היישום אינו מחובר לאינטרנט

הדימוי המקצועי של המורה

עבודה מס' 040627

מחיר: 276.95 ₪   הוסף לסל

תאור העבודה: הסיבות לבחירה במקצוע, המורה האידיאלי,דימוי המורה בעיני עצמו,בעיני התלמיד ובעיני המנהל, דימוי המקצוע, שכר והמלצות לשיפור.

7,172 מילים ,8 מקורות ,1995

תקציר העבודה:

שני ספרים המטפלים במעמדו של המורה שנכתבו בהפרש של 23 שנה זה מזה, מציגים את הבעייתיות שבמיקום המורה במדרג החברתי.
תקופה של 23 שנה היא תקופה של דור ואם נתרגם זאת למונחים כמותיים, הרי שמדובר ברבע מאה. על מנת שנראה במה דברים אמורים, נביא את התייחסותם של ספרים אלה כלשונם.
בספר "המורה בכיתתו" נאמר: "שינוי יסודי מתחולל בימינו גם בעצם הבנת מקומו של המורה בתהליך החינוכי. כיום אין החינוך רואה עוד את הילד ככלי קיבול פסיבי לקליטת ידיעות ומידות התנהגות מבחוץ, אלא כיצור דינמי, המתפתח לקראת בשלותו על ידי פעילות בתחומי היצירה השונים. ומיכון שכך, אין גם המורה נתפש עוד כבעבר כמקור דעת, שמתפקידו להעביר רק את תורתו מכלי אל כלי, אלא כמסייע לילד בגדילתו ובפיתוח סגולותיו - להדריכו, לכוון את פעילותו. הוא נתבע עתה, למעשה, לאחריות רבה יותר ולתפישה מעמיקה יותר של תפקידו.
הוא נדרש להיות מנהיג חינוכי".1
בספר "הוראה - מקצוע, אומנות, אמנות?" נאמר: "מקצוע ההוראה נמצא כעת, בתחילת שנות התשעים, במצב של משבר ושינויי מקבלי ההחלטות בתחום הכשרת מורים והשתלמויות מורים במקומות שונים בעולם מתלבטים באשר לדרכים היעילות שיש לנקוט כדי להעלות את הסטטוס של מקצוע ההוראה, למשוך מועמדים מתאימים ובעלי רמה גבוהה למקצוע ולשפר את אופני ההכשרה."
לי שולמן בזמן היותו נשיא האגודה האמריקאית לחקר החינוך ((AREA, ניסה להגדיר את האידאל שאליו צריך לשאוף לגבי סטטוס ההוראה, בנאום נשיאותי שנשא ב - 1985 בשיקגו בזמן הכנס השנתי של האגודה עשה פאראפרזה על דברי ברנרד שאו ואמר את משפט הבא:
"Those who can does, to who understand teachs" 2
הספר "המורה בכיתתו" נכתב ב - 1967 והספר "הוראה - מקצוע, אומנות, אמנות?" נכתב ב 1990, למרות פרק הזמן הרב שעבר בין פרסומו של האחד ופרסומו של השני, שני הספרים מצףיגים בעייה זהה. השינויים הרבים שעוברות על החברה, ומקומו של המורה בחברה. שינויים אלה הם תוצאה להתפתחויות טכנולוגיות מהירות עתירי שינויים נגזרים בתחומי הסוציולוגיה, התקשורת ותפישות עולם.

למכלול זה של שינויים השפעה מרחיקת לכת על ההוראה ועל הדימוי העצמי של המורים. בציטוטים אלה ישנן רמיזות מפורשות ביחס לתפקיד המורה, לדרך בה הוא נתפש בחברה, לרמת ציפיות מקצועיות ממנו, לדרך בה הוא תופש את תפקידו המקצועי, את מעמדו ומחשבה עתידית מצידם של קברניטי המדינה במשרד החינוך אין לפתח את הדורות של המורים לעתיד לבוא.
הדימוי של המורים הוא אם כן נושא מורכב והוא כולל משתנים שונים ששילובם זה בזה לידי מארג קוהרנטי יכולים לתת תמונה טובה למדי ביחס לסטטוס של המורים. משתנים אלה כוללים את דימוי העצמי של המורה, את דימויו בעיני תלמידיו, את דימויו בעיני חבריו לעבודה, את הדימוי החברתי בכללותו ואת תפקידו.
החברה עתירת השינויים בה אנו חיים מחייבת התייחסות קרדינלית לבעיות הדימוי של המורים מאחר ועליהם להכשיר את הילדים והנוער הנתונים בידיהם לקראת כניסה למאה ה021. שולמן אכן "ביקש להדגיש בנאומו, שאף כיום, יש לשאוף להביא את ההוראה לעמדה מכובדת, מבחינה מקצועית וחברתית ולדאוג לכך, שהמורים יהיו אנשים שלא רק יודעים את אשר הם מלמדים, אלא אף מבינות את עקרונות היסוד בבסיס גופי הידע הדיספטינאריים והפדגוגיים כאחד. כדי להשיג את האידיאל של העלאת סטטוס ההוראה, ברור שיש לערוך רפורמות הן בתוכניות הלימודים במוסדות להכשרת מורים, הן במיון המועמדות להוראה והן בשיפור התגמולים החומריים והחברתיים לעסוק בהוראה."3
בעבודה זו מרכיבים שונים של נושא הדימוי העצמי ולאור כל אלה ננסה להציג דרכי התמודדות שונים לשיפור מעמדו של המורה.
-------------------------------------------------------------------------------
1. דובניקוב א. נ. קודיש - המורה בכיתתו, הוצאת אוצר המורה, 1968, עמ' 5.
2. רוזנבליט שרה גורי, ולנשטיין ניבה - הוראה - מקצוע, אומנות אמנות? אוניברסיטה פתוחה, 1990, עמ' 64.
3. שם שם.

תוכן עניינים:
1. מבוא
2. סיבות לבחירת מקצוע ההוראה
3. מהי דמות המורה האידיאלי
4. דימוי המורה בעיני תלמידיו
5. הדימוי העצמי של המורה
6. קשר עם מורים אחרים
7. הדימוי של המורה בעיני המנהל
8. הדימוי של מקצוע ההוראה
9. מוצא חברתי של המורים
10. שכר המורים
11. המלצות לשיפור הדימוי המקצועי של המורים
12. סיכום
13. מראי מקום

מקורות:

לא רק בין חבריהם למקצוע, אלא גם בין תלמידיהם והתוצאה היא אחת דימוי עצמי משופר, תפקוד מקצועי טוב יותר ובטווח הארוך, הארכת תוחלת החיים המקצועית שלהם.
הדימוי של המורה בעיני המנהל
האצלת הסמכויות של המנהל מחייבת גישה דמוקרטית מצידו של המנהל.
מנהל בעל אופי ריכוזי לא יכול על פי אופיו ותפישתו את החינוך להאציל סמכויות. האצלת סמכויות זו מאפשרת לתפעל בית ספר פתוח בו קיימת זרימה חופשית של מידע בין המורים לבין עצמם, מהמורים למנהל ומהמנהל למורים. המידע אינו מתייחס רק לתכנים לימודיים ולנושאים אדמיניסטרטיביים. הוא כולל גם העברת מידע מחוץ לבית
הספר פנימה.
מנהל בית הספר מעביר למורים מידע שוטף על ימי עיון, השתלמויות וסדנאות, כאשר את התכנים עצמם המורים מקבלים ממסגרות אלה. בנוסף למידע הרגיל, המורים גם מקבלים מידע לגבי טכניקות חדשות איך לעמוד ולהתמודד עם מצבי שחיקה ואיך לשפר את הדימוי העצמי שלהם.
מאחר והחברה כיום היא דינמית ביותר וחלים בה שינויים תכופים, הרי ששיטות שהיו בו לפני 10 ו20- שנה אינן תקפות כיום ויש צורך להכיר מידע חדש.
מצבי השחיקה שהיו קיימים בעבר אינם המצבים שקיימים כיום ולכן טכניקות ההתמודדות ההיסטוריות אינן תקפות כיום. דוגמה לכך היא טכניקות הוראה שהיו קיימות בעבר ואשר התאימו לקצב איטי אינן מתאימות לחברה עתירת שינויים טכנולוגיים וחברתייים. טכניקות אלו מתייחסות לדרך השימוש בקול, בשפת הגוף, הפעלת תלמידים וכו'. מי
שיכול להדריך את המורים בבחירת מתודות לימוד מתאימות להם הוא המנהל.
מאחר ומנהל בית הספר מכיר את מאפייניהם האישיותיים של המורים הוא יודע גם איזו צורת לימוד מתאימה לכל מורה ובצורה זו גם הפנייה לקורסים הנכונים די בה לעיתים להביא לשיפור משמעותי בדימוי העצמי של המורה וכפועל יוצא גם לשיפור תפקודו. ואמנם "מחקרים רבים הראו, שיפור האקלים החברתי בבית הספר באמצעות שיתוף
הפעולה בין המורים בקבלת ההחלטות לגבי מדיניות המוסד ופיתוח האוטונומיה שלהם, הגבירו את סיפוק המורים מעבודתם והקטינו את כמות התסכול והשחיקה בקרבם."32
רוזמרין שושנה עומדת על פן נוסף: "המורה המתחיל חסר הביטחון, זקוק להדרכה בשטח של ניהול כיתה, אם לא יצליח המנהל להביא את המורה לתחושה של שביעות רצון, שתעלה בעוצמתה על רגש התסכול המלווה את תחילת העבודה, רבים הסיכויים לנשירתו של המורה מהמקצוע. הרגשת ההצלחה של המורה בשנות העבודה הראשונות קובעת במידה רבה
את הכרעתו בדבר ההשארות במקצוע.
אך דא עקא, בזמן שהמנהל מופקד על הגשת סיוע והדרכה למורה, עליו גם להעריך את סביבתו  ולמסור הערכותיו למפקח.. המורה מכיר בעודה שכוחו מותנה בגיבוי המנהל. כדי שלא לזכות בהערכה שלילית מצד המנהל ולהראות בפניו כחסר אונים, יימנע המורה מלפנות אליו בבקשת עזרה גם כשהוא זקוק לה ויכול היה להתקדם באמצעותו".33
מחקרים נוספים הראו שמורים שהוערכו על ידי המנהלים כמצליחים יותר בעבודת ההוראה, יחסם כלפי תלמידיהם היה טוב יותר.
יחסו של המנהל כלפי המורה המתחיל בראשית דרכו הוא קריטי לגבי דימויו העצמי של מורה זה. ככל שמנהל בית הספר יגבה יותר מורה זה ויתן לו עידוד רב יותר, המורה ירגיש עצמו בטוח יותר ולא יפול לתוך מהמורות רגשיות ממלכדות. הוא ירגיש עצמו "מוחסן" יותר מפני הפרעות של תלמידים וישתף פעולה עם המורים וגם עם צוות
ההנהלה.
הדימוי העצמי הוא אם כן פועל יוצא לגישה התומכת של המנהל. ברור שככל שלבית הספר מאפיינים דמוקרטיים רבים יותר, כך גדלים הסיכויים שבטחונו ודימוי העצמי של המורה ישתפרו במשך הזמן.
הדימוי של מקצוע ההוראה
כאשר בוחנים את הדימוי של המקצוע ההוראה יש לעשות זאת בשתי דרכים. דרך אחת על בסיס השוואה עם מקצועות אחרים ודרך שניה על בסיס השוואה תוך מקצועות השוואה בין מורים המלמדים מקצועות שונים. הסיבה לכך היא שזאת הדרך היחידה לבנות סולם סטטוס חברתי של המקצוע וכך אפשר למצב את עובד הוראה ולהשתמש בכלי זה כאמצעי
מתודי לשיפור הדימוי העצמי של עובדי ההוראה.
על פי אודרי "מקצוע ההוראה נמנה עם כובד המעמד הבינוני ונחשב כמקצוע צווארון לבן. מספר מחקרים מראשית המאה מיקמו את המורים עם עובדים סוציאליים ואחיות. מחקרים מאוחרים יותר (משנות ה50- וה- 60) שבחנו את מעמדו של המורה על פי יורקה תעסוקתית, מראים שההוראה ממוקמת מתחת לתעסוקות פרופסיונאליות אליטיסטיות
וממוקמת כמו רפואה ומשפטים ומעל לתעסוקות סמי פרופסיונאליסטיות המעניקות שירות ציבוריים.
מחקרים המבוססים על מדדים סוציו-אקונומיים מראים שמורים ממוקמים בהיררכיה התעסוקתית מתחת לרופאים, לעורכי דין, לרופאי שיניים, למורים במכללות ולטייסים ומעל לטכנאים ולמוסיקאיים. ההוראה מובילה איפוא ועומדת בראש התעסוקות הסמי מקצועיות. עם זאת קיימת מגמה המביאה לירידה ברמתו וביוקרתו של המורה לאורך זמן".34
מחקרים אחרים מצביעים גם הם על מיצוב דומה. המאמצים לקבוע את הסטטוס של המורה החלו בשנות ה30- של המארה. כאשר מתוך רשימה ארוכה של מקצועות נתבקשו אוכלוסיות שונות לדרג את מקומו של המורה בחברה.35 כאשר ההשכלה הפכה למצרך המוני, ירד גם מעמדו של המורה.
הסיבה לכך נובעת מהעובדה שהמורה בעבר נמנה על הרובד האליסטי של החברה שבעבר אמצעי התקשורת היו מצומצמים ולכן גם גודלה של השכבה המשכילה היה קטן. בנוסף לכך התפתחו במהירות מקצועות חדשים והתמחויות  רבות כולם שייכים לסקטור הצווארון הלבן והמורה נבלע בתוכם. מכיוון שמקצועות אלה דרשו השכלה נרחבת וידיעת קרוא
וכתוב, אזי ההוראה הפכה לעוד מקצוע ולא המקצוע.
באשר לדירוג התוך מקצועי ממחקר השוואתי בין ארצות שונות שנערך על ידי Hoyle  ב1987- התברר שנמצא דפוס עקבי, שלפיו מורים בחינוך העל יסודי זוכים להערכה רבה יותר ממורי החינוך היסודי. כמו כן התברר שמורים בעלי תפקיד נהנים מיוקרה רבה יותר מחסרי תפקיד, ומורים המלמדים מקצועות לימוד שונים נבדלים ברמת היוקרה
שלהם ממורים המלמדים מדעים נהנים מיורה גבוה מזו של מורים המלמדים את מדעי הרוח.
תהליכים אלה התבררו כתקפים גם בישראל. קרמן ויוחנן טוענים כי "גם ישראל לא פסחה על תהליך זה. עם החייאת התרבות העברית תפס המורה מקום חשוב בשורת המנהיגות הרוחנית והסטטוס שלו בציבור היה גובה על אף תנאי העבודה הקשים.
עם מלחמת השחרור ירד הסטטוס של ההוראה בגלל נישוי (פמיניזציה) של המקצוע. אך בעיקר בגלל הפער בין האידיאולוגיה, שהמורה מציעה לסייע בהגשמתה, לבין המציאות. ממצאי מחקרים שונים משנות ה60- מצביעים על כך שהסטטוס של ההוראה נוטה לאמצע הסולם. המורים בישראל גורסים כי הציבור הרחב נוטה לזלזל במקצוע וכי התערבות
ההורים בעבודת המורה גורעת מיוקרתו."37
באשר לדירוג התוך-מקצועי, עוד בשנות ה60- דורגו המורים מתחת לתעשיינות פרופסיונאלית יוקרתית ומעל לעובדי כפיים חנוונים ופועלים.38 מחקר שנעשה בשנות ה70- על ידי קראות "נמצא כי מורים בעל יסודי מדורגים בציון גבוה (87 בסולם מ - 0 נמוך ביותר עד 100 גבוה ביותר) מתחת לשר, למלחין ולארכיטקט ומעל לעיתונאי,
למוסיקאי ולווטרינר. מורה בחינוך היסודי דורג בציון 78 ונמצא מתחת למנהל חשבונות ומעל למנהל כללי במפעל או למנהל סניף דואר".39
האוניברסליות של מדדים אלה מאפשרת בניית כלים מחקריים חדשים שיאפשרו מיקום מדוייק יותר של המורים במרקם המקצועי החברתי של החברה בכללותה. מכיוון שכל פעם מתפתחים מקצועות חדשים אפשר לבנות סולם בין 0 ל100- אשר אפשר להציב עליו את כל המקצועות ובצורה כזאת לבנות חתכים דמוגרפיים של מקצועות . אלו מקצועות תופסים
את העשירות העליון, איזה את העשירון התשיעי עד לעשירות התחתון. כשלב שני אפשר לקחת את סוגי מקצועות ההוראה ולדרגם על פי סולם זה ולקבוע גם להם חתכים דמוגרפיים. אפשר יהיה בצורה כזו לראות למשל מבחינת הדירוג למה שווה מורה להיסטוריה או מורה למחשבים ביחס למקצועות התעשוקתיים בכלל בחברה. בצורה זו מורים יוכלו
למדוד את ערך הדימוי העצמי שלהם ואת ערך הדימוי המקצועי שלהם ומיקומם בחברה בכללותה.
מוצא חברתי של מורים
אודרי אדי טוען ש"ההרכב החברתי של העוסקים בהוראה הוא בעיקרו מעמד חברתי נמוך או בינוני בהשוואה למעמדם החברתי הגבוה יחסית של העוסקים בתעסוקות יוקרתיות. ההוראה קולטת את רוב כוחותיה מקרב נשים בנות המעמד הבינוני ומקרב גברים בני המעמד הנמוך, שעבורם העיסוק בהוראה הוא אפיק למוביליות חברתית.40
מה שתורם לכך לא מעט, הוא אופיו התוכני של המקצוע מה שמשפיע על דרך לימוד המקצוע. ממשיך אודרי ואומר: "ההכשרה להוראה והידע הפדגוגי נחשבים כנרכשים בדרך של התנסות מעשית יותר מאשר בדרך של הקניה אידיאולוגית קפדנית. מעמדה של הפדגוגיה באוניברסיטה נמוך לדיספלינות אחרות. מעמד זה מקרין גם מעמדם של המורים. בשל
האופי של תחום הידע, ציבור ההורים רואה את עצמו כזכאי לעסוק בהוראה ובחינוך כאילו היה מורה מן השורה".41
נוצר כאן מצב שמקצוע ההוראה בשל היותו חסר מרכיבים אינטלקטואליים כבדים כמו מתמטיקה ופיזיקה, דרך הלימוד שלו היא קלה יותר ולכן הוא מושך מועמדים פוטנציאליים מרבדים סוציו-אקונומיים נמוכים ובדרך זו להגיע לסטטוס בעל עוצמה בינונית במרקם המקצועי חברתי של החברה בכללותה. ההוראה עבורם היא אמצעי להיחלץ ממצוקה
חברתית ובו בזמן להשתמש בידע כדי לנסות לקדם את הנוער מהסביבה הגיאוגרפית בה הם עצמם גדלו. מאפיין אחר של מקצוע זה הוא כניסה מסיבית של נשים למקצוע. מחקרים הראו שחדירת הנשים למקצוע הביאה לירידה ביוקרה ובשכר העובדים. 42
שכר המורים
אם נעשה השוואה בין שנות ה60- עד שנות ה80- לשנות ה90- מבחינת הסיבות שמשכו אנשים למקצוע ההוראה נבחין בהבדל משמעותי. כיום אחד השיקולים בבחירת מקצוע ההוראה כמקצוע לחיים הוא השיקול הכספי.
בעבר השיקול היה יותר אלטרואיסטי. בעבודות שפורסמו בשנות ה70- ושנות ה80- נמצא "שהגורם הדומיננטי המעודד הצטרפות למקצוע הוא הגורם האינטריוזי (למשל סיפוק או עניין בעבודה. את התגמולים החומריים המורים אינם נטוים לציין במפורט כגורמים המעודדים כניסה והצטרפות לתעסוקה.
בין הגורמים המעודדים את העזיבה מהמקצוע נמצאו בעלי השפעה רבה ביותר כאלו הקשורים בשחיקה מעבודה. שכר המורה ותפקידו בבית הספר לא נמצאו כבעלי השפעה. מתברר אם כן, שבמחקרים שעסקו ביציבות כוח האדם בהוראה, הודגשו גורמים אינטריזיים כגורמים החשובים והמעודדים את הפרט לעסוק בהוראה. לגורמים אקטריוזיים כיוקרה
תעסוקתית ושכר נמצא משקל קטן יותר".43
כיום המוטיבציה התעסוקתית היא בעלת אויינטציה כלכלית מובהקת.
הצעירים הפונים ללימודים גבוהים שוקלים את התמורה שהם יקבלו תמורת שהותם באקדמיה. אם תמורת אותה השקעה במקצועות שונים הם יקבלו במקצוע מסויים תשואה גבוהה יותר, הם יעדיפו ללמוד מקצוע זה. מסיבה זאת הנהירה ללימודי הוראה, נמוכה יותר מאשר למקצועות אחרים כמו מחשבים, מנהל עסקים, מחשבים וכו'.
Weaver הגדיר מגמה זו בצורה מוצלחת בשם Mardetability כאשר בדקו למשל שינויים בשכר המורים על תקופה של 10 שנים בין 45.1965-1975 התברר שההתקדמות האיטית ביותר הייתה בהוראה. אם ב - 1985 שכר המורה היווה 187% משכר המורה ב - 1975, אצל מהנדסים היה הפער של 221%, אצל כלכלנים 205% ואצל רואי החשבון 174%. 46
אם נמצע את שלושת המקצועות המצויינים הרי שהשכר בכל אחד מהם עלה במשך 10 שנים פי 2 בעוד שבחינוך הוא 1.87 כלומר פער של 0.13% וזה הרבה. בדיקה פרטנית ביחס למקצועות הנדסיים ואצל כלכלנים תראה שהפערים גדולים במיוחד. בין מורים למהנדסים הפער הו 0.34% ובין מורים לרואי חשבון הפער הוא 0.18%. לא קשה לנחש להיכן
תהיה הנהירה. מחקר אמריקאי אחר הראה שמאז 1972 עד 1992 שכר המורים ביחס למקצועות אחרים יורד בצורה שיטתית.47
מיצוב כלכלי זה של המקצוע פותח בפני המורים פתח למחשבה ביחס לעתיד המקצועי, לנתח עבודה נוספת להשלמת הכנסה, מה שעלול לעיתים לפגום באותו חלק מעבודתם שהם עושים בביתם, או לבצע הסבה מקצועית.
ואכן במחקר שהקיף מורים מחטיבת הביניים וחטיבות העליונות במערכת החינוך של אחת מהרשויות המקומיות בישראל, נמצא ששלוש מהמורות גילו נטיה להחליף את מקצוע ההוראה במקצוע מכניס יותר.48
בארץ התחילו לתת את הדעת לשכרו של המורה כבר בשנות ה50-. "כאשר נקבע  שהשכר הבסיסי של המורים בדירוג מסויים יוצמד לשכר הבסיסי של דרגה מסויימת בדירוג המהנדסים. למרות הנסיונות לבחון מחדש את שכרו של המורה ולפעול להעלאתו. שכרם של העוסקים בהוראה נמוך יחסית לזה שבתעסוקות אקדמיות או טכניות אחרות".49
אחת ההגדרות לשביעות רצון בעבודה היא הנכונות להישאר במסגרת העבודה וגם אם קיימים פיתויים לעזיבתה.50 גובה השכר על פי הגדרה זו יכול לשמש אינדיקציה טובה לגבי מידת הנכונות אם להישאר במסגרת ההוראה, או לעבור למקצוע אחר. אחד היתרונות שבבדיקה כזו הוא היכולת לרמת תופעות, שהרי אפשר למדוד במדוייק כמה כל אחד
מרוויח באופן מוחלט ובאופן יחסי למקצועות אחרים. כאן גם אפשר למדוד כמותית את מספר השעות הימיומיות, השבועיות או החודשיות שמשקיעים בעבודה ואת התגמול הכספי ליחידת זמן נתונה. המורה יכול להחליט שמצבו טוב ומאידך גיסא הוא יכול גם לחשוב על אופציות מקצועיות אחרות.
המלצות לשיפור הדימוי המקצועי של המורים
מתוך החומר שהוצג עד כה עולה שהדימוי המקצועי של המורים על רצף של זמן נמצא במגמת ירידה. שינוי המצב מחייב טיפול רדיקלי שאם לא כן, מגמה זו תחריף והכוחות שיפנו להוראה יהיו מהחלשים ביותר בחברה. האוריינטציה הקונצפטואלית למקצוע ההוראה חייבת לכלול מרכיבים כלכליים חזקים. יש להתייחס לכלכלה כאל השקעה ארוכת
טווח ברמת המקרו.
מורים טובים ומערכת חינוך טובה, הם ערובה למהנדסים טובים, לעורכי דין טובים לאנשי עסקים טובים וכך בכל שאר המקצועות. כל אותם מקצועות יוקרתיים, התשתית הבסיסית ביותר שלהם היא בתי ספר יסודיים ותיכוניים טובים. אותו מהנדס מוצלח שכולם מתגאים בו, את גרעיני הכשרתו וטיפוחו האינטלקטואליים הוא מקבל בבית הספר
היסודי ובתיכון. כאן הוא מקבל את מקצועות היסוד כמו מתמטיקה, ספרות, היסטוריה וכו'. שבלעדיהם אין כלום. כאן הוא גם מקבל את כל התמיכה הפדגוגית שאה להוריד את סף הגירוי האינטלקטואלי והריגושי שלו, כך שיגלה ענין בכמה שיותר תחומים.
בכדי להצליח במשימה נכבדה זו יש לעבור מכשולים לא מעטים והמאמצים הדרושים לכך הם:
1. "יש לפעול להפיכת ההוראה לסמל סטטוס.. ההוראה תהיה מקצוע יוקרתי. הגופים המתאימים למימושה של מטלה זו הם משרדי פרסום. מתוקף נסיונם נמצא בידיהם ידע רב ערך בסוציולוגיה ובפסיכולוגיה חברתית ובדרכי העברת מסרים לאוכלוסיות שונות."51
2. אקדמיזציה של המקצוע - "בישראל, הדרישה לאקדמיזציה של כוחות ההוראה הובאה עם ההמלצה לביצוע הרפורמה במבנה החינוך ב - 1969, ומספר שנים לאחר מכן במסגרת ועדת עציוני.
בהמלצות הוועדה הייתה התייחסות להיבטים פרופסיונאליים של ההוראה, כדרישה להעסקתם של כוחות הוראה בעלי השכלה גבוהה ובעלי הכשרה מתאימה להוראה. בבחינת ההשפעות האפשריות של המלצות ועדות עציוני, נמצא שבהשוואת היוקרה התעסוקתית של המורים בישראל, לזו של מורים במדינות אחרות יש יתרון מסויים לראשונים."51 ההשכלה
תהווה חסם כניסה למקצוע ההוראה. בצורה כזו תיווצר סלקציה טבעית שתאפשר למוכשרים ולמתאימים לפנות ולהתקבל ללימודי הוראה.
3. העלאה משמעותית במשכורות המורות. העלאה זו צריכה להיות כזו שהיא תוכל להתחרות עם מקצועות אחרים. התלמיד שבא ללימודי הוראה יוכל לראות שיחס העלות תואמת מבחינת כניסתו ללימודי הוראה היא כמו במקצועות אחרים. מתחשיב כלל ההוצאות הכרוכות בלימודיו, הוא יראה שעם כניסתו ללימודי הוראה, הוא יחזיר במהירות את
ההשקעה שלו וזאת באמצעות השר הגבוה שהוא יקבל.
4. מנוחה מחזורית - "מאחר שההוראה היא מקצוע שוחק, יש לאפשר למורים לצאת לחופשות ארוכות של שנה שנתיים במתכונת של 5 שנות הוראה, חופשה ארוכה, שיבה להוראה בת 5 שנים ושוב חופשה."53
5. מנהיגות - אפשר לראות במורים סוג מסויים של מנהיגים ומנהיגות מכוח הגדרת תפקידם ובתור שכאלה עליהם לדעת למה הם מסוגלים ולמה הם לא מסוגלים. בל נשכח שהמיומנויות הנדרשות ממורה לספרות שונות מהמיומנויות הנדרשות ממורה לפיזיקה ולכן מורה טוב החייב לשמש גם כדמות של מנהיג חייב לדעת לא רק את כשרונותיו, אלא גם
את מגבלותיו ועל כל מורה לכן כמו על כל מנהיג להיות ער ליכולתו, למגבלותיו ולתפישתם של אחרים אותו. כך אם הוא ידע ויבין לר רק את כשרונותיו, אלא גם את התחומים שבהם איננו טוב, באילו תכונות הוא לא ניחן והוא יהיה סבלני לציבור האנשים המונהג ויכיר גם במגבלות שלהם. הוא ידע איך להפעיל אותם בצורה אופטימלית בלי
להגיע לחיכוכים ולעימותים מיותרים. על מנהיג להגיע להכרה הסוקרטית שאינו יודע."54
6. לא לבנות דמות של מורה אידיאלי שאין שום סיכוי לממשו ובכך לא לעורר אצל המורים ציפיות לא ממשיות ולא להביא למצבם של דימוי עצמי נמוך בשל אי יכולת לממש ציפיות אלה. בבחינת דמות המורה הרצויה, יש להבחין בין תכונות כלליות כמו סבלנות. להיות קשוב לצורכי התלמידים וכו' ותכונות מקצועיות. אותן תכונות הדרושות
כדי ללמד מקצועות טכנולוגיים. מקצועות הומניסטים מקצועות אמנותיים וכו'. יש לשאוף לכך שהמורה המוצלח יהיה אותו מורה ששילוב אופטימלי של תכונות אלה יתאים למבנה אישיותו. ציפיות המורה מעצמו וציפיות הסביבה ממנו חייבות להיות מעוגנות בתוך העולם הריאלי ולא בעולם
אוטופי. סיכום
כפי שראינו הדימוי המקצוע של המורה כולל בתוכו מרכיבים רבים והוא תוצר של יחסי גומלין בין אישיותו של המורה, ציפיותיו מעצמו וציפיות הסביבה ממנו, כאשר הסביבה כוללת את התלמידים, ההורים, המורים ומנהל בית הספר. קשרי גומלין אלה אינם סטטיים. הם בעלי אופי דינמי לפעמים גם סוער. דינמיות זו נובעת מהשינויים
הטכנולוגיים והנגזרות החברתיות שלהם והצורך של המורה ובית הספר להתמודד איתם. התלמידים עצמם שעם התבגרותם הצרכים שלהם ותפישת עולמם משתנים (צרכים של נער בן 17 שונים מאלה שלילד בן 7) והתבגרותם של המורים עצמם.
המערכת מטבעה היא שוחקת והיא דורשת התמודדות מתמדת וקשה (כדוגמה קיצונית ניקח פקיד בנק שהעבודה שלו היא נינוחה יותר מאחר שעבודתו היא בעיקרה סטטית). היכולת של המורה לעמוד בשחיקה זו היא שתקבעה את תוחלת החיים המקצועית שלו וכפועל יוצא שביעות הרצון העצמית שלו.
ככל ששביעות הרצון תהייה גבוהה יותר כך הוא יגלה נכונות רבה יותר להישאר במקצוע ועוצמתה של השחיקה תהיה חלשה יותר ובמקרים מסויימים (אם המורה הוא בעל תעצומות נפש בלתי נדלות) היא אפילו תעלם. בכדי שהמורה יצליח בתפקידו הוא חייב לקבל עידוד מסיבי מהמנהל, מהמורים הנמצאים איתו בבית הספר, וממערכת החינוך
בכללותה. כל זאת תוך שיפור משמעותי במעמד המורה ברמת החברה.
מקורות
1. דובניקוב א. נ. קודיש - המורה בכיתתו, הוצאת אוצר המורה, 1968, עמ' 5.
2. רוזנבליט שרה גורי, ולנשטיין ניבה - הוראה - מקצוע, אומנות אמנות? אוניברסיטה פתוחה, 1990, עמ' 64.
3. שם שם.
4. Lortie D.C. - School - Teacher, A Sociological Study 1975 Chicago The University of Chicago
5. אלבן שולמית - גורמי ההחלטה בתהליך בחירת המקצוע. בתוך:
"הוראה - מקצוע, אומנות, אמנות?" מקראה בעברית גורי שרה רוזנבלט ונובה ולנשטיין אוניברסיטה פתוחה, 1990, עמ' 30.
6. P.B.Joseph, N.Green - Perspectives on Reasons for becoming Teachers Journal of Teacher Education, 37(6), 28-33.
מתוך הוראה - מקצוע, אומנות אמנות? , האוניברסיטה הפתוחה, 1990, עמ' 99.
7. שם, שם
8. רוזמרין שושנה - הקשר בין עוצמת הצרכים הסוציאליים של המורה ובין הצלחתו בהוראה. עבודת מסטר אוניברסיטת ת"א, 1977 עמ' 33.
9. דובניקוב שם עמ' 12.
10. קומבס ועמיתים - מהו מורה מעולה בתוך המקראה "הוראה - מקצוע אומנות אמנות? מקראה או בעריכת רוזנבליט שרה גורי וולנשטיין נובה, 1990 עמ' 13-14.
11. שם עמ' 15.
12. דובניקוב א. קודוש - שר עמ' 20.
13. שם שם.
14. פרידמן יצחק, לוטן איילה - לחץ ושחיקה בהוראה - גורמים וצרכי מניעה 1983. מכון הנרייטה סאלד עמ' 76.
15. פלג רחל - מוביליות קוגנטיביות כמדד בעבודת ההוראה עבודת מסט אוניברסיטאית בר אילן, תשמ"ד עמ' 23.
16. עדה אברהם - עולמם פנימי של מורים אוצר המורה, 1974, עמ' 64.
17. פרידמן יצחק, לוטן איילה - שם עמ' 72.
18. שם שם.
19. שם עמ' 73.
20. אביבה אביב - החברה הישראלית חברה בתהליכי גיבוש אוניברסיטה משודרת משרד הביטחון, 1990, עמ' 85.
21. פרידמן יצחק , לוטן איילה - שם עמ' 73.
22. שם עמ' 74.
23. שם עמ' 75.
24. שם עמ' 76-77.
25. שם עמ' 77.
26. רוזנבלט שרה גורי, ונלשטיין ניבה - הוראה מקצוע אמנות, אמנות? אוניברסיטה פתוחה, 1990, שם עמ' 48.
27. שם שם.
28. מישורי מיכל - תחושת שחיקה, אצל מורים ותפישתם את דפוסי הארגון ועבודת הצוות בחטיבות ביניים אינטגרטיביות. עבודת מסטר אוניברסיטת בר אילן, עמ' 15.
29. שם שם.
30. שם עמ' 16.
31. שרן ש. שחר - ארגון ועבודת צוות במוסדות חינוך - הוצאת שוקן תשמ"ט עמ' 1.
32. רוזנבליט שרה גורי, ולנשטיין נובה - שם עמ' 48.
33. רוזמרין שושנה - שם עמ' 26.
34. אודרי אדי - תמורות במעמד המורה בעשרות השנים האחרונות אוניברסיטת ת"א, 1992, עמ' 4.
35. Counts G.S. - Social Status of Occupations The School .Review 33 125 pp 8-27
36. Hoyle E. Teachers Social Backgrou in Dunthin (ed) Teaching and Education 1987 pp. 612-614
37. קרמר לוה, הופמן יוחנן - זהות מקצועות ונשירה מן המקצוע אצל רוזנבלט שרה גורי, ולנשטיין ניבה - הוראה - מקצוע, אומנות אמנות? אוניברסיטה פתוחה, 1994, עמ' 169.
38. ליסק משה - דימויי חברה ומעמד בחברה הישובית מתוך איזנשטדט ש"נ ועמיתיו (עורכים) - המבנה החברתי של ישראל, ירושלים, אקדמון, 1969, עמ' 179-180.
39. קראוס - "תפישת מבנה המקצועות בישראל" מגמות, 1981, כ"ו 3 עמ' 283-294.
40. אודרי אדי - שם, עמ' 6.
41. שם שם.
42. Semyonov and Epstein - Segrigation and Compotition in Occupations Labor Markets Social Force 1989 68(2) pp. 379
43. אודרי אדי - שם עמ' 10-11.
44. שם עמ' 11.
45. שם עמ' 12.
46. Bennett K. P. Lecomple MD. - The Ways Schools Work, Logoman New-York 1990, p. 47.
47. אודרי אדי - שם עמ' 12.
48. חן ראדי - עמדות כלפי ההוראה בקרב בעלי תפקידים ומורים בחטיבות הביניים ובחטיבות עליונות, ממצאי סקר תש"ן, אוניברסיטת ת"א, פרוייקט פתח-תקווה.
49. אודרי אדרי - שם, עמ' 12.
50. קרמר ליה, הופמן יוחנן - שם עמ' 169.
51. מזר חיים - "מערכת החינוך לקראת שנות האלפיים" האומה, 1990, 101, עמ' 40.
52. אודרי אדי - שם עמ' 8.
53. מזר חיים - שם שם
54. ניומן, סמר וורן - "תהליך הניבול" הוצאת יחדיו, 1979, חלק ב', עמ' 742.
מקורות - כללי
1. אדר ל. - ההיקף והסיבות לעזיבת מקצוע ההוראה, מגמות, ח' 2, 1957, ח- 2, עמ' 184-200.
2. דיימנט ולרמן - גורמי "דחיפה" ו"בלימה" בנטייתם של מורים לעזוב הוראה, המכון למחקר עסקים בישראל, תל-אביב, 1982.
3. ז'ק א. הורוביץ מ. - בית הספר הוא גם עולמו של המורה, אוניברסיטת תל-אביב, הוצאת רמות, 1985.
4. יער - ישום המלצות ועדת עציוני והשלכותיו על מערכת החינוך - דיון אצל: קופת, י. (עורך) - הוצאת משאבים לשירותים חברתיים 1984, המרכז לחקר המדיניות החברתית בישראל, ירושלים.
5. Hodge W.R. at al - A Comparative Study of Occupational Prestige in Bevits R. and Lipset S.M. (Eds) - Class Status and Power Routledge and Kegan Paul Ltd, London 1966, pp. 309-321.
6. Kerner N.E. - Teachers Images of Cheir work: Conflict and Contradiction, Paper Presented at the American Education Research Associetion Conference , Boston, Johnson S.M. -Teacher at Work, New-York, Rosic Books Inc Publication,
1990.
7. Zga and Lown 1981 - Teachers, Professionalism and Class - The Palmer Press, 1981.
8. Shulman L.S - Those Who Understand, Knowledge Grouth in Teaching, Educational Research 1986, 15(2), pp. 4-14.

תגים:

בית · ספר · הוראה

עבודות נוספות בנושא:

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "הדימוי המקצועי של המורה", סמינריון אודות "הדימוי המקצועי של המורה" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.

אודות האתר:

יובנק הנו מאגר עבודות אקדמיות לסטודנטים, מאמרים, מחקרים, תזות ,סמינריונים ועבודות גמר הגדול בישראל. כל התקצירים באתר ניתנים לצפיה ללא תשלום. ברשותנו מעל ל-7000 עבודות מוכנות במגוון נושאים.