היישום אינו מחובר לאינטרנט

אגורפוביה

עבודה מס' 064258

מחיר: 107.95 ₪   הוסף לסל

תאור העבודה: אגורפוביה בהיבט ההתנהגותי - קוגניטיבי.

2,531 מילים ,10 מקורות ,2006

תקציר העבודה:

בפרק הראשון, תוברר מהי הגדרתה של הפרעת האגורפוביה על פי ספרי הסיווג הפסיכיאטריים השונים. בפרק השני, יינתנו תשובות על שתי השאלות הראשונות שנשאלו על פי הגישה הביהביוריסטית-קוגניטיבית, אך עוד קודם לכן, יובא הסבר קצר על התיאוריות ההתנהגותיות והקוגניטיביות, הקווים הכלליים שלהן, ומי הם מייסדי התיאוריות. לאחר מכן, תוסבר מהיכן מגיעה ההפרעה, איך היא מתפתחת ומדוע. ההסברים יתמקדו בעיקר בהתניה מנקודת המבט ההתנהגותית, באמונות מוטעות מהראייה הקוגניטיבית, ובשילובן. בפרק השלישי והאחרון, יובאו התרפיות שמציעות התיאוריות הקוגניטיביות-התנהגותיות, ובראשן, הטיפול באמצעות החשיפה.

תוכן עניינים:
מבוא
אגורפוביה - הגדרה
הסבר על פי הגישה ההתנהגותית-קוגניטיבית לאגורפוביה
הגישה ההתנהגותית-קוגניטיבית לטיפול באגורפוביה
סיכום
רשימת מקורות

קטע מהעבודה:

המאפיין העיקרי של אגורפוביה הוא החרדה מלהיות במקומות או במצבים שבריחה מהם עשויה להיות קשה או מביכה, או במצבים שבהם עזרה עלולה שלא להיות זמינה במקרה של התקף פאניקה או סימפטומים הדומים לסימפטומים של פאניקה (למשל פחד מקבלת התקף מפתיע של סחרחורת או מהתקף פתע של שלשול). החרדה, בד"כ מובילה להתפשטות של הימנעות מסיטואציות מגוונות שיכולות לכלול הימצאות מחוץ לבית או בתוכו לבד, הימצאות בין קהל אנשים, נסיעה ברכב, באוטובוס או במטוס, הימצאות על גשר או בתוך מעלית. חלק מהאנשים הסובלים מאגורפוביה מסוגלים לחשוף את עצמם למצבים המעוררים חרדה אצלם, אך הם מתמידים בחוויות הללו כשהם סובלים מתחושת אימה משמעותית.

מקורות:



Untitled
אגורפוביה
תוכן עניינים
מבוא
אגורפוביה - הגדרה
הסבר על פי הגישה ההתנהגותית-קוגניטיבית לאגורפוביה
הגישה ההתנהגותית-קוגניטיבית לטיפול באגורפוביה
סיכום
רשימת מקורות
מבוא

העבודה שלפניכם עוסקת בהפרעת האגורפוביה. בחרתי בנושא זה מפני שההפרעה הזו מעניינת ומסקרנת אותי. עלו בי שאלות רבות, כמו מדוע ומתי ההפרעה מתפרצת, איך היא מתפתחת, האם היא ברת טיפול, ואם כן, מהו ועוד.
בפרק הראשון, תוברר מהי הגדרתה של הפרעת האגורפוביה על פי ספרי הסיווג הפסיכיאטריים השונים. בפרק השני, יינתנו תשובות על שתי השאלות הראשונות שנשאלו על פי הגישה הביהביוריסטית-קוגניטיבית, אך עוד קודם לכן, יובא הסבר קצר על התיאוריות ההתנהגותיות והקוגניטיביות, הקווים הכלליים שלהן, ומי הם מייסדי התיאוריות.
לאחר מכן, תוסבר מהיכן מגיעה ההפרעה, איך היא מתפתחת ומדוע. ההסברים יתמקדו בעיקר בהתניה מנקודת המבט ההתנהגותית, באמונות מוטעות מהראייה הקוגניטיבית, ובשילובן. בפרק השלישי והאחרון, יובאו התרפיות שמציעות התיאוריות הקוגניטיביות-התנהגותיות, ובראשן, הטיפול באמצעות החשיפה.
אגורפוביה - הגדרה
להלן הגדרת ההפרעה אגורפוביה, כפי שהיא כתובה בספר הסיווג הפסיכיאטרי האמריקאי (1994,DSM-IV):
המאפיין העיקרי של אגורפוביה הוא החרדה מלהיות במקומות או במצבים שבריחה מהם עשויה להיות קשה או מביכה, או במצבים שבהם עזרה עלולה שלא להיות זמינה במקרה של התקף פאניקה או סימפטומים הדומים לסימפטומים של פאניקה (למשל פחד מקבלת התקף מפתיע של סחרחורת או מהתקף פתע של שלשול). החרדה, בד"כ מובילה להתפשטות של
הימנעות מסיטואציות מגוונות שיכולות לכלול הימצאות מחוץ לבית או בתוכו לבד, הימצאות בין קהל אנשים, נסיעה ברכב, באוטובוס או במטוס, הימצאות על גשר או בתוך מעלית. חלק מהאנשים הסובלים מאגורפוביה מסוגלים לחשוף את עצמם למצבים המעוררים חרדה אצלם, אך הם מתמידים בחוויות הללו כשהם סובלים מתחושת אימה משמעותית.
לעיתים קרובות, הם מסוגלים להתמודד טוב יותר עם סיטואציות מעוררות פחד בליווי אדם נוסף. הימנעותם מסיטואציות שונות עשויה להזיק ליכולתם לנסוע לעבודה או לבצע את האחריות שקשורה לבית (כמו לעשות קניות, לקחת את הילד לרופא וכד'). החרדה או הפוביה אינה מוסברת טוב יותר ע"י הפרעה מנטאלית אחרת. הדיאגנוזה השונה,
המבדילה אגורפוביה מפוביה חברתית וספציפית ומהפרעת חרדה כללית חמורה, יכולה להיות קשה כי כל המצבים האלה מתאפיינים בהימנעות ממצבים מסוימים.
רוב הסובלים מההפרעה הם נשים והיא מתחילה, בדרך כלל, בשלב מוקדם בחיים הבוגרים. ייתכנו גם סימפטומים דיכאוניים וטורדניים ובעתים חברתיים, אך הם אינם שולטים בתמונה הקלינית (1997ICD-10, ).
קריטריונים לאגורפוביה לפי ספר הסיווג הפסיכיאטרי האמריקאי (1994,DSM-IV):
צריכה להיות החרדה מלהיות במקומות או במצבים שבריחה מהם עשויה להיות קשה או מביכה, או במצבים שבהם עזרה עלולה שלא להיות זמינה במקרה של התקף פאניקה או סימפטומים הדומים לסימפטומים של פאניקה. פחדים אגורפוביים טיפוסיים כוללים קבוצות אופייניות של מצבים בהם הפרט נמצא מחוץ לביתו לבד, הימצאות בתוך קהל או עמידה
בתור, הימצאות על גשר ונסיעה באוטובוס, רכבת או במכונית.
הערה: אם ההימנעות מוגבלת לחלק קטן מהמצבים שתוארו לעיל הדיאגנוזה תתאים לפוביה ספציפית, ואם ההימנעות מוגבלת למצבים חברתיים בלבד, הדיאגנוזה תתאים לפוביה חברתית.
הפרט אכן נמנע מהסיטואציות (למשל נמנע ממצבי נסיעה), ואם אינו נמנע מהם, הוא סובל ממצוקה משמעותית או מחרדה שמא יחווה התקף פאניקה או סימפטומים דומים לאלה של פאניקה, או שהמצבים הללו מצריכים נוכחות של אדם נוסף.
החרדה או הפוביה אינה מוסברת טוב יותר ע"י הפרעה נפשית אחרת, כמו פוביה חברתית (ההימנעות מוגבלת למצבים חברתיים בלבד בעקבות הפחד ממבוכה), פוביה ספציפית (ההימנעות מוגבלת לסיטואציות מעטות בלבד כמו מהימצאות בתוך מעלית), הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית (למשל הימנעות מלכלוך אצל מי שסובל מאובססיה לגבי זיהום),
הפרעת דחק פוסט טראומטית (לדוגמא הימנעות מגירויים המקושרים אסוציאטיבית עם מצב גורם דחק חמור), או הפרעת חרדה כללית (כמו הימנעות מלעזוב את הבית או את הקרובים).
הסבר על פי הגישה ההתנהגותית-קוגניטיבית לאגורפוביה
התיאוריה הביהביוריסטית גורסת כי את הגורם להתנהגות יש לחפש לא בעמקי הנפש, אלא ניתן לצפות בו בסביבה המיידית ע"י גורמים המשדלים, מחזקים ומענישים תגובות מסוימות. במילים אחרות, ההסבר שוכן בלמידה, תהליך שבו ההתנהגות משתנה כתגובה לסביבה. בשנות ה-20 המוקדמות, החלו המדענים לגלות את המנגנונים הממשיים של
הלמידה, ובכך הניחו את היסודות התיאורטיים של הביהביוריזם. תרומות חיוניות במיוחד נעשו ע"י ארבעה מדענים- איבן פבלוב, ג'ון ב. ווטסון, אדוארד ל. תורנדייק וב.פ. סקינר. הם טבעו את המושגים רפלקס מותנה, התניה קלאסית ואופרנטית, חיזוק, עונש, הכללה, הכחדה ועוד. חלק מהתיאורטיקנים פקפקו באי הכללתם של תהליכים
מנטאליים כמו רגשות, מחשבות, ציפיות ופירוש. הם שאלו כיצד אותו גירוי יכול להפיק תגובות שונות אצל אנשים שונים? שאלה זו ודומות לה יצרו את הביהביוריזם הקוגניטיבי. הטענה המרכזית של הביהביוריזם הקוגניטיבי היא, שפעולות הן לעיתים תגובות, לא לגירוי חיצוני כל כך, כמו לתהליכים הנפשיים של הפרט לגבי הגירויים.
יתר על כן, למרות שלא ניתן לצפות באירועים קוגניטיביים באופן אובייקטיבי, כך טענו, הן תגובות נלמדות, ולפיכך הן נתונות תחת אותם חוקים של התנהגות אחרת. בסופו של דבר, תיאוריה ומחקר על גורמים קוגניטיביים ותפקידם בהשפעה על ההתנהגות, פותחו לתנועה רחבה יותר בפסיכולוגיה, היא הגישה הקוגניטיבית. גישה זו הפכה
לחשובה בפסיכולוגיה האבנורמלית בשנות ה-70. שניים מההוגים המשפיעים ביותר בפרספקטיבה הקוגניטיבית הם אלברט אליס ואהרון ט. בק. הם דיברו על מושגים כמו עיוות קוגניטיבי, הערכה קוגניטיבית, ייחוסים, תשומת לב, עיבוד מידע ועוד (Alloy, Jacobson, Acocella, 1998).
באופן כללי, ההשקפה של התיאוריות הקוגניטיביות-התנהגותיות טוענת, שהחרדה שנמצאת בבסיס כל הנוירוזות היא תגובה מותנית לגירויים סביבתיים ייחודיים, שעוברת הכללה. בשנים האחרונות הושם דגש סיבתי על למידה של דרכי חשיבה מוטעות, מעוותות ומזיקות, בעיקר בגיל מוקדם. דרכי חשיבה אלו גורמות להפרזה במידת הסכנה
ובאפשרויות לנזק במצבים שונים ולהפחתה בהערכת יכולת ההתמודדות ובסיכויים להתגבר על בעיות או קשיים. כך נוצרת גישה חששנית ופסימית לחיים, המבוססת על דעות קדומות ועל דפוסי חשיבה מכשילים (אליצור, טיאנו, מוניץ, ונוימן, 1995).
כאמור, אגורפוביה קשורה לפחד משהייה במקומות או במצבים שהבריחה מהם עלולה להיות קשה פיזית או מביכה נפשית, או שעזרה מיידית לא תהייה זמינה בהם אם יקרה משהו רע, כגון התקף פאניקה (1994,DSM-IV). נשאלת השאלה, מה גורם לפאניקה? התשובה טמונה בגורמים ארוכי טווח, כמו תורשה, סביבת ילדות או דחק מצטבר, אשר יוצרים
פרדיספוזיציה להפרעות חרדה. עם זאת, צריך שיהיו תנאים יותר ספציפיים שיפעלו בתקופה מוגבלת של זמן כדי שיתפרצו התקפי פאניקה או שיגרמו לפיתוח פוביה. על פי בורן (Bourne, 1995), התקף הפאניקה הראשון מגיע בדרך כלל לאחר אירוע או מצב מעורר דחק. לאנשים שכבר רגישים להפרעות פאניקה כתוצאה מהגורמים ארוכי הטווח
שצוינו לעיל, ישנם שלושה מצבי דחק עיקריים שלעיתים קרובות, יגרמו להתקף הפאניקה הראשון. מצב הדחק הראשון הוא אובדן אישי משמעותי, והוא כולל גם מוות של אדם קרוב, גירושין, אובדן עבודה וכולי. מעורר החרדה השני מדבר על שינויים משמעותיים בחיים כמו נישואין, לידה, התחלת לימודים, גיוס לצבא וכדומה. ולבסוף בורן
מציין את הסמים כגורם הדחק השלישי (Bourne, 1995).
עתה, משבררנו את הגורמים לפאניקה, נוכל לבחון את ההסבר לפיתוח פוביות בכלל, ואגורפוביה בפרט. בורן מציין שני סוגים של תהליכים, שברוב המקרים אחראים לפיתוח פוביות. אלה הם ההתניה והטראומה. להבדיל מההתניה, שחייבת להיות תמיד היכן שפוביה נמצאת, הטראומה אינה מעורבת בפיתוח הפוביה באופן מחייב, ולכן נתמקד בעיקר
בהתניה. תהליכי ההתניה מחולקים לשני סוגים- התניה אסוציאטיבית, או התניה ע"י סמיכות והתניה ע"י הימנעות (Bourne, 1995).
בהתניה ע"י סמיכות, מצב שבמקור היה ניטרלי, מתחיל להפיק חרדה עזה, מפני שבמקרה ספציפי אחד, הפרט חווה תגובת פאניקה או חרדה גדולה באותה הסיטואציה. למשל, בעת הנהיגה בכביש, הפרט חווה התקף פאניקה ספונטאני. הפאניקה מביאה למחשבות (קוגניציות) מעוררות פחד וחרדה, כמו 'איך אני אצא מכאן?' או 'מה יהיה אם אעשה
תאונה?'. במחשבותיו, יוצר הפרט קשר, אסוציאציה, בין היותו נוהג או נמצא בכביש ובין חווייתו את החרדה, כך שמאוחר יותר, הימצאותו בכביש, לידו, או אף מחשבתו על כך, יצרו אצלו חרדה. במילים אחרות, היחיד בעצם למד לעשות אסוציאציה בין כבישים וחרדה (Bourne, 1995).
התניה אסוציאטיבית עשויה לגרום לפיתוח פחד ממצב או מאובייקט מסוים, אך היא בעצמה איננה יוצרת את הפוביה. רק כאשר היחיד נמנע מהסיטואציה או מהאובייקט, רק אז הוא לומד להיות פובי, בעל פוביה. אחד העקרונות הבסיסיים של הפסיכולוגיה הביהביוריסטית היא שכל התנהגות שזוכה לחיזוק נוטה לחזור על עצמה. התניה ע"י
הימנעות, או הימנעות ממצב שהפרט חרד ממנו זוכה לחיזוק באופן ברור, החיזוק הוא הפחתת החרדה. בכל פעם שהיחיד נמנע מהמצב מעורר הדחק, הפרס או החיזוק של היותו משוחרר מחרדה מתלווה לכך, ולכן ההתנהגות הנמנעת מתחזקת ונוטה לחזור על עצמה. ההימנעות מסייעת מאוד בשמירת הפרט על עצמו מחוויית החרדה (Bourne, 1995).
המודל הקוגניטיבי-התנהגותי אינו מכחיש שגורמים ביולוגיים או גנטיים ממלאים תפקיד ביצירת פגיעות לפאניקה ולפוביה, אך הוא קובע כי גורמים אלו אינם מסבירים מדוע מניפולציות קוגניטיביות פשוטות יכולות למנוע פאניקה. הוא קובע כי משתנים קוגניטיביים ממלאים תפקיד סיבתי מיידי וחשוב הרבה יותר בהופעת התקפי הפאניקה
והחרדות (קרסון, בוצ'ר ומינקה, 2001).
אפשר לסכם ולומר שהתיאוריה ההתנהגותית-קוגניטיבית מביאה כמה הסברים אפשריים, שאינם סותרים זה את זה, לאגורפוביה. ראשית, פגיעות פסיכולוגית לפאניקה נובעת מהתנסויות באירועים שליליים בלתי נשלטים ובלתי צפויים, וכי השתמרותה של ההפרעה נובעת בין השאר, מן העובדה שבעלי ההפרעה חווים את התקפי הפאניקה עצמם כאירועים
בלתי נשלטים ובלתי צפויים. שנית, בני אדם המועדים לפיתוח הפרעות פאניקה ופוביות פיתחו עוד קודם לכן אמונה כי תחושותיהם הגופניות מזיקות או מסוכנות ויש להם מלכתחילה רמות גבוהות של רגישות לחרדה. שלישית, לבעלי ההפרעה יש הטיה בדרך שבה הם מעבדים מידע מאיים. הם מפרשים לרוב תחושות גופניות מעורפלות כאיום (קרסון
ואחרים, 2001).
הגישה ההתנהגותית-קוגניטיבית לטיפול באגורפוביה
ישנן מספר גישות קוגניטיביות-התנהגותיות שפותחו לטיפול בהפרעות פאניקה ופוביות. האחת מבקשת לספק למטופל מיומנויות התמודדות לשליטה בחרדה, וכך בעצם, למנוע חרדה. הטכניקות שהגישה מציעה הן הירגעות ותרגילי נשימה, למשל. גישה אחרת מתמקדת בחשיפה אל התחושות הגופניות עצמן שמביאות לפאניקה. גישה נוספת מתמצאת
בתיקון פירושים קטסטרופאליים מוטעים של תחושות גופניות. כל הגישות משלבות בצורה זו או אחרת את שיטת החשיפה. במחקרים שנערכו בנושא זה, הטכניקות שלעיל או שילובים שלהן השיגו תוצאות מרשימות של כ-70% מהמטופלים שהפכו לחופשיים מפוביות. בנוסף, במחקר אורך, נתגלה כי הטיפול המוצלח שמר על תוצאותיו לאורך זמן
(Hoehn-Saric Noyes, 1998).
הטכניקות הקוגניטיביות-ביהביוריסטיות מפורטות במדריכים קליניים שונים ובספרי הוראה שונים לפציינטים ומטרתם היא לחנך את המטופל שישתתף בצורה פעילה ושיתמיד במשימות גם בבית. על פי התיאוריה שמדברת על היעילות בטיפול העצמי, ההשתתפות עצמה היא מרכיב חשוב. חשיפה לרמזים מעכבים, לדוגמא עירוב מכוון של תחושות
מעוררות פחד מסוימות, כמו דפיקות לב או קוצר נשימה (נאמר ע"י ריצה), עד שזה כבר אינו מפיק תגובת חרדה. תרגילי נשימה כוללים הנחיות שמקבל המטופל והן לנשום באופן איטי ומדוד, ולהשתמש בנשימה כזו כשהם חשים בסימן הראשון או כשהם מצויים בסיטואציה בה הם מצפים לחוות פאניקה. באמצעות שליטה בקצב הנשימה, במשכה
ובסימפטומים שמתקשרים עם כך (כמו סחרחורת), הם יכולים להפריע לחרדה הגורמת להתקפים להופיע (Hoehn-Saric et al., 1998).
טיפולים המבוססים על חשיפה מחולקים לשתי קטגוריות- חשיפה ישירה וחשיפה לא ישירה. חשיפה ישירה מערבת מצבים בהם המטופל נחשף לסיטואציות מעוררת החרדה, כמו הליכה או נסיעה ממקום בטוח או מאדם בטוח או כניסה למרכז קניות הומה. התרפיסט בד"כ מלווה את המטופל. מהמטופל מצופה שיישאר בסיטואציה הקשה עד שהחרדה תפוג.
למשל, יהיה עליו להישאר בקניון למשך 4 שעות רצופות או יותר (Barlow, 1988).
בצורה המתונה יותר של שיטת החשיפה הישירה, החשיפה לא מצריכה נוכחות של מטפל או של עזרה. למשל, יתבקש מהמטופל לבנות סולם היררכי, הדרגתי מאוד של מצבים מעוררי פחד, והוא מתנסה בהם ומתקדם בסולם ההיררכי על פי קצב וסגנון שהוא מחליט עליהם. זה יכול להיערך בעזרת ההנחיות של המטפל, בד"כ בין פגישה אחת לשנייה,
כשהמטופל מדווח למטפל בכל שבוע על ההתקדמות שלו (Barlow, 1988).
הצורה השנייה של חשיפה היא החשיפה הלא ישירה. בשיטה זו, המטופל אינו מתעמת עם הסיטואציה המפחידה באופן ישיר, אלא מציגים בפניו רמזים מעוררי פחד באמצעות הדמיון או באופן סימבולי. רגישות שיטתית כלולה בקטגוריה הזו, מפני שהפרוצדורה הזו מאופיינת בהצגה הדרגתית, דמיונית של המצבים המפחידים ההיררכיים יחד עם
הרפיה והרגעות (Barlow, 1988).
דרושים כמה מרכיבים כדי שתהליך החשיפה יצלח. ראשית, ככל שירבו במספר התרגולים במצבים דמויי המצב שממנו המטופל נמנע בחייו, כך יגדל הסיכוי להצלחת הטיפול. שנית, החשיפה צריכה להתבצע לעיתים תכופות, ולפרק זמן ארוך על מנת שהתוצאה תהיה טובה יותר. שלישית, חשיפה שנמשכת פרק זמן ארוך מספיק, כך שהחרדה שהתעוררה פגה
כליל, גורפת הצלחות מרובות. ולבסוף, לחשיפה שמביאה לשינוי קוגניטיבי, סיכוי גדול יותר שתוצאותיה יהיו איתנות (Andrews, Crino, Hunt, Lamp, Page, 1994).
עד כאן דנו בשיטות שהציעה הגישה הביהביוריסטית לבדה. התפתח דיון חשוב מאוד שנגע למנגנונים האופציונאליים של שינוי בטיפול בחשיפה. העניינים העיקריים שנידונו היו הרגלה, הכחדה או שינוי קוגניטיבי. באופן מפתיע, ישנן ראיות מעטות המעידות על החשיבות של ההרגלה. חשיבות מוקדמת של שינוי קוגניטיבי הבליטה את
התיאוריה המדברת על היעילות שבטיפול העצמי, כששיעור החרדה נמצא במרכז. ישנם כמה וכמה טיפולים עכשוויים אשר דוגלים בהדגשת לימוד המטופלים לשלוט בהתקפי הפאניקה (Davey, 1997).
היות והתיאוריה הקוגניטיבית מציעה שהחרדה היא תוצאה ישירה של הערכת האיום, שינוי באמונות הוא המפתח לשיפור. מחקרים על חולי אגורפוביה קשים הראו שטכניקות קוגניטיביות טהורות (כמו התמקדות בטכניקות מילוליות המביאות לשינוי במחשבות המאיימות מבלי להשתמש בחשיפה מכל סוג שהוא) הן אפקטיביות להורדת הסימפטומים של
הפאניקה. עם זאת, גישה קוגניטיבית טהורה כזו היא תיאורטית בלבד. למעשה, הדרך הטובה ביותר לטפל באגורפוביה היום היא באמצעות שילוב טכניקות קוגניטיביות עם התנהגותיות. הכוונה היא שהטיפול יכלול שינוי התנהגותי מסוים, כשהשינוי ההתנהגותי הזה יקרה במסגרת של תפיסה קוגניטיבית, ויתמקד בהגעה לשינוי האמונות השגויות.
הגישה ההתנהגותית-קוגניטיבית מציעה שהתנהגויות המשחרות לביטחון נוצרות ע"י אמונות מאיימות, כשאמונות אלה מתמידות בקיומן ע"י הימנעותו של הפרט מלגלות שהדברים האלה שמהם הוא מפחד אינם באמת קורים (Davey, 1997).
התרפיה הקוגניטיבית-התנהגותית מבקשת לזהות את האמונות המדרבנות הימנעות והתנהגויות בריחה. המטופל מבין, בעזרת המטפל, את הקשר שבין האמונות השגויות וההתנהגויות אשר נמנעות עקב אמונות אלה. הבנת הקשר בין האמונות המוטעות, החרדה וצורת ההתנהגות המחפשת ביטחון משמשת כאלטרנטיבה לתגובות הפרט. האלטרנטיבה הזו מוצגת
כמנוגדת להערכת האיום ששלטה קודם לכן בהבנת המטופל את הסיטואציה הפובית (Davey, 1997).
למשל, מטופל שמאמין שכשבסופרמרקט הוא חש בסחרחורת ורגליו רועדות, זה אומר שהוא הולך להתמוטט, באופן נורמאלי, נשען על העגלה שלו ומחזיק את רגליו צמודות כדי לוודא שהוא לא ייפול. ברגע שהמטופל יבין איך הפחד הזה עשוי להיות פירוש שגוי של תחושות גופניות, אשר נשמר ע"י התנהגויות "בטוחות" (הימנעות מלהגיע
לסופרמרקט, עזיבתו כשהחרדה תוקפת או הישענות על העגלה), ע"י חשיפה או מין ניסוי התנהגותי מעוצב. כלומר, המטופל והמטפל יכנסו יחדיו לסופרמרקט כשמטרתם המפורשת היא לברר האם זה בכלל אפשרי שהמטופל יתמוטט. המטופל מתחיל בדירוג אמונתו האם יתמוטט או לא, בסולם של 0 עד 100. כמובן שעגלה איננה בנמצא, וכשהמטופל מתחיל
להרגיש בסימפטומים, הוא מרפה את רגליו בניסיון לגרום להם לוותר וליפול. המטופל מהר מאוד מגלה שרגליו אינן מוותרות והוא אינו הולך ליפול. בסוף הפגישה המטופל שוב מדרג את אמונתו כלפי סיכוייו להתמוטט, וכצפוי, אמונתו השתנתה (Davey, 1997).
סיכום
בסיום העבודה, ניתן לומר כי השאלות שהועלו בפרק המבוא נענו. הגדרנו את ההפרעה אגורפוביה ולמדנו על פי אילו קריטריונים מאבחנים אותה אצל הפרט. בפרק הבא ההפרעה הוסברה על פי הגישה ההתנהגותית-קוגניטיבית. גישה זו מתמקדת בלמידה ובקוגניציה והיא מסבירה את ההפרעה באמצעות מושגים כמו התניה אסוציאטיבית, הימנעות,
אמונות שגויות ומעוותות, פירוש המציאות ועוד. בחלק האחרון של העבודה הבאנו את הגישה ההתנהגותית- קוגניטיבית לטיפול באגורפוביה. הצגנו את הטיפול הרווח והמוצלח ביותר- טיפול בחשיפה. הראנו כמה שיטות שונות לחשיפה המערבות אנשים שונים, סיטואציות שונות, טכניקות שונות, שילובים של תרגילי נשימה וכולי.
למדתי מהעבודה כי האגורפוביה היא הפרעה שעשויה להתפרץ אצל רוב בני האדם מכיוון שהיא נובעת מתהליך של התניה וקוגניציה. בנוסף נוכחתי לדעת כי הטיפול הוא מאוד יעיל, פשוט ומוצלח.
רשימת מקורות
איגוד הפסיכיאטריה בישראל ומשרד הבריאות, (1997). ICD-10 הסיווג והאבחון הפסיכיאטרי לפי ארגון הבריאות העולמי. תל-אביב: הוצאת דיונון - אוניברסיטת תל-אביב.
אליצור, א', טיאנו, ש', מוניץ, ח', ונוימן, מ' (1995). פרקים נבחרים בפסיכיאטריה.
תל אביב: פפירוס. (פרקים 12, 26).
קרסון, ר', בוצ'ר ג', ומינקה ס' (1998). פסיכופתולוגיה והחיים המודרניים, מהדורה
עשירית. תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה. (כרך א', פרק 5).
Alloy, L.B., Jacobson, N.S., Acocella, J. (1998). Abnormal psychology. 8th Edition.
New York: McGraw Hill, college.
American Psychiatric Association. (1994). Diagnostic and statistical manual of mental disorder-IV. Washington D.C: American Psychiatric Association.
Andrews G., Crino R., Hunt C., Lampe L., Page A. (1994). The treatment of
anxiety disorders. Cambridge, UK: Cambridge university press.
Barlow, H.D. (1988). Anxiety and its disorders. New York: the Guilford press.
Bourne, J.E. (1995). The anxiety and phobia workbook. Second edition.
Oakland: New harbinger publications, Inc.
Davey, C.L.G. (1997). Phobias: a handbook of theory, research, and
treatment. Chichester: Wiley.
Hoehn-Saric, R. Noyes, Jr. R. (1998). The anxiety disorders. Cambridge,
UK: Cambridge university press.
2

תגים:

ביהביוריזם · הימנעות · הפרעה · התנהגותית · התניה · חרדה · חשיפה · פאניקה · פוביה · קוגניטיבית

עבודות נוספות בנושא:

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "אגורפוביה", סמינריון אודות "אגורפוביה" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.

אודות האתר:

יובנק הנו מאגר עבודות אקדמיות לסטודנטים, מאמרים, מחקרים, תזות ,סמינריונים ועבודות גמר הגדול בישראל. כל התקצירים באתר ניתנים לצפיה ללא תשלום. ברשותנו מעל ל-7000 עבודות מוכנות במגוון נושאים.