היישום אינו מחובר לאינטרנט

ניתוח הכרוניקה "עמק הרפאים" העוסקת בסבלם של היהודים בגולה

עבודה מס' 031266

מחיר: 179.95 ₪   הוסף לסל

תאור העבודה: סקירת הגישות השונות כלפי ההיסטוריוגרפיה היהודית וניתוח הכרוניקה.

2,410 מילים ,11 מקורות

תקציר העבודה:

ניתוח הכרוניקה "עמק הרפאים" -
ר' חיים גאליפפא

ראשי פרקים: hd1266

1. פתח דבר.

2. פרק א' - גישות החוקרים להיסטוריוגרפיה היהודית.

3. פרק ב' - ניתוח הכרוניקה.

4. סיכום.

5. הערות.

6. ביבליוגרפיה.

פתח - דבר

הכרוניקה שאותה אנתח בעבודה היא "עמק הרפאים", אשר נכתבה על-ידי ר' חיים
גאליפפא. גאליפפא נולד בערך בשנת 1310 באראגון ונפטר ב1380 - בנאוארה, פמפלונה.
גאליפפא הוא מחכמי ישראל בספרד, אשר שימש רב באואסקה ואחר-כך במפפלונה.
מכתביו ידועים:
(א) "עמק רפאים", פירוש על מסכת שמחות, שהכיל תיאור של המגפה השחורה ושל
הרדיפות שבאו בעקבותיה בקאטאלוניה ובפרובאנס בשנים .1350 - 1348
(ב) "אגרת הגאולה".
(ג) פירוש ל"סדר עבודה" (מעמד ליום הכפורים) לר' יוסף בן יצחק אבן אביתור.

מקומו של גאליפפא ביהדות הספרדית של זמנו, נקבע על-ידי ההעזה המרובה שהראה
הן במחשבה והן בהלכה. גאליפפא הראה נטייה בולטת להקל בעיניני הלכה. מתוך
פסקיו ראויה לתשומת לב הוראתו בניגוד לדעת כל הפוסקים לפניו - שאין כל איסור
להסתרק בשבת, היתר שלביסוסו נזקק לתיקון שרירותי של הטקסט התלמודי, דבר
שהחריף את ההתנגדות אליו.

הכרוניקה "עמק הרפאים" של גאליפפא מופיעה בספרו של יוסף בן יהושע הכהן "עמק
הבכא". יוסף הכהן הינו היסטוריוגרף, רופא, סופר ובלשן.
פעולתו הספרותית היא רב-גונית: עבודתו ההיסטורית הראשונה היתה "דברי הימים
למלכי צרפת ולמלכי בית אוטו מאן התיגר" - ספר העוסק בהיסטוריה כללית ומשולבות
בו קצת מתולדות היהודים.
בשנת 1558 חיבר את ספרו "עמק הבכא", ספר מרתיולוגי ובו רשימה של רדיפות,
גזרות, שמדות וגירושים, הספר מבכה מרה את גורל עמו.






מקורות:



hd1266
ניתוח הכרוניקה "עמק הרפאים - ר' חיים גאליפפא
ראשי פרקים
1. פתח דבר.
2. פרק א' - גישות החוקרים להיסטוריוגרפיה היהודית.
3. פרק ב' - ניתוח הכרוניקה.
4. סיכום.
5. הערות.
6. ביבליוגרפיה.
פתח - דבר
הכרוניקה שאותה אנתח בעבודה היא "עמק הרפאים", אשר נכתבה על-ידי ר' חיים גאליפפא(1). גאליפפא נולד בערך בשנת 1310 באראגון ונפטר ב- 1380 בנאוארה, פמפלונה.
גאליפפא הוא מחכמי ישראל בספרד, אשר שימש רב באואסקה ואחר-כך במפפלונה.
מכתביו ידועים: (א) "עמק רפאים", פירוש על מסכת שמחות, שהכיל תיאור של המגפה השחורה ושל הרדיפות שבאו בעקבותיה בקאטאלוניה ובפרובאנס בשנים 1348 - 1350.
(ב) "אגרת הגאולה".
(ג) פירוש ל"סדר עבודה" (מעמד ליום הכפורים) לר' יוסף בן יצחק אבן אביתור.
מקומו של גאליפפא ביהדות הספרדית של זמנו, נקבע על-ידי ההעזה המרובה שהראה הן במחשבה והן בהלכה. גאליפפא הראה נטייה בולטת להקל בענייני הלכה. מתוך פסקיו ראויה לתשומת לב הוראתו בניגוד לדעת כל הפוסקים לפניו - שאין כל איסור להסתרק בשבת, היתר שלביסוסו נזקק לתיקון שרירותי של הטקסט התלמודי, דבר
שהחריף את ההתנגדות אליו.
הכרוניקה "עמק הרפאים" של גאליפפא מופיעה בספרו של יוסף בן יהושע הכהן "עמק הבכא"(2). יוסף הכהן הינו היסטוריוגרף, רופא, סופר ובלשן.
פעולתו הספרותית היא רב-גונית: עבודתו ההיסטורית הראשונה היתה "דברי הימים למלכי צרפת ולמלכי בית אוטו מאן התיגר" - ספר העוסק בהיסטוריה כללית ומשולבות בו קצת מתולדות היהודים.
בשנת 1558 חיבר את ספרו "עמק הבכא", ספר מרתיולוגי ובו רשימה של רדיפות, גזרות, שמדות וגירושים, הספר מבכה מרה את גורל עמו.
מכאן "עמק הבכא" הינו ספר מן המאה השש-עשרה, והאירוע של "המגפה השחורה" הוא ממחצית המאה הארבע-עשרה, כלומר ספר שיצא כמתאים שנה לאחר האירוע.
הכרוניקה "עמק הרפאים" היא כרוניקה מרתיולוגית העוסקת בסבלם של היהודים בגולה.
בחלק הראשון של העבודה אתן סקירה של הגישות השונות כלפי ההיסטוריוגרפיה היהודית, בחלק השני אנתח את הכרוניקה ובסוף העלה מסקנות לאור הניתוח והגישות.
קריאה נעימה!
פרק א: גישות החוקרים להיסטוריוגרפיה היהודית
יוסף חיים ירושלמי מתוך ספרו זכור(3):
כמעט בכל ענפי הספרות היהודית בימי-הביניים מצוי שפע של מחשבות על מצבו של העם היהודי בהיסטוריה, שפע של רעיונות על ההיסטוריה היהודית, הרהורים על גלות וגאולה, אבל ניכר ענין מועט בתיאור ניסיונם ההיסטורי השוטף של היהודים.
חיבורים היסטוריים מסוימים נתחברו בידי יהודים בימי-הביניים, אלא שמספרם מועט. לא ניכר שום ג'אנר בעל כללים מוסכמים או רציפות כלשהי.
החיבורים ההיסטוריים שנכתבו הופיעו באופן ספוראדי בלבד.
השטח היחיד שמוגדר היטב הוא הספרות של "שלשלת הקבלה" של התורה שבעל-פה. רק סוג זה של היסטוריוגרפיה זכה להכרה. אך חיבורים מעין אלה לא נולדו מתוך שאיפה לתאר את תולדות העם היהודי, אלא מן הצורך המעשי לפסוק בנושאי משפט והלכה, ואולי גם מן הסקרנות.
מאורעות היסטוריים, אם הוזכרו בכלל, עולים רק בצורה חפוזה ושרירותית(4).
הכרוניקות היהודיות הביינימיות נוטות לסגל את המאורות השוטפים למסגרות תפיסה קבועות מימי קדם. ככלות הכל רדיפות וסבל הם תוצאה מהווית הגלות, והגלות עצמה היא פרי חטאים קדמונים(5).
ההיסטוריוגרפיה לא שמשה מעולם ככלי מסירה עיקרי לזיכרון היהודי בימי-הביניים. לזיכרון היהודי היו ערוצי זרימה אחרים רובם ערוצי טקס ותפילה. ורק לאלה היה סיכוי לשרוד ולהתמיד(6).
ירושלמי מציין כלי מסירה אופייניים של הזיכרון היהודי הביניימי(7):
התגובה הדתית והספרותית החשובה במיוחד לאסון היסטורי כלשהו בימי- הביניים לא היתה תיאור המאורע בכרוניקה, אלא בחיבור "סליחות" ושילובן בליטורגיה של בית-הכנסת. בתפילות כאלו תיאר המשורר את רגשותיה של הקהילה, הביע את חזרתה בתשובה, התפלל לקץ היסורים ובסופו של דבר "הנציח" את זכר המאורע.
הכרוניקה של המאורות אחרי תקופת התלמוד היו ברובם חלקיים ולא סדירים, ולא ניכר שנעשה מאמץ מתוכנן לזכור יותר. לימוד ההיסטוריה נראה על-ידי המחמירים כשעשוע לכל היותר ו"כאיבוד הזמן בדברים בטלים".
היו רק שלושה ענפים ראשיים ביצירה הדתית והאינטלקטואלית בקרב היהודים בימי-הביניים: הלכה, פילוסופיה וקבלה(8).
שלום, בארון מתוך ספרו "היסטוריה חברותית ודתית של עם ישראל"(9):
בימי הביניים איש לא ביקש להתמסר להיסטוריה לשמה, אלא ההיסטוריה היתה עבורם כלי שרת לליבון משנותיהם התיאולוגיות והמוסריות.
הוגי ימי הביניים לא מצאו עניין בחקירה "בטלה" בעובדות גרידא מן העבר הרחוק והמעורפל, לפיכך לא היתה קימת מחיצה מוגדרת להבדיל בין ההיסטוריה לאגדה. כלומר שדיקנות היסטורית מוסמכת לא היתה בראש מעינם.
היו ספרים האמורים להיות ספרי היסטוריה, אך למעשה הם היו קבצים של סיפורים אגדתיים למחצה. ככל שעבר זמנם בגלות כן גדלה אדישותם כלפי עובדות.
הגלות סמלה עבורם מצב זמני, ועינהם היו אל עברם המפואר, כפי שהשתקף במקרא ובספרות התלמודית. פרטיה של תקופה זו, בגלות, היה בהם ענין רק עד כמה שבאו לאשר את "התפיסה המקוננת של תולדות ישראל". לפיכך מלבד כל הכרוך במסירת הקבלה מדור לדור, רק על הרדיפות ועל המומתים על קידוש השם נמסרו לנו ידיעות
מדוייקות פחות או יותר, ואמנם גם שני סוגי אלה של ידיעות היו לא לשם רישום עובדות בלבד, אלא גם לתוכחת מוסר ולהתעוררות לבבות.
המקרא והמסורת היו עבור יהודי ימי-הביניים כמורי-דרך למי שביקש להבין את הווית העולם ההיסטורי.
משה, שטיינשניידר טוען(10), כי ליהודים אין היסטוריה, כיוון שהם לא רשמו היסטוריה מתפתחת. הוא פוסל את ההיסטוריוגרפיה היהודית.
דעתו של שטיינשניידר הושפעה מהתיאוריה האבולוציונית של דארווין, והסיק ממנה על ההיסטוריה שהיא מתפתחת.
עוד הוא טוען שהיהודים הם פסימיסטים.
ההיברהיסטים ((Christian Hebrists טענו(11), שהיהודים אינם אמינים בכתבי ההיסטוריה שלהם.
הם טוענים, כי היהודים רואים את עצמם עם נבחר, ועל-כן לא מעונינים בהיסטוריה של עמים אחרים.
היהודים מטיבם הם שקרנים ויש להם המצאות, ועל-כן סיפוריהם בלתי- אמינים.
פרק ב: ניתוח הכרוניקה
הכרוניקה מתחילה בצירוף המלים "ויהי בשנת" - ויהי (שורש ה.י.ה), היא פתיחה מקובלת במקרא לספור מאורעות. גם כאן יש שימוש ב"ויהי" כפתיחה לתיאור מאורע שהתרחש.
"שנת ה' אלפים ומאה ושמונה היא שנת 1348" - יש כאן התאמה בין התאריך העברי לתאריך הנוצרי.
הכרוניקה הזו היא טקסט עברי, ואנו רואים שיש בו ציון של תאריך עברי בצמוד לתאריך לועזי. דבר זה תמוה, כיוון שזהו טקסט העוסק בעלילה על יהודים ומסופר על-ידי יהודי. יתכן שהדבר מעיד על הפנמה של התרבות הסובבת. השפעות של נוהגים נוצריים כתוצאה ממגע עם הסביבה הנוצרית (אולי במסחר או במגעים כלכליים
אחרים).
גוטווירט מוסיף, כי היו מפרשים בימי-הביניים שטענו שהשימוש במלה "ויהי" בתחילת סיפור היא לתיאור משהו שלילי(12).
"ויהי דבר כבד" ישנה חזרה על המלה ויהי. אולי לשם הדגשה. המלה ויהי יוצרת, כאמור, אסוציאציה למקרא, וכאן השימוש בה בתחילת הכרוניקה והחזרה עליה, היא גם על-מנת לתת לכרוניקה תוקף או סמכות מהימנה כמו שיש למקרא.
"דבר כבד" - מופיע פעם אחת בלבד בצורה זו והוא בספר שמות, פרק ט, פסוק ג - "הנה יד ה' הויה במקנך אשר בשדה בסוסים. ... דבר כבד מאד" - הדבר הוא אחד ממכות מצרים שהטיל ה' ל מצרים. לצירוף המלים הללו יש מטען של ייחודיות, כיוון שהוא מופיע פעם אחת בלבד בצורה כזו.
"ממזרח שמש ועד מבואו" - מופיע מספר פעמים במקרא, בחרתי לציין שני מקומות, שניהם בספר תהילים.
ספר תהילים כולל בתוכו דברי תהילה לאל, ובאים בו לידי ביטוי רגשות האדם כלפיו. הרגש הבולט בו ביותר הוא רגש הביטחון בה'. בהמשך הכרוניקה נבדוק אם גם בה מובע רגש כזה של בטחון בה'.
תהילים, פרק נ, פסוק א - מזמור זה בכוונתו ללמד לקח את ישראל. "אל אלוהים ה' דבר ויקרא ארץ ממזרח שמש ועד מבואו" - כלומר בדיבורו הוא קורא ומאסף את כל תושבי הארץ מסוף המזרח עד סוף המערב, על-מנת שכולם יהיו נוכחים ועדים למשפטו עם עמו.
תהילים, פרק קיג, פסוק ג - מזמור זה הוא הלל לאל, וכולל דברי שבח לה' היושב בשמים ומשגיח על הארץ.
"ממזרח שמש עד מבואו מהלל שם ה'" - יש כאן הכללה, בכל מקום מהללים את שם ה'.
מכאן שהשימוש במשפט זה בכרוניקה הוא לשם הכללה, כלומר שהדבר תקף בכל מקום, ולא היה ניתן לברוח ממנו.
"לא היתה קריה אשר שגבה ממנו" -
בספר דברים, פרק ב', פסוק לו, מסופר על ניצחונות ישראל על סיחון ועל עוגם - "לא היתה קריה אשר שגבה ממנו את כל נתן ה' אלוהינו לפנינו", כלומר לא היתה עיר שלא יכלו ללכוד אותה.
שוב הדבר כתוקף ככובש.
"ככבוד בעמק רפאים אשר כתב ר' חיים גאליפאפו" - עמק הרפאים מופיע במקרא מספר פעמים (יהושע טו ח, יח טז, דברי הימים א יד ט, ישעיה יז ה), ומופיע כמקום הנמצא דרומית מערבית לעיר העתיקה של ירושלים.
במקרה זה למקום הימצאו המדויק של עמק הרפאים אין משמעות לדעתי בכרוניקה. אלא לקונוטציה שצירוף המלים הללו מעורר: עמק זהו מקום נמוך, כלומר מקום לדיכוי, שפלות ולא לאושר ולהתרוממות רוח.
כך גם המלה רפאים לא מעוררת שמחה, אלא יש בה קצרות, עצבות ואפילו יראה, פחד.
"בימים ההם" - גם צירוף זה מופיע מספר רב של פעמים (שמות ב, יא, שופטים יז, ועוד), יש בו לשון מקראית, לציון משהו שהיה בעבר, תיאור מאורעות.
"ותהי צעקה גדולה מקצה העולם ועד קצהו אשר כמוהו לא נהיתה" - מבחינה לשונית הייתי מצפה שיהיה כתוב כמוה ולא כמוהו (צעקה - נקבה), אך גם בספר שמות, פרק יא, פסוק ו כתוב: "והיתה צעקה גדולה בכל ארץ מצרים אשר כמוהו לא נהיתה" המקור לצעקה כאן הוא מכת בכורות, גם בפרק יב, פסוק ל, מופיע הצירוף "צעקה
גדולה" למכת הבכורות - כלומר מציינת משהו קשה, נורא.
לאחר-מכן מתארים את תוצאות המגפה ונראה כי 90% מהתושבים נספו במגפה, לעומת זאת שיעור היהודים שמתו במגפה היה זעיר (1:100): "ולאחד אשר נפל למשכב או מת מהיהודים, נפלו ומתו מעמי הארץ מאה".
צירוף המלים "עם הארץ" מופיע כחמישים פעם במקרא. וברב המקרים הינו כינוי לגוף חברתי מסוים בעל סמכויות מדיניות ובעל כח ביצוע. יש אומרים שהניב עם הארץ מכוון לכלל תושבי המדינה, בעלי זכויות אזרח מלאות(13).
גם בכרוניקה הכוונה לכלל תושבי הארץ להבדיל מן היהודים.
"בימים ההם אין מלך באראגון" - מלך אראגון, אלפונסו הי"א מת בשנת 1350 כתוצאה מהמגפה השחורה(14), אין אזכור של השנה בה הוא נפטר, אלא יש רק פעם אחת ציון של תאריך והוא בתחילת הכרוניקה (1348), לכן הדבר תמוה. אך בכל אופן העובדה כי אין מלך באותו זמן גם גרם לכך שמצב היהודים הורע היות ולא היה מי
שיעשה סדר או יגן עליהם.
אראגון(15) - גליל בצפון מזרח ספרד. תולדותיה של אראגון אחר כיבושה של ספרד הצפונית על-ידי הערבים (שנת 713) אינן ברורות דיו.
נראה שבמאה התשיעית היתה קימת רוזנות נוצרית קטנה, שבתחילת המאה העשירית השתייכה רוזנות זו למלכות נורה, וב- 1035 הוריש לאנצ'ו גרסיה, מלך נורה את אראגון כממלכה עצמאית לבנו הבלתי חוקי ראמירו, אך ב1076- סופחה הארץ שוב לנורה.
לאחר 1096 הורחבו גבולות המדינה, ותחת שלטונו של ראמירו השני נפרדה אראגון שוב מנורה ועל-ידי נישואיה של בתו עם ראמון ברנגר, בעל הרוזנות העשירה של ברצלונה-קטלוניה, נתאחדה אראגון עם ארץ זו.
בסוף המאה השתים עשרה כבר היה השם אראגון מקובל כשמה של המדינה כולה.
באותה תקופה שלט באראגון המשטר הפאודלי. הערים היו נתונות לשלטונו הישיר של המלך. ולאצילים ולכמורה הגבוהה היה תוקף מרובה.
מכאן שעצם הציון שבאותו זמן לא היה מלך באראגון הוא כדי להראות שהמצב היה עוד יותר גרוע עבור היהודים שסבלו לא רק מהמגפה, שכאמור תקפה גם אותם.
"ולולי ה' שהיה לנו לא נשאר מהיהודים אשר באראגון וקאטאלוניאה שריד ופליט" - כאן רואים את רגש הביטחון באל, כפי שהראתי בתחילת הכרוניקה בספר תהילים.
קאטלוניה(16) היא חבל ארץ הררי בצפון מזרח ספרד.
ב- 778 החל קרל הגדול בכיבוש קטלוניה ועשה אותה לאזור מגן של ממלכת הפרנקים. בסוף המאה העשירית בוטלה הריבונית של המלך הצרפתי על קטלוניה, וב- 1068 העניק הרוזן ברנגר לקטלוניה קובץ חוקים, ובתחילת המאה השתיים עשרה השתלטה קטלוניה על סרדן ופרובנס.
"כי העלילי עלילות ברשע לאמר: בפשע יעקב כל זאת" -
האשמות למגפה הופנו כלפי היהודים, כאילו הם מרעילים את הבארות.
בספר מיכה, פרק א, פסק ה - פשע יעקב רומז לעשרת השבטים.
"ויהי כדברם רתת וייראו היהודים יראה גדולה ויענו בצום נפשם"
ספר תהלים, פרק סט, פסוק יא - "ואבכה בצום נפשי" מזמור זה כולל דברי צעקה נואשה של אדם שהוא נרדף בגלל נאמנותו לאל. אויביו העלילי עליו עלילות שקר והוא מבקש מה' שיציליהו.
גם בכרוניקה העלילו, כאמור, על היהודים עלילות שקר, ועל-כן הם צועקים לאל "ויצעקו אל האלוהים" ומענים את עצמם בצום.
"ותהי עת צרה... לבית יעקב בשנה ההיא" כלומר זמן קשה עבור היהודים.
דניאל, פרק יב, פס א "והיתה עת צרה אשר לא נהיתה".
סיכום
ראינו כי החוקרים השונים טענו כי ליהודים אין היסטוריוגרפיה, אך הכרוניקה היא טקסט היסטורי, השייך לסוג המרתיולוגי ולא הקבלי, כפי שטענו מרבית החוקרים שהשטח העברי המוגדר הוא של הקבלה.
מצד שני בכרוניקה שניתחתי יש בה מספר בעיות:
כאשר כותבים היסטוריוגרפיה מציינים עובדות, אך כאן הן חסרות, כמו מי היה המלך.
לגבי כרונולוגיה, יש רק פעם אחת אזכור של תאריך, דבר שיוצר בעיה לגבי המשפט "בימים ההם אין מלך באראגון", כי ראינו כי ב- 1350 מת המלך, ואין כאן ציון נוסף של תאריך.
כן גם לא מצויין מה היו מקורות המידע של מחבר הכרוניקה, האם ראה במו עיניו את האירועים? האם הסתמך על עדויות ממקור ראשוני או משני? האם השתמש ברשימות הקהילות? מלימודי על כרוניקות מתקופת מסעי הצלב, היו מצוינים בהן מספרים מדויקים, ולעתים אף שמות של יהודים שנהרגו באירועים שונים (קהילות שו"ם),
וכאן אין פירוט כזה.
נראה גם כי יש פה הגזמות לגבי שיעור המתים בקרב היהודים (1%).
לסיכום למרות הבעיות שנמצאות בטקסט, נראה ללא כל ספק שהיתה היסטוריוגרפיה יהודית וזהו ההישג החשוב ביותר. אותן מגמות שנמצאות בכתיבה ההסטורית בימי-הביניים היו קיימות גם בכתיבה ההסטורית בכלל של ימי-הביניים.
הערות
1. Levinger, J. Encyclopaedia Judaica, Volume 7, Jerusalem, The Macmillan Company, PP. 271-272.
2. Kupfer, E. Encyclopaedia Judaica, Volume 10, Jerusalem, The Macmillan Company, PP. 241-242.
3. ירושלמי, י. ח. זכור, תל-אביב, אפקים - עם עובד, 1982.
4. ירושלמי, י.ח. שם, עמ' 50-51.
5. שם, שם, עמ' 56.
6. שם, שם, עמ' 60-61.
7. שם, שם, עמ' 67-68.
8. שם, שם, עמ' 75.
9. בארון, שם. הסטוריה חברותית ודתית של עם ישראל, חלק ז, גבעתיים, רמת- גן, מסדה, 1965, עמ' 164.
10. גוטווירט, א. הרצאות במסגרת הסמינריון כרוניקות יהודי ספרד, אוניברסיטת תל-אביב, 1997.
11. שם, שם, שם.
12. שם, שם, שם.
13. טלמון, ש. אנציקלופדיה מקראית אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו, כרך ו, ירושלים, מוסד ביאליק, 1971, עמ' 242-239.
14. בער, י. תולדות היהודים בספרד הנוצרית, תל-אביב, עם עובד, 1959, עמ' 242.
15. בר, א. האנציקלופדיה העברית כללית יהודית וארצישראלית, כרך ה, ירושלים תל-אביב, חברה להוצאת אנציקלופדיות, 1961, עמ' 634-635.
16. מנור, פ. שם, כרך כט, עמ' 588-589.
ביבליוגרפיה
1. בארון, ש. הסטוריה חברותית ודתית של עם ישראל, כרך ז', גבעתיים - רמת-גן, מסדה, 1965.
2. בער, י. תולדות היהודים בספרד הנוצרית, תל-אביב, עם עובד, 1959.
3. בר, א. האנציקלופדיה העברית כללית יהודית וארצישראלית, כרך ה', ירושלים, חברה להוצאת אנציקלופדיות, 1961, עמ' 635-634.
4. גאליפפא, ח. "עמק הרפאים" בתוך עמק הבכא: ספר הקורות והתלאות אשר עברו על בית-ישראל, מאת יוסף בן יהושע בן מאיר הכהן, ירושלים, לוין אפשטיין, עמ' 80-79.
5. גוטווירט, א. במסגרת הסמנריון כרוניקות יהודי ספרד, אוניברסיטת תל- אביב, 1997.
6. טלמון, ש. אנציקלופדיה מקראית אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו, כרך ו, ירושלים, מוסד ביאליק, 1971, עמ' 242-239.
7. ירושלמי, י. ח. זכור, תל-אביב, אפקים - עם עובד, 1982.
8. מאנדלקרן, ש. קונקורדנציה לתנ"ך, הדפסה אחת-עשרה, ירושלים - תל-אביב, שוקן, 1978.
9. מנור, פאול, האנצקלופדיה העברית כללית יהודית וארצישראלית, כרך כט, ירושלים - תל-אביב, חברה להוצאת אנציקלופדיות, 1961, עמ' 588-589.
10. Kupfer, E. Encyclopaedia judaica, volume 10, Jerusalem, The Macmillan Company, 1971, PP. 241-242.
11. Levinger, J. Encyclopaedia Judaica, Volume 7, Jerusalem, The Macmillan Company, 1971, PP. 271-272.

עבודות נוספות בנושא:

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "ניתוח הכרוניקה "עמק הרפאים" העוסקת בסבלם של היהודים בגולה", סמינריון אודות "ניתוח הכרוניקה "עמק הרפאים" העוסקת בסבלם של היהודים בגולה" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.

אודות האתר:

יובנק הנו מאגר עבודות אקדמיות לסטודנטים, מאמרים, מחקרים, תזות ,סמינריונים ועבודות גמר הגדול בישראל. כל התקצירים באתר ניתנים לצפיה ללא תשלום. ברשותנו מעל ל-7000 עבודות מוכנות במגוון נושאים.