מעורבות איטליה במלחמת האזרחים בספרד 36-39

תקציר העבודה:

מעורבות איטליה במלחמת האזרחים בספרד 1936-1939

תוכן עניינים hc0333
1. מבוא
2. השאלה ההיסטוריוגראפית
3. מדיניות החוץ האיטלקית בימי מוסוליני
4 יחסי מוסוליני - ספרד טרם מלחמת האזרחים
5. בינאום המלחמה בספרד
6. הפן הצבאי של המעורבות האיטלקית בספרד
סיכום
ביבליוגרפיה ומראי מקום


מבוא
לפני קרוב ל 2400 שנים תאר תוכידידס, היסטוריון ומצביא אתונאי, סידרת
מלחמות אזרחים שפרצו בערי יוון במהלך המלחמה שכונתה 'מלחמת הפלופונס'.
הפלגים היריבים נודעו לרוב כדמוקרטים ואוליגרכים, הראשונים בדרך כלל עושי
דבר אתונה, והאחרונים היו קשורים לספרטא או קורינתוס ובעלות בריתן.
וכך כתב תוכידידס: (בתרגום חופשי מאנגלית(
'..כל העולם ההלני היה אחוז תזזית, מפלגות יריבות בכל עיר - מנהיגי
הדמוקרטים ניסו לזמן את האתונאים, והאוליגרכים את הספרטנים. בימי שלום
לא היה שום תירוץ או רצון לקרוא לכוחות זרים, אולם בשעת המלחמה, כאשר כל
צד בטח בברית שתזיק למתנגדו, ותחזק את מעמדו, היה הדבר טבעי לכל מי שחפץ
להחליף את השלטון, לזמן עזרה מבחוץ'.((1
תוכידידס ממשיך בתיאור הארועים המחרידים שהתלוו למלחמות האזרחים,
ובאלה לא נפלה מלחמת האזרחים בספרד מקודמותיה משך כל ההיסטוריה.
שני הצדדים הלוחמים בספרד ביקשו וקיבלו סיוע ממדינות ופרטים מחוץ לחצי
האי האיברי. הנושא המרכזי בעבודה זו, לאחר דיון בשאלה של כתיבת ההיסטוריה
הספרדית וסקירת מדיניותו של מוסוליני, יהיה דינמיקת היחסים בין אחד
הצדדים לבקשת הסיוע החיצוני, ה'קאודיליו' הספרדי פרנקו מנהיג הצד שכונה
לאומני, לבין המסייע מוסוליני - הדוצ'ה של איטליה. לסיום אדון בקצרה במניעיו
של מוסוליני למתן הסיוע המבוקש, ובמה שהשיג מכך.

מקורות:

בכל זאת הורה פראנקו לכוח האיטלקי שהגיע לעמדותיו לתקוף כפי שתוכנן. רואטה המפקד האיטלקי במקום, ומוסוליני סונוורו מהקלות בה הושג הנצחון במאלאגה, ויותר מכך מהסיכוי שכוח איטלקי בפיקוד איטלקי יצליח להגיע להישג שנמנע מהלאומנים הספרדים.(79). הכוח האיטלקי הורכב, מדיוויזיה סדירה אחת, ויתרו 'מתנדבים'
פאשיסטים )חלקם עדיין בבגדים טרופיים בהם יצאו ל'אתיופיה'(, שהסתייעו במטוסים, וטנקים קלים.
ב 8 למרס פרצה הדיוויזיה הממונעת 'הלהבות השחורות' את קווי ההגנה של הרפובליקאים לכיוון גואדאלאחארה, בהתקפה שנראתה מלכתחילה, כ'בליץ קריג', אמיתי. אלא שעד סוף היום התמוססה ההתלהבות, לפריצה הראשונית לא היה המשך, ומאידך הכוחות הרפובליקאים התארגנו במהירות להדוף את ההתקפה. הקרבות באזור נמשכו כמה ימים.
בתוך הלחימה נפגשו הכוחות האיטלקים הפאשיסטים בכוחות בטאליון גאריבלדי, במה שנראה כמלחמת אזרחים איטלקית.
ב 14 למרס תקפו הכוחות הרפובליקאים, בסיוע כוחות זרים, בעיקר שריון ומטוסים סוביטים, ועד הערב הצליחו לסלק את האיטלקים מכל המאחזים שתפסו בימים הקודמים תוך שהסבו להם אבידות כבדות. במלחמת אזרחים איטלקית זו ניצחו לוחמי בטאליון גאריבלדי (80). בדיעבד היה זה הניצחון הרפובליקאי הבולט ביותר של המלחמה, אם
כי וודאי שלא היווה נקודת מיפנה בקרבות. באופן אירוני היו המנוצחים בקרב זה דווקא האיטלקים ולא הכוחות הלאומניים הספרדים.(81)
אל המפלה התלוו חילופי האשמות בין פרנקו למוסוליני, אולם מוסוליני לא יכול היה להורות על קץ המעורבות האיטלקית בספרד. עתה היה מחויב ביתר שאת לנצחון המורדים.(82)
היחסים המתוחים בין פרנקו לכוחות האיטלקים נמשכו. בקיץ 1937, לאחר הנצחון הלאומני בצפון ספרד, תבע פרנקו את החלפת המפקד האיטלקי גנרל בסטיקו)BASTICO(. מוסוליני נענה לו ומינה במקום בסטיקו את סגנו הגנרל ברטי. באותה עת נמצאו בספרד קרוב ל 40,000 חיילי וקציני CTV, חיל המשלוח הקרקעי. כמו כן פעלו מול חופי
ספרד צוללות איטלקיות נושאות דגל ספרדי, ומטוסים איטלקיים פעלו מבסיסים באיים הבלאריים.(83)
המתח ביחסים החיילות האיטלקי והספרדי לא פחת גם בחודשים הבאים. בצד המתח על רקע 'מיקצועי', התפתחה מתיחות משום איטיותו של פרנקו בקידום המערכה הצבאית. מוסוליני סבר נוכח המתיחות הגוברת באירופה, מוטב שיוכל להשיב את הצבא האיטלקי מספרד לארצו, ואילו פרנקו נהג על פי לוח הזמנים הנוח לו. כשפרצו קרבות סביב
העיר טרואל שהותקפה על ידי הרפובליקאים, לא שיתף פרנקו את הליגיון האיטלקי, וממילא הקרבות נמשכו למעלה מחודשיים, הרבה מעבר לראוי, לדעת הפיקוד האיטלקי, בהתחשב במישניות האיסטרטגית של העיר. ענין שיתוף האיטלקים בלחימה זכה לחשיבות אצל מוסוליני, שכן בין מניעיו בשלחו אותם לספרד היה לאפשר לחייליו להתנסות
בלחימה מודרנית, ולזכות עצמו בתהילת מנצחים.
הפעם הבאה בה שותף ה CTV במתקפה לאומנית היתה בחזית אראגון. מטרת המתקפה היתה לנתק את הקשר הרפובליקאי בין ברצלונה בצפון לסביליה בדרום, שני מרכזי המשטר. הטור האיטלקי הצליח להגיע לחוף הים ב 19 לאפריל 1938. אל המתקפה הזו נילותה הפצצה אווירית איטלקית אכזרית של העיר ברצלונה שזכתה לגינוי עולמי.
(84)
לאחר מתקפה זו חזר פרנקו למדיניות הצבאית הלטרגית שלו. ה CTV שכוחותיו לא רועננו משך זמן רב, זכה בחודש יוני 1938 בלית ברירה לתוספת בת כמה אלפי חיילים וקצינים,(85) זאת למרות הסכנה שהעמקת המעורבות האיטלקית בספרד תקשה על יחסיה עם בריטניה.
בחודשים הבאים היה ה CTV מעורב בלחימה הקשה שהתפתחה לאחר המתקפה הלאומנית לכיוון ולנסיה, ומתקפת הנגד הרפובליקאית מעבר לנהר האברו. בעיקר התבלטו האיטלקים בצד ה'טכנולוגי' של הפעילות הצבאית, דהיינו ארטילריה ותעופה.(86)
לאחר ששוב שקעה הפעילות הצבאית, חשב מוסוליני לצמצם את היקף הכוחות האיטלקים בספרד, אולי כדי ללחוץ על פרנקו שימהר לסיים את המלחמה. לאחר היסוסים רבים הוחזרו לאיטליה באוקטובר 1938 עשרת אלפים מחיילי ה CTV. (87) הכוח האיטלקי שאורגן מחדש הפגין יכולת טובה בקרב על קטלוניה שהתקיים בחדשים דצמבר 1938
פברואר 1939. ב 1 לאפריל 1939 תמה המלחמה בנצחון הלאומנים והחיל האיטלקי סיים את תפקידו בספרד.(88)
סיכום
את שאלת המעורבות האיטלקית במלחמת האזרחים בספרד אפשר לחלק לשלש: מדוע החל מוסוליני לסייע לפרנקו, מדוע נמשך הסיוע, והאם הרויחה מכך איטליה.
הרבה דיו נשפך על 'סיבת' המעורבות האיטלקית בספרד, ובכלל על מדיניות החוץ של איטליה תחת הנהגת מוסוליני. לדעתי היה למוסוליני 'חלום' על הגמוניה איטלקית מחודשת תחת הנהגתו, אולי באמת יצירה מחודשת של ה'מארה נוסטרום' הרומאי. לשם כך היה זקוק למלחמה. ואולם על פי האידיאולוגיה הפאשיסטית "המלחמה אינה רק
מכשיר, היא ערך חיוני לקיום האנושי".(89) לפרטים לא נתן את דעתו, וכנראה לא היה מסוגל ליצור תוכנית פעולה נחרצת חסרת מעצורים, כדוגמת שני הרודנים האחרים בתקופתו.
סביר ביותר שכל הסיבות האפשריות למעורבות בספרד שהועלו על ידי ההיסטוריונים השונים, שימשו יחד בתהליך קבלת החלטות שהתנהל בעיקר בין מוסוליני לעצמו. מוסוליני אכן חשש שנצחון הממשלה החוקית בספרד יביא להתחזקות צרפת על חשבון איטליה, או להפיכה קומוניסטית בספרד. בהעדר יכולת לקיים את ההבטחות לחולל רפורמות
פנימיות לטובת רוב האוכלוסיה, בשל ההשענות הגוברת על מעמדות השלטון הותיקים, התכוון מוסוליני להפנות את מרצם של צעירי איטליה להרפתקאות מחוץ למולדת - ועדיף באירופה.(90 בתוך כך קיווה שחייליו יתחשלו, וצבאו ישתפר כתוצאה מהנסיון הצבאי שירכש בספרד.
מוסוליני היה זקוק ליוקרה בין לאומית. נצחון בספרד היה אמור לספק זאת. ולכן עמד מוסוליני על כך שאיטלקים ישרתו תחת פיקוד איטלקי, ושפרנקו יודה בפומבי עבור הסיוע שקיבל מאיטליה.
בהקשר זה כדאי לצטט דברים שפירסם שלמה בן עמי ב'הארץ' מה 28/04/95 ומתייחסים דווקא למשטר הסורי הנוכחי: "משטר מן הסוג הזה מוצא בדרך כלל את הצדקתו העליונה במאבק. אין זה המקרה הראשון בהיסטוריה שמתקים בו קשר הדוק בין מדיניות חוץ של עימות ותחרות לבין משטר פנימי של פיקוח ועריצות. אין לאחד קיום בלעדי
האחר". ובהתיחסות מפורשת למשטרים של היטלר ומוסוליני: "ההליכה למלחמה, הקצנת הקונפליקט, היתה טבועה באופיו של משטרם, היא היתה מרכיב מרכזי בזהותו. הם לא יכלו שלא ללכת למלחמה".
א.ג.פ טיילור סבור כי בשאלה הספרדית פעל מוסוליני בהיסח הדעת בהתאם לאינטרסים של היטלר. כדבריו: "המטרה המרכזית של המדיניות הגרמנית לא היתה קשורה ישירות לספרד: היא נועדה להרחיק את איטליה מקירבתן של אנגליה וצרפת, מטרה שמומשה היטב על ידי המעורבות האיטלקית בספרד".(91) היות וכרונולוגית קדמה המעורבות
הגרמנית בספרד לזו האיטלקית, דברי טיילור מכוונים יותר לשאלה השניה. אם מוסוליני התערב בספרד כי הבין כך את האינטרסים של משטרו או של איטליה, היטלר המתוחכם יותר ידע לנצל את שאיפותיו של מוסוליני לקידום מטרות גרמניה הנאצית.
קוברדייל הנוהג לחפש מניעים ראציונאליים לפעולותיו של מוסוליני, סבור כי המניע הראשי למעורבות האיטלקית בספרד היה החשש כי נצחון הרפובליקה בסיוע צרפתי, יחליש ביותר את מעמדה של איטליה בכל מערב הים התיכון. החשש הזה התחזק לדבריו, נוכח שלטון ממשלת שמאל בצרפת, וראיון שפורסם בפאריס עם לארגו קאבאלרו,
ממנהיגי השמאל הספרדי, בו צפה קאבאלרו כי אחרי נצחון הרפובליקה תצטרף ספרד לקבוצת המדינות האנטי פאשיסטיות. קוברדייל כמעט ואומר שמוסוליני נאלץ להתערב בספרד בניגוד לרצונו. מאידך הוא נאלץ להתמודד מיד עם העובדה שמדיניות החוץ האיטלקית הוחלטה למעשה בדיונים בין מוסוליני לעצמו. לכן הוא מתייחס לתזה בדבר שאיפתו
של מוסוליני להפוך את הים התיכון ל'אגם איטלקי': "אין לכך שום עדות ישירה, ונראה לי לא סביר שהיו לו אילו תוכניות מוגדרות קונקרטיות". מוסוליני ראה מצב שניתן לנצלו למטרותיו, וכאופורטוניסט אמיתי לא היסס לנצלו(92)
באשר לשאלה השניה: את אופי יחסי העבודה בין הלקוח - פרנקו, והקבלן - מוסוליני, קבע הקאודיליו. פרנקו יזם את הזמנת הסיוע החיצוני לכוחותיו, ולדעתי הוא קבע באופן כמעט בלעדי את השימוש בכוח האיטלקי, ואף את היקפו והרכבו, כפי שהיה נוח לו במסיבות המלחמה השונות. ולכן פרנקו היה זה שקבע את משך המעורבות
האיטלקית בספרד. בנושא זה ניתן לערוך השוואה בין מערכת יחסים זו, לבין מערכת היחסים שיצר שליט בריה"מ סטאלין עם 'לקוחותיו' בצד הרפובליקאני, ולצורך הענין גם יחסי היטלר עם המדינות שהסתייעו בו, כדוגמת איטליה עצמה בעתיד הלא רחוק. ההשוואה מותירה את מוסוליני הרחק אחרי שני הרודנים האחרים.
יהיה אשר יהיה המניע האמיתי של מוסוליני למעורבות בספרד, ככל שנמשכה המלחמה כך גברה מחויבותו האישית לנצחון פרנקו. כעדות אחד ממקורביו, הקונפליקט הספרדי קיבל בהדרגה במוחו של הדוצ'ה, חשיבות של: "סמל למלחמה אידיאולוגית שערבה עמוקות את הכבוד והיוקרה של המשטר".(93)
כידוע לא ערב פרנקו את ספרד במלחמת העולם השניה, למרות שספרד היתה שייכת לכאורה לקבוצת המדינות הטוטאליטריות, ולמרות הסיוע המסיבי שקיבל מגרמניה ואיטליה במהלך מלחמת האזרחים, שיצר מחויבות מוסרית. הוא ידע להתחמק מהמחויבות הזו כאשר נראה שגרמניה עשויה לנצח במלחמה, וביתר שאת כאשר התקרבה תבוסתה.(94)
ממילא לא הפיקה איטליה תועלת מנצחונו של פרנקו. איטליה גם לא ידעה כיצד לנצל את מעורבותה במלחמה להכנת צבאה למלחמות העתיד. במקום לערוך סבבים של חיילים ומפקדים בקרב, על מנת שרבים מהם ירכשו נסיון צבאי, לא הוחלפו רוב הנשלחים לשם. הלקחים האופרטיביים גם הם לא הופקו כהלכה.
והחמור מכל מבחינת איטליה, המעורבות במלחמת האזרחים הספרדית, יצרה בין איטליה לגרמניה ברית שלא ניתנה עוד לניתוק. עד סיום מלחמת האזרחים לא נמצאה דרך להסכמות עם המדינות הדמוקרטיות, ופסק הזמן עד לפרוץ מלחמת העולם השניה לא הספיק לשקום היחסים עם אנגליה וצרפת. והדרך היחידה שנותרה פתוחה בפני איטליה היתה
הצטרפות למלחמת העולם כשותף משני לגרמניה.
* גם המנצחים, הלאומנים טענו כי מלחמה זו היתה מבוא למלחמה גדולה בהרבה, זו שבין העולם החופשי לבין העולם הנתון למרות קומוניסטית
** כדאי לציין שקוברדייל 'צמוד' ביותר למסמכים שונים שנמצאו בארכיוני משרד החוץ האיטלקי, בעוד שלדבריו אין הם מספקים תמונה מלאה על המתרחש. יתר על כן מדיניות החוץ האיטלקית נקבעה באופן ישיר על ידי מוסוליני, כפי שגם היטלר העדיף לעקוף את ערוצי משרד החוץ הגרמני ה'שמרני', ולנהל מדיניות חוץ באמצעות גופים
אחרים, כמו המודיעין הימי בראשות אדמיראל קנאריס. לכן יש מקום לקבל את מסקנותיו של קוברדייל במעט ספקנות.
ביבליוגרפיה
1.Azzi Stephen Corado, The Historiography of Fascist Foreign Policy, The Historical Journal, 36,1 (1993) pp. 187-203 printed in Great Britain
2. Beevor Antony, THE SPANISH CIVIL WAR, Orbis Publishing, London, 1982
3. Coverdale, Italian Intervention in the Spanish Civil War, Pinceton N.J, Princeton University Press, 1975
4. Thucycides, The Peloponnesia War, Penguin Books, London 1977.
Taylor A.J.P, Europe: Grandeur and Decline, Penguin, 1967
6. Young Robert.J, French Military Intelligence and the Franco-Italian Alliance, 1933-1939, The Historical Journal (1985) 28,1 , pp. 143-168, printed in Great Britain
7. אביב יצחק, מהפכה ומהפכה-שכנגד בספרד, משרד הבטחון, ההוצאה לאור, 1991.
8. בן עמי שלמה, איטליה מליברליזם לפאשיזם, משרד הבטחון, ההוצאה לאור, 1992
9. מק-סמית, ד'. מוסוליני, תל-אביב, 1984.
מראי מקום
1. Thucycides, the Peloponnesia War, Penguin Books, London, 1977, book iii 82.
2. Azzi Stephen Corado, the Historiography of Fascist Foreign Policy, The Historical Journal, 36,1 (1993) pp. 187-203. printed in Great Britain pp. 200-203
3. Coverdale, Italian Intervention in the Spanish Civil War, Pinceton N.J, Princeton University Press, 1975 p.32
4. Coverdale op.cit p. 18
5. בן עמי שלמה, איטליה מליברליזם לפאשיזם, משרד הבטחון- ההוצאה לאור, 1992, עמ' 33-41.
6. דיון מפורט במסכת הביבליוגראפית של מדיניות החוץ הפאשיסטית האיטלקית אצל Corado Azzi.
7. Coverdale op.cit pp. 15-18
8. מק-סמית, ד'. מוסוליני (תל-אביב 1984) עמ' 194.
9. מק-סמית, ד'. עמ' 215
10. בן עמי, עמ' 31
11. מק-סמית, ד'. עמ' 216
12. מק-סמית, ד'. עמ' 236
13. מק-סמית, ד'. עמ' 196
14. מק-סמית, ד'. עמ' 197-198
15. מק-סמית, ד'. עמ' 201
16. מק-סמית, ד'. עמ' 199,217
17. בן עמי, עמ' 69
18. בן עמי, עמ' 14
19. מק-סמית, ד'. עמ' 220,221
20. מק-סמית, ד'. עמ' 233
21. מק-סמית, ד'. עמ' 234
22. מק-סמית, ד'. עמ' 244,245
23. מק-סמית, ד'. עמ' 238
24. מק-סמית, ד'. עמ' 246
25. מק-סמית, ד'. עמ' 248-255
26. Coverdale op.cit pp. 31-32
27. loc.cit pp. 33-37
28. loc.cit pp. 37
29. loc.cit pp. 38
30. loc.cit pp. 41-42
31. loc.cit pp. 49
32. loc.cit pp. 50-52
33. loc.cit pp. 60
34. loc.cit pp. 64
35. loc.cit pp. 69
36. loc.cit pp. 70
37. loc.cit pp. 73
L1H
38. אביב יצחק, מהפכה ומהפכה-שכנגד בספרד, משרד הבטחון - ההוצאה לאור, 1991 עמ' 99.
39. Beevor Antony, THE SPANISH CIVIL WAR, Orbis Publishing, London, 1982, p.109
40. Coverdale op.cit p. 84
41. Beevor op.cit p. 172
42. Beevor loc.cit
43. Coverdale op.cit p. 88
44. Coverdale op.cit p. 101
45. Beevor op.cit p. 110
46. Coverdale op.cit pp. 86-88
47. Coverdale op.cit p. 90
48. Beevor op.cit pp. 122-128
49. Coverdale op.cit p. 93
50. Coverdale op.cit pp. 91-92
51. Beevor op.cit p. 110
52. Coverdale op.cit p. 95
53. Coverdale op.cit pp. 96-97
54. אביב, עמ' 120
55. Coverdale op.cit pp. 110-112
56. Coverdale op.cit pp. 123-125
57. Coverdale op.cit pp. 153-156
58. Coverdale op.cit pp. 118-123
59. Coverdale op.cit pp. 307-308
60. Coverdale op.cit pp. 161-164
61. Coverdale op.cit pp. 306-316
62. Coverdale op.cit p. 321
63. Coverdale op.cit p. 333
64. Coverdale op.cit pp. 343-346
65. Coverdale op.cit p. 346
66. Coverdale op.cit pp. 352-353
67. Young Robert.J, French Military Intelligence and the Franco-Italian Alliance, 1933-1939, The Historical Journal (1985) 28, 1, pp. 143-168 printed in Great Britain
68. Coverdale op.cit pp. 361-362
69. Coverdale op.cit pp. 378-386
70. Coverdale op.cit p. 367
71. Coverdale op.cit p. 103
72. Coverdale op.cit p. 107
73. Beevor op.cit p. 146
74. Coverdale op.cit pp. 112-114
75. אביב, עמ' 117
76. Beevor op.cit p. 109
77. Beevor op.cit pp. 146-148
78. Beevor op.cit p. 151
79. Beevor op.cit p. 156
80. אביב, עמ' 124
81. Beevor op.cit pp. 158-159
82. מק-סמית, ד'. עמ' 265
83. Coverdale op.cit pp. 317-319
84. Coverdale op.cit pp. 347-419
85. Coverdale op.cit p. 355
86. Coverdale op.cit pp. 356-357
87. Coverdale op.cit p. 357
88. Coverdale op.cit pp. 371-383
89. בן עמי, עמ' 69
90. Coverdale op.cit pp. 11-12
91. Taylor A.J.P, Europe: Grandeur and Decline, Penguin, 1967, p. 226
92. Coverdale op.cit pp. 75-77
93. Coverdale op.cit p. 308
94. Coverdale op.cit pp. 386-387
94. Coverdale op.cit pp. 409-410

תגים:

מדיניות · חוץ · פאשיזם

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "מעורבות איטליה במלחמת האזרחים בספרד 36-39", סמינריון אודות "מעורבות איטליה במלחמת האזרחים בספרד 36-39" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.