היישום אינו מחובר לאינטרנט

תמורות בהבנת מבנה המערכת הקרדיו וסקולארית בפרספקטיבה היסטורית

עבודה מס' 064006

מחיר: 119.95 ₪   הוסף לסל

תאור העבודה: סקירת התאוריות השונות לגבי מערכת הדם מהמאה ה-3 ועד פריצת דרכו של וויליאם הארווי במאה ה-15.

3,143 מילים ,12 מקורות ,2006

תקציר העבודה:

בעבודה הנוכחית יסקרו הדעות השונות לגבי מבנה המערכת הקרדיווסקולארית בימי הביניים, תוצג דעתו של קולדיוס גאלנוס והסגידה אליה, תוצג פריצת דרכו של וויליאם הארווי וכיצד הועילה פריצת דרך זו לרפואה.

תוכן עניינים
מבוא
הגאלניזם והניסיונות למחקר אנטומי
וויליאם הארווי וגילוי מחזור הדם
השימוש בידע על מערכת הדם והמחקר בימינו
סיכום
נספחים
ביבליוגרפיה

קטע מהעבודה:

ההבנה כי הדם מגיע לכל חלקי הגוף העלתה תהיות רבות לגבי מטרתו, אך הבהירה מעל לכל ספק כי יש בו מטרה החיונית לכל חלקי הגוף. כבר בתנ"ך מוזכר כי "הדם הוא הנפש"(1), ובכתבי ידו של חמורבי מלך בבל (המאה ה-18 לפנה"ס) נכתב כי הסיבות למחלות הם הכוכבים, שדים, תולעים השורצים בנהרות ושינויים בדם. בביה"ס הראשון לרפואה שהוקם ע"י אמנחוטפ (כ-2750 לפנה"ס), כהן דת וחונט גופות, לימדו כיצד לגרש את השדים ע"י חומרים משלשלים ו'הקזת הדם המקולל'. עוד באלף ה-4 לפנה"ס איבחנו מחלות ע"פ בדיקת הלשון ומישוש הדופק בעשרה אזורים שונים בגוף. אך למרות ההבנה כי הדם הוא מקור החיים, נותרה השאלה הגדולה, כיצד מגיע הדם לכל איברי הגוף?
בחקר הרפואה מסומנים ימי הביניים כתקופה שבין גאלנוס (130 לספירה), אנטומיסט שפיתח תאוריות רבות לגבי המערכת הקרדיווסקולארית(2), עד גילויה של המערכת הקרדיווסקולארית (כפי שמוכרת לנו היום) ע"י וויליאם הארווי בשנת 1628.
במאה ה-13 כתב הרופא הצרפתי הנרי דה מונדביל: "המודרנים ביחס לקודמיהם דומים לננס העומד על כתפיו של הענק. הוא רואה כל מה שהענק רואה ומעט יותר"(3).
במרוצת השנים התפתחה הבנת מבנה המערכת הקרדיווסקולארית, דבר שהואיל רבות להתפתחותה של הרפואה בעקבות ההבנה כי הדרך הפשוטה ביותר להגיע לכל חלקי הגוף היא ע"י מערכת הדם, מערכת צינורות המגיעה לכל איברי הגוף. חשיבותה של חקירת התפתחות הבנת המבנה של מערכת זו חשובה עד מאוד על-מנת ללמוד מטעויות העבר ולפי טעויות אלו לדעת איפה לחקור ולהתעמק.

מקורות:



Untitled
תמורות בהבנת מבנה המערכת הקרדיווסקולארית
בפרספקטיבה היסטורית מימי הביניים
תוכן עניינים
הקדמה
מבוא
הגאלניזם והניסיונות למחקר אנטומי
וויליאם הארווי וגילוי מחזור הדם
השימוש בידע על מערכת הדם והמחקר בימינו
סיכום
נספחים
ביבליוגרפיה
מבוא
ההבנה כי הדם מגיע לכל חלקי הגוף העלתה תהיות רבות לגבי מטרתו, אך הבהירה מעל לכל ספק כי יש בו מטרה החיונית לכל חלקי הגוף. כבר בתנ"ך מוזכר כי "הדם הוא הנפש", ובכתבי ידו של חמורבי מלך בבל (המאה ה-18 לפנה"ס) נכתב כי הסיבות למחלות הם הכוכבים, שדים, תולעים השורצים בנהרות ושינויים בדם. בביה"ס הראשון לרפואה
שהוקם ע"י אמנחוטפ (כ-2750 לפנה"ס), כהן דת וחונט גופות, לימדו כיצד לגרש את השדים ע"י חומרים משלשלים ו'הקזת הדם המקולל'. עוד באלף ה-4 לפנה"ס איבחנו מחלות ע"פ בדיקת הלשון ומישוש הדופק בעשרה אזורים שונים בגוף. אך למרות ההבנה כי הדם הוא מקור החיים, נותרה השאלה הגדולה, כיצד מגיע הדם לכל איברי הגוף?
בחקר הרפואה מסומנים ימי הביניים כתקופה שבין גאלנוס (130 לספירה), אנטומיסט שפיתח תאוריות רבות לגבי המערכת הקרדיווסקולארית, עד גילויה של המערכת הקרדיווסקולארית (כפי שמוכרת לנו היום) ע"י וויליאם הארווי בשנת 1628.
במאה ה-13 כתב הרופא הצרפתי הנרי דה מונדביל: "המודרנים ביחס לקודמיהם דומים לננס העומד על כתפיו של הענק. הוא רואה כל מה שהענק רואה ומעט יותר".
במרוצת השנים התפתחה הבנת מבנה המערכת הקרדיווסקולארית, דבר שהואיל רבות להתפתחותה של הרפואה בעקבות ההבנה כי הדרך הפשוטה ביותר להגיע לכל חלקי הגוף היא ע"י מערכת הדם, מערכת צינורות המגיעה לכל איברי הגוף. חשיבותה של חקירת התפתחות הבנת המבנה של מערכת זו חשובה עד מאוד על-מנת ללמוד מטעויות העבר ולפי
טעויות אלו לדעת איפה לחקור ולהתעמק.
בעבודה הנוכחית יסקרו הדעות השונות לגבי מבנה המערכת הקרדיווסקולארית בימי הביניים, תוצג דעתו של קולדיוס גאלנוס והסגידה אליה, תוצג פריצת דרכו של וויליאם הארווי וכיצד הועילה פריצת דרך זו לרפואה.
הגאלניזם והניסיונות למחקר אנטומי
במאה הרביעית לפני הספירה נתגלו שסתומי הלב על ידי רופא מבית ספר היפוקרטי. בכל זאת, ההבנה הראשונית הזו לא הקנתה לחוקרים ולרופאים באותה תקופה הבנה ניכרת על התחום. החוקרים והאנטומים הקדומים סברו שהעורקים ממולאים באוויר, והם בעצם משמשים כמערכת להעברת אוויר בגוף. הרופילוס, רופא יווני שנולד כמה מאות לפני
הספירה היה הראשון שהבחין בין הורידים לעורקים , אבל למרות זאת הוא חשב שפעימות הלב הם תכונה של העורקים עצמם. הרסיסטרטוס (אנטומיסט יווני שחי כמה מאות לפני הספירה) הבחין בעורקים של אדם חי, שנחתכו בעודו הוא מדמם, והסיק שהתופעה של יציאת האוויר מהעורקים באותו הזמן נובעת מכך שהאוויר בא למלא את מקום הדם,
והדם עצמו בא מכלי דם קטנים מאוד הנמצאים בין העורקים לבין הורידים.
קולדיוס גאלנוס נולד בפרגמון שביוון בשנת 130 לספירה ולמד בסמירנה ובאלכסנדריה. בשנת 162 נסע לרומא ושם רכש לו שם של רופא מוכשר והיה לרופאם של שני קיסרים, מרכוס אאורליוס ולוקיוס ורוס. קשה לנחש מהו הפגם באישותו שממנו סבל גאלנוס אך אין ספק שהיה לו פגם כזה, שכן תמיד נטה לתקוף את עמיתיו באומרו כי הם אינם
מוכשרים ושהיכולת הטיפולית והאבחונית שלו טובה עשרות מונים משלהם. גאלנוס כתב כארבע מאות כתבי יד שרובם אבדו בשריפה. שמונים ושלושה נשתמרו והוכרו כאמיתיים משום שהיה זהיר מספיק בכדי לערוך רשימה של כל כתביו. ממצאיו בתחום האנטומיה המופיעים בששה עשר כרכים בספר 'דגימות אנטומיות' הוסקו מחקר השלד האנושי,
ומנסיונו כמנתח בעלי חיים וגלדיאטורים. מסכנותיו היו מוטעות מאחר שייחס לאדם את מה שלמד מבעלי החיים. כך למשל כותב גאלנוס על 'רשת פלאים' הנמצאת בראשו של האדם דבר הנמצא בכלל בראשו של האייל ואינו קיים אצל האדם. התיאורים של העצמות על-פי גאלנוס מופלאים בדיוקם, עבודתו על השרירים מדויקת והוא מתאר בפרטי פרטים
את מערכת העצבים ומערכת כלי הדם.
גאלנוס טען כי יסוד החיים היה הפנאומה שלבשה שלוש צורות והיו לה שלוש סוגי פעולה: הרוח הנפשית (פנאומה פסיכיקון) הנמצאת במוח והיא מרכז התפיסה החושית והתנועה. הרוח החיונית (פנאומה זוטיקון) הנמצאת בלב ומתרכזת בוויסות הלב, בזרימת הדם ובחום הגוף. הרוח הטבעית (פנאומה פיסיקון) השוכנת בכבד והיא אחראית על
עיבוד המזון וחילוף החומרים. ע"פ טענתו של גאלנוס הפנאומה נכנסת לגוף דרך ה-Arteria aspera (קנה הנשימה) ועוברת אל הריאות ומשם דרך הArteria vealis- (העורק הריאתי) אל החדר השמאלי שבו היא פוגשת את הדם הבא מן הכבד. בכבד נספג הדם בפנאומה פיסיקון ומקבל דרך הVena porta- (וריד שער הכבד) את החומרים המזינים.
הדם מתפזר מן הכבד אל הוורידים ודרך הווריד החלול נכנס הדם אל הלב מהצד הימני. הדם מוחזק בחדר הימני זמן מה כדי לנקותו מפסולת שתצא לאחר מכן דרך הריאות באמצעות הנשימה. כמות קטנה של דם עוברת מן החדר הימני לחדר השמאלי דרך נקבוביות זעירות בלתי נראות לעין הנמצאות במחיצה הבין חדרית. שאיפת הרוח החיונית מתפזרת
לגוף כולו דרך מערכת העורקים שחלקם הגיעו אל המוח ושם התפצלו 'לרשת הפלאים' שכבר הוזכרה. במוח הופכת הרוח החיונית לרוח נפשית ומתפזרת בגוף באמצעות העצבים שגאלנוס תיאר כתעלות ריקות. גאלנוס היה משוכנע שהמערכת הוורידית והמערכת העורקית היו נפרדות זו מזו ובכך שגה את השגיאה שהרחיקה ממנו את פיצוח סוד מחזור
הדם.
לאונרדו דה וינ'צי (1452-1519), צייר ומדען גם יחד היה מראשוני האנטומיסטים שמעבר לביטוי המילולי, ביטאו את ידיעותיהם האנטומיות גם בציורים מדוייקים. דה וינצ'י ניגש למחקריו בלי דעות קדומות וסמך אך ורק על תצפיותיו וניסיונו שלו. בזמן ששירת את משפחת בורג'ה ברומא, ניתח יותר משלושים גופות, לאור נרות בחדר
המתים בסנטו ספיריטו ורשם אלפי רישומים. אחת מן הטכניקות שהמציא ועדיין נמצאת בשימוש, הייתה הזרקת שעווה נוזלית אל חללי הגוף כדי לגלות את המבנה המדויק שלהם. באופן כזה הוא חקר את הלב, הריאות ואת הרחם. הוא חקר את מסתמי הוורידים ושרטט את העורקים הכליליים ואת מסלולם המדויק של הוורידים, אך לא דייק במיקומה
של המחיצה הבין חדרית המפרידה בין חדרו הימני של הלב לחדרו השמאלי. אילו היה מצליח בכך ייתכן שהיה מגלה את מחזור הדם. על עבודתו אמר: "אלה שטוענים שמוטב לראות הדגמה אנטומית מאשר את הרישומים האלה (כתביו של גאלנוס), היו צודקים אילו היה אפשר להבחין בכל הפרטים המתוארים ברישומים האלו בגוף אחד, שבו, עם כל
חוכמתם לא יוכלו לראות או לרכוש ידע בקשר ליותר מאשר כמה ורידים, בעוד שכדי לקבל ידע אמיתי ומלא של אלה (כלי הדם), ניתחתי יותר מעשר גופות אדם, והרסתי את כל האיברים כשהוצאתי את החלקיקים הקטנים ביותר של הבשר שעטפו את הוורידים האלה, מבלי לגרום לתפליט של דם מלבד הדימום הסמוי מן הנימים... על אף שעלינו לאהוב
דברים כאלה, יש הנרתעים בגלל סלידה טבעית, מבילוי שעות הלילה בחברת הגופות האלה, מבותרות ומפושטות מעורן. ואם זה לא יעורר זאת, ייתכן שיעשה זאת חוסר הכישרון ברישום. ואם יש לכם כשרון שרטוט, ייתכן שאינו מלווה בהכרת הפרספקטיבה. ואם הוא בכל זאת מלווה בה, אולי אינכם מבינים את השיטות להצגה גיאומטרית ואת הדרכים
להערכת כוחם של השרירים. או אולי אתם ממתינים בסבלנות ואינכם חרוצים."
האדם שהתפרסם כאבי האנטומיה לא היה לאונרדו דה וינצ'י, אלא פלמי בשם אנדריאס וזאליוס (1514-1563), בנו של רוקח. הוא למד בלובן, במונפלייה ובפריס, ובשנת 1537 נסע לפדואה והצטרף לבן ארצו סטפן קלקר, שלמד ציור אצל טיציאן. קלקר עשה רישומים מעולים לעבודותיו של וזאליוס ותרם רבות לתהילתו של האנטומיסט. באותה השנה
מונה וזאליוס לעמוד בראש הקתדרה לרפואה ואנטומיה בפדואה, ובשנת 1538 התפרסמה עבודתו Tabulae anatomicae sex כשהטקסט והאיורים כוללים את שגיאותיו רבות השנים של גאלנוס. במשך חמש השנים הבאות התנער וזאליוס מתורתו של גאלנוס ובשנת 1543 כשהיה בן עשרים ושמונה, סיים את עבודתוDe humani corporis fabrica libri,
שהודפסה בבזל. בעבודה זו טען וזאליוס לקיומם של השסתומים בורידים, אותם הוכיח על ידי ניסוי שביצע. בניסוי חתך וזאליוס את ורידיו של אדם וסתם את קצות הורידים משני הצדדים, כך ראה שמצד אחד הוורידים החתוכים מתמלאים בדם ומצד שני הדם שנמצא בוורידים לא חוזר אלא מצטבר בוורידים. הספר גרם למחאות חסרות תקדים מצד
המורים הגאלניסטים. וזאליוס הראה היכן שגו קודמיו, אך מסיבות אישיות לא רצה להצטייר כמנצח. בעקבות הכעס מצד עמיתיו והאיומים מצד הכנסייה, אסף וזאליוס את כל כתביו שלא פורסמו ושרף אותם. לאחר מכן עזב את פדואה והיה לרופאם של הקיסר קרל החמישי ומאוחר יותר של פיליפ השני מספרד. קריירה מדעית מזהירה הגיעה לקיצה.
גבריאל פלופיו (1523-1562), אנטומיסט שלימד בפדואה מספר שנים אחרי וזאליוס, אמר על הDe humani tubes שזוהי אנדרטה מפוארת לוזאליוס שתעמוד לעד. לאחר ששיבח אותה החל לתקן את שגיאותיה והיה לראשון שנתן תיאור מדויק של מיקומם של מסתמי הוורידים, אף-על-פי שחשב שהדם בוורידים זורם מן הלב.
וויליאם הארווי וגילוי מחזור הדם
בשנת 1553 פרסם מיכאל סרוודו (1715-1753), רופא ותיאולוג ספרדי את ה-Christianismi Restitutio, עבודה שעליה שילם בחייו כשהועלה למוקד בעוון 'מינות'. בספר זה הוא הניח את קיומו של מחזור דם ריאתי וכפר בתורתו של גאלנוס שטענה לנקבוביות הקיימות במחיצה הבין חדרית, ובשנת 1571 פירסם אנדריאה צ'סלפינו (1524-1603)
רופא, בוטנאי ופרופסור לרפואה בפיזה, את עבודתו Quaestionum peripateticarum וכתב בה על קיומם של שני מחזורי דם למרות שלא ידע את מטרת מחזור הדם הקטן. על עבודתו זו אמר: "הבעיה החשובה של מקור הדם וכמות הדם העובר מהורידים אל העורקים, היא בעיה חדשה אשר לא נדונה עד כה. בדברי עליה אני חושש שאסבול לא רק
מרצונם הרע של אחדים, אלא פוחד אני שהכל יפנו נגדי. טבע שני הוא לאנשים, לדבוק בתורות מקובלות מקדמת דנא, שהיכו שורשים עמוקים בתפיסתם, ויש לסלוח להם על כך." לכך שכל הדם עובר דרך הריאות, ניסה למצוא הסבר באומרו כי "בעלי החיים הגדולים, המפותחים יותר, הם כמובן חמים יותר, וכאשר הם מתבגרים, קרוב לוודאי שגופם
מחומם יתר על המידה, והם מתאמצים להיפטר מעודף החום. לכן נישא הדם החם אל הריאות ועובר דרכן, כדי להצטנן על-ידי האוויר הננשם וכדי להיפטר מעודף הקצף."
וויליאם הארווי נולד בפוקסטון בשנת 1578, בן למשפחה אמידה ומיוחסת. אביו היה סוחר ואחר-כך מונה לראש עירייה. בגיל 16 הצטרף הארווי לקאיוס קולג' באוניברסיטת קיימברידג', ובשנת 1598 נרשם לאוניברסיטה של פדואה, אוניברסיטה שהיתה ידועה באותו הזמן כעוסקת במחקר האנטומיה. גלילאו גלילי לימד שם, ושם גם גובשה
שיטתו המדעית של הארווי. בדומה לאנשים אחרים הוא היה עד להשפעתו של גלילי. בזמן היותו באוניברסיטה ביצע וויליאם הארווי נתיחות ותצפיות אנטומיות רבות. בפדואה הוא היה תלמידו של פבריציו ד'אקוואפנדנטה, הראשון שהסביר בבהירות את השסתומים בוורידים. כשחזר ללונדון בשנת 1602 נשא לאישה את בתו של לנסלוט בראון והיה
לרופא החצר של המלכה אליזבת ושל המלך ג'יימס הראשון. הוא הצטרף לצוות הרופאים של בית החולים סיינט ברתולומיאו והיה מרצה בכיר לאנטומיה וכירורגיה. בינתיים המשיך בחקר המערכת הקרדיווסקולארית שהוביל לגילוי מחזור הדם. בניסוייו צפה הארווי בתופעת הסיסטולה- התכווצות דופנות חללי הלב ברגע שבו הם מתרוקנים מדם,
ובתופעת הדיאסטולה- התרחבות החללים כשהם מתמלאים בדם, ועם הידע שלו על שסתומים בלב ובוורידים וההבנה שוורידים יתנפחו מתחת לחוסם, היה מסוגל לקבוע את כיוון זרימת הדם ולתאר את המנגנון של מערכת הלב וכלי הדם.
באחד מניסוייו המפורסמים של הארווי קשר הארווי מטפחת מסביב לזרועו של אדם. לאחר מספר רגעים ראה הארווי כיצד 'מתנפחים' כלי הדם ומתמלאים בדם, מכאן הסיק שהדם זורם מהזרוע עד לקצות כף היד וחזרה בצורה מחזורית. לאחר מכן חסם הארווי את אחד מכלי הדם 'המנופחים' ושיחרר את המטפחת, וראה כיצד הדם זורם מכיוון האמה
לכיוון הזרוע, אך אינו חוזר בכיוון הנגדי. מכאן הסיק הארווי שקיימים שסתומים שמונעים מהדם לחזור מהוורידים לעורקים. למרות שעובדה זו כבר הייתה ידועה רצה הארווי להוכיח זאת בעצמו ולא הסתפק בנתינת אמון בתיאוריות העתיקות ובדעות הקדומות.
בשנת 1628 פרסם וויליאם הארווי את עבודתו הקלאסית, Exercitatio anatomica de motu cordis et sanguinis in animalibus, בפרנקפורט. בספר זה מתאר הארווי כיצד זורם הדם העורקי מן החדר השמאלי של הלב אל אבי העורקים ומתפשט דרך כלי זה אל כל איברי הגוף. בגוף הדם פולט את החמצן שבו וקולט פחמן-דו-חמצני מהאיברים
השונים. לאחר שהופך לוורידי נישא הדם בוורידים אל עבר העלייה הימנית של הלב ומשם הוא זורם אל תוך החדר הימני. מהחדר הימני נדחף הדם אל הריאות דרך העורק הריאתי. בריאות הדם פולט את הפחמן-הדו-חמצני וקולט חמצן ובכך הופך מדם וורידי לדם עורקי. לאחר שעבר בוורידים הריאתיים מגיע הדם אל העלייה השמאלית ומשם הוא
חוזר אל החדר השמאלי.
לאחר שיצא ספרו לאור, כתב הארווי אל ד. ארג'נט, נשיא קולג' הרופאים של לונדון: "פעמים אחדות הרציתי בשעורי אודות התיאוריה החדשה שלי בדבר התנועות והתפקיד של הלב. בספר זה, הנני היחיד הטוען שזרם הדם חוזר על עצמו בניגוד לדעה המקובלת של המלומדים המפורסמים. אף-על-פי שחזרתי ובדקתי ובקרתי את ספרי חזור ובדוק
במשך שנים אחדות, מאוד פחדתי שיאשימו אותי ביהירות, בפרסמי אותו ברבים... אני משוכנע, שאילו יכולתי להציג את התיאוריה שלי לפניך ולפני חברי הקולג' שלנו בו נמצאים אנשי מדע מפורסמים, לא הייתי צריך לדאוג שיערערו על דברי... אנשים בעלי מצפון אינם חשים פחיתות כבוד להכיר בטעות, עתיקה ככל שתהיה. הם יודעים
שהטעות היא אנושית, ושמקרה יכול לגלות עובדות חדשות... לא התכוונתי להאשים איש מאלה העוסקים במדע בחוסר יושר או בהטעיה. איני מחפש אלא דבר אחד- את האמת. הקדשתי את כל כוחי ואת כל זמני לכתיבת ספר שיהיה נעים לקריאה לאנשים טובים, מועיל למלומדים ולמדע. לכן מורי ורבותי, התייחסו נא באהדה לאנטומיסט שלכם. ויליאם
הרווי."
הארווי נפטר ב-1657 והותיר אחריו עבודה אדירה שפתחה תקופה חדשה ברפואה. הפרט היחיד שהיה חסר במבנה שיצר הייתה ההוכחה לקיומם של הקפילרות. את זאת סיפק מרצ'לו מלפיגי בשנת 1661.
מרצ'לו מלפיגי (1628-1694), נולד בקרבלקורה שבאיטליה, וגדל בחווה של הוריו, עד שנכנס לאוניברסיטת בולוניה, והוא בן 17. בזמן שהוא למד פילוסופיה, הוריו מתו, ובגלל שהוא היה הבן הבכור במשפחה, הוא נאלץ לקחת אחריות ולטפל בעסקי המשפחה. מלפיגי חזר לאוניברסיטת בולוניה לאחר שנתיים, והחל ללמוד רפואה בשנת 1653.
מלפיגי סיים את עבודתו הגדולה של הארווי ובעזרת השימוש במיקרוסקופ זיהה את הנימים, וגילה את הקשר בין העורקים לוורידים, דבר שוויליאם הארווי לא הצליח לעשות.
השימוש בידע על מערכת הדם והמחקר בימינו.
בשנת 1588 תאר ג'אובני קולה (1558-1630), פרופסור בפדואה את מטרות עירוי הדם. ג'אובני טען כי על מנת לחזק את החולה, ולאחר ההוכחה כי יש קשר ישיר בין המחלות ובין זרם הדם, הקזת דמו של אדם חולה והכנסת דם בריא לגופו תגרום לכך שיבריא. עוד טען, כי הכנסת דם צעיר לגופו של אדם זקן תגרום לחידוש נעוריו ולהצערתו.
ע"פ האגדה, ברומא, הוצע לאפיפיור אינוקנטוס השמיני שגסס מזקנה, לחדש את נעוריו ע"י הזרקת דם צעיר לוורידיו. שלושה נערים צעירים ובריאים שימשו תורמים ודמם הוזרק לוורידיו של האפיפיור הישיש. הנערים מתו, האפיפיור מת והרופא הצעיר נמלט מארצו.
בן-דורו של ג'אובני קולה, פרנצ'סקו פולי, תיאר את הטכניקה של עירוי דם. בתיאוריו הוא כותב: "צינורית כסף מוכנסת לעורק התורם וצינורית עצם נכנסת לוריד המקבל, כששתיהן מחוברות ביניהן על-ידי צינורית עשויה מעורק של חיה".
במאה השבע-עשרה צץ רעיון שכדי לחזק את החולה, יש להכניס חומרים מעודדים שונים לזרם הדם. לאוויר (1631-1691), חלוץ בשטחים שונים של אנטומיה ופיזיולוגיה כתב: "... הדם של חיות שונות מתערב יפה ובהרמוניה עם כמויות של יין ובירה. עלה על דעתי לנסות אם דם של חיות שונות, המועבר מאחת לשניה, לא יתאים היטב ויתערב
ללא סיכון עם דם החיה המקבלת... הראיתי את ניסוי זה באוקספורד לקראת סוף פברואר 1665, בהצגה מעניינת... בחרתי כלב אחד בגודל בינוני, פתחתי את וריד הצואר והקזתי דם עד שהיה ברור מיללותיו ומפרכוסיו, שכוחו כמעט אוזל ועוויות מתקרבות. אז, כדי להחזיר לו את הדם הרב שאבד, הכנסתי לו דם שנלקח מעורק הצואר של כלב
גדול... הזרקתי כמות שהייתה שווה, אני חושב, למשקל גופו. לאחר שוריד הצואר נתפר והכלב שוחרר מקשרים שהחזיקו אותו, הוא קפץ במהירות מהשולחן, שכח את הפגיעה בו, התרפק על בעליו והתגלגל בדשא להתנקות מהדם..."
לאחר הניסוי המוצלח הזה בין שני כלבים, העז לעשות עירוי-דם לאדם.
את תיאור עירוי הדם שביצע בחולה הוא פרסם בספרו: Philosophical Transaction of 1666. וכך הוא כותב: "הניסיון של ערוי דם לוריד אדם נעשה על-ידינו כך: לאחר הכנת עורק תרדמני אצל כבש צעיר, הכנסנו צינורית כסף לתוך צינורית עשויה מנוצת-כנף כדי שהדם יזרום דרכם... לאחר שנעה הדבר, פנינו להכנת הוריד בזרוע האיש...
לאחר שפתחנו את הוריד בזרוע באותה קלות כמו כל חיתוך וריד... הקזנו 6-7 אונקיות דם ואז הכנסנו לתוך החתך את צינורית הכסף וחיברנו את שתי הצינוריות... על-ידי צינורית מנוצת כנף, כדי שהדם העורקי של הכבש יזרום לתוך הוריד של האיש... מה ששייך לכמות הדם שהוזרמה לוריד האיש, אנו מעריכים אותה בכ-8-10 אונקיות.
לאחר פעולה זו, כמו גם בזמן הפעולה, האיש הרגיש טוב מאוד, ובספור שכתב במו ידיו, העריך את התועלת של הערוי במידה רבה יותר מאשר ההערכה שאנו יכולים לקבוע. הוא המריץ אותנו לחזור על הניסוי תוך 3-4 ימים, אולם אנו חשבנו שיהיה נבון לדחות את הדבר לזמן רב יותר". היו שהטילו ספקות בתיאורים אלו, באומרם כי לא ייתכן
שדמו של האדם לא ידחה את דמו של הכבש ושבמצב כזה תיכנס המערכת האימונולוגית לפעולה ותתנגד לדם החדש. כנראה שבין טוענים אלו הייתה הפקולטה של פריס שהוציאה חוק פרלמנט שאסר עירויי דם. איסור דומה הוציא האפיפיור שאסר על עירויי דם, לא ברור האם בגלל כישלונות או מסיבה דתית, על כל פנים, עירויי הדם הופסקו.
בשנת 1818 חידש ג'ימס בלונדל, מבית החולים גאייס בלונדון את עירויי הדם. הוא ביצע שמונה עירויי דם מאדם לאדם עם ארבע הצלחות. לצורך ביצוע העירוי הוא המציא מכשירים שונים שאחד מהם כינה בשם Gravitator, שאותו הוא מתאר בכתב היד Lancet בשנת 1829: "המכשיר מורכב מצינוריות כסף וצינורית גומי שביניהן גולה (bulb)
שתפעל כעין לב מסייע".
כיום ברורה וידועה מטרת המערכת הקרדיווסקולארית כאחראית על חימצון איברי הגוף, אסיפת הפחמן-הדו-חמצני וסילוקו לאוויר, חימום הגוף, ניקוי הגוף מחומרים מזיקים, מערכת תובלה למערכת האימונולוגית ולשאר מערכות בגוף.
עוד בדיקה שהומצאה עם גילוי מחזור הדם היא האנג'יוגרפיה. בבדיקה זו בודקים את תקינות זרימת הדם באמצעות הזרקת חומר ניגוד (בדרך כלל יוד) וצילומם במצלמת רנטגן. בדרך כלל בודקים בשיטה זאת את כלי הדם של הלב, אבי העורקים, המוח, הגפיים, הכליות, הריאות ועוד. שיטה זו משמשת בעיקר להדגים היצרות או חסימה בכלי דם.
בעיות נוספות שניתן לאבחן הן מבנה לא תקין של כלי הדם, גידולים שיש להם אספקה לא סדירה של כלי דם, ודימום ממקום לא ברור. לאחר הרדמה מקומית (בדרך כלל במפשעה) מחדיר הרופא צנתר לעורק מפשעתי ראשי ודרכו הוא משחיל צינור פלסטי דק. דרך הצינור מוזרק חומר הניגוד ולאחר מכן מצלמים את האתר הנבדק.
בדיקות רבות הומצאו בעקבות גילוי מחזור הדם. המחקר על המערכת הקרדיווסקולארית מתמשך והידע והשימוש במערכת מתפתחים וגדלים.
סיכום
במרוצת השנים העלו מדענים את דעותיהם על מבנה מערכת הדם. קולדיוס גאלנוס היה מראשוני הוגי הדעות לגבי המערכת הקרדיווסקולארית. תורתו נתפסה בידי הרופאים והכנסייה. כל החולקים עליה היו מתקבלים בעין רעה, לפעמים מנודים מהחברה ולפעמים אפילו הועלו על המוקד. למרות הגאלניזם המשיכו מדענים לנסות לחקור ולהביע את
מסקנותיהם, היו שביססו את טענותיהם על ניסויים ומחקרים, והיו שטענו על-פי המסורת או ההיגיון. בשנת 1628 גילה וויליאם הארווי את מחזור הדם וביסס את טענתו ע"י ניתוחים אנטומיים. הפרט היחיד שהיה חסר לו הוא הוכחת קיומם של נימיות הדם שאותם הוכיח מרצ'לו מלפיגי בשנת 1661 בעזרת המיקרוסקופ.
ההיסטוריה של המערכת הקרדיווסקולארית נראית לנו לכאורה לא חשובה. אך לאחר בחינת השינויים שעברו בהבנת מבנה המערכת הקרדיווסקולארית בימי הביניים, ניתן לראות כי הבנות אלו לא היו הבנות פשוטות, כי-אם מסקנות שהובילו אותנו במשך הדורות להתפתחותה של הרפואה המודרנית. כיום השימוש במערכת הדם עצום. החל מבדיקות
להבנת פגיעות באיברים שונים בגוף (מוח, שרירים, לב וכו'), וכלה בטיפול במחלות השונות ע"י הזרקת תרופות לזרם הדם.
נספחים
נספח מס' 1
וזאליוס 1514-1563
ניסוי להוכחת קיום השסתומים בוורידים.
נספח מס' 2
וויליאם הארווי 1578-1657
הוכחת כיוון זרימת הדם וקיום השסתומים בוורידים.
ביבליוגרפיה
גלנוס. הבריטניקה החדשה לנוער. כרך ה', תל אביב, 1998, עמ' 22, הספרייה האוניברסיטאית בהר הצופים.
לב ומחזור הדם. הבריטניקה החדשה לנוער. כרך ט', תל אביב, 1998, עמ' 159-162, הספרייה האוניברסיטאית בהר הצופים.
ויקרא יז', יא'.
טברסקי, יהושע. "מגלים וממציאים ברפואה". תל אביב, 1961, ספריית בית העם.
ארליק, דוד. "פריצות דרך ברפואה". ירושלים, 1990, הספרייה הלאומית לרפואה בהדסה עין-כרם.
ד"ר זיידה, יעקב. "תולדות הרפואה". תל אביב, 1988, הספרייה הלאומית לרפואה בהדסה עין-כרם.
מארגוטה, רוברטו. "תולדות הרפואה", ירושלים, 2000, ספריית בית העם.
Harvey W.:"On The Motion Of The Heart And Blood In Animals" (Translation: Robert Willis), 1628, Scientific papers; physiology, medicine, surgery, geology, with introductions, notes and illustrations. New York, P. F. Collier son [c1910], The Harvard classics v. 38.
Soubani AO, Khan FA. "The Discovery of the Pulmonary Circulation Revisited". 1995. http://www.kfshrc.edu.sa/annals/152/mh9422ar.html.
http://he.wikipedia.org
http://www.matar.ac.il
http://www.infomed.co.il
ויקרא יז', יא'.
מערכת הלב וכלי הדם. קרדיו = לב, וסקולאר = כלי-דם.
ארליק, דוד. "פריצות דרך ברפואה". עמ' 10. ירושלים, 1990, הספרייה הלאומית לרפואה בהדסה עין-כרם.
חקר מבנה הגוף.
שישה לוחות אנטומיים.
שבעה ספרים על מבנה גוף האדם.
ראה נספחים, נספח 1.
ראה נספחים, נספח 2.
חקירה אנטומית של תנועת הלב והדם בחיות.
נימים- כלי דם זעירים המקשרים בין העורקים לוורידים ובהם מתרחשים כל תהליכי חילופי הגזים.
עורק צוואר.
יחידת מידה. 33 אונקיות = 1 ליטר.
ארליק, דוד. "פריצות דרך ברפואה". עמ' 124-125, ירושלים, 1990, הספרייה הלאומית לרפואה בהדסה עין-כרם.
המערכת החיסונית.
4

תגים:

הביניים · המערכת · העת · העתיקה · הקרדיווסקולארית · ימי · רפואה

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "תמורות בהבנת מבנה המערכת הקרדיו וסקולארית בפרספקטיבה היסטורית", סמינריון אודות "תמורות בהבנת מבנה המערכת הקרדיו וסקולארית בפרספקטיבה היסטורית" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.

אודות האתר:

יובנק הנו מאגר עבודות אקדמיות לסטודנטים, מאמרים, מחקרים, תזות ,סמינריונים ועבודות גמר הגדול בישראל. כל התקצירים באתר ניתנים לצפיה ללא תשלום. ברשותנו מעל ל-7000 עבודות מוכנות במגוון נושאים.