היישום אינו מחובר לאינטרנט

הומור כדרך התמודדות עם מצבי לחץ

עבודה מס' 031223

מחיר: 179.95 ₪   הוסף לסל

תאור העבודה: סקירת מחקרים הבאים לבחון האם יש קשר בין הומור למצבי לחץ,האם הוא עוזר להרפית מתחים והקשר בינו להערכות לקוגנטיביות.

2,547 מילים ,5 מקורות

תקציר העבודה:

תוכן העניינים:
1. מבוא
2. שיטות מחקר
3. תוצאות
4. דיון
5. הצעה למחקר עתידי
6. רשימה ביבליוגרפית

מבוא
רקע תאורטי
חוש הומור הוא תכונה אישיותית הסתגלותית העשוייה לתפקד כחוצצת לחץ.
הומור יכול לספק שיטות התמודדות עם מגוון מצבי מתח קיצוניים, הומור יכול לעזור לאנשים למנוע מלקחת את צרותיהם ברצינות יתר, ויכול לקדם אובייקטיביות והתרחקות מהבעיות.
הומור חשוב ביחסים חברתיים, בין אישיים רבים. הומור יכול לבנות ולקיים קשרים חברתיים, ניתן להשתמש בו כדי להפיג מתח במצבים בלתי נוחים ולבטא עוינות בצורה המקובלת ע"י החברה.
אחד היתרונות המשוערים של הומור הוא פיחות באמוציות השליליות - הומור מאפשר להפוך כעס לצחוק ועצב לבידור כאשר אדם בעל חוש הומור נתקל במצב של לחץ.
פרויד (1928) (מתוך לפקורט ועמיתים, 1995) התייחס אל ההומור כאל אחד ממנגנוני ההגנה הגבוהים, כאל כשרון יקר ערך, שבכוחו לבטל כל סכנה או איום הנתפס ע"י האדם בעזרת הצחוק.
גישה זו עולה בקנה אחד עם טענתו של דיקסון (1980) (מתוך:קויפר ועמיתים, 1993) אשר מעמיד את ההומור והצחוק בתור אלטרנטיבה לעוינות וכעס.
לדעת דיקסון, ההומור מהווה עבור המין האנושי אמצעי התמודדות עם מצבי לחץ חברתיים וקוגנטיביים. דיקסון מציג עדויות התומכות בתיאוריה שלו מתוך דיווחים ומחקרים על שימוש בהומור במצבי לחץ צבאיים. הוא מתאר מספר אופנים באמצעותם עוזר ההומור להפחתת לחץ:
- שימוש בהומור על-ידי חבר או מנהיג בתנאי סכנה נושא את המסר, שאם הוא יכול להתבדח אז כנראה אין הוא פוחד, ולכן אין סיבה גם לי לפחד - כאשר משתמשים בהומור באופן אגרסיבי הוא מקטין את האיום: בשתי מלחמות העולם היה מקובל להשתמש בפוסטרים, קריקטורות והתייחסות סטריאוטיפית לאוייב שגרמו לו להראות
מגוחך ופחות מאיים.
אף מאי (1953) (מתוך: קויפר ועמיתים, 1993) הצביע על תפקיד 'השומר' של חוש ההומור, שהתכוון לשמירה על תחושת העצמי באמצעות התבוננות על הבעיות מהצד.
כלומר, הומור הוא "תגובת ההתרחקות" המתבטאת בריחוק מהמטען הריגשי, המלווה את האתגרים הניצבים מולנו.
נוסף לטיעונים התיאורטיים, בשנים האחרונות התפתח אף המחקר האמפירי העוסק בהשפעת חוש ההומור על מצבי לחץ.

מקורות:



hd1223
הומור כדרך התמודדות עם מצבי לחץ
תוכן העניינים
1. מבוא
2. שיטות מחקר
3. תוצאות
4. דיון
5. הצעה למחקר עתידי
6. רשימה ביבליוגרפית
מבוא
הבעיה המחקרית
ההומור בהיבט החברתי מלא פקידים חיוניים ומגוונים בחיי היומ-יום כגון: העלאת מורל, יצירת לכידות קבוצתית, שחרור לחצים והפגת מתח, אמצעי לביטוי קונפליקטים בדרך לא מסוכנת, הקלה על התקרבות חברתית ויצירת קומוניקציה.
בעבודה זו נתמקד בהומור כאמצעי לשחרור מצבי לחץ חברתיים יום-יומיים דרך מספר מחקרים הבאים לבחון האם יש קשר בין הומור למצבי לחץ, האם הומור עזר בהרפיית מתחים, ממתן מצבי רוח קיצוניים והאם יש קשר בין חוש הומור להערכות קוגניטיביות שונות במצבי לחץ מגוונים.
רקע תיאורטי
חוש הומור הוא תכונה אישיותית הסתגלותית העשויה לתפקד כחוצצת לחץ.
הומור יכול לספק שיטות התמודדות עם מגוון מצבי מתח קיצוניים, הומור יכול לעזור לאנשים למנוע מלקחת את צרותיהם ברצינות יתר, ויכול לקדם אובייקטיביות והתרחקות מהבעיות.
הומור חשוב ביחסים חברתיים, בין אישיים רבים. הומור יכול לבנות ולקיים קשרים חברתיים, ניתן להשתמש בו כדי להפיג מתח במצבים בלתי נוחים ולבטא עוינות בצורה המקובלת ע"י החברה.
אחד היתרונות המשוערים של הומור הוא פיחות באמוציות השליליות - הומור מאפשר להפוך כעס לצחוק ועצב לבידור כאשר אדם בעל חוש הומור נתקל במצב של לחץ.
פרויד (1928) (מתוך לפקורט ועמיתים, 1995) התייחס אל ההומור כאל אחד ממנגנוני ההגנה הגבוהים, כאל כשרון יקר ערך, שבכוחו לבטל כל סכנה או איום הנתפס ע"י האדם בעזרת הצחוק.
גישה זו עולה בקנה אחד עם טענתו של דיקסון (1980) (מתוך: קויפר ועמיתים, 1993) אשר מעמיד את ההומור והצחוק בתור אלטרנטיבה לעוינות וכעס.
לדעת דיקסון, שההומור מהווה עבור המין האנושי אמצעי התמודדות עם מצבי לחץ חברתיים וקוגניטיביים. דיקסון מציג עדויות התומכות בתיאוריה שלו מתוך דיווחים ומחקרים על שימוש בהומור במצבי לחץ צבאיים. הוא מתאר מספר אופנים באמצעותם עוזר ההומור להפחתת לחץ:
- שימוש בהומור על-ידי חבר או מנהיג בתנאי סכנה נושא את המסר, שאם הוא יכול להתבדח אז כנראה אין הוא פוחד, ולכן אין סיבה גם לי לפחד - כאשר משתמשים בהומור באופן אגרסיבי הוא מקטין את האיום: בשתי מלחמות העולם היה מקובל להשתמש בפוסטרים, קריקטורות והתייחסות סטריאוטיפית לאוייב שגרמו לו להראות מגוחך ופחות
מאיים.
אף מאי (1953) (מתוך: קויפר ועמיתים, 1993) הצביע על תפקיד 'השומר' של חוש ההומור, שהתכוון לשמירה על תחושת העצמי באמצעות התבוננות על הבעיות מהצד. כלומר, הומור הוא "תגובת ההתרחקות" המתבטאת בריחוק מהמטען הרגשי, המלווה את האתגרים הניצבים מולנו.
נוסף לטיעונים התיאורטיים, בשנים האחרונות התפתח אף המחקר האמפירי העוסק בהשפעת חוש ההומור על מצבי לחץ.
מרטין ועמיתים (1989, 1988, 1986, 1983) (מתוך: אוברהולסר, 1992) ניסו לאמוד את התפקיד הפוטנציאלי של חוש הומור כבולם את ההשפעות השליליות של האירועים המלחיצים.
מחקרים אלה בדקו את האינטראקציה בין חוש ההומור למצבי לחץ. חוש ההומור של הנבדקים הוערך במספר שיטות כדוגמת: הערכות עצמיות של הנבדקים, הערכות בני זוג וחברים ומדידות מעבדתיות באמצעות המונולוג המאולתר שהנבדקים נדרשו לבצע.
ממצאי המחקרים הרבים בנושא מצביעים על השפעות אינטראקטיביות של רמת חוש הומור ומצב לחץ על מצבי רוח שליליים כגון דיכאון וחרדה:
לאנשים שהוגדרו כלא-הומוריסטיים, מצבים מלחיצים יגרמו באופן ישיר יותר למצבי רוח חמורים, לעומת אנשים שהוגדרו כהומוריסטיים, ועליהם לא ניכרת השפעה כלשהי של מצבי לחץ על מצב רוח ירוד.
מספר מחקרים עליהם מתבססת העבודה באים לבדוק האם ייצור הומור ימתן את ההשפעות של לחץ הן עבור נבדקים שקוטלגו כהומוריסטיים והן לכאלה שהוגדרו כפחות הומוריסטיים.
מחקר אחר בודק כיצד אנשים הומוריסטיים ופחות הומוריסטיים תופסים ארוע מלחיץ - כאיום/אתגר וכיצד הם מתמודדים אתו - עימות/התרחקות רגשית/בקשת תמיכה חברתית.
כמו כן ישנם מחקרים הבודקים קשר בין הומור ללחץ, הסתגלות פסיכולוגית והרפיית מתח.
שיטות מחקר
מדידת הומור, ייצור הומור והערכת יכולת הנבדקים לשלב ולהיעזר בו על מנת להפיג מתח ולשחרר אותם מסיטואציות מלחיצות יכול להתבצע באופנים מגוונים.
בשיטה המקובלת והנפוצה למדידת הומור נעשית ע"י מילוי שאלונים בהם הנבדק אמור
להעריך את יכולתו ואת נטייתו, ע"י דווח עצמי, להשתמש בהומור בשעות לחץ.
להלן מספר סוגי שאלונים המשמשים למדידה והערכת הומור כדרך התמודדות עם מצבי לחץ מתוך המחקרים עליהם מתבססת עבודתנו:
(Martin and Lefcourt, 1983 ) Coping Humor Scale - CHS *
- כולל 4 חלקים של דיווח עצמי על הנטיה להשתמש בהומור בשעת לחץ. השאלון כולל 7 שאלות, כדוגמת "אני מוצאת שבעיותי מצטמצמות במידה רבה כאשר אני מנסה לגלות משהו מצחיק בהן" התשובות האפשריות לכל שאלה ינועו בין "לא מסכים" לבין ל-"מסכים לגמרי".
(Martin and Lefcourt ,1984) - Situational Humor Response - SHRQ *
Questionnaire
זהו שאלון הבודק מידת התגובתיות בהומור לסיטואציות שונות. השאלון כולל תיאורים של מצבים אפשריים, לגביהם נשאל הנבדק האם הוא מוצא במצב זה מידה של הומור.
התשובות האפשריות נעו בין "לא הייתי צוחק" לבין "הייתי צוחק הרבה".
Humor Creativity Ratings - HCR * (אבנר זיו, 1984).
זהו שאלון המדרג את היצירתיות דרך הומור. היצירתיות בהומור דורשת את היכולת ליישבו במצבי לחץ. השאלון כולל מספר איורים המתארים מצבי לחץ, והנבדקים התבקשו לספק כיתוביות הומוריסטיות לכל מצב לחץ.
(Russell, Peplau Cutrona,1980) The Loneliness Scale - UCLA *
מדד זה מכיל מספר הצהרות המתארות יחסים חברתיים ורגשות בידוד. מדד זה מהווה הערכה שימושית של תפיסת התמיכה החברתית בעיני הנבדקים, ונכלל על מנת להעריך את הדרגה הסובייקטיבית של בידוד ומצוקה חברתית.
(Folkman and Lazarus, 1985) Ways of Coping Scale - WCS *
זהו סולם דרכי התמודדות. המתייחס למספר אסטרטגיות התמודדות:
עימות, התרחקות רגשות, שליטה עצמית וקבלת אחריות.
ישנם מספר מחקרים בהם הנבדקים קיבלו מספר קריקטורות המציגות סיטואציות המשקפות תנאים קיצוניים ומלחיצים. הנבדקים כאן, נתבקשו להמציא כותרת המתאימה, לדעתם, לכל אחת מהתמונות ע"פ רמת הלחץ והמתח שהן מעוררות אצל כל אחד מהנבדקים. (ג'ימס אוברהולסר, 1992).
ניסוי אחר ניסה לבחון את התפקיד הממתן של ההומור לגבי התגובות האמוציונליות
המתעוררות ע"י חשיבה על נושא המוות. המוות הוא אחד הנושאים המלחיצים ביותר מבין מצבי הלחץ הניצבים מולנו לאורך החיים.
(לפקורט ועמיתים 1995).
דוגמא נוספת לשיטת מחקר הינה בדיקת התגובה הפיזיולוגית של הנבדקים ע"י מכשור מתאים - לפני, במהלך ולאחר היחשפותם לסיטואציה המלחיצה.
ניסוי מעין זה בא לראות האם בעלי היכולת להתרחק או לתפוס "פרספקטיבה הומוריסטית" ירחיקו את עצמם יותר ממצב הלחץ הבלתי ניתן לשליטה וגם יתאוששו יותר מהר (מבחינה פזיולוגית) מתוצאות המצב הבלתי נשלט.
(לפקורט ועמיתים 1995).
במחקרם של קויפר ועמיתים (1993) השתמשו במבחן באוניברסיטה כאירוע אמיתי בעל פוטנציאל להיות מלחיץ. נבדקו הערכות הסטודנטים לפני המבחן, מיד בסיומו ושבוע לאחר מכן, כדי לבחון את תפיסתם הקוגניטיבית של המבחן כמאיים/אתגר, ואת השערותיהם לגבי מידת הצלחתם וכיצד הם התמודדו בסופו של דבר עם תוצאותיו. יש לציין שחוש
ההומור של הנבדקים במחקר זה הוערך באמצעות סולם CHS.
במחקר אשר בדק האם ייצור הומור ממתן השפעות של לחץ הנגרם באופן ניסויי: חולקו הנבדקים לשתי קבוצות של בעלי חוש הומור גבוה ונמוך כמשתנה אישיותי (עפ"י השאלונים: (CHS+SHRQ. הקרינו לשתי קבוצות סרט על תאונות עבודה ונתנו למחצית מכל קבוצה משימות קריינות סימולטנית לסרט.
סוג אחד של קריינות אמור להיות רציני והשני ייעשה בצורה הומוריסטית.
בכל אחד משלבי הניסוי - לפני הצפייה, במהלך הצפייה בסרט ולאחר ביצוע המשימה, נבדקו התגובות הפיזיולגיות של הנבדקים. (ניומן וסטון, 1996).
הנבדקים אשר נטלו חלק במחקרים היו, רובם ככולם, סטודנטים (גברים ונשים) בממוצע גילאים הנע בין 19-22 שנה.
לעומתם, במחקר של קויפר ועמיתים (1993), שם נטלו חלק רק סטודנטיות אשר שימשו כנבדקות. בדרך כלל כ100- נבדקים השתתפו בכל מחקר ומחקר.
תוצאות
במחקרם של קויפר ועמיתים (1993) לא נמצא קשר בין ציוני סולם הCHS- (התמודדות באמצעות הומור), לבין הציון הצפוי והערכה חיובית של המבחן כאתגר. למעשה ציונים גבוהים בסולם הCHS- נתגלו בקרב הנבדקים, שהעריכו את המבחן בתור איום.
נמצא קשר מובהק בין רמת חוש ההומור המוערכת בסולם הCHS- לבין שתי אסטרטגיות התמודדות ספציפיות - אסטרטגיות ההתרחקות ואסטרטגיות העימות. בעלי חוש הומור גבוה נטו להשתמש בשתי האסטרטגיות הללו יותר מאשר בעלי חוש הומור נמוך. גם במחקרם של לפקורט ועמיתים (1995) הממצאים שנתקבלו בשני הניסויים הצביעו על ההבדלים
בין קבוצת הנבדקים בעלי שני ציונים גבוהים - הן במידה בה מצאו את הקריקטורות מצחיקות והן במידת הבנתם את המושגים עליהם נבנתה האירוניה - לבין כל הנבדקים האחרים: אלו בעלי ציון גבוה אחד ואלו בעלי שני ציונים נמוכים.
תוצאות מחקרם של ניומן וסטון (1996) הראו כי להומור יש השפעה ממתנת, הן בממדים פיזיולוגיים והן בממדים של מצב רוח.
נבדקים שקריינו בצורה הומוריסטית סבלו באופן מופחת מהשפעות שליליות ודירגו את עצמם כפחות מתוחים מיד בתום הקרנת הסרט.
בהשוואה מהנבדקים שנתבקשו לבצע קריינות רצינית לסרט.
כל הנבדקים - הן בעלי חוש הומור גבוה והן בעלי חוש הומור נמוך אשר הפיקו קריינות מצחיקה, הפגינו תגובה מופחתת למהלך הצפייה בסרט מאשר אלו אשר קריינו בצורה רצינית.
ממצאים אחרים של אוברהולסר (1992) הראו כי השפעות ההומור משתנות בהתאם לדרגת הלחץ, הדחיפות בה נעשה השימוש בהומור, מין הנבדקים והתגובה הרגשית המסויימת שנבנתה.
הומור נמצא כבעל השפעה מובהקת על דיכאון, בדידות והערכה עצמית, כמו כן נמצא קשר חזק בין הערכת הומור ויצירתיות בהומור עם דכאון, בדידות, והערכה עצמית.
דיינסטיבר (1995) אשר מחקרו עוסק בין השאר בהשפעת הומור על מתח, אנרגיה ומצבי רוח הראה בממצאיו כי להומור יש השפעה בהרפיית מתח - הנבדקים שנחשפו לסיטואציות הומוריסטיות דווחו על הרגשת עוררות אבל במקביל הם חשו בפחות מתח ודיווחו על מצב רוח מרומם.
דיון
ניתוח תוצאות המחקרים מראה כי להומור, כפי שהתיאוריות והמחקרים המוקדמים שהצגנו הראו, יש תפקיד חשוב בהתמודדות עם מצבי לחץ ומיתון מצבי רוח שליליים.
ניומן וסטון (1996) הוכיחו במחקרם כי לשימוש בהומור יש השפעה ממתנת על מצבי רוח שונים. נבדקים אשר התבקשו לקריין באופן הומוריסטי סבלו באופן מופחת מהשפעות שליליות ודירגו עצמם כפחות מתוחים בתום הקרנת הסרט, בהשוואה לנבדקים שנתבקשו לקריין את הסרט בצורה רצינית.
כל הנבדקים הפגינו השפעות ממתנות באמצעות השימוש בהומור, דבר שהביא אותם למסקנה כי ייצור הומור ממתן השפעות של לחץ עבור הנבדקים בעלי חוש הומור גבוה ונמוך.
תוצאות אלו קיבלו חיזוק ואף הסבר במחקרם של לפקורט ועמיתים (1995).
הם מצאו כי הומור משמש עבורנו כמנגנון הגנה במצבים מלחיצים, ע"י כך שהוא מאפשר לנו להתרחק ולהתבונן בעצמנו מנקודת מבט קומית או אירונית.
דרך שני הניסויים שבוצעו, הם הראו כי נבדקים בעלי ציון גבוה בהומור השתמשו בו כבמעין מנגנון הגנה: התגובות האמוציונאליות שלהם להתעסקות בנושא מלחיץ (מוות), היו מתונות. והתאוששות הפיזיולוגית לאחר מטלות מלחיצות היתה מהירה יחסית.
לעומת זאת בעלי הציון הבינוני והנמוך בהומור הראו תגובות אמוציונליות רבות לנושא המלחיץ והתאוששות ארוכה יותר מהסיטואציה המלחיצה, כלומר הם לא תפסו "פרספקטיבה הומוריסטית" ולכן הומור לא הגן עליהם במצבי לחץ.
טיעונים אלו מתחזקים יותר נוכח ממצאיהם של קויפר ועמיתים (1993), שהראו כי בעלי חוש הומור נוקטים יותר באסטרטגיית "ההתרחקות הרגשית", ובכך מתמודדים עם מצבי לחץ טוב יותר, בהשוואה לבעלי חוש הומור נמוך.
הם הניחו במחקרם, בהתבסס על ממצאי העבר, כי אנשים בעלי חוש הומור גבוה ייטו להעריך את מצבי הלחץ במונחים חיוביים יותר, יתפסו את המצב כאתגר. ואילו אנשים בעלי חוש הומור נמוך ייטו להעריך מצב זה במונחים שליליים - כאיום. הנחות אלו זכו לתמיכה אמפירית באמצעות דירוג הערכות בסולם איום/אתגר.
יחס כזה נתגלה הן בהערכות לפני המבחן והן בהערכות מייד לאחר המבחן.
סה"כ נראה כי בעלי חוש הומור גבוה נוטים להעריך את מידת הלחץ של האירוע באופן חיובי כאשר תוצאת האירוע הינה חיובית, אך כשהתוצאה שלילית הם נוטים להעריך את האירוע מחדש בצורת 'הגנת עצמי', דפוס זה בא לידי ביטוי בנקיטת אסטרטגיית ההתרחקות הרגשית.
אוברהולסר (1992) הראה כי הומור נוטה לשנות את הקשר בין לחץ בחיים להסתגלות
פסיכולוגית.
הומור נמצא כבעל השפעה מובהקת על דיכאון, בדידות והערכה עצמית. נבדקים אשר דיווחו על שימוש בהומור כדי להתמודד עם מצבי לחץ היו פחות מדוכאים, פחות בודדים והיו להם ערכים גבוהים יותר של הערכה עצמית.
אבל השפעות אלו קצרות טווח מטבען ונעלמו כאשר הנבדקים נבחנו מחדש לאחר 7 שבועות.
מכאן, הוכח כי הומור משפיע, אם כי לטווח קצר, על הסתגלות פסיכולוגית וחברתית.
מבט ביקורתי
מסקירה מעמיקה של המחקרים הנבדקים נמצא כי חלקם מתבססים על שאלונים הקובעים את מידת חוש ההומור אצל הנבדקים באמצעות הערכה עצמית - איך הנבדק מעריך את מידת חוש ההומור שלו.
הרי שקביעה מעין זו הינה סובייקטיבית לכל הדעות, מכיוון שכל אדם ואדם תופס את מידת חוש ההומור שלו בצורה שונה.
ביטוי להערכתנו זו נמצא במחקרו של אוברהולסר (1992), אשר העריך הומור משלוש נקודות השקפה: הדווח העצמי של ההומור כאסטרטגיית התמודדות, נטייה להעריך הומור והיכולת ליצור תגובות הומוריסטיות.
נמצא כי הקטגוריות של הערכת הומור ויצירתיות בהומור נפרדות זו מזו.
בניגוד להערכת הומור, יצירתיות בהומור התקשרה חזק יותר להסתגלות פסיכולוגית, מפני שבתהליך הייצור נעשה שימוש במדרגים אובייקטיביים כדי לכמת את הקוטביות של הנבדקים. ע"י כך נמנעו הטיות חברתיות.
לדעתנו רצוי בעתיד להמעיט עד כמה שניתן בהסתמכות על דווחים עצמיים ולנסות להישען יותר על מדרגים אובייקטיביים.
נקודה נוספת לדיון קשורה למחקרו של לפקורט ועמיתים (1995), שם היתה התמקדות בנושא מלחיץ אחד בלבד - המוות.
אומנם זהו נושא טעון ומלחיץ ביותר המטריד את מנוחת רב בני האדם, אולם מן הראוי היה כי הניסוי יבדוק דרכי תפיסה והתמודדות ע"י הומור עם מספר מגוון יותר של נושאים מלחיצים על מנת שנוכל לקבל תמיכה רחבה ומוצקה יותר.
חשוב לציין כי על מנת שהומור יהיה אפקטיבי צריך להשתמש בו במידה סלקטיבית וזהירה.
אם השימוש בו יהיה בצורה מוגזמת ההומור יאבד את יכולת ההתמודדות שלו ובעקבותיו
האדם יאבד את המשיכה החברתית שלו.
יש לבקר את מחקרו של קויפר ועמיתים (1993). במחקר זה קבוצת הנבדקים כללה אך ורק בנות (סטודנטיות) והתייחסות היתה לגביהן בלבד.
זאת בניגוד למסקנותיו המושלכות על כלל האוכלוסיה ללא התייחסות ספציפית על תקפותן לגבי בנות בלבד. ייתכן מאד כי יש שינוי בין תפיסת מצבי לחץ ודרך ההתמודדות עמם באמצעות הומור בין גברים לנשים. זו בהחלט נקודה הראויה לבדיקה במחקר עתידי.
הצעה למחקר עתידי
מחקרינו יעסוק בהשפעתו של ההומור בדינאמיקה הקבוצתית.
הטכניקה של הדינאמיקה הקבוצתית מתמקדת על פעילויות הגומלין הרגשיות בין חברי הקבוצה. בדרך כלל אין חברי הקבוצה מכירים זה את זה, והמטרה היא להגיע להתקשרות רגשית עמוקה בינהם.
הדינאמיקה הקבוצתית מעודדת את הפרט לגילוי עצמי ברמה עמוקה יותר מזו המתרחשת בפגישות החברתיות הרגילות.
הפגישות יהיו לפרקי זמן ארוכים כן שהמשתתפים יהיו מנותקים מהסביבה היומיומית שלהם, דבר שיפתח פתח לצורות חדשות של התנהגות.
הושבתם של חברי הקבוצה יחד תוביל לתופעת לחץ קבוצתי אשר בד"כ מוביל לקונפורמיות בכל הקשור לצורות התקשרות המקובלות בפגישות.
בניגוד לשאלונים אשר מדדו הומור ע"י הערכה ודווח עצמי, במחקר זה ההומוריסט יתגלה ככזה שבמשך מפגשי הקבוצה יגרום לצחוק בקרב חברי הקבוצה. כשהדגש ינתן על מספר הפעמים שהאדם יגרום לצחוק ובכמות האנשים אשר יגיבו בצחוק להערותיו.
מידת השפעתו של ההומוריסט על הקבוצה תיבחן בשני דרכים:
האחת ע"י עריכת מבחן סוציומטרי בתום כל פגישה שנייה או שלישית.
המשתפים יתבקשו להשיב בכתב על שאלה כגון: "מי הם שלושת האנשים בקרב אנשי הקבוצה שאתם היית רוצה להימצא באירוע קבוצתי זהה"?
תוצאות הסקר יתפרסו, ויובאו לידיעת אנשי הקבוצה.
צורה זו של סוציומטריה היא אמצעי אמין לזיהוי הפופולריות היחסית של כל חברי הקבוצה. כמו כן נוכל להבחין בשינוי התנהגותי של הנבדקים בהתאם לתוצאות הסוציומטריות.
דרך שניה לבחינת השפעתו של ההומוריסט תעשה ע"י העברת שאלון קצרצר, בקרב חברי הקבוצה בו יישאל: 1. מי הוא זה שלדעתך משפיע ביותר על הקבוצה? 2. מי הוא זה שלדעתך מפריע ומונע התפתחות של הקבוצה.
השערותינו לגבי תוצאות מצופות מהמחקר הינם, שבשלב הראשון במפגשים קבוצתיים אלו, כאשר אין תקשורת וכימיה בין חברי הקבוצה ויש רגעי שתיקה ומבוכה לא מעטים, ההומוריסט יתבלט ויצבור השפעה ע"י הפגת המתח והלחץ בין חברי הקבוצה באמצעות ההומור.
אך להערכתנו כעבור מפגשים ספורים, כאשר חברי הקבוצה יהיו בתהליכים של גילוי עצמי, פתיחות ואינטמיות רגשית בינהם, יתפס ההומוריסט כגרום מפריע ובולם את הלכידות הקבוצתית.
יתכן כי רק ע"י קונפורמיות של ההומוריסט עם שאר חברי הקבוצה, או קבלת חברי הקבוצה את ההומוריסט כפי שהוא, יביאו להשתלבותו ולמציאת מקומו בקבוצה.
ביבליוגרפיה
1. Dienstbier, R.A. "The impact of humor on energy, tension, task choices, and attributions: Exploring hypotheses from toughness theory". Motivation and emotion, 19, (1995), pp. 255-267.
2. Kuiper, N.A.; Martin, R.A. Oliver, L.J. "Coping humor, stress and Cognitive appraisals". Canadian Journal of behavioral Science, 25 (1993), pp. 81-96.
3. Lefcourt, H.M.; Davidson, K.; Shepherd, R.; Phillips, M.; Ken, P. David, M. "Perspective taking humor: Accounting for stress moderation". Journal of Social and Clinical Psyhology, 14 (1995), pp. 373-391.
4. Newman, M.G.; Stone, A. "Does humor moderate the effects of experimentally induced stress"? Annals of behavioral Medicine, 18 (1996), pp. 101-109.
5. Overholser, J.C. "Sense of humor when coping with life stress".
Personality and individual Differences, 13 (1992), pp. 799-804.
הוספת מערכת:
http://web.macam98.ac.il/~ochayo/humor/humor.htm
7

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "הומור כדרך התמודדות עם מצבי לחץ", סמינריון אודות "הומור כדרך התמודדות עם מצבי לחץ" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.

אודות האתר:

יובנק הנו מאגר עבודות אקדמיות לסטודנטים, מאמרים, מחקרים, תזות ,סמינריונים ועבודות גמר הגדול בישראל. כל התקצירים באתר ניתנים לצפיה ללא תשלום. ברשותנו מעל ל-7000 עבודות מוכנות במגוון נושאים.