שיעור דמי המחלה לו זכאים אנשי מכירות

תקציר העבודה:

מהו שיעור דמי המחלה לו זכאים אנשי מכירות


1. המסגרת החקיקתית לנושא
2. מבוא
3. האם יש לכלול את רכיב העמלות בשכר העבודה המשמש כבסיס לחישוב דמי
המחלה?
4. זכויות עובדי מכירות לדמי מחלה מכוח הנוהג

המסגרת החקיקתית לנושא שבנדון:
חוק דמי מחלה, התשל"ז 1976 - (להלן: "החוק").
תקנות פיצויי פיטורין (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים),
תשכ"ד 1964 - (להלן: "תקנות פיצויי פיטורין").
הסכם קיבוצי כללי מיום 30.03.1987 שהצדדים לו הם ההסתדרות הכללית של
העובדים בא"י והסתדרות הפקידים מצד אחד וארגון לשכות המסחר בתל-אביב יפו
מצד שני (להלן: "ההסכם הקיבוצי").
חוק הסכמים קיבוציים, תשי"ד 1954 - (להלן: "חוק הסכמים קיבוציים"), המקנה
להסכם הקיבוצי את תוקפו המחייב.

בעבודתי אבחן מהו שיעור דמי המחלה לו זכאים אנשי מכירות אשר משכורתם
כוללת, בין היתר, רכיב של עמלות? וביתר פירוט: האם רכיב העמלות בשכרו של
עובד מכירות, ייכלל בשכר הקובע לצורך חישוב דמי המחלה?

מקורות:

מהו שיעור דמי המחלה לו זכאים אנשי מכירות
מהו שיעור דמי המחלה לו זכאים אנשי מכירות
בעבודתי אבחן מהו שיעור דמי המחלה לו זכאים אנשי מכירות אשר משכורתם כוללת, בין היתר, רכיב של עמלות? וביתר פירוט: האם רכיב העמלות בשכרו של עובד מכירות, ייכלל בשכר הקובע לצורך חישוב דמי המחלה?
המסגרת החקיקתית לנושא שבנדון:
חוק דמי מחלה, התשל"ז - 1976 (להלן: "החוק").
תקנות פיצויי פיטורין (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), תשכ"ד - 1964 (להלן: "תקנות פיצויי פיטורין").
הסכם קיבוצי כללי מיום 30.03.1987 שהצדדים לו הם ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י והסתדרות הפקידים מצד אחד וארגון לשכות המסחר בתל-אביב יפו מצד שני (להלן: "ההסכם הקיבוצי").
חוק הסכמים קיבוציים, תשי"ד - 1954 (להלן: "חוק הסכמים קיבוציים"), המקנה להסכם הקיבוצי את תוקפו המחייב.
מבוא:
כפי שיפורט בסעיף 4 להלן, החוק אינו קובע הוראה מיוחדת באשר לרכיב העמלות בשכרם של עובדים והכללתו או אי הכללתו של רכיב זה בחישוב השכר הקובע לחישוב דמי מחלה. זאת ועוד, בית הדין לעבודה לא נתן דעתו לשאלת אופן חישוב דמי מחלה לעובדי מכירות, דהיינו, האם רכיב העמלות ייכלל בשכרם של עובדים אלו לצורך חישוב דמי
המחלה.
בחברה החברה בארגון לשכות המסחר תל- אביב, חל על מערכת יחסי העבודה ההסכם הקיבוצי הקובע, בין היתר, את זכותם של עובדים לקבלת דמי מחלה. ההסכם הקיבוצי מאמץ את הכללים שנקבעו בחוק לעניין תשלום דמי מחלה ומוסיף מספר זכויות וחובות לעובדים עליהם חל ההסכם הקיבוצי. ההסכם הקיבוצי אינו עוסק ברכיבי השכר מהם נגזר
חישוב דמי המחלה ומאמץ את הוראות החוק בעניין זה.
האם יש לכלול את רכיב העמלות בשכר העבודה המשמש כבסיס לחישוב דמי המחלה?
סעיף 6 (א) לחוק קובע כי רכיבי השכר אשר יובאו בחשבון לצורך חישוב דמי מחלה הם: (1) שכר יסוד; (2) תוספת ותק; (3) תוספת יוקר או פיצוי בעד התייקרות; (4) תוספת משפחה; (5) תוספת מחלקתית או מקצועית.
סעיף 6 (א) לחוק קובע אם כן רשימה סגורה של 5 רכיבים מהם נגזר חישוב דמי המחלה כאשר רשימה סגורה זו אינה כוללת רכיב של עמלות בשכר עובדים.
האם הרכיב המכונה תוספת מחלקתית או מקצועית, יכול שיתפרש ככולל גם תשלומי עמלות לעובדי מכירות?
אני סבור כי הואיל ורכיב העמלות בשכרו של עובד מכירות נגזר מהישגי העובד ומיכולתו האישית ולא ממקצועו או מהמחלקה בה הוא מועסק, והואיל ועמלות אינן תוספת קבועה לשכר בשיעור אחיד המשולמת לכל העובדים באותה מחלקה הנושאים באותו תפקיד או בתפקיד דומה, אלא תוספת לשכר התלויה בהשגת יעדים הנקבעים על ידי החברה, אין
העמלות נכללות בגדרו של הרכיב המכונה תוספת מחלקתית או מקצועית. זאת ועוד, דמי מחלה נועדו להבטיח קיום בסיסי מינימאלי לעובד שעה שנבצר ממנו לעבוד עקב מחלה. בהתאם לתפיסה זו קבע המחוקק כי הרכיבים שיבואו במניין לצורך חישוב דמי המחלה יהיו שכר יסוד ורכיבים נוספים הדומים במהותם לשכר יסוד, כגון תוספת ותק
ותוספת משפחה ולא רכיבי שכר הנגזרים מתפוקת העבודה של העובד כגון עמלות או תוספות בגין הצטיינות בעבודה (בונוסים).
מאידך, הרכיב המכונה תוספת מחלקתית ומקצועית סובל גם פירוש שונה, דהיינו, תפיסת רכיב זה ככולל בחובו את רכיב העמלות מן הטעם שעמלות הן תוספת למשכורת, המשולמת לעובדים המועסקים באגף/מחלקה של מכירות, בגין תפקודם/מקצועם כאנשי מכירות. כאמור לעיל אני סבור כי פרשנות סעיף 6 (א) לחוק, לפיה תוספת מחלקתית ומקצועית
כוללת גם עמלות, אינה הפרשנות הראויה לסעיף זה, אם כי פרשנות מעין זו אפשרית.
ראוי לחזור ולהדגיש בנקודה זו כי בית הדין לעבודה לא נתן דעתו לשאלת רכיבי השכר שיכללו בחישוב דמי מחלה לאנשי מכירות, ששכרם כולל מרכיב של עמלות וכי יתכן כי בית הדין לעבודה יגבש מסקנה שונה מהמסקנה אליה הגעתי בעניין זה.
ישנו סעיף נוסף בחוק ממנו עולה לכאורה כי יש לכלול את רכיב העמלות במשכורתו של עובד מכירות, בשכר המשמש כבסיס לחישוב דמי מחלה. סעיף 5 (ב) לחוק, הנושא את הכותרת "שיעור דמי מחלה", קובע כדלקמן: "לגבי עובד ששכרו משתלם לו לפי כמות התוצרת - יהיה שיעור דמי המחלה שבעים וחמישה אחוזים משכר העבודה שהיה העובד זכאי
לקבל בתקופת זכאותו לדמי מחלה אילו המשיך לעבוד והפיק בכל אחד מהימים הכלולים בתקופה האמורה את כמות התוצר הממוצעת ליום עבודה שהפיק בשלושת החודשים שקדמו למחלתו" (ההדגשה אינה במקור).
המחוקק לא הגדיר את התיבה "עובד ששכרו משתלם לפי כמות התוצרת". מאחר ורכיב העמלות בשכרו של עובד מכירות משתלם לו לכאורה לפי "כמות התוצרת", נשאלת השאלה האם עובד כאמור יכול לבוא בגדרו של סעיף 5 (ב) לחוק?
לסעיף 5 (ב) לחוק לא ניתנה פרשנות בפסיקת בתי הדין לעבודה. אנו סבורים כי בפרשנות סעיף זה ניתן להיעזר בלשון תקנה 9 לתקנות פיצויי פיטורים, הקובעת כי עובד ששכרו משתלם לו על פי חלק "...מהפדיון...", יהא זכאי לכך שפיצויי הפיטורים המגיעים לו יחושבו לפי השכר הממוצע שלו ב - 12 החודשים שקדמו לפיטורים, דהיינו,
חישוב פיצויי פיטורים לעובד זה יכלול גם את רכיבי שכרו הנגזרים מהפדיון. לתקנה 9 לתקנות פיצויי פיטורים לא ניתנה פרשנות בפסיקת בתי הדין לעבודה, ולפיכך אין הכרעה ברורה בשאלה האם חלה תקנה זו רק על עובדים קבלניים או שמא חלה תקנה זו גם על עובדי מכירות. מאחר והמחוקק עשה שימוש במילה "פדיון" בתקנה 9 הנ"ל,
ניתן לפרש תקנה זו באופן שחלה גם על עובדי מכירות (אם כי כאמור לעיל בתי הדין לעבודה לא נתנו דעתם לשאלה זו). לעומת זאת, בסעיף 5 (ב) לחוק בחר המחוקק שלא להשתמש במילה פדיון, או במילה בעלת משמעות דומה למילה זו שיש בה כדי לתאר את הפרמטר לפיו משולם רכיב העמלות לעובדי המכירות. נראה לי כי קיומו של ספק פרשני
באשר לשאלה האם נכנסים עובדי מכירות לגדרה של תקנה 9 לתקנות פיצויי פיטורין, מתחזק עוד יותר בסעיף 5 (ב) לחוק שכלל אינו נוקט במילה פדיון או במילה דומה למילה זו. ראוי לציין כי חוק דמי מחלה נחקק לאחר תקנות פיצויי פיטורין, כך שלו היה המחוקק מבקש להכניס בגדרו של סעיף 5 (ב) לחוק עובדים שכל שכרם או חלק
משכרם נגזר מפדיון מסוים או מחלקו (כגון עובדי מכירות), כי אז היה מאמץ נוסח דומה לנוסח תקנה 9 לתקנות פיצויי פיטורין ועושה שימוש במילה פדיון או במילה בעלת משמעות דומה. משלא עשה המחוקק כן, אני סבור כי לא התכוון לכלול עובדי מכירות בגדרו של סעיף 5 (ב) לחוק.
לדעתי, עניינו של סעיף 5 (ב) לחוק הוא בעובד יצרני שרוב שכרו או כל שכרו משולם לו לפי הספק העבודה שלו וזאת מאחר והסעיף עושה שימוש במילים "...כמות התוצרת...". אני סבור כי עובדי מכירות אינם עובדים יצרניים כאמור, הואיל ורכיב העמלות בשכרם של עובדים אלו נמוך, על פי רוב, מרכיב שכר היסוד בשכרם, דהיינו, שכרם
של עובדים אלו אינו נגזר מ - ..."כמות התוצרת...", כלשונו של סעיף 5 (ב) לחוק.
מסקנתי איפוא מפרשנות סעיף 5 (ב) לחוק הינה כי סעיף זה אינו רלוונטי לעניינינו.
מאידך, ניתן לגרוס כי מאחר וסעיף 5 (ב) לחוק אינו קובע פוזיטיבית כי הוא חל רק מקום בו מדובר בעובד שרוב שכרו או כל שכרו משתלם לפי מרכיב התוצרת (בעניינינו עמלות), הרי שניתן לפרשו באופן שחל על עובד מכירות שרק חלק משכרו משתלם לו לפי מרכיב התוצרת. אם נאמץ פרשנות זו אזי יעמדו לכאורה סעיפים 5 (ב) ו - 6 (א)
לחוק בסתירה שכן הסעיף הראשון מזכה עובד כאמור בדמי מחלה שבחישוב שלהם כלול רכיב העמלות ואילו הסעיף השני אינו כולל את רכיב העמלות בחישוב דמי המחלה.
ישנן שתי דרכים אפשריות ליישב סתירה לכאורית זו בין שתי הוראות החוק. לפי הדרך האחת הוראת סעיף 6 (א) לחוק גוברת על הוראת סעיף 5 (ב) לחוק, מן הטעם שהסעיף הראשון עוסק ברכיבי השכר לעניין דמי מחלה, בעוד שהסעיף השני עוסק בשיעור דמי המחלה. לפי הדרך השניה הוראת סעיף 5 (ב) לחוק הינה הוראה מיוחדת, שבאה להוסיף
על הוראת סעיף 6 (א) לחוק, מקום בו מדובר בעובד מכירות ששכרו מורכב גם מעמלות.
כאמור לעיל, אני סבור כי סעיף 5 (ב) עוסק בחישוב דמי המחלה לעובד יצרני, שעיקר שכרו או כל שכרו משתלם לו לפי כמות התוצרת. על כן סעיף זה אינו רלוונטי לעניינינו.
זכויות עובדי מכירות לדמי מחלה מכוח הנוהג:
סעיף 12 (א) לחוק קובע כי במידה והעובד זכאי לדמי מחלה הן לפי החוק והן לפי תנאי העבודה המוסכמים בינו לבין מעבידו או הנהוגים במקום עבודתו, יהיה העובד זכאי לדמי מחלה לפי אחת מהעילות האמורות לפי בחירתו.
החוק אם כן קובע מינימום זכויות המגיעות לעובד בגין היעדרות מעבודתו עקב מחלה, דהיינו, מעין רצפה של זכויות מתחתיה אסור לרדת. העובד יהיה זכאי לזכויות לדמי מחלה העדיפות על אלו המוקנות לו על פי החוק מכוח הסכם קיבוצי או מכוח נוהג שבמקום עבודתו וכמובן מכוח הסכמה מפורשת בינו לבין מעבידו בעניין זכויות לקבלת
תשלומים, בגין היעדרות מעבודה עקב מחלה, העדיפות על הזכויות המוקנות לו בחוק או בהסכם הקיבוצי.
הוראת סעיף 12 (א) לחוק קובעת איפוא כי נוהג במקום עבודה למתן זכויות לדמי מחלה העדיפות על הזכויות הקבועות בחוק ובהסכם הקיבוצי מחייב את המעביד.
בית הדין לעבודה קבע במספר פסקי דין כי משך הזמן להיווצרותו של נוהג במקום עבודה הוא כשנה לכל הפחות, אם כי יש לבחון לגופו כל מקרה בו נטען קיומו של נוהג.
לפיכך, במידה וחברה תשלם לעובדי המכירות אצלה דמי מחלה, משך תקופה של כשנה, יתכן כי תשלום כאמור ייחשב בעתיד כנוהג אשר יחייב את החברה.
בנקודה זו יש להדגיש כי אם וכאשר יתגבש בחברה נוהג לתשלום דמי מחלה לעובדי מכירות שבחישובם נכלל מרכיב העמלות, נוהג זה לא יחייב את החברה באשר לעובדי מכירות חדשים שיועסקו על ידה בעתיד, דהיינו, ניתן לקבוע בהסכמי העבודה עם עובדים אלו כי יהיו זכאים לדמי מחלה שבחישובם לא ייכלל רכיב העמלות.

מהו שיעור דמי המחלה לו זכאים אנשי מכירות

תגים:

דין · דיני · דמי · הסכם · זכאי · חוק · מחלה · מכירה · מכירות · משכורת · עבודה · קיבוצי

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "שיעור דמי המחלה לו זכאים אנשי מכירות", סמינריון אודות "שיעור דמי המחלה לו זכאים אנשי מכירות" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.