יחסי הגומלין בין תיאטרון קהילתי לחינוך

תקציר העבודה:

הסדנה לתיאטרון קהילתי הביאה לפני תכנים וחומרים לעבודה יצירתית, המאפשרת עבודה בלתי וורבלית ותקשורת שאיננה מילולית. אני במקצועי מורה לריקוד ולכן המפגש עם עולם התיאטרון היה מעשיר במיוחד ופתח לפני צוהר לעולם חדש -אך קרוב מאוד לתחומי העשייה שלי.
בעבודה זו הפגשתי בין ההיבטים השונים של תיאטרון וחינוך, תוך שימת דגש על מרכיביו הרבים ועוצמתו של התיאטרון ככלי לעבודה יצירתית עם ילדים נוער ומבוגרים. כמו כן הבאתי סיקור ויומן עבודה של מהלך הקורס, הכולל חוות דעת ורשמים אישיים. בנוסף מצורף הטקסט של המחזה אותו העלתה קבוצת החברים בה השתתפתי וכן מעט רקע תיאורטי לסיפור עצמו.
בסיכום הדברים התייחסתי לקשרים בין חומרים עיוניים והמאמרים אותם קראתי לבין החוויות והרשמים להם נחשפתי בסדנה. היה לי חשוב מאוד לקשור בין העשייה בפועל וההיבטים החינוכיים שלה לבין היבטים "חינוכיים קונסרבטיביים מסורתיים" משום שגם בעבודתי המקצועית כמורה לריקוד אני עוסקת בתחום מאוד יצירתי שהלגיטימיות שלו עומדת תמיד בסימן שאלה: עד כמה זה באמת חשוב? מה חשוב יותר ללמד? עד כמה להחמיר ולהיות צמוד לטקסט המקצועי. עד כמה להיות דידקטי?

תוכן עניינים:
1. מבוא
2. תיאטרון - חברה וקהילה
3. תיאטרון קהילתי וחינוך
4. תיאטרון ודרמה
5. טקסט המחזה - החתול במגפיים
א. תמונה ראשונה
ב. תמונה שניה
ג. תמונה שלישית
6. החתול במגפים - רקע ספרותי
7. יומן עבודה
8. סיכום
9. ביבליוגרפיה

הערת מערכת: בעבודה לא צויינו מראי מקום.

קטע מהעבודה:

מקורות:

בגרסא השלישית המופיעה בכתבי פרו (1697) "סיפורי אימא אווזה", הגרסא כבר קרובה יותר לעלילה המוכרת לנו. מוסר ההשכל המחורז שהוסיף פרו נכתב בשמץ של הומור לגלגני...
למרות מאמציו של פרו להקנות לסיפור מוסר השכל בעל צביון מוסרי, הסיפור בהחלט יוצא דופן בערכיו "המפוקפקים". גיבוריה של ממעשיה זו הם זוג נוכלים, נטולי מצפון, בן הטוחן ממלא אחר הוראות החתול (משרתו) רב המזימות ובמקום שייענש על כך הוא זוכה בעושר וכתר מלכות. מה שבהחלט עורר פולמוס בקרב רבים מקוראיו.
ההסבר לשאלה- למה נועדו המגפיים? עורר מספר גרסאות.
האם זה כדי שיוכל לבוא בין הבריאות בכבוד וביריאה? חוקרים אחדים חשבו שמקור המגפיים בציורים נוביים ממצריים העתיקה בהם ניראים החתולים כששרוולים על רגליהם, אחרים טענו שכנראה היה חתול סיאמי שנראה כאילו הולבש במגפיים. מאידך, בהחלט ייתכן שהדמות של החתול הנעול במגפיים, הייתה דמות עממית שהופיעה מווריאציות
שונות בשירה ובסיפורת, ברחבי אירופה.
בשנת 1812 -רשמו האחים גרים את המעשייה וכללו אותה במהדורה הראשונה של אסופתם: "מעשיות לילד ולבית". מספר התרגומים והעיבודים למעשיה זו רב, כמו גם מספר המאיירים והציירים שאיירו את האגדה מגוסטאב דורה הצרפתי עד מרשה בראום האמריקאית. גם בעברית זכה הסיפור למספר גרסאות: יוסי גמזו, ורה ישראלית ולוין קיפניס
היו בין המחברים שיצרו עיבודים שונים של המעשייה. שמות בני הטוחן נקראו: קמחיאל, פלטיאל ושלומיאל. ואצל גמזו: מתן, נתן ויונתן. והגדיל לעשות י. בן פנחס שקרא להם טחנאי, חמוראי וחתולאי.
גם לגבי סיום הסיפור- יש שעברתו אותו. אצל חלק מהגרסאות הוא מונה לשר, "ראש משמר היערות והשדות והגנים ומפקחי הצייד ולשר שרי המשמרות אשר על הבית..." (ל. גולדברג).
לאה גולדברג גם כתבה בהשראתו שיר ילדים חביב:
"הסתכלו נא בשמיים
הסתכלו בעננים
החתול במגפיים
מטייל בין עננים
הוא פוסע לו בנחת
בשמיי אפורים
להקת עבים בורחת
מפניו- כעכברים!
על הגב פסים שחורים לו
הוא שקט ומנומס
ונדמה לי שקוראים לו ק-ר-ב-ד"

יומן עבודה.
תאריך: 12.03.2003
תרגיל הרעשן-הגל.
גל תנועות שעובר מאחד לשני .הראשון מתחיל עוצר בפריז והשני ממשיך.ניתן להשתמש ברעיון בואריאציות שונות עם מוסיקה ובלי, בישיבה, במעבר לעמידה, ובסבב כאשר כל אחד ממשיך מהמצב של קודמו.
**לדעתי ניתן לשלב גם קולות של המשתתפים.
מעגל פנטומימה.
העברת חפץ שכל אחד יוצר בעצמו.
תרגיל משחק יצירתי בו כל אחד מהמשתתפים יוצר "משהו" מנייר עיתון {או שניתן להביא חומרים אחרים} ומעניק את החפץ למישהו בקבוצה תוך הענקת משמעות לחפץ. כמובן שהמשמעות מובעת בדרך של משחק ושפת גוף.
**אהבתי מאוד.
שמות.
מעגל-כל אחד נכנס למעגל עושה תנועה ואומר את שמו. התרגיל מיועד להיכרות בעיקרו, ולכל שם יש תנועה קבועה משלו, המוצגת על ידי האדם באמצע המעגל.
על הקבוצה לחזור על התנועה של האדם שנכנס לתוך המעגל והפוקוס הוא עליו. לכן לעיתים קיימת מבוכה ותחושה לא נוחה ולכן לא תמיד נכון לעשות זאת בקבוצה שנפגשת לראשונה. גם לא בקבוצה של הרבה אנשים.
תרגיל זה מאידך, כן נותן כניסה לעולם התיאטרון וכל הטקסט שלו קשור בשמו של האדם המציג, מה שהופך אותו למוקד. זהו השם שלי והתנועה שלי שכולם חוזרים עליה - "אני" במרכז וגם במראה.
מנהיג בתנועה.
שלב א-
הולכים בחדר באופן חופשי וכל אחד עושה תנועה בתורו, אשר מובילה את כולם.
שלב ב-
הפוקוס וההובלה - המנהיגות- נלקחת מעצמה.
מי שרוצה להוביל צריך להתעקש ולנצח בתנועה משל עצמו. לפעמים עובד טוב יותר עם מוסיקה. אם הקבוצה צעירה לא כדאי לתת יותר מדי זמן בתנועה.
הליכות מגוחכות.
ללכת בחדר בתנועות ובצורה מאוד מגוחכת. התרגיל מאוד מביך ומצחיק אך מאוד משחרר.
ההנחיה של המדריך יוצרת דרישה שיש למלא וכולם פועלים על פיה. לכן זוהי מסגרת מאוד בטוחה להתנהגות מגוחכת. התרגיל מנסה להתמודד עם בישנות, סטריאוטיפים שיש לנו ונוגע בדימוי העצמי שלנו ובחששות שלנו. אלא שלהבדיל מסיטואציות מאיימות כאלו בחיים, כאן אין חשש מביקורת שכן כולם פועלים על פי ההנחיה ולכן לא נקבל
ביקורת אלא שבחים על הגיחוך "וההצלחה" בתרגיל.
** אהבתי מאוד למרות הקושי. לדעתי לתרגיל השלכות עמוקות ואפשר לפתח אותו מאוד יפה ולהפיק ממנו הרבה הבנות הקשורות לתיאטרון ולכניסה שלנו לדמות זו או אחרת.
ניפוח בן הזוג.
המשתתף נמצא במצב התחלתי של גוף רפוי, המשתתף השני "מנפח" אותו ואז המשתתף "המנופח" מוציא את האוויר איך שהוא רוצה. בהדרגה במהירות בפיצוץ.
** תרגיל מלא הומור ונחמד מאוד.
קשירות בזוגות.
כל זוג נקשר בחבל דמיוני והאחד מוביל את השני במגע קל ביותר.
פעולת הקשירה אינה חיובית ולכן כאן אנו נותנים לזה משמעות חיובית ומלאת הומור וכייף - בדרך של משחק. להבדיל מהמשמעות הנלווית של אדם כפות, קשור או אסור,או כל מצב בו מגבילים את החופש והתנועה שלנו.
תרגילי קשר
ניתן לקשור בקבוצה ומישהו סוחב אותם. ואח"כ לתת משמעות לקבוצה. לחפש מה הסיטואציה.
לדוגמא: כולנו קשורים - אנחנו עבדים. או כל רעיון אחר שבא מהקבוצה. וכמובן שהסיטואציה יוצאת מתוך הקשר של העמדה פיזית. מהיחס לתנוחה והמיקום שלנו בחלל.
הקשר של שני בני זוג מעניין ונחמד. הקשור נמצא במצב שמובילים אותו. יוצאים משם לתרגיל של מוביל ומובל בעיניים עצומות. צריך לתת אימון ולוותר על חוש הראיה ואז מופעלים חושים אחרים.
מובילים בתחילה עם עיניים עצומות ורק מגע קל שמוביל את האדם שבעיניים העצומות. אח"כ מובילים ללא מגע אלא רק ע"י קול.
** נחמד מאד.
הובלה ע"י קולו של המוביל. קולות שונים ומקצבים (עיניים עצומות). צריך הרבה אמון.
זוגות חפצים
מנעול ומפתח. לדוגמא - ישנה האנשה בתנועה. אח"כ גם דיאלוג קצר. אפשר אפילו לכתוב דיאלוג.
את יחסי החפצים מעבירים לדמויות אנושיות ומפתחים דו-שיח. המפתח הינו הגבר והאישה הינה הדלת. או לדוגמא - בקבוק ופותחן וכד'.
** נחמד מאד.
**סיכום
כל הסדרה האחרונה של תרגילים הם תרגילי קשר . ניתן בעזרתם ליצור קשר בין חברי הקבוצה אך גם לבדוק תהליכים של יצירת קשר ובניית ביטחון של הפרט כלפי היחיד שעומד מולו. יש לבחור בקפידה ובהתאם לקבוצה אילו תרגילים מתאימים לה ובאילו להשתמש בתחילת הקשר הקבוצתי ואיזה מהתרגילים יתאימו לשלב מתקדם יותר.
אימפרוביזציה בתנועה.
לוקחים קבוצה קטנה 3 או 4 אנשים והם הולכים בעיניים עצומות. לקולו של המנחה עוצרים בפריז ופוקחים עיניים ומשם הם צריכים להתחיל דיאלוג שייתן לסיטואציה משמעות. וכך משניחם את הסיטואציה מספר פעמיים. האנשים יוצרים סצינה ברגע ונכנסים לתוכה אך משנים מידי פעם וזורמים עם הסיטואציה החדשה שנוצרת.
**סיכום שיעור: התחלנו במעגל - ריכוז של הקבוצה. הפוקוס על כולם. נוחות ושחרור ואחרי שכולם באותו עניין עוברים לייחודיות. לזוגות, לקבוצות ושוב זוגות. מחליפים כל הזמן בני זוג. זה חשוב במיוחד אצל בני נוער.
תאריך: 26.03.2003
צפייה בסרט - תיאטרון קהילתי
הסרט צולם בנווה צדק שכונת נווה אליעזר.
הסרט מציג את התהליך של העבודה לצד קטעים מההצגה. בימאי פיטר אירס.
החומר לקוח מתוך חיי השחקנים. הם כתבו סיטואציות מתוך חייהם ולצד עיבוד החומר בעזרתם ובעזרת הבימאי הגיעו לתוצאה הסופית של ההצגה. לאורך כל ההצגה ניתן לראות את החיבור החזק לחיים האישים של השחקנים והמקום.
השחקנית יהודית - לדבריה דרך הבמה היא יכולה לומר לבעלה דברים שבחיים אין היא יכולה לומר לו. היא עוברת תהליך של "קתרזיס" דרך הבמה. בסרטון מוצג מאבקה הן בחיים והן בבית מול - בעלה. למעשה דרך השיחה המוצגת בניהם ניתן להבין את הצורך העז שלה בהכרה, הערכה וכבוד מצד בעלה. היא זקוקה ומצפה ליחס יותר משמעותי מצד
בעלה לעומת יחסו כלפיה כ"אישה שצריכה להיות בבית".
השחקנית מאירה - מאירה היא בת לאם שגידלה את ילדיה לבד. מאירה מרגישה שהיא חייבת לה הכל. אביה נפטר כשאימה הייתה בתחילת הריונה (האם הייתה בת 34 וההריון היה בן חודש וחצי בערך) והיא שמרה על ההריון בכל זאת. האם שומעת הרבה מוזיקה של אום-כול-טום. הבת מתביישת כביכול בתרבות הזו של האם הכוללת סרטים מצריים
ושירה ערבית, אך במקביל מביעה הרבה מאד כבוד והערכה כלפיה לצד ריחוק ומבוכה נוכח תרבותה המזרחית.
** בעודי צופה בסרט יש לי הרגשה חזקה שהתאטרון הקהילתי משמש את שחקניו לתהליך של ונטילציה בתוך הקהילה אך גם בתוך המארג האישי של חייהם. הנושאים והסיטואציות המובאות עוסקים בחיי המשתתפים והללו מנסים לפתור את בעיותיהם דרך המשחק ולהעביר את המסר לקרוביהם בבית, דרך הבמה.
השחקן "טוני" - שמו האמיתי הינו שלום צנעני אלא שבשכונה כולם מכירים אותו כטוני. (על שם פושע בסרט שראו בצעירותם). טוני משחק דמות שונה של מישהו אחר אבל הסיפור עליו. הוא מוסר הזמנה אישית לנתן וולך היושב בתוך עירית תל אביב. הוא רוצה שיפרקו את המבנה הקיים של המתנ"ס ויבנו חדש במקומו. באת סיור בשכונת מגוריו
הוא מסביר מדוע שיפוץ לא יעשה את העבודה, והוא רוצה מבנה חדש. אנו עדים לקונפליקט בין הבימאי לשחקן, השחקן טוני מתעקש לומר שצריך "לשרוף את המועדון" והבימאי מתנגד.
בהצגה: יש מחאה חריפה ודברים קשים נאמרים בשם השחקן ובסופו הוא אומר במקום לשרוף את המועדון יש ל "עשות מעשה".
ראש העיר נוכח בהצגה כך שהבמה שהופכת למקום של מחאה וקריאה, מקבלת משמעות חזקה אישית וקהילתית.
**נהניתי מאד מהצפייה בסרט ובעצם בפעם הראשונה הבנתי את המשמעות המלאה של הקורס. היה מעניין מאד לראות את "מאחורי הקלעים" ולהיכנס לתוך הסיפורים האמיתיים של השחקנים ולראות כיצד הם מביאים את החומרים והרעיונות אל קבוצת התאטרון שלהם ומעבדים אותו לכדי טקסטים ולבסוף להצגה. בשבילי זה היה חזק.
תאריך: 02.04.2003
משחקים של שפה.
גי'בריש- העברת שיחה בשפת גי'בריש.
גי'בריש- ניסיון ללמד אחד את השני משהו בשפת הגי'בריש .
גי'בריש- פרזנטציה. על התלמיד לעמוד מול הכיתה או הקבוצה בסיטואציה נבחרת, לדוגמה: הרצאה, מוכר בשוק, נואם פוליטי, או כל רעיון אחר אשר מצריך את התלמיד לעמוד מול הקבוצה ולשאת את דברו, בגי'בריש כמובן.
** לדעתי זה תרגיל קשה ומביך. לי באופן אישי היה קשה מאוד ולמרות זאת עמדתי מול הקבוצה ועשיתי את התפקיד של מורה לריקוד . הקלתי מאוד על עצמי כי התפקיד היה משהו בו אני עוסקת אך הטכניקה כמובן שונה ו"משבר הבושה " איתו הייתי צריכה להתמודד הי בשבילי ה"אישיו" המרכזי כאן, וכמו שאני מאמינה אם לי זה היה קשה זה
וודאי קשה גם להרבה אחרים. הרגשתי שהתרגיל חיזק אותי כי התמודדתי אם משהו שהיה לי מביך ולא נעים בתחילה אך לאחר מכן חיזק אותי.
חלק ב.
כל אחד בקבוצה סיפר סיפור מהחיים האישיים שלו במטרה למצוא נושא שיש בו גרעין להפקת הצגה קטנה, לסיום הקורס.
ראינו שקונפליקט מופיע כמעט בכולם. קונפליקט אם אדם אחר או אם עצמנו.
קונפליקט עם אב - שעיקרו הוא פער הדורות ושינויים תרבותיים שמתרחשים בחיינו.
נושא של פרידה- שהינו נושא רגשי מאוד וטעון.
קונפליקט עם ילדים, או בן זוג - אשר גם בהם קיימים עוצמות רגשיות חזקות, לצד דעות מנוגדות.
תאריך: 14.05.2003
סיפור ברצף עם כדור.
האדם המחזיק בכדור מתחיל לספר סיפור והסיפור עובר לאדם הבא ביחד עם הכדור.
יושבים במעגל - קוראים קטע מעיתון, כל אחד בצורה אחרת: בקול רם וחזק, בצורת נאום שהאדם נואם לפני קהל, בשקט ובמבוכה, בשירה. כל אחד קורא את הטקסט בצורה שונה ואינטואיטיבית.
מקבלים עיתונים וצריך ליצור מהם חפץ. מעבירים אותו במתנה למי שרוצים בקבוצה ובסבב כל אחד מעביר את החפץ האישי שיצר למישהו אחר.
חלק ב- מתחלקים לקבוצות.
צריך להמציא סיפור מכל החפצים - כמו שהם- ולעשות הצגה קטנה הכוללת מלל ודיבור.
שימוש באגדה - לוקחים סיפור אגדה ולמצוא בתוכו מספר סצינות. אנחנו בחרנו לפרק את הסיפור שלנו לחמש סצינות עיקריות, וכמובן להציג אותן. יש להציג את התמונות השונות ברצף, כסרט נע, כאשר התמונה מוצגת בפריז'. כל קטע כזה מוצג באורך זמן קבוע. הפוזה של התמונה נמשכת שמונה ספירות או עשר או כמה שמחליטים אך כולן
נמשכות אותו הזמן.
סיכום השיעור
סיפורי אגדה נותנים לנו מבנה שאפשר לשחק בתוכו. אנחנו יכולים לתת לו משמעויות ואינטרפרטציות שונות, גם אקטואליות ובעלות נושא חברתי. אנחנו נוטים להשתמש בסיפורים ואגדות מוכרים כך שהקהל הממוצע ידע היטב במה מדובר כך שהשימוש באגדות הללו לצורך העברת מסר חברתי או אחר יהיה ברור מאוד, בין שהוא נעשה באופן ציני,
פרדוקסלי, הומוריסטי, אירוני וכל אופן אחר בו נבחר.
** שיעור זה היה די מבלבל שכן הוא נתן לנו מסגרת לעבודת הסיום של הקורס ויצר אצלי המון חששות. החלק הראשון היה נחמד וקליל ונתן אפשרויות דמיוניות לפתח את הנושא של החפץ לכיוונים שונים. גם החלק השני בו עבדנו על תמונות היה מאוד נחמד ולא התעוררו בקבוצה שלנו שום קשיים או קונפליקטים בין חברי הקבוצה על החלוקה
או האופן בו נציג את הקטעים השונים.
בחרנו בסיפור של החתול במגפיים ועליו גם נבנה את הצגת הסיום שלנו. בעיקרו של דבר אנו רוצים להשתמש בנושא לכיוון פולטי, של מחאה והומור ציני על התרחשויות ובחירות בפוליטיקה .
תאריך: 21.05.2003.
קיבלנו את הספר של החתול במגפיים ועיינו בו ניסינו למצוא ולברר איך לגשת לנושא .
חילקנו תפקידים ניסינו לעצב טקסט ודיברנו על הספר והסיפור בהקשרים אקטואליים ופוליטיים. ורד הייתה מאוד החלטית באשר לדרך בה היא רצתה שהדברים יוצגו ושיכתבה את הטקסט ביחד איתנו. בסוף היום היה לנו טקסט ראשוני.
תאריך:28.05.2003.
עבדנו על הטקסט שורד כתבה לסיפור, הסוף היה בעייתי ולא מצאנו משפט לסיום . משהו שיסגור את הקצוות. סיכמנו סופית את חלוקת התפקידים ובדנו גם אפשרויות נוספות שיש: תפאורה, ביגוד, מוסיקה, וכד'.
** להפתעתי כולנו עבדנו בשיתוף פעולה ובחברותה ללא כל ויכוחים והיתה עבירה מאוד נחמדה של עשייה ויצירה וכולנו היינו מופתעים מעצם העובדה שהדברים קורים .
נותרו לנו עוד שני שיעורים להציג לפני הכתה כך שניסינו לעשות מה שיותר חזרות ולראות האם יש בעיות מיוחדות, לא מאצנו כאלו.
תאריך :04.06.2003
כל היום עשינו חזרות היה מאוד נחמד . כל אחד מאיתנו היה קצת נבוך בתחילה אבל היתה עבירה של תמיכה ושל ביחד והפכנו לקבוצה קטנה ומגובשת שפעלה היטב בשיתוף פעולה וללא ביקורת אלא בחיזוקם של המשתתפים. חוויה מהנה.
תאריך : 11.06.2003.
יום המופע, אני די נרגשת . עשינו מספר חזרות עם מעט התילבושות שהבאנו ומעט מאוד אביזרי תפאורה. מספר
קשיים התעוררו והיה צורך לפתור אותם . מקומם של אביזרי התפאורה וכן השימוש בהם. סוף סוף התרחשה "דרמה" קטנה כאשר ורד ואני לא הסכמנו על מיקום האביזרים והדרך שעלי לעבור בחלק מסויים בהצגה. ורד לא הבינה את הקושי שלי, ממקומה על בימה קטנה שם היא עומדת לאורך כל ההצגונת הקטנה שלנו, בעוד אני כועסת על חוסר ההבנה
שהיא סירבה לגלות ועל חוסר הגמישות.
שתי נשים רבות על ה"סט" הינו מחזה ראוי בכל עת ועכשיו התנסינו במריבה הנובעת מחוסר הסכמה והוספנו חוויה זו למאגר ההתנסויות והלמידה של הקורס. לדעתי גם חלק לא סימפטי זה הינו חלק מתהליך הלימוד והעבודה בסדנה ובאופן מפתיע שמחתי שזה קרה דווקא לי, שכן, הייתי צריכה להתמודד גם בסיטואציה מביכה זו ולהתגבר על
הכעס ועוצמת הרגשות שהתלוותה למריבה מאחר ש "ההצגה חייבת להימשך " והמריבה היתה צריכה להסתיים במקום. אני חושבת שמתחים ומריבות הן חלק מתהליך של עבודה בתיאטרון קהילתי וההתנסות בכך הינה ערך מוסף חשוב מאוד. {אבישי המרצה נראה מרוצה שסוף סוף יש "אקשן" והדברים אינם זורמים בחלקלקות וברוגע !}
סיכום
הקורס היה מאתגר ומעניין. גולת הכותרת שלו הייתה "ההצגה" שכל קבוצה העלתה. מבחינתי זו הייתה הפתעה גמורה לראות שיש ביכולתי להשתתף ולמלא תפקיד פעיל בהצגה בה אני עומדת לפני קהל ומדברת. מאוד התרגשתי, לא האמנתי שאוכל לעשות זאת . תמיד היה לי קושי לדבר לפני קהל, קושי "מחשבתי" בעיקר לצד מבוכה גדולה. כעת
נדרשתי להתגבר ולעבור מכשול זה וההתנסות הייתה לי אתגר ומקור ללמידה. ברובד האישי הרגשתי התרוממות רוח ושמחה, לצד הקלה שהנה זה עבר. ברובד הקבוצתי הייתה תחושה של שמחה ומבוכה לצד תחושה של פספוס כי הרגשנו שרק כעת הבנו והפנמנו את המסרים העיקריים בקורס ולכולנו, ממש לכולנו, הקורס היה קצר מדי והרגשנו צער על
כך שהוא מסתיים "בדיוק" כשהתחלנו "ממש" ליהנות ולהבין את מהות העבודה.
למרות זאת ולמרות הפעמים הרבות שרצף הקורס נפגע שתי הקבוצות הצליחו להעמיד הצגות שהיה מרתק לצפות בן ולהפתעת כולנו הצלחנו במשימה. כל הכבוד לכולנו- לתלמידים ולמורה. בתור מי שעובדת עם ילדים {כמורה לריקוד ומשחקי מחול ויצירה}ובתוך קבוצות נוער, אני יודעת כי ניצב לפנינו אתגר מתמיד, הנע בין היכולת שלנו לנווט
את הכישורים של התלמידים ולהביאם להצלחה וסיפוק בהתנסויות בהן הם לוקחים חלק, לבין האפשרות הקיימת "להעביר" את הזמן ולפספס את העיקר. מבחינתי העבודה בסדנה לתיאטרון הייתה חשובה ביותר ומועילה מאחר שלצד ההישגים האישיים הרי שמבחינה מקצועית חזרתי למעמד של "ילדה תלמידה", ולצד ההתרגשות, המבוכה, הראשוניות
שבתהליך והפחד מהבלתי ידוע, יש ביכולתי להתחבר גם לתהליך הלימודי מהצד של המורה . כמורה אני חובשת את "הכובע הירוק" - היצירתי, בכל עת שאני עובדת עם התלמידים בשיעורים, אך במקביל עלי לחבוש את "הכובע הכחול" - המאפשר לי שליטה על הנעשה וכמובן ארגון של תהליך החשיבה והבנייתו לכדי שיעור, אשר ניתן להמשיך ממנו
לשיעור הבא. הכובע הכחול מאפשר לנו להגדיר את הנושא אליו מכוונת החשיבה שלנו וכך כמורה אני יכולה לשמור על איזון. לכן בשבילי היה ערך מוסף רב לסדנה זו מאחר שיכולתי לחזור ולחבוש כובעים שונים, אפילו את זה "האדום", הנותן לגיטימציה "לרגשות ולהרגשות להיות חלק בלתי נפרד מתהליך החשיבה" . בנוסף הכובע האדום
מאפשר לנו להיכנס אל מערך הרגשות ולצאת ממנו ואף לבחון מה מרגישים האנשים האחרים הנמצאים עמנו בתהליך, לגבי הנושא.{א. ד. בונו;1996.} ההתחברות שלי לרבדים שונים והיכולת לחוות שוב את המקום של "תלמידה" בתהליך ראשוני, הינו חשוב מחדד ומועיל והעניק לי כוחות חדשים ושפע של רעיונות ואתגרים לקראת שנת הלימודים
המתקרבת. במקביל איני יכולה להתעלם מלקשור בין הסיקור של החומר העיוני שהבאתי שעוסק בקשר בין חינוך ותיאטרון ובשימוש של תחום הפסיכודרמה כחלק מתהליך של לימוד והתפתחות, מאחר שלדעתי ההתנסות והחוויה שעברנו כקבוצה וכיחידים היה בה גם לימוד וגם התפתחות, אל תוך האני הפרטי שלנו. אני בטוחה שברמה הקוגניטיבית כל
אחד למד והפנים תכנים מהקורס, שדיברו אליו במיוחד ומאידך אין ספק שההתמודדות עם הנושא החדש וה"משחק" בתיאטרון, גם אם קטן וראשוני ככל שיהיה פעל את פעולתו על כל אחד מאיתנו ויצאנו נשכרים גם ברובד של מודעות אישית. אין להתעלם מכוחו של התיאטרון ככלי להעשרה ולימוד ולנו כאנשי חינוך העוסקים בתחום הבלתי פורמלי
פתוחה הדרך לקחת ממנו יותר ולהפיק ממנו את המקסימום . היכולת ליצור זהות משותפת קולקטיבית, חיבור לנושא תוך משחק תפקידים והשלכה של הבעיות והאתגרים של הזולת עלינו ולהיפך יוצרים כר נרחב לפעולות של שיתוף הבנה וגיבוש הן של הילדים במסגרות השונות בהן אנו פועלים והן בקרב מבוגרים, שם לעיתים המרחק והקיטוב אף
גדולים יותר ומשחקי תפקידים הלקוחים מחייהם של אחרים ושלנו, לצד נושאים אקטואליים חברתיים או תרבותיים הקשורים לזמן ומקום, יכולים ליצור קבוצות בעלות זהות קולקטיבית המשמשות מנוע רב עוצמה וכוח אשר ביכולתו להביא לשינויים ולשיפור פני החברה. בד בבד אל לנו לשכוח שבכוחו של התיאטרון גם לעשות את ההיפך או לחתור
תחת רגלינו ולפעול באופן שאינו מקובל עלינו. לכל קבוצה אתנית ותרבותית היכולת שלה להשתמש בתיאטרון להמרצת והעברת ה"סוציאליזציה", ערכים ונורמות שלה ועלינו להבין שכל שימוש בתיאטרון מייצג בסופו של דבר קבוצה מסוימת ובאופן פרטני את חייהם של חבריה.
הערות אישיות
עם גמר הסדנה ישבתי ופיתחתי שני חוגים חדשים שלא היו קיימים קודם לכן בתחום העשייה שלי ואפילו לא במערכת. הקורס סגר לי מעגלים רבים שכן הוא חיבר בין צורת העבודה שלי ותחום תיאטרון באופן שגורם לי ביטחון ביכולת שלי "המקצועית" לעבוד עם ילדים באופן שונה ואם לגיטימציה מוצהרת. עבודה יצירתית היא חדשנית פעמים
רבות והעבודה שלי עם ילדים ובעיקר ילדים צעירים מאוד הינה שונה ביותר מהמקובל ולמרות שהיא נוחלת הצלחה יש בי חיפוש מתמיד אחרי "לגיטימציה פורמלית", לחוסר הפורמליות ולמקום שאליו לקחתי את המשמעות של ריקוד. סדנת התיאטרון חיזקה אותי מאוד ואיפשרה לי לקחת את העבודה שלי צעד נוסף קדימה וכעת כל שנותר לי זה לראות
האם הקבוצות החדשות תתמלאנה בילדים וכיצד העבודה תתפתח. וכן, אני "נרגשת" מהאתגר והחידוש.
ביבליוגרפיה:
למה דרמה - חינוך ותיאטרון, ד'ר בן-עמי פיינגולד, 1996
התיאטרון הקהילתי, יוסי אלפי, 1983
דרמה ותיאטרון, אורין, דן, 1988
אדוארד דה בונו. (1996), ששה כובעי חשיבה, כינרת, ת"א.
21

תגים:

סדנה · בלתי · פורמלי · הצגה · יצירה

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "יחסי הגומלין בין תיאטרון קהילתי לחינוך", סמינריון אודות "יחסי הגומלין בין תיאטרון קהילתי לחינוך" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.