשורת בארץ: לווינים, טלקס, טלויזיה וכו', אולם את כל מקורות התקשורת הללו יש להזין בצורה כלשהי ע"י מח אנושי. את התפקיד הזה עושים הכתבים.
ניתן לתחם את תפקיד העיתונות ומאפייניה בכמה גורמים:
1.מידע- אספקת המידע בקשר לאירועים ותנאים בחברה ובעולם.
2.התאמה לנורמות החברה ולצרכיה.
3.יצירה ושמירה על ערכים משותפים.
4.יצירת שעשועים, בידור וכד' לקוראים.
5.ליווי יעדים חברתיים בתחום הפוליטי וכד' (כמו במקרה של פרשת חברון-בראון).

לעיתונות כח רב, הן פוליטי והן כלכלי, הנובע בעיקר מעצם יכולת הגעתה לכל אדם במדינה, בכל שפה שהיא. כוחה הכלכלי נובע בעיקר מעוצמתם הכלכלית של ראשיה, לרוב אנשים פרטיים הקובעים את אשר יכתב בעיתון.
למעשה נוצר כאן ניגוד עניינים בין רצונו של העיתון לדווח דיווח אובייקטיבי לבין רצונו לזכות ב"סקופים", אף אם לעיתים אינם נכונים.
פרדוקס אחר הקשור לזיקה בין עיתונות להשתתפות פוליטית, העיתונים רבי התפוצה ותחנות השידור שקיומן ושגשוגן מתאפשר תודות לקהל ההמונים, מתרחקים מן העיסוק המעמיק בשאלות פוליטיות מתוך חשש שעיסוק כזה ירחיק מעליהם את קהלם.
ההלכה הדמוקרטית מבוססת, כידוע על ההנחה שכל האזרחים שווים, ושקולו של כל אזרח, תהיה מידת מעורבותו הפוליטית מה שתהיה, שקול כנגד קולו של כל אזרח אחר. אולם בפועל, אין הנחה שיוויונית זו מתקיימת והאחריות לכך חלה במידה לא מבוטלת על העיתונות ועל אמצעי התקשורת בכלל. תחת להקדיש מאמצים על מנת להביא את קהלם לרמה גבוהה יותר של מעורבות פוליטית, הם בוחרים להיכנע לטעמו ולכוון את המסרים שלהם אל המכנה המשותף הנמוך ביותר. התוצאה היא שמוסיף ומתקיים הפער והיעדר השוויון בין הציבור המתעניין ובין קהל ההמונים. למפעילי המדיה, למו"לים של העיתונים ולבעליהן של תחנות השידור (ככל שהמדובר במקומות שהן מופעלות בהם בידי בעלי אינטרסים מסחריים), יש עניין ישיר אפילו בהנצחתו של הפער הזה, הממלא את כיסיהם, ובתמורה הם מוכנים לוותר על ההשפעה הפוליטית הלא מבוטלת שאפשר שהיתה צומחת להם אילו ניצלו את הבימות העומדות לרשותם לשם גיוס תמיכה פוליטית לעצמם ולעמדותיהם.
"תיאורית העיתונות החופשית" גורשת כי העיתוניאי יהיה זכאי כמעט לכל דבר, למעט כמובן שקר. "תיאורית האחריות החברתית" מגבילה מעט את עבודתו, אולם עדיין נותנת לו חופש בחירה, לפי העיקרון של "זכות הציבור לדעת".

מטרת העבודה היא להעריך האם יש מקום להגביל את חופש העיתונות בכלל: מסיבה של פגיעה באינטרס הציבורי-ממשלתי מחד ופגיעה בחופש ובצענת הפרט.

תוכן עניינים:
1. מבוא
2. ההגבלות והפיקוח על העיתונאות
3. המצב בישראל
א. מועצת העיתונות האנגלית
ב. שיטת הפיקוח העצמית בארץ
ג. זכות בעד חופש העיתונות
4. סיכום
5. ביבליוגרפיה

מקורות:

בורנשטיין שמואל, "הצצה-פגיעה בפרטיות" ,משפט וצבא, תשמ"ח, 8.
בן אליעזר יריב, הממלכה השביעית, המכללה למינהל, תשמ"ב.
בנדור אריאל, "חופש לשון הרע", משפטים, תשנ"א.
גביזון רות, "הזכות לפרטיות וכבוד", זכויות האדם בישראל, 1988.
גביזון רות, "איסור פרסום הפוגע בפרטיות, זכויות האזרח בישראל, ירושלים, תשמ"ב.
גורן דינה, התקשורת וזכויות הפרט, תל- אביב, תשמ"ט.
גורן דינה, חופש הביטוי, חופש הפרט וחופש העיתונות, תל-אביב, תשמ"ט.
גלוסקא מרדכי, "ועוד לשאלת חופש הביטוי", עיוני משפט,1978, 2.
דין וחשבון הוועדה להגנה בפני צנעת הפרט, מדינת ישראל, 1989.
"הזכות לפרטיות מול הזכות לדעת", עיוני משפט, ינואר, 1983.
זמיר יצחק, "חרות הביטוי כנגד לשון הרע ואלימות מילולית", ספר זוסמן, ירושלים, תשמ"ד.
נגבי משה, חופש העיתונות בישראל, תל-אביב, 1995.

תגים:

עיתון · מדיה

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "האם יש אמת בטיעון לטובת מגבלות על חופש העיתונות", סמינריון אודות "האם יש אמת בטיעון לטובת מגבלות על חופש העיתונות" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.