קהלת - ספר החכמה

תקציר העבודה:

אפשר לטעון שקהלת הוא הסתום בין ספרי המקרא. סגנונו קשה להבנה ופעמים רבות לא ניתן לחדור בעדו. עם זאת, העוצמה שבה מבטא קהלת את השקפתו על הטרגדיה האנושית, רדיפתו חסרת הפשרות אחר אמת כפי שהוא ראה אותה ויכולת ההבעה הפרטית הבלתי רגילה שלו, עושה את הספר לאחת היצירות הגדולות ביותר בספרות העולמית.
לכאורה קהלת מאמין בתורת הגמול ואומר כי אלוהים עתיד לשפוט את הצדיקים ואת הרשעים ועוד אומר כי לצדיקים נכון גורל טוב, ולרשעים גורל רע. עם זאת, מתאר קהלת מקרים רבים של הפרת הצדק האלוהי כגון: חוטא העושה רע וה' מאריך לו את ימיו. וכל ההבדלים מטשטשים לבסוף על ידי המוות.
ספר קהלת דומה מאוד בצורתו לספרות החוכמה הדידקטית המעשית אף על פי שהיא באה למתוח ביקורת על השקפותיה ותורותיה של ספרות זו. אולם מסקנותיו ודעותיו של המחבר שונות לגמרי מן המסקנות והדעות של ספרות החכמה המעשית. מנסיונו בחיים ומהרהורים על החיים מגיע קהלת למסקנה כי "הכל הבל הבלים הכל הבל". כלומר כל חייו ומעשיו של האדם בעולם הם נטולי ערך וחסרי תועלת וכל מה שקורה לאדם בעולם נקבע מראש על ידי אלוהים, אולם האל שלל ממנו את ידיעת עתידו ואף אין לאדם את החכמה להבין את משמעות גורלו. וכיוון שאין האדם יכול להשפיע על מהלך המאורעות, הרי אין תכלית ומשמעות לכל פעולותיו. וכן גם הישגיו של האדם מתבטלים ביום מותו. והמוות מביא את כל הנברא, לשיוויון. בעולמו של קהלת האל הוא כוח נסתר הקובע את גורל האדם לטוב ולרע. האל מעניק לו מעט הנאה שמחה בחיים אך גם שופט אותו ומייסרו ולאדם אין ברירה אלא להיכנע לקיומו הטראגי.
בפרק ג' שבו אני עוסקת ממשיך קהלת לפתח את הרעיון המרכזי של ספרו: אפסות האדם והבלותם של הערכים בעולמנו. הפעם הוא מוכיח את הרעיון מתוך תאור מעגל חייו של האדם, המראה כי אין האדם שליט על גורלו שכן גורלו נתון בידי האל, הקובע מראש את כל מהלך חייו.
השיחה מורכבת משני חלקים: בחלק הראשון (פסוקים א' - ט'), מונה קהלת אירועים מרכזיים וקוטביים בחיי האדם המשתנים ומתחלפים עם הזמן. בחלק השני (פסוקים י' - טו') מסיק קהלת מסקנות קודרות לגבי טיבה של ההשגחה האלוהית על האדם ועל מידת חרותו לקבוע את גורלו הוא.

תוכן העניינים:
מבוא קהלת - ספר חכמה
המילה הנידונה "עת להרוג ועת לרפוא" - פרק ג'
הבעייתיות
ההקשר המיידי
ההקשר הרחב
דיון בהצעות
המילה הנידונה "לברם" - פסוק 18
בעייתיות
הקשר מיידי
ההקשר הרחב
דיון בהצעות
המילה הנידונה - עלם
בעייתיות
ההקשר המיידי
ההקשר הרחב
דיון בהצעות
המילה הנידונה - "שם" פסוק יז'
בעייתיות
הקשר מיידי
הקשר רחב
דיון בהצעות
ביבליוגרפיה

קטע מהעבודה:

מקורות:

דעת מקרא - ברר ובחר אותם.
אבן עזרא שם הפועל ועיקרו לברר - לבחר.
ז'אנח - שורש ב.ר.א משמעו בחר ברר בראם הא' נבלעה נהפכה לה' ונבלעה כמו עשם הל' במשמעות עלינו על אשר ברר אותם ובחר בהם מכל בע"ח.
צורת עבר עם קידומת צורה בלתי שכיחה במקרא.
Barton - לפי ה - B.D.B של השורש ב.ב.ר. לבחור למיין.
רד"ק - גזר את המילה מברר והיא שם הפועל הראוי לברם.
Seow - צורת עבר של הפועל ברר במשמעות בחר עם תחילית.
ההצעה הזו אינה מתקבלת לפי ההקשר הרחב שהרי זה אירוני כי מדוע ה' בחר אותם כי לפי ההקשר הרחב אין הבדל בין האדם והבהמה.
הצעה ב' - לבחון
Nicot - ה' בחן לראות משום שלא יכול להיות שה' לא יודע שהאדם הוא כמו הבהמה יוצר ספקות לגבי ה' יודע הכל.
B.D.B - לבחון - להוכיח - ה' מוכיח אותם.
מקראות גדולות מצודת ציון - ברור דבר ובחינה בני האדם יבררו ויבחנו רממות גדולות ה' ולראות בבחינת השכל שהם כמו בהמה. המה לעצמם אבל מול רממות אלוהים המה כאין.
Murphy - אם המשמעות היא לבחון הרי שהאדם יודע שהוא כמו הבהמה ומבחן זה יגרום לאדם לזרוק את כל מורלו כי הרי אין צדק במעשיו או שהבדיקה היא התגרות באדם האם יקבל את דרכיו המסתוריות של השם ולשם כך צריך לפחד ממנו.
Crenshaw - שורש ב.ר.ר משמעותו להפריד הסיומת מ' היא מושא ואלוהים הוא הנושא לכן משמעות המילה היא שה' בוחן אותם. אך אם הפועל הוא מקור או שהוא פועל סופי עם ל' זה לא משכנע כאשר המילה לברם משמשת כמקור חסר פועל סופי במשפט.
הצעה ג' - להודיע
רש"י - לבררם - הקדוש ברוך הוא להודיעם שאין בבררתם כלום.
רס"ג - "ברם האלהים" - היא מה שנושאים ונתנים ומדברים בו רבים שהאלוהים גילם ופרסם ושידעו הם את נפשם שהיא שווה לבהמות.
הצעה נוספת של טור סיני.
לברם = לבדם פירושו השם האדם על דבר בני האדם לבדם שהם כמו אלוהים כמו שנאמר בתהילים ח' 6. "ותחסרהו מעט מאלוהים".
הצעה ד'
לברם = להבדילם
רס"ג - מקור הפועל + מ' יחס פירושו לבררם. אלוהים ברר אותם והבדילם וסידר לראות לעצמם שהם בהמות.
רשב"ם - ב.ר.ה משקל חזק לברם מקור נסמך בבניין פ?ע?ל עם סיומת מ'. בסוף הסימוכין "וברותי מכם המורדים והפושעים בי" יחזקאל כ' לח'.
ב בקמץ בגלל ר' שאינה מקבל דגש כמו כלה ולכלותם. אי אפשר לומר שהפועל הוא מגזרת בר שאם כן היה צריך לומר להבירם בלשון הפעיל כמו שב להשיבם.
Marlphy - לברם = לחלק
אם המשמעות היא לחלק אז החלוקה היא אירונית כאשר אין הבדל בין האדם והבהמה. לשניהם אותו מוות.
Fox - לברם - ברר - להפריד - פועל סופי חסר אלהים הוא נושא המשפט. מביא את טענתו של ארליך שיש אפשרות לקרוא לא ברם האלוהים - אלוהים לא הפריד אותם. ה' עשה את האדם אנושי להראות לו שהוא גם חיה ובמטרה לרחק אותו מהכוח האלוהי. אלוהים מנע מהאדם להיות נשכר מחיי הנצח, ובכך האדם מזהה את ההבדל בינו ובין אלוהים
ושם לב לאלוהים עם ענווה ויראת כבוד.
Gordis - המילה לברם כתחילת עם ל' כמו באכדית ובאוגרתית lu לברם היא עבר של ברר עם תחילית. ה' בוודאי בוחן אותם והפועל לראות משתייך לפועל הסופי לברם וכוונתו להראות שה' בחן אותם.
גינסברג - "לברם האלוהים" לברר מ(האלוהים) האפולוגרפיה שיש לבור שורש ברר ופירשו להבדיל בני האדם מהאלוהים ולכללם בכלל הבהמה.
סימוכין - תהילים ח' 6 - "ותחסירהו מעט מאלוהים" - מעט = זה שהאדם חסר מן האלוהים הוא חיי העולם ובכך אין סתירה שזוהי הכרתו של קהלת שחסרון זה הופך לקבל את יתרון החכם מן הכסיל.
לדעתו של פרופ' חיים כהן - לפי ההקשר המיידי והרחב הצעת גינסברג מתקבלת. ההצעה של גינסברג מוצאת מקום למילה אלוהים וכן מתקבלת הן בהקשר הרחב והמיידי.
האדם או שהוא יהיה קרוב לאל או שיהיה קרוב לבהמה. קהלת טוען שהאל למעלה והאדם והבהמה למטה אין שימוש בפועל ברר בהקשר של שימוש בין האדם והאל.
כל ההצעות האחרות ניתן להפריך אותן מאחר שאין הם מקושרות עם ההקשר המיידי והרחב של הפסוק אם זאת הצעתו של גינסברג היא טובה אבל גם מופרכת משום שאין תקדים הולם לפועל ברר ולפי אסכולת הלד כאשר אין תקדים פנים מקראי או חיצוני למילה אז כל הפרשנויות של המילה אינם מתקבלות.
המילה הנידונה - עלם
בעייתיות
הבעייתיות בפסוק זה היא המילה "עלם" ומשמעותה. האם משמעות המילה היא במובן של נצח שהאל נתן בפני האדם שאיפה לחיי נצח או שהעלם מתפרש פה במובנו הבתר מקראי "תבל ומלואה" וכוונת הפסוק שהאל נתן בלב האדם את אהבת העולם והשאיפה להבין את העולם.
אפשרות נוספת שהעלם זוהי טעות של המילה עמל מתוך שיכול האותיות ל.מ. ואז משמעות הפסוק שה' נתן בלב האדם את העמל הרוחני שהוא השאיפה להבין את העולם.
ההקשר המיידי
הפסוק מדבר על העולם שנתן ה' בלב האדם כלומר את העולם שהוא הנצח נתן בלב האדם עניין לדעת מה יקרה בכל רגע. אך בהמשך הפסוק כתוב "מבלי אשר ימצא האדם את המעשה אשר עשה אלוהים מראש ועד סוף" וכי המעשה שעשה אלוהים הוא בריאת העולם ופה יש סתירה בין תחילת הפסוק שאומר שה' נתן את העולם בלב האדם ובסופו אין האדם
מוצא את המעשה את העולם מראש ועד סוף. כי רק ביכולתו של ה' להבין ולדעת את מעשיו.
ההקשר הרחב
בפסוק ט' קהלת שואל מהו היתרון של האדם שעמל בחייו? ואז הוא עונה על שאלתו שהוא ראה את העניין אשר נתן אלוהים לבני האדם ואותו עניין מופיע גם בפרק א' יג' "ונתתי את ליבי לדרוש ולתור חכמה על כל אשר נעשה תחת השמים הוא ענין רע נתן אלוהים..." ומשמעותו של העניין הוא הרצון לדעת ולחפש את כל אשר נעשה תחת השמיים
והרצון הזה הוא "עניין רע" שנתן ה' לבני האדם.
וכן בהמשך בפסוק יב' שב קהלת ומתריע "כי אין טוב בם כי אם לשמוח ולעשות טוב בחייו" כלומר קהלת מסיק שהחיפוש אחר ידע העולם ומעשה האלוהים אין בו תועלת כי הרי בסופו של דבר אין האדם מגיע לתשובות לשאלותיו ואין ביכולתו בינה להבין את מעשי האלוהים אז מן הראוי שהתעסק בחייו ויהנה מחייו כי גם ההנאה מהחיים אכילה
ושתיה היא מתנה מאלוהים לפי פסוק יג' וכי כל דבר שקורה בעולמו של האדם זהו רצון האלוהים וכי אל לו לאדם לחקור ולשאול להבין כי "הכל הבל "פרק א' פסוק א'.
הפיכת המילה ל - X
גם את ה - X נתן אלוהים בליבם. בקו' לא מופיעה המילה עולם במשמעות של נתינה.
דיון בהצעות
הצעה א' - אהבת העולם / חכמתו
רס"ג - מה שהוטבע בנבראים מאהבת העולם והחשק בו והנטיה לבניינו והתמצאות והשתדלות בו על אף ידיעתם שאין שום דבר מכל מה שמתעסקים בו שאינו בן חלוף וכיליון. האדם במצב שאננות שהרי אינו יודע את זמן מותו פן תיכרת תיקוותו ויחדל מלפעול.
אבן עזרא - התעסקות בני האדם בעולם העשייה שלהם.
ר' יונתן - אהבת העולם.
עולם התנ"ך - עולם = תבל ומלואה אהבת העולם והשאיפה להבין את העולם.
Gordis - אהבת העולם
הצעה ב' - ידע
Barr כמו בערבית cilm = ידע
הצעה ב' עלם = נצח
ראב"ע - עולם = זמן ונצח כלומר ידיעת זמן. זמני ראשית ואחרית או חיי נצח ראב"ע מעדיף את הפרוש של חיי נצח כי האדם מתעסק בעולם כאילו יחיה לעולם.
עולם התנ"ך - שאיפה לחיי נצח.
גינסברג - סכום העיתים, אלוהים נתן לאדם את השאיפה לעמוד על סכום העיתים.
Muarphy - רצון ושאיפה לנצח, עולם במשמעות של המשכיות בניגוד לעת שזוהי תקופת זמן מוגדרת. עולם זהו השלם ועתים מציינת את כל חלקיו של העולם שהוא השלם העולם הוא קטגוריה אלוהית ולא אנושית וכן גם המילה עת שכן אלו נקבעו על ידי ה'.
OTL - נצח - משך זמן.
A.B - עולם משמעותו כמו בפס' 14 במשמעות הצח - זה שעולה על הזמן מתייחס למובן של העדר מימד זמן וכזו מנוגד למילה בעיתו. הנקודה של קהלת היא אירונית: ה' עושה את הכל כראוי בעיתו והכניס מימד של חוסר זמן בלב האדם ונתן לאנושות את הנצח.
הצעה ג' עלם = נעלם
רש"י - לשון העלמה שלא ידע האדם את יום מותו אם כן לא יבנה בית ולא יבנה כרם. כלומר האדם אינו יודע את יום מותו וכך הוא יכול לבנות בית וידיעת יום המיתה זה מה שנעלם מן הבריות. רמז לפרשת בראשית ב' טו' - טז' - שה' מנע מהאדם את פרי עץ. הדעת - כדי לא להשיג ידיעה בסוד האלוהי וחיי נצח.
אבן עזרא - עלם - כתיב חסר העלמה מליבו של האדם את יום מותו.
אבן יחיא - כתיב חסר - ו' ידיעת יופי הכל וידיעת יופיו בעיתו וכן נעלם מעיני עדת שכלך סודותיו לסבלך.
ויקרא ד' 13 - "ונעלם דבר מעיני הקהל" במשמעות משהו לא ידוע.
דעת מקרא - כתיב חסר ו'. ה' העלים את ידיעת יום מותו של האדם. כמו בבראשית ג' כב' "ועתה פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעלם".
רב' אחווה בריא זריא - העלם כלומר הועלם מהם שם המפורש. סימכין: "זה שמי לעלם" - שמות ג' טו'.
Barton - עלם - משמעו סמוי נסתר אי ידיעת הזמן בתלמוד אותו שורש משמעו סמוי הדבר הנסתר מהעין וההבנה סוד.
ההצעה ד' - עלם = עמל
טור סיני - לקרוא ה?ע?מ?ל - אך לדעת קהלת.
עמל זה לא יצליח למצוא כל פתרון במעשה שעשה ה'.
עולם התנ"ך - שיכיל אותיות. עמל במובן הרוחני שאיפה להבין ולדעת את העולם.
גינסברג - יש להגות עמל מתוך מה שכתוב בפרק ח' פס' יג' "יעמל" גינסברג טוען שהפסוק הנידון מקביל הקבלה נפלאה הן בתוכן והן בלשון והעמל היא המאמץ למצוא את כל מעשה האלהים ונבצר מהאדם לראות את כל הנולד. הרעיון חוזר בספר קהלת בפרק י' (12), ז (24), ח' (7) ט (12).
Fox - עלם = עמל - מקביל לעניין בפסוק הקודם העמל הוא העיסוק הרוחני בנפש האדם כמו בפרק ב' 22.
העמל בלב מתרחש בנפש כמו בישעיהו נג 11 "מעמל נפשי" - מראה שהנפש יכולה לקבל עמל.
ובתהלים טז 73 "ואחשבה לדעת זאת עמל היא בעיני". כלומר - מאמץ שיכול להיקרא עמל כמו במובן בספר קהלת העמל הוא רגשי ולא פיזי.
העמל שבפסוקנו מקביל ל"עניין" בפסוק הקודם וזהו "עניין רע" שה' נתון לאדם עניין אומלל להתעסק בו. שאלו הם מעשי האלוהים והדברים המוחלטים שהשם עשה ואין להם הסבר.
מתוך כל ההצעות ההצעה שמתקבלת היא הצעה ד' מאחר שישנה תקבולת בין הפסוק הנידון ובין הפסוק שלפניו וכן בפסוקים אחרים כגון בהצעתו של גינסברג ומתוך כך על פי מתודת אסכולת הלד עקרון אפס כאשר יש תקבולת פנים מקראית עלינו לקבל את ההצעה שהיא נראית לי הכי הגיונית שיש לקרוא את העלם כעמל כיוון שכל ההצעות האחרות
שפרשו את העלם כחיי נצח, או כאהבת העולם או כמשהו נעלם נראה לי תמוה כי הרי האדם מהתבוננותו בעבר יודע שאין הוא חי חיי נצח אז מה צריך הוא להתעסק בשאיפה של חיי נצח כי הרי זה מה שהשם החליט ואין לאדם כל החלטה בדבר.
לגבי אהבת העולם זהו משהו מושרש בלב האדם שהרי הוא חי בעולם הזה וברצונו להמשיך בחייו הוא מתעסק ומעסיק את עצמו בעולם.
לגבי הנעלם ש בחיי האדם שזהו יום מותו הרי זה ידוע לכל שסופו של האדם למות ומתוך בחירה אין האדם מתעסק ביום מותו שכן זה באמת יכול להביא אותו למצב שבירה וחוסר תכלית בחיים.
ההצעה שבחרתי כמתאימה מביאה גם סימוכין לכך שעמל נמצא גם בנפש האדם כמו בהצעתו של פוקס שזה מחזק את הטיעון שיש לקרוא עמל במובן של עמל רוחני.
המילה הנידונה - "שם" פסוק יז'
בעייתיות
המילה שם משמשת בפסוק כתאור מקום.
נשאלת השאלה מהו תיאור המקום הנידון או שאולי אינה משמשת כתיאור מקום אלא במשמעות אחרת.
הקשר מיידי
בתחילת הפסוק "אמרתי אני בלבי את הצדיק ואת הרשע ישפוט האלוהים" - קהלת בדבריו אלה מבאר עניין תמוה בעולם הזה. כלומר - שיוויון מצב הצדיק והרשע בו, ומקומו של זה הוא מקומו של זה ומה שמתחייב זה כן מתחייב זה והרשעות מצוייה וקיימת וביאר שהוא התבונן ונתברר לו שאין העולם הזה עולם הגמול והעונש. ושהכל שמור
לעולם שבו יהא הגמול והעונש ואז יובדל בין שני הצדדים וכי בהחלט יש מעמד ומועד לכל הנבראים שבו יתנו דין וחשבון. ובכך ביאר קהלת וטען שהעולם הזה הוא עולם ה"מעשה" ולא עולם הגמול ואין הרשע מוזנח אלא שמאריכין לו כפי שחייב חכמתו ומתועד הוא למעמד חשבון ועונש במקום שאין מנוס ולא מפלט - "שם".
הקשר רחב
בפסוק יד' אומר קהלת שרק מעשיו של אלוהים קיימים לנצח ולא כמעשה האדם שהם הבל ועוד יודע קהלת כי אין בכוחו של האדם לשנות את מעשה ה' לא בבריאה ולא בהנהגת העולם ואין לאדם להקשות ולומר למה נתן אלוהים בלב האדם שאיפות גדולות, ועם זה שם גבולות לידיעתו ורצונו ומתוך כל שיכירו בני האדם את קוצר יכולתם ויראו את
ה' וזוהי תכלית האדם ככתוב בפרק יב' 13 - "את האלוהים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם".
בפסוק טו' מדבר קהלת על מעשי בני האדם והחטאים שלהם ובפרט על עיוות הדין כלומר - מאז ומעולם נעשה עוול אבל אין להתייאש מן הצדק כי אלהים יבקש את עלבונו של עשוק מיד רודפיו ועושקיו.
ועוד מוסיף קהלת בפסוק ט' 5 שראה גם את מקום המשפט שנועד להוציא לאור צדק, אך שם בדיוק ההפך. במקרה הזה שבו היו צריכים לרדוף צדק ולהשליטו שם גובר הרשע והצדיק נרדף.
ובפסוק ז' - "את הצדיק ואת הרשע ישפוט האלוהים".
אם כך, מיהו הצדיק ומיהו הרשע שאותו ישפט האלוהים ככתוב בדברים א' יז' "כי המשפט לאלוהים הוא". ואם משפט אלהים משתהה וודאי יביא בעיתו גם על מעשה העוול שנעשה שם כנראה במקום המשפט. כמו שכתוב בפסוק יז' מקום המשפט ומקום הצדק.
שהרי בפסוקים ב - ח מדבר קהלת "עת לכל חפץ תחת השמים" כלומר - לידה, מיתה, עקירה, נטיעה. שכן אין אפשרות שממדובר ב"שם" ככינוי לשאול לעולם הבא. כי מה לכל אלה ולשאול.
הפיכת המילה ל - X
כי עת לכל חפץ על כל המעשה X.
דיון בהצעות
הצעה א' - שם כינוי לשאול
אבן עזרא - רמז לעולם הבא.
הרצברג - מדובר במוות בשאול.
רש"י - שם - במותו כלומר שם לאחר זמן. אף על פי שמתעכב הדבר סופו לבוא אל שעתו.
Gordis - אולי הכוונה למות כמו באיוב א' 21. "ערום יצאתי מבטן אמי וערום אשוב שמה".
הצעה זו לא מקבלת מאחר ואיננה מתקשרת להקשר המיידי וכן אין סימוכין לדברים הנאמרים. הסימוכין של Gordis ברורים ואכן מדובר במות אך אין הדברים מתקשרים לענייננו כי קהלת מדבר על "עת לכל חפץ תחת השמיים" פסוק א' - כלומר בעולם הזה.
הצעה ב'
ש?ם לקרוא ש??ם
טור סיני מציע לקרוא ש??ם
Barton - שם מלשון גזר דין.
גינסברג - לקרוא ש??ם כלומר קבע גזר האלהים.
Gordis - נגזר מהעברית המשנאית מהפועל שום ושום (שפיט הערך) או לתקן תקנה אולם מקומה של המילה בסוף המשפט הופכת את הפרשנות לא סבירה.
OTL - ש??ם לקבוע - יוצר בעיה שמקום הפועל חריג אך קהלת נוהג להשהות את הנושא פטנט סיגנוני מכוון מצידו.
AB - הצעה נוספת - יש לקרוא את המילה כשם פעולה שום/שים ומשמעה קביעת ארוע או תאריך מקבילה למילה האכדית שיאמו או שאמו במשמעות לקבוע, ולמילה שימתו במשמעות גורל. אפשרות נוספת לקרוא שם קביעה מראש של ארועים.
הצעה זו אינה מתקבלת בעיני מפני שלפי מתודת הלד צריכה להיות הקבלה אטימולוגית וסמנטית אולי יש פה הקבלה אטימולוגית אך מבחינה סמנטית המשמעות אינה מתאימה.
הצעה ג' - שם = בית משפט
Fox - טוען שהמילה הנידונה שם משמעותה בית משפט, אך ישנה בעיה במילה "מעשה" כי צריך להיות כתוב נעשה במקום מעשה, כלומר מהנעשה בבית המשפט.
עולם התנ"ך - ש?ם במקום המשפט.
רס"ג - שם - רומז אל אותו מעמד מפורסם וידוע כנראה בית משפט.
Murphy - שם - מתייחס לזמן ומקום שנותר באוויר אך בחר שה' גוזר את גזר הדין וגזירת הדין הזו אינה מובנת מדוע לצדיק רע ולרשע טוב. זהו מעשה אלוהי שאינו מובן לקהלת.
לדעתי ההצעה של המילה ש??ם במשמעות של גזר דין היא הצעה אפשרית מאחר והפועל שם אכן קשור למשפט לפי הקונ' הפועל ש??ם מתקשר בכמה מקרים למשפט כמו: ש??ם לו חוק ומשפט - בשמות טו' 25.
ההצעה לגבי שם ככינוי לשאל היא הצעה אפשרית כי גם בקונ' ישנם מקרים ששם הוא כינוי לשאול כמו באיוב סג' 17 "שם רשעים חדלו רוגז ושם ינוחו יגעי כוח". אך הצעה זו אינה מתקבלת עיני מפני שאינה מתאימה להקשר המיידי כי הרי קהלת מדבר על העולם הזה.
המילה ש?ם במשמעות לבית משפט היא המתקבלת בעיני מאחר שהיא מקבילה למילה בית משפט ומקום הצדיק בהקשר המיידי ולפי מתודת הלד כאשר ישנה תקבולת סמנטית ניתן לקבל את ההצעה.
ביבליוגרפיה
באכער, ז. עורך, ספר השרשים לר' יונה בן ג'נאח. נדפס מחדש: ירושלים, מילון תשכ"ו.
גינזברג, ח.א. קהלת. מהדורה שנייה (תל-אביב וירושלים, 1977).
וילנסקי, מ. עורך, ספר הרקמה לר' יונה בן ג'אנח. נדפס מחדש: ירושלים, תשכ"ד.
זר-כבוד, מ. "קהלת" בתוך חמש מגילות (דעת מקרא). ירושלים, תש"ן.
טור-סיני, נ.ה., פשוטו של מקרא ד/1 ו - ד/2. ירושלים, 1967.
יפת, ש. סולטרס, ר.ב., פירוש רשב"ם לקהלת. ירושלים, תשמ"ה.
מקראות גדולות
קאפח, י.ד., חמש מגילות עם פירושי רס"ג. ירושלים תשכ"ב.
קליין, י. ופוקס, מ. עורכים. "קהלת" בתוך מגילות (עולם התנ"ך). (תל-אביב, 1994). 161 - 211.
Cohen, C. "The `Held Method' for Comparative Semitic Philology," JANES 19 (1989), 9-23.
Barton, Ecclesiastes (ICC) (Edinburgh, 1908).
Biblia Hebraica Stuttgartensia (Stuttgart, 1983).
Brown-Drivver-Briggs, Hebrew and English Lexicon of the OT (OXFORD, 1907) (=BDB).
Cohen, C. "The Meaning of צלמות `Darkess': A Study in philological Method". Texts, Temples and Traditions (=M. Haran Festschrift) eds. M. Foz et al (Winona Lake, 1996), 287-309.
Crenshaw. Ecclesiastes (OTL) (Philadeiphia, 1987).
Fox, M.V. A Time to Tear Down and a Time to Build Up (Grand Rapids, 1999).
Gordis, Koheleth - The Man and His World, Third edition (New York, 1968).
Longman III, The Book of Ecclesicastes (NICOT) (Grand Rapids, 1998).
Murphy, Ecclesiastes (Word) Dallas, 1992).
Seow, Eclesiastes (Anchor Bible) (New York, 1997).
1

תגים:

לברם · עלם

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "קהלת - ספר החכמה ", סמינריון אודות "קהלת - ספר החכמה " או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.