היישום אינו מחובר לאינטרנט

מעבר קשיש מביתו למוסד

עבודה מס' 020250

מחיר: 276.95 ₪   הוסף לסל

תאור העבודה: התייחסות לשלב קבלת ההחלטה ולשלב המעבר,סקירת גורמים שונים המשפיעים על הקשיש ועל בני משפחתו תוך התייחסות לתפקיד העובד הסוציאלי.

6,607 מילים ,16 מקורות ,1998

תקציר העבודה:

ראשי פרקים:
1.מבוא והצגת הנושא
2.תאוריות בנושא התנהגות קשישים
3.שיקולים בהוצאת קשיש מביתו
4.ההחלטה לצאת מן הבית
5.סקירת מחקרים אודות הוצאת קשיש מביתו
6.תפקיד הקהילה והממסד בשלב ההחלטה
7.תאור מקרים
8.סיכום העבודה
9.ביבליוגרפיה

מבוא
המעבר הסביבתי מביתו-מבצרו של האדם למסגרת מוסדית הוא אחד המעברים המשברים ביותר, ובחלקם הבלתי צפויים שהקשיש נחשף אליו בערוב ימיו.
אין זה שלב מעבר התפתחותי נורמטיבי וצפוי כאחד השלבים במעגל חייו של האדם.
מצב המחייב שינויים בכל תחומי חייו של הפרט ומשפחתו. שינויים אלו כרוכים לרוב באובדנים רבים, מחייבים גיוס משאבים וכוחות על מנת להתמודד ולהסתגל למערכת ולצורך חיים שאינם דומות לחיי האדם בביתו, ובקהילה (חזן, תשמ"ד).

מטרת העבודה
להתייחס לשלב המעבר וקבלת החלטות של הזקן ומשפחתו על כניסה למוסד. תוך כדי התייחסות לסיבות ולגורמים השונים המשפיעים על קבלת ההחלטה לשינוי. כמו כן התייחסות לתפקיד העובד הסוציאלי סיוע לזקן ומשפחתו בתהליך קבלת ההחלטה על ההשמה המוסדית.
העבודה תכלול התייחסות לספרות מחקרית, ספרות יפה ומאמרים וכן לראיונותאישיים שנערכו עם קשישים. דעת הכותב לא תובע בא, אם כי מרוח הדברים תובן דעתו.

מקורות:

1. מעונות לזקנים עצמאיים ותשושים: הנקראים גם בתי אבות- מעונות אלה פועלים ברישיון משרד העבודה והרווחה ונתונים לפיקוחו, בהתאם לתקנות חוק הפיקוח על המעונות.
2. מוסדות סיעודיים לזקנים המכונים גם בתי חולים לזקנים כרוניים ולזקנים במצב סיעודי- מוסדות אלה פועלים ברישיון משרד הבריאות ונתונים לפיקוחו, בהתאם לקובץ הנהלים שפירסם משרד הבריאות.
3. מעונות משולבים- שיש בהם מחלקות נפרדות לטיפול בזקנים במצבי תפקוד השונים (עצמאיים, תשושים וסיעודיים)-כל מחלקה פועלת ברישיון המשרד המתאים לייעודה ונתונה לפיקוחו.
זקן עצמאי הוא מי שמסוגל לבצע פעולות היום יום ללא עזרה; זקן תשוש הוא מי שזקוק לעזרה בפעולות היומיום מפאת תפקודו הירוד; זקן במצב סיעודי הוא מי שזקוק לעזרה בכל ה- ADL ()ACTIVITY DAILY LIVING זקן תשוש נפש הוא מי שחלה אצלו ירידה בתפקוד המוח (רותם, 1995).
במערכת השיקולים האם לצאת מהבית ולאן יש להתייחס ל:
1. תנאי הקבלה- ברוב המרכזים לקשישים קיימים תנאי קבלה והם אינם מקבלים כל אחד.
2. המיקום ואופי המרכז- האזור בארץ, אופיו של האזור ואופי הבינוי.
3. סל השירותים והתשלום- מאחר שכל מרכז דיור מוגן מציע סל שירותים משלו ותנאים שונים לקבלתם, חשוב לברר אותם ולדעת מה יהיה היקף ההוצאות.
4. ההחלטה לצאת מן הבית
לעיל ראינו כי הסיבות והגורמים שמניעים זקן להיכנס לבית אבות עשויים להיות שונים ומגוונים. חלקם נובע מציפיות לאיכות חיים גבוהה יותר, חלקם מציפיות שהמעבר לבית האבות יסייע בפתרון בעיות קיימות, לפעמים אחר שנמצאו פתרונות אחרים; אולם במקרים רבים לא סיבה אחת בלבד מניעה את הקשיש להעדיף את הסידור המוסדי. ניתן
איפוא לבנות לכל קשיש את פרופיל הסיבות האישי שלו לגבי החלטתו להיכנס למסגרת מוסדית.
ההחלטה לצאת, בסופו של דבר, מהבית מלוות, לרוב, בהסכמה או בלחצים של בני המשפחה.
יש קשישים הפונים לסידור מוסדי כדי לרצות את בני משפחותיהם המעונינים שהן יכנסו למסגרת מוסדית, או מתוך כניעה ללחצים שהופעלו עליהם בני משפחה. מניעי המשפחה עשויים לנבוע משיקולים שונים. לפעמים הסיבה היא כוונה חיובית של הילדים הנובעת מדאגה להורה ומאמונה אמיתית כי במצבים מסוימים כמו לאחר התאלמנות או ירידה
בתפקודו, הפתרון הטוב יותר עבורו הוא סידור מוסדי או מרצון להביח שההורה הזקן יקבל את הטיפול הטוב ביותר.
מי מחליט
ההחלטה להיכנס לבית אבות הינה, ברוב המקרים, החלטתו העצמית של הקשיש עצמו (וויל וביבר 1987) או החלטת הקשיש ובני משפחתו ((LOWENSTEIN, 1989. אולם קיימים מצבים שבהם נשללת מהקשיש זכות ההחלטה העצמית, בין כדין ובין שלא כדין.
למעשה ההחלטה על הסידור המוסדי חייבת להיות החלטה של הקשיש עצמו. סעיף 30(ב) בתקנות חוק הפיקוח על המעונות (אחזקת זקנים עצמאיים ותשושים), 1986, קבע כי לא יתקבל זקן לבית אבות אלא אם נתן את הסכמתו לכך, ולכן אין לקבל זקן שאינו רוצה בסידור מוסדי. זכות ההחלטה עומדת לקשיש כל עוד הוא מסוגל לטפל בענייניו
ולדאוג לאינטרסים של עצמו.
במקרים שבהם הקשיש לוקה בשכלו שיש בו כי לשלול ממנו את האפשרות לקבל החלטות בנושאים הקשורים לחיו הפרטים, או שהוא עלול להזיק לעצמו או לסביבתו, קיימת אפשרות להפקיע מידיו את זכות ההחלטה העצמית, כולה או מקצתה, ולהעבירה לידי המדינה. מתפקידה של המדינה לדאוג לאזרחיה ביחוד כאשר הם נמצאים באי כשירות פיזית או
מנטלית.
במדריך לדיור של האגודה לתכנון ופיתוח שירותים לקשיש מובא שאלון אותו אמור הקשיש למלא. על פי שאלון זה הוא מבחין אם חשובה לו סביבתו הנוכחית, האם הוא מעוניין בשינוי והאם הוא חושב כי הוא מסוגל לשינוי כזה או להישאר בביתו.
ההחלטה לצאת מהבית קשה במיוחד כאשר הקשיש מבולבל מבחינה שכלית.
לפעמים מופיע בלבול פתאומי למשך כמה שעות- זו עלולה להיות התחלה של מחלה גופנית המחייבת טיפול בבית חולים או תוצאה של שימוש מופרז בתרופות. במקרים רבים המצב חולף וניתן להשיב אותו לקדמותו, אם חלה התדרדרות הדרגתית בכושר השכלי- עם או בלי שינויים בהתנהגות- יש לפנות לטיפול.
במקרים כאלו הקשיש לא נוטה להודות כי הוא אינו שולט בעצמו ומבולבל. הדבר עשוי להיות עלבון לעצמו, ולכן, ברוב המקרים, הוא מדחיק זאת ולא יסכים לעבור מביתו רק בשל כך.
קיימים מצבים שבהם נוטלים על עצמם בני המשפחה תפקיד של אפוטרופוס על הקשיש ומחליטים על סידור מוסדי בשבילו. במקרה זה יתכנו שתי אפשרויות:
1. בני משפחה מחליטים על הסידור המוסדי מבלי לשתף את הקשיש בהחלטה, ואף נוקטים בפעולות להגשמתה, כגון הרשמתו ללא ידיעתו והכנסתו לבית אבות.
2. יש מקרים שבני משפחה מפעילים לחצים על הקשיש כדי שיסכים להיכנס לבית אבות. למעשה זו החלטה שלא מרצון והיא נובעת מחששו של הקשיש מפני סנקציות שיופעלו עליו. בד"כ כשהקשיש סיעודי קשה וירוד מבחינה קוגניטיבית.
כיום, ההערכה התפקודית וההפניה לכל מוסדות נעשות באמצעות לשכות הבריאות המחוזיות של משרד הבריאות. אך במקרה של קשיש תשוש המופנה דרך משרד העבודה והרווחה, אפשרות הבחירה של הקשיש במוסד הרצוי לו מוגבלת. משרד הבריאות הוא זה האחראי כלפי המוסד למימון החזרתו של הקשיש ואילו הקשיש ובני משפחתו מחויבים להעביר את
השתתפותם הכספית למשרד הבריאות.
גובה השתתפות זו נקבע על פי מבחני אמצעים של הקשיש ושל ילדיו. יחד עם זאת, גם אחריותו של משרד זה אינה מעוגנת בחוק מחייב והיא מותנית באפשרויותיו התקציביות, כפי שהן נקבעות מידי שנה על ידי חוק התקציב. מצב זה עשוי להשתנות בעקבות חקיקת חוק בריאות ממלכתי, שהתקבל בכנסת בשנת 1994. על פי החוק תעבור האחריות
לאשפוז סיעודי מוסדי ממשרד הבריאות אל קופות החולים, ומבחינה זו עשוי לחול בנושא שינוי מרחיק לכת מאוד.
גורם נוסף הוא הסוכנות היהודית- הסוכנות אחראית להשמה מוסדית של קשישים בעלי מעמד של עולים חדשים שטרם מלאו שלוש שנים לעלייתם ארצה. הסוכנות היהודית מפנה קשישים כאלה למוסדות, והיא נושאת בהוצאות החזקתם מבחינת אמצעים (נאון, 1993).
5. סקירת מחקרים
נבדוק כעת מה נמצא בפועל במחקרים אודות מעבר קשישים מביתם: האם התיאוריות אכן פועלות כמצופה, או שישנה בפועל התנהגות שונה במעט.
וויל וביבר (1978: אצל יקוביץ) בדקו סיבות לפניית זקנים למעונות לעצמאיים בישראל בקרב ארבע מאות עשרים וארבע בני אדם. נמצא כי אצל 53% מהנחקרים היו המצב התפקודי הירוד בהווה או החשש לירידה תפקודית בעתיד הסיבה העיקרית לכניסה לבית אבות.
במקרה של (1989)LOWENSTEIN בנושא של פנייה להשמה מוסדית נבדקו ארבעים ואחד זקנים ובני משפחותיהם שפנו לאגף הרווחה בעיריית חיפה בבקשה לסידור מוסדי. נמצא כי כ- 46% מהקשישים ציינו בעיות בריאותיות וירידה תפקודית כסיבה העיקרית שהניעה אותם לשקול כניסה למסגרת מוסדית.
כלומר, לגבי חלק מן הזקנים נתפש בית האבות כמסגרת מוגנת וטיפולית, המסוגלת להעניק את השירותים שהקשיש נזקק להן כאשר רשת התמיכה העיקרית אינה מסוגלת או אינה מעונינת להעניקם או כאשר אין הקשיש רוצה להיות לנטל על בני משפחתו. יחד עם זאת חשוב להדגיש כי רוב הזקנים בעלי המגבלות התפקודיות מעדיפים להישאר בבתיהם
והם מטופלים על ידי בני משפחותיהם ועל ידי מערכת השירותים הפורמלית.
בדוח מחקר שנערך ע"י הג'וינט (1995) אוכלוסיית המחקר כללה קשישים סיעודיים, תשושי נפש ותשושים אשר פונים לסידור מוסדי במוסדות לטיפול ממושך- הן במימון ציבורי והן במימון פרטי. כאשר מדובר במימון ציבורי, האוכלוסיה כוללת קשישים סיעודיים ותשושי נפש אשר משרד הבריאות מטפל באישפוזם ומשתתף במימון קשישים תשושים
שמשרד העבודה והרווחה אחראי לסידורם המוסדי ומשתתף במימונו.
ממצא מעניין שעלה מן המחקר היה , שבניגוד לצפוי חל גידול ניכר במספר הפניות לסידור מוסדי מיד לאחר החלת חוק הסיעוד. תופעה זו נבעה, כפי הנראה מאיתור אוכלוסיה גדולה של קשישים מוגבלים אשר לא היו בקשר עם מערכת השירותים. העובדה שהפונים לסידור מוסדי לאחר החלת החוק היו יותר מוגבלים מאלה שפנו לפני החלתו,
מביאים למסקנה שלפני החלת החוק היה תת כיסוי של אוכלוסיית הנזקקים לשירותים מוסדיים. העליה בביקוש מיד לאחר החלת החוק משקפת איתור של צרכים בלתי מסופקים בתחום המוסדי.
העולים הקשישים נוטים פחות לפנות לסידור מוסדי. בבדיקה לאורך זמן של הספקת שירותים קהילתיים, הרצון לפניה למוסד הוא אחד הגורמים המשפיעים על מספר הקשישים במוסדות. יש לקחת בחשבון השפעות של גורמים נוספים כמו גל העליה שינויים בתוחלת החיים של קשישים חולים, שינויים ארגוניים במערכת וכו'. למשל בין השנים 1992
ו1993- הוכרו מיטות שחלקן כבר היו קיימות בפועל בקיבוצים ובתכניות דיור מוגן כמיטות סיעודיות על ידי משרד הבריאות.
נאון דניז ואחרים (1993) ערכו מעקב אחר הקשישים כחצי שנה, וכשנה ממועד היכנסם לרשימות בלשכות הבריאות, מלמד, כי המערכת נענתה לשיעור גדל והולך של פניות למיסוד בכלל הגידול הידוע שחל בהיצע המיטות ובגלל גידול בתקציבי האישפוז.
הממצאים מצביעים על כך שהרחבת השירותים הקהילתיים יכולה לסייע, ולהקטין את הלחץ על פתרונות מוסדיים במיוחד לגבי הקשישים הפחות מוגבלים שהיו פנויים למיסוד לולא החלת החוק. עם זאת, לא ניתן להסיק מקנות חד משמעיות בבדיקה לאחר שנה בלבד, כיוון שמספר רב של גורמים, מעבר לזמינות השירותים הקהילתיים עצמם יכולים
להשפיע על מידת החלופיות בין השירותים הקהילתיים לבין השירותים המוסדיים. הגורמים הנוספים שיכולים להשפיע עם התפתחות היצע המיטות, זמינות התקציבים לאשפוז, עודף ביקוש וכו'.
מעקב של שנה אחת בלבד לאחר הפעלת החוק משקף את השינויים המיידים בלבד ואיננו יכול, אם כן, לעמוד נכונה על הפעלת החוק ועל תוכניותיהם בטווח הארוך. כדי לבחון ביסודיות את ההשפעות של החוק על דפוסי המיסוד ועל מידת החלופיות בין השירותים המוסדיים לקהילתיים, יש צורך במעקב לאורך זמן.
6. תפקיד הקהילה והממסד בשלב ההחלטה
התפקידים כיום מוסדרים, ברובם, על ידי חוקים מתאימים, כאשר ישנם כמה פונקציות היכולות לפעול בשלב ההחלטה.
מנקודת מבטו של הקשיש פניה לסידור מוסדי נעשית לאחר שלב של זיהוי צרכים עצמי (יקוביץ, 1996).
בכל שלב משלבי המעבר חייב העובד לערוך השוואה בין הבעיות הנוצרות על ידי הקשיש ובני משפחתו, כפי שהם תופשים אותם, לבין הבעיות המאובחנות, שהן הבעיות כפי שרואה אותם העובד אחרי שסיים את עבודתו. לעיתים תהיה חפיפה בין השניים ולעיתים יהיה הקשר רופף ביניהם.
העובד הסוציאלי:
לעובד הסוציאלי כמה תפקידים חשובים בשלב זה של ההתלבטות בשאלה אם להיכנס למוסד אם לאו, בתהליך קבלת ההחלטה על ההשמה המוסדית ובשלבים השונים של מימוש ההחלטה, כאשר הזקן החליט להיכנס למוסד.
על פי 1984)SEITZER אצל יקוביץ, 1996) נמצא שלעובד הסוציאלי יש תפקיד מרכזי בסיוע בהתמודדות בשלב זה של ההחלטה. חשוב שהעובד יכיר ויעריך את המרכיבים המבניים והרגשיים העיקריים של המשפחות המטפלות ושל הקשישים המטופלים ואת דפוסי האינטראקציה.
למעשה בשלב זה מבין הקשיש, שמתחייב שינוי במהלך חייו, וכמו כל שינוי זה מצריך כוחות על מנת לעמוד בהחלטות אלה העשויות להיות תוצאה של משבר חריף ופעיל, משבר מתמשך או חשש ממשבר צפוי נובע או עשוי מגורמים שונים, כמו בדידות, התאלמנות, ירידה תפקודית, קורבנות למעשי אלימות וכד'. בחלק מהמקרים מוטלים תפקידים אלה
על העובד הסוציאלי במוסד, כמו במקרה של פניה ישירה ועצמית של הקשיש או של משפחתו, כאשר גורם נוסף אחר אינו מעורב בתהליך.
העובדים הסוציאליים עשויים להיות מעורבים בטיפול של קשיש היודע שמשפחתו פונה לעובד הסוציאלי של שירותי הרווחה והעו"ס מעביר את הבקשה להשמה אל משרד הבריאות. העו"ס של משרד הבריאות יכנס לתמונה ויבדוק את הנזקקות הסוציאלית להשמה המוסדית, ורק לבסוף יכנס לתמונה עובד סוציאלי של המוסד הקולט. במצבים כאלה שיש בהם
יותר מעובד סוציאלי אחד המעורב בתהליך ההשמה המוסדית, יש צורך בחלוקת תפקידים ובתיאום הטיפול בניהם. לכל אחד מהם יש תפקיד דומיננטי יותר באחד משלבי ההשמה.
העובד הסוציאלי אמור להתייחס לתהליך זיהוי הצרכים בכל ארבעה השלבים:
1. תפיסת החולי והבעיה.
2. הערכה שיש לעשות דבר מה בקשר לכך.
3. הידיעה שאפשר לעשות משהו בקשר לכך.
4. ההחלטה לפעול.
בכל אחד מהשלבים הללו עשוי הקשיש להחליט לסגת מהתהליך, אם לא יכיר בקיום בעיה, ועל העובד הסוציאלי להיות מוכן לכך.
מאבחן:
יתכנו גורמים שונים למצב שבו הקשיש או משפחתו שוללים את פתרון המוסדי כמענה לצורך בלתי מסופק. בשלב זה יעסוק העובד הסוציאלי באיסוף מידע רלוונטי במטרה להגיע לאבחנה ביו-פסיכו סוציאלית של הקשיש. מטרת האבחנה היא מחד גיסא, לבדוק את מידת מוכנותו והתאמתו של הקשיש למסגרת מוסדית ומאידך הכיר את צרכיו של הקשיש
כדי לבנות בשבילו תוכנית טיפולית עם קבלתו למוסד. מידע זה יכלול פרטים על הקשיש: מצבו המשפחתי, התפקודי, והמנטלי, תנאי מגוריו, מצב רוחו, מצבו הכלכלי, רצונותיו וכד', פרטים על בני משפחתו, מקום מגוריהם, יכולת הקשרים הרגשיים בינם לבין הקשיש, תדירות הביקורים אצל הקשיש, מידת הסיוע האינסטרומנטלי והתמיכה שהם
מגישים לקשיש.
איסוף זה יערך באמצעות מספר כלים:
1. תצפית- מלבד פגישות ושיחות שיקיים העובד הסוציאלי עם הקשיש ומשפחתו במשרדו, עליו לערוך ביקורי בית כדי להתרשם מתנאי חייו ודרך תפקודו של הקשיש בסביבתו הטבעית. ביקורי בית אלה נועדו לתקף את המידע הקיים אצלו ולהשלימו, או לשנות את התמונה שהצטיירה. מעבר לכך על העובד הסוציאלי לחוש את האווירה השוררת בבית
בין בני המשפחה לבין עצמם כדי לעזור להם להתמודד עם ההחלטות בשלב משברי זה.
2. ראיונות- אלה יכללו שיחות עם הקשיש, עם בני המשפחה ועם אנשי מקצוע אחרים המכירים את הקשיש, במטרה לאסוף מידע רלוונטי להחלטה אם הסידור המוסדי הוא המענה המיטבי לבעיותיו של הקשיש, כל זאת בתנאי שהקשיש יתן את הסכמתו ולא תהיה בכך הפרה של חובת הסודיות כלפי הקשיש או פגיעתה בצנעתו ובפרטיותו. לעתים תתגלה
סתירה בין הדברים ששמע העובד מהקשיש עצמו לבין מה שהסבירו לו בני המשפחה.
3. מסמכים- אלה כוללים תעודות שכתבו אנשי מקצוע שהקשיש היה בטיפולם בעבר או נמצא בטיפולם בהווה. מסמכים אלה יכללו: סיכום מחלה, דוח סיעודי, חוות דעת רפואית, דוח פסיכו-סוציאלי, אישורים על מצב כלכלי וכד'.
מטפל:
אחרי שלב האבחון מתחיל השלב של בחינת האפשרויות. על העובד הסוציאלי לספר לקשיש ומשפחתו מידע על היתרונות האפשריים הן במסגרת הקהילה והן במסגרת המוסדית. פעמים רבות מקבלים הקשיש ובני משפחתו החלטה מסוימת בלי שיהיה להם מידע על חלופות שונות ועל זכויות שהם רשאים למצותם.
פעמים רבות מתברר כי בני משפחתו של הקשיש הם הזקוקים לטיפול והתערבות מקצועית אם בשל בעיות בינאישיות ביניהם, כאשר הקשיש צד לעניין, אם כתוצאה מנטל הטיפול בקשיש היוצר אצלם מצבי לחץ ומצוקה פיסיים ונפשיים גם יחד המניעים אותם לחפש אחר הפתרון המוסדי, ואם עקב רגשות אשמה ולבטים בעקבות ההחלטה לחפש פתרון
מוסדי.
בבחינת החלופות השונות להתמודדות עם הבעיה, על העובד הסוציאלי לסייע לקשיש ולאפשר לו לבחון את היתרונות והחסרונות של כל אחד מהפתרונות, וכך לסייע בידם לבחור בפתרון המיידי בשבילם. משהתקבלה ההחלטה על העובד הסוציאלי להבטיח כי הפתרון המוסדי, אם פתרון זה הוא החלופה שנבחרה, נעשתה בהסכמתו המלאה של הקשיש.
מתווך:
משגמלה בלב הקשיש ההחלטה לבחור בדיור המוסדי כמענה הטוב ביותר לצרכיו בלתי מסופקים, על העובד הסוציאלי לסייע לו במימוש החלטה זו. ראשית עליו לספק לו מידע על המוסדות הקיימים השונים להתאים לו ולאפשרויותיו. פעמים יהיה על העובד הסוציאלי להתלוות אל הקשיש בביקור במוסדות, בעיקר כאשר הקשיש ערירי, כדי להתרשם
מהם.
כאשר הסידור המוסדי נערך באמצעות שירותי הרווחה הקהילתיים, חייב העובד הסוציאלי לטפל בכל ההיבטים הפורמליים והפרוצדורליים של תהליך ההשמה, כגון הפניית הבקשה לסידור מוסדי של משרד העבודה והרווחה.
תומך:
לאחר קבלת ההחלטה וסידור כל המסמכים-הנוגעים אליה, על העובד הסוציאלי ליטול חלק פעיל בהכנת הקשיש ומשפחתו לקראת הכניסה למסגרת המוסדית. שלב זה הוא משברי ולכן נודעת לו חשיבות רבה.
התומך, אמור ללוות את הקשיש בכל התקופה למן קבלת ההחלטה ועד להוצאתו למסגרת המוסדית. הדבר כרוך בהשכרת דירתו, בפינוי חפציו האישיים, בסידור מתאים לביקורים לו ולבני משפחתו, בעידוד נפשי ובמתן תשובות לגבי המקום החדש.
את תפקיד המתווך יכולות למלא קבוצות תמיכה השונות, עימן יפגש הקשיש ומהם ילמד כי "השד לא כל כך נורא".
לאחר שנבחר המוסד המתאים ניתן לפנות אליו באופן ישיר או באמצעות משרד הבריאות. בשני המקרים יש לחשוף את מצבו הבריאותי של הזקן.
פניה ישירה למוסד מחייבת את הזקן ובני משפחתו לשאת במלוא המימון של האשפוז במוסד. כדי לקבל את השתתפות משרד הבריאות במימון האשפוז במוסד צריך לפנות למחלקה למחלות ממושכות וזקנה בלשכת הבריאות האזורית.
7. תיאור מקרים
על פי חזן ישנה חשיבות להסתכלות האנושית על הקשיש ומתן אפשרות לתת לקשיש חיים פעילים כבעבר. יש לקשישים רצון להרחיב את עולמם התודעתי, בעיקר בשל ניתוק ובידודם מקשרים קודמים במהלך חייהם והרצון שלהם להרגיש שווים מול אנשים באותה סיטואציה בה הם נמצאים כדי להתגבר על הדימוי השלילי החברתי שנוצר אצלם.
גישתו של חזן מחדדת את הנקודה שחזן מתייחס לגיל זה כאל שלב בחיים שיש ללמוד אותו באופן אנתרופולוגי כשם שלומדים מנהגים של עם או תרבות שונה מזו שלנו.
להלן מספר תיאורים אודות נשים אותם ראיינתי. המקרים יובאו להמחשת התיאורית והמחקרים שהוצגו לעיל, מעין CASE STUDY לעבודה זו.
הסיפור ראשון הוא סיפורה של אישה שחיה חיים שלווים ומלאים, עבדה עד גיל 75 וטיפלה בילדים הגרים בשכנות לבית האבות שלה ברמת אפעל. סבתי היתה עצמאית לחלוטין עד גיל 73, וחיה בגבעתיים יחד עם סבי.
בגיל 73 עברה לבית אבות משען ברמת אפעל, עקב בניה של בתים חדשים ברחוב בו גרה והריסת הישנים. גם בבית האבות היתה פעילה ועצמאית, עבדה, השתתפה בחוגים ובפעילויות תרבות וגילתה מעורבות, שותפות ועניין בחיי הקהילה במקום. היא יצרה קשרים חברתיים והתחברה לקשישים רבים ואף עם עובדי בית האבות.
המפנה החל כאשר נפלה ונפגעה בראשה, לאחר מעידה בביתה, מסיבה לא ברורה. מאז חלה התדרדרות בתפקודה. תפקודה הפיזי, אומנם נשאר כשהיה כשעיקר הנסיגה מורגשת באיבוד מוחלט של הזיכרון בעוד שדברים שהתחרשו בעבר הרחוק נשארו בזיכרונה וביכולתה לזכור סיפורי ילדותה. דברים שנאמרו בטווח של דקות נשכחו מיידית.
עקב כך ישנם סיכונים שהתפתחו כמו חשש לאי סגירתו של ברז הגז או השארת דלת פתוחה, דברים המסכנים את בריאותה ובטחונה. בשנתיים הראשונות לנסיגה וההרעה שהחלה במצבה לא היתה תגובה מצד בית האבות. אולם משעברה את גיל 85 והמצב התדרדר החלה מצידם מגמתיות לנסות ולהעבירה למגורים הסיעודיים.
תגובתה הראשונית היתה סירוב נחרץ לשינוי זה ומאז הוא נתפס כאיום בעיניה וכשהיא נוקטת בכל שיטה אפשרית להוציא זאת אל הפועל. הפחד שנוצר אצלה הוא שיוציאו אותה מביתה. הדבר הפך לאובססיבי והיא ניסתה בכל דרך להוכיח לעובדות הסוציאליות כי היא עדיין מתפקדת כבעבר. היא נאחזת ואינה מפסיקה לחזור לעבר הרחוק בסיפוריה,
הן האישיים והם הלאומיים: על מקום עבודתה ברומניה ועד לשנותיה הראשונות של המדינה. סיפוריה מדהימים בעושר הפרטים ובדיוק השיחזור המאורעות, השמות התאריכים והשנים. בכך היא מנסה להראות שדעתה צלולה כבעבר. כמו כן היא מניפולטיבית בעניינים כמו התחזוקה השוטפת של ביתה, וכאשר באים לבקרה מהנהלת בית האבות, היא
מקפידה לסדרו להכינו לביקור. בדרך כלל היא מזניחה צד זה כמו את טיפוחה האישי. כאשר היא נבדקת היא מקפידה על לבושה והאסתטיקה של הופעתה, בעוד שבאופן רגיל היא מזניחה צד זה. ככל שבית האבות מנסה להוכיח את חוסר התפקוד שלה, כך היא מתמצת להוכיח את היפך ומשתדלת ללכת כבעבר לאירועי תרבות ובקשרים עם דיירי בית
האבות ומנסה להראות שליטה במספר שפות שהיא יודעת, תוך כדי קריאת עיתונים וספרים.
מנגד, לעומת כל מה שתואר, ממשיך בית האבות ומנסה לדבוק בגרסתו כי היא לוקה לתפקודה ואינה מסוגלת עוד לדאוג לעצמה ואף מסכנת את חייה במצב של איבוד הזיכרון. כמובן שיש כאן שיקולים נוספים מעבר לדאגה לשלומה והם השיקולים הכלכליים העברתה לטיפול סיעודי תותיר מקום ריק נוסף לדייר שישלם סכום גדול לבית האבות, בעוד
שהטיפול הסיעודי ידרוש מהמשפחה לשלם סכום נוסף וגדול בהרבה מה ששולם עד כה.
כמו כן מנסות העובדות הסוציאליות ליצור תמונה המעמידה אותה כמטרד לסביבה בטענה כי אינה מסוגלת לקשרי שכנות וידידות עם הסביבה. לטענתם היא מעורבת בסכסוכי שכנים. הצפי שלהם הוא שבקרוב לא תוכל לדאוג לצרכיה הבסיסיים כגון אכילה מינימלית.
המשפחה עומדת כאן בתווך בין שני הצדדים ומתלבטת למי להאמין, ובעיקר מהי ההחלטה שעליהם לקבל: האם להשאירה או להעבירה.
בביקורי הרבים בבית האבות שמעתי סיפורים בעלי קווי דמיון משותפים לסיפור זה. משיחות עם שכניה עולה כי ישנה היענות עצומה מצידם לחשוף את בעייתם, המשבר שהם עוברים בעקבות המעבר שנכפה עליהם, ובעיקר הרצון לספר את סיפור חייהם ולגלות טפח ממה שעבר עליהם.
חברתה הטובה ביותר בבית האבות, ניצבה בפני אותה דילמה. מתילדה, שהיתה נשואה לבעל אמיד הגיעה לבית האבות לאחר שהתאלמנה. לאחר כמה שנים של תפקוד יפה החלו להופיע אצלה עיוותים וליקויים בתפקוד (לאחר גיל 80). דעתה נשארה צלולה כבעבר ודאגה לכל צרכיה. בשלב זה ניסו העובדות הסוציאליות לעבור למגורים הסיעודיים
ולעזוב את ביתה שבו ניהלה חיים עצמאיים לחלוטין, בבניין שבו כל קשיש את חייו כאילו היה חי בעיר.
מתילדה סירבה בכל תוקף וניסתה לשכנעם בכל דרך שזוהי פגיעה קשה בה ובמעמדה. היא לא רצתה לעזוב בשום אופן את דירה המטופחת שבה השקיעה כל השנים מאז נכנסה אליה, ולא רצתה להתנתק מהמזכרות שליוו אותה כל חיי המשותפים עם בעלה והיוו חלק מעולמה וחייה הקודמים. היא קיבלה גיבוי מלא משני ילדיה שהתערבו לטובתה והן
מחברותיה הרבות כולל סבתי שכולם כאחד ניסו לשכנעם שהיא מתפקדת כבעבר, וניסו להסיר עבורה את רוע הגזירה.
הנהלת בית האבות לא הרפתה, והמשיכה בניסיונותיה לשכנע את מתילדה שתוך כדי כך נפטרה בפתאומיות.
בזאת הסתיים המאבק כשמשפחתה טענה והטיחה בהנהלת בית האבות שמתילדה נפטרה משברון לב, שכן לא סבלה משום מחלה או בעיה רפואית. "היא פשוט העדיפה לשמור על כבודה ולהסתלק מעולם גאה ואצילה כשהיתה, במקום להישאר במחלקה סיעודית סגורה עם שותפה לחדר, מנותקת מעולמה, סובלת ומושפלת" כך טענו ילדיה. ואת התשובה והתיאור
המדויק של מה שאירע למתידלה יהיה לעולם קשה לדעת ולהבין.
הסיפור האחרון שיועלה בפרק זה הוא סיפורם של זוג שכנים וחברים נוספים של סבתי. הבעל היה צייר ואומן כל חייו, והאישה גם היא עבדה בתפקידים ניהוליים בכירים עד לפרישתה. בנם היחיד שהלך בדרכי אביו חי כאומן וצייר בפריז, החליט יום אחד לשים קץ לחייו ונמצא תלוי בדירת הסטודיו שלו בפריז, ללא כל מכתב הסבר שהותיר
אחריו. הטרגדיה הקשה שפקדה אותם הקשתה עליהם את המשך חייהם בדירתם הישנה בת"א, בה גידלו את בנים היחיד ובעבר גדוש הזיכרונות רדף אותה. הן החליטו לעבור לבית האבות "משען", כדי לנסות לפתוח "דף חדש" במקום אחר, רחוק מעברם, מקום שיקל עליהם את יסורי האובדן.
במשך מספר שנים אכן הצליחו להגשים זאת בשלווה יחסית אך סיפור חייהם הכתה בהם שנים במקום שלא ציפו- הם סיפור מספר חברים קרובים בבית האבות את סיפורם אך זה הגיע ועבר לאוזני צוות העובדים הסוציאליים של המקום. מאז החלו ביקורים מסוג חדש שלא ידעו בעבר, מצד הצוות הטיפולי במטרה לדרוש בשלומם. בהתחלה תפס הזוג את
הדאגה לשלומם והרגישות שגילו למצבם ועברם בדרך חיובית, אולם התברר שהדאגה הלכה והעמיקה, עד להמלצה להעבירם מביתם, סמוך לגיל 70.
מיותר לציין כי הזוג התנגד נחרצות, בטענה שהם התמודדו שנים רבות עם האסון, ויתמודדו עימו עד ליום מותם בדרכים שלהם. הם מתנגדים לניסיונות לנשלם מדירתם ולהעבירם לטיפול סיעודי, שהם אינם זקוקים לו. הנהלת בית האבות והצוות הסוציאלי ממשיך עד היום בניסיון עקיב להעבירם תוך העלאת נימוקים שטיפול כזה יתן להם סעד
נפשי, פזיז וטיפולי לו הם זקוקים בשלב זה.
לסיכום:
משלושת הסיפורים והעדויות הישירות לסבלם של אותם קשישים עולה שבנסיבות שונות הוחלט לנתקם מהמסגרת העצמאית אליה התרגלו בבית האבות, ולהעבירם למסגרת סיעודית. הרצון להמשיך להיות מסורים לחייהם הקודמים, זיכרונותיהם, ביתם על חפציו השונים, שכניהם וחבריהם. הוא זה המנתב את המשך מאבקם כנגד הניתוק הזה. מנגד הם
מודעים לשינוי שחל בתפקודם ולקשיים שניצבים מולם, ואף מוכנים לקחת על עצמם אחריות ולהמשיך במאבק על המשך עצמאותם בביתם.
מסיפורים אלו אנו רואים כי התיאוריה של חזן לגבי ה"איפכא מסתברא" הינה רלוונטית. הקשישים היו מעונינים להרגיש כי הם נחוצים, ויותר מכך- לתת לחברה להרגיש כי הם חיוניים , יכולים לתרום ולעשות. הם מנסים לנקוט בכל הטקטיקות האפשריות על מנת להוכיח זאת ולקיים את הכתוב "אל תשליכנו לעת זקנה".
8. סיכום
עבודה זו עסקה במעברו של הקשיש מביתו לסידור מוסדי. ראשית נסקרו התיאוריה האקולוגיות ותיאוריית החליפין.
הסיבות לעזיבת הקשיש את ביתו בבחינת יתרונות המגורים במוסד, קבלת סיוע מתמיד בכל פעולות היום יום, פעילות חברתית עזרה בקניות, בישול ובניקוי הבית, ביטחון וקבלת עזרה בעת הצורך, אפשרות לקשר עם רופא, עם אחות ועם עובדת סוציאלית בתדירות גבוהה.
אשר לחסרונות המעבר למוסד בבחינת מניתוק קשר עם סביבת המגורים, חברים, שכנים, קשיי הסתגלות לחברה חדשה, לכללי המעון ולכללים נהוגים בו. פגיעה בפרטיות ובהרגשה השלילית והשפעה על החיים. לעיתים יש הכרח לחלוק את חדר המגורים עם אדם זר.
שינויים אלה, הכרוכים לרוב באובדנים רבים מחייבים גיוס משאבים וכוחות על מנת להתמודד ולהסתגל למערכת ולצורת חיים שאינן דומות לחיי האדם בביתו. התפישה הכללית היא כי ניתן לסייע ולהקל בקבלת החלטות לגבי מעבר מהבית למוסד ולהגיע ליעד שהוא: השגת איכות חיים במוסד.
שלב המעבר הוא שלב קשה מאוד, הן לקשיש והן לבני משפחתו, שלעיתים מרגישים רגשות אשמה כי עזבו אותו. כמו בילדות, כך גם בזקנה קיימת חרדת הנטישה וחרדת המעבר- הקשיש מעוניין להשאר במקומו הקודם ולא לעבור לבית האבות או למוסד אחר.
9. ביבליוגרפיה
1. איל ניצה, החיים כנהר, מסע פסיכולוגי, הוצאת ידיעות אחרונות: ספרי חמד, 1997, עמודים 211-247.
2. חזן ח., הזקנה כתופעה חברתית, ת"א, תשמ"ד.
3. חזן ח., הזדקנות וזקנה בישראל, ת"א, 1985.
4. חזן חיים, "איפכא מסתברא", חוברת הקורס סוציאליזציה, מועד סתיו 98א'.
5. יקוביץ אסתר ואריאלה לבנשטיין, הזקן, המשפחה והמסגרת המוסדית- סוגיות ושיטות התערבות, (מהדורה שניה), תל אביב: רמות, ינואר 1996.
6. לומרנץ יעקב, "החירות להיות פציאנט: מושגי יסוד בבסיס הפסיכותרפיה במחצית השניה של החיים", שיחות, כרך ו', חוברת 1, 1991, עמודים 40-43.
7. מדריך שירותים לזקני תל-אביב, הוצאת "אשל" האגודה לתכנון ופיתוח שירותים למען הזקן בישראל, יולי 1996.
8. מדריך דיור- דיור מוגן לזקנים בישראל, הוצאת "אשל" האגודה לתכנון ופיתוח שירותים למען הזקן בישראל, יולי 1997.
9. נאון דניז ואחרים, דפוסי המיסוד בישראל לפני ואחרי החלת חוק ביטוח הסעד, ירושלים: הג'וינט, יולי 1993.
10. רותם נילי, "המעבר לבית אבות- הקבוצה ככלי להסתגלות מוצלחת", ידיעון האגודה הישראלית לגרנטולוגיה, אביב 1995.
1. BRODY ELAINE M. (1985), "PARENTS CARE AS NORMATIVE FAMILY STRESS", GERONTOLOGIST, 25,1 PP.19-29.
2. LOWENSTEIN A., (1989), IMPACT OF INSTITUTIONAL PLACEMENT DICISION MAKING OF FAMILY RELATIONS OF THE ELDERY, PAPER PRESENTED, AT EUROPEAN GEORONTOLOGICAL ASSOCIATION, DUDROVNIK, YUGOSLAVIA.
3. SUSMAN N,B., (1977), FAMILY AND ELDERLY INDIVIDUAL: AN ORGANIZATIONAL LINKAGE PERSPECTIVE, IN: E.S.H.ANAS AND M.B. SUSMAN (EDS), FAMILY BUREAUCRACY AND THE ELDERLY. DURHAM, NC: DUKE UNIVERSITY PRESS.
4. NEMIROFF ROBERT A., COLARUSSO CALVIN A. (1990), NEW DIMENSIONS IN ADULT DEVELOPMENT, N.Y, 1990, PP.97-117.
5. STEINMAN LYNNE A. (1979), "REACTIVATED CONFLICTS WITH AGING PARENTS", IN PAULINE RAGAN (ED), AGEING PARENTS, LOS ANGLES, UNIVERSITY OF SOUTHERN CALIFORNIA, PP.126-143.
6. MUSLIN H., (1992) PSYCHOTHERAPY OF THE ELDARY SELF, N.Y., BRUNER REMAZEL TUB.
לקוח מחוברת הקורס סוציאליזציה, מועד סתיו 98א'.
9

תגים:

בית · אבות · זקן · מבוגרים · זקנים · גיל · זיקנה · הזהב · סבתא · סבא

עבודות נוספות בנושא:

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "מעבר קשיש מביתו למוסד", סמינריון אודות "מעבר קשיש מביתו למוסד" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.

אודות האתר:

יובנק הנו מאגר עבודות אקדמיות לסטודנטים, מאמרים, מחקרים, תזות ,סמינריונים ועבודות גמר הגדול בישראל. כל התקצירים באתר ניתנים לצפיה ללא תשלום. ברשותנו מעל ל-7000 עבודות מוכנות במגוון נושאים.