סקירת תפקודו של לויד ג'ורג' כמיניסטר התחמושת וכראש הממשלה, תוך נסיון לעמוד על ייחודו כאסטרטג מודרני וכמדינאי.

תקציר העבודה:

תרומת לויד ג'ורג למאמץ המלחמתי
כמנהיג לאומי רב השראה

ראשי פרקים hy0860 -

1.מבוא והצגת הנושא

2.עוצמה וביטויה בפוליטיקה

3.לויד ג'ורג' במדיניות הפנים

4.המלחמה והשתתפות בריטניה
1.הסיבות למלחמה
2.מאזן הכוחות והשלום האירופי
3.דרכי פעולה אופרטיביות
4.הלוחמה בשנת 1916

5.בזמן המלחמה
1.תחילת המלחמה
2.האבדות על נהר הסום
3.החזית הארץ ישראלית
4.עקרונות המערכה על פי קלאוזביץ

6.לאחר המלחמה

7.סיכום

8.ביבליוגרפיה


מבוא והצגת הנושא
לויד ג'ורג' (LLOYD GEORGE) נולד במנצ'סטר ב1863- להורים ואלשים. אביו היה
נכה, והילד גדל בעוני. בעבודה קשה ובשקידה בלימודים רכש לעצמו השכלה ולמד
משפטים. בשנת 1890 נבחר ציר לבית הנבחרים ולאחר מכן חזר ונבחר פעמים
רבים, אך שבעשר השנים הראשונות לישיבתו בפרלמנט לא הסב לעצמו תשומת לב
מרובה.
לויד ג'ורג' נתפרסם לראשונה בהתנגדותו החריפה למלחמה הבורים (באפריקה
הדרומית), והיה לאיש השנוא ביותר על הציבור השמרני בבריטניה. אך לאחר תום
המלחמה גדל חינו בעיני הציבור, ובשנת 1906 היה לחבר בממשלה האנגלית.
בשנת 1908 נתמנה שר האוצר ובתפקיד זה ביצע תיקונים חשובים במדינה- אותם
שנים היו שנים של צמיחה כלכלית בדומה למה שהיה בארה"ב (אולי רבות תודות
לאימפריאליזם ולמסחר הימי המפותח. ב1913- פתח בפעולה לפיצול הנחלות
הגדולות שעברו בירושה במשפחות האצולה וחילקם לאיכרים. ע"י ניצול משאבי
טבע לא מנוצלים העלה את התוצר המקומי ואת רווחת כלל העם, דבר שנזקף
לזכותו.
בריטניה לא היתה אמורה להשתתפף במלוא כוחה במלחמה, על פי תוכנית וילסון,
אולם באוגוטס 1914 היא השתלבה בכל כוחה.
משפרצה מלחמה העולם הראשונה נתמנה למיניסטר החימוש, שהיה תפקיד חשוב
באותם ימים.
לאחר מכן הוא התמנה שר האוצר והיה מופקד על מימון המלחמה.
ב1916- הורכבה ממשלת קואליציה בהשתתפות כל שלוש המפלגות הגדולות
שבמדינה ולויד ג'ורג' היה לראש הממשלה.
אחרי המלחמה היה מראשי ועידת השלום, ושם הצליח להשיג הישגים מרחיקי
לכת יותר מאשר עמיתו הצרפתי. ההסכמים היו לדעת הגרמנים מחפירים, דבר
שהיווה את אחת הסיבות המכריעות לפרוץ מלחה"ע השניה.
מטרת עבודה זו היא לסקור את דרכו של לויד ג'ורג' כמיניסטר התחמושת וכראש
הממשלה על מנת לעמוד על יחודו כאסטרטג מודרני וכמדינאי ולהבין את תרומתו
למאמץ המלחמתי. כפי שנראה להלן הוא התבלט הן כאסטרטג והן כמדינאי בשני
תחומים: אימוץ תורתו של לידל-הארד הדוגלת באסטרטגיה עקיפה, והתערבות
הפוליטיקאים בתיכנונים הצבאיים.

מקורות:

הצי הגרמני נשאר בנמלים והצי הבריטי היה כלוא אף הוא שם לשם שיווי משקל. מלחמת המצור מילאה את מקומם של הקרבות המכריעים. המדיניות הושתקה עם ההתנגשות הגדולה הראשונה, אולם בסתיו 1914 חודשה הדיפלומטיה וניסו לגייס בעלות ברית חדשות ובאופן נמרץ פחות- לערער את יסודות הקואליציה היריבה.
התורכים היו שבויים מרצונם במלחמה. מה שלא היו היו יחסיהם עם המדינות האחרות מדיניותם סבבה תמיד מסביב רוסיה, עוד מימי מלחמת קרים, בתערובת של שנאה ופחד. עכשיו הם הניחו כי ההכרעה הסופית הגיעה: או שהם יהרסו את הכח הרוסי בים השחור, או שרוסיה תהרוס אותם. כמוהם כמדינאי וינה הסתלקו מן הרשלנות שקיימה אותם.
מתוך בלבול הדעת הפליגו במידות עוצמתן של הגרמנים והרוסים גם יחד. הם דימו בנפשם כי יש בכוחה של גרמניה להכריע את רוסיה אולם בו בזמן חששו שמא רוסיה תכריע אותם. הם לא יכלו להאמין כפי שהיה מצב הדברים לאמיתו, כי אין לרוסיה על אפשרות לשגר חיל משלוח נגד חיל משלוח נגד תורכיה כל זמן שהיא מעורבת במלחמה
אירופית.
איטליה שינתה את עמדתה במהלך המלחמה ופנתה למעצמות ההסכמה, אולם דבר זה לא עזר רבות, והם פעלו בחשאי לשלום נפרד עם אוסטריה והונגריה אולם שותפם האיטלקי מנע את הדבר. כמובן אך הבטחת קושטא לרוסיה מנעה שלום נפרד עם תורכיה והבטחה זו אך היא היתה שלא בזמנה, אולם לפחות מנעה את רוסיה מלהטיל את עיקר משקלה נגד
גרמניה, עד להתמוטטות הרוסית ב1917-. הכרזת המלחמה של איטליה נתאחרה מכדי למנוע אפילו את ההתקפה האוסטרית גרמנית נגד רוסיה. ב4- במאי פרצו מעצמות המרכז את החזית בגורליץ. לעת סוף יוני גורשו הרוסים מגאליציה ולעת לסוף ספטמבר הם איבדו את פולין וליטה.
הלוחמה ב- 1916:
משלהי 1916 התחילה תחרות בין הגנרלים והאזרחים שנמשכה כמעט עד לסוף המלחמה, על מנת לקבל הסכם שלום, אולם אז נכנסה ארה"ב למלחמה. הסיבה העיקרית לכניסה למלחמה היתה החופש בימים- הגרמנים התנכלו לספינות אמריקאיות ולא הצילו אוניות טובעות. כמו כן הגרמנים ניסו לקומם את מכסיקו נגד ארה"ב.
המדינאים הבריטים והצרפתים התרגשו בתחילה עד מאוד מנוכח הסיכוי לשלום נפרד עם אוסטריה והונגריה. לא היה להם כל יסוד לרצות בחורבנה של המונרכיה ההבסבורגית. לויד ג'ורג' ביקש לצמצם את הלחץ על הצי הבריטי בים התיכון ובירך על כך שיצאו לו מוניטין של עושה שלום. איטליה לא יכלה לכרות חוזה שלום מפחד פן יפרצו
מהומות במדינה. באפריל ניסה לויד ג'ורג' לעודד את האיטלקים על ידי שהציע לאיטלקים את אזור סמירנה כפיצוי על שטח שהיה מובטח להם בחוף האדריאטי, מהסיבות דלעיל. האיטלקים טענו בתקיפות לחוזה לונדון אלא שבתוך הערבוביה הצליחו ליטול עצמם גם הבטחה לקבל שטח באסיה הקטנה. הסכם זה מכונה בשם הסכם ס"ט זאן דה מוראין.
לאיטלקים הובטחו רווחים באסיה הקטנה על ידי חוזה לונדון אולם בעלות הברית סירבו לשאת ולתת על כך כל זמן שאיטליה לא הכריזה מלחמה על גרמניה, מה שעשתה בספטמבר 1916.
בזמן המלחמה
תחילת המלחמה
לויד ג'ורג' קנה את עולמו הפוליטי ערב מלחמת העולם הראשונה בתחום מדיניות הפנים. מגעיו עם נושא מדיניות החוץ אסטרטגית, באותה תקופה היו בלתי רצופים. לויד ג'ורג' לא נטל חלק בפעילות האסטרטגית ברפורמות הצבאיות, שינוי כיוון מהותי בפניה לאסטרטגיה יבשתית המעודדת בניה צבא גדול למעורבות ישירה במלחמה באירופה.
מחויבות אסטרטגית, אף כי לא רשמית ולא חוזית להשתתפות בריטית ישירה במלחמה אירופית לצד צרפת.
לויד ג'ורג' שהשתלב במהירות רבה בתנאים החדשים של תיפקוד משרד האוצר שלל את פתרון הפקידים הבכירים של מעצמות הברית בחזית המערבית. לאחר ביקורו בחזית זאת באמצע אוקטובר 1914, הוא הגיע למסקנה שלא ניתן להבקיע את קו החזית המערבית, על שני צדדיו מכיוון שלא ניתן להגיע לעדיפות מספרית ועדיפות חימוש הדרושות בכדי
להתגבר על קו הגנה מחופר.
עם תחילת המלחמה הוא הציע על הקמת כח נחיתה בריטי שיבנה מהצבאות המגויסים החדשים, ויחד עם כח בלקני ורומני יפנו להבסת אוסטריה, עקב אכילס של גרמניה, וזאת היתה האסטרטגיה העקיפה הראשונה שלו: לא להבקיע את המלחמה אלא להלחם באגפים ולהפיל את גרמניה על ידי הבסת שותפותיה. ואכן כבר בשלב מוקדם של המלחמה אנו
יכולים לראות כי לויד ג'ורג', על אף היותו מדינאי אינו בוחל בתיכנונים צבאיים גרידא.
על רקע נפילת סרביה וכשלון מבצע הדרדנלים, שהיה פרי רעיונו של צ'רצ'יל, פורשו אלו כשלונות אסטרטגיים של הדרג המדיני הבריטי. אי לכך הוחלפה הקצונה הבכירה, והייג מונה מפקד חיל המשלוח הבריטי.
הקצונה הסתייגה בתחילה מאסטרטגיה העקיפה בבלקאן ב1915-. הם טענו שנקודת ההכרעה במלחמה שבה יש לרכז את המאמץ העיקרי של מעצמות הברית הינה בחזית המערבית בה מרוכזים רוב הצבאות הגרמניים, בניגוד לדעתו של לויד, ההפוכה, שבתנאי המלחמה הקיימים בחזית המערבית יש דווקא לרכז כוחות מול האויבים החלשים של מעצמות הברית.
רוברטסון והייג מהקצונה הבריטית הבכירה השתלטו לחלוטין על הניהול האסטרטגי של המלחמה. בנסיבות אלו נוטרל גם לויד ג'ורג' בתחום ניהול האסטרטגיה של המלחמה. לכך תרמה גם עובדת סילוקו של צ'רצ'יל מהקבינט בעקבות כישלון מבצע הדרדנלים.
לויד גורג' שקע בפעילות בתחום החימוש במסגרת משרדו אולם מותו של שר המלחמה הביא למינויו כשר המלחמה ב1916-.
האבדות על נהר הסום
במחצית השניה של 1916 בעקבות האבדות הרבות על נהר הסום בחזית המערבית (60 אלף חיילים בריטים בימים הראשונים של הקרבות). הפך לויד ג'ורג' למבקרה החריף של האסטרטגיה הישירה. על רקע זה ניסה להחיות את האסטרטגיה העקיפה שלו בחזית הבאלקן במסגרת פעולה רוסית-רומנית, תוך ניצול עובדת כניסתה של רומניה למלחמה, לצד
מעצמות הברית באוגוסט 1916. אולם לויד ג'ורג' נכשל, ובדצמבר 1916 נפלה רומניה לידי מעצמות המרכז.
בסוף 1916 ניסה לויד ג'ורג' את הניסיון האחרון שלו במסגרת תפקידו כשר המלחמה, להסחת ההתמקדות האסטרטגית הבריטית בחזית המערבית, כאשר כונסה בפריז ועידת צמרת של מעצמות הברית. על בסיס כשלון מעצמות הברית בחזית זאת, דרש לויד ג'ורג' לפתח את הפעילות החזית המערבית, אולם ועידת ראשי מעצמות הברית דחו תוכנית זו.
בדצמבר 1916 שאף להחזיר את השלטון על המלחמה לידי המדינאים, ולכן ביקש להקים ועדה מיניסטריאלית לניהול המלחמה. הועידה לא הוקמה אולם דבר זה התברר כמיותר היות ולויד ג'ורג' מונה לראש ממשלה והקים מיד את "קבינט המלחמה".
ראשית חוכמה הוא ביטל את האסטרטגיה הישירה. במסגרת ועידה מדינית צבאית ברומא בתחילת 1917 הוא ביקש להקפיא את הפעולות בחזית המערבית ולהתמקד בהוצאת אוסטריה המלחמה על ידי ריכוז המאמצים הצבאיים של מעצמות הברית בחזית האיטלקית. אולם לויד ג'ורג' נכשל היות והאיטלקים לא אימצו את תוכניתו. האיטלקים באותה תקופה
היו במשבר מוראלי ירוד ביותר בשל המצב הכלכלי הירוד במדינה ובשל מצב החימוש בחזית.
במקום זאת הוא נאלץ לתמוך באסטרטגיה הצרפתית- הישירה. הסכמה זו נבעה מקיומם של יסודות אסטרטגיים משותפים לאסטרטגיה זאת ולאסטרטגיה העקיפה שלו: המנעות ממלחמת התשה, שימוש רחב בגורם ההפתעה הכרעה קצרה ומהירה של המערכה ויתכן גם של כל המלחמה כולה.
ההכנות לתכנית הצרפתית דירדרו את היחסים בין לויד ג'ורג' לבין שאר המצביאים הבריטים. פרשיה זו העניקה את המימד האישי הברור שהיה לויכוח האסטרטגי החריף ביותר במלחמת העולם הראשונה בין לויד ג'ורג' לבין הפיקוד הבריטי הבכיר- מימד שהיה חלק בלתי נפרד מויכוח זה. התוכנית הצרפתית נכשלה בתחילת אפריל 1917 בגלל
חשיפתה המוקדמת בפני הגרמנים ולאור הערכותם של האחרונים בקו הגנה חזק ויעיל יותר.
בעקבות כישלון זה איבד לויד ג'ורג' חלק מבטחונו האסטרטגי. מעצמות הברית עמדו על פרשת דרכים באותה תקופה מכיוון שרוסיה ואיטליה לא יכלו למלא את התחיבויותהן, כל אחת מסיבות שונות (היתה גם דעה שיש להוציא חלק ממדינות הציר מחוץ למלחמה בעיקבות כך.
ב5- במאי התקבלה החלטה להביא להכרעה משמעותית בחזית המערבית יש להמנע מלבצע פעולות רחבות בעומק שטח האויב ולהתמקד בפעילות צבאית בעלת אופי של התשה בהיקף קטן לאורך קו החזית. אסטרטגיה זו היתה למעשה קו הפעולה שאימץ פטן, המפקד הצרפתי החדש (הידוע באמרתו "הם לא יעברו") שטען לאסטרטגיה ישירה.
באוגוסט אותה שנה נראה היה בבירור כי תוכניתו של פטן מסתבכת ואינה משיגה את מטרתה ולכן לויד ג'ורג' ניסה פעם אחרונה את האסטרטגיה האיטלקית להפלת האוסטרים. מעצמות הברית לא יכלו לתת לאיטלקים עזרה צבאית רבה ולכן האיטלקים החליטו להתארגן להגנה בלבד ולקדם התקפה אוסטרו-גרמנית צפויה. כך נעלמה האסטרטגיה האיטלקית
מזירת האסטרטגיות העקיפות של לויד ג'ורג'.
החזית הארץ ישראלית
בתקופה זו החל לויד ג'ורג' לגבש את האסטרטגיה העקיפה, השלישית שלו במלחמת העולם הראשונה: מערכה מכרעת להוצאת האימפריה העותומנית ממעגל המלחמה. מערכה זו, שתוכננה להתבצע בא"י, נתפשה ע"י לויד ג'ורג' כלב הפעילות של מעצמות הברית ב1918-. בכדי למנוע גם את הכשלתה של אסטרטגיה עקיפה זו, על ידי הפיקוד הבריטי הבכיר
תמך לויד ג'ורג' ברעיון של הקמת גוף על מדיני צבאי של מעצמות הברית לניהול האסטרטגיה של המלחמה.
לויד ג'ורג' החיה למעשה את הפעילות הבריטית בא"י, עם מינויו של גנרל אלנבי למפקד הכוחות הבריטיים בא"י ובמצרים, לאחר כשלונותיו של המפקד הקודם. עם המפלה האיטלקית בקאפורטו באוקטובר 1917 חלה האצה בגלגול התוכנית האסטרטגית של לויד ג'ורג' בחזית א"י.
בדצמבר 1918 הגיעו הישגי אלנבי לשיאם עם כיבוש ירושלים. בינואר 1918 ובפברואר היתה המלצה לניהול פעילות צבאית משמעותית של מעצמות הברית בחזית א"י, כדי להביא בסופו של דבר להוצאת העותומנים מהמלחמה. גם ראשי הצבא בא"י היו סבורים כך וראו את המשך המלחמה באופטימיות.
בשל כך גבר בטחונו של לויד ג'ורג' באסטרטגיה העקיפה. כך במהלך מרץ 1918 החל לבצע צעדים ראשונים והכנות להעברת יחידות שונות לחזית הפעולה בא"י, אולם התוכנית האסטרטגית העקיפה בחזית א"י נקטעה באיבה, ב21- במרץ 1918, עם פתיחת המערכה הגרמנית בחזית המערבית שריתקה לשם כוחות גדולים.
מ21- במרץ ועד 11 בנובמבר היתה זאת מלחמת תנועה שבה הפגינו הטנק והמטוס את כוחם. המתקפה הגרמנית ממרץ נכשלה ובעיקבותיה התנהלו מתקפות נגד של מעצמות הברית שהביאו לנסיגת הכוחות הגרמניים ולכניעתם. במקביל לפעילות הצבאית הכרעת של מעצמות הברית בחזיתות א"י והבלקן מספטמבר 1918 הביאו להתמוטטות ולכניעת בולגריה,
האימפריה העותומנית ואוסטריה עוד לפני כניעת גרמניה.
לויד ג'ורג' הבין כי לאור האבדות הכבדות בחזית זו קשה מאוד לנצח הוא המליץ על גישה עקיפה והתשת גרמניה ע"י סילוק בנות בריתה מהמלחמה. בכל מקרה בהתקפה גרמנית גדולה בחזית המערבית ניתן להעביר לשם כוחות במהירות על מנת להגן על צרפת, בדיוק כמו שעשה המרשל פטן.
מכל מקום המשך המלחמה נטה לטובת מעצמות הברית לאור העזרה הרבה שהגישו להם האמריקאים אותה קידמו הבריטים בברכה.
עקרונות המערכה על פי קלאוזביץ
מירון יצחק המביא סקירה מקיפה על מחשבתו של לויד ג'ורג' טוען כי ה'אסטרטגיה עקיפה' (ראה הרחבה בהמשך) היתה מלווה לאורך כל הדרך בסממנים מתורתו של קלאוזביץ, שטען נגד מלחמת התשה וסחבת, וכן מעקרונות אחרים, אף שנכתבו עוד פני המלחמה המודרנית.
קלאוזביץ חי בסוף תקופתו של פרידריך הגדול והיה מצביא דגול. לפי דעתו הרי אין מרשם בטוח לניצחון אולם רצוי קודם כל להשיג עליונות פיזית ורק אם דבר זה אינו נמצא הרי אנו אמורים למצוא את נקודות התורפה של האויב:
1.בכל מקרה שלא בטוחים בניצחון ההגנה עדיפה על ההתקפה.
2.המושג הטהור של מלחמה פרושו שימוש בלתי מוגבל בכח. המלחמה היא מעשה של אלימות בכל המובנים הקיצוניים שלה.
3.המטרה המידית של האויב צריכה להיות השמדתו.
4.האמצעי העיקרי להשגת מטרת המלחמה הינו ההלם הנפשי והפסיכולוגי. "אובדן הכוחות הנפשים של האויב הוא הסיבה העיקרית להכרעה בקרב"(אנו רואים זאת אצל האיטלקים)
5.רק קרבות גדולים, לפי דעתו, יכולים להיות מכריעים לגבי המשך הלחימה או הפסקתה.
6.המערכה העיקרית צריכה להיות מכוונת כלפי מרכז הכובד של האויב.
להלן מספר עקרונות המתגבשות מתוך עקרונותיו של קלאוזביץ:
1.עקרון המטרה-מטרת כל פעולה במלחמה היא שלילת כוחו של האויב.
2.עקרון ההשפעה-יש להכנס לקרב בנקודה המכרעת עם מספר החילים הגדול ביותר שאפשר לגייס.
3.עיקרון ריכוז הכח-יש לשמור על ריכוז הכוחות ולהיות תמיד החזק ביותר; החזק ביותר או הצבא הרב ביותר, לרוב מנצח.
4.עיקרון החיסכון בכח- מי שנמצא במקום בו כוחותיו אינם מנוצלים עד תומם הרי הוא למעשה מבזבז את כוחו ודבר זה יכול להיות בעוכריו.
5.עיקרון ההסחה- המלחמה אינה דבר עצמאי אלא היא קשורה בגורמי מדיניות ואוכלוסיה שונים.
6.עיקרון ההפתעה- להפתעה יש גם השפעה על הנפש ולא רק על הכח. אי לכך מומלץ להשתמש בהפתעה במלחמה.
7.עיקרון ניצול ההצלחה-בלא רדיפה הרי ההצלחה אינה שלמה (עיקרון שנוצל בעיקר בא"י).
לויד ג'ורג' ראה את תחילת המלחמה בצורה שונה ממה שראו אותה כל השאר. הוא טען לניצחון ראשון ומוחץ היות ובמלחמה מתישה דעת הקהל תחלש והמורל ירד, דבר שישפיע על מהלך המלחמה, כמו שקלאוזביץ טוען כי המלחמה איננה דבר עצמאי.
באשר לעצם העקרונות של האסטרטגיה העקיפה שהופעלו על ידי לויד ג'ורג' הרי שבכל זאת קיים קשר הדוק ביניהם עם האסטרטגיה הבריטית המסורתית. הדבר התבטא בעצם האיתור המתמיד של נקודות החולשה של האויב, בדומה לקלאוזביץ, בשלב התכנון של התוכנית, שהיו לרוב מצויות באגפי ההגנה שלו. אגפים אלה היו תמיד מטרות נוחות
לפגיעה קשה באמצעות כח מחץ משולב של צי נייד, מהיר וחזק, וחיל נחתים מאומן (עוד מימיו של האדמירל נלסון). נראה כי לויד ג'ורג' למד עניין זה בטרם העלה את תוכניתו על הכתב.
גם בעיקרון ההשמדה של קלאוזביץ שהוזכר לעיל, דגל לויד. עד יוני 1916 לא יכלו מעצמות הברית להפעיל תוכנית אסטרטגית התקפית בחזית המערבית. גרמניה הפעילה את מערכת ההתשה הרחבה הראשונה במערכת ורדן שהחלה ב15- בפברואר 1916. גרמניה הפעילה נגד צבאות צרפת לבריטניה אסטרטגיה שלא היתה שונה במהותה מזאת של מעצמות
הברית. כך נראה ששני הצדדים הלוחמים בחזית המערבית אימצו את עיקרון ההשמדה של קלאוזביץ, בניגוד לעמדותיו של לויד ג'ורג' הטוען כי מלחמת ההתשה כפי שהיתה נהוגה במלחמת ורדן הינה אסטרטגיה ישירה ופסולה, גם קלאוזביץ עצמו טען כי השמדה הדדית טוטלית אינה רצויה ולא רק היא חייבת להביא לכניעת אחד הצדדים.
יש לציין כי גם בהיותו מנוטרל מפעילות הוא פעל כאופוזיציונר לגישה הישירה. לויד ג'ורג' שניהל במחצית הראשונה של 1916 מגעים שוטפים רבים מאשר בעבר עם אנשי הצבא והיה מעורב היטב בנושאים צבאיים במסגרת תפקידו כשר חימוש, למד והכיר היטב את מאפייני המלחמה בחזית המערבית. למידה זו אפשרה לו לגבש ולהשחיז את כלי
הבירות שלו כלפי האסטרטגיה הישירה ולחזק במקביל את השתכנעותו העצמית בקו האסטרטגי שלו. בצורה זאת עלה לויד ג'ורג' במחצית השניה של 1916 לא רק על קו הפעולה הביקורתי כלפי האסטרטגיה בחזית המערבית אלא גם על ניסיונות להחיות את האסטרטגיה העקיפה.
אחד העקרונות התפישתיים שהיו מקובלים באסטרטגיה העקיפה היתה האמונה בעליונות ההגנה על המתקפה, זאת כאשר מתמודדים שני כוחות צבאיים בעלי עוצמה שווה, פחות או יותר. שני הצדדים הגיעו בחזית המערבית למה שקלאוזביץ כינה "נקודת השיא" שאינה אלא סופה של התקפה מתמשכת שלא הניבה הכרעה, והלכה ואיבדה את עוצמתה- במצב זה
השלב הבא של הלחימה היה הגנה. פרדוכסלית, קלאוזביץ על אף היותו מאבות האסטרטגיה היבשתית, קבע עוד בטרם הופיעו כלי הנשק המשוכללים כי "צורת המלחמה ההגנתית חזקה מההתקפה". מדברי לויד ג'ורג' משתמע בבירור שעיקרון זה לא היה ישים בתנאי המלחמה שהתפתחו בחזית המערבית, כל עוד לא היתה למעצמות הברית עדיפות מספרית
מספקת וכח אדם. מול עיקרון זה העמיד לויד ג'ורג' את עיקרון ריכוז כוחות מכסימלי בנקודת התורפה של האויב במקום שאין הוא מסוגל לרכז כוחות רבים. לויד ג'ורג' גינה את המפקדים הבריטים שסירבו לקבל עיקרון זה.
דברים אלו עלו בקנה אחד עם רעיונותיו של לויד ג'ורג' לעבור ממצב הגנה בחזית האיטלקית למצב למצב של התקפה מוחצת ומכרעת על אוסטריה. בהתייחסותו לתוכנית של לויד ג'ורג' הנזכרת טוען ההסטוריון לידלהארד כי קציני הצבא הבריטי והצרפתי לא הכירו "באמת הבסיסית של האסטרטגיה שאין זה ודאי שריכוז כוחות במקום אחד בחזית
המערבית יצליח, אלא אם תועמד לצידו פעולת הסחה הולמת להסטת כוחות האויב למקום אחר". כך בהזניחם את היתרונות המקופלים בפעולה רצויה בחזית האיטלקית- פעולה שלא תבעה העברת כוחות משמעותיים מהחזית המערבית אליה- החמיצו המטות הכללים של בריטניה וצרפת מערכת הסחה אפשרית מוצלחת בחזית האיטלקית, שיכולה היתה לעלות
בקנה אחד עם האסטרטגיה העקיפה של לויד ג'ורג' מחד, ועם תורתו של קלאוזביץ הטוען כי הסחה היא אחד מיסודות הניצחון.
לאחר המלחמה
גרמניה הוכרחה לפצות את המנצחות. הקיסרות האוסטרו-הונגרית התפרקה ומדינות חדשות נוצרו. את המזרח התיכון שהיה קודם לכן בשליטת העותומנים חילקו הבריטים והצרפתים בינם לבין עצמם.
המשא ומתן נפתח בלונדון ולויד ג'ורג' וריבו נועדו ב1- באפריל 1917. אף כי התחייבו שלא לגלות את דבר המשא ומתן עם הקיסר קארל דיברו במעורפל על היתרונות שבשלום נפרד עם אוסטריה-הונגריה. חוזי השלום נושאים עליהם את חותמו של וילסון. מפת אירופה החדשה שורטטה בהתאם לאותו עיקרון של "הגדרה עצמית של הלאומים" שהנשיא
הכריז עליו כעל חוט שני המוליך אל הצדק והשלום.
תפיסתו של וילסון, נשיא ארה"ב, לאחר מלחמת העולם הראשונה היתה "ביטחון קבוצתי" כלומר כל מדינה לעצמה: לא יהיו יותר בריתות וקבוצות של מדינות וסיכסוכים יוסדרו ע"י חבר העמים. (לעומתו גם קיסינגר וגם בז'זינסקי לאחריו התנגדו לתפיסתו של וילסון והיו בתפיסה פסימית ומפוקחת: לכיוון של תאוריית "מאזן הכוחות" בו יש
משקל לבריתות וכן ל"מאזן האימה" המשלב בתוכו אלמנטים של כח גרעיני). השפיעו עליו רבות גם הבחירות לקונגרס הובאו בחשבון אצלו בויכוחים על הפיצוי שאותו צריכה ארה"ב לקבל.
בבסיס התאוריה ישנם מספר אלמנטים. הראשון הוא מידת המוחשיות של המקרה. אלמנט שני הוא היחס לבריתות. לפי תאורית מאזן הכוחות יש בריתות אבל המאפיין את המערכת הוא גמישותם על פי האינטרסים, לעומת תאורית הביטחון הקבוצתי הקובעת כי ברית אחת מנצחת ומכרעת. 'עיקרון ההרתעה' על פי מאזן הכוחות הוא בו החלשים מנסים
לבלום את החזק ולהרתיע אותו מלנסות להשיג הגמוניה.
חוזי השלום נערכו לפי הכרעתם של שלושה מדינאים דמוקרטים שכל אחד העמים באירופה היו סבורים כי גרמניה היא האשמה במלחמה. הם היו מלאי חששות נקם והמדינאים הבינו זאת. לויד ג'ורג' קיבל הנחיה מקהל בוחריו להטיל על האויב תשלום פיצויים, ואלמלא השיג את שביתת הצי הגרמני עוד בשעת שביתת הנשק כי אז היה הציבור הבריטי
ודאי דורש ממנו להסביר מה ראה להקל במקרה זה. מכל המדינאים הללו, דווקא לויד ג'ורג' לא יכול היה לנהוג במידת הרחמים כלפי גרמניה- ראש הממשלה הבריטית- מחויב היה בפירוש על פי רצון שולחיו, ללכת בדרך של שכר ועונש (דבר מובן לאור האבדות הכבדות שסבלה בריטניה).
הוועידה נפתחה ב18.1.1919-. זה היה כינוס מיוחד במינו בהיסטוריה כי המלחמה שזיעזעה את כל הרוחות בכל המקומות פעלה להגדיל את כל מיני הטינה שבלבבות. "פריס זו של ועידת השלום" נכתב "חדלה להיות עיר בירתה של צרפת. אלא הפכה למלון אורחים".
לויד ג'ורג' לא ויתר במה שנוגע לו אולם כלפי אחרים ניסה להיות יותר גמיש. אבל חלף חבל הריינוס הוצע לצרפת יתרון אחר: ביטול פיקודי הצבא בגרמניה והעמדת שיעור צבאה על מאה אלף איש, אזור על עברו הימני של הריינוס והתחייבות מצד שתי המדינות בחתימת וילסון ולויד ג'ורג' להגן על אדמת צרפת מפני תוקפנות. קלימנסו
נכנע בפני האנגלים, אבל כשהקונגרס האמריקאי סירב לאשר את ההתחייבות ראתה צרפת כי נגרע חלקה וכי נפתתה לוותר על חבל הריינוס בעבור פיסת נייר ואז נאמר כי צבא צרפת ניצח במלחמה אך קלימנסו מכר את הניצחון.
למרות שארה"ב היתה שותפה מלאה במלחמה ניסה לויד ג'ורג' לדחוק אותה מאזור:
"WE SHOULD NOT LET THE UNITED STATS INTO EUROPE AND ABOVE ALL INTO SO DOMINANT A POSITION AS CONSTANTINOPLE"
לסיכומו של ענין בכל מה שנוגע לראש הממשלה האנגלי, הוא הצליח להביא לאנגליה פיצוי טוב: את כל צי גרמניה (שגרמניה מסרה אותו עם שביתת הנשק ושטובע אחר כך על ידי מלחיו בסקפה פלו) ואת צי המסחר שלה אזור השפעה בארם נהריים, את ארץ ישראל את טנגניקה, זו החשובה במושבות גרמניה באפריקה, חלק בכסף הפיצויים, וההכרה
בזכותן של הדומיניונים, להשתתף בעריכת החוזה ולשלוח נציגים מיוחדים לחבר הלאומים, ונקודה זו זכורה לו לטובה.
הוא היה תמים דעים עם צרפתים כי הסכנה העיקרית נעוצה בצבאותיהם של גרמניה וגם הסכים שיש לקרוע מעל גרמניה ומעל אוסטריה את הנפות שאינן גרמניות, אום כאן היו האינטרסים שונים: צרפת ביקשה למוטט את גרמניה מבחינה כלכלית ואילו האינטרס האנגלי היה להשיב אותה לאיתנה על מנת שיהיה ניתן לסחור עימה. משום כך הטיל לויד
ג'ורג' את השפעתו לכף הזכות והמתקת הדין. הוא התנגד לדעה שנשמעה כי יש לקרוע את חבל הריינוס מעל הרייך או כי יש למסור לפולנים את כל שלזיה העילית, חבל התעשיה העשיר או שיש להכניס לחוזה סעיף שלפו ראשיות בעלות הברית להחזיק בחלקים מסוימים של גרמניה במשך חמש עשרה שנים. לויד ג'ורג' אסף מסביבו בפריס את חברי
הקבינט של האימפריה הבריטית ודאג לכך כי גורלה של שלזיה עילית יקבע על פי משאל עם בין תושביה.
כשנמסר לגרמנים על פרטי ניסוח החוזה חשבו אותם למדהימים בחומרת הדין שבהם ולתנאים שמן הנמנע למלא אותם היות וסתרו הנחות קודמות. כל התכנית היתה בעיניהם כאילו נערכה בכוונה כדי לשעבד את ארצם לדורות. מצד אחד תקופח גרמניה מכל נישקה ותוצג בעירום לפני אויביה ומצד אחר רשאיות בעלות הברית לדרוש ממנה סכומי כסף
אשר לא יאמנו תוך קבלת בטחון לתשלום הכסף את גרמניה עצמה. כלומר מצדו הכלכלי היה החוזה קשה יתר על המידה והיה בו כדי להזיק ליציבותו של המשטר הרפובליקאי הגרמני שבעלות הברית היו צריכות לתמוך בו. אולם בעוד שהאנגלים נתנו דופי בחוזי ורסאי בגלל חומר הדין שבו הרי בצרפת היתה הדעה השלטת כי קלימנסו מתוך שנטה
לוותר לאנגלים הניח לאויב עוד כח רב מכפי הצורך והמותר.
אוסטריה, הגורם המניע למלחמה, חלפה. ההונגרים הכריזו על עצמאותם ומיד פשטו עליהם הרומנים הצכים והסלובקים ונפרדו מעליה. הסרבים ניצלו את ניצחונם בפאת דרום. נשאר ממנה רפובליקה בת שישה מליון נפש שנאסר עליה להתאחד עם גרמניה ללא הסכמת חבר העמים.
למרות שלויד ג'ורג' דאג ראשית לבריטניה לא ניסה להערים על שותפיו. כך לדוגמא אנו רואים באיטליה שעזרתה למלחמה היתה מפוקפקת- הוא אינו מנסה להערים עליה ומחפש דרכים לפצותה.
סיכום העבודה
עבודה זו סקרה את תרומתו לויד ג'ורג' למאמץ המלחמתי ותרומתו בכלל לאומה הבריטית במלחמת עולם הראשונה.
מאפיין ראשון בולט במעלה הוא התערבותו בכל מה שנוגע לענינים צבאיים אסטרטגיים, אף כשהוא לא מונה לכך:
1.הנהגת שיטת השיירות במסעי האוניות.
2.שליחת צבא לאיטליה לאחר מפלתה בקרב קאפורטו, אל עף התנגדות שרים רבים הבממשלה.
3.הקמת פיקוד עליו משותף לכל צבאות בעלות-הברית. הוא הדיח את הרמטכ"ל הבריטי סר וילאם רובטסון שהיה ממתנגדיו, והכפיף את המפקד הבריטי בחזית המערבית, דגלס הייג, למפקד הצרםתי פוש.
4.הוא שכנע את וילסון להקדים את משלוח החיילים האמריקאים ובכך זירז את קץ המלחמה.
מאפיין שני הוא גישתו לאסטרטגיה עקיפה במלחמה- הוא ראה את המלחמה בחזית המערבית במלחמת התשה שלא תשיג כלום וניסה להתיש את בנות בריתה של גרמניה על מנת שאלו, בדרך עקיפה, יבואו להתשת גרמניה עצמה, דבר שלא הצליח בידו מסיבות שאינן תלויות בו.
מירון מעריך כי כניעתן של המדינות הנלוות לגרמניה בסוף 1918 אין בה כדי להוכיח כי האסטרטגיה העקיפה של לויד ג'ורג' אכן נכונה. אירועים אלו היו במידה רבה ביטוי לתהליך עצמאי שהתפתח בשלבים האחרונים של המלחמה. אירועים אלה היו במדה רבה ביטוי לאסטרטגיה הישירה והעקיפה שנקט למעשה מבחינה מעשית, מ21- במרץ 1918.
עם זאת להערכתו, ניתוח תפקודו האסטרטגי של לויד ג'ורג' במהלך מלחמת העולם הראשונה למרות כישלונותיו האסטרטגיים המבצעיים הרצופים מדגיש בבירור את העובדה שמלחמת העולם הראשונה היתה מלחמה של אובדן הזדמנויות. זאת כאשר נמנעה מלהביא להגשת אופציות אסטרטגיות עקיפות. זוהי להערכתו תרומתו האסטרטגית העיקרית של לויד
ג'ורג' בנושא נהול האסטרטגיה של מלחמת העולם הראשונה, הגם שהיא נשארה כענין תיאורטי שלא ניתן להוכחה.
האסטרטגיה הראשונה- המלחמה בבלקנים אכן נכשלה. אולם שתי האסטרטגיות העקיפות של לויד ג'ורג', בחזית האיטלקית ובחזית העותומנית בארץ ישראלית היו בעלות פוטנציאל לא מבוטל להנחיל למעצמות הברית פתח להכרעת המלחמה באמצעות הוצאתן של החוליות החלשות במערך מעצמות המרכז. עם זאת תוכניותיו של לויד ג'ורג' נתקלו
בהתנגדויות והסתייגויות לא עניניות שבסופו של דבר הוא לבזבוז זמן ולסחבת עד לנקודה שביצוען של אותן אסטרטגיות לא היה רלוונטי- מעשי או אפשרי מבחינת הנסיבות.
עניין נוסף אותו חידש לויד ג'ורג' הוא התערבות הפוליטיקאים במהלך המלחמתי, כמוזכר ליעל. אם עד לאותה תקופה את המלחמה ניהלו רק אנשי הצבא הרי לאחר מכן התערבו גם אנשי הפוליטיקה במלחמה. ניתן לראות זאת בשורה ארוכה של מדינאים לאחר מכן:
כמאל אתא תורכ, היטלר, צ'רצ'יל, בן גוריון, ועוד. אולם יותר מכל אימץ תאוריה זו סטאלין במלחמת העולם השניה כאשר התערב כמעט בכל מהלך ובסוף המלחמה אף כינה עצמו "גנרליסימו" (בימנו אנו ניתן לראות זאת אצל רוב המדינאים, ודוגמא יפה היא התערבותו של אריאל שרון, שר הביטחון בשנת 1982, שהתערב בתכנון מלחמת לבנון
ואף כפה דעתו על המערכת הצבאית).
מורגנתאו האנס שניתח את מהלכי המלחמה אומר כי ממשל טוב מוכרח איפוא להתחיל בביצוע מבצעים שונים. ראשית עליו לבחור ביעדיה ובשיטותיה של מדיניות החוץ שתהא נקוטה בידו לאור הכח המצוי לתמוך בהם במירב הסיכוי להצלחה. אומה המנמיכה את אופק ראייתה יתר על המידה ונמנעת מנקיטת מדיניות חוץ הנמצאת על נקלה בתחום הישג
כוחה, מסתלקת מתפקידה הצודק במועצת האומות. ארה"ב נתפסה לטעות זו בתקופה שבין המלחמות. כך יכולה אומה לקבוע את אופק ראייתה גבוה מידי ולנקוט מדיניות שאין ביכולתה לבצע מבצעים בהצלחה לאור הכח העומד לרשותה. זו היתה הטעות שביצעה ארה"ב במרוצת המשא ומתן לשלום ב1919-, כדברי לויד ג'ורג': "דומה היה שהאמריקאים
נוטלים לידיהם אחריות לאפוטרופסות בלעדית על'עשרת הדיברות' ועל 'הדרשה על ההר'; ועם זאת משהגיעו הדברים לכלל שאלה מעשית של עזרה ואחריות, סירבו הם בהחלט לעמוד בה". כלומר יכולה אומה לנסות ולמלא תפקיד של מעצמה גדולה בלי שיעמדו לרשות התנאים המוקדמים לתכלית זו ובכל היא קוראת לשואה, או בהיותה מעצמה גדולה
עשויה היא להפליג למדיניות של כיבוש ללא סייג, ומתוך כך להטיל את עוצמתה למעמסה גדולה מידי. כובשי עולם שלא עלה בידים למן אלכסנדר עד היטלר, מדגימים נקודה זו.
ברצוני לציין כאן כי הססנותו של לויד ג'ורג' מלהכנס למלחמה מזכירה במעט את הססנותו של צמברליין. הוא היה מעונין להיות משכין השלום היות והיה וחסיד ההידברות המילולית ולא הצבאית. צאמברליין הטעים כל הזמן את זכותו האישית כמתווך ומפשר ולאחר מעשה הזדרז להכריז על הישגיו. הכרזות התבוסתנות שהיו מהדהדות בעיתוני
בריטניה לא הוסיפו כבוד לראש הממשלה אולם הוא בשלו, ולא ההין להקשיב לסקרים גם מארה"ב על דעת הקהל לתבוסתנותו.
לויד ג'ורג' לא יכול היה לדעת, אולם התנגדותו זו להשפלה טוטלית של גרמניה ולהכנעתה מבחינה רוחנית ופיזית, אם היתה מתקבלת, אולי היתה חוסכת לעולם את המלחמה הנוראה שביותר שידע, מנגד יש להניח כי הישגיו הם שהביאו למלחמה זו.
אשר להפעלת עוצמה על ידו (כמוזכר בפרק השני) היו לו סיבות רבות להפעיל את מלוא העוצמה- האינטרס של בריטניה במלחמה היה חיוני ולכן הוא היה אמור להפיל את כוחתיו על פי הצורך, ולא מכל סיבה שניא, אולם בהמשך המלחמה כאשר האינטרסים גדלו לאור הפלישה לצרפת הוא הטיל למערכה יותר כוחות ואף ביקש מארה"ב התערבות. היו
לו כלים רבים: השפעה, כח, והבסיס הערכי והכריזמטי עליו נשען עזרו לו במאוד.
כמו כן הוזכרו גם הישגיו במדיניות הפנים.
ביבליוגרפיה
1.הרוורד מיקל, המלחמה בתולדות אירופה, הוצאת מערכות 1985.
2.וואלך י., "תורות צבאיות והתפתחותן במאות ה19- וה20-", מערכות, 1977.
3.טיילור א.י.פ., המאבק על השלטון באירופה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשל"א.
4.טלמון י., "תעודה ועדות- משמעותה האוניברסלית של האנטישמיות בעת החדשה", אחדות וייחוד, ירושלים, תשכ"ה.
5.מורגנתאו האנס, פוליטיקה בין האומות, אוניברסיטת שיקאגו, 1960.
6.קולונל מיינרצהאגן, פרקי יומן מזרח תיכוני, ירושלים, 1973.
7.מירון יצחק, לויד ג'ורג' מאפיינים מדיניים וצבאיים עיקריים, מלבורן, תשמ"א.
8.סמואל יצחק, אירגונים,מאפיינים, מבנים ותהליכים, הוצאת אוניברסיטת חיפה, 1990.
9.פיינר ס.א., האיש על גב הסוס, מערכות 1985.
10.פישר א.ל., דברי ימי אירופה, תל-אביב, תשי"ב.
11.קולדוול א.ו, קורות העולם, אוניברסיטת קרולינה, 1959.
12.קרל פון קלאוזביץ, עקרונות המלחמה,מערכות,תל-אביב,1950.
13.רוגר אשלי ליאונרד, על המלחמה,מדריך קצר לקלאוזביץ, מערכות, ת"א, 1977.
14."המהפכה הלוגיסטית", מערכות, 1979, 269.
1.GOLDSHTEIN ERIK, WINNING FOR PEACE, OXFORD, 1991.
2.LLOYD GEORGE, PEACE TREATIES, LONDON, 1938.
3.MARDER A.J., FROM THE DREDNOUGHT TO SCAPA FLOW, LONDON, 1961.
4.ROTHWELL V.H., BRITISH WAR AIMS AND PEACE DIPLOMACY, 1914- 1918, OXFORD, 1971.
5.TAYLOR A.J.P., THE FIRST WORLD WAR, LONDON, 1963.
6.WILLIAMSON SAMUEL R., THE POLITICS OF GRAND STRATEGY, CAMBRIDGE, 1969.

תגים:

אירופה · מלחמה · בריטניה

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "סקירת תפקודו של לויד ג'ורג' כמיניסטר התחמושת וכראש הממשלה, תוך נסיון לעמוד על ייחודו כאסטרטג מודרני וכמדינאי.", סמינריון אודות "סקירת תפקודו של לויד ג'ורג' כמיניסטר התחמושת וכראש הממשלה, תוך נסיון לעמוד על ייחודו כאסטרטג מודרני וכמדינאי." או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.