היישום אינו מחובר לאינטרנט

חסינות אישי ציבור מפני העמדה לדין- בעד ונגד

עבודה מס' 064355

מחיר: 338.95 ₪   הוסף לסל

תאור העבודה: חסינות של אנשי הציבור תוך התייחסות בעיקר לחברי הכנסת, נבחרי ציבור וכן חסינות השופטים.

8,521 מילים ,18 מקורות ,2002

תקציר העבודה:

חברי כנס ונבחרי ציבור אחרים חסינים בפני פעולות שביצעו במסגרת תפקידם. הגדרת תפקידם של חברי הכנסת לצורך הנדון רחבה יותר ובציבור רווחת הדעה כאילו הם חסינים בפני רוב הפעולות שהם מבצעים.

הבעייתיות בחסינות כפולה: ראשית, החסינות פוגעת בשלטון החוק. החוק מופר, בלי שהמפר מועמד לדין.
קיים יסוד להניח, כי עבירה פלילית מבוצעת, בלי שהדבר יובא להכרעה שיפוטית. הדבר פוגע באינטרסים השונים - הציבוריים והפרטיים - שהחוק המופר בא להגן עליהם. שנית, החסינות פוגעת בעיקרון של שוויון הכול בפני החוק. מי שאינו חבר-כנסת נושא בתוצאות פעולותיו האסורות, תוך שהוא חשוף לחיפוש ולמעצר. חבר הכנסת אינו חשוף לסיכונים אלה. תקלה כפולה זו קשה היא. המחוקק עצמו היה ער לכך, וניסה להקטין את היקפה. מכאן ההבחנה בין חסינות שניתן לנטלה לבין חסינות שאין לנטלה. בכך ניסה המחוקק עצמו לאזן בין השיקולים הנוגדים השונים. איזון זה הוא העומד ביסודו של חוק החסינות. בפרשנו את חוק החסינות, כפי שנעשה להלן, עלינו להניח איזון זה נר לרגלנו. עלינו ליתן אותו פירוש, אשר, מחד גיסא, מבטיח את הפעולה התקינה של בית הנבחרים ואשר, מאידך גיסא, פוגע במידה הקטנה ביותר בשלטון החוק ובשוויון הכול בפני החוק(1) .

העבודה הנוכחית תתמקד בחסינות של אנשי הציבור תוך התייחסות בעיקר לחברי הכנסת, אשר בשנים האחרונות אנו שומעים רבות על מעשים פלילים לכאורה שביצעו וחברי הכנסת דנו בביטול חסינותם. חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם, תשי"א-1951 (2) קובע, באופן כללי, כי חבר הכנסת לא ישא באחריות פלילית או אזרחית, ויהיה חסין בפני כל פעולה משפטית, בשל הצבעה, או בשל הבעת דעה בעל-פה או בכתב, או בשל מעשה שעשה- בכנסת או מחוצה לה- אם היו ההצבעה, הבעת-הדעה או המעשה במילוי תפקידו, או למען מילוי תפקידו כחבר הכנסת.
כמו כן העבודה תתמקד הנושא הפחות נדון בתקשורת ובבתי המשפט בשל מיעוט המקרים שאירעו והוא החסינות לשופטים. שופט יכול לטעות במהלך החלטותיו, כפי שקרה בעבר, ובכך לגרום נזקים חמורים לנאשמים\תובעים ואלו עשויים להלין על הטעות.
--------------------------------------------------------------
1. ע"א 80/88 אלסוחה נ. עזבון המנוח דוד דהאן ז"ל פ"ד מד (3) 397.
2. ס"חתשי"א, 228; תשכ"ט 130; תשמ"ג, 2, 152; תשמ"ו, 36; תשמ"ח, 140;

ראשי פרקים:
1. מבוא
2. חסינות חברי הכנסת
חסינות דיונית ומהותית
הליך הסרת החסינות
בחירה של אדם לחבר כנסת המרצה את עונשו
3. חסינות שופטים
מטרת החסינות
חסינות מפני אחריות פלילית
4. סיכום
5. ביבליוגרפיה

קטע מהעבודה:

החסינויות, הקמות מכוח חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם, מתחלקות לשני סוגים עיקריים: (א) החסינות המהותית, המתייחסת להגנה על חבר הכנסת במילוי תפקידו: חסינת זו אינה ניתנת להסרה, והיא נחלתו של חבר הכנסת, גם לאחר שחדל לכהן בכנסת: (ב) החסינות הדיונית, המתייחסת לשורה של חסינויות וזכויות אחרות, שאינן קשורות באופן בלעדי להגנה על מעשיו של חבר-כנסת במסגרת מילוי תפקידו או למען מילוי תפקידו.

מקורות:

ניתן לתאר גישה זו "כגישה חיצונית", שכן היא מבקשת לפתור את השאלה על יסוד ההנחה, שהיא החיצונית ללשון הכתוב, כי הוראות החוק הנזכרות אינן חלות כלל ועיקר, במקום שבעבר כבר ניטלה החסינות. המונחים "גישה פנימית" ו"גישה חיצונית" אינם בעלי משמעות נורמאטיבית עצמית, והרי הם אך "תווית" לתיאור שני צדי פרשנות של
הוראות החסינות, בהן עסקינן.
ניתן, אולי, למצוא הצדקה עניינית לגישה, לפיה במאסרו של חבר הכנסת הקודמת לאחר נטילת חסינות בכנסת הקודמת יש מקום לנטילת חסינות מחודשת בכנסת החדשה, ואילו במקום שאין הרשעה בכנסת הקודמת, אין מקום לנטילה מחודשת של החסינות כדברי בית המשפט:
"כאשר כבר ניטלה חסינותו של חבר כנסת 'ותיק' על-ידי הכנסת הקודמת לגבי אישום פלילי, הוסר בזה המחסום בפני בירור האישום עד תום; ואילו על המשך מאסרו או מעצרו של חבר-כנסת ותיק לא נתנה הכנסת הקודמת את דעתה, ולעניין מאסרו כבר גמר בית המשפט, שדן אותו בתקופת כהונתה של הכנסת הקודמת, את מלאכתו".
חסינות שופטים
מטרת החסינות
החסינות השיפוטית נועדה להגן על השופט מפני אפשרות בתביעה על ידי הנפגע ממעשה העוולה. החסינות מונעת מן הניזוק את האפשרות להפרע על נזקו גם אם מדובר בפגיעה ממשית ובלתי מוצדקת. מנגד מבטיחה החסינות עצמאות וחופש פעולה לשופט עצמו, מאחר שהוא מסיר מעליו כל איום של תביעה אישית נגדו. במשך שנים ניסו שופטים
ומלומדים להצדיק את צורך בקיומה של חסינות משפטית מוחלטת אולם לא בהצלחה, וזאת בעיקר על מנת שלא "לקשור" את המערכת השיפוטית אלא לעשותה דינמית וכן להגביר את אמון הציבור במערכת השיפוטית.
קיימים שני סוגי חסינות: חסינות מוחלטת- דוגמת החסינות השיפוטית על פי סעיף 8 לפקודת הנזיקין וחסינות מוגבלת או יחסית- דוגמת החסינות המוקנית לעובדי הציבור.
סעיף 7 קובע כי:
(א) עובד ציבורי אחראי לכל עוולה שעשה, ואם ייתבע לדין על כך, ייתבע אישית; אולם, בלי לגרוע מכוחן של הוראות סעיפים 6 ו- 8 תהא לעובד הגנה בכל תובענה שאינה על רשלנות, אם המעשה היה בתחום-סמכותו כדין או שעשהו בתום-לב כסבור שהוא פועל בתחום-סמכותו כדין.
(ב) עובד ציבורי לא יהיה אחראי לכל עוולה שנעשתה על ידי שלוח שמינה הוא או על ידי עובד ציבורי אחר, אלא אם הרשה או אישרר את העוולה במפורש.
סעיף 8 קובע:
אדם שהוא גופו בית-משפט או בית-דין או אחד מחבריהם, או שהוא ממלא כדין חובותיו של אדם כאמור, וכל אדם אחר המבצע פעולות-שיפוט, לרבות בורר לא תוגש נגדו תובענה על עוולה שעשה במילוי תפקידו השיפוטי.
בסעיף 35 לפקודת הנזיקין נכתב:
"עשה אדם מעשה שאדם סביר ונבון לא היה עושה באותן נסיבות או לא עשה מעשה שאדם סביר ונבון היה עושה באותן נסיבות... הרי זו התרשלות; ואם התרשל כאמור ביחס לאדם אחר שלגביו יש לו באותן נסיבות חובה שלא לנהוג כפי שנהג, הרי זו רשלנות, והגורם ברשלנותו נזק לזולתו עושה עוולה".
סעיף 36 לפקודת הנזיקין - "חובה כלפי כל אדם"
"החובה האמורה בסעיף 35 מוטלת כלפי כל אדם וכלפי בעל כל נכס, כל אימת שאדם סביר צריך היה באותן נסיבות לראות מראש שהם עלולים במהלכם הרגיל של דברים להיפגע ממעשה או ממחדל המפורשים באותו סעיף".
ולכן כדי להוכיח קיומה של רשלנות נדרשים שלושה יסודות:
(1) חובת זהירות שמבחנה למד מסעיף 36 - מבחן הצפיות;
(2) התרשלות - הפרת חובת הזהירות על-ידי מעשה או מחדל;
(3) גרימת נזק - קשר סיבתי.
דיני נזיקין עוסקים באותן סיטואציות שבהן התנהגות של אדם גורמת נזק לאינטרסים של אדם אחר או כאשר היא מאיימת בגרימת נזק כזה. בחיי היום יום נתקלים בהרבה תופעות שמסווגים אותן במסגרת דיני הנזיקין, כגון: תאונות דרכים, תאונות עבודה, פגיעה בעקבות לשון הרע וכו'. מהו המכנה המשותף של הגורמים השונים? האם ניתן
לתת הגדרה לדיני הנזיקין?, על מנת שגם אנשים חסינים על פי החוק יכללו תחתיה.
8. רשות שופטת
אדם שהוא גופו בית-משפט או בית-דין או אחד מחבריהם, או שהוא ממלא כדין חובותיו של אדם כאמור, וכל אדם אחר המבצע פעולות-שיפוט, לרבות בורר לא תוגש נגדו תובענה על עוולה שעשה במילוי תפקידו השיפוטי.
השיקולים בעד חסינות
השיקולים בעד חסינות שופטים מפני תביעות הינן רבו ומוצקות. הן מתחלקות לשיקולים מערכתיים, שיקולי צדק וטובת הציבור, ושיקולים כלכליים.
השיקולים המערכתיים הם:
רצון למנוע פגיעה בתפקודו של השופט ובעצמאותו- השופט אמור להיות בעל שיקול דעת מקיף ועצמאי ואינו צריך להיות תלוי באף שיקולדעת של גורם אחר. שופט הוא גוף חיצוני ולפניו כל מקורות המידע על התביעה. חשיבותה רבה בעיני שני הצדדים ובעיני השילטונות ובעיניהם של ניזקקים אחרים לפי הענין ולכן אי התלות חייבת להישמר
ולהראות אי התלות מתבטאת במצב דעת (מחשבתו של האדם) המאפשר שיקול דעת ושיפוט ללא משוא פנים וללא דעה קדומה לאורך שרשרת של ההחלטות מיקצועיות. אי לכך, חסינות יכולה להגביר אותם. הדרישה לאי תלות מקורה במהות תפקידו של השופט כמו כל בעל מיקצוע חופשי הצריך להביע חוות דעת.
עובדת קיומם של סעדים חלופיים כגון ערעור, בקשה לביטול פסק דין ובקשה לצו מניעה, המאפשרים נפגע לתקוף החלטה שיפוטית באופן ישיר, מובאת כנימוק נוסף על ידי המצדדים בחסינות המוחלטת. לטענתם, מאפשר קיומם של סעדים אלה לנפשע לצמצם את נזקו או אולי למונעו.
במידה ושופט מבצע הליכים הגובלים בפלילים ניתן לתקוף אותו באופן אישי. בקשה לפסילת שופט או בקשה להעברת שופט בתפקידו במסגרת הליכים משמעתיים.
3.עיקרון סופיות הדיון הוא עיקרון חשוב. הטענה היא שאם הניזוק יורשה להגיש תביעה אזרחית נגד השופט, תמיד ימצא צד שלא יהיה שבע רצון מתוצאות הדיון, אשר יבקש לתבוע את השופט וכך הלאה עד אין קץ. שופטים מסוימים הביעו חשש כי מניעתה של חסינות או צמצוה עלולים לחשוך את השופים למספר רב של תביעות אישיות
עיסוק ברמת ההתנהגות של שופט סביר פותח פתח לדיון במספר שאלות קשות- שלו התנוגעות לתבו, לסבירות ולרמת המיומנות, שאנו מצפים למצוא אצל שופטים. על פי המשפט הנוהג, עוולת הרשלנות אינה מאפשרת, בדרך כלל, התחשבות בחולשותיו האנושיות, השכלות, הגופיות הנפשיות והאחרות של המזיק, אלא במקרים נדירים מאוד כגון מקרה של
חולה נפש, שהוכרז כפסול דין, עקב כך עלולה עוולת הרשלנות להציב לאדם נורמת התנהגות שאינו יכול לעמוד בו או לדרוש ממנו מאמץ רב בהרבה מזה הנדרש מכל אדם אחר. כך למשל שופט בא בימים יתקשה יותר להתעדכן בחידוש ההלכה משופט עול ימים שזה עתה מונה לתפקידו. אין ספק כי לא ניתן יהיה להתחשב בחולשה מעין זו בבואנו לדון
במקרה של התרשלות במתן פסק דין אשר נבעה מאי הכרתה של הלכה חדשה, ששינתה את המצב המשפטי אשר היה מוכר לשופט מזה שנים. התרשלות מעין זו ניתנת לביקורת ולתיקון באמצעות ערעור על פסיקתו של השופט, ולכן נראה, כי אין צורך להקנות בגינה עילת תביעה אישית נגד השופט עצמו. דעה דומה הובעה בארה"ב בפסיקה ולפיה על בית
המשפט להימנע מביקורת על פעולתם של עובדי ציבור כאשר מדובר במעשה או בהחלטה המצריכים הפעלת שיקול דעת.
שיקול שני הוא שיקול הצדק וטובת הציבור:
לא ניתן לחייב שופט שטעה בתום לב. למרות שכל בעל מקצוע שטעה- בתום לב או ברשלנות יהיה חייב ברשלנות. תביעה כנגד שופטים יכולה להתפתח ל"לסתום" את מערכת המשפט.
כמו כן הוכחות של נזיקין הן הוכחות קשות מאוד, במיוחד כאשר קשור הדבר בשיקול דעת, או ב"מיטב שיקול הדעת" שבעל מקצוע צריך להפעיל.
השיקולים נגד
שמנגד יש גם כאלו הטוענים כי קיומה של חסינות יכולה להזיק למערכת השיפוטית. כמובן שהסיבה הראשונה היא שהשופט עלול להתרשל בתפקידו. שופט ממונה לכל חייו וקביעות זו עשויה לגרום לו לזלזול בתפקידו.
מנגד קיימות דעות לחייב שופטים בנזיקין וזאת על מנת להרתיע אותם מלזלזל בשפיטה. ולכן הוא יכול שלא להשתדל למלא את תפקידו על הצד הטוב ביותר. כמו כן ישנם מקרים בהם שופטים שפטו במשוא פנים. בארה"ב הפסיקה קבעה כי פעולה שיפוטית שנעשתה בזדון בטלה. בהתאם לגישה הגורסת כי פעולה שבוצעה בזדון אינה ראויה להגנה,
החסינות השיפוטית צריכה להיות מוגבלת לפעולות שנעשו ברשלות, כאשר נעדר מן יסוד הזדון, או הכוונה או הממה. במונח מרמה הכוונה לכל פעולה שבוצעה מתך מניעים מושחתים. לדברי אבניאלי (עמוד 47) מספר שופטים סבורים כי חסינות מוחלטת עלולה לגרום לעיתים לעיוות דין שאין לו תקנה. אי לכך נראה כי שביל הזהב , קרי חסינות
מוגבלת היא הפיתרון היעיל והצודק ביותר. החסינות המוגבלת תאפשר לנפגע להגיש תביעה לפיצוי במקרים חריגים של פעולה בזדון או מתוך מתוך חריגה מודעת מסמכות, מחד גיסא, ותעניק הגנה לשופטים על פעולות בוצעו בתום לב ואפילו ברשלנות. מאידך בכך ישמר האיזון הנאות בין זכותם של הנפגעים לפיצוי לבין זכותם של השופטים
לעצמאות ולהגנה מפני תביעות קנטרניות של מטרידים לא מרוצים.
כמו כן, במידה ושופטים לא יהיו חסינים אוטומטית, שופטים נוספים לא יתעמרו ויפגעו פגיעה מודעת במתדיינים. המצצדים בנימוק זה טוענים, כי אם תותר הגשת תביעה נגד שופטים במקרים מסוימים, ישמש הדבר כגורם מרסן כלפי כלל השופטים- בבחינת "למען יראו וייראו".
שיקול שני הוא שיקול הצדק- יש להטיל אחריות על אדם שביצע התרשלות. למונח רשלנות יכולות להיות שתי משמעויות:
1)משמעות סובייקטיבית שאם מפעילים אותה הרי שיש אשם מוסרי בהתנהגות האדם.
2)משמעות אובייקטיבית שאם מפעילים אותה לא חייב להיות אשם מוסרי בהתנהגות של האחראי.
השאלה המרכזית, אם החסינות בפני תביעות נזיקין, המוקנית למדינה בסעיף 6(א) לחוק הנזיקין האזרחיים (אחריות המדינה), תש"ב- 1952, סוככת גם על שלוחיה ועובדיה.
בע"א 507/79 בית המשפט העליון פסק:
א. (1) אין בפטור הניתן למעסיק כדי לשחרר את המועסק-המזיק מאחריות, אלא אם כן מסיר הפטור מהמעשה את אופיו האסור.
(2) הפטור מאחריות הניתן למדינה בסעיף 6(א) לחוק הנזיקין האזרחיים (אחריות המדינה) איננו משתרע גם על עובדי המדינה ושלוחיה.
ב. (1) מעמדו של מעוול בהירארכיה המינהלית או הביצועית אין בו כשלעצמו כדי לשחררו מאחריות בנזיקין.
(2) אין בעצם העובדה, שאדם מבצע עוולה לא למען עצמו אלא כעובד או כשלוח של אחר או כאורגן של תאגיד, כדי לשחררו מאחריות בנזיקין.
(3) עובד ציבור המבצע עוולה בשירות המדינה אינו פטור מאחריות, אך בשל העובדה, אך בשל העובדה, שהעוולה בוצעה בשירות המדינה, אחריות עובד כזה מוסדרת בסעיף 7(א) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש].
ג. (1) שוויון הכול בפני החוק מחייב, כי מי שביצע עוולה יישא באחריות, בלי שתהא הפליה בין מזיק שהוא עובד ציבור לבין כל מזיק אחר.
(2) כדי לפטור עובד ציבור מאחריות בנזיקין יש להצביע על הוראת חוק שממנה עולה ברורות - אם מפורש ואם במשתמע - כי עובד הציבור פטור אישית מאחריות. כל מקרה של ספק צריך להתפרש כנגד מתן הפטור.
קיימים עוד מספר שיקולים כבדי משקל בנגד ובעד אולם קצרה היריעה מהכיל.
על פי אבניאלי המבחן לחסינות הרשות השופטת הוא מבחן פונקציונלי. ביצוע רשלני של תפקיד שיפוטי אינו מוציא את הפעולה מגדר התפקיד השיפוטי, שהוא הסייג בעניין הרשלנות החל לגבי חסינות עובדי ציבור.
אולם במידה ושופט מבצע פעולה שאינה שיפוטית, הרי הוא יוצא מגדר החסינות. אולם גם כאן השאלה היא כנגד מי אחראי השופט. במדינות מסוימות, שבהן נדונה שאלת קיומה של חובת הזהירות המושגית הגיעו בתי המשפט למסקנה כי שופטים אינם חבים חובת זהירות כלפי מתדיינים אלא כלפי המדינה בלבד- שולחתם, ולכן אין חלה עליהם חובה
לפצות את הנפגעים כתוצאה מרשלנותם בבסיס קביעה זו עומד הרצון להרחיב ככל האפשר את תחולת החסינות השיפוטית. מדיניות שיפוטית דומה הנחתה את בתי המשפט לפסוק כי עובד ציבור המבצע פעולה הכרוכה בהפעלת שיקול דעת חסין מפני תביעה בעילת רשלנות.
חסינות מפני אחריות פלילית
כל עובד ציבור, ובכלל זה שופט אחראי בש כל מעשה המהווה עילה פלילית למעט מעשה נעשה על ידו בעת מילוי תפקידו השיפוטי חוק העונשין מעניק לנושא משרה שיפוטית חסינות מפני אחריות פלילית בנוגע למשים שנעשו בעת מילוי תפקידו השיפוטי- בדומה לחסינות מפני תביעה אזרחית שמעניק סעיף 8 לפקודת הנזיקין"
בצרפת עקרון זה הוכר בעת ובעונה אחת בצורת הפרדת הרשויות (סעיף 16 בהצהרת זכויות האדם מה-26 באוגוסט 1789) וחסינות השופטים (חוק מ- 16 - 24 באוגוסט 1790 פרק ג סעיף 8 וחוקה מ- 3 בספטמבר 1791 פרק ה' סעיף 2 ). אך חסינות זו הושעתה עם כל חילופי השלטון, כדי לאפשר למשטר החדש להרחיק את השופטים הבלתי רצויים
ונקבעה מחדש לאחר מכן, במרוצת כל המאה ה- 19, וידעה עליות וירידות בולטות במאה ה-20 , במיוחד בתקופת המלחמה האחרונה ב- 1939 - 1945 . לכן, במסורת הצרפתית, לא קיבלה אי תלות מערכת המשפט את התוקף המוקנה לה במדינות אחרות, במיוחד האנגלו-סקסיות. המדינאים הצרפתים רוחשים לשופטים חשדנות מסוימת, גם משום שהם
מטילים ספק בלגיטימיות שלהם, וגם משום שהם חוששים שיוכלו להכשיל את פעלם, ייתכן בהיזכרם בתפקיד הנלוז שמילאו קדמונינו הרחוקים ערב המהפכה ב - 1789, שהיו עסוקים יותר לשמור על זכויות היתר שלהם מאשר בנכונות לקבל את השינויים שעמדו על הפרק.
סיכום
עבודה זו עסקה בחסינות של חברי כנסת ושופטים מפני העמדה לדין פלילי או אזרחי בגין פעולות שביצעו.
על פי הנסקר לעיל הליך הסרת החסינות הינו הליך שאינו פשוט והדיונים סביבו ארוכים ומייגעים. אין נזקקים לחסינות אלא מקום בו הייתה יכולה לצמוח אחריות או פעולה משפטית אלמלא הוראת סעיף 1 לחוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם, הפורשת מטרייה מגינה על חבר הכנסת.
החסינות המהותית חלה על פעולותיו והתבטאויות הפומביות של חבר הכנסת, בין אם הן נעשות בכנסת או באסיפות פומביות, שכן את המושג "למען מילוי תפקידו של חבר הכנסת" שבסעיף 1 לחוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם, יש לפרש כחובק גם התבטאויות פוליטיות; חבר הכנסת הוא אישיות, שהעיסוק הפוליטי הוא תפקידה
ושליחותה, ועיסוק זה אינו מותחם לגבולות משכן הכנסת.
על פי פסקי הדין שנסקרו לעיל יש לנהוג בזהירות יתר ובריסון רב לגבי הסרתה של חסינות בעקבות התבטאויות מדיניות; שלילת חופש הפעולה של חבר-כנסת בעתיד, כתולדה מהתבטאות שלו בעבר, היא מעשה מרחיק לכת ביותר, אשר רק המהות הבהירה והקיצונית של תוכן דבריו יכולה לשמש להם יסוד.
לאחרונה, ועדת הכנסת סירבה להסיר את חסינותו של ח"כ גורולובסקי, שהודה בכך שהצביע באותה הצבעה פעמיים, פעם בשמו ופעם במקום ח"כ אחר. פסיקת בג"ץ פסלה את החלטת ועדת הכנסת. הפסיקה קשה מפני שהיא פוגעת בריבונות הכנסת ומטילה דופי ברוב חברי ועדת הכנסת, מציגה חברי כנסת ככנופיה המגנה על חבריה, גם כאשר חטאו,
בבחינת "שמור לי ואשמור לך, ומשפילה את בית הנבחרים של הדמוקרטיה הישראלית. היא מזעזעת, מפני שהיא נכונה וצודקת.
אין איש חולק על הצורך בהענקת חסינות לחברי כנסת, כפי שמקובל בכל מדינה פרלמנטרית. כדברי השופט מאיר שמגר, בהיותו נשיא בית המשפט העליון: "החסינות מיועדת, לפי מהותה, למניעת התנכלויות אפשריות מצד הרשות המבצעת, או מצד גוף שיפוטי, שליבו אינו שלם עם פעולותיו ודבריו של חבר כנסת וגו."השופטת דפנה אבניאלי
מציינת בספרה, "חסינות אישי ציבור" כי המחוקק הישראלי הרחיב את מטריית החסינות מעבר למה שמקובל בדמוקרטיות אחרות.אך אל תהיה עינכם צרה. הבעיה איננה בהיקף החסינות. הבעיה היא באגו ובמידת הציניות של החוסים בצילה. פרק נכבד בתורת המשפט עוסק בהשלכות הבלתי צפויות של חוקים. הכנסת מחוקקת חוק במטרה אחת ויוצא משהו
אחר לגמרי. אלמנות מלחמה איבדו את זכויותיהן כאשר התחתנו שנית. זה היה סביר. אבל הן לא קיבלו בחזרה את זכויותיהן גם אחרי שהתגרשו. וזה לא היה צודק. באה הכנסת וחוקקה חוק שהחזיר לאלמנת מלחמה את זכויותיה לאחר שהתגרשה מבעלה השני. והתוצאה? מאז נתקבל החוק התרבו הגירושין של אלמנות מלחמה. הן ממשיכות לחיות עם
בעליהן "הגרושים" ובו בזמן זוכות בזכויות של אלמנת מלחמה. לא לכך התכוון המחוקק. וזה מה שקרה גם עם חוק החסינות. חברי כנסת לא מעטים שכנעו את עצמם שהם מורמים מעם. כאשר לח"כ כזה נודע כי בג"ץ ביטל החלטה של ועדת הכנסת, דמו רותח. מי הם בכלל השופטים הללו? מי בחר בהם? מי שלח אותם? הם היו פעם ראש סניף? חבר
מרכז? מה, הם יצאו מדעתם? נכון, שאדם החשוד בפלילים צריך לעמוד לדין. כי חוק זה חוק. וכולם שווים בפני החוק רק לא בכנסת ישראל.
עד מקרה זה לית מאן דפליג כי הסרת החסינות צריך להישאר בידי ועדת הכנסת, כי זוהי ערובה לכך שהשלטון לא יוכל להתנכל לחברי כנסת שאינם לרוחו. למרבה הצער, ועדת הכנסת שמה את עצמה סנגורם של חברי כנסת חשודים והיא גם משמשת בית משפט. לא מדובר רק בגורלו של גורלובסקי. הוא לא הראשון ולא האחרון. שוב הוכח כי לא ניתן
להפקיד את השמנת בידי החתול. הכנסת חייבת ליטול מועדת הכנסת את הסמכות להחליט בנושאי חסינות. מבקר המדינה צריך למנות ועדה ציבורית, מורכבת משופטים בדימוס ומפרופסורים למשפט. הם שיחליטו מי חסין ומי לא. המאבק הוא על חסינותה של החסינות.
לדעתי, בבואנו לשקול האם להמשיך את רעיון החסינות או להגבילו מהותית עלינו לדבוק בכללי הצדק הטבעי. אחד מהוגי הדעות הבולטים כיום הוא הפילוסוף האמריקני גוהן רולס שקובע חוקים כיצד על החברה להתייחס למקרים שבמחלוקת. רולס מציג את תורת הצדק שלו כחלופה לתועלתנות. כנגד התועלתנות הוא מציע עקרונות של צדק
המעוגנים במוסר הקנטיניאני: " בחברה צודקת החירויות של אזרחים שווי זכויות מוחזקות כנחלתם. הזכויות המובטחות מכוח הצדק אינן נתונות למיקוח פוליטי או לחשבון של אינטרסים חברתיים".
בהתמודדות עם שאלות הנוגעות לצדק חברתי מציע לנו רולס לדמיין אותנו סביב שולחן דיונים במצב היפותטי שמכונה "מצב ראשוני". ב"מצב הראשוני" איש אינו יודע מהו מקומו בחברה, מה תפקידו החברתי (האם יהיה חבר כנסת או לא) , מהם כישוריו ותכונות אופיו, ואפילו לא מהי תפיסת הטוב שלו. בכל הנוגע להכרת עצמם וטובתם פועלים
בני האדם במצב הראשוני מאחורי "מסך בערות"'. במנותק מכל אינטרס עצמי, יהיה מערך השיקולים של כל אחד זהה לשל רעהו, והצדק ייקבע בלא תלות בתפיסות ובאינטרסים המיוחדים של אדם זה או אחר, כלומר, בדרך הוגנת.
במצב זה יוכל להתקיים "עקרון ההפרשיות" קרי שוויון הזדמנויות הוגן בו כל המשרות והתפקידים יהיו פתוחים לכולם. כתוצאה מכך המצב של כולם ישתפר ובמיוחד מצבם של המקופחים ביותר. כך 'עקרון ההפרשיות' מגן על החלשים שלא יכולים לתת שוחד, שנחשבים לנחותים ביותר, שכן הם חסרי כח מיקוח בפני עצמם, ומאפשר להם לקבל את
מלוא הזכויות בדומה לשאר האנשים בחברה. שוויון זה הוא הבסיס לשיתוף פעולה חברתי מתמשך, לדידו של רולס. אי לכך כאשר כולם יתכנסו מאחורי מסך הבערות, אף אחד, לדעתי, לא יסכים כי תהיה חסינות גורפת בכל נקודה ונקודה .
לגבי השופטים- אנו רואים כי השופטים חסינים כמעט בפני כל פעולה שלהם, אם נעשתה בתום לב. אי לכך יש חשיבות יש חשיבות רבה להוגנות שלהם.חופש זה, שממנו נהנה השופט, מציב בעיה כפולה:
לגבי עצמו, הוא מחייב אותו למשמעת עצמית גבוהה, כדי שישמור, בכל הנסיבות, את עצמאות המחשבה, את המרחק המספיק, את פתיחות הרוח, בקיצור את שיפוטו החופשי; עם זאת יש להודות שכל אחד מאתנו - בהיותנו שופטים איננו פחות בני אדם! - נתון, באופן מודע פחות או יותר, להשפעת סביבתו, חינוכו, מכריו, החומר שהוא קורא...
לגבי בעלי הדין, לא רק חייב השופט לפסול עצמו אם, אפילו למראית עין, מתעורר החשד הקל ביותר במוחם של הצדדים שהטיפול בעניינם מופקד בידיו, אלא גם, בשאר המקרים, להוכיח קפדנות יתרה בהתנהגותו המקצועית, ויושר אינטלקטואלי קפדני, כדי שאי משוא הפנים שלו לא יהיה מוטל בספק.כפי שמיטיב לנסח זאת הפרופ' פריסון רוש -
Frison Roche - אי משוא הפנים של השופט "מתבטא לא בלחדול להחזיק דעות אישיות או להגיע לחוסר גשמיות קדושה, אלא פשוט להיות מסוגל להשתכנע מעובדה, מטענה, מפרשנות משפטית...מה שאי משוא הפנים אוסר...זה לא לרצות לשנות את דעתנו, להיות מלכתחילה מחוץ להישג ידו של הדיון"...
ביבליוגרפיה
ספרות
אבניאלי דפנה, חסינות אישי ציבור, ירושלים, 2000.
ברק א., שיקול דעת שיפוטי, ירושלים תשמ"ז
POLLUCK B.C. SIR ,COMMON LAW', NEW-JERSY 1974.
פסיקה
ע"א 211/82 לאה ננס נ. דר סוזי פלורו פ"ד מ 1 210
ע"א 558/84 מזל כרמלי נ. מדינת ישראל פ"ד מא 3 757
ע"פ 494/79 פלוני נ. אלומונים פ"ד לא(3) 39,
ת.א.(ת"א) 2189/85 אילי ואחרים נ. רוטנברג ואחרים פ"ה נה (3) 23.
ע"א 507/79 מוריס ראונדנאף (קורן) נ. אילנה חכים פ"ד לו 2 757
ע"א 80/88 אלסוחה נ. עזבון המנוח דוד דהאן ז"ל פ"ד מד (3) 397.
בג"צ 325/85 מיערי ואח' נ' יו"ר הכנסת שלמה הלל ואח', לט(3) 122.
בג"צ 306/81 פלאטו שרון נ' ועדת הכנסת, פ"ד לה(4) 118.
בג"צ 73/85 סיעת "כך" נ' יושב-ראש הכנסת, פ"ד לט(3) 141.
בג"צ 141/82 רובינשטיין ואח' נ' יושב-ראש הכנסת ואח',פ"ד לז(3) 141.
oreilty v. mackman (1982) w.l.r. 608,
TENNEY V. BRANDHOVE 341 U.S. 367 (1951
U.S. V. CONSTANTINE 269 U.S. 287 (1985
ARIZONA V. CALIFORNIA 283 U.S. 423 (1981 (‎
U.S. V. JOHNSON 383 U.S. 169 (1965
ע"א 80/88 אלסוחה נ. עזבון המנוח דוד דהאן ז"ל פ"ד מד (3) 397.
ס"חתשי"א, 228; תשכ"ט 130; תשמ"ג, 2, 152; תשמ"ו, 36; תשמ"ח, 140;
ע"א 211/82 לאה ננס נ. דר סוזי פלורו פ"ד מ 1 210
ע"א 558/84 מזל כרמלי נ. מדינת ישראל פ"ד מא 3 757
בג"צ 325/85 מיערי ואח' נ' יו"ר הכנסת שלמה הלל ואח', לט(3) 122.
ע"פ דעות השופטים בפס"ד "פנחסי". (השופטים גולדברג ושמגר לא ישבו בדין).
בג"צ 306/81 פלאטו שרון נ' ועדת הכנסת, פ"ד לה(4) 118.
בג"צ 73/85 סיעת "כך" נ' יושב-ראש הכנסת, פ"ד לט(3) 141.
בג"צ 620/85 - ח"כ מוחמד מיעארי ואח' נ' יו"ר הכנסת ואח' . פ"ד מא(4), 169 ,עמ' 181-182.
ARIZONA V. CALIFORNIA 283 U.S. 423 (1981 (‎
U.S. V. JOHNSON 383 U.S. 169 (1965
בג"צ 669/85, 24/86, 131 [16] בעמ' 415
הנשיא אגרנט בבג"צ 442/71 [46], בעמ' 357
הארץ רנית נחום-הלוי 23/02/05 12:57
אבניאלי דפנה, חסינות אישי ציבור, עומד 45
בג"צ 81 / 507 ח"כ אהרן אבו חצירא נ' היועץ המשפטי לממשלה לה (4) 561
POLLUCK B.C. SIR ,COMMON LAW p.18
ע"א 558/84 מזל כרמלי נ. מדינת ישראל פ"ד מא 3 757
ע"א 211/82 לאה ננס נ. דר סוזי פלורו פ"ד מ 1 210
פקודת ה נזיקין (נוסח חדש) תשכ"ח 1968
ע"א 4254/98 נסים חדד נ. משה מזור (לא פורסם)
אבניאלי דפנה, חסינות אישי ציבור, עמוד 29.
ברק א., שיקול דעת שיפוטי, תשמ"ז, עמוד 24.
ע"פ 494/79 פלוני נ. אלומונים פ"ד לא(3) 39,
אביאלי דפנה, חסינות אישי ציבור, ירושלים: 2001, עמוד 40.
אבניאלי, שם, עמוד 37.
ת.א.(ת"א) 2189/85 אילי ואחרים נ. רוטנברג ואחרים פ"ה נה (3) 23.
ע"א 507/79 מוריס ראונדנאף (קורן) נ. אילנה חכים פ"ד לו 2 757
oreilty v. mackman (1982) w.l.r. 608,
ע"א 80/88 אלסוחה נ. עזבון המנוח דוד דהאן ז"ל פ"ד מד (3) 397.
RAYMOND BETTS, ASSIMILATION AND ASSOSOATION IN FRENCH COLONIAL THEORY, 1890-1990, N.Y., 1992
וינריב ישראל הפילוסופיה של המוסר, חלק ו, עמוד 45.
אי משוא הפנים של השופט - D.1999 Chr עמ' 53-57 - L'impartialite du juge).
1

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "חסינות אישי ציבור מפני העמדה לדין- בעד ונגד", סמינריון אודות "חסינות אישי ציבור מפני העמדה לדין- בעד ונגד" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.

אודות האתר:

יובנק הנו מאגר עבודות אקדמיות לסטודנטים, מאמרים, מחקרים, תזות ,סמינריונים ועבודות גמר הגדול בישראל. כל התקצירים באתר ניתנים לצפיה ללא תשלום. ברשותנו מעל ל-7000 עבודות מוכנות במגוון נושאים.