היישום אינו מחובר לאינטרנט

הסיבות לקץ האבירות

עבודה מס' 020254

מחיר: 155.95 ₪   הוסף לסל

תאור העבודה: סקירת אורח החיים האבירי, הגורמים לירידת מעמד האבירים, משברי המאה ה14- (כלכלית, אגררית,פוליטית,צבאית) ועוד.

1,849 מילים ,8 מקורות

תקציר העבודה:

הסיבות לקץ האבירות

תוכן העניינים: hy0254
1.מטרת העבודה
2.אורח החיים האבירי בתקופה הפיאודלית השניה
3.משברי המאה ה 14 - והשפעתם על האביר
1.במישור האגררי
2.כלכלית
3.מישור פוליטי צבאי
4.סיכום
5.ביבליוגרפיה

מטרת העבודה
מטרת עבודה זו היא לבדוק מהם הגורמים שהביאו לירידת מעמד האבירים
והאבירות בכלל משלהי המאה ה13- ועד המאה ה14-. מה גרם לכך כי מוסד האבירות
שהיה כל כך מפואר והחזיק מעמד מאות בשנים וכל הסממנים של קבוצה חברתית
מבוססת היו לו-חדל להתקיים (יצויין כי אף צמח סוג מסוים של ז'אנרים ספרותיים -
בעיקר בתחום השירה אודות האבירים).
האבירים היוו קבוצה חברתית אליטיסטית, כאמור לעיל, והקבלה לקבוצה זו היתה
לאחר טקס בעל אופי דתי-פולחני. הטקס היה דתי מראשיתו- האביר מניח את נשקו
על גבי המזבח ונשבע בשם הקדוש, אולם במשך הזמן קיבל משמעויות אחרות.
האבירות ומעמד האבירות נוסדו המאה התשיעית ועשירית ויסודותיו החברתיים
בפיאודליות- מנהגי ירושה של אותה תקופה בה קיבל הבן הבכור את נחלת האב
ושאר האחים נשארו נטולי קרקע. צעירים אלו חמושי חרב התחברו במרוצת הימים
ופשטו על פני הסביבה למטרות שוד.
חבורות אלו היו במשך הזמן קבוצה מובחנת מבחינה חברתית. מי שרצה להשתייך
אליהן היה אמור להתחיל לימודי נימוסים בגיל שבע ולאחר מכן היה מתמנה נושא
כלים של אביר, ובן עשרים ואחת הוכרז לאביר בטקס שעיקרו היה העברת כלי נשק.
האביר נחשב עדיין כבראש ובראשונה וואסאל (נתין של הפיאודל שהסכים לקבל
חסות) שקיבל פיאודוס. ספר זה כלל בעיקר את מערכת כללי ההתנהגות של אנשים
אצילים הנוהגים "כמנהג החצר": נדיבות, רדיפת התפארת, בוז למנוחה, לסבל
ולמוות.
המעלות המסורתיות האבירות שהיו חילוניות בראשיתן קיבלו חותם נוצרי. על
האביר היתה מוטלת החובה ליטול חלק במיסה בכל יום או לפחות ברוב הימים
ולצום בכל יום שישי. האביר היה אמור להגן בחרבו ה'מקודשת' על הכנסיה
הקדושה, בעיקר מפני פגאניים, לסוכך על האלמנה, היתום והאביון ולרדוף עד חורמה
את עושי העוול. במקורות החילוניים הוסיפו על מצוות אלו המלצות שנגעו להתנהגות
בשדה הקרב, לפעילות שיפוטית או פוליטית וכן למעשים בהתנהגות של יום יום.

מקורות:



הסיבות לקץ האבירות
הסיבות לקץ האבירות
תוכן :
1.מטרת העבודה
2.אורח החיים האבירי בתקופה הפיאודלית השניה
3.משברי המאה ה- 14 והשפעתם על האביר
1.במישור האגררי
2.כלכלית
3.מישור פוליטי צבאי
4.סיכום
5.ביבליוגרפיה
מטרת העבודה
מטרת עודה זו היא לבדוק מהם הגורמים שהביאו לירידת מעמד האבירים והאבירות בכלל משלהי המאה ה13- ועד המאה ה14-. מה גרם לכך כי מוסד האבירות שהיה כל כך מפואר והחזיק מעמד מאות בשנים וכל הסממנים של קבוצה חברתית מבוססת היו לו-חדל להתקיים (יצויין כי אף צמח סוג מסוים של ז'אנרים ספרותיים- בעיקר בתחום השירה
אודות האבירים).
האבירים היוו קבוצה חברתית אליטיסטית, כאמור לעיל, והקבלה לקבוצה זו היתה לאחר טקס בעל אופי דתי-פולחני. הטקס היה דתי מראשיתו- האביר מניח את נשקו על גבי המזבח ונשבע בשם הקדוש, אולם במשך הזמן קיבל משמעויות אחרות.
האבירות ומעמד האבירות נוסדו המאה התשיעית ועשירית ויסודותיו החברתיים בפיאודליות- מנהגי ירושה של אותה תקופה בה קיבל הבן הבכור את נחלת האב ושאר האחים נשארו נטולי קרקע. צעירים אלו חמושי חרב התחברו במרוצת הימים ופשטו על פני הסביבה למטרות שוד.
חבורות אלו היו במשך הזמן קבוצה מובחנת מבחינה חברתית. מי שרצה להשתייך אליהן היה אמור להתחיל לימודי נימוסים בגיל שבע ולאחר מכן היה מתמנה נושא כלים של אביר, ובן עשרים ואחת הוכרז לאביר בטקס שעיקרו היה העברת כלי נשק.
האביר נחשב עדיין כבראש ובראשונה וואסאל (נתין של הפיאודל שהסכים לקבל חסות) שקיבל פיאודוס. ספר זה כלל בעיקר את מערכת כללי ההתנהגות של אנשים אצילים הנוהגים "כמנהג החצר": נדיבות, רדיפת התפארת, בוז למנוחה, לסבל ולמוות.
המעלות המסורתיות האבירות שהיו חילוניות בראשיתן קיבלו חותם נוצרי. על האביר היתה מוטלת החובה ליטול חלק במיסה בכל יום או לפחות ברוב הימים ולצום בכל יום שישי. האביר היה אמור להגן בחרבו ה'מקודשת' על הכנסיה הקדושה, בעיקר מפני פגאניים, לסוכך על האלמנה, היתום והאביון ולרדוף עד חורמה את עושי העוול. במקורות
החילוניים הוסיפו על מצוות אלו המלצות שנגעו להתנהגות בשדה הקרב, לפעילות שיפוטית או פוליטית וכן למעשים בהתנהגות של יום יום.
אורח החיים האבירי בתקופה הפיאודלית השניה
בעוד שבתקופה הפיאודלית הראשונה שכן האביר גם בעיר וגם בכפר הרי בתקופה השניה אנו מוצאים אותם בערים בשרותיהם של האדונים.
הסיבות לכך מרובות. ראשית היה קיים נוהג לתגמל וואסלים בנכסים שנמסרו לו כפיאודוס- ברוב המקרים היו נכסים אלו חלק מסניורות. התרופפות החובות הפיאודליות הביאה את הנטיה לחיות איש באחוזתו הרחק מהמלכים והברונים החשובים והבישופים אדוני הערים.
שנית האבירים חשו משיכה מרחבית לשדות הטבע בכלל ולשדות הקרב בפרט. מוטיב האביר הרוכב בשדות חדר לאומנות ימי הביניים וקרבות האבירים מילאו תפקיד חשוב באומנות זו.
בית האציל תוכנן כמעט תמיד לצרכי הגנה. הסיבה היא לשם התגוננות מפני האבירים ש"עבור האנשים האלה השקועים תמיד במריבות כדי להסתתר מאויביהם ולגבור על השווים להם ולדכא את הנחותים מה". כלומר בית האביר על סביבותיו היה מתכונן היטב כדי לשלוט על סביבתו ולהגן במידת הצורך.
עיסוקים
למרות שעל פי צורת מגורי האביר הוא היה בן כפר, הרי שלא דבק בו אפילו שמץ מעבודות האדמה. עבודות אלו נחשבו לבזויות בעיניהם. לפי החלטת הפרלמנט של פריס אסור היה לאביר בעצמו לעבד את אדמותיו. אולם גם אם עיבד את אדמותיו הרי צרכיו היו מרובים והוא נאלץ להמשיך ולחמוס.
היתה למעשה סתירה בין חובתו של האביר להראות ללא הרף את נדיבותו כחלק מכללי ההתנהגות המקובלים לבין הצורך להמשיך ולקיים אורח חיים ברמה גבוהה.
אבירי המסדרים מלאו תפקיד חשוב במערכת התחבורתית. כבר בשלבים הראשונים לקיום הממלכה עבר לידיהם נושא השמירה על הצליינים בדרכים. עם התחזקותם במאה ה12- והעליה המשמעותית בכוחם במאה ה13- הם קיבלו לידיהם והקימו עשרות מבצרים. יש להניח שבנוסף למבצרים עברו לידי המסדרים, בדרך זו, גם הדרכים שבאזור וככל הנראה הם
גם אלה שדאגו לבניית דרכים חדשות במידת הצורך.
קיומם של אנשים אלה, שכירי חרב המוכנים להעמיד את חרבם לרשות כל המרבה במחיר, חיזק בתחילה את עצמת השליטים- כל עוד היה בכיסם לשלם להם. בפרוס המאה ה14- כבר העמידו מלכי צרפת ואנגליה כמעט את כל כוחם הצבאי על בסיס של שכר. אפילו הגדול שבווסאלים שלה סיפק להם מספר מוסכם של גייסות מכח חוזה השכירות, ומשנתאפשר
לשליט להחזיק כוחות בשדה במשך כל העונה הנוחה ללחימה, או אף במרוצת שורה רצופה של עונות, נאלצו יריביו לעשות כמוהו. הכסף הושג מתשלום חלף שירותם הצבאי של הוואסלים שלא נתבע מהם שירות בפועל או ממיסים או ממענקים מאת הכנסיה. אך ברוב המקרים הושג מהכנסות כלכליות ממסחר או ממכסים שעליהם היתה לשליט שליטה מלאה,
או מהלוואות שהציעו לסוחרים או ממענקים מסוימים- בדרך ככל תמורת מתן שירותים או הענקת זכויות- מצד גופים מייצגים של ערים ושל מעמדות יצרניים אחרים. פרלמנטים או מועצות המעמדות- הגופים היציגים של המנזרים הלא אצילים והלא צבאיים באוכלוסיה- החלו למלא תפקיד חשוב ביכולתו של השליט לאסור מלחמה.
האבירים עסקו גם בציד על מנת להנעים את זמנם, ולעיתים עסקו גם בציד אדם. עיסוק נוסף לאבירים היה תחרויות הלחימה. מעבר לתענוג בדבר הן הכינו את האביר לזמן המלחמה.
פעילות נוספת של האביר היתה השיפוט. האביר שפט את נתיניו והכריע במשפטי הוואסלים שלו או שישב כשופט בבית משפטו של הסניור ממנו ניתנה לו הפאודום.
במאה ה14- הפכה להיות חובת השירות הצבאי לחובתו המובהקת של האציל שהיה מוגן מפני היטלים כספים. מאה זו, כי שיסקר להלן, הפכה את האבירים במידה מסוימת לפריזיטים ושללה מהם למעשה את קיומם הלגטימי.
השפעת המשברים על האביר
המאה ה14- עמדה גם בסימן מלחמות. יותר מכל בולטת מלחמת מאת השנים (חמישים ושלוש שנות מלחמה ושישים ואחת שנות שלום, ובסך הכל מאה וארבע עשרה שנים). זהו סכסוך מוזר אשר הדרמטיות הבהירה של תהפוכותיו מאפיינת עולם ומלואו: ראשיתו מאבק פיאודלי אולם אחריתו מאבק לאומי.
להחמרת המצב בתחום המודיעיני נודעות תוצאות כבדות משקל. גם בתחום הכלכלי וכך נוצרת פעולת גומלין מתמדת, שממנה עתידה האצולה לצאת מובסת.
כאשר המצב הכלכלי היה גרוע ולא היה כסף לשלם לאבירים אלו פרוס המאה ה14-, חבורות האבירים נעשו פעילות ועצמאיות. לעיתים היו מספקות שירות צבאי ישיר לכל המוכן לשלם להם, ולעיתים היו פשוט סוחטות כספי חסות. בצרפת הגיעה פעילותן לשיא מחריד כעבור מאה שנה, בסוף המאה ה14-. מלחמת מאה השנים הביאה לריכוז גדול ביותר
של פלוגות שכירים בשני מלחמות היריבים הם השכירים מבני האצולה והם נחותי המוצא ובהפסקות שבלחימה, פשוט נתקיימו אלה על טוב הארץ.
להלן סקירה פרטנית על פעילותם של האבירים.
במישור האגררי
כפי שטוענים החוקרים ניראת המאה ה13- כשיאם של ימי הביניים. רמת החיים עלתה בעיקבות השיטות החקלאיות החדשות אולם התפתחותם נעצרה בשל חוסר התאמה בין גורמי היצור. בגלל הכשרתן של קרקעות הבור, הניצול המירבי של העץ והנזקים שגרמו עדרי הצאן ובעיקר העיזים לקרחות יער- דבר שגרר אחריו סחף כבד, ירדה התפוקה החקלאית.
המגיפות והרעב הביאו את האנשים לחשוב על קץ הימים. אי לכך היקף הילודה ירד וכפרים רבים החלו להתרוקן. רבים מהאבירים שישבו בכפרים מצאו עצמם מתבודדים ומחפשים עבדים לשדותיהם. הפסקת עלייתם של המחירים החקלאיים, ירידת ערכם הממשי של התשלומים הקבועים בכסף שערכו הולך ופוחת, הקושי של שמירה על מעמד בתקציב הנתון
גרמו לכך כי שכבת האבירים היתה הקורבן העיקרי למצב הכלכלי (אחד ממאפייני האביר היתה יכולתו לפזר ממון ביד רחבה בלי לחשוש ליום רע, כאדם הבוטח במעמדו).
לפיאודל היתה ברירה: להחכיר בדמי חכירה מופחתים לאיכרים או לעבור לניהול ישיר של נכסיו וזו הסיבה במאה ה14- אנו עדים גם לעלייתו של מעמד חדש והוא האבירים המשועבדים. זהו מעמד שהיה קיים עוד קודם לכן בצורה פחותה אולם מעתה, בעקבות השינוי החקלאי, מנהל העבודה של האביר למעשה הצליח לצבור עוצמה כזאת בידיו ואפילו
לזכות בתואר אביר.
כלכלית
ירידת ערכה של התוצרת החקלאית גורמת לאבטלה. ערכו של התוצר עולה היות ותעשיית האריגים מתפתחת והמערב עובר לשיטת תיעוש חדשה. שיטה זו לא הובילה בהכרח לשיפור באיכות הסחורה אולם היא הופכת את דרך היצור להמונית יותר וכך מגדילה את הכמות על חשבון האיכות. אי לכך את המשק לא ניהלו האצילים היות ולא הצליחו לתפעל את
האחוזות והאיכרים הם שניהלו הם את החלקות והן את התעשיה. חלק מהאיכרים אלו עלה לגדולה.
מישור צבאי
המלחמה היתה משאת נפשו של האביר וזוהי בעצם הסיבה למעמדו המיוחד. אולם במאה ה- 14 שיטת הלחימה השתנתה לטובת חיל הרגלים והקשתים שהביסו במספר קרבות את האבירים. נוסף לכך אין עוד מסעי צלב והאצולה מסתמכת יותר על עזרת המלך.
ממחצית המאה הארבע עשרה ועד מחצית המאה החמש עשרה היו "חורכים" אלו משוטטים בצרפת כאוות נפשם, חומסים, אונסים ומציתים ביחד או ביחידות. הם השביתו זמנית את פעילותם רק במשך פרקי הזמן ההולכים ומתקצרים (בשל העלויות הכלכליות), שבהם גויסו מחדש לשירותו של בעל שררה, שהיה בידו להעניק להם תשלום קבוע. מלכים
צרפתיים נואשים יצאו למסעי מלחמה בספרד ובהונגריה רק כדי להפטר מהם, ובארצות כיבושם הם בזזו מכל הבא ליד המצב החל משתפר רק בסופה של מלחמת מאה השנים עת עלה בידי הכתר לנצל את הסוחרים הצרפתיים ולקבל את הזכות להטיל מס מיוחד, מס הלוחמים שבאמצעותו העמידו את כוחות בית המלוכה על בסיס של שכר קבע. בסופה של המאה
החמש עשרה כבר הפך המס הזה למס תמידי, ששוב לא נזקק לאישורה של מועצת המעמדות. כך הושתת מימון בית המלוכה על בסיס קבוע.
סיכום
עבודה זו עסקה במעמד האבירים בתקופה הפאודלית השניה שהיא התקופה שבה מוסד האבירות יורד מגדולתו.
הפרק הראשון סקר את התקופה ואת המאפיינים שלה: המעמדות בכלל ותפקידו של האביר בפרט.
הפרק השני עסק בסיבות לירידת מעמדו של האביר וזו למעשה תכלית העבודה. מקור כל הסיבות, לדעתי, היא כי האצילות קידשה את אורח חיי המלחמה והבטלה האין סופית, דבר המנוגד לאופיו של האדם.
הסיבה העיקרית אותה מעלים החוקרים היא כי הואיל ונחלשה עוצמתם הכלכלית של המדינות לא היה עוד באפשרותם לנסות ולפתוח במסעי צלב חדשים שירימו את קרן האבירות ולכן התנופה הדתית המדינית והכלכלית נעצרת. לאבירים לא נותרו הרבה ברירות והם הופכים ברובים לאנשי שוד וגזל (ריאודריטרוטום) וכן ישנה תופעה של אבירים
שכירים.
מאידך בגלל ירידת מעמדם הכלכלי וחברתי נאלצים הם להישען על המלך שהוא מקור הסמכות והכח. כך נוצרים למעשה הלאומים - וכאשר מעמד הלאומיות עולה ומעמד השלטון המקומי קטן גם מעמדו של האביר יורד.
פיליפ מלך צרפת היה השליט הראשון שמיסחר את האבירות בגלוי. ב1302-, אחרי התבוסה בקורטרה, יצאו שליחים לכל חבלי ממלכתו כדי לשדל את הבריות לרכוש לעצמם אצילות, וכדי למכור לאנשים שהיו משועבדים למלך את חירותם. כלומר מעמד האבירות לא היה כבעבר, וניתן היה לקנותו בכסף- משמע הוא אינו דבר התלוי באישיותו של האביר.
יחד עם זאת המקורות אינם מציינים שכבר בימים ההם היה זה נוהג שגור ונפוץ באירופה (או אפילו בצרפת עצמה). המלכים "למדו לנצל את מכירת חפיסות הסבון להורדת כתמי האיכרות" כמקור קבוע להכנסות לאוצר והעשירים מצאו בה דרך לחמוק, בעזרת תשלום חד פעמי, מן ההיטלים שאצילים היו פטורים מהם. אך עד סוף המאה ה14- נותרו
זכויות היתר הפיסקאליות של האצילים מחד ומיסי הממלכה מאידך בלתי מוגדרים, ורוח האחווה העזה שררה בקרב האבירים שהשליטים ראו את עצמם נמנים עליה, בוודאי לא התירה להרבות בחסדים שנחשבו כפוגעים בטוהר הדם של קבוצתם.
ביבליוגרפיה
1.רוגירו וטננטי, על סף העולם המודרני, ירושלים, 1984.
2.בלוך מרק, החברה הפיאודלית, ירושלים, 1988.
3.שחר שולמית, מורשת ימי הביניים , הוצאת האוניברסיטה המשודרת, ת"א 1985.
4.לה-גוף זאק, ימי הביניים בשיאם, תל-אביב, 1993.
1. BARTLETT ROBERT, THE MAKING OF EUROPE, N.Y. 1993.
2. DOWNING M, BRIAN, THE MILITARY REVOLUTION AND POLITICAL CHANGE, NEW JERSY, 1992.
3. DUBY GEORGES, THE CHIVALOREUS SOCIETY, LONDON, 1977.
4. VALE JULIET, EDWARD 3 AND CHIVELRY, LONDON, 1982.
רוגירו וטננטי, על סף העולם המודרני, עמוד 103.
שחר שולמית, מורשת ימי הביניים, עמוד 54.
בלוך מרק, החברה הפיאודלית, עמודים 310-312.
שם, עמוד 312.
DUBY GEORGES, THE CHIVALOREUS SOCIETY, P.182.
BARTLETT ROBERT, THE MAKING OF EUROPE, P.223.
IBID, P.204.
בלוך מרק, החברה הפיאודלית, עמודים 328-331.
גאנסהוף פ.ל., פיאודליזם, עמוד 172.
רוגירו וטננטי, על סף העולם המודרני, עמודים 13-14.
שם, עמודים 17-19.
לה-גוף זאק, ימי הביניים בשיאם, עמודים 225-226.
מרק בלוך, החברה הפיאודלית, עמודים 351-359.
DOWNING M, BRIAN, THE MILITARY REVOLUTION AND POLITICAL CHANGE, .13-15.
VALE JULIET, EDWARD 3 AND CHIVELRY, P.76-91.
מרק בלוך, החברה הפיאודלית, עמוד 337.
9

תגים:

שכיר · סוס · פיאודל · אירופה · ממלכה · אליטה · חרב

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "הסיבות לקץ האבירות", סמינריון אודות "הסיבות לקץ האבירות" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.

אודות האתר:

יובנק הנו מאגר עבודות אקדמיות לסטודנטים, מאמרים, מחקרים, תזות ,סמינריונים ועבודות גמר הגדול בישראל. כל התקצירים באתר ניתנים לצפיה ללא תשלום. ברשותנו מעל ל-7000 עבודות מוכנות במגוון נושאים.