היישום אינו מחובר לאינטרנט

יצחק שמיר כממשיך דרכו של יאיר שטרן בלח"י

עבודה מס' 020819

מחיר: 228.95 ₪   הוסף לסל

תאור העבודה: סקירת פועליהם של שני האישים והשוואה סיטואציות בהן נתקלו, העבודה מסתמכת על ספרות עניפה וקטעי עיתונות.

7,230 מילים ,11 מקורות

תקציר העבודה:

האם שמיר היה ממשיך דרכו
של יאיר שטרן והלח"י


ראשי פרקים hy0819 -

1.מבוא והצגת הנושא

2.סקירה על דרכו וחשיבתו של יאיר שטרן
תולדותיו
מחשבתו המדינית

3.סקירת מהלכיו של שמיר.
ביוגרפיה קצרה
תפישת העולם של שמיר
תפישת העולם החיצון של שמיר
קויים לדרכי קבלת ההחלטות של שמיר
מדיניות החוץ של שמיר כראש ממשלה

4.סיכום-ניסיון להשוות בינהם

5.ביבליוגרפיה

מבוא והצגת הנושא
רבים מן המנהיגים הציוניים נזכרו לטובה במהלך ההיסטוריה הקצרה של תקומת
ישראל על אדמתו.אולם ללא ספק אחד המנהיגים אשר יזכרו יותר לטובה הוא
יאיר שטרן ז"ל מנהיג הלח"י אשר בדרכו ציוה לנו את החיים.

לח"י הוא ארגון יהודי מחתרתי בא"י שהתקיים בין השנים 1948-1940. 3
תקופות עיקריות ושונות זו מזו עברו על המחתרת:(ראה סיפרו של פנחס
גינוסר,מבוא והערות(
1.מ18- ביוני 1940, עם התפטרות דוד רזיאל מראשות האצ"ל ועד ה 12-
בפברואר 1942, יום רציחת יאיר: זוהי תקופת מנהיגותו של אברהם שטרן.
2.מה1- בספטמבר 1942 ועד 29 בנובמבר 1947: ההנהגה מורכבת מיצחק
שמיר, נתן ילין מור וישראל (שייב) אלדד.
3.מפרסום החלטת האו"ם ב29- בנובמבר על הקמת מדינה יהודית בחלק
מארץ ישראל ועד לחדלונה של "מפלגת הלוחמים": שקיעת לח"י.
י"ח "עיקרי התחיה" של יאיר שנוסחו על ידו בשנת תש"א בזמן הנהגתו את הלח"י
שימשו בסיס אידאולוגי ופוליטי בשביל לח"י. באותם- עיקרים ומושגי יסוד הדגיש
יאיר כי את נקודת הכובד הוותה המולדת ותפקיד התנועה לשחרר המולדת, האויב
הוא השלטון הזר (האימפריאליזם הבריטי), הדרך לחרות היא מלחמה בכוח הזרוע
כשעל התנועה לשאוף לבני ברית (שם,עמוד 20). כמו כן פתרון הסיכסוך יהיה בדרך
של חילופי אוכלוסיה. ישראל אלדד רואה בעקרי התחיה אידאולוגיה שורשית
ועמוקה שאינה תלויה בהתרחשויות. כך למשל, אין בעיקרים אלו זכר
לאנטישמיות, הוא אומר, זאת בעוד שהציונות בנוסחת ההרצליאנית דברה על בעיה
זו. "בעיקרי התחיה יש שאיפה למלכות ישראל לווא דווקא מכיון שרודפים אותנו
אלא מכיון שאנו זכאים לכך" אומר אלדד. בעיקרי התחיה לא מוזכרים גם
הבריטים. "נכון שהלח"י נלחמה בבריטים ,אך זה לא השורש. נ"ילי נלחמה בשלטון
זר אחר, בשם היות הארץ שלנו. היום הלחימה היא נגד הערבים. בעיקרים יש
שורש אידאולוגי שמשתנה בסיטואציות שונות". מוסיף אלדד. "גם בנין בית
המקדש (אחד מעיקרי התחיה) מהווה ביטוי לבנין מלכות ישראל וביטוי לגאולה
השלמה הכוללת שלילת הגאולה המוחלטת, שאיפה לקיבוץ גלויות ובסיס לרנסנס
רוחני". "עקרי התחיה", הוא מסכם "תקפים עד היום"....

מקורות:

פוליטיקה 1986,עמודים 16-18).
מן הדברים האלה עולה לכאורה כאילו יצחק שמיר חסר תפיסת עולם מוגדרת וברורה או שאם הוא בעל מערכת אמונות אזי זו מבולבלת וחסרת סדר הגיוני. לאמיתו של דבר עיון מדוקדק וקפדני בדבריו של שמיר משנת 1977 ואילך מראה כי לשמיר תפישת עולם מגובשת וברורה. הנושאים השונים בהם הוא דן הן בממשלה והן בראיונות עיתונאים
שונים חוזרים על עצמם, כשאין כמעט שינוי בתפישתו את נושאים לו. את הנושאים בהם הוא דן ניתן לחלק בחלוקה גסה לשניים: לנושאים הנוגעים לעולם החיצון ולנושאים הנוגעים לתפישה העצמית של ישראל. בנושאים הנוגעים לעולם החיצון מביע שמיר את תפישתו את אירופה, ארה"ב, האו"ם ומוסדות בינלאומיים אחרים, תפישתו את אש"ף
ונושא הטרור וראייתו את מדינות ערב ובכלל זה את מצרים. בנושאים הנוגעים לתפישה העצמית דן שמיר בנוש השואה, ובהיסטוריה היהודית, בא"י ובמדינת ישראל, במעמדה של ירושלים, ביהודי התפוצות, ראייתו את המנהיגות היהודית -ישראלית, ראייתו את המצב העכשוי וקריאתו לאחדות פנימית וכן בשאיפת ישראל לשלום. אלו, אם כן,
הנושאים העיקריים בהם דן שמיר בנאומיו ובראיונות עיתונאים שונים. להלן אפרט את ראייתו כל נושא מבין הנושאים הללו באופן כללי בכדי ליצור תמונה מהימנה של תפישת העולם ומערכת האמונות של שמיר.
תפישת העולם החיצון של שמיר
1.העולם
אחד ממאפייני הנאורביזיוניזם, הקיים לדעת אילן פלג כזרם דומיננטי בחברה הישראלית למן 1977, הינו הצגת העולם החיצון לא רק כעוין אלא כמעורב בצורה פעילה במאמץ להרוס את ישראל ואת האומה היהודית (ראה סיפרו של אילן פלג (BEGINS FOREIN POLICY 1977-1983 N.Y GREENWOOD PRESS 1987 PP.53 . זרם זה מציג את פני הדברים
כאילו עומדים זה מול זה "אנחנו", היהודים , לעומת "הם" הגויים. דיכוטומה זו מושגת לדעת פלג בעזרת שתי מערכות דימויים האחת חיובית והשניה שלילית ((IBID PP.57. מערכת הדימויים השלילית רואה בעולם מקום עוין, מסוכן ואנטישמי. מערכת הדימויים השלילית היא הדומיננטית לדעת פלג בין שתי מערכות הדימויים.
חלוקה דומה קיימת גם אצל שמיר. העולם נתפס אצל שמיר לא פעם כעויון. אלא שלא כולו עוין לחלוטין. קיימים בעולם זה גם גילויי אהדה ועזרה כמו, למשל, מערכת היחסים שבין ישראל לארה"ב. נאומיו של שמיר מעידים על ראיה חיובית של אוסטרליה, ניו-זילנד (דברי הכנסת , כנסת 9, מושב שלישי, עמוד 2766) (, תאילנד שהיתה בין
המדינות הראשונות שהכירו בישראל כשקמה (דברי הכנסת , כנסת 9, מושב שני, עמוד 4071). , הדנים שהצילו יהודים במלחמת העולם וכיו"ב.
הדעה כי 'אין לבטוח בעולם' היא עוד אחת ממאפייני הנאורביציוניזם . בזמן שפליטי ויאטנם התדפקו על דלתות מדינות האזור וישראל קלטה 100 פליטים, אמר שמיר: "אין הבדל בין מזרח ומערב. האנושות לא התקדמה במאומה בשלושים-ארבעים השנה שחלפו. כאז כן עתה, אותה אדישות אכזרית לסבל אנוש ואותה התעלמות מוחלטת מחובת האדם
באשר הוא אדם" (דברי הכנסת , כנסת 9, מושב שלישי, עמוד 966). בדברים אלו ניתן לראות כי עיתים שמיר מטשטש את ההבדלים בין המזרח והמערב ורואה את העולם כולו כאכזרי וכאדיש לסבל האנושי.
2.ארץ ישראל ומדינת ישראל
עם ישראל נתפש בעיני שמיר כעם סגולה שלו קשר בלתי נתק לדמוקרטיה וליהדות (ראה דברי הכנסת, כנסת 9, מושב שלישי, עמוד 521 ועמוד 1413.). ארץ ישראל נתפסת כמדינת עם ישראל כולו ולא רק של אזרחי ישראל (שמיר יצחק, בארץ ישראל, אוגוסט-ספטמבר 1985, עמוד 7). עבור שמיר קיימת חפיפה בין ארץ ישראל כולה למדינת ישראל.
מרכז הוויתו המדינית היא א"י, זאת הארץ בין הים לנהר... ע"י יהודים אשר יבואו מכל קצוות עולם ויחיו...כל אשר אנחנו עושים למענה אנו עושים (קיסטר יוסף ואחרים,עמוד 15).
הסכמי קמפ-דיוויד להם התנגד שמיר בזמנו וכיום (השימוש במונח 'כיום' בעבודה זו פירושו בעיני שמיר בהיותו בפוליטיקה) כמובן הם לדעתו ההסכמים ההסכמים שהם המפתח לשלום הם ה"קו האחרון של ויתוריה הטריטוריאליים והאחרים של מדינת ישראל". (שם)
ההתיישבות בכל חלקי ארץ ישראל הינה לדעת שמיר ההשג הגדול ביותר של הליכוד מאחר והתיישבות זו חוסמת את הדרך בפני חלוקת הארץ מחדש (גולן אביעזר, "המהפך במפת ארץ ישראל - השגו הגדול של הליכוד", בארץ ישראל, אפריל מאי 1985, עמודים (11, 5-4. אותן נקודות ישוב בא"י מהוות את עמוד האש ההולך לפני המחנה. כך תיאר
אותן שמיר גם בשעה שהיתה הפוגת מה בהתישבות: "ובישימון העצוב מאירים ישובי השומרון כנקודות אור באפלה, מנצנצים וקוראים להולכים בחושך: קומו והתעורר"(שמיר יצחק, "ישובי השומרון, נקודת אור באפלה", בארץ ישראל יולי, אוגוסט 1986, עמוד 20).
שמיר כמנהיגים אחרים רואה גם הוא במדינה המאוחדת והממלכתית את סוד עוצמתה של ישראל. מדינת ישראל בדברי שמיר מצטיירת כמדינה דמוקרטית, מדינת חוק, בעלת עוצמה ומסורת העושה דרכה במים סוערים.
5.מנהיגות ומיתוסים לאומיים
דמויותיהם של מספר מנהיגים משולבות בדבריו של שמיר. שמיר מדגיש את תרומתם של אלו לגאולם העם ואת עוצמתם של מנהיגים אלו. לא אחת משלב שמיר (בנוסף לסמלים דתיים) גם את דמויותיהם של הנביאים התנכ"יים שראו והתריעו בפני העם העברי ומנהיגיו על המתרחש. הכנסת כיום צריכה לשמש לדעתו בתפקיד מורת הדרך לעם התועה הזקוק
בכל עת להכוונה מתאימה.
בן גוריון מצטייר מדברי שמיר כמנהיג בעל עוצמה רבה. בן-גוריון היה המנהיג אשר הכריז על ירושלים כבירת ישראל היחידה והנצחית, הוא היה מנהיג אשר בכוח חזונו ראה את מכלול החזיתות שישראל עמדה בזמנו בפניהן, הוא ליכד את העם, בן גוריון לחם באומץ נגד חולשות הגלות והוא הוא זה אשר נצח על עליית ההמונים לארץ ישראל
(דברי הכנסת, כנסת 9, מושב שני, עמוד 393). מתוך דמות בן גוריון פורץ אור חזק אומר שמיר, המאיר הדרך להמונים (דברי הכנסת, כנסת 9, מושב שלישי, עמוד 432)
ידו של בן גוריון, "ניווטה את ספינת המדינה במים הסוערים "ובשעותיו הקריטיות של העם(דברי הכנסת, כנסת 9, מושב רביעי, עמוד 593). גם דמותה של גולדה מאיר מצטיירת כדמות "שידעה לזקוף ראש אל מול סכנות ולצקת אמונה ובטחון בלבבות חרדים (דברי הכנסת, כנסת 9, מושב שלישי, עמוד 551 וכן כנסת 9, מושב רביעי עמוד 668).
גולדה היתה לדעת שמיר מנהיגה פרגמטית אך גם מנהיגה הצמודה לבסיס איראי ומוצק שממנו "אין זזים בשום מצב ובשום תנאי"(שם).
דמותו של ז'בוטינסקי שבה ועולה מידי פעם בדברי שמיר אך התייחסותו אליו היא בעיקר כאל מנהיג אידיאולוגי. אל בגין לעומת זאת מתייחס שמיר שוב כמנהיג מוביל ומתווה דרך. בגין הינו המנהיג היהודי שימיו ולילותיו היו מלחמה בלתי פוסקת לגאולת העם (דברי הכנסת, כנסת 9, מושב שלישי, עמוד 4). מלחמתו היתה עתירת סבל
ויסורים, מלווה רדיפות וזרועת קוצים. הוא גם המנהגי אשר ידע בזמן המתאים להוביל את העם לשלום. עוד אומר שמיר על בגין, "למדנו לשאוב כוח מעומק הכרתו , מעוצמת אמונתו בצדקת דרכו והלכנו עמו ואחריו ללא מורא וללא היסוס (שמיר יצחק, בארץ ישראל, מרץ 1986, עמוד 8).
כיום מוטלת לדעת שמיר על הכנסת החובה למצוא פתרונות וארוכה לחוליי המדינה (דברי הכנסת, כנסת 9, מושב שלישי, עמוד 1413). התקפות על הכנסת הן התקפות מסוכנות על חוסנה של הדמוקרטיה הישראלית ועל כן יש להמנע מהן (שם עמוד 1414) הכנסת היא היא המוסד שצריך להיות בבחינת מבצר ומגדלור לעם (דברי הכנסת, כנסת 9, מושב
רביעי, עמוד 2242). עליה מוטל להנחות את ההמון בדרך. דומני שעולה מדברים אלו כי שמיר הוא "אלטיסט" הרואה בהמון כהולך בתלם, מודרך ע"י דמות 'האור החזק' של המנהיגים, שואב מהם את עוז רוחו וכוחו בכדי להמשיך וללכת. התקפות על מנהיגים אלו מהוות התקפות על מדינת ישראל כולה. בדבריו של שמיר קיימת לעיתים התייחסות
מטאפורית לנביאי ישראל התנכיים שניבאו והתריעו בפני העם ומנהיגיו על הדרך בה יש לבחור(למשל דברי הכנסת, כנסת 9, מושב שלישי, עמוד 521. לעיתים משתמש שמיר גם בדברי חזונם של הנביאים. למשל בדברי הכנסת, כנסת 9 מושב שני עמוד 451).
דמויות הנביאים הללו מצטיירות, בדומה לדמויות המנהיגים בדברי שמיר כסמל ומופת לעם בישראל ((Peleg, p. 78
בגין עשה שימוש רב בדבריו במיתוסים שונים מההוויה היהודית. פלג מציין שבגין השתמש במיתוס המאבק הנצחי בין היהודים לעולם, במיתוס העוצמה המדינית הבלתי מוגבלת, מיתוס הכבוד הלאומי וההדר (מושג שהיוה את אחד הערכים הבסיסים של התנועה הרביזיוניסטית כפי שהוטבעו ע"י ז'בוטינסקי). כמו כן הרבה בגין להשתמש בסמלים שיש
להם קשר "חזק" למוות ובכללם: סיפורי שמשון, בר-כוכבא, מצדה ויוסף טרומפלדור ((Ibid, p. 79.
גם בדברי שמיר שלובים מיתוסים אלו ואחרים אולם שמיר אינו מרבה להשתמש בהם כפי שעשה בגין.
6.הערכת המצב והצורך באחדות
"... ללא העוז, החוסן, הבטחון והעוצמה, לא נזכה בברכת השלום. לעוצמה מספר מרכיבים ובראשם הבטחון העצמי שלנו, האמון ביכולתנו והאמונה בעתידנו. כלכלה איתנה וחברה בריאה אף הם תנאים הכרחיים. גבולות בטוחים בארץ-ישראל הם תנאי נוסף. כוח צבאי שיש בו כדי להרתיע כל אויב ומתנכל ושביכולתו להדוף כל התקפה עלינו גם
הוא כורח המציאות באזורנו בעידן הזה. ולבסוף, מערכת יחסים בינלאומיים רחבה ועמוקה אף היא חיונית לבטחונה וחוסנה של המדינה. כל אלה הם מרכיבים של עוצמתו הלאומית שיש לשקוד על טיפוחם וחיזוקם" (שמיר יצחק, בארץ ישראל, נובמבר 1986, עמוד 7).
את דברים אלו נשא שמיר בעת הודעתו בכנסת על הרכבת הממשלה באוקטובר 1986. מדברים אלו נשקפת הערכת שמיר את המצב. הערכת מצב זו של שמיר דומה לסיטואציות אחרות (לא משבריות) בהן מתאר הוא את המצב. במוקד דבריו עומדת בדרך כלל הקריאה לאחדות, שיתוף פעולה וגישור בין הפלגים השונים בישראל.
ישראל נתפסת ע"י שמיר כמי שעומדת על סף תהום ובכל זאת כבעלת עוצמה ויכולת.
ללא ציות לחוק "ישמט הבסיס של הדמוקרטיה וניקלע לתוהו ובוהו מסוכן ביותר" (דברי הכנסת, כנסת 9, מושב שני, עמוד 4012). שמיר סבור כי ללא נכונות ללחום על השגי האתמול והמחר הרי שלא יתקיים ה"יש של היום" (דברי הכנסת, כנסת 9, מושב שלישי, עמוד 432). אין על ישראל להסתמך יתר על המידה על מעצמות העל וכמובן שאסור
לה לחזור על מקרה צכוסלובקיה שבשנת 1938 קרעו ממנה בשם ההגדרה העצמית את חבל הסודטים (דברי הכנסת, כנסת 9, מושב שלישי, עמוד 965 וכן דברי הכנסת, כנסת 9, מושב רביעי, עמוד 3445). להבדיל מצ'כוסלובקיה הרי ש"ישראל יודעת ותדע להגן על עצמה" (שם). המפתח להסדר נמצא ביד ישראל לטענת שמיר(שמיר יצחק, בארץ ישראל, מרץ
1986, עמוד 9).
את בעית ישראל אין לכרוך יחדיו, יש לראותן בנפרד, אומר שמיר(דברי הכנסת, כנסת 9, מושב רביעי, עמוד 3579). כך, למשל, מצדד שמיר בפירוז האזור מנשק גרעיני ומזהיר מפני שימוש שנעשה באזור בנשק כימי (שמיר יצחק, בארץ ישראל, אוקטובר 1985, עמודים 6-5). מלחמת שלום הגליל היתה מלחמת הכרח ו"האינתיפדה" נתפשת בעיני
שמיר כמלחמה נגד הטרור הערבי בישראל (שמיר יצחק, בארץ ישראל, אוגוסט ספטמבר 1985, עמוד 7). בשנים האחרונות ראה שמיר השתפרות במעמד ישראל, בזירה הבינלאומית אם כי לאחרונה בחודש אוקטובר 1989, הודה שמיר כי ישראל מבודדת עתה בארה"ב וכי שום גורם לא תומך בנו כיום (אברמוביץ אמנון, "דוח; נאות הלחם והמרגרינה" ,
מעריב 20.10.89, עמוד 1).
בעיותיה העיקריות של מדינת ישראל הן: בעית העליה, המלחמה בהתבוללות ובטמיעה, המלחמה בטרור הערבי, בעיית מציאת הדרכים להגברת מספר האוכולוסיה היהודית בגולן, ביהודה שומרון ובעזה, תיקון עוותים כלכליים חברתיים ומאבק באבטלה (שמיר יצחק, בארץ ישראל, מרץ 1986, עמוד 9).
בעיותיה המרובות של ישראל אינן מונעות ממנה להשרד ולהמשיך הלאה: "ישראל אינה מאבדת את עשתונותיה. ישראל מתמודדת, הודפת הסכנות וממשיכה בחייה ובהתקדמותה"(שמיר יצחק, בארץ ישראל, אוגוסט-ספטמבר 1985, עמוד 7).
לצד תאור בעיותיה של ישראל מרבה שמיר לקרוא לאחדות בישראל. כך אומר שמיר בכנסת התשיעית: "אין מנוס בימים אלה מההכרה שבעצם תלוי העיקר בנו, בעצמנו, בשלמותנו, באחריותנו, בהתמדתנו בחתירה לטוב, ליפה ולצודק אשר בתהליך התגשמותם הם היוצרים את הכוח עליו יכון עם ובו יבחן בשעות מסה לגורל" (דברי הכנסת, כנסת 9,
מושב שני, עמוד 1325).
בכדי להשיג את אותה אחדות יש צורך בצימצום אינטנסיבי של מלחמת הדעות(דברי הכנסת, כנסת 9, מושב שלישי, עמוד 4022). יש למנוע מאבקים בין חרדים לחילוניים (קיסטר יוסף ואחרים, עמוד 15). על התקשורת להמנע מנתינת ביטוי להאשמה עצמית(שמיר יצחק, "יצחק שמיר: עלינו להתמודד עתה עם בעית היסוד במשק ובחברה" בארץ ישראל,
דצמבר 1986, עמוד 17).
לציבור יש את הזכות לדעת אך לממשלה יש זכות שהיא חובה להבטיח את שלום הציבור, גם אם לעיתים משמעות הדבר אי פרסום העובדות מיד(שם).
המצב, טוען עוד שמיר, גורר את הכורח בממשלת האחדות הלאומית "למען לא להרבות מחלוקת בעם היהודי, למען תגבור האחדות הלאומית שאנחנו רואים בה ערך עליון והכרח בתקופה הזאת גם בישראל וגם בעם היהודי (שמיר יצחק, "קיום האחדות הלאומית מחייב אותנו לאחדות תנועתית", בארץ ישראל, ינואר 1987, עמוד 12. כמו כן, גולדשטיין
דוב, "שמיר: שרון "בוס"? שקר גמור!" מעריב, מעריב שבת, 14.7.89, עמוד 3).
7.השאיפה לשלום
"יהודים וערבים יחיו בארץ זו לעולמים, הם שייכים לארץ זו ועליהם להגיע בכל דרך לחיים של שלום, קיום ביחד, ללא אלימות. הדרך לכך קיימת, אין היא אוטופיה" (שמיר יצחק, בארץ ישראל, אפריל-מאי 1987, עמוד 47).
השלום הוא אפשרי, אין הוא אוטופיה אומר שמיר. "שלם עבורנו הוא חלק טבעי ובלתי נפרד ממורשתנו הלאומית... אנו מוקירים שלום ומשננים לילדנו את טובתו" (שמיר יצחק, בארץ ישראל, אוקטובר 1985, עמוד 6-5). שלום, אם כן, סבור שמיר הוא חלק מההוויה היהודית.
לשלום עם מצרים קורא שמיר "נכס לאומי" שיש לשמור עליו אך הוא חייב להיות שלום אמת(פרנקל יוסף, קיסטר יוסף , "על הנהגת התנועה לגבש את הכוחות החדשים, ולתת לכל אחד מהם אפשרויות ביטוי והשפעה מתאימות", בארץ ישראל ינואר- פברואר, 1986, עמוד (7-6 12
ישראל שואפת לשלום עם מדינות ערב כאשר רק משא ומתן ישיר לשלום הוא הפתרון היחידי לבעיות האזור (שמיר יצחק, בארץ ישראל, אוקטובר 1985 עמודים 6-5). ועידה בינלאומית מנוגדת למטרות ישראל ולא תביא לשלום אלא לסיכון היציבות(שמיר יצחק ואחרים, בארץ ישראל , ספטמבר-אוקטובר 1987, עמוד 10. וכן אחימאיר יוסף ויצחק
שמיר, "כן לשלום- לא לועידה בינלאומית", בארץ ישראל, יוני 1987, עמוד 5).
עם אש"ף אין לדבר. "על מה יש לדבר עם אש"ף? האם אש"ף יסתפק בפחות ממדינה פלשתינאית עצמאית? ובכלל, מה הוא שייך לכאן? מדובר בסיכסוך גבולות בין ישראל לירדן ואת הסיכסוך הזה יש ליישב במו"מ ישיר" (חריף יוסי, "שמיר הופתע לשמוע שהוא כל כך גמיש",מעריב, 30.12.88, עמוד 2ב'). עם זאת מוכן שמיר לדבר עם הפלשתינאים
ועם ירדן. את הבסיס לכך ואת הבסיס להסכם השלום העתידי יתנו הסכמי קמפ-דיוויד שבזמנו התנגד אליהם שמיר וכיום הוא רואה בהסכם תוכנית שתביא לפתרון.
קיימות מספר סיבות שבגללן שמיר מבקש לאמץ לדעת הפרשנים את הסכמי קמפ דיויד (חריף, עמוד 2 ב').ראשית, אין בהסכמים כל איזכור למדינה פלשתינית ולמושג של הגדרה עצמית. שנית, ע"פ ההסכמים צה"ל ישאר בשטחים וישראל תקבע את מספר המחנות הצבאיים שם ומיקומם. שלישית, ירושלים לא הוכללה בהסכם קמפ-דיוויד. רביעית, ההסכם
אינו מאזכר או מונע התנחלות יהודית בשטחים. יתר על כן, כל שינוי במצב טעון בהסכמת ישראל וזאת גם אם מדובר בהכנת הבחירות למועצה המנהלית של האוטונומיה ובקביעת סמכויותיה וגם אם מדובר בקביעת הסטטוס הסופי של השטחים.
שמיר יצא השנה עם תוכנית שלבים לפתרון הסיכסוך. תוכנית זו שתאפשר בחירות בשטחים אינה מהווה לדעת שמיר תכסיס שנועד להטעות את האמריקאים את הפלשתינאים ואת העולם. בעמקי ליבו, אומרים הפרשנים השונים, מבקש שמיר ללכת בעקבות בגין, להתחיל בתהליך שבסופו יושג שלום. אך אם הוא יגיע לכך חלוקות הדעות.
קויים לדרכי קבלת ההחלטות של שמיר
בספרו "מעשר ראשון" תאר ישראל אלדד את דרך עבודתו של שמיר במחתרת: "... דיבורו איטי, שקול. רציני חזק ועמוק. על כל פנים חזק ועמוק יותר מכוח מחשבתו התיאורטית. זה גורם לאופי מיוחד של עבודתו. הוא נוטל משהו לתוך מעגל מחשבתו, מתרכז בו, מתרכז בכל כובד ראשו וגופו, בכל כובד רצונו ומבצע. אלא שבאותו פרק זמן אין
הוא מסוגל לטפל ביעילות שווה גם בעניין אחר מכיוון שאין הוא עושה דבר ללא ריכוז מלא בו. בדרך פעולה שכזו ישנם צדדים חיוביים ושליליים כאחד. זה טוב מאוד לצעדים הראשונים של התארגנות המחתרת ואף לפעולותיה. ההתרחבות היא מאיש לאיש. מתווספים יחידים. ומיכאל אינו סומך על אחרים. הוא רוצה להכיר כל אדם ואדם. זה
גוזל זמן רב, אבל הוא מקבל רושם בלתי אמצעי מטיב האנשים. בדרך זו הוא גם מקים את ראשית העורף... אבל במידה שהפעולה התרחבה נצטמקו כוחותיו. מכיון שהוא רוצה לרכז כל דבר עד לפרט אחרון, הכל נעצר. המפקדים מתאוננים על כבילה זו. כל חופש פעולה אינו ניתן להם. כובד עם מהירות אינם מזדווגים יפה כנראה..." (שייב
(אלדד) ישראל, מעשר ראשון, (תל אביב, הוצאת חוק ותיקי לח"י) תשכ"ג, עמוד פ"ט).
הדמיון בין דרך עבודתו של שמיר אז במחתרת והיום, כשהוא ראש ממשלה רב. אין ספק, טוענים הפרשנים כי, "המקום ממנו הוא בא- ראשות לח"י ואח"כ במשך שנים, המוסד- הוא עדיין גורם מכריע בדרך קבה"ח וניהול המדינה אצל שמיר"(ברזל, עמוד 6).להלן אעמוד על מאפייני קבלת ההחלטות של שמיר כפי שהם משתקפים בעתונות.
שמיר, יש אומרים, מצפה, למשל, כי המקורבים לו ימנעו מחשיפה. שנות עבודה משותפות ומרובות דרושות בכדי לקנות את אמונו. שמיר אינו נוטר טינה ליריביו הפוליטים. ממשרדו אין כמעט הדלפות. את החלטותיו החשובות הוא מקבל לבד ורק ברגע האחרון הוא חושף אותן.
שמיר נתפס כמנהיג פאסיבי. יש אומרים כי אילו היה הופך לחבר קיבוץ היא נשאר עובד רפת" (לניר ניבה, עמודים 16-18). הדימוי שלו הוא כמי שמתחמק מעימותים ודוחה הכרעות, אך בדיקה מעמיקה מעידה לדעת בינה ברזל "שאת מה שבאמת רצה הוא גם ביצע". כך לגבי גניזת רעיון הועידה הבינלאומית, לגבי הקמת ממשלת האחדות, מסירת
משרד האוצר לפרס וצרוף השרים החדשים לממשלה. בעניין נסיעת הנשיא ללווית קיסר יפן הירוהיטו הכריע בניגוד לדעת שרי הליכוד ויועציו שחששו מכך. "פגישה בהיקף של למעלה מארבעה אנשים נראית לו כבר כאסיפה כללית" אמר על שמיר אחד ממקורביו (שם). ואכן, שמיר מתייעץ עם מספר מצומצם למדי של אנשים שלוקחים חלק ממשי בתהליך
קבה"ח. עם זאת היקף המגעים והמפגשים שלו הינו גדול.
מדיניות החוץ של שמיר כראש ממשלה
שלוש פעמים בעשור הנוכחי עמד, ועדינו עומד, שמיר בראש ממשלת ישראל. בפעם הראשונה, עם פרישתו של מנחם בגין התבקש שמיר על ידי הנשיא להרכיב ממשלה שהוצגה בפני הכנסת ב10- באוקטובר 1983. אחרי הבחירות לכנסת ה11- הוקמה ממשלת האחדות ו25- חודש אחרי הקמת ממשלה זו הציג שמיר את ממשלתו בפני הכנסת, ב20- באוקטובר
1986. תוצאות הבחירות לכנסת ה12- הביאו שוב להקמת ממשלת אחדות לאומית כששמיר נבחר לכהן כרוה"מ פעם שלישית למשך ארבע שנים.
בתקופות אלו נכתב על מדיניות החוץ של שמיר רבות בעיתונות. ישעיה בן-פורת כתב עליו, למשל, כי הפרספקטיבה ההיסטורית שלו אינה עולה על 5-4 שנים (בן פורת ישעיהו, ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, 14.4.89, עמוד 3). תומס פרידמן במאמר ב"ניו יורק טיימס" כתב כי בעיני שמיר, שהיה בעבר טרוריסט, הסיכסוך הערבי-ישראל מתנהל
לא על נתח עוגה אלא על העוגה כולה(גיינאי אראל, "בעני פרשן אמריקני: חזון המחר של שמיר הוא - יום האתמול", ידיעות אחרונות, 10.4.89, עמוד 1). חזון המחר של שמיר, לדעת פרידמן הוא של יום האתמול וכל שינוי יכול להיות רק לרעה לדעת שמיר, המנסה להמנע מפשרות. יוסי שריד כינה אותו, מנהיג משעמם וגס רוח כלפי
יריביו(שריד יוסי עמוד 9). ניבה לניר רואה בו מנהיג פסיבי נעדר חזון (לניר, שם, עמודים 16-18). נחום ברנע קרא לו שחקן ספסל שאינו יודע למסור את הכדור ולהתקדם (ברנע נחום, "האיש עם הכדור", ידיעות אחרונות, 12.10.89 עמוד 19). יואל מרקוס בעיתון "הארץ" כתב על שמיר את הדברים הבאים: "כשוך הסערה הולך ומתגלה יצחק
שמיר כפוליטיקאי החזק ביותר במדינה. חסין אש, עמיד מים, הוא מזכיר את דמותו של בלייק קרינגטון בסדרת הסבון "שושלת"(מרקוס יואל, "עוצמתה הבלתי נסבלת של החולשה", הארץ, 28.7.89 עמ ב/1).חשוב לזכור כי הביקורות והפרשנויות השונות שניתנו למדיניותו של שמיר (ורק מקצת מבינהן ציטטתי כאן) הן בבחינת דעות אישיות שנכתבו
לא פעם מתוך יריבות פוליטית ומכל מקום אינם קביעות המתבססות על נתוח מדעי.
התקופה הראשונה: 10.10.83-13.9.84
שמיר קיבל לידיו את ראשות הממשלה כשצה"ל היה עוד בלבנון, עם פרישתו של מנחם בגין מהתפקיד. שמיר המשיך להחזיק בידו גם את תפקיד שר החוץ באותה תקופה. למעשה, מדיניות החוץ הוכתבה לשמיר במידה רבה ע"י הממשל הקודם שהוא היה חלק ממנו. "אילו שמיר היה ראש הממשלה בזמן מלחמת שלום הגליל הרי שלא היה מתרחש מה שהתרחש.
בגין לא הסתכל על המפה. שמיר לעומתו היה שואל את רפול איפה תהיו ב 10:20? ואיפה תהיו ב- 10:23? שמיר היה צריך לדעת כל דקה וכל רגע מה שקורה", כך טוען ישראל אלדד לגבי שמיר. אילו שמיר היה רוה"מ אולי באמת מהלכי מלחמת של"ג היו שונים אך אין ספק שמשקבל לידיו את התפקיד הרי שהיה נתון במערכת לחצים חזקה שכללה
אופוזיציה חזקה, בעיות משמעתיות ודעת קהל עולמית שאינה אוהדת. שמיר לא נקט בקו אקטיביסטי לכאן או לכאן. הוא לא המשיך במדיניות הבטחון של שרון, אך גם לא השיב את צה"ל הביתה. פאסיביות זו הוכתבה לו לדעתי, מאותה הסיטואציה, מחוסר נסיונו, מהעבודה שתקופת כהונת ממשלה זו עמדה להסתיים כשנה אח"כ , מן המשבר
בקונסנזוס וגם אולי מעזיבתו של המנהיג הכריזמטי מנחם בגין את הנהגת התנועה. הוא, שמיר, נותר שנים רבות אח"כ מנהיג אפרפר לעומת דמותו הזוהרת של בגין.
מדיניות החוץ של שמיר המשיכה, אם כן, במידה רבה את המדיניות הקודמת והושפעה מהאילוצים הרבים הקיימים. במוקד מדיניות זו עמדה מערכת היחסים בין ישראל ללבנון. ישראל פתחה במלחמת "שלום הגליל" כדי לשים קץ להתקפות הטרור בגבולה הצפוני, הסביר לא אחת שמיר את מדיניות הליכוד (דברי הכנסת, כנסת 10 , מושב רביעי, עמוד
1910). ממשלת ישראל בקשה להבטיח השג זה לטווח ארוך מבלי שצה"ל ישאר על אדמת לבנון. מדיניות ישראל כוונה ליצור רצועת בטחון בלבנון וכבר אז צה"ל העניק גיבוי ועזרה לצבא דרום לבנון(שם עמוד 1546)
התקופה השניה: מ- 20.10.86 ועד לסיום הכנסת ה11-
שמיר קיבל לידיו את ראשות הממשלה 25 חודש אחרי הקמת ממשלת האחדות בכנסת ה11-. שיתוף הפעולה מערך-ליכוד אפשר תחילה את קיומה של ממשלה יציבה, שיש לה תמיכה רחבה. גם דעת הקהל בעולם הפכה אוהדת יותר מזמן מלחמת לבנון.
שמיר יכול היה לנצל יתרונות אלו אך גם בתקופה זו הוא לא הצטייר כמי שנוקט מדיניות אקטיבית, יוזמת, בעל תעוזה. שמיר הוסיף להצטייר כמנהיג אפרפר העונה תשובות קצרות לשאלות העתונאים וכמי שהתקשורת לא הרבתה לפרגן לו. היו גם כאלו שראו בו את המנהיג שהלך לחפש אחר האתונות ומצא מלוכה... ככל שחלף הזמן נכרה מתיחות
ביחסי המערך והליכוד על רקע רעיון הועידה הבינלאומית. האינתיפדה שפרצה ולא הפסיקה המחישה את הצורך בהסדר קבע באיזור. אך דווקא אז דומה היה כי שמיר מתבצר תחת רעיון המו"מ הישיר על בסיס הסכמי קמפ-דיויד. דעת הקהל בעולם ראתה את ישראל ושמיר כמי שאינם רוצים להגיע לפתרון ולשלום. הודעתו של חוסיין על התנתקותו
מהשטחים רק הגבירה את מבוכתה של ישראל. תחת למצוא פתרונות לסיטואציה החדשה שהתהוותה באזור נראה היה שוב שמיר כמי שמתבצר בעמדתו, נבוך, אפרורי וחסר יוזמה.
בסיכומו של דבר ראינו כי גם אם לממשלת האחדות היו הישגים אזי אלו לא היה עיקרם דווקא במדיניות החוץ של ישראל. מדיניות החוץ של שמיר בתקופות כהונתו זו כרוה"מ מצטיירת שוב כמדיניות פאסיבית וחסרת יוזמה. זאת על רקע של מתיחות ביחסי המפלגות הגדולות ולחץ פנימי וחיצוני על ישראל לקבל את הצעת ברעיון הועידה
הבנלאומית.
דוקא תקופת כהונתו השלישית נראתה, לפחות בתחילתה, כתקופה בה מטביע שמיר את חותמו כמנהיג חזק, שגם מאבקים פנים סיעתיים אינם יכולים לו. להלן אעמוד על מאפייני תקופה זו.
התקופה השלישית: 22.12.88-25.10.89
לראשונה נבחר שמיר לכהן כרוה"מ למשך ארבעת השנים הבאות בבחירות לכנסת ה12-. בחירות שאחריהן הוקמה שוב ממשלת אחדות לאומית.
לראשונה גם נכרה טביעת ידו של שמיר על מדיניות החוץ של ישראל. שמיר יצא עם תוכנית שלום והירבה בפעילות מדינית שכללה פגישות עם מנהיגים שונים. לראשונה, ניכרה מתיחות רבה ומשמעותית ביחסי ישראל -ארה"ב שהובעה בדברי שמיר במילים "יתכן עידן של מתיחות ביחסים עם ארה"ב (כותרות "מבט" מה17.10.89-). מתיחות זו, שתחילה
הודיעה במהלכה לשכת שמיר כי תוכנית ארה"ב לא מקובלת על רוה"מ דעכה באמירה כי "עד ביקורו הצפוי של שמיר בוושינגטון תפתר המחלוקת"(שיפר שמעון ומחניימי עוזי, "לשכת שמיר: תוכנית ארה"ב לא מקובלת על ראש הממשלה", ידיעות אחרונות, 23.10.89 עמוד 1).במקביל, בתקופה זו יחסיה של ישראל עם בריה"מ השתפרו ללא הכר.
שמיר מצטייר בתקופה זו כמנהיג עקשן, יש אומרים שמרן ונעדר חזון. אך גם כפוליטיקאי פרגמטי שהמפתח לסיכסוך נמצא כעת בידיו.
פרט לתהליך השלום הרי שמדיניות החוץ של שמיר בתקופה זו כללה ביסוס והרחבה של יחסי ישראל עם מדינות שונות.
סיכום
די קשה להשוות בין שמיר ליאיר למרות שנראה כי שניהם נוהגים לפי הקו המקיאבליסטי. שניהם חיו בתקופות שונות ושניהם היו בעלי מעמד שונה בניהול המדינה. נכון אומנם כי בעבר יאיר היה ימני ושמיר שמאלני אולם אין בכך כדי לאמר דבר על מהלכיהם לאחר מכן.
מבחינה אישית הרי שכמעט לא ניתן להשוות בין יאיר לבין שמיר.שניהם אנשים בעלי אופי שונה.שמיר הוא איש חלקלק אשר לא נוהג לקיים את הבטחותיו.יוסי שריד כינה אותו, מנהיג משעמם וגס רוח כלפי יריביו.לעומתו היה יאיר איש אשר ידע לקיים את הבטחותיו ואדם בעל חזון רחוק.
שניהם היו בעלי קו מיליטנטי אולם שמיר הינו יותר מתון מאשר יאיר.הוא אינו נוקט בגישה פוליטית מדינית עצמאית לחלוטין אלא הוא מוכן לקבל את המרות של ארה"ב שישראל היא כעין מדינת פריפריה שלה לעומת יאיר אשר נקט בגישה בדלנית במדיניות החוץ.
שניהם הם אנשים איכפתיים אשר מעונינים להיות תמיד "עם היד על הדופק". שמיר מבקש מהכפופים לו לדווח לו מידית על כל אירוע ויאיר אינו נותן לשום פעולה להתבצע ללא אישורו וללא בדיקותיו האישיות.
נראה כי שמיר הוא איש יותר פרגמאטי מאשר יאיר.יאיר הוא אדם אשר חושב כי הוא הוא יכול לשנות את העולם.הוא נלחם לבדו נגד כולם ותחושת הבדידות רק מוסיפה לו עונג.שמיר לעומתו אינו נלחם לבדו אם כי הוא אינו נרתע ממלחמות יחיד.גם הוא יכול לבדו לשאת "את כל משא העדה",אולם הוא מעדיף לרוב ללכת עם הזרם ולא להיות זאב
בודד. כך הוא הדבר במדיניות החוץ וכך הוא הדבר במדיניות הפנים.
אשר להשפעות הלח"י על שמיר
המעבר בישראל ממערכת "כעין קונסיוציונאלית" למערכת "הקורפורטיזם הליברלי" נכרת על ראשי הממשלה הישראלים. שמיר אף הוא תולדה מובהקת של שינוי זה. שמיר עשה שנים רבות באקזקוטיקה הישראלית. סביר להניח כי קיימת השפעה רבה של תקופת היותו ב"מוסד" הישראלי על שמיר. רעיונות לח"י והאידיאולוגיה שלה השפיעו כפי שראינו
על תפישת עולמו של שמיר ועל דרך קבלת ההחלטות שלו.
מדיניות החוץ של שמיר נבדקה במהלך עבודה זו בשלוש תקופות בהן כיהן שמיר כראש ממשלה בישראל. בשתי התקופות הראשונות מצטייר שמיר כמנהיג פאסיבי, אפרורי משהו. בתקופה השלישית ניכר שינוי מסוים במדיניות החוץ של שמיר. שמיר ניכר כמנהיג אקטיבי יותר, היוצא עם יוזמת שלום משלו ומרבה בפעילות מדינית. הפרשנים השונים
טוענים כי בוושינגטון ובבירות העולם האחרות יודעים כיום כי המפתח לפתרון הסכסוך טמון בשמיר.
ההטיות הקיימות במחקר העוסק בהשפעת אישיות המנהיג וכן העובדה כי אין בנמצא כיום עדיין בהישג יד פרטים מספיקים על שמיר שיאפשרו לעשות מחקר שכזה עליו, מביאים אותי לבדוק את ההשפעות המוסדיות על שמיר.
במוסדות האקזקוטיביים,רוכש המנהיג את המיומנות שלו ומתחיל את הטיפוס לצמרת.השפעת האקזקיטיבה על שמיר ניכרת. שמיר הצטרף ללח"י בגיל צעיר למדי, היה במשך שנים במוסד וכיו"ב.
להלן אבקש לבדוק את השפעת מחתרת הל"חי על שמיר. תקופת שמיר במוסד לוטה בערפל ולכן לא אתייחס אליה. עם זאת יש לזכור כי סביר להניח שתקופה זו השפיעה רבות על תפישותיו, דרכי קבה"ח שלו וכיו"ב.
מדיניות זו של הלח"י מזכירה במימדים מסוימים את תפישתו של שמיר עד היום, כפי שכבר ראינו בפרק "תפישת העולם של שמיר". כך,למשל, האויב כיום הוא אש"ף וחלק ממדינות ערב. המזרח התיכון נתפש גם בעיני שמיר כיחידה שגורל משותף לה. במרבית נאומיו הוא קורא לערבים לשתף פעולה עם היהודים בכדי להגיע לשלום.
שמיר עד היום לא רואה בסובייטים מוקצים מחמת מיאוס. נהפוך הוא, שמיר מבקש להעמיק את הקשר עם מעצמה זו. דמיון , אם כן, קיים בין התפישות המדיניות של הלח"י בתקופות השונות לתפישתו של שמיר.
התקופה השלישית של הלח"י מסמנת את דעיכתה של התנועה. אלדד מסביר את שקיעתה של התנועה בדברים הבאים: "ב47- מתחילה המבוכה של לח"י בנקודה הערבית. האצ"ל עבר באותה תקופה מיד לחזית האנטי ערבית ולנו קרה אסון, הבריטים ברחו לנו. אנחנו לא הספקנו להתפתח. האמת היא שלא רצינו שהאנגלים יצאו כך כי לא היינו בשלים לתפוס
את השלטון. כל הזמן כתבנו באותה תקופה על האנגלים "הם אינם יוצאים". טעינו בראיית המצב".
מן הפרוטוקול של ועידת הלח"י הראשונה מה20- במרס ועד 27 למרס 1947 שפרסם פנחס גינוסר, עולה כי שונה היתה ראיית המצב אצל חברי לח"י השונים. מגמת אורינטציה לברית המועצות הסתמנה באותה הועידה.
כך למשל, אמר בנאומו בועידה, אנשל שפילמן: "מקומנו בארץ בתוך מעמד הפועלים... אם לא תהיה חלוקה צודקת של אוצרות הארץ ואמצעי הייצור בין תושביה הפועלים לא נוכל לקלוט המונים... לח"י לא גמר את תפקידו, הוא חייב להמשיך בו בדרך של מפלגה, השואפת לההיפך למפלגת המונים" (אלדר עקיבא, "האופציה השמירית", הארץ,
3.11.88, עמוד 9).
שמיר בועידה דרש "לא לאבד פרופורציות". היתה זו קריאה לגמישות מסוימת ולפרגמטיות של שמיר שניכרת בו לעיתים גם כיום. באותה ועידה טעם שמיר שאין טען שמדינת ישראל תכריז על השתייכותה לגוש מסוים, אם כי לא שלל את הקשר לבריה"מ באומרו על הפלג הימני בתנועה "כאשר אתה מזכיר להם את השם רוסיה, אתה רואה עוית
אינסטנקטיבית של שנאה עד כדי האפלה גמורה של ההגיון". כבר אז באותה הועידה קרא שמיר לאחדות פנימית.
העמדות המשותפות, אם כן, לכל הזרמים באותה ועידה היו: נאמנות לארץ ישראל השלמה, אוריינטציה על בריה"מ או נטרליות וזיקה לסוציאליזם. אלא שבין יסודות אלו לא ניתן היה, לדעת גינוסר, ליצור הרמוניה ואחר שבועידה נחל הקו של גרא-מיכאל נצחון מכריע, כשהשמאל המרקיססטי תומך בהם, פרשו אלדד ואנשיו מהתנועה. אלדד אמר
באותה ההזדמנות "ריבונו של עולם, לא הכל הולך לפי מרקס".
ראינו, אם כן, כי לרעיונות הלח"י ולאידאולוגיה שלו יש השפעה, הניכרת בשמיר ובמדיניות בה הוא נוקט עד היום. אריה נאור סבור אף הוא כי נסיבות חייו של שמיר, ובכלל זה הנהגתו את תנועת לח"י הן שעצבו את אישיותו. כך , למשל, השקפת עולמו של שמיר היא כי יש להתרכז במטרה אחת. השקפה זו, אומר נאור, היא ביטוי קיצוני
לרעיון המוניזם מבית ז'בוטינסקי והיא שעומדת מאחרי הסיסמא 'המטרה מקדשת את האמצעים' שעמדה מאחורי פעילות לח"י. העולם נתפס עד היום, מאז שהיה שמיר בלח"י, בעיניו כרוחש תככים ומזימות, סבור נאור. שמיר רואה את פני הדברים כאילו על ישראל לפלס דרך מתוך ההנחה שכל המתרחש תלוי בנו, ברצוננו ובנחישותנו.
הפרשנים השונים מסכימים כי תנועת הלח"י השפיעה (ומשפיעה) על שמיר. אנו ראינו בסקירה דלעיל כי רעיונות משל הלח"י מעצבים בחלקם (יש יאמרו, מהווים גורם מכריע) את תפיסת העולם של רוה"מ. השפעה זו של לח"י על שמיר ניכרת גם במדיניות קבלת ההחלטות שלו.
לסיכום, ראינו את ההשפעות שיש על שמיר כאיש האקזקוטיבה. השפעות הנכרות על תפישת עולמו המוצקה, בתהליך קבלת ההחלטות שלו ובמדיניות החוץ שלו. בעתיד, בשעה שיחשפו פרטים נוספים על שמיר, ניתן יהיה אולי להרחיב את היריעה ולדון בשמיר כראש ממשלה מתוך פרספקטיבה רחבה יותר, שתראה את מיכלול כשלונותיו והשגיו, כרוה"מ
בתקופה האחרונה ובתקופות שלטונו הקודמות.
ביבליוגרפיה
1. אליסון, ת' גרהם, "דגמים מושגיים ומשבר הטילים בקובה" בתוך יחסים בינלאומים, מקראה, גלבוע איתן (עורך) עמ' 130-99.
2. בן מאיר יהודה, קבלת החלטות בסוגיות הבטחון הלאומי: היבט ישראלי, (תל אביב, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1987).
3. בן צבי אברהם, מושגי יסוד ביח"בל, שחקנים: הפרט והשפעתו על עצוב מדיניות חוץ , האוניברסיטה הפתוחה (ת"א, ההוצאה לאור של האוניברסיטה הפתוחה, 1982).
4. דברי הכנסת , משנת 1989-1977.
5. דורון גדעון, להחליט ולבצע: פרקים במדיניות ציבורית (ת"א , כיוונים, 1986), עמודים 81-51.
6. גינוסר פנחס (מבוא והערות), בצאת לח"י מהמחתרת, (רמת גן, הוצאת אוניבריסטת בר אילן, 1985).
7. ילין-מור נתן, לוחמי חרות ישראל - אנשים , רעיונות, עלילות (ירושלים, שקמונה, 1974).
8. ישעיהו ליבוביץ (עורך), האנציקלופדיה העברית, כרך לב, ערך "שמיר יצחק" (ירושלים, חברה להוצאת אנציקלופדיות בע"מ, תשמ"א) עמוד 87.
9. כץ עמנואל, לוחמי חרות ישראל, קיצור תולדות לח"י (ת"א, הוצאת האגודה להנצחה 1987).
10. שייב ישראל (אלדד), מעשר ראשון (ת"א, הוצאת חוק לתיקי לח"י תשכ"ג.
11. Peleg Ilan, Begin's Foreign policy, 1977-1983 (New York, Greenwood, Press, 1987.)

תגים:

מחתרת · מנהיג

עבודות נוספות בנושא:

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "יצחק שמיר כממשיך דרכו של יאיר שטרן בלח"י", סמינריון אודות "יצחק שמיר כממשיך דרכו של יאיר שטרן בלח"י" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.

אודות האתר:

יובנק הנו מאגר עבודות אקדמיות לסטודנטים, מאמרים, מחקרים, תזות ,סמינריונים ועבודות גמר הגדול בישראל. כל התקצירים באתר ניתנים לצפיה ללא תשלום. ברשותנו מעל ל-7000 עבודות מוכנות במגוון נושאים.